פורום פסיכולוגיה קלינית

ברגע אחד... זה לא.שיש לי אלטרנטיבה אחרת...אין לי מקום אחר להיות בו... ולא.טוב לי כאן. אבל גם.לא יהיה לי טוב במקום אחר. בסך הכל רציתי שתיהיה לי משפחה משלי.. ואני כבר לא יודעת אם זה יקרה אי פעם. ואני בוכה עכשיו . ולחשוב ששבוע הבא החג צמוד לשבת אז זה בכלל ארוך ואין לי כוח לסבול ככ הרבה כל הזמן.

חנה. אני עושה את החג בעבודה.... סוג של פתרון... הילה

תודה שאתה כאן נוכח עונה מאפשר המקום הזה חשוב לי כל כך. חג שמח לך ולמשפחתך.בריאות ושלוות נפש, שלך-הילה

היי אודי, קשה לי.. המטפלת בחופשה של שלושה שבועות.. זה המון זמן.. שלחתי לה הודעה שקשה לי מאוד והיא לא ענתה.. אני ממש סופרת כל יום שעובר.. איך אני יכולה להקל על עצמי ולהרפות מהחופשה שלה? תודה אודי וחג שמח!!

תקחי לך חופשה משל עצמך שבמקום להתענות מזה שהיא רחוקה תתעסקי בדברים נעימים וכיפים בשבילך. כמו אמבט קצף, טיול בפארק בזמן האזנה למוסיקה שאת אוהבת בנגן, סרט, גלידה... תחביבים שיש לך... פשוט תעסיקי את עצמך בדברים שעושים לך טוב. ככה גם לך תהיה חופשה כיפית בינתיים ולא רק לה.

תודה שאמרת לי מתי תיקח חופש.. גם אם אני לא כאן כל יום, טוב לי לדעת מתי אתה כאן ומתי בחופש.. ובכלל, תודה על הכל! לא מובן בכלל הזמן וההשקעה בנו. תודה וחג שמח! ממני

פסיכולוגים אמורים לעזור ולברוא ערך עצמי באנשים שבאים אליהם לא לשחזר מה שריסק אותו מלכתחילה כבר גדלתי עם אמא לא זמינה אמיתית אחרת שחוץ מחוסר הזמינות היו עוד דברים כמו הוצאת העצבנות ושגעונות ודכאונות שלה עליי אבל חוסר הזמינות של המטפלת -הזמן שהיא לא נתנה- אני זוכרת שישבתי מולה ואמרתי בטון מר מה המסר שלמעשה העבירה לי בסירובה: "הסיכוי שלי לחיים טובים לא שווים חצי שעה שלך". כאילו בהרגשה שלי הייתי זקוקה להענות שלה לבקשה שלי כדי להרגיש שאכפת לה ושהיא רוצה טוב עבורי. היא סרבה ואני נשאבתי לשחזור רגשי מייסר שבו היא הפכה לרוצחת התקוות שהפקירה את נפשי עכשיו אני שואלת- הגעתי לטיפול פסיכולוגי כדי שיעזרו לי!! שילמתי כדי שיעזרו לי. החוויה הפסיכית המכאיבה והמטלטלת הזאת בנוסף לריסוק הנרקיסטיסטי של מטפלת שמצהירה בלי טיפת ענווה 'עבדתי קשה' מול מטופלת שמתגלגלת לחתום נכות בביטוח לאומי כי מרוב שחיקה וחרדות כבר לא היה לי כח לחפש עבודה לאחר שהפסיכולוגית 'הורתה' מסמכותה'... (עוד טעות איומה בגישה שלה שלאחר מכן יצרה בי אנטי גורף כלפי כל מי שמעיז להתייחס מעמדת סמכות ופטרנליזם) במה בדיוק החוויות הארורות האלה אמורות להטיב עם הרגשת הערך העצמי שלי? מה זה עזר לי? גם נפקחו לי העיניים במהלך הטיפול לצרכים רגשיים שהדחקתי כמו קרבה ואהבה וזוגיות. לא התעסקתי בזה אבל פתאום שראיתי אותם מתממשים אצל אחרים סביבי זה התחיל להכאיב לי. התגלית שאני מפסידה משהו שיש להם ואין לי. בזמן שהתעסקתי ברומנטיזציה של הפרעות כמו אנורקסיה ובולימיה אנשים בריאים נפשית התעסקו ברצון באהבה ואינטימיות וחיי חברה והנאות החיים... פתאום מה שלא היה לי אכפת ממנו בכלל קודם לכם , העדרו בחיי התחיל להכאיב לי. ובכיתי. התחלתי לבכות מול תמונות של אנשים מתנשקים בפייסבוק, מול תמונות של זוגות מחייכים ואוהבים. תמונות של אנשים משתכשכים בים או נהנים בטיול בחו"ל. כלום מזה לא עניין אותי קודם. ואיך הוציאו אותי משם מעל גיל 30 עם 'הכרה בנכות' במקום חוויות של הצלחה וערך.. איך בדיוק זה אמור לעזור לי לשקם את תחושת הערך הנמוך? לפחות אם הייתה נותנת לי עוד זמן היא הייתה חוסכת ממני את הצריבה של ההרגשה שאני לא שווה חצי שלה בשביל הסיכוי לחיים טובים. שהתסכולים שלהם יותר חשובים מהכל. ממני. מהבן אדם שאני. מהסיכויים שלי. פעם היא אמרה לי בזעף 'תעזרי את לעצמך'. אין גבול לחוצפה והפקרות שלהם. היא מעולם, מעולם!!! לא נאלצה להתמודד עם זעזוע הנקיסיסטי שכזה. היא מעולם לא הייתה בנעליים שלי!!! היא חיה לה חיי אקדמיה של ילדת שמנת מבית טוב. בעלת 2 תארים ראשונים ושניי תארים מתקדמים.. ממש יופי. אם זה מסלול חייה, מה הפלא שהיה לה אפס מושג איך לעזור לי. זאת צביעות חריפה ביותר כאשר אלה שהם בעלי כוחות האגו שולחים את האחרים 'לעבוד' רק כדי שיהיה 'תפקוד' ואומרים להם להשלים עם אומללות נסבלת ולהסתפק במה שיש , בזמן שיש מלא אנשים אחרים בעולם שהם כן זוכים לחיי סיפוק וביטוי עצמי ומימוש דברים. הצביעות הזאת.. אין פלא שמאז הטיפול ההוא אני רק מקיאה. אפילו יותר לפעמים ממה שהיה לפניו.

היא לא הסבירה לי אותן. הפסיכולוגית. אחרי ההתנשאויות הנרקיסיסטיות שלה התגלגלתי לעו"ס ורק אז הסבירו לי שיש בכלל דבר כזה זכויות סוציאליות לאנשים שסובלים מקשיי תפקוד על רקע נפשי. מה הפסיכולוגית לא יכלה להסביר בעצמה את זה? ניסתה לחזק אותי בדרכים לא מותאמות שרק צרבו וצרמו. אבל יש לי שיפור עכשיו. דווקא היום סוף סוף עשיתי משהו חדש בחיים האמיתיים. הזזתי את עצמי קצת. בסוף אולי אני עוד אלמד ללכת ולא רק לזחול.. אני לא אוותר!

ראשית, רוצה לברך אותך אודי ואת כולכם בחג חירות שמח ! חג של יציאה מעבדות לחירות, חג של הגדלת המרחב והחופש הפנימי לנוע .. חג אביב שמח, כנראה שאהיה במקום בו אוכל לראות ולהריח את הפריחה , אוכל לשמוע את הציפורים מזמרות: ניצנים נראו בארץ.. כן... אמא צביה "בחשה" לא מעט בכדי שיתאפשר... רוצה לומר לכם שאני אוהבת מאוד את אמא צביה, אוהבת אותך אודי, מאוד. אוהבת אתכן/ם אוהבת את היקום ואוהבת עכשיו אפילו אותי :)) חג שמח ! שלכם-במבי.

במבי, איזה יופי לשמוע בעיקר את השורה האחרונה (: חג שמח גם לך!

אודי, סליחה שאני מעיקה אולי בחג יהיה ממני קצת "שקט" אני לא בקשר עם המטפלת כרגע, אחרי שביטלתי כמה פגישות ואז היא אמרה שקשה לה לטפל בי שאני מתנדנדת בקשר לקיום הפגישות ושהיא עסוקה וצריכה לעבוד.. ואז היא כאילו "הלכה" לי... (כמו שהיא עושה בסוף הפגישות..קמה והולכת, ומשאירה אותי בחדר..מה זה הדבר הזה?) וזהו! האמת שהיא צודקת.. אודי, לפני שביטלתי את הפגישות, השארתי לה מכתב ומתנה סמלית בקליניקה ממני כדי להיפרד סוף סוף. למתנה שהבאתי היה ערך מאוד רגשי בעיניי וגם למכתב. כתבתי לה שלא אכפת לי שמדובר ברגשות העברה, ומבחינתי כל הרגשות אליה הם אמיתיים.. הם אמיתיים, נכון? ומאז לא יכולתי לחזור יותר. אני לא מסוגלת לראות אותה שוב! אני מתגעגעת אליה, ומתוסכלת מכך שאני לא יכולה לאחל לה גם חג שמח. לא מתאים לפנות אליה, כל עוד אין פגישות סדירות - נכון? אני שוב מרגישה מוצפת ברגשות אליה בטח כולם אצלה בעבודה מאחלים לה חג שמח..ורק אני לא יכולה.. אולי היא בכלל בחו"ל? הלוואי והיא בחו"ל.. שתלך מכאן כבר.. ואז שתחזור..

לאודי, אורי וכל הבנות היקרות.. חג פסח שמח! מאחלת בריאות, אושר,שמחה, אהבה,חירות וגם קצת "סדר" מחשבתי לכולכם. תודה רבה על הנוכחות שלכם כאן..

מיקה היקרה , אודי ולכל משתתפי הפורום: חג אביבי ופורח, "הסדר במחשבותינו" ( אהבתי) ושנזכה לחירותנו. תודה לכולכם , אודי תודה על החירות שאני זוכה לה במקום הזה להתבטא. חג כשר וטוב.

מיקה מקסימה ולכולם . באמת שיהיה קל יותר ואולי נצליח לעבור את ים סוף ...

וואלה, 'סדר מחשבתי' זה איחול מצויין. הלוואי שיהיה סדר כזה ;)

שיהיה חג שמח לאודי ולכולנו (: לא טובה באיחולים.. רק מאחלת לנו שנרגיש טוב יותר, שכל אחד ואחת מאיתנו תצליח להתקדם במה שהיא מקווה לעצמה. אוהבת את המקום הזה מאוד, הוא חשוב לי ככ

בנות יקרות, אודי, אתם עוזרים לי במקום שנמצאת בו כרגע.. מאחלת לכולן, לאורי, ולאודי היקר - חירות אמיתית. רחל.

לכל הברכות. חג שמח וקליל..

אני בוכה.. נראה לי מתח לקראת הסופש וכל המסביב מצד אחד רוצה כבר להגיע הביתה.. ויש משו שצריכה לעשות וזה ידחה את הנסיעה שלי בשעה.. ובגגל זה אני בוכה.. למה? וג לא רוצה את החג הזה בכל. מחר אני אצלה בבוקר ורציתי לנסו ישר אחרי זה הביתה.. ועכשיו אני צריכהלהתעכב. אווף.. למה אני בוכה בגלל זה?

מחבקת אותך .למה את בוכה כי חגים זה קשה .כי תזוזות ושינויים זה קשה . כי עצוב לך .ובכלל כי מותר לך .. היי אני מחייכת אלייך רואה :) מקווה שזה יגרום לך לחייך .

קניתי לי עגילים חדשים היום (: אז שימח אותי קצת

שהיית כאן בשבילי אחזת ולא נתת לי ליפול.היום אני נושמת היא בחופש זה מלחיץ ברמות. אבל יש שיפור הצלחתי לתמלל אתמול את הפחד את הקושי. הם דיברו איתה ,לא היה רק בכי וחרדה מטורפים. כדי לצאת משם היא/אני לקחה שליטה כמו תמיד אבל הפעם בלי כעס אבל בשמירת מרחק בלי לחבק בלי להגיד חג שמח רק שלום וברחנו העיקר לא להיפרד . עצוב שאני כזאת אבל בכל זאת הצלחתי להבין מה אני מרגישה ולהמשיג את זה וזה המון. עדין נשאר הפחד אבל רגוע יותר.

כשכתבת למיקה על הקצב שלך הזכרת לי את זה .... "אם אתה לא יכול לעוף , תרוץ! אם אתה לא יכול לרוץ , תלך! אם אתה לא יכול ללכת - תזחל! העיקר שתגיע לאן שאתה רוצה!" - מרטין לותר קינג מימה הרעיון הוא לא להישאר במקום מה דעתך שיבוא לך לקלל את המטפלת הלא תואמת לך תזחלי קצת קדימה למקום מברך את עצמך שאת כבר לא שם ואז זה יהיה עוד קצת קדימה ...יודעת שאת רוצה מאמינה בך שאת יכולה ...

אביב, מצחיק שענינו את אותו הציטוט... חבל שאני מכירה אותו ולא מיישמת.

כמו שכתבתי למימה ...קשה ליישם אבל אפשרי :)

איירוני שקראתי אותך בדיוק אחרי שסיימתי לכתוב פה עוד הודעה כועסת עליה והטיפול שהיה לי אצלה.. זוחלת קדימה..

מוכיח כמה הוא נכון וחכם ..ומי אמר שזה קל העיקר לזכור ולנסות לא בהכרח נצליח

ציטוט מעולה!!! : לא הכרתי. תודה

וביקשתי - שרוצה סיום כמו שצריך לטיפול הזה של כמעט שלוש שנים. שזה לא פייר. לא נכון. לא בריא. שמחובתו לנהוג אחרת. רציתי שיכתוב לי בהודעות, במכתב. ואמר שלא יעשה את זה. הוא ביקש הזדמנות נוספת להיפגש. ונפגשנו. היה קשה לי. הגעתי הפוכה. הייתי נראית זוועה. רועדת, מתכנסת, מתוסכלת, כואבת. הוא דיבר הסביר. PTSD. מאפיינים שהפכו כבר לחלק מהאישיות. צרכים, רצונות. אובדנות. שמשדרת אמביוולנטיות. שנכנסת לסרטים של חוסר אמון, שלא אכפת לו וכו' וכו'. נגמרו החמישים דקות. ניפגש שוב מחר. הוא לא מוותר על התנאי שלא אפגע בעצמי. או שמתחייבת לזה או שהוא יפנה אותי למטפל/ת אחר. על השני - אמר שנדבר, ונקבע סטינג ברור יותר, מאפשר יותר. איך אפשר להתחייב שלא אפגע בעצמי, אם כל כך רוצה למות????????????????? מישהו פה איי פעם התחייב לדבר כזה? רחל.

איזה כיף לשמוע! שהייתה פגישה ושדיברתם.. את צריכה להתחייב שלא תפגעי בעצמך, לעצמך..ולא למטפל.. זו לא "טובה" שאת עושה עבורו, אלא בשבילך.. אי אפשר לשאוף להבראה נפשית כשפוגעים בגוף.. הגוף והנפש - יש בניהם קשר ואחד תלוי בשני אני לא אפגע בעצמי כל עוד אני בטיפול (זו לפחות השאיפה). ומאז שהייתי בטיפול למדתי לכבד את הגוף שלי ולהקשיב למה שיש לו לומר..בדיוק כמו שלא הייתי פוגעת פיזית באדם אחר... אבל אני מסכימה איתך שיש נפילות לפעמים והם קשות, צריך ללמוד איך לקום מהם. וזה קשה מאוד. יש דרכים אחרות לחוש ולהרגיש, או להתמודד עם זכרונות קשים... עזבי, יש לך מטפל תותח. קטונתי מלכתוב כאן אפילו.

את לא חושבת שמגיע לה קרדיט אני מאמינה בך ובה ..ואת!!!! תיקראי את מה שכתבת למעלה תעני לזה כאילו זו רחל או אני ..

יודעת כל השבוע וחצי האחרונים החזקתי את עצמי לא להגיב לך . ידעתי שאני צודקת שהוא שם עבורך .ידעתי שזה מה שאת מעבירה בתוך השורות .אבל העלהום שהרגשתי מנע ממני לכתוב לך וגם קיוויתי והתפללתי שאת בעצמך אולי בזכות הניתוק ממנו תביני תאפשרי לעצמך . את לא יודעת כמה אני שמחה שעשית את הצעד הזה . את יודעת למה הוא לא סגר כי הוא לא רצה לוותר עלייך הכי קל זה לשלוח למטפל אחר . יותר קשה ואוהב זה לעמוד מהצד ולתת לך לגדול ,זה מה שהוא עשה . ולהתחייבות לא לפגוע בעצמך את חייבת אין דבר כזה תחשבי על הנערות שאת מלווה את לא מצפה שהם לא יפגעו בעצמן . את חייבת את זה לעצמך לשמור עלייך .אנחנו כאן נעזור לך שקשה ושוב אומרת לך יש את ערן וסה"ר ומרכז תמיכה אני נעזרתי בהם המון . איתך חיבוק ענק עשית אותי מאושרת היום .

איך הייתה הפגיש ההיום? רוצה לספר? אולי כבר כתבת בהודעה חדשה.. אני גם רואה שהוא לא מוותר עלייך ורוצה בטובתך, הלוואי ותגיעו למצד שאפשר להמשיך בו. ולשאלתך, כן! אני התחייבתי ומתחייבת.. אבל זו לא ככ חכמה אצלי כי אני לא מגיעה למצבים האלו. כמובן שלפעמים יש את הרצון לפגוע בעצמי אבל מלבד פעם אחת (וגם היא לא הייתה קיצונית) הוא לא בא לידי מעשה. תשמרי על עצמך!

תודה על המילים שלכן... יש לי אכן מטפל...מעניין. ולא, זה לא רק שלי. הוא כן הודה ואמר שצודקת, שלא אפשר יותר כשהיה צריך.. שהיה חסר. חסר הרבה. אמר שהתעייף ממני. וזה כנראה התוצאה שהייתה. וגם עכשיו עייף, אבל הוא יאגור כוחות.. היה קשה לשמוע....:( נפגשנו שוב, והוא רק דיבר על התנאי הזה שאתחייב שלא אפגע בעצמי. ולא, אני לא פגעתי בעצמי אף פעם.. תמיד זה היה משהו כזה רחוק במחשבה... וזה פתאום בא בבום, המחשבות ברגע הפכו להיות עוצמתיות.. וזרקתי לו איזה משפט שגרם לכל הסיפור הזה.. וגם, לא עשיתי כלום. ואני לא מסוגלת להתחייב לזה. מה אם אשבור את זה? לא מסוגלת להתחייב למשהו שאני לא יודעת מה יהיה... איך אפשר? אמרתי לו שלא יכולה לבחור דבר כזה.. והוא אמר שעובדת על עצמי. ואין מה לדון לגבי התנאי הזה. רחל.

מעולם לא חשב שזה רק שלך טיפול הוא שניים שכל אחד מביא שם את עצמו. כן רחל הוא עייף מן הסתם אנחנו לא קלות ולא זה הכי קשה לשמוע ולהבין . לכן אמרתי שצריך לשמור על המטפל . זה פארדוקס אולי אבל כן כי הוא לא קיר ולא אלוהים והוא אנושי ולפעמים אנחנו מותחות את החבל יותר מידי. אז זה עצוב מאוד ...לצערי רחל הייתי שם ולכן ככ רציתי שיהיה לך טוב. רחל זה לא קשה להתחייב זה קשה לשמור על עצמנו כשכל כך בא לנו לקלף את העור ..אבל את חייבת באמת מי יכול לטפל כשהוא מת מדאגה וחושש כל הזמן .

נגמרו החלומות. נגמר הזמן.

הלוואי יצמחו חלומות חדשים

רוצה לשאול אותך משהו טוב ? אני פה מתחילת נובמבר 2009. ומאז ,אני מביאה את עצמי באופן אותנטי .. אם אתה מסתכל על איזשהו רצף, אתה רואה אצלי שינוי ? שינויים שחלו במהלך השנים הללו ? אתה יכול להצביע על שינויים שאתה רואה שהתרחשו/מתרחשים אצלי בעקבות הפסיכואנליזה? אודי, בבקשה... אני מנסה להזיז את הזום.. צריכה אותך כמשקף עבורי.. טוב אודי ? בבקשה... שלך-במבי.

אני לא יכולה לסבול את זה שאני כותבת לו שאני במצוקה והוא לא מתייחס אני לא יכולה כואב לי כל כך כואב אני בדרך כלל מכבדת בין הפגישות והוא יודע שאני לא כל יום במצוקה אז למה הוא לא מגיב? אודי אני לא יכולה באמת זה בלתי נסבל

היי יקרה זה בסדר גם אם הוא לא הגיב הוא אתך לפעמים גם לנו אין בדיוק את הזמן את הרגע זה קורה יודעת שממש לא פשוט לך עכשיו אבל תעטפי את עצמך בקולו בזיכרון ובהרגשה שהוא אתך בהכלה שלו . זה עובד באמת

איתך.. :-)

איך את מרגישה היום? את יודעת גם לי קשה שאני צריכה אותה, תנסי לחשוב שהיא אתך גם כשלא פיזית, יודעת שזה קשה מאוד ובכל זאת מקווה בשבילך

תודה נטע על הדאגה ושאת מחזירה אותי לכתוב....אני פה....הרבה בעיות, לא יכולה לפרט כרגע וחג...והמון עניינים.....זה בטיפול עם המטפלת מקווה שתצליח לעזור....אודי קורים דברים טובים לצד משהו רע וקשה לי עם הכל וכל כך חיה כרגע בפחד שיהרס הכל שכל הטוב שבניתי פתאום מקבל משמעות אחרת מפחידה ..לא מפרטת כרגע.אולי תבין??????? :( סליחה............חג שמח.

מיכל יקרה צר לי לקרוא שיש בעיות שמחה שיש גם דברים טובים מקווה שהכל יסתדר .חיבוק אם נכון לך.

התקשרתי למטפלת וניסיתי גם מטפל.. שניהם התחילו מאיזה 400 לפגישה. ניסיתי להסביר שזה יקר. אחת הסכימה להוריד קצת, שני אמר לי שהוא יכול להפנות אותי 'לאחד המתמחים שלו' כי מתמחים לוקחים פחות.. הלכתי אל האישה בסוף. קבעתי פגישה. בטלפון הרגשתי ברגעי השקט בינינו שהיא בוחנת אותי, ואני בוחנת אותה, וכל אחד נזהר לא לומר מילים מיותרות שיסגירו משהו, אמרתי כמה משפטים אבל לא יותר מדי. בשיחה כ"כ ראשונית לא בא לי לחשוף את 'הלא מודע שמתגלה בשפה' ומישהו 'יאבחן' עלי דברים. אני שונאת מטפלים. כלום לא יכול להיות תמים איתם. הכל 'חומרי צורה ותוכן' שמצביעים על משהו :( אמרתי לה שאני רוצה רק פגישה אחת בינתים ליעוץ. ואחרי שהיא תשמע מה הרקע שלי ותגיד לי מה היא חושבת נראה מה הלאה.. אני כבר ממש לא סתומה כמו פעם שאומרים לי מחיר ואני ישר מסכימה. גם אני מתבוננת בהם ומנתחת אותם לא פחות ממה שהם מתבוננים בי ומנתחים אותי. חשוב לי שיהיה לה ברור שאני לא מגיעה אליה מטומטמת יותר כמו שהגעתי אל הפסיכולוגית ואני ממש לא מתכוונת לפתח 'העברות' כלפיה. היא אמרה לי שהיא בגישה שלה מאוד מחוברת למציאות. מבחינתי זה עדיף. למרות שגם היא בטח יודעת היטב שהדברים האלה קורים מאליהם כי מדובר בתהליכים רגשיים ולא משהו שכלתני שבוחרים. אבל עם הסכומים שהיא לוקחת זה די ברור שאני לא מעוניינת לראות אותה מעבר לכמה פגישות ספורות לכל היותר. אני מקווה שבאמת יהיה לה איך לתרום לי. אני כן מגיעה אליה לצורך התייעצות בהתמודדות עם נושא מוגדר והיא נחשבת מומחית בנושא. נראה.. אני מקווה שהמוטיבציה לא תרד לי עד לפגישה. יש בי מן משב תקווה קטקטנן כל פעם שמעיזה לעשות איזה צעד חדש, כאילו רוח חדשה מופחת תחת המפרשים. מקווה שזה באמת יהיה כזה, דחיפה בסימן של התדחשות, תנועה, התפתחות קדימה. לא סתם גירוי מסיח דעת עד להשאבות חזרה לכעסים ויאוש של חוויות שהצטברו לי בזכרון והפילו אותי ואת תחושת המסוגלות והערך העצמי שלי לרצפה.

קורים לי דברים שלא אמורים לקרות. מסובכת עד לשד עצמותי. מסובכת עם אחרים, באחרים, עם עצמי, בעצמי, ובכלל - מסובכת... אין לי מושג מה קורה לי, או מה יבוא עוד רגע. מה הצעד הבא, לאן כל זה הולך, מה יהיה??? לא יודעת. לא יודעת כלום. שניה אני תינוקת ושניה זקנה. לרגע חכמה, שקולה, מאופקת, מחושבת וזהירה - ולרגע חסרת אונים, ילדית, אימפולסיבית ומופרעת, שהולכת מעבר לקצה בלי לחשוב פעמיים. אני עושה כל מיני דברים, ומחליטה החלטות שאחכ אין לי מושג איך הגעתי אליהן, ומה הקשר אלי?! כאילו זאת מישהי אחרת לגמרי. כאילו שיש רגעים שאני - מתה. נעלמת. נאלמת. ומישהי אחרת נמצאת בי ופועלת בפרעות נואשת. אבל איך אפשר לדעת בוודאות מי זה מי?  ומה אמת ומה שקר? ומי זאת "אני" (יש בכלל דבר כזה?!) האמיתית? צריכה שיהיו איתי עכשיו, ובו זמנית חייבת לברוח ולהיות הכי לבד. (והגוף הזה... הגוף הנוראי והמכאיב והמשפיל והשנוא. הגוף שההיא המופרעת מאפשרת לו לעשות דברים שאני לא יכולה לשאת אפילו במחשבה. הגוף האכזרי והזוכר הכל.)

זה כולם את והיא לא מופרעת היא גיבורה ואמיצה ולוחמת לא קטנה ..וכן מכירה את ההרגשה הזו וגם לי יש אחת כזאת. אני אתך כאן

(הגוף הזה שזוכר הכל ולא מוותר וממשיך לקיים אותך גם כשהכל נראה נואש הוא הגוף שיחלים לבסוף וישא איתו גם חוויות אחרות) הילה

מזדהה עם החוויה הכללית של התהפכות . מקווה שהכאוס יתחלף לך לאט ביציבות יחסית ולא תמשיכי לעד להטלטל בין קטבים

אודי, מרגישה חלולה. כמו קליפה ריקה ובפנים אין כלום. אני מרוקנת, חסרת אנרגיות. לא מסוגלת למלא את כל המשימות והמטלות של החיים. רק רוצה לישון כל היום. גם בטיפול לא "ננגעת". והמטפל... מרוב שהוא רוצה לעשות טוב, יוצא רע. אני מרגישה שהוא מאבד אותי. מפחדת ללכת לאיבוד בתוך התהומות שבפנים. הלוואי והייתי יודעת לבכות. נטע.

מה ההבדל בין אבחון פסיכולוגי לאבחון פסיכודיאגנוסטי?

שוכבת על הרצפה קוראת לו!!!! בועטת!!!! הוא לא בא הוא לא שומע אני צריכה אותו תבוא תבוא כבר אני צריכה אותך לא יכולה יותר

בחור שיצאתי איתו חודש שם לי גראס בעוגיות בסוף שבוע עד עכשיו לא מצליחה להרים את עצמי

לידך מחבקת אם נכון לך ..

נשמע קשה ומכאיב. איתך, חנה

היי, עוד שבוע חלף. ראיתי את הענפים שהוספתן בשבוע שעבר ונעם לי לקרוא אותם, למרות שלא הספקתי להגיב. הנה עוד הזדמנות להתמקדות בטוב. -היה לי עוד שבוע מאוד עמוס, אבל גם התמודדתי איתו וגם הימים האחרונים מסמנים את סוף העומס. -הייתה פגישה טובה/קשה/מרגשת/משונה עם המטפלת השבוע. -פגשתי איש אהוב אחד אחרי הרבה זמן שלא יצא לנו להיפגש. מזמינה מכל הלב, נעמה.

היום העץ כבד.. לא מבין איך מתבלבלות להן עונות השנה ? חורף באביב ? היום העץ כבד... יושב בכבדות על האדמה.. הכפכפים רטובות, גשם ירד, הרטיב ומילא אותן במים.. יושב העץ ,מבולבל ולא מבין.. פסח, אביב, גשם, חורף, העולם מתבלבל לפתע , ללא כל אזהרה ?! אאאא ...אאאא...נושם העץ בכבדות.. אאאא... אאאא... נושם העץ ,נושם.. לפתע מגיע לאפו ריח האדמה שספגה את הגשם.. הריח המשכר, הריח האהוב כל כך.. והריח ממלא אותו ,את כל חושיו... ומה איכפת לי שהעונות מתבלבלות תוהה בליבו.. ומה איכפת לי אם עכשיו אביב, חורף, פסח, חנוכה , או סתם יום של חול ? יושב העץ ומתענג אל ליבו. שלכם-במבי.

הוא ביקש ממני- "תעזרי לי לעזור לך". נראה לי שהוא לא מוותר עליי ולי... אמר שחשב הרבה, ויכול להיות שצודקת. שהוא רוצה הזדמנות נוספת.. רחל.

את טורחת לעלות את העץ ואני טורחת לכתוב .. האמת שהתהליכים שאני עושה טובים מתקרבת עוד קצת אל עצמי .. הפורום הזה טוב לי .

קניתי לי כמה דברים לכבוד החג, מקווה שישמחו אותי. הגעתי למשפחה שלי שנמצאת באזור עם טבע ותוך כדי המתנה צילמתי לי כמה תמונות נוף יפות.. ואולי גם אצליח להביא את עצמי לידי מעשה בחופש ולעשות עם עצמי קצת דברים שינעימו לי את הזמן. וקבעתי לדבר איתה בשלישי בערב, אז יש לי למה לחכות.

ביקשתי עוד זמן. למה היא לא נתנה אודי? רציתי ללכת. רציתי טוב. למה היא לא נתנה אודי? למה התסכול היה יותר חשוב מהכל? למה עשו לי את זה אודי? בכח. למה אנסו את התסכול בכח, אודי? למה? עכשיו כבר אי אפשר לבקש עזרה ולפנות . יאוש. כבר אי אפשר יותר להאמין ולסמוך. יאוש. למה חיים בעולם שמי שאמור לעזור פוגע?

כשזה 'חוטף' אותי ההרגשה של הכעס והזדעקות נחווים מחדש, אבל למשל עכשיו שאני יותר אסופה ומפוקסת אני יכולה להסתכל על זה מהצד

היי אודי, בימים האחרונים יוצא לי לצאת עם הילדים הרבה לגינה...מדובר בגינה ענקית, מלאה עד אפס מקום בילדים אחרים והורים והמון אנשים. אתמול, כשהבן שלי רכב על אופניים (היה לו מסלול קבוע ) הוא פתאום "נעלם" לי (החליט לשנות מסלול) - לרגע ממש נלחצתי. אודי, אני לא אמא חרדתית. אבל יש לי פחד שאני לא תמיד שם בשבילם, שאני מרוכזת יותר מדי בעצמי ובחיי הפנימיים הסוערים. אני פוחדת שאני לא שומרת עליהם מספיק, שאני לא מקשיבה להם מספיק. שאני אפילו לא "אימא טובה דיה". אולי אני פשוט לא יודעת "לשחק את המשחק"?

היי מימה, קראתי אותך קצת באיחור ואני טיפה כועסת עלייך... ואין כמו הכעס הזה, כדי לגרום לי לכתוב לך... מימה, קודם כל שתדעי שאת מאוד מזכירה לי אותי (חוץ מהקטע של הקללות וההקאות , כאן אני פחות מתחברת. והמילים הגבוהות שאני לא תמיד מבינה) ואני גם מאמינה לך שהמטפלת שלך הייתה "כלבה קלינית בכירה" , עם בית בלונדיני , ואף בשמיים, ובגדים יקרים מהקניון. אני באמת מאמינה לך לכל מילה. הכרתי במהלך חיי הרבה "כלבים" שהם גרועים יותר מההולכים על ארבע (שתמיד נובחים עליי שאני עם עגלה וגם שאני בלי), ואין ספק שהמטפלת שלך היא בסקאלה הזו. אני שונאת אותה גם!!!!! את "הכלבה" הזאת!!!! מי נתן לה רישון לטפל???? מי????????????? טוב, עד כאן שחרור אגרסיות. מימה, עוד מעט חג החירות. תפרגני לעצמך חירות אמיתית לגוף ולנפש. הפרעות אכילה, פחד מאינטימיות רגשית ופיזית, חוסר אמון, חרדה מ-"הטוב" שיש לעולם הזה להציע - אלו דברים לא תקינים שמצריכים טיפול. אז תמצאי מטפלת "נמרה" , טוב?

כן אני מחפשת מישהו/י חדש.. משהו יותר ספציפי לבעיות שלי, לא סתם דיבורים באויר ולשתף והזדהויות וסרטים רגשיים. טיפול שכבר אגיע אליו עם הספרציה שלי ובעיות יותר מוגדרות וספציפיות במציאות. 'הכלבה הקלינית' אני רוצה לחשוב שהיא לא באמת הייתה רק רעה בלי לב (למרות שזה הרגיש ככה הרבה בטיפול). היא גם ניסתה להיות קצת טובה . היא הייתה בעיקר מטומטמת. אולי זה מהבלונד חחח. והבעיה שעל הטמטום שלה אני זאת ששילמתי והמחיר הבאמת כבד ששילמתי היה הרגשי. ההרגשה הקשה של עוגמת נפש, ביזוי וזעזוע! אבל לא חשוב. אני כן מחפשת איך להמשיך הלאה. כמה שקשה לי לזוז כנראה שאני גם לא מסוגלת לוותר, אף פעם. אז אני מתקדמת בזחילה, שיהיה. כל אחד הקצב שלו..

אם אתה לא יכול לעוף- תרוץ, אם אתה לא יכול לרוץ -תלך , אם אתה לא יכול ללכת- תזחל, הדבר החשוב להתקדם הלאה. מדבריו של מרטין לותר

כל הזמן יש לי התקפי בכי ונמאס לי. אני שונאת אנשי מקצוע ובא לי שימותו כולם. אני לא מבינה מה טיפולי בדבר בזה שהם המציאו .זה לא ריפא בי כלום. בא לי לחתוך על זה שלאחר 32 שנות קיום לא הצלחתי להיות שום דבר חוץ מלוזרית בכיינית. אני לא אחתוך אבל בא לי. בא לי! בא לי למצוא את אלוהים ולרצוח אותו.

אתן חסרות לי.

תודה לך.. האצבעות קצת כבדות.. פסח, שוב חורף, חורף באביב.. במבי.

היא השאירה אחריה לעולם לא אוכל למלא את החוסר הזה. זה בולט יותר אצל הגדולים שליוותה אותם, שיתפו אותה בהכל, לבטים,.בעיות, סוגיות עם בני זוג. אף פעם לא הייתי במקום הזה שמנהל שיחות עומק, הכוונה, הדרכה. אפילו את הקונדומים הראשונים.היא נתנה לו ולא אני. כך היה ולא יהיה עוד.עכשיו הבת המתבגרת עם הפרעות אכילה, החא מטופלת אבל קשה לי להבין את זה ולהיות איתה. הבן הקטן מחפש את הציצי שלה כי ינק עד גיל שלוש. בקיצור גהנום כאן מעל האדמה והיא שם למטה עם החיים שבחרה לסיים. אבל היא מאוד סבלה מסיוטים פלשבקים זכרונות פחדים רצתה להעלם שלא יראו אותה לא יגעו בה. אני באמת מעריך כאן את כל הנשים שנלחמות עם דברים קשים. תמשיכו להלחם כי אין דרך אחרת. אתן יכולות להבין אחת את השנייה מה שאני לעולם לא אוכל להבין ממש ובטח גם לא אודי. הילדים מסרבים בינתיים להוציא אותה מהבית אז הכל נראה קצת כמו מוזיאון לזכרה. האמת, לא מגיע לה מוזיאון, אני רוצה להוציא אותה מכאן אבל ברור שהילדים יותר חשובים כרגע. הכל רגיש מדי תלוי על חוט סערה. מחברות שלה עם שירים שכתבה ציורים שציירה עם דמויות נשים מעונות פצועות. דמויות בתוך דמויות. דברים קשים. רק עכשיו גיליתי איך ציור שווה מליון מילים. אורי

זה כל כך עצוב לקרוא אותך . ויחד עם זאת תודה לך שאתה מביא את הקול הזה שלך .לפעמים אני כל כך כועסת שבעלי לא מבין ויודעת שאף אחד לא יכול להבין . ושזה כל כך קשה להיות בן זוג של ..אז רק להגיד שאני איתך

ההודעה שלי פתאום נעלמה לי באמצע.. עכשיו חזרתי מהשעה החדשה ואני לא ככ אוהבת אותה... גם שמעתי אותה מדברת בטלפון כשחיכיתי לה וזה הרס ולא עשה לי טוב. הרבה דברים אני כבר לא יכולה לעשות והשתנו לי בגלל השעה החדשה. היא אמרה שאפשר לחזור אליה אם זה מה שאני חושבת שאני צריכה מצד שני היא אמרה שאולי זו גם הזדמנות בשביל שתינו. וכל פעם שהיא אומרת משו כזה אני ישר עולה לי המחשבה שהיא רוצה שאקדים ולא אכפת לה. ואני יודעת שזה לא נכון. היא לא תכעס עליי והיא תסכים למה שאצטרך ואבקש.. ובכל זאת זה עולה. והיא יודעת הכל.. על זה דיברנו היום. אמרתי לה שאני לא רוצה ללכת, והיא אמרה שהיא לא עוזבת אותי. ואני רגילה ללכת למיטה כשחוזרת ממנה אבל עכשיו עוד קצת מוקדם ובכל זאת אני צריכה מיטה בשביל השקט שלי, אני צריכה את הזמן הזה רק בשבילי. אודי, לילה טוב.. ואתה תגיד לנו מתי לא תהיה. גם היא תהיה בחופש אבל נוכל לדבר פעם אחת, עוד לא קבענו מתי.

לפני סוף הפגישה, שאלתי אותו יש לך מילות סיום, ברכה בשבילי? והוא הנהן בראש לשלילה, ואמר תחשבי שוב.. על מה אחשוב? אין למה לחשוב. יודעת למה זקוקה, ויודעת שהוא, מסיבותיו שלו, לא יכול לאפשר לי את זה, והוא יכול רק פגישה חמישים דקות בשבוע וזהו, ולי זה לא נכון, בייחוד לא בתקופות שקשה לי יותר.. ואני מרגישה שלא הייתה סגירה של הטיפול, שזה כזה באוויר, וכתבתי לו אחרי הפגישה שזקוקה לסגירה הזאת, ושחשוב לי שיעשה זאת, בדרכו שלו. אבל הוא לא הגיב. זה לא אמור להיות ככה אחרי שלוש שנים של טיפול. לבקש שוב?? ביקשתי ממש יפה. לשחרר ודיי??? פשוט לשכוח ולנסות להמשיך הלאה? גם אם לא אמר שום מילת סיום ושום ברכת הדרך??? רחל.

או שרק שחזור ועיבוד? כי נראה לי ששחזור ועבוד עשיתי כבר. למרות שהיא לא אפשרה לי לעשות עבוד נורמלי אז עשיתי אותו במקומות אחרים.. אבל 'תיקון'- יש דבר כזה? היא אמרה לי 'לחיות לצד הכאב ולמלא דברים טובים לצד הכאב'. מה זאת אומרת?? אני רוצה להתרפא שלא יהיה כאב. שתהיה יכולת להיות בקרבה ולאהוב ולתת שיאהבו אותי. מישהו פעם אהב אותי. אני זוכרת אותו לטובה. הוא דווקא לא היה פסיכולוג. אבל היא. היא לא אהבה אותי. היא הייתה פסיכולוגית והתייחסה להכל כאילו זה השלכות. בכלל לא הייתי בן אדם שם.

אם פה הצלחתי, למה שאצליח בחוץ?

אם פה לא הצלחתי, למה שאצליח בחוץ? ל-א הצלחתי ל-א-א-א-א!

אולי במקום פרצוף עצוב שמח :) זה יצליח יותר .. ותמיד אפשר לנסות שוב ולתת לזה צאנס .שולחת יד יחד זה קל יותר

אבל אני חושבת שאם שוברים את המחסום במקום מסוים, אז משהו בך נפתח ומאפשר חווית הצלחה נוספת... וגם הצלחה של שבירת מחסום קשה, נותנת תחושה עצומה של אמון בעצמי, שיכולה, שמצליחה, ועצם זה מאפשר הצלחה בעוד מקומות... אבל באמת באמת? אי אפשר לדעת בוודאות אף פעם.. אפשר להאמין, לקוות ולהתפלל... געגועיי, רחל.

אולי התכוונת שתהיה גם המילה לא.. בכל אופן אני חושבת שיש לך כאן מקום ושאת מוצאת את הדרך שלך ולפעמים זהל וקח זמן ואני דווקא חושבת שאת מצליחה.. אז כן את יכולה גם בחוץ (:

אוי.. אני כל כך כל כך לא טובה בדברים האלה..

אני מקנאה בכן אתן יותר טובות ממני אתן אמיתיות..

היי אודי. וגם לאביב המשך לשאלה של השיקוף כדי לא תפספס.) לגביי מה שכתבתי מרגישה שיוצא ממני קול אחר והוא צרוד ולפעמים נעלמות לו מילים והוא מתבייש כי אני לא מכירה אותו. מתקשר לזה שלא רוצה להיות גיבורה אלא אהובה. הילה

כל כך מתנגן לי על השפתיים הילונת (רק אם מתאים לך) הקול השקט הזה זה את מתוכך ... הקול האמיתי לא הציני המחוספס הדוחף..קול קטן שקוף כמעט קול שרוצה שיאהבו אותו אבל פוחד שיראו אותו,אני אוהבת אותך ,אוהבת את מה שאת מביאה איתך גם את החספוס והציניות וגם את הרכות האימהית האוהבת ודואגת . איתך

את אהובה...מאוד. וגם גיבורה. רחל.

שונאת את הגוף הזה. בעיקר את הרעב. ואפילו יותר את השובע.

אני חושבת שבכללי יותר טוב אבל עדיין נבהלת מאוד מכל נפילה. כמו הום. בסוף לא יישאר לאף אחד כוח להרים ואני אשאר תקועה שם למטה

היי רוני בסוף ניקח מעלית ונרד אלייך למטה כדי שלא תהיי שם לבד:) הילה

אני כבר לא כועסת על המטפל שלי.. עדיין, אבל פחות. מתחילה לקבל את המצב. ולא, לא עזבתי לא כי לא יכולה לעמוד בתנאים שלו. מוכנה להתחייב ללא לפגוע בעצמי, יכולה להתחייב למה שרוצה. אבל לא יכולתי לקבל את התחושה שמרגישה כל כך לבד. כל כך סוערת בגלל התכנים שעולים ואני לבד. כשקשה לי יותר ובתקופות סוערות- ואין התאמה למה שעוברת. וגם בפגישות עצמם שמרגישה פחות הכלה.. וזה התבטא גם בזה שהיה לי קשה וביקשתי שתי פגישות או עוגן שנדבר בטלפון ואשלם לו על זה...והוא בשלו. בגלל ז-ה עזבתי. רחל.

וטוב שקיבלת החלטה, ואת יודעת מה טוב ומה לא טוב עבורך. זה בסדר גמור לבקש עוד פגישה או שיחת טלפון בתקופות סוערות. לפעמים כדי למצוא את המטפל המתאים, צריך לעבור דרך כמה מטפלים... לפעמים, מטפל שהיה נכון ומתאים בתקופה מסוימת, לא נכון בתקופה אחרת. אבל לדעתי, זה מצוין שאת עמדת על שלך והרגשת שמה שהוא יכול להציע, אינו מספיק עבורך ואת ראויה ליותר. לא התרשמתי שאת מחפשת לחזור "לגן עדן" (או "לרחם"... כפי שאודי אוהב להגיד) ושהצרכים שלך לא מציאותיים. מה שביקשת היה בהחלט בגדר הסביר. אל תאמרי נואש, אני חושבת שאת בהחלט יכולה למצוא מטפל אחר שיהיה יותר נכון ומתאים עבורך. זה לא אומר שלא יהיו קשיים וכשלים גם עם מטפל אחר.... אבל הקשיים האלה לא "יפרקו", כי תרגישי שיש מי שרואה אותך ואת הצרכים שלך ומעמידם במרכז (גם אם לא נענה להם באופן מלא ומושלם). איתך, נטע.

תודה על התגובה שלך... אני גם חושבת שהבקשה שלי כרגע היא בגדר הסביר... אולי ביקשתי יותר מידיי? וכבר נמאס לו? וכן, לכתוב לו תמיד הודעות תמיד יכולתי, אבל לא תמיד הייתה תגובה. הוא תמיד אמר ששמח שמשתפת, ואפילו עודד, וגם כשהייתי מתנצלת אלפי התנצלויות שהייתי מרגישה שהגזמתי, הוא היה אומר זה בסדר, את לא מציפה. לא מבינה למה הוא ככה... הוא איש כזה טוב ורגיש.. ככה לפחות אומרים כל האנשים שמכירים אותו ובטיפול אצלו ואני מכירה...אז למה איתי הוא ככה??:( ואני מרגישה אשמה. כי אף פעם לא הצלחתי להיות בקשר. הטיפול הזה טלטל אותי יותר מידיי. הייתי רוב הזמן מרוחקת, ועד שהייתי מרשה לעצמי להתקרב, היה קורה משהו ואני הייתי בורחת מבוהלת כמו איזה שפן וחוזרת אחורה מיליון צעדים... ובמקום מסוים, כן זקוקה לקשר קרוב יותר, שאני אדע שיכולה לסמוך עליו כי הוא תמיד שם.. ולא יעזוב, ויראה מה קשה לי ויפעל בהתאם... אולי קשה לו מידיי? קשה לי? אולי הוא יראה, הלוואי והיה רואה.. וגם הסגירה של הטיפול לא הרגישה לי כסגירה, הוא לא אמר מילות סיכום וסיום, אפילו שביקשתי.... וזה מרגיש לי נורא קשה ככה. רחל.

אני לא מבינה מה קורה לי . אם אני לא מבינה מי יבין . אני שם וכאן לסרוגין . אני פוחדת אני מרגישה . אני נעלמת אני חוזרת . מבינה את תוצאות הפגיעה מבינה את מורכבות הנפש שלי . מזועזעת בכל פעם מחדש . בורחת מעצמי ...מרגישה בבועה שקופה רואה ...

איתך.

איתך חזרה יודעת שקשה עכשיו .

אביב :) חיוך ממני ישפר את הרגשה?

מחמם את הלב :) וראית שהגבתי לך שם למטה בטעות אחרי אודי ...

סליחה על זה. יש בי מלא אלימות ואנטי בגישה. ושנאה וקנאה. ומצד שני מן נחמדות כזאת אין לי כח ואני צריכה להפסיק לכתוב פה ולעוף לעבודה

את כואבת את פגועה את בעיקר אובססיבית וממקום הזה קשה לך לתת לשני להתקרב ולעזור לך באמת . אני כאן בשבילך כשתוכלי כשתירצי .

כל פעם שאני רואה טוב אצל אנשים אחרים נהיה לי רע

אחרי שפגעו בי וחשפו את נפשי לתהליך מזעזע שמשחזר טראומות בלי להסביר לי ולהכין אותי ולאפשר לי להבין למה הכנסתי את עצמי. מעמדי כצרכנית שמשלמת כסף רב תמורת מה שאני קיוויתי- לקבל דברים טובים וסיוע קונקרטית נרמס. ומעמדי כ'נפגעת נפש' גם שם ביזו אותי ואת כבודי כאשר המטפלת אמרה 'עבדתי קשה' תוך התעלמות אטומה מפערי כוחות האגו שהיו לי למכת גורל, ומעמדי כמשתייך לשכבות הסוציאליות הנמוכות יותר ממנה שהשפילה אותי ואת ההקשרות שלי ואמרה שאם אני רוצה יותר זמן עלי להוסיף עוד כסף לסכום המנופח ממילא ביחס למה שהאדם הרגיל השכיר מרוויח. מבזים בני אדם וקוראים לזה טיפול. משחזרים להם טראומות ולא מסבירים ולא מכינים, ודוחפים 'מציאות' ו'אומללות נסבלת' לגרון של אנשים, בכח. ואין לי שום דרך משפטית לדרוש פיצוי על עוגמת נפש כלשהי. מותר להם לאנוס באופן חד צדדי את התסכולים שלהם בכח. זאת הייתה היא שאיפשרה לי לבוא לפי בחירתי. לפי הצורך. אם זה היה כזה חשוב שאגיע מסודר לצורך עבודתה הייתה צריכה להסביר לי. בהמשך אחרי התופת והזוועות והמרורים אמרה 'הניסיון שלנו מלמד שחשוב להגיע מסודר לפגישות ולא פעם ב..' כאילו שיש לי כסף להגיע מסודר לפגישות שלה. עם כסף הדמים שהיא לקחה ממני הלכה לקניון לקנות בגדי מעצבים ומימנה לעצמה עוד קורס בהכשרה מתקדמת למטפלים. שם הם יושבים ומאוננים ורבלית על מה אמר איזה תיאורטיקן כזה או אחר ודנים תוך שפשוף העצמיים השבעים שלהם מתחושות של שייכות זהות וערך, בעוד ויניאטה טיפולית של איזה אומלל מטומטם שהולך ומשלם להם כסף קונקרטי בשביל בולשיט מטאפורי. אולי כדאי לי להיות נערת ליווי לעשירים. ככה גם לי תהיה היכולת לקבוע 'התעריף שלי 400 לשעה'. חבל שבמקום לאהוב סקס אני אוהבת בולמוסים והקאות. מישהו רוצה לשלם לי 300 שח למופע זלילה והקאה? כדי להם. יש לי מלא שנות ניסיון ואני מומחית!

כמה רעל יוצא ממך. אותי באופן אישי זה לא מבהיל, ואני תמיד "קוראת אותך" וגם מזדהה עם חלק מהדברים. מימה - אני באמת מאמינה שטיפול תרופתי יסייע לך. את תקועה בלופ אובססיבי. אני באמת חושבת שזה מחוץ לשליטה שלך... את סובלת לשווא. אגב, איך הגעת למסקנה שנערות ליווי נהנות מסקס??? נטע.

שיוצא ממנו רעל.

רוצה לשאל שאלה אפשר? שתהיו איתי אכשו למה הם מאשמים אותי שזה קרה בגללי ובאשמתי???? הייתי רק בת שלוש שזה התחיל. אני באמת אשמה? אני גרמתי לזה לקראות? הם אומרים שהזמנתי את זה והסכמתי אבל נשענשמע לי הזוי הייתי תינוקת בת שלוש אולי פחות אבל הם כבר השרשו בי את האשמה שאני אשמה!!!!!!! תהיו איתי בבקשה תגידו שזה לא נכון.. אז למה כל כך הרבה פגעו בי.?איך זה קורא שלא אחד ולא שנים פגעו בי ואני לא אשמה??

לא יודעת מי זה הם ..אבל האם היית אומרת לי שאני אשמה כשאני בת שלוש ..גם בי פגעו בערך מהגיל הזה נראה לך שאני אשמה . מה ילדה בת שלוש מבקשת תפגעו בי הכי הרבה היא מבקשת חום תשומת לב יחס ...אותך . חיבוק אם מתאים לך

החיבוק היה כל כך נחוץ לי תודה.. אמרת שאת א יודעת מי זה הם? הם זה אנשים שהיו צרכים ולהגן אלי אבא, דוד, סבא, ועוד...............אביב בתת מודע אני יודעת וברור לי שאני לא אשמה... אבל הם גרמו לי להרגיש אשמה והאשמה השתרשה בי חזק מאוד תודה על החיבוק שולחת בחזרה עים תרצי

מה אמור לעשות מטפל שמרגיש אחרי שלוש שנים של טיפול, שנמאס לו מהמטופל, שזה קשה לו, שכבר אין לו כוחות אליו?...

אודי השתחררו לי הבלמים באמת. רואה מהצד איך היא משמידה הכל הורסת בנתיב מטורף ןן.אודי אני פוחדת כי האמת המפחידה שזה כל כך משחרר לאבד שליטה ,.. הכל כל כך טריגר העור חשוף כמו נייר אפילו הקול שלה שרט אותי היום.

אביב (בטון אימהי) איתך בקול שקט עוטף ומחבק הילה

היא תהרוס לי את הטיפול כבר היינו שם ...לא רוצה שתבוא לשם ממש לא .

אודי, יש הבדל בין געגוע והזדקקות. בהזדקקות יש משהו מאוד נואש וחסר... הזדקקות זה ממקום של "אין" וגעגוע זה ממקום של "יש". לא נעים להיות בפוזיציה נזקקת... מחזיר אותי למקום מאוד ילדותי. נטע.

שביקשו מהם. פעם מישהי מהמשפחה שחיה בסרט שהיא מטפלת באנשים, שהיא מן מתקשרת שמבינה מה הם צריכים, היא הזמינה אותי לטיול שהלכה אליו ושם בלי להגיד לי מראש בעצם סידרה לי דייט, היה שם מישהו שניסה ליזום שיחת היכרות. ואחרי שלא זרמתי איתו היא ניסתה לגרום לי לחזור איתו בנסיעה חזרה הביתה במקום עם אנשים מהמשפחה שרציתי לחזור איתם. זה היה שקוף שהיא תכננה לי מן 'דייט אמבוש' שכזה כאילו להתערב לי בחיים לפי מה שהיא חשבה שנכון לי ... ואני לא מבינה מאיפה בכלל היומרה והחוצפה המרתיחה הזאת להתערב ככה לאנשים בחיים. מטומטמת. זה קרה די מזמן, אבל נזכרתי. לצערי קורה לי הרבה שאני נזכרת בחוויות מעצבנות ופוגעות ומכאיבות מהעבר. למשל הטיפול הפסיכולוגי המקולל אצל הכלבה הקלינית הבכירה שאלוהים ישמור איך דבר כזה כמו שהיא התייחסה אליי ולקשיים שלי יכול להחשב טיפולי... מה אתם מתנשאים על אנשים כמוני, אני לא מבינה את היומרנות הפטרנליסטית הבזויה הזאת. לא מבינה! צריך אנושיות ורגישות, לא יומרנות, עודף נרקיסיטיות ופולשנות פטרנליסטית. חרא של עולם מסריח. אוף. מתי יהיה טוב. רציתי טוב. לפעמים יש קצת. לא מספיק. צריך שיהיה הרבה יותר. מחכה שאלוהים יעשה איזה נס חיובי בשבילי ויחזיר לי את האמונה שיש הגיון ומשמעות בכל מה שקרה לי בחיים ולא הכל 'סתם' שרירותי כזה ומזויין. כמו רולטה שבה לחלק יש חיים טובים ולחלק פחות. הלכתי להקיא. ביי.

שאנשים מתערבים לך בחיים בלי אפילו לברר אם אתה מוכן ומתאים לך זאת חודרנות ופולשנות ויומרנות והתנשאות. הלכתי איתם לטייל איתם. לא כדי שיתכננו לי דברים אחרים מאחורי הגב. מילא מסיבת הפתעה זה סבבה. אבל דייט? זאת כבר חוצפה. דברים כאלה לא עושים ככה! זה לעג.

תאור מקרה: נכנסתי לחדר הכביסה בדירתי באותו הרגע ראיתי את השכנה שגרה ממול תולה כביסה בביתה היא לא ראתה אותי, התכופפתי להפעיל מכונה ואז לפני שבאתי להתרומם , התישבתי מאחורי הקיר וחשבתי שאסור לי להתרומם כי אז היא תראה אותי (ברציונאל אם היא הייתה רואה אותי זה היה מסתיים בסה"כ בשיחת חולין קצרצרה : מה שלומך? שכן השכנה מבוגרת וחביבה מאד ואנו ביחסים מצוינים) אממה באותו הרגע היה לי זכרון בו הוא מבקש ממני להתחבא ולהיות בשקט עד שאנשים ילכו כדי שנוכל לצאת מהמחבוא בלי שישמיו לב שהיינו יחד. הרגע היה אמיתי לא זזתי עד שבתי הקטנה פתחה את הדלת ואמרה אמא קראתי לך ולא ענית לי. את הדברים האלה הייתי רוצה לספר לה ולא לבוא לפגישה איתה ולכעוס עליה על זה שהיא לא תדע שאני חווה רגעים כאלה.

מרגיז הגבתי לך אתמול מהפלא ...מבינה ואיתך בקושי בזכרונות שעולים בלי שליטה ככה סתם מפחד משלום של שכנה . תעתיקי את זה ותני לה לקרוא תביאי את זה לחדר גם אם לא בדיבור באומץ.ויש לך אותו הנה כתבת את זה כאן ...

היית ציני נכון?

היי, אני ממש בדילמה, אני חייבת לעזוב דירה שהיא ממש כבר לא מתאימה לי ולילדיי (אני גרושה כבר כמה שנים, האבא לא בקשר), ואין היצע ליד בית הספר שהילדים ילמדו בו. והשאלה שלי אם להתקרב לאמא שלי שזה גם קרוב לעבודה או להמשיך לחכות כדי שהילדים לא יעזבו הכל ויתחילו מהתחלה. אני יודעת שזה אולי נשמע משהו לא מסובך אבל קשה לי לנתק אותם מהחברים ומצד שני אנחנו כבר לא יכולים להישאר בדירה שיש לה כל כך הרבה בעיות.

היי אודי, קשה לי עם כל הרגשות אל המטפלת געגוע והערצה אל מול פחד וחוסר נוחות תקווה בטיפול אל מול ייאוש וחוסר התקדמות הראש והמחשבות אל מול הגוף ותחושתיו אני מבולבלת וחשה חוסר יציבות. אני רוצה הפסקה. אני מרגישה שהמטפלת לא מכילה אותי היא לא מבינה אותי אני רוצה הפסקה הפסקה. לא, אני רוצה הכלה היא לא מצליחה להכיל אותי. אז יש הפסקה.

היי קורה לי כאן משהו ואני לא מצליחה להבין בדיוק מה? תוכל לעזור לי? לשקף? הילה

את יודעת כתבתי לך אתמול מהפלא לא נקלט ואולי טוב שכך כתבתי לך כמו אודי שלא יודעת אבל אני כאן לידך . אחרי שקראתי מה שכתבת לי ..חייכתי . קורה לך משהו טוב רך אוהב ..אל תיבהלי מזה זה טבעי למי שלא נפגע בילדותו ..לאהוב לרצות להיות להתגעגע.

פעם אחרונה שהתקשרתי אליה למרות שאני כבר לא בטיפול אצלה או בכלל. לפני שבוע וקצת הייתי במן סערה פנימית שלא הצלחתי להרגיע וזה כבר עלה על גדותיו בתוכי. הרגשתי מצוקה והזיכרון מהשחזור בטיפול שקרה לפני 5 שנים הציף! והתקשרתי אליה בוכה ונסערת ואמרתי לה בבכי מהול בטונות של אשמה 'סליחה סליחה סליחה סליחה. באמת סליחה שאני מפריעה לך. אני ככ מצטערת אבל תעזרי לי. והיא שאלה במן הססנות 'איך אפשר לעזור?' ואז עניתי בטון מזדעק משהו 'תדברי איתי. רציתי לקבוע פגישה ולא חזרת למרות שאמרת תחזרי'. היא התחילה לגמגם ולמלמל שהיא צרודה ולא יכולה לדבר עכשיו (היא לא נשמעה בכלל צרודה בטלפון) אמרה שלא תוכל לחזור מיד. אמרתי לה שלא משנה לי שאני אחכה כמה ימים ושאלתי "אבל תחזרי נכון??". היא מלמלה איזה משהו שהיא לא יודעת מתי תוכל.. השיחה הסתיימה. ידעתי שהיא לא תחזור למרות שהרגשתי ככ זקוקה וצריכה ורוצה אותה,לשקם את הלינק שלה בחיים שלי, איפה שנקטע לי הרצף. לחדש, לאחות.. גם פעם אמרתי לה. היא מעולם לא שיתפה פעולה כי לא הסכמתי/יכולתי לבוא בעקביות מסודר ולטווח ארוך בלי משאלת סיכום וסיום וסגירת מעגלים שכזאת. ואני שונאת אותם כי זה נראה כאילו הם , היא, עשתה הכל לא נכון. אני לא מסוגלת להיות בקשר רגשי וגופני, בעיקר גופני. נעלמת לי התשוקה מהגוף כי נעלמת לי התחושה של הרצון של עצמי ויכולת לדבר אותו. תשוקה היא תולדה של חיבור בין העצמי לגוף, אבל אני מפחדת 'להעלם' ושיעלם לי הקול. תמיד במצבים האלה של חוויה של רצון ותשוקה מול האחר נעלם לי הקול. לא יכולה גם להרגיש תשוקה וגם לדבר אותה בו זמנית, לתקשר אותה. אם זה המצב הנפשי שנותרתי בו עמוק בפנים אז הפסיכולוגית הארורה הזאת לא עזרה לי. היא רק שחזרה את הטראומה. היא רק העלתה למודעות משהו לא נסבל שהנפש לא סובלת. אבל היא לא ריפאה כלום. מה הקטע לעלות כאלה חוויות קשות בלי לספק 'חוויה מתקנת'? מה הקטע להשאיר אותך שם לבד, לתסכל או אפילו לנזוף בך שתפסיק עם הסרטים? זה קרה בטיפול אז... מה זה אמור להיות? ככה מטפלים בטראומות נטישה ושמיטה מוקדמות? בחוויות שבהן נעלם לאדם קולו של הרצון ? עד שהוא בוקע, מתעלמים ומתסכלים?

החלפת הזכרון הרע בטוב. שיקום התקווה בכך שלדברים הייתה איזושהי משמעות והטיפול לא היה סתם 'תאונת גורל'. ושיקום הרצף, נגמר בקטיעה אחרי השלילי שהיה.. וסתם. סתם כדי להרגיש בן אדם.

ובכל זאת, קצת עצוב לי עכשיו נראה לי שלקראת כל סופש קשה לי.. ועוד פסח בפתח, קשה לי