פורום פסיכולוגיה קלינית

חשבתם שאולי מסגרות נוקשות זה לא משהו שמתאים לכל אחד? למה הקליניקה הפסיכולוגית היא 'כזאת'? ולמה תמיד פסיכולוגים ממשיכים לומר 'תבוא לטיפול'? אבל מצד שני עומדים על הגבולות ממש חזק בצורה שהכי מוציאה את החשק להגיע. הפה שלהם אומר דבר אחד אבל התנאים שהם מפעילים ופועלים איתם כמו עלויות ונוקשות אומר משהו אחר

טיפול זה עבודה קשה לטנגו צריכים שניים לא צלח תמשיכי אלהה רוצה קחי אחריות על המקום שלך אבל די תפסיקי להכליל ולהאשים את כולם . מצטערצ יקרה . את מטרגרת ומחלישה משתדלת לא לקרוא כי זה מציף לחינם אבל מספיק בכותרות שלך לטלטל בטוחה שלא רק אותי . אני פשוט מעיזה כרגע לכתוב את זה בבקשה מימה כיתבי עלייך על הקשיים שלך עכשיו עלמה שתירצי תניחי למטפלים לנפשם . לא מתאים לך טיפול אל תלכי אבל תפסעקי להשמיץ את כולם . מצטערת באמת לא רוצה לפגוע אבל גם לא רוצה שיפגעו בי ...

מימה את צריכה טיפול כדי להיגמל מהאובססיה לחרף את הטיפול. קחי אחריות תפסיקי להאשים את כל העולם ואשתו. לא יודעת במה את עוסקת, אבל האם תמיד את במיטבך. ואולי זו הבעיה שלך, כי את תמיד מאשימה אחרים בכל הבעיות שלך, תחשבי, האם את מאשימה תמיד את ההורים, המורים, האחרים, המדינה, כולם אשמים??? את עושה לעצמך רעה בהתנהלות הזו שלך, את מרחיקה את הסובבים ממך, וכמה שיש לך טענות על אחרים, לאחרים יש על ההתנהלות שלך, אז די מספיקקקקק

פשוט לפעמים נזכרת ואז עולה מן דחף לזעוק שוב ולכעוס. אני לא שם בטיפול יותר כבר מזמן וכן מבחינות מסוימות ממשיכה הלאה, בקצב איטי אמנם אבל ממשיכה.

זוכר שסיפרתי לך שיש נושא כל כך מפחיד ומלחיץ שלא מדברת עליו!? ותמיד דוחה אותו. אז הפעם התארגנתי נפשית כדי שאומר אותו. ו....הצלחתי! כן הצלחתי לדבר עליו. זה היה קשה ועדין קשה אבל פחות. וכבר מרגישה שטוב שדיברתי עליו ועל הפחד והפאניקה שנכנסת אליה כל פעם מחדש. לא גמרתי נשאר עוד לעבוד. אבל את הצעד הראשון עשיתי בעצמי!!

מרגש כל כך . גאה בך את אמיצה תזכרי את זה בפעם הבאה .

אבל אם יש פתח קטן בסכר, אז הכל יפרוץ החוצה

אודי, איך הופכים את התסכול למשהו אחר? כרגע מדברות עליו שוב ושוב, וכל פעם הוא זז לפינה אחרת של החדר, אבל הוא נשאר גוש עיקש שתקוע בגרון. או אולי, אם הוא לא יכול להפוך למשהו אחר, איך ממשיכים לזוז כשהוא כל כך נוכח? אכזבה-תסכול-בדידות-ציפיות-אכזבה-תסכול-בדידות. כל פעם מתרחקות עוד קצת והסיכוי שהקשר לא יאכזב קטן וקטן, כי מרחוק קשה להיות יחד... מנוחת יום-שלישי רכה וטובה, נעמה.

אני לא יכולה להסביר כמה שזה מייאש... ואולי זו עבודה והתקדמות, ואני מאוד רוצה להאמין בזה, אבל אולי זה סוף גדוע ואומלל, התבוששות בבוץ שלא מביאה לשום מקום. עכשיו אני עמוק בתוך הבדידות שאחרי הפגישות האלה. ומקווה שאצליח לאגור כוחות ולעבור לשלב הציפייה, כי אם אפסיק לצפות אאבד איזה משהו שאהבתי שהיה בינינו. אולי את הקשר וההדדיות שבאים במקום החיים כיחידה מנותקת... נעמה.

פה, לא פה.. עברתי דירה. לפני כחודשיים. אחרי כמה מעברים. זה בניין של שתי קומות, שבכל קומה יש שתי דירות. בבוקר ראיתי בחטף את השכן שגר בקומה שלי והמשכתי לדרכי.. כשחזרתי כשנכנסתי לבניין התחלתי לרעוד, מסתכלת לדלת לידי, שאף אחד לא יצא. וככה בפחד נכנסתי לדירה. לא הבנתי מה עובר עליי. נכנסתי לדירה, נשכבתי במיטה, כיסיתי את עצמי ועצמתי עיניים, והבנתי. הוא דומה לו. להוא לפני 15 שנים. להוא שפגע בילדה קטנה שלא מבינה כלום. להוא. רחל.

איזו סטירת לחי קיבלתי ממנה. והיא אמרה לי במילים מפורשות שלא אכפת לה ממני. יותר כואב מזה? וככה היא חשבה לנכון שהיא צריכה להגיב. ואני לא מסלפת ולא מפרשת אחרת. יצא המרצע מהשק

אמרתי לה שאני רוצה שהשמיכה תהיה רק שלי. היא אמרה שבסדר. יכול להיות שאף אחד לא השתמש בה עד היום בכלל חוץ ממני... אבל מעכשיו היא רק שלי. היא הבטיחה לי.

להיפגש עם חלקים כואבים ולא מעובדים בנפש דיבור פנימי שהוא כל כך מסובך ניסיתי לדבר על זה פעם והוא לא הבין וגם הילדה מבפנים פתאום כל כך ברורה שזה ממש מבהיל אודי תודה שאתה פה לאסוף אותי בימים קשים. אני אוהבת אותך. הילה

אחר הצהרים ישבתי בחוץ בתוך השמיים היפים של סוף היום. מנסה להרגע להיות הגיונית שקולה לחשוב מה אני עושה כאן ולאן אני הולכת. מנסה לאסוף פירורים של שקט מבחוץ ומבפנים וליצור לעצמי לרגע מקום בטוח מנותק מכל הוויה של מציאות. לא הצלחתי לענות לעצמי. אודי אתה יכול לספר לי את סוף הסיפור?

והיום זו הפגישה האחרונה שלנו ובחמישי עוברים למקום אחר... מה שבטוח שזה יהיה מעניין (:

אני חושבת שאני צריהכ ללכת מפה מרגישה כאילו ברגרסיה כי במקום כזה היאןש אולי יותר נוח מפ י שאינו בא במגע עם העולם החיצון ולכן וא מתגבר, היאוש וגם הדכאןו. אני אבקש ללכת מפה היום. מה אהת חושב אודי?

אתמול לא יכולתי להגיב לך . קשה מטרגר . אבל רציתי להגיד לך .כואב מה שהיית צריכה לעבור . רק שתדעי קראתי אותך ואני ככ מבינה .

הי אביב11 תודה על התגובה. באמת שלא התכוונתי "לטרגר".

זה בסדר מטורגרת מכל מה שזז . בחירה שלי לקרוא או לא .. יקרה קראתי מה שכתבת לבת שבע דוחפת את האף ועם לא נכון לך זרקי לפח . ברור שהכתיבה לא תוציא את המגב אבל היא תוציא את הכאב ומותר לך לכאוב גם אם את מבינה מאיפה ולמה ההתנהגויות האלה של אמא ,עדין לך זה לא הגיע והבור של חוסר יד אוהבת וחמה כואבת .שולחת לך יד לשישי הקרוב שיהיה קל יותר גם אם פחות מנצנץ,תאמיני לי מנסיון לא קורה כלום וזה לא עושה אותך פחות טובה .

אתמול אסור לי לכתוב אסור לי להיות במקום חזק . להיות אני ... הם ישר מגיעים להרוס ..פוחדת פוחדת פוחדת עד מחר כל כך הרבה שעות אני לא יודעת איך להחזיק .. עוד פעם אני לא אצליח להגיע וחצי פגישה אני אשתוק מהפחד.. למה אודי ? למה לא יכולה להיות במקום של הכוח והאומץ בלי ההרסנים האלה . הקטנים בוכים פוחדים ..כל "הפנימייה" שלי גועשת סוערת המון רעש פנימי .אני עוד פעם הולכת לאיבוד בתוך עצמי ...

כתבתי לה שאני אוהבת אותה לא יודעת למה? זה פשוט יצא ממני... בצורה מאוד פשוטה ואמיתית לא באופן רומנטי, כן? סתם באופן רגשי... איך אני אוכל ללכת אליה שוב? ועוד אחרי שאמרתי דבר כזה? היא בטח צוחקת עליי ומגחכת , מספרת לכל הקולגות שלה על המטופלת ההיא , "הילדותית" שכותבת לה מיילים צבעוניים, עם פרצופים...שלא מביטה עלייה כל הפגישה...ואז מרשה לעצמה "להתפרע" במילים: לריב או לאהוב..אותו מטבע, לא? איזה בושות עשיתי לעצמי. היא בטח תעלה את המחיר, הנצלנית הזאת! היא הרי יודעת שאשלם לה.... כי אני אוהבת אותה. אוהבת. אוהבת. אוהבת. אבל מרחוק, כן? שלא תתקרב אליי! שתתרחק ומהר!!!! שתכבד את המרחב האישי שלי, ואת הגבולות שלי... ותפסיק לחפור לי בשאלות אישיות וחודרות חחח, כלום אני לא אספר לה! מי היא בכלל? אני שונאת אותה.

זו תכונה ישראלית טיפוסית להתבייש לומר למישהו שאוהבים אותו, אפילו הורים יגידו זאת לעיתים תכפות לילדיהם לכי לארה"ב ותשמעי את המילה הזו כל הזמן, בין מורים לתלמידים, בין חברים, בין בני משפחה לא רואה שום דבר מבייש בזה שאמרת לה שאת אוהבת אותה, להפך! אל תרגישי רע עם עצמך

את ההודעה הקודמת בלילה. קמתי בבוקר וזכרתי שכתבתי משהו למישהו אבל לא הצלחתינלהזכר.. עכשיו נזכרתי. אז אם זה מבולבל זה בגלל ההשפעה של הכדורי שינה שלקחתי..

אני לא יודדעת מה נמצא אם הוא נמצעמ איפה הוא והאם כגאי ליצאותו

לאכול תפוח חתוך לפלחים ירוק רענן התפוח הוגש לי על צלחת לידי יושבת האחות האכילה הפכה למשהו אינטימי לא רוצה שיראו אותי אוכלת ההשתדלות שאוכל מעלה בי דמעות אני לוקחת פלח מהצלחת מקרבת לפי ריחו נעים וירוק ורענן אני נוגסת בתפוח נגיסה קטנה ומתחילה ללעוס הועם התפוחי המוכר הופך פתאום למשהו דוחה אני לא מצליחה לבלוע מתנצלת באמת לא מצליחה תסכול נוראי רפלקס הקאה מוציאה את התפוח הלעוס מפי ובוכה כל כך בוכה שלא יכולה לנשום הזעם מתגבר על הכשלון רק תפוח רק פלח אחד לא הצלחתי אפילו נגיסה אחת אני רוצה לפגוע בעצמי מנסה לתלוש את המחט הכל בגלל תפוח עכשיו ידי קשורות

על עצמך זה לא עוזר זה מרעיל . את עושה מה שאת יכולה . בפעם הבאה תצליחי גם לבלוע . יושבת לידייך כאן בשקט .את לא לבד

אני קוראת לך את שומעת? אני קוראת לך בלחש במילים שקטות בקול עדין תרחמי על הילדה טוב? אם לא על הגדולה לפחות על הילדה תטפלי בה יפה בבקשה...... נשמע מאוד קשה מה שאת עוברת רוצה לשלוח לך קצת רכות..... אולי תוכלי להסניף אותה? הילה

שלום אודי, לי קרוב משפחה בן 16, בריא ושמח, פתאום לפני שנה נכנס לסוג של עלפון, אחרי זמן מה הוא מתעורר כאילו לא היה כלום. הנער עסר סדרת בדיקות רופאיות כאשר אלו סימנו למצב תקין. המצב חוזר על עצמו בערך כול שבוע, אנו אבודי עצות. לכאורה מדבריו נראה כי הבעיה נוטה לצד הנפשי , אולי מצב חברותי פגום או דיכאון כלשהו, אך מה שמוזר כשהוא מתעלף בזמן העילפון הוא עושה תנועות בידיים כאילו רוצה להרביץ למשהו או כאילו רוצה לצאת מבריכת בוץ , נראה כאילו במצוקה נפשית. מה לדעתך קורה פה ? אני סמוך שלך יש דעה איתנה!

אודי..... אתה מוכר וגם המטפל..... ביום חמישי בקושי הגעתי לטיפול לא הצלחתי לשבת נכנסתי ויצאתי כמה פעמים ישבתי בדשא וקטפתי עלים ואז כשנכנסתי הוא שאל הרבה שאלות אם לוקחת תכדורים?(אני לוקחת) אם קרה משהו מיוחד עם איזה גבר(לא קרה) ועוד ועוד הייתי מתוחה הכתפיים שלי כמו שתי אבנים הוא הכין לי תה מתוק ואז שכבתי והחזיק לי תיד.... ואמר לי לנשום....... ואמר את תצאי מזה אני מחזיק אותך את תצאי מזה...... סיפרתי לו על הטרוף ועל זה שניסיתי לבלוע את העולם ביומיים. והוא ביקש שאני יעצור.ושאי אפשר ככה. אמרתי לו שיש לי משמרת והוא אמר שכדאי שאלך הלכתי וזה קרקע אותי..... הוא אמר שיש לו רעיון מוטרף שאני ילך לעשות מסז. ביום שישי שוב באתי והוא אמר שעוד לא יודעים עד הסוף מה קרה..... שאלתי אותו אם זאת מחלת נפש והוא אמר שלא שאחרת לא הייתי מצליחה לתפקד ככה בשתי עבודות..... הוא אמר שזה חרדות משתקות בעוצמות מאוד מאוד גבוהות ושזה מפחיד ומבהיל..... ביום שבת עשיתי מסג וזה עזר עכשיו גם הרחוב שאני גרה בו מוכר גם התיק שלי והפלאפון שלי. אודי. תודה שאתה מחזיק. עדיין קשה לי עוד לא חזרתי לעצמי.

איתך. את אמנם לא מכירה אותי .אבל מכירה את ההרגשה . נותנת לך יד מרגישה אותה . יחד יותר קל להתקרקע . את לא לבד . איתך

תשמחי שאמרו שאין לך מחלת נפש גם על החרדות הללו את תתגברי, את צריכה להיות מאד מרוצה ממה שקרה אבל..... קראי את הפוסט שלי בעניין רופא שהייתי אצלו תזהרי! לשכב על המיטה הוא מחזיק את ידיך לוחש מילים שנעים לשמוע יכול לשים אותך בסיטואציה שלא תרצי להיות בה שלא תפלי מהפח אל הפחת סתם אזהרת מסע המון הצלחה לך

עברתי עכשיו על הודעות ישנות שלי כאן, ופתאום הבנתי - כל הדברים שאני כותבת – הם בעצם אותו הדבר. כבר המון המון המוון זמן, שאני אומרת את אותם דברים בדיוק. בלי שינוי . אפילו לא קטן. הכל זהה לחלוטין. ואני ל א ש מ ה ל ב וממשיכה לכתוב.... ופתאום, עכשיו, זה מכה בי. ומה שבעיקר מזעזע אותי, זאת ההבנה הכל כך ברורה הזאת - שאני שטוחה, ריקה, משעממת, פשוטה, לא משמעותית. ה כ ל א ו ת ו ה ד בר כ ל ה ז מ ן בחיי שזה מביך להיות אני... מביך ומשמים וקודר ומייאש. (וגם קצת מבחיל אותי עכשיו, להיות עצמי. עם כל האמוציות האלו, המכובסות, המשוחזרות, שמתגלגלות בתוכי שוב ושוב ושוב.... ואני אפילו לא הרגשתי.)

טוב, אני מודעת היטב לזכויותי כחולה, מכירה את הפאן החוקי והפאן האתי, ועם כל זאת מה שקרה היום הוא שערורייתי. ומעשה שהיה כך היה. אני צריכה לקבל טיפול רפואי מסוים, ואני צריכה להגיע בקביעות לרופא. הבחנתי לפני כחודש, שלמרות שלא נאמר ולא נעשה שום דבר שאינו ראוי, היה בחדר מתח מיני. החלטתי לבקש מבעלי שיצטרף אלי לטיפול. הוא אכן הגיע בפעם הקודמת, הרופא שאל מה קרה, אמרתי שכך נוח לי יותר, וזה עבר. היום הגעתי שוב עם בעלי, ואז הרופא שואל מה זה, אמרתי נוח לי, ואז הוא אומר, לא, לא נוח לו!! ואני כאן הבוס ואני לא מסכים! (אני מודעת לזכויותי כחולה שהוא חייב לאפשר לי זאת, אבל לא הייתי מעוניינת בעימות אתו, אני צריכה אותו), עמדנו שם כמה דקות בעלי מסתכל עלי, אני עליו, ואז בעלי ואני יצאנו החוצה ובעלי אומר, מילא כנסי, וזהו. נכנסתי, ואז שואל אותי הרופא תגידי לי מה קרה, מדוע? אמרתי, רוצה לשמוע את האמת, אומר לך, מלבד הטיפול יש כאן בחדר ערך מוסף שהוא לא טוב ולא רצוי, וכל הסיטואציה כאן היא LOSE LOSE אז למה להיכנס אליה? ומה אומר לי החצוף? מה גם שאת כל כך אסרטיבית ואין מצב שלא תקבלי מה שאת רוצה, גם מאבן תוציאי מים! (יאני, בא לומר לי שיהיה כאן שניים בטנגו) אמרתי לו, תקשיב אלי, אני לא רוצה להיכנס לפינה הזו, היא רק תביא סבל, ואם אני אסבול אני אדאג שגם אתה תסבול, כך שעדיף לך ולי ששום דבר מעבר לטיפול לא יהיה בחדר הזה, גם אם לא נאמר או נעשה דבר שאינו ראוי. כאשר הוא הבין שאני רצינית בעניין, אז הוא הואיל בטובו לומר לי שבפעם הבאה יואיל בטובו להרשות לבעלי להיות בחדר. אבל מה עצבן אותי? שתוך כדי שאני אומרת לו את האמת בפרצוף, הוא מנסה לפלרטט, ולתת לי להבין שיש על מה לדבר..... וזאת, לאחר שהוא רואה שאני מביאה את בעלי אתי, גועל נפש בריבוע! איך אומרים צריכים גנב אז מורידים אותו מהתליה, אני צריכה את המומחיות שלו, וממילא לא אריב אתו כעת. אבל היא אמר כל מיני משפטים לתת תוקף לכך, שהמתח המיני שחשתי בו לא היה דמיון!

לא מכבים אש עם נפט מעבר לעבירה האתית, שלא זה מה שמעניין אותי כרגע אני מסתכלת על הסיטואציה בפני עצמה. כאשר יש מתח מיני בין שניים, שניהם בטנגו. והנה הוא רואה שאני מנסה לצאת מאותו ריקוד, מביאה את בעלי, וכאשר הוא משוחח אתי כרבע שעה על הנושא אני מבהירה לו: "הגעתי לטיפול רפואי נטו, אני רוצה סטריליזציה של כל מה שקורה כאן, ושאצא רק עם טיפול רפואי ולא עם שום ערך מוסף." ואז מה הוא עושה, משדר לי, שהוא בקטע וכמה אני חכמה, מוצלחת, אסרטיבית, יפה וכו'. מה הגועל נפש, אתה רואה שאני מנסה לצאת מזה, נכון? אז למה אתה שופך נפט לאש הזו שאני רוצה לכבות? כדי להגביר את המשיכה ההדדית? הבהרתי לו שהיחסים ביננו אין בהם איזון, יש לו כוח יותר ממני בכל הנוגע ליחסים, ולכן כל מה שקורה כאן לא מתאים לי, ואני רוצה נטו טיפול רפואי. הוא ממזר, ואני בעוונותי נמשכת לממזרים, לא בתור בני זוג, אלא זו משיכה מינית + אתגר, דווקא כי הם כאלו ממזרים, וחזקים בתוך תוכי יש לי אתגר 'לכבוש' את זה. לכן אני יודעת כמה מסוכנת הסיטואציה הזו. אבל, דווקא כי אצלי אין אופציה בעולם לבגוד בבעלי, זו אופציה שפשוט לא קיימת. (מתכוונת לבגידה פיזית, אם כי אני רואה גם ביחסים אחרים בגידה!) הרי הסיטואציה שאני יכולה להיכנס אליה יכולה להיות קשה ביותר, הייתי בסרט הזה פעמיים, וכמעט לא יצאתי ממנו בחיים, פשוטו כמשמעו. אז עכשיו אני בורחת כמו מאש. אז הוא מנסה ללבות את הלהבה, כשהוא רואה שאני מכבה אותה? זו נבזות אמיתית, כי באיזה שהוא שלב, היה לי קשה עם המשיכה הזו, והפסקתי את הטיפול, ואז ראיתי שאני חייבת את הטיפול (שאגב אני עושה אותו בפרטי ומשלמת עליו אלפי שקלים!) ורק כאשר מצאתי תעצומות נפש להתגבר, בתוך תוכי, ולכן החלטתי גם להביא את בעלי המשכתי והוא, מה מנסה לעשות? להיפך, לעשות לי את זה יותר קשה להתגבר. אמרתי לך תדע לך שאני עלולה להיפגע מאד מאד, ואם אני אפגע גם אתה תפגע אני חושבת שכאשר הנקודה הזו חלחלה הוא התעשת. אבל נשארתי מבולבלת עם הרגשה לא טובה

זו לא בדיקה, אלא טיפול, ולכן זה עוד יותר דורש שמישהו יהיה אתי בגלל הסיטואציה. טוףףף, נמשיך הלאה

לא מתאים או לא מתואם ביננו?

אודי יקר, קבעתי פגישה בזכותך!!! שוחחנו על כל התחושות, על חוסר ודאות ועוד. היא הציעה פגישה ארוכה וכך היה, לבסוף החלטנו לקבוע לפחות לחודש הקרוב פעם בשבוע יום ושעה קבועים, כמו קסם... זה עשה לי פלאים בהרגשה, יותר שיתפתי, הרגשתי יותר קרבה אליה ושאכפת. ובררנו האם באמת זה בגלל המצב הכספי או משהו אחר.. כנראה זה גם ישב על עוד דברים של חוסר יציבות בפגישות...והיא ממש באה לקראתי בתשלום והכל :) דיברנו על המקום של שחור לבן, הכל או כלום שהרגשה זו חזרה אליי ועוד הרבה דברים..אבל הכי חשוב ההרגשה שהיא איתי, שהיא לא עוזבת שדלתה תמיד פתוחה אליי ואני בוחרת אם להכנס בה ולכן היא נותנת לי את הבחירה...היא סיפרה לי את הבדיחה "כמה פסיכולוגים דרושים להחליף נורה?" מכיר? אחד רק בתנאי שהנורה רוצה להידלק :) אז החלטתי שאני רוצה להאיר, בשבילי ולאחרים :) אני אוהבת אותה ואותך...אתה מחולל פלאים שתדע. חזרתי בזכותך! מיכל

תודה על מה שכתבת לי , חשבתי על זה כל השבת וקודם כל אני מתכוונת לדבר איתה עכשיו זה הזמן הנכון מעובד נקי ברור , שאני- באני מרגישה ... , ולא באת - אמרת עשית .. אודי מברכת על הכוחות שלי שכחתי אותם בתהליך התמכרתי ליד שלה להכלה שעטפה כל כך שכאב . מקווה שהרגיש אותם גם שיהיה טוב וחזק ובטוח ...מפחיד אותי להרגיש חזק וטוב ובטוח אבל אני חייבת לנסות לצאת מהקונכייה שלי אחרת לעולם לא אדע ...כבר יצאתי בעבר אבל הפעם ממקום אחר . לא ממקום שאומר יש לי כוחות אני יכולה לבד , לא צריכה אף אחד . כי אם ממקום שאומר יש לי כוחות ותודה שאני לא לבד ... שכן / רחל איני רואה אותו. אבל אני זוכרת. זוכרת אל נכון: הוא כאן, ישנו. מפחד בלילות מגן לי ומשמרת ריבוע אור זהוב של חלונו. לו אך זכרנו: יש! לו אך ניתן לדעת: יש מי בלתי נראה וודאי כאור, וזכר קרבתו כיד מרגעת על מצח מיוזע של עייפי מגור. מתוך "שירת רחל", הוצאת דבר

אודי אין לי אוויר, ולא אני לא יכולה לשתף אותה. אני לא רוצה לשתף אותה . משהו גרם להתרחקות ואני לא יודעת להצביע על מה. אני לא רוצה ללכת .

היא אמורה להבין לבד...

אולי את משדרת משהו אחד, ורוצה שהיא תקרא בקלפים משהו אחר?

מאז שיראו שיעזרו מבלי שנדבר . היום את יכולה צריכה לדבר אחרת אף אחד לא יכול לעזור לך. כיתבי ותני לה לקרוא . אל תיבחני אותה יותר את מפסידה חבל .

אודי... אני... לא יודעת איפה הסוף שלי וההתחלה של הטירוף. הכל כל כך מבולבל. וכל כך עמוס, ומציף. ומבולבל ועמוס ומציף... זה משהו רחב ועמוק ושטוח שאין לו התחלה או סוף או קצה. אבל זאת גם לא ספירלה – זה לא נכנס פנימה. זה רחב ואוורירי ודליל בחמצן וערפילי וטובעני. מלא במחשבות שאני לא רוצה לחשוב. מחשבות ריקות, מזויפות, שאני מנסה לא לחשוב, ובכל זאת הן משוטטות לי בראש, ומסביב, ובכלל.. זה לא נגמר. אף פעם.

זר מנוכר מפורר הרגל והיד מי זה אני?

הילה, לא יודעת אם זה עוזר במשהו, אבל רק רוצה לומר לך שאני כל כך כל כך מבינה...

נותנת לך יד . ככ מבינה אותך יודעת שקשה מזכירה לך שזה רק גל. כשהמים העכורים והמבלבלים יעזבו תיראי שוב רגל ויד יותר ברור ...

אילו מילים מאד עמוקות צריכה להפנים ולראות איך אפשר ליישם, אבל זה נשמע אפילו פואטי, מלבד מה שיש בזה המון תעצומות, תודה אודי

היי, למה לי לאהוב אותה בכלל?? לא אכפת לה ממני מהקשיים שלי... אכפת לה רק מהכסף היא פוגעת בי מעליבה ומתנשאת אני רוצה שתלך שתלך ממני כבר...

שלום אודי .אני בן 24 ומאובחן כחרדתי בעיקר ממחלות ומחשבות טורדניות על נטיה מינית והקשר הזוגי שלי. ניסיתי טיפול קוגניטיבי שלא צלח ואז עברתי לציפרלקס. כשהייתי נער חוויתי בלבול מיני שתואר כנורמלי על ידי המטפלת.הייתי מאונן על נשים וגברים וזאת כד שהכרתי את הבת זוג שלי שהיא הראשונה הרצינית וכמובן הראשונה עמה התנסיתי מינית בגיל די מאוחר 23. אני חרד מאוד מלהיות הומו ושיתעורר בי צורך לאונן על גברים. אני איני הומופוב בחיי היום יום לא בעל דעות נגדיות כלפיהם ואף היו במעגל החברתי שלי במהלך השנים הומואים וזה לא עורר או הפריע בדרך כלשהי. אני גם חש מבוייש מהעובדה שסרטי גייז לא מגעילים אותי כלומר אני לא נכנס אליהם מהעדפה אבל לא מגיב בדרמטיות. אני חש אשמה על הפעמים שאוננתי מול תמונות של גבר מה שכן זה מעולם לא היה על גברים מקיימים יחסי מין אלא רק על מודל הגבר ומטפלת הסבירה לי את זה שייתכן וזה קשור לבעיית דימוי גופני שלי והמוח מעניק לקנאה הזו אפקט מיני.קשה לי להאמין לזה משום מה. בזמן בזה מופיעות לי מחשבות מיניות על כל הסובבים אותי בייחוד אלו שנראים טוב בעיניי או לחילופין משדרים סוג אדם שהייתי רוצה להיות. תופעה ששמתי לב אליה היא שהמחשבות מופיעות לרוב מול אנשים שיש לי עימם קירבה חברית וזה גורם לי לבושה. ניסיתי להסתכל בפורנו גברים והיה מרגיש כאילו כל שניה עומד לי אבל הסתכלתי ולא עמד והסבירו לי שבמצב חרדה כזה יכולה לוותר זקפה עקב זרימת דם זה נכון? והאם יכול לוותר אפקט של נטיה מינית עקב הערצה קנאה או חברות טובה?ומה דעתך לגבי טיפול היפנוזה ? אני חושש שבהיפנוזה יתברר שאני הומו..תודה על ההתייחסות .

להתחבר לעצמי ולדעת מה אני רוצה באמת

מאוד מאוד

אודי מרגישה שבאת

מערבולות של שיהנ וחלומות ויקיצות קצרות כך עבר כמעט כל סוף השבוע בלי מבקרים מנותקת לא ידוע עד מתי ולמרות הכל מחפשת מילים שיוכלו לגעת אודי תשלח לי מילים בבקשה

אודי, קהות רגשית כלום לא אכפת לי פתאום. עדין מונחת מחוברת לאינפוזיה לא מצליחה לאכול. לא רציתי להתעורר איבדתי תחושה של זמן או מקום רוצה להיות לבד

היא זרה לי מנוכרת הגוף הזה כלום לא מוכר

היי אודי אתה מוכר וגם הפסיכולוג שלי

תנו לאנשים חסוכים רגשית וכמהיי אישור קצת תשומת לב, הקשבה, קצת מחמאה לנרקיסזם, קצת יחס, קצת תחושת שייכות, תנו להם איזה אידאה להזדהות איתה, תנו לאנשים אבודים משמעות, תחמיאו להם ותשאלו אותם איך הם מרגישים ומה נשמע, כאילו שאכפת לכם, דברו איתם קצת על חייהם, תגידו להם שהם מיוחדים ולא עם כל אחד מתאים לכם לשוחח או לחוש חיבור, תנו להם תחושה של נבחרים -וכך תקנו אותם את נפשם ואת נאמנותם לנצח, ואז תנקבו במחיר שלכם ותעשו עליהם קופה נאה כי מי שיש לו צרכים רגשיים חסוכים ולא רואה את הציניות שמבעד לכל ושפושה בכל והנצלנות.

היי מימה, אבל הרי טענת מול המטפלת שלך שהיא שמה גבולות ולא נתנה לך מה שרצית. תחשבי כמה הרסני זה היה יכול להיות בשבילך אם היא הייתה מגשימה לך את הפנטזיות ההוריות האלה. היית נשארת אצלה לנצח והופכת לתלותית ופושטת רגל מזמן. לגבי הכסף? גם אותי זה מעצבן. מצד שני, יש באמת אנשים שמסוגלים לעשות זאת ללא כל תמורה...נו, ברצינות! לשבת, להקשיב, לספוג, לשקף , לבטל עצמך כמעט לחלוטין...אז לפחות שיתפרנסו..אפילו שמדובר בשכר קצת לא הגיוני, ושלא נדבר שחלקם רמאים ושקרנים..אבל עדיין.. תמצאי לך מטפלת אחרת, ואת הקודמת תשכחי כבר...כנראה שהיא לא ראויה לכל המחשבות האלה שלך...או שדווקא היא הייתה טובה, אבל התסכול מנע ממך להתקדם, והיא לא טיפלה בו כראוי. לא יודעת! מה שחשוב, שאלו החיים שלך, וכרגע בהווה יש לך זכות בחירה כיצד את רוצה לנהל אותם. האם את רוצה להיתקע בעבר (במטפלת, בהורים) או להתקדם ולהשיג לעצמך חיים עם משמעות ועם תקווה. את מחליטה על הבחירות שלך בעצמך. המטפלת היא סוג של כלי, אבל את צריכה ליצוק לתוכו את התוכן שלך, ואת התקוות והשאיפות שלך.

היי מימה. זאת שלי(סתם) מה שלומך הבוקר? איך את מרגישה? איך בעבודה? יש עוד משהו חדש בחיים שלך? אשמח לשמוע. הילה

מימה, דווקא את צריכה לדעת שבטיפול פסיכולוגי לא עושים קוצ'י מוצ'י, ולא מלטפים את האגו... ההפך.... המטפל שלי "מעמת" אותי עם דברים לא הכי נעימים בלשון המעטה... הוא המון פעמים "מלכלך את הידיים" וסופג לא מעט זעם שלי. נטע.

אבל משום מה לא מרגישה הכי נוח להביא לפה. תודה על ההתעניינות

ממש במהירות שטנית הגענו שוב ליום שישי...(כותבים אותו בלי יוד או עם יוד?)...יום ששי או שישי הוא יום קצר והמלאכה בו מרובה ערב שבת וכל זה. והנה אני במקום לעשות את מלאכת הבית והכנת השבת כמו אישה טובה שוקעת למן חוסר מעש משתק, עצלות נוראית משתלטת עלי, אני לא עושה כלום, יושבת וחולמת בהקיץ, על מקומות אחרים ואנשים אחרים, זה קורה לי למען האמת גם באמצע השבוע אלא שכל השבוע אני דוחה כל מיני עבודות ליום שישי שבו אני לא עובדת מחוץ לבית. אין לי שום תירוצים, אני פשוט "עצלה" כך היה אומר אבא שלי עליו השלום כשהייתי ילדה קטנה וחוזר ושונה ומדגיש "עצלה עצלה" אולי באמת הייתי קצת "עצלה" זה היה החטא הקשה ביותר במנטליות הכפרית מפאייניקית...כשהייתי קטנה חשבתי שהמילה עצל, זה בטח מזה שמישהו ישב מתחת לעץ בצל ונח (עצ- צל), כשכולם עבדו בשדה והזיעו נורא או משהו כזה... איך שלא יהיה, הגעתי למסקנה שאני בסוג של מרד שקט בכל יום ששי לא באופן מודע,אלא שאולי אם אני אכתוב את זה, זה יהיה במודע ואני אשתחרר מזה אחת ולתמיד. אז זה הסיפור: כשאני מתחילה לעשות דברים ולנקות את הבית אני ישר באופן אוטומטי בלי לשים לב ברמה גופנית ממש חוזרת לאמא שלי ולבית שלנו שכל יום ששי בריטואל קבוע היה מתמלא מים, זה היה מבאס לחזור מבית ספר או מהגן או מהצבא ישר לניקיונות, כשהייתי אולי בת ארבע שמה לי אמא ביד סקוץ' ירוק וצוותה עלי לנקות את הפנלים שצמודים לרצפה, האמת לא ידעתי מה אני מנקה בדיוק, היו עליהם הכתמים האלו של רצפת הטרצו, והם לא ירדו ואמא אף פעם לא הייתה מרוצה. אני בעד חינוך לאחריות מגיל צעיר אלא שהבעיה הייתה שלא הייתה עקביות אמא בעצמה הייתה לפעמים יושבת ובוהה בקירות או מתחילה לקרוא את העיתונים שהיו זרוקים על הרצפה עד שהייתה מתעוררת ופתאום מתחילה בצעקות הטחת גידופים ועלבונות ואיחולים שונים למותנו הקרוב תוך תיאור ציורי של הקברים הקטנים שלנו, רצונה הכן לשבת שבעה ואיך יביאו את הבת הזו או האחרת כמו שהביאו את נפתולי מאן דהוא דווקא הוא מכל המתים הרבים שהיו לה או שהייתה צריכה לעשות הפלה... והיו גם מכות מידי פעם עם המוט של המטאטא או המגב וכיו"ב. למעשה בכל יום "נגבנו" את הרצפה , תמיד הבית שלנו היה או לפני או אחרי הכיסאות על השולחנות על המיטות ערמות בגדים, היינו שוכבים לפעמים מתחת לבגדים ומעמידים פני מתים אני ואחי ושתי אחיותיי, אחי ד"א היה פטור מעבודות הבית משום שהוא היה בן . על על פנים ביום ששי הייתה שטיפה גדולה, מה זה גדולה, ממש צונאמי, מידי פעם אמא הייתה שוטפת את הבית עם צינור הגינה, תמיד היינו שופכים הרבה מים עם דליים אחרי שלב הסיבון ולא משנה מה מזג האוויר, היינו מקרצפים אפילו את הקירות, א"כ זה היה לוקח שעות להוציא את כל המים, השכנות האשכנזיות שלנו היו מביטות בתמיהה ובסנוביות אבל אנחנו ידענו שהן סתם מלוכלכות ורק אצלנו הניקיון הוא אמיתי למרות שהבית שלנו כאמור אף פעם לא נראה נקי בגלל הבלגן הנוראי וכאן הייתה תמיד איזו מן סתירה שבתור ילדה היה לי מאוד קשה ליישב איך זה שאצל המלוכלכות הבית נראה נקי? ואצלנו שאנחנו שיא הניקיון תמיד נדמה שמלוכלך? זו לא הייתה הסתירה היחידה שהייתי צריכה לחיות איתה...היו לאמא אמירות שנחרתו אצלי ולמעשה צבעו את העולם כמו האמירה שבני העדה של אבא (האשכנזים) לא אוהבים את הילדים שלהם. ובכל זאת בביקורים המעטים שהיו לי אצל שכנינו הם דווקא היו נחמדים, אמא הייתה אומרת שהנחמדות שלהם היא רק צביעות, ואילו היא "אישה חמה" בעיקר הייתה חמת מזג ומהירת חימה, כך נראה לי היום, מעולם לא נשקה או חיבקה אותנו אפילו לא הביטה בנו סתם כך בחיבה, היו בה המון שנאה וכעס. תמיד נראתה כעוסה ועצובה. הכל אצלנו היה אכול מהמים הרבים, המשקופים והרהיטים ממש נרקבו. איך שלא יהיה סופסוף היינו מוציאים את כל המים, זה היה לוקח שעות לפעמים כבר היה מחשיך ואז כשהיינו מדליקים את האור היינו חוטפים מכת חשמל בגלל הקירות הרטובים, אך כל זה היה מתגמד לנוכח תחושת הבית הנקי מאוד...לפעמים אמא הייתה מדליקה נרות לפעמים היינו מספיקים לראות את הסרט העלילתי בערבית שאמא אהבה לראות כל יום שישי. אולי הקירות המחושמלים היו תזכורת לילדות הזוועתית שלה בשואה לגדרות המחושמלים... עשתה לעצמה טיפול בהצפה :) אפשר לומר שהיא נהנתה מכל העולמות היא גם ספרדיה כהת עור וגם ניצולת שואה, לעתים היה נדמה שהיא החליפה את הנאצים באשכנזים, ואנחנו שהיינו חצי אשכנזים, היינו ממש גיס חמישי, היא פשוט שנאה אותנו, אולי אותי במיוחד מסיבות שלא אפרט. כמובן שכל האמור לעיל אינו משמש תירוץ או הצדקה לחוסר המעש שלי בהווה ובכל זאת נראה לי שאני בסוג של מרד אינפנטילי ובנוסף כשאני לא מנקה או מסדרת אני לא זוכרת ולא חוזרת לבית ההוא שכל השטיפות והניקיונות המטורפים לא הצליחו לשטוף את הרוח הרעה שהייתה בו. זהו, נגמרו התירוצים עוד כוס קפה אחת ואני הולכת להפוך עולמות הבית הזה יהיה מסודר עוד היום וגם נקי. אמן שבת שלום

אבל לדעתי חכי עוד קצת והפרספקטיבה שלך תשתנה, הרבה פעמים דברים שרואים מכאן לא רואים משם, ויתכן שכאשר יחלפו עוד כמה שנים כל מיני תובנות יגיעו אליך בקשר להתנהגות של אמך ובתור אשכנזיה יכולה ללומר לך שדי מתחברת למה שאמך אמרה על ספרדים/אשכנזים, יש לך משהו בחום הספרדי שאין לך אצל האשכנזים, וכמובן בכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל בגדול, זה מאפיין. זה לא אומר שאשכנזים לא נותנים אהבה, מדברת על מהות, על אופי

כך.אמרת דכאון זה מצב ןיוצאים ממנו ןאני הרגשית שהתגובה שלך כל כך מנותקת ממני מהמצב שאינ נמצאת בו.אני אמורה להתרגל אליו להסתדר איתו לא להתנגד לו להיות בתוכו דכאון ממושך הז מצב שקהש לראות שהוא מצב אודי מה אינ מנסה לומר לך? לא יןדעת אינ מנהס לבקש שתראה לי קתצ רוך לפעימם נדהמ לי שאתה מעדףי שלא אהיה כאן

אודי כתבת את מכירה? אני לא מכירה זה לא קרה עד עכשיו יש לי הפרעת אישיות עכשיו התפרצה מחלת נפש? אודי אני דואגת לנפש שלי נכון יש את המטפל מחלת נפש גם עוברת בתורשה אודי זה מדאיג אותי מאוד מה שקרה לי

זה תלוי סוף השבוע זה הזמן להיות עם המשפחה, ודווקא מהם יש יותר ציפיות, במשך השבוע מהלקוחות אין לי הרבה ציפיות, הם רוצים לקבל תמורה לאגרה, בסוף השבוע זה הזמן שיש לי לבחון את הציפיות שלי, ואו שזה יתן לי כוח או שזה יעיף אותי על הקרשים! שבת שלום

אודי, אני די משגעת את הפסיכולוג שלי. מתקרבת ואז מתרחקת, שונאת ובו זמנית אוהבת. רוצה לעזוב, רוצה להישאר. הטיפול הוא מעט מדי ויותר מדי בו זמנית. ואודי, באמת באמת באמת שבמציאות אני יוצרת קשרים מאוד בריאים. מאוד מאוזנים. לא יוצרת יותר מדי דרמות. אז מה קורה פה? זה לא נעים לי. לא רצוי בעיניי. וזו בטח לא המטרה שלשמה הלכתי לטיפול. הלכתי עם מטרות מאוד מאוד מוגדרות. אודי, היית משתגע ממטופלת כמוני? היה נמאס לך ממני? נטע.

שלך עמוק בפנים מהמטפל, אולי מכאן הרגשות האמביוולנטים

באמת מיותר להציף. או לרגוש, או לגעוש, או בכלל... הרי תמיד יש שפל חדש, והקודם הופך להיות סתם אידיוטי.

הי אודי, דבר ראשון - להאמין לי שזה לא מצב רוח קודר, זאת המציאות כרגע (באופן מעשי לחלוטין). חוצ"מ, פשוט להיות... ולהאמין במציאות שלי כמות שהיא בלי לנסות ליפות אותה. (את זה אני עושה בעצמי ברצף...) (תודה)

אודי היום יותר מתמיד זקוקה לך מאוד מאוד.... למילים מדויקות לנפש המחוררת שלי מלאת טלאים ובורות ונטישות

יכולת הביטוי שלך היא נפלאה, וגם כאשר את מרגישה במעמקים, את מצליחה כל כך יפה לבטא זאת.

היי. תודה לך. וסורי אם פגעתי

ואני מאד אוהבת את הכתיבה שלך ומתחברת אליה ואני חושבת שדווקא מתוך קושי עצום, אפשר לדלות מבפנים עמוק פוטנציאל לא פעם כאשר אני בקנטים אני מצליחה לכתוב שירה, שאחר כך לא מאמינה שאני זו שכתבתי, זה דולה כל כך הרבה כוחות עצומים שנחבאים בפנים ואני באמת חושבת שיש לך הילה של אור

ד"ר בונשטיין שלום, מזה כ20 שנה אני סובל מחרדה ותחושות דיכאוניות טופלתי במגוון טיפולים פסיכולוגים כולל טיפול תרופתי , אני משמש כמנהל צוות בחברת ביטוח (עובד בחברה מעל 25 שנה), בעבודה כמובן לא מודעים להפרעות הנפשיות אלא יודעים על מחלה אחרת. בחודשיים האחרונים נעדרתי מהעבודה כחודש ימים לסירוגין זה היה בעיקר בשל החלפת כדור ,הפסקתי לקחת את הכדור בשל תופעות לוואי קשות. אני מודע לכך שהימנעות מללכת לעבודה גורמת לי נזק ומעצימה את תחושות החרדה והדיכאון. אך ממש קשה לי לקום בבוקר (המיטה מושכת) בבקרים אני חש בחילות נוראיות , ומרגיש תחושות חזקות של פרפרים בבטן. אשמח לקבל המלצות מה לעשות כדי לחזור לעבודה לאלתר? שכן אני מאוד חושש לאבד את מקום עבודתי , מה שיגרום מבחינתי לאסון כלכלי למשפחתי. בברכה , שרון.s

נמאס לי מהכל. אין לי כוח לכלום. לא להבין מה קורה איתי בטיפול, לא להבין מה קורה בחיים שלי. אין לי כוח. אני עייפה. דיי.

צריכים פסק זמן

רחל יקרה, נראה שהאינטנסיביות נותנת אותותיה ומבקשת רגע לנוח. המתח שבו את נמצאת כבר זמן רב רוצה להרפות קצת. מותר לך לנוח, לאגור כוחות, חפעמים אחי הפוגה דברים נראים קצת אחרת. איתך

ביממה האחרונה היה לי התקף וניסיתי למלא חלל בלי שליטה רציתי לאמץ כלב ודיברתי עם הווטרינר ובדקתי כלב לאמץ וגם עשיתי תאום מס במחשב בדקתי דירה להשכרה במחיר פי שתיים מעכשיו ניסיתי לעשות שיתוף פעולה בין 2 עמותות לעמותה שאני פעילה בה הפכתי את הבית למותאם בשביל צוצה החתולה שלי תליתי חוטים עם צעצועים בשבילה ועוד כמה דברים לא היה לי שליטה על זה וזה ממש מפחיד גם לא ידעתי מהקורה ולא היה טעם באוכל בקושי הצלחתי להגיע לטיפול באפיסת כוחות נכנסתי ויצאתי כמה פעמים רק בסוף הצלחתי לדבר אודי????? כואב לי ממש

מזכיר לי איך שאני פועלת כשאני לוקחת ריטלין

בת שבע אני מתארת כאן מצוקה זה לא וואו זה מצב מפחיד שמאבדים שליטה

במבי, קצת נעלבתי שלא הזכרת את שמי שם למטה... מרגישה מטופשת שככה נעלבת.... מאוד לא מתאים לי... ובכל זאת... נטע.

צר לי :(( באמת שצר לי ששכחתי.. ודווקא אני קוראת את הודעותייך ומתחברת, וננגעת, ומתרגשת וכואבת .. ומרגישה אחות שותפה לגורל נפגעות פגיעה מינית.. צר לי נטע. וטוב שהנכחת את עצמך עכשיו !!! שלך-במבי.

שאלתי אותה... האם את חושבת שאני משדרת לך שאני לא צריכה או שתניחי לי? האם ההימנעות והבריחות שלי באות דווקא בזמנים הכי לא מתאימים? אני חוששת שאשמט :( קשה לי ואיני יודעת מה לעשות..עדיף חלקיות על כלום?..בכלל חשבתי שלא ממש משנה לך שאני לא יכולה להפגש..אולי רצוי שנחשוב יחד ולא חד צדדי ..בנתיים אין לי מתי..גם הרגשתי מעיקה. היא ענתה שהיא הייתה מאוד רוצה שאגיע לפגישות וכתבה בשום אופן לא אנטוש וכתבה בואי נדבר במפגש על מה עדיף..כתבתי שצריכה למצוא זמן..אולי אנסה שבוע הבא באחד הימים. היא כתבה "בואי"...כתבתי אנסה..לא יודעת מתי. עד כאן ההתכתבות...אודי, אני חושבת שהייתי מאוד מאוד כנה איתה, קשה לי גם לבוא כשזה לא סדיר ויש אי וודאות :( אבל בזכותך כתבתי לה את הדברים האלה כי אתה צודק וחושבת מתי אוכל לשוחח על כל זה איתה.... תודה שהנך, מ.

היי מיכל, הייתה תקופה שהייתי הולכת למטפלת שלי באופן לא סדיר, ולדעתי זה לפעמים עדיף מכלום. בעיקר עדיף מפרידה באופן כל כך פתאומי. מה שכן, אם תחליטי ללכת באופן לא סדיר, תנסי למצוא מה כן מאפשר לך יציבות. לי זה היה עוזר שערב לפני הפגישה הייתי שולחת לה SMS ומשתפת אותה בקושי שלי, וכשהיא הייתה עונה - אז זה היה מרגיש לי נכון לבוא. אבל כמובן שהכול סובייקטיבי

נפגשנו רק פעם אחת השבוע בגלל העבודה החדשה שלי... היתה איזו השתלמות. היא כתבה לי מכתב לאתמול. התקשרתי אליה קודם רציתי לבקש שניפגש ביום ראשון למרות שניפגש בשני וגם בחמישי. והיא שאלה מה אני צריכה ואם אני חושבת שכדאי שניפגש ואמרתי רק שאני רוצה ולא צריכה. היא אמרה שהיא חושבת שלא כדאי שניפגש. אבל אני רוצה אותה. .. פתאום.היא ככ חסרה לי ויש רק עוד פגישה אחת במקום שלנו ואני לא רוצה מקום אחר.

זה יסתדר

אני קצת מפחדת לעבור למקום אחר... זה יהיה שונה ואני לא יודעת איך יהיה לי. חשבתי שזה לא יפריע לי ככ אבל מסתבר שכן. היא קצת סיפרה לי איך נראה שם אבל רק כשאגיע אולי ארגע קצת. אמרתי לך שהיא תביא לי את השמיכה שלי. כשהיא ראתה שיש ספה היא אמרה לעצמה איזה יופי חנה תוכל לשכב עליה... ואני מתביישת

למרות שאני לא רוצה אני הולכת אליה. גם אז לא רציתי והלכתי. אודי אני לא רוצה.

אודי עדין כאן מנסים לשכנע אותי שארשה למשפחה לבקר אבל אני לא מוכנה זה נורא לאמר אבל הגעגוע לא מטריד אותי הדכאון הזה הוריד מסך על כל רגש אנושי אימהי שהיה לי אולי זו דרכו להתנתק להפרד. אם הייתי שומעת סיפור שכזה מן הצד ודאי הייתי מזדעזעת. חזרתי למצב כל כך ראשוני של התכנסות בבועה וחוסר יכולת לפרוש זרועות ולהיות לאם המגוננת. עדין מחוברת לאינפוזיה אבל קמתי היום מהמיטה לסיבוב קטן כי קטן המקום מנסה לשקוע בספרים כדי לראות ולהרגיש. לא יודעת מתי ואיך כל זה יגמר. האמירה שעדיף ללידים אמא בכל מקרה אין בה נחמה מפני שאיני מבינה איך אפשר לחזור להיות אמא. אודי תודה שאתה מקשיב לי

משום מה אני לא רואה את התגובה שלך אבל קיבלתי אותה במייל. את צודקת לגמרי, ברור שאני רוצה לשכב על הספה אבל אני מפחדת.. יש לנ ועוד פגישה אחת שם ואז עוברים ): היא אמרה שהיא תביא לי את השמיכה שלי ושתהיה שם כרית, אבל אם היא תהיה לא נעימה.. יותר חשובה לי השמיכה אז טוב שכך. איזה כיף שיש לך את הורוד הזה שקיבלת. בפגישה שלנו בערב מגיעה לפעמים עם פיג'מה וזה נעים לי. אני חושבת שדוקא נרדמתי, לא ממש אבל כמעט. הייתי שוכבת לפעמים על השטיח שלה. ואולי זה קשור ואולי תצליחי פעם לישון קצת אצלה ולהרגיש טוב עם זה. את כזו חמודה! תודה

לגבי ההירדמות אצלה.. בדיוק היום דיברנו על זה . כששוב כמעט נרדמתי ו"כמו מכת חשמל" משהו מבפנים הקפיץ והרעיד לי את הגוף.. ודווקא זה אולי הדבר שאני הכי הכי רוצה.. פשוט להצליח לישון אצלה :((( זה לא מצליח.. תודה לך מתוקה ! שלך, במבי.

קראת את מה שכתבתי? לא ראיתי שהגבת אני לא רוצה להיות פרדייז יותר! מיקה זה כינוי הרבה יותר נחמד האם זה לא בסדר מבחינתך?