פורום פסיכולוגיה קלינית

זה ברור לי. ובכלזאת ככ לא. ובעיקר מעיק. הכל. ולא מצליחה להשתמש בטיפול. כשכלכך חסומה. כעוסה. כאובה.מתוסכלת.מקנאה.רוצה.נמנעת . חוששת. מרגישה גם אשמה. וכבר לא יודעת מה...הכל מתערבל. וכבר לא יודעת אם גם הוא יודע... ואם כן, אז למה זה ככ תקוע ובעיקר מה עושים עם הכל כשזה המצב,אלו התחושות, וזו החסימה שבעצם לא מאפשרת טיפול. או שזה זה..,הטיפול?? מבלבלללל כבר אמרתי?? אוף מרגישה כלואה.

מה בדיוק אתה רוצה. אני כותבת איך שאני כותבת ולא איך שאנשים רוצים שאכתוב. כמו שכשאני כותבת אני לוקחת בחשבון שהם יגיבו כמו שהם מגיבים ולא כמו שאני רוצה שיגיבו. אנחנו לא שולטים על הפה של האחר אלא על הפה שלנו. אני לא חייבת להיות נון סטופ בפורום כי יש לי עוד מלא דברים לעשות ביומיום. וטוב שכך. אדם לא צריך להשתעמם ושיהיה לו רק התעסקות בדבר אחד. זאת החלטה שלי אם אני בוחרת לשתף בפורום בנושא אחד או שניים בכללי או בפרטים. ואם אתה לא אוהב את הנוסח כתיבה שלי אז מה אני יכולה לעשות? ללכת? לא להשתתף בפורום? לא לשאול אותך שאלות? זה קצת מעליב. לא בגלל שלך קשה לפנות אלי בשם אני צריכה לשנות את השם. מסכים איתי? הגעתי בהכי הרבה עדינות ואני מרגישה שאתה מגרש אותי. הבנתי נכון?

מעניין ששאלת על מטרות כי בדיוק היום דברנו על כך...אז המטרה שלי היא לקבל את שאינו מושלם וגם לקבל את הרע כחלק מהחיים ולהמשיך הלאה ולא לטאטא מתחת לשטיח (כמו שהמשפחה שלי עושה יש סודות מתחת לפני השטח)...ולדעת גם איזה מרחב /מרחק אני רוצה ממשפחתי. ולצמוח כמו עץ הבמבוק הסיני :) כי זו כבר שנתי החמישית בטיפול... מספיק מטרות? שנה טובה, מיכל

זכיתי שיום ההולדת שלי סמוכה לראש השנה.. אז זה זמן טןב לחשןב על כך בכל.מקרה... מטרות שיתגשמו קצת קשה לדעת מראש מה יהיה. אני יכןלה רק להשתדל ולעשות. אני מרגישה שאני בדרך.הנכונה גם אם היא קשה והיא קשה מאוד לצערי. שאצליח יותר לקבל ולאהוב את עצמי. פחות לכעוס ולהיעלב מכל דבר. ןעןד ועוד. אבל הם קצת.יותר אישיים. שנה טובה! מניחה שעוד אתה וגם.אנחנו נהיע כאן כדי לאחל זאת...

אני מאחלת לעצמי זוגיות.. ומאחלת לכם שכל שתרצו יתגשם :)

אני רוצה ללמוד את המגבלות שלי ולהשלים איתם. רוצה להמשיך להאבק על הקשר עם הילדים......... יש עורך דין שרוצה לעשות איתי את הדרך....... ומטרה ממש ממש לא פשוטה- כנראה אחרי החג אני מתלוננת על אבא. זהו אי אפשר יותר לשתוק המוגלה מציפה אותי............ אני רוצה למצוא אהבה וזוגיות........ אני רוצה לצחוק יותר להיות יותר שמחה...... אני רוצה שיהיה לי טוב........,,,, דמעות דמעות- ראש השנה? תפוח בדבש? ומשפט שממש אהבתי ששמעתי היום- מה שלומך? שלומי קשור בשלומך(זלדה). רוצה לקשור את עצמי לאנשים שמיטיבים איתי...... שתהיה שנה טובה.

אודי, אתה יודע, אני אוהבת משחקים. מרגישה שבמשחקים מותר לי יותר מאשר במציאות. ואתה יודע, אני חושבת שאני חיה בעולם שאסור להציב בו מטרות לחיים, מטרות כאלה שאהיה נחושה לבצען בהתמדה, שכמעט אדע שאעשה הכל כדי לסיים. להשיג. לומר - הנה נקודת ציון. ולהיפרד מפרק או תקופה. עצוב קצת – מטרה שאני יכולה לומר שיש סיכוי שתתגשם היא לשחק במחשב ולעבור שלבים ורמות, או להשיג שיאים. שאפתנות ותחרותיות שאולי קיימות, אבל באות לידי ביטוי רק במשחק. גם בטיפול לא הוגדרה מטרה. דברים התגלגלו. כך, אולי, גם בחיים העצלים וחסרי המוטיבציה שלי. סוריקטה

אז המטרה תהיה לנסות להציב מטרה בחיים לא? משהו לשאוף אליו... מקווה בשבילך. ואולי הגיע הזמן גם להגדיר מטרה לטיפול? בהצלחה ושנה טובה.

סוריקטה קיווצת לי את הלב.......... ממש כך....... מאחלת שנה טובה יותר. הילה

ומעבר לרעיון שהעלת:שצריך בעיקר להמתין..,להגיע לתחתית.. ואז לרוב יש שינוי\תזוזה.., לפה או לשם, אולי אפשרות נוספת,שפשוט המצב "יוקפא". ותיהיה איזו המתנה שכזו שלי, לא ברורה, עם איזו המנעות. ? כרגע מרגישה,ושוב אחרי הפגישה האחרונה, ולמרות השסעים בתוכי, שלא אגיע. בטח אם לא אדבר, כשהכל גם גודש וגועש. כרגע הבלתי נסבלות עם הכל ואיתו(על כל מכלול הרגשות) ,קשה ביותר להכלה,ומן הסתם אני מאד חסומה. ואולי אני בכלל משלה את עצמי עם כל הקשר הזה איתו,ורק מחבלת בעצמי. הוא גם עמוס ועסוק בעבודה,במקומות שונים, ומלא גם בחיים הפרטיים שלו ובעיסוקים ,באחריות וכו..., שמי אני בכלל בתוך כל זה?? פתאום זה עלה בי חזק,כששמעתי איזה ראיון איתו במקרה.והבנתי כמה יש לו עוד עניינים חוץ ממני בחיים. ואז,עם כל התחושה הזו שפתאום הציפה, החלטתי שאפסיק לשלוח לו את כל ההודעות אסמס,כשהוא מלא בחיים משלו,ומה אני תקועה לו ככה תוך כדי. אבל זה לא ממקום מבין משלים ומפנים, אלא ממקום שמרגיש פאטתי ומפריע. אולי למרות הקושי הרב, לא להגיע, זה מה שעדיף עכשיו, מאשר להגיע, ושוב להרגיש רע. ואולי רוצה שזו תיהיה התזוזה...? או "המסר" שלי...? לא יודעת.... אוף. אודי. ופתאום באות הדמעות....

הי אודי, היום בטיפול דיברנו על זה שלפעמים באינטליגנציה שלי אני מחפה על פגיעות. נראה לי שזה קורה לי גם כאן........ למה כל כך קשה להרגיש פגיעות??? למה עושים מאמץ כל כך גדול כדי להימנע מכאב רגשי? למשל אני נפגעת בעבודה מזה שמקדמים בנות שהגיעו אחרי וזה נורא פוגע בי. או שהילדים לא נמצאים איתי זה גם נורא נורא פוגע........ אולי כי לפעמים זה כל כך שורף שאי אפשר? אולי כי החברה מחנכת אותנו לא להפגין רגשות? זה באמת מעניין אותי...... הילה

נמאס לי ואין לי כח כבר

הי רוני, מה שלומך???? האמת שגם אני מותשת........ הטיפול היום היה קשה....... מה יכול לתת לך כח? יש משהו כזה? אוףףף הלוואי שכבר נרגיש טוב...... הילה

אודי רוצה להיות אחת ויחידה רוצה להיות שקטה ואסופה ועטופה. איזה שקט בפחד מפני הניכור איש איש במיטתו עכשיו. אמרתי לה שקשה לי לבוא אליה בגלל הזרות. כאן גם זרות, מוגברת, וירטואלית. כמו קבצנית מבקשת חסדים ברחוב מאנשים זרים. זרה זרה לעצמי. אודי גם כן שתדע לך כשכתבת לי לפעמים פותח דלת לקבל מכר, ולא מכה זה לא התחבר לי אבל מאז כמה ערוצים חסומים נפתחו ועכשיו זה מחובר ומתאים יותר. מבקשת שתסתיר את ההודעה שלי בשמיכת לילה כבדה שתענה לי בשקט ותעלים אותה וגם אותי ולא יודעת למה.

מלא תוכן פרסומי מסביב. חבל. קחו לתשומת לבכם לשפר.תודה.

שלום, רציתי לדעת מה פשר דפוס התנהגות מסויים של אדם היקר לי. טכסטים במסרונים, שהוא כותב נראים כך: אין מה לקרוא או לא לקרוא, אין מה להתווכח או לא להתווכח, אין מה להתנצל או לא להתנצל, אין על מה להעיר או לא להעיר. במסרון אחד בנייד יש כמה משפטים כאלה. הוא כותב משהו ומבטל. זה מתבטא גם בדיבור. כשהערתי את תשומת ליבו זה נראה לו ברור והגיוני. יש אולי לציין שהוא סובל גם מציפצופים באוזניים וסחרחורות שאולי בדרך זו או אחרת קשורים אחד בשני. (דרך אגב, הסחרחורות והציפצופים מונעים ממנו לצאת לעבוד, כי הוא לא מאוזן). אשמח להארה בנושא. תודה.

מה שבעיקר קשה בלדבר על כל זה, שברור שזה הרי גם לא ישתנה. זו המציאות. אז כמובן שזה עוד יותר מביך....,רק לדבר על זה...., ולהרגיש בעיקר פאטתית. כשהכל בחיי לרוב חד סטרי.חלקי.ולא באמת ממומש. וגם זה. מה עושים עם כל התחושות האלו.גם כלפייו?? הכל מתערבב,וכבר לא יודעת מה מרגישה באמת.ועל מה לסמוך בעצמי?? כשהכל ככ מתחלף.., כעסים,תסכולים,אכזבות,כמיהות ואולי בכלל הכל אשלייתי??וסתם ממלא. אבל זה לא באמת.ואולי זה במקום להשאר רק עם הכעסים והתסכולים?? כבר לא יודעת ומבינה כלום..., ושוב זה מבלבל אותי ומלחיץ.

הי אודי. אני בעיקר מאד מבולבלת! דבר שבנוסף לכל, גם מייסר אותי, וכמה אפשר.?? למשל..., אם הטיפול הוא של המטופל, והכל כביכול אפשרי ואפילו רצוי, מבחינת מה שאומר,חושב,מרגיש,צריך,עושה וכו וכו..., כשהמיקוד אמור להיות אך ורק בו, והוא לא צריך להיות כלל עסוק במטפל.., אז..,תכלס איך זה בכלל אפשרי?? זה נשמע האמת, די הזוי וגם לא באמת מציאותי.גם לטיפול. כשיושב מולך בן אדם(המטפל),מגיב, בצורה כזו או אחרת, לפעמים זהירה ונמנעת, לעיתים פתוחה וישירה יותר,ולעיתים גם מתפלקות לו תגובות אנושיות לא מתוכננות, שלא באמת התכוון שיצאו,כמטפל.אבל יצאו...,כבן אדם. (וגם...כל מטפל והסגנון שלו...). אבל בכל זאת הרי חלק גדול מהעניין הטיפולי זה "הקשר האנושי שנבנה...", האמון האוטנטיות וכל שאר מה שכלול..., אז איך המטופל אמור שלא להיות עסוק גם בו??ובמה שגם הוא מרגיש, שהרי משפיע.ובאופן טבעי, כמו בכל קשר נורמטיבי ויחסים.בטח כשהם גם הרבה יותר קרובים ואינטימים. למשל,אם הוא פגע בו(כשלעיתים מעבר רק להרגשת המטופל זו גם המציאות, ואכן המטפל נפגע) וכו וכו... וגם יוצא הרי, שלא מעט ניתן להרגיש גם ללא מילים. ואז מה??? שמים בצד. כי הוא..., לא העיקר. ומדברים רק על המטופל וחוויתו.?? זה נשמע לי לא ברור.כי אם זה אכן רק של המטופל נאמר, אז כן.צריך לדבר רק על "החוויה שלו" . כ..פוגע למשל,או כמפריע, או כמגזים, או כלא מעריך ...או ככל דבר אחר. אבל...אם באמת זו גם המציאות...,ופחות נותנים לה\לו מקום. אז איך כבר יודעים מה של המטופל? מה של המטפל?(שהרי גם "המטפלים" בניאדם שונים,ומגיבים אחרת), ומה גם בעיקר להקיש למציאות האמיתית וללמוד מכך? בכל הקומפלקס הזה של "טיפול" יש משהו מבלבל מאד.ואפילו עם מסרים שכאלה. מצד אחד המטפל אמור להוות כביכול "שק חבטות" של השלכות, לדעת להכיל ולנווט הכי טוב ונכון ובאופן מקצועי, מצד שני הוא "רק" בן אדם,(ויש כאלו שנוטים להדגיש זאת), ולא הכל אפשרי,וצריך "ללמוד" מה כן מה לא מתי ולמה ואיך.ומנגד לתת למטופל תהרגשה שהוא רצוי לא משנה מה. אז אולי אני זו שלא מצליחה בכל זאת ולמרות הכל, כשהדברים והתחושות,ככה כל הזמן מתבלבלים ומתערבבים לי, בין כנות מלאה ואוטנטיות למשהו מגמתי ומקצועי כביכול, לדעת ולהבין את המציאות,ומה זה טיפול?? וגם אולי לא מצליחה לזכור שהוא "רק" המטפל שלי.ולא יותר. ושיש לו חיים משלו,מלאים מאד, והוא איתי בזמן שלי כדי להבין אותי.וזו\אני, גם העבודה שלו. ואם אכן כך, שוב איכשהו לצערי, אני תוהה אם טיפול באמת יכול להתאים לי, כשאני לא מצליחה להבין זאת באופן מוחץ והגיוני. אבל..הרי...,טיפול הוא הרבה פעמים,הכל,חוץ מהגיון...לא כך? וכמו שגם אתה ציינת. והנה זה שוב מבלבל, גם המסקנה הזו כביכול..., אז לעזאזל, מה זה טיפול?? מה כן אפשרי?? מה לא?? מה ניתן ונכון לצפות??ומה מחבל?? וכרגע בעיקר מרגישה שיש לי קושי גדול מאד להכיל את כל זה. לקבל ולהשלים. ובעיקר שהקשר איתו ככ חלקי ומוגבל. ואני מקנאה.בחיים האחרים שלו,ועם כל הסובבים איתו,ושאני לא חלק מזה. ומעבר ל"זמן שלי".וההתנהלות המאד מסויימת איתי,כמטופלת. (שגם זה כאמור לא לגמרי כבר ברור,על כל מה שנכתב לעיל, ומאד מבלבל.), והוא יודע מכל זה.גם מהכתיבה שלי אליו בין לבין(שגם עם זה יש לי קושי), וגם הוא בטוח מרגיש,לאור הכל. אבל לא יכולה לדבר איתו על כל זה ככה בפגישה. זה מביך.מרגיש לי פאטתי.ילדותי.כואב מדיי עד משפיל, בטח בחיי הככ לא מספקים לעומת שלו,כשמתעורר גם כעס ותסכול נוסף לכל, ובטח כשזה חד צדדי. אז מה הסוד להצליח להיות בטיפול שכזה ועם כל התחושות שחוסמות,וגם בלי לפגוע בו , בתוך כל הקושי הזה ??? או שאולי זה באמת לא אפשרי עבורי ורק יתקע שוב ושוב באותו המקום הבלתי נסבל?? אז אולי...,חבל על הזמן וגם על כל הכסף. ?? אני ככ מבולבלת.

הי אודי אני יודעת שאתה לא מוחק הודעות מרגישה ממש רע במה שכתבתי אני לא חושבת שזה נכון גם הימים הקשים מוציאים אותי מהשיווי משקל הילה

(אודי אני רוצה לכתוב רק לך האמת שזה ממש מפחיד לכתוב מה שאני הולכת לכתוב ואתה היחיד שאני מעזה להגיד לו את זה.(אודי לא יודעת.אולי רואה צל הרים כהרים.)(השבוע הוא אמר לי שאני כמו וונדר וומן בגלל שהייתי צריכה להחליף הופעה. לא יודעת כאילו אני קצת מרגישה שהוא מפלרטט איתי.......{נראה לי שגם לכן שאלתי אותך לפני כמה זמן על התאהבות בטיפול.אז כן אני מרגישה שהוא מאוהב בי.}(היןם הוא ישב איתי עוד עשר דקות ואז הוא אמר,לא נורא זה תלוי בי פספסתי.) כמובן שזה תלוי בקונטקסט ועוד כל מיני דברים....... ואולי רק בדיה שלי.

כן צעד חזק אבל יש בתוכו מחיר כואב גם מחר עוד תהיה פגישה אבל זה הסוף היא יודעת שאני רוצה לעזוב כי אני מרגישה לא מוכלת ולא בטוחה בטיפול וכשאמרתי לה את זה היא בתגובה: "בסדר,שיהיה לך בהצלחה ושנה טובה" זה פגע בי עוד יותר כי ציפיתי ממנה שהיא לא תוותר שהיא תנסה לבדוק איתי למה אני מתכוונת בזה שאני אומרת שאני לא מרגישה מוכלת ובטוחה ,שהיא תנסה לבדוק איתי מה יכול לעזור לי להרגיש אחרת .. מרגיש לי שלא ממש רואים אותי בטיפול כי אני לא מובנת ועוד אחרי שממש סללתי לה דרך להגיע אליי והיא לא רואה אותי הלכתי לאיבוד.

האמת שאני לא צריכה לחשוב על זה. זה גם ככה בראש שלי כל הזמו. אם אני שואלת את עצמי באמת קשה לי לומר שאני נהנית. לפעמים אפילו סובלת... אני לא יודעת אם זו התמודדות. האמת שנראה לי שהדבר הנכון לעשות הוא לחזור אבל משו בי לא רוצה לוותר. אולי זה קשור לפחד כלשהו. לא יודעת החלטתי שאחרי שבת אני אחשוב יותר. האמת שבכל מקרה לא אטייל כנראה יותר. מקס' אהיה באיזה מקום... אני לאיודעת לעשות דברים כשאני לבד. זה אוטומטית לא עושה לי טוב. מצד שני גם כשהייתי איתן לא היה לי טוב. מסקנה: לא טוב לי בשום מצב. סתם, אתה בטח תתעצבן כשתראה... אבל לפעמים זה עולה לי.

מכירים? כדאי לראות..ובכלל כל מה שנמצא מתחת לפני השטח בטיפול לפעמים נעלם מעייני....שיהיה רגוע ושנה טובה של צמיחה והצלחה לכלם, ולך אודי יקר שתמשיך בעבודתך הנאמנה ובצמיחה.. מחכה לספר הבא שלך ומקווה שיהיה ספר על הפורם :) אוהבת ומעריכה מאוד, מיכל https://www.youtube.com/watch?v=zO9z4ewKVOA

קודם כל מי אמר שאני אותה אנונימית. ואם כן....אז זה בעיה שאני לא רוצה להחשף וכותבת את מה בדיוק אני רוצה ספציפית?

תודה על התשובה המפורטת, אני מאד מעריכה זאת. היה עוד משהו בשאלה שלי. אולי זאת שאלה נפרדת: את השינויים באישיות שלי בתקופת הטיפול אני רואה חווה וחשה. אבל, מה שמוזר לי הוא שלא תמיד עבדנו ישירות על הנקודות האלה, אלא שמתוך חיטוט כואב בנשמה השינויים האלה קרו איכשהו. אני רואה בזה משהו לא מובן. למדתי להפסיק לריב עם התהליך הטיפולי אפילו שלפעמים אני לא רואה שום תועלת במה שמתנהל. לא מובן, חסר טעם וללא תכלית. ולפעמים קשה מאד. ולמה הפסקתי להאבק? כי הנסיון הורה לי שזה זה, שאין הגיון ואין צורך בהגיון אלא בלהיות ולתת לרוח לשאת אותי לאן שישא. אז מה שמצטייר לי בראש זה איזשהו משהו מיסטי שקורה מתחת לפני השטח. כאילו: את עשי את שלך ואנחנו נדאג לכל השאר. או לפעמים מצטייר לי כך: הפגישות הן כמו פעולת השריית קטניות במים, ומאליו, בין הפגישות, הקטניות תופחות, מתרככות ומשנות את צורתן. מה דעתך???

https://www.youtube.com/watch?v=ANk7lp3fT5k ושולח לך רק כדי לשתף אותך בכך שעשה זא. "להתוודות" על כך. היית אוטומטית מסיים את הטיפול איתו? בשבילך אביב גפן מילים ולחן: אביב גפן אקורדים מה שלומך? איך את מרגישה? האם את עדיין רק שלי? לפעמים אני פוחד קצת, לאבד אותך פתאום. איך אני משתדל תמיד למלא לך כל משאלה, שלא יהיה לך ריק בלב. בשבילך, בשבילך... יהיה לנו קשה, אך גם מזה נצא את לא תהיי לבד לעולם בשבילך, בשבילך... ניפול אל התהום, אבל בסוף היום אנוח בחיקך מצטער שפגעתי בך, גם הים טיפה אכזר. גם שם קר, את יודעת אני עוד לומד להיות מישהו טוב, או רק לפחות לא לפגוע בך עמוק, שלא תלכי רחוק-רחוק בשבילך, בשבילך.. יהיה לנו קשה, אך גם מזה נצא את לא תהיי לבד לעולם בשבילך, בשבילך... ניפול אל התהום, אבל בסוף היום אנוח בחיקך צד אל צד הפרחים שבך בין כל הקוצים שבי מנסים לגדול ביחד, מחפשים מקום שקט.

שלום סמבדי, צר לי מאוד לשמוע מה שקרה. אני זוכרת היטב את הסיפור מול הפסיכולוגית והמחליפה. מקווה שהסיפור לא ישנה. על פי מיטב ידעתי להקליט שיחה עם אדם שכשאת נמצאת בחדר אינו מנוגד לחוק. יחד עם זאת יתכן שיש כאן עניין של אמון. בדרך כלל - לכל מעשה בודד בתוך מערכת יחסים קרובה ומורכבת יש קונטקסט. כמעט ולא ניתן לבודד מהלך ולשפוט לגביו. יתכן שזה היה "הקש ששבר" בתוך מערכת שלמה. אני מניחה שגם מבחינתה, היא נותרה בסערת רגשות לאחר ש"התוודית" בפניה. אני חושבת שהייתי מבררת מה המטרה שלך , להוכיח שטעתה? ששקרה? שהבטיחה ולא קיימה? שלא דייקה? מה המטרה? לשמוע אותה גם שאינה? מה קרה קודם? מה קרה אחר כך? חשוב שתבררו לפני כל החלטה. בהצלחה חמודה.

הי אודי(וסיגל), תודה לשניכם. לא נמנעת מלתת את הקונטקסט. אתן אותו. רק שזה ארוך, ואני בעצמי מבולבלת עד מאד. אז אתן. בהמשך. רק שתדעו. לא חשבתי/ידעתי שתרצו בכך... ותודה גם על כך. תודה

תמתיני עוד קצת עד שזה יהיה ממש בלתי נסבל. הכי למטה שיש. במקום הזה בדרך כלל נשברים הדפוסים המקובעים. לעתים לטובה ולעתים לרעה. צריך רק להמתין. "רק"...?? ואז אם זה לעיתים לרעה...,וזה אולי חלילה מה שיקרה...,אז ליפול להתרסק ולהרגיש עוד יותר נורא. ?? מרגישה ככ חנוקה.צועקת בלי קול. לא יכולה יותר. ואולי גם הוא יבין, שלא יכול יותר , לעזור...ויגיד שצר לו. ואז אני מקווה , שהסוף לא יהיה רע הרבה יותר... אם כל איך שמרגישה. אני בבעיה.וכלואה!

אם...הציפייה עכשיו היא לרע עדכדי שלא יהיה אפשר אחרת...,אלא לזוז, אני לא בטוחה שזו המוטיבצייה שתניע אותי.ואם זה הקו המחה (מקווה מאד שלא) גם אותו ...,בשל המצב הככ קשה וחסום עבורי שלא מאפשר תזוזה,ולא מבחירה מודעת כמובן..., אז בכלל זה לא מעודד ומדרבן מוטיבצייה.רק מכעיס יותר. והייתי בעבר הרחוק ,בתחתית מאד. אז... לשם פניינו מועדות?? איכשהו אני לא חושבת שזה המתכון למצב כרגע,ושזה מה שיעזור..., למרות שלא יודעת מה כן.

אודי, כתבת לליליפוט: לגבי שאלתך "אז מה עושה? מה?" יש לי רעיון: אל תעשי כלום (אל תצעקי ואל תעזרי בו). תמתיני עוד קצת עד שזה יהיה ממש בלתי נסבל. הכי למטה שיש. במקום הזה בדרך כלל נשברים הדפוסים המקובעים. לעתים לטובה ולעתים לרעה. צריך רק להמתין. ע"כ. מה שכתבת מעסיק אותי בטירוף. זה כמו בישול בסיר - רותח רותח שאז, מאיליו, הבשר מתרכך ומשתבח??? מה זה נשברים הדפוסים??? אני בטיפול כבר כמה שנים והתקדמתי מאד. לפעמים, כתוצאה מהטיפול, אני סובלת מאד. אבל אחר כך, כשאני קולטת את המקום הטוב יותר שאליו הגעתי אני שואלת את עצמי אם השינוי קרה "אוטומטית". כאילו שאם נוגעים וחופרים שם במקום הכואב - התגובה האוטומטית היא שינוי נפשי. לא שעשית משהו, לא שנגעת בלחצן שמשנה אותך, אלא עצם העובדה שהיית בטיפול ושיתפת פעולה וכתוצאה נכנסת לתוך כל הכאב והקושי הזה - עצב העובדה הזאת היא זאת ש"עשתה" את השינוי. עד כאן השאילה. רציתי רק להוסיף שכל מי שהיה בטיפול לא יקדים את המילה "רק" לפני "שיתוף פעולה". שיתוף פעולה בטיפול קשה מאד כי אנחנו בעצם במודע מרשים למטפל ולעצמינו לגעת בכאב (אי.... זה כואב). נכנסים לתוך הלבה הרותחת....

לא שמחתי ולא צהלתי מאושר... למעשה זה היה כמו אגרוף בלב. מזלי שאני רגילה

איך מצד אחד אתה מדבר על כמה זה חשוב שיהיה אמון במטפל, שצריך זמן ולחכות עד שיווצר האמון, שהמטפל צריך לעמוד במבחנים שהמטופל מציב לו, צריך שתהיה לו סבלנות, מביע תקווה שמטפל של פונות מסויימות שחוששות לא יעזוב אותן, שמי שעוזב את המטופל צריך ללכת לבדיקה עצמית אצל המדריך שלו, שזה קשה כשמטפל אומר למטופל שילך וכואב.. וכל מיני כאלה ומצד שני, למרות שפה זה לא טיפול, אתה מבקש ממני להניח לך?

גם אני יכולה להגיד שאני מצפה למעט הדדיות ומאמץ מצידך. אתה בעצמך אמרת לפני זמן מה שאתה רואה שאני מנסה, אך מצידך אין הדדיות. לא ייתכן שרק אני לא בסדר ושזו אשמתי בלבד. לפעמים אני מרגישה אותך תוקפני וציני כלפיי (כמו מה שכתבת לעלה). ועובדה היא שעוד אנשים, חוץ ממני, אובייקטיבים, שמו לב שיש יחס שונה ופחות סלחני כלפי. כנראה שכן יש משהו.

אולי אתה מנסה להביא אותי לתחתית החבית פה בפורום כדי לדרבן אותי לשנות? כמו שכתבת ללאה על אנשים שלא מוכנים לשינוי? יש מצב? ובגלל זה אתה מתנהג אליי בקשיחות?

לא.טוב לי. מרגישה שמנסה בכוח.וזה פשוט לא מתאים. לא יןדעת. יש איזה משו שמתנגד בי.ולא רוצה לחוור. לא יודעת אם.זה אמיתי. אני חןשבת שאני מחכה לאיזה משהו שיגיע או שיקרה והןא לא.ובינתיים אני סובלת. אודי אני לא יודעצ מה לעשות.. חושבת שרוצה לחזור.אבל מרגישה שיש לי איזן שהיא התעקשוצ על משו לא ברור

אני לא יודעת אם זו באמת התמודדות או דווקא בריחה...

מתחיל להרגע עם אמא צביה.. מתחיל להרגיש לי שוב רצפה.. אודי, אתה יודע? אני כל כך צריכה את השיגרה.. קשה לי עם החגים.. הימים מתבלבלים לי .. רוצה כבר להיות אחרי החגים.. אתה יודע? היו השבוע איזה יום,יומיים שראיתי עננים אפורים, ראיתי מס' עלי שלכת על המדרכה ואפילו הרחתי בבוקר את ריח האדמה שסופגת את טיפות הטל.. גם אתה מרגיש את חילופי העונות אודי ? איזו עונה אהובה עליך במיוחד ? אני אוהבת את האביב והסתיו. באביב הכל פורץ החוצה...הכל מלא בריחות ,צבעים ושירת הטבע.. בסתיו, מתחיל הכל להתכנס כזה פנימה.. אנשים כבר מתחילים לקשור את שרוולי הסווצ'ר לצוואר, משהו עצוב כזה, מתכנס פנימה..עננים בשמיים שמרצינים פניהם..עלי שלכת.. דמעות קטנטנות מתחילות לטפטף מעיני אבא שמיים.. אודי, איזו עונה אהובה עליך במיוחד? מאחלת לך שבת רכה, נעימה ומלטפת. שלך מקרוב-במבי.

לפעמים אני מחכה בסבלנות עד שהשני יגמור לדבר....אבל כשמדבר בפרטים אני מתחרפנת. ואז זה סבלנות ולחכות ועוד לחכות. ובסוף אני מתפרצת על דבר ממש קטן ומתבאסת מזה נורא. אוף......

אודי, אני חרדה לקראת החגים. כידוע לך, ניתקתי את הקשר עם "המשפחה" שלי. אומנם, המשפחה של בעלי אימצה אותי באהבה גדולה אבל בחגים אני מרגישה יתמות. כואב לי על הנתק עם האחים שלי )-: מרגישה שאין לי בית. נטע.

הי נטע נושא שגם ממש קשה לי........ החגים גם אני לא בקשר עם המשפחה כנראה מסיבה דומה........ כשהייתי נשואה המשפחה של האקס היתה סוג של תחליף ועכשיו גם את זה אין וזה קשה ומציף ומוציא שדים רוצה לכתוב לך עוד ולא יודעת מה........ רוצה למצוא את הדרך להקל עלייך........ אבל איך ?????? כנראה שזאת פנטזיה שלי......... מאחלת לך שנה טובה יותר! את גיבורה אמיתית הילה

שוב טלפתיה, מישהי שלא מכירה אותי היתה צריכה להתקשר אליי ביומיים האחרונים. חיכיתי. פתחתי הודעת טקסט כדיי לשלוח הודעה. ופתאום היא מתקשרת...... האמת שנבהלתי....... שנה חדשה בפתח........ כל מי שנמצאת כאן........ שתהיה שנה טובה יותר עם יותר אנשים שקרובים לנו, שנצליח לתת אמון להישען על האחר ובהמשך להישען על עצמינו לאהוב לאהוב...... חיבוק לכל מי שכאן.... ואליך אודי אין לי מילים להודות אני אוהבת אותך מאוד הילה

אני לא מצליחה לפתוח את התגובה שלך אני לא מצליחה כלום מיותרת לגמרי

יש אנשים שלא מצליחים להתאפק כשמגיעה להם עצבות והם בוכים. אבל למה בכי כהתמודדות בעייתית מאד?

הוא אמר שנדבר בטלפון בראש השנה פעם ראשונה שהוא מציע את זה אני לא הייתי מבקשת מיוזמתי אבל מרגש אותי מאוד אני אוהבת אותו וסומכת עליו זה בסדר לסמוך עליו נכון אודי?

אין לי איתה חיבור רק כעס כלפיה בזמן האחרון אבל יחד עם זאת קשה לי לעזוב אותה ואת הטיפול כי נכון לעכשיו לא יכולה להישאר בלי טיפול לא מרגישה שהיא איתי,שהיא מצליחה להבין אותי בהרגשה שלי איכזבתי אותה שביטלתי לה פגישות ואני חושבת שהיא חושבת שאני לא מתאמצת "לעשות את העבודה"בטיפול בעוד שלמעשה אני נלחמת בכל כוחותיי להגיע לשם (אחרי שזרקה אותי) מרגיש לי שאין לה שום מוטיבציה או רצון בכלל לנסות להבין מאיזה מקום הכעס שלי מגיע לא יכולה לאלץ אותה או להוביל אותה ,ואני גם לא רוצה כי זה תפקידה בתור מטפלת לנסות להתקרב אליי ולהגיע אליי אני לא מתכוונת לעשות את זה לא מרגישה שהיא מנסה או שבכלל אכפת לה ואם כן יש לה דרך מוזרה ולא מובנת להעביר את זה אליי..לא קלטתי את זה ממנה אז מה ,אודי??עכשיו אני בידיים שלה והיא יכולה לעשות בי מה שבא לה כי אני תלויה בה ולא אעיז לעזוב??

להחזיק להיתמך להמשיך לבוא לפגישות ולנבור בכאב נסעתי היום לרופאה שלי היא הגבירה לי את המינון של התרופות. אחרי נפגשתי עם הפסיכולוג הנסיעה באוטובוסים בחום של גוש דן שפלה היום הלחות הכאב ראש חוסר שינה קשה לי כל כך באמת שקשה נראה לי שהספקת להכיר אותי אודי אני לא מרבה להתלונן בדרך כלל אופטימית אבל עכשיו זה אחר ושונה

שלום ד"ר אורי, הטכניקה: אני מתרגל ת האוטוסוגסטיה "החשיבה שלי היא חשיבה חיובית". אני בגמילה מהמ"ט כבר 86 ימים. בגלל שבמ"ט עברתי גם השפעות שליליות, אז אתרגל את האוטוסוגסטיה כך: מינימום חזרה אחת פעם אחת ביום ומקסימום 10 חזרות בכל פעם בכל יום ( סה"כ 3 פעמים). זה מראה על זהירות בעניין. 2 שאלות: 1. האם הטניקה למעלה נחשבת אוטוסוגסטיה? אם כן , למה? 2. האם הטכניקה למעלה עשוי לתרום לי בכל המובנים ( כולל, חיזוק הביטחון, חיזוק הרגיעה, הורדת עייפות, לחץ, כאבי בטן וראש)? תודה השואל

הי, אני הילה מה שאתה כותב קצת מזכיר לי את עצמי שלפעמים משפטים מסויימים שהמטפל אמר הפכו אצלי לסוג של התקפה עצמית. אני לא יודעת אם אני מובנת....... וברוך הבא לפורום, אודי כתב שפונים לטיפול משתי המינים אבל משום מה פה יש בעיקר בנות........ שבת שלום הילה

אודי שלום, הבנתי שבד"כ תדירות המפגשים היא אחת לשבוע. הפסיכולוגית המליצה על שתי פגישות. האם בטיפול בטראומה נהוג להיפגש פעמיים בשבוע? כמו כן, הפסיכולוגית אמרה שהיא מאפשרת לשלוח לה SMS או MAIL במקרה הצורך... האמת, לא הבנתי למה שארצה לשלוח לה SMS.... אשמח אם תסביר. סופ"ש נעים, דנית

שלום ד"ר אודי, הטכניקה: אני יושב ומסתכל למטה על נקודה ברצפה , אומר לעצמי "הטמעה" אני מבצע את הטכניקה כך - שאיפה .... נשיפה.... חזרה בקול , בשקט, על האוטוסוגסטיה שלי "החשיבה שלי היא חשיבה חיובית". אני עושה חמש נשימות או יותר. אני עושה את זה פעמיים ביום. זה רק דוגמא. אולי אבצע כך, אך את האוטוסוגסטיה שלי אני מבצע כרגיל כל יום - היום כבר 21 ימים. 3 שאלות קטנות: 1. האם הטניקה למעלה נחשבת מדיטציה? אם כן , למה? 2. האם הטניקה למעלה נחשבת מדיטציית התעלות כמו מ"ט, אם כן , למה? 3. האם הטכניקה למעלה עשוי לתרום לי בכל המובנים ( כולל, חיזוק הביטחון, חיזוק הרגיעה, הורדת עייפות, לחץ, כאבי בטן וראש)? אשמל לתשובות לשלוש השאלות 1. תשובה. 2. תשובה. 3. תשובה. תודה, שואל

שנה טובה :-) ממני, סוריקטה

אודי כתבת לי בתשובתך על הודעתי "לשרוד ולהאמין".., שמנקודת מבטי אני צודקת שלא מעניין אותי מה איתו אלא מה איתי ומה אני צריכה ממנו..., אבל זה לא מדוייק!ומאד מעניין אותי,מה איתו,ואיך הוא..מרגיש. אחרת זה\הוא נראה לי, לא היה מעסיק אותי יותר מדי. אבל לא הבנתי,ואשמח אם תבהיר, למה התכוונת כשאמרת: שאני שבה ושואלת את מה שמקומם אותי לדעת.ולמה? מה אני יודעת ששבה ושואלת? וגם....כשענית על ההודעה "אשמה ואביוז"... חזרת על המשפט שלי, הכל עמום,מעורפל,ללא אחיזה ברורה,נכון. וגם תהיתי מה בעצם היתה כוונתך ורצית לאמר לי בזה ?? בבקשה תפרט קצת ותבהיר. תודה

הי. מרגישה ככ חצוייה. ככ חנוקה. כאילו ממש נקרעת בתוך תוכי, ורגע לפני התפוצצות פנימית שתעיף את כל חלקיקיי באוויר, אבל ההתפוצצות מתמהמהת.., כמו הר געש.ואין הקלה. ואני מחכה לפגוש אותו...,אבל יודעת גם במקביל, שזה לא יילך. שכל מה שתארתי לעיל, ככ חוסם אותי.סוגר. בתסכול נוראי. בחלקיות הבלתי נסבלת. ב"תפקיד".., בהשרדות..., ובאי יכולת שלי לאפשר, ולקבל בהשלמה את הנתונים הקיימים והפורמט המוצע. על חסרונותיו ויתרונותיו. לא מסוגלת. ומרגישה כמו בתוך בועה, כמעט ולא נושמת, ובלופ שאין לי מושג איך יוצאים ממנו. ואז...עוד פגישה, שמראש מרגישה כמו משהו שאחכ יעשה לי רק יותר רע ומכביד.ובכלזאת מתקשה גם לוותר ולא להגיע. אולי מתוך לית ברירה?? פחד נוראי על מה יהיה איתי?? כמיהה? תקווה? תקיעות? הרגל? אולי אמונה? קפאון? קשר? איזה קשר? אין לי מושג. אבל זה כואב בכל הגוף ובנשמה. הכל. ואם לא יכולה לצעוק..., ולהעזר בו, ובתוך כל העמימות הנוראית שגם אין לי סיפור ברור להאחז בו...וזה מטריף אותי על דעתי, אז מה עושה??? מה???

לפעמים בשבת מאד קשה לי. כמה שאני מנסה לשמור דברים שאעשה אותם רק בשבת....לא מצליחה. ואני מאד משתעממת....עד כדי שזה עןשה לי בחילה רצינית. לא יודעת איך לפתור את זה.

איזה דברים?

הי אודי. בכי אומר קושי בהתמודדות? אני חושבת שבכי זה משחרר מאד ואחר כך קל יותר להתמודד. לא כך?

התכוונתי שכאשר יש קושי כלשהוא ואחריו יש בכי אז הבכי מקל על הקושי. ולאחר שבכים נרגעים מהשחרור וזה נותן כוח להמשיך הלאה ולהתמודד. לא כדאי לעצור ולהתאפק.

עייפתי...סתם באתי שוב לפה....לנשום......לחוש...להריח ולנוח.. עכשיו יש משמעות רצינית לסגירת השבוע ב"נוחו היטב ואספו כוחות"....סופ"ש רגוע????

כבר יומיים שלא בכיתי... אני חושבת שעד עכשיו בכיתי כל יום. נסעתי לבד לאנשהו וזה הדבר שהכי קשה לי. לאט לאט מקווה שיהיה לי בסדר... ברגע שארגיש לא טוב אנסה לחזור. מקווה שלא אצטרך. עוד רגע יש לי יומולדת עגול... תנחש לבד איזה גיל. גם כאן מקווה שהיום הזה לא יהיה עצוב בשבילי ושאצליח לעשות משו. לאו דווקא קשור ליומולדת אלא בגלל שכרגע אני ללא החברות בטיול.

היום בפגישה נוספת... מוזר שדווקא רוצה לברוח קובעת עוד ועוד פגישות...אמרתי שבאתי קצת לנוח ודיברתי על כל מיני.. רק בסוף הפגישה כשנשארו חמש דקות הצלחתי לומר שרוצה לברוח, שאני מרגישה שאני באה לפגישות ומתחמקת מלדבר על ה עניין... אמרה שתזכיר לי בתחילת פגישה הבאה, אמרתי לה שאני רוצה לעזוב כי אני באה ומדברת סחור סחור ולא על...ואז סתם נושאים עולים ולא הדבר עצמו..תראה אודי, היא לא רוצה לעלות נושא אם אני לא מדברת עליו, אני לא רוצה להעלות נושא כי קשה....אז יוצא פגישות סרק לא? האם כדאי שבכלל היא תזכיר לי...זה כבר היה פעם ואז התחמקתי מזה.. ואיך עושים את זה? האם קורה שמטפל יעלה את הנושא.. כי היא יודעת!!! היא יודעת!!!!!!!אוףףףףףףףף ובקשר ללמה...למה באמת שאדם יאשים את עצמו בטיפשותם של אחרים ויחשוב שהוא אשם וטיפש?????לא פייר!!!!!! אבל קורה :( ואיך מדברים על הנושא הזה בטיפול??????רוצה ללכת ממנה....אוףףףףף אמביוולנטית....

שלום אודי, הייתי היום בפגישה ראשונה וסיפרתי לפסיכולוגית על הפורום הזה. היא אמרה שהפורום מוכר בקרב המטפלים... היה משונה. לשבת באינטימיות, "ולפתוח את הלב" בפני בן אדם זר. הפגישה הראשונה הייתה של שעה וחצי. היו הרבה שתיקות מביכות. הפסיכולוגית המליצה על שני מפגשים בשבוע ואפילו הציעה לעשות הנחה. היא נחמדה מאוד אבל לא נראה לי שיצליח. מרגישה שהסיטואציה של מטפל - מטופל מאוד מלאכותית. הרגיש קצת מזויף. נראה מה יהיה, אתן לכך עוד הזדמנות.

פורם מוכר בקרב מטפלים??? מעניין מאוד, שלי לא הכירה לפני שהכרתי לה אותו :) למה את אומרת שלא נראה לך שיצליח? אל תפסלי מההתחלה, ממליצה באמת לבוא ולבדוק, טוב שהלכת לנסות, בהצלחה. (מזכיר לי שאמרתי לה שאני יודעת שיהיה נורא...היא אמרה שאני אחליף את המילה בחוששת, מאיפה אני יודעת בוודאות?) מיכל

איך אנשים מוכנים להחשף בפורום הזה על הפגישות שלהם ככל הענין זה דיסקרטיות ופרטיות?

אנונימית, אף אחד לא כותב פה את שמו המלא או האמיתי ממש, כך שהאנונימיות נשמרת עדיין....אני יודעת ממני שאני לא מספרת ממש פרטים עליי וכמו שאודי בוודאי מסכים שכל אחד מודע למה שהוא כותב על עצמו...ויש כללים ואודי שומר...בוטחים בו :) מיכל

איזה כללים?

הי, יכולה לומר לך, שבחשיפה ובמגע יומיומיים במציאות, להיות אני כמו שאני, בשלם וברצף, מול שכנים, מכרים, קרובים, רחוקים, אנשים, עמיתים ועוד, בחיים ככה, נטולי סיפורים על חדר הטיפולים ודומיו, אני מרגישה הרבה יותר חשופה מאשר כתיבה כאן, שהיא גם בעילום שם, מאחורי מסיכה וגם לא ממש חוץ. זה כאילו באיזשהו מקום נשאר דיבור בתוך הראש. במציאות רואים אותי בלייב. שומעים נימת קול, רואים תנועות פנים ושפת גוף. בחלק מהמקרים מכירים את שמי, מקום מגוריי. זוכרים היסטוריה. אי אפשר לברוח... ובכלל מי שנראה לי הכי חשוף פה הוא אודי. ד"ש חם ממני. סוריקטה

ממני..

לא רוצה שתקבל אותי אני בורחת שאלת ממי ואמרתי-ממני אל תיקח זה מזוהם ומלוכלך וגם די גוסס.לא כדאי לך..

היוש:) מהו הגיל הממוצע שבו הולכים אנשים לטיפול???? האם זה באמת יותר בנות מבנים(כמו שרואים פה)? ולמה בנות פונות יותר מבנים? האם יש חתך סציואקונומי שפונה יותר לטיפול???? האם זה קשור גם ברמת אינטליגנציה? (אני שמה לב שהבנות כאן הן ברמה גבוהה) תודה מראש הילה

אודי אתמול היה טיפול ממש קשה וכואב........ ממש......... זה כואב לגעת במוגלה....... זה כל כך כואב זה ממלכד לא לטפל זה כואב ולטפל זה כואב אני שוכבת באפיסת כוחות הוא אמר שצריך לתת למוגלה לשקוע ואז היא נהיית רכה......... אתמול הרגשתי את הפצע ואת המוגלה כאילו בפה שלי בגרון בחנכיים בשיניים אני מפחדת מרופא שניים

מטופל שלך היה מקליט חלק מהפגישה( כעשר דק') ללא ידיעתך? והדרך שבה הית מגלה זאת היא ע"י המטופל עצמו- שהיה שולח לך (נניח במייל או לווטסאפ) את ההקלטה? האם היית מיידית מסיים את הטיפול?

מה שלומך???! איך את מרגישה מזמן לא היית כאן......, למה להקליט את הטיפול???? מה המטרה בזה???? הילה

המון זמן לא כתבת, מה שלומך? איך הולך? אני חושבת שאפשר לבקש להקליט בלי להסתיר, אבל השאלה מה זה נותן לך? מזכיר לי את הסיפור על מטופלת שהייתה שומעת את ההקלטה של הטיפול בדרך אליו ופעם גילתה מה המטפל חושב עליה בטעות...זה היה לא נעים והיא העמידה אותו במבחנים...אבל הייתה פריצת דרך בטיפול :) אולי גם לך תהיה? מיכל

זה מה שאמרה כשנכנסתי והתיישבתי. זהו. היא ה"מחליפה" שנשבעה ש"לה זה לא יקרה. ושיש לה גבולות. ושאין שום בעייה עם קשר בין פגישות וכו' וכו'". "נשבעת לך שלא אעזוב אותך. אפפעם לא אעזוב מטופל שלי, ובטח לא אותך אחרי שאני יודעת מה קרה לך איתה, ואיך הגעת אלי". מילים... ואז- הסתגרתי בשרותים אצלה וכרכתי את השפופרת של המקלחת סביב צווארי. זה לא קורה לי שוב. לא ככה. לא איתה.

היי סמבדי, ממש כאב לי לקרוא את ההודעה שלך ולחשוב ששוב אולי תעברי את אותו הסיפור.. אבל לכל מטפל יש גבול מסוים ואולי הרגישה שחצית אותו... אולי תבקשי הזדמנות נוספת? תסבירי לה למה הקלטת אותה.. תתנצלי.. אני חושבת ומקווה שהיא כן תאפשר לך להמשיך את הטיפול... רוצה לשלוח לך כוחות...