פורום פסיכולוגיה קלינית

אני רואה שנעלמה תגבוה שכתבה לי בת שבע.. אודי, אתה גם תךל מכאן? אתה כועס<? אודי, אני לבד. בסוך זה יעבור כי אל תההי ברירה היא תחזור השאלה מה יהיה עד אז. אויד אני מתגעגעת אליה וגם אלייך.

טוב שאת יודעת שהיא תחזור.. ואודי פה כי הוא מעלה הודעות :) את לא לבד, כלנו קוראות ומוכנות לתת יד...מוכנה שאהיה לצידך עד שיתבהרו העניינים ותרגישי שהיא אתך? אני גם זקוקה ליחד..

אני רואה שאודי חי ומעלה הודעות.. אבל לא התייחס אליי עדיין. רק להודעות על גבולות הפרוום כן. כי בטח זה מרגיז אותו. כן, אני רוצה שתהיה איתי, כי אני לבד ואך אחד לא מבין מה זה להיות לבד בלעדיה בלי שאני יודעת מה קורה לה, לי ובכלל.

היי חנה, אני מבינה ליבך זה קשה מאןד מאוד ומעורר חרדה. בואי נחשוב,יש משהו שיכול להקל? חברה?תחביב?טיול בשמש? ההתעסקות בה לא מרגיע אותך היא רק מייצרת עוד חוסר שקט.תעצרי. יש דרך שאני יכולה לעזור לך מכאן? הילה

אם אני בעבודה, אז זה בסדר. אני מצליחה גם לעשות דברים אחרים.. אבל אודי גם בכלל לא כאן, הוא אמנם מעלה הודעות ואני שמה לב וידועת שזה הוא. אבל רק להודעה של מילי ועמליה הוא הגיב. אז כן, גם הוא השארי אותי קצת לבד... אני צריכה שיעברו הזמנים של הפגישות די הלשמיך ואחת תהיה היום בערב. אני יודעת שאני מכניסה את עצמי עמוק יותר לתוך החרדה הזו. אבל קשה לי להפסיק. ביום רביעי היא גם לא תהיה ואין לי שום תוכנית ליום הזה מלבד הטיפול... גם להיות כאן זה טוב, אבל רק אם מתייחיסם אליי, אחרת אני ממשיכה לכתוב הודעות אבל נראה שכולן כאן לא משהו ובכלל נראה שהפורום גועש היום.

היי, באיזה שעה הפגישה צריכה להיות? חשבתי על רעיון,רוצה להיכנס לכאן בשעה של הטיפול ולכתוב מה מרגיש לך? ומה היית רוצה לספר לה? אני אשב לידך...... אם תרצי אני יכולה להכין לך תה עם סוכר שיחמם אותך מבפנים. אני יודעת שזה לא במקום. אבל אולי להקל לבינתיים. הילה

זה עכשיו. ממש עכשיו. אולי תה? (: עכשיו הייתי מספרת לה שאני רוצה אותה ואני דואגת ואני אוהבת אותה... קשה לי מאוד בגלל שלא ידעתי מראש... אחרי שהשעה תעבור יהיה לי יותר קל. עד יום רביעי בבוקר ששוב נפגשות בד"כ.

חשבתי שאתה תגיב... לא מעניין אותך מה שאני כותבת? או שאני לא בסדר?או שאתה סתם לא שמתה לב?.. לא נראה לי שאני פגעתי במישהו. חלום,מבולבלת ועצובה קצת. אני גם ככה לא מוצאת פה מקום כל כך. אחרי שאידה עזבה בפורום אחר חסר לי מקום דומה אבל שם היה לי הרבה יותר בטוח...

חימם לי את הלב. חלום

שהשיחה שלי נעלמה(עם בת שבע ואביב). אם כן,סליחה,אבל מוזר,זה לא אופייני לי... חלום

איזה סוג של מנגנון הגנה/איך קוראים לתופעה שגבר שמתחיל עם בחורה והיא מסרבת לו הוא פתאום עשה עליה דוקטורט וכבר יודע עליה את כל הפגמים שלה?

מה שלומך? החתולה יצאה מכלל סכנה.......והיא בסדר........ אפשר שאלה? מה הסיבות שיכולות להיות לכך שאני לא מצליחה לדמיין......לפעמים רוצה לפרוש כנפיים על גביי הדמיון.......ולא........מקולקל! למה זה קורה? והאם אפשר לטפל בזה? הילה

עכשיו כשאני יודעת את הכתובת שלה אני מסוגלת ללכת לחפש אותה ולראות אם היא חיה... אני לא מעזה לעשות את זה... אבל אודי, איך אני יכולה להירגע?????

אתה יודע שלא אעשה זאת למרות שחושבת על זה... חשבתי היום שאולי הייתי צריכה ללכת למקום שנלו ולהיות שם. אודי, היא נעלמה... פתאום. אני יודעת שהיא לא תעזוב אותי אבל לא אוכל להשמיך כאילו לא קרה כלום. משהו קרה. אתה מבין אותי?

אני בת 37 אמא לילדים מקסימים סובלת כבר חמש עשרה שנה מחרדות ואגורפוביה התחלתי לפני חמישה שבועות טיפול ב 40 מל פריזמה, לא מרגישה שיפור משמעותי נמאס לי להיות כלואה בכלא של עצמי הנפש שלי רוצה להיות מאושרת יש לי כל כך הרבה שאיפות ואני לא מצליחה לעשות כלום רוצה להתקדם בחיים להיות חופשיה ומאושרת האם יש עוד תיקווה ?

איפה אתה?

למה כולם בעולם נהנים לריב איתי ולעצבן אותי. זה כיף לעצבן אותי אולי......אני לא עושה ככה לאחרים.....רק אם הם מעצבנים! מה הקטע של בנאדם לבוא ולעצבן מישהו? חסר הבנה!!

היי, אני לא מצליחה לסלוח לה... האם זה הוגן שמטפל יסרב לתת קבלה למרות שהמטופל מבקש (ואני משלמת מחיר מלא) , ואז יטען שהמטופל לא שילם (למרות שהוא כן, בוודאות!!...) ואז המטופל ייאלץ לשלם שוב... האם זה יפה שמטפל ייאמר למטופל שהוא: "מקרה קשה" , "אתגר טיפולי", "יש לך בכלל חברות?!" וכו'.. ושאלת השאלות - האם זה הגיוני שאחרי כל הנ"ל המטופל לא יפסיק לחשוב על המטפל, יתגעגע אליו ברמות מטורפות, יחשוב עליו בבוקר-בצהרים-בערב-ואפילו בלילה לפני שהוא הולך לישון (כן חלום, גם אני עוצמת עיניים ונרדמת במחשבה עליה), יקרא שוב ושוב ושוב את הSMSים (הרשמיים!) והמיילים וכבר יידע אותם בעל פה. אני לא מצליחה להפסיק לאהוב אותה, ולהתגעגע אליה, ולרצות ללכת אליה ולדבר איתה. ואני גם לא מצליחה להפסיק לכעוס עליה והיא חשובה לי, ויקרה, וחכמה ..אבל, היא גם קצת לא ישרה ולי זה מפריע... ומה אני בשבילה? אני רק שטר וזהו.

מבינה את הקושי .. לא הייתי שם ולא יודעת ..מילים קשות כואבות זה נכון אבל לא יודעת למה ואיך נאמרו ..יכולה לאמר לך מעצמי שנאמרו לי דברים לא פשוטים ..כעסתי נפגעתי אבל נשמתי חשבתי וראיתי שנכונים ... שבי עם עצמך יקרה ותעני לעצמך על השאלה ששאלת למה את רוצה להגיע אליה שוב . האם זה לנסות לרצות אותה לתקן אולי שיחזרת איתה מקום אחר ..תנשמי לתוכך ותימצאי את התשובה האם זו המטפלת הנכונה עבורך או לא ..אם לא תרפי תחתכי אותה מחייך כולל מחיקת כל המיילים והסמסים אם היא עבורך תתחייבי לעצמך על הדרך הילחמי עלייה ואל תוותרי גם כשהגמד הקטן ילחש לך באוזן מילים כנגדה ..טיפול זה עבודה קשה זה לא כייף כמו שחושבים הדרך לא פשוטה אבל כדאית בהצלחה ..ושולחת לך כוחות וחיבוק מכיל ועוטף אם נכון לך

היי אביב, את צודקת! טיפול זו עבודה קשה , ותודה על החיבוק...דווקא על המילים אני מצליחה לסלוח לה, זו סתם ההרגשה הכללית שהשאירה לי טעם מר. אולי טוב שכתבתי כאן, וזה עוזר לי איכשהו "להוציא" את זה החוצה.

אני קצת בהלם...הראשון הוא לא חוקי. השאר גם לא משהו, אבל אולי הם לא לא חוקיים אלא פשוט לא מקצועיים כלל. מזדהה עם מה שכתבת לגבי זה שלא מפסיקה לחשוב עליה ורוצה אותה... אמנם ממש לא ברמה שלך, אבל גם אני באיזה שהןא מקום לא הייתי מרוצה מזו שהלכתי אליה, היא יצאה לחופשת לידה וכך לא חזרתי. אחרת, סביר שלא הייתי מצליחה לעזוב אותה ולא היה לי קל לעשות זאת. ולא סתם אמרתי לה ולעצמי מה יקרה אם לא ארצה לחזור אליה. אני לא שמעתי ממנה מילים כאלו, אבל היו דברים אחרים שהם לא מקצועיים (טלפון מצלצל ואיחורים על בסיס די קבוע..). אני מבינה שאת כבר עזבת, אני חושב תשאם תתחילי טיפול חדש יוקל לך. אני היום כבר בקושי חושבת עליה ולא רוצה לחזור אליה. ברור שהיא עדיין נמצאת אצלי במחשבות אבל זה הרבה פחות מהבתחלה. והיא נשמעת מאוד לא בסדר, ועל הכסף את צריכה להתעקש, אם זה אפשרי, השאר זה כנראה ההתנהגות שלה שממש לא הולמת וטוב שעשית שעזבת אותה, אבל אל תשארי לבד..

היי חנה אני חייבת לומר שהיא הייתה מקצועית מהבחינה הזו שהיא לא הייתה עונה לטלפונים וגם לא מאחרת אף פעם,הייתה עונה לי למיילים.והיא מאוד חכמה ועזרה לי הרבה.אבל כן, היו נפילות - אני זוכרת פגישה אחת שסיפרתי לה משהו על הפגיעה שעברתי, אמנם בצורה מאוד מנותקת, והיא פשוט קטעה אותי באמצע ואמרה שנגמר הזמן ושאזדרז לקום כי ממתין לה מטופל (ותמיד הייתי קמה בזמן). כשהגעתי פגישה לאחר מכן, היא כנראה הצטערה על ההתנהלות שלה בפגישה ההיא, ונשארה איתי מעבר לזמן (ללא שום צורך, כי לא הייתי מסוגלת להעלות בפנייה שום דבר מהפחד שייגמר שוב הזמן ושאצטרך לעזוב )והייתה מאוד נחמדה - ודווקא הערכתי אותה מאוד על הנכונות שלה. אבל אני לא אחזור שוב, וכן, זה מאוד קשה רגשית ונפשית...

אם התשלום ש"שולם" "לא שולם" זה באמת מאוד לא נעים...אבל נדמה לי שזה מסוג הדברים שכן אפשר לסדר ולסכם ביניכן.אם את בטוחה ששילמת אז בשביל מה את צריכה קבלה בכלל?מישהו מחזיר לך חלק מהמחיר? חלום

מדובר בתשלום ששילמתי, ואם היא הייתה נותנת קבלות יכולתי להוכיח. ולמרות זאת שילמתי לה שוב, כי פחדתי ש"תזרוק" אותי מהטיפול, והיא הייתה כה אסרטיבית בדרישה שלה ולא הסכימה לשמוע אותי אומרת אחרת. ושזה מגיע ממישהי שיודעת עלייך דברים אישיים וכל החולשות שלך פרושות בפנייה - איזו ברירה יש לך? בעיניי הקבלות מעידות על אמינות - הרי אני משלמת לה כסף אמיתי (ומשלמת בשמחה), אז מדוע שלא אקבל קבלה שמגיעה לי (וגם על פי חוק), מה אני עושה עם הקבלה הזו - זה ממש לא רלוונטי. וניסיתי לבקש קבלה והיא לא הסכימה לתת.

ודאי שזה לא בסדר שמטפל לא נותן קבלה, ואפילו לא חוקי, ואם ביקשת ממנה ולא נתנה זה ממש לא מתקבל על הדעת. מטפל כפוף לכל החוקים שמחייבים בעל מקצוע בנושא זה, ושלא יגידו לך שכסף זה אף פעם לא רק כסף וכל זה. את משלמת, את צריכה לקבל קבלה. היא מסרבת. הבעיה עם כסף היא שלה- היא פשוט לא ישרה

היי שירה, אני מסכימה איתך בכל מילה שכתבת.

זה בהחלט לא בסדר לסרב לתת קבלה! זכותך לדרוש זאת, האם זאת מטפלת פסיכולוגית קלינית? עובדת סוציאלית? יש כל מיני מטפלים שקוראים לעצמם מטפלים ומקווה שבררת לפני שבאת לטיפול, באמת לא מובן מדוע ללא קבלות. ואמביוולטיות בטיפול יש לכלנו...כועסים וכל כך מתגעגעים ורוצים לבוא ולהיות איתם.

היי מיכ, היא מטפלת עם רישיון . והיא באמת מטפלת טובה. בהתחלה חשבתי שאולי היא בקשיים כלכליים או משהו בסגנון ולכן מתנהלת כך, אבל היא לא. זה הסגנון שלה, ואלו אמות המוסר שלה. ולי זה לא מתאים. הרגשתי שזה תוקע את הטיפול ולא מקדם אותי. ונכון, למרות הכל אני מתגעגעת ורוצה לבוא אליה.

האם את מימה?

אחרי שלוש שעות עם בחילה נוראית של אלכוהול שרציתי שיעזור קצת לישון. תקתוק של שעון שאיננו סופר שניות עוד מעט יעור הבית. ויהי ערב ויהי בקר יום שני.

אם נכון לך לאפשר לך כתף יד ...להיות איתך

ולילה וקר בחוץ מחכה שיעלה הבקר. לבד.

מה אתה היית עושה? אודי, סליחה אם אני מזכירה, אבל כשאביך נפטר וכתבת לנו זה היה מרגיע. אתה סיפרת למטופלים שלך? ואם היה לך מטופל שחשבת שלא טוב לומר לא, מה עשית? במקרה שלך זה בכל מקרה רשום כאן. אודי הסכמת שמטופלים שלך יגיעו אלייך לשבעה/לנחם? אודי, תעזור לי. בסדר? מה עושים? אני עוד אבקש מחברה להתקשר לבעלה... אני מבולבלת.. ואתה בככל לא כאן???? איפה אתה אויד? אל תשאיר אותי לבד. אודי, אני לבד. אני לבד. לא יודעת מה לעשוץ. היא הלכה. ואני לא יודעת לאןץ כנראה שקרה משהו ואני לא יודעת מה.. ואני אמרתי שלא אכתוב יותר היום הודעות חדשות, אבל רציית לשאול אותך מה עשית. אודי, אני צריכה אותה. היא לא חזרה אליי. היא כרנאה לי יכולה. אני לא יכולה להפריע לה. אבל מה כן? אין לי מה עלשות... זה עוד הרבה זמן עוד שבוע ויום. זה ייצא שבועיים.. זה הרבה זמן. אודי, תעזור לי. בסדר?

ארחתי בשבת 16 נפשות. בכיף, אין לי בעיה, אוהבת לארח אבל... בסוף השבת חשבתי שארד מדעתי... הרגשתי שאני לא יכולה יותר, ואני תכף אתחיל לצרוח מעצבים. אירחתי את אחותי ואחי שספרתי עליהם, זה היה כל כך קשה, לא יכולתי לעמוד לשמוע את השיחות של אחותי, את חוסר ההגיון המוחלט במה שהיא אומרת, את הפחדים שלה, ניסיתי להיות תומכת, אבל באיזה שהוא שלב, הראיתי לה את חוסר ההגיון במה שהיא אומרת, הדברים שהיא אמרה, נגדו כל הגיון בסיסי, ואתה מסתכל על אדם שהוא בעצם נורמלי פר סיי, ואומר דברים כאלו שאין להם כל בסיס, והם מקוממים, כי חלק מהדברים שלה היו על כביכול בעיות שיש לה, והאמת שהכל מדומיין ואלו בעיות שהיא עושה לעצמה, לשם דוגמא, מישהי הייתה צריכה לבא לעזור לה, והיא אמרה לה שלא תגיע כי היא לא אין לה בבית מה להגיש לה כיבוד! אז שאלתי אותה מדוע לא ירדת למכולת לקנות משהו? עכשיו זה בכלל לא עלה בדעתה. כאילו לעשות את הדבר הכי מובן בעולם ולגשת למכולת לקנות כמה דברים, ובמקום זה היא תתבכיין כמה היא מסכנה שההיא לא יכולה הייתה להגיע אליה. אבל זו רק דוגמא אחת מיני רבות של סוג השיחות שלה, וניסיתי להראות לה איך שבקלות אפשר היה לפתור את הבעיות, או חוסר ההגיון בדברים אחרים שאמרה, ואז הרגשתי מכשפה, ומתוסכלת. הורי גם היו, ולא צריכה להאריך מה זה לארח אנשים במצב הזה. עוד שניים שהגיעו גם היו צריכים כתף, ובן אחד שלי, עבר משהו קשה מאד בשבת. ובכולם הייתי צריכה לתמוך חלפה שבת, אמרתי לבעלי, זהו, לא מסוגלת יותר, הולכת להשתגע, לא מסוגלת ואז בעלי אמר לי משהו חכם, תסתכלי הוא אמר על המשפחות הגרות לידנו, כמה צרות יש לכל אחד, משפחה אחת עם כמה ילדים חולים, משפחה אחרת עם בן שנהיה עבריין, וכך הוא הלך ומנה לי אחד אחד, ואז לפתע אמרתי לו, אתה יודע מה? הצלחת לנחם ולהרגיע אותי, כי לכל אחד מגיע מנת הסבל שלו, אז אם אני לוקחת על עצמי את הסבל של אחרים, זה ימנע ממני סבל של הילדים שלי, ושלי ושל בעלי, כי אי אפשר להימלט מהסבל, השאלה רק מאיזה כיוון זה יגיע, אז עדיף שאני אסבול ממה שיש לאחרים, ואנסה לעזור, היינו אני צריכה לומר תודה על כך שברוך השם אצלי דברים פחות או יותר בסדר, ואולי זה בגלל שאני מקבלת את מנת הסבל ממקורות אחרים. וזה באמת עשה לי טוב, ראיתי את הדברים בפרספקטיבה אחרת. היה לי יותר קל לבלוע את הדברים. זה נתן לי דלק להמשיך הלאה. אבל עכשיו אני לא עם כולם, נראה איך שאצליח להתמודד בפעם הבאה. בשטח יותר קשה ליישם את הדברים.

בת שבע קראתי אותך כמה פעמים ... לא יודעת איך להגיב לך בלי ליפול לבור ... אז אשאל אותך רק שאלה ..." את בטוחה שכל מי שאת מרגישה שאת תומכת בו ..זאת התמיכה שהוא באמת צריך מהמקום שלו לא שלך" https://www.youtube.com/watch?v=BdEqtV8UZ7o ולך חיבוק גדול אם נכון לך ומאחלת לך ללמוד ולאפשר לעצמך להרפות לשחרר לא תיפלי מאמינה שיש לך כוחות לשמור על עצמך

ואני באמת באמת שומעת ומבינה את הקושי שלך

אביב וחלום, אני חושבת שיש ביננו קצת קצר בתקשורת, לא הבנתן את כוונתי, כנראה בגלל שלא הסברתי אותה כראוי. אז קודם כל, אני מאד מאד בעד טיפול, אני חושבת שזה חשוב,ואני יודעת שאפשר להפיק ממנו המון תועלת. אבל... ציינתי שתי נקודות, ואנסה להמחיש אותן, על מי שעובד במקצוע אחר, כפי שטענתן (נדמה לי אביב) שכשם שלוקחים עורך דין כך צריכים לקחת טיפול. אני ממש מסכימה עם ההשוואה, וארחיב את הדיבור. עורך דין, יש ישר ויש נוכל. יש עורך דין שמה שחשוב לו זה רק חשבון הבנק שלו. מגיע אליו לקוח, הוא שומע את הבעיה, לפעמים הוא יודע שללקוח אין כל סכוי, וחבל על הזמן, אבל מה, הוא רוצה שכר טירחה אז הוא מעודד אותו לתבוע למרות שכל מה שיצא מזה זה רק שכר הטירחה שלו. לפעמים עורך הדין הנוכל מלבה את האש, רוצה את המריבות, כדי שהוא ירוויח מזה. לפעמים הוא מציע ללקוח כל מיני הליכים, שכל התועלת מהן היא שכר הטירחה שהוא גובה. עורך דין ישר, פועל למען הלקוח שלו, מייעץ לו מה כדאי ומה לא כדאי, למרות שהעצה שלו יכולה להוריד משכר הטרחה שלו. יש בדיחה ידועה על עורך דין וותיק שהכניס את בנו הצעיר עם הרשיון הטרי לעבוד במשרדו. האב יצא לחופשה בת שבוע, כאשר חזר בשר לו הבן באושר, שכמה עשרות תיקים שכבר שוכבים במשרד שנים על גבי שנים הוא הצליח לסיים אותם בכמה ימים. האב ספק כפיו וקרא, אידיוט, ממה אתה חושב שנחיה, איך נתפרנס, שנים אני מושך את היקים הללו, באת בשבוע אחד והרסת את הכל! התפקיד של עורך הדין שיתן עצה נכונה ללקוח, שלא ישלח אותו למלחמות שאפשר היה לחסוך אותם. ועכשיו לטיפול פסיכולוגי. אני נגעתי בשתי נקודות, האחת היא התלות. כאשר דיברתי על תלות, דיברתי מנסיון אישי (שאולי עוד אכתוב עליו), אמנם לא על תלות במטפל אבל על תלות. ומתוך נסיון אני יכולה לומר שהדבר הזה יכול להיות הרסני. אדם שיש לו עורך דין, מפתח בו תלות כלכלית או אולי כזו התלויה בחירות שלו, שלא ייאסר, אבל זו לא תלות נפשית. הוא בוטח בו, אבל הוא לא מרגיש שעורך הדין הוא מרכז חייו. וזה ההבדל בין עורך דין לבין מטפל. אני שומעת מכם, ומבינה שהתלות היא חלק מההליך של הריפוי, לו יהי. אני חושבת שמה שאודי כתב, שאי אפשר לדעת ווירטואלית את המצב של כל אחת ואחת, את היחסים, את הצורך, לכן בוודאי שאני לא יכולה להתייחס לכל אחת ולמה שמתאים לה, אני דברתי בגדול, על הצורה שאני רואה תלות במישהו שהוא בעל מקצוע, ולא בן משפחה או חבר קרוב. עם כל הכבוד וההבנה, מי שהוא פסיכולוג, זוהי פרנסתו, הוא ראה איקס אנשים בשבוע, לחשוב שהוא הופך להיות הציר המרכזי של חייהם, קצת מפחיד אותי. אבל שוב, אני מסייגת את מה שאני אומרת, פשוט מחוסר ידע ומחוסר נסיון, אני כנראה באמת לא מבינה בדיוק את הדברים, וכנראה אין לי ידע מספיק כדי לאבחן ולהבין לעומק את היחסים הללו. הדבר השני שאמרתי, ואותו אמרתי מניסיון, ופרדייז גם היא חוותה ניסיון דומה, צריכים להיזהר ממטפלים אשר לא עושים את עבודתם נאמנה מבחינה זו, שמצד אחד הם מפתחים תלות ומנצלים את זה כדי להשאיר את המטופל אצלם גם כאשר יתכן והוא כבר יכול היה לעמוד על הרגליים של עצמו. כפי שאמרתי שעורך דין יכול ללבות אש ולגרום ללקוח לתבוע בעוד תיק ועוד תיק, כך גם מטפל יכול לתת למטופל הרגשה כאילו יש לו עוד מי יודע כמה שדים בפנים, ולכן הוא חייב טיפול ארוך ארוך ארוך. ואני אומרת את זה מתוך נסיון אישי ולא מתוך פילוסופיה. כפי שאמרתי הלכתי פעם לטיפול, על עניין ספציפי, ואז המטפלת הודיע לי שבעצם זה נובע ממשהו מאד עמוק שיקח לי שנים של טיפול כדי לטפל בזה, אממה, אחרי שלוש פעמים ראיתי שאנחנו חוזרים על עצמנו, ולא ראיתי שהיא מחדשת לי יותר מדי, ואמרתי, גברתי, עם כל הכבוד, לא רואה מה את מוסיפה לי לי במפגשים, שמעתי את שיש לך לומר, את די חוזרת על עצמך, ומה לעשות, עם כל הכבוד אי אפשר בכוח לספר לי שיש לי מחסנים מלאים עם נחשים ועקרבים, לא כדאי לנסות לשתול אותם שם. ועוד משהו מעניין, כשהלכתי לאותה מטפלת, באותו זמן ממש הלכתי גם לפסיכיאטרית שהיא גם פסיכולוגית, (אגב זה היה כתוצאה של אותו סיפור של תלות שהזכרתי למעלה), השניה הייתה מקסימה ממש, נתנה לי כלים ותעצומות, ויכולת להתגבר, ואחרי פעמים אמרה לי, שזהו אין צורך ביותר. (הסבה שהלכתי גם אליה היה כי היה בכזה מצב נוראי שרציתי כדורים אחרת חשבתי שלא אשרוד!), אך מה שהיה מעניין שבאותם שבועות שהלכתי לשתיהן, ראה זה פלא, חלק מהמשפטים שהם אמרו היה ממש מילה במילה, בתחילה נדהמתי, אך אחר כך, קראתי וראיתי ששתיהן מצטטות גם מנטרות שמתאימות לכל אחד ולכל מצב, ואלו המנטרות שאומרים תמיד. היו כמה וכמה נקודות בחיי, שהלכתי למטפלים, היכרתי כל מיני, חלקם היו מקצוענים, ידעו לנגוע בנקודה האמיתית, ולתת לי את הכלים כדי להמשיך הלאה, וחלקם לא היו מי יודע מה חכמים, ואחרים, מה לעשות, כמה שלא נעים, מה שעניין אותם זה ההמחאה שתגיע בסוף היום. כך שממש אי אפשר לעשות הכללות, וכמו בכל דבר בחיים, ישנם כל מיני, יש אדריכלים מצויינים ממש, ויש פחות, יש עורכי דין שדואגים ללקוח, ויש שלא, ישנם רופאים רשלנים וישנם טובים, אני רק אמרתי שמטפל הוא אמצעי ולא מטרה. הוא אמצעי כדי לאפשר לנו לחיות את החיים שלנו טוב יותר, כדי לעזור לנו לנקז מוגלה, כדי לפתוח סתימות, אבל המטרה היא לא הקשר אתו. ושוב, כמו שממש לא בקיאה בתחום, מלבד הנסיון האישי, יתכן וכלפי חלק מהמטופלים אותו קשר, אותה תלות היא חלק מההליך. נראה לי שבסופו של יום, מבחן התוצאה הוא שקובע, היינו אם מישהי נמצאת בטיפול שנים ארוכות, ומה שמרכז הכובד של הטיפול זה קבלת כלים להמשיך הלאה, אלא עצם הקשר עם המטפל, לי זה נראה בעייתי. ולא שאני אומרת שאין מצב שאדם צריך להיות בטיפול שנים, בהחלט כן, אבל הוא בוחן מה קורה במפגשים, אפילו לא אחד אחד אלא בתוך זמן מסוים, האם קבלתי עוד כלים, האם חידשו לי משהו, האם הנפש שלי נהייתה חזקה יותר, או שהתועלת של המפגשים היא עצם קיומם, כי אני לא יכול בלי המטפל. מקווה שעכשיו מבינים אותי טוב יותר

בת שבע עונה לך כי מבינה שההיבט הזה של קשר עם מטפל מטריד אותך קצת ואם התשובה שלי תעזור לך להחליט לנסות שוב לטבול את הרגליים במי ם ולראות שהם כבר לא כל כך קפואים ... קודם כל אין קצר יש דעות שונות וזה טוב ככה זה צריך יש סוגים שונים של טיפולים של מטפלים והכי חשוב בת שבע יש סוגים שונים של מטופלים . עונה לך רק מהחוויה האישית שלי ..המטפלת שלי לא רוצה את כספי היא רוצה לעזור באמת (וכן זה פרנסתה ומזל אחרת לא היה לי אותה) לכל אחד מאיתנו יש אישיו אחר עם כסף ככה זה בחיים אז יכול להיות שבאמת חווית חוויה אחרת אבל שוב היא מהעינים שלך . תראי הייתה לי חברה שהייתה אצל כמה מטפלות את כולם האשימה שהם לא טובות רוצות את כספה לא שם עבורה ובלה בלה והם אשמות בתלות שלה ועוד ועוד...האמנתי לה חוויתי אותן מהחוויה שלה רצה הגורל ושתיינו היינו אצל אותה מטפלת מה שבדיעבד חיבל לי בטיפול ...עכשיו ראיתי את שני הצדדים ומה אומר לך אותה בחורה לא נתנה לא אפשרה כניסה אלייה היא הייתה קרבן שמקרבן ותלותית ברמות...מובן שגם מערכת היחסים שלנו הייתה כזו של תלות הדדית ביום שקרבנה אותי מספיק חתכתי . הן לא צלחו את הדרך לא כי המטפלת לא טובה או אותה חברה לא טובה כי פשוט הזוגיות לא עלתה יפה בנהן בלי אשמים ככה זה בחיים. וזה טיפול כן מערכת יחסים היא קצת כמו זוגיות רק לא סימטרית זה נכון וככה זה צריך להיות ..חושבת שצריך לתת צאנס בתחילת טיפול חודש חודש וחצי אם אין התאמה מבפנים זה לא יעבוד ...לקח לי למכלול שאני שנים לבטוח בה אבל מהיום הראשון ידעתי שהיא מתאימה לי שפת הגוף שלה הישירות שלה היושרה הפנימית שלה והכי הכי זה שהיא יודעת לשמור על עצמה ...במגרש הזה ידעתי שיהיה מספיק כוח להכיל אותי כל זמן שאני ארצה ואתן . אבל אם לא הייתי לוקחת אחריות לאורך השנים ושומרת גם עלייה זה יכל להגמר מזמן . כי בסוג טיפול כמו שלי צריך לפרוש שטיח אדום ולפזר פרחים לכל מטפל שמוכן לגעת ...בשביל לעשות כסף יש מספיק מטופלים חרדות קלות דכאונות קלים וכאלה . על מה שאני וחלום מדברות תאמיני לי לא מאמינה שיש מטפל שהוא כל כך מזוכיסט להיות שם בשביל כסף . כי כמות ההדרכות והתמיכה שהם צריכים כדי לא ליפול לא משאירה להם הרבה כסף . את יודעת הבנתי עכשיו מה מפריע לי כל פעם לענות לך מרגישה קצת מסנגרת על המטפלים על הטיפול עלי על הדרך שלי ...בעצם מה זה משנה כל אחת עושה מה שטוב לו ..למה זה חשוב לך ..בואי תנסי רק מבת שבע לא ממה שאנחנו כותבות רק מהמקום שלך ...את רוצה טיפול כן או לא . והכל בסדר לא אז זה לא צריך להטריד אותך ואם כן . אז תנסי לבדוק מה נכון לך . מה את צריכה לשאול בפעם הראשונה איזה מטפל יהיה נכון לך וכו' ...מקווה שעזרתי קצת .

אפור וקר... מסכימה איתך...במחיר של פגישה בשבוע קיבלתי כל מה שרק יכול להיות כדי להחזיק בטיפול,כולל שיחות קצרצרות,מיילים עוד פעמיים בשבוע,הנחה במחיר ועוד המון דברים אחרים...ועדיין...ואני גם שומרת עליה כי אוהבת אותה:כשקשה לי אני מנסה להסתדר בכל מיני דרכים ורק אם שום דבר לא עוזר ואני לא מצליחה למצוא כוחות לאזן את עצמי-אז אני מתקשרת.מיילים אני עדיין חייבת באמצע אחרת אני מאבדת כוחות...אבל מעניין ומשמח שאני מזמן לא מרגישה "תלויה" בצורה שזה מייסר((-: אני אוהבת להיות קשורה אליה רק רוצה להתחזק עוד ולהיות יותר עצמאית. כשקוראים אותך לצד כאב תהומי מרגישים המון תקווה,חום והתחדשות כזו של אביב פורח,את יודעת?((-: המון הצלחה,חלום

כשאני מרגישה שאני צריכה טיפול, אני הולכת למטפל, כשאני מרגישה שמיציתי, אני אומרת שלום, והולכת הלאה. לפעמים ממצא אחרי 3 פעמים, לפעמים חמש פעמים, כל אחד עם הכמות שיש לו צורך. אותה מטפלת שאני מספרת שרצתה רק למשוך ולמשוך, ובאותה תקופה הלכתי לעוד אחת שהייתה נפלאה, אז הראשונה, כל דבר היתה מפרשת לרע, זה היה מדהים, היא פשוט באה להרוס לי את החיים, כדי יעני לבנות אותם אחר כך בדרך העקומה שלה. יש לי זוגיות מצוינת עם בעלי, והיא רק נסתה להראות לי שנדמה לי שהיא טובה, אבל בעצם היא לא. היא כל הזמן נסתה לשכנע אותי שיש לי המון שדים בפנים אבל אני לא יודעת. ראבק, אם משהו לא מפריע לי, מה את מנסה לעורר אצלי הפרעות, כשהחיים שלי זורמים בסדר? הגעתי כי הייתה לי בעיה נקודתית חריפה ביותר, עד כדי כך שהלכתי לשניה כדי לקחת תרופות כדי שאוכל לשרוד הרגשתי שאני לא שורדת, ממש נמחקת. לקח כמה שבועות, והייתי על הרגליים שוב, מוכנה להיות מאותגרת מהעולם, והשניה נתנה לי כלים עצומים לדעת להתמודד גם אם דבר כזה ישנה שוב. לעומתה הראשונה רק הכניסה לי לראש איזה טיפול ארוך אני צריכה, וכל מה שהייתי מספר לה, אפילו על הצלחות שלי, היא תמיד הייתה מצליחה לתת לי הרגשה שהכל זיפט, הכל שחור. בקשה שאספר על עצמי, וכל מה שסיפרתי הפכה למשהו רע, גם את הדברים הטובים. תאמיני לי שהיא צריכה טיפול ארוך מאד עכשיו הגעתי אליה בהמלצה של מישהי שאני ממש סומכת עליה, ואותה מטפלת היא לא סתם מטפלת, אלא הוציאה ספרים בנדון, כותבת טורים, מוזמנת להרצאות, יעני, אחת חשובה, ואני אומרת לך שהיא הייתה הרסנית עבורי. לכן יש כל מיני. אם הייתי ממשיכה אצלה הייתי נהיית מתוסכלת על כל הראש. עכשיו, את אם מצאת מישהי שעושה לך טוב, ממש טוב, ומקדמת אותך ומעצימה אותך, ונותנת לך כלים להתמודד עם החיים האמיתיים, אז טוב מאד, ואם את מרגישה שאת זקוקה לקשר הזה לתקופה הארוכה, זו זכותך. כל דבר הוא אידבידואלי. אם אני באיזשהו שלב ארגיש שמשהו מעיק עלי, אלך את זו שנהניתי ממנה, (ביקר אצלה עולה כפול מאשר כרגיל, 890 על כל פעם!) אבל היא שווה כל פרוטה, והיא לא מנסה לייצר בעיות, אלא לפתור אותן ולתת כלים לעתיד מהכתיבה שלך אביב ניכר שיש לך המון עומק רגשי, אין לי ספק שזה גם מתבטא בחיי היום יום

קראתי את דבריך. קודם כל,אני חושבת שאני יכולה להבין אותך.הרי קשר קרוב ואינטימי עם מישהו סמכותיהוא כל כך טריגרי ומעורר הרבה חרדות...לא פשוט כלל וכלל להיות שם בתוך המחסנים עם נחשים ועקרבים...לחוש אותם,להריח,לחוות ...ולהרגיש את עצמינו כמו אז קטנים-קטנים,חסרי הגנה בטחון,קפואים מאימה ופחד,גווים מרעב רגשי וזועקים חירשי למישהו גדול שיבוא,שיציל,שיחבק,שיקח אותנו בתוך הגהנום לחיים מלאי חום,אהבה,כבוד ובטחון...זועקים ואף אחד לא מגיע ולא מציל... יש דרך לצאת משם.היא ארוכה וכואבת אבל יש...אם רוצים כמובן לצאת...מי שרוצה להמשיך לשנוא את עצמו ולחיות חיי בדדות עד 120 שנה זו גם בחירה.לפעמים זה יותר בטוח מלסמוך על טיפול,להחשף,לחוות את הגהנום לפרטי פרטים כולל אימה ופחד,כולל חסך רגשי עצום,כולל להיות תלוי וזקוק...רק המחיר הוא כבד מאוד של עצמאות המדומה הזות...אני לא צריכה לתאר לך אותו.את יודעת,אני בטוחה...דרך הגב,תלות כזות שנוצרת בטיפול היא יכולה להיות מקום עבודה מצמיח וטוב במקום מיטיב ובטוח אלא תלות רגשית מוגזמת בחברים,בני זוג וכו' היא לא משהו רצוי בכלל,היא הרסנית לקשר ומסוכנת מאוד... לגבי פרדייז,לא הייתי מסיקה מסקנות מהר כל כך,אני בנתיים לא שמעתי ממנה שום הוכחה ממשית שהמטפלת שלה הייתה לא מקצועית,לא אכפתית וחושבת רק על הכסף...אני שמעתי הרבה כאב,עלבון ופחד ואין לי מושג מה הוא מקורם האמיתי... אז,יקרה,כל אחד עושה את ה"חושבים" שלו שוקל יתרונות וחסרונות ומחליט איזה מחיר הוא מעדיף לשלם... חלום,בחום ובתקווה שתמצאי את הדרך שלך לעצמך ולחיים מספקים יותר.

יש לי גוש, לא ברור אם חרדה, עצב או כעס, שהתמקם ולא זז. נדמה שכשאני הופכת אותו למילים בתוכי הוא נעשה ממוקד יותר, פחות כובל את הגוף כולו, אבל השלב הבא הוא להוציא את זה החוצה כדי שיתמוסס באמת ואת זה אני לא מצליחה לעשות. למה זה מפחיד כל כך, להוציא את המילים החוצה? אפילו להגיד שהוא קיים קשה, לפרוט אותו למילים מול מישהו אחר נתפס כדבר בלתי אפשרי. אבל אני לא יודעת להסביר למה. מה כל כך מפחיד? איזו תחושת חוסר אונים זו, לפחד ממשהו שבכלל לא יודעים מהו. נעמה.

היי זאת הילה (בטרמינולוגיה של היי זאת שלי) מבינה כל אות ומילה של גושים שתקועים...... מה שעוזר לי- למדתי פעם סוג של דמיון מודרך, אני שוכבת במיטה ועוצמת עניים. שואלת את עצמי,באיזה צבע הוא? מה הגודל שלו? איפה בגוף הוא ממוקם? האם הןא מזכיר חפץ,חיה או משהו אחר? למשל אצלי התמקם אתמול גוש אפור כמו גלי שמתפשט, הרגשתי את זה בהתחלה בבטן,לאט לאט זה עלה לסרעפת,לקנה,לגרון זה הזכיר לי תמנון רב זרועות ששולח ידיים ורגליים עם ארס/וזה הזכיר לי גם הרס........ ולאט לאט אני מרגישה שזה לא אני,אני מנסה להתנהג אליי יפה. התמנון הזה........, נסי ללכת עם זה ספרי לי איך הרגשת...... נ.ב:לחתולה שלום הילה

היי הילה, זה קיפוד ים (בורדו אולי?) שממוקם בבית החזה, ונראה לא כזה מאיים, אבל כל נשימה הוא מתנפח וממלא בדקירות את כל הגוף. ושוקל המון, קיפוד ים מעופרת יצוקה. (אני עוד לא יודעת מה לעשות עם התיאור שלו, אולי בהמשך אדע מה עושים עם קיפודי ים ארורים...) אני ממש שמחה על החתולה החמודה, באמת. דאגתי לשתיכן... נעמה.

(אחרי לילה טרוף, כבר מתקרבים לאמצע היום, ואבדו המילים ונשאר רק כאב שממלא כל תא בגוף ומכביד אפילו על קצות הציפורניים.)

וזה מופיע באחת ההודעות שלך כתגובה שלי. העתקתי לך להודעה חדשה... האמת קצת קשה לי לענות לך, מקווה שלא תיפגעי. לא רוצה לעשות משו נגד אודי. אני סומכת עליו ויודעת שמה שהוא עושה הוא לטובת מי שכאן וכן, גם לך. לא ידעתי ולא יודעת אם הוא באמת הפסיק להעלות הודעות שלך... אני קוראת ואני שומעת שאת כ"כ רוצה להיות כאן. אבל שמלי, את חייבת לשנות משהו, אחרת אי אפשר. גם לך הרי קשה ולא רק לך כנראה...גם לאודי ולעוד. את יודעת שהפסקתי להגיב לך? כי חושבת שזה לא לטובתך.. כי לא משנה מה אגיד או כל אחרת את נשארת בעמדה שלך. ואולי זה גם קשור לזה שאודי לא מעלה את ההודועת שלך ויכול להיות שיש בהם דברים שלא מתאימים. גם לי היו הודעות שאודי איים עליי, אם דבירתי על כך שלא רוצה לחיות ועוד ושהוא לא יעלה הודעות שלי. גם לי הוא אמר שאני לא נותנת שיעזרו לי.. והרגשתי שאני צריכה לשנות את זה, לפחות כאן בפורום. וגם לי היו תקופות אמנם קצרות שכעסתי עליו ויצאתי קצת..ואת יודעת מה? תחשבי שגם לו יש גבולות, הפורום הזה הוא שלו בסופו של דבר וכמו שלמטפלת שלך יש גבולות אז גם לו. אני מגיבה לך כאן כי אני שומעת את ההלם שאת נמצתא בו. ועכשיו אני חושבת שאולי זו את שכתבת הודעה היום בפורום בשם אחר- את זו מנגו? בכל אופן אני מציעה ואולי עכשיו שאת מבינה שהוא לא מוותר לך אולי תצליחי לשנות משהו. בואי תנסי להיות כאן אפילו רק איתנו בלי לכתוב לאודי. תנסי להמשיך, לטובתך. ותאמיני לי שאודי רוצה לטובתך הוא אפילו ישמח את תצליחי.

אי אפשר לאלף את שמלי או מנגו. היא באה כמו שהיא חשופה וכועסת ומלאת זעם מוכנה לקבל סטירה כדי לתקף או ליטוף כדי לבכות.

היית והלכת?

את הכללים.....

רואים את הכללים רק כשנכנסים לפורום דרך מחשב, ולא דרך סלולר או טאבלט. העתקתי עבורך: כללי השתתפות בפורום פסיכולוגיה קלינית 1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.

סליחה על הטרחה....

היה היום יומטוב, פשוט יום טוב. נסעתי לטייל לגמרי לבדי, רק איתי, והיה שקט ונעים ושלו ומלא מרחב... היה טוב! ואודי, בחיאת - אם אני כותבת עוד מעט בבעתה הודעה מלאה בקללות שמסבירות עפ"י סדר האב' למה אני בעצם אפס ולא מגיע לי יום טוב וכו', אל תעלה אותה... ;-)

בלי קללות או מילים קשות או ציניות או הומור. רק עם עצב , על השקר הפנימי הזה.

הי תהיתי, מה השקר הפנימי...הטוב? הלא טוב? ואולי דווקא העצב, שבא מההתלבטות בין שני הצדדים האלו, הוא סוג של אמת פנימית? גילת

אני גם שלחתי קודם הודעה... ואם קרה משהו? אודי אתה יכול להרגיע אותי? איך אני יכולה להירגע? אני לא יודעת... אני נכנסתי לאתר של חברה קדישא אבל לא מצאתי שם משהו עם השם משפחה הנוכחי או הקודם שלה..

אז זה שלא מצאתי לא אומר כלום. עוד שבוע פלוס.. זה מלא זמן.

היי חנה, עצוב לי לראות אותך בכאב ובחרדה... רציתי להציע לך להסתכל עליהם כמורכבים משני דברים, ואולי זה יעזור: - הפחד מזה שתהיי בלעדיה שבוע, שהיא "נעלמה" לשבוע בלי להכין מראש, שזה מערער על הביטחון. - החרדה מכך שאת לא יודעת מה קרה. עם החלק הראשון אני לא יודעת מה יש לי להציע לך חוץ מליווי כאן עד שהיא תחזור ואז תדברו על זה, בטח לא מעט, ובתקווה זו תהיה שיחה מועילה ועוזרת, או אפילו חוויה של מסוגלות וכו'. את החלק השני, הייתי מציעה לך לנסות לשחרר כי הוא מחוץ להישג ידך. כן, יכול להיות שמישהו שקרוב לה נפטר. וזה באמת נורא עצוב וקשה, אבל גם אין לך מה לעשות עם זה. יכול להיות שגם קרה משהו אחר, אבל שוב, יש דברים שהם מחוץ לטווח ההשפעה שלנו... ואם אין מה לעשות עם זה, חבל שזה יטריד אותך, לא? אם אין מה לעשות עם זה, זה לא משנה אם תדעי עכשיו או עוד שבועיים מה קרה (חוץ מהתחושה שהיית רוצה שהיא תספר לך, ועל זה תוכלו לדבר עוד שבועיים יחד עם כל השאר). ומחשבה - אולי את מעדיפה להתרכז בקושי של האי ידיעה, כי יותר קל להתמודד איתו מאשר עם התחושה של הלבד, המאיימת יותר? אני לא אומרת שלא יהיה לך קשה, פשוט הייתי מקווה שתישארי רק עם "הקשה ההכרחי" בשבוע הזה ולא עם הקושי שאולי אפשר לשחרר. מקווה שמתאים ולא נתפס כלא נעים או מפספס אותך... מניחה כאן חיבוק, שתאספי אם תרצי מתישהו. נעמה.

רציתי לשאול אם יהיה אפשר לדבר בטלפון וגם אם אני חושבת שאם הייתה יכולה הייתה מציעה, בכל זאת אני צריכה שתגיד לי. ואולי מישהו נפטר אצלה? אודי אי אפשר ככה. אני צריכה לדעת מה קרה, לא נעים לי. אז אןלי לא קרה לה משהו אבל בטוח קרה משהו אחרת היא לא הייתה מבטלת.... אז איך אפשר ככה? איך אפשר אודי? איך אפשר שלא אשתגע? כי אני כבר משתגעת.. היא הלכה, היא לא נמצאת. משהו קרה ואני לא אדע מה. והיא כבר לא עונה. והתקשרתי מיד אחרי שסיימנו, היא הייתה בממתינה ולא חזרה. ואני לא רוצה להפריע לה, אבל אני מפחדת שקרה משהו ואני צריכה לדעת מה קרה. אויד, אני צריכה לדעת. אתה מבין אותי? אי אפשר ככה לעזוב אותי, אני לא יכולה.

אבל אודי מי יעזור לי?? אני לבד. איפה היא? היא נעלמה ואני לא יודעת מה קרה. עד היום היא כשלא יכלה אמרה ישש משהו, או כשהייתה בחופש.. אבל עכשיו זה שבוע! שבוע זה הרבה זמן ומשהו קרה וכן אני דואגת כי אני לא יודעת. וגם אני צריכה אותה ולא ידעתי מראש וזה קשה לי ככה. אני צריכה לדעת! ולא ידעתי, כי כנראה שקרה משהו אחרת הייתה אומרת לי קודם. אווף. שבוע ועוד יום זה הרבה זמן. ואני לא רוצה "להציף" כהגדרתך את הפורום, אבל מי יהיה איתי? ואתה אולי אפילו לא תבוא יותר היום. ואז רק מחר. ושוב לא תהיה בשלישי. ושוב לבד.. אודי, תעזור לי, טוב? תגיד משה.. הצלחתי להירדם לכמה דקות פתאום וקמתי והנה הכל חזר.

והיא לא יכולה להיפגש איתי השבוע, בכלל. היא אמרה שהיא בסדר ושאני לא צריכה לדאוג אבל יש משהו שבגללו לא נוכל להיפגש. והיא לא הציעה שנדבר בטלפון, אז אולי גם את זה היא לא יכולה.. אווף בא לי לבכות עכשיו. זה ככ הרבה זמן. ואני לא כועסת ואני יודעת שיש משהו ושזה לא סתם. והיא גם הצטערה שזה רק עכשיו ואני בטוחה שלו הייתה יודעת לפני הייתה מתקשרת אבל אודי, זה הרבה זמן לבד.

מקווה שיוקל לך, תנסי להסיח דעת, אולי תצאי לקניות? אולי ספר טוב או סרט?

זה חוזר שוב.. גם אם לרגע הייתי עסוקה במשהו אחר.

היית כבר כאן היום... ורציתי לראות אותך...): פחדתי שאולי אתה כועס עליי שעניתי לשמלי. אודי, אז אם אני מבינה נכון אתה אולי יכול לא להעלות את ההודעות לכאן אך הן יכולות להגיע אלינו למייל כתגובה..?!

כתבת לי שזאת עמדה אמביוולנטית ובלתי אפשרית... וזה באמת ככה. מדוייק. מצד אחד- מבקשת יותר, ולא מספיק לי מה שהוא נותן ומה שהוא מאפשר לי. ומצד שני- נמנעת ממנו. מבטלת נפגשים, מתרחקת בפגישה...מתקשה לפתוח דברים קשים לי, מתביישת... זה באמת המון לחץ. זה שובר. אותי. ואותו. ואנחנו נלחמים. שנתיים וחצי. על להישאר בקשר הזה. אני רוצה להציל את הקשר הזה אודי.. אני רוצה להרגיש שפויה בקשר הזה!! לא רוצה להתחרפן יותר מידיי...שוב ושוב..... דיי. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא יכולה יותר ככה...

גם אני. וגם המטפל האישי שלי. אני מבטלת פגישות. הוא לא מגיב להודעות הסוערות שלי. אני מיואשת.. התחלתי לחפש מטפל אחר, קבעתי פגישה עם מטפל אחר. הוא יודע שמבררת אפשרויות אחרות, אבל לא יודע שקבעתי כבר עם מטפל אחר. מרגישה בוגדת. מרגישה שרוצה שיעצור אותי. רוצה באמת שישתפר בינינו המצב. וניסינו (שנינו) כל כך הרבה, ולא משתפר. אני רק במצוקה יותר גדולה.... ומצד שני- אני לא באמת מסוגלת להתחיל טיפול חדש עכשיו....ממש לא. רחל.

להתחיל את הכל מחדש, לספר על הכל שוב.... אבל מקום שתקוע לא תמיד אפשר להזיז את העגלה תבדקי אם הסיבות הן אמיתיות או אולי רק אגו לפעמים בגלל אגו אפשר להפסיד הרבה לפעמים כל צד מחפש סולם לרדת מהעץ ולא מוצא

אתה "דוחף" אותי לחזור אליה? אתה לא מבין..... אני רוצה ! העצמי מתנגד! מאד קשה לעצמי. היא המטפלת שהפכה להיות האדם היחידי שמעניין אותי, המחשבות על החיים, הזיכרונות מהעבר,העובדה שבכלל אני משתפת אותה . קשה לעצמי מאד...

נופלת בחודשים האחרונים בטיפול היא אומרת משהו שמשתמע לחלקיי שלילי ..אני מתנתקת ונסגרת בפחד ...למרות זאת מהמקום המנותק -ילדה בת חמש וילדה בת 12 - מעיזה כי בוטחת בה ואומרת לה אני מפחדת מימה שאמרת -הפחד הוא מימה שאמרה ובעצם ממנה ...ואז ניכנסת למקומות קרבניים מתכנסת בעצמי נאטמת בוכה מסתלקת בכעס בתסכול ...לא מבינה מה צריכה לעשות ..זה כמו על אוטומט ... חושבת שתוך הכתיבה הבנתי ..מהצריכה לשנות אבל וואוו לא יודעת איך זה כל כך מפחיד ואיך בכלל יוצאים משם ...בכל זאת משאירה .

עליה.. ריב בסמס ולסיום כתבה "בואי נדבר על זה ביום א"...רוצה לריב ולריב אתה, טיפשי בסוף הכל זה עניין של העברה? לא בטוח...אמורות להפגש היום... כמעט והחלטתי לא לבוא, בסוף אני כן אבוא כמו תמיד, אף פעם לא יכולה לכעוס עליה עד הסוף..כנראה פוחדת להוציא את כל הרגשות מולה...זה לא הוגן אם זו העברה נכון? אז מה עושים? להוציא עליה את כל הכעס או פשוט לעזוב את זה כי זה לא היא????????אבל מרגיש שזה היא??????????מבולבלת...מה עושים?

היי מיכל, אני מאוד מזדהה עם הבלבול והתחושה שזה לא הוגן לכעוס עליה גם כעס שלא שייך אליה. כשאמרתי לה את זה, היא אמרה שהיא לוקחת את זה באהבה ומתוך בחירה כחלק מהמקצוע שלה, ושגם אם התגובה הראשונית שלה תהיה להיפגע, יש לה את הכלים לדעת איך להתמודד עם זה ולהפריד. זה עוד לא ממש עזר לי לכעוס עליה עד הסוף, אבל חשבתי לחלוק איתך בכל זאת. :) נעמה.

הי, אממ... רציתי להמליץ לכם/ן על סרט . אז... הוא נקרא "אשמת הכוכבים". (יש גם ספר, לא קראתי.) ו...זהו. להת' בנתיים (גילת שכנראה רוצה להיות נוכחת איכשהו? באמת, סרט נהדר.)

אכן ממליצה. אגב את הסרט ראיתי בטיסה, במחשב שהביאו לי במיוחד (:

:-) גילת

גם אם אני רוצה לחזור אליה כי אני מבינה שהצורך להגיע למקום שלה , נותן תחושה של הקלה, כי היא היחידה שמכירה אותי באמת... אבל העובדה שכל הזמן הזה שלא היינו יחד ( כמעט מעל חודש) היא כלל לא התעניינה בי.והיא השאירה אותי לבד , חלשה ואני לא הפסקתי לחשוב עליה ובעיקר לכעוס עליה שכלל לא אכפת לה. לאף אחד לא אכפת. גם אם הייתי מתה היא כלל לא הייתה יודעת.

היי, גם אני כמוך - כבר למעלה מחודש לא מגיעה לפגישות, ולא יוצרת קשר עם המטפלת . וגם אני מרגישה שאולי לא אכפת לה ומתגעגעת אליה ברמות מטורפות, אבל - זוהי גם אחריות שלנו לרצות את הטיפול ולהגיע למפגשים , היא לא צריכה לרדוף אחרינו בשביל שנגיע.

האם זו אותה מטפלת שספרת על הבעיות הכספיות, או מישהי אחרת? את כמובן לא חייבת לענות, אם זה אישי מדי

אולי לא נעים לה, כי זה יתפרש כאילו והיא מנסה לשכנע אותך להגיע אליה? אולי היא חושבת שאת רוצה את פסק הזה ולא רוצה להעמיס עליך?

כדור חדש עם הבטחה לשינה טובה יותר הפיל אותי עד שעות הצהרים המאוחרות .קמתי כולי כואבת הבטן הראש גוש בגרון והרבה מוות. משהו לא נתפש, כל הרוע הזה והתמונה שעולה על שניים שאוחזים בי ןשלישי מכאיב לי מאןד עד מוות. מוות. רוע אנושי שאיני יכולה לחיןת איתו לא אוכל לקבל שכך מתנהלים החיים לא אוכל לעולם

עמליה קראתי את ההודעה שלך, וזעם עלה בי על המנוולים, על בני הבליעל, אבל אודי אמר נכון, שהם ייענשו ולא את! את סבלת מספיק, עכשיו את תמצאי את תעצומות הנפש שלך להמשיך הלאה, ולדעת שהם יבואו על עונשם, אלוקים לא יסלח לנבזים, ויעניש אותם. וכן, אני חושבת שהרצון לנקום ולראות את העונש שלהם, הוא נכון וראוי. מקווה שתמצאי המון כוחות בעצמך

נכון שהעונש מגיע להם אבל במציאות אני נושאת בכל התוצאות, אני והקרובים לי. הם הפושעים ואני מושא הפשע, הם המשיכו בחייהם ואני המשכתי עד שנגמר. עכשיו אני סוג של קליפה סדוקה ומתפקדת, מנותקת רגשית, מסוממת מכדורים שאינם מועילים, מצולקת מזעם שהפניתי כלפי עצמי בכל יום שעבר.

רוצה להיות פסיכולוג. בפועל הוא חיי עדיין עם ההורים ועובד בכל מיני עבודות זמניות לתקופות קצרות. הוא מתעניין מאוד בפסיכולוגיה ומעוניין ללמוד את התחום. מה בתור איש מקצוע תאמר לו? האם תעודד אותו? האם תנסה להניע אותי מכיוון זה? האם תמנע מלהתייחס? למרות שינסה להפנות אליך שאלות בנושא כי תתפס בעיניו כ'יודע דבר'. איך כאיש מקצוע תפעל במצב כזה?

למטה כתבתי לך שהמטרה זה הטיפול ..מדייקת יותר המטרה זה הדרך המסע ..והבחירה איך ואם מי לעשות..מה שחשוב זה לצאת לדרך כי אם לא פשוט עומדים תקועים ...אני בוחרת לעשות אותה עם מטפל איש מקצוע ..אבל אפשר אולי גם לבד הכי כייף היחד ... ואולי זה הכי הכי מסביר ..https://www.google.co.il/url?sa=t

https://www.youtube.com/watch?v=xdjB0Kk9V28 זאת הייתה הכוונה

תודה על כך שאת חולקת את התובנות שלך אתי, את בהחלט מרחיבה לי את הפרספקטיבה,

הי אודי. הרגשות הפחות נעימים חסומים. מרגישה שאני כמו אבן קשה שבתוך האבן נמצאים רגשות של עצב אכזבה עצבים כעס והם רוצים לצאת אבל האבן חוסמת אותם. מצד אחד טוב שחוסמת אותם כי אני כך פחות תלותית ויותר בן אדם רציני. מצד שני אני חושבת על זה המון וזה לא משמח. יש לך פיתרון אולי? לא יודעת....? תודה אודי

מה כללי הפורום? אם תוכל בבקשה לתת כללים מפורטים שאדע.

האמת שקשה לי לקרוא על היחס למטפלת כאל מישהי שרוצה רק תוספת לחשבון הבנק שלך.תגידי לי למה לשער בעלי מקצוע אפשר לקבל כסף על העבודה שלהם בלי איסורי מצפון?אני בטוחה שהיא רוצה לעזור ולהצמיח בעזרת הידע והמיומנויות שלה.כמו שרופה הוא מטפל כדי לעזור לאדם להבריא ולמנוע מחלות בעתיד.יש לי 7 ילדים ולכולם יש לי מספיק אהבה.אני בטוחה שגם אם היה לי 12 או יותר הייתי אוהבת את כולם.את מברת קצת כמו ילד קטן כאשר נוסף אח למשפחה והוא מפחד שתפסו את מקומו...כאשר נולד לי תינוק-אני כל עולמו אבל לי יש המון חיים מעבר לתינוק הזה שנולד.זה אומר שאני לא אוהבת אותו מספיק?..דברים דומים קורים בטיפול:הילד הפנימי שלך שלא איפשרו לו "להוולד" כאישיות לעולם רוצה לחיות והוא רוצה את ה"מבוגר המשמעותי" שלו שיגדל אותו באהבה,בחמלה ובחום.קשה להגיע אליו,הוא מתחבא עמוק בפנים מרוב בושה ופחד וחי-מת מכאב.קשה אבל אפשר אם רוצים להחלים.זו ממש מלחמת השרדות.האחריות שלנו לגדל את הילד הפנימי שלנו בעזרת טיפול או,במילים אחרות,לתת טיפול לילד.לא מכות,לא השפלות,אשמה ובושות,לא לפצוע אותו,לא להרעיב,לא לפרוץ,ולא לדרוך...אלא לתת לו טיפול שמגיע לו כל כך בחום,אהבה,חמלה,איכפתיות,הבנה,הערכה...לתת לו לבכות ולהתאבל על כל מה שאבד לא לעולם ועל כל הכוויות ששורפות לו על גופו ונפשו הקטנה...לתת לו "בית" בטוח בתוכך שבו ניתן לסמוך,לתת אמון ולקבל חום ואהבה,להביע רגשות(גם כעס ופחד)ולהיות מובן וראוי... את כותבת שמטפל טוב נותן למטופל את מה שהוא צריך...תשמעי,נכון שאנחנו כאשר מתפללים מבקשים מאלוקים שימלא את משאלום לבינו לטובה.למה לטובה.התשובה היא שלא כל מה שאנחנו רוצים זה מה שאנחנו צריכים באמת.ילד שצורך לי שעה שהוא רוצה שאני אחזיק אותו על הידיים 24\7 לא יקבל את מבוקשו כי זה לא טוב לו-הוא חייב ללמוד שאני אוהבת אותו גם כשאני שותפת כלים או אפילו לא מרשה לו לחזור הביתה מאוחר...נכון,לפעמים כשקשה לי מאוד היא חסרה לי ואני כועסת אפילו שרוב הכעס הזה הוא באמת על אימא שלי שלא הייתה שם בשבילי.לפעמים אני מצליחה להיות איתה בדימיון וזה נותן כוח ומרגיע.לפעמים אני מתקשרת או כותבת כדי לשמוע אותה כמה דקות באותה מטרה.אבל זה עובד רק אם אני לוקחת אחריות ורוצה לתת לעצמי את מה שמגיע לי באמת...התלות מתחלשת בהדרגה כאשר אנחנו מצליחים למלות את עצמינו לאט לאט ולהשתחרר מה"גופות" שללא קבורה מתרקבות לנו בפנים,מזהמות כל חלקה טובה וממשיכות להתעלל בילד הפנימי שלנו שכבר לדעתי סבל מספיק.אני אישית לא מוכנה שחלקים מסוימים של נפשי ימשיכו להתעלל בי ולכפות עלי בדדות,בושה ופחד... מצטערת שיצא מידי הרבה ומצטערת אם הייתי חריפה מידי. חלום

אותך על כל מילה ..לא יכולתי לתאר את זה טוב יותר....אישית הלוואי והיה לי הייתי נותנת למטפלת שלי גם כפול כי מגיע לה כל אגורה והיא עובדת קשה בשביל זה ממש ממש לא קל. תודה חלום

מגיע לך כל כך. חלום,בחום ובחיוך.

חלום, אפשר רק לקנא בך (באופן חיובי כמובן) על כך שיש לך מטפלת אכפתית . שטובת האדם ואהבת האדם מנחים אותה בעבודה שלה. המטפלת שלי - היא לא כזו. מבחינה כספית היא לא התנהלה איתי כראוי (ותמיד שילמתי לה בסוף כל פגישה את שכרה בשמחה) לדעתי היא חומרית (מדי) ולא אמינה . ויודעת מה - היא לא יודעת שאני כותבת כאן, וחבל , כי אולי היא צריכה לדעת שהיא הפסידה אותי (למרות שאני לא כזו "מציאה" גדולה) היא פשוט הפסידה אותי בגלל הכסף והחוסר אמינות שלה. ואני מאוד מאוד אוהבת אותה ויש לי רגשות מאוד חמים אליה, ויכולתי להיות אצלה שנים בטיפול , ותמיד תמיד שילמתי לה בזמן. וזה מרגיש לי מאוד עצוב לרשום את זה...

רוצה לשתף קצת יותר? איך היא הפסידה אותך בגלל הכסף? חלום

את בטוחה שזה אבוד ... בטוחה שזה בגלל הכסף ..

שמישהו יסביר לי איך אפשר להיות אדם אחר כלפי חוץ להתנהל כאילו אין מאושר ממני, וכלפי פנים להיות הכי שבור -איך מחזיקים מעמד? שוב דיייייייייייייאני נקרעת !!!!! הראש שלי,המחשבות. אני לא מבינה למה בכלל צריך לנסות לקום בבוקר ולהתקיים. אין לי כוח אודי ואין לי את מי לשתף אף פעם לא היה לי. נכון שפה אפשר ונכון שאני יכולה לחזור אליה אבל זה לא משנה כלום, הדברים לא באמת מונחים על השולחן. דייייייייייי ועוד פעם דיייייייי.

למי להושיט יד? אין אף אחד שיכול לעזור.( למה יש לי תחושת מחנק בגרון? ) ואל תנסה לשכנע אותי שכן. ונראה לך שאם יכולתי לשנות לא הייתי משנה? לא רוצה לנסות יותר!

מקווה שיוקל לך. מניסיוני לא תמיד ההרגשה רעה קבוע. יש לי גם ימים שהתחושה השמחה כלפי חוץ היא לא רק כלפי חוץ אלא רק מרגישה ככה באמת. מקווה שמדי פעם גם אצלך זה קורה ושהנטייה הזאת תתעצם. אני מקווה שגם אצלי.

רציתי לומר לך שלום לפני שבת...

הי, נפגשתי עכשיו עם המטפל שלי. באתי עם הבגדים החדשים ישר אחרי העבודה. דיברנו על הדרך הארוכה שעברנו יחד. אני כל-כך מאמינה בדרך האנליטית. מחר תמלאנה כך וכך שנים להכרותנו. מרגש, סוריקטה

שהוא הדמות הכי משמעותית בחיי... שאם כבר אאפשר למישהו להיות איתי בכל זה-זה רק הוא... ואני יודעת שהוא מנסה... אבל מרגישה אותו חלש פיזית. עייף. עייף. והוא באמת כזה... עובד כל כך קשה... הלוואי ולמרות כל זה- הוא היה קרוב, משקיע בי.... רחל.

כן, אודי. הייתי מלאה בחומות הגנה, והכל קרס. אני לא יודעת למה אני כל כך נמנעת ממנו. אני לא יודעת למה השחזורים האלה חוזרים שוב ושוב. ושוב. ושוב. וזה לא נפתר. זה לא נרגע. להיפך, זה מחמיר. וביקשתי שם עזרה. לא רק פה. ביקשתי. התחננתי. והוא אומר שעושה כל מה שיכול. לא מספיק לי פעם בשבוע. ולא, אני לא צריכה כדורים. לא כרגע. שארגיש שצריכה - אקח. אני צריכה טיפול. יותר אינטנסיבי. ומתחילת הטיפול- תמיד שלחתי לו הודעות והיה עונה וזה היה בסדר. תמיד הוא היה עונה לי באותו יום (בשעה כזאת או אחרת)..וגם אם הייתי שולחת המון הודעות, תמיד הוא היה שם. ובחודשים האחרונים, למרות הקושי הגדול, הוא כמעט ולא נוכח. שולחת לו הודעות- והוא לא עונה.. הפעם בשבוע- מאוד מעורפל... ויחד עם ההתנהלות שלו בתקופה הזאת- ועם כל מה שעוברת...זה שובר אותי.

הגורה שלי פיתחה זיהום בבטן.את מיטב כספי נתתי להצלת חייה. זה לא בטוח שהיא תשרוד את הניתוח.אבל זה המקסימום. אני אוספת את עצמי למשמרת ראשונה בעבודה. והגורה שם על שולחן הניתוחים. הכאב הדמעות והצער בלתי ניתנות לתאור...... קשה לי שאני לא איתה...... אני דואגת לה כל כך.......

מקווה בשבילך שהיא תשרוד מבינה את הכאב שלך

מקווה שהיא בידיים טובות, איתך בדאגה הרבה, שלך, סוריקטה

הילה יקרה, מה שלומכן? החזקתי אצבעות וכפות למענכן... נעמה.

היי אודי התפתח כאן דיאולוג על המקום של מטפל בחיי מטופל אשמח לשמוע את חוות דעתך מהצד של המטפל תודה

עוד יום בתנועה מתמדת בתוך הרעש שבפנים והמטלות שבחוץ כי אין ברירה והקליפה ממשיכה להסחף, כבר סדוקה ומותשת, אבל אם תרפה רק לרגע הכל יתבקע, יתפורר לרסיסים. לא רוצה לחזור לבית משוגעים

למה אתה לא מעלה את ההודעות של מנגו?

אין לי כוחות. זה כל מיני דברים ביחד, לא משהו מיוחד. מחר שבת ואין לי כוח אליה. אין לי כוח לכל מיני אנשיפ ועוד. אתה יודע? לפעמים אין לי כוח לאנשים, מעדיפה להיות לבד במיטה. אין לי כוח להיות נחמדה... אין לי כוח.

אני מצטערת שהגבתי בהודעה שלך לאודי.. לא יודעת אם זה הפריע לך אבל כנראה שלו הייתי אני במקומך זה כן. סליחה.

יקירה

ורפואה שלמה לגורה שלך. שבת שלום!

מרגישה געגועים גם לאמא צביה וגם אלייך.. אתה יודע אודי ? מעניין הקשר שלי איתך.. לפעמים , אני מרגישה געגועים לאמא צביה וגם אלייך..מרגיש לי כאילו אתה איזה המשך שלה.. לפעמים, כשאמא צביה ואני רבות, אז אני מרגישה שיש לי אותך.. שיתפתי אותה בסוג הקשר הזה איתך ואיתה.. אמא צביה הקשיבה ומתישהו, לא כל כך זוכרת באיזה הקשר היא אמרה "קצת כמו אבא ואמא".. הסכמתי איתה והוספתי, שהייתי רוצה שהיא תהיה נשואה לך.. :)) מעניין אודי אם אתה מכיר אותה.. אתה מכיר פסיכואנליטיקאים מהמכון ? אתה בקשר עם חלק מהם ? אודי, אתה בקשר הדוק עם אמא צביה, נכון ? :)) (תגיד לי שבטח.. ) מברכת אותך בשבת רכה,מאירה ומלטפת. תספוג בשבת מלוא ריאותיך את האביב שקפץ לביקור... שלך מקרוב-במבי. (הבת המאומצת של אמא צביה, זו שאתה בקשר ממש ממש הדוק.. )

ללכת לפסיכולוג עיוור?.... מה חושבים?

זו הייתה

התכוונתי שתגובתי הראשונה הייתה וואו. לא יודעת, מצד אחד יש חשיבות לחיצוניות משני הצדדים. מצד שני....