פורום פסיכולוגיה קלינית

מרגישה געגועים גם לאמא צביה וגם אלייך.. אתה יודע אודי ? מעניין הקשר שלי איתך.. לפעמים , אני מרגישה געגועים לאמא צביה וגם אלייך..מרגיש לי כאילו אתה איזה המשך שלה.. לפעמים, כשאמא צביה ואני רבות, אז אני מרגישה שיש לי אותך.. שיתפתי אותה בסוג הקשר הזה איתך ואיתה.. אמא צביה הקשיבה ומתישהו, לא כל כך זוכרת באיזה הקשר היא אמרה "קצת כמו אבא ואמא".. הסכמתי איתה והוספתי, שהייתי רוצה שהיא תהיה נשואה לך.. :)) מעניין אודי אם אתה מכיר אותה.. אתה מכיר פסיכואנליטיקאים מהמכון ? אתה בקשר עם חלק מהם ? אודי, אתה בקשר הדוק עם אמא צביה, נכון ? :)) (תגיד לי שבטח.. ) מברכת אותך בשבת רכה,מאירה ומלטפת. תספוג בשבת מלוא ריאותיך את האביב שקפץ לביקור... שלך מקרוב-במבי. (הבת המאומצת של אמא צביה, זו שאתה בקשר ממש ממש הדוק.. )

ללכת לפסיכולוג עיוור?.... מה חושבים?

זו הייתה

התכוונתי שתגובתי הראשונה הייתה וואו. לא יודעת, מצד אחד יש חשיבות לחיצוניות משני הצדדים. מצד שני....

שמתם לב שרשום בעת שליחת ההודעה:"ההודעה נמסרה בהצלחה". לפחות את זה אני מצליחה לעשות.

בא לי לעצום עיניים , להיפרד מהגוף שלי ולא להתעורר. דיייייייייייייייייייייייייייייייי. הראש שלי. צריכה מנוחה ....ואל תגידו לי טיפול כי אני מענישה אותה!

האמת אין לי מה לכתוב... סתם רציתי לבוא...

שלום אני בת 35, אמא לילדה. יש לי קושי שאני מתמודדת איתו מהילדות. עם השנים חל שיפור בהתמודדות שלי ולאחרונה חלה ירידה משמעותית בעקבות הפלה שעברתי. הקושי בקיצור הוא חרדות שמשפיעות עלי בצורה גופנית ובנוסף גורמות למחשבות כפייתיות. החלטתי שאני מעוניינת להפסיק להתמודד לבד ולגשת לטיפול ולמען האמת אין לי יושג איך מתחילים.. אני מבינה שיש גישות שונות ואני לא יודעת אם אני צריכה או יכולה להחליט מה הגישה הנכונה לטיפול בבעיה שלי. מצד אחד נראה לי שאפשר ב-CBT ללמוד איך להתמודד עם החרדות כשהן תוקפות אך עם זאת, זכורות לי חוויות שקשורות להתמודדויות הללו מאז הילדות ואולי צריך לגעת בזה.. האם יש מטפלים שמטפלים בכמה גישות ובוחרים מה הגישה המתאימה למטופל או שעלי להחליט על גישה בטרם הפנייה לטיפול? אני אשמח גם לטיפים נוספים באשר לבחירת מטפל/ת.

תודה רבה על תשובתך ועל העידוד. היכן מחפשים פסיכולוגים? האם יש אינדקס/אתר שמאגד את כל המטפלים המוסמכים?

אין ספק שחלק מהזמן בעקבות טריגרים מסויימים אני נמצאת במקום קורבני..לא אוהבת את זה מכוון ואני מפוצלת האני הבוגר שלי לא ממש שם ..יותר רואה ואינו נראה .. כחלק מלא להיות במקום קרבני זה לקיחת אחריות .איך אני אמורה לקחת אחריות על מי שהוא אני ולא אני ????

עוד לילה והשינה מסרבת ועוד בקר שיגיע עוד רגע ממש ואל הרעש שבפנים יצטרפו קולות הבקר של הבית המתעורר משנת הלילה. למה את עדיו כאן ימים שלמים על אוטומט זכרונות שמתעוררים שכחתי ששכחתי והזכרון יש לו חיים משלו בא והולך נעלם ומופיע וסוף. שבוע מאיים במשפחתיות ונסיונות להחזיק מעמד, להיות אמא של שבת עם מפה לבנה שולחן עמוס ומשפחה מורחבת וכעס על האוכל וזעם נוראי שממשיך להרוס חותך ותופר. מסביב יש חיים אנשים הולכים ובאים ברחובות מתנהלים בשגרה ומאחורי חלונות יש ודאי עוד הרבה כאב, כל כך מוזרה ההתנהלות האנושית. ואצלי המלחמה על החיים ושעון החול.של המוות, ביניהם נעים הכאב והסבל והעצב כל כך תהומי. אני רוצה לברוח

לישון, לא עם כדורים, לא עם כדורים ואלכוהול, ארבע או חמש שעות שינה במהלכן גם אני מתעוררת פעמיים או שלוש, לפעמים מהצעקה לפעמים בצעקה..

תינוק חדש הגיח לעולם. הזדמנות בשבילי לבחון את יצריי האמהיים. האם הוא יגלה לי שמבפנים הלב שלי רך ואוהב ומלבלב, חם ומעניק? נראה לי שכן. התינוק הזה העניק לי סטטוס חדש. הוא לא שלי אבל מאוד מאוד קרוב אלי. ועכשיו תהיה לי הוכחה מוחצת שמה שאמרה הפסיכולוגית בחוסר אחריות שערורייתי 'כמו שהמיתו בך חלקים?'. מעולם לא היה ולא נברא. הכל בי חי ופועם ומסוגל לאהבה ואני מאמינה שהתינוק הזה באמצעות הקשר שאקשור עמו ישקף לי את מה שהלב שלי מסוגל להרגיש וכמה אהבה ונתינה כן יש בי! והעובדה שהוא לא שלי מסירה את עול האחריות הבלעדית והלחץ. הזדמנות מופלאה לבחון מול חיים חדשים שזה עתה הגיחו לעולם את כושר ההיקשרות, הנתינה והטיפוח שלי. התחדשות! הוא פה חדש בעולם. הוא נקי. הוא רענן. אין היסטוריה. אין מטענים. לכן גם אני לא אביא מולו שום מטענים מיותרים. נברא חדש משלנו. אני רוצה לזכות להסתכל עליו, להיות איתו, לטפח אותו, להיות שותפה בחייו ומשמעותית לו ולגלות בזכותו שיש בי המון נתינה ואהבה לתת וחום והענקה וכושר בריאה. אין הזדמנות טובה מזו. מה דעתך אודי?

אודי מרגישה קושי בטיפול שאין לו מענה כי אני לא יכולה לדבר איתה כי זה קושי שקשור להתנהלות ולהתנהגות שלה כלפיי.אני יודעת שאני צריכה לאסוף את עצמי להרים את עצמי לבד לחלוטין בלי לעבד את זה איתה כי אני מפחדת מהתגובות שלה ,אני מפחדת לא לומר משהו שאולי יעורר את חמתה והיא תטיח בי האשמות וביקורת ובגלל שזה המצב בא לי פשוט לעזוב וכשאני אומרת לה שרוצה לעזוב היא בתגובה או קיי אז תעזבי מה שמשאיר אותי בתחושות של דחייה שהיא לא רוצה ולא מנסה בכלל להילחם עליי או לא יכולה .. אני מרגישה שלא אוכל לסמוך עליה אודי איזה סיבה יש לי להישאר בטיפול כזה ? אם למטפל קשה להתמודד עם מטופל או להכיל ולהבין מה המטפל אמור לעשות??

היי חן, אני לא אודי וסליחה מראש שאני מתערבת. אבל יצא לי כמה פעמים כבר לקרוא אותך ואני מאוד מזדהה עם התחושות שלך ורוצה להגיב לדעתי (וזוהי דעתי האישית, כמובן...) טיפול הוא אמנם מקום קשה, אבל לא אמור להיות מקום של סבל. את נותנת מעצמך המון בטיפול, רגשית וחומרית , ולא צריכה לסבול. אמון לדעתי זה הפרמטר הכי הכי חשוב בטיפול ושאין אותו, ושיש תחושות קשות מאוד אחרות שלא עוברות ורק מחמירות - אז מה הטעם? ומדוע להישאר בכוח? וגם אם כל ההתנהלות מולה זה שיחזור וחוויה סוביקטיבית שלך - אם היא לא מסוגלת להכיל אותך ולדון בכך ולהתמודד עם הרגשות שאת מביאה לטיפול...תנסי לדבר איתה על זה, זה חלק משמעותי מהטיפול! ואם היא מטפלת מקצועית היא תדע להכיל אותך ואולי אפילו לברך על כך...ואם היא לא, אז תעשי חושבים..

זה עדיין לא אומר שאני צריכה לוותר עליה אני מנסה להגיד לה מה שפוגע בי ולא עוזר לי ואני מצפה שהיא תשנה את הגישה למשהו שמקדם אותי ויוציא אותי מהמעגל הזה ואם לא-אז זה לא מתאים לי ולא אשאר בכוח.. אתמול השארתי לה הודעה שנפגעתי ממנה בגלל משהו אמרתי לה שאני רוצה לעזוב היא חזרה אלי .עצם זה שחזרה אלי זו כבר נקודת אור גדולה כי לא תמיד היא טורחת לחזור תודה על התגובה יקירה זה ממש בסדר שכתבת,תודה

אתה יודע ,אודי יש משהו בדבריך יכול להיות שגם אני מאוד ביקורתית כלפיה אבל היא גם מחזירה לי.. או קיי זה טוב שהיא שמה לי מראה,אבל היא גם צריכה לתת לי במקביל את האפשרות להתמודד ,אם זה רק ירידות וזלזול ברגשות שלי ולא מתן שיקוף מתוך רצון לעזור ולעבוד על הדברים אז זו לא הדרך לעזור לבנאדם

אמרת שהטיפול מזכיר כמו ללמוד ללכת. אבל אודי (ממשיכה עם הדימוי), אם אני הולכת אז זה אומר שלמדתי לא נכון ללכת? למה? למה אודי? למה דווקא חלק ככה וחלק אחרת? ואני יודעת שאתה אולי מאמין וגם אני יכולה לחשוב ככה שכל אחד יכול להיתרם מטיפול אבל זה לא אותו דבר. אז למה? ואגב, כשהייתי אצל הרופאת משפחה היא בחנה את הצעיף שלי ושאלה איך קשרתי ועשיתי לה הדגמה (: היא ממש אוהבת אותי משום מה ועוד יותר דואגת לי (אבל מרגישה שהיא לוקחת קצת את תפקיד הפסיכו' ולא ככ בא לי).

אז הצלחתי וזה באמת עזר.. זה קרה לקראת הסוף כי הכרחתי את עצמי להצליח להעלות את זה. אמרתי לה שאני לא יודעת אם זה טוב סיפרתי לה מה כתבתי ומה אתה ענית לי. אמרתי לה שאני לא רוצה לעשות משהו שהוא לא טוב לי.. היא אמרה שהיא גם מתלבטת בדיוק כמו שאני. בסוף מה שיצא ובכלל לא חשבתי על זה עד הרגע שאמרתי לה. שאולי אני רוצה שהיא תגיד לי לא להיות כאן. רוצה שהיא תגיד לי לא. שתגיד לי שהיא לא מסכימה. יש איזה משהו שכביכול נעים לי בזה שהיא לא מרשה לי דברים... אתה מבין אותי? אז בסוף רק שאלתי אותה אם היא הבינה ואמרה שכן אבל לא בטוח שתגיד לי לא (: ושכמובן אם זה מה שארצה ויתאים נמשיך בפעם הבאה. חשבתי אולי לתת לה לקרוא כל מיני הודועת שלי מכאן ושנחשוב ביחד. אני בתוכי חושבת שאולי לא טוב לי ככ, מצד שני יכול להיות שזה קצת מתבלבל עם הרצון שלי שתגיד לי לא. ועכשיו נראה כאילו רק אני מסתבכת עם זה יותר. אבל בסדר, זה כנראה מה שצריך להיות. אודי אני אוהבת אותה וגם אותך (:

שרגישה מדיי...השארת את חן ואותי אדומות...רגישות יתר :( לפעמים קשה לי להבין כיצד אתה בוחר לענות ומתי...בכל מקרה רציתי שתענה...אולי בכלל אני רגישה לילדים קטנים ופוחדת מהשלכות בעתיד.

אבל מותר להגיד שהייתי עצובה שהשארת אותי ככה??התלבטתי אם לרשום לך את זה..ואז ראיתי שגם מיכל כתבה ..וטוב לדעת שלא רק אני מרגישה ככה.. תודה לך שאתה כאן , חן

שאפשר. האמת גם אני מקווה מאמינה שאפשר לכן נלחמת . אבל בנתיים לא מצליחה לתקשר עם החלקים הכועסים הפגועים ..האם היא תחזיק מעמד ברגעים שאני קרבן שמקרבן את כל העולם ובמיוחד אותה ... הלוואי והייתי מוצאת דרך להשתלט על חלקיי . לוקחת אחריות ואין ספק שהם זאת אני אבל באותם רגעים עומדת בצד ורואה איך מכונת ההשמדה העצמית שבי הורגת את מי שבא לעזור ולהציל ...עצוב ומפחיד מתי אני אתן למי שבא לעזור לרפא לאהוב להצליח באמת באמת להתקרב ....

היי אודי, אני רוצה להודות לך על המקום הזה! תודה שאתה כאן,שאתה שומר ושם גבול לאגרסיות. אין לי מילים להודות לך, מברכת אותך בבריאות ונחת, שלך-הילה

אין לי בעיה עם זה. אפילו לקחתי בחשבון אפשרות כזאת וציינתי. גם לי נמאס לחשוב/להרגיש את זה. אני כבר ממש רוצה לעבור הלאה. אתה מאמין לי אודי?

עוד לילה נטול שינה ומחר כבר כאן עם רעש הבוקר התובעני לקום לקום הלוואי שלא אקום.

אודי, חוץ מאשפוז, מה עוד אפשר? תודה

היי לכולםן, חשבתי לי שיום רביעי מתאים לעץ-טוב שכזה. לקראת סוף שבוע, אבל בלי להתפספס אם לא מספיקים עד סוף חמישי. ככה גם אוכל להעלות אותו בשלישי או ברביעי, בהתאם לזמן. אז שלוש-ארבע ו, ניסיון. דברים חיוביים שהיו לי השבוע: - פתחתי את העץ הזה. ;) - פגשתי חברה שלא ראיתי די הרבה זמן - ראיתי את הים והוא היה יפה במזג האוויר הזה - שוחחתי במקרה עם מישהי שהכרתי בצורה שטחית וגיליתי שכיף לדבר איתה וואו, אני מודה שהיה לי קשה! כל הזמן עלו לי לראש דווקא הדברים הקטנים והמבאסים שקרו השבוע וכשהתאמצתי הצלחתי למצוא דברים חיוביים שהיו "לא קרה הדבר השלילי המסויים שחששתי ממנו" או שהצלחתי רק לשמוח בשמחת אחרים. מעניין איך זה יהיה שבוע הבא. מסתבר שיצרתי לעצמי תרגיל ממש מעניין! :) מוזמנות לספר על דבר חיובי אחד או כמה ולחלוק איך הייתה החשיבה. בואו ננסה להשקות את העץ הזה בחיוביות ונראה כמה נצליח ואיך זה ירגיש, ליצור ערוגה תחומה וחיובית. נעמה.

הייתה לי הצלחה מסחררת באחד הפרויקטים שלי, מעל ומעבר למה שציפיתי. נכנס לאטרף של נקיון, כאילו ערב פסח, בין לבין מנקה ומבריקה, איזה כיף ריח הנקיון. העובדות שלי הוכיחו סופר מסירות ויעילות, דבר שלא קל למצא אותו. היו כמה דברים מעצבנים ביותר, אבל זה לא לעץ הזה, נכון?

חושבת שהיו לי השבוע כמה פריצות דרך קטנות, עשיות שיש בהן שינוי קטן ויש בו מין המבהיל כיוון שצצה בו גם האופציה להיכשל להרוס, להשאיר דריסות רגל לא טובות, והצלחתי לשמור על איזשהו איזון של לא לברוח אחורה וגם לא להרבות הרס. ובכלל, לנסות להצליח ולא להיבהל מלהמשיך . ההמשכיות חשובה לי מאד מאד, ונדמה לי שיש לי כמה אפיקים כאלו . אפיקים עם אופקים :-) ואיך החוויה של לכתוב את זה? מרגישה שאני צריכה לרסן את עצמי, שלא נוח לי לשחרר הודעה כזו שיש בה רק טוב, ואולי צצה לה איזו תחושה של התרברבות כזו , מין כזה "תראו, קיבלתי 100 במבחן" (ותמיד לא נעים לומר, רק מי שקיבל ציון נמוך מותר לו) וגם מין תהיה כזו האם זה לא קצת או הרבה שקרי, ואיפה כל הדברים הרעים שיש לומר עלייך, אפילו בתוך מה שכתבת. ויש את הקול הקטן הזה שאומר, תכתבי, תכתבי איזה "אבל" קטן, או גדול... תהיי כנה יותר... ואולי אפשר להוסיף בתור משהו חיובי את כתיבת התגובה הזו. נעמה, הי, זו ממש פעילות לחנוכה המתקרב... כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן ... אני אוהבת את החג הזה. (עוד משהו חיובי :-). גילת.

היי נעמה,איזה כייף;) אתמול הביקור עם הילדים היה מרגש,הילד נתן לי להתקרב אליו,ובסיום הפגישה הוא לא רצה ללכת. הפגישה עם אחי. התקבלתי לשתי עבודות חדשות.ביום חמישי אני הולכת להדריך בפעם הראשונה. קניתי לעצמי ארנק תיק מעור שמצאתי במחיר סביר,בחנות צדדית,משהו שחיפשתי כבר הרבה זמן. ביום ראשון יצאתי עם חברות לבית קפה.היה ממש כייף. והכי מרגש-לאחרונה יש לי יותר זמן פנוי לישון, היום קמתי באחת עשרה-תענוג!!! תודה נעמה שבזכותך הצפתי את הכל..... ולבנות כאן,אוהבת! הילה

הבת שלי חייכה אליי היום בבוקר , אבל חיוך אמיתי כזה מכל הלב. בלי כל הצביעות הזו שמאפיינת כל כך הרבה אנשים אחרים שאני מכירה...זה בהחלט דבר טוב!

קיבלתי העלאה בדרגה והשכר שלי עלה בהתאם...קיבלתי גם כסף רטרואקטיבית על שלושה חודשים :)

נעמה מתוקה :) רעיון נחמד.. בנוסף, אני חושבת שברעיון של הסתכלות חיובית ולו למס' דקות ועל "פכים קטנים" יש בו (ברעיון) לשלוף מעט מהמצוקה אל מציאות מעט שונה.. בנוסף, הרעיון אולי בא להזכיר לנו שאת המציאות אין אנחנו מכתיבים, את אופן ההסתכלות שלנו, הפרשנות והמיקוד , זו כבר אולי בחירה בידינו... נו, אז עכשיו מה אני מביאה ??? .. המ... רגע... נחשוב.. נרגיש..נסתכל.. נריח.. אז, ראשית, מזג האויר היום ,בא לי בטוב.. מרגיש לי קצת אביב.. מתאים לי להיום.. שנית, בערב אפגש עם אמא צביה שאליה אני כבר מתגעגעת מאוד (לא ראיתי אותה כבר המון זמן :)) את יודעת מה נעמה ? יש משהו בכותרת שבחרת שאני אוהבת.. "עץ שמח" בדמיוני אני רואה את העץ השמח שמושיט ידיים לעץ שלידו..וכך עצים רבים נותנים ידיים זה לזה, לגזע שלהם מכנסיים צבעוניות, לרגליהם כפכפים הולנדיים, ןלפתע הם מתחילים לרקוד...עקב ימים מקישה על האדמה, עקב שמאל..עקב ימין, עקב שמאל.. כך רוקדים הם כשחיוך על פניהם ,וקריצונת בעין... את יודעת נעמה ? אני אוהבת את יכולת הדמיון והמשחק שבי.. זה כייף :) תודה לך על עץ נחמד שפתחת.. במבי. :)

כי דברים לא טובים או לא נעימים תמיד קל למצוא, הם עולים גם כשלא רוצים ואני לפחות כותבת עליהם כאן לא מעט. אז שמחה על ההזדמנות(: האמת שהיום היו מספיק דברים משמחים. בטיפול- ניסיתי לומר משהו ונתקעתי על איזו מילה שפשוט לא הצלחתי לומר...זה לקח לפחות רבע שעה, אחרי שאני אומרת לה שאני מחפדת ומתביישת ולא מצליחה. וזו הייתה מילה רק בשביל לומר איזה משהו קטן. ומצד אחד לא רציתי ומצד שני רציתי להצליח והיא עזרה לי. ואכן בסוף הצלחתי. והאמת שכבר לא חשבתי שאצליח לומר ולהמשיך לדבר. ולי זה נשמע אולי לא משמעותי.. אבל זה מה שקורה הרבה אצלי בטיפול ולא תמיד אני מצליחה לצאת מזה.. אז שמחה שהפעם היה טוב. ואני בכוונה כותבת את זה כי אני יודעת שאני צריכה לזכור גם את הפעמים שזה כן מצליח כי הרי יותר קל לזכור את אלו שלא. וגם קיבלתי ספר מתנה (: היה לי שובר לספר ובחנות אחת בכלל בלי שביקשתי החליפו לי פריט לבוש שכבר נלבש במשך חודשיים.. הייתי בהלם. המשפחה שלי רוצה לארגן לי מסיבה קטנה ולמרות שאני לא הכי נהנית בחברתה אני שמחה שהם רוצים לעשות זאת בשבילי. ועוד משהו קטן- זה עוד לא קרה, אבל בגלל שאני רוהצ שזה יקרה אני כותבת. הייתי רוצה להצליח לעשות משהו שלמרות שאני נעלבתי ואני יודתע שאין על מה. אז נאי מקווה שאצליח להתגבר. זה פשוט יקרה רק בשבת. ודבר אחרון- כי פתאום יש ככ הרבה. הייתי אתמול באיזו הרצאה. עששו סבב שמות וכל אחת הציגה בקצרה את התפקיד שלה בעבודה. (כולנו עובדים באותו גוף אך בכל הארץ) אני באופן רשמי לא הייתי צריכה להיות שם אבל רציתי. וישבתי בקצה ולא רציתי שיתחילו ממני. אז הוצאת את הבקבוק מים והתחלתי לשתות. ושתיתי ואז ברגע שהיא כאיל ובחרה מאיזה צד להתחיל היא בחרה את הצד השני. והלב שלי דפק והאמת שרציתי לקום ולהגיע אחרי שיסיימו אבל הצלחתי לומר בכ"ז וגם נראה לי שהיה בסדר גמור.

ממש התרגשתי לקרוא את מה שכתבתן. אני מרגישה שזה עושה לי ומקווה שגם לכן טוב.

יש לי המון דברים טובים ... צעדים שאני עושה שאני חיה ונושמת פרח שפורח לי בגינה וילד שחייך אלי משפחה שבניתי למרות הכל אבל הכי הכי היום שאספתי את עצמי מכאוס מטורף אתמול ויצאתי ממקום קרבני ומקרבן .זה לא שלא אהיה שם שוב אבל בסיבוב הזה ניצחתי את עצמי ...

יצא עץ גם שמח וגם משמח. :) זה באמת מרגש!

מנסה לחשוב... ככה... לפני כמה שבועות נפצעתי מאד ולא יכולתי להזיז איזה חלק בגוף. הפציעה קרתה בנוכחות מישהו שראיתי באופן חד פעמי, והוא, השבוע נזכר בי, ביקש את מספר הטלפון שלי והתקשר לשאול מה שלומי. מתוק, נכון? ההחלמה שלי בינתיים יפה למדי, למרות שעדיין יש כאבים והתנועה טיפה מוגבלת. ו... קניתי לי צעיף ומטריה לחורף, שבינתיים מתחבא מאחורי ימים חמים קצת. ד"ש חם, סוריקטה

אחותי שלי :) מתגעגעת אלייך. מאוד.. תתחדשי גם על הצעיף והמטריה.. סוריקטה, באמת שמחתי על הבגד החדש שקנית.. ועכשיו הצעיף והמטריה.. אני יודעת שאת לא הכי מפרגנת לעצמך.. לכן, כל פירור של משהו טוב שאת קונה, עושה לעצמך טוב, זה משמח אותי.. ואיך נפצעת כך ? תרגישי טוב סוריקטה.. ושתדעי שאני "מתה" לדעת מי זה הפסיכואנליטיקאי שלך.. ואולי אני מכירה אותו ? מימי עיון ,מאמרים, אולי הוא מופיע בין שמות הפסיכואנליטיקאים הכתובים באתר המכון הממלאים תפקיד.. ואולי הוא ידיד של אמא צביה ? שלך-במבי.

אשמח לשמוע חוות דעת של כולם למטה כתבתי את הדברים הבאים דעתי על הקשרים של מטופל מטפל המטפל לא צריך להיות מרכז חייך, הוא בסך הכל כלי כדי לאפשר לך למצות את מלא הפוטנציאל מהחיים שלך, הוא לא מטרה, הוא רק אמצעי. אם את עושה אותו למטרה, את מחטיאה את המטרה. ברגע שתפנימי שהוא רק אמצעי כדי להגיע למטרה שהיא היכולת לחיות את החיים האמיתים שלך טוב יותר, לא כל כך תפגעי מדבר כזה או אחר שהוא עושה יותר תתייחסי לענין בצורה קולית ותבחני האם הוא אכן מבציע את המטרה שלשמה באתי אליו או לא. אל תעשי ממנו יותר מדי אישו מטפל זה לא בן זוג, זה לא הורה, זה לא ילד, כולה מטפל, כמו רופא שאת באה כשאת משתעלת, את באה אליו כשיש לך מועקה, והוא צריך לתת לך כלים כדי להתגבר על המועקה. לא עשה את עבודתו טוב, מה בסך הכל קרה? מתוך ההודעות אני רואה שנותנים למטפל מקום יותר מדי מרכזי, ועושים כאן בלבול, כאילו נתלים בו שהוא יהיה העץ החזק שעליו נשענים, בעוד שכל אחד צריך למצא את החוזק את העוצמה, את היכולות בתוך תוכו, וזה התפקיד של המטפל.

הי בת שבע, כל מה שרשמת הוא נכון - אבל רק "על הנייר" המטפלת שלי הפכה להיות מרכז חיי: היא , הפגישות איתה, המיילים שלה, ה-SMSים . כמה שהיא הפכה להיות חשובה ומשמעותית בשבילי... ושלא תחשבי שיש לי מטפלת חביבה ונחמדה שמחייכת כל הפגישות ודואגת לי, ואכפת לה ממני. המטפלת שלי - היא שם רק בשביל הכסף! והאגו שלה, שמקבל ליטופים מכל המיילים הנזקקים שלי וכמטופל, זה כל כך קל ליפול למלכודת הזו של התלות, וזה נעים וממכר... וכשהמטפל לא עושה את עבודתו טוב, זה לא נכון מה שרשמת ש- "מה בסך הכל קרה"? זה מסוכן! ועלול להזיק! אז כבר חודש שלא הלכתי אליה. לא רוצה לראות אותה יותר.

יכול להיות שהיא באמת עשתה טעות ושאולי גם לא טובה לך. אבל איך את יכולה לבד במיוחד אחרי מה שקרה?

מה שכתבתי לא היה על המצוי, אלא על הראוי אני יודעת שמפתחים תלות, בוודאי, מה השאלה, מגיעים למטפלת, חשופים לחלוטין, פותחים לפניה את סגור לבך, נתונה לחסדיה לשמיעת חוות דעתה, וכל כך קל לפתח תלות, והבעיה היא שאצלה את בסך הכל פציינטית ואצלך היא מרכז החיים, וזה לא סימטרי לכן כשכתבתי מה בסך הכל קרה, רציתי לומר שיש לשאוף שכך נראה את זה, כי בוודאי שזה לא כך בחיים, והתלות הזו לדעתי לפעמים יותר בעייתית מכל הבעיות שאתן הגענו לטיפול מלכתחילה! כדי לפתור את הבעיה יוצרים בעיה, תלות היא דבר שיכול לרסק אדם, במיוחד עם זה בדמות סמכותית שלא נותנת את מה שמצפים ממנה

מבחינה הגיונית מה שכתבת הגיוני ומעשי. אלא שיש לכל אחד ואחת גם עולם רגשי וכל מיני דפוסים לקשר והתקשרות בין אישיים וגם פנים אישיים שאינם הגיוניים בעליל ולעתים אפילו מעוותים והרסניים. ולכן התיאור שלך מתעלם או למעשה קצת מפוצל מהצד הרגשי. ויש פעמים שהמטפל כן הופך לאישו, לא צריך להיבהל מזה, בסוף זה עובר.

את אומרת שלא צריכים להבהל מזה, ואני דווקא נבהלת, אני מכירה כאלו שקבלו משבר רגשי עמוק מאד מהתלות שפתחו, ולא היה להם קל בכלל להתאושש, אני לא מתעלמת מהצד הרגשי, להפך, אני רק מנסה אולי לתת פרספקטיבה לפני מעשה, לומר את דעתי כיצד צריכים מלכתחילה להתייחס למטפל.

שבצל ענפיו אני נחה כשקשה לי עם עצמי, שעליו אני נשענת כשסוער, היא הים שמכיל תהומות של כאב, והיא החוזק שבתוכי... עליה אני חושבת ואותה אני שומעת מתוכי:"לקחת אוויר,להוציא אוויר.לקחת אוויר להוציא אוויר.אני כאן איתך,את מסוגלת להרגיש אותי בחדר איתך?..בואי נלך למקום שבטוח לך..." ואז אנחנו "הולכות" לים ומדברות שם...וזה מרגיע אם אני באמת רוצה להרגיש אהובה,בטוחה ויותר רגוע...ככה אני נרדמת לפעמים... שיא החשוב לי מה היא תגיד ומה היא חושבת אבל אני לא מפחדת לשתף כי אני בטוחה שתמיד נסתדר והיא אוהבת אותי כמו שאני. הכלי הכי משמעותי להתגברות על כוחות שמפילים אותי ועל המועקות שלי זו היא בעצמה בחוץ ובפנים אצלי בלב.הקול החזק שאין שום זכות לכוחות האלה להפיל אותי.אנחנו יותר חזקות מהם.אין להם שום זכות לקבוע מי אני ומה אני גם כשאני נכשלת! היא אכן כמו אימא או אחות גדולה שבאים אליה פעם בשבוע לשעה,כמו מטפלת שעובדים על טראומות איתה כשיש כוח וכמו חברה הכי קרובה שהייתה לי אי פעם...היא נותנת לי מקום שאני יכולה להיות אמיתית עד הסוף...אני אוהבת אותה הכי חזק שבעולם(-: זה מה שאני אומרת(-: חלום

מאוד עם מה שחלום כותבת...מרגישה מאוד דומה, היא העוגן אבל אני יודעת גם להתגבר לבד כשחושבת עליה...

עוד לא חושבת שאני לגמרי במקום הטוב בשבילי איתה אבל אני בדרךץ בזה אני בטוחה.

יש לך יכולת התבטאות נפלאה, תנצלי אותה גם בחיי היום יום אם המטפלת מוציאה ממך את העוצמה הטמונה בך, הרי היא עושה את עבודתה נאמנה, אבל אם כל העוצמה זה ההשענות עליה, לדעתי יש כאן בעיה. מטפל זה לא קביים ולא כסא גלגלים, זה לא משהו שצריך ללוות אותנו כל החיים, מטפל צריך במשך תקופה מסוימת, קצרה או ארוכה יותר, להוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות שיש לנו בפנים, את העוצמה שלנו, לאפשר לנו להתמודד עם החיים, בעצמינו. אני חושבת שזה יכול להיות מסוכן רגשית, להיות מאד תלותיים במטפל, ומה תעשי אם היא תסע לחו"ל, תמות רח"ל, או תפסיק את הטיפול מכל סיבה שהיא?

בת שבע הי, ראשית, ברוכה הבאה.. טוב.. אשתף אותך מעט גם בחוויה שלי את אמא צביה (המטפלת שלי) וגם בתפישה שלי את הטיפול (שמבוסס על הדיבור המתמשך פה עם אודי ועם התפיסה של ויניקוט -אם אני מבינה נכון, ותיאורטיקנים נוספים) בשבילי היום אמא צביה היא חלק מהחיים. משמעותית ביותר עבורי !!! אני אוהבת אותה אהבת נפש !!מאמינה בה, מאמינה לה,סומכת עליה בד"כ. (אם כי לעיתים אני כועסת עליה, שונאת אותה, מצפה ומתאכזבת ממנה ולא מאמינה בה ולא מאמינה לה ולא סומכת עליה ) אמא צביה נחווית עבורי בד"כ כאמא . לפעמים היא גם כמו אחות גדולה, לפעמים מדריכה שלי, לפעמים קצת כמו שתי נשים שמתחרות.. כן..הזוי.. בגדול, כשאמא צביה עומדת אל מול עיני, ההרגשה בלב טובה..משהו רך כזה..עגול.. אני מרשה לעצמי להרגיש שאני ממש תלויה בה (ואני אכן ממש ממש תלויה בה..אם יקרה לה משהו חס וחלילה, אני אמות !!!) אני מאמינה שיגיע זמן שמשהו בי בפנים אולי יתהווה, יבנה, יהיה איזה משהו שלם יותר, חזק יותר, ואז אצטרך אותה פחות באינטנסיביות..אוכל להרגיש פחות צריכה אותה..ארגיש נפרדת יותר. אבל בת שבע, אני מאמינה בתהליכים..ללא קיצורי דרך.. תסתכלי כמו על תינוק.. בתחילה הוא ממש תלוי בהוריו, לאט לאט הוא גדל ותלוי פחות בהוריו... כנראה שמשהו באופן הגידול שלי מגיל 0 היה לא מדוייק על ידי ההורים שלי, והיום אמא צביה מתקנת את מה שלא היה אז.. אני מקווה שיגיע היום שאהיה כמו עץ יפיפה שצמח בתנאים מיטיבים עבורו.. במבי.

מרגש לקרא מה שאת כותבת, שמחה בשביל שאת מרגישה שיש לך מקום לשיקוי ומרפא. מאחלת לך שכל טעויות העבר יתוקנו, ואת תרגישי טוב עם עצמך. בסך הכל כל אחד עושה מה שטוב בשבילו, ומה שמרגיש לו הכי טוב. לא רוצה להיות מקלקלת שמחות אבל צריכים לבדוק תמיד אם זה מה שאנו רוצים ומה שנותנים לנו את ההרגשה, לא לשכוח שמטפלת - זה הפרנסה שלה, וכל אחד רוצה להתפרנס. צריכים הרבה כנות ועוז רוח לומר למטופלת, את כבר עצמאית ולא צריכה אותי, זה הפסד כספי לא קטן בכלל, ותאריך לעצמך שהיא תאמר זאת לעשר מטופלות.... כך שצריכים לבדוק שאין ניגוד אינטרסים אני בוודאי מבינה שמטופלת הופכת להיות כמו חברת נפש, קרובה, שאתה גלויים ומספרים הכל ומחכים למצוא פיה, ובמשך שעה שלימה היא שם בשבילך בלי הפרעות, בלי טלפונים ובלי נודניקים, בוודאי שזה גורם להרגשה טובה, סוף סוף מישהו מתייחס ואיכפת לו, אבל הרבה מזה זו תפאורה. כל הסבה שאני אומרת מה שאני אומרת, זה שאני קוראת כאן את הבנות ורואה את חלקן פגועות ופצועות דווקא בגלל הקשרים הללו. אבל זו דעתי, לא חייבים להסכים אתה.

עניתי לך אתמול ארוכות וזה לא נקלט כנראה . ומכוון מאמינה שלכל דבר יש סיבה ...עונה לך שוב .יתכן וההודעה שלי תגרום לך להתנגדות בבקשה תיקראי אותה שוב אני בעדך לא נגדך . אתמול ההודעה שלך מאוד הכאיבה לי השימוש הציני במטפל ככלי כחפץ כאובייקט ...והבוקר הבנתי משהו את כאן משמע קשה לך בדיוק כמו לכולנו .אם הכל היה טוב ונפלא ובשליטה אמיתית לא מדומה לא היית כאן .חושבת שאת פשוט פוחדת להתמסר כולך מהפחד ליפול השליטה המדומה החוזק ההכל בסדר הוא מה שנותן לך את הדרייב הייתי שם ...בלעזור לכולם להיות חזקה אבל לא להיות בשבילי . זוכרת את הכניסה שלך לפורום שאלת איך זה לשלם כל כך הרבה כסף למטפל ואמרתי לך שזה משכנתא אבל על הדבר הכי חשוב אני ... ולשאלתך מה המטפלת עבורי כמו שאם היה לי משפט נגדי שתוצאותיו עלולות להיות מסוכנות לי ולעלות בחיי ..הייתי לוקחת את העו"ד הכי טוב וסומכת עליו או רופא ככה גם בטיפול ויותר מזה ... החיים שלי לימדו אותי לא לסמוך לא לבטוח לברוח להתרחק מהטוב לאמץ את הרע מבלי שהבנתי שאני מחפשת את מי שיפגע בי וכך משחזרת שוב ושוב את מה שהוריי עשו לי ... המטפלת שלי היא כן קביים כסא גלגלים עבורי מכוון ואני כן פצועה במיטה אחרי קומה של ארבע עשורים מגלה שעברתי תאונה מחרידה ואין לי רגליים ועכשיו עלי ללמוד ללכת ללא רגליים ..היא העד לחוויות חיי היא מתקנת את נפשי המצולקת ...הנפש שלי פגועה פצועה אני באתי אלייה כאשת מקצוע לתקן כגודל הנזק גודל הטיפול וכן זה ארוך כי אין מה לעשות נזק של התעללות כמו שעברתי הוא נזק גדול . הטיפול הוא אינטרקציה בן שני אנשים שכל אחד מהצדדים מביא את עצמו אבל להבדיל מאינטרקציות אחרות מה שחשוב זה רק החוויות שלי ..ושם התיקון כי אם כעסתי על משהו שעשתה זה לא כי באמת כעסתי עלייה כי זה טירגר אותי למשהו שנעשה בעבר ..למשל התעלמות ..וכשאני לומדת לחיות ולעבד את ההתעלמות מחר כשמישהו אחר יתעלם ממני זה לא יטרגר ולא יגרום לדפוסים שלי להגיע ... כן כרגע אני תלוייה בה וזה מדהים זאת חוויה כל כך חדשה מטלטלת מפחידה נעימה ..להיות תלוי במישהו ..מעולם לא היו לי הורים או מישהו שיכולתי להתלות עליו . ולא אני לא מתה כשהיא נוסעת זה קשה אבל אני ממשיכה בחיי שהם מלאים ועשירים .ואם היא תחליט להפסיק זה יהיה נורא וקשה אבל שוב לא מתים מזה הכל פתיר בעולם ..המקום המרכזי הוא לטיפול וכן טיפול טוב תופש מקום משמעותי מן הסתם המטפל הוא חלק מהטיפול כך שגם הוא מרכזי מאוד ..כמו שעו"ד הוא חלק מהמשפט ...ככה זה עם אנשי מקצוע שכלי עבודתם הוא ...הם חוויוהם נסיונם ומקצועיותם ...

ממש ריגשת אותי. כל אחד הוא עולם בפני עצמו. אנסה לענות לך, במה שקשור אלי, ואיך שאני רואה את הדברים שאת אומרת הקשורים אליך. את במאה אחוז צודקת שאני בחיים תמיד חייבת להיות חזקה, חזקה חזקה, כי אם אני אתמוטט העולם יתמוטט, ואין לי את הפריבלגיה להיות חלשה, אני לא יכולה שלא לתפקד, אני יכולה להיות במצב הכי הכי גרוע, ועדיין לתפקד, איך אמרה לי פעם מטפלת, זה מדהים איך שאני על הרגליים עם כל ההרגשים הקשים, ולא עושה בטן גב, ונותנת לכל ללכת לכל הרוחות. כי אני לעולם לא אעשה את זה, ואני תמיד בתפקיד. רע לי? תלוי. ישנם ימים שקצתי בחיי, ולא בפארפרזה, לא מוצאת בהם כל טעם. אבל זו הרגשה סוביקטיבית אוביקטיבית ממש לא רע לי, להפך, לכן תלוי איך בוחנים את השאלה. יתכן וגם הדעה שלי על טיפול נובעת מכך שלי יש כן עם מי לדבר, אני יכולה לדבר על הכל עם בעלי, הוא מכיל אותי כמות שאני, גם כאשר אספר לו על השדים שנמצאים בפנים, או על דברים שישמו אותי בצורה לא טובה, הוא תמיד שם בשבילי, ומאמין בין ומכיל אותי, ומסור. כך שמה שחסר לי זה לא בפני מי לפרוק את הלב, אלא מאי, פריקה זה משהו אחד, וטעינה זה משהו אחר, לפעמים למרות שאני פורקת אני צריכה למלא את המצבר, כי אני מרוקנת לחלוטין, ולכך הלכתי כמה פעמים לטיפול וקבלת יופי של כלים, אבל כמו שכבר כתבתי היו כל מיני מטפלים, וחלקם לא השאירו לי טעם כל כך טוב. באשר אליך, צר לי כל כך לשמוע על הכאב והפגיעה שלך, אני כל כך מקווה שאכן תצליחי לצעוד על הרגליים של עצמך, תמצאי בעצמך את כל העוצמות שאני בטוחה שקיימות בך, כי מי שיכולה לכתוב בצורה כל כך מרגשת, בוודאי יש לה עוצמות. אני אישית רואה טיפול כאמצעי ולא כמטרה, היינו, הטיפול הוא אמצעי כדי לגלות את הכוחות שבי, בין אם זה לוקח חודש או שנה או חמש שנים, אבל לא רואה את המטפל כמטרה בפני עצמה, כי אם הוא בא למלא חסר שקיים, שאין במי לתת אמון וכו', לדעתי הפתרון הוא לא תשלום למטפל, אלא מציאת ידידים אמיתיים, אם דבר כזה קיים. אנסה להסביר את עצמי אני רואה את תפקיד המטפל כדי לעזור לראות דברים בפרספקטיבה נכונה, לעבד כאב עבר, לתת כלים להתמודדות עתידית, ולהבין הלכי נפש ורוח. אני לא רואה במטפל כממלא מקום לבן זוג/ידידים/הורים וכו'. כי הוא לא! ידידות וקשר נפשי אמיתי לא משלמים על זה 350 ¤ לשעה! זו דעתי, כמובן שאפשר לחלוק עליה בקשר אליך, צר לי לשמוע על הפצעים הקשים

אגב, בהודעה הראשונה שלי הצגתי את עצמי, אעתיק את הדברים ואוסיף עליהם. אני בשנות הארבעים. עובדת במקצוע חופשי. יש לי משרד משגשג. אני נשואה ואם לילדים. אני בזוגיות שבגדול נחשבת לטובה, הרבה קשר ואהבה ומסירות ותלות, אך גם לה יש את הבאגים שלה. אני נמצאת בדור הביניים, שגם דואגת לילדים שלי, וגם דואגת להורים, ובנוסף גם דואגת לאחות ואח אני בדרך כלל טיפוס חזק שכולם רוצים לקבל אצלו משענת, רוצים שאפתור את כל הבעיות של כל העולם ואשתו. אני עושה ומשתדלת, אבל לפעמים קשה לי, ואני מרגישה שכל העול פותח את הברגים אצלי בעצמי, חוסר שקט פנימי קשה ביותר, אני לא יכולת להרדם בלילה ללא כדורי שינה, פתיל קצר. למרות שאני עוזרת ועושה, לא פעם אני עושה את זה עם פתיל קצר, ואז המצפון שלי עובד שעות נוספות. היינו גם עוזרת וגם מרגישה מכשפה. עם כל ההצלחות שלי בכל תחומי החיים, מרגישה חוסר סיפוק פנימי. בזמן האחרון על מנת לווסת את עצמי לוקחת כל מיני כדורים, למשל ריטאלין, חשבתי שיעזור לי להספיק עוד יותר, אבל ראיתי שרק עשה ממני פצצת אנרגיה, שאלתי את הרופא והוא אמר שלמי שאין בעיה בקשב וריכוז אז הכדור משפיע עליו בצורה הפוכה ומעורר אותו, אבל דווקא העוצמה שהכדור נותן היא משהו מיוחד, לעומת זאת כאשר הוא פג אני מרגישה מועקה אני בכלל מרגישה המון מועקה, ממש פיזית בלב, מועקה שקשה לי, ועד כדי כך היא קשה שאני לא מוצאת טעם בחיים, לפעמים שום דבר לא יכול לשמח אותי ואני עובדת על מוד של רובוט\ לוקחת כדורי הרגעה כאשר המועקה היא גדולה. ניסיתי פעם לקחת כדורים נגד דכאון, אבל ההשפעה לא הייתה טובה, זה כאילו והוציאו לי את הבטריות, לא יכולתי לתפקד טוב, ואני יודעת שישנם כמה סוגים של כדורים, ניסיתי כל מיני, ראיתי שז פשוט הופך אותי ל GHOST, והתפקוד והיכולת שלי ירדו בחצי, כל החדות ירדה ממני. בגדול הייתי אמורה להיות שמחה ומאושרת, ורוקדת כל היום במציאות זה לא כך. זה, עד כאן עלי

האח שאני אפוטרופסית שלו הוא בשנות השלושים, הייתה תאונה בלידה שלו, והוא במנטליות של גיל 3, זה לא קל ולא פשוט האחות, קבלה דלקת קרום המוח כשהייתה תינוקת, החום נסק לגבהים, ופגע לה פגיעה קלה במוח, אבל זה מאד מפריע לתפקוד היומיומי. היא גרושה עם ילדים, וכמובן העול עלי. ההורים כבר מאד מבוגרים, לא עצמאיים, אמא משותקת לגמרי, בכסא גלגלים, חצי סיעודית עם עובדת פיליפינית, הראש פועל, אבל לא מה שהיה, רק אני אחראית עליה, כל האחרים מתנערים, האחות שסיפרתי כן מוכנה לעזור, אבל היכולת שלה מוגבלת. מספיק בעיות לפעם אחת, או להמשיך???

בעיניי את פשוט גיבורה. עם כל מה שאת לוקחת על עצמך אל תשכחי שגם לך מגיע לפעמים להניח את הראש ולנוח. וסליחה שאני לא מציגה את עצמי בחזרה נראה לי שזה מה שהתכוונת... אולי כשיהיה לי קצת יותר זמן, כרגע ממש אין אני על זמן גנוב.

היי, ברוכה הבאה! תודה על הכנות, הילה

אני פשוט מרגישה שכאן בווירטואליה, למרות האנונימיות עם יודעים מעט רקע, אז גם יודעים איך להתיחס למה שמישהו אומר, ולקבל את זה בקונטקסט הנכון

בת שבע, רציתי להגיד סליחה שעניתי בנימה קצת ביקורתית בהודעה ההיא על הפריית הפורום והשימוש בו. ומעניין, אני מרגישה שאני משתמשת בו ממקום קצת אחר, אולי קצת דומה למה שנעמה אמרה, שאפשר להביא את הפנים בלי החוץ. אני חושבת שתיאור "ביוגרפי" כזה של עצמי היה יכול קצת להרוס לי, וזה מעלה מחשבות מעניינות, על הקשר בין הפנים והחוץ. בכל אופן, שלום לך... (מוזר לי להשתמש בביטוי "ברוכה הבאה" כאן). עם ה"פנים" ועם ה"חוץ" עד כמה שאפשר באמת לעשות הפרדה ביניהם.

זה בסדר, אל תדאגי, כל אחד מגיע לפורום, ובכלל לעולם ממקום אחר, נקודת המוצא שלנו היא אחרת, ממילא גם הציפיות שלנו מהעולם הגדול והעולם הקטן (הפורום) הן אחרות. כל אחת עם הצרכים שלה, ועם הציפיות שלה, זה לגטימי ובסדר. אני מבינה אותך בהחלט שאתה רוצה להישאר לגמרי מאחורי מסכה, זו זכותך, אני טיפוס מאד פתוח וישיר, אולי לכן אני רואה את הדברים אחרת, הפנים והחוץ שלי בערץ שווים, עם כי לא תמיד, זאת אומרת לפעמים אני יכולה להרגיש מועקה נוראית ולחשוב שבא לי כבר למות, ובחוץ אני נראית HAPPY GO LUCKY, זו התחושה שאני אתן למי שרואה אותי, אז אי אפשר לומר שתמיד כל הפנים נראה בחוץ, אבל בדרך כלל, אני אדם מאד ישיר, אומר מה שחושב, וגם האופי שלי הוא כזה שקל מאד להכיר אותי, אני לא מסתירה את האופי שלי. שוב, כל אחד עם מה שהוא ואיך שהוא תודה על מה שכתבת, זה נותן לי הרגשה יותר נעימה, יותר מקבלת. כך הרגשתי קצת כמו פיל בחנות חרסינה, כאילו ואני דורכת כאן על אנשים, ומפריעה לה באינטימיות.

אני מתאפקת שלא לסמס אליה, לעדכן אותה לשמוע אותה. רוצה אבל לא רוצה, רוצה להעניש אותה.

פשוט בנ"א דוחה ומטופש. יצור מגעיל. טיפשה. נאיבית. מה חשבת?!?! חנופה זולה. (אבל אז זה לא היה!) מילים מטופשות. ילדותיות. נאיביות. הלוואי שלא היו מעולם. (או שלא היית את) אסור לך לעולם לנסות להתקרב. את מגושמת. אין לך מושג איך עושים את זה. ייטב לכולם אם פשוט תשתבללי ותניחי לעצמך ולהם. שונאת אותך. נגעלת ממך. הלוואי הלוואי הלוואי שתיגמרי כבר. ולא תהיי. ומה שהיית - יעלם.

אני לא רוצה לחבל בטיפול שלי... אתה יודע את זה נכון? אתה גם יודע שהרבה פעמים שאלתי ועוד שואלת האם טוב לי להיות כאן.. קצת הפחדת אותי....אני חושבת שאולכ להצליח להלעות את זה מולה השבוע. אולי אם אומר לעצמי שאצטרך לעדכן אותך יהיה לי יותר קל לבצע.

הודעה שונה מכרגיל (: אני מתחת לשמיכה, איזה כיף לי!

מה זה הטיפול הזה? מה בכלל עושים בו? אני כבר לא בטוחה שאני מבינה קשה לי הטיפול הזה.

נפגשנו בסוף מצאנו שעה שמתאימה לשתינו אודי אני לא מבינה אותה..אני הבעתי את התחושות והרגשות שלי הנימה היתה של שאלה של רצון אמיתי להבין למה היא מתנהגת כך וכך..היא החזירה לי בנימה מאשימה,זה לא לעניין.. כשיהיו לי יותר כוחות נפשיים אולי זה שייך להעביר עלי ביקורת ,וגם זה צריך להיעשות בצורה עדינה ,אבל כשכואב לי? כשקשה לי? למה? התגובות שלה נחוו לי נטולות רגש ואמפתיה ..היא פשוט מגיבה בצורה חדה וחותכת בלי בכלל להבין או להקשיב עד הסוף.. הביקורתיות והשיפוטיות שלה כלפיי נותנת לי תחושה שהיא לא מקבלת את הרגשות שלי כפי שהם,הופכת אותם ללא לגיטימיים כפי שאני מבקשת ממנה פשוט להבין אותי ..הרי זה בדיוק מה שחסר לי שלא מקבלים אותי כפי שאני בדיוק .. קצת התפספס לה וחבל נשארתי עם תחושות קשות..לא בא לי להגיע שבוע הבא..

בגלל סודיות של ילדה בגן...לא יכולה לשתף הכל אבל קצת אשתף....אודי, סומכת עלייך שאם אסור אז לא תפרסם...טוב? ילדה בגן עצובה רוב הזמן...פסיכו' עוקבת...תצפיות עליה בגן, ובדרך לאבחון...הורים גרושים יש אבא חורג גם...היא לא שיחקה היום עם הילדים הייתה בצד....שאלתי למה את לא משחקת אמרה שעייפה אח"כ אמרה שלא ישנה בלילה שאלתי מדוע...אמרה שכואב לה שאלתי איפה? אמרה ביד, ילדה בת 4 וחצי....שיחה משונה כזו....ונסגרה ולא רצתה עוד לשוחח....אז עזבתי אותה.....אני פוחדת...הילדה כבר תקופה מאוד עצובה, די לבד....היום קצת נבהלתי.... אולי קורה משהו??? אודי, אני פועלת עלפי הכללים והחוק, פוחדת...האם יש סיבה לכך?????האם סתם חושדת????? איך אדע?????? כתבתי למטפלת שלי...רציתי שתהיי, שתענה...שאולי תעיר את עיניי..ופתאום סתם בוכה ובוכה.......היא ענתה שלא קראה כי הנייד נכנס עכשיו לתיקון והיא תהיה בלי נייד... אני בוכה...כל היום חשבתי עליה.ועכשיו בוכה עליי גם....על הילדה העצובה..אולי אני רגישה מדיי? אולי סתם....

איך יהיה שוך אם לא שוכחת

כן, זה בטח עוזר...........

לא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתילא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתי לא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתי, לא הופעתי מוכר

גם אני לא הופעתי, לא הייתי כמה זמן. חזרתי אחורה וראיתי שקצת נפגעת ממני, אז אני מבקשת סליחה. התלבטתי לפני שכתבתי, חשבתי שאולי כבר שכחת ואני סתם אזכיר לך וכו'...אני באמת מצטערת. את סולחת?

ואכתוב גם לעוד הודעה אחת שלך. האמת קצת קשה לי לענות לך, מקווה שלא תיפגעי. לא רוצה לעשות משו נגד אודי. אני סומכת עליו ויודעת שמה שהוא עושה הוא לטובת מי שכאן וכן, גם לך. לא ידעתי ולא יודעת אם הוא באמת הפסיק להעלות הודעות שלך... אני קוראת ואני שומעת שאת כ"כ רוצה להיות כאן. אבל שמלי, את חייבת לשנות משהו, אחרת אי אפשר. גם לך הרי קשה ולא רק לך כנראה...גם לאודי ולעוד. את יודעת שהפסקתי להגיב לך? כי חושבת שזה לא לטובתך.. כי לא משנה מה אגיד או כל אחרת את נשארת בעמדה שלך. ואולי זה גם קשור לזה שאודי לא מעלה את ההודועת שלך ויכול להיות שיש בהם דברים שלא מתאימים. גם לי היו הודעות שאודי איים עליי, אם דבירתי על כך שלא רוצה לחיות ועוד ושהוא לא יעלה הודעות שלי. גם לי הוא אמר שאני לא נותנת שיעזרו לי.. והרגשתי שאני צריכה לשנות את זה, לפחות כאן בפורום. וגם לי היו תקופות אמנם קצרות שכעסתי עליו ויצאתי קצת..ואת יודעת מה? תחשבי שגם לו יש גבולות, הפורום הזה הוא שלו בסופו של דבר וכמו שלמטפלת שלך יש גבולות אז גם לו. אני מגיבה לך כאן כי אני שומעת את ההלם שאת נמצתא בו. ועכשיו אני חושבת שאולי זו את שכתבת הודעה היום בפורום בשם אחר- את זו מנגו? בכל אופן אני מציעה ואולי עכשיו שאת מבינה שהוא לא מוותר לך אולי תצליחי לשנות משהו. בואי תנסי להיות כאן אפילו רק איתנו בלי לכתוב לאודי. תנסי להמשיך, לטובתך. ותאמיני לי שאודי רוצה לטובתך הוא אפילו ישמח את תצליחי.

כל פעם מחדש לדבר על זה שלא מצליחה לדבר. ... אודי, זה נורמאלי? ואז אני נכנסת לכאן ומספרת כל מה שאי אפשר אצלה...

היי חנה, רק רציתי לספר שאני לא יודעת אם נורמלי או לא, אבל בהחלט יש לך שותפה לפגישות אינסופיות של לדבר על קושי לדבר... והאמת שבאמת הגענו משם המון פעמים ללדבר על דברים. אבל התסכול שאני מרגישה כשאני רוצה לחלוק ונשארת לבד תמיד קשה לי. נעמה.

חושבת שזה מרכיב של כל הפגישות שלנו. לפ]עמים יותר ולפעמים פחות. זה קשה מאוד. קשה לי ככה. בראש שלי טיפול זה לבוא ולדבר על דברים ולא לדבר על הדברים שאתה רוצה להגיד... ואולי אני מרגישה מתבזבזת שם כשזה מה שקורה... זה נרראה לי בעיקר מפריע וגם יש דברים שאני באמת רוצה לספר לה או לדבר איתה על זה אבל אל מצליחה.

זה שאני כאילו מצליהח כאן לא אומר שלא רוצה שם או שלא מנסה שם... היא אומרת שזה הטיפול שלנו ושזה מה 'שצריך' עכשיו. ואני יודעת שהיא יודעת.. מה שקורה שבסוף אני נשארת עם הכל לבד.. כי אי אפשר לדבר על דברים שרציתי, לפעמים זה מצליח אבל קצת.. ומצב אחד יש לי כאן מענה מצד שני הוא לא תמיד מספיק. מצד שלישי אולי אתה צודק? אנסה להסביר לה, למרות שהיא יודעת שאני כאן.

הי חנה ונעמה באתי לדבר איתכן שתיקה לשתוק דיבור להנכיח היעלמות להעלים נוכחות... להיות יחד עם הלבד לבד בתוך היחד.. גילת

מה שלומך? הזכרת לי שהיא אומרת לי הרבה שגם בשקט היא איתי ושזה בסדר להיות ביחד גם ככה... (אגב אני לא אוהבת שהיא אומרת לי את זה..)

הי חנה את יכולה להדפיס את מה שאת כותבת כאן ולהביא את זה לפגישה שלכן.

אני הרבה כותבת ויצא לי גם להראות לה ממש הודעות מכאן.. לא תמיד מסתדר לי עם זה אבל חשבתי אולי באמת להביא מחשב ולהראות לה קצת...

הכל סוגר עלי מכל הכיווונים אין מוצא אני נחלשת אין לאן ללכת נקרעת הגוף נחלש כאבים בחזה קשה לי לנשום צועקת צורחת שותה חותכת לוקחת כדורים משחיתה אי אפשר

טיפול פעמיים בשבוע תרופות ועדיין...

גם אני כמוך מבחינת טיפולים... ולפעמים צריך עוד. ואשפוז זה לא מילה גסה בעיניי. תרגישי טוב.

סליחה על ההצפה.. אני במערבולת. כל השחזורים גומרים עליי. הפכתי לצל של עצמי. ביקשתי להיפגש פעמיים בשבוע (למרות כל המורכבות שלי בטיפול) עם המטפל שלי - והוא טוען שלא יכול.. אז ביקשתי שניפגש פעם בשבוע קבוע ושנשוחח בנוסף בתקופה הזאת גם כל שבוע (ואשלם לו על זה כעל פגישה)...וגם טען שלא יכול. והוא אחד האנשים העסוקים ביותר שאני מכירה. ובאמת אין לו כנראה יכולת למה שעובר עליי ואין לו זמן פנוי. אמרתי לו שוב ושוב תמצא דרך, משהו שכן תוכל ושכן יוכל לעזור לי- והוא ענה שעושה כל מה שיכול. בלי ממש לתת תשובה. והרגשתי שהוא זורק אותי ללכת לקחת כדורים. שאולי זה נכון שאקח, אבל אולי גם לא. ובגלל כל התחושות שלי כרגע-אני מציפה אותו בהודעות...וזה מרגיש לי גם לא נכון. ובאמת בלי כעס- הוא באמת לא יכול לתת לי את מה שזקוקה לו. מה שלדעתי מטפל כן אמור לתת. מרגישה שאולי צריכה מטפל אחר, שיוכל להיות שם... אני שוב מנסה לברוח אודי? או שיש באמת צדק בתחושות שלי ואולי זה הזמן לחפש משהו אחר?.... או שאולי כן יש דרך נוספת שאני והמטפל שלי כן נוכל להצליח?... רחל.

מפגיזה היום! סחטיין! כל הכבוד.

תודה אהובה

הי אודי, מתגעגעת אליך.. רוצה לשבת לידך,לנוח מעט ,לתת לך יד,ולהצטרף אליך כשאתה עובר בין הבנות ומגיב להן.. טוב אודי ? ובמחשבה נוספת... לאחר שאתה מגיב לכולן, תחליש מעט את האור, תכסה כל אחת ואחת בשמיכה רכה, תספר סיפור נעים, בכל שפה שאתה רוצה.. נקשיב לצליל של קולך, ולאט לאט נרדם כשחיוך על שפתותינו.. מסכים אודי ? שלך מקרוב-במבי.

כל התקופה האחרונה... במעגליות. שוב ושוב.. וזה רק נהיה גרוע יותר. קשה יותר.. בלי שום התקדמות משחזור לשחזור... מה עושים אודי?

אודי, נגמרו לי המילים. אני רוהצ להיות כאן אבל אין לי אלא לשתף.אותך במילה כאב שאיני יכוהל לתאר. אינסופי, בלתי נסבל, זה אומר משהו? נראה כאילו המילים האלה בעצמן חסרות משמעות.למה זה לא מרפה? אין לי כח

היי יקירה, יש משהו שיכול להרגיע? אולי קלונקס?שיר שאוהבת?לנשום מול חלון פתוח?קפה חם?שוקו? משהו?מישהו? (בסוד אלחש לך שזה יעבור,מבטיחה,אבל כרגע זה בלתי נסבל). אם זה עוזר מזמינה אותך לשבת לידי,אני שותה קפה גייקובס,מקשיבה לשלמה ארצי וגם קר לי ברגליים.......תצטרפי אליי? הילה

לא יכולה יותר

היי אןדי, למה להצליח זה מפחיד?? למה מפחיד לשפר את רמת החיים??? לצמצם את האוברדרפט???? לעבוד בעבןדה מספקת???? למה מפחיד להיפרד מהסבל???? מה זה משרת???? ואם תשאל על מה ולמה?אחרי שהתקבלתי לעבודה בהוסטל ומרגישה שם נעים. הודיעו לי שהתקבלתי לעוד עבןדה במתנס לייד הבית.בתור מדריכה לילדים עם פיגור.הפעם השכר גם הוא מתגמל(30 שקלים לשעה). למה דופק לי הלב??? למה????

הילה, לחוות הצלחות ועוד הצלחות. אולי דפיקות הלב הפעם בן של התרגשות, תחושה שקצת.הלכה לאיבוד בתוך כל התהום והקושי. כל כך מגיע לך ואת גם מאוד תצליחי!

לפחות לדעתי זה יכול להיות מפחיד קצת שפתאום טוב... שאולי זה ייהרס, אבל זה לא אומר שזו לא הדרך הנכונה. אני ממש שמחה בשבילך ומקווה שיהיה לך טוב!

עם ארבעה סימני קריאה, ויותר!:) הלב דופק... מתרגש.. חלומות ורצונות שהיו נראים רחוקים, ממש פה. מולך. לידך, מתחילים להתגשם. רחל.

הי הילה, שמחה מאוד לשמוע על ההתפתחויות החיוביות האלו. הן לגבי העבודה והתגמול הכספי והן על חידוש (?) הקשר עם אחיך.. אני רואה אותך הילה כמו בולדוזר... לא נחה לרגע :) מרגיש כאילו בכוחות, בעוצמה ובאופטימיות שלך את יכולה לזיז את העולם :) מברוק !!! והספק והחרדה הנלווית הן חלק מ"עיסקת החבילה" (כפי שאמרתי בזמנו לחנה) איתך אחותי -במבי.

פשוט ככה <3

הילה, בהחלט מגיע. ממש ממש. יודעת להגיד למה מפחיד הטוב? נעמה.

לדעתי יותר טוב ללכת למטפלת. עוזר יותר כדי לא לערבב רגשות. לא כך?

גברים לא אמפתים בסוף אומרים לך שאת בלתי נסבלת וגם יזלזלו ברגשות שלך

זה הגיוני שאדם יגיע לטיפול כשהוא מתפקד בצורה מלאה וחי טוב עם הנאה בחיים, והגיע לטיפול בגלל בעיה נקודתית, ואחרי שנתיים של טיפול, בהם יש נסיגה משמעותית בכל התחומים-פיזית, נפשית.. פתאום אומרים למטופל שיקח כדורים... זה הגיוני? זה אומר שמשהו בטיפול לא היה נכון?... מה זה אומר בעצם?.. איך זה הגיוני??? זה נשמע לי לא הגיוני...

היי, האם זה הגיוני?זאת השאלה? אם היה כל כך גן עדן לפני הטיפול,אז למה ללכת לטיפול? או שלפעמים פצע קטן,מצביע על הרבה מוגלה בפנים.... יכול להיות אין סוף אופציות- אצלי היה תפקוד שלא איפשר מרווח נשימה להרגיש,ובזמן שדברים נפתחו קרסתי פנימה בצורה הכי מכוערת שאפשר........ והיו גם לא מעט אשפוזים...... הנפש שלנו פתלתלה,כמו נחש.... הכי חשוב להקשיב לו,להקשיב לך, מה את חושבת? הילה

תודה על התגובה שלך... ולא, לא ככה דמיינתי טיפול. התחלתי אומנם טיפול עם משהו נקודתי, אבל באתי בעיקר כדי להעצים את עצמי. ואני קורסת. כהגדרתך. שחזור ועוד שחזור. במעגליות. שוב ושוב. בלי התקדמות. אני נגמרת כל פעם יותר. ושולחת לו המון הודעות, הוא כבר לא מגיב. וזה גם קשה!! כמה כבר הוא יכול? להכיל? אני מטרידה אותו. ככה מרגישה. זה ממש קשה לי.. להיות בשחזורים האלה, לקבל כדורים, לחשוב על זה בכלל..

מהמילים המצומצמות שלי.... ככה עמליה מרגישה... גם אתה?

מרגישה את האימה שבמילים המצומצמות שלך. יש שם הרבה עצמה וכח ביחד עם האימה. מצטערת

אודי אתה איש טוב וחכם, (לפחות החלקים שלך שאני מכירה...) והנוכחות שלך יקרה לי. תודה שאתה... (אני ברגע טוב שתכף יגמר, אז שולחת מהר כי בטוח אתחרט ברגע הבא..)

אודי, דילגת על ההודעה האחרונה שלי )-: אודי, מה עושים כשמרגישים זעם ושנאה כלפי המטפל? מה עושים כשכבר לא רוצים להגיע לפגישות? מה עושים כשהטיפול הוא כבר לא מקום בטוח? אודי, אני שונאת אותו!!!! אני מודעת לכך שהשנאה שלי היא לא בפרופורציות למה שקרה. אז נכון שהיה כשל מצידו, אבל הוא ניסה לתקן, לקח אחריות והתנצל. ואני מצידי ביטלתי 3 פגישות, והטחתי בו דברים קשים, ואני יודעת שהכאבתי בו. אבל יש בי צד סדיסטי - מזוכיסטי שנהנה מכך. וגם יש בי חלק שלא מאמין לכך שבאמת אכפת לו ממני. ואני באמת יותר רגועה עכשיו. הטיפול הכניס המון בלבול לחיים שלי. הוא גרם לגלים גבוהים וים סוער בנפש פנימה. ועכשיו הים שקט יותר ואין גלים. אודי, בבקשה תנסה להסביר לי את עצמי. אני מבולבלת. נטע.

היי, אפשר לשבת לצידך? את יודעת מה הכי כואב? שאם את מדירה אותו מהחיים שלך את נשארת בסוף לבד....... אבל זה יכול כל כך לשרוף,הכשלים האלו ואני כל כך מבינה אותך.... פתאום בא לי לספר לך משהו-היה כתוב בפייסבוק שנעלם חילזון בשם שבי.שיש לו נקודות,הוא מוציא ריר,וזוחל יפה...., אז אם תמצאי אותו,תגידי לי,בסדר?;) אפשר לאמר שאוהבת אותך? הילה

תשובתך לשאלתה של הילה לגבי רגשות המטפל כלפי מטופל:, ככמיהה, כמשאלה - זה חשוב. גם למטפל חשוב לשים לב לתחושות דומות שמתעוררות אצלו. אבל בפועל - בשום פנים ואופן אסור שזה יקרה. אז זה כבר לא טיפול. " אם ככה אני לא רוצה טיפול זה הונאה אבל אחרי שהיא נכשלה בבחינה היא גם ככה לא רלוונטית

היי, אם ככה גם אני לא רוצה טיפול,מה זה שווה;)? הילה

תלוי מה המשאלה שלך, אולי היא כן ניתנת למימוש ולגבי הבחינה - קצת קשה לעבור אותה כשלא יודעים שמישהו בוחן אותך. אולי כדאי שתעזבי לרגע את הבחינה ופשוט תנסי לדבר על מה שרצית. אולי תופתעי לטובה...

היא נכשלה בבחינה... אני בהתלבטות אם לשתף אותה, שהיא עמדה למבחן והיא נכשלה וזה כבר לא כשלון ראשון. היא בטח תתגונן ותנסה לצאת מזה בדרכים שלה :שהיא לא קוראת מחשבות ואם הייתי רוצה משהו הייתי יכולה פשוט לבקש, אם אני לא אשתף איך היא תדע. ועוד כהנה וכהנה תשובות מעצבנות. סליחה : היא אמורה לדעת אחרי תקופה ארוכה של יחסים שהיא מכירה כל מחשבה שלי ודברים שסיפרתי רק לעצמי אז היא לא יכולה לדעת שבסהכ רציתי שתתיחס שאני אדע שהיא זוכרת, שהיא חושבת , שהיא יודעת. לא אמור להיות " תיקון" ביחסים עם המטפלת? זה יותר גרוע מהמקור.

ככה זה בחיים .ולא היא לא אמורה לנחש אף אחד בחיים לא יכול לנחש. בטיפול זה אפשרי ללמוד שאפשר וצריך בחיים להגיד בדיוק וישיר מה מפריע ומה רוצים . זה קשה ומורכב אבל ... מבינה אותך עדין לומדת כשמצליחה לדייק ברצון ונענית אין אושר גדול מזה .

שלא משנה מה היא תעשה ,אני אכשיל אותה במכוון? שאני רוצה לראות אותה נכשלת? כי מבחינתי היא אמורה להיכשל כמו כולם?

הנה ההתקף חרדה מתחיל. אני שונאת את זה!! שונאת עד שבא לי להעיף אותו לעזאזל. הבעיה שאם הייתי יודעת הייתי עושה את זה. מעצבן.....

תותי יקרה . איתך נותנת לך יד אם עוזר יחד נתקרקע ננשום ונזכור שעכשיו כלום לא באמת קורה ומפחיד מקווה שיעזור קצת הרגשת היחד

תודה אביב. עזר!

היי, מה שלומכם? מוזר לי לשפוך את השק שלי ככה,בלי שאלת פתיחה...... מחר אני נפגשת עם אחי.וזאת פגישה ממש ממש משמעותית שהוא יזם אותה. אבא פגע בי כשהייתי ילדה ואני כמעט ובטוחה שהוא פגע גם באחי.(וכנראה גם באחותי ובעוד אח). עד היום היתה השתקה מלאה סביב הנושא,ובפרט פחד משיחות אינטימיות. הפעם אחי קבע איתי בבית קפה מרוחק.הוא לא רוצה שיראו אותנו ביחד. מתהפכת לי הבטן. ממש הילה

היי הילה , את גיבורה ואמיצה מחזקת אותך אכן פגישה מרגשת יותר ממבינה אותך שיהיה הכי טוב שיכול להיות ..איתך

באמת! את מנסה וממשיכה, אני ממש מעריכה את החוזק שלך. לא ברור מאליו בכלל. מותר לתת חיבוק? ובהצלחה!

היי הילה, מחזיקה לך אצבעות שיהיה משמעותי ומיטיב. ולא משנה מה, כאן לשמוע איך היה, אם תרצי. נעמה.

היי, היה?????? מוזר??????? לא יודעת עדיין, נראה לי שהוא רוצה לחדש את הקשר. זה מרגש,לא?? הוא גם שילם עליי את הקפה וקרואסון לא יודעת,מבולבל לי

מעצבן. ביקשתי מהמרפאה אישור בריאות, והרפואה הכינה. ומה אני רואה עכשיו-שחוץ מלרשום שאני לוקחת תרופות היא לא רשמה כלום. זה סתם מרגיז, זה בשביל העבודה ומזל שקבעתי אליה תור כי לא הייתי בטוחה שהבקשה הועברה אליה ושהיא אכן עשתה זאת. בגלל דברים כאלו אני לא רוצה לקחת... הרבה פעמים שואלים אותי אם אני בריאה אם אני לוקחת תרופות ואז אני מתלבטת מה לענות ועונה שכן, שואלים לשם מה, ואין לי תשובה ואז אני מגמגמת משו.

משו הזכיר לי את זה... נכנסתי לכאן ורואה שהיית כאן והגבת ולא יודעת אם תחזור עוד היום. אז רציתי להגיד לך שאל תלך אודי, אל תשאיר אותי לבד. זה הזכיר לי משום מה שאמרתי לה שבוע שעבר "את לא תקחי לי את השמיכה", למרות שהיא לא הראתה או אמרה משהו בכיוון.

גם אני כאן (:

ניראה לי שאודי שאל אותי את השאלה כתגובה למה שכתבתי . זה לא ממש היה העיניין מה ההבדל בנהם . זה היה להבין תהליכים שאני עוברת מאיפה ולאן . לא ממש ההסבר האקדמאי עניין אותי או את אודי זה יכולתי לנצוא בגוגל אם רציתי . סליחה אבל מרגישה שקצת ניכנסתם לפינה שלי . לכאב לפחד למה שלא יהיה שלי והפכתם אותו למחקר אקדמאי . בכל מקרה תודה אודי כמובן שאנסה להבין בטיפול מה זה מה שעובר עלי ...

צר לי מאד שנפגעת, לא הייתה כל כוונה לפגוע בך אבל את צריכה לקחת בחשבון שאת נמצאת בפורום פתוח זו לא שיחה פרטית שאת מנהלת עם אודי ומישהו צוטט לה אלא דברים שנכתבו כאן לכל מי שקורא הפורום, ומשכך את צריכה לקחת בחשבון שאנשים מגיבים, ויתכן ומעניינים אותם דברים שאותך לא מעניינים. לא מתייחסים כאן באופן אישי לדבר שלך, אלא למתבקש מתוך התשובה של אודי. מי שרוצה ששיחותיו עם אדם מסוים תהיינה פרטיות לחלוטין, לא יכול לנהל אותן בפורום פתוח. מה גם, שלא הייתה כל פגיעה במה שכתבתי, לא בפועל ולא ברצון אני בהחלט מצטערת שנגרם לך צער, אבל עם כל זה, את צריכה להבין שזו הדינמיקה של פורום וזה גם מה שמפרה את הפורום דיאולוג פרטי צריך להעשות דרך אי מייל מקווה שתרגשי טוב, ולא תהיי כל כך פגיעה, כי הכוונות הן באמת טובות, ואף אחד לא רוצה שתפגעי. אגב, כל דבר שקורה, הוא מקור למחקר, כולל הרגשים של אנשים, דברים שפוגעים בהם, וכיצד להתיחס אל זה אודי, אשמח לשמוע מה אתה חושב על זה

מה שיכול להפרות את הפורום, זה להתייחס לאיך השני מרגיש לגביך, איך אתה מרגיש לגביו. לנסות להיות רגישים לשונות ולרגישויות של האחר ושל עצמך. בשביל מה שמעניין, אפשר באמת לפתוח את גוגל...

וזה בסדר אם מעניין אותך מה ההבדל בן חרדה לפחד. בלי קשר לשאלה של אודי שבפרוש הופנתה אלי .בתגובה למה שכתבתי ככה או ככה זה כבר לא רלוונטי מבחינתי כי ברור לי התהליך שלי וברורה לי הדרך .

זה דבר עצום, למי שברור לו הדרך

באמת מצטערת. אפילו לא זכרתי שזה התחיל ממך. בת שבע התעניינה בזה בעץ משלה ואז עניתי לה,לא לאודי ולא לך. מבינה? עוד פעם,סליחה.לא התכוונתי. השלמנו? חלום

האמת שאת צודקת . לא אותך חוויתי ככה .כי אם את בת שבע ובתוך הכאוס שהרגשתי ניכנסת גם את.אם הנסיון שלך להסביר לבת שבע .אני כתבתי משהו מאוד אישי וכואב ..אודי שאל אותי אם זה פחד או חרדה ואם אני יודעת מה הההבדל . בת שבע בשרשור שהוא בהחלט אישי שלי כתבה לאודי שזה מעניין אותה ההבדל . אחר כך הוסיפה עוד שרשור ועוד אחד בשאלה מה ההבדל וכך גם את. אודי לא ענה לי .או שפיספס או שפשוט בחר להשאיר באויר כדי לתת לי חומר למחשבה שהמשכו בטיפול ...אבל התחושה הייתה שלא רק שלא הגיבו לכאב פחד שלי . נעשה שימוש בעניין שלי והפכו אותו אפילו לסוג של מחקר קר וויכוח עם אודי יענה מדעית או לא. היה לי קשה עם זה ..אבל יקרה מזמן מזמן עבר ..זה בסדר אני עדין באה למסיבה עם השוקו ...

היי אודי וכולם, רציתי לשאול האם אתן מתכננות מראש מה להגיד בפגישה או איך לפתוח אותה.. או שפשוט מתיישבות וזורמות באותו הרגע?

שאלה טובה (: הרבה פעמים יש דברים שרוצה לומר לה, או להביא לה (יוצא שאני מביאה בתיק למשל, תמונות, משהו שכתבתי או שרציתי להראות לה). בפועל, הכל יכול להיות. לפעמים ברגע שנכנסת משהו אחר עולה לי, או שלא מצליחה לדבר בכלל. הרבה פעמים רק לקראת הסוף אני מצליחה לומר את מה שרציתי... ולפעמים זה מאוחר מדי ולא מספיקה. מה שכן, זה יכול מאוד להכעיס אותי ואני כועסת עליה ובוכה... כועסת עליה שתעזור לי לומר את מה שרציתי או להביא לה...

היי מאי, אצלי זה בתקופות. לפעמים מתכננת ולפעמים פשוט באה בלי לארגן מחשבות או משפטים מראש. אבל אני מודה שלרוב הצורה השנייה, שאני פשוט באה, לא בדיוק "זורמת"... לא הצלחתי הרבה פעמים "פשוט לבוא כמו שאני" בלי להשתיק ולצנזר עד אינסוף. איך זה אצלך? נעמה.

לפעמים מתכננים ואז בא המשפט הזה: "לפני שאנחנו מתחילים, רציתי לומר שבתאריכים האלה והאלה אהיה בחופשה" או כל הודעה אחרת. אז נראה לי שמשתנות קצת התוכניות. לפעמים את נכנסת והמטפל/ת החליף/ה רהיט בחדר, נגיד, או התחולל שינוי למה שציפית לו, גם זה יכול להסיח ומאד. אבל דווקא הקטנות הללו עשויות להוות הרבה חומר לטיפול. הבלתי צפויים. ההפתעות. הפתאום זולת שאת רואה מולך. לפעמים באמצע הרצת אסוציאציות עוצרים אותך, כי גם הפעולה הזו, כאשר היא מרובה מידי, יכולה להוות התנגדות לטיפול. אישית, הייתי שיאנית גינס בהתאפקות, רק שזה לא הולך, סותמים חור אחד, נוזל מחור אחר. בהתחלה רשמתי המון על דפים בין הפגישות. ורק חלק הצלחתי להביא. וואו כמה השלכות. הכל נראה לי אז כל-כך חשוב, כל פרט, אסור לאבד, אסור לאבד, והוא היה נותן מקום וקולט את המסר הכללי. אני חושבת שיש ויש, ותלוי גם בשלב הטיפולי, בסוג הטיפול. סוריקטה

לעיתים מתוכנן לעיתים לא בגדול זה ממשיך איפה שהיינו ומה עברתי מאז ולעיתים גם שמתוכנן לא כל כך יוצא .. כמו בחיים

חרדה היא מצב פסיכולוגי או פיזיולוגי בו האדם חש אי שקט, בשל מתח ודאגה רבה מפני איום וסכנה ממשיים או דמיוניים, מודעיים או בלתי מודעים, שהוא חש חסר אונים מולם. לתחושות חרדה ופחד קיימים תסמינים גופניים דומים, ההבדל ביניהם הוא בגירוי היוצר אותם - תחושת פחד עולה מול גירוי ספציפי שנתפס כמאיים, בעוד חרדה היא רגש שלילי מעורפל שלא נראה קשור לגירוי חיצוני מסוים. הבדל נוסף הוא בעיתוי הגירוי ברצף הזמן - פחד עולה לרוב מול גירוי שנתפס מאיים מיידית, בעוד חרדה עולה מול גירוי פנימי או חיצוני שלעתים קרובות נתפס כמהווה סכנה עתידית הצפויה להתרחש. בנוסף, הפחד מקושר יותר להתנהגויות אקטיביות ספציפיות של תגובת הילחם או ברח, בעוד חרדה היא תוצאה של סכנה שנתפסת כבלתי ניתנת לשליטה או שלא ניתן להימנע ממנה. תחושת חרדה במידה מסוימת, היא תגובה נורמאלית למצב של לחץ, ולמעשה היא הכרחית להישרדות (פרויד כינה אותה בשל כך בשם "חרדת סיגנל", כלומר חרדה המהווה "אזעקה" ומאפשרת להגיב במהירות לאיום ממשי וכך לשרוד). אך ברמות גבוהות שלה, היא עלולה להתפתח לכדי הפרעת חרדה. חשבתי כך, אך אני בטוחה שאפשר יותר להרוויח בהגדרות כאשר מדברים על התקף חרדה, הוא דווקא יכול להיות התקף מפחד מסוים, אז מדוע הוא התקף חרדה ולא התקף פחד? ואם זה יהיה מתוך פחד מדבר ספיציפי הוא לא יחשב להתקף חרדה. דוגמא נופלים טילים אנשים מקבלים התקפי חרדה זה משהו מסוים מאד