פורום פסיכולוגיה קלינית

אם זה בסדר, הייתי רוצה להיות כאן קצת עטלף, להיתלות במהופך על הענף, להבין איפה אני בכך שאשלח לאוויר צליל. נעמה.

צריכה מילים של רוגע....אוף...אתה מכיר אצ ז. שחושבים שמגיע רע אז עושים רע..או כשמדוכאים אז רוצים להרגיש משהו....אוף אני לא יודעת להגיד אודי..תגיד אתה לכן שאלתי.....אוף

איך היית מגיב כמטפל אם מטופל מנסה למשוך את תשומת ליבך, בכל דרך אפשרית רק כדי שהמטופל ירגיש שאכפת לך? תשאר בתפקיד או תיפתח קצת ותראה יותר חמימות ופתיחות? כשאתה יודע שהמחיר לא לעשות זאת הוא בהפסקת הטיפול מצד המטופל?

אז אתה מתכוון הפסקת טיפול? אני בסה"כ רוצה שהיא "תראה" אותי... לא משנה עכשיו אני גם ככה לא רוצה את תשומת ליבה. ויתרתי.

הצפתי בלי סוף, חיכיתי לתמיכה שלך, ויש לי הרגשה THAT I OVER DID IT A BIT עם ההסתמכות שלי עליך לא יודעת, אך הייתה לי הרגשה שאם אתה תאמר כמה מילות פלא, בלי קודים, כאלו שגם המון האם כמוני יכול להבין, זה יעזור לי, ואולי הקשיתי עליך יותר מדי. ומה לעשות שאתה לא מוכן לקבל בקליניקה מי שכאן אני מוכנה להגיע אליך כדי להבריג לי קצת את הברגים, יש לי הרגשה תצליח לעשות זאת

ציפיתי ליותר, אסור לצפות, מי שמצפה מתאכזב חיכיתי לתגובה שלך כל היום, רציתי משהו יותר מלקוני, משהו שיתן כוח להמשיך הלאה, משהו שיראה לי את הכל בפרפסקטיבה אחת. בכל אופן תודה שניסת מבינה שאת לא רוצה מישהו מהקליניקה בפורום, זה ברור, אבל למה לא לאפשר להפורום לקליניקה

כאילו תשובה לכותרת!!!

אם אני מגיעה אליך, איך תוכל לדעת? אתם לא יודעים כלום!

בלעתי היום מיקס של כדורים

לא כל מיקס זה מסוכן,תבררי בחדר מיון אפילו בטלפון אל תעשי שטויות לפעמים מיקס מרדים אותנו, גורם לנו לברוח מהכל, ושום דבר לא קורה לכן שאלי וראי

כעסתי עליה למה לשנות עוד פעם... לפני שעברנו, היא אמרה לי שאדע שיהיו שיפוצים קטנים... עוד לא עשו אותם. כעסתי שהיא הזיזה לי את השולחן. היא אמרה שזה המקום שלו ושאני יכולה להזיז... אז למה פעם שעברה הוא היה במקום אחר?! וגם רראיתי מישו כשהגעתי יוצא ממנה וזה בכלל לא עושה לי טוב. היא אמרה שהיא מזכירה לי את הכללים שלנו ושלא אגיע לפני ואם כן שאחכה במקום אחר. אהבתי את הספה היום ואפילו כרית אחת. שאלתי אותה אם תביא למישהו את השמיכה שלי אם יבקש. היא אמרה שהבטיחה לי שהיא רק שלי... אתה יודע אודי, אני אוהבת אותה אבל למה היה צריך לעבור? היא אמרה לי את הסיבה ואני סומכת עליה אבל עדיין... לא אוהבת שם.

כנראה אחרים יודעים זאת מקודם הקליניקה היא לאו דוקא בפרטית כמה מטפלים באותה קליניקה על פי שעות אז אולי לא הכל תלוי בה אלא גם במשתמשים אחרים

שסיפרתי לה דבר כזה נוראי עליי....... והייתה פגישה קשה היא אמרה שאתקשר למחרת בשעה מסויימת לשמוע איך אני...מעניין שפתאום היא בקשה שאתקשר שאספר איך אני......אז סימסתי שסתם כותבת כי היא הציעה ואני רוצה לשכוח את הנאמר...היא חזרנ אליי ואמרה שתמיד אפשר לחזור לזה כשארצה.....אבל מי רוצה בכלל רוצה לשכוח שאמרתי.......... :( אוףףףףףףףףףף

שלזה התכוונה...אני מוחקת מיד שיחות איתה כך שאני לא זוכרת במדויק מה נכתב...אני לא יודעת מה היא חושבת עליי...רע לי

שלום רב, אני בת 26.5 ולפני כמעט שנתיים התחלתי לעבוד בחברת בייטק כמתכנתת. שנה שעברה נסעתי במסגרת עבודתי לחו"ל ושם הכרתי בחור מדהים, שהתפתח ביני לבינו סיפור אהבה כמו בסרטים. אני היתתי שם 4 פעמים ו הוא גם בא לארץ 4 פעמים כבר :) אנחנו מאוד מאוהבים ורוצים להיות и

ההורים שלי נגד (אני ממגזר נוצרי ערבי) , אנשים אומרים שזה קשר בלתי אפשרי בגלל השוני בין המנהגים והשפות, וגם בגלל שאני מהמגזר אז הוא לא יוכל לבוא ולהיות איתי פה בארץ, לא יתנו לו זכויות. ואני בדילמה ואינני יודעת איך להחליט ומה לקחת בחשבון :(

הבעיה שאני ממגזר ערבי (נוצריה ערביה) וההורים שלי לא מקבךים שאני אהיה עם מישהוא מחו"ל , אנשים סביבי אומרים שזה קשר בלתי אפשרי כח המנהגים והשפה שונים - האם שפה באמת יכולה להיות סיבה לפרידה? - והבנתי גם שבגלל שאני ערביה הוא לא יקבל זכויות בכלל פה ולא יוכל אפילו לעבוד :( אני באמת לא יודעת מה לעשות, עברתי המון קשרים ופרידות קשים וזאת פעם ראשונה שאני מרגישה כל כך טוב ונפלא אבל יש גם דברים אחרים מעבר שאני צריכה לחשוב עליהם. איך אני יכולה לקבל החלטה ועל מה אני צריכה לחשוב לפני שאני עושה טעות שאולי אתחרט עליה אחר כך

הוא הודיע שלא יראה אותי יותר!!! ידעתי שכך יהיה, מה הפלא שכך אני מרגישה!!! הוא הבין היטב מהמייל שלי שלא אסכים יותר להיות ללא בעלי, ואז הוא מודיע לי שזהו, לא יראה אותי יותר! כי צריכים לעשות תאום ציפיות!!! כתבתי לו בחזרה שהבנתי שכך יכתוב, ואני מאוכזבת וזה חבל, כי אני צריכה את הטיפול הרפואי שלו, ואין כל סיבה שבעלי לא יהיה נוכח. וואו! אודי, קשה לי, ידעתי שזה מה שיהיה והטריקת דלת הזו קשה לי ויכולתי שלא לשלוח לו את המייל הראשוני אם הדרישה לעתיד, אך זה העיק עלי, והרגשתי שאני חייבת לשלוח את זה למרות שתיארתי לעצמי את התגובה שלו, מרגישה גלי חום, לא טוב, חייבת לעבור את המשבר הזה.

לא טוב לבעיה הפיזית שאני סובלת ממנה ואחרי שנים הוא המומחה היחידי שעזר ועזר ממש אני קרועה לחתיכות בין הפטיש לסדן וקשה לי להמריא. אתה בטח צודק, אבל יש לי בעיה שצריכה פתרון והמפתחות אצלו

אודי אני לא.פסיכוטית ולא אנורקסית אני CPTSD וגם DID אבל עכשיו אני עולה על גדותי ולא מצליחה להחזיק אם הייתי נהר לפחות כל הרפש ווהזוהמה והקולחין היו נשטפים החוצה אבל אני לא והכאב שנמצא בקרקעית ממשיך לכרסם שונאת את היום את הלילה ומה שביניהם ובעיקר אני שונאת את עצמי

בדקתי את ההפרעות שכתבת, והבנתי שעברת טראומה קשה, ליבי אתך. לא תאמיני אבל חשבתי עליך. הלכתי לבקר מישהי בעין כרם, וחשבתי לעצמי שאולי את שם, וקיוויתי שאת מרגישה טוב יותר

או שרק בטיפול פסיכולוגי זה נחשב ככה ובקשרים אמיתיים בחיים אם יש ציפיה לסיפוק צרכים ממשי אז זה לגיטימי?

תלמידתי התיתמה מאם, והיא ספרה שאמא היתה הולכת כל שבוע למטפל, כשאמא נפטרה מרוב ששמטפל לקח את זה קשה הוא אושפז בבית חולים לכמה ימים ואח"כ לא יכל לחזור לביתו אלא יצא לנופש. כשחזר יצר עימה קשר ובקש שהיא תמשיך לבוא בשעה של אמא שלה. כנראה חש את רצון הנפטרת לשמור על ביתה(שהיא עדין ילדה). אני התפעלתי מזה!

אני חושבת דווקא להפך ממך, הוא לא היה צריך לקבל אותה במקום אמא שלה.. במיוחד שהוא לקח את זה קשה...למרות שאינני יודעת את הסיפור...אבל מה זה? תחליף? אם קשה לה והיא צריכה טיפול שתלך לטיפול ועדיף אולי דווקא למטפל אחר? לא יודעת, מעניין מה אודי חושב...

מישהו צריך לפקח מה קורה שם ועד כמה הוא יציב הילדה עברה טראומה אחת מספיק היא לא צריכה לספק משענת למטפל

אני רוצה אותה אבל לא במקום החדש שלה... מה יהיה היום? כשיצאתי שבוע שעבר רגע לפני הדלת חשבתי שאולי בעצם יש כמה דברים שהם כן בסדר שם... אולי בסוף אתרגל ואפילו אוהב???

בתור אחת שעברה שלושה מקומות עם המטפלת בתוך שנתיים, אני יכולה לומר לך שבהתחלה שנאתי כל רגע, אחר כך התרגלתי והמקום הפך להיות שלי...במקום האחרון היא הכניסה ספה דבר שמעולם לא היה לה בחדר בזמנו חשבתי כמוך...מה זו הספה הזו? ואם לא בא לי לשכב? ומה היא חושבת ועוד.....אבל היום, אני כל כך שמחה על המקום הזה החדש, כי הוא פתח בפניי אפשרויות נוספות..היא הכניסה כריות, ספה ושמיכה ואני יודעת שהיא חשבה עליי כשכל הדברים האלה הגיעו....והיום יותר מתמיד הכי טוב לי במקום הזה, מקווה שגם את תתרגלי ותרגישי בו בטוח, כי היא חשבה גם עלייך כשהחליפה מקום, אני בטוחה בזה!! גם ספרתי פה פעם איפה כלם יושבים, בחדר כניסה ואני יושבת דווקא במקום אחר, בחדר האחרון...כי שם היא התחילה איתי ולא רציתי לעזוב אותו..היום אני שמחה עליו, כאילו המקום רק שלי :) והנה את מספרת שלאט את מתרגלת...כמו שאודי אמר כל מקום חדש אחר כך הופך למוכר..

ועוד תלמדי לאהוב את המקום ולמצא את המעלות שבו לא כל מה שמוכר הוא מושלם

החיים נראים יפים. רוצה לשכוח מהעבר! די. יש לי תקווה לחיות בהרבה יותר טוב עכשיו. חבל לבזבז זמן בהתעסקות בעבר. רציתי דברים טובים אז ורוצה דברים טובים עכשיו. כלום לא השתנה בעצם ברצון שלי פשוט עכשיו נראה לי אני הרבה יותר מפוכחת. זה הכל.

צעד ראשון לעתיד טוב יותר

היי אודי, סליחה שאני מציפה לאחרונה, אז שאלה קטנה וחשובה ודי: מה קורה אם מטופל מגיע לטיפול, אבל המטפל מתרשם שהמטופל לא בשל לעבור את התהליך אולי לא בשל להתמודד עם מה שמצפה בדרך? שההגנות כל כך חזקות שלא מאפשרות כניסה לאזור האפל והמכאיב. ואז גם לא מתאפשר שינוי בהווה, כי קיימת חומה. היא רשמה שלדעתה אין בשלות, שהיא לא רוצה לגרום לי סבל. ושיש לה אחריות להפסיק את הטיפול אם תרגיש שגורם נזק... האם לא ניתן להבשיל תוך כדי? פשוט מפסיקים? אודי, קשה לה איתי. תודה.

היי מיקה, הפסקה היא בהכרח סיום? אולי כדי לא להכאיב זה חייב להיות בשלבים, לא כמו להוריד פלסטר. להזיז קצת את ההגנות, ולהניח להן להבשיל ולהתקדם בלי למשוך חזק (מדמיינת לי שני אנשים על שני מסועים, אחד שזז מהר ושני שזז לאט, והידיים כמעט נעקרות כשמתעקשים לחבר אותם כשלא מתאים). אני יכולה להזדהות עם התסכול שבתהליכיות הזו. כאילו מתחשק כבר לצעוק: "תורידי את זה ממני!", ומרגישים שמוכנים גם להקריב הרבה בשביל זה, ואז ה"לאט ובטוח" נשמע בעיקר כמו "סבל וייסורים איטיים וממושכים", תוך התעלמות מזה שבינתיים את נשארת עם זה. אבל כנראה, לפחות מחוויותיי, שיש משהו בלאט ובטוח הזה... ואולי גם השלכתי כאן לא מעט ופספסתי אותך לחלוטין. סליחה אם זה מה שקרה... נעמה.

המחשת יפה, ממש הצלחתי לדמיין... הכי טוב לאט ובטוח..לא הרסני ומפחיד... :-)))

רוצה להחתים אותך? בטח, כסת"ח על תביעות עתידיות. אבל לא זו הפואנטה, האם יש חיבור וכימיה בינכם האם מלבד כל הבעיות כדאי לך להילחם גם על טיפול דווקא אצלה

המטפלת שלי אמרה שאולי כדי לוותר אחרי שכבר כל הסבל נחשף והציף. מפגרת. בכלל לא ידעתי שיש סבל בטיפול! הייתי המומה מכל מה שקרה לי שם. לפחות איתך מגששים בזהירות ובודקים. נראה לי חשוב

היי מימה, דווקא לא חשבתי בכיוון של חשש שלה מתביעה, חשבתי שאכפת לה מבריאותי הנפשית יש בכלל אסמכתא להצלחת טיפול?

היי אודי, האם אתה חושב שזה העניין מאחורי המילים שלה - סוג של חוסר אמון בי שאתבע אותה בעתיד? האם אמון זה לא דבר דו כיווני? שגם המטפל צריך שיהיה לו קצת אמון במטופל..אולי לא כמו בכיוון ההפוך, אבל עדיין...

אני חושבת שאתן צריכות לדבר על הכל בחדר . כיתבי לה שאת מבקשת לדבר על הכל בחדר לא בסמסים וגם אם תחליטו שכרגע עושים הפסקה זה יבוא ממקום טוב ונקי לשתיכן איתך ...טו בשבט זמן לזרוע זרעים נכונים .איתך

אודי הצלחתי לישון שיהנ ממש עמוקה הלילה. אחרי המון זמן. שתיתי תה עם סוכר בבוקר וגם כמעט חצי עוגיה. אז הרשו לי לצאת לא לבד ללכת קצת בחוץ על הדשא יחפה כמו שאני אוהבת להרגיש את הטל.

מקווה שבסדר שאני כותבת לך, איזה יופי!!!! את מצליחה!! אני ממש יכולה לחוש את הצעדים שלך על הדשא.......ואגב איזה בעל מקסים שהביא לך פרחים ותותים ומחכה לך...(אשתף אותך שאני תמיד חוששת שבעלי בסוף יעזוב אותי כי אני כזו מוזרה :( ) והנה בעלך כל כך מסור ואוהב...והילדים מחכים, יש לך בשביל מה ובשביל מי!! את יכולה להיות גאה בעצמך!!!!!

התרגשתי לקרוא

מיכל על המילים הטובות תודה שכתבת לי

תודה

ההבדל בין 0 ל 1, לבין 1 ל 10 הוא לא גדול עשית צעד אחד, והנה יגיעו עוד המון צעדים. את בדרך הנכונה תזמיני אותנו למסיבת שאת עורכת כשאת יוצאת הביתה מה להכין, צלחת פירות מרהיבים, או עוגת שוקולד, או מאכל,רק תגידי כל אחד מביא לך תבשיל יהיה לך וואחד מסיבה

תודה

אודי..מה גורם לאדם שירצה להכאיב לעצמו ולא בגלל שלא רוצה להרגיש כאב נפשי או ניתוק, ממש לא.......אולי בגלל שכן רוצה שיכאב לו? ולא מכוונה לפגוע בעצמו אלא רק להכאיב ואם נפגע נבהל מאוד.......והיא אומרת שזה לא מזוכיזם כי זה לא נעים הכאב....מוזר נכון?????

רוצה לחיות לעוד יותר מידי זמן. אין לי כוונות להתאבד או משהו, אני אפילו עובדת קשה כדי להגשים חלום. אבל בראש שלי אני לא מוכנה לראות יותר מ10 שנים קדימה, וטוב לי עם זה. אני בת 30, יש לי חיי חברה, אני נראת צעירה ומתנהגת כמו אחת כזאת. אני עובדת ועוסקת בהרבה תחומים. מחוברת מאוד למשפחה. בצד האפל שלי אני מרבה לשתות אלכוהול ולהשתמש בסמים (קלים, מידי פעם קוקאין ואחת לשבוע אני מסניפה קסנקס או כדורי שינה), אני יודעת שאיזה שלב אני אתנסה בסמים יותר כבדים והמחשבה הזאת לא מטרידה אותי, להפך- אני מחכה לרגע שאצליח להגשים את החלום ואז פשוט ליפול. זה לא מפריע לי, אני לא רוצה לחיות עד גיל מבוגר, אין לי שאיפות להקים משפחה, ואני לא רואה צורך למשוך את זה יותר מידי. מהרגע שהתחלתי לחשוב בצורה הזאת חיי הרבה יותר קלים וכייפים אני מכינה את הקרקע ומתרחקת לאט לאט מהמשפחה, עסוקה בעצמי וטוב לי. אני יודעת שתגובתך כמומחה תהיה שיותר קל לי כך כי אין בי מקום למחוייבות במחשבות, כי אין לי עתיד. אבל מדובר יותר בשקט נפשי, בהבנה שזה בסדר לא לרצות להיות פה, כולם מתים בסוף. אני מודעת לעובדה שמדובר בהרס עצמי, אבל זה לא כל כך מעניין אותי, אני פשוט אני, חופשיה עד יומי האחרון. האם משהו אצלי לא בסדר? או שאני בעצם סוג מסויים של טיפוס.לא הכי נורמטיבית, אבל עדיין- פשוט אני.

יש סתירה במה שכתבת: אם את מחוברת למשפחה אז איך זה שאת גם מתרחקת? אם לא אכפת לך לפגוע פגיעה אנושה קשה והרסנית באנשים שאוהבים אותך אז הכל סבבה ואת יכולה למות בכיף ממנת יתר מתי שבא לך ולהשאיר אחרייך אדמה חרוכה. העיקר שאת תרגישי חופשיה ומאושרת .

זו דעתי הלא מקצועית סמים, כדורי שינה, זו בריחה. תבדקי ממה את בורחת ולמה. אולי משבר אמוני?

אבל אודי, מילים יש לי המון, והן עמוסות ושגויות ומחניקות, והלוואי והיה מישהו שפשוט יכול היה להיות איתי, אפילו בלי לגמרי להבין, רק להאמין... (אבל אין. כי כדי להכיל את מי שאני, באמת, על כל פיתולי ופרטיי וטירופיי, ושיגיונותיי, ומחשבותיי, ובכלל... גם אדם עצום מאד לא יספיק.) [[[והלוואי ויכולת...]]]

היי עפרה, כאן, כשאפשר לנסות להיות יחד רק דרך מילים, רוצה לנסות להוציא אותן ונראה אם אפשר להיות איתך-איתן? זה לא בדיוק המשאלה של "פשוט להיות איתך", אבל כנראה שזה לא כל כך פשוט, ולא כי את-את, אלא כי להיות יחד זה בעצם די מסובך ודורש די הרבה תקשורת וניסיונות. מהמילים שכן הבאת אני מרגישה כמעט גופנית את הצורך לפתוח לך נתיב אוויר, למצוא דרך להקל עלייך לנשום. והרעיון היחיד שיש לי הוא להזמין אותך להוציא את המילים העמוסות והמעמיסות והחונקות. נעמה.

בקשתי במייל מהדוקטור הנכבד שיפרשן את המילים שלו והנה הפירוש המהולל חושניות - מלשון חושים. מזל טוב! מעניין מתי בפעם האחרונה הסתכל במילון. ועוד הסברים מהסוג הזה. דווקא עשה לי טוב, לפחות ניסה לתקן את המעוות. יש לי הרגשה שהוא קצת נבהל ממה שעשה. ואני מרגישה מטופשת כאן אחת רוצה את ילדיה אחת רוצה את חירותה ואני? על מה אני מתלוננת? מה משתק אותי? שיהיה טוב לכולם

אבל זה בסדר אם יש עוד מובנים. אודי, צריכה את הכף שלך, להשען להרגיש שהעולם ימשיך בסדר, מחר הכל יהיה טוב, כן, מודה היום צריכה אותך ממש

פיזית לא מסוגלת לזוז, אני שעובדת על מנוע של 3000 לא מסוגלת לזוז. אני מקשרת את זה ישירות למצב הנפשי, מקווה שזה יעבור, ואלך הלאה, עשיתי כל מה שיכולתי כדי למנוע, והאידיוט עשה כל מה שהוא יכול כדי לעשות את ההפך. כל הטיפול היום נופת תיטופנה שפתיו, מה הפלא שלא רצה שבעלי יהיה בחדר? ואני, כמו טיפשה, צריכה להתנער ולהמשיך הלאה, אבל מלכתחילה נמשכתי לטנגו הזה, ואמרתי לך שיש לי היסטוריה, וכאשר הצד השני כל כך לוחץ, ומשכנע ומנסה להראות שלא נורא, רק קצת להנות ולא משהו אחר, וכמה טוב זה יעשה לי, in not so many words יש לזה השפעה קשה עלי שאלתי את בעלי מדוע יצאת וזה כאב לו שכאילו אני משליכה את זה עליו אבל ראבק קראתי לו כדי שיהיה לו עוגן וספרתי לו את הכל

וכך כתבתי לו מדוע לא אפשרת לבעלי להיות בחדר? לא הבהרת לי את עמדתך (למרות שאני הסברתי בדיוק את הרגשתי בפעם הקודמת) נוכחותו לא הייתה מונעת ממני לדבר בחופשיות, להפך, הייתה משרה עלי אווירה נינוחה, הוא לא היה מפריע לך בעבודתך. ואני מאמינה שגם לך יש מספיק בטחון עצמי כדי לעשות את מה שצריך בנוכחותו, וזה לא היה פוגם באיכות הטיפול שעליך לתת לי מה גם שסכמנו על כך שהוא יהיה נוכח, ושלחתי לך, כפי שרצית, מראש מייל המודיע שהוא יהיה אז מדוע הפעלת את סמכותך שלא כהוגן, ולא אפשרת לו להשאר? וזאת לאחר שסכמנו שהוא יהיה זה הפריע לי, וחבל! בא נסכם מעכשיו, שבפעמים הבאות הוא יהיה אם ארגיש צורך בכך. (אם אני מטריחה אותו להגיע סימן שאני מרגישה צורך בכך!), ולא נעשה מזה אישו. הוא כמובן שלא ענה לי, מדוע שיענה? הבוקר לא הצלחתי לצאת מהמיטה! לקראת הצהריים לקחתי ריטלין כדי שאוכל לתפקד, כל כך מכוונה שאחזור לעצמי, תגיד לי, למה, למה, למה, לאחר שהבהרתי בצרוה שאינה משתמעת לשני פנים שאני לא רוצה להיות בטנגו, מה יכולתי עוד לעשות, הבאתי את בעלי, וכל זאת לא מנע ממנו, להמשיך לפרלטט, ולנסות לנגוע בכל מיני נקודות רגישות כדי דווקא להמשיך את האש הזו, ומכיון שאני כאן בסיטואציה החלשה יותר, הוא הפרופסור, אני שוכבת על המיטה, הוא יושב מעלי, גוחן, לוחש מילים לתוך אוזני, מנצל את המצוקה הפיזית שלי, סיטואציה מקסימה! כן, והוא הצליח לשתק אותי, מכיוון שיש כאן את הכימיה למשכיה, והוא ואפשר לחוש זאת היטב אז הוא ממשיך הלאה להבעיר את האש למרות שבקשתי שלא, והוא מצליח HURRAY! הסיטואציות הללו הן LOSE LOSE ואני נמצאת בצאת המפסיד, NO MATTER WHAT, או שאני לא משתפת פעולה אבל משתגעת בפנים , או שמשתפת פעולה אבל מוגבלת, כפי שאמרתי לעולם לא אבגוד פיזית, ואז אני נמחקת לחלוטין! אודי, אני זקוקה לתמיכה, אנא, ממש זקוקה לתמיכה. רואה, אני מבקשת, אומרת, אני זקוקה לתמיכה, קשה לי עכשיו, אנא לא בקודים, במילים פשוטות שאבין, שייתן לי דלק לחיזוק, שאצא מזה בלי פגע. ואין לי כל כך אל מי לפנות בנושא. בעלי אכזב אותי, היה צריך למצא דרך אסרטיבית לעמוד על שלו ולהיות אתי ולא לתת לזה לקרא, אחרי שהזעקתי אותי והבהרתי לו בדיוק במה המדובר, הוא רצה את טובתי, כי יודע שאני חייבת את הטיפול, אבל בכל אופן, זה רק מראה מה שאמרתי לך מייד בהתחלה, כשאני אצטרך תמיכה ממש לא אקבל. הוא יעזור במה שיוכל, הגעתי אתמול ולא יכולתי לזוז, ממש כך, הזעקתי אותי לעזור לי להשאיר את המשרד שלי מבהיק כמו שאני אוהבת, בזה הוא עזר, אבל מה עם דברים יותר מסובכים? כאן אני לבד! כאשר ראה אותי אתמול בעלי נבהל, ואמר, נמצא מטפל אחר, נסע לכל הארץ, נעזוב אותו, אבל הוא יודע שניסינו ולא הלך, וסבלתי וחיכיתי שנה לתור! אודי, קשה לי מתפקדת עם הריטלין, אבל קשה לי!!!

מחכה לתגובתך אני יודעת שחזרתי על עצמי אך כאן בהודעה יש את הליה רוצה לצאת מזה

אני מציפה, סליחה, אבל לא טוב לי, ממש לא טוב לי, פוחדת שזה יתדרדר, מתחילה עם רעד פנימי, כל הסיטואציה קשה לי אמרתי לך למטה שלא ענה למייל שלי, למה שיענה, יודע שהוא לא היה בסדר, ושמתי אותו במקום הבעיה שאני עדיין צריכה אותו, וזה מפחיד אותי מה שיקרה יודעת שכאשר ארצה לקבוע עוד תור הוא יסרב, ימצא תירוצים יתן לי לסבול, ואז מה שאני אעשה זה אעביר את הדברים לוועדת האתיקה! כי לא יתכן שהוא יסכים לטפל בי רק כאשר זה נעשה בניגוד לחוק אודי, לא מחפשת לריב אתו, לא מחפשת לעשות צרות, בסך הכל מחפשת טיפול לבעיה שלי, ולא יותר מזה, ועכשיו כל הפלונטר הזה משגע לי את השכל ורק תחשוב על זה שאם אפנה לוועדה איך אני אראה? אצטרך גם ללכלך עלי, ולשים את עצמי באור אידיוטי. אז עכשיו הכל במערבל בפנים, אילו היה עונה לי "בסדר תבואי פעם הבאה עם בעלך" ואז היינו נכנסים למסלול הנכון, אבל הוא לא ענה, כי נפגע, ישר בתחילת הטיפול שלנו הלכנו כאסח, אמרתי לך שחיכיתי למעלה משנה, ואז רצה לתת לי רופא אחר שיטפל בי בקליניקה שלו, ואמר שזה יהיה אותו הדבר, אחרי שלוש פעמים ראיתי שזה לא, אז סרבתי ושלחתי לו מייל מאד תוקפני אמרתי לו שיתכן והוא לא עובר על סעיף מסוים בחוק זכויות החולה אבל הוא עובר על רוח החוק, והוא לא יכול לתת לי רופא אחר כי הוא רוצה לאמן אותו!!! ואם יש בעיה של זמן המתנתי שנה, ואמתין עוד, אבל הוא לא יכול לאנוס אותי לקבל מישהו אחר! ואז הוא אמר, איך אני יכול לטפל בך אם את כך מתקיפה אותי אמרתי לו אני במצוקה ולכן ואז הוא אמר לא יכול לעמוד בפני אדם במצוקה, בואי מייד אלי וזאת ללא תשלום! הפגישה הראשונה הייתה של כיפוף ידיים, ולאחר מכן, נעשה סוויצ' של 180 מעלות. לכן אני מכירה אותו כאשר הוא רוצה להיכנס בי, זה היה נורא בפגישה הראשונה, ואני ממש לא מעוניינת לקבל טיפול כאשר הוא מראה לי את הצד הזה שלו, אז עכשיו לכל כיוון הכל לא יהיה בסדר. צריכה אותו לטיפול לא מוכנה למתח מיני לא מוכנה לריב אתו כל סיטואציה תהיה לא טובה עכשיו, כי הוא לא רצה לשתף פעולה רק לתת טיפול ולא יותר, ואני באמצע, ובעלי גם לא עשה את המוטל עליו, ולא היה גבר כשהייתי צריכה אותו, וואו! חוששת ממה שיקרה עכשיו

בת שבע, לדעתי את עושה טעות חמורה.גם אם את מבינה נכון וגם אם לא, אין בכלל מקום לסוג כזה של יחסים בין רופא לחולה. זה אפילו לא רופא נפש שאצלו אולי אפשר להבין שהיחסים מסתבכים כמו אצל מטפל.אין דבר כזה טיפול רפואי שרק אדם אחד יכול לתת. תעזבי-את ימשתתפת ביצירת מצב מסוכן נפשית, ועדיף להיות חכמה ולאו דווקא צודקת ולהתרחק. זה מצב פתלוגי מאד ואפשר להפסיק אותו ברגע.אז תעשי זאת ואל תצפי שבעלך יכנס לכל הפתולוגיה הזו.

ומה הפתרון?? למעלה משנה חיכיתי לטיפול, הוא המומחה מספר אחד בארץ אני סובלת הטיפולים היו בתחילה אחת לשבוע, אחר כך אחת לחודש רציתי להוריד מינון, ובקשתי מבעלי שיגיע הוא לא הסכים ובאותן פגישות כאשר בעלי בחוץ הוא ממשיך לפרטט אתי, ובטנגו יש שניים ואני רוצה לצאת מזה והוא לא נותן אז עכשיו שהבין אני לא מוכנה את הטנגו הוא מעיף אותי ואני לקיתי בכפליים, גם כי אני נמשכת אליו וגם כי אני רוצה את הטיפול שלו שעושה ניסים ונפלאות. ואני תקועה. מחפשת עוד מטפלים בינתיים לא הצלחה רבה, הוא נורא גדול, וממזר וגאוותן ומספר לי כל הזמן שיש סכוי ביננו, כי אני אוציא מים מאבן, וכמה אני מיוחדת ולא ראה אחת כמוני, וכו' וכו'. ואני טפשה פתיה כמו בת 16, אבל מעבר לכל היתה משיכה מטורפת ויכולת לחוש את זה בחדר, אז עשיתי כל מה שיכולתי והבאתי את בעלי, מה עוד אני צריכה לעשות

היי בת-שבע, הכל בסדר, אני מעריכה את הישירות שלך והכנות גם כשהיא מכוונת אליי וגם לאנשים אחרים. באיזשהוא מקום אני מסכימה איתך לגבי השוני התרבותי, היו מקרים בטיפול שחשתי שהיא פחות מתחברת ומבינה, אבל אני באופן אישי דווקא כן חיפשתי את השונה. אולי כי אני עצמי משתנה..לא יודעת.. כמובן שזה גם תלוי בנושא הטיפול. ספציפית אצלי הנושא קצת רגיש , ואולי דווקא מצריך מישהיא פתוחה, כי אני עצמי קצת מסוגרת.. אבל לדעתי, ברגע שקיים קושי: הוא יצוף, גם עם מטפל שחושב כמוך.. רק שיהיה טוב!

מאחלת לך המון הצלחה, יש לך רצון וזה נפלא, זה הבסיס,

כאשר אומרים לאדם שהוא מאתגר אותנו, זו מחמאה בדרך כלל. אומרים זאת לאדם חכם, לאדם מבין, לאדם שאי אפשר למכור לו לוקשען. אם המטפלת אמרה שאת מאתגרת אותה, זה סימן שהיא מעריכה אותך. אל תבלבלי מאתגרת עם קשה, אלא שני מושגים אחרים לחלוטין

תודה! לפעמים אני רוצה שהיא תגיד לי זאת גם...

וזו המשמעות, ואת נפגעת מזה, וזה לא פוגע בכלל, זה מאתגר

כן, הסיבה ברורה, מגרשת את זה כמו זבוב טרדן, ולא טוב לי עם זה. ומה היה האינטרס שלו, לכל הרוחות לנסות דווקא לעורר את זה?? כל הזמן לזרוק עוד ועוד חומר בעירה, איך אתה מסביר את זה? וכל הסיטואציה הזו, עם בעלי, היא מקשה! הנה, כשהייתי צריכה אותו, לא עשה את מה שהיה צריך לעשות! מתארת לעצמי את התגובה שלי אם זה היה ההפך! (בטח הייתי מגיעה עם נפט...) לא חיכיתי לזה, אבל כן יותר לקבל משענת שתעזור לי, למה ככה להיות חשופה, וכן, פגיעה....

הוא מטפל מספר אחד - הוכיח את עצמו בכל הטיפולים הוא מסרב לטיפול נטו עמדתי על זכויות הודיע שלא יטפל בי ועכשיו חטפתי כפליים גם בלי מטפל וגם יצר בלי תלות בו. הבנת זקוקה לעזרה

לכן אני קרועה וודאי שהתנהגות זו טוב לטפל בה בוועדה אני אני צריכה אותו והפחד שלא יהיה לו אתו כאשר אצטרך אותו משתק אותי וזאת בתוספת העניין הרגשי ולכן אני במערבל

"אבל לאחרונה הפורום שלנו "ניקז" אליו כמה פורומים שכנים, והדינמיקה משתנה. אבל לדעתי יש לך - ולכל הוותיקות בפורום - את היכולת להשפיע ולעצב את דמותו." אודי זאת תשובתך לבמבי על השאלה שלה על המקום . חייבת להגיד שזאת לא פעם ראשונה שעולה הסוגייה הזו של חדשות . פורום נפגעות היה פעיל 11 שנים היה מהייציבים במדייה וכן זה קשה .מעולם לא כתבנו על מישהו חדש או ותיק תמיד קיבלנו את כולם בזרועות פתוחות . יודעים לא חשוב אם הכוונה אלי או לא ...חשבתי שהפורום פתוח לכולם לא רק לקומץ כותבים . עצוב שבכל פעם שמרגיש לכם לחוץ או כואב או לא חשוב מה בפורום מאשימים את החדשים ..כרגע עצוב לי מאוד אולי אני אתחרט ששלחתי ואולי לא .. הפעם להבדיל ממקומות אחרים לא בורחת אבל אם אני או אחרים לא רצויים תגידו בברור .גם ככה קשה למצוא מקום במקום חדש אחרי שהיה לך בית חם מוגן תומך ואוהב כמו אידה . מצטערת עם פוגעת במישהו אין לי שום כוונה כזו כותבת רק מה שאני מרגישה .

זה הרגיע את כולם :)

מצטערת ההתחלה של השאלה נמחקה קודם. בעבר הייתי בסיטואציה לא נעימה של סוג של אונס ללא חדירה שכולל מגע עם איומי סכין.. מאז אני מפחדת להיות בקרב בנים.. נכון לעכשיו יש לי חבר שהוא יותר מחבר ואני מרגישה שאני מוכנה לקיים איתו יחסים מבחינה רגשית ומבחינת אהבה וגם רוצה את זה אבל יש משהו שעוצר וזה אותו המקרה שקרה לפני שנתיים וזאת הסיבה שאני חוששת מהיחסים.. אני עם אותו החבר כבר מעל שנתיים, אנחנו היינו חברים באותו הזמן והוא יודע על המקרה.. יש דרך לגרום לזה לעבור? אם השאלה לא קשורה לפורום אשמח אם תפנו אותי לפורום המתאים, תודה רבה

כן, הטיפול מוקלט! וזה בדיוק מה שהוא אמר, להיות פחות רציונאלית ויותר חושנית! איך לדעתך עלי להגיב?

הגעתי היום שוב לטיפול עם בעלי שלחתי מייל מראש שידע שבעלי בא והוא לא הרשה לו להשאר! בעלי יצא אני שתקתי כשהתחיל הטיפול הוא לוחש לי, את צריכה להיות פחות רציונאלית ויותר חושנית!!! עשיתי את עצמי שלא שמעתי. גם לא הגבתי לדברים האחרים מקווה שאוכל לעשות הפסקה ולא להגיע עכשיו לטיפולים בעתיד הקרוב. מתלבטת אם להעביר את העניין לוועדת האתיקה של הרופאים, הוא פשוט פרחח. העניין הוא שהוא מומחה גדול בתחומו, מקבל רק פרטי, אפילו לא שר"פ, כך שאין אפילו החזר מהקופה! חיכיתי לתור אתו למעלה משנה! וגם אז זה סיפור עד שהסכים לקבל. את העבודה הוא יודע מצוין, הבעיה היא שכאמור הוא פרחח, ולא עוזר כלום. אני גם כועסת על בעלי!!! לא הסכמת לצאת??? הוא אמר שיצא כי לא רצה שיתקלקל הטיפול והבין שאם נכעיס אותו אז אני אפסיד אך מצד שני אתה רואה שאני רוצה אותך כחומה, סימן שזה חשוב לי, אז תהיה גבר, ותסדר את הדברים בצורה אחרת בכל אופן, נקווה שאוכל עכשיו לקחת פסק זמן, אם בכל אופן אלך אליו שוב, אדרוש שישלח לי אישור במייל שהוא מודע לכך שבעלי מגיע והוא ישאיר אותו בחדר.

אנשים שונים מתמודדים באופן שונה באותה סיטואציות גם כי ההסתכלות שלהם היא שונה. אולי התגובה של בעלך מצטיירת בעינייך כחוסר התמודדות, או כהתמודדות לקויה, אבל בהסתכלות שלו ובתגובות שהוא מסוגל להגיב - זו כן יכולה להיות התמודדות טובה עם המצב. מבינה שלפעמים קשה שרוצים תמיכה מבן זוג, ומרגישים שלא מקבלים, אבל כל אדם מביע אחרת. אבל זה בסדר לכעוס, כל עוד הכעס מבוטא באופן בריא ומקדם באופן חיובי את התקשורת ויכול גם לחולל שינוי והפנות תשומת הלב לצורך שאת מביעה

אני מפורקת בתוך עצמי מהסיטואציה הזו, לא מוציאה את זה על בעלי אבל בתוכי מרגישה שהיה צריך לפתור את הבעיה אחרת. עכשיו אני דפוקה לכל הכיוונים, זה הממזר לא מוכן לקבל אותי יותר, כי אני לא מוכנה בלי בעלי, ונשארתי קרחת מכל הקצוות, ורע לי כל כך, לחץ הדם עלה לי, ואני חוששת שכל העניין ישפיע עלי מאד לרעה

מאמין שלא אכפת לי ממנה בכלל? כמו שלא אכפת לה ממני. כמו שהיא דחתה אותי. לדחות אותי? ועוד להאשים אותי בזה?

גולם, אי אפשר לטפל בלי שיהיה אכפת! אי אפשר! וגבולות נחווים כדחייה אבל גבולות זה דבר חשוב בקשר בין אנשים גבול שומר עלייך ועלייה ומגן...

אני מקווה שאיני מכביהד בסיפורי המקםו הזה מרגיהש שאם שיתפתי אשמרו על רצף שבת קהש כמה שאני נלחתמ משהו נלחם בחזהר תות אחד עשה כל כך הרהב רעש רק מינןו גדול של כדורםי הפך אותי לזומבי ישנוני שיכול קתצ לא להרגיש שמית ךב שהימםי התארכו וגם זה העציב אותי מפינ שאיבדתי את תחושת הזמן ואל הצלחתי להחזיק אף לא רגע. תודה שאתה עמלהי

יצאתי ממנה בוכה באפס כח. רציתי שהילדים יבואו הביתה. וזה לא קורה בחודשיים הקרובים. אבל רגע? האריכו את המפגש לשעתיים והורידו את הפיקוח. וגם מתכווננים לקראת זה. זה גם משהו נכון?

להיות שעתיים ובלי פיקוח את ממש יכולה להתקרב אל הילדים כדאי לך לתכנן מה לעשות במפגשים תכיני להם ממתקים, תספרי סיפורים ובעיקר תקשיבי אליהם אני בטוחה שמאד תהנו ביחד לאט לאט הם יחזרו אליך

למה הוציאו את הילדים? תהיי חזקה ואל תוותר עליהם לעולם.

השבוע בעיתון היה כתוב איך הרווחה החרדית דואגת שאם שנהייתה חילונית הם ידאגו שהילדים יהיו אצל האבא....וחשבתי עלייך. ואת כל כך נלחמת וכואבת והכל יחד........מקווה שתתראו כמה שיותר את והילדים, איתך, מיכל.

את אישה אמיצה, אמא לביאה שתצליח בכל אשר תרצה...

אודי, אני כן מרגישה שאני מקבלת ממנו מזון "קונקרטי". אם הדברים היו נשארים רק לא קונקרטיים אז הבור השחור לא היה מתמלא ורק היה מעמיק ומעמיק. נטע.

'במבה לנפש'

לבת שלי יש היום מסיבה. היא לומדת בבית ספר לחינוך מיוחד. אני שונאת ללכת לאירועים שם. זה כמו להכנס לעולם של טעויות. .. כל מיני צעצועים שנדפקו בייצור. אני שונאת שהמורות באות לספר לי כמה היא מתוקה ומהממת. זה תמיד נשמע לי ממקום של רחמים. שונאת.

מבינה את הקושי שלך אבל אני מאמינה להן שהם רואות מעבר למחלה לליקוי הם רואות ילדה מתוקה ומקסימה . ליבי איתך

אני מכירה מקרוב את המקום הזה של התאבלות על הילד שיכל להיות... כנראה שאת עוד לא הגעת למקום ההשלמה...אבל גם זה מגיע, ואז תראי איזו מתנה נפלאה היא הילדה שלך!!בנתיים הצוות רואה אותה יפה ומקסימה כמו שהיא, מקווה שגם את תוכלי...זה מקום שעוזר להם לצמוח..

מרגיש לי מורכב פה... אז, אתרחק עוד קצת... אחזור כשארגיש יותר רגוע (אולי גם אצלי..).. אולי עוד יום, אולי יומיים, אולי שבוע או יותר, איך שארגיש... ולבינתיים אשתדל ואעבוד על להביא את הדברים שחווה ועוברת לטיפול.. נראה לי שזאת המשימה שלי כרגע... עד שנבין באמת מה נכון לנו ומה אנחנו עושים הלאה... מאחלת לך אודי ולכולן ימים של שלוות נפש ויישוב דעת,.. אודי, תחזיק לי אצבעות? גם ברגליים?;) רחל.

היא לא מוכנה שניפגש היא כתבה שאני צריכה לשבת ולחשוב על הטיפול, התנאים שלו וההשלכות... אז היא לא ענתה להודעה ששלחתי לגבי קביעת מפגש ואני לא מתכוונת להציק לה יותר.. ממש יכולתי לדמיין אותה קוראת את ההודעה, מביטה בפלאפון בהבעה מאוכזבת וכעוסה, מחליטה להתעלם! ואז נועלת נעלי עקב, לובשת שמלה מהודרת - והולכת לרקוד. היא תמיד אומרת שאני צריכה לרקוד... שמחת חיים, חיבור לגוף - נו, הדברים הבנאליים האלה שאין לי.. אולי עכשיו שאין טיפול - ויש לי זמן פנוי... לא! אני לא רוצה לרקוד!!! זה מביך מדי...

היא כתבה לך לחשוב אני חושבת שזה לא לגמרי אבוד תחשבי על זה ברגע שתרגישי שאת לא מוכנה לוותר עליה על הטיפול ואת מוכנה לעבוד קשה כיתבי לה ..איתך

שאת צריכה לבחון את העולמות שלכם האם למה שהיא קוראת ריקוד את קוראת ריקוד? האם אתן מדברות אותה השפה? האם את מעוניינת שהטיפול יוביל אותך לעולם מסוים, ואולי זו בריחה בעולמך את? האינטראקציה בין מטפל למטופל היא כל כך משמעותית שלא הייתי ממהרת לבטל הבדלים מהותיים דוגמא: מכירה בחורה דתית שהלכה לפיסכולוגית חילונית, וההיא אמרה לה שעיקר הבעיה שלה שהיא לא יוצאת עם בנים! מבינה למה אני מתכוונת בהבדלי תרבויות?

שלחתי כרגע הודעה, אינני יודעת אם היא התקבלה במערכת היות והאינטרנט "הראה אותות מצוקה".. ב 29/1 כתבתי לך הודעה שכותרתה ??? הגבת ושאלת שאלה. עניתי. אשמח שתעלה את תגובתי לשאלתך. אם יש לך מה להוסיף/להעיר/להאיר או כל דבר אחר, אשמח. במבי.

מיקה יקרה חשבתי עלייך כל הסופ"ש . מצטערת יקרה שהכתיבה שלי נחוותה חסרת רגש. הכוונה הייתה שונה בהחלט . אז שוב מנסה להסביר כתבת שאת "מאתגרת" מילה קשה ביותר שנאמרת על ידי מטפלת - לא נעימה כואבת. כתבתי לך שגם אני קשה מורכבת מאתגרת - להגיד לך מיקה יקרה לא רק את רובנו . כתבתי לך שכשמטפלת אומרת כאלה דברים - היא כנה ישירה ואומרת אני לא מוותרת עלייך אני נלחמת עלייך גם כשאת קצת יותר מאתגרת מסתם חרדה קלה . כתבתי לך שהיא לא נצלנית ולא יקרה זה לא פוסל את ההרגשה שלך . ההרגשה שלך חשובה מאוד .רק ניסיתי לשקף לך פרופורצייה והבנה שאם היא הייתה נצלית יש טיפולים קלים יותר . למה אני אומרת שההרגשה שלך חשובה כי בדרך כלל זה מפתח למקומות בעבר שפגעו בנו . כן אין ספק שאת פוחדת מניצול וזה בסדר !!!!!! כשכתבתי לך קחי אחריות על הטיפול שלך יקרה זה בדיוק מה שאת עושה ..חוזרת , נלחמת ,בוחנת , חוזרת , מבינה ומתקדמת. יקרה צר לי אבל גם היום אחרי חמש שנים כשיש אמון וקשר חזק עדין אני המון המון פעמים במקום שלך הודפת בוחנת בורחת פוגעת חוזרת ולא מאמינה . איך אודי כתב לי פעם "מי שנפגע ברותחין נזהר בצוננים" אני אשתף אותך במקרה אחד מיני רבים .אנחנו יושבות על הרצפה יום אחד היא הביא כרית שיהיה לי נוח יותר ..שתקתי כל הפגישה יצאתי כועסת ושלחתי לה סמס כשיצאתי שאני לא רוצה שהיא תחשוב עלי ...היום אני צוחקת אז זה כמעט עלה לי בטיפול ויכולתי לא לחזור . במשך השנים ראיתי מטופלים שהרסו טיפולים רק בגלל המקומות האלה שקשה לנו להאמין שמישהו באמת רוצה לעזור לנו .לכן אולי כתבתי לך תשמרי עלייה ועל הטיפול . כואב לי לראות איך טיפולים נופלים מהמקום הזה שאנשים כותבים בפורומים וכולם מעודדים אותם שהמטפלת גרועה במקום לשקף את המקום הזה של החוסר אמון של כולנו . ומה שתמיד שמר אותי מללכת לגמרי ולא לחזור הייתה הידיעה הקטנה הזו כמו שכתבת שהיא שם עבורי ..שוב כותבת רק מנסיוני זה לא אומר שזה נכון עבורך זאת הדרך שלך ושלה .לי עוזר תמיד לזכור שזה אני והיא מול הפחדים שלי (לפעמים אני שוכחת ואז כמו שכתבתי שבוע שעבר אני שותקת פגישה שלמה ) מקווה שעכשיו אני ברורה יותר עם המון אהבה כי את באמת באמת חשובה לי ואני רוצה לנסות לעזור לך מנסיוני ומהקושי שלי להשאר בטיפול הזה כי אני מאמינה מכל הלב שאת מישהי ששווה להלחם עלייה כמו שאודי כתב לך ואני מאמינה שהיא באמת באמת רוצה . בת שבע יקרה אני מבינה מאיפה נוצר לך הרושם שמה שכתבתי למיקה הוא "מילים כדורבנות" במדייה קצת קשה להעביר טונצייה אז רק להסביר שבחיים אני לא אכתוב למישהו שנלחם על טיפול מילים קשות. והקחי אחריות זה בדיוק מה שמיקה עושה . בת שבע טיפול זה כל כך דבר קשה ורגיש ושביר כי הוא מביא את כל קשיי העבר שאנחנו לא מודעים אלהם . כשמישהו כותב על הטיפול שלו ועל הקושי הוא כותב מדמי ליבו אני לא אפגע בו בטח לא מתוך כוונה תחילה .מקווה שהובנתי יותר

הכתיבה שלך ממש לא חסרת רגש. את כותבת בצורה מאוד רגשית וחמה ומכילה. אני מאוד אוהבת שאת מגיבה להודעותיי. לא נפגעתי ממה שכתבת, זה כן עזר לי להבין שגם למטפלת יש קצה של גבול היכולת שלה. ושצורך אפשר להעלות בצורה יפה ולא בלפגוע ובלהאשים.וזה משהוא שהיא מנסה ללמד אותי בטיפול. זה קשה לשמוע שאתה "מאתגר" ו-"מקרה קשה", זה איכשהוא מעמיד אותך בפוזיציה מאוד חלשה ונזקקת בעיניי. ואני יודעת שגם כשהיא מכאיבה לי (והיא עושה זאת לפעמים) זה רק לטובתי ובשביל ללמד אותי שיעור חשוב. אביב, את מקסימה. וטיפול זה באמת דבר קשה.

סליחה מעומק לב! ראיתי את הטעות ביום שישי, אבל הבנתי שאי אפשר לתקנה עד יום ראשון.

שבת של שינה רצופה. הלוואי ומחר לא יגיע

זה בדיוק מה שמעצבן אותי אודי! תחשוב אתה רעב ובא למישהו שאמור לטפל במצוקות של אנשים ומשלם הרבה מאוד כסף לאותו אדם ובמקום לתת לך מזון ממשי שישביע את הרעב הוא נותן מזון מטאפורי... מה שווה מזון מטאפורי? גם עובדות סוציאליות העבירו ביקורת על זה שבתור פסיכולוגית היא לא הסבירה לי שיש דבר כזה סיוע תעסוקתי וכל מיני זכויות- מה הייתי אמורה לסבול מההתנשאויות המזדיינות שלה שנתיים שמיררה את נפשי כדי להגיע לנקודה שאני נעזרת באופן סוציאלי ותמיכתי יותר? היא אמורה בתור פסיכולוגית קלינית בכירה לאבחן נכון מול מי היא יושבת! ולהיות יותר זהירה וענווה ובן אדם! אבל היא התנהגה כמו כלבה אטומה- ובשביל מה? היא הייתה לה היומרנות למה? לא ברור. לדעתי במקום להורות לי בטון סמכותי 'קודם צאי לעבוד" ולהכניס אותי למקום צייתני היא הייתה צריכה להסביר לי שיש לי חרדות תפקודיות ולכבד את זה ולכבד אותי ולהסביר שמקצוע הפסיכולוגיה לא מתאים לאדם במצבי כי צריך רמה מאוד גבוהה של יכולת לשאת לחצים ואי ודאות- במקום לומר לי 'עבדתי קשה' ולהתנשא. היא פשוט הייתה צריכה להסביר לי דברים הרבה יותר טוב ובצורה מכבדת! והקשקוש הזה שטיפול לא נותן קונקרטית אלא מטאפורית- מי אמר שככה עוזרים לאנשים? מי קבע? מעניין לכמה אנשים הזיקו ככה עם השטויות שפסיכולוגים המציאו. אין לי בעיה שיהיה מטאפורי- למה התשלום בסוף לא מטאפורי ונדרש להיות קונקרטי? גם אני מעדיפה לשלם למטפל בשטרות סימבוליים של מונופול. נשבר הזין מכל השטויות האלה. ובסוף אני עובדת ומרוויחה מעט מאוד אחרי שנים של טיפולים שבהם מטפלים נוקבים לי ב'תעריפים' שלהם. מה הטמטום המתנשא הזה? זה כ"כ מעצבן. אז עכשיו בוא תטפל בנחיתות שלי אודי ותגרום לי להרגיש שאני בכ"ז אדם בעל ערך ולא סוג ב' בגלל שאין לי 'תעריפים' ו'תארים' וכל מיני דברים נפוחים ומרשימים ברזומה. עבור אדם כמוני יוצא שפסיכולוגים הם חלק מהבעיה, לא חלק מהפתרון. זאת התקדמות אדירה בשבילי הפכחון הזה- אני לא תמימה כמו פעם. הבעיה שאין לי את הכוחות אגו שהייתי רוצה שיהיו לי. עדיין יש לי חרדות תפקודיות וזה מכאיב להשלים עם זה. אני לא רוצה להשלים עם זה אבל אין ברירה. אז מתקדמת בעצלתיים לפי יכולתי. לפחות שלא יתנשאו עליי אנשים שלא היו בנעליים שלי! מקווה שאת זה אתם מסוגלים להבין. ואני לא תמיד בקונקרטי, אם אני מבינה נכון למה אתה מתכוון. אני נופלת לזה לפעמים, אבל לא תמיד שם. יש מידה מסוימת של נפרדות (זה קשור? נראה לי שכן).

היי מימה, ללמוד לכבד ולקבל את עצמך זה דבר חשוב ומאוד קשה לחוש את זה אפילו אם בשכל מבינים ויודעים שבתכלס אף אחד לא שווה יותר או פחות מאף אחד . הפסיכולוגית ההיא שאת מדברת אליה היא לא אלוהים היא בסה"כ בנאדם שרחוק מלהיות מושלם למרות הרצון הטוב והמקצועיות והאגו הדי נפוח שלה (לפי התיאור שלך). כפי שאת עצמך כותבת הגעת אליה עם החרדות התפקודיות האישיות הלא בשלה וכיו"ב (וכמובן גם עם כל מיני תכונות כאלו ואחרות). הגעת (לפי מה שאני מבינה מכל ההודעות שלך) עם איזו פנטזיה לא כל כך מציאותית לגבי הטיפול שמת עליה את כל הקלפים והציפיות היו גבוהות . אך המציאות והיא טפחו לך בפנים. היא לא עזרה, לא הבינה, לא יכלה לספק את מה שאת רוצה וצריכה, הפגישה אותך עם המציאות באופן חד ומכאיב וכיו"ב... אבל הרי ברור גם לך שלא היא גרמה לך להיות מי שאת עם כל הקשיים והתחושות . אפילו אם היא כלבה אטומה וטיפשה והמפגש ביניכן היה כישלון חרוץ, היא לא תיקנה ולא עזרה אבל גם לא קלקלה אולי הוציאה החוצה את השדים שהיו שם תמיד. בנוסף וקשור לכך כנראה שהמפגש איתה שיחזר קשר מהעבר , קשר ראשוני, וכך "נפגשת" עם איזו תחושת קטנות וחוסר אונים נוראי ותחושת השפלה בלתי נסבלת מול מישהי גדולה חזקה ואטומה, והנה כאן יש לך הזדמנות לעבור מהקונקרטי למטפורי, מבחינה קונקרטית זו המטפלת, אך היא רק דמות שמציגה תפקיד כמו שחקנית בדרמה שהיא למעשה יצירה שלך או נוצרה מנסיבות חייך , הרבה יותר נוח לכעוס עליה כי היא מוחשית יותר ושייכת יותר להווה אך למעשה היא לא הכתובת, שהרי כאמור היא לא המציאה שום דבר, היא לא המציאה אותך. הכעס שלך והעלבון מופנים כלפיה שוב ושוב, ושוב ושוב את חוזרת לתחושות המוכרות של חוסר האונים וההשפלה, אולי כמו שחוזרים הביתה למקום המוכר?, אולי כמו נשים מוכות שחוזרות שוב ושוב לבעל המכה?. כך על כל פנים זה נראה לי כצופה מהצד, אני מקווה שאת לא כועסת מאחלת לך שתתגברי על הטיפול הכושל של המטפלת שהכזיבה.

ומבקש שהוא יהיה השף הפרטי שלך בבית! זה מה שאת רוצה לא כלים, אלא לקנות את המטפל כמשפחה קרובה

לא ציפיתי ממנה לבוא אליי הביתה להיות מטפלת בביתי. אז אל תתני דוגמא של שף פרטי בבית. כן חשבתי שהקשר הוא אמיתי. רציתי שיהיה אמיתי וכעסתי לגלות שהוא לא. שהוא רק אמצאי בשבילם. זה התגלגל למצב שאני יושבת מול עובדת סוציאלית שמסבירה לי מה זה אומר להיות אדם עם התמודדות על רגע של קושי נפשי/רגשי וההשפעה של זה על התפקוד- הפסיכולוגית לא יכלה להסביר את זה? במקום להתנשא עלי עם ה'עבדתי קשה' שלה? כאילו שההבדל בין גורלות מימוש של אנשים זה שחלק בוחרים לעבוד קשה כדי להתקדם בחיים וחלק אחר פשוט בוחר להתעצל ולא להשקיע את אותו מאמץ אז לכן כל הפערים מוצדקים ככה. כן שמענו! איזה נוח זה לטעון שאני הייתי הטעות פה עם הציפיות הקונקרטיות הלא נכונות שלי מטיפול, שאני הייתי אשמה בכל האכזבה שנחלתי וחוויתי כי באתי עם ציפיות לא ראליות ולא נכונות (לא ידעתי שלצפות שמטפל יסכים לתת לי שעה ועשרים דקות מזמנו בשבוע זאת ציפיה לא ראלית. באמת לא ידעת שזה עד כדי כך לא ראלי- בייחוד שאצלי אותו פרק זמן שווה פחות מחמישים שקל במציאות! וב'מעמד הפועלים' אנשים במשרות מלאות נדרשים לעבוד ימי עבודה של 9 שעות רצופות ובמקרה הטוב מרוויחים עבור יום עבודה שלם שלהם מה שמטפל דורש לשעת טיפול, לפסיכולוגים אין בעיה עם זה. העבדות התעסוקתית הזאת זה נחשב 'אדם מתפקד'). גם הטענה שלא הייתי מוכנה לקבל או להסתפק ב'כלים' . את יודעת איך זה מרגיש לבטא קושי חרדתי והמטפלת במקום לנקוף אצבע כדי לעזור יושבת שם שתוקה ומסתכלת עליך כאילו נפלת מהירח? איזה מן תחושות של התאכזרות זה משחזר שם? איזה מן חוויות זה גורם בשחזורים האלה? ואפילו את המינימום של להשיג הסכמה מדעת לטיפולים האנליטים האלה הם לא עושים. זה גועל נפש שאנשים מתנהגים כאילו אי אפשר לקבל מהם יחס אם זה לא בתוך גבולות מלאכותיים נוקשים ותמורת הון תועפות. אבל הם יוצרים את התנאים האלה והכללים האלה. הם בעצמם עושים את זה. למה לכל הרוחות הם עושים את זה? לי זה לא ברור. רוצים להזדהות עם מה שפסיכולוגים המציאו? שיהיה לכם לבריאות. אבל זה לא האמת, זאת המצאה של קבוצת כח מסויימות בשירות מנגנון חברתי מסויים. זה כל מה שזה.

זהות, ערך ושייכות

לא לאוכל. זאת הייתה מטאפורה ;(

תהיה פסיכולוגית פרטית שלי שמגיעה עד הבית. דוגמא לא נכונה ולא קשורה למה שבאמת היה. כתבתי תגובה ארוכה שאני לא רואה שהתפרסמה פה עדיין. אין לי כח לנסות לשחזר.

מה זה אומר 'את בקונקרטי'?

גם במקםו השמור הזה מרגיהש לא מוחזקת משהו מסרב להרגע ולהשקיט. סוף שבוע אני כבר אל זוכרת כמה זמן אולי הז השלישי. ממשיהכ לנסות לאכול ואל ממש מצליהח בן הזוג שלי אבי ילדיי בא היום להביא לי דברים וכלניות ותותים הוא בכה וחיבקית אותו חזק אבל לא הרגשתי כלום. תנסי לאכול כדי שאוכל להביא את הילדםי אינ באמת מנסה אבל אין מקום גם לאוכל. רק תות אחד. היה לו טעם רע. תנסי הבית מחהכ לך שתחזרי. אחוית סוף השבוע לא ממש נחמודת והרופאה התורינת בעברית עילגת עייפה ונרגנת. אןי לי עם מי לדבר.

היי עמליה איזה חמוד בעלך שהביא לך כלניות, הביא את העולם היפה של חודש שבט אלייך...באמת יפה עכשיו, כדאי לצאת ולראות. טוב שאת מנסה לאכול, אל תוותרי, תנסי שוב ושוב, לאט לאט יהיה יותר ויותר מקום. הנה את כותבת לכאן, זה לא ממש תחליף למישהו לדבר איתו ובכל זאת גם זה משהו...

מחבקשת אותך חזק שולחת לך פרוסת עוגת שוקולד שאפיתי, משהו שמיימי!

אני צריכה להגיד לך תודה... האמת שזה קצת קשה כי אתה בן... אז כאילו אמרתי, טוב?

היי אודי, האם אתה מרשה לשתף, במשהוא שקרה לי פעם בטיפול. האמת שזה קרה קצת מזמן, אבל אני ארשום..טוב? פעם, באחת הפגישות שלנו, סיפרתי למטפלת משהוא לא נעים שקרה לי. אבל לא יכולתי להסתכל לה בעיניים, מרוב בושה ומבוכה..אז העיניים שלי היו למטה, וכשהרמתי אותם - ראיתי את המבט שלה. מעולם מעולם מעולם לא ראיתי כזה מבט! המבט שלה היה חזק, ואיתן ..מבט עמוק ומלא משמעות. אף פעם לא הסתכלו עליי כך! העיניים שלה נראו כמו שני סלעים חזקים, אבל לא הסלעים האפורים והמשעממים האלה, אלא סלעים "חשובים" , סלעים "עם משמעות" כאלה שחוצבים מהם אבני חן. המבט הזה שלה, הלם בי! הרגשתי מוכלת, מובנת, הרגשתי מוגנת ובטוחה... אודי, אני מתגעגעת למבט הזה. מאוד. אני לא רוצה חיבוק ממנה, אני לא רוצה שתאהב אותי, אני רק רוצה שתביט בי שוב במבט הזה. אבל, בגלל כל ההתנהגות שלי, המטופשת והילדותית והלא חכמה בכלל, העיניים שלה - הן רק מאוכזבות ממני וכועסות עליי כל כך. הן מביעות ייאוש ואכזבה ותסכול רב הן לא מסוגלות להסתכל עליי כך יותר. איך אני יכולה לתקן?

בלבלתי אותך עם מימה, ולכן עניתי מה שעניתי שבוע שעבר ועדיין אני בדעה שתהום של תרבות שונה יכולה להתבטא בהרבה מאד אופנים לדוגמא שלא שייכת לכאן אבל תבהיר נתון שאלו פעם ילד חרדי מי ראש הממשלה, הוא לא ידע שאלו אותו איזה מפלגה היא שמאל הוא לא ידע באבחון הוא יצא נכשל למרות שהיה מחונן הוא פשוט לא מכיר את העולם הזה לחלוטין חוסר ידע הוא לא חוסר ביכולת ובאינטלגנציה גם נפשית, כל תרבות עם האיסורים והמותרים שלה, עם המקובל ולא מקובל לפעמים יכולים לצאת דברים בלי פרופורציה שלא משקפים נכון, שישנם הרבה מכניים משותפים לכולם, אבל ישנם גם הבדלים מהותיים

למה? כי ביום הזה הפורום בשביתה וזה מעצבן ומכעיס לפעמים. דווקא יום שהוא אמצע שבוע.

אודי, אני במועדון, כל הזמן נכנסת ומחפשת את התמיכה שלך, את המילים שלך, את העוגן שיעזור לי TO BOUNCE BACK, יום קשה מאד עבר על כוחותינו

שאהת הולך ומכבה את האור תשלח לי מילים של שקט?

אתמול היה משהו שאני רוצה לשכוח. ובעצם לא קרה שום דבר, ולא היה ממש שום דבר, ובכל זאת אני רוצה לשכוח. ומדהים איך כל השבוע אני יושבת מול סיכומים ומנסה לזכור, ויש דברים ששוב ושוב דולפים וצריך למצוא את הדרך לזכור אותם כמו שצריך, ועכשיו כשאני רק מבקשת לשכוח זה לא מצליח. וזה יוצא דרמטי, אבל באמת שלא קרה שום דבר. סתם אני מגיבה בהגזמה. ולא מצליחה שלא לזכור ולהיזכר ומי יודע אם בכלל אני כבר זוכרת את אתמול או ממציאה. (אני כותבת כאן, למקרה שביום ראשון כבר אצליח לשכוח, ולא תהיה הודעה אדומה שלי שתחייב אותי לשוב ולהיזכר.) נעמה.

סוער כאן.. ופחדתי לבוא...;/ נמצאת קצת בצד, לא רוצה להוסיף לסערה... אז מה שקורה בלב נשאר שם כרגע.. עד שארגיש יותר בנוח... אז אני פה. עם כאבים נפשיים ופיזיים, שלא ברור מה גרם למה.. אבל יש מעגל קסמים שמוחמר ומחמיר... אפילו המטפל שלי משתתק מול ייסורי הגוף שלי, לא עומד בעצמו במה שעוברת... עד מתי אחיה? איך אחיה? שאלות שאין לי מענה להם.,, ובסוף כתבתי. רחל.

אני רוהצ ללכת.מכאן אני נתקפת פתאםו פחד מהתהםו מחוסר ההבנה למה שקורה לי אני מנסה ולא מצליחה עוד מעט גם אתה תלך וכל החושך הזה מאיים עלי אודי אתה יכול לעזור לי קצת להרגע?

אני קוראת אותך עובר בין כולן ויורדות לי דמעות אולי כמיהה?? געגוע איןסופי???? רצון להחזיק בך שלא תלך????? למשוך בשמלה של אמא לפני שיוצאת מהבית..,,,