פורום פסיכולוגיה קלינית

אתה מתכוון לטיוטה ראשונה? אתה מתכוון לפעילות עם אנשים כדי לחקור את מה שתכתוב לא מוכר לי המושג ביום ספר תהנה אודי

כבר נהיית לך משפחת ספרים של ממש. :) מחכה לשמוע איך עברה הלידה, כמה הוא שוקל, מה שמו וכולי. נעמה.

איזה כיף... את הספר היפנוזה כבר קראתי מכל כיוון אפשרי... מחכה כבר להתרגש איתך כשתסיים את הספר.. (כבר עכשיו מתרגשת...:) רחל.

שלום אני חדשה זה לא זמן טוב להצטרף?

חושבת עלייך בעקבות ההודעה של אודי...לא יודעת מה לומר אבל מבינה ואיתך. יש לך את אמא צביה לי יש את המטפלת שלי..אולי הגיע הזמן להרפות מהפורם; לשחרר ולהתרכז בטיפול וקצת לנסות להיות עצמאיות..אודי לא יהיה פה תמיד...מרגישה שנמאסנו..והגיע זמן פרידה...אודי תכתוב בבקשה משהו לבמבי טוב? אפילו שלא כתבה...

היי מיכל, וואו לאן לקחת את זה... אודי פה ולא נעלם. הוא יוצא לחופש, ויחזור. ממש לא חושבת שנמאסנו ולא חושבת שהגיע הזמן להרפות.... אומנם הוא לא יהיה כאן לנצח, את מכירה משהו או מישהו שכן מתקיים לנצח??? אחד הדברים שאני הכי אוהבת באודי, הוא היכולת להכיר במגבלות שלו... ותסמכי עליו שהוא יודע לשמור על עצמו. שלך, נטע.

אמרת שזה יסתדר ויתייצב...בינתיים הדרישות והכאבים פה רק גברו...אני חושבת שזה קשור גם בכך שפורם נפגעות כבר אינו פעיל ואז אין מקום אחר, בנוסף אין מקום כמו פה! אין!! גם פורם פסיכואנליזה בכלל לא החזיק מעמד! איש אינו מחזיק מעמד עם דרישות אין סופיות...גם פה התחלפו המומחים עד שאתה באת והתמדת והראית לכלם שאפשרי... אז הרגשתי שאני צריכה להתרחק מפה לא רק בגלל שהיה לי קשה אלא כי חשבתי שתעזוב בסוף :( שמתחיל להיות פה מוגזם שזה לא פייר כלפייך.... שגם אני כבר כותבת פה תקופה ארוכה והגיע זמן שאחדל....יש לי מטפלת וזאת העבודה שלה, לה אני משלמת ואתה מתנדב, מתנדב!!! זה לא פייר לדרוש כך..... הבנתי שיש פה עומס עלייך, והיה פה קשה אז הרפתי, סליחה שכותבת עכשיו, אבל הרגשתי שחשוב לי לומר לך שהרגשתי אותך, זה קורה לי גם בטיפול שאני מרגישה אותה ואז בתקופות האלה לא מעמיסה עליה :( קשה לחיות כך...למרות שהיא אומרת שהיא כאן בשבילי, וכך קורה בחיים, מעולם לא דורשת מאחרים, במיוחד שלהם יש בעיות. אודי, אתה איש יקר, לקחת על עצמך תפקיד מאוד לא פשוט פה, תמיד תהיתי איך אתה מחזיק מעמד איתי, אתנו.... אז מודה לך מאוד על המקום ויכול להיות שעכשיו זה זמן חושבים האם מתאים לך להמשיך או לעזוב.....אהיה עצובה אם תעזוב, אך אבין...בטוחה שכלנו נתעצב. אך שמחה שהחלטת להתחשב בך ובעצם גם בנו, כי הורה בריא יכול לעזור והורה שקשה לו לא יכול להכיל...ובכלל אתה לא חייב לנו כלום ואינך הורה וזאת לא מחויבות לכל החיים כמו הורה....סליחה על ההשוואה. מודה לך על כל העזרה הברוכה וההכלה...אכתוב גם אצל רוני. אבין אם תחליט לעזוב. מ.

מרגישה כמוך..שהמיכל מלא בכאב...למרות שאני לא זו שעונה לאחרים. תנוח ותאגור כוחות, בטח כבר לא תראה אבל לא נורא.

לאט לאט מבלי לשים לב התחלתי להיות פה קצת יותר...להיות. להתקרב... (אני?????) והאמת, ההודעה שלך תפסה אותי לא מוכנה. לכנות מדהימה. אוהו. פשוט אוהו! זה משהו שאני רוצה שיהיה למטפל שלי, לי. לבוא בכנות ובפשטות ולהגיד. לא לתקוף. להגיד אני בן אדם. אני מעריצה אותך על זה. תנוח. תאגור כוחות, בעיקר בשביל עצמך, בשביל היקרים לך. בשבילנו. תודה שהינך. אתה תיהיה, גם כשתיהיה פחות פה. רחל.

אתן חסרות לי ...

אני פה...אך לא רציתי להעמיס וכנראה שצדקתי. תודה אביב יקרה.

אבל גם לי...

שולחת חיבוק חם חם שלכן,חלום

היי יקרה אני פשוט מאוד עמוסה בזמן אחרון ויש לי עבודה סיכום אחת מעצבנת שאני צריכה להגיש שאני חייבת לעבד המון חומר.הנה עכשיו צריך כבר להתחיל לבשל לשבת שנכנסת מוקדם...בקיצור אני עייפה אבל מרוצה שמצליחה להזיז דברים בחיים שלי. מה איתך? חלום

בדיוק הנקודה אפשר לתמוך אחד בשני לא חייבים להעמיס על אודי .. אני כאן שתירצי

עסוקה זה טוב . שמחה בשבילך . שולחת כוחות וואנרגיות טובות .

חושבת על זה שגם אם לא בי הכוונה לתובענות והכעס באמת החלפתי תמיכה בתמיכה ובעצם נשארתי באותה משבצת עם גבול אחר ... כל כך מבינה וכל כך מפחדת מרגישה ששומטת ומוותרת --- נלחמת אין צורך בתגובה רק רציתי להגיד שאני באמת מצטערת

וזהו. אבל שתחייך אליי ולא תכעס.

בהצלחה יקרה תני לחיוך שלה ומה שכן מחזיר אותך אלייה לחדור מבעד לקשיים . איתך

אודי עייף ויקר, אני תוהה האם ההזדקקות העצומה פה אליך של אנשים שנמצאים בתוך מסגרת טיפולית לא מצביעה על "החזקה" טיפולית לא מספקת / נאותה? ומרבית המטופלים כאן לא הולכים לטיפול אחת לשבוע, אלא נמצאים במסגרת אינטנסיבית יותר. אז מה קורה פה? האם המטפלים לא צריכים לעשות חושבים? בן אדם (ללא נטיות אובדניות) שהולך לטיפול של 3 פעמים בשבוע לא אמור להיות עטוף ומוכל? מוזרה לי ההזדקקות הנואשות הזו לך.... אני תוהה מה זה אומר.... אשמח לשמוע את דעתך. תנוח טוב למען המטופלים שלך כי להם אין פורום כזה ואסור שיהיו לך סדקים במיכל... נטע.

קבלתי כאן כמה עצות לשאול את הרופא או הפסיכיאטר טוב, מתוך נסיון אישי, כאן במדינה ההפקרות בנושא הזה היא לא יאומנת. וכמה דוגמאות מעצמי. מישהי סיפרה לי שהייתה צריכה להתרכז כמה ימים במשהו בקשה מהפסיכיאטרית ריטלין, קבלה לשלושה ימים, והיה לה הספק עצום. שמעתי, אמרתי מתאים לי גם, הלכתי לרופאת המשפחה, בקשתי, אמרה לי את צריכה מרשם או מנורולוג או מפסיכיאטר כדי שהקופה תשתתף. הגעתי לנורולוגית, ישבתי שם 3 דקות אמרתי לה, תסתכלי עלי, אני לא נראית לך הייפר, לא נראת לך שיש לי בעיות בקשב וריכוז, חבל שלא נתנו לי לפני שנים, בואי נתקן את המעוות. על המקום נתנה לי מרשם, וכתבה שם 'כרוני' ואמרה לי עכשיו יתנו לך את זה כל החיים, את לא צריכה לדאוג אז ככה תוך שלוש דקות קבלתי אבחון. אחרי זה שמעתי מאחרים על עוד סוגי ריטלין, מיד רשמו לי כל מה שרציתי שאנסה. יש לי כאבים מסוימים שתוקפים אותי, אני לוקחת כל מיני משכחי כאבים קשים לפעמים, לא פעם אני שומעת המלצות מאנשים על כדורים כאלו ואחרים ואני מחליטה לנסות. אני עושה רשימה של בערך 8 סוגים של תרופות, חלקן נמצאות ברשימה של הסמים המסוכנים שצריכים לשלוח העתק למשרד הבריאות בכל פעם שמקבלים אותם, ואני אפילו לא הולכת לבד לרופא, שולחת את העובדת והיא חוזרת עם חבילות מלאות. אם הייתי רוצה להתאבד יכולתי בקלות. היחידה שפעם דאגה הייתה הרוקחת, אמרה לי תקשיבי, את לוקחת את כל המיקס הזה ביחד? את יודעת שאלו תרופות שאסור לקחת אותן ביחד ואני דואגת לך. אני אישית שומרת על עצמי, (בדרך כלל) ולא מגזימה, אני גם צריכה להיות במלא החריפות בעבודה כך שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות מסטולית, אבל הקלות הבלתי נסבלת של נתינת כדורים, שלא אבחון חפיפי, לא מעוררת יותר מדי אמון ברופאים, סליחה אם מישהו נפגע.

כמו בכל מקצוע, יש טובים יותר ומקצועיים יותר ויש פחות. והקלות הבלתי נסבלת הזו, מקורה באנשים שמוזילים את המקצוע! ולא מבינים את משמעות מעשיהם. זה משאיר, אותנו ה"מטופלים" להפעיל הגיון ולהקשיב לעצמנו ולדעת מתי הפסיכולוג או הרופא או הפסיכיאטר הוא מספיק מקצועי והגון כמובן שהכל בתיאוריה אצלי וכל ההודעות שלי על המטפלת שלי מוכיחות זאת :-))) אבל, עזבי...הכל בסדר...

יש רופא אחד, מלאך, לא אשכח לו את חסדו, את המסירות, את הרצון האמיתי לעזור לחולה ולא לאגו, לא מצאתי הרבה כאלו אבל מעבר לאגו, יש את ההפקרות, את נתינת התרופות בלי לחשוב, את השטחיות. נכון שקשה להוציא המוץ מן התבן, ונכון שיש הרבה בלבולי מוח, ועם כל זה, הנסיון שלי הוכיח לי, שאם אין אני לי, מי לי? עם כל הכבוד, חייבת תמיד להחזיק את המושכות. וגם בנושאים של רפואה, שאני ממש לא מומחית בה, יש להפעיל את השכל הישר, יש לבדוק באלף בדיקות כל מה שרופא אומר, ויש לדעת שהרבה רופאים מתוגמלים על ידי חברות התרופות בצורות שונות, יש הרבה רופאים שרוצים להכניס פציינטים למחקר שלהם, ויש אחרים שפשוט פועלים על אוטומט. מה כוונתי, סנדלר בכל מה שיילך, יראה נעליים, עו"ד בכל מקום רואה איפה לתבוע, פיסיכיאטר רואה את כולם חצי משוגעים, ומי שעוסק בהשתלות, ימליץ על השתלה, כי בא לו בקלות לחתוך, (ואת זה אני אומרת לא מתאוריה!)

מרגישה שבאמת נהייה כאן מקום תובעני קצת ולוחץ. מציעה שנכתוב לו תודה. אני מודה על ההקשבה שהיא מעבר. על ההרגשה שרואים ויודעים גם כשלא ממש מסבירים מודה לך על ההחזקה וההכלה של פורום מורכב כזה. תודה על סבלנות אין קץ. תודה על התובנות החשובות ,.ההארות וההערות תודה על זמן פנוי שלך שמוקדש לכאן. תודה!!!(השקעתי ממש, נכון?) מכל הלב.

אודי, תודה שכשאתה כאן אתה כאן בכנות ומכל הלב, וכל כך הרבה זמן בהתמדה. ושכשמרגיש לך שזה לא כך אתה לוקח חופשה, תודה גם על כך. תודה שאתה מנסה כל הזמן לכוון ולדייק, לגעת במי שכותב/ת, וגם משתף בכנות בהרגשות שלך ונותן להן מקום. זה אנושי כל כך. ואיכשהו, לאור כל האירועים האחרונים, חזרתי וקראתי את השיר שבדף הבית שלך. אנושי, אנשים, הדדיות, תנוח היטב ותאסוף כוחות, גילת.

אודי שומר הפרדס, מצטרפת לכל התודות של רוני. נראה לי שכבר כתבתי פעם שלקחת על עצמך תפקיד אוקסימורוני, קצת בלתי אפשרי. ובכל זאת אני מרגישה שאתה מחזיק את הפרדוקס בשתי ידיים ומאזן כל הזמן ברגישות, תבונה והשקעה. אז תודה על זה, ועל המקום לנוח בו ולהיות וגם על כך שאתה שומר על עצמך. מאחלת מנוחה מתאימה וממלאת, נעמה.

אל תשאירו אותי לבד פה בעץ הזה...

תודה על שהינך... ותודה על המקום שמחזק ,עוטף ושומר.

לאודי, אני מודה לך על המקום הזה......... גן שמור שיצרת עבורינו. תודה שאתה עונה ברגישות,מכוון,משתף,שומר. הכל שלא על מנת לקבל פרס. אני כל כך שמחה שאתה לוקח חופש.זמן לעצמך ושאתה קודם כל שומר על עצמך. תנוח טוב,תאסוף כוחות תנשום וכל דבר שעושה לך טוב ומיטיב איתך. כל כך מגיע לך, שלך, הילה

מצטרפת לתודות :) אני רוצה לשתף אתכם שהגעתי לפה ממש כשהתחלתי בטיפול, די במקביל, כי לא ידעתי מה זה טיפול בכלל ורציתי איזושהי פרספקטיבה אחרת. אודי אפשר לי להתייעץ, להבין ונתן לי תחושה של שייכות למקום ובעיקר לא השאיר אותי לבד, בזכותו לא עזבתי טיפול...והמשכתי והיום יש פירות.. תודה והצלחה בכל. מיכל

אודי, תודה! על הכל! על המקום המיוחד הזה שלא ברור מאליו כלל. ובעיקר על כך שאתה מעמיד אותי במקום גם כשלא כ"כ נעים לי לשמוע את הדברים האלו. אז הנה, גם אני החלטתי לקחת חופש מכאן וכנראה שכיוונתי לדעת גדולים (:

תודה שאתה. תודה על ההכלה, על האנושיות, על המקום, על המילים הפשוטות, על החתירה לדיוק, על שימת הלב , על שאתה רואה וזוכר, על הנגיעה המרפרפת, העדינה שנשלחת מהמילים והיחס הישר אל הלב הקפוא. תודה על היושר והכנות, תודה שאתה שומר על עצמך ולוקח פסק זמן כשצריך (אותי זה נורא מרגיע, מראה לי שיש כאן מישהו שלם ויציב שלא נסחף, מישהו שאולי אפשר לסמוך עליו...).

בו איפשרת לנו להתבטא בשטף, ושעוד פתוח כאן והספקתי לחזור למחשב ולרשום את ההודעה :-) תודה שנתת לי מקום גם בימים יותר מופרעים שלי. אני מרגישה כבר הרבה זמו שצריך לשרטט את הפורום מחדש. עם כל החרדות שלנו משינויים. סוריקטה

כיצד ומי צריך להודיע לנכדים בני 3 ו 6 על פרידה בין סבתא לסבא? הנכד הגדול מאוד קשור אלינו הוא ישן א לינו אחת לשבוע לוקחים ומחזירים אותו מחוג. הוא אוהב לבלות איתנו הנכד הקטן פחות קשור אלינו

היי, הילדה-מרגישה אשמה.ממאנת לעזוב אותך רוצה לתפוס לך את הרגליים שלא תלך.......שוכבת על הרצפה בוכה ובועטת........מה?איך?למה? הילה הבוגרת-מבינה שיש לך חיים.ועבודה ומטופלים.כל כך מבינה כמה קשה לאחוז בחבל בכל קצותיו. מאחלת לך שבת מוארת.שבת בחיק המשפחה. אויר צלול אחרי הגשם והרבה ירוק בעניים. שלך, הילה

מבינה אותך מאד....

כן, מגיעה לך מנוחה טובה, אתה מאוד משתדל וככל שאתה משתדל נראה באמת שהתובענות כאן גוברת ונכנסים למעגלים לא רצויים. יאמר לזכותך, שבניגוד למנהלי פורומים אחרים אתה מנסה למקסם את השימוש במדיום הזה וזו משימה קשה מאוד אולי בלתי אפשרית מול קהל כל כך רעב ונזקק כמוני ישר כח!

אודי... :-( בדיוק כתבתי הודעת המשך וכשסיימתי ראיתי את הודעתך. ואני רוצה לכתוב משהו אבל אני לא יודעת מה כרגע. אז אני רק יכתוב בינתיים שתנוח היטב ותאסוף כוחות, במילים שלך, ולאו דווקא כוחות בשביל לחזור אלינו, פשוט - שכמות הכוחות תהיה מותאמת למה שמוציאים, ושיהיה סיפוק ולא אפיסת כוחות. לי זה נוגע כרגע בכל מיני מקומות , אולי אכתוב בהמשך, אולי לא, בנתיים להתראות וסליחה/ תודה/משהו מבולבל כזה, גילת.

חשבתי עליך השבוע, ונזכרתי שלפני שבחרתי את מקצועי הנוכחי חשבתי אולי ללמוד להיות פסיכולוגית, ואחרי שראיתי מה שאתה עובר כאן, אמרתי לעצמי, שלעולם לא הייתי עומדת בזה. ראבק! מה אתה חייב למישהו? אתה מתנדב כאן, עוזר לאנשים, נמצא כאן, ועוד יש טענות? בלי לפגוע באף אחד, אבל אני חושבת שהרבה מהבעיות של האנשים כאן זה המחשבה שאנשים חייבים להם! יאללה, חבר'ה עד שאתם מאמינים שכולם חייבים לכם תחשבו כמה אתם חייבים לאחרים? כמה אתם עושים בהתנדבות לאנשים זרים לכם לחלוטין? מה זה התביעות האלו?? מילא, רוצים להתפנק, להתרפק, גם נראה לי לפעמים מכביד, אך עוד לבא בטענות, ובדרישות? תהנה בחופשה, תעמיס לעצמך כוחות, ונתראה.

אודי יקר, סוף סוף... Take Care שלך, סוריקטה

היי אודי, כשרק התחלתי לקרוא כאן, לא הבנתי את כל הבנות שרושמות כאן, וכמה הן מתפעלות. ממך ומחכות לתשובתך. ורק כשהתחלתי לכתוב גם אני הבנתי כמה שאתה תומך ומסייע ונותן מעצמך עבורנו, אז תודה רבה לך וחופש נעים!

אם יש משהו שאני אוהבת בפורום הזה ושמשאיר אותי כאן . זה את הישירות הכנות והגבולות שלך .יישר כוח ..ושוב תודה באמת מכל הלב .

בהצלחה עם העיסוקים בעבודה שלך אודי מימה

ראית את ההודעה שלי מיום שלישי, רגע לפני ההודעה שלך שיוצאים להפסקה אמצע שבוע... רציתי שתראה.

אתה יודע? לפעמים אני לא מצליחה להבין אותך. אם אגיד שנעלבתי, אתה לא תבין על מה אני מדברת...

אתה לא עונה לי ולא מעלה הודעות או תגובות שלי תסביר לי מה כל כך לא בסדר בבקשה

מרגיש לי מזלזל ונוגע בדיוק במקום הכואב הזה של הנזקקות והנואשות לקשר למגע הצורך באחזקה הפחד שכל רגע הכל יכול להתמוטט כי הכל תלוי על חוט השערה לא הייתי בוחרת להיות במקום הזה אני יכולה לספר שאני עובדת ביותר ממשרה אחת ןמפרנסת משפחה ומממנת טיפולמ3 פעמים בשבוע ונלחמת כבר יותר משנתיים במוות וחיה בתוך סיוטים אבל משתדלת ללכת גם למסיבות חנוכה ולאפות עוגות יומולדת לכל אחד מהארבעה ובראש לשמוע צעקות וקולות ולראות זכרונות ולהרגיש כאבים ןסיוטים ולהרגיש לפעמים כל כך נחותה כשאומרים לי שההודעות שלי זהות בתחינתן

לא יודעת אם משיהו פתח אותו אבל היו שם כמה שאלות שהתייחסו לשאלה אם יש אדם שקרוב אלייך. ומה לעשות שהיא הכי קרובה אליי או בכלל. ותהיתי לעצמי מה זה אומר...הרי בסופו של דבר, בעתיד הקרוב או הרחוק אני לא אהיה איתה לעד, כך לפחות נראה לי. מה יהיה אז?

אבל ברצינות, אתה חושב שהיא מחליפה משהו? זה קצת מוזר בעיניי. אני חושבת שהכוונה שלי הייתה שאין לי עוד קשרים קרובים אבל אתה לקחת את זה לכיוון אחר. הצלחת בכלל להבין אותי?

וואוו... אודי וכולכם, קראתי את התכתובת הענפה שהתרחשה פה בעניין המעקב אחרי המטפל/ת בוואטסאפ... בתחילה לא כל כך הבנתי, איך אתם מצליחם להכנס לקבוצות סגורות של המטפל/ת שלכם ?! איך אתם מצליחים לעקוב ? קצת בדקתי יותר בווטסאפ שלי וגיליתי שאתם למעשה עוקבים אחרי הזמנים בהם המטפלים שלכם פותחים את הוואטסאפ.. התחלתי השבוע גם כן לעקוב אחרי הכניסות של אמא צביה לוואטסאפ שלה.. לאחר כמה שעות הפכתי לאובססיבית בעניין.. :((( כל כמה שעות נכנסתי ועקבתי... זה מאוד מעייף.. מתיש... הרגשתי שאני הופכת לאסירה של עצמי.. כאילו אמא צביה חודרת לי למוח ולאצבעות הידיים בלי שליטה... עכשיו חזרתי ממנה.. סיפרתי לה על כל עניין הוואטסאפ.. על הגילוי דרך הפורום, על מילותיו של אודי : שזה נראה לו לא נורמלי, אך הוא מבין שזו הנורמה כאן " סיפרתי על המעקבים שאני עושה אחריה דרך הוואטסאפ.. היא שאלה אותי אם זה עושה לי טוב ? עניתי לה שכן ולא. כן - כי אני מרגישה סוג של שליטה ??? במצב.. שאני יודעת שבאמת באמת היא קיימת. עובדה שהיא פתחה את הואטסאפ. ולא- בגלל שזו חודרנות לטריטוריה שלה. וגם בגלל שזה מתיש אותי והמצב של כלא פנימי כזה.. הצעתי לה שהיא תחסום בואטסאפ את האפשרות לצפות בזמני הכניסה שלה. היא התנגדה. היא הציעה לי למחוק אותה מרשימת המועדפים שלי בוואטסאפ.. 1. לא בטוחה שאני מוכנה לוותר על זה.. 2. טכנית, אני לא מצליחה לבטל, לא כל כך יודעת איך.. סיפור של מעקב בוואטסאפ... ואם זה לא היה עולה פה, אפילו לא הייתי יודעת על קיומו.. האם אני מצטערת על כך ? כן :((( ולא :)))) במבי.

מהרשימה. אבל אם את תורידי את האפשרות אצלך של מתי נראית לאחרונה לא תוכלי לראות אחרים. מבינה אותך לגמרי. אצלי וטוב שכך היא ביטלה את האפשרות. ז"א לא ראיתי בכלל שהיה לה את זה. מעניין אולי אשאל אותה אם זה בכוונה. את תהיה לה אז פשוט אמחק אותה לגמרי מהאנשי קשר. גם ככה לא ממש "מותר" לי לתקשר איתה דרך הטלפון וגם יודעת את המספר שלה בעל פה (ארבע ספרות ברצף של אותו המספר).

הצלחתי להוריד אותה מהוואטסאפ .. מצד אחד אני יודעת שזה נכון גם כלפיה וגם כלפי. סוג של שחרור וחופש שחוזר אלי.. מצד שני חסר לי כבר אפילו באצבעות להקיש את שמה בוואטסאפ בכדי לראות שוב ושוב ושוב מתי היא נכנסה לאחרונה.. חסר לי גם ללב ... ???? ואולי לא ?? הרי אמא צביה נמצאת כבר עמוק בלב שלי ,לא ? אז למה לי ההרס שבמעקב ??? ואולי אני עושה לעצמי ראציונאליזציה בכדי להפחית את הכאב ?? בכדי שהאצבעות לא יחברו שוב את אמא צביה לוואטסאפ ?? אתם רואים ??? כל דבר שאצל אדם "מן היישוב" כל כך קל ומובן.. ממני שואב כמויות של אנרגיה... במבי.

יש לי אנדרואיד. אני גם אשמח להוריד אותה ואת הפסיכיא'.

לי יש אייפון, אין לי אנדרואיד. אם אינני טועה אנדרואיד נמצא בגאלקסי, נכון ? אני הצלחתי להוריד באייפוןץ האמת, אני מאוד גאה בעצמי.. ואודי, תודה לך, המילים שלך נתנו פוש לעשיה הזו ... אודי , :) :(( תחבר את אמא צביה בחזרה לוואטסאפ שלי.. אני רוצה :((( אבל אני יודעת שזה הרסני עבורי.. בדיוק !!! כפי שכתבת.. ליל מנוחה לכם אהובים.

למה שאתן כותבות. אני כמעט ולא עוקבת....... אבל אולי גם אני אמחק אותו. במבי את כל כך מהיישוב.... הילה

הי במבי, האמת שלמקרא ההודעות כאן גיליתי שגם למטפל שלי יש משתמש בווטסאפ, וחוצמזה הוא גם מזמן אישר אותי בסקייפ. אני לחלוטין לא מחטטת ולא בודקת. הוא שם כי מספר הטלפון שלו בזכרון של הטלפון וזהו. סוריקטה

הי. בזמן האחרון קוראת פה רק במגע מרפרף. כאילו ניתק לי החיבור וצריך להפעיל מחדש אם רוצים. קוראת קצת שכואב וגם מה שמח וגם את הטעם בפה של חוסר טעם ... אודי כתבת לי על הודעתי האחרונה שקשה עם התחושה של היאוש והחוסר טעם פה . והיא - חודשחופש. כל החוטים שלי קצת מנותקים. ואולי קשה לי לקרוא אחרים כי אני מרגישה שהחוסר טעם הזה ממש כמעט מוחשי, אולי-שאין טעם שגילת תגיד שאין לה טעם כי גם ככה לכולם מסביב, לכל ה"ארוחה" אין טעם? לילה, גילת.

אודי, הי, לא בדיוק קלע לי ... אני קצת רוצה שתיגע שוב בעץ שלי.. ראיתי שנגעת שוב הערב בכמה עצים. אבל , אתה יודע, סתם בתור משאלה כזו. אולי אני רוצה משהו שאפשר להרגיש בעזרת החושים... חוש הטעם, והראיה, והשמיעה, והריח והמישוש.. אני לא שואלת מה הטעם, או אם יש...כי אין טעם לשאול מה הטעם... כ"א והטעמים שלו... והאברי חישה שלו.. אולי אני רוצה להגיד משהו ושהוא יורגש אולי לספר , אבל בטלפתיה, אולי לנסות להעביר מה בלוטות הטעם שלי מרגישות/לא מרגישות... וגם, כתבתי-הבלעתי, וזה אולי קשור לקטע עם הטעם על החופש שלה..ארוך.. אודי, התגובה שלך, בכלל לא הצלחתי להרגיש אותה, אבל אולי זה בגלל בלוטות הטעם והמישוש שלי. ואתה עושה כל כך הרבה פה. אאחל לך כבר מעכשיו סוף שבוע רגוע ושקט.וטעים. ;-) גילת.

כתבתי קודם לא יודעת למה לא נקלט מנסה שוב עצוב גבולות שמשתנים בבשר החי חותכים זה שפתח אותם גם זה שסוגר הטוב הוא גם רע שוב הבטחה שזה באהבה אלי שזה טוב עבורי איך אפשר להאמין לה שהיא ככה מתהפכת וכמו אבא מתנהגת . נשברת וקמה ושוב נופלת נאבקת עם עצמי לא ליפול לבור המוכר כל כך נאחזת ברסיסי שפיות ורסיסי אור ותקווה . לא לשחזר איתה .. ולא מצליחה להבין למה הכתיבה כל כך חשובה לי מה ההבדל בינה לבן דיבור ולמה מפחדת לדבר ישיר וברור מציבה אותי בחוסר ברירה להתמודד להתבגר ..מפחדת ולבד

לאניכולה לדבר. לא מפחדת לכתוב זה אחרת זה לא לדבר זה לא לשמוע זה לא להיות זה משאיר בלבד גם יחד והכי בטוח זה לא דיברתי אסור לדבר אודי לשאלה אם יש לי מה לעשות עם זה התכוונת שאני אדבר ....

שאולי אני לא יודעת להנות או שאולי שום דבר לא משמח אותי. לא יודעת איך לנסח את זה במדויק. זה עלה לי אתמול בהקשר למחשבות על מה שקרה בחול. הייתי כמה ימים לאחרונה בחופש קטן עם חברה וגם הרגשתי שהיא הרבה יותר "מתלהבת" ממני ואני בסדר כזה, לא מעבר. אני לא יודעת מאיפה זה בא אולי אני לא יודעת לבטא את זה או שאולי אני פשוט לא מרגישה שום דבר מיוחד. אני כן שמה לב שקורה שאנשים מתרגשים, מתפלאים לידי ואני לא. הדבר היחיד שחשבתי שאני אוהבת זה אחיינים שלי, גם לא את כולם וארצה להראות לחברות או למטפלת. אבל אם חברה תראה לי תמונה של הילד שלה או של אחיין שלה זה ממש לא מזיז לי ואצטרך לעשות את עצמי מתלהבת. אודי, מה אתה חושב? איך אני יכולה לדעת מאיפה זה נובע? מה אפשר לעשות עם זה? זה טוב, לא טוב?

היי חנה, אני כל כך מבינה אותך....... בעבר גם אני הרגשתי כך.אדישה. מה שקורה לפעמים שכשאנחנו קטנים יותר עוברים עלינו דברים לא נעימים. ואז אנחנו מכבים את הרגשות,מורידים את השלטר..... לכן חשוב שוב להרגיש כאב,כעס,וזעם. ובהמשך הלב נפתח לאהבה,שמחה והנאה. זה יכול לקחת זמן. איתך, הילה

מקווה שאכן כך. האמת היא שבפעמים האחרונות כ"כ כעסתי עליה ואולי על עוד דברים, שהיא כבר כינתה את זה זעם. זה לא משהו שהכרתי אצלי.

זה משהו שאני חושבת עליו ולא עלה לי איזה משהו לראש שמתאים. אני מתכוונת לדבר איתה על זה, לא בטוח שזה יקרה בקרוב כי הדיבור אצלה לוקח לי הרבה זמן.

טוב שעושים כאן קצת שמח. ולא על היום לחפור רק במה מכעיס ומה מתשכל. למרות שנכון להיות מחובר לכל הרגשות אבל לא יותר מדי. נכון אודי?

היי לכולןם, עץ-שמח של יום רביעי! (: טוב השבוע: - היה לי רגע טוב עם אחותי. - הייתי חולה (רגע, זה נהיה טוב!) וכל מיני אנשים דאגו לי ולשלומי. - שמרתי על עצמי כשהייתי חולה בלי ללכת לעבודה כשזה לא מתאים. - קיבלתי הודעה על ביטול שיעור של בוקר בשנייה שהתחלתי להתבאס מכך שבטח לא ארגיש מספיק טוב כדי לקום מוקדם אבל זה שיעור שקשה להשלים. זה היה תזמון מהסרטים. - אני שונאת לאחר, וביום שפיספסתי את האוטובוס בדיוק גם הצד השני איחר ולא קרה כלום. (; יום טוב, נעמה.

נעמה יקרה וכולם.. בא לי לנסות להשתתף.... מממ....מה אגיד?.. חייבת למצוא משהו.. אולי טוב שהוא רע? יותר מדויק קשה? הוא גם טוב? אז אני רוצה להגיד שאני יודעת שמאוד קשה לי עם המטפל שלי כרגע, ואנחנו לא מתקשרים בכלל, ומי יודע מה יהיה, ואולי נפסיק טיפול ואולי לא, אבל דווקא כל מה שעברתי - גרם לי לשבת ולכתוב ולכתוב הרבה דברים שהיו חבויים איי שם, שכן הייתי צריכה לפתוח אותם... אז כל זה גרם לי להוציא דברים מאוד משמעותיים ולכתוב אותם. דברים שלא אמרתי למטפל שלי, אפילו ששנתיים וחצי ביחד, דברים שלא הייתי מסוגלת להגיד לעצמי בפה מלא. ועוד משהו, הצלחתי. הצלחתי במשך שבוע שלם לא לכתוב לו כלום מאז הפגישה האחרונה שלנו, שזה משהו גדול בעיניי. אומנם זה גם משחקי אגו, שלא אכתוב לו כלום עם איך שהוא התנהל והיה איתי, אבל עדיין, הצלחתי. אז יש טוב בכל זה???:) אוהו!:) רחל.

לחלקיק של שנייה, ממש קטן, ממש קטן, ממש קטן, ממש קטן, הרגשתי שייכת פה. שלא כותבת רק שאלות של 'מה לעשות' ובורחת... שרואים אותי קצת. פה. רחל.

נעמה הי, ושוב, כל הכבוד על העיקביות שאת מעלה את העץ השמח השבועי.. :) והשבוע, העץ השמח נראה בדמיוני כרגיל עם כפכפי העץ ההולנדיות שלו, רוקד עקב אגודל,עקב אגודל, ובקצוות הכפכפים נטועות חנוכיות-חנוכיה בכל כפכף, ולחנוכיות -נרות דולקים, והשלהבות נעות מצד לצד עם ריקוד העץ ושולחות שובלי אור.. פסי זהב שממלאים באור רך ועוטף..עוד ועוד ועוד.. אתה שומע את עלוות העלים.. רגע..רגע.. הם משמיעים נעימה רכה.. כן.. הם לוחשים בקול רך :"באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש.. סורה חושך ,הלאה שחור, סורה מפני האור ..." וואללה... נסחפתי קצת.. :) אוהבת את העץ השבועי שאת פותחת מדי שבוע ביום רביעי.. אוהבת גם את הקביעות של היום שבחרת ואיתו את ממשיכה.. שאפו עלייך נעמה ! תודה גדולה לך !!! משהו טוב ? יש ! בשני היתה לי פגישה משונה כזו עם אמא צביה.. לא יכולתי אח"כ לתפקד כל כך. וכך גם בשלישי בבוקר..הרגשתי שקשה לי לתפקד. שאני לא מצליחה.. סימסתי לאמא צביה, היא התקשרה ונפגשנו גם אתמול ! בשלישי ! זהו יום שבד"כ לא אפשרי עבורה.. אחרי הפגישה הרגשתי שאמא צביה כזה עטפה לי את המוח בסלוטייפ.. עכשיו אני מרגישה טוב :) חיבוק ענקי לך נעמה, ושוב תודה ! שלך-במבי.

אני אוהבת לקרוא את ריקוד העצים שלך, את ההפלגות עם הדמיון... ואיך שאמא צביה עוטפת לך את המוח בסלוטייפ... אני יכולה ממש לדמיין את זה, אולי זה סלוטייפ כזה חמוד וצבעוני מקלמר של ילדים, סלוטייפ מחנות לחומרי יצירה וכשהיא עוטפת לך את המוח בסלוטייפ אז גם היא יצירתית וגם כל היצירתיות שלך שבפנים יכולה להיות ואת גם יכולה להתחיל להשתמש בכל החומרי יצירה שאת הכי אוהבת מהחנות... בכל הצבעים... איזה כיף... גילת

קיבלתי "מחמאה" ממנה השבוע (: וגם ניפגש בשני במקום בראשון אז יש לי פחות זמן לחכות.... נשאר לי עוד שבוע בערך עד שאעזוב את העבודה. זה לא בהכרח שמח, זה אפילו קצת מפחיד אבל מקווה שזה יפתח לי הזדמנויות חדשות והתחלה טובה. יהיה לי כמה ימי חופש עד שאתחיל את החדשה אז אני מנסה איך לנצל אותם וגם להנות. ניקיתי את הבית וזה נותן הרגשה טובה. מספיק, לא? אודי, אולי גם אתה תצטרף ? (:

באמת כל הכבוד. קצת חבל שהעץ מרגיש לי נעלם בתוך ים סוער. אבל הוא לא. אצלי - חגגתי את אחד מימי החנוכה עם אחי והיה נחמד. נולדה לי אחיינית חדשה השבוע. דווקא הייתי מאד חולה, אבל הסתרתי ודי שיקרתי. שזה פחות טוב. חופש נעים לכולם, סוריקטה

אתה צודק. אבל לפעמים אין מילים שיסבירו .למרות שאני כל כך צריכה שיבינו. מצחק, יש לי 2 ילדים על הספקטרום האוטיסטי. מבינה מאיפה זה הגיע. נמשיך לנסות?

היי רוני, טוב לקרוא קצת יותר ממך.. רוצה להכיר אותך עוד קצת... אפילו שהתוכן לא קל. בטח ההתמודדות עם הילדים מאוד קשה... זה לא פשוט בכלל. מעבר לכל התחושות שלך לגבי זה. וכן, תמשיכי לנסות. רחל.

היי, אם בטוב יש גם רע - אז הוא כבר לא טוב... הוא רע! ולא צריך אותו, לא?

אם בטוב יש רע, אז ברע יש טוב, ואין שום דבר שהוא "טהור" בטוב שלו או ברע שלו, לא? ואז אם מוותרים על המורכבות מוותרים על כל מה שיש בעולם. הכל חלקי ולא מושלם, וזה כואב. אבל נראה לי שלוותר על הכל עוד יותר כואב... נעמה.

אני יכולה להבין אותך. ונעמה- את צודקת אבל כשאני במצב כזה אין שום טוב לא בתוך הרע ולא בכלל, למרות שברור לי שכן.

איכשהו המחשבות הגיעו לטיול בחול והעברתי את הכל ובכיתי תוכ שאני נזכרת בכל מה שהיה. לא היה לי טוב. ומדי פעם אנשים שואלים אותי איך היה ואם אני ממליצה ואני מרגישה שאני צרחכה 'לשקר' להם ולומר שנהניתי...

כי אנשים מצפים שיהיה לי טוב.. לא יודעת. החברות הקרובות יודעות בערך. שי אחת שבכיתי לה כל יום בזמן שהייתי שם בטלפון. המשפחה למשל ידעה שחשבתי לחזור אבל לא יודעת שהיה לי רע רוב הזמן.

בפרט להילה ובכלל. עבר לי ומרגישה יותר טוב אני מרגישה תקווה בתוכי. סוף סוף.

מימה, נראה שאת כל כך מרוכזת בעצמך. על מה את מתנצלת? תקוה למה? איזה תקווה? למה את מרגישה טוב? אחרי ששוב שפכת הכל? איפה האחריות שלך? את בן אדם מבוגר וצריכה לקחת אחריות על מעשיך. גם אם פגעו בך את לא אמורה לפגוע באחרים. אני מודה שזה מפריע לי הכתיבה החוזרת ונשנית הזאת על העוול שנעשה לך. זה בן אדם זה לא מפלצת. קשה לי לקרוא את כמויות הכעס והתיעוב כלפי אשת מקצוע שרצתה לעזור לך. זה מעיק. ואת לא מקשיבה.את לא. גם אני צריכה לעזוב את הטיפול בסוף השעה. זה לא נקרא לחנוק גבולות לגרון. את חייבת התנצלות אמיתית לאותה פסיכולוגית. די.זה כבר בלתי נסבל.תחדלי בבקשה. שתפי אותנו בחייך. בתחביבים שלך.ברגעים טובים יותר או פחות. בסיטואציות שלך. בעולמך הפנימי. יש כאן מרחב מדהים.נצלי אותו. אני הייתי רוצה להכיר אותך יותר. תהיי יצירתית.תביאי את עצמך כולנו.בבקשה מימה. תהיי חלק מאיתנו. הילה

את יודעת שהגבול בין אהבה לשנאה הוא נורא מטושטש, לא פעם מביעים זעם, וזה בעצם תסכול על אהבה מתסכלת, כך שאני לא בטוחה שחברתנו מלאה זעם וכעס על אותה מטפלת, לי זה נראה יותר כתסכול על אהבה שאינה הדדית, והיא מגלה שהיא מתקשרת נפשית למישהי שבעצם רואה בה כפציינטית! זו סיטואציה באמת מתסכלת, בטיפול את חשופה, פתוחה, המטפל קשוב, אתך, שם רטיה, לפעמים יוד, אבל בתוך 50 דקות את מרגישה כאילו באילוזיה! ואת מימה זה מתסכל מאד. חשבי אם זה היה עם בעלך, ידיד או חבר קרוב, שהיית שופכת את לבך ואז היה אומר , או קיי ממהר עכשיו, להתראות, היית מרגישה כאילו ונתנו לך סתירה בפנים כך שיש כאן גבולות קצת מטושטשים, לא מאשימה את המטפלת, להפך, אני מבינה שבזמן שהיא מקדישה היא מצליחה לחדור עמוק, ולא נדרש ממנה מעבר, אבל עדיין מבינה את התסכול של מימה

כתבת ה'הנצלות לא' . לא מתקבלת? וגם עשית שגיאת כתיב- כתבת 'ההנצלות' במקום התנצלות. שזה משנה את המשמעות כי הופך להיות 'להנצל. הצלה. אז את ההנצלות שלי את לא מקבלת? זה נשמע שבאמת דחית את המילים של התקווה והטוב שניסיתי לבטא ושמת את כל המיקוד על ה'שוב שפכת הכל' כדי להתלונן שוב כמה זה בלתי נסבל בעיניך שאני עושה את זה. אני לא מחפשת להיות חלק מהמקום הזה ברמה היותר רחבה שאת מתכוונת אליה. מסיבותיי שלי. הפורום הזה שימש לי מיכל ומרחב לבטא את מה שאי אפשר היה לבטא במקומות אחרים.

חשבתי שאולי זה קשה כל כך לפעמים להרגיש דברים אצל מישהו אחר בגלל המקום הדומה שזה פוגש אצלנו. אולי בגלל הידיעה מה זה להיאבק בלהיות במקומות התקועים האלו. ועל יצירתיות, תהיתי האם אפשר להתאמץ בכוח להיות יצירתי? (זה קצת פרדוקס אולי) לא ניסחתי פה איזה שאלה ממש אבל אם בא לך לשתף במחשבות... גילת

לא רוצה להיות אני!!!! רוצה להיות כמו אותו ידיד שלי בטיפול שהולך לו טוב, רוצה להיות כמו כמה אנשים שמכירה ואצלו בטיפול, ולא מפסיקים להלל אותו!!!! לא רוצה להיות אני!! אותי וכמו ומי שאני הוא לא רוצה..!!!! אני אבוא לפגישות מסודר, אני לא אשגע אותו שקשה לי, לא אשלח לו הודעות, לא אהיה מבולבלת, מיואשת, שיקבל לטיפול את מי שהוא רוצה....אני אעשה מה שרוצה...רק לא להיות אני!!!!!

היי רחל, כשאת מתארת את זה ככה, זה נשמע מלא שנאה עצמית, פחד, חוסר אונים. אבל נראה לי שאפשר להעביר רעיון דומה בלי אלה - אני רוצה להשתנות. יש בי דברים שעושים לי לא טוב ואני רוצה לשנות אותם. אני רואה את זה כניסוח חומל למה שאמרת, כזה שגם אפשר לעמוד בו. כי את את, לא מישהו אחר. וזה נהדר, ותחשבי כמה מפחיד זה להיות מישהו אחר לגמרי. לשנות משהו בך זה להצליח להפריד בין הדברים בך שהיית רוצה לשנות למהות שלך. מה את חושבת? שולחת חיזוק מכאן. אני רואה כמה קשה התקופה שאת עוברת. אני מקווה שתצליחי/תצליחו להפיק ממנה טוב. (ושמחתי שהרגשת שיש לך מקומצ'יק, שרואים אותך. היה כיף לראות אותך) נעמה.

כמה כןאב וקשה אני קוראת לך בלילה וחשוך וקר.... אודי,אתה שומע?

לא רוצה לחשוב יותר!. לא רוצה להיזכר יותר!. אוף כמה רעש יש מסביב, שקט אני רוצה שקט. והיא לא נותנת לי שקט היא הפכה לחלק מהרעש. אני כועסת עליה שהיא לא מבינה את זה. אני לא אשבר אני לא אשתף אותה! נשב בשקט.

כתבת בסוף "נשב בשקט"... זה יפה. כי גם לאפשר לה ולך לשבת בשקט זה יכול להיות הרבה... רחל.

אני עונה על מבחנים לדוגמה ונתקלתי בשאלה שלא הצלחתי לתת את הפתרון עליה. אבקש את דעת המומחים בנושא: לדני (גבר) ציון IQ=95 לחברתו דינה ציון 120 =IQ מי מהם צפוי להיות יותר יצירתי? 1. אין לדעת מהנתונים היות ודני גבר ודינה אישה- ולכן לא ניתן להשוות ביניהם. 2. דינה. 3. דני. 4. סביר כי הם יאופיינו במידת יצירתיות דומה. אני יודע בכללית כי נמצא קשר נמוך/מתון בין יצירתיות למנת משכל עד 120 הקשר נמוך אך מעל היי קיו 120 הוא עוד נמוך יותר מה תהיה התשובה הנורמאלית יותר 2 או 4? יש קשר אז זה אמור להיות דינה? או שזה ד' מכיוון שאין בהכרח זה מקיש על סיבתיות? וגם מכיוון שהקשר כל כך נמוך אז סביר שהם יאופיינו במידת יצירתיות דומה (דומה זה לא מחייב שזה זהה אחד לאחד אבל יש דמיון ולכן ד' למעשה מתאים יותר) מה דעתך בנושא?

היי אודי התקפי חרדה, האם יכולים להיות תוצאה של ריטלין? כדורי שינה? גמילה מכדורי הרגעה? כמעט מתוך בדיחה לקחתי כדורי ריטלין (כנראה בהשפעת שר החינוך לשעבר), וזה עשה אותי לפצצת אנרגיה, שאלתי את הרופא ואמר שמי שאין לו בעיות בקשב וריכוז, כך זה משפיע עליו. אהבתי את ההרגשה, כאילו יש לי כוחות בלי סוף, לעבוד עם חשבון אין סופי של כוח. אבל עשה לי גם סחרחורות ובחילות. הפסקתי לקחת כדי לישון מזמן לוקחת כדורי שינה. בזמן האחרון בגלל מישהו במשפחה שאני דואגת לה, לקחת לפני השינה גם לוריאן. עכשיו בלי הריטלין ובלי הלוריויאן מרגישה כמו התקפי חרדה, עם תחושה קשה בידיים, כאילו לכל האורך רעד פנימי והרגשה כאילו לא יודעת מנין תיפול עלי הלבנה מלמעלה, הרגשה לא טובה, מתוחה. אתה מקשר בין כל זה לבין הרפתקת התרופות שלקחתי?

תודה על התגובות אביב, הילה, פרדייז וגם אודי כמובן.. כן, זה מרגיש מאוד מאוד לבד, ובעיקר מרגיש לי מאוד בוגדני, שהוא לא ראה אותי ואת הרגשות שלי, ועשה את זה מאחורי הגב שלי וביקש עוד להסתיר את זה ממני.. זה יותר קשה לי מהכל אודי..קשה לי...:( אני יכולה להתמודד עם זה שהוא יטפל במישהו שמכירה טוב, (אפילו שכבר מקנאה שהולך לו טוב איתו ולי לא) אבל לא יכולה ומתקשה להתמודד עם כל ההתנהלות והדרך שהוא בחר. אם הוא היה פונה ואומר לי ישירות לפני שקיבל אותו את ההחלטה שלו, ואומר שכן רואה את הרגשות שלי ויעשה הכל כדי שזה לא יפגע בי, ניחא. היה לא קל, אבל הרבה יותר קל מזה שנפגש איתו "בסתר" ואמר לו לא לדבר על זה עם אף אחד שלא אדע..וגם אחרי שידעתי וגיליתי (לא בכוונה), אז הוא לא ידע איך להתמודד עם זה, ותקף אותי מכיוון אחר, בלי להתייחס לרגשות שלי בכל הסיפור הזה... רחל.

היי, רחל זה כל כך מובן.אוףףף. מצד שני,יש אפשרות אולי,לנסות לעשות לזה זום שיקטין את זה. לנסות לראות את כל התמונה...... נראה שהוא לא מוותר עליך. אולי אני לא מבינה ערב טוב, הילה

אולי אתה לא כל כך מבין את פרץ ההודעות שלי אבל בשבילי להתלות על עצים זו גם זעקה לעזרה וגם הישג שאני בכלל זועקת אני יודעת שיש כאן גבולות שאתה מקפיד עליהם אבל מרגישה כל כך עלובה ומתחננת

שיום שלישי ומנוחה תשאר עוד קצת עד יום שלישי אני פוחדת וקר לי

אני בבלגן :( היום בפגישה עם אמא צביה דיברנו וזו היתה פגישה מאוד אחרת.. כזה כאילו מצליחים לראות כזה כמו חלקים חלקים שמתחברים לאיזו תמונה כזו.. משונה כזה.. אני בבלגן :( ניפגש רק ברביעי :( אני יודעת שאם אסמס לה, היא תתקשר אלי, תנסה להרגיע את הבלגן.. לא רוצה לסמס לה.. לא רוצה להפריע לה.. אודי, אני רוצה לשכוח את הפגישה הזו ושיהיה כזה רגיל.. כמו תמיד.. אודי :(((( אני רק רוצה להיות מכוסה טוב בשמיכה, להניח את הראש על הכרית וזהו :((

היי אודי, אתה יודע שאני קצת שונאת בנים. הם ילדותיים, טיפשיים, שטחיים ומטופשים בעיניי. בגדול, הם די מיותרים! אז אני מתעלמת מהם, כי יותר טוב לי ככה. אבל לא כולם, כי נניח בן הזוג שלי הוא אדם טוב , הגון וישר ...סבלני ומתחשב (מה הוא עושה איתי בכלל?) . וגם הילד שלי, הוא בוודאות יגדל להיות איש טוב ומכבד. אבל השאר -לפעמים זה קצת מרתיע ואפילו מאוד מביך אותי ...להיות לידם!

המטפל שלי בפגישה האחרונה אמר לי אני מבין למה כל הקשרים המשמעותיים שלך הסתיימו בפרידה, אני מבין למה הם ברחו, אני גם מרגיש ככה...(זה היה בהמשך לגבי אותו ידיד שהגיע אליו לטיפול...) הקשרים המשמעותיים שלי נגמרו בגלל שתמיד הייתי מבולבלת, היה לי קושי לתת לאמון, היה קושי של השני כשאני לא מאפשרת להתקרב, לשחרר, לסמוך... וכרגע, בטיפול... הוא מיואש ממני.. גם את המשפט הזה, שהוא נורא כשלעצמו מבטא את מה שקורה בינינו... גם את המשפט הזה שאמר ועוד הרגשתי שהוא אומר וכאילו יוצא מהכורסה של הפסיכולוג איש מקצוע, והוא אדם רגיל שעצבני ומוציא מילים בלי לחשוב... השאלה שלי, מה אתה חושב? יש טעם לנסות ולבנות משהו חדש עם המטפל? שיכול להיות שהקשר יכול להיות טוב באמת?? או שאולי עדיף ללכת למטפל אחר ולהתחיל מחדש ממקום נקי?... רחל.

חושבת שאת יודעת את התשובה תנסי לצאת מהמקום שאת נמצאת בו מבינה עד כמה נפגעת אבל כרגע זה מה יש אולי דרך המקום הזה תלמדי להציב גבולות לבטוח להאמין .. הוא מקצועי הוא יודע על הקושי שלך . אז תסמכי עליו . חושבת שאם תגידי לאותו ידיד מבלי לתת הסברים . תקשיב אני שמחה שאתה מטפל בעצמך אבל אני מבקשת ממך לא לשתף אותי בהליך שלך כי זה מזכיר לי דברים שאני לא רוצה לזכור . ואת לא תיתפתי לשאול לתחקר לדעת ..תתרכזי בטיפול שלך ורק שלך תבקשי מהמטפל שבשום פנים ואופן זה לא יהיה באותו יום ובסמוך זה אפשרי . המטפל שלך הרגיש מספיק נוח להיות איתך ישיר ולאמר לך את מה שהוא מרגיש . חושבת שמגיע לו קרדיט . תמשיכי בטיפול כמו שהיה קודם לכן . הרי באותה מידה אותו ידיד יכל להיות אצלו מבלי שידעת .. שיהיה רק טוב

היי רחל. אוף עצוב לי שהגעת למקום הזה..... נשמע מאוד בודד הילה

אני באופן אישי מאוד מעריכה כנות , ולכן הייתי נשארת ונלחמת על הקשר הטיפולי איתו. בהצלחה.

האם אין כובע של מטפל שלא מאפשר לו להשתמש בנקודות החלשות של המטופל כדי 'להיכנס' בו? המטפל יודע הרבה מאד מהנקודות החלשות, הכל פתוח לפניו, לעניות דעתי צריכה להיות כאן רגישות רבה מאד להשתמש בהם כלפי המטופל. אלא אם כן תאמר שזה טיפול בשוקר חשמלי כדי לעורר את המטופל אבל מתוך מה שהשתמע היה כאילו הוא 'חטף עצבים' ואני לא יודעת אם יש לו את הפריבלגיה לנגוע בנקודות האלו כשהוא חוטף עצבים. הוא בהחלט בן אדם ויכול להתעצבן, אבל לדעתי צריך לדעת את הגבולות שלו

עוד ועוד דף.., וזה מיועד למטפל שלי, אבל לא בטוחה אם אביא לו אותו בכלל.. אתה יודע שלא היה עובר שבוע שלא היינו מתכתבים לפחות פעם פעמיים בשבוע?! שלרוב אני יוזמת, אבל גם הוא לפעמים שואל לשלומי... ופתאום ריק. בפגישה האחרונה הנוראית בינינו, הוא אמר בעצבים שהוא לא מתנהל איתי יותר בהודעות,., והשתתקתי, אני לא כותבת לו יותר בלי נדר. ועכשיו הכל ריק, חסר. כל כך רגילה לכתוב לו, לקבל את המילים שלו.. זה ריק. חסר כל כך. למרות שנפגעתי ממנו כל כך. רחל.

רחל הוא צודק תחזירי את הטיפול לחדר הטיפולים . הייתי שם זה כואב זה קשה אבל זה הכי נכון

היי הילה, התגובה עבור הודעתך "מוגלה - טריגר", מיועדת לגולם שכתבה מתחתייך. כתבתי בפלאפון, וכנראה קצת התבלבלתי כשהזנתי תגובה. כשנכנסתי שוב לפורום וראיתי את הטעות, אז זה מאוד צרם לי , כי תגובתי נראית מאוד לא קשורה להודעה המטלטלת שרשמת. הלוואי והיו לי מילים מנחמות לענות לך עליה ואולי קצת לתמוך. כי מגיעות לך מילים שכאלו - את יקרה ורגישה. סליחה.

הכל בסדר.... וגם הגבתי לך, כך שיצא מאתגר. הילה

עניתי לך בהודעתך המקורית..

היי אודי, האם היית מתעצבן על מטופל ששולח לך הודעה בזמן שאתה בחופשה? המטפלת שלי בחופש.. רוצה לשלוח לה הודעה ומצד שני לא רוצה להפריע לה.. מה אתה אומר?

התגובה שלי לגולם הועלתה כתגובה להודעה של. הילה והיא ממש לא מתאימה שם, אודי בבקשה תתקן בהקדם אני רושמת דרך האייפון וכנראה שלפעמים יש טעויות. תודה!

אני מתגעגעת אליה. מאוד. מתי זה יעבור?

לבדוק לחזור להיות. געגוע אומר קשר טוב ...

ת'אמת? לא כל כך מבינה, חשבתי שאת כן הולכת אליה אבל יכולה לומר לך, שכל פרידה היא כואבת אבל ככל שעובר הזמן זה הולך ומתכהה, פתאום לא חושבים עליה שעה, אחר כך יום ואחר כך שבוע, פרידות ממי שאוהבים זה לא דבר קל

תודה על התגובות, אבל אני לא חוזרת אליה.

אז כל שנשאר זה לחתוך ממש לזכור את הטוב ולהמשיך איתך שומעת עד כמה זה קשה

לא נושמת קבורה מתחת לכל כך הרבה שכבות ואני לא נושמת. ישנה לבושה בשכבות מתכסה בשתי שמיכות מקופלת נרדמת נבהלת לא נושמת לא רוצה להיות אחראית לא רוצה להיות צייתנית גם א ני רוצה לצעוק ולבעוט ולהתנגד ולא להסכים לכלום ולא להקשיב לאפחד

של אחריות ושפיות אם אנוח הכל יקרע ויגמר באחת

הוא כפה עלי כשהייתי קטנה. הוא פגע בי. כשדיברתי איתו על זה ועל ההשלכות שגרם הרגשתי שהוא שם מסך ולא שומע. למה הוא עושה כך? אני רוצה שיהיה לו קשה. זה אומר שקשה לו אודי? אני רוצה שזה ירדוף אותו כל השנים? זה בסדר שאני חושבת ככה? קשה לי!! בבקשה אודי תעזור לי. הוא איש רע. הוא דוחה.

זה בכאילו, רוצה להגן על עצמו אבל תחשבי על עצמך ואיך את מתגברת הוא כבר יקבל את העונש שלו קבלי תמיכה מאחרים, ולאו דווקא מהתסכול והמצפון שאין לו

קודם כל באמת אל תפרסם אם נראה לך שזה ייצור סערה ..ממש לא שווה את זה אני יותר מהבין. בנוגע לוואטספ פייסבוק ושאר ירקות . היום הכל כל כך חשוף . מטפל שנותן לי מספר טלפון חושף את עצמו .בעיקר שהיום יש וואטספ כמעט לכולם . חייבת להגיד שלפני שהיה לי היה לי הרבה יותר קל . היום הרבה יותר קשה לי לעמוד בפיתוי ולא להראות לקטנים אותה . לא לבדוק לבחון וכן יש רגעים שזה מרגיש לי ברמת האובססיביות ומגביר את החרדה . מן הסתם הפחד לשתף בזה את המטפל שלא יראה לי את הדלת מאוד גדול ואז נשאר המטופל להתמודד לבד עם הרצון הזה להיות בטוח לדעת . במקרה כמו שלי חוסר ידיעה מפחיד וכשהמדע כל כך נגיש אז לא להרגיש בטחון . האם זה לא תפקידו של המטפל לשים גבולות לעצמו . אולי טלפון אחר למטופלים . בייחוד בפייס החשוף הרי אם אני חברה של חבר שלך אני רואה חצי קיר חושף מטריד לא נוח . לא למטפל אם היה מודע ולא למטופל שמתמודד עם הקושי לבד . אני יודעת שהוצאתי המון חברים שהיו לי כי גיליתי שהם חברים משותפים זה היה קשה . כי כשגרים באותו אזור מן הסתם יהיו חברים משותפים או סתם דפים עסקיים משותפים . והכי חשוב לי בעצם מהמקום שלי איך באמת מתגברים על האובססיה כשזה מגיע לשם . מודה שיש רגעים כאלה שקשה לי להציב לעצמי את הגבול מה גם שזה כאילו ברשות כי זה מה שהיא חושפת לעולם לא פרצתי זה זמין נגיש ומפתה ..

ולא מתחזה

אתה רואה אנשים כל היום עם האייפון לא מסוגלים להמתין לקבל מייל אובססיה ממש, התמכרות המונים

אני עושה את זה הרבה פעמים כשאני מרגישה שזה מוגזם ומחפש צרות. אבל מחזירה חזרה כי זה מרגיש לא בטוח שהיא לא שם ..קונפליקט בן החלקים ..אבל כן מן הסתם אתה צודק . תודה ואני בעד דברים לא פופולרים.

אני נושא איתי כבר שנים הרבה משקעים וקשיים שבאים לידי ביטוי בכל הבט בחיים שלי לפני כחצי שנה התחלתי טיפול מתוך ידיעה שבמצב שלי טיפול רציני ייקח כמה שנים ויעלה כמה עשרות אלפי שקלים הבעיה היא שעד היום אני לא מרגיש איזושהי התקדמות רוב הזמן אני מדבר מדי פעם המטפל (שהוא פסיכולוג קליני) מעיר או מציע תובנה חדשה וזהו אני ממש לא רואה איך זה יכול לשנות את מצבי ,יש לי סבלנות ואם הסיבה היא שבשלב זה המטפל עסוק בצבירת מידע שיעזור לו בהמשך אז אין לי בעיה( למרות שאני מתקשה להאמין שהוא זוכר את הכל ) בטיפולים הראשונים הוא רשם המון מה שהשאיר תחושה שהוא באמת בונה פרופיל אבל עכשיו הוא רק מקשיב , אני רוצה לדעת אם להחליף מטפל , אומנם המחשבה של להתחיל מ אפס מעוררת בי צמרמורת אבל אולי אין טעם להמשיך, מבחינתי הטיפול הוא אולי אחד הדברים הכי משמעותיים בחיים שלי ויכול להשפיע עליהם בצורה דרמטית איך אני יכול לדעת שהטיפול באמת מתקדם במסלול הנכון או לחלופין שכדאי לחפש מטפל אחר

מוזר, זה באג של התוכנה

אבל אני כל כך לא טכנית לא מצליחה להיכנס כבת שבע ועוד יותר משונה לא זוכרת את הסיסמא למייל של אלישבע כך שאני חצי מנותקת, ממש אופייני לי הבראוכים האלו בצד הטכני, ככה יש לי טכנאי צמוד כאן במשרד, אבל אתה מתאר לעצמך שאל אערב אותי כאן!

נראה לי שהחלטתי. הוא לא מאמין. יחכה ויראה.

בגרון בבטן בסרעפת מוגלה בכל מקום הוא נכנס וחדר וגמר מלפנים בתוכי נערי הזוועות יגיעו אליו ויהרגו אותו וישאירוהו בחיים כדי שיוכל לסבול ולגמור ולסבול ולעולם לא לחדול

קוראת אותך וכואבת איתך שומעת אותך תמשיכי לשחרר

היי הילה, נשמע שממש קשה לנשום. אפשר איכשהו לעזור לנקז? או להיות איתך עם המוגלה, שלא תהיי לבד? נעמה.

אני מפחדת להדביק אותך. מוגלה זה מדבק. הילה

היי הילה, אני דווקא רוצה להחזיק לך יד, להיות איתך עם המוגלה. אני לא חושבת שהיא מדבקת. היא כאב. וכאב יכול להיות מורגש גם אצל מי שאיתך, אבל הוא לא נדבק, כי הוא במקורו שלך. הוא יכול להתערבב בשלי, אבל אז נהיה יחד, ולא נוסיף כאב חדש שלא היה, אולי אפילו להפך, נוכל להקל. היא נפרדת ממך, המוגלה, הכאב, היא לא את. ואיתך אני רוצה להיות, גם אם המוגלה באה איתך, בלב שלם (גם אם בדרכי הוירטואלית המוגבלת). נעמה.