פורום פסיכולוגיה קלינית

כמה זה השפיע עליי. היא כל היום איתי... במחשבות... קשה לי בכלל בימים האחרונים... ועכשיו עוד יותר... איך מחזיקים? שאין על מי להישען? שאתה לבד בעולם? שאין משפחה אוהבת, תומכת?... שגם שמגיעה לשעה לראותם אחרי שבועות שלא התראנו, זוכה להתעלמות ולביקורת אינסופית... איך???.... איך אפשר רק להחזיק ולהישען על העצמי שלי, שהוא ממילא מעורער ושבור?... רחל.

אולי זה ישמע חסר רגישות, אבל אשמח אם תסביר לי מה הרעיון של חיים אם גם ככה מתים. זאת אומרת מהיום הראשון שנולדים ידוע שכולנו שנמות... בין אם תאונה, מחלה קשה, . .. מה הטעם?

היי יקירה. מה שלומך? שאלת שאלה טובה ופילוסופית. משהו שהעסיק אותי. אני אכתוב את מה שחושבת בוודאי אפשר להסתכל על זה מעוד זוויות..... נראה לי שההבדל הוא באיך? איך אתה חי? בכמה אנשים נגעת? כמה חלומות הגשמת? האם אתה נפטר אהוב ומחובק? היום נפטר גם בחור שהכרתי.לצערי הכרתי אותו עם התנהגות אלימה כלפיי חברות שלי. חברה שלי היתה בת הזוג שלו. הזכרונות עליו מעורבים ומורכבים. יש צער בפרידה וכאב שהלך. האם את יכולה לשים לב להבדל? עמליה נאבקה עד הרגע האחרון. אורי שאוהב אותה היא נגעה בחייהם של רבים אנחנו כואבות את לכתה בטרם עת. עמליה ניסתה כל כך נפלה שוב ושוב וניסתה לקום היה לה אכפת מילדיה איבדנו אישה יקרה וזה כואב מאוד מאוד. היום בבוקר הדלקתי נרות לעילוי נשמתה. ההודעה האחרונה שכתבתי לה נשארה מיותמת היא לא ענתה לי וזה כואב לי.אני מרגישה שעמליה אהבה אותך אותי אותנו...... כאב ודמעות ורעד שלא נגמר הילה

איזה צוואה ענקית השאירה לנו עמליה איזה מאבק לחיים לשפיות איזה כוחות להאבק ברוע וברשע בהרס העצמי שהשאירו בנו הפוגעים . כל כך נגע בי כל כל יודעת שחייבת לא לוותר לא להכנע .זה לא קל ולא פשוט אבל אם שרדנו את הכל אז כנראה שמגיע לנו לחיות וטוב . האיך תלוי בנו בלקיחת האחריות שלנו . כן גולם החיים שווים שנחייה אותם ויותר מזה נהנה מהם .

היי אביב. אפילו השם שבחרת מעורר תקווה. אנחנו הגיבורות האמתיות ואנחנו צריכות להדליק את המשואה. אכן מורשת מעוררת התפעלות. שלך ואיתך הילה

הסיום נותן את המשמעות... ואוסיף - שלראייתי - הסיום נותן את המשמעות גם למה שטוב. לרע, בעיניי, אין גבול בדימיון. סוריקטה

אתה עדיין כאן, נכון?

הי מיקה יקרה, הרגשתי שאודי היה מאד מאד כאן, איתנו ברגשותינו, בהלם, בעצב, בחוסר האונים, בביחד, גם בכעס ועוד. היי בטוב, סוריקטה

אודי מנסה להבין למה? מראש באמת מתנצלת אני לא כועסת אבל כן פגועה יותר מזה פשוט הרגשה של חוסר בטחון בלבול נכון שזאת מדייה וירטואלית נכון שמראש הכללים ברורים כתבת פורסם .. אבל ...כתבתי לך שלא מצאתי דרך אחרת איך לתקשר איתך באופן פרטי ככה שזה לא יתפרסם כאן זה אומר שהיו לי את הסיבות שלי ולא חשוב אם הם נכונות או לא . זה אומר שאני מראש בעצם לא רציתי שיתפרסם לא התחרטתי רגע אחרי . סמכתי עלייך אודי בטחתי בך גם אם זה וירטואלי . פירסמת כתבתי לך שזה עצוב ..פשוט התעלמת בתחושה שלי התעלמת ממני התעלמת מהבקשה שלי מהאמירה שלי ללא לפרסם . מבינה שזה טריגר בשבילי מבינה שהטלטול הוא חסר פרופורציות כי לא כתבתי שם משהו כל כך נוראי או אישי .אבל בכל זאת התחושה קיימת ..ועם ההודעה על עמליה מרגישה שהתפרקתי (משום מה חושבת שכתבתי כאן אתמול בלילה ולא יודעת )...לא רוצה להרגיש כאן לא בטוח אז כותבת כדי לנסות להבין ...

זה לא עלה והייתה תחושה שדילגת עלי ...לא אגיד שזאת היא שקפצה ממקום קרבני לוקחת אחריות זאת אני . כנראה מאוד רגישה וטריגרית כרגע . הכל בסדר וסליחה על התגובות המתקרבנות . לא מגיע לך . באמת תודה על הכל .ותודה על התגובה . זה רק מוכיח שלא היה חשוב לי המה כי אם רק שתהייה שלא ארגיש שהתעלמת אוף התגובות המוטרפות האלה . שוב סליחה

לא יכולה להרגע מחכה לשבת שלום למקום המוכר הבטוח גם ההודעה שהעלת ובעיקר עכשיו עמליה שבכל פעם שכתבה ראיתי אותי שם .הפסיעה הקטנה בן להחזיק או לשמוט . הלחימה האין סופית בגלל שפגעו בנו חיות אדם ..כמה רעש . מתנתקת מכאן חייבת .שתהייה שבת טובה ורגועה

שבת שלום אביב

באמת

תודה לכולם על המילים המנחמות. עמליה אמרה שהמקום הזה חשוב לה. היא היתה אשה נהדרת ואמא מדהימה. אשה חכמה ורגישה מאוד עם יכולת נתינה אינסופית. תמיד סחפה אותי להתנדב לעזרה לתת לאחרים. היא נלחמה במהלך השנים לא להתעסק בכאב וניהלה חיים שלמים למרות מה שעברה המשבר האחרון כנראה היה לה קשה וכואב מדי והיא השקיעה המון אנרגיות בלהסתיר שהילדים לא ירגישו ושאף אחד לא ידע. אבל אני חושב שהיתה נחושה ללכת וגם הטעתה אפילו את הסביבה המטפלת. בסופו של דבר הלב שלה לא עמד בהרעבה וקרס. שמרו על עצמכם והמשיכו להיות קהילה תומכת מאחל לכן שתצלחו את כל המשוכות והקשיים ותזכו לחיות חיים מלאים ומספקים למרות הכל. אורי

שלום אורי והמשפחה היקרים, היה לי מאוד מאוד עצוב לקרוא את ההודעה על עמליה, ואני מתקשה למצוא מילים מתאימות.. אני מתפללת עבורכם שיהיו לכם הכוחות להתמודד עם האובדן העצום הזה.. זה מאוד עצוב וכואב ומטלטל.. היא הייתה חשובה למקום הזה.. שלא תדעו עוד צער..

אורי, בת כמה עמליה הייתה במותה? כמה ילדים יש לכם? האם את עטופים במשפחה ובחברים? נטע.

תודה לך שהודעת לנו..שיתפת אותנו..אני חושבת שעמליה הייתה ממש גאה בך! אתה נשמע אדם מדהים! שלא תדעו עוד צער. ושמור על ילדך, גדל אותם באהבה ושיהיה להם זיכרונות טובים מאימם האהובה..מיכל

עכשיו קראתי על עמליה....אני בשוק, בוכה על מישהיא שכלל לא הכרתי.......אודי, בוא מהר לפה!!! לכולנו....מפחיד, ואני בשוק....תבוא להרגיע? עוד הערב אם אפשרי...הייתי בטוחה שהיא תצא משם ויש לה ילדים.....אני בוכה ולא מפסיקה.......אודי.... תרגיע טוב?????

עמליה |. | |. | |. | |.............| תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

כל הלילה בכיתי/ זלדה כל הלילה בכיתי רבונו של עולם אולי יש מות שאין בו אלימות מות שדומה לפרח. כל הלילה הפלתי תחנוני אפלו אני עפר תהיה בי מנוחה להביט אל גבהי שמים ועוד ועוד ועוד להפרד מיפים, כל הלילה חשבתי בריות רבות גרות בחזי הכואב וספורים שונים, צריך להדליק נר ולהביט עליהם בטרם אישן המות.

איזה דיוק מוות שאין בו אלימות גילת אפשר לשלוח חיבוק מדויק איך שמתאים? הילה

הי הילה יקרה, אפשר, ואחבק בחזרה איך שמתאים, ונשב יחד. גילת

אני לא נושמת!!!! איך נדע שאכן עמליה נפטרה? איך נדע שלא מדובר בטרול רע? יש לך אפשרות לבדוק את זה? אודי, עמליה זו מילי? אודי, אני מפחדת, חרדה ובעיקר מאוד מאוד עצובה. איך זה קרה? היא הייתה בבית חולים. איך לא שמרו עליה? יש משהו שיכולנו לעשות אחרת? מבולבלת מאוד. נטע.

רועדת כולי ...

ההודעה שכתבתי לעמליה רועדת

((((((())

בשבוע שעבר נודע לי שהפיסטולה גם אחרי כל הניתוחים והבלגנים פשוט לא מתפקדת..לכן נשארתי עם אופציה אחת הסטרואידים שעושים שמות בסכרת.. נראה לי שרופא הסכרת [ואני באמת לא מאשימה אותו] התייאש והחליט להרים ידים. לי לצערי אין את האופציה הזו.. כרגע אני רק עם הסטרואידים וכמו שאמר אחד הרופאים שלי הרי במילא היו סיבוכים אז מה זה משנה ממה??? מיום שני שעבר אין לי רגע מנוחה...וסתם בלי סיבה הדמעות יורדות.. אני באמת לא מבקשת הרבה רק קצת מנוחה מהכל.. לילה טוב

שלום ד"ר בונשטיין, עמליה נפטרה הלילה מדום לב. אני יודע שהמקום הזה היה חשוב לה ולכן מצאתי לנכון לעדכן אותך ואת הבנות שתמכו בה בתקופה הקשה הזאת כדי שתדעו כמה תמיכה אתם נותנים. מעריך את סבלנותך ונסיונותיך לעזור לה. מקווה שנגאלה מיסוריה והגיעה למקום טוב יותר כמו שרצתה. הכאב של כולנו גדול מנשוא אבל אני מתנחם בעובדה שהצליחה ללכת בשקט כמו שהיתה בחייה. תודה אורי

כתבתי..האינטרנט כנראה התנתק באמצע....עכשיו קראתי שאתה בעלה, שתדע שאתה אדם מדהים!!!! איך שהיית איתה, קיבלת אותה.....הבאת לה דברים, עודדת, אני מורידה את הכובע בפנייך!!!! כל כך עצוב לי.....שתדע שאנחנו ממש קבוצה ואיך שקראתי אותך התחלתי לבכות......כל כך עצוב לי, תשמור על הילדים שלכם הם כל כך חשובים היא כל כך התגעגעה אליהם וחשבה שתצא אליהם. עצוב כל כך, איתך, שלא תדע עוד צער, מיכל

אני ממש עצובה. אודי, זה מפחיד אותי. באמת. אתה יודע, אודי, ממש הערכתי אותך על ההתייחסות שלך אליה. ראו שממש דאגת לה.

איזה נוראי ועצוב!!!!! יהיה זכרה ברוך!!! :((

אני בעלה אבי ילדיה. באחד הימים כשבאתי לבקר אותה מצאתי אותה כותבת בפורום בהתחלה מיהרה להסתיר אבל אחר כך שיתפה אותי. היה חשוב לה שאראה שהיא עושה מאמצים להחלים ומנסה לבנות רשתות תמיכה נוספות.

הרבה כוחות! הצטערתי לשמוע...

שלום אורי, כל כך מעציב לשמוע. דעו לכם, שם מעבר למסך, שגם היא יקרה כאן עד מאוד ונגעה עמוק בלב. אין לי עוד מילים, שולחת אילו תנחומים שמילים יכולות להעביר. נעמה.

זה לא יכול להיות.. ואו... זה מזעזע עמליה...

סליחה, לא מוצאת מילים. כל כך מטלטל, גם בתור אחת שרק קראה אותה פה. ולקרוא שוב את ההודעה האחרונה שלה, המילים האחרונות. המילה. מקווה, כדברייך, שהיא נמצאת בעולם שכולו טוב. נראה שבאמת מגיע לה. ולכם- שיישלחו הכוחות המתאימים מלמעלה לעבור את המשך הדרך בלעדיה. משתתפת, מכל הלב, בצער כולכם.

תודה שכתבת לנו........בבקשה תספר לנו מי אתה בשבילה, בבקשה קצת פרטים מה קרה?? למה לא הצליחו????? למה???????? היא הייתה בטיפול!!!!!!!! למה???? רק שתדע שקראתי כל מילה שלה....שהזדהתי איתה מאוד וכלנו כאן בטוח בהלם מזה....שלא תדע עוד צער ואם אתה בעלה או מכיר אותו שתדע שאתה מדהים!!!!!! ותשמור על הילדים טוב????? בבקשה......... איתך, מיכל

אני לא מצליחה להבין, לעכל... היא הייתה כל כך מיוחדת ויקרה... כל כך מוזר לי לכתוב הייתה... עצוב וכואב כל כך.... רחל.

אין מילים להכיל את הכאב והעצב והזוועה היא סבלה כל כך הכאב שלה עובר מסך אי אפשר לחשוב הדמעות מציפות בלי מעצור הכאב גדול כל כך אין אין אין מילים זה לא יכול להיות נורא נורא נורא :(((((((((( היא לא יכלה יותר איך זה קרה? זה בגלל שלא אכלה הגוף קרס??? אוי עמליה. דמעות כאב רעד צמרמורת שולחת לך חיבוק אחרון ולך אורי תנחומים אי אפשר הילה

שקיבלה ממך. הרגישו שדאגת לה כל הזמן. תשמור על עצמך והילדים.

אורי יקר, אני לא מכירה אותך אבל בכל זאת מרגישה קרובה אליך. אני מרגישה צורך להתאבל. אני חשה אובדן עצום. זה אולי נשמע מגוחך מפני שהקשר שלי עם עמליה היה קשר וירטואלי אבל אני מרגישה שהכרתי את עמליה. היא נתנה לנו "להציץ" אל תוך עולמה הפנימי. הכניסה אותנו פנימה. אורי - כואב לי עליך וכואב לי על הילדים. יש מי שמחבק אותם? מחבק אותך? אם נכון ומתאים לך - אשמח מאוד אם תספר לנו על עמליה. מרגישה צורך עז לשמוע קצת על מי ומה היא הייתה. וואו איזה כאב חד מפלח לי את הלב. איתך אורי יקר. איתך ועם הילדים. נטע.

היי נטע ואורי מצטרפת למילים שלך,אפשר? גם אני מרגישה אובדן.מרגישה שאיבדנו חברה. אני גם מרגישה צורך להתאבל על עמליה. להכיר אותה יותר? מי היתה? מה אהבה?ומה שתרגיש בנח לספר. אורי יש לי אפילו מחשבה להגיע להלוויה/לנחם. יכול להיות שזאת מחשבה הזויה....... קשה לי מאוד להיפרד כך מחברה שכה אהבתי. איך אתה מתמודד עם האובדן הנוראי? מי תומך בך ובילדים ברגעים כל כך קשים? שולחת תנחומים. הילה

... כל כך מצטער.. אני בהלם.. יושבת בוהה בהודעה שכתבת כבר למעל משעה וחצי. עוברות בי צמרמורות בגוף ללא הפסקה.. הגוף שלי רועד.. אין מילים..

ללא מילים מחזקת אותך את הילדים ...

וכל כך כל כך הצטערתי.

שלום אורי, כמה עצב. כל-כך כל-כך ניסיתי להחזיק תקווה עבורה. כל-כך ראיתי בבהלה ודאגה רבה כמה המצב קשה נורא, כמה הייתה זקוקה לעזרה קונקרטית כבדה כבר מזמן מזמן ומסתבר שאפילו האינטנסיבית והשמורה שבהן לכשהגיעה לא יכלה ליצר המוות, לרצון החזק להיצמד לדימיון. עכשיו עמליה עברה לגור בשמיים :-( עצוב מאד מאד, סוריקטה

עצוב לי מאד לשמוע. קשה לי להאמין.

כנראה שלא באמת ויתרתי אם באתי לכאן..זו הייתה הכוונה. אבל הפעם זה לא אותו דבר, כך אני מרגישה. מרגישה שזהו. אתה יודע שהאמנתי בה', אפעלו קצת תהפללתי ובירכתי. השבוע הפסקתי. ולא, זה לא קרה לי עד היום. גם לא מסוגלץ לקחת את התרופות יותר, התקשרתי אליה כדי שתעזור לי לקחת, אחרי שפעם ארחונה הייתה בראשון ואם לא אקח יתחילו לי תופעות לוואי ואני לא באמת מעוניינת בהם..

"זו הייתה הכוונה" - התכוונתי שויתרתי אבל לא חשוב כבר...

ראיתי השנייה שהעלית את תגובתי לחנה.. שנינו עכשיו בפורום ומרגיש לי מקסים עם זה.. אודי, רוצה לתת לך יד.. אוהבת אותך.. מרגיש לי בלב המון אהבה..גם אליך, כמובן גם לאמא צביה שאני אוהבת אותה המוני המונים.. ובכלל מרגישה אהבה לבני אדם ולייקום וגם קצת נרגעתי מהמטלה... על פניו זה מרגיש כבר בטוח יותר..

הי במבי, גם לי יצא פעם שכתבתי הודעה בבוקר, ובדיוק אודי היה בשטח מעבר למסך המחשב והעלה הודעות. הרגיש מיוחד גם לי. שלך, סוריקטה

היי שמלי, מה שלומך? אשמח שתספרי על עצמך. כותבת שאלות מכוונות תוכלי לבחור על מה מתאים לך לענות. בת כמה את? גרה עם ההורים/לבד/במסגרת אחרת? במה עובדת? אולי לומדת? באלו חוויות תרצי לשתף? אולי נעימות?מכעיסות? מצחיקות?מביכות? האם יש לך חלום שתרצי להגשים? יש משהו שתרצי לשאול אותי? על הטיפול שלי? אן משהו אחר? אשמח מאוד מאוד להכיר אותך. הילה

אני מצטערת, לא יכולה לשכוח את הדברים שאמרת לי אז

את מקסימה !!! פשוט מקסימה !!! ממש קשה... וגם מפחיד... פתאום שוב מתעורר בי הפחד.. רק שלא יקרה מה שקרה... אודי... ??? וואוו... די.. נכנס בי פתאום פחד ענקי.. את יודעת ממה הילה ,נכון ? זוכרת אז ??? כשפתאום.. מהרגע להרגע.. די..עזבי

יקרה !!!!. אנחנו נשמור על אודי ועל עצמיינו והוא ישמור על עצמו ועליינו . והילה אני גאה בך שניסית ..

היי. אני מתנצלת על אז. אפשר להתחיל דף חדש? תתני לי צאנס? הילה

היי, יקרות אנחנו מנסות. היום היתה לי פגישת הדרכה והמטפלת אמרה לי שאני לוקחת יותר מידיי אחריות על דברים. אז כאן ניסיתי. שמלי,את שמה לב שאת לא נותנת הזדמנות. חבל כל כך....... הילה

פותחת לך עץ חדש רענן לא עונה לך למטה שם ויתרת בסדר יש רגעים כאלה ימים כאלה .. עכשיו עץ חדש עם פעמוני רוח את שומעת אותם מצלצלים חרישית עבורך והשמים אופק פתוח לכל הרגשות ולכל המצבים ואת יכולה לבחור ...במה תיבחרי חנה שולחת תקווה ואמונה לימים טובים יותר .חנה את אולי מרגישה שויתרת אבל אני לא ויתרתי עלייך . https://www.youtube.com/watch?v=pn_p5_8taxg

אביב, תודה על השיר.. גרמת לי לבכות. אני לא יוכלה להאמין יותר, זה לא נכון, זה לא אמיתי, אי אפשר ככה יותר. אני לא יודעת אם זה דכאון או שפשוט השלמה עם המציאות.. הייתי רוצה לבחור או להצליח לבחור במשהו אחר, אבל ניסיתי וניסיתי, רציתי והשתדלתי וכלום. אני אמשיך בחיים כי אין לי ככ ברירה, אני קמה לעבוד ואפילו לא כל היום במיטה, אבל בתוכי אני כבר לא באמת רוצה משהו. אין תקווה ולא מצפה ורוצה יותר כלום. אני באמת מרגישה שעשיתי מה שיכולתי ושאזלו כוחותיי ושגם פשוט אין טעם להמשיך לנסות.

יש ימים יותר יש פחות ...אבל זה אפשרי . אל תפסיקי את הכדורים מבינה שיצר ההרס ממש חזק כרגע אבל אל תיכנעי לו את חזקה ממנו

היום בטיפול אמרתי לה שאכין טבלה ואכתוב שם כשאני לוקחת.. כי לבד אני לא יכולה. חשבתי אולי לעשות את זה כאן, אבל חסכתי ממכם (: אני בסדר, פשוט החלטתי להרפות מכמה דברים, ומה שיהיה יהיה. לא ממקום רע אלא פשוט זה לא עושה לי טוב וחבל לי.

סליחה. ותודה.

ושוב אני שואלת: השתגעת ? :)) ..תפסיקי להתנצל... :)) את שמה לב רוני איך הרגשות פה בקבוצה כ"כ חזקים ? כעסים, התרגשות, שמחה, אהבה, קנאה, היעלבות... ממש כמו בקבוצה רגילה.. הזוי... אגב, מאוד הבנתי אותך.. לדעתי, אם הייתי רואה הודעה שמישהי אחרת מפה כתבה ולא הייתי שמה לב להקשר, הייתי מרגישה דחויה...הייתי נפגעת.. ממש לא להאמין איזה רגשות מתעוררים בפורום וירטואלי.. במבי.

אודי, אני רוצה לשתף במשפט שהמטפל שלי אמר לי לאחרונה, הוא אמר: "יש לך ממני כמה שרק תרצי... את תחליטי מתי את שבעה". הוא התייחס לנושא הקשר בין הפגישות. אני תמיד מפחדת שזה ילקח ממני. מפחדת שאחד מחבריו הפסיכולוגים (אולי אתה...), יגידו לו: "אתה חייב לשים לה גבולות".... " אתה חייב להחזיר את הטיפול לפגישות"... אבל אם הטיפול היה מוגבל רק לפגישות עצמן, הוא לא היה יכול להתקיים. אני חייבת אותו גם בין הפגישות... אחרת - מרגישה נטושה ומרגישה מוות. אני כל כך פגומה. צריך לטפל בי כמו בתינוק. אני מתביישת בזה מאוד. מתביישת אפילו לכתוב את זה. הייתי רוצה להיות עצמאית. מתי אני אהיה עצמאית? נטע.

אודי, אני מתגעגעת למשפחה שלי. מתגעגעת לאבא שלי. מה לא בסדר איתי? איך אני יכולה להתגעגע אליו? אני מזוכיסטית? אני מבכה את האבא שלא היה לי ואת האבא שלא יהיה לי. ועצוב לי. עצוב לי כל כך. מה יהיה? מה יהיה עם החלל שהוא הותיר בי? נטע.

דרך לתקשר איתך בפרטי . מקווה שזה יהיה בסדר ככה. רוצה לשאול אני כותבת ומרשה לחלקים להיות נוכחים באני היא הוא אנחנו . ברור לי שעבורי עדיף אני לפעמים אני שם לפעמים לא . השאלה אם נראה לך שלכתיבה הזו המפורקת יש השפעה . אפקט העדר . על האחרים .לא רוצה לעודד פיצול אצל אחרים . אשמח לתשובה למייל ושההודעה הזו לא תעלה :) . ועוד בקשה בגלל הקושי ונטייה לאובססיביות כשקשה מבקשת ביום שאכתוב יותר מידי לא בקטע מעמיס כי זה לא יקרה .כי אם עבורי תשים לי גבול שיחזיר למסלול . המון תודה על היותך

אבל כבר ענית לי כמה פעמים עד עכשיו. אלימות? זו לא הייתה אלימות אולי התגוננות מה עם האלימות כלפי? למה כלפי זה תמיד מותר? זה לא תיקון בכלל.. הכאבת לי עוד... נו מילא כבר לא נשאר ממני כלום

שמלי לא יודעת עם נהגת באודי באלימות אבל מכל ההודעות שלך בעבר זוכרת שביטלת את התחושות שלו בכך שאמרת  אתה לא סובל אותי אתה לא רוצה אותי בפורום ועוד ועוד דבר אחד מאוד בלט לי אצלך... כמעט כל פעם שמישו כאן רשם לך תגובת תמיכה וניסה לחזק אותך את היית מתעלמת מזה.. אך כשמישהו היה יותר תוקפני אליך בכדי לעורר אותך בעיקר לזה הגבת... לדעתי זה הדברים שהכי הפעילו אותך.. מה שמוביל אותי למחשבה שאולי בכלל לא רצית תיקון במקום הזה? אולי רצית לאשר כל פעם מחדש את כל מה שאת מרגישה כלפי עצמך... אני זוכרת את עצמי מגיבה לך כמה פעמים למרות שכמעט ולא מגיבה פה בפורום... תמיד כאב לי לראות את ההודעות שלך.. ועדיין כואב... אבל לצערי את מתעלמת בצורה מוחלטת ממי שמנסה להושיט לך יד ופשוט את בתוך הסרט של עצמך.. גם לאודי לא איפשרת לעזור לך.. ובראייה לאחור הוא כמו כלי במשחק שלך.. ולצערי אני פתאום כן מבינה למה הוא לא משתף פעולה עם השנאה העצמית והלופים..

אני לא התעלמתי.. דווקא זוכרת הפוך... וגם אם רציתי לאשר כמו שאת אומרת, את חושבת שזה בכוונה? אני לא מבינה.. יש פה כל מיני סוגים של בעיות, כל אחת עם הלופים שלה והדברים שלה.. וזה בסדר.. יש תמיכה.. אבל כשזה נוגע אליי, פתאום אני מתעלמת ומשחקת ולא יודעת מה.. לא עלה בדעתכם שזה אמיתי? שבאמת רע לי? שאולי אני לא מסוגלת לחשוב אחרת? שאני לא עושה את הדברים האלה בכוונה? שאני באמת נפגעת? כשאתן אומרות למימה שוב ושוב את אותם דברים, היא משנה את מחשבותיה? חנה פתאום אוהבת את החיים? ונטע עם הפסיכולוג שלה? ובמבי לא חוזרת להרגיש רע לפעמים? ורחל רחל עם התחושות הקשות שלה עם המטפל שלה? גם להן אומרים את אותם דברים, מנסים לעזור - אבל זה קשה להרגיש אחרת מאיך שאת מרגישה.. הן עושות את עצמן? לא. קשה להן. לכולן. יש לופים, ויש דברים לא הגיוניים וחזרות ושוב ושוב ושוב כי לכולן יש פה כאב נפשי מאוד עמוק ולא נראה לי שמישהי בכוונה רוצה לחזור על אותם דברים קשים שהיא מרגישה למרות שמנסים לתמוך בה ולחזק אותה. אז אני גם. בסדר? לא הייתה לי מטרה לשחק עם אודי אני לא מבינה למה אתם מתקשים להבין את זה, אבל כל מה שעשיתי וכל ההתנהגות שלי זה ככה, ככה אני מרגישה. ובאמת שניסיתי לחשוב אחרת, והיו לי כמה הודעות כאלה (שמשום מה כולם מתעלמים מהן), אבל שוב המחשבות הרגילות שלי חוזרות לי לראש, הפגיעה.. וזה בדיוק כמו כולכן... פשוט אותי אתם לא מבינים

רק רציתי לומר שקוראת אותך כבר זמן מה, ושהכאב שלך עובר דרך המסך ואף מובן. יכולה להזדהות מאד עם המקום הזה שנכנסת (את בסיוע אחרים) אליו. התגובות אלייך צובטות לא פחות, בעיקר כי ברור איך את מרגישה בקראך אותן. מציעה לך פשוט להרפות ולהמשיך הלאה, עם כמה שקשה. השאירי את המקום הזה כזיכרון בלבד של חוויה לא נעימה, אחת מיני רבות, שחווים ועוברים עם רצף החיים. כמו שכבר אמרו לך- לא הכל בר תיקון, ולא תמיד זו אשמתנו. זה פשוט כך.

את צודקת.. אני צריכה להרפות אבל לא מצליחה, לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה.. באמת שלא יודעת למה אני ממשיכה אין לי לאן ללכת תודה על המילים שכתבת לי

שלום. האם אפשרי,במתכונת של 2 מפגשים בשבוע,( 70 ד'+ 50 ד'), אצל פסיכולוגית קלינית מנוסה, לעבור תהליך של הבנה עצמית עמוקה, בדומה לתהליך פסיכואנליטי? להגיע לשכובות פרימיטיביות ורגרסיביות ולעבוד איתם. מבנה פסיכולוגי של מטופלת מספיק אדפטיבי,וישנו קשר טוב, העברה, etc.. ואם לא, איפה הבעיה?

במבי יקירתי, לקח לי זמן לחשוב על מה שכתבת לי. באמת שלא הרגשתי כעס על אודי וגם לא כעס פנימי כשכתבתי את איחוליי. אבל הזכרת לי שלפני הטיפול לא ידעתי להרגיש כעס, לא הבנתי שמה שמתחולל בפנים קשור לכעס. עברו כמה שנים עד שהרגשתי אותו מול המטפל (אלליי, אבל כך קורה, וזה המקצוע שלו...). ועכשיו, אולי מכשהסתיים הטיפול שלי חזרתי למצב של לא לכעוס, של ככה זה קורה ושל להבין. ובאמת ייתכן שהאגרסיות הפנימיות שהרגשתי השבוע קשורות לכעס על סיום הטיפול שלי. אני עדיין אדם שזקוק לטיפול של פגישות ממש. ובכלל רואה את עצמי זקוקה לו לכל החיים. דיברת על נטישה, על להשאיר לבד. חרדה כל כך חזקה עד כדי כך שאיני מרגישה אותה לפעמים. תודה שכתבת לי, והעלית בי מחשבות, במבי יקרה. ואודי, לפעמים יש לי חשק רק לבכות ושיבואו אליי, במקום שאני אעזור תמיד ומעבר לגבול לאחרים, אבל זה חזק ממני, וגם קשה לי לקבל, עדיין, למרות שאני מאד מנסה לאפשר. אז אודי - תתן לי יד? ובאותו עניין, הנה משהו שרץ בפייס. לא כזה פשוט כמו בסרטון, אבל הוא חמוד. https://www.facebook.com/video.php?v=832780883408674&pnref=story סוריקטה

ראשית, רוצה לומר לך שאני כל כך שמחה כשאת פעילה פה.. וזה בסדר מבחינתי שאת מביאה את עצמך בכל מצב צבירה .. כלומר, כפי שאודי כתב לך. את יכולה ליילל, לייבב, לכעוס או כל דבר אחר שבא לך.. פשוט תהיי... :) עבורי, ההמצאות האקטיבית שלך פה מאוד מאוד משמעותית.. את יודעת ? חשבתי על דברייך לגבי רגשות הכעס הבלתי נגישים בעברך שכנראה חזרו בעקבות סיום הטיפול עם רופא הנפש שלך והאגרסיות שאת מפנה פנימה.. חשבתי על השחזור פה בפורום עם אודי... אודי מודיע על חופשה מהרגע להרגע.. (מעין חווית סיום, פרידה) כמקבילה עם המטפל שלך שהטיפול הסתיים. את מתארת שרגשות הכעס שהיו נגישים עבורך בזמן הטיפול נחסמו שוב (אולי בעקבות סיום הטיפול) כך גם אולי קורה כמקבילה עם אודי.. את מברכת אותו כשהוא מודיע מהרגע להרגע שהוא יוצא לחופשה..ואין הד קלוש לקמצוץ כעס.. ייתכן שבתהליך של השלכה הזדהותית עמוקה , אני "מחזיקה" גם !!! את הכעס שעצור בתוכך ושאין לו (לכעס)יכולת להיות מוחזק אצלך, ולכן עוצמות הכעס שלי כ"כ חזקות.. כלומר, אני מחזיקה את הכעס של עצמי וגם את שלך.... ? מעניין לחשוב על כך... דבר נוסף שמעניין.. כשאת פונה עכשיו לאודי ואני מצטטת: "ואודי, לפעמים יש לי חשק רק לבכות ושיבואו אליי, במקום שאני אעזור תמיד ומעבר לגבול לאחרים, אבל זה חזק ממני, וגם קשה לי לקבל, עדיין, למרות שאני מאד מנסה לאפשר". מעניין אם זה קשור להיותך בתפקיד של ילדה הורית בעברך והנסיון לשנות עם רופא הנפש שלך ועם אודי ... ? והקטע שהבאת מקסים בעיני והזכיר לי את השיר שחווה אלברשטיין שרה "כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק" https://www.youtube.com/watch?v=smxxi4PbOnc&spfreload=10 שלך-במבי. וואוו.. השיר הזה גם חותך לי את הלב.. כל כך הרבה פעמים כבר אמרתי לאמא צביה.. השמעתי לה את השיר וכלום לא עוזר :(((((

הלוואי והיא הייתה יכולה כל שעה לתת נשיקה...

מי ? אמא צביה ? המטפלת שלך ? האמא הביולוגית שהביאה אותנו לעולם ? האמת שזה מזעזע.. מה כבר מבקשים ? כל כולה קצת מגע פיזי מיטיב ... :(

היי לכולם, הנה שוב, עץ שמח, חיובי, אוהב. מה יש לי לומר? - אני ביום קצת קשה ואחרי לילה לא מוצלח, אבל מצליחה להחזיק מעמד ולעבור בסדר את היום. סידרתי לי חלוקה של עבודה ולמידה כך שאוכל לעשות היום את הדברים שדורשים פחות מאמץ ולנוח קצת, ולא נכנעתי לכוח ששואב אותי להתאבנות. - קניתי לחתולה שלי שק אוכל חדש ותמיד מצרפים לה צעצוע וחטיף כצ'ופר. לרוב היא לא מתלהבת במיוחד, אבל הפעם היא כל כך שמחה לצעצוע החדש, קיפצה ברחבי הבית ונהנתה לשחק בכזו חדווה. כיף לי שהיא שמרה על כמה מאפייני גוריות שכאלה, למרות שהיא כבר לא גורה. - ישבתי קצת עם שתי חברות אחרי אחד המבחנים והיה לי נחמד. איכשהו השיחה הצליחה לשחק ולזוז על הצירים של מצחיקה-רצינית, קרובה-כללית, קלילה-כבדה באופן שנעם לי. אה, וגם הצלחתי לעצור ולחשוב על דברים לעץ, למרות שלא מאוד שמח לי היום. אני שמחה על היכולת להיות גם עצובה וגם לזכור שלא היה ככה כל השבוע. נעמה.

לקרוא אותך לא שקשה .שאת מצליחה לראות מעבר וכן גם להיות בקושי זה גבורה זה אומץ זה לא פשוט בכלל. והיום טוב לי הצלחתי לצאת מהסערה יותר מחוזקת מבינה מצליחה זה מרגיש נעים לדעת שאפשר. גם הבנתי המון דברים על המורכבות שלי ואיך אני מקבלת אותה . יש הרבה עבודה . אודי חושבת שהבנתי את רעיון החמלה ..עובדת על זה . שולחת כוחות ופריחה לעץ הנפלא הזה ולכולן

היי נעמה יקרה(או נעמונת נפלאה) רואה שקשה לך ובאתי לתת תגבורת. אצלי קורים דברים טובים ואני במצב רוח טוב. יש שינויים חיצוניים ופנימיים בהתאמה..... פנימיים-הצלחתי להכניס לבוקר שלי צחצוח שיניים ואיפור קל.....זה עושה שינוי ממש טוב. וגם-מצליחה יותר לשמור בתזונה ויש כבר מעט תוצאות..... חיצוניים- יש אופק לזוגיות לא מזיקה. אני אומרת ממש בזהירות.מחר ניפגש לראשונה מתרגשת מאודדדד. וגם- הצעת עבודה חדשה! בתחום הטיפולי. מחמאה מהבוסית הקשוחה שלי על הקבוצות שהעברתי בשבת ונגעו במטופלים שלי מאוד!;)) ואחרון- הצלחתי לעשות ביום שני משהו שדחיתי אינספור פעמים. אביב יקרה- הזדמנות לאמר שלום. מה שלומך? שמחתי לשמוע שהסערה עברה. את בליבי הילה

ההודעה שלך מאוד שמחה אותי.. ממה שהספקתי "להכיר" אותך כאן בפורום יש לך יכולת "לגעת" ולהצליח לטפל באנשים...אני עדיין נושאת עימי בראש (וכמובן גם בלב) את ההודעה שכתבת לי כשהתלבטתי לגבי המטפלת... ובהצלחה רבה עם הבחור , אני חושבת שמאוד מגיע לך..

הי נעמה, וכולן רציתי לכתוב בהמשך לנושא של קביעות אובייקט שהופיע פה ושם לאחרונה, ולא הצלחתי עדיין בדיוק להתנסח, בסוף בחרתי להתייחס כאן, בעץ השמח, הקבוע שלנו...:) העץ הזה שאני אוהבת אבל גם קשה לי לכתוב בו באופן עקבי, אולי אני לא יודעת מה לעשות עם הגזע היציב הזה, שלא נכנע לרוחות. אז אני כאילו חגה מסביבו, הולכת וחוזרת, תוהה. ככה אולי בטיפול, ככה עם אנשים בכלל, אולי יש בזה משהו משותף לכמה מאיתנו, באופן כזה או אחר. ואולי הקביעות אובייקט יכולה לאפשר בסוף איזו התקיימות, התיישרות. יש משהו גם מפחיד במשהו קבוע ויציב, יש איזה רצון לטלטל אותו, את העץ הזה, אולי כמו את העץ המתאפק מהסיפור שפעם שיתפתי פה. שייכנע כבר. הוא לא ייכנע. נכון , נעמה? ימשיך להיות כאן. כל שבוע עם ענפים קצת שונים, עם הכפכפים ההולנדיות והריקוד שבמבי תבחר, בהתאם למצב הרוח ומזג האוויר, אבל ישאר כאן. חשבתי גם על שיר ישן שפתאום שמעתי במקרה לאחרונה, "חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע..." וגם, איך אפשר שלא: https://www.youtube.com/watch?v=wccsj712fgs מקווה שזה מתאים לעץ השמח. גילת

היי, אין לי כוח היום למצוא מילים (קראתי את כולכן, בנות. תמיד נעים כל כך שאתן מצטרפות, תודה), אבל הייתי חייבת: שני יסודות / זלדה: הלהבה אומרת לברוש כאשר אני רואה כמה אתה שאנן כמה עוטה גאון משהו בתוכי משתולל איך אפשר לעבר את החיים הנוראים האלה בלי שמץ של טרוף בלי שמץ של רוחניות בלי שמץ של דמיון בלי שמץ של חרות בגאוה עתיקה וקודרת. לו יכלתי הייתי שורפת את הממסד ששמו תקופות השנה ואת התלות הארורה שלך באדמה, באויר, בשמש, במטר ובטל. הברוש שותק, הוא יודע שיש בו טרוף שיש בו חרות שיש בו דמיון שיש בו רוחניות אך השלהבת לא תבין השלהבת לא תאמין. (מקווה שניקוד יעבור בשלום בהודעה. השיר הזה מרגש כל כך.) נעמה.

:) ...והעץ השמח יושב לו בנחת , רגל על רגל .. מניע קלות את הכפכפים ההולנדיים שלרגליו... נח.. פשוט יושב נינוח ונח.. מקשיב לקולות הציפורים שמתעופפות.. מריח את הדשא הרטוב.. מביט למרום ורואה את הכחול העמוק.. מצמצם עיניו ומתמקד בקרן שמש שמרצדת מול עיניו.. נח העץ השמח ונושם מלא ריאותיו אויר נקי :) במבי.

ראיתי קודם וחוייכתי שמחתי שטוב לך שנעים שיש ציפייה ותקווה . תודה שאת חושבת עלי

אבל קשה לי...

עם ענף משלך למרות שקשה את רואה כמה זה נפלא ויש בך את הרצון להיות זאת תקווה ..נפלא

למה קורה שבהתבגרות המינית יש אנשים שהנושא של להכיל את המיניות באישיות ולקבל אותה בעצמם עובר להם יחסית בקלות וטבעיות ואצל אחרים הדחפים המיניים מאיימים על הזהות הקודמת שהכירו בעצמם ומרגישים זרים לאישיות וכאילו משהו שפולש מהגוף לתוך החיים בלי שרוצים אותו ובלי שיודעים איך להתמודד עם זה ואז הבן אדם מפתח תסביך. מה הסיבה להבדלים? אני למשל כילדה הכחשתי תלות וצרכים ולמדתי לסמוך רק על עצמי ולשאוף להסתדר לבד. וכשהופיעו הדחפים המיניים כאילו היוו צורך בגוף שהמימוש שלו מחייב ליצור קשר ביחד עם עוד אנשים ולא לבד. ושנאתי שכאילו הופיעו צרכים ודחפים שהרגשתי לא בשליטתי שלי ולא בחירה שלי. כאילו נכפה עליי מצו ביולוגי. זר לעצמי שלי כמו שתפסתי אותו עד אז ולא רצוי. למה זה הרגיש ככה? למה יש אנשים שמקבלים את הצרכים ודחפים של עצמם כדבר טבעי בקלות ואחרים חווים מזה משבר? אפשר תשובה משכילה שבאמת תסביר מה גורם להבדלים? נגיד אם הייתי אם לתינוק/ילד עכשיו אז איך אמורה לטפל בו כך שבבגרותו יקבל את הצרכים והדחפים כחלק מעצמו בטבעיות ויהנה מהם ולא יהיה במאבק נגד עצמו, התפצלות בין גוף-נפש, פחד והכחשת צרכים, תסביכים..?

מה זה אומר שהמטופל מנסה להרוג את הקשר עם המטפל.. להשמיד את התלות, הקשר...?

להיות, ובכלל מהחיים הדפוקים האלו. אודי, אתה כנראה לא תסכים איתי, תגיד שזו תפיסה של הכל או כלום... אבל אני כבר לא יכולה יותר, אני יודעת להגיד לעצמי שניסיתי והשתדלתי וזה היה אמיתי. אין לי כוח, לא לנסות, לא להאמין, לא כלום. אני סיימתי עם החיים הדפוקים האלו. לא רואה שום טעם לנסות להמשיך, הרי בכל מקרה הכל שוב ושוב נהרס. כנראה שלא באמת אפשר לשנות ומה שדפוק נשאר דפוק. לא מאימינה ולא מקווה יותר. הכל רע ואין בכלל סיכוי לשנות או לנסות משו אחר. אולי בשלג היה כיף, אבל זו כנרהא אשליה, והאמת אני מתקשה לזכור את זה כבר. אולי בדמיון יכול להיות טוב, במציאות כנראה שלא, לפחות לא בנוגע לחיים הדפוקים שלי. ואתמול אצלה, לא רציתי לצאת מהמיטה, לא היה לי כוח, התקשרתי לפני ואמרתי לה שאין לי כוח לבוא, בסוף צהלחתי לצאת מהמיטה, בלי להתארגן בכלל, כל הפגישה אמרתי לה שאי ןלי כלום לכלום ואני לא רוצה יותר לחיות.. אני מניחה שהיא דאגה ואולי קצת נבהלה ממה שאמרתי ובסוף כשאמרתי שאין לי אפילו כוח לקום ולצאת היא שאלה אם אני רוצה שהיא תתן לי יד...וגם יבקשה שאתקשר אליה היום בבוקר, ובשיחה דאגה שלא אהיה לבד בהמשך היופ. זה לא משנה, אני לא אפגע בעצמי כי אני פחדנית, אבל מבחינתי זה נגמר. אני "אזרום" עם מה שאני חייבת ומבחוץ גם ככה אני מעמידה פנים, אז הכל ימשיך כאילו כרגיל. ותודה נעמה והילה על התגובות שלכן. במבי, צודקת התבלבלתי עם האזעקות. אני שמחה שצחקת (בשבילך, כי אני רק רוצה לא להיות יותר), אני כנראה לא במצב הזה כרגע ובכלל ואני לא במקום של לנסות לפרש את ההודעה של שמלי. יכול להיות שהיא התכוונה לכל מיני דברים ויכול להיות שלא. גם לא ככ אכפת לי. אולי זה אומר משו לגביי ואולי לא.. לא יודעת.

שהיום כבר טוב יותר . שחזרה האמונה והתקווה שאפשר ומותר את יודעת אני תמיד משווה לזר שושנים יפה אםר להנות מהריח מהצבע ואפשר להדקר מהקוצים צריך להזהר . ולפעמים פרח אחד נובל על מה נסתכל . זה הכל ביחד משולב . שולחת כוחות ותקווה ויד ביחד זה קל יותר . אל תוותרי מאמינה בך

אין לי אמונה וגם לא תקווה.

"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"... גם "חיים דפוקים" (ואת ההגדרה הזו את אמרת) - אפשר לשנות ולתקן.. את לא חושבת?

אני הפסקתי להאמין. לא מקווה ומצפה לשום דבר. זה הרי לא משנה מה אעשה.מרגישה שאני את שלי עשיתי בעולם הזה, וזהו נגמר לי הכוח לנסות ולשנות ובכלל לעשות משהו. הולכת לעבודה כי חייבת, אבל אם לא היו לי הורים הייתי פוגעת בעצמי.

תודה חנה יקרה

להזכירך, קיבלתי ממך כמה הודעות שהגיעו אליי למייל שאודי בחר לא לעלות... הבנתי שלא משנה מה אגיד לך התגובות שלך לא ישתנו, לכן הפסקתי להתייחס. אני לא עוסקת בניחושים מי זה הסמיילי שהגיב לי ובטח כשמגיבים לי בציניות. אני ממש לא במצב רוח לזה. רק אגיד שלא התכוונתי להעליב אותך.

כמה אפשר? באמת אני שואלת. עד מתי? תסכים איתי שיש דברים שאתה יכול לנסות ולנסות ואם זה לא הולך צריך להרפות. כרנאה שלא כל דבר אפשרי בחיים. אולי לזה אני מתכוונת. פשוט להרפות, לא לנסות ולא לקוות.. אני אמיתית עם עצמי וידועת שניסיתי ורציתי.. אבל.. כנראה שמשיהו אחר מחליט כאן בעולפ

אודי, ממשיכה את המנוחה כאן נשענת על אילן גבוה.... הילה

שוקו חם ושמיכה שיהיה נעים יותר לנוח

שלום לא בטוחה אם קשור לכאן.. אתחיל- אני וחבר שלי ביחד שנתיים וגם גרים ביחד. לפעמים היחסים שלנו לא משהו. לפעמים החבר שלי מאבד את הדעת לדעתי.. לחוץ ועצבני. כבר פעמיים שחנק אותי בעבר. והשבוע בפעם השלישית. הוא יודע שזה לא בסדר והוא אומר שרוצה לשנות את זה והוא מבטיח. והוא רוצה להישאר איתי. אני הלכתי ואני לא בסביבתו מאז המקרה השבוע. שבוע הבא אנחנו אמורים לחתום חוזה חדש על דירה. אמרתי לו שיעזוב את זה ושזה לא יקרה. לדעתי הוא לא אמר למשכירים שאנחנו יורדים מהעניין. העניין הוא שדי הייתי בטוחה שזהו ושאני לא אחזור יותר.. אבל אז הוא אמר שהוא מבטיח לטפל בבעיה שלו בכל דרך. שאלתי.. מה כדאי לעשות? לא סיפרתי לאנשים מעולם על הקטע הזה. אני לא יודעת אם להאמין לו אני צריכה להיות ממש בטוחה שהוא יטפל בעניין. אבל באיזה דרכים אפשר? הוא רק אמר "כל דרך" אבל אני רוצה שיחליט על מעשה ויגיד לי איך הוא פותר את העניין. אז איך הוא יכול לפתור את זה, גם בלי קשר אלי? וגם מה לי כדאי לעשות? תודה וסליחה אם זה לא קשור לכאן או לא מתאים

נעמה היי,מה שלומך? (לשאול אותך היי נעמונת איך את מרגישה,בלחישה כדי שלא תובכי) לילה רך, שלך, הילה

היי הילה יקרה, תודה על הושטת היד. איכשהו אתמול בערב משהו קצת פירק אותי, אולי דברים שכתבתי כאן, אולי דברים שהיו בלי קשר, אבל עבר עליי לילה קצת קשה. היום אני מנסה להתאזן שוב, תוך כדי למידה למבחן, כמה שאפשר. בהמשך עוד אשוב הנה כדי לטוע את העץ השמח. בינתיים מקווה ללילה טוב ומלא שינה שעוטפת ברכות. מקווה שעבר עלייך יום טוב, נעמה.

היי אודי. עשיתי היום משהו שדחיתי מספר פעמים ולא סתם......היה שורט וצורב.... באתי להניח את הראש ואת כבדות הגוף לתת למים להציף אותי.מכיר סטלבט על המים? הילה

במבי אפילו לא הזכירה אותי

תגידי, השתגעת ? :)) לא הזכרתי אותך בגלל שלא הגבת להודעה ששלחתי .. הגבתי לבנות שהגיבו.. את יודעת שאיכפת לי ממך ואת מאוד ייחודית כאן.. את גם זוכרת איך התרגשתי כשגיליתי אחיות בפורום ההוא כשאודי יצא לחופש .. ולמה באמת לא פנית אלי ? איתך אחותי-במבי. :)

בזמן שכולם אכלו עוגיות בצורת כוכב וירח ופרח וכלב ועוד חיות אני בכיתי מחוסר היכולת וחוסר האונים. ניסו לשדל אותי האופים ולקחתי ביס שהעלה.בי בחילה אבל אמרתי יצא לכם טעים. מתי נעשה שוב הם שואלים והבטחתי שנכין אזני המן ומשלוחי מנות למחלקות אחרות. קשה המקום הזה. אודי אתה יודע שאני לא שייכת לכאן נכון? אני גם פוחדת. היום מישהו השתולל והמחזה.היה.נוראי, בעיקר הנסיונות להשתלט עליו, כמה אלימות חבויה באנשים. דברים כאלה מורידים אותי מטה. הפחד מאלימות נוראי. לא רק כלפי גם כלפי אחרים ובעלי חיים. קשה לי להתמודד עם אלימות. היום ביקשתי ממנהל המחלקה לצאת ולעבור לאשפוז יום. הוא אמר שיחשוב על זה. היתה לנו שיחה נעימה, קצת על ספרות ומוסיקה ואמנות והפרעות אכילה וילדים ופוסט טראומה וגם על המוות.

הי אודי, חשבתי להתבכיין וליילל קצת. פתאום קלטתי בהלם - מתוך קריאת הודעותיי בפורום - שהטיפול שלי הסתיים לפני יותר משנה. אני ככה במצב לא משהו. הייתי בקשר עם רופא הנפש שלי, ניפגש ואולי נחשוב, לפחות כנושא לדיבור, על חידוש פגישות. חשבתי גם על כך שחלק מהפחדים שלי לכתוב כאן קשורים לכך שאין לי הגנה בטיפול. אם אני נפגעת, למשל, כאן, זה לא כמו בימי האנליזה בהם יכולתי לחזור ומייד לדבר על זה. חשבתי גם שאת חלק מההודעות שלי אנשים לא רואים משום שהם קוראים דרך הסמארטפונים ובאתר המותאם לא רואים ענפי משנה. ככה מחשבות, סוריקטה

סוריקטה היא רוצה להגיד לך שהיא ממש מצטערת.. היא קראה את התגובה שכתבת לה אז.. היא קראה והתרגשה על ההשקעה והמאמץ, על ההתעניינות והדברים החכמים... פתאום עלה חיוך על פניה, אחרי כל הבלאגן והיאוש והאובדן.. היא הרגישה נעימות והבנה מצידך כשהכל היה כל כך רע ונגדה ואילו את היית בעד... הדברים שלך נגעו בה.. אולם היא לא הגיבה. כל כך רצתה, ולא מצאה כוחות.. הרגישה מותשת ועייפה, לא היו לה אנרגיות אפילו לכתוב תודה.. ואז כבר פיספסה את ההזדמנות, ולא הותר לה להיות כאן יותר. היא חלמה עלייך, מכיוון שאת משמעותית לה. כך קרה. ולא רק מכאן, אלא עוד מהמקום האחר. וכאשר קרו כל הדברים, והרגישה כיצד היא נדחית ונעלמת, היא חלמה עלייך, על הדמות המשמעותית ביותר, שאפילו היא דוחה אותה. היא מצטערת ומתנצלת שלא כתבה לך חזרה. היא רצתה להודות לך תודה עמוקה על היותך טובת לב כל כך

תודה, שמלי, שראית וכתבת. תודה. ברגישות, סוריקטה

אוף... אחרי שהרגשתי שמתקדמת... אמרתי לו שלא בורחת... שאיתו. שיחד. שנתמודד. מצאתי את עצמי מבוהלת. מתחמקת מפגישה. מה קורה לי???... זה מייאש ככה. הבלבול הזה. החוסר מסוגלות להיות בקשר. האמביוולנטיות לגבי המטפל שלי... זה כבר שנתיים וחצי ככה. אני מבוהלת מעצמי, מכמה אין לי שליטה על הרגשות שלי.... בא לי לבכות ולבכות ולבכות רחל

התכתובת איתך הראתה לי כמה הם פוחדים . הבנתי שמי שבעצם יכול להרגיע זאת רק היא . שלחתי סמס שהם פוחדים שהיא שכחה אותם . היא ענתה. בשנייה כולם נרגעו ואפשר להמשיך בתהליך . האמת נמאס לי מכל הפנימייה ומהמורכבות הזאת. לחלק הבריא קשה לקבל את הטרוף מכל דבר אבל כנראה שזה לוקח זמן .תודה לך על היותך עזרת לי מאוד .

משמח אותי לשמוע שאת מרגישה יותר טוב..

זה לא אקטינג אאוט, זה וואנא בי דאד.. גם הודעות אסור. בכלל. לא מיילים לא טלפונים כלום. מצדו שאתפגר. בשקט בשקט חלילה מבלי להפריע.

מכירה את המקום הזה . יש רגעים ותקופות שעדיף הגבולות הברורים כדי לאזן את הסירה כדי להחזיר טיפול למסגרת לחדר . יודעת שזה מרגיש הכי דחייה . אבל גם הורים שמים גבולות לילדים שלהם.. בסופו של יום האחריות על החיים שלנו זה שלנו לא של מטפל זה או אחר . הוא צודק הוא לא יכול לקחת אבדנות באחריותו זה לא אנושי . אכפת לו ממך אם לא היה אכפת הוא היה מפסיק כבר מזמן לטפל בך . מצטערת שכל כך קשה ומקווה שתצליחי להרגיש מעט תקווה ואמונה שיהיה טוב יותר וקל יותר . אני איתך את לא לבד

תודה על המילים הנבונות והחמות. אני צריכה אנושיות, הבנה.. גבולות נוקשים היה לי כל החיים, זה לא הוביל אותי למקום טוב.

בואי לכאן מבטיחה לעטוף אותך בחום והמילים טובות ורגישות . כדי שטיפול יעבוד חייבים להיות לנו גבולות אחרת אנחנו נופלות למקום הרסני במיוחד מי שיש לה את המקום הזה . גבולות מטושטשים ולא ברורים שורצים במיכשולים כן ענה לא ענה כן ענה נכון לא ענה נכון והכי הכי זה מרחיק אותנו מלהביא את הדברים לחדש . יקרה הייתי שם ועדין שם במאבק להמשיג את הרגשות למילים וברוב המקרים עדין כל כך קשה . אני באמת כאן איתך אבל את חייבת לשמור על חייך זה בידיים שלך . להאמין ולא לאבד תקווה. אחרת הם ניצחו אותנו ובגדול ... https://www.youtube.com/watch?v=5Uc2t4AoE3A

מוכרת התחושה, אני חושבת שהוא רוצה שתביני שתשומת לב בצורה הזו לא תתקבל... תנסי לשתף למה את מרגישה ככה? מה גרם לכך?

אני מילדות מרגישה ככה. מרגישה שנולדתי דפוקה, מוזרה בלתי ניתנת להכלה. בחוץ אני טיפוס שונה. נעימה שקטה החברה שמקשיבה. בפנים סערות התרסקויות רק לאחרונה אמא שלי התוודעה לרצון שלי למות. גם כי הוא סיפר לה.. אחרת לא היה לה מושג, גם עכשיו עושה רושם שהיא לא מאמינה. בטח חושבת שסתם מעידה/הצגה, אבל בטח לא משהו מהותי בי. אני לא מסוגלת להתמודד עם החיים האלה. מודה, גדול עלי. מפחדת מהצל של עצמי. בתחושה שאני פה בטעות. לא מצליחה להיבנות להתפתח.. בלי זוגיות בלי מקצוע, בלי אמונה שזה יכול לקרות.

אודי, גולם, נעמה, :( ,הילה וסוריקטה , אודי מקרוב :-) אהבתי מאוד !!! מרגיש חום נעים, בטחון, רוגע.. אתה אומר שאולי תרים את הכפפה.. תרים ל ..? * למפגש אמיתי אצלך בגילון ? :)) * להעלאת שאלון בין החברים פה בפורום ? * להוצאת ספר על / את הפורום שלנו ? למה (ל' בשווא) התכוון המשורר ? גולם, מה אהבת בהודעתי ? בעד מה את ? נעמה יקרה... אוהבת את הניק שבחרת.. מתאים לך.. אשמה.. שמת לב עד כמה שנושא אשמה נוטל נתח נכבד פה בפורום ? מעניין אם רגש "אשמה" כרוני הוא אחד המאפיינים של רבים מהמשתתפים פה... ? מעניין גם כמה מבין המשתתפות חוו ניצול/פגיעה מינית.. ? והקשר שקיים בין הניצול/פגיעה לרגשות אשמה.. ואולי ישנן רבות שלא חוו פגיעה מינית אך מרגישות אשמה באופן כרוני ,אולי כתוצאה מתפקיד הורי שנטלו בילדותן, מערכת מורכבת עם האחים ... ? מעניין היה למפות ואולי להצליח ליצור איזו מפה.. איזה פרופיל מסוים של חברי הפורום... :( = שמלי ? לפי התכתובת האחרונה שלך :( מניחה שזו את שמלי.. בקבוצה ,מוצאים פעמים רבות את האחד שנושא את התפקיד אותו את נוטלת על עצמך עכשיו.. אם הבנתי נכון, לפי ההודעות שכתבת בזמנו, התפקיד מוכר לך ממזמן... המקום הזה, הפורום הזה, יש בו המון פוטנציאל מאפשר ומגדל.. במקום הזה אפשר לשנות תפקיד.. לשנות שיח, להקשיב באמת ולשנות מחשבות, רגשות והתנהגות.. הילה מקסימה !! את ממש מותק !! ... כן, גם אני גם חושבת שבין היתר, חברי הקבוצה מהווים מראה משקפת עבור האחרים.. מחזיקה לך אצבעות בעניין ההסבה המקצועית לעבודה סוציאלית.. והעוגה.. זה כואב ופוגע מאוד לחטוף "מתחת לחגורה" ועוד בהפתעה.. כשאת נינוחה עם הקפה והעוגה.. פוגע וכואב מאוד.. :( וסוריקטה, אחותי שלי... מה אומר לך ? ראשית, איך אודי תמיד אומר ? "מקומך שמור לך" אני לא מחלקת, מייעדת מקומות ותפקידים .. :)) אך אני מניחה שאת יודעת שיש לך פה מקום מאוד מאוד מאוד מיוחד עבור רבים מהמשתתפים פה.. איזה תפקיד את נוטלת על עצמך ? ...נו סוריקטה החכמה.. תאמרי את... ? לגבי אבחנה זו או אחרת.. אכן, אני חושבת שגם אלו שמאובחנים כבורדרלין יש שוני בין האחד לאחר, כפי שיש קווי דמיון לא מעטים.. סוריקטה... לגבי האגרסיות הפנימיות.. אם מותר לי... זוכרת כשאודי לקח מהרגע להרגע חופשה ??? (אצלי זה נחווה כנטישה) זוכרת שהייתי בהלם !!! ואז קראתי את הודעתך לאודי שבו את מברכת אותו על שסוף סוף הוא לוקח חופשה , ותקני אותי אם אני טועה.. כתבת לו שאת מקווה שהוא (אודי) יפרגם לעצמו עוד ועוד חופשות ??? משהו ברוח הדברים הללו, אם אינני טועה.. אני זוכרת שכשקראתי את דברייך ,חשבתי שאני מתה... כעסתי עלייך בטירוף... חשבתי שאם היית על ידי באותו הרגע, הייתי ממש מרביצה לך.. כל כך כעסתי עלייך.. חשבתי לעצמי אז... וואאוו כמה הרס עצמי יש לסוריקטה... הרי גם את צריכה את אודי...גם את קשורה אליו ממש.. כן, מניחה שהיה בך גם את החלק שמפרגן לאודי שייצא לחופשות וכאלה, אך גם !! את החלק שקשה כשהוא לא נמצא..לא מצאתי הד בקולך לקושי הזה.. תהיתי אז בליבי אם זו העברה של ילדה קטנה (סוריקטה) לאבא.. ילדה קטנה שנוטלת תפקיד של ילדה הורית שדואגת רק !! לטובתו ורווחתו של אבא.. ואת האגרסיות מוציאה פנימה אל עצמה.. ומאוד מאוד שמחה לשמוע אותך שוב סוריקטה אחותי שלי האהובה !!! שלכם מקרוב במבי שעדיין מרגישה אהבה גולה אליכם וליקום.. :) ומקווה מאוד לסיים את המטלה היום !!!

נאמר לה מצוקה גדולה ולא כוונה להרע יאוש, מיאוס, כאב, עייפות, מחסור, חוסר ניסיון, פגיעה, הגנה, מאבק, איבוד תקוה, חוסר יכולת

מחייך לי נעים שחזרת ..תודה

:) אביב, בניק את מוסיפה את הספרה 11 , מה המשמעות?

אהבתי לקרוא אותך, אני בעד להכיר כל אחת מכן, תמיד חשבתי שאני אדם בודד ביקום הזה ושאף אחד לא יכול להבין אותי. שאני קוראת אתכן אני מתחילה להבין שאני לא לבד, ברור שקראתי על אנשים שחוו ניצול/ אונס לעולם אבל לא יצא לי לשתף גם לא בשם בדוי. אני חושבת שהמטפלת גרמה לי להודות ולקבל את החוויה שעברתי ולחשוב על זה בכל רמח אבריי. זה שאני משליכה עליה דמות הורית מזניחה נוטשת ולא אכפתית שלא רואה את מה שאני חובה זה כבר משהו אחר. אני כן רואה את תרומתה... ואז הגעתי לאתר הזה , שיש אתכן וכמו שאמרת כל אחת והייחודיות שלה אני קוראת כל הודעה ומרגישה כל אחת בחוויה שלה נעצבת שמישהי קשה לה ,ושמחה שמישהי הצליחה למצוא משהו חיובי וכמובן את אודי, שנותן מעצמו ושאני צמאה לתשובה שלו . אני בעד המקום הזה!

היי לכם, גולם, מקווה שזה לא רק ירחיק, אבל אני שמחה שאת מתגלה קצת. כיף לי להכיר אותך יותר... במבי, אני חייבת לשתף אותך במחשבה קצת משונה - פתאום כשחשבתי עלייך ועל המטלה שלך, דמיינתי שאת צריכה ליצור דגם קטן של עיר או אפילו של עולם, לברוא איזה יקום קטן. ודמיינתי אותך מתעכבת גם על הפרטים, יוצרת סיטואציות מרגשות, מצחיקות, מכעיסות, מתייחסת גם לפרטים הקטנטנים גם אם המשימה קשורה בכלל למשהו אחר. לא יודעת מאיפה זה עלה, אבל רציתי לספר לך. :) ואשמה... כנראה שהיא הולכת יד ביד עם דיכאון לסוגיו ולמקורותיו השונים. נדמה לי שהשלב הראשון הוא להרגיש אותה ולפעול למרות שהיא שם, בלי שתשתק, ולאט-לאט למסמס אותה. (את יודעת, מתכווצת לי הבטן כשאת קוראת לאודי סוג של אבא, כשאת מדברת על העברה כזו אליו. כאילו חבל לי לערבב איתו מילים מגעילות, קרות.) נעמה.

היי במבי, את מאוד רגישה ומיוחדת וזה עובר בהודעות שלך.. הפורום הזה הוא מאוד חשוב עבורי, אולי המקום היחידי שבו אני מרגישה שאני יכולה לדבר ולהתבטא (אפילו בטיפול עדיין קשה לי)...מקום "לא שיפוטי" שמקבל אותי וגם צדדים פחות זוהרים בי..(אשמה? תלות?) אולי ל-"אדם מין השורה" כל הדינמיקה תיראה "קצת מוזרה", אבל עבורי מה שקורה כאן וההודעות גם של המשתתפות וגם של אודי (שכמובן מגיעה לו תודה גדולה, למרות שאני עדיין מתקשה), להכל יש "מקום חם" אצלי בלב. אני חושבת שרוב האנשים לא מבינים עד כמה ההשפעה של פגיעה מינית היא הרסנית ופוגעת בכל תחומי החיים. צורת ההסתכלות, הדימוי העצמי ודימוי הגוף, היכולת לשמוח ולנהל קשרים חברתיים ואפילו זוגיים - משהו מאוד מהותי באישיות נפגע. ומאוד קשה לשקם.. עצוב קצת..אבל זה מה יש..ועם זה מתמודדים..

אפשר לשאול למה שאלת איזהו הקול המתקשר איתכם ומה למדת מתשובתי?

כנראה שבנייד מספר השירשורים שניתן לראות מוגבל... בכל אופן תודה

נעמה תודה על הושטת היד והמילים החמות נגע מאוד תודה לך. אודי לא יודעת לעשות את זה . מפחדת ששוב היא תבוא ותשתגע .חושבת לבטל . אףפעם לא ביטלתי גם שהיה קשה מאוד . אבל כבר קרה שבאתי לא מאוזנת וזה נגמר בויכוח לא נעים .אין לי כוח לעוד כעסים . מתפצלת כשמרגישה כעס . אוףףף

סליחה

אז איך משקמים את קביעות האובייקט שלי? נטע.

הצלחת להצחיק אותי ואני במצב רוח מחורבן. כנראה שלא שיחקו איתי "קוקו" כשהייתי פעוטה. נזכרתי כמה הבן שלי אהב את המשחק הזה...

אבל בסופו של דבר הכל חוזר לאותה נקודה... אז בכלל לא משנה שלפעמים יש ימים טובים יותר וגם זה רק בגלל שאני כאילו מתעלמת מהשאר. נמאס לי מהחיים הדפוקים האלו.

היי חנה, אם תמיד יש גם ימים טובים וגם ימים רעים, אולי אפשר להגיד שהכל חוזר לטובים בסוף? אני יודעת שהרעים הרבה יותר תופסים ומורגשים, ועצוב לי שאת בהם היום. נראה לי שנמאס זה טוב, כשהוא מוביל לעשייה, לא? איתך, נעמה.

קשה לי הכל סוגר עלי אין לי אויר טובעת אני רוצה שהכל יגמר. אתה.צודק כשאתה אומר שאני בדכאון והקולות מבקשים להשמיד אותי אבל גם לא נשאר הקול המתנגד. לא נשאר כלום רק קליפה שנעה באיטיות ממקום למקום במקום מוגבל ומגביל. הבקר מכה בי בעוד יום שבו התעוררתי למציאות ההזויה הזאת בכאב תהומי ותהום בלי תחתית. אני נעזרת.במקום הזה כדי לתקשר.עם אנשים מתקשרים כי כאן אין כל כך.כאלה וחשובות לי התגובות שלכם האינטראקציה איתכם תודה

אין לי משהו מסויים לומר, אבל נגע לליבי החיפוש שלך את התקשורת והחיבור. אז סתם אספר לך שהייתי היום בשוק, ושהירקות טריים-טריים, מלאי טל, צבעוניים ועליזים. נראה לי שהגוש-זמן הזה, הקליפתי, מטריף-טורף. אז אולי תפרידי יום מיום? איך עובר היום למשל? נעמה.

מאמינה בך .הקולות שכנגד נחים קצת אוגרים כוח בשביל זה המקום לשמור עד שתאגרי כוחות חזרה. הם יבואו אני בטוחה בזה . שמחה שכתבת שאת שומרת איתנו על קשר . אל תאבדי תקווה .

תודה שנגעת בי. הימים במקומות האלה דומים זה לזה. אני קצת כמו פג באינקובטור שמנסים להאכיל כל שעה. בינתיים שתו הרגליים שלי את טל הבקר בהליכה יחפה. הצלחתי לאכול פלח אשכולית אדומה. ועכשיו סיימתי עם קבוצת האפייה הראשונה. סביב השולחן ישבו שמונה ומהחומרים הדלים הכנו עוגיות, בלי סכינים כמובן ועם חותכני פלסטיק בצורות שהביא לי בן זוגי בקופסת האפייה של הילדים מהבית. הם נהנו והיה בזה משהו מאוד עצוב...

הרעב הבודד הפוחד הזקוק למגע

היום מבקשת לשמוע. נמאס לי להיות כזו עילגת תודה על הסבלנות

תודה שבאת . אפילו שלא פשוט וקשה ..שימחת אותי

סליחה שאני שואלת סתם... נראה לי שהבנתי.. כאשר אין "קביעות אובייקט" ואז אין הבנה שמה שאנו לא רואים עדיין קיים, אז חשים "חרדת נטישה" ואז מתעורר הצורך לפנות למטפלת או אפילו לראות תמונה שלה (?) אולי כדי להיזכר שהיא עדיין קיימת איפשהוא זה חשוב שהיא תדע..

לי יש תמונה שלה בפלאפון ושיחות טלפון מוקלטות ( אפליקציה שמקליטה את כל השיחות לא במכוון אבל את שלה שמרתי).היא לא יודעת... ושאני מרגישה צורך אני מסתכלת ומקשיבה מעלה חיוך ונרגעת. זה באמת מרגיע ואם ישנה הפסקה בפגישות לתקופה יחסית ארוכה אני בודקת בווטסאפ שהיא נכנסת. מודה זה מרגיע.

היי אודי, קראתי את ההודעה של נטע, ואני רוצה לשאול משהוא לגבי זה אני אשמח אם תענה אתה זוכר ששאלתי בעבר לגבי הוואטס-אפ? רשמתי כאן שאני מסתכלת בתמונה של המטפלת שלי...(ולא מתי הייתה מחוברת, רק בתמונה) שמתי לב, שמתי שהיא משנה את התמונה לתמונה של חיית המחמד שלה, או לאיזשהיא תמונה בנאלית אחרת במקום לתמונה שלה. מיד יש לי צורך לשלוח לה מייל או SMS ...כאילו אני מרגישה שהיא "נעלמה" לי... זה גם קשור לקביעות אובייקט? או דווקא לסוג של חרדת נטישה?

היא תוהה מה קרה פתאום?

איך זה בא לידי ביטוי? מהם משחקים? לדעתך הוא כבר נמתח?

מה זה אומר חוסר יכולת לתקשר?

בלעתי כמה כדורים.. לא הצלחתי. הוא אמר שאם יקרה שוב לא יקבל אותי יותר לטיפול. רק לי זה נשמע כמו: בפעם הבאה כדאי שתצליחי ?

כן. אני חושבת שזה לא מה שהיא מתכוונת גם לי היא אורמת שאם אפגע בעצמי היא לא תטפל בי. אני דווקא חושבת אחרת ממך, שזה בגלל שהיא דואגת לך...

לא רוצה יותר כלום. רק למות. הכל ככ דפוק. לא רואה סיבה להמשיך

מזדהה