פורום פסיכולוגיה קלינית

1. נניח יושבת מולך מטופלת שטוענת שהיא רוצה להיות פסיכולוגית. אבל יש לה חרדות בהתנהלות בעולם, היא אפילו לא ממש מודעת לגובה החרדות של עצמה ומבטאת מולך משאלה שנגיד היא תרשם לקוס באוניברסיטה ואתה תלווה אותה בדרך לשם, לקמפוס, כדי להשרות עליה בטחון כדי שהיא תוכל לעשות את הצעד בליווי שלך. זה יעזור לה לדעתה ובהרגשה שלה לבצע את מה שלבד היא חשה חרדה מלבצע. היא מביעה את המשאלה הזאת. איך כמטפל תגיב לזה? 2) יש לי קטע כזה שמין ובעיקר נשיקות, אפילו יותר ממין, מגעיל אותי. מגעיל אותי לחשוב על זה. הייתה פעם אחת שהתגברתי על תחושת הגועל במערכת יחסית שהייתי. היחידה שהייתה, אולי הפעם היחידה בחיי שחשתי משיכה למישהו, אבל למה זה מגעיל אותי לחשוב על זה? מין לא אמור להיות דבר מושך ונחשק? וגם נשיקות? אפילו אם אני אדמיין את בראד פיט או אנשים שנחשבים מושכים על דעת הרוב ואחשוב על נשיקה איתם, זה עדיין בעצם מגעיל אותי... ברמת המחשבה. למה אני ככה?? אני מנסה להבין ואין לי תשובה. אני שמה לב שזה לא ככה אצל אנשים 'נורמלים'. אבל גם נראה לי ההרגשה של גועל מהגוף ומדברים גופניים קיימת בתמונה הקלינית של הפרעות אכילה. למה? מה הסיבה לזה? (נולדתי פג זעיר ולא ינקתי מעולם משד אימי וכיוב', זה יכול להיות קשור??). אני כמובן יכולה להתגבר על הרגשת הגועל ובאופן מודע לדחוף את עצמי להתעלות מעליה, אבל עצם קיומה לא תעלם. איך אני יכולה לשנות כך שארגיש משיכה גופנית באופן נקי מרתיעה? ודווקא בולימיה שנראה לי שמי שיחשוב על זה, לאכול ולהקיא, הגיונית זה די מגעיל לא? דווקא זה מרגיש לי לפעמים 'נורמלי'. זה לא אמור להיות נורמלי.

...

לא ללכת לפגישה מחר להישאר בבית לישון עצוב ;,;;;;;;,

שלום אודי, החגים הסתיימו, חזרתי מחו"ל, וישר לפגישה טיפולית. ללא נחיתה רכה, ישר חתכנו בבשר החי והתחלתי לדמם. האמת, לא לזה ציפיתי. חשבתי שארגיש יותר טוב, אם יהיה לי מקום "בטוח" שאוכל לדבר שם על מה שכואב ללא שיפוטיות... אבל מאז שהתחלתי טיפול, אני מרגישה "כבדות" ועצבות. רע לי! מאוד! האם כך הדברים אמורים להיראות? דנית

לפעמים יש לי תחושות מאוד מאוד קשות במהלך היום הם עוברות ומתחלפות באחרות כואבות לא פחות......... עד שאני יגיע למטפל יכול להתחלף כל כך הרבה דברים. וזה משאיר אותי פצועה ומצולקת בתחושת בדידות נוראית. הרבה פעמים אמרתי לו שאני קוראת לו והוא לא בא........ אז אומר הנה עכשיו באתי, בזמן של הפגישה...... זה יכןל להיות כל כך מאוחר שהילדה בפנים כבר מתה. היא איבדה את ההכרה ונשארה לבדה אני לא יודעת אם תבין מרגישה לאחרונה שאף אחד לא מבין אותה

אודי, זה הגיוני שהמטפל הופך להיות כל כך משמעותי עבורי??? נראה לי שאני נותנת לו יותר מדי "משקל" בחיי... יותר מדי זקוקה לו... אבל איך זה יכול להיות אחרת? זה הקשר הכי אינטימי שיש. אני כל כך חשופה מולו. מדברת איתו על דברים שהיו כמוסים "ורדומים" בתוכי במשך שנים. בקיצור, האם התלות הזו יכולה להיות הרסנית עבורי? להזיק לי? לפעמים אני מרגישה שאני יכולה להיות מובנת ופגיעה רק על ידו. האם זה לא יכול להרחיק אותי מאנשים וקשרים אחרים בחיי??? יש בטיפול משהו ממכר. אודי, בבקשה בבקשה תעשי לי סדר בראש, כמו שרק אתה יודע. נטע.

נכון הים נסוג לאחור לפני הצונאמי? אז ככה. זה קצת טוב אבל מאוד מפחיד..

אודי איך יודעים אם אני מתאמצת יותר מידיי ????? איפה הגבול שאומר עד כאן???? קשה להאבק בלי סוף????? אני לא יודעת אם תבין מרגישה כל כך לא מובנת הילה

הי עירנית בטירוף. עיניים פקוחות לרווחה. מכריחות אותך להיות ולראות... מרגיש לי מאד כואב פה היום. אני רוצה לרכך לכולם קצת את העיניים הפקוחות יותר מדי לרווחה רואות יותר מדי נכוחה להסיט את המבט אולי לחלום קצת חלום כזה שמתעוררים ממנו בתחושה נעימה ורגועה. איך האישונים של העיניים מתרוצצים בחופשיות כשחולמים והעפעפיים מכסות בריפיון מעל. לילה ומחר תבוא בעיניים פקוחות לחבוש פצעים פעורים, פקוחים אולי תביא איזו אבקת קסמים שהאור הזה ישתנה קצת. שיהיו קצת משחקי צבעים ואור וצל וסלעים פחות חשופים לנוח בצילם. (אווווף אני רוצה לישון .... )

אודי, כתבתי הודעה שלא הייתי אמורה לכתוב. אני יודעת שאתה לא מוחק הודעות שנכתבו, אבל בבקשה, אל תעלה את ההודעה, זאת היתה טעות, אני לא מוכנה לזה. לראות את זה - יעשה לי רע. אני מצטערת שאני מעיקה, אבל ממש מקווה שתכבד את הבקשה שלי , בבקשה...

ידיים נחושות מטפסות על ירך קורי עכביש

קצת נרגעה אבל מחר שוב הטיפול הנוסף-של הטראומה אז זה כמו בצונאמי המים מאוד יורדים לפני הגל השוטף,ההרסני.

אני לא יודע מה לעשות אני בן 30 אני יושב בבית כל היום אין לי חברים ואין לי חברה אני מובטל אני ביישן מאוד ומרגיש מדוכא קשה לי להכיר אנשים אני לא יודע מה לעשות כדי להקל על הסבל הנפשי הזה כואב לי נורא כל הזמן כרגע לא אכפת לי מכלום באמת אני רק רוצה להקל על הסבל אני לא יודע איך אישפוז כדורים באמת שאין לי מושג רק שיעזרו לי אני לא אומר כלום להורים כדי לא להכאיב להם אבל נראה לי שלא תהיה לי ברירה בסוף כי זה הולך ומתדרדר כואב לי הראש אני חלש בכל הגוף אין לי עם מי לדבר אני כבר כמה שעות יושב במחשב מחפש עם מי לדבר ופשוט אין לי

לא יכולה ולא רוצה. לא רוצה וכן יכולה. לא רוצה להכיר - רוצה להתכחש. לא היה ולא נברא. אם היה ואם נברא אז אני מושפלת עד התהום. אם אישה שפויה ואינטלגנטית היתה כלואה מרצון אצל אדם שפל ונחות וגס רוח וחסר כל תוכן, אז זה "היא", ו"היא" זה לא אני. אני אתכחש ואני אכחיש ואני אלחם ואני אסרוט - עד נשמת רוחי האחרונה. וזה רק ילך ויעשה גרוע מרגע לרגע ומיום ליום. כי כמה שאני נפרדת יותר מחלאת אנוש זו, ומוחקת כל שארית של קשר קלוש ביותר, ומנקה ומטהרת את עצמי מסירחונו שלזה - כך אני אכחיש יותר ויותר את האפשרות שזה באמת קרה. לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה. אל תעיזו לבלבל אותי עם עובדות ומציאות, יש דברים חזקים יותר מכל מציאות, יש דברים שיהפכו כל מציאות לדמיון. אני כבר לקחתי את המחק הכי גדול שקיים בעולם וכבר מחקתי את ה-כ-ל. כל זכר, ולו הקטן ביותר, לא תמצאו. לקחתי את הצבעים הכי חזקים וצבעתי וכיסיתי את הכל בשכבת צבע בלתי חדירה לחלוטין. תעמידו מול השמש, תהפכו את העולם - אין ואין ואין. אפילו תקדישו שנים לחפירות ארכיאולוגיות עם האמצעים המשוכללים ביותר - לא תמצאו ממצא כל שהוא שיקשר בקלישות אותי למציאות הזויה זו. אני מבטיחה שזה שקר. יש דברים שקשה לדמיין ובכל אופן הם קורים או שהם קרו. אבל "זה" לא. ואל תבלבלו אותי עם עובדות. הזויים, מטורפים, עלוקות - תרדו ממני. כשיהיה לכם משהו שפוי והגיוני תפתחו את הפה, ועד אז כדאי שתלמדו להיות חכמים ולשתוק.

אודי, תודה. יש לי היום מקום מאפשר. גם שם קשה לי לחטט בהיסטוריה, אבל מאמינה שזה יקרה. מה שמפחיד אותי זה מה שיקרה בין הפגישות.

אז עכשיו אני במיטה ותכף נרדמת... אחרי יום מתיש של טיסה ועוד איזה משהו קטן שקרה והסתדר עכשיו. קצת יותר רגועה. מחר אפגוש אותה, מחכה לה כבר ממש. רציתי להביא לה משו קטן. זה לא משו אישי, זו פשוט מתנה קטנה. נראה אם באמת אביא לה, לספר לה ע ל זה מן הסתם אספר אך לא בטוח שכבר מחר. לילה טוב ואני שמחה לחזור...

קל לאהוב ילדים קטנים ובכלל ילדות קטנות...אך כל כך קשה לקבל ילדה אחת קטנה שעשתה טעויות...אותה כל כך קל לבקר, לשנוא ולפעמים אפילו להתכחש לקיומה....כן נפגשנו היום קצת באיחור.....לראשונה דיברנו על סוג של ניתוק רגשות...מעולם לא חשבתי על ניתוק רגשות שלי..לא חשבתי שאני כזו...כן ידעתי שאני חושבת לעיתים בשחור לבן....לא יודעת אודי...הבלבול חוזר.......וזקוקה ממך למשהו רך כזה אולי.....אמרת שהילדה הזו זקוקה לחיבוק....אמרת שהיא מתוקה...אודי זה מרגיש מוזר....

רוצה להרחיק אותה ממני....ילדה טיפשה, לחשוב שאינה קיימת עוד....להמית בתוכי

זה לא באמת משנה. לא משנה אם מנסים או לא,אם מצליחים או לא, אם שוקעים או לא, בכל מקרה, בכל מצב, אין טעם. אין סיבה. בכל שלב ובכל מצב ולכל האנשים רע. יש אנשים שכואב להם, ויש כאלה שמכאיבים לאחרים, זה הכל. אז בשביל מה כל זה? מה הטעם? הכל באמת רע. אז אולי עדיף פשוט להניח להכל, לשקוע. בריק, בטמטום, בחוסר אונים. הטוב - לא באמת קיים. אין סיבה לטרוח, ולנסות להעפיל לפסגות, כשהפסגות עצמן מלאות בכאב. חוצ"מ, מסתבר שפסגות הן קונספירציה. (בדיוק כמו אושר, שלווה, נחת ושות')

הייתי בבית קברות אתמול, היה אחה"צ סתווי יפיפה , הלכתי בין המצבות של האנשים שהיו פעם ועכשיו הם אינם. אולי כל מה שכתבת נכון, אבל זה ישנו, זה מה ש"יש"זה קיים הטמטום הוסר אונים הרוע וגם היופי טוב הלב האהבה וכו', מתי שהוא אני ואת וכל מי שחי ישכב לו שם למטה יהפוך ל"אין" ומישהו אחר ילך בשביל ויראה את העולם ויתפעל ויסבול. אבל עכשיו אנחנו שייכים לעולם החיים,וזה משהו באמת מפליא ובכלל לא מובן מאליו. גמר חתימה טובה שנכתב בספר החיים

אמן.

לא יכולה יותר

מקווה שתרגישי התייצבות בקרוב

תודה קשה לי לכתוב ;(

היא חכמה, מקשיבה, אוהבת ומכילה... אדם מקסים!! היום שלחתי הודעה כמה שעות לפני הפגישה כי אני לא בטוחה שאגיע ואני מבקשת שתחכה לי, בקשה מוזרה ואולי גם לא הוגנת, למה שתשב סתם אם יכול להיות שלא אופיע? כמובן שכתבתי לה שאשלם עבור הפגישה גם אם לא אגיע או אאחר...אין לי מושג אם אספיק אבל יודעים מה היא ענתה? כמובן אחכה. אדם אחר אולי היה אומר אז בואי נקבע מועד אחר וזהו...אבל היא יודעת עד כמה חשוב לי לבוא וכמה אשתדל למרות שיכול להיות שאפספס... אני אוהבת אותה ורוצה שתדעו! אולי אעדכן מה היה בסוף, בכל מקרה היא אדם מדהים!! הלוואי על כלם מטפלת כזו מתחשבת :) מיכל

אם תשלמי לה בכל מקרה, בין אם תגיעי או לא (ויש טיפולים שיש כלל כזה מלכתחילה) אז זה לא ממש צריך לשנות למטפלת, זה לא שהיא מקריבה פה משהו חריג מעצמה, היא שומרת את השעה שלך פתוחה, מקבלת עבור זה את תמורתה הכספית. האחריות אם לבוא או לא לבוא שלך ועלייך. אני אישית לא כ"כ רואה איפה 'הגדולה' שלה בזה. נראה לי שפשוט עושה לך טוב לדעת שיש לך את הפינה הזאת של השעה שמורה לך, שלא קובעים בתוך החלון הזה פתאום משהו אחר, שלא מסלקים אותך כי זה רק 'אולי אגיע' ולא 'בטוח אגיע'. אבל כל עוד היא מקבלת את התשלום שלה בין כה וכה אז אין פה הקרבה או נתינה חריגה מצידה. הכל כרגיל בעצם. היא פשוט מאפשרת לך לקבל את ההחלטות שלך בלי להפר את המסגרת שבתוכה אתן פועלות. יש בזה משהו שנותן בטחון אולי. לדעת שיש לאן לבוא וגם לאן לא לבוא, אבל זה לא אומר שהוא ילך לאיבוד אם לא. הפינה שלך תמתין שם בין כה וכה. וכן, יש בזה משהו שעושה הרגשה טובה כנראה, של בטחון.

גררתי את עצמי לטיפול תחושות איומות קשות מרגישה שמנה דוחה מגעילה שומנית זונה

שלום ד"ר אודי, הטכניקה: אני יושב ונותן לכל המחשבות , רגשות, תחושות וכל הדברים האחרים לחלוף להם. התהליך נעשה בעיניים פתוחות. אני לא שופט שום דבר, אני נותן להכל להיות, לכל הציפיות, הפחדים, החרדות, הרגשות, המחשבות החיוביות והשליליות , התחושות ולכל הדברים השונים שעוברים במוחי. אני עושה טכניקה זו פעם או פעמיים ביום - לפחות 5 דק'. 1. האם טכניקה זו נחשבת מדיטציית מיינדפולנס? 2. האם טכניקה זו יעילה להתמודדות עם מתח, לחץ וחרדה? 3. אם בימים הראשונים אני חש חרדות קטנים ועייפות קלה, האם זה סימן לשחרור מתחים שיש בגופי? 4. האם זה נחשב תהליך היפנוטי חיובי וטוב? אשמח למענה לכל השאלות - כל שאלה חשובה במידה זהה. תודה, רומן

המטפל שלי חשב על היפנוזה לאחר התייעצות נאמר לו לפי דברים שכתבתי שאני תחת היפנוט וצריך לשחרר אותי ממנו ואכן דברים החלו להשתחרר . יש לי רצף שרגעים מרגיש שלי ורגעים אחרים לא. יודעת שהדברים נכונים מרגישה .לא ממש זוכרת. האם בכלזאת כדאי לעשות היפנוזה .האםזה יכול להזיק .אני עם הפרעה דיסוציאטיבית. מרגישה שיש עוד ם בתיבה ומפחדת מאוד מימה שזה לא יהה . המון תודה .

נאמר למטפל שלי ע"י מטפלים מקצועים בתחום זה ברור שאני נמצאת תחת השפעת היפנוט וצריך לשחרר אותי ממנו ולא רצוי לעשות היפנוזה . בעצם שואלת האם במצב כזה אם בכל זאת אני יחליט כן לנסות האם עלול להיווצר נזק . שוב ברור שאצל מטפל מוסמך להיפנוזה .

שלום רב, קוראים לי יאיר, אני מאוד אוהב פסיכולוגיה, בעיקר חיובית וחברתית ומעוניין ללכת על זה במלוא הכוח לתואר ראשון ואף שני בהמשך אך יש לי התלבטות מאוד גדולה איפה לעשות את זה: ההתלבטות שלי היא האם לעשות את התואר הראשון בארץ באוניברסיטה הפתוחה או שמא לעשות אותו באוניברסיטה מובילה בארה"ב כמו ברקלי, ראיתי את דירוג האוניברסטאות בארץ והאוניברסטה הפתוחה לא מגיעה ל 200 האוניברסטאות הטובות בעולם ודירוג האוניברסטאות בארץ מאוד נמוך מה שמראה על רמה נמוכה של חומר לימוד אני באמת רוצה לצאת עם תואר עם כל הכלים בידיים ולהיות הכי טוב בתחום שלי, כמו שאני תמיד עושה עקב השקעה של ימים ולילות בלמידה וחקר השאלה היא מה אתם חושבים בתור פסיכולוגים שלמדו ומכירים את התחום, חו"ל/ארץ, האם כדאי לי להעביר את השנה-שנתיים הבאות בלימודי אנגלית יום יום ולאחר מכן ללכת לתואר ראשון בחו"ל ברמה הגבוהה ביותר ובמיתוג הגבוה ביותר שגם יהיה עליי בתור בן אדם שלמד ב"ברקלי" או אוניברסיטה נחשבת אחרת, מעבר לדלתות שייפתחו מדובר במיתוג מפוצץ אשמח לדעת מה אתם חושבים שכדאי לי לעשות והאם מה שאני חושב לגבי הרמה בארץ לעומת חו"ל באמת נכונה אשמח לשמוע מכולכם!

די נמאס לי שייגמר החג בבקשה פליז אין לי כבר כח אני מתגעגעת אליך ולמטפל שלי ולעוסית שמלווה אותי אני גם שונאת שהכל סגור הבנקים חנויות קופת חולים זה ארוך מידיי

הנה נגמר, כמו כל דבר, מקווה שהחזקת מעמד :) בחו"ל עוד יותר גרוע כל חג חוגגים עוד יום...כך שלפחות סוכות לא נחגוג שלושה ימים כמו בחו"ל. מה שלומך? מקווה שהחגים בכלל יעברו מהר ונחזור לשגרה מבורכת. גמר חתימה טובה, מיכל

שלום ד"ר, שמי דניאל ואני בן 18 לפני גיוס לצה"ל לפני 6 שנים לקיתי בחרדה חברתית זה היה במעבר מיסודי לחטיבה במהלך 6 השנים לקחתי רסיטל ועוד כל מיני כדורים נוגדי דיכאון וחרדה חשוב לי לציין שבחיים לא היו לי מחשבות אובדניות!!!! לפני 5 שנים אושפזתי בבית החולים גהה במסגרת אשפוז יום,ושוחררתי לאחר חצי שנה ,כיום אני מרגיש מצוין בלי כדורים, אבל יש בעיה אחת התיק הרפואי מפריע לי לחיים נורמליים ותקינים, אני מאוד רוצה להתגייס לקרבי אבל הכתם הזה שנקרא תיק רפואי לא נותן לי להגשים את השאיפה הזאת אפילו כדי להוציא רישיון אני עובר סיוט, אני מרגיש כאילו נוקמים בי על זה שלא הרגשתי טוב בעבר, ד"ר יעץ לי בבקשה מה לעשות, תודה מראש.

שלום דניאל יקר! אין לי עצה מעשית בשבילך, רק רציתי לחזק אותך שלא תתייאש מול המערכת הממסדית. לפעמים לא מבינים שם כלום על החיים האמיתיים. אל תיתן לאף אחד לקחת לך את החירות והחלומות. נשמע שאתה בן אדם אמיץ. בהערכה רבה. סנופקין

ד"ר תודה על המענה. לפי הערכתך העבר שלי מאוד מסבך אותי לגביי שירות בקרבי? או בהוצאת רישיון על אוטו? ואם מחר מחרתיים אני ירצה לעבוד באבטחה אוכל לשאת עליי נשק? אני פשוט רוצה לוודא שאוכל להיות כמו כולם.

מה האינדיקציה? מי קובע -המטפל או המטופל? האם באמת יש הסכמה הדדית על ומועד שכזה? או שהמטופל צריך פשוט להפסיק להגיע, להחליט שדי? ואולי לפעמים זה המטפל ש'מעזיב' מטופל תלותי מדי? ואז יש הרבה שממשיכים טיפול אצל מטפל חדש אחר. מתי כבר לא צריך יותר טיפול. מה מאפיינים לאדם כזה? האם הוא צריך להיות מישהו שהתגבר על כל החסמים ובעיות וסימפטומים שלו או לא בהכרח?

'כתיבה יצירתית' לשם פריקה: (לא להתרגש ממני): בא לי- שלפסיכולוגית ההיא ש'טיפלה' בי שיהיה לה רע. בא לי שהיא תמות. כי בשחזור שביקשתי עזרה כמו חיה פצועה בתופת רגשית היא הפקירה אותי. היא השפילה אותי. היא אנסה לי את הפרקטיקה שלה על הנפש שלי-לתסכל בכל הכח. היא לא הסבירה לי מה זה טיפול פסיכולוגי וביזתה אותי עם ההתנשאות שלה. בא לי לרמוס ולרסק אותה ובא לי לבקש סליחה כי בא לי להכאיב לה. בא לי שהיא תבין כמה היא הכאיבה לי ותהפוך להיות אנושית ותבקש סליחה. בא לי להעניש אותה על הטעויות שלה. בא לי להעניש ולהאניש את כל האנשים. את אלוהים. בא לי לחיות בעולם צודק וטוב ולא כזה שמלא באינטרסנטים ורמאים שאין שקיפות ואין מילה ואין כבוד ואין הגינות ואין שיוויון ואין צדק ויושר. יושר אמיתי. יש בי מן הרבה רע בתוכי שאני לא מצליחה להפוך לטוב. איך הופכים לטוב? כלפי חוץ למדתי להעמיד פנים שאני כמו כולם כאילו בטוב. אבל האמת? האמת שבא לי שהיא תמות, לצרוב אותה בכעס, ולמהר לבקש סליחה שזה מה שבא לי ואני לא מצליחה להיות בטוב ולהחזיק טוב אמיתי בתוכי. התחננתי בשחזור לעזרה והיא הפקירה והשאירה אותי לבד בתופת. לא הבנתי מה זה טיפול פסיכולוגי. היא לקחה את הכסף אבל לא הסבירה לי. היא חייכה לי מול הקשיים. ובסוף היא אמרה 'אם היה כזה רע למה המשכת ובאת?' כאילו זה אחריות שלי. כאילו הכל אחריות שלי. כאילו היא תמיד בסדר ורק אני לא בסדר. אני לא. בא לי לרמוס אותה, שתתנצל. עד שהיא תרגיש ותהפוך להיות בן אדם ולא רק מכונה אנליטית מתנשאת שבשבילה הייתי אפילו לא בן אדם. סתם 'קייס'. סתם כלום, כלום בתוך גבולות שעבר את הגבולות. היא והגבולות שלה. בא לי לקחת את הגבולות האלה ולחנוק איתם אותה ולחנוק את כל מי שהוא רע בעולם ושבמקום לעזור שיהיה טוב עושה רע, וכאלה יש הרבה. אז אני מפלצת? איך אפשר להיות נורמלי עם כאלה משקעים רגשיים כמוסים שסוחבים עמוק בפנים? להעמיד פנים בערות ולשכוח מהשדים, לקבור זכרונות. זכרונות רגשיים. וששוכחים מזה באמת יש טוב. באמת יש גם דברים נחמדים וטובים אבל שמוציאים רגשות כמוסים מהקבר נזכרים בשחזור נושן תקוע כמו תקליט שרוט. היא השפילה ורמסה לי את תחושת הערך והפשיטה ממני את צלם האנוש. כנראה ככה זה שמבקשים עזרה ונדחים. חשבתי שאם היא פסיכולוגית היא תאות לעזור לי. קונקרטית. טעיתי. את הכללים לא הסבירו לי מראש. לא ידעתי מה כן ומה לא ולמה לא. זה הרגיש אכזרי לא אנושי ובעיקר מבזה. אני רוצה להיות בן אדם שלם בריא מאושר נורמלי! בא לי לנבל את הפה באלימות ולרמוס כל מי שמפריע לי להיות בטוב. לרסק ולטחון אותו לאבקה דקה ולפזר ברוח כלא היה. למחוק זכרונות. למחוק עבר. למחוק ישויות. לנקות ולטהר מהדרך כל מי/מה שמפריע להיות בהרמוניה וטוב. היה נשאר מישהו בעולם הזה בכלל? עמוק בפנים אני רוע גמור כנראה. ככ קשה לעיכול שעדיף להדחיק הכל ולחייך ולהשאר 'אדם נחמד'. בא לי לכתוב בלי לצנזר כלום. בא לי. נשמע 'יצירתי'?

חג שמח ושתהיה שנה טובה ומתוקה!! אודי.....מצטערת שדיברתי קצת בוטה מדי אולי.....סליחה.

הי אודי פיספסתי אותך..,אבל לא באמת. תמיד הרי אפשר לאחל..., אז רוצה ומכל הלב, הכואב ,הכמהה, המבולבל והמפחד, לאחל שתיהיה שנה טובה! מאושרת יותר ואופטימית. רוצה להודות לך על הכל. מכל הלב,על חלקיו היותר משוחררים נעימים רכים זורמים ושמחים שלו : ) תודה אודי!!! גם על ההומור, שאתה יודע לשזור בעדינות שנונה..., שמעלה חיוך ,ולמרות הכל..., ולכולכן בנות יקרות, תודה גם כן. ושתיהיה שנה רכה וקלה יותר ומתוקה.

פספסת את ההודעה שלי .. חג שמח אודי ושנה טובה!! ממני

להגיד תודה,ושנה טובה? לא מצליחה לפרט אבל המון תודה על פה ועליך .

חבל ששוב כתבתי לך. לא רוצה לכתוב לך יותר... מצידי אתה מוזמן לא להעלות את ההודעה הקודמת ואת זאת, כאילו כלום לא קרה. במילא אתה לא רוצה אותי פה

שמת לב שכאשר מישהי אחרת נפגעת אתה מתנצל(דוגמת אנונימית ואחרות) ואילו כשזאת אני - מעולם לא התנצלת? גם לא ב"תקופה שעוד ניסית ולא הרמת ידיים" כנראה שהיא מעולם לא הייתה קיימת.......

אודי, כבר פחות מבולבלת בתוך הטיפול. פחות חושבת, ומאפשרת לעצמי להרגיש. קוראת את ליליפוט, וכבר פחות "מתחברת". התמונה קצת התבהרה. מרגישה שיצרתי עם המטפל שלי, משהו מיוחד שמתאים רק לשנינו. שתהיה לך שנה טובה! נטע.

אודי, עוד יומיים ראש השנה, ואנ'לא מרגישה אווירה של חג. זה יהיה עוד יום עוד שעה כמו עכשיו בשבילי, רק שכל מיני דברים יהיו סגורים. אולי, לו הייתי יכולה או מרגישה רוצה הייתי עורכת משהו אצלי, אבל אין לי כוח. אז שוב לבד. כמו הרבה חגים קודמים. ובאמת לא בא לי חג, או הזמנות מאולצות מלאכותיות. כנראה שהקטע הזה עם אמא שלי, או האמא הפנימית שבי, מכלה אותי. נתפסת עלייך קצת לפני פרידה, סוריקטה

מימה, מה שלומך? את כבר פחות כותבת... מקווה שאת חשה בטוב. נטע.

בסהכ הכל בסדר אצלי. מקווה שאת בטוב. מאחלת לך נחת ו.. שנה טובה . מימה

רוצה לאחל שנה טובה. ישנם תקופות שאני אקטיבית יותר בפורום ומתייחסת להודעות שאתן כותבות. צר לי, אני בתקופה לא קלה. הילד שלי... לא יכולה לשתף.. יש לי בגרון גוש ענק.. אין לי כוח. שתדעו לכם שהכי הכי חשוב זו בריאות טובה. נשמע כאילו בנאלי. אבל.. רוצה לאחל לכולכם שנה טובה, מבורכת ובריאות טובה טובה. שלכם-במבי.

אודי , אתה יודע שבכיתי כמעט כל הפגישה עם אמא צביה היום ? הצעת משחק תמים ויפה.הזמנת לחשוב אילו מטרות אציב לעצמי השנה,כאלו שלקראת השנה החדשה יתגשמו.. אני בתקופה לא קלה. אבל רציתי להשתתף במשחק שהצעת. חשבתי אתמול לגבי מטרות שרוצה להציב :( אני מרגישה תשישות נפשית. לא מסוגלת להציב שום מטרה עכשיו. צריכה לנוח ולנוח ולנוח. אבל גם רציתי לשחק. החיים בעיני הם סוג של משחק . ילדים קטנים משחקים בלגו של ילדים, אנשים מבוגרים "משחקים בלגו של מבוגרים" (צבירת נכסים,רדיפה אחר כבוד,מותגים ועוד..) הרגשתי שאם לא אשחק במשחק שהזמנת, אני למעשה "פורשת ממשחק החיים" מרימה ידיים, מפסיקה להיאבק על החיים. מוכנה למות.. אמא צביה שאלה אותי,אם לא הייתי כ"כ מותשת. אם הייתי בזמן אחר, אילו מטרות הייתי מציבה לעצמי ? לא יכולתי לראות כלום. רק שאני צריכה לנוח ולנוח.. אמא צביה אמרה שזה בסדר. אודי, יש בי המון המון כאב, עצב, יאוש. גם העננים בערב ובבוקר מזכירים שאנחנו מסיימים שנה נוספת. סוג של פרידה.. כן אודי, אני "שומעת" אותך אומר שזו גם התחלה. אתה צודק אודי, זה בדיוק מה שאני מרגישה עכשיו, את הסיום וההתחלה. המאבק של החיים במוות שתפס תאוצה. מרים ראש ולא מאפשר לחיים. אודי אהוב, רוצה לאחל לך שנה טובה ומבורכת, שתמשיך ללדת ספרים, יצירות וכל כך הרבה טוב שאתה מביא איתך.. ושתקבל הרבה הרבה טוב. אדם יקר כל כך.. אוהבת אותך-במבי.

אינך יכולה לומר ואין לך הזכות, אוהבים אותך בדרכם, אי אפשר בדרכך. מדוע שתלווה אותך הלאות? פשוט אינך יודעת איך רצית לחזור לקבל את הקרבה, וממך נמנעה בלי הסבר בלי סיבה... בחצר נעלמת, על עצים טיפסת.. מתחתם נרדמת לך ילדה "אחרת" והנה נכנסה בך "הילדה הרעה". אינך יודעת כיצד זה קרה, לאה גולדברג היטיבה זאת בשירה, ולעצמך אמרת: "את טפשה"... וגדלה הילדה בתחושה נוראה, איננה הבינה כיצד זה קרה, וקראה לעצמה "איומה"... ושוב היא גדלה ושוב מהומה, כי איננה הבינה כיצד זה קרה, האם לאהוב את עצמה היא יכולה? אך בכל זאת הרגישה ילדה עלובה, ובטיפות החסד מתעטפת , במילים של אמא אחרת... לעת ערב מתכנסת, מחפשת, עדיין לא מבינה כיצד זה קרה שגם היום הילדה לא נעלמה... לעולם בתוכה היא תשכון, בעיקר בערב כשתלך לישון.... איננה הבינה כיצד זה קרה, שהילדה רוצה חיבוק וקרבה מעצמה....

שלום ד"ר אודי, אני מרגיש כאבי בטן כבר כמה חודשים. אני מרגיש כאילו הבטן שלי נכנסת לתוך. אמרו לי שזה יחלוף. דברים הקשרים לכאבים - 1. אני נכנס לשירותים לצורך צואה מינימום פעם אחת ומקסימום שלוש פעמים. לאחר מכן, אני מרגיש כאבים קטנים. 2. לאחר שאני אוכל, אני מרגיש כאבים קטנים , תחושות בטן כאילו שעולות ויורדות. 3. אני משתעל ועושה כמה גרפסים ביום. 4. אני חש תופעות של כאבי בטן לפעמים ולא תמיד. 2 שאלות: 1. האם כאבי בטן אלו יחלפו? 2. 4 הדברים שציינתי למעלה מסמלים נירטול מתחים של הגוף? בברכה, רומן

שוב לילה ללא שינה זה נורא

הי הילה יקרה, הקשיים שלך נשמעים באמת עצומים מאד, עד כדי נשימה שנעתקת. לבי איתך, ראיתי את מילותייך אליי למטה, ובכלל אכפתיות גדולה לכולם. אאחל גם לך שנה טובה וקלה יותר. שיהיה יותר אוויר בימים ובלילות. שמרי על עצמך וזה בסדר גם להיות חלשה, סוריקטה

המצב הזה של טיפול יכול מאד להטעות ולבלבל. שני אנשים סגורים בחדר אחד. יש מצד אחד עידוד לקשר.לקירבה.להעמקה.לחשיפה.לאינטימיות, ונוצרת מן הסתם, איזושהי בועה פרטית כזו של שניכם, כשהמטפל שם,כלכולו גם כביכול עבורך. אבל מנגד,...ובמקביל, צריכה גם לזכור ולהזכיר לעצמי,שבעצם זה לא אמיתי. לא באמת קשר מציאותי.ושאני גם משלמת עבור השירות הזה. ומתוך החסר הגדול,והמציאות המוגבלת שלי, להסתפק גם בזה, ולהבין שכל דבר מעבר, זו כנראה אשלייה שלי.?? כשלו יש חיים מלאים אחרים,כשאצלי, הטיפול הופך להיות כמעט הדבר הבלעדי, ושאני עם כל הכבוד מסגרת של עבודה ולא קשר אישי. ועדיין זה מאד מבלבל.כי נוצרים רגשות,ובטוחה שגם אצלו, ואז איך ניתן באמת ובתמים מה אמיתי, מה אישי, מה מקצועי ומגמתי, וכו וכו ולסנן גם את הדברים,לכדי הכרה מציאותית, שגם מכעיסה.מעצבנת.פוגעת.מנטרלת.וחוסמת. וצריכה להיות "על המשמר" כביכול,דבר שגם לא באמת מצליח. וזה מרגיש לי קצת כמו "תרגיל מלוכלך"...,התנאים האלו,המבלבלים,והמסרים הכפולים כביכול. ולא מספיק עם מה שצריכה להתמודד, יש גם את זה,שמוסיף ומקשה.

הי ליליפוט אני עוכבת אחרי מה שאת כותבת הרבה זמן וחשה את המצוקה שלך, בעיקר כי הייתי במקום דומה בעבר בטיפול שלי. נשמע שיש לך התנגדות מאד גדולה לטיפול ולכן את מתעסקת במטפל במקום בטיפול. כשתביני את זה, נראה לי שתוכלי להרפות ולהתחיל לטפל בעצמך. בהצלחה

שלום ד"ר אודי , הציעו לי טכניקה חדשה שלא תרגלתי - מדיטציית NSR. מדיטציה בו משתמשים במנטרה אחת - מנטרה LUM (מתבטאת כך - לאם). נותנים למנטרה לחלוף בראש ללא מאמץ. כל מחשבה שבאה צריך לתת לה לבוא. עושים אותה בעיניים עצומות וש מנוחת התחלה כ - 30 שניות ונוחת סיום כ - 3 עד 4 דק'. מתרגלים אותה מקסימום 15 דק פעמים בכל יום. אומרים כי בהתחלה מרגישים כאבי בטן , כאבי ראש וכו'. זה יכול לקחת כמה ימים או חודשים. זה עד שהלחצים המאוחסנים בגוף האדם יעלמו לאט לאט. כל אדם והמצב הנפשי שלו. לאחר שכל לחצי הגוף התמוססו , האדם ירגיש רגיעה, אנרגיה וביטחון וכו'. חבר שלי הציע לי אותה. הוא אמר בהתחלה אל תדאג אתה תרגיש כאבים הזיות וכו' כי זה הלחיצם בגוף, ואז זה יעבור. בתגובה אמרתי לו שלחצי הגוף יעלמו גם אם האדם יחשוב טוב על החיים וירגיש חיובי עם כל מה שהוא עושה. הוא אמר כי NSR תעשה זאת יותר מהר. 2 שאלות: 1. מה דעתך על מה שחברי הציע לי - NSR? מה דעתך על טכניקה זו? 2. מה דעתך על האמירה שלי - האם זה נכון כי אם האדם יחשוב חיובי וטוב , כך כל הלחצים בגוף יעלמו עם הזמן? תודה רבה, רומן

בימים האחרונים בכל בוקר כמו כל פעם באותה תקופה בשנה מתעופפים שרקרקים בשמים, אני שומעת את השריקות הרכות שלהם ויודעת שהם כל כך יפים, אם כי קשה לראות את זה כשהם מעופפים בווירטואוזיות נוסקים וצוללים (שיכורים מהאוויר הצלול של סוף אלול, איזה חרוז טפשי...). הם נחשבים מזיקים לחקלאות משום שהם אוכלים דבורים. הכוורנים שונאים אותם משום שהם פוגעים בייצור הדבש . ומה זה קשור אלי? זה לגמרי לא קשור. אני לא קשורה לשום דבר. (שברתי הבוקר את האצבע הקטנה בכף רגלי השמאלית שהשמינה מאוד והשחירה אני בקושי זזה, הבת שלי לא הלכה לבית ספר כי הסתכסכה עם עם כמה ילדים ונהיה מזה סיפור ממש לא נעים. אין לי כוח לעוד שנה נראה לי שאני חיה על זמן שאול). בהזדמנות הזאת אני רוצה לבקש ממך סליחה, אני מרגישה שאני מנצלת את טוב לבך ולא נותנת לך שום דבר בתמורה. וגם לאחל לך ולכולם שנה טובה.

הי שביר.. אוי, כדאי שתטפלי בעצמך וגם בביתך, עצוב לשמוע... ילדים לפעמים לא ערים לכך שהם כל כך פוגעים, כדאי לנסות לפתור את הבעיה ולא לברוח ממנה לא? חבל שתישאר בבית. וטפלי ברגל חבל שיחמיר... שתהיה לך שנה טובה מקווה שהכל יסתדר לטובה. מיכל

שתהיה גם לך שנה טובה מיכל יקרה.

שביר הי, ההודעה שלך נגעה עמוק בלבי.. קראתי והתרגשתי.. ממש יכולתי לראות ולשמוע את השרקרקים שתיארת.. קראתי והרגשתי התרגשות בלב שמהולה בהמון המון עצב ..כאב עמוק עמוק. שביר, רוצה לאחל לך טוב. במבי.

מאחלת לך שהדברים יסתדרו ויתבהרו, ובריאות לך ולמשפחה.

פוחדת גם להקשר אליו יותר, וזה גם מעכב את היכולת לשחרר. כי אם אקשר,נתקרב, ארגיש ...,מה שכבר קצת מרגישה ,יותר ויותר, ארצה גם יותר,וזה מפחיד .בטח בהקשר הזה ובכל הנתונים הקיימים. והבלתי נסבלות הזו, להכיל אתזה, מקשה והמועקה גדולה אז צריכה לשמור על עצמי איכשהו,חלילה כדי גם לא להשבר ולהרגיש הרבה יותר כואב בלב. אז איך לעזאזל מצליחים בזה..? לשחרר לאפשר אבל גם לא להסחף לאשליות שרק מבלבלות, כשבנוסף זה גם מביך אותי נורא המקום הזה שלי מולו ובטח מול עצמי, ואל מול חיי החסרים ככ. כואב! וקשה לי לדבר חופשי על כל זה.כשבעצמי לא ממש מבינה מה זה.

אודי היום היתה ישיבת צוות בעבודה והגעתי אחרי שבועיים שלא הייתי יש שם בנות שמתנכרות לי אפילו לא אומרות לי שלום וזה כל כך פוגע ובכלל פגעו בי בעבודה נתנו לי רק משמרת אחת..... ואני יודעת שזה לא בסדר......... ואני גם יודעת שהבוסית שלי חושבת שלא באתי לעבןדה כי הברזתי............ מרגישה שלא מאמינה לי.....:.... קשה לי מאוד מאוד........ הם יודעים שם שיש לי קשיים נפשיים כלשהם אבל אין להם מושג לגביי זה הם חושבים שאני מתפנקת או כאלה ובאמת שאין לי כבר כח אודי אני לא יכולה להילחם בכל כך הרבה חזיתות קשה לי כל כך קשה לי...... הילה

כבר נפרדים? שנה טובה.....

התכוונתי שתכעס עליי שאמרתי שבכל.מצב לא. יהיה לי טוב. האמת שאני לא יכולה להקדים את הטיסה. אחזור שבוע הבא. מחכה לזה מצד שני זה הרי ברור שברגע שאחזור לא אחשוב כך... היום הייתה לי יומולדת

הי חנה, נולדת בדיוק ביום השיוויון, אחד מהם, איזה כיף לך. מזל טוב. יומולדת עגול, נכון? אז מזל טוב גדול. מקווה שבדיעבד תוכלי לומר שהיה שווה, באמת. שלך, סוריקטה

שניה לפני שיתפספס...מזל טוב יקרה, שהמטרות יושגו :) מקווה שהצלחת קצת להנות גם...

כבר יותר טוב עכשיו. כשההודעות יעלו אני כבר אהיה בארץ בע"ה. יהיה לי זמן לנוח ולהירגע כי קיצרתי את החופשה בכמה ימים ספורים כך שלא צריכה מיד לחזור לעבודה. כמה שאולי הייתי כאן ואולי נראה שלא הייתי בחופש, עדיין מרגישה שפחות הייתי ושכן הייתי קצת בהפסקה. שתהיה שנה טובה!

אודי וואו...מחכה כבר לספר, יכולתי להוסיף רבות בעניין חלומות :) אני חולמת הרבה, זוכרת תמיד את החלומות שלי כשמתעוררת, מה זה אומר? יש חלומות שחוזרים על עצמם על מה הם מעידים? ויש גם סיוטים לפעמים....בכלל נראה לי נושא מרתק...בהצלחה, (ספורים אישיים בספר אגב הם הכי מרתקים). מתי יצא הספר? תודיע לנו נכון? ותמיד אשמח לכתוב לך על חלומות או בכלל אם תבקש משהו...אשמח לעזור. תודה ושנה נפלאה.