פורום פסיכולוגיה קלינית

לא בוחרת להיעלם.. ורוצה להגיד לך.. היה לי קצת קשה כשכתבת לי "את אכן מחפשת תמיד את החסר (ותמיד תמצאי. כולנו תמיד נמצא...)" התכוונת שאני מחפשת את החסר יותר מכל אדם אחר בעולם? זה אולי נכון..:( אבל גם אולי לא נכון..:( אני לא מחפשת שחסר. לפעמים באמת חסר. או בגלל שהיה חסר כל כך הרבה ובגלל שנפגעתי בחיים בכלל, אז כל דבר קשה שקורה מקפיץ אותי עם המטפל... אבל לא ברמות של פעם..:( נראה לי שבעיקר זאת הפרשנות שלי לכל מה שקורה. זה בעיניים שלי. זה עצוב. אתה יודע? אני בונה סרטים ש"לא אכפת למטפל שלי ממני", ש"נמאס לו ממני", ש"שהוא פוגע", "לא רואה אותי ואת הצרכים שלי".. אבל בפגישה האחרונה חסמתי אותו. אותי. לא נתתי מקום וחלל פנוי שהוא יוכל בכלל להגיד משהו. קבעתי לו עובדות. ואמרתי שלא רוצה לדבר על זה, ורוצה שנהיה בקשר כמו רופא רגיל ומישהו שבא לקבל עזרה. חסמתי אותו. חסמתי אותי. חסמתי מלשמוע מילים שאולי היו טובות, וגם חסמתי מלשמוע מילים שאולי היו כואבות אבל היו אמת.. אני לא אוהבת שאני ככה........ אבל אני ככה כרגע... רחל.

מפני שלא יכולתי אחרת, אודי. תוכל להבין? ואם תבין, תסביר לי גם בבקשה? אני מנסה להבין את ההתכנפות הזאת, ההמנעות, הבחירה בשתיקה ובלבד. כי אני מאמינה שמעבר לפחד יש גם בחירה גם אם לא מודעת. תודה, שירה

הי, אתה יודע, אודי, המטפל שלי אומר שהתחזקתי. לעתים מצליחה להירפא מהר יחסית מפגיעות (משהו נפלא שאמרת גם לבמבי שלנו), ומחלה מציקה מאד שסחבתי עשרות שנים - פגה. עם זאת, המון דברים אבדו ויש הרבה דברים בסיסיים שאיני יכולה לעשות. משהו עמוק עמוק שאפילו לא מצליח להגיע למודע. הטרגדיה שלי. ושוב אאחל מנוחה, להת' סוריקטה

גם אני אהבתי את המשפט ההוא לבמבי וזה כל כך נכון ....

היי אודי, לאהוב את המטפלת זה סבל בשבילי אני כל כך רוצה שיעלמו לי הרגשות כלפייה מה מיוחד בה כל כך? למה היא כה מופלאה בעיניי? אני לא מצליחה להבין..... מה יש לי ממנה?

בוחרת מקום אני:לא זה אסור היא:קטן אני:לא היא:הסכין הכחולה אני:נושמת ניצחתי אותה אני לא חותכת אודי תגיד את זה תגיד את זה זה נהיה כל כך קשה זה נהיה בלתי נסבל

היא זאת את ואת שומרת על עצמך...גאה בך מאוד..והדברים יסתדרו לאט לאט ...הוא דואג לך מאוד אל תשכחי את זה ..חיבוק אם נכון לך

קראתי ובכיתי.שולחת לכן חיבוק אם מתאים לכן. את מצליחה לפעמים להרעיף מעט מהחום וחמלה שאת מרעיפה על הפורום כולו גם עליה?אתן מדהימות. כמה רגישות יש בכן,כעוצמת הכאב עוצמת האור שבכן. חלום,בתיקווה

שכבתי על הרצפה ומררתי בבכי הוא כיסה אותי בשמיכה והביא לי כרית אז יותר בכיתי זה כל כך כואב אני לא יכולה להמשיך

זה כל כך קשה.. מבינה אותך.. ואיתך. והוא כל כך מתוק שכיסה אותך והביא לך כרית... תראי כמה הוא אוהב.. רחל.

וזה בלתי נסבל כואב ומטלטל למה דווקא אנליזה? מי אמר? אולי cbt? לפתח קשר עם המטפל אבל לא ברמה כזאת... זה פוגע באיכות החיים שלי בכל פעם שפגישות נופלות ומתבטלות. אני לא יכולה יותר הילה

בחרת שלא להגיב להודעות שלי , גם אתה לא מבין את המשמעות שלהם? היי אני פה , אתה לא רואה ואלו היו הודעות שהביעו קושי... ובחרת לא להגיב. ואני כמו ילדה קטנה נעלבתי.

לחזור לטיפול מעדיפה ככה יש ריקנות אבל לפחות זה אותו דבר אין לי כח לטלטלות האלו

כי רצית והבעת במילים את הצורך הזה שיראו אותך ...זה לא איכס זה גבורה ואומץ והתגברות על הבושה והבריחה ....וזה הכי טבעי בעולם הרצון הזה ...אוף איתו ,אבל אודי אומר שזה טוב שהוא קיים ... :)

אודי, יצאתי בחושך כדי שלא יראו אותי אבל אז הרגשתי שמישהו עוקב אחרי והתחלתי לברוח. ברחתי והרגשתי את הנשימות שלו בעורפי כמו בסרט אימה. פתאום נעצרתי ולא הבנתי איפה אני ומה אני עושה. לא הבנתי מה קורה לי. מפחיד. הכל מתערבב מציאות ודמיון שברי חלומות וזכרונות מציאות שקשה לי להתעורר אליה ולקים אותה.

לא יודעת למה אבל מרגישה פה דחויה ולא רצויה כבר ממך....כבר כמה הודעות לא מעכשיו :(

גם אני רוצה :( משהו ממך........מצטערת. אלך בשקט ואזוז הצידה מכל מי שרע לו...שהוא יקבל יחס של חיזוק......אסור לי להתקדם? ........ אסור לי לקבל עוד משהו חוץ מזה שזה שייך לשם???????? אוף :( מבאסת התשובה שלך אליי....סליחה.

ואני אנה אוליך את כל ההמיה הגדולה הגואה בי אליך? פנים לוהטות בכפי, לא ידעתי למי הן, זרמי רעד באו משלחי רסן ועלו ודפקו ונזלו בשמורות. אני רואה – לילה עמק וכחל הולך בהרים, ארמון של בדלח צלול וצלילים כשופים רוססים ברחוק. סביבי קירות של זכוכית ובדידות בי – כסוף עד תהום. באין פתח במערה אעמד ופני לוטות באדרת... א-לי, א-לי, כיצד מטפסים בקירות של זכוכית להביא אליך את כל ההמיה הגדולה את קטב כאב הלבדיות הזה? הלא תראני בוכה ושורט את הקיר, עולה ומחליק ונופל – ועולה ונופל. י-ה אכסף יד ממרום טוב תגאל, טל ידי בידך, משכני אחריך נרוצה. "...הברכה אחת היא לך? ברכני גם אני, אבי וישא קולו ויבך..." רחל.

וואו...חנן פורת/ מול קירות של זכוכית...(כדאי להביא דברים בשם אומרם)..כמה חזק האדם מול האלוהים...שימו לב בנות, בסוף יש קרבה של בכי.

זה שיר של חנן פורת... חשבתי שהשיר הזה מוכר...:) זה שיר שקראתי מזמן ומאוד נגע בי.. ומאוד מזדהה עם המילים והתחושה.. רחל.

צריכה יד ..פוחדת . בזמן האחרון בתוך העשייה האינטנסיבית המון בלבול ...ופחד ...הפעם לא נשברת למרות כל הקולות שאני לא יכולה...אני כן. מקווה שאני לא טועה ...

את כזאת מתוקה שהיה בא לי להזמין אותך להיות חברה שלי בפייס ואני נמנעת מזה כי יודעת שחשוב לי לשמור על הגבולות אפשר להיות חברה שלך? הילה

היי הילה, את מתוקה בעצמך! ואת כבר חברה שלי כאן :-) ופה הכל הרבה יותר אמיתי מאשר בפייסבוק

היי רחל בהשאלה לשיר אני אוהב אותך לאה של צביקה פיק ואהוד מנור.... להגיד לך שמבינה אותך הכי שבעולם את הכאב והחידלון את החוסר אונים והדמעות את הטיפוס על קיר חלק כמעט ללא זיזים להיתפס בהם.... איתך הילה

שלחתי שיר שהזכיר מילים שכתבת.. שיר שפעם קראתי ונגע בי מאוד... תודה שמבינה. הרבה לא. לא מבינים למה אני כל כך נשברת ממילים שלו. למה הוא כל כך משפיע עליי. למה לעזאזל לא עוזבת. למה ממשיכה להיפגע ולהיפגע ממנו... תודה שאיתי. אני רוב חיי לבדי. גם לפעמים במציאות, אבל בעיקר בעיקר בחוויה שלי. ילדה קטנה שלא מבינה כלום.. לבדה בעולם הכל כך גדול. רחל.

עוד קצת מפה.

שהוא לא חייב לחזור שאני מסתדרת לבד

זה נכון שאת יכולה לבד ...אבל הוא שם ועוזר . זוכרת שכתבתי לך שיבוא גם הכעס ...תזכרי שהוא בסדר והוא בעדך אל תתני לכעס ואכזבה להרוס..איתך

אודי אני אמרתי לפסיכולוגית 'אני רוצה להיות פסיכולוגית וללמוד פסיכולוגיה ולעזור' . היא אמרה לי 'קודם לצאת לעבוד'. לא משנה שהיא גם נתנה לי להשאיל ממנה ספרים כדי לקרוא וקראתי המון אפילו בלי להבין מה כתוב ודמיינתי שאני כמוה.. משתייכת.. ואז אחרי כמה ניסיונות לעבוד בעבודות שונות (תוך כדי שהיו לי חרדות לכל אורך הדרך שהמטפלת אפילו לא התייחסה אליהן!!!). עזבתי עבודה נוספת שלא אהבתי להיות בה ושוב אמרתי 'אני רוצה להיות פסיכולוגית'. המטפלת חזרה ואמרה 'קודם לעבוד' ניסיתי להסביר לה שהיא לא מבינה... אבל היא השתיקה לי את הקול והכניסה שוב את ההוראה שלה 'קודם לעבוד'. ואני ויתרתי על הקול שלי ועשיתי 'כמצוותה'. ובגלל שהייתי עייפה ורציתי הקלות בחיפוש עבודה פניתי לדרך שיקומית עם ההכרה בביטוח לאומי והכל וליווי עו"ס.. אבל הלוא מה שרציתי זה להיות פסיכולוגית... אחרי ההשמה במקום עבודה שבעצם הייתי שם עובדת רגילה לכל דבר רק נתנו לי יום חופש באמצע השבוע ושעתיים פחות עבודה ביום מעובדים אחרים כי סירבתי בתוקף שיעבידו אותי במשרה מלאה! אני לא עבד של אף אחד!!!!! אז אמרתי לפסיכולוגית 'הנה אני עובדת.. אבל אני בעצם רוצה להיות פסיכולוגית' ואז היא אמרה 'אבל מה שאת עובדת זה תחום שמתאים לך. ואני הרגשתי מרומה וזועמת. היא הפעילה עליי מיניפולציה! היא ניצלה את העברות האידאליזציה והסמכות שעשיתי לה כדי לדחוף לי את האג'נדה שלה כמטפלת להוות 'סוכן סוציאלי'. מעולם לא היה אכפת לה ממני כבן אדם! שטיפה גלשתי לחייה הפרטים בכך שמצאתי פרופיל שלה בפייסבוק וראיתי תמונות של המשפחה וסיפרתי לה היא הגיבה במן ריחוק ואמרה לי לאחר מכן כשהתקשרתי בין הפגישות שהיא עסוקה עם המשפחה שלה ושלא אפריע. הרגשתי פשוט פגיעה איומה באנושיות שלי. דחויה עד לשד עצמותיי !!! בשבילי היא הייתה משמעותית. האמנתי שהיא לטובתי. שהקשר שלנו אמיתי. שתפקידה לעזור משמע תפקידה לאהוב ושתהיה לה אכפתיות אמיתית. לא לבצע עלי פרקטיקות וטכניקות והתערבויות וחארטה. היא ניפצה לי את הלב אחרי שגיליתי את השקר הזה. את התמרונים האלה ברגשות של אנשים. ואז שנאתי אותה. שנאתי אותה מאד. במקום לעשות עליי מיניפולציות מגעילות היא הייתה צריכה להסביר לי מראש מהו טיפול פסיכולוגי ולמה זה לא מתאים לי ולהציע יחד שנשקול תחום יותר מתאים ולעודד אותי וגם לשקם לי את תחושת הערך שמציאת תחום אחר שאני טובה בו לא אומר שאני פחות שווה ממנה או פחות מוצלחת ממנה. אבל היא לא יכלה לשכנע אותי בדבר כזה כי היא בעצמה הייתה פלוץ נרקיסיסטי מנופח שבאמת האמינה שהמקצוע שלה מיוחד יותר וטוב יותר והיה לה מלא אגו. כוחות אגו... ולי אין קוגניטיבית שום נחיתות ממנה. אני לא פחות חכמה ממנה!!! רק פחות כוחות אגו ויותר תסביכים על רקע נפשי.. אז היא הייתה צריכה לכבד, קודם כל לכבד (ולהגיד לי 'עבדתי קשה' בטון זחוח מתנשא זה לא מכבד. זאת צביעות), אחכ להסביר מה הסיבות ההתפתחותיות לקשיי ובטח שהייתה צריכה להיות שם הרבה יותר מחזיקה ומכילה תוך כדי השחזור.. ובקיצור כל מה שלמדתי אני יודעת היום למדתי בכוחות עצמי! אני 'ראש גדול' אבל יכולת מצומצמת ברמה התפקודית . מנסה להשתפר בזה. זהו מאבק חיי. ואני בכלל מייחלת לזכות להיות עצמאית יום אחד ולא רק שכירה, או לפחות לשלב. אם הפסיכולוגית הייתה טורחת להקשיב לי במקום רק לדחוף לי את הסמכות שלה היא גם הייתה מבינה שאני מייחלת לזה. אבל היו לי חרדות תפקודיות. מאד גבוהות. והרגשה של כובד (עד היום אגב) . היא לא הציעה שום כלים להתמודדות עם זה! אפס כלים!!! היא יכלה לעבוד איתי קוגניטיבית למשל. היא יכלה הרבה דברים. כל מה שהיא עשתה כנראה זה את הניתוח לספרציה אבל בצורה מאד לא מוכלת לא מעוכלת ומזעזעת ביותר עם פגיעות חמורות בנרקיסיזם שלי שהובילו להמון זעם בתוכי והרגשות השפלה. בקיצור זה מה שגרם לי לכעוס ככ. לקח לי שנים לעכל! ועכשיו יש אנשים אחרים שעוזרים. שאומרים לי שאין שום צורך לוותר על שאיפות וחלומות. שהכל פתוח, או לפחות הרוב. שהחיים לא חייבים להיות 'אומללות נסבלת' ו'מציאות' מתסכלת ומאכזבת של 'השלמה עם הקיים'. במקום ללמד אנשים ליזום ולגלות את כח ההשפעה שלהם! ולשאת תסכול מתי שזה לא מצליח ולהמשיך לנסות! לא בטיפול שמרושש אותך ולא משאיר כסף לחיים עצמם - בחיים האמיתיים!! היא השאירה אותי באויר בלי להסביר לי מה קורה רגשית ולהוביל אותי לעכל. היא פשוט הפקירה. הפקירה אותי לאנחות. הכל למדתי וניתחתי בכוחות עצמי לבד אחכ! בעת המבוי סתום של השחזור כאשר היא גערה בי בטונים קרים וסמכותיים לבוא לטיפול ושהיא חושבת שאני צריכה לבוא לפגישות הרגשתי פשוט שהיא 'אוייב' שמנסה לכלוא אותי... הרגשתי שאני צריכה להאבק שם בה על נפשי כבודי וחירותי. זה היה מזעזע. האדם שאמור היה להיות לטובתך הפך למישהו קר ,מנוכר, מרע ,עיוור לסבלך , היא בכלל לא הבינה איך נכון וצריך להתנהל איתי, לגשת אליי ולהתייחס אלי כדי לאפשר לי לצלוח את התופת הזו וכן להגיע לפגישות ממקום שחווה אותה כמטיבה וטובה ורוצה בטובתי. ההתעקשות שלה לתסכל נחוותה כאילו היא בעלת אטימות לב ממיתה... בקיצור זה הטיפול שהיה לי... לא חוויתי אף מטפל לאחר מכן בצורה כזאת שלילית. רק אצלה זה קרה. כי כבר לא שיחזרתי יותר בכאלה רמות. כבר לא היו לי ציפיות שווא ממטפלים לאחר מכן. למדתי לא לצפות בנאיביות. כשאין ציפיות שווא אז כבר אין מה להתרסק יותר שאתה יושב מול כיעור של מישהו אחר. גם ככה כבר לא ציפית שיהיה יפה במיוחד. אתה כבר מבין עם מה יש לך עסק. שונא שזה ככה אבל מבין. אגב, והחברה וכלליה שאתה מדבר עליהם מורכבת מככ הרבה חוסר שיוויון ופערים שרק מטומטם ינסה לטעון מול המוחלש 'תקבל את זה שככה זה' במקום להבין את הכעס. לכל אדם מגיע שנפשו הפרטית והיחודית תבוא לידי ביטוי ולא רק שיפחידו אותו 'זאת המציאות. צריך לשרוד. צריך לעבוד. צריך צריך. ' לא צריך כלום ולא חייב כלום. תעזרו לאנשים להתממש! תשנו להם את התת מודע מרע לטוב. אצלי בטיפול נתנו לי חוויה מחודשת של הרע במקום לתת טוב. את הטוב אלוהים שולח לי בחיים עצמם באופנים מפתיעים מדי פעם. כאילו הוא מבקש ממני לא לוותר. לא להתייאש. מקווה שאצליח.. בטיפול הפסיכולוגי זעקתי אליו והוא לא היה. אבא יצא מהבית ונטש לאמא מפקירה משוגעת מנוכרת ומתעלמת . ככה הם היו - אלוהים והפסיכולוגית- בטיפול ההוא. הפסיכולוגית הלכה וכבר לא חזרה. אבל אלוהים כן. ולא משנה כמה סתום ופסיכי זה נשמע - ככה אני מרגישה. עדיף להיות בעולם שיש בו אלוהים. שיש בו אמונה. בלב.

ורק בסוף כתבת על הכאב האמיתי ...הילדות שלך . מצטערת יקרה שככה סבלת תנסי להוציא את הכאב האמיתי בלי הפסיכולוגית הזו. ותודה שכתבת והוצאת כעס בלי להיות תוקפנית ...

אבל אודי לא איבדתי תקווה!!! בסוף אהיה עסוקה מדי בחיים עצמם. בא לי לכתוב 'אתה תראה!' אבל סביר להניח שלא תראה כי כבר לא ככ אגיע לפה לכתוב את הונטילציות והקיטורים שלי.... אגב אתה חביב אתה.. בתור פסיכולוג אתה כמעט אנושי ;)

עצב כל כך חזק.. עד שמצאתי את עצמי יושבת ובוכה... מתהלכת בדירתי והדמעות זולגות להן... אין לי כוחות להתמודד עם הטיפול הזה, ועם ההתנהלות של המטפל שלי. כן, אני מתמודדת עם קשיים ביום-יום, אבל ההתנהלות של המטפל שלי מול זה, מחמירה את העצב, הכאב, התסכול.. התחייבנו לטיפול, שאוכל לשלוח לו הודעות פעמיים במהלך השבוע והוא התחייב להגיב... אמררתי לו אתמול שקשה לי ורוצה לכתוב לו..ופעם שעברה כתבתי ולא ענה והאם זה אומר שיכולה לכתוב עוד פעם או שלא... והוא בתגובה עונה מה וחוסם אותי. אחרי המה הזה כבר לא מסוגלת לשתף בכלום..והוא אומר שלא נוח לו החישובים האלה, אבל זה מה שהחלטנו!!!!! ואז הוא כותב לי תסתכלי איך את מוצאת רק רע ותמיד חסר.. וזה כבר מרגיש לי כמו ביקורת.. הוא מתייחס כמו לאפס, מתעלם ממני ומהרגשות שלי, מתעלם מהצרכים שלי, מתחננת אליו שיגיד לי מילים טובות ואין, מתחננת אליו חודשים שיענה לשאלה הפשוטה אם הוא רוצה לטפל בי או שזה רק בגלל שאני ביקשתי- והוא לא עונה... ואז אומר לי שאני תמיד מחפשת את החסר... שתמיד מוצאת את הלא טוב... זה לא מגיע לי אודי. אני בן אדם טוב. לא מגיע לי שיתייחסו אליי ככה, ולא משנה מה המצב שלי... זה הולך איתי לכל מקום... מרגישה רק כמה אני דפוקה אם הוא מתייחס אליי ככה ומזלזל בי... אני לא מסוגלת. רחל.

אודי, הצלחתי לצאת מהמיטה בבקר, התקלחתי והתלבשתי הגעתי לדלת ולא יכולתי לצאת. שוב. כמה תסכול על כל המאמצים האלה שלא.נושאים פרי. בחזרה למאורה. חושך ושקט.

אני לא יודעת יקרה באמת לא יודעת . יכולה להגיד לך רק ממני שרוב הזמן אני לא מצפה אבל מופתעת כל פעם מחדש ומבינה פשוט יותר דברים שהודחקו. מביהה נה את אומרת זה מה שכתבתי לאודי האיך לומדים לעשות את זה נכון. מן הסתם חושבת שביום שאני לא אתבייש בצורך הזה ייתן לו מקום גם המינון והאיך ישתנו . כל זמן שאני במאבק עם עצמי זה כנראה יכאב ...

היי אביב, לא יודעת...נראה לי שזה ממש מסובך.. לפעמים התחושה הזו... קשה אפילו להסביר אותה במילים

תודה יקרות על התגובות החמות... אני מניחה חלום שמה שאודי התכוון זה שבתהליך גדילה נורמלי ותקין התינוק זקוק לדמות מטיבה שדואגת לצרכיו לאט לאט הוא נבדל מהם ומבין שהוא יישות בפני עצמו אבל הדמות המטיבה שם בסביבה אז הוא גדל תקין בוטח בעצמו ובסביבתו ...כשזה אננו יש המון נזקים (אנחנו מכירות את הנזקים ) אבל הצורך הוא המפתח לתיקון ולהתפתחות התקינה אם אין צורך אז יש יותר בעיות . מיכ אני לא יודעת אם אני אמיצה או לא ..אני יודעת כבר לזהות את המוקשים שעוצרים אותי הם עדין עוצרים אותי מלעשות ... לשמחתי אבא שלי הוא ז"ל כבר הרבה שנים אחרת לא יודעת איך הייתי מתמודדת ..ואמא שתיבדל לחיים ארוכים יש בה מהטוב ומהרע אני בחרתי בצורה מושכלת שאני מניחה לה כי טוב לא יצא לי מלהתיח בה את הדברים אני לא ישנה אותה. יש בי מן אהבה אלייה יחד עם כעס ושנאה וזה בסדר כי הכל רגשות נכונים ואמיתיים וככה אני זורמת איתה בן הטיפות עושה תיקון לנפשי שהיום פחות שותקת ויחד עם זה מבינה יותר.

מזדהה איתך מאוד מאוד חלום

בא לי ללבוש שרוואל צבעוני, כפכפים סגולות, וללכת לים. בא לי לצאת ולבלות ואולי גם לרקוד שוב... בא לי לשתות שוקו שוויצרי עם המון קצפת למעלה, ואז לאכול עוגת שוקולד-נוגט סופר מתוקה ומשמינה, ולבסוף לקנח בגלידת שוקולד בטעם מקופלת. בא לי לצאת לסרט, ולשבת בחושך עם בעלי, ולהחזיק איתו ידיים..ולדמיין שאנחנו לא נשואים בא לי שהוא יחזיר אותי הביתה באוטו, כמו בסרטים, ואז הוא יגיד לי שאני ממש חמודה, ושיש לי חיוך מתוק...ואז אולי נתחבק... אני לא רוצה מעבר עכשיו!!!!!!!!!!! בא לי להרגיש פרפרים בא לי שבעלי לא יהיה מתוסכל ממני, אלא שמח ומאושר... בא לי שאני ארצה ואהיה מסוגלת שנעשה את זה באמת ולא מתוך ריצוי... בא לי לשבת עם המטפלת שלי , שהיא גם סקסולוגית מוסמכת, ולהצליח לדבר איתה על.... זה כי אני כבר למעלה משנה אצלה!!! וגם כשאני מספרת משהו זה יוצא מטופש וחסר רגש!!!! בא לי שהיא תילחם עליי, ולא תוותר בא לי שהיא תעריך את השינוי שאני עוברת, שהיא תבין שקשה לי...שהיא תראה כמה שאני מפחדת: משינויים, מדיבורים על כאלה דברים, ממנה. בא לי להרגיש שלמה עם עצמי, עם הנשיות שיש בי (שאני יודעת שקיימת איפשהוא), עם הגוף הכה לא מושלם שלי. בא לי להסתכל במראה ולחייך... בא לי שיהיה לי ביטחון בעצמי... בא לי שיהיה לי ביטחון בבעלי בא לי שיהיה לי ביטחון באחרים... אוף, בא לי שיהיו לי חברות! :-(

אוהבת אותך ...

יקרה! התרגשתי!!!!! זה כל כך נקי, אמיתי!!!! כל כך משמח שהרצון שם חי, נושם, בועט!!!! והוא יצא... לוקח לו קצת זמן להתבשל... אבל הוא יצא יום אחד! רחל.

כמעט כל מה שכתבת יכול להתגשם...אז יאללה נתחיל לעבוד על זה???

היה לי יום טוב היום. זכיתי לחוויה משמעותית במחיצת אדם שמחבבת וזה עושה נעים כזה בנשמה. תודה לאל שהיה.. קצת שינוי. אחר, מיוחד. הלוואי ויחזיק לי הטוב הזה. הלוואי. שיחזיק בתוכי. שיהפוך לזכרון מהדהד. במקום הזכרונות האחרים הפוצעים הממוחזרים ומיותרים. רוצה משהו חדש. רוצה!! חדש. אחר.

כמו שאודי אומר זה גם חלק מהמציאות וגם אכזבות ונפילות... יותר משעשית משהו לנו את עושה לעצמך כשאת משליכה על המטפלת המיתולוגית את כל צרותייך וקשייך.מה שלי מפריע זה השפה התוקפנית והאלימה שלך.כן אני יודעת שלא תממשי את התיאורים האלה אבל זה צורם ..תנסי לקרוא את ההודעות האלה כאילו אני כתבתי אותם. מימה אין ספק שעברת חיים לא קלים שהשאירו הרבה נזקים כמו כולנו. יודעת שאת ממש מנסה ורוצה ולפעמים לא ממש מבינה על מה המהומה זה בסדר יקרה , אישית המון פעמים לא מבינה תהליכים מחשבות הבנות מה שעוזר לי להתמודד איתם בחיים זה לזכור שכולנו שונים .... עבורך תקשיבי למילים לי זה עוזר...ושמחה שטוב לך והלוואי וימשך .. https://www.youtube.com/watch?v=BdrlsVfo0RA

זה אומר רק 17 הודעות ולא 50... וואו מימה, לא קל לחיות בסרט שלך.

ראשית אודי תודה שאתה עונה ומתייחס בסבלנות. זה לא מובן מאליו בשבילי. איכשהו תמיד מפתיע מחדש לטובה . שנית שמתי לב שמתי שלא טוב לי מסיבה שבכלל כבר לא קשורה לטיפול ולפסיכולוגית או לפסיכולוגים אז אני יכולה לבוא לכאן ולפתוח שוב פוסט כעוס נזעק שמוחה על הפסיכולוגית והטיפול וכ... למרות שמה שהכאיב בהווה בכלל לא קשור לזה. כאילו זורק אותי להתעסקות הזאת אחורה כי שם חלה חוויה של שבר... אני חושבת שהבעיה בטיפול היתה הפגיעה הנרקיסיסטית הקשה שחויתי. כאילו כבודי נרמס שם... אבל היום היה לי יום מיוחד וטוב. יש מישהו שהפך קצת משמעותי בחיי ויש לי גם חרדת נטישה שנלוית לזה אמנם אבל היום היינו יחד והרגשתי טוב. והנה עכשיו אני פה. לא חושבת על הטיפול ההוא. לא כואבת . לא כועסת. לא מתעסקת בזה. ברגע זה ממש לא מעניין אותי. זה כאילו חוויה טובה אחרת מהווה מילאה אותי בתוכן אחר והוא כרגע יותר חזק במודעות שלי. ואני רוצה להחזיק את ההווה הזה ולהנות ממנו. גם אותו אדם משמעותי נותן לי עידוד ומסרים חיוביים ואני מרגישה לפעמים שאלוהים שלח לי אותו.. לא יודעת . הייתי זקוקה לאדם כזה בחיי עכשיו. ואני מקווה שאחרי שהוא יעזוב שהטוב שהוא נותן עכשיו ישאר בתוכי וזה יהיה הזכרון שאתעסק בו ולא שוב המטפלת הטיפול וכל העבר ההוא.. אני כן מתקדמת לאט לאט. סליחה שבדכ רק כותבת פה מתי שקשה, מתי שלמטה ורגרסיבי לי ושלילי ובוחשת אותם תכנים בלי סוף.. כרגע ממש לא בא לי לכתוב את זה וגם לא מרגישה את זה. לא עסוקה בזה. הייתה לי חוויה חיובית ויחודית מההווה היום. אני שמחה שהיה.

יש תופעות לוואי קשות של הכדור ממשיכה לתפקד ובפנים חלל גדול ריקנות אבדן הוא סימס לי שהטלפון שלו התקלקל לכן לא דיברנו יום בעבודה ממש בסדר אני מרימה פרויקט מיוחד עובדת עם דיירים סכיזופרונים על מיומנויות של טרום למידה כמו מיומנויות פונולוגיות גזירה במספריים מתיחת קווים תרגילי חשבון פשוטים הדיירים שהרבה פעמים לא משתפים פעולה הגיעו אחת הבנות צחקה היא אמרה זה מזכיר לי את הגן האמת שזאת פעם שניה שאני מנסה את זה פעם ראשונה עבדתי עם תפזורות ותרגילי חשבון גם עם בחור שכמעט ולא יוצא מהמיטה חיפשתי לזה חומרים באינטרנט ולא מצאתי זה בגלל שאני מורה לחינוך מיוחד במקצועי וזה יוצר שילוב מעניין..... מעניין יהיה לחקור את זה... היה משהו שהם גירה אותם אולי להפעיל את המוח? משהו שהם לא עושים כמעט? זה ממש מרתק אותי, האמת. קיבלתי גם פידבק מהמתאמת טיפול במקום שהיא הכינה לי קלסר מיוחד ושהיא רוצה שיהיה לזה תיעוד ושגם בהמשך יהיה אפשר לעבוד עם זה. הילה

הילה יקרה, זה מדהים.. שלמרות התחושה של החוסר כוחות שלך, את עוזרת לכאלה שחסר להם עוד יותר כוח... שמחה שלמטפל שלך היה הסבר הגיוני לזה שלא דיברתם. שהוא לא שכח או היה עסוק בדברים אחרים. שהוא דאג וחיכה, ומיד כשיכל עדכן אותך.. רחל.

לקום כל היום במיטה כמו מחלה של עצב עמוק עמוק תהום בלי תחתית. הידיים ניסו להאחז במשהו ושוב היא שקעה ראשה מתחת למים בלי אויר

אני דואגת לך.. מה שלומך? תשמרי על עצמך, טוב? ותדאגי שיהיו אנשים שישמרו עלייך כשאת תתקשי, טוב? רחל.

( הודעה ריקה) בדיוק כמו שאני מרגישה.

איתך...

מקווה שקצת טוב יותר .. שולחת חיבוקים וכוחות למלא את הריק.. תחזרי לטיפול זה יעזור לך די יקרה מספיק עם הבחינות תני לה להיות שם עבורך ...

יתקשר בבוקר ושהוא יחזור אליי התקשרתי ולא חזר זה כבר בלתי נסבל כח הדבר הזה חוסר אונים

נכון שהיום כבר ניתן לשנות??? אפשר לבחור איזה קשר מתאים לנו, מה היינו רוצות מקשר כזה.. אני לא אחת של עימותים, אבל ריחוק לפעמים לא מזיק, להפך...לא כל אחד בנוי להיות הורה לצערנו...בלשון המעטה. רציתי לשאול אני כרגע בתקופת שינויים, קצת מפחיד אבל מתרגלת, כמעט 20 קילו פחות...מחוזקת יותר, מבינה יותר, ובקשר שמתאים לי כרגע עם הוריי שמעט השתנה.....אך פוחדת להפסיק טיפול...האם נכון להשאר אפילו שיש ירידות ועליות? אפילו שנראה שכבר נאמר הכל ואין מה לחדש?? רק להחזקה, ואם זה רק להחזקה זה לא נורא? זה בסדר????? לא רוצה לשאול אותה, דנו כבר בזה, וברור שהיא תאמר שאפשר תמיד להמשיך....אבל באופן כללי יש טיפולים להחזקה? ולא תמיד לשינוי? אולי אני לא בנויה להרבה שינויים?????וניתן ככה להמשיך בלי לדון כל כך ולחפור?????? נמאס לי לחפור כבר, רוצה להיות שלמה עם מה שיש וזהו....להבין שזה מה יש, לקבל להבין שהוריי לא יכולים לתת מה שאין להם...ולמצוא חברות שיבינו ולהסתמך עליהם ולא על המטפלת.....זה אפשרי???????

לא מאמינה שהוא יחזור

הוא יחזור ...זה כבר ממש קרוב עוד יום וחצי ...יודעת מנסיון שעהיה לא פשוט ושיהיה קצת כעס. אם תצליחי לזכור שהוא שם בשבילך תתגברי על הכל ...בנתיים חיבוק שומר ומגן ..

הוא תמיד חוזר...הולך וחוזר..עוד קצת, איתך בינתיים עד ש...

אין לי מה להגיד...כלומר יש לי אבל אין לי איך...

שמחה שבאת יודעת שקשה ואין מילים ...איתך

העיקר שאת פה :) איך שאת זה בסדר...

הייתי גם השבוע בטיפול באכילה..ויצאתי די מפוצלת וחיכתה לי היד המושטת שלך ...תודה שאתה רואה. מבינה את ההגיון שמכוון והצורך הוא צורך קיומי שנולד עם עצם הולדתי..מזל שלא איבדתי את היכולת ..אבל היותר נורא מהצורך הוא שכל אחד מחלקיי למד לפעול בדרך אחרת למילוי הצורך..מריצוי ,וולגריות,מניפולציות ועוד ...אין לי מושג קלוש איך ניראים בדרך נכונה ...ואיך לא להפוך לאובססיבית שיראו אותי ...תודה שאתה שותף למסע שלי האמת בורכתי באנשים מדהימים במסע הזה ואודי אתה בהחלט אחד מהם .

מחפשת מסתור לנפשי המפוצלת עייפה .. מפוחדת ...צילי גילי ואני .

מדוע אתה חושב ככה. אני מרגישה שאני לא מצפה יותר לכלום כמו שלא מצפים מאבנים בבית קברות שיקומו,יגיבו וכו' וזה כואב בדיוק כמו להיזכר באדם קרוב ואהוב שהלך לעולמו. לבוא לבכות ליד האבן ולהמשיך בדרך. "מה נשמע?" "כרגיל הכל בסדר,עובדים.איך אתם?" "אותו דבר ללא שינוי." "בהצלחה" ולסמן "V" שקיימתי מצוות כיבוד הורים כאשר התעניינתי בשלומם... ולחיות עם זה את החיים משלי. יש רגעים שהכאב מטורף,יש זמנים שאני עסוקה ועמוסה...אבל אלו הם בהחלט חיים עם בית קברות מעדורת כיס בלב... חלום

וואוו איזה כייף שאת כאן .רק חבל שזה בגלל עצבות השיח איתך חסר לי . מבינה אותך הכי בעולם ותודה על החיבוק והיד המושטת שולחת חזרה חיבוק עוטף . הצורך הוא צורך קיומי כמעט כמו חוש ריח או ראייה . הצורך שיראו אותנו חשוב להתפתחות שלנו . לא בהכרח דווקא ההורה שלא רואה כי אם בכלל.

אני חושבת שמבינה אותך:כאשר היינו ילדים קטנים צומת הלב,אהבה ואמפתיה מצד ההורים היו בשבילינו צרכים קיומיים...לכן אנחנו עד היום כל אחת במינון שלה מחפשות תוקף לחוויה הקיומית שלנו...כי פשוט מבחינה פסיכולוגית לא אפשרו לנו להיוולד...היום הצורך "שיראו אותנו" נשאר...שאילה עד כמה אנחנו רוצות ומסוגלות להראות באמת העירומה שלנו...ועד כמה הסביבה מוכנה למראות שכאלה...את מבינה?

איך חיים עם הצורך הזה בשלום? לפעמים אני מרגישה שלא משנה כמה אתאמץ, וכמה אימא שלי תשתדל מצידה ..אין את החיבור הזה, שמאפשר שיחות נפש וביטחון אמיתי ואז אני תמיד "מחפשת את זה בחוץ", אצל המורה בבית ספר, בעבודה, בטיפול... תמיד מחפשת שיאהבו אותי וידאגו לי ורוצה להרגיש הילדה הקטנה איך מצליחים לחיות כך ולא ליפול ושלא יכאב הלב?

שקיים סוג חיים שנופלים בהם ואין בהם כאב לב בעולם הזה?.. ודרך הגב,מרגע שאנחנו גדלים קצת אנו ממלאים את עצמינו מהרבה מקורות:מורות,חברות\ים,זוגיות,טיפול ועוד.זה לא יכול להיות שקשר אחד מושלם ימלא את כל צרכינו הרגשיים עד הסוף.זה קורה לכולם.דבר אחר זה לשפר את קשר עם אימא אם אפשר-תמיד יש מקום להתקדם.מקנאה בך קצת שאימך משתדלת.ונדמה מותר להרגיש ילדות קטנות בתנאי שאנחנו יכולות להיות ילדות גדולות כשצריך.אדם בריא אוהב שדואגים לו ואוהבים אותו וגם לדאוג ולאהוב.השאילה היא במינון. חלום חלום

יום ראשון שבוע חדש אבל קשה כל כך כי אני רוצה להתחבא וכל כך פוחדת.

מבינה שקשה..אם תתחבאי איש לא יראה אותך, קומי כמו שכתבת ותני לאנשים מסביבך לעזור. איתך

אתמול שיחה בטלפון . התקשרתי כמעט לא מספרת לה כלום על חיי בטח לא על הטיפול או תהליכים שעושה. אומרת לה שצריכה לנקות פינה בבית שהזנחתי הרבה זמן . מסבירה לי איך לנקות.אני עונה לה שזה ברמות הזנחה שזה חייב ניקיון יסודי ..פתאום מטיחה בי מילים ששמעתי כל חיי ."את לא מקשיבה אף פעם לא הקשבת לי"הפעם לא שתקתי אמרתי לה שהיא זאת שלא מקשיבה שכל חיי טיפטפה לי שאני לא מקשיבה ושמה שאני אומרת /חושבת /יודעת לא נכון ומוטעה .רק הדרך שלה נכונה ..כמובן שהשיחה נסתיימה עם הרגשה מגעילה ..ויותר גרוע זהו פוחדת לנסות החלקים ההרסניים כל כך כאן ..צועקים בתוכי שאני לא יכולה שאין לי זכות לרצות היום מה שלא עשיתי אז שצריך להשלים עם המציאות שאני אדם לא בריא פיזית ונפשית ושחלומות זה לאנשים חכמים שיכולים ...אוףףףף יודעת שזה התניות מאז הפחד עצום ...פשוט מותשת ..לא יודעת למה אני ממשיכה להתקשר לתת כבוד למי שמעולם לא כיבד אותי ....וככ רציתי לצעוק לה את מעולם לא שמעת וכשבכיתי כי אבא הכאיב את צעקת והכאת שאני אשתוק...שונאת אותם אלוהים יודע כמה שאני שונאת אותם . ובכל פעם מנסה שהיא תראה אותי שהיא תאהב זה ככ פטטי זה ככ אבוד וחסר תקווה ..אבל מנסה אמרנו צורך ....

הצורך מול המציאות...ומציאות שלנו פנימית מול שקט שאנחנו שומרות עליו במחיר כל כך יקר... שולחת לך חיבוק חם אם מתאים לך. גם אני עצובה בזמן אחרון... חלום

אביבוש..קשה כלכך, ואת כזו אמיצה!!!!! שיתוף אמיץ וכנה ובכלל, מחזקת אותך..היום את אחרת, חישבי איזה קשר היית רוצה עם הורייך ועד כמה מתאים לך להתקרב, היום את חזקה כבר לא ילדה קטנה!!!! תזכרי זאת. אוהבת ומחזקת המון, חיבוק אם מתאים, מיכל. וחלום, איזו מקסימה שהופעת ואת מחזקת :) באמת חשבתי לעצמי מה איתך, אני כבר לא נכנסת לפורם ההוא הישן...

האם כולם צריכים את אותם גבולות? לא ייתכן שאנשים שונים זקוקים לגבולות שונים?? בטיפול פסיכולוגי כמובן שלא יכבדו שוני שכזה והקליניקה היא בבחינת מיטת סדום למטופל. יצאתי מטיפול פסיכולוגי של 3 שנים עם טראומה חדשה זעזוע. יותר מודעות אמנם אך כל הסימפטומים עדיין שם... הם לא עזרו לי!!! הם לקחו מכספי בלי שום קשר למה שסיפקו חזרה. הם עשו צחוק מנפשי ופגעו בצלם האנוש שלי. הכל בשביל 'לאלף' אותי ללכת לעבוד.

סליחה על כל הדרמטיות הזאת.. כשאני בפכחון מאיזה מדרון רגשי ש'משתחזר לו' אז אני מבינה כמה אין פרופורציות בין החוויות 'הנזעקות' שלי לגירויים שכביכול עוררו אותם. היו רגעים בטיפול שבאמת הרגשתי ככה 'נרצחת מנטאלית' במובן שם נרצחת לי התקווה. זה הרגיש ככה. אבל בכאן ועכשיו זה לא חייב להיות ככה בכלל.

שלום, עד לפני 7 חודשים הייתי אשה נורמטיבית: נשואה+3 ואקדמאית. בעקבות מקרה שעברתי בעבודה חדשה לאחר הסבה מקצועית שבה השקעתי לא מעט זמן וכסף, אני נמצאת מזה כ- 7 חודשים בדיכאון עמוק. נכון להיום, אני מטופלת ב-3 תרופות שונות נוגדות דיכאון, נמצאת במעקב קבוע אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. אני נמנעת מכל מפגש חברתי בגלל שאני לא רוצה לשמוע איך אנשים אחרים מצליחים בחיים ונהנים ומסתגרת רוב הזמן בבית, כי רק כאן אני מרגישה בטוחה. אפילו בעלי כבר מיואש ממני כי הוא מרגיש שהוא צריך לתרץ בכל פעם למה אני לא מגיעה איתו למפגשים משפחתיים והוא נתון ללחץ מצד הוריו שלא מבינים את מצבי, וזה כמובן בנוסף ללחץ הכלכלי שמופעל עליו מאחר והוא המפרנס היחיד כרגע את כולנו והוריו כנראה מפעילים עליו לחץ נוסף בכיוון הכלכלי. מה אפשר לעשות כדי לצאת מזה מעבר למה שאני עושה כרגע? אני לא יכולה לצאת לעבוד כרגע בגלל שסף הריכוז שלי הוא אפסי וכך גם הביטחון העצמי. בעקבות חוסר-היכולת שלי לתפקד בכלל ולעבוד, מצבנו הכלכלי מדרדר. אני מאוד מיואשת מאוד מזה שאני לא מצליחה למצוא את עצמי ומזה שהרוב לא מבינים אותי ומהלחץ שמופעל עליי. תודה מראש

שלום לך זה זה סיפור ארוך ומורכב אבל הייאוש עולה על גדותיו ואני רוצה לפרוק את זה פה יש לי אח בן 18 מאז שאני זוכרת את עצמי ואותו אני בת (23) הוא תמיד עשה לנו בעיות אפילו משהיה בגן הוא ילד מאובחן כ היפראקטיבי עם בעיות התנהגותיות בגיל 10 נפגע בתאונה באופנוע ים שהתנגש לו בראש והוא אושפז בבית חולים לשבוע מה שגרם לו להיות עוד יותר עצבני ובעייתי לאחר התאונה ,הוא סיים את לימודיו בכיתה ט לאחר אינספור בעיות שהתישו את הוריי ואת צוות המורים מאז הוא התדרדר עוד יותר כרגע כבר שנה הוא עבר כל גבול הוא מעשן חשיש פעם שמעתי עליו שהוא מוכר סמים לסוחרים ואז הוא הפסיק באותו יום שמלאו לו 18 שנה הוא ישר עשה חשבון בנק והוציא שני פלאפונים מהחברה ומכר אותם וכרגע הוא חייב תשלומים לחברה ולא מזיז לו אמא שלי כל הזמן בוכה אבא שלי במצב נפשי על הפנים הוא כל הזמן בדיכאון והוא כבר הרים ידיים הוא כבר לא מתייחס אליו אני כל הזמן מוטרדת ודואגת לעתידו אני מתקשרת אליו בלילות להתחנן שיילך הביתה מוקדם כיוון שאני יודעת שבשעות מאוחרות יש רק צרות אנחנו בית פשוט הוריי לא יכולים עליו הוא כל הזמן עצבני מקלל אלים אני נשואה ואם לתינוקת וזה מעייף אותי הידיעה עצמה שהוריי נמצאים בחיים כלכך קשים אתמול יצאנו לטיול עם לינה לקחנו אותו עם אח הקטן שלי ואמא הוא כל הזמן התעמת עם בעלי עד שזה הגיע לאלימות ועזבנו עם אכזבה גדולה במקום לשמוח חזרנו מהטיול עם בכי ועצבים וחשק ירוד הוא כל הזמן עסוק בלבקש כסף והוא מבזבז סכומים גדולים אם יש לו 1000 שקל או שקל אחד ביד זה אותו דבר הוא מבזבז בלי מעצורים אני לא יודעת אם להאשים גם את אבי שהרים ידיים ולא מוכן להיות קצת יותר סבלני הוא אפילו לא מתקשר אליו והוא כל הזמן מתעמת איתו ולא מוכן לתת לו כסף אני תמיד אומרת לו להיות סבלני כלפיו למרות כל הטעויות כך שהטעויות לא יגדלו אבל הוא מסרב הוא כל הזמן אומר לא איכפת לי ממנו כבר נמאס לי , אחי כל הזמן מחוץ לבית בחברת אנשים שהם לא משהו שרק מדרדרים אותו יותר הוא כל הזמן טוען שאבא שלי קמצן ושהוא שונא אותו וזה גורם לי לצער לשמוע דברים כאלה שלום בית אין בכלל כך שאני נמנעת ללכת אצל ההורים שלי כי האווירה לא נוחה ומלחיצה אמא שלי הכי מסקנה היא סופגת הכל , כשאחי היה יותר צעיר הוצע לו ליטול תרופת ריטלין אך הוא מסרב בתוקף עד עכשיו לקבל תרופה זו , הוא כל הזמן עצבני הוא כל הזמן מתעמת עם ההורים הצעתי לאבא שלי שיבלה איתו ויצא איתו לזמן איכות ושימלא לו את זמנו הפנוי ויתקרב אליו כל אולי יוכל לשלוט עליו יותר ולתת לו לחבב אותו וכך יוכל להתנתק מהחברה הרעה שסובבת אותו אל אבא שלי למערי טיפוס שלא אוהב בילויים ולא מוכן להשקיע מזמנו ומכספו הוא כל הזמן חוזר על אותן דברים שילך לעבוד אני לא חייב כלום לאף אחד אנחנו עייפים נפשית עד אין לתאר אני כותבת ובוכה בו זמנית אני לא יכולה לא לדאוג לו כיוון שהוא אח שלי ואני גם עם תסכול עצום שכל דרך אפשרית לא עזרה הוא לא רוצה לעבוד קשה לו לבנות יחסים בריאים והוא רק רוצה כסף ובעיות לפעמים אני מאחלת לו להיכנס לכלא רק שננוח קצת והוא ייקח פסק זמן ויתאפס על עצמו ויעריך מה זה משפחה ומה זה להיות מרוחק ושיישלם על טעויותיו מה שהכי מטריד אותי שההורים שלי יכרסו בסוף ושהוא ימשיך להסתבך ויסבך אותנו מה עושים ???

שלום אודי, רציתי לשאול - אחרי שאני מקבל הרבה קלטות היפנוטיות (דרך פסיכולוג מהפנט לדוגמה) - יש דרך, שבטווח הרחוק לא לשמוע כל הקלטה כל פעם מחדש בשביל להגיע למצב שהקלטת אמורה להביא אותי? לדוגמא לטיפול בהשמנה, יש הרבה סוגים של קלטות שאפשר להקליט (גמילה משוקולד, גמילה מסוכר, רעב, לאכול לאט ואני בטוח שלא צריך לספר לך....) - יש דרך לקצר את זה לקלטת אחת? או פחות קלטות? שבסה"כ יהיו בזמן קצר יותר מכל הקלטות ביחד ויהיו באותה יעילות? תודה.

זה קלטות קנויות ואין ממש את מי לשאול. אני שואל כי עברה לי בראש האפשרות לפנות למטפל שיקליט בשביל קלטות קצרות יותר, השאלה אם זה יבוא על חשבון יעילות ואם זה בכלל אפשרי לקצר משמעותית.

מה שלומך אודי יקר?.. אני רוצה לשאול אותך משהו שממש חשוב לי, ואשמח לתשובה. אני מרגישה שמבחינת עצמי- הצלחתי להגיע למקום בטיפול ששיתפתי את המטפל שלי בכל הדברים המשמעותיים שהיו בחיים שלי. היינו קרובים, היינו רחוקים, וכרגע בינינו קשר - הוא לא קרוב ורגשי מידיי, וגם לא רחוק. משהו באמצע. ואני רוצה להישאר במקום הזה. שנסתכל רק על מה שקורה בחיים שלי ואיך מקדמת אותם. בלי קשר לקשר בינינו. שאלמד את עצמי לא לצפות ממנו לכלום - לא למילים טובות, או עידוד וחיזוק, (חיבוק - זה לא משהו קונקרטי בכלל בינינו..מדברת רק על מילים ותוכן..), כי זה בכלל לא ה-ISSUE. שגם אם יהיה חסר - זה לא יזיז לי. כי דיברתי על זה שוב ושוב (ושוב) ולא השתנה כלום. ואני כבר למדתי לעשות את זה תקופה ארוכה. שהקשר יהיה כמו שבאה לרופא טוב ומדברת איתו. כן, יש קשר קרוב. אבל לא מידיי. זה נכון אודי? להתנהל ככה בטיפול? מה אתה חושב? ואם לא - אז מה כן???? להתחנן שוב ושוב למשהו שהוא לא מחזק אותי? להרגיש חסרה?? לכעוס ולכאוב שזה ככה? להיזכר באבא ואמא - שהיו גם כך, כמו שהוא היום איתי? וזה לא משהו בי שגרם להורים שלי להתנהג ככה אליי - זה עם כל הילדים במשפחה שלי... אודי - מה אתה אומר??? רחל.

הי אודי, משהו נאטם וחושק שפתיים. אולי באמת הפחד מלהרגיש כמו שאמרת. כשהכל כואב אני מניחה שמפחיד לפתוח עוד ערוץ והנטייה היא להחזיק חזק. תודה שאתה צועד איתי בצעדים קטנים ותורם לי. שירה

גם לי הציק מאוד המוות ל..... אבל פחדתי לכתוב כי פעם כתבתי ומאז אני חווה נקמנות וזה כואב לי מאוד בסך הכל זה קשה עם זה

אני מבולבלת מבינה שהיא הכתובת ולא אתה... אבל עדיין...רוצה להתרחק ממנה קצת..

קשה לי. אני שומרת על עצמי ממש. אבל זה לא קל. מה יהיה? אני מפחדת שלעולם לא נצליח להוציא את כולנו מהבוץ...זה הרבה חלקים להוציא.

לא מאבדים תקווה ..זוכרת ארגז הכלים שלך כבר ראית שאפשר לחשוב אחרת ... ואת מסכימה שאני אנסח איתך אחרת ... עוד מעט סופ"ש , קשה לי לבד בסופ"ש מקווה ומאמינה שהסופ"ש יהיה נעים ונחמד. אני אתקשר לחברה ואני יהיה במקום שיהיה לי נחמד. אם לא אצליח ואשאר בבית לבד אנצל את הזמן לעשות דברים שמזמן רציתי לעשות ולא יצא לי ...חנה סומכת עלייך שבסוף הסופ"ש יהיה הכי מוצלח בעולם .... https://www.youtube.com/watch?v=t5m31BjDkb8

בטעות תגובתי לחנה ניכתבה כאן קבלי התנצלותי ...וגאה בך שאת שומרת את תצליחי מאמינה לך...בשבת אם יהיה קשה כנסי לכאן ותזכרי שאנחנו איתך כולנו גם שחופש גם שאין כאן איש ...

משהו בסופש גורם לי להרגשה רעה כל פעם מחדש. אין לי כוח. שוב שבת, שוב לחפש איפה ועם מי להיות. איזה מין חיים אלו??? אודי, אתה היית מוכן לזה? אתה יודע מה עלה לי בראש קודם? הלכתי ברחוב וחשבתי שהלוואי ורכב ידרוס אותי ואהיה בבית חולים בשבת..נמאס לי כבר לבכות מהחיים הדפוקים האלה.

הגבתי לך בטעות אצל רוני בהודעה על סופ"ש קבלי התנצלותי ...חיבוק ענק

היא אמרה שהגוף עייף מהדיכאון אז זה בא בהפוך היא אמרה שהכל כל כך תואם לפוסט טראומה ולפגיעה המינית הפרעות אכילה אכילה לילית קושי להרגיע את עצמי היא גם שינתה לי את המינונים זה עלה לי הרבה כסף.... אבל לא מוכנה לוותר על הרופאה שלי היא הכי הכי מבינה אותי זה גם קשור לילדים.... עדיין לא מרגישה טוב כמה בכיתי היום

תודה שאת חושבת עלינו ושולחת כוחות. אני בשיגרה לא פשוטה ולומד לגייס עזרה ולא רק מבני משפחה. לפעמים עזרה בשכר עדיפה כי היא עניינית יותר ובלי משקעים. אנחנו נהיה בסדר וגם את תהיי!!! אורי

אני בטוחה בזה . סומכת עלייך .. ויודעת שגם אני בסוף יהיה בסדר אין דרך אחרת ..זה עניין של בחירה. שבת טובה ורגועה .