פורום פסיכולוגיה קלינית

מה ההבדל בין תלות בריאה לתלות הרסנית? האם לפעמים מתחילים בתלות הרסנית עד שהיא הופכת לבריאה? נטע.

שבת שלום ..שבת קסומה שבת של מנוחה ואודי בטח כבר לא יעלה את זה היום ...אז שבוע טוב ומבורך ככה או ככה ...עבורכן, שומעת אותכן גם בשתיקתכן אתן בליבי https://www.youtube.com/watch?v=K8g3iu7Hu4Q

שבוע טוב גם זה יפה: https://www.youtube.com/watch?v=oBLk8rPi8o0

מבקשת להיות על ידך.. רוצה לחזור לאיזה רוגע.. רוצה לחזור ולהרגיש טוב.. אודי..

אודי, כתבת לנטע: "כדי שטיפול יניע תהליכים ויוכל ליצור שינוי - המטופל צריך להיות מסוגל להיות ביחסי הזדקקות ותלות".. שתי שאלות.. למה? לא מבינה... ועוד שאלה - אני לא יודעת עד כמה המטפל שלי מאפשר לי להיות ביחסי הזדקקות ותלות, האם זה מה שמונע ממני מלסמוך עליו, להתקרב, וליצור שינוי...? למרות שאני בתקופה האחרונה מאוד בחוויה של הזדקקות, וזקוקה לו יותר, ולמרות שביקשתי ממנו שנדבר בטלפון, ניפגש יותר - זה לא ממש קורה בפועל מצידו... ואולי גם אני מצפה ליותר מידיי?... וגם מתביישת שמרגישה ככה...שזקוקה ותלויה בו כל כך..ושהוא לא ממש שם..:( רחל.

הייתי שואלת אותך מה זה תלות בריאה והאם לפי מה שכתבתי למטה לרחל כתגובה להודעתה, נראה לך שהתלות שלי בה בריאה... אבל לא תענה לי...

המטפל שלך מאפשר לך האם את מאפשרת לעצמך להזדקק.... להזדקק זה לדעת שאת הכי בתחתית ולא יכולה לבד עצם ההבנה שאת לא יכולה לבד ושאת רוצה שהשני יעזור לך את נזקקת . המטפל שלך מאפשר לך תלות גם יש לך אותה אבל "למרות שביקשתי ממנו שנדבר בטלפון, ניפגש יותר - זה לא ממש קורה בפועל מצידו... ואולי גם אני מצפה ליותר מידיי?..." זה לשבור גבולות זה לבדוק מרחב זה גורם לאובססיביות. על תבלבלי בן תלות לאובססיביות . הוא שומר עלייך ..ואנחנו כאן כשאת צריכה תמיכה ותיבני לך עוד רשת בטחון שתגן עלייך ...

לפני הטיפול השלמתי דברים בדימיון ויכולתי לחיות הרבה בפנטזיה נראה לי אבל אחרי התחלתי יותר לראות את המציאות מתוך נפרדות . ומשהו ששמתי לב על אבא שלי זה שמלא פעמים הוא לא מתייחס ולא מגיב לדברים שאני אומרת. זה ממש מוזר. גורם לי להרגיש כאילו אני מחוקה , לא שם. כאילו דיברתי לקיר. אין לו נטיה טבעית לעודד ולפרגן. לפעמים הוא מדבר את המחשבות שלו בקול רם במקום לנהל דיאלוג. זה מוזר שמישהו לא מתייחס ככה. ואמא שלי יש לה קטע שהיא כל הזמן נותנת עצות לא משנה אם ביקשו או לא. זה גם מעצבן. מרגיש מנג'ס וחודרני.

נראה לי כתבתי כבר היום. לא זוכרת מה. יום מחורבן.

נדמה לי שלא השמטתי את שמה באמצע המכתב, אנא בדוק היטב שאין שמות.. טוב?

____(כתבתי את שמה), כתבתי מכתב ארוך יצא ממני רגש עצום.......מחקתי אותו. נכון שהרגש עובד הרציונל קצת לא..אבל זה לא בגלל הדחיה, לא בגלל הגבולות, זה בגללי, אני לא מתאימה לך, לטיפול. מרגישה שהגענו למבוי סתום שאין דרך יציאה ממנו.שאין הבנה. רוצה לומר להתראות לימים שהיינו יחד, שאיני יודעת מה הוא אומר ה"יחד" הזה... להתראות לתלות, להתראות ____, לא אגיע בראשון, אל תחכי לי יותר. אולי זה יהיה זמני ואצטרך להשאיר דלת פתוחה, פרידה זמנית ולא סופית תשאיר פתח מסוים ואולי כך תתאפשר הפרידה? לא יודעת... אולי תאמרי שבסדר... אולי לא ותרצי שנדבר בראשון אך כרגע לא מסוגלת. אלייך, אליי, אל "היחד" כי אין כזה. עייפתי. מיכל אוףףףף נמאס לי שהיא מחזירה אותי לחברים שאין לי.....ואומרת שיכולתי לדבר עם "חברה" היא הפסיקה להבין אותי.....לא זה לא בגלל הגבול!!!!כנראה שזה לא מה שחשבתי שיש בנינו יחסים טובים ולא כמו שכלם הבינו פה. נמאס לי מהטיפול....ושזה נמשך שנים.

תיקראי את מה שכתבת כאילו אני כתבתי ותגיבי לי .. האם היית מאפשרת לי לוותר ? האם היית רואה בן השורות את הרצון ליחד את הרצון והכמיעה להשאר שהיא תלחם עלי . היא נלחמת עלייך היא מחכה לך היא מאפשרת לך לטעות ולתהות ולהיות עד שתוכלי ..

אודי, אני לא מוותרת לעצמי... בלי הנחות. מנסה להסתכל לפחד בעיניים. בראש מנטרה שחוזרת על עצמה: "הוא לא ישבור אותי, הוא לא ישבור אותי". אני יודעת שאבא היה רוצה לשבור אותי... היה שולח לי מעטפות עם כסף. כסף מלוכלך. כמו לזונה.... קשה לו עם כך שהתנתקתי, עם כך שאני חזקה. הוא אוהב אותי קטנה. חלשה. משוגעת. מסוממת. מדממת. איך אודי? איך אבא יכול לרצות להרוס את הבת שלו???? זה נוגד את ההגיון... זה נוגד את הטבע... איך? נטע.

רציתי שאתה. עלובה כל כך.

בנתיים טוב, מקווה שימשיך ושגם אם יהיו מצבים שלא אמצא את עצמי או שלא ארצה בהם אסתכל על הצד הטוב. ומחר אני אתקשר אליה... איזה כיף לי. שבת שלום וקודם, הייתי צריכה להתעסק במשו שקשור לעבודה והתחלתי לבכות, זה קשור לטפסים מול ביטוח פנסיה וכו ומול העבודה... ואני לא מבינה בזה כלום, אבל נראה שכרגע הדברים מתבהרים. כתבתי כל מיני תגובות ויכול להיות שהן לא עולות.. אני מהפלאפון וכנראה לא תמיד מצליח לשלוח.

שגם היא רואה התקדמות....אמרה שטוב שאני רוצה חברה..שפעם לא ממש רציתי או אפשרתי..וזה נכון כי אחרים מנסים להתחבר תמיד...אבל מה שקורה זה שאני חברה של כלם אבל בעצם של אף אחד אתה מבין?..אני מתחילה בלהזמין אליי כמו ילדה בת חמש בגן..אזמין ואז יזמינו אבל אז אלחץ ואברח..קרה ..איך עושים את זה?כשאני מתחילה להתחבר וזה כבר נהיה קרוב אז איכשהו הקשר ניתק לו..לא ברוגז אלא פשוט מפסיקה להתקשר ובאופן טבעי מתרחקים...האם אני מרחיקה? אין לי מושכ אחרת...מה עושים כדי לקרב....מפחדת ממשהו אולי....לא יודעת...

לימודים טריגרים בנוסף למצב הכללי .....מאבדת נבלעת פוחדת כותבת כאן מנסה להשאר כאן ועכשיו ...שולחת יד בנסיון

שולחת יד לעזרה...איתך עד שירגע. מיכל

צודקת יחד יותר קל להתרומם ...

קראתי את המילים של השיר לא הכרתי תודה למרות שבקושי נושמת כל כך מדוייק . אודי יש מקומות ש החיה רוצה לצאת להראות לכולם שאבא לקח לה את הרגל ..לא יכולה לאפשר לזה ....גרוע מזה יש לה לחיה חלקים ששוכחים שאין רגל ומסתכנים בקפיצה לבריכה הריקה ...מפחדת . סיפור הניראות הזה ...עדין מסוכן

רק לפני מס ימים חויתי את אותה החוויה פניתי י לעצמי בבקשה לחדול ולהירגע לנשום עמוק , הכל בסדר עכשיו . רגע מין עננה שחורה שלאט לאט התפזרה. אני פה לעזור לך לפזר..

כן היו לי הרבה שיחות עם עצמי היום עברתי את היום כמו גדולה הידיעה שאני לא לבד היום מאוד עזרה . יש לך קישור לסרטון ??

אוף..:( עצוב לי שככה מרגישה, שככה קשה...:( אבל רק רציתי לומר לך, ורציתי לומר לך את זה דיי מזמן, אבל כל פעם משהו אחר צץ.. וזה שאת אישה מדהימה. את כל כך נותנת פה המון לבנות. כוח, אמפתיה, תקווה... הוספת משהו מיוחד פה לפורום, עם הפתיחות, הנתינה והאהבה שלך.. אני מאמינה בך, איתך- רחל.

חושבת שכל אחת מביאה מעצמה ואת עצמה ומקבלת מהשנייה זה מהות של פורום תמיכה ... תודה לך על האמונה בי זה מחזק . אשמור לרגעים שאשכח :)

צפה בסרטון "Bren

אודי למה אתה לא מעלה את ההודעות שלי?????גם כאן כבר אין מקום בשבילי

שני סוגים של סימנים יש לה על הגוף. שלו - כתמים, חבורות אסימטריות. (הכל בהסכמה. הוא עדין ואוהב) שלה - שריטות דקות ומשורטטות בסכין יפנית. (בינתיים זה מספיק לה)

אתה זוכר את הסרטים שלי מהטיפול הזה, לא מרשה לעצמי להתקרב, מחסומים ועוד מחסומים, מחפשת רק סיבות למה לעזוב... ושהוא הציע לי לעזוב באמת- לא הייתי מסוגלת... לא הייתי מסוגלת לחשוב על טיפול אחר... ויחד עם כל המחסומים האלה, הייתי לפעמים כן מתקרבת... ונבהלת. זה אישו בחיים שלי. הבהלה. הבהילו אותי. פגעו בי. הייתי מבוהלת. זה היה פגיעות מבהילות. אנשים קרובים וטובים פגעו. ועכשיו זקוקה לו. למטפל שלי. ברמות שאני לא מכירה. אני רוצה שהוא יהיה איתי. רוצה שיתקשר. רוצה שידאג. רוצה שיראה אותי. רוצה אותו לידי. כל רגע. אני אבודה כשהוא לא עונה לי להודעות. אני לבד. ומיואשת. ואבודה. יכולה לבכות כל רגע פתאום בעבודה, בלי להבין למה. לא רוצה להיות זקוקה לו ככה. הייתי צריכה להיות חזקה כל חיי. מאז שאני ילדה. גם כשפגעו בי. גם שלא. אני החזקתי את הבית. דאגתי לאחים ולאחיות הקטנים ממני. אני זאת שהכלתי והקשבתי תמיד. אני הייתי חייבת להיות חזקה. אחרת הכל היה מתפרק. גם ההורים שלי היו מתפרקים. הם הורים טובים ואוהבים, אבל חלשים. שלא ידעו איך להתמודד עם החיים והמורכבות שלהן. ואני לא מצליחה להתמודד עם תחושת הנזקקות הזאת. אף אחד אחר, אפילו לא ההורים שלי, לא יכולים למלא את המקום הזה כרגע. אני זקוקה לו. ולא רוצה להיות ככה. וגם אם הוא יתן מקום לנזקקות הזאת ולתחושות שלי, אני אבהל. אני אפחד. אני לא אצליח להכיל את זה. רחל.

הי רחל. את יודעת, גם אני מרגישה נזקקת לפסיכולוגית שלי. רוצה שתהיה איתי ושתדאג ותתקשר ותהיה לידי. אני תמיד מרגישה כך, אך זה מגיע בעוצמות שונות. לפעמים זה ממש חזק ולפעמים קצת פחות. ושמתי לב שדווקא בפעמים שזה פחות, אני רוצה להרגיש את זה. אני רוצה להרגיש את התחושה הזאת של הרצון להיות איתה. זה מבאס אותי שפתאום ההרגשה חלשה יותר. למרות שזה ממש מפחיד ותמיד תמיד אני נפגעת וזה קשה לרצות כל כך מבלי שזה יתאפשר. אבל מצד שני, זה נעים לי.. אני לא יודעת מה זה אומר... נעים לי להרגיש שאני אוהבת אותה, לצפות לפגישה איתה וגם הפגישה עצמה יותר נעימה. זה מעניין. קשה לי להזדקק לה אבל בכל זאת רוצה את ההרגשה הזאת..

https://www.youtube.com/watch?v=d_Lvzumev5s עם מה אתה מתמודד למה לבד ממה הפחד ואם אתה מפחד בוא תן לי יד נפחד ביחד משהו גדול עוד ייוולד מזה עוד צעד הוא מושיט לך יד טובה זה מפחיד נכון אבל לא מסוכן . תאמיני בו לאט לאט בקצב שלך מה שעזר לי ועדין עוזר .זה לזכור שאני והיא יחד מול הפחדים שלי ושהיא שם לעזור לי ולא נגדי , ככה בהגיון גם שלא תמיד מרגישה .

נעים לפגוש את הצדדים הרכים שלך . תודה שאת נותנת להם מקום :)

במבי, כל כך קלעת עם התיאור של העץ. הרגשתי שזה ממש כך, שהוא עוד מטולטל ובכל זאת, בשל טיבו וטבעו, מתאושש לאט-לאט. מיכל ומיקה, גם אני מוצאת את האתגר הזה משמעותי ומחזק ושמחה לראות שעוד בנות עושות את הצעד הזה יחד איתי. (: אביב, חבל על האשמה, היא מקשה עלינו לראות את הפרחים והגשם המרווה. (: אין לי בלעדיות על רגשות ואני שמחה שמצאת בהם הד לתחושותייך. כך גם אולי עזרתי קצת וגם אני פחות לבד איתם. נעמה.

אוי, זה אמור היה להיות בעץ השמח. מקווה שההודעה הזו תשתרשר נכון. :) נעמה.

אכן העץ השבוע היה אתגר לא פשוט עבורי... ניסיתי לכתוב, ולא כל כך הלך לי... אבל, יש לי משהו משמח שקשור לפה! ששמלי כתבה לכולנו איך היא מרגישה פה, וכולן היו מדהימות ופתחו את הלב.. ובעיקר- ראו אותה ואת הקושי שלה... ועוד שימח אותי- שהיא אפשרה אחרי זה לעצמה להגיב לכולן, לשתף במה שמרגישה... זה ממש שימח אותי! רחל.

שלום, לפני 15 שנה הייתי מאושפז במחלקה לבריאות הנפש בבית חולים בישראל (כנער). עכשיו התחלתי טיפול פסיכולוגי, ופתאום הסתבר לי שהמטפל שלי עובד באותו המוסד. האם מבחינה אתית מותר לו לראות את התיק שלי מאותה התקופה? אני מאד לא מעוניין בזה. והאם תיקים מלפני 15 שנה נגישים כיום? תודה!

המטפל הנוכחי יודע על האשפוז, ספרתי על זה כבר בפגישה הראשונה. זה משהו מהותי, כמובן. השאלה שלי היתה לגבי התיק מאותו האשפוז... אני מעוניין להביא את עצמי, ולא רוצה (לפחות לא עכשיו) שיקרא את התיק מאותה התקופה ומה שדווחו עלי אז. לכן שאלתי האם מבחינה אתית הוא עשוי לחפש את התיק שלי, ללא אישור שלי, או האם זה אסור? תודה אודי

האם יש הודעה שלי שבחרת שלא להעלות? היא הייתה לא מתאימה?

היי אודי, המטפלת שלי אמרה לי פעם שוירג'יניה וולף אמרה: שכל אישה צריכה "חדר משלה" האמת שלא הכרתי את הסופרת הזו קודם, אז כמובן שבדקתי באינטרנט מי זו..ואז הרגשתי קצת חוסר נוחות שהמטפלת הזכירה אותה, לנוכח חייה האישיים של הסופרת הזו. אבל בכל אופן, החלטתי שב-"חדר משלך" שלי אני אתלה מראה גדולה. ובכל פעם שאכנס לחדר אכריח את עצמי להביט בה, זאת אומרת - להביט בי. אני לא רוצה להתבייש יותר להסתכל במראה.

כמו בפשע מתוכנן היא השאירה הוראות אפילו לגבי הקבורה שלה והמצבה שלה. כתבה את המתכונים שאילתרה כדי שהילדים יוכלו להמשיך ולאכול את האוכל שלה. היא היתה גם טבחית מעולה. רק לי אין הוראות הפעלה ואני לא בטוח שאני יודע בכלל מה לעשות עם כל זה. את הבן הצעיר הניקה עד גיל 3 והוא מחובר לגוף שלה לריח שלה. כל תקופת האשפוז הבאתי לו חולצות עם הריח שלה והוא ישן איתם אבל עוד מעט הריח יגמר מהחולצה האחרונה ומה אז... הבת לובשת את הבגדים שלה מתבשמת בבושם שלה ולפעמים נדמה לי שהיא חזרה והכל היה חלום רע. ההורים שלה מרוסקים מבחינתם נגמרו החיים למרות שהשאירה להם מכתב מפורט מלא אהבה וביקשה שימשיכו בחיים שלה. כמו בחיים גם במוות לא עשתה חשבון עם אף אחד מה הטעם היתה אומרת להוכיח את ההורים על ילדות קשה זה מה שהם ידעו והם עשו את המקסימום. היא היתה אמא מדהימה ובת מסורה ותמיד אוזן קשבת לכולם עזרה לכולם ואני אומר את זה כי זו האמת ולא אידאליזציה של אחרי. ואיך כל זה בסוף קם נגדנו הבגידה הזו בי במשפחה ובארבעת הילדים שגידלה ואהבה והיתה מסורה להם כל כך. אני מודה לכם על התגובות והחיזוקים. אורי

אורי, הכאב שלך כל כך נוגע בי, אולי במיוחד בגלל שקצה החוט של הכאב של עמליה, ששזור כל כך בחייך וכעת מלופף סביבם, נגע לתקופה קצרה גם בי. מרגישה אותך צועד במרכז זירת הפשע, אוסף נפגעים, ראיות, ועוד לא יודע איך אתה עצמך משתלב ביניהם. תודה על השיתוף, תודה שאיפשרת לנו מבט חטוף על החוויה שלך. נעמה.

מי שרואה אותי חושב שיש לי מלא חברים...חברותית....אבל לא לי אין כאלה..בטח תאמרו יש לפחות אחת..אז לא. אין לי. אני לא יוצאת עם חברה לקפה..יש אנשים מהעבודה..יש מכרים של שלום שלום וזהו. אין לי. יש לי אחות. בת דודה אחת של הי ביי... לא לשיחות כאלה...מגיל שתים עשרה ללא חברים. ..רק מכרים כאלו..וזה חסר. איך מתחברים בגיל מאוחר?לא שמרתי על קשר עם "חבר ילדות" לא מהצבא לא מהלימודים..משום מקום..והיום כלום.

כתבת לי בהודעה קודמת ש: "אולי פה אתחיל תהליך של חברות שמעולם לא הייתה לי".. אשמח להיות לך לחברה, אשמח שתהיי את לי לחברה..:) פה זה התחלה גדולה.. רחל:)

נעלמו לי 400 שח.. הוצאתי ביום ראשון 600 שח ולא יודעת איך נעלמו לי 400 (שני שטרות של 200), אולי נפלו אולי נלקחו. בדקתי ואת הכרטיסי אשראי לא לקחו. בכלל לא פתחתי את הארנק נראה לי. זה ממש לא ברור. ועכשיו אני בוכה ואני יודעת שזה רק כסף ויש דברים יותר גרועים אבל אני לא מצליחה להפסיק לבכות. אווף. ואודי איפה אתה? מתי תבוא?

היי חנה, באמת מבאס. אבל באמת שלא נורא. מה גם שהבכי על זה רק יעשה לך רע ולא יועיל, לא? תחשבי על האיש השמח שימצא פתאום 400 ש"ח ברחוב. (: נעמה.

ושמחה שבאת

חשבתי להתייחס לזה בתור סוג של צדקה... קצת מקל. העלית לי חיוך על הפנים.

אני שונאת אותו!!! הוא לא מושלם...

לא מרגישה שעשיתי משהו מיוחד....באמת חסרת לי ודאגתי, שמחה שבאת! שאת כאן!

את, דרך הפנייה אלי ובעקבותייך בנות נוספות שפנו, איכשהו , באיזשהו אופן הרגשתי שאתן מושכות אותי,שואבות אותי החוצה חזרה לחיים.. תודה מיכל..

הגבתי להן בהודעה שכתבתי.. זה לא הגיע או שלא היה בסדר?

לא כתב לי שנשלח ואני הפלאפון. אודי למה התכוונת כשכתבת לי להעלות את זה? הכוונה לדבר על זה בטיפול? זה.מה שענית לי כשאמר.תי שאני רוצה שהיא גם תבוא אלי הביתה ושאני לגעת בה... וכל זה בגלל הספר שקראתי בהמלצתך. וברור שלא רק על זה הןא מדבר אבל כל אחד לוקח משו אחר וזה כנראה מה שתפס אותי..

סליחה שאני מתערבת..אבל בעיניי מרגיש ממש מוזר לגעת בטיפול או לחבק את המטפלת. לדעתי זה יכול מאוד לתעתע, לבלבל ולהשפיע לא טוב..מה את מצפה להרגיש בחיבוק שלה? זה ממש להרגיש שהיא בנאדם אמיתי... נראה לי מוזר! אבל אני בטוחה שזה יגיע אליי בסוף, הרצון לקבל ממנה חיבוק. בינתיים אני שמחה שאני עדיין לא שם.

אני לא באמת רוצה.. אני מפחדת. ואני יודעת שזה לא יקרה, היא לא תתן לזה לקרות וגם אני לא מוכנה לזה בכלל. אולי כשנתיים את הטיפול

למה התכוונת בלהעלות את זה... זו הייתה תגובתך למה שאמרתי בהקשר ליאלום שסופקו בקשר לביקור בבית ומדע בטיפול. התכוונת שאדבר על זה בטיפול??? נראה לך שהיא תסכים? ברור לי שלא.

הגיעה תשובה של הבדיקה.יצא תקין אין חיידק..ב"ה !!! ותודה לאל!! אודי אני פשוט אוהבת את הקב"ה ומאמינה באמונה שלמה..ובכל זאת בא לי למות ..הכל כואב לי ופשוט נמאס לי..אני רוצה שהכל יגמר כאן ועכשיו.נמאס לי להרגיש רע פיזית אני בחוסר אונים ומרגישה שאין מוצא שאין דרך החוצה מהסבל הגופני שנכנסתי אליו..תחושת מועקה פיזית ונפשית תחושה שמשהו לא בסדר ,חוסר שקט נוראי כרגע..וכדורים שבכלל לא עוזרים לי הרופאה החליפה לי את הכדורים ויש עוד בדיקה נוספת שצריכה לעשות..וסובלת פיזית אף אחד כבר לא מבין אותי ..גם לא בעלי הוא אמור להיות האדם החשוב ביותר עבורי והוא לא מבין..הוא רק כועס עליי שאני מעשנת מלא מרוב דיכאון ולא אוכלת..אני מותשת וכאבים איומים שלא עוברים לי מרגישה שהגוף שלי מתפרק..

אין לי ממש מילים וגם לא תוכן ..... חשבתי כמו בפזל לבנות את המסגרת..... ואז לשבת בתוכה.... הרבה חלקיקים של חלקיקיי מחשבות ושאריות של דברים וכאב ואוכל מגעיל של חתול הרבה בשרים מעורבבים איכככככס דוחה סורי

הטיפול עבודה קשר עם חברות מצב כלכלי מאוזן

שלום, אני מחפשת המלצה על פסיכולוג (בעדיפות לפסיכולוגית) שעובד/ת דרך מכבי ומקבל/ת באזור חולון, ראשון לציון והסביבה הקרובה. אציין כי אני מחפשת פסיכולוג שמקבל במקום נגיש היות ויש לי מגבלה פיזית. ניסיתי לחפש גם דרך האתר של מכבי ולצערי כל מי שפניתי אליו מקבל במקומות שאינם נגישים. מקווה שזה בסדר לבקש המלצות לפסיכולוגים במסגרת הפורום. אשמח לכל מידע בעניין. תודה מראש, שירן

אודי,תודה על המענה. מצרפת את כתובת המייל שלי- [email protected]

אני לא רוצה שיעלבו מההודעה הקודמת שלי. זו אני שהופכת פתאום לגוש של עצבים חשופים שמרגיש וכואב כל התקרבות. כולכם מקסימים באמת באמת. סליחה.

טוב שכתבת אישית לא נעלבת לכן זה רק אם מתאים ואם לא זה תמיד בסדר מה יעזור לך כשקשה ? מה היה עוזר לך ומרגיש בטוח ....

אף פעם לא כותבת סתם. הכל כל כך מורכב . אז פתחתי תיבת פנדורה והבור השחור קורא לי אליו. לא מצליחה להבין למה הם כל הזמן חוזרות לשם כשהיה שם כל כך רע ולא טוב, הלוואי והייתי מבינה את עצמי יותר ..שיחזורים ארורים ...מתכסה בשמיכת עננים מכילה פוחדת ליפול ולטעות ..נלחמת לא להשאב ...רק לא להגיע לקצה התהום.

 "Bren

אבל מפחדת מאלו שמציעות לשבת ליד או חיבוק אם מתאים - וכאלה.. ככה.

רק לשבת בלי לדבר , בלי לגעת , רק לדעת שמישהו מחכה לשמוע אותך ... חבל שזה לא יכול לקרות במציאות.

אביב, מה את רואה?

אני רואה אישה שפוחדת שנפגעה שכואבת שמהססת שלא בטוחה שבאמת מישהו בעולם הזה רוצה להיות בשבילה . רואה אישה שבאים לעזור מהפחד בועטת בוחנת בודקת חוששת לא מאפשרת להתקרב אני רואה אישה שעטפה את עצמה בחוטי הגולם ומרוב שחשוך בפנים שכחה שאור שם בחוץ . אני רואה אישה שיש לה למה לפרוץ את הגולם ויש שם מי שרוצה להיות עבורה . אני רואה אישה שיש לה הרבה מה לתת למי ששם בחוץ אבל פוחדת כל כך ...אני רואה חריץ בגולם ויד שרוצה לצאת ...אני גם זוכרת את סיפור הפרפר והילד ומחכה בשקט בשקט ליד הגולם .בזהירות רק מזכירה לו שיש אור בחוץ ומי שרוצה לעזור.

שיתפתי אותה בפורם...שוחחנו על עמליה, על כמה שזה הפך להיות מעין בית, מקום חשוב עבורי, הראתי לה שיחות שלי פה....כנראה שלא הייתה מודעת לכך באמת. כעסתי עליה וכמו תמיד ישר אני מצטערת שכועסת היא אמרה שהקשר יכול להכיל את זה וגם שזה טוב דווקא. לא רציתי לפגוע בה כמובן...אמרה שלא ארגיש אשמה. הגדרנו מחדש מה זה דחוף, כנראה שלפעמים אני מכבידה עליה, אני יודעת אבל קשה לשלוט בזה. ובכלל היא מעדיפה שתהיה שיחה קבועה אם אין פגישות קבועות...אני לא יכולה. היא הולכת לפי מה שאני יכולה...אמרה שיש בעיה עם הווטסאפ כי אני רואה מתי היא מחוברת וגם כשכותבים וזה לא פנים מול פנים בעייתי... עכשיו יהיו גבולות יותר :( יהיה לי קשה, אני יודעת אבל הבאתי את זה על עצמי, כי אני מגזימה לפעמים..אולי זה כמו זאבים זאבים וברגע שקורה משהו באמת חשוב היא כבר לא מתייחסת כמו שחשוב לי שתתייחס... אמרה שאכתוב אבל היא לא תענה מיד או לא בפגישה. אולי אמחק אותה משם...איך מוחקים מישהו מהווטסאפ? ועדיין משאירים את מספר הטלפון שלו? מישהו יודע? יהיה לי קשה מאוד....עדיין אני חושבת שיש דברים שהיא לא מבינה...עצבן אותי שאמרה שבאותה מידה יכולתי להתקשר לחברה ותמיד זה ישר היא...מה לעשות? אין לי ממש חברות לדברים כאלה.....למרות שנדמה לה שיש... :( וכמו שחשבתי היא לאזכרה כמה שנים אנחנו יחד :( ולא זכרה תאריך מדויק של היום הולדת שלי היא אמרה שבשביל זה יש אמצעים שמזכירים לה :( אוףףףףףףףףףףףףףףףףף אני לא מספיק חשובה שתדע שחמש שנים :( למה????????????? תמיד אני מזכירה לה, גם את יום ההולדת שלי :( אודי, מקווה שאתה מזכיר לעצמך ימי הולדת שכאלה לפני שהם מגיעים כדי שתהיה מוכן מראש......... מ.

מיכל אהובה ! רוצה להודות לך.. הייתי במעין חוסר הכרה כזה.. זומבי... קראתי כמו מתוך בהייה כזו ת כל ההודעות, לא היה לי כוח לכתוב , אף לא אות אחת. הרגשתי שהושטת לי יד... משכת אותי מהמצולות "כמו עם פומפה" שאבת אותי חזרה לחיים, ואלייך הצטרפו נעמה, אביב, חנה, הילה, נטע. כל אחת בדרכה. כל אחת במילותיה.. הרגשתי שאתן מזרימות לי בגוף כוחות של חיים.. תודה ענקית לכולכן ... מתחילה לחזור לחיים.. אוהבת אתכן יקרות !

גבולות זה טוב ואת יודעת את זה עברתי את זה ובאמת באמת היום הרבה יותר טוב לי אל תיבהלי אני יודעת זה מרגיש נטוש כאילו העיפו אותך מהמרבד .. אולי אנחנו באמת אחיות חמש שנות טיפול וגבולות חדשים ו...:) מיכ וואטספ מכת מדינה חבל שהמטפלים לא מבינים את זה לפני שמציעים לכתוב בכלי הזה ..תמחקי אותה מאנשי הקשר רשמי את הטלפון בצד כשתצטרכי תשתמשי זה מה שאני עשיתי . עוד יש רגעים שנופלת ואחרי שתיקשרתי איתה בסמס מכניסה שוב לאנשי קשר אבל זוכרת שזה פשוט מטורף . האובססיה והמתח יורדים פלאים בלי הוואטספ . שתכתוב לך על דף מילות הרגעה קחי איתך בתיק (זה למדתי מחנה והמכתבים :) ) הכי חשוב מיכ מספיק לברוח מהטיפול אין דבר כזה פגישות לא סדירות שום דבר לא מצדיק את זה ..קחי אחריות ותימצאי יום ושעה זה המלחמה על חייך גם במחיר של דברים אחרים כלום ואף אחד לא חשובים יותר ממך . כתוספת תקבעו שיחה ביום ושעה קבועים ועד אז תיכתבי לעצמך , תכנסי לכאן יותר , עוזר מאוד סה"ר בצט שלהם כל ערב ויש את ערן ואת הקו בחם . בהחלט הגיע הזמן לרשת בטחון שהיא לא רק המטפלת. מאמינה בך וזה אפשרי קשה לא פשוט בכלל אבל מחזיר לנתיב של החלמה ועבודה משותפת .

יודעת שאת צודקת.....קשה לעשות כך, עצות מועילות אך קשה לבצען. וגם לא יכולה לפרט למה אין פגישות סדירות, אבל היא מבינה והולכת איתי, בקצב שלי..כבר טוב...שמרגישה אחרת כלפיה בהבנתה....גם אם כועסת נורא!!

היי מיכל, תודה ששיתפת. נשמע שזו הייתה פגישה טובה ומועילה, גם אם קשה. ונעים לשמוע אותך מחזיקה את שני הקצוות האלה, עדיין כועסת ומאוכזבת ובכל זאת לא ישר רוצה לברוח. זה נורא פסיכולוגי שכזה מצידי, אבל נראה לי שמאחורי הבקשה שתזכור את יום ההולדת שלך יש רצון עמוק יותר שתחשוב אותך ועלייך מעבר, במיוחד. אולי אם תציגי לה את האכזבה ככה תוכלו להפיק מזה יותר מאשר סידור תזכורת נקודתי? מקווה שהימים ירגעו והמ. תתמלא עם הזמן... (מעניין, השלב הבא זה מי?) נעמה.

צודקת..אכן אני רוצה שתחשוב עליי יותר..שאהיה נוכחת אצלה בתודעה! שתדעי לך שאני גננת וחושבת על כל ילד וילד!!!!! במיוחד אלו שהכי צריכים!! לי יש שלושים וחמישה ילדים.....קצת כמו מטופלים לא? לה יש הרבה פחות מטופלים!!!! אין סיכוי שיש לה כלכך הרבה מטופלים כי פסיכולוגים לא לוקחים כמות כזו!!! אז כן, אפשר לזכור תאריכים שחשובים לי...שהחודש הזה בשנה הכי דפוק עבורי...למה לא? גם אני מסמנת את ילדי החודש ולמי יהיה יום הולדת ועוד דברים שחשוב לזכור על ילדים מסוימים..........למרות שההשוואה פה אחרת...אבל דומה....ואם היא צריכה לכתוב לעצמה שתכתוב מראש...אוףףףףףףףף

כתבתי לך מהפלאפון אתמול וכנראה שלא נקלט.. האמת שכתבו כאן כבר מה שכתבתי אני: שגבולות זה חשוב, שברגע שפונים בין הפגישות אז בסוף פניות דחופות באמת לא יקבלו מענה ראוי.. גם המטפלת שלי לא מרשה לי לפנות אליה יותר בין הפגישות, ואני דווקא מעריכה אותה על כך..ומרגישה בטוח להיות מטופלת אצל מישהי שיש לה גבולות ויודעת להציבם.

יום הבחירות מגיע בשבוע הבא. אני מאמינה שהחברה שכותבים פה אינם אנשים אדישים וכולם ישתתפו וילכו לקלפי. אנשים, אני קוראת, לכו להצביע ולהשפיע! אמא שלי לא הצביעה אף פעם. אני זוכרת שכילדה הייתי מתרעמת על כך מאד ומתפרעת תוך ניסיונות לשדל אותה. אבל היא נשארה באמונות הקונספירטיביות שלה. לי דווקא לא יהיה חופש ביום הזה, קצת חבל. רק תחילת יום רביעי, אבל מאחלת לכולנו סוף שבוע של מנוחה והקלה. סוריקטה

היי סוריקטה, חשבתי לעצמי שיש משהו בבחירות לכנסת שמעצים את הקושי בבחירות במציאות - תמיד מוותרים על משהו, תמיד לא יודעים בדיוק, תמיד לא שחור ולבן ותמיד צריכה להיות איזו פשרה, ואפילו לא בקטנה. וגם בחיים האישיים וגם בציבוריים - העשייה למרות כל אלה חשובה. חבל גם לי שאין לך חופש. אני מדמיינת אותך עם התינוקת היקרה (שגדלה עם הזמן, מצחיק לחשוב על זה), מטיילת ברחובות שמריחים ומרגישים בחופש. אולי תוכלי לשאוף קצת ממנו וליהנות? נשמע שאת מספקת לה, בפינות אלה או אחרות, חוויה מאוד שונה מזו שהייתה לך כילדה. גם בתור מי שתלך להצביע שלא כמו אימך, אבל נדמה לי שגם ברמות עמוקות ומשמעותיות יותר. מחשבה מתוקה-חמוצה. נעמה.

אני מתכוונת ללכת להצביע, ויפה שזה חשוב לך..

אני כנראה אסע וזה שעתיים לכל כיוון. הבנתי שאפשר ללכת לקלפי נגישות שיש בכל עמר... אבל אין לי באמת סיבה, למרות שחשבתי על סעיף נפשי טסה לא רחוק מהמציאות...אבל מאמינה שאדע למרות הכל. אני זוכרת שהלכתי בתור ילדה עם אמא שלי להצביע וממש נכנסתי איתה לקלפי.

עמר- עיר טסה- וזה שאדע- שאסע

במי נבחר זאת כבר שאלה אחרת :) העיקר שנקיים את חובתנו האזרחית...ההורים שלי תמיד הלכו לבחור ותמיד אותה מפלגה עד היום. הלוואי שהמנהיגים שלנו היו מתנהגים אחרת, בהבנה ואהבה כמו שאנחנו כאן...כמו האנשים הפשוטים בעם.

היא צדקה יש משהו ממכר במימד הזה הוירטואלי אנונימי ואפילו אני גבר ממוצע איש טכני לגמרי שלא ממש הביע רגשות בחייו עד המשבר האחרון של עמליה שבמהלכו למדתי את השפה הזאת קצת יותר ואולי קצת מאוחר מדי. ואני מרגיש אשמה שלא הייתי רגיש אליה בחיים הרגילים של השיגרה לא ניהלנו שיחות נפש לא הייתי ממש חבר שלה ולא הקשבתי באמת למצוקות שלה. הייתי תמיד מאוד טכני וקר או צנון כמו שנהגה לכנות אותי. המשכתי בשיגרה שלי ממש בקנאות תמיד גם כשביקשה שאהיה איתה. ועכשיו אני לבד ולא יכול ממש לשתף מישהו מהמשפחה מה שעובר עלי אני עסוק בהשרדות בהנעת המשפחה שהתייתמה מהלב הפועם שלה קדימה בלי פשרות. חזרתי לעבודה הם לגן ולבית הספר. אני דואג לילדים הגדולים לוקח אותם לשיחות עם פסיכולוג ומקווה למזער את הנזק ולתת להם חיים טובים למרות הטראומה הזאת. זה קשה מאוד. הקטנים כועסים ורוצים את אמא כי לא ראו אותה הרבה זמן. אני אשם שהקשבתי לה ולא הבאתי אותם לבקר אותה כי היא לא הרשתה. אני אשם כי אולי יכולתי לעשות משהו שיציל אותה ולא עשיתי. אני אשם כי לא לקחתי אותה משם גם כשהתחננה. אני אשם על כל הימים שהייתי אדיש אליה והיא אמרה לי שהיא בודדה אבל אני לא הבנתי. היינו כל כך שונים ולא ידעתי זה נכון אבל עדיין אני מרגיש שלא נתתי לה את החיים שרצתה.

אורי מה שכתבת כל כך נוגע בי במי שאני , בזוגיות שלי במה שאני חושפת וכמה אני מאפשרת שאין לי מילים ..רק לחבק אותך בכאבך בקושי שלך. להיות איתך ולשלוח לך כוחות ועוד כוחות ..ואורי אני חושבת שגם לך מגיע שיחות ועזרה מקצועית זה הרבה יותר מוירטואלית .

לפי מה שהיא כתבה ומה שהבנתי הוא שאתה בעל רגיש, אדם מקסים, גם בעלי שכלתן, הרבה גברים כאלה...פחות מביעים רגש זה לא הופך אותך לאשם.....זה לא הופך אותך ללא רגיש, אתה אדם מעשי וטוב שאתה ממשיך בשגרה ומטפל בילדים!! היא הייתה בטיפול, ותמכת בה ככול שהבנת אז...קשה להבין בכלל מה עובר על אדם כזה ולדעת ממש מה הוא צריך ומה טוב בשבילו.... אל לך לחוש אשמה, המצב שבו הייתה הוא מצב קשה, מטפלים עומדים מול מצבים כאלה ביום יום ולא מצליחים.....אתה בעל מסור, הבאת לה פרחים ותותים והיא כל כך ניסתה לאכול מהם. היא הבינה וידעה שאתה מקסים זה עבר דרך הכתיבה שלה אלינו, אולי אדם אחר היה קם והולך, לא כל אחד יכול לגדל כך ילדים......אולי אחר היה לוקח ומרחיק את הילדים לגמרי ממנה, אתה הקשבת לה!! היית שם!! לא ברחת! הסכמת לטיפול בה וזה המון!!!!!!! להביא אדם לטיפול, לעזרה המתאימה זה חשוב!! אפשר תמיד לחשוב מה היה אילו....כדאי להתרכז בהווה, כפי שאתה קורא פה כולנו מרגישים קצת אשמה שלא עזרנו יותר, אבל באמת אין להאשים איש.....אם מישהו אשם בכל הסיפור הזה אלו רק מי שפגעו בה והובילו לרגשות שלה ולמצבה המתדרדר, הם האשמים האמיתיים!!!!! חזק ואמץ!! מבינים ללבך, איתך, מיכל ונ.ב. גם לך מותר להעזר באיש מקצוע בתקופה זו ולא רק בחברים ומשפחה.

היי אורי, האמת שקראתי את ההודעה שלך אתמול ומאוד התקשיתי להגיב עליה, מה לכתוב? איך לנסח? יש פצעי ילדות, שקשר בהווה אף פעם לא יוכל לרפא אותם. ולא משנה עד כמה בן הזוג בהווה יהיה רגיש ומתחשב ותומך (ובהחלט אתה כזה!). זו מגבלה שצריך להכיר בה. כך שאשמה, היא לא מובילה לשום מקום. אתה לא אשם. להיות בן זוג לאישה שמתמודדת עם טראומות כאלה, להצליח להקים איתה משפחה, ואפילו לדעת שחשוב היה לה הפורום הזה "ולטרוח" לכתוב בו את שקרה לה. ולהמשיך הלאה עם הילדים שלך הכי טוב שאתה יכול - יש יותר רגיש מזה??? גם בעלי "איש טכני קר", גם אני מכנה אותו לפעמים "לא רגיש" אבל עמוק בלב אני יודעת שהוא לא כך! רגישות מתבטאת (בעיקר אצל גברים) באופן קצת שונה מאשר אצל נשים. אני לא מכירה אותך, אבל אתה מי שאתה. אדם מקסים ורגיש, וזה בסדר גמור.

היי, אני פגועה וכואבת. ולא יודעת מה הדבר הבריא לעשות עכשיו - להסביר, לדבר, לתקשר, או להכניס לקופסא ולהניח לזה. אמנם אני במתכונת של לנסות ולצאת מהרגיל, מהאינסטנקטיבי, אבל יש גם אינטסטינקטים נכונים ששומרים ולא כדאי לשבור. זו הפשרה של ההתלבטות, לשאול אותך... נעמה.

היי לכן, קצת מוזר לי כרגע, אבל חשוב לי להיאחז רגע בטוב. בטוב שרשת האנשים הזו שיצרנו נותנת, בטוב שהיה השבוע. אז מה היה לי השבוע? - התחלתי סמסטר חדש ומרגש, עם כל מיני קורסים שנראים לי ממש מעניינים. - התחלתי לעבוד (בהיקף קטנטן שאולי יתרחב) במקום שנראה לי נהדר. - עשיתי בדיקות שחזרו תקינות, מה שאומר שכל מיני שינויים תזונתיים שונים ומשונים שעשיתי בעקבות חריגות שהיו בעבר עזרו, ואוכל בינתיים להימנע מתרופות. בואו, מוזמנות מכל הלב. נעמה.

העץ השמח.. מתחיל אולי לחזור לחיים.. הרגליים שלו עדיין רדומות.. מרגיש כמו נימול ברגליים.. צריך עדיין לנוח.. להתאושש ... עוד קצת... העץ עכשיו עץ... עוד טיפה והוא אולי יחזור להיות שמח.. ואולי יחזור לנעול לרגליו את הכפכפים ההולנדיים.. עוד קצת... עוד טיפונת.. לאט לאט..

לא קל לי להצטרף אך מוכרחה כי מצב הרוח שלי רע...אז מה טוב? קיבלתי עוד יום חופשי השבוע! יכלתי לסדר דברים. בעלי החל לעבוד סוף סוף.

תודה נעמה תודה על העץ. קצת קשה לי כאן לידך נעמה מרגישה שלקחתי רגשות/ מחשבות שלך לעצמי ועשיתי בהם כשלי ...זה פשוט כל כך דייק ונגע בדיוק בדיוק במקום שחודשים מסתובב שוב סליחה. והטוב השבוע יותר חזקה בהתמודדות שלי. קצת חוזרת השמחה והאמונה בטוב וביפה ..האביב בפתח והכל כל כך פורח ויפה ...העולם שר צמיחה פריחה גדילה ...ניפלאאא

כתבתי גם כאן אתמול וכנראה שגם לא נקלט.. אני חושבת שיש משהו מאתגר בעץ שלך..שמאלץ אותנו למצוא דברים טובים ולהביט בהם..כל הכבוד!

היי אודי, כתבת לי: "טוב שאת מוחזקת". אבל מטרת הטיפול היא לא החזקה. טיפול אמור להניע תהליכים, טיפול אמור ליצור שינוי. כרגע לא רואה את זה קורה. הדבר היחיד שקורה הוא שאני הופכת יותר ויותר תלויה בו... מעבר לכך - כלום... נטע.

נראה לי דווקא שאני מופתעת ודי בהלם מכך שמישהו רואה. אני בודקת עם עצמי אם התכוונת אלי ופנית אלי?

תודה שהוצאת מחוש לראות .אני בטוחה שאני לא היחידה שרואה אותך . תודה שהגבת לי ושיתפת ..

שלא ....

נראה לי שמשהו חייך בפנים... מין התרגשות על כך שאת כל כך מדייקת כן זה עושה לי משהו.

העמסתי ומאסתי... מצטערת.....לא יודעת למה ציפיתי בכלל כששתפתי בשרשור הארור.......בשביל מה אני משתפת ולא סותמת???? :( ועוד דורשת יחס כשנדחפת........

מיכל יקרה, הבאת דברים יפים יפים בעץ ההוא. מבאס באמת שהעץ פרח רק קצת, הרי אביב. עוד יפרח. ואני זוכרת שנולדת ביום בו מתחיל האביב. כן, בעייה שתלפעמים תלויים יותר מידי בתגובות של הסביבה. העיקר שתהיי שלמה עם עצמך, (מי שאמר שזה פשוט...) שלך, סוריקטה

תודה..התכוונתי לעץ של רחל, כנראה לא היה מובן...מרגישה בכלל לא מובנת בזמן האחרון...איזה מקסימה את שאת זוכרת!!!!! נכון ביום הראשון של האביב, אמנם יש עוד זמן, התאריך העברי היה כבר..אז בין לבין תמיד אני במצב לא כזה טוב לצערי.ודווקא היא לא הבינה...מבאס.

למה מאשימה את עצמך? זה בסדר שמשתפת. אני שמחה שאת משתפת.. וכאבתי את הכאב שלך שקראתי מה עברת.. ואיך התחלת את התהליך הטיפולי.. ועוד דברים שמשתפת פה... אני ככה מצליחה להתחבר אלייך ולהיות איתך בחוויות שאת עוברת ועברת... רחל.

שראית אותי בתוך העץ שבעצם שלך...הרגשתי נדחפת עם הבעיה שלי בתוך שלך קצת התערבב לי ואודי בכלל לא הגיב על זה, יש לי הרגשה שהוא לא קורא מה שאנחנו כותבות אחת לשנייה לפעמים :( כי רציתי שיגיב גם לי והוא לא הבין כלל על מה ולמה....אולי פה אתחיל תהליך של חברות שמעולם לא הייתה לי...אין לי חברות של ממש.

.... ..... ... אני לא יכולה לכתוב את מה שאני באמת רוצה. עמליה מרגישה לא טוב חלשה

תודה! אני אוהבת אותך. מרגישה במילים הטובות והמועטות שכתבת שאתה מחזיק אותי בגב,בעמוד השדרה, מחזיק ואומר בקול עמוק, שליו, בטוח כזה.. כאילו ברור לך שזה בסדר.. שהכל בסדר ויסתדר ואני לא אקפוץ מקומה 17, ולא אכנס עם הרכב במהירות של 180 קמ"ש לקיר. ואתה יודע אודי ? זה מרגיע אותי.. משהו לאט לאט נרגע.. ואודי.. :((( נכון שאני באמת לא אשמה בכלום בקשר לעמליה ???? למרות ש .. נו כל מה שכתבתי כבר.. אודי :( נכון ??? נורא נורא כואב לי עם מה שקרה לעמליה. כואב לי גם על אורי וילדיהם... ואני גם נורא מקנאה בה שעכשיו יש לה סוף סוף מנוחה ושקט.. והיא לא רוצה כבר לפצפץ את הגוף שלה.. אודי, אבל התחלתי שוב לדבר עם אמא צביה.. קצת יותר טוב.. גם עם בן זוגי חזרתי קצת לדבר.. והבת אותך אודי וגם את כל הבנות פה.. ראית ? מיכל כאילו קראה לי לחזור, נתנה לי יד, ובעקבותיה בנות נוספות.. זה נתן לי הרבה כוח.. אני אולי מרגישה שחוזרת קצת להכרה..

ואני יודעת שחלק הזמינו אותי להצטרף... אני יודעת את זה.... אני יודעת שאתן אומרות שאני מתנגדת ומרחיקה ושזה קשה ככה... זה לא העניין... גם אם אצטרף לא אהיה חלק מזה...... זה לא יכול לקרות עבורי אני לא יכולה להרגיש אם אני מסתכלת על הפורום עם כל הענפים והתמיכה זה נותן לי הרגשה כזאת של ביחד שאני מקנאה בה אבל אם אכניס את עצמי לזה הכל יהרס הענפים ימותו אני רעל

היי שמלי רגל אחת תישאר בחוץ שלא תהרסי וברגל השניה תנסי טיפונת להרטיב..... הילה

אני מתחרטת שכתבתי את זה נזכרת במשפטים שאמרו לי: "זה כבר ממש מוגזם ולא פלא שאודי כבר נמאס לו..ת'אמת גם לי." "תביישי על ההתנהגות שלך. אל תשחקי אותה אומללה. את עוברת על הכללים וגורמת לכולנו למתח ולעומת נפש. לאודי לכאב ראש... די אי אפשר כבר." ועכשיו שוב כתבתי... הלוואי שלא תתייחסו... שלא תראו... אף אחת.... מפחדת מהמילים

אני מוכנה להיות איתך .לא מפחדת מהקוצים שלך יודעת שהם להגנה לכסות על פחד ומצוקה . יודעת שתעשי הכל בדרכים כואבות שיפגעו בך ואולי גם באחרים שיראו אותך . את לא רעל את פגועה מאוד . אני מושיטה לך שוב יד תאחזי בה שמיילי בלי מילים נשב בשקט עד שירגע ....

אני הכי מבינה אותך שמרגישה קנאה... כי אני יודעת שבתוך תוכך את רוצה... מתחת לסיבות שאת אומרת - שאין לך כוח, שאת תהרסי... את באמת רוצה להיות יחד... גם אם אני ואת כותבות אחת לשנייה- זה גם קצת יחד שמלי? בשבילי זה הרבה יחד.. ומקווה שהיחד שלך יגדל עם עוד הרבה בנות יקרות פה... כשאת כתבת והוספת ענף בעץ כשכתבתי שהייתי זקוקה לכן.. את לא הרסת, הענפים לא מתו, את לא היית רעל.. את שימחת אותי. שלך, רחל.

שמלי יקרה, הי שוב, את לא רעל. יש בך חלקים רעילים, שזה פחות נחמד. אבל יש. אולי אפילו רעילים מאד. כמו בכל אחד. החלקים הרעילים האלה באים לפעמים לידי ביטוי, אבל רע כאשר הם מנסים לתפוס את כל המקום ולהתרברב ולנפנף בנוכחותם. את יודעת, אומר, אולי, דברים מעט גדולים - עבודה טיפולית ארוכה מלמדת אותך שאם שאת אומרת על עצמך שכולך רעל, כאילו לא באמת קיבלת שיש בך חלקים כאלה ולקחת עליהם אחריות. זו כאילו דרך שמנסה להיפטר מהם. להשליך אותם. זה גם כאילו את אומרת שכל העולם רעל ואין הפרדה בינך החוצה. מילותיי אליך יקירתי, סוריקטה

עצם זה שאת כותבת כאן ואודי שוב מאפשר לך הופך אותך לחלק מהמקום הזה גם אם את חושבת שלא...כולנו מקבלות אותך כפי שאת...לכתוב כל הזמן שאת לא בסדר אינו משרת דבר, נשמח לשמוע מדוע את חושבת כך?קצת על החיים שלך..שתפי אותנו כדי שנבין ואולי גם נוכל לעזור לך..אם את תאפשרי לעצמך זה יתאפשר! בהצלחה.

אתן חמודות.. אולי בגלל זה אני מנסה שוב.. ולא מניחה לפורום... כי יש פה אנשים טובים ונותנים לי הזדמנות נוספת למרות שהרסתי.. זה לא קורה.. בחוץ... בחוץ... אני חושבת שאף פעם לא הייתי יחד... ונראה לי שלא יודעת איך אמורים להתנהג במצב כזה...(?) וראיתי שכמה ביקשו שאשתף.. אבל אני לא אוהבת למסור פרטים עליי, זה מלחיץ אותי.. אולי זה גם מה שמקשה לתקשר איתי... כנראה... יש יותר מדי עכבות..

אני מקנאה בכן יחד ממש.... איזה כי, לכן שאתן יחד אתן כותבות אחת לשניה שאתן אוהבות אחת את השניה ואני מרגישה שזה ממש אמיתי..... אני מקנאה

היי קנאת סופרים תרבה חוכמה :) הילה

הי שמלי יקרה, יפה בעיניי לכתוב מילים המספרות על הקנאה ולא להתנהג את ההרס והתוקפנות (פנימית או חיצונית) שלפעמים נקשרים אליה. לפעמים זה קשה מאד. ומאד לא פשוט. לפעמים הדרך לשם עוד רחוקה רחוקה. אבל יש דרך. בצעדים קטנים. עד כמה שקשה להאמין וקל לקטול מילים כאלו. ולפעמים אפשר להשתמש בקנאה למשהו בונה. מקרב. גם יפה בעיניי שאת יכולה כן להרגיש אפילו בדימיון בינתיים ונקשר רק לאחרים משהו שהוא קצת ביחד. סימן שקיימת בך ההרגשה הזו, גם אם משהו מנסה כל-כך לקטול אותה. שלך, סוריקטה

אם יורשה לי להשתמש במה שכתבת במבי מרגישה גם אני שהמוות של עמליה מטלטל אותי. מרגישה בעיקר אשמה שלא הבנתי עד כמה חמור מצבה של עמליה....... חזרתי אחורה וקראתי הודעות שלה היא מדברת על גסיסה וגם אתה עוד מה7/14....... מרגישה שלא עשיתי מספיק להקל/להיות שם בשבילה..... ההודעה האחרונה שכתבתי לה נשארה מיותמת:(((( זה כואב וצובט עד הלשד..... קראתי גם אותך נטע יקירה....... ובמבי...... רוצה לאמר שמבינה כאילו הייתי רוצה לקחת חוט דק ולחבר בין המילים כולן כדי שלא תחושו בודדות כל כך.... זה אנושי כל כך..... רוצה שהחוט הדק הזה יחבר באופן שירגיש ביחד ולא יכביד או ישמוט את מי שלא רוצה..... כותבת שטויות כל כך רוצה להושיט יד כדי שזה לא יקרה שוב אני לא יעמוד בזה כבר איבדתי לפני שנה חברה שהתאבדה והשאירה תינוקת....... אולי לוקחת יותר מידיי אחריות? לא יודעת...... ועוד מאותו עניין. קרה היום משהו מרגש מאוד. הרופאה שלי ביקשה שאכתוב לכנס עורכי דין שעסק בפגיעות מיניות. כתבתי מכתב מהלב. היא אמרה שאולי לא תוכל להקריא...... וביקשתי מאוד מאוד...... היא סיפרה שהקריאה וכסיימה כולם מחאו לה/לי כפיים......... ערב נוגע שכזה הכל מאוד נוגע....... הילה

הילה יקרה גאה בך על הכוחות לכתוב זה המון . מתנצלת שמשתמשת בעץ שלך בדיוק ניכנסתי כדי לכתוב לבמבי ולנטע .המוות של עמליה טילטל את כולנו וכדין מהדהד ..כאב לי לקרוא אתכן . רוצה לצעוק חכן איך החיים יפים ומגיע לנו לחיות .ואני רוצה כל כך להיות במקום שנאבק לחיות .מוצאת את עצמי אתמול הולכת ברגל ושומעת את ראותיי וליבי מתחננים שאשמור עלי עלהם מגיעה הבייתה ושוב נמצאת שם בהרס ..אז לא לא מקנאה בעמליה מקנאה במי ששומר על חיוו. בנות יקרות מגיע לנו לחיות ולחיות טוב כמו מי שלא נפגע בחיוו. פשוט כי ככה ...

הי מתוקה, אני מרגישה שבסיפור של עמליה כולם היו במלכוד. אי סיוע היה מסוכן, ומאידך, הרגשתי שגם סיוע מציאותי הכי קונקרטי שיש - יש בו סכנה גדולה לא פחות. כי, אפשר להשתמש בסיוע הזה ממש כדי להגדיל את ההתנגדות עד אין קץ. ועל משחקים בלבד הרי אי אפשר להתקיים. ופה, בפורום, יש הרבה משחקיות ודימיון. לא פשוט לכולנו. גם אני אומרת שאף אחד לא אשם. ומאד מאד מרגש מה שסיפרת על קריאת מילותייך, אף אם כואבות, בקול לעיניי צופים רבים. שלך, סוריקטה

אוף..יש לי כזה בלאגן בראש מרוב מחשבות..אין לי כוח להתמודד עם זה..כולם מסביבי אומרים לי שזה שטויות שאני לא צריכה לדאוג וגם המטפלת אומרת לי..אז למה אני כזאת דפוקה? האם אני באמת עושה מזבוב פיל?האם הפחד הזה הוא באמת לא הגיוני? מה לעשות?? אני מאוד מפחדת..

להיות איתך במתח בקושי עד שיגיעו התשובות ותעברי את הכל . סתם לשבת איתך בשקט להחזיק לך את היד ולא לדבר . ..רק שתדעי שאת לא לבד

תודה על המילים הטובות שלך ..צריכה עידוד והרגעה הכאבים והחרדות קשים ממש מפרפר לי הלב..היו לי המון נפילות מתח בחודשיים האחרונים התקשרתי הרבה לפסיכולוגית וכבר לא נעים לי ממנה..והיום הגוף שלי החליט להיכנס בי עוד יותר ממה שכבר.. :(

בגלל שלא ניפגש בסופ"ש כי אני נוסעת היא הסכימה שאתקשר אליה בשישי לכמה דקות, מתי שארצה. ואמרתי לה היום שאני רוצה אותה, ושאני רוצה שהיא תסכים לי דברים שהיא לא מסכימה בד"כ, וזה לא יקרה. היא שאלה מה אני רוצה, אמרתי לה שאני רוצה שהיא תיגע בי. היא שאלה מה במה... אמרתי שאולי חיבוק, אבל השאלה שלה לא הייתה לי נעימה. ואני לא רוצה שהיא תיגע בי, אני מפחדת. ועכשיו מתכווץ לי הגוף. היא אמרה שהיא תרצה לתת לי חיבוק בפגישה האחרונה שלנו, אמרתי לה שיש עוד זמן, מהכיוון השני היא ענתה שהיא גם מרגישה שעוד לא נכון לה לגעת בי (משהו כזה..) ואודי, בזמנו בתחילת שהותי כאן המלצת לי על הספר מתנת התראפיה. הוא מדבר על מגע, אז גם אני רוצה... הוא גם הולך לבקר את המטופלים שלו בבית. אתה הכנסת לי את הדברים האלו לראש (: