פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
ומי מגדיר את מטרותיו? כי מניסיוני זה לא המטופל אלא המטפל. נכון?
אני מקווה שנצליח לקבוע אחרי שחודשיים לא נפגשנו. שנעבור את המחסום הזה.
ולא דיברתן בכלל כל אותה התקופה?
שיחה אחת, 4 מיילים ו10 סמסים. אם ספרתי נכון...
הגעתי לעבודה ובא לי לעוף מכאן.. אגב בסוף החודש אני עוזבת סוף כל סוף.
אודי, היית עונה למייל ששלח לך מטופל שהוא כבר לא מטופל שלך? היית מתעצבן? כועס? מתעלם? כמו שמיכ כתבה הידיעה על הילדה עושה לי רע ומחזירה אותי למקום הילדי שלי שמאוד רוצה חיבוק ויחס ממנה. בינתיים אני מתמודדת יפה, נכון?
הי פרדייז, לא נראה לי שהייתי מתעצבן. לגבי התגובה - זה תלוי בהמון דברים, לא יודע להגיד מחוץ לקונטקס. ממה שאת מתארת זה נשמע משהו שבהחלט אפשר להבין ולהיות אמפטיים אליו. אודי
להגיד משהו ולא היו לי מילים רק רעש גדול של צעקה מתמשכת וקולות ובכי. איש לא מבחין..זר לא יבין..אני עיפה כל כך. קורסת
הי עמליה, אני שומע צעקה גדולה, לעתים אילמת, היום במיוחד, כאן. יש לכן הבנות לגבי זה? אודי
בכיתי המון. על כמה אני מעצבנת ולר מוצלחת. על שנמאס לי מהכל ואין לי כוח לתקשורת עם אנשים כי נמאס לי להבליג להם ולעשות בשבילם. ודווקא אני עצובה בלילה כשצריך לישון ולהרגע.
הי בננה, כשעצובים - אפשר לבכות, זה ביטוי לעצב. אני הייתי שואל לאחר מכן, כשלב הבא, מה ניתן לעשות כדי לשפר את ההרגשה הזו. אודי
אולי לנסות לחשוב על מה יכול להרגיע. או לראות קומדיות.
מה שאתה חושב. אבל עדין קשה . מתנתקת ונשאבת לתוך הזכרון ..בלי תמונה רק הגוף והנשמה והכל שחור מסביב ...בור שחור ...זה מרגיש שהייתי שם אחר כך כל כך עייפה ומותשת
אם תעזוב, אתה תודיע לנו לפני כן? תכין אותנו? אל תשאיר אותי לבד. אודי, שתדע לך שלא האמנתי שכך אני אגיב, היא פשוט לא יכלה לתת לי זמן לעכל את זה. אני ממש מקווה שאצליח להתגבר ולהמשיך איתה ולא, אני לא בטוחה. ז"א אני חושבת שיהיה אפשר אבל שזה לא יהיה קל. הלוואי שכשתחזור אתבדה ואראה שהכל אצלה בסדר.
זה המקום היחיד שלי כרגע. אני משתדלת...
אודי, קשה בטיפול, קשה. ואני יודעת שכשקשה סימן שצריך לעבוד על זה ולהישאר. אבל אני גם מפחדת שגם אם זה יהיה רע באמת לא אדע ללכת, לא אדע לומר אם זה יהפוך למשהו פוגעני באמת. אני מרגישה ממולכדת, רואה את השחור לבן, את הלסמוך בלי שום שליטה או לא לשחרר שום דבר, אבל לא מצליחה למצוא בכנות את האפור ביניהם. מפחיד שהיא תגלה שאני לא באמת יודעת לשמור על עצמי (תגלה? היא יודעת), והכוח שהידיעה הזו מביאה איתה... נעמה.
נעמה, חשבתי על הקשה והרך בלחם, ששם הקשה הוא מבחוץ והרך מבפנים וחשבתי- איך זה בחיים? איך זה בטיפול? אולי- בחוץ קשה, מין קרום כזה ששומר, אח"כ בפנים משהו רך יותר, פגיע, ואיכשהו חשבתי, בתוך הרך, שוב קשה. חושבת על הרכות כמו מין ענן נעים כזה , שדרכו מגיעים/אפשר להגיע אל משהו קשה שבפנים. וגם חשבתי: איזה קושי יש ברכות. וכל המחשבות השכבתיות האלו, שכבות שנועדו להגן, לשמור. ואולי את יכולה קצת לסמוך עליה, שהיא תדע גם אם את לא, מתי זה קרום ששומר ואסור להיכנס. אמרת "לסמוך בלי שום שליטה". ומה עם לסמוך שלה תהיה שליטה? אפשרי?
גילת, את יודעת, איבדתי את השכבות שמרגישות רך. אולי הן נמצאות מתחת לקרום הקשה הזה, אבל אולי אם נתאמץ וננפץ אותו סתם אשאר שבורה. ואיך אפשר לשים את כל האמון אצל מי שיכול כל כך לפגוע? אני באמת לא מצליחה לראות איך זה לא הקיצון האחד או השני, גם כשאני מבינה שהחיים הם לא בשחור-לבן... נעמה.
שומעת אותך את הפחד .מאמינה שזה לא יהיה רע זה רק הפחד ...תנסי אם לא תנסי לא תדעי ...בכל פעם שאני זזה משבצת זאת הרגשה נפלאה של חיבור והכלה
היי אביב, הדברים שלך גרמו לי לחשוב על זה שדווקא כשיש לי יותר מה להפסיד, הקפיצה הזו מפחידה יותר. כשהייתי במקום נמוך אמרתי לעצמי שגם אם זה יהיה הרסני זה הדבר היחיד שזמין לי עכשיו שיכול לשנות את המצב, וכל דבר עדיף על מה שיש. עכשיו לא כל דבר עדיף... נעמה.
הצליחה לברוח....כך נדמה לי שדווח בחדשות....אמרה שהיא דתייה........לפעמים הדת עוזרת לילדה קטנה ולפעמים.................הורסת...........7 גיל ארור..........כשזה זר זה מובן לה שזה רע אבל כשזה בבית?????????????????????? 7777777777777777777777 אוףףףףףףף
היי מיכ , כתבתי על זה בדיוק בפורום אחר. זה מזעזע ומחריד.
למנהל הפורום ובכלל ,אני מחפשת לחברה פסיכולוגית קלינית טובה ,שמקבלת דרך כללית, מפאת תקציב מוגבל . מישהי שמטפלת גם בגישה פסיכודינמית וגם בגישה קוגניטיבית, כדי לעזור בנושא מציאת זוגיות .
היא אמרה שהיא תחזור אז היא כנראה באמת תחזור. אבל אודי, אני לא יכולה לחזור. אני לא! כי אי אפשר, קרה משהו ושום דבר לא יכול להמשיך כאילו כלום לא קרה....
למה אני תלויה בה, רעידה קטנה ואני כבר צריכה אותה לידי....אותה לידי. רק להיות.
הי גולם, אין למה. כי זה ככה. כי לא אפשרו לך להיות תלויה "טוב" כשהיית צריכה את זה, אני משער (אבל מה זה עוזר?...) אודי
כי השמש נעלמה. לקחתי אוכל, ספר ושמיכה ויצאתי אל השמש. בלי הטלפון, להתנתק מכאן ובכלל. היה לי טוב. אתה יודע? אני גרה ברחוב מאוד ראשי, שומעת את האוטובוסים "מדברים" מחלוני. הלכתי חמש דק' והגעתי למקום שקט, דשא ושמש. ועכשיו, שוב אודי, הכל חוזר. היא נעלמה... ): אני רוצה אותה. איפה היא?
חורים שחורים ..נשאבת לתוכם הגוף זוכר הכל..הנפש צועקת הכל ...וכלום לא זוכרת ...זה כל כך מעייף המסע הזה ...
אתה יודע אודי. קראתי המון ספרי פסיכולוגיה. באמת הרבה. חלק מהדברים שקראתי לא ממש הבנתי אפילו, אבל רפרפתי עם העיניים על פני המילים והמשפטים ובאיזשהו מקום רציתי לחוות תחושת של אחדות ושייכות למחנה של המטםלת שלי כאשת מקצוע וזה היווה את המוטיבציה שלי להתאמץ ולקרוא. רציתי לדעת כל מה שהיא יודעת. זה לא עזר לי להבין הרבה. שהתגלגלתי מן הפסיכולוגית אל העוסית והיא ראתה כמה זמן ואנרגיה אני משקיעה בקריאה ספרי פסיכולוגיה היא קראה בקול "עזבי כבר את הספרים המטופשים האלה ותתחילי לחיות את החיים. יש עולם שלם בחוץ". אתה יודע מה אודי? היא צודקת. יש עולם שלם בחוץ (ועולם שלם ברגש ובחושים). עולם ששווה ללמוד איך לפגוש אותו, לחוות אותו, להכיר אותו, להסתקרן לגביו, להנות ממנו. האם כל אלה לא אמורים להיות גם המטרות של המטפל עבור המטופל? לסייע לו להבין מה מונע בעדו לעשות כן ולעזור לו להתגבר על המחסומים? בדיעבד הרגשתי שפשוט הפקירו אותי בטיפול הפסיכולוגי. הפקירו אותי. המטפלת לא נתנה את הדעת לאופן שבו שקעתי בקריאת ספרים. היא אפילו השאילה לי משלה בהתחלה. היא לא נתנה את הדעת לכל מה שקורה שם בינינו ואיך דפים עם טקסט שבאמצעותם רציתי ללמוד ולהבין ולדעת הפכו לתחליף או הסחה מנגיעה בממשות של חוויות והחיים. והפסיכולוגית לרוב רק שתקה או אמרה מילה במשורה פה ושם , לא אמרה לי בצורה הכי ישירה ולעניין! "מימה, התשובה לא נמצאת בספרים! את מנסה לדעת בשכל במקום להביא את עצמך לשהות באי ידיעה ולפגוש מה שבא, להכיל את אי הודאות שכרוכה בזה, להפתח לחוויות, לעולם, להזדמנויות, למגעים'. היא לא אמרה את זה. היא לא הסבירה את זה. היא הפקירה אותי לספרים, ובזבזה לי זמן יקר מהחיים ובסופו של דבר שהבנתי שלא שם התשובות ולא זה העניין ההבנה הזאת הגיעה אליי עם הרגשה של השפלה ותערומת כי הרגשתי שהיה אפשר לקדם אותי יותר מהר, יותר יעיל, בפחות זמן ובוודאי בפחות השפלה. כי כאילו כל ניסיונותי לתפוס ולהבין בשכל הפכו בסופו של דבר לאקט ששיקף אותי בנלעגותי. היא ידעה הרי שאני מחפשת לא נכון ובמקום הלא נכון, מדוע לא פצתה פה? והכי עצוב שהיכולת השלילית שלי עדיין לא מספיק מפותחת. החושים שלי עדיין רגישים מדי. זה לא מסקרו אותי הפתיחות לחדש הלא נודע. זה מאיים עליי וזה מכאיב לי נרקיסיסטית- עצם העובדה שטמון שם קושי עבורי בזמן שעבור מישהו אחר לא בהכרח. אני רוצה שישימו תמונה שלי מול המונחים של קליין על צרות עין ורצון להחמיץ את החלב שבתוך השד הטוב והמזין של האחר. אני חושבת שאני ראויה למעמד הנשגב הזה. הלכתי.
יש קריטריונים ברורים לעניין הזה?
אני לבד. היא הלכה, לא יודעת לאן ולא יודעת אם תחזור. ואני לבד, ולא יודעת מה עושים, איך ממשיכים. אז אולי תגיד לי איך ומה לעשות? כי יום שני עוד רחוק ובכלל לא באופק.
את מזה צודקת....זה נורא קשה לחכות. סליחה שאני מתערבת. אבל יש לי כמה פתרונות שאולי יקלו עלייך. לקבוע לך מלא תוכניות ומשימות עד הפגישה הבאה. או להכין משהו נחמד לפגישה. לצייר את מה שאת מרגישה ולהראות במועד שקבעת. בהצלחה
אז עכשיו חזרתי וזה עזר לאז. אבל זה לא מספיק. עכשיו זה שוב עולה. לצייר אני לא יודעת.. רק לכתוב, אבל אני לא רוצה לחכות, רוצה אותה.
היי חנה, אולי אפשר להסתכל על זה כך : (אם מתאים לך, ויכול להיות שאני טועה) אם את כ"כ מתגעגעת אליה ומרגישה לבד שהיא לא לידך - אז כנראה שאת לא כל כך לבד, כי יש לך אותה. עם גבולות ולא תמיד ויש דברים בלתי צפויים - וההפוגה הזו, יש בה משהו מאוד חשוב ושומר. זה הרבה פעמים מלמד אותנו להעריך ולהרגיש עד כמה האדם הספציפי חשוב לנו בחיים.
היא חשובה לי, זה ברור. אני מגיבה כך כי אני בהלם. זה היה בהתפעה וללא הכנה מראש ואני לא רגילה לזה. יותר מזה, בגלל שזה קרה כך אני חושבת שקרה משהו לא טוב ולכן ככה אני לא יכולה להמשיך. אם משהו קרה אז היא לא תוכל להיות שם יותר בשבילי ואני לא רוצה אותה ככה. משהו קרה ואי אפשר להתלעם מזה...
אני מוכנה להיות ילדה גדולה, אם אדע שיהיה בסדר, אבל אני לא בטוחה. אתה יודע שאני סומכת עליה ומאוד אוהבת אותה, אבל הפעם מרגישה שלא טוב, שמשהו לא טוב קרה, לכן קשה לי מאוד. אתה יודע, אני אפילו לא בטוחה ששמעתי אותה ואמרת לי שלא לדאוג ושהיא בסדר. ז"א שמעתי, אבל אני כבר לא יודעת...
מתרחשות בנפש בלי שנוזלת אפילו טיפת דם אחת במציאות הגלויה
תמיד אפשר לשלוח הודעות. אודי נמצא כאן ומעלה אותן, בימים ראשון, שני, רביעי וחמישי.
היי, אולי זה קצת לא מתאים למצב הרוח הפורומי, אבל בכל זאת החלטתי שחשוב לי. אז עץ-שמח, טייק 2. :) השבוע: - קיבלתי את תוצאות בדיקות הדם שעשיתי והן היו טובות. - קיבלתי פידבק חיובי על משהו בעבודה שעשיתי לראשונה. - למדתי מגילת מושג חדש, הטיית האישוש, והיה לי מעניין לחשוב על האופן שבו הוא מתבטא בטיפול שלי לאחרונה. - סיימתי את המחויבויות שלי היום מוקדם משחשבתי והיה לי פנאי לקצת שטויות. :) כל מי שמתאים לה מוזמנת בחום להצטרף! נעמה.
מנסה לחשוב.... אין לי, אבל החלטתי הרגע תו"כ מחשבה מה לכתוב ושאין לי, שאצא עוד מהבית לנוח באיזה דשא עם שמיכה וספר ובלי הטלפון כדי להתנתק קצת מהמחשבות ומכאן. למרות שקצת קשה לי לקבל את זה כרגע, היא אמרה שהיא בסדר ושלא צריכה לדאוג אז זה גם סוג של משמח. ואקום עכשיו מהמיטה להכין לי ארוחת בוקר מושקעת (:
היום....... לא רוצה להעיב על השמחה. בכלל אני,ומה שקורה בחוץ הם כמו שתי קווים מקבילים. בחוץ קורים דברים טובים. אבל הם עדיין לא מורגשים. בכל זאת רוצה להצטרף אלייך חנה לדשא ולשמיכה.אפשר? או סתם לנוח פה........ הילה
הי נעמה, את יודעת, אני מרגישה עצבות גדולה, דיכאון עמוק, וזה דווקא משמח, משום שזה רגש רך ועגול הרבה יותר מכל מיני אגרסיות פנימיות. השבוע אבחן את כוחותיי - אני עובדת המון שעות ממוקדם מאד עד מאוחר, ואבחן גם האם אצליח למלא את ברכתו המוכרת של אודי לנוח בסופשבוע ולאגור כוחות לקראת השבוע הבא. שלכם, סוריקטה
חנה, וואו, ממש הרשמת אותי! התרגשתי לראות אותך מוצאת את החיובי בתוך הקושי שלך ויותר מזה - יוצרת לעצמך חיובי. זה כל כך לא מובן מאליו בעיניי. הילה, בואי לשבת תחת ענפים של חיוביות, בתקווה הם יפזרו עוד טוב. :) סוריקטה, מיכלים רכים שמתמלאים... נעים לי לאתגר את עצמי ככה, תחושה קצת משונה אבל טובה. נעמה.
הי נעמה, חנה, הילה, סוריקטה. נעים לי לקרוא את הענפים שלכן, אז אולי המשהו טוב שלי להיום, זה לקרוא אתכן, ואז לומר את השמות שלכן, (ארבעה דברים טובים!) ולנסות סתם להצטרף בשקט.. הילה, ראיתי שקשה וזה לא בדיוק ענף-שמח בשבילך. ובכל זאת, מקווה שזה ענף של יחד שיש בו נעימות. ולמטה ראיתי ששביר העלתה את השיר "כולנו זקוקים לחסד" והוא נגע בי היום במיוחד. שלכן גילת
לא רוצה להקלט ...אבל לא מוותרת כי מגיע לך שתדעי שאני גאה בך כל הכבוד על ההתמדה ... והשבוע פשוט מצליחה לראות את הטוב והחיובי ופחות קרבן אז טוב לי
נעמה,חנה,גילת,אביב, טוב לי לחסות בצל שלכן....... מרגישה כמו עץ פיקוס שהעלים והענפים שלו פרוסים....... ונותנים צל כל כך טוב..... ובא לי עץ פירות,פירות הדר..... משהו טוב היום-יש לי חולצה חדשה שמאוד מחמיאה לי. מברכת את כולנו בשבת שקטה ונינוחה....תחזיקו גם בשבילי כי אני עובדת השבת..... שלכן, הילה
.... אין לי ממש כלום כרגע. לא עובדת.
ממש שחבתי עלייך בימים האחרונים.. ואפילו רציתי לכתוב לך כאן. אז שמחה לראותך. מקווה שתמצאי עבודה ושיהיה לך יותר טוב.
מחפשת חומר לגבי השרלטנות בתחום הפסיכולוגיה, ז"א על כך שישנם אנשי "טיפול" שלא עברו הכשרה אקדמית, אשמח לשמוע האם מי מכם יודע היכן אוכל למצוא חומר בנושא, אפילו שידובר על החשיבות של פרופסיה והתמקצעות. תודה רבה מייל: [email protected]
שלום, אני יכול לצרף שני חומרים שלי: https://www.youtube.com/watch?v=fyL2W7pePRs והמאמר שלי שכאן (עמ' 48): http://www.psychology.org.il/sites/psycho/UserContent/files/psycho-actualia/psycho_10_11.pdf מקווה שיעזור, אודי
האם אתה חושב שמי שלא גר בירושלים ולא חייב ליסוע לעיר הזו אז עדיף שלא יסע? זה ממש מפחיד ומלחיץ. אני מפחדת ולחוצה מאד בשביל משפחה שנוסעת. אשכנע אותה שלא תיסע? מה אתה אומר?
לא מפחיד. זה בסדר לבוא לכאן. עכשיו אפילו חזרתי מאיזה פארק. כן, היה איזה בחור, נדמה לי שערבי שניסה להתחיל לדבר איתי אז קמתי ועברתי למקום אחר, אבל הייתי גם לבד. אי אפשר לא לחיות בגלל זה.
שלום לכולם, אם אתם בני 18-35 בבקשה עזרו בעבודת ה-MA ע"י מענה על שאלון מקוון, קצר ומעניין העוסק בדרכי התמודדות עם לחץ ומשבר. בין המשתתפים יוגרל פרס! https://ruppin.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_1MpenhRnSt1pxcN תודה!
השאלון נתקע לי מס' פעמים ואני צריכה למלא שוב את הדף האחרון בו הייתי...לא הצלחתי לסיים ועכשיו נתקע שוב על אותו דף. אנסה עוד פעם אחת, ואם לא אפסיק. דווקא חבל ):
הצלחתי לסיים
חלל גדול בתוכי בלי שם בלי צורה כמו גנרטור שואב לתוכו הכל לכל מקום שאני זזה הוא הולך אחריי הוא לא אני אבל אני נעלם מול הבולען
היי, זה קורה כשדמויות משמעותיות שלי מתערערות. כשפגישה בטיפול מתבטלת.מרגישה שנפער בתוכי חלל.....כמו במעלית שהרצפה מתערערת ואפשר ליפול לתוך חלל גדול שחור ומפחיד. גם בקשר לילדים. הכי מפורט שיכולתי. הילה
הי הילה, זה נשמע שרשת הביטחון מחוררת ולא יציבה. כל היעדר פוער בור והיא לא מצליחה להחזיק... אודי
אני כבר יודעת שאתקשר אליה ביום שני, לפני שניפגש כדי להגיד לה שאני לא יכולה לבוא כי קרה לה משהו... אודי, אני לא יודעת איך להמשיך. אני חושבת להתקשר לפסיכי' כי היא עובדת עם בעלה... (עוד אחד מהדברים שגיליתי לצערי...בחיפושים שלי) אודי, אם היא הייתה יכולה היא הייתה אומרת לי למה.. אודי. מה אעשה? אויד, היא אף פעם לא השאירה אותי לבד. בחו"ל דיברנו פעם בשבוע והביאה לי גם מחברת. כשהיא הייתה בחופש היא נתנה לי מכתבים ואפילו יש לי מכתב ללפני שבת שאם אני רוצה אני קוראת אותו מחדש. ואודי, עכשיו לא. אודי, קרה משהו. ואני יודעת שתגיד לי להרפות ולחכות לפגישה איתה ולשמוע ממנה. אבל אודי אי אפשר, זה עוד הרבה זמן. ואני דואגת לה ולא יודעת מה לעשות.אולי אני גם דואגת לי, כי אם קרה לה משהו אז היא כבר לא יכולה להיות איתי. היא עוזבת אותי.. היא תעזוב אותי כי קרה לה משהו. אתה מבין אותי? אני לא אוכל להמשיך ככה אם אני ידועת שקרה לה משהו כי היא כבר לא תוכל להיות איתי. ואי אפשר גם וגם.. אי אפשר. אתה מבין? זה שיש לה משפחה אני ידועת וגם עוד מטופילם ואפילו ילד אחד שלה ראיתי. אבל עכשיו קרה משהו היא נעלמה. נעלמה. לא יודעת לאן. ואולי היא לא תחזור, אולי היא תחזור ולא תוכל להיות איתי. הכל בגלל שקרה לה משהו. משהו לא טוב יכ היא לא סיפרה לי וגם לא ענתה לי או חזרה אליי. אז היא לא יכלה כי קרה משהו. אתה מבין שקרה משהו? אז איך אני יכולה להמשיך? לחכות לה זה עוד הרבה הרב זמן. ואני לא רציתי להיות כאן היום אבל לא הצלחתי אחרת.. לא הצלחתי. אודי לא יודעת מה לעשות. קרה משהו ואני לא יודעת מה ואני לא יודעת אם היא תחזור ואולי היא עזבה אותי. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. היא אף פעם לא השאירה אותי לבד. אף פעם. אתה מבין? אז אני לא יודעת איך להסתדר ככה. אני בכלל לא הצלחתי לדבר איתה כשהתקשרה. ורגע אחרי שקלטתי ורציתי לדעת שהיא גם לא יכולה לדבר איתי בטלפון היא כבר לא ענתה, הייתה בממתינה ולא חזרה אליי. שלחתי לה הודעה אז וכתבתי לה שבטח קרה משהו ואני לא רוצה להפריע ואני צריכה שהיא תגיד לי שהיא אל יכולה לדבר איתי ושאני יודעת שהיא לא רוצה שאכתוב אבל אם קרה לה משהו עצוב אני מאוד מצטערת. אבל היא לא תקרא את ההודעה. כי היא לא קוראת את ההודעות שלי. אתה יודע? ואם היא לא ענתה או התקשרה אליי אז קרה משהו. משהו שאני לא יודעץ מהו.. אבל משהו קרה והיא אמרה לי שהיא בסדר ושאני לא צרכיה לדאוג. אבל זה לא נכון! זה לא נכון! כי כן קרה משהו היא הלכה.. לא יודעת לאן. ולא יודעת אם היא תחזור. אודי, תעזור לי? אחרת אני לא יודעת מה לעשות ואיך הלמשיך בלעדיה. אולי היא תעזוב אותי, ואם היא תחזור אז זה לא היהי אותו דבר כי קרה לה שמהו... ואם קרה לה משהו היא כבר לא יכולה להיות איתי. מה עושים? אל תגיד לי לחכות. אני לא מצליחה לחכות.. אני לא יודעת מה לעשות. מה עוישם? אויד, תגיד לי מה לעשות? אי אפשר להמשיך ככה. אודי, תאמין לי שגם אני לא מאמינה שאני כותבת כזו הודעה ארויכה וחזורת על עצמה.. אבל אודי אני לא יכולה לבד. אני לבד. היא הלכה. אתה תעזור לי??
הי חנה, היא אמרה שהכל בסדר...אני לצערי מכירה את המצבים האלה שהדמיון והחרדה יוצאים במחול מטורף ואז אוכלים סרטים מצב ממש לא נעים מכירה אותו ממש טוב...ולכן אני לא יודעת אם זה ירגיע אותך ובכל זאת היא אמרה שהכל בסדר, נכון?אז אולי?...
אז היא תחזור. השאלה אם אני אחזור....
החדשות עשו לי רע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
סוער פה... גם בחוץ בצפון יורד גשם עם טיפות גדולות. אגב החלטתי להיפגש איתה . רק לראות אותה. להירגע. אודי איך התחושה להיות עיקר של מישהו? לא בתפקיד האם כי כאם אני יודעת שאני משענת לילדי אך יש ביננו קשר-קשר דם האם מטפל מכיר מודע לעובדה שהמטופל מאד תלוי בו גם כשאינם נפגשים?
אתה יודע מה אני מרגישה פה?... לא יודעת איך לתאר...משהו כמו כאשר רואים פרי שמעולם לא טעמו... מלחיץ אבל מגרה...ואז טועמים קצת עם עיניים עצומות בגלל חשש...הטעם טוב אבל לא מבינים מה זה בדיוק,עם מה אוכלים את זה... חלום... אני מתחילה להרגיש שהילדה שבי פעם רצתה את אבא שמותר לו לקרוא כך...
ההודעה שלי שראית היתה מיום ראשון. ענית יחסית מוקדפ. הכל בסדר
הרבה תום, כנות ואמפטיה https://www.youtube.com/watch?v=myefukeCaak#t=82
הי עמליה תודה על השיר, פשוט מקסים. מקווה שתהיה מספיק אהבה וסימפטיה בלבבות כדי שנוכל להמשיך. שולחת לך שיר בחזה אמנם לא כזה מרהיב ודרמטי ובכל זאת בסופו של יום סוער כולנו זקוקים לחסד.
רגע קטן של ניתוק כנראה...זה השיר אם לא שלחתי אותו קודם: https://www.youtube.com/watch?v=rROZKLwxLss
נראה לי שאפשר לעצור רגע ולנשום נשימה גדולה גדולה, להכניס את האוויר הטוב הזה פנימה וקצת להרגע. יש פה מקום לכולם, לכל אחד יש את שיקול הדעת שלו לאיזה הודעה להכנס ולאיזה להגיב- לא חייבים להתייחס למה שעושה לא טוב, אפשר גם להעביר הלאה. המקום הזה מאפשר הרבה דברים טובים וגם רגרסיה מסויימת לעיתים, יחד עם זאת מותר ואפשר להיות גם עם החלקים הבוגרים. הודעות החרדה החוזרות מעוררות עוד ועוד חרדה שלא לצורך, אני די בטוחה שכל אחת כאן יודעת אם היא כותבת דברים המתאימים לכללי הפורום או לא, במיוחד הותיקיות שפה. אין סיבה שפתאום ההודעות שלכם לא יהיו ראויות. אז אל תשכחו את הנשימה הטובה, אוויר צלול פנימה. לילה טוב.
הי סנופקין, בהמשך לדברייך - רק הודעות ממש ממש חריגות לא מועלות. לשאר אני די סבלני וסובלני. אודי
הולכת להתקלח ולישון. מחר אהיה עסוקה, אז לפחות לא אחשוב עליה כל הזמן. לילה טוב! או בוקר טוב! תלוי מתי תראה (: ותדוה אודי על הכל. סליחה אם הגזמתי בכמות ההודעות. אתה יודע שזה לא בכוונה.. זה רק כי קשה לי.
אתה לא תהיה כאן מחר ואני אהיה לבד. אתה יודע מה עוזר לי איתה? כשאני ואמרת לה שתדע שקשה לי. והיא אורמת שהיא יודעת.. אפילו את זה לא הספקתי לומר לה.
היי חנה, רביעי בבוקר ואמרת שזו שעה של פגישה שלכן ושוודאי יהיה לך קשה, אז רק רציתי לומר שחשבתי עלייך ושאני כאן איתך, מעבר למסך. חיבוק, נעמה.
בדיוק עכשיו היא נגמרה... ):
אבל גם לה יש משהו.. אני חושבת שגם אתה מסכים שקרה משהו. ואני רוצה שהיא תהיה עסוקה בעצמה ובמה שקרה. אז אני לא בטוחה שהיא באמת יכולה לחשוב עליי.
היי חלום, קראתי איפשהו בפורום שכתבת לבת שבע שלא תסיק מסקנות לגביי ולגבי נכונות הסיפור שלי על המטפלת ושכל מה שאת שומעת מדבריי זה עלבון ופחד...ושלא הוכחתי שאכפת לה רק מהכסף בכנות, זה הרגיש לי קצת לא נוח מה שכתבת... קודם כל, אני לא מרגישה צורך להוכיח משהו, כתבתי רק על מנת לשתף ולהביע את דעתי ותו לא. ונכון, הרגשתי בטיפול הרבה עלבון, והפחד להתקרב ולהיפגע הוא תמיד ישנו - אבל, היא לא המטפלת הראשונה שלי, כך שחוויתי גם חוויה טיפולית אחרת , שהייתה מיטיבה מאוד עבורי(לצערי, המטפלת הקודמת עברה להתגורר בחו"ל). אני כמובן לא כועסת, או מתכוונת לפגוע, ואני מצליחה להתחבר למקום שממנו את כותבת - מבחינת אמונית ומשפחתית... אבל, חלום, לא כל טיפול מהווה "מקום בטוח". ואשרי מי שכן מצליחה למצוא - ואני באמת כמהה לכך...
אני רק כתבתי לה לא למהר עם המסקנות בקשר אליך ובטוח לא להשליך אותם על עצמה ועל משתתפי הפורום. זה שאת לא מרגישה צורך להוכיח לעצמך האם זה באמת כך או לא מעניין אבל זה בחירה אישית שלך.ובטוח את לא חייבת להוכיח שום דבר פה. נדמה לי שיש פה אנשים שמחפשים הוכחות לאי יעילות של טיפול פסיכולוגי,במיוחד,דינמי.רציתי להשמיע קול כנגד הקול הזה... אם היית חברה שלי הייתי שואלת אותך מדוע לא תבררי לעצמך האם רצון שלה לעזור לך הוא אמיתי כדי להקל על המועקה...אבל כאן אני לא שואלת יותר מידי שאילות. תודה ששיתפת שגרמתי לך לאי נעימות ואשמח תמיד אם תעשי זות...מצטערת...את חמודה ולא התכוונתי לפגוע.מבינה כל כך את הפחד ששלך מלהכווה שוב כשאת כל כך פתוחה וחסרת הגנה...מוכר לי מכל מיני מקומות גם בחיים שלי...מקווה שנדגבר על זה ((-: חלום
היי חלום, האמת שאני פשוט מבולבלת והכל כ"כ מסובך...
לא יודעת למה חזרתי לפורם .......לבקש ממך...אנא עשה כבר סדר...גם כך חיי בבלאגן...
הי מיכל, יש סדר. אני משער שאת מתכוונת להודעות שמגיעות במייל, גם אם איני מפרסמן. אל תסמנו לעת עתה שאתן רוצות לקבל תגובה למייל, וככה הרעל יתפוגג. אודי
והחרדות, והחששות והבלבול... אני רוצה לעצור רגע, ולומר לך תודה על המקום הזה. יצרת מקום בטוח להרבה בנות, וזה לא מובן מאליו. זה מדהים ומיוחד ומרגש לראות כל פעם מחדש, וגם חווה בעצמי... תודה שאתה פה, שם, עם ההכלה ועם הגבולות מנגד, תודה שאתה נותן לכולנו כוח מרחוק- מקרוב... רחל.
): רוצה אותה
לא בטוח שהיא תרצה לומר לי למה. אני די חושבת שזה מה שיקרה. זה מן הסתם יכניס אותי לסרטים הקבועים שלי.... עוד שבוע, אולי תהיה לי תשובה.
יש כאן הרבה אלימות היום אודי, הודעות פוגעניות, קליקות של בנות כמו בבית ספר והרבה חוסר אמפתיה. האם אין אלה הודעות שנוגדות את כללי הפורום? האם יש ערך לדינמיקה אלימה שעושה סלקציה וממדרת? האם המטרה היא להשאיר כאן גרעין של טיפול קבוצתי ולסנן את כל השאר? אודי, תעשה קצת סדר בבקשה? לא נעים לבוא למקום בו נשמעים קולות נגדך... בלשון המעטה לא נעים.
הי עמליה, בהחלט שווה להתבונן על הדינמיקה שמתרחשת כאן. יש הרבה אלימות. יש הרבה פיצולים ודיסוציאציות. יש השלכות במידה עצומה. יש לי את ההשערות שלי לסיבות. חלק מהדברים מתרחשים מחוץ לטווח הראיה, אבל כמו בקבוצה - התהליך הלא מודע משפיע על כולנו. אני מאמין שהדברים ירגעו ויסתדרו. קשה להיות אמפטיים כשחשים גלי אלימות באוויר. קוראים לזה "קריסה של מנטליזציה". אודי
נעמה ...ואם יש עוד מישהי שחושת פוחדת מחדשות וכאלה ... כואב שככה אתן מקבלות חדשים /חדשות אבל מבינה ...לא נופלת למקומות של קרבן כי מבינה את החשד חוסר הבטחון והטלטול ...אבל גם לנו יש רגשות ומיילא הודעה אחת כזו אבל כמה זה כבר ממש ממש טילטל וטירגר ...אז אני זאת אני ולא אף אחד אחר ...ותקראו שוב מה אודי כתב וכן הוא צודק כי פורום פרוץ זה מפחיד ולא בטוח אז אל תיתנו יד לכאלה שהורסים ...
מצטערת שנפגעת מהדברים, אני יכולה להבין איך זה נתפס כמשהו מטלטל. אני יכולה להגיד על עצמי, והנה גם הילה כתבה, שיש כאן שני דברים שונים. יש את הקושי הרגיל בשינויים, בהתחלות חדשות, במפגשים חדשים, במיוחד כשאת במקום חשוף. וזה קושי בר הכלה, כזה שחוויתי בחיים וגם בפורום והחיובי שבשינויים והמפגשים עולה עליו די מהר. ויש קושי נוסף, שהוא זה שמערער אותי במיוחד והוא חוסר הרציפות. בתקופה האחרונה היו כמה ניקים שהשתנו או בלבולים שמא זה אותו אדם וכו', וזה יצר אצלי תחושה מפוצלת ומבולבלת, פיתח מעין שאלה כזו: "כולם יודעים שבעצם הכינוי הזה זו היא ורק אני לא מבינה?" "מי זה מי?" "איפה הרצפה?". איכשהו זה לא רק שינוי ותוספת, זה שינוי שמערער על היציבות והביטחון הגם ככה מעורפלים שבאינטרנט. יצא מזה שבאמת הבנות שמכירות מחפשות נחמה בבטוח ובמוכר, במי שהן מכירות. וזה ודאי יוצר מעין מעגל סגור שמרגיש כמו דחייה. החרדה מההתפוררות מביאה לאיזו חרדה וחשדנות כללית. מה דעתך? איך את רואה את זה? איזה צעד יכול לקדם לדעתך? נעמה.
אני מצטערת אם הרגשת ככה בעקבות המילים שלי... קראתי את מה שנעמה כתבה לך, וזה בעיקר הדברים שרציתי להגיד לך... וחשוב מאוד - לא פוחדות. ולא חושדות כי את חדשה, נוצר קצת איזה בלבול בגלל החלפת שמות ותהיות, וזה מה שבעיקר גרם לחוסר ביטחון, וגם המקום שנכנסו יחסית בבת אחת הרבה בנות חדשות.... ויחד עם זה, רוצה שבאמת תרגישי טוב נכון פה. כל אחת חדשה יכולה להביא מהעולם שלה, להעשיר את עצמה, את הפורום, וכל אחת מאיתנו... רחל.
מצטרפת לנעמה ורחל....מאמינה שאף אחת לא התכוונה לפגוע.. ובכלל עשית פה הכללות פראיות והייתה פה אי הבנה.. מצידי, אני כתבתי לאודי שלא יסגור את הפורם בגלל שאחרים פה משגעים אותנו ולא ייתן עונש קולקטיבי בסגירת הפורם..קשה לי עם הכעס שלו על אחרים פה, לא כתבתי דבר וחצי דבר על אנשים חדשים .. הפורם פתוח לכלם ואני מודעת היטב לכך...מעצבן שאנשים כותבים דברים שנוגדים את הפורם ומחליפים שמות וכינויים..
קראתי אותכן קראתי גם מה שנכתב בפורום. כתבתי מההתחלה שאני מבינה את המקום שממנו זה מגיע לא כועסת לא פגועה אולי קצת אבל יודעת שזה לא ממכן זה ממקומות אחרים ... מרגישה שוב שאין לי מקום וזה לא בגללכן זה בגלל המכלול שבי .. כמי שסובלת מהפרעה דיסוציאטיבית לקרוא את מה שנכתב על ידכן ועל ידי אודי שהפיצולים גורמים למתח ולחרדה ..מרגיש מבפנים כמו אצבע מאשימה ...מבינה שלא מדובר בי אבל זה מטרגר ואז יש המון קולות שצריך להרגיע . באמת שמבינה אותכן כותבת רק על מה שאני מרגישה ללא קשר אלכן כרגע אני במקום בחיים שבשום מקום לא מרגישה שייכת ובכל מקום כל כך שונה ומשונה ...מיותרת ...וכן זאת קצת הרגשה קרבנית ואומללה אבל זה המקום כרגע .אז סליחה ותודה לכולכן על התגובות והאכפתיות ... והילה שם למטה כתבת בדיוק מה שרציתי אבל פחדתי...
רק רציתי לומר שתראי, דווקא כאן כשכל כך קל - את לא מפוצלת. מכירה בפיצולים, מתייחסת אליהם, אבל שומרת על כינוי אחד. יש לזה המון משמעות בעיניי. נעמה.
אומרים לי שאני מעצבנת או שצריך לאלף אותי כמו כלב ובסוף אני עוברת על הכללים? נו, אנשים הם אנשים... למה ציפיתי, גם אלה שמכירים כאב מקרוב הם עדיין אגואיסטים כמו אנשים... הנה, אני מוותרת, אודי... אל תסגור את הפורום, אני הולכת. אין לי צורך בכם. אתם לא מה שחשבתי
זה מה שאת ותתביישי על ההתנהגות שלך. אל תשחקי אותה אומללה. את עוברת על הכללים וגורמת לכולנו למתח ולעומת נפש. לאודי לכאב ראש. אי אפשר להיות אמפטים אליך כשאת מתנהגת כך. כולנו פה סוערים וכואבים אחת חושדת בשניה. שימי לב לתוצאות של ההתנהגות שלך! די אי אפשר כבר.
סליחה. לא התכוונתי לשלוח הודעה הנוגדת את כללי הפורום. אתה סולח? באמת זה היה כדי להבין לעומק לא כדי לדעת או לדבר.......?!?!?!## מבין?
מה, לא כיף לך להכיר אותי?
סורי, להיפך,אשמח להכירך. מה שקרה שיש כאן כנראה מספר אנשים שכותבים בניקים שונים מה שיוצר בלבול מאןד גדול של מי זה מי? היי תותי, מה תרצי לספר לי? הילה
והילה זאת אני כן אודי אני התחרפנתי!!!!! משהו כאן לא ברור אנשים כאן כותבים בשמות בדויים ועושים פיצולים אי אפשר ככה,באמת זה מטלטל הכל פתאום מיטלטל אודי, מה יהיה?????? תדע שאני סומכת עליך שאתה עושה מה שצריך לעשות. שלך,הילה
הי הילה, עמדתי ידועה בנושא זה: בלי פיצולים. כניסה בניק אחד ובזהות אחת. לכן הכנסתי את הכניסה המזוהה בססמא. לא סתם הבלבול והחרדה דווקא עכשיו. נעבור את זה והיציבות תחזור למקום שלנו. אודי
אודי, הבטן שלי מכווצת.. כן..משהו בפורום.. מרגיש לי לא בטוח.. מרגיש שהספינה מיטלטלת ,עוד מעט ותישבר אל הסלעים.. הספינה עומדת להתנפץ.. מרגיש לי שהפורום ????? * אודי, אתה יודע שמאוד חשוב לי שאתה שומר על הפורום..על הכללים ששומרים עלינו. המשפט שלך שבו אתה אומר שאם יהיה צורך להשבית את הפורום-לא תהסס ... המשפט הזה... איך ????????????????????????????? איך יכולת לכתוב כזה משפט אכזרי אודי ??????? כשקראתי את המשפטט הזה הרגשתי ?????????? מרגיש לי כזה איזו מטומטמת אני שאני נותנת כך אמון וחוץ מזה עמליה ומילי הן אותה דמות ??? יותר מדי מזכירות לי האחת את השניה. ושמלי ומנגו גם הן אותה דמות ?? מיכל,רוני, סוריקטה, חנה,גלית,גילת, הילה,ואולי אחרות.. אתן זה אתן נכון ????? אני משתגעת ,עוד מעט אשאל אם אני זו במבי ????? ואולי אני זו לא אני ???ואולי אתן זה לא אתן ??? ואולי אודי, אתה זה לא אתה ???? איך אתה יכול לכתוב כזה משפט אודי ????????? חבל שכבר נפגשתי היום עם אמא צביה.. העולם= אין. ושתדעו כולכם שאם אודי ישבית את הפורום הזה זה כבר לא מזיז לי יש לי אותי !!!!
במבי יקרה, את יודעת שכשקראתי את ההודעה של אודי הרגשתי מכה בבטן שלך? מה הכוונה בכלל? ידעתי שזה לוחץ לך על איזה מקום רגיש, ושאת וודאי מתכווצת מאחורי המסך שלך. ישר דאגתי לשלומך. מעניין מה זה אומר, שאני מרגישה דרכך. אולי אני ישר קופצת לשורת הסיכום שלך ואומרת שלא צריכה אף אחד ואת האפור והצד השני אני יכולה להרגיש רק דרך מישהי אחרת... אגב, גם אצלי בלבול השמות עושה בלגן כבר תקופה. התחושה הזו שאני נהיית פרנואידית, רגע זו זה זו וזו זו? אני ממציאה? היסטרית? מה קורה כאן? במבי, מוכנה להשהות את משוואת החוסר וההיעלמות עד לתשובתו של אודי, שאולי תסדר? מפחיד לחיות במשוואה הזו, וחבל אם אפשר להשהות את זה עד שיחזור ויהיה שוב משהו בערב. נעמה.
הי במבי ונעמה, גם אני מייד חששתי לבמבי,וחיפשתי אותה פה..... במבי.........ונעמה....... נכון,לאחרונה נהיה כאן בלגן וגם אני לא הצלחתי לעקוב ולא הבנתי מה קורה...... לפחות החתולה מרגישה טוב(גם לה פתחו את הבטן ביום חמישי). וכרגע היא ליידי ושתינו נחות ביחד.... לפחות אנחנו יודעות- הבנות הקבועות- במבי,נעמה,סוריקטה,מיכל,חנה,נטע,רחל רחל. חוץ מזה בלגן נוראי... הילה
במבי..וואו..הרגשתי כמוך..היה לי קשה לקרוא את אודי..במיוחד שבגלל כמה מעצבנים פה שלא שומרים על כללים כלנו נקבל עונש קולקטיבי..ככה??? לא פייר!!! אני תמיד כותבת בשמי גם אם זה מהנייד ובקלות אפשר לרשום שם אחר...אוףףף לא רוצה עונש קולקטיבי..וכלכך מבקשת מאודי שלא יסגור פה...הפורם של נפגעות כבר ללא מענה של מומחה...ואין מקום אחר שמרגיש לי בית...
בסופו של דבר, כולם אותו דבר...
היי במבי, כשכתבת בסוף ההודעה שיש לך אותך (ובלי להתייחס להקשר שבו נכתב ולרוחות בפורום) - אז לדעתי (וקראי אותה רק אם מתאים לך ) זה יפה לכתוב כזה דבר וזה לא מובן מאליו בכלל...וכיף לך שיש לך אותך..
הי... את יודעת, אני גם מרגישה פה רעידת אדמה. בהתחלה הרגשתי דווקא בטוחה, שאודי שומר ומחזיק, ופתאום עכשיו יותר מעורער. וכמה מחשבות: אחת, שאולי גם מתערער לי בגלל שפתאום נהיה יותר שיח, ונהיה יותר "חברתי" פה, ואז אולי משהו בכל אחד נהיה קצת יותר חשוף, ופתאום יכולה להיות גם דחיה, וכעס, ופגיעה, ולא רק קבלה מוחלטת. ואצלי לפחות, יש גם איזה מתח מסוים כאשר אני מעלה הודעה, יותר מאשר בתקופות שבהן בעיקר אודי מגיב. ומחשבה נוספת שלי, היא על מה הופך מקום ל"בית". ואין לי ממש תשובה מסודרת לזה, רק מחשבות. או אולי- מה אנחנו רוצים מ"בית". האם אנחנו מחפשים בית-קיבול כזה, חמים ונעים שתמיד יאסוף אותנו לתוכו . שנוכל ללכת עם הפיג'מה, ועם המצברוח העצבני לפעמים. ולפעמים פתאום זה קצת מתערער. ואתה מרגיש שאתה צריך ללבוש בגדים. ושלא בטוח שיקבלו אותך עם המצב רוח והפיג'מה או מה שזה לא יהיה. ואז נשאלת השאלה. האם עכשיו זה כבר לא בית . ומה קורה בבית של "מבוגרים", כשכבר אתה זה שצריך לשחק את ה"אבא ואמא", וליצור את הבית קיבול הזה. אני חושבת שדי הירהרתי לעצמי. אולי כי קשה לי עכשיו עם בתים ועם תחושת שייכות, אחריות... מקווה שבמשהו זה התאים... ובמבי, רציתי להגיד לך שאני גילת . ואת במבי. ואני קצת מקווה שבכל זאת, נוכל גם קצת להרגיש פחות מבוגרות, אולי בעזרתו של אודי. אולי איזו כרית נעימה כזו שאפשר להניח עליה קצת את הראש. גילת גם כן מרגישה קצת , אבל לא יודעת אם בגלל פה, כמו חילזון בלי קונכיה.
הי במבי, ההרגשה במקומה, את מגיבה למשהו אמיתי שקורה כאן. אבל אני שומר ולא אאפשר למקום להיהרס. הדברים יחזרו להתנהל כתמיד, אל חשש. אודי
קשה לי עם שינויים, למשל הרבה בנות חדשות פה, מתקשה להסתגל כבר לא יודעת מי זו מי? זה מבלבל
מזדהה איתך... הצטרפו הרבה חדשות בזמן כ"כ קצר. חשדות מי זה מי, ואולי החדשות הן בכלל לא חדשות... ואולי זה סתם חשדות בחדשות.... וקצת סוער ומבלבל פה כרגע...גם לי. רחל.
הי הילה, חלק גדול מזה קשור בעוצמות החרדה והפירוק שגלשו הנה. רוב החברים כאן, גם החדשים - מופיעים בזהות אחת עקבית. המהומה קשורה לנסיונות לפרוץ את גבולות הפורום. חלקם מכוונים וחלקם בטעות. הכל בשליטה, ויחזור לשגרה מהר מאוד. אודי
ונעמה, הנה טוב אחד. (בי?) הקדמה לעץ השבועי שלך.. פניתי למטפל שלי, באומץ, ואמרתי לו בפשטות ובכנות שיודעת שהוא נפל איתי לתוך השחזור....שהוא כבר מיואש, כמעט ולא מגיב, גם בפגישות עצמן, שהוא לא יכול עם המקום שלא מאפשרת לטוב איתו להיכנס לחיים שלי, וגם כשמגיע אני נחסמת, מתרחקת... ושאני מבקשת ממנו לא ליפול למלכודות שיוצרת בקשרים, כמו שנפלו קודמים.... שמבקשת ממנו להתעשת. ושאני פה. רואה את כל ההישגים שהגענו אליהם מהתקופה של הטיפול....ולמרות שנפלנו (וניפול בטוח עוד...לא חיה בסרט)...אני רוצה להמשיך לעבוד איתו יחד. ואני אשתדל להגיע לפגישות, ואני אעשה עבודה... רחל.
וואו, רחל! (: רואים את המשיכה חזק אל מחוץ למסלול החרוט והמוכר. מאחלת לכם בהצלחה ובעוד אומץ... נעמה.
והנה אני אצה וממהרת לבטל את זה.. שלרגע אני מרגישה שעשיתי משהו טוב.... אבל שששש...... לא. זה טוב, הראתי רגע קטן של אומץ... ששש...הכל בסדר. רחל.
ממש אמיץ לומר את הדברים האלו. באמת אפשר לשאול מה הוא ענה?
כן, אפשר לשאול... הוא ענה שהוא שמח על מה שאני אומרת, ושהוא איתי, ונשאר איתי. זה היה לא בפגישה, אז אני מאמינה שנדבר על זה בהרחבה בפגישה... מקווה שלא אבהל מעצמי עד אז..:) רחל.
