פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי, כן הייתי רוצה לנסות ולגעת רגשית. תעזור לי? בשאלה שלך הרגשתי רוך תודה

שלום אודי, הרעש שמייצרים כל החלקים מטריד ומפריע. אני מרגישה איך כל הזמן יש כמה קולות וכמו קצרים חשמליים מתנתק קו המחשבה, אובד הריכוז, אובדת הדרך. אני שוכחת הולכת ושוכחת מה אמרתי או רציתי לומר לאן אני נוסעת הדרך מוזרה אנשים מוזרים עולם מוזר. קולות רעים אומרים לי דברים רעים וגורמים לי לעשות דברים. זאת התחושה כל הזמן. שירה

שלום, אני בן 24 וחושב שאני סובל מחרדה חברתית/חוסר בטחון עצמי רציני/ דימוי עצמי נמוך/חוסר אינטליגנציה רגשית - לא ברור לי. מצאתי שאני נמנע מלהיות בסיטואציות חברתיות או כל סיטואציה וכשאני נמצא, אני מתחיל להתנהג מוזר, סוג של מודע יותר מדי לעצמי, חושב הרבה לפני שאני אומר משהו ובאופן כללי מרגיש "מאוים" מהסביבה (אולי נחות). לפעמים קורה שאני "זורם" עם השיחה ומרגיש מצוין אך קורה שפתאום "צצה המודעות הזאת" שגורמת לי שוב לשתוק. מצד שני, אני יודע ומרגיש שזה לא אני. בסביבת המשפחה והחברים הקרובים אני מדבר הרבה, מביע את דעותיי צוחק, פתוח והכל. אני מבין שככל שאני גדל אני "צובר פער" בכל מה שקשור לחיי חברה וניסיון חיים באופן כללי. לכן החלטתי "לקחת אחריות" על ההתדרדרות הזאת ולפנות לעזרה. ראיתי באינטרנט שפסיכולוגים מסווגים גם לפי תחומי ההתמחות שלהם אך בסביבת מגורי אין פסיכולוג שמתמחה בבעיות חברתיות (כך לפחות כתוב באינטרנט). אני חדור מוטיבציה להצליח בטיפול ובגלל שזאת תהיה פגישה מקצועית אני מרגיש שלא תהיה לי בעיה לדבר בפתיחות על ה-כ-ל. האם זה מקובל?

בחמש עוד הייתי ערה, לא הצלחתי לישון, הרגשתי לא טוב ניסיתי להתקשר לער"ן והם לא ענו.. וזו האפשרות היחדיה שלי בשעות האלו וזה לא פעם ראשונה שאף אחד לא עונה לי): וכמובן שלא התעוררתי מהשעון לעבודה היום, אבל לקחתי מונית ואחרתי בכמה דקות. אני גמורה ונראה לי שאלך לישון בקקרוב

אבל הגעת לעבודה ואת כאן משתפת בקושי...מחר יהיה יום חדש .. מחבקת

גם לך!

מגיעה פעמיים היום. מחפשת עוד קצת מהמקום הזה, שאפשא לנוח בו ולדעת שתמיד מקבלים מענה. ולא צריך לחכות לשבוע הבא, ולא לדבר רק להניח ולדעת שהינך. תודה.

מקווה שקצת יותר טוב ...ימים לא קלים .איתך

אני לא יודעת אם את קוראת או לא קוראת... ואם כן, תדעי שאת חסרה לי. המילים המדויקות, המילים שנוגעות. מקווה שטוב לך ואת מתקדמת בדרכך... געגועיי. רחל.

מצטרפת ...העץ מחכה לך ..

מה שלומך?.. הצגתי את הספר שלך על היפנוזה בכיתה, והמרצה שלי אמר שמכיר אותך...הוא מטפל CBT, ואמר עליך מילים טובות... היה כיף לשמוע...:)! יודעת שאתה מיוחד, גם בלי שהוא יגיד לי...:) אודי, אני לא מבינה!! לא מבינה!! המטפל שלי חושב שזה נכון להכניס אותי לתסכולים האלה. הוא אמר לי מילים שקצת היה קשה לי לשמוע, הוא אמר לי שאם אני לא מקבלת את מה שאני רוצה בדיוק אני מתחרפנת. ואז...נעלמת ומפעילה מניפולציות בזה שפתאום נעלמת, שמבקשת שוב ושוב, שדוחה ומרחיקה אותו... ואני צריכה ללמוד שאני לא מקבלת את מה שאני רוצה, ולא להתחרפן מזה. אז אם ביקשתי ממנו להיפגש פעמיים, או כל דבר אחר, והוא מתעלם, מסרב וכו וכו', אז צריכה לקבל ולהבין את זה. איך אפשר?? ונכון, שלוש שנים בטיפול, ואומרת לך הכי אמיתי וישיר - אין לי טיפת אמון בו. בי. (סליחה, אבל זה האמת...:( איך אפשר לבנות בסיס בטוח עם מטפל עם כל התסכולים האלה כשאין בסיס של אמון?????? ואם אי אפשר, אז אוותר, ולא אצפה לבנות אתו קשר בטוח, או לתת אמון, ואעבוד על דברים אחרים בטיפול, כמו רופא שבאה לטיפול במשהו מסוים..ואז זה גם לא יציק לי.. אודי, תאיר לי... רחל.

היי אודי. אני מצטערת על ההצפה.... מיום ראשון אני בלי טיפול וקשה לי מאוד... מרגישה מרוקנת... גם המדריך שלי ביטל היום... שוכבת במיטה ומנסה להתכסות.... זקוקה למילים מדוייקות, לדמות מטפלת ומיטיבה. מרגישה שיש קליפה ובפנים הרבה כאב וגעגועים... ועוד כאב על זה שלא היתה לי אמא... איפה היתה אמא בבוקר להגיד לי לצחצח שיניים? איפה היא היתה כשחזרתי מבית הספר, לשאול אותי איך היה היום שלי? למה היא לא היתה שם כשחברות שלי נידו אותי ועשו עליי חרם? איפה היא היתה כשאבא היה מגיע אליי בלילה!

אני לא בטוחה שיש לי את המילים המדויקות להגיד לך... אבל מזדהה. עם החוסר והכאב, והגעגועים למשהו שלא היה.. למשהו שלא יהיה... אז איתך בתחושות האלה.. ובשאלות הכואבות - איפה??? ל-מ-ה? לעזאזל, למה???? אז כן, אין תשובות לשאלות האלה שזועקות למה ואיפה.. כי אין. זה פשוט כואב ומרגיש לפעמים הכי לא הגיוני בעולם... ומצד שני, מזכירה לך בשקט.. שתראי שלמרות שעכשיו הכי כואב, את יצרת לך מקום טיפולי מדהים, ויצרת קשר מדהים עם מטפל מיוחד, התפתחת, הקדמת, ונלחמת וקמת.. ועכשיו המטפל שלך איתך. והוא רואה, ושומר, ודואג - מה שלא היו בשבילך כשהיית חסרת אונים.. וגם את, את מתקנת בדרכך, את מה שלא נתנו לך. עם הילדים שלך, עם המטופלים שלך, עם הלימודים שלך... אבל בבקשה, שאת מתכסה לך במיטה, תזכרי לחבק את עצמך.. מחבקת גם. שלך, רחל.

עצוב באמת עצוב לי בלב יודעת עד כמה קשה לך עכשיו .. אין לי הרבה מילים מנחמות, זה בסדר יקרה לכאוב ולהוציא מאחלת לך שתגיעי למקום של השלמה אם מה שהיה עם מי שלא ראה , לא שאל לא התעניין ועם מי שפגע ...זה לא מבטל את הכעס זה רק משחרר מהאחיזה. אוהבת אותך יקרה, את עובדת קשה כל כך להחלמה שלך ..איתך מחבקת עוטף, שימרי עלייך

הפסקה מעניינת לדעתך?! הרגשתי שאני לא רוצה להגיע לפגישות. הייתי מגיעה לפגישה בזמן אבל בכלל לא נכנסת מחכה בחוץ. לא רציתי לפגוע בה.

זה עצוב כל כך . בה את לא פוגעת את היא זו שצריכה את העזרה שלה . את פוגע רק בך חבל יקרה מגיע לך יותר . חיבוק או שאולי שוב אשב בשקט ליד הגולם ..אולי תוציאי יד ...

היום המטפלת החדשה אמרה לי שהיא מרגישה שאין לה כלים לעזור לי בכלל הבולימיה והתעסקות אובססיבית במחשבות בדברים. היא אמרה לי שהיא ממליצה על טיפול תרופתי שאפנה להתייעצות על כזה וטיפול מערכתי הוליסטי בהפרעת האכילה. שאגב אני בריאה לגמרי פיסית ולא צריכה שום התערבות דחופה בזה. לי נראה שהיא אולי לא רצתה להתעסק עם מטפלת בורדרליין . היא אמרה לי שאני צריכה לטפל ביסודות שלי וערך עצמי ורק אחכ אפשר יהיה לטפל בנושאים של יצירת קשרים זוגיים ודברים כאלה. שאני כאילו מקדימה את המאוחר מבחינתה. בקיצור החלטנו להפרד לשלום היום. מצד אחד אני שונאת להיות בטיפול ולשלם למטפלים אז זאת הקלה בשבילי. מצד שני אני מרגישה כאילו נזרקתי אחרי כמה דיטיים (היום היה המפגש הרביעי). כאילו דחו אותי. אני עצובה כי לא מרגישה ככ תקווה לשינוי.תודה שסבלתם אותי פה ככ הרבה. ותודה אודי שאתה מתייחס ועונה.

כאב לי לשמוע...:( ואני יודעת, ומרגישה - כמה קשה וכואב לך.. מאחלת לך קצת שקט... מכל הקולות האלה... שאלה קטנה.. את מכירה ושמעת על טיפול DBT?.. זה טיפול שהתחיל בעיקרון להפרעת אישיות גבולית, וכיום מטפלים גם לנפגעי פוסט טראומה, חרדה ודיכאון.. זה טיפול מאוד מחזיק ומכיל, ומאפשר. יודעת שיש לך ידע גדול בפסיכולוגיה.. אולי תקראי על זה קצת?.. ותראי מה מרגיש לך... בתקווה להקלה, רחל.

יודעת כמה קשה , כמה את רוצה ומנסה להגיע לשקט. אולי זה באמת לא רעיון רע כל כך לווסת את הרגשות עם כדור . את יודעת היו תקופות שהייתי כל כך לא מווסתת כל כך בהרס עצמי וכדור עזר לי מאוד. איתך

ממש. לכולנו לכולי. ולכולה. מלחמות מבית ומחוץ..

מצטערת לשמוע שולחת יד וכתף לחיזוק

אני ככ רוצה התנצלות מהכלבה הקלינית הבכירה. אני רוצה התנצלות. אני רוצה שהיא תחזיר לי את מה שאנושי שהיא לקחה ממני. מצידי הייתי מופיעה לה הביתה דופקת בדלת ומנסה להסביר שאני כמו רוח רפאים עם נפש טרופה מאז כי היא פגעה בצלם האנוש שלי עם האטימות שלה ולא מספיק השקיעה בהכרה ותיקון. ושאני צריכה התנצלות אנושית ממנה. התנצלות עם כוונה והבנה שאנשים שיותר קשה להם לתפקד לא אמורים לבזות אותם בטיפול פסיכולוגי אלא לעזור. ושאם הגישה שהיא בחרה איתי לא נכונה. אם הערכת כוחות האגו הייתה שגויה. אם היא חשפה את נפשי לזעזוע.. הייתי רוצה התנצלות שתשיב את מה שאנושי שהיא גזלה ממני. אבל רוב הסיכויים שאם הייתי מופיעה בביתה לא הייתי מקבלת התנצלות שמשיבה את מה שאנושי על כנו, אלא הייתי מקבלת איום 'מימה מה פתאום את מופיעה אצלי. אני לא מטפלת שלך יותר. אקרא למשטרה אם לא תלכי'. זה הניחוש שלי כי שמעתי על סיפורים כאלה. במקום התנצלות ותיקון. במקום לרפא את מה שאנושי. במקום אהבה וסליחה והתנצלות אמיתית כי כפסיכולוגית היא פגעה בי עם היחס המתנשא שלה בזמן שתפקידה היה לעזור. לא לפגוע. לעזור. מחשבה ראשונה שהייתה לי על הבוקר. ובכלל אמורה להיות לי פגישה בקרוב עם המטפלת החדשה. פעם בשבועיים כי אין לי כסף ליותר. תמשיכו לצחוק עליי זונות. במקום לעזור. כולם נהנים מהמופע???? הנה אני בוכה. כולם נהנים?? תראו איזה יופי של פאתטיות. איזה תולעת רופסת מסריחה אני שלא מצליחה להתרומם אחת ולתמיד מהמקום הקורבני. ויש לי הרגשה שבעוד 2 דקות כל המצב רוח שלי ישתנה וישתפר. כאילו המח שלי עשוי ממצבי צבירה שונים של הרגשה שלא מצליחים להתחבר ולתקשר אחד עם השני. משהו באינטגרציה ככ דפוק. מימה של היום ומימה של הלילה.. מימה של הבכי המיוסר שמטפטף לי מהעיניים כל פעם שנזכרת בכאב ומימה של חיוכי חופש משועשעים אפילו בלי סיבה.. לא יודעת איך 'לאכול' את כל זה. הלכתי. אגב,אני כבר מרגישה יותר טוב עכשיו. כתיבה עוזרת? אולי אשליה שאני פחות לבד עם עצמי ברגעי מצב רוח הקשים.

אודי כאיש המילה הכתובה . מנסה להבין את הצורך של חלק מחלקיי במיוחד הקטנים לעוגן כתוב. מאז הגבולות שידעתי שהם נכונים יש הרבה יותר שקט ודברים חזרו לפגישה. יחד עם זאת אני באה לכאן . המילה הכתובה שלך היא עוגן משהו להחזיק -עכשיו שאני חושבת שאולי זה חפץ מעבר.. לא יודעת להבין האם הצורך הוא מהמקום של שנים של שתיקה וכתיבה חיזוק תמיד לחלקיי (בני לבן עצמי ) ..אשמח לכיווני מחשבה ...

היי אודי. מה שלומך? מתחילה את היום(התחלתי בשש וחצי)... או ממשיכה את היום.... מאחלת לי לך לכן ולאורי, יום קל! תנסו להיטיב עם עצמיכן במשהו אחד לפחות שעושה טוב. אני הולכת לרופא שעובד עם רפואה משלימה לבדוק טיפולים משלימים. יום נפלא! הילה

את מתוקה אמיתית ..רק שתדעי .

אודי, אני מרגישה חשופה בטיפול. מוצאת את עצמי יושבת מולו ומנסה להתעטף. לא מרגישה בנוח בעור של עצמי. מרגישה שקופה. כאילו הוא רואה דרכי. והוא לעומת זאת "מכוסה" באלפי שכבות. יושב בכורסא שלו, שמור ובשליטה. חוסר הסימטריה הזה קשה לי ומקשה עלי. נטע.

אווף במיוחד לא בטיפול, שום דבר לא מצליח לצאת, פה ושם אולי בכי וצעקות. שתינו לא מבינות מה קרה וקורה לי וזה כמעט בלתי אפשרי בשבילי להמשיך להיות שם. וקשה לי שם ובכלל. וחג יומיים וגם זה לא מוסיף למצב שלי. ובנות וגם אורי (:, שתדעו שאני כאן וקוראת אתכן ואיתכן וסליחה שלא יכולה יותר מזה כרגע.

תשמרי על עצנך אל תילחצי . יש כנראה משהו שצריך לצאת גם לידה זה תהליך כואב . גם חאפרוח או לגולם קשה לצאת לאט לאט זה יגיע ..כמו פרח שפורח כל דבר בזמנו ...בנתיים תקבלי שיש קשיים ..וזה גל וזה עובר ..חיבוק ענק

את פה. ואנחנו פה. גם אם את רק בשקט פה.. אני יודעת כמה קשים לך חגים.. תמיד הייתי מזדהה אתך שהיית כותבת על זה.. אני זוכרת שאודי אמר לך לתלות ולמסגר כמה מילים שאמרת פעם... זוכרת?.. רחל.

משתדלת לזכור, לפעמים זה קשה מדי

אבל אתגבר (:

כי שפרצה הטראומה בטיפול הרגשתי שאני צריכה שהיא תבוא לקראתי. שאיבדתי יכולת להגיע לפגישות והייתי זועקת לעזרה בסמסים ומתנצלת על ההפרעות . היה לי ממש קשה עם ההזדקקות שפרצה שם אבל הפסיכולוגית במקום להיות רכה ונענית ומתחשבת התנהגה כמו יצור לא אנושי ואטום. היא התעלמה ממני או האשימה אותי שאני מטרידה אותה שאלה אותי בטון קר נזפני ונטול סבלנות 'את רוצה לבוא לפגישות או לא?'' וזה היה פשוט איום ונורא אודי. בשעתי הפגיעה והנזקקת ביותר, המושפלת והנמוכה ביותר לפגוש כזה יחס. אודי אתה אומר שזאת לא הפסיכולוגית אבל נראה לי שמול מטפל אנושי ורגיש ומבין הרבה יותר הגורל של תהליך טיפולי היה יכול להיות אחר. אני שילמתי ביוקר על כך שהיא פגעה והטיפול נחווה מזעזע נרקיסיסטית ורגשית וזהותית ומכל בחינה. האחריות על התיקון - של מי היא? מטפל או מטופל? אתם מעוותים את כל מה שאנושי מתי שאתם הופכים את האחריות לעול של המטופל באופן לא נכון. דורשני. מטיף. לא ככה מרפאים את הנפש אודי.ככה מוסיפים זכרונות מצלקים שוב. מה שווה מודעות ללא תיקון אמיתי? הרגשתי כשהיא לא נתנה לי זמן כמו שביקשתי מאבקי כח ושהיא בעצם לא רוצה להשקיע בי ולטפח אותי. שלא אכפת לה. הרגשתי שוב ילדה זנוחה ונטושה ושנאתי אותה על זה. חשבתי שבטיפול מספקים גורל אחר. לא שמשחזרים עוד מאותו דבר. אני לא הבנתי מה זה טיפול פסיכולוגי. אתם מנסים להפוך אנשים כמוני לעבדים של מעסיקים במקום לעזור לי לברוא עצמאות משלי וקוראים לזה תפקוד והסתגלות. תמיד רציתי עצמאות משלי. אבל נדפקתי עם זה. בגלל שהייתה לי בעיה עם תלות זהות וצרכים מיניים בהתפתחות. מה אני אשמה שזה קרה? זאת לא אשמתי.

אודי, אני. מרגישה קהות רגשית. גם כאן. נראה לי שאני לא מצליחה לגעת. רק להיות קונקרטית

קיבלתי הודעה מהמטפל שלי שמחר לא ניפגש זה פיק אחד. ושמישהו קרוב נפטר לו. שזה הפיק השני. יש לי תחושה שזה אבא שלו וזה מבהיל אותי. הילה

אני לא מחפשת להיות בסימביוזה מוחלטת עם המטפל שלי...לא רוצה אותו תמיד. יש פגישה פעם בשבוע. יש הודעה פעם בשבוע. וזהו. אבל אני רוצה לבנות בסיס בטוח. שיכולה להאמין בו. שהוא תמיד שם. שהוא רואה אותי עם הצרכים ומי שאני. ולא יפגע. והמטפל שלי אומר שאי אפשר למלא את הבור הזה... אז מה הטעם בכלל??... רחל.

את הבור החסר מאמא לא נמלא ..זה בור והוא כואב . כשתגיעי לשלב שמשלים עם הבור הזה עם עצם קיומו עם הכאב שלו תלמדי לעקוף אותו ולא ליפול לתוכו. אישית למשל למדתי כשהתגובה שלי מוגזמתעל חוסר ניראות קטנה . נניח שאודי לא הבין אותי או דילג על הודעה (סתם דוגמא ) זה סימן שנפלתי לבור הזה. מה שכן אם הזמן לאט לאט לומדים ליצור מערכות בטוחות שנותנות כוח ותמיכה ופחות נופלים לתוך הבור. מכירה את זה : אוטוביוגרפיה בחמישה חלקים אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק: אני נופל לתוכו. אני אבוד... אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק: אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק: אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת... כוחו של הרגל. עיני פקוחות: אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי. אני יוצא מייד. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק: אני עוקף אותו. אני הולך ברחוב אחר. פורשה נלסון "ספר החיים והמתים הטיבטי"

יכול להיות שגם זה מבחן?! אני ממתינה לראות אם היא תתקשר ותשאל לשלומי. אני תמיד מרגישה שנורא קשה לה המפגש איתי, שהיא לא יודעת מה לעשות איתי?! אז אני רוצה להקל עליה שתנוח, היא לא צריכה לסבול, אולי אחרי שהיא תאגור כוחות היא תתקשר- הלוואי. אני יודעת שאני אתרגש ואשמח אבל מצד שני אכעס עליה שלקח לה המון זמן. ואז שוב גלגל היחסים שלא אכפת לה ממני...שתתקשר!

היי אודי, בסוף לא הייתה פגישה (לא בגללי) אולי לטובה, כי האמת שמגיעה למטפלת שלי מתנה לחג והרי לא רציתי להביא... התכתבנו במייל, והיא הגיבה לי באריכות ואמפתיה ורגישות אין קץ! כל הזמן בחיים הרגשתי שדוחקים בי: אמא שלי רצתה שאתחתן מוקדם, מדריכת הכלות האיצה בי שזה צריך לקרות בליל החתונה, ובעלי מאוד רצה והמטפלת, היא כל הזמן מדגישה שדברים צריכים להיעשות בקצב שלי, ומתי שאני מרגישה שזה נכון. ושאדבר בטיפול ואשתף מתי שארגיש שזה נכון לי ובטוח. אף פעם לא דיברו איתי כך! ויש לי בעל מקסים ומתחשב, אבל חסר לי הדיבור האמפתי הזה וההתחשבות בקצב שלי.. כל פעם שהמטפלת אומרת לי דבר כזה, אני רוצה לבכות מאושר אני מרגישה כמו ילדה קטנה שיש לה על מי להישען ועל מי לסמוך.. איזו הרגשה מדהימה זו שמחשבים בקצב שלך! אבל , אודי, אני קצת כמו צב :-) איך היא לא משתגעת ממני?? תודה רבה לך שאתה כאן...

אודי, בעניין טכני הפעם- אני שולחת הודעות המשך- למימה,לאביב, לרוני והם לא עולות. עולות רק הודעות שאני מפרסמת ככה. הודעות ראשונות ולא משניןת. זה קשור לזה שאני מעלה מהנייד? זה מוכר למישהי/מישהו כאן? הילה

הודעות משניות מהפאלפון לא נקלטות במערכת גם שזה רושם נקלט בהצלחה המון פעמים הגבתי לך ולאחרות וזה לא עלה ... לכן הרבה פעמים אני פותחת חדש ...

סתם ככה שיהיה שמח בלב ...ולרגעי הקושי והשפל משהו לחזק . מנוחה נעימה לנו כבר מתגעגעת ... https://www.youtube.com/watch?v=HQ9kqmdQf-Y

אודי... אני צועקת, בוכה... אתה שומע אותי?.... אודי....;( למלא את מה שחסר, נכון אי אפשר. החוסר תמיד יהיה שם.,, החוסר אמון. הפגיעה. אבל רוצה לבנות secure safe! לפחות אחד בעולם. בן זוג אין לי. אז אם אין טעם? ותמיד זה לא יהיה מה שרוצה? אז מה הטעם? מה הטעם לעורר את כל הרצונות האלה שהתכחשתי והדחקתי רוב חיי?... אז היום יודעת שרוצה אמא. שרוצה אבא. רוצה את הקשר הקרוב קרוב הזה.. כמו תינוקת. שיחזיקו, שיבינו, בלי לדבר, שיהיו. קרוב קרוב. אז מה זה נותן לי? זה שרוצה? ואי אפשר בכלל? או שאפשר? מה אפשר? קשר חלקי ביותר? אני יכולה להשיג בכל מקום ולא לשלם על זה כל כך הרבה... אני מבולבלת,,,,;( אודי..,,,,.,

הרגשתי שיש לי קול. פתחתי את הפה ודיברתי. ביקשתי משהו מהמעסיקה שלי. מסוג הדברים שבדכ ממש קשה לי לעשות ואני חושבת וטוחנת ולא מצליחה להעיז לומר מה שבא לי. והיום אמרתי את זה בקלות יחסית. בלי פחד/בושה. זה מעודד אותי. יש לי קול!!

איזה יופי מימה נהדר ...אני שמחה לשמוע .

סליחה שמציפה ..מנסה בכל הכוח ..להשאר כאן ...נשאבת לתוך הבור השחור פוחדת להשאב לשם לבד...חייבת להתקרקע..אז באתי .

גם את. את לא לבד. איתך, גם שם וגם שם... שלך, רחל.

אני יותר טוב . לא יודעת יש לי איזה קטע לא סגור אם השעון שלה ...

יצאתי עכשיו מפגישה עם המטפל שלי... כבר שבועיים מתנהלים בתוך הגבולות שקבענו יחד, שמתאימים ומותאמים לשנינו.... הוא אמר לי משהו שאמר לי כמה פעמים... ומצאתי את עצמי תוהה... הוא אמר לי שמי שחסר לו בילדות המקום הרואה את הצרכים, הרצונות, המקום הבריא, התומך, המגן, שמאפשר התפתחות..אי אפשר למלא את המקום הזה. גם לא בטיפול... הבור תמיד ישאר. אפשר למלא אותו לרגעים, לתקופות, אבל זה בור שאי אפשר למלא.. זה בור ששואב. הוא אמר את זה במין השלמה, שנראה שגם הוא חשב אחרת,,אבל גילה במציאות שלא... מה אתה חושב אודי??? אי אפשר למלא את הבור הזה?? אי אפשר למלא את הבור שלי?...;( מעריכה אותך המון, רחל.

אני מאמינה שאת הבור אי אפשר למלא ..אפשר להחזיר רגל שכרתו אותה, לא , אבל אפשר ללמוד ללכת עם פרוטזה .. ההשלמה והקבלה של הבור הזה מלמד לחיות יחד איתו בלי כאב ככ גדול. זה כל כך קשה ולא הוגןאבל אפשרי..איתך

שלום רחל, מקווה שזה בסדר להגיב. גם אני שמעתי את אותו משםט בדיוק על.הבור השחור הזה שלעולם לא יתמלא ממש. אני זוכרת שזה הכה בי, כמו ידיעה על נכות שאינה ניתנת לתיקון. מצד שני זה גם גרם לי להבין הרבה דברים ולדעת שמשפטים כמו אף.פעם את לא ממש מרוצה או אף.פעם אי אפשר לרצות אותך תמיד יש עוד.... כי תמיד יש עוד. הצרכים הבסיסיים שלא נענו בזמן הותירו חלל גדול בהתפתחות האישיות. שירה

ואני דווקא חושבת שאפשר ואפשר למלא.מנסיון. קשרים אינטימיים קרובים ממלאים את הבור, בן זוג,ילדים, נתינה לאחרים. אפילו מילים כתובות לפעמים ממלאות. אף אחד בעולם לא מרגיש מסופק תמיד.גם לא המטפל שלך. אבל אפשר להרגיש הרבה יותר טוב,ומלא ,ושמח. יש מטפלים שאוהבים לבחוש כל הזמן בעיסה הדביקה של הילדות,שבאמת היתה קשה מאד לפעמים,ולא מספקת. אבל טיפול צריך גם לתת כח,ושמחה ויצירתיות. מאיפה הוא כל כך בטוח? . בתור מי שהסתובבה שנים עם החור הגדול בנשמה,וכיום מרגישה כל כך הרבה יותר טוב,אני מוחה. אם זה ככה-באמת מה הטעם? אבל זה לא חייב להיות ככה!

אף אחת מאיתנו לא מצליחה לחשוב

היי אביב מה שלומך אהובה? הגבתי לך בעץ שכתבת על הקולות שרוצים לפגוע.. זה משום מה לא עלה.... כתבתי לך שעובדת סוציאלית שעובדת איתי אמרה לי משפט שמלווה אותי: אל תצטרפי אליהם. זה היה בזמן שעבדתי במקום עבודה שלא העריך אותי.והיה הרבה תוקפנות אליי... ותמיד היא היתה אומרת לי- תהיי את נחמדה לעצמך,לא מגיע לך יחס כזה, אל תצטרפי אליהם. בזמנו זה עזר לי מאוד... קראתי את מה שכתבת לאורי הבן זוג של עמליה זל. אני מלאת התפעלות מהעושר הנפשי שלך. הדקויות של הדברים שאת כותבת... כמו שאודי אמר- מרימה אנשים מהרצפה... כשאני פותחת את הפורום קודם כל מחפשת את אותך ואת אורי... מאחלת לך יום רגוע, מלא בקולות רכים ומיטיבים..... שלך- הילה

תודה הילה זה נכון מה שאת כותבת על הקולות אבל זה קשה הם חלק ממני הם אני אני לא יכולה להתעלם מהם ..זה כמו להתעלם מהיד שלי . אני מנסה ללמוד מה מעיר אותם אבל כל דבר שאני עושה לעצמי מעיר אותם זה הפיצול הם דמותו של אבא בתוכי...עצוב .

אודי הם עוד פעם כאן . לא מבינה מה קרה ...מרגישה שצריכה לברוח ,מסוכן ....כל כך מפחדת ..והכי גרוע שהם בתוכי חלק ממני ..מרגישה כמו סוסה שהוחתמה בילדותה והחותמת לא תרד לעולם .

מצטערת שהצפתי גם למעלה. עדין מעורבבת אבל הרבה פחות. תודה על המקום .

ואתה מאמין לי שאני עושה מאמצים להתקדם? אני מרגישה 'מוכתמת' בגלל העבר והגדרות של אבחנות נפשיות. הייתי רוצה להיות 'לשעבר'. בולימית לשעבר. גבולית לשעבר (אם אני בכלל כזאת) מתמודדות לשעבר. ובהווה פשוט להיות כאחד האדם עם זהות רגילה לא 'פתולוגית' ורצונות ושאיפות ותשוקות והנאות . קשה לי בגלל הפצע הנרקיסיסטי וגם שאני רואה אנשים יותר קלילים שמחים ממני שמשהו ברגש שלהם יותר יוצר קשרים בקלות ואצלי פחות טבעי. הלבד מאד טבעי לי. בשביל הביחד אני מגייסת את השכל ויודעת להתנהג ככה שאראה כמו כולם אבל לא מרגישה ככה. מרגישה בפנים נבדלת ופגומה ומוכתמת עם זהות לא מספיק מגובשת ורצונות לא מספיק חזקים . אבל התקדמתי אודי. למרות שאני לא 'לשעבר'. עדיין יש סימפטומים. בכז אני מנסה לעשות דברים חדשים מדי פעם. לאתגר את עצמי. תפקוד קשה לי. מעיק כזה. אני לא מבינה למה. הלוואי והיה אפשר לשנות שאהיה יותר אנרגטית ופעילה ונמרצת לא רק מדי פעם, פעם ב.. אלא קבוע. כי קשה להגדיר ולהגשים מטרות לטווח ארוך כמו שאני עכשיו. אני בטיפול פעם בשבועיים אודי. יש לי חיבור טוב עם המטפלת. חושב שזה יכול לעזור לי? מאמין שאפשר? אתה מאמין אודי?

אודי, אני מקבלת גם טיפול תרופתי כבר יותר משנתיים אבל לא מגיבה ממש טוב כנראה. וכמובן שגם זה בפיקוח שינויי מינןנים תרופות וכו. תודה שירה

אוף...תחושת המחנק הזאת . אני מרגישה שאני לא מצליחה להתנהל ביומיום , לא בא לי/ מפחדת , נראה לי מיותר ולא משמעותי. ואל תגיד טיפול עשינו הפסקה, הטיפול הקשה עלי מאד ולא עסקתי שם בדברים החשובים אלא רק בטיב היחסים ביננו ואם הם קימיים ואילו הבעיות החשובות לא מצאו מקום להתבטא. אוף....

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כפי שניתן לראות מההודעות שלי, גם אצלי הקשר עם המטפלת תופס הרבה מאוד מקום, ואני לא ממש משתפת בקשיים אחרים. זה לא משהוא שקורה במטה קסם, זה הרבה עבודה קשה - זה כאילו להתנגד להגנות שלך . אולי תנסי להדפיס לה את ההודעות שאת כותבת כאן? שיהיה לה קצת מושג לגבי הקושי שלך ... ואויש, תשני כבר את הכינוי הזה שלך! :-)

מחנק זה הרגשה נוראית אני איתך ..אבל יקרה את תחושת המחנק אפשר לפרק בטיפול זה תהליך ולוקח זמן וקשה אבל זה בדיוק העבודה בטיפול ...איתך

מיקה יקירתי, תודה על ההזדהות. לשנות את הכינוי? זה הכי מתאים לי . גולם!

זה צעד ראשון לצאת מתוך החשכה ...קצת לזוז מאזור הנוחות ..

היי אודי. בשבוע שעבר פספסתי אותך ויצאת לחופשה וגם היום... כל כך התגעגעתי אליך... ראיתי שכתבת שהכנס עבר עליך בטוב גם מבחינה חברתית ומקצועית. שמחתי לקרוא. התקבלתי ללימודי עבודה סוציאלית:)! זאת תוכנית הסבה של שנתיים.זה יאפשר לי להמשיך לעבוד ולהיות בקשר עם ילדיי. אני גאה בעצמי על ההשגים שלי אבל מפחדת להיתנשא על אחרים.... משהו באזור הזה.... הילה

מזל טוב!!!!! איזה נחת......... את צריכה להיות גאה..ולהעריך את עצמך. ויש לך על מה. רחל.

טוב שכך.. הייתי במצב רוח קשה שכתבתי אותה. נרדמתי אחכ. זה עזר לי ללכת לישון אחרי ש'הוצאתי' פה. אודי אתה לא חושב שאני רעה נכון?

ולפעמים גם לכעוס על אנשים. פעם לא יכולתי לבטא כעס בכלל. אבל אני לא אלימה ותוקפנית כלפי חוץ.מרגישה פנימית ככה לפעמים שנזכרת בפגיעות שפגעו בי ואכזבות

תודה לך על ההשקעה והכתיבה הבהירה ששפכה אור על לא מעט מצבים שניתקלתי בהם. ממש מודה לך ששיתפת. אני חושב שהיא התמודדה בגבורה עם המתבגרים וכל מה שקשור למיניות ומאוד נזהרה שלא לפגוע בהם. היא נקרעה כשהבת שאלה איך הפעם הראשונה כי לא היתה לה פעם ראשונה. אני מברך אותך על תבונתך ומאחל לך ימים טובים ומאושרים ככל שניתן. שלך, אורי

היא אכן התמודדה בגבורה וגם אתה ...אני יודעת לא פשוט לחיות עם הדיסוציאציות האלה. תודה לך איש יקר גם לך אני מאחלת שתעבור ותעבד את הקושי שנחת עלייך ותצליח לשקם את חייך וחיי משפחתך ..

אני רואה אותי מרחוק. רוצה לפגוע בי, אבל כדי להעניש אותו , להראות לו שהוא לא יאול באמת להכיל אותי ולדאוג לי. רואה כמה זה דבילי ולא מצליחה לעצור אותה. שהיא אני.

מה שלומך..?.. איך היה בכנס? בטוחה שהיה מדהים.. ספר לנו קצת איך היה לך.. שלך, רחל.

כיף לך

התעייפתי אני לבד עם עצמי. סליחה על ההודעות.. אני אנסה להעסיק את עצמי במשהו

ממש אבל ממש לא שונאים אותך , הילה הושיטה לך יד לא הגבת לה זה לא היה נסיון משנאה זה היה מרצון כנה באמת לנסות להיות איתך . יודעת שממש קשה לך ואת רוב הזמן בתוך כאוס מוצף..אנחנו איתך גם אם לא כותבים לך לפעמים זה באמת קשה.

מקווה שהכנס עבר בטוב. עשיתי עוד צעד קטן/גדול בעניין הגוף והאכילה הבוקר .. ועכשיו הם באים מכל הפינות..הרעש עצום הרצון להכאיב לפגוע חזר. זה הולך להיות סיוט, אבל בסיבוב הזה אני נלחמת. מזכירה לעצמי שהפעם אני לא לבד. אז מודה פוחדת כל כך ונאחזת לא להשאב למקום שאסור לי לדאוג לעצמי. למה כלום לא יכול ללכת לי חלק קל וטוב.

אני גאה בך! כיף לקרוא ולראות את התהליך שאת עוברת... שלך, רחל

אולי בגלל זה כלום לא הולך לי בקלות :)

היי אודי, לאחרונה המטפלת שלי מאוד נוקשה כלפיי, היא מדברת איתי בהודעות ב-"כן" ו-"לא" , וזה ממש ממש קשה לי... כאילו היא איזה מפקדת דגולה בצבא אני מכבדת את הגבולות שלה, לא פונה אליה כפי שביקשה , מעבירה תשלום מראש. וכואב לי היחס הזה. אני מרגישה שהיא שונאת אותי, ושאני עול ומטרד עבורה. אני חושבת שהיא גם קצת מתוסכלת, ומתנהגת כך בגללי. היא דיברה איתי על כך שבמכתבים אני מביעה כלפייה רגש ואילו במפגש אני מאוד רציונלית. היא אמרה שהפיצול הזה הוא לא ייאמן. קראתי שיש אנשים שפשוט לא מסוגלים להביע רגשות. אודי, אתה חושב שאני כזו? שאין לי מסוגלות לספר אם אני אוהבת או כועסת או עצובה? אני יודעת שאני לא כזאת באמת אולי זה פשוט מפחיד לחשוף את עצמך כך מולה? אני פוחדת שהיא תפגע בי, או שיימאס לה, או שיגמר לי הכסף ולא יהיו יותר מפגשים..אז מה הטעם שתדע מה אני מרגישה באמת.. זה קשה לי מאוד...הכל...

ליתר ביטחון ככותבת פה. שאני שומרת ולא מערבבת ולא מגזימה במינון ולא חותכת ולא חורכת רק משתגעת....

מקווה שעזר ..ושמרת על עצמך .חיבוק אם מתאים לך

שלום אודי, אני חושבת שאני לוקחת אחריות אבל לא מרגישה שאני בשליטה. מניחה שזה נשמע מוזר כי הקולות שאני שומעת הם חלקים שני אבל הם מפריעים לי מאוד ואני לא מצליחה לעשות סדר בתוך כל זה. הם מוציאים אותי מריכוז קוטעים את המחשבה גורמים לבלבול מלווים אותי במילות גנאי ואומרים לי לעשות דברים. אני יודעת שזה לא הגיוני אבל הלכתי לאיבוד ואני לא מצליחה למצוא את הדרך גם בעזרת המטפל. הוא מעלה חששות ודאגה שהטיפול אולי מזיק לי וזה מערער לי את הבטחון בו וביכולת ובסיכוי שלי לצאת מהמצב הזה. תודה שירה

שירה אני מניחה שהוא מטפל שמבין בדיסוציאציות ובקולות ..אפשר להיות בשליטה בתוך הכאוס . אפשר לשמור על עצמך ..אפשר וצריך להגיד, לכתוב ברור לכל החלקים שיש דברים שלא עושים. זה נקרא לשים גבול. אני ומכירה גם אחרות שפשוט כותבות להם וזה עוזר .

היי אודי, אמרתי למטפלת שאני מרגישה שהיא לא רוצה שאני אהיה פה (בטיפול), אז היא אמרה לי שלפעמים אני מרגישה דברים שהם לא לגמרי מדוייקים. התשובה שלה עיצבנה אותי. אמרתי לה מזה לא לגמרי מדוייקים? כלומר כמעט מדוייקים? היא התעצבנה עליי ואמרה לי שאני לא אכנס איתה למקומות האלה.. היא מתעצבנת שאני נתפסת למילים מסוימות ולקטנות.. ואומרת שאני צריכה לראות מכלול של דברים ולא להיתקע על הדברים הקטנים.. אודי אני אדבר על הדברים בטיפול ויודעת שזה שייך לטיפול.. אבל בכל זאת צריכה איזו התייחסות מבחוץ.. באימרה שלה שאני מרגישה דברים שלא לגמרי מדוייקים יש איזשהי פליטת פה שהיא לא רוצה שאני אהיה בטיפול? סליחה על האורך ותודה. מאי

היי אודי, בקרוב תהיה לי פגישה עם המטפלת, ואז לא ניפגש עד אחרי חג השבועות רציתי לכתוב שאני לא מסוגלת לתת לה מתנה לחג בפעם הקודמת הבאתי לה דובי ורוד וחמוד וגם כתבתי לה מכתב מאוד אישי (ועוד בעט אדום :-) ) ...הרגשתי שממש "נתתי" לה חלק מהלב שלי אודי, אתה חושב שזה מותאם להרגיש כך כלפייה? בבקשה תענה לי על זה ומאז שהיא שמה גבול להתקשרות בין הפגישות, אני מרגישה דחויה , ורוצה להתרחק ממנה. אמרתי לה בפגישה האחרונה שהיא לא מכילה אותי, והיא אמרה שבמכתבים דווקא כתבתי לה ההיפך..לא יודעת, לפעמים היא מכילה ולפעמים לא.. אתה חושב שצריך שתהיה לי דעה אחידה עליה? כי אין לי כזאת.. אני אוהבת אותה, אבל לא אכתוב או אקנה לה שום דבר הפעם. הלב שלי קצת עצוב ומתגעגע... :-(

תודה לכם שהייתם איתי. אודי תודה היד שלך ליוותה אותי,לא ברחתי.לא הסתגרתי. מקווה שהטוב לא יפחיד יותר מידי.בדרך כלל אחרי צעד אני עושה אחד אחורה. מקווה שהמודעות לפיצול לכוחות המנוגדים יעזור לי הפעם. אודי תודה שאתה מחזק את הראייה בטוב בכוחות הבריאים אבל אל תיפול לשם יש בי המון חלקים פגועים..הניגוד הוא עצום. שוב אודי תודה על הכל , על המקום , הנתינה, ממש לא מובן מאליו ... חופש נעים וכנס פורה ...

נפלה השן הראשונה ואמא לא פה. עכשיו אין לי פיית שיניים. אולי אמא תהיה הפיה.שלך. לא אמא מלאכית הוא מתעקש. אם אין אמא בבית לא תבוא פיה. אבל יש אבא שגם מכיר את.הפיה. לא. הוא מתעקש אבא יכולה להכיר פיה בן. אבל אבא איך אומרים פיה בן? אולי בכלל אין כזה דבר. חרדות קיומיות על פיית שיניים. גם לפינוקיו היתה פיה בת. אבל אני רוצה.פיה בן כי אולי פיה בת תשכח לבוא. הנה יוצאת הנטישה. אודי, כל יום אני מגלה מחדש את.המקומות שלה בפרטים הכי קטנים. ועוד אני מגלה כמה נעדרתי מהחיים פה בבית מכל מה שהיה קשור בשיחות רגשות התמודדויות. ארבעה ילדים זה לא צחוק. אם היית מסכים הייתי רוצה עוד ילד היא אמרה לי, בסך הכל שלושה חודשים מאז שנפטרה ומתחיל להרגיש כאילו מעולם לא היתה כאן ממש. יש דברים שמסקרנים אותי ואולי הבנות.כאן יעזרו להבין. מה המחיר של קיום.חיים רגילים בתוך כל הכאוס.הזה. איך מתנהלים איך אוהבים ומה מרגישים כששוכבים עם בן הזוג. האם יש כעס על.בן.הזוג.שנוגע.ומבקש קרבה.האם.זה.מזיק. תודה אורי

אורי מנסה לענות לך זה לא פשוט בכלל ומורכב מאוד. קוראת בן השורות שלך את תחושת האשמה ..לא הייתי ? אולי ביקשתי יותר מידי ....אורי אתה גבר שלא עבר פגיעה גבר נורמטיבי , לא יכולת לדעת אל תאשים את עצמך...יודע אשמה לא עוזרת לאף אחד היא רק מרעילה..תנסה לאחוז בזכרונות הטובים שלך איתה במקומות שהיית ...התות שהבאת לה לבית החולים , זכרון שמלווה אותי על הרגישות שלך ..על זה שהיא זכתה לראות ולחוש את הרגישות הזו... ולשאלות שלך אני חושבת שכל אחת מאיתנו שונה, כך שהתגובות יהיו שונות. החיים הם לא ממש חיים בתוך הכאוס הזה כמו כל ניצול החיים הם בשני מישורים ..במישור שאתה קורא לו חיים .. אני קוראת מסלול ההשרדות החיים הם די על אוטומט. תראה זה כמו אדם שהולך עם שק בבטן מלא בתפוחי אדמה שנרקבים ונסיון נואש לו לתת לריח לעלות ולצאת החוצה. זה לדבר עם בנים מתבגרים על מניות מבלי לחשוף , זה לראות שוב ושוב בטלויזיה על נפגעות. לשמוע את דעותיהם של מתבגרים, שלא ממש יכולים להבין, מה זה כולה חיבוק ולהתפוצץ ולנסות להסביר ללמד מבלי להקצין מבלי לעשות להם נזק ..זה לנסות להתנהג באופן הכי נורמטיבי בעולם כשאתה ממש אבל ממש לא נורמטיבי . זה להפגש עם משפחה מורחבת ולדעת שהם לא היו שם עבורך ולחייך אלהם , לפעמים זה להפגש עם הפוגע בתוך המשפחה ולשתוק ולחייך כי לילדים שלך אתה לא יכול לתת הסברים , זה להתרחק מאנשים מסויימים במשפחה כי אתה מחליט לטפל בעצמך ואין לך הסברים למה. זה לעמוד בסופר ופתאום משום מקום להריח ריח ולנסות להאחז ולא לשקוע לא להתנתק . זה להרגיש מגע ידיים עלייך ולדעת שעכשיו אף אחד לא נוגע בך אבל בכל זאת להרגיש כאילו זה עכשיו . זה להרגיש שאתה משתגע ולנסות להשאר שפוי. זה להגיב ממקומות ילדותיים בלי שליטה ולהראות אדיוט מצוי. זה הקושי הזה להיות בחברת בני אדם כי אתה לא בוטח בעצמך איך תבטח במישהו . זה להתרחק מכולם כי אין לך טיפת סבלנות . זה להלך עם עור דק כואב שורף שאתה לא יכול לסבול שמישהו נושם לידך . זה להזניח את הבריאות שלך כי אתה לא יכול לסבול את השאלות מהפחד שתחשוף את הסוד . זה לא ללכת לרופא שיניים כי זאת סיטואציה נוראית וטריגר מטורף. זה לחיות עם אשמה נוראית, בושה וקושי עצום כי אולי יכולת אחרת. זה לחיות עם הפגיעה הזו כל הזמן ..גם אם לא במודע היא שם במודע. זה להיות כל הזמן בהיכון,בפחד בתחושה שזה שם מעבר לגב. זה להיות כמו איש מודיעין שב"כ שכל הזמן מחפש רמזים , חשדנות מתמדת. אורי אני יכולה להמשיך בלי סוף זה פשוט זורם ממני המון מקומות שאפילו אני לא הרגשתי שזה שם ...ויחד אם זה .זה לגדל משפחה להנות ממנה מהזוגיות , מהילדים מההתפתחות שלהם מבדיחה מצחוק.זה לצאת לחופשות ללמוד לעבוד זה לחיות ולא רק לשרוד אורי עברת קרבות אתה מפקד...זה לחיות בתוך הקרב כל הזמן בראש ולזכור שאתה לא שם ..יודע אני חושבת שהסרט ואלס עם באשיר יכול לעזור לך להבין ..זוכרת שראיתי את הסרט לראשונה הזכרונות שלי עדין היו מודחקים זה טלטל אותי ברמות .. שוב אורי אני יותר ממבינה את הצורך שלך להבין מה היא הרגישה איך היא חיה בתוך הכאוס הזה .. זה נוגע ללב באמת, ולכן עניתי לך . אבל כמו שאני אומרת לעצמי לא להשאב למקומות האלה יותר מידי, כי זה לא באמת עוזר. ואורי יודעת שחשוב לך התשובות על הזוגיות מצטערת שלא עונה. פשוט לא רוצה לחטוא לעמליה ז"ל אני לא באמת יכולה לדעת מה היא הרגישה. מה שבטוח שזה ממש לא פשוט בעיקר כשמודעים לפגיעה. שוב מחזקת את ידייך תשמור עלייך ...ואורי חלק מלהיות "אמא " זה להיות יצירתי וקצת פחות פראקטי..סומכת עלייך שתימצא את השביל הנכון . אני קוראת את החכמה והרגישות שלך.

היי אודי, לפעמים יש לי התקפי קנאה במטופלים שמגיעים לפניי ואחריי.. בעיקר מקנאה באלה שיוצאים עם חיוך וככה מרגישה שיש להם קשר מעולה עם המטפלת.. דיברנו על זה המון במהלך הטיפול.. ואני מבינה למה זה קורה אך לצערי המודעות לא עוזרת לי באמת.. באותו רגע של קנאה בא לי להרוס את הטיפול ואני נהיית מאוד תוקפנית כלפיה.. ואז מתחילה לפחד שהיא תשנא אותי אם היא לא כבר שונאת אותי עכשיו... אודי אני מרגישה הרס מבפנים.. ואיך אני יכולה להמשיך בטיפול אם אולי היא שונאת אותי? אשמח אם תאיר קצת.. תודה, מאי

הוא חושב שאם הטיפול לא עוזר ואולי אף מזיק צריך להפסיק. אשאר לבד פחד נוראי עם כל הקולות האלה ותחושת השגעון שפתאום נדמה שכולם רואים כי קשה בחוץ.הכל בוהק ואני מרגישה בלבול וחוסר מיקוד. מה האסטרטגיה הטיפולית מאחורי נטישה? הפחדה? הרתעה? תתישרי או שאעזוב אותך, אם לא תהיי ילדה טובה אמא לא תאהב אותך ותגיד טיפשה. תהיי ילדה טובה שמהנהנת ומסכימה ולא אומרת מילים רעות ולא חושבת מחשבות מטופשות על מוות וסוף ולא עושה דברים מטופשים כמו לחתוך או לצום או להקיא ואז הוא יאהב אותך ולא יגיד לך ללכת.