פורום פסיכולוגיה קלינית

תודה שהגבתן שאתם רואים אותי...חזרתי כדי לומר תודה וברור שאתם צודקים, גם אתה אודי....חזרתי כדי לקרוא תגובות ולענות...בנתיים גם עם המטפלת לא אפגש השבוע...צריכה קצת להתרחק (לא בורחת) חושבת קצת..מותר גם להתרחק לדעתי...אני חושבת שאולי לפעמים זה רצוי אפילו שכרגע מרגישה קצת לא שייכת לפה.....אודי, אני צריכה לחשוב על מה שהציעה לי....האם בכלל מתאים לי להכנס למערבולת דווקא שטוב לי? אני רוצה להנות מהטוב ולא להכנס שוב לסחרור, לחרדה...פשוט לנוח...אז בנתיים לא אמרתי לה שאני מתרחקת כמו שכאן אמרתי, פשוט הודעתי שלא אוכל לבוא השבוע...צריכה את הספייס...ואני חושבת שאולי אשמור לי את המקום הזה בלב כשאוכל להרגיש שיש לי פה מקום ושאפשר שוב להצטרף...אוקי? לא בורחת. להתראות.

תעשי את מה שהכי נכון לך כרגע. רק רוצה להגיד לך שתהי חסרה לי פה. אני אישית למדתי כמה דברים חשובים מהתמודדות שלך והנוכחות שלך כאן תמיד נעימה((-: חלום,בחיבה

וקשורים למטפל/ת - האם רמת התפקוד שלכם היא כזאת שאתם מסוגלים לעבוד ולממן את הטיפול בכוחות עצמכם? תודה למשיבים/ות

היי מימה, אני הולכת פעמיים בשבוע לטיפול.. ההורים שלי כרגע עוזרים לי עם 4 פגישות בחודש.. ואני משלמת על 4 פגישות הנוספות בעצמי.. קורעת את התחת בעבודה, אבל לדעתי זה שווה

היי אני לא רובצת אני מטפלת בעצמי נאבקת על טיב חיי ... אני עובדת מן הסתם זה קשה להחזיק טיפול זה לא פשוט ולא זול אבל מהרגע שהבנתי שזה הדבר הכי חשוב עבורי ועבור משפחתי זה פשוט לפני הכל ... תמיד אפשר למצוא טיפולים מוזלים בציבורי ..אני אישית לא חיפשתי יוקרה או מטפל מפורסם ..חיפשתי בן אדם . מימה הייתי בטוחה שתוך חודשיים שלושה אני מסיימת טיפול ..הרי אני אדם בריא , עובד, מתפקד ....האמת נזרקה לי בפנים כואבת ומטלטלת.... אבל זה שווה כל הוצאה ...תבדקי עם עצמך מה את יכולה להוציא ותחפשי מקומות זולים יותר... מאמינה בך שאת יכולה ...כמו אותה פסיכאטרית :) כשהתלמיד מוכן המורה מגיע .

אני לא בטיפול דינאמי באופן אישי לי אין אפשרות לשלם עבור טיפול שבועי, אז הייתי מגיעה לטיפול פעם בשבועיים. ומאז שהתחלתי טיפול לא יצאנו לאף נופש משפחתי, ואנחנו מחושבים ומשתדלים להיות מאוזנים כלכלית. ואני עובדת במשרה מלאה, ללא קשר לטיפול.

אודי שוב באותו עניין. מן הסתם זה מעסיק את כולנו וכל אחת מגיבה אחרת אבל הרצון הכללי זה שתראה אותנו ..ההזדקקות הזאת שהמבוגר האחראי יראה .. מבינה מאיפה זה מגיעה אצלי ואת הבור הענק ששם. מבינה גם בתוך הפצלים שלי איך כל אחד מהם מגיב. אבל התגובות האלה מסבכות לי את החיים פעם אחר פעם ..כי אני לא בת חמש ולא בת 16 . האם יש דרך נכונה שבה אדם נורמטיבי שלא נפגע מתמודד עם הצורך הזה שיראו אותו. יודעת שהמודעות זה חצי עבודה וכבר מצאתי מקומות שאני מצליחה להתגבר על הדפוסים אבל עדין נראה לי שאם אדע ואבין לאיזה מודל להתכוונן מודל בריא אז אוכל ל"תקן" את עצמי .

מורכב לי מאוד ...מבינה עד כמה זה היה קצה הקרחון הכתיבה הכללית הזו... זה לא יגמר אף פעם הצורך להרוס בכל פעם שטוב... וזה דוגמא לאחלה פיצול ..כשהאמת אני צריכה יד לעבור את הימים האלה.

רציתי לכתוב לך השבוע שאת חסרה והחלטתי שיש בך את הכוחות לכתוב כשנכון לך ..האמת שחשבתי שאת לא כותבת כי התקופה טובה יותר שיש לך את השקט המבורך. הצטערתי לקרוא אותך שאת חסרת אנרגיות מקווה שהסופ"ש נתן קצת כוחות... תודה על המילים המחזקות את כזו מתוקה וחכמה אין כמוך באמת.

את יודעת ? כשאני קוראת את מילותייך לאנשים פה, לפעמים אני מדמה אותך כמו פייה רכה עם מקל קסמים שנוגע בעדינות במקומות הנכונים.. נגיעות עדינות מרחפות .. נוגע לא נוגע כזה... היתה תקופה ארוכה טובה.. במהלך השבוע וחצי האחרונים ,היה נורא.. אבל איכשהו אמא צביה עשתה משהו... (?) ושוב מרגיש לי יש נעים בלב.. תודה לך יקרה, במבי.

אז ממש אבל ממש כבדה אין סיכוי לרחף :) קראתי אותך שם והגבתי לך אבל מהטלפון לא בטוח יקלט ..אז שתדעי שמבינה אותך הכי הכי בעולם ואת בסדר .עברת חיים לא פשוטים שהשאירו בך ניתוקים אבל יקרה את זוכרת בזכותך ניתקתי אותה מהוואטספ גם את זה ...ממש אסון אובססיבי ויוצר בורות שקשה לצאת מהם הייתי שם אני יודעת .

https://www.youtube.com/watch?v=w4u8QRlqlVs הקשבתי לו בסוף השבוע ולא יכולתי שלא לחשוב עלייך ... "וזה יבוא, אתה תראה הידיים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל זה יבוא, כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו" אני איתך יקרה מחכה שיעבור ...הכי בעולם מבינה את הקושי שבהצלחה את הפחד המשתק לעשות ולהצליח להתמיד עבורך עבור עצמי. והרצון שיראו אותי גם שטוב מבלי שאבקש שיבינו שגם בחוזק אני עדין קטנה ומפוחדת...אני רואה אותך וכך גם כולם כאן.

מצטערת מאוד מאוד!! לא התכוונתי לפגוע בך......את צודקת מרגישה כל כך קטנה ומפוחדת למרות שהיא חושבת שאני כבר לא :( ולמרות שפגעתי בך את כל כך מבינה, את פשוט אמיצה...מרגישה שהאומץ שלי בורח כרגע, זקוקה לחשוב על כל מיני דברים שעוברת, תודה שאת כזו מקסימה ומבינה!! חזרתי כדי לקרוא תגובות ולהגיב. תודה ואולי יום אחד זה יקרה..שיר מקסים!!!!! תודה.

לא פגעת בי ..את לא מבינה עד כמה אני ואת דומות ...את שיקפת לי כל כך הרבה דברים בצורך הזה שנראה אותך בהרגשה שלא מבינים אותך בבריחה ..אני חושבת שכאן זה המקום הראשון שאני לא בורחת אני לומדת . גם אצלה אני בורחת בלי סוף ...מנסה להבין כל כך הרבה דברים. אני חושבת שזה שעור טוב עבור שתיינו יש הרבה מה ללמוד ולהבין . המקומות האלה הם אחלה מקומות לצמיחה ...שמחה שעברת את הגל הזה ..

טוק טוק...אני כאן מחכה לך זוכרת ... לקחת כבר המון זמן שם בפנים ...אני מתגעגעת . שולחת יד לעזור לך לצאת או לפחות יד חזרה ...

כן בפנים ..., הכל סגר אותי פנימה. חנוקה. אבל עדיף ככה אין עולם אמיתי בחוץ. ככה לא יפגעו בי. לא היא ששכחה שאני קיימת ,לא אודי שבחר להתעלם מהודעותי ולא עצמי. תודה ששאלת.

אותך..אבל מי שצריכה להתקשר זאת את אחרת זה לא יהיה מרצונך..אמרתי לך שהמבחנים האלה לא בריאים ..תתקשרי אלייה תגלי שהיא שם עבורך, אבל כן את צריכה להיות מוכנה להפתח להתחייב לטיפול אומר לעבוד. ואודי ...אודי ענה לךעל השאלה למה ? (ואני לא כאן להצדיק או לא ) וזה בסדר לכעוס ולהפגע . השאלה מה עושים עם זה לא נראה לי שטוב שם בפנים..או מוגן. כי אם לא תפגעי מהרוח בחוץ לא תרגישי גם את השמש ובפנים אני בטוחה שאת יודעת לפגוע בעצמך נהדר בלי עזרה ...שימרי עלייך את חשובה ויקרה .

היי אודי, הטיפול אצלה נגמר, ולא אשוב אליה יותר ובא לי לכתוב כאן שאני שונאת אותה, אבל אתה יודע שזה לא נכון ובטח ייקח לי זמן להתגבר, אבל זה יקרה בסוף. אני חושבת שהיא שגתה, ובמקום להתקרב היא בחורה להתרחק, ובאמת שהצטרכתי אותה. חשבתי לחפש הפעם מטפל גבר (אני לא אומרת את זה כי אני כותבת לך) לנשים אני תמיד נקשרת ורואה בהן דמות אימהית, ולמטפל גבר יש פחות סיכוי שאקשר. (למרות שלא נראה לי שבעלי יסכים) אני מקווה שאני אהיה בסדר בלעדיה...

בלי מילים ..רק להגיד קראתי וליבי איתך ...

מיקה יקרה, את יודעת שכדאי לדבר איתה על זה..נכון? על תחושת הריחוק, אולי אני לא האדם הנכון כרגע להגיב כי קצת הסתבכתי בעצמי, אבל את זו שהזכרת לי, שהחזרתי אותך לטיפול...וגם אם תחליטי שאתן נפרדות תפרדו בשלבים טוב? דברו על כך, אל תתרחקו...חושבת עלייך....להתראות בנתיים, מ.

שומעת שקרה משהו ביניכן שערער אותך וגרם לך להרגיש שנאה כלפי ומטפלת שלך.אני יכולה להבין את המקום הזה כי כאשר טיפה לא מדויקים כלפינו האדמה מתחת לרגליים שלנו מתחילה לרעוד חזק ולשאוב אותנו לתוך תהום...אני בטוחה שאף אחד לא יכול להיות מדויק למישהו ב100% לכן לפעמים שווה ללבן את העניינים,להחזיר את האדמה מתחת לרגליים ולהמשיך למרות הכל...את יודעת לפעמים דווקא ברגעים הטרופים האלה אם מחפשים חזק אפשר למצוא פיסת אדמה משלך שתאפשר לצלוח ולהמשיך.אישית לא הייתי מפסידה אפשרות ללמוד ולהמשיך קשר שחשוב לי.הכי חשוב שנצליח לקבל החלטות שקולות שהכי מתאימות לנו... חלום,בחיבוק(אם מתאים לך)

אבל אני לא יכולה יותר אני נפגעת מהתשובות החותכות שלה ומרגישה מטופשת ונזקקת מולה.

הגעתי למסקנה שאני לא אשתוק בחיים אז אתה מוזמן למחוק את הניק שלי מפה לפני שאני אתחיל שוב

לא נראה לי שאודי התכוון שתשתקי...גם לא אני...מצטערת אם פגעתי בך :( פשוט תמתני זה הכל..לנסות למתן את המינונים גם כשקשה.... איתך, מ.

מקובל.

אודי, שוב ניסיתי לצאת. רציתי לנסות להגיע לפגישה עם המטפל. החלטתי לצאת למרות שאני לא מרגישה טוב ונראית זוועה. פתחתי את הדלת ושמעתי אותו. הוא אורב לי. בקושי הצלחתי לסגור את הדלת. אסור לי לצאת עד שיעלם. מה אעשה אם לא ילך? ידעתי שאסור לי לצאת מכאן. אני פוחדת. שירה

לא מזמן ראיתי סרט שנקרא 'מאחורי הדלת' על אישה שסוחבת טראומות מוקדמות בחייה.. הכותרת שלך הזכירה לי.. תרגישי טוב.

תודה בנות יקרות.. ובלי קשר אליי, אני קוראת את כולכן גם אם לא מתייחסת לצערי. דיברנו בטלפון שיחה לא קצרה וקצת נרגעתי. ברור לי שהיא לא מעיפה אותי.. היא הצטערה אם נפגעתי ממנה, שאלית למה מאיפה היא הביאה את זה פתאום, ענתה שזו אני זו שמביאה את זה.. זה נכון. משו קורה כבר זמן מה ושתינו חוות את זה. אמרה שניפגש בשני ונמשיך ךדבר על זה. נקשרתי אליה וזה קשה, אבל יודעת שהיא לטובתי. אודי וכולם, סליחה על ההצפה! שבת שלום ולילה טוב!

כמה אפשר לבכות ביום אחד? בכיתי לאישה יקרה לי, בכיתי לרופא (רופא רגיל..) ורק לאיש המטפל שלי רציתי לבכות.. ושיהיה שם. ויישאר שם. רחל.

אני יכולה להגיד שאני אוהבת אותך?? (פרצוף מבויש?) רחל.

גם אני אוהבת אותך. חיבוק ושבוע נפלא :)

צריכה עזרה בלאסוף את כולי. התפזרתי. וחלק נעלמו.

רגע לפני ההתנתקות מהגוף רגע לפני מסע ההרס קחי נשימה נסי להרגע אל תחליטי מתוך פגיעה חבקי את גופך..... מקודש אליכן ולכל מי שמר גישה שזה נוגע בה הילה

אודי, קצת מחוסרת אנרגיות.. קוראת, אך קצת מתקשה לכתוב.. מתגעגעת אליך, מאוד. במהלך השבוע שחלף (משני שעבר) חטפתי משבר אמון רציני מאמא צביה.. הרגשתי כאילו היא בגדה בי.. ופתאום חלחלה בתוכי הידיעה (?) מחשבה(?) עד כמה שהאנליזה הזו מסוכנת עבורי.. פתאום הבנתי עד כמה שההשפעה של אמא צביה עלי מטורפת.. פתאום הבנתי עד כמה שאני תלויה באיזה סמס אחד שתשלח/לא תשלח וההשפעה העצומה של הרגשות שלי בייחס לזה שמשפיע מיד בכל המעגלים בחיי.. אודי, אנליזה באמת מסוכנת או שזו רק ההרגשה שלי ? שמעת על אסונות שהתרחשו בעקבות אנליזה ? מתגעגעת אליך.. שלך-במבי. כמעט בכל יום כשהגעתי אליה

https://www.youtube.com/watch?v=8rT-WrFO_dY הכי טוב שאני יכולה . מצטערת שלא הצלחתי להסביר ..חבל רק שזה גרם לכזה סחרור ... באמת שלא התכוונתי לפגוע באיש

אין לי כוח לקבוצה ולעוד אנשים.. מצטערת יש לי מספיק בעיות משלי, לא רוצה עוד אתה יודע מה הבעיה?, שמה שמתארים םש, לא רחוק ממה שאני רמגישה.\יש לי באמת תגובות קיצונוית...אווף.

היא תגיד לי שהטיפול הזה לא מתאים לי. לא יכוהל להגיד שאני ושנאת אותה כי אני לא באמת.היא באמת רוצה לעזור לי ואני יודעת את זה, אבל...אין לי כוח למשו חדש. שוב מהתחלה. אין מצב

ולא באמת יודעת איך היהי אפשר לעצור את זה. אתה תלך היום, אותה אני לא יודעת אם אראה ואם כן זה יהיה ררק ביום שני. רוצה להתקשר אליה ולהגיד לה שבגללה אני אפגע בעצמי... מנסה להיות הגיונית ולומר לעצמי שלא נורא ושבסוף הכל לטובה ולרוב זה נכון.. ושואלי הדי בי טי שווה נסייון, כי תכלס קראתי קצת וזה יכול להתאים לי. אבל לא רוצה. לא מתאים לי טיפול התנהגותי או קויגנטביי או מה שזה לא הייה... אני צריכה מישו שיקשיב לי עכשיו..לא יודעת אם אני כבר במקום של לעשות. אבל מאיפה לעזאזל היא הביאה לי את ההפרעת אישיות הוז?? כי פעם הייתי אצל פסיכיאטירית של הקוםה כמה דקות וההיא החליטה שזה מה שיש לי ורשמה לי את זה. והיא יודעת כי סיפרתי לה את זה, למרות שזה היה עוד לפני שהתחלתי אצלה.

עוד היה טעם פה ויכולתי לכתוב ולענות לכן, היום אני במקום אחר תמיד הייתי שונה מכן.....במצב התחלתי טוב יותר אולי.....אחרי חמש וחצי שנות טיפול ובמקביל פה אני כבר לא מסוגלת לכתוב לכן מילים נכונות וטובות.......מצטערת, לא מועיל.... גם הפורום ההוא של נפגעות נעזב...הפורם של ליאת כבר לא בתדירות בכלל....נשאר פה, כנראה שגם פה כבר לא בשבילי, אז היו שלום ותודה שניסיתן להראות, להיות לתמוך כשהיה צורך. אודי, תודה שהיית, שהחזקת, שענית, שמעולם לא מחקת שום אות או תו ממה שכתבתי, מעריכה מאוד מאוד את ההשקעה ללא לאות שלך. צריכה לצאת מפה...לא יודעת אם לברוח, יותר מרגישה לא שייכת גם שקצת הרגשתי שייכות זה לא זה..........שונה, בכל מקום כמובן גם פה.....ועכשיו כי "טוב לי" אז הולכת לבדוק מה קורה בטיפול..... לא נפרדת בדרמתיות לתמיד פשוט צריכה להפרד ולראות...כרגע...מתאים לעכשיו. לא סוגרת דלתות לא בורחת לא כלום, פשוט מפסיקה לכתוב. היו שלום, מ.

שככה את בוחרת אבל זה בסדר מכירה את הבחירה הזו גם אם לא בטריקת דלת ללכת שקשה ..גם אני כמעט בחרתי לעשות את זה שקראתי מה שכתבת לי שיצא מכל הקשר למה שכתבתי לך ... בכל מקרה אני לא חושבת שאת שונה מאיתנו כולנו שונים וזה מה שניסיתי להסביר לך גם שם ..לא יודעת מה זה מצב התחלתי טוב או לא ..אני עובדת לומדת יש לי משפחה שבניתי מגדלת ילדים נורמטיבית כאילו לחלוטין וקשיים .... מיכל אישית יהיה לי חבל אני חושבת שאת תורמת וניתרמת לפורום ..אני כאן מחכה לך כשתחליטי שנכון לך ...

קוראת את הודעותייך למרות שבד"כ לא מגיבה.. אכפת לי ממך.. אני חושבת שאם תקראי שוב את מילותיה של אביב אלייך אולי תצליחי לקבל את המתנה שאביב נתנה לך דרך השיתוף והשיקוף שלה אותך.. מרגיש לי חבל וקצת החמצה שאת כל כך ממהרת.. מתחשק לי לומר לך ... שששש ... לאט ...לאט.. ששש...תנוחי, תנשמי עמוק... שש.. לאט... קחי עוד כמה נשימות.. אולי אפילו תנוחי קצת לרגלי המעיין עם האיילה ששותה מים.. אולי תרשי גם לעצמך לשתות קצת מים.. להקשיב קצת אחרת למה שאביב אמרה לך.. אביב לא התכוונה לפגוע בך.. רק רצתה לשתף ולשקף.. אני חושבת שזו יכולה להיות מתנה עבורך , אם תאפשרי. אכפת לי ממך, גם אם בד"כ לא מגיבה.. איתך-במבי.

מיכל, את עמוד תווך כאן בפורום. וחלק מהרעיון זה לא לברוח גם כשקשה (אני אף פעם לא מיישמת את המשפט הזה) יש לך מקום כאן גם כשקשה וגם כשקל. את מוזמנת להישאר.

אודי, קשה לי לעצור את מסע ההרס הזה אני לא מפסיקה לפגוע בעצמי. אני מותשת. הגוף מרגיש קורס. אני מנסה להבין למה מגיע לגוף שעבר כל כך.הרבה התעללות להמשיך ולהפגע בידיה של הנפגעת. אני יכולה להבין רציונלית את התפקידים של הפגיעה במיסוך כאבים, נסיון לעבור את מחסום הקהות, ציות לקולות הרסניים, שליטה על הגוף, נסיונות "טיהור" ויצירת תחושה שהגוף לא חשוב ואין לו צרכים. זה נשמע לי פסיכי לגמרי. ואני ממשיכה. מסע הרס. המנעות, הסתגרות. אם הייתי יודעת איך להפסיק את זה. אם מישהו היה אומר דברים חזקים מזה חזקים ממני. משהו עצום וגדול רוצה לפרוץ החוצה דרך שכבות של שנים ארוכות. יש בי מפלצת רעה ואכזרית שרוצה לצאת. אבל אם תצא היא עלולה להזיק גם לאחרים? אודי אולי אתה מבין מה .קורה לי ויכול להסביר? תודה שירה

באמת שלא יודעת מה טוב לי ומה לעשות עם עצמי. מה אעזור שאלך אליה? הרי אל יהיה שם כלום. איך אפשר בכלל לדעת מה טוב לי. ואם אלו לא חיים דפוקים אז אני לא יודעת מה כן

נשמע שאת קצת בהלם.. נשמע גם שלמטפלת שלך מאוד אכפת ממך והיא רוצה בטובתך.. חנה, ומה אכפת לך מהאבחנה הזו ? את הרי חנה ! - רגישה, אותנטית, מעניינת, מפתיעה, סקרנית ומה לא ... מה אכפת לך ? את יודעת חנה, הרבה פעמים ביקשתי מאמא צביה שתאבחן אותי והיא סרבה (ועדיין מסרבת) קראתי בספרים וגם דרך גוגל, ואיבחנתי את עצמי. אין לי ספק שאני בורדרליין (הפרעת אישיות גבולית) לדעתי, חלק לא מבוטל מהחברים פה מאובחנים (או שהיו מאבחנים אותם ) בהפרעת אישיות גבולית... ואת חברה קבועה פה :)) את "בקבוצה טיפולית" וירטואלית שרבים מהמשתתפים הם בורדרליין... ואת פה :)) נשמע שהמטפלת שלך באמת אחלה...מקצועית, אחראית,איכפת לה ממך והיא רוצה בטובתך.. איתך-במבי.

רק לגבי האבחנה.. דיברנו קודם בטלפון והיא אמרה שזה לא מה שאמרה לי.. אלא משו כמו שבנות שנמתאות בדי בי טי שיש להן הפרעת אישיות גבולית מתמודדות עם מה שאני מתמודדת.. מבינה את הצורך לאבחנה. גם אני תמיד רציתי, אבל היא לא אבחנה אותי עדיין (:

מורכב לי עכשיו מאוד ...מצטערת על הכל .לפעמים שוכחת ....שבת שלום

מיכ כתבתי לך ממש לא להצדיק את אודי או את שאר המטפלים כתבתי לך והדגשתי שאני מבינה את הקושי שלך ויחד עם זה שיתפתי בעלבון שלי מול ההשוואות האלה..אבל זה מנש לא משנה . ושוב מדגישה בכל פעם שאני כותבת אני מדגישה זה מהמקום שלי ורק שלי מצטערת אם נפגעתן או אתן מרגישות שאני מגינה על המטפלים ..לא זאת הכוונה. פשוט הרבה יותר קל שיש בנו את ההבנה שהם שם עבוריינו מול החלקים והקולות שעושים הכל שנרגיש ההפך בכל מקרה מקבלת ומבינה שזה לא נכון עבורכן ...

רוצה לומר לך, למרות שאני קצת מחוסרת אנרגיות ולא כותבת, אני קוראת את הודעותייך ותגובותייך ומתפעלת כל פעם מחדש על הרגישות שלך לאחרים ולעצמך, חכמת הראש והלב, הנדיבות העצומה .. את קסם של בן אדם ומתנה גדולה לפורום :) במבי.

את מקסימה כל כך. לפעמים האמת היא לא קלה אבל כל הכבוד לך שאת דואגת להביא אותה לפה. יודעת שאת לא מתכוונת לפגוע ואוהבת כל כך את כל הנגיעות הרגישות והחכמות שאת משאירה כאן. תמשיכי!!!

אני מצטרפת לבמבי ורוני את באמת מקסימה ואני מרגישה שאת פשוט רוצה לעזור.. יכול להיות שלמישי זה לא התאים אבל זה בסדר, לפעמים יש תגובות שלא תמיד מתאימות לכל אחת. ואני בדכ גם בעד המטםלים, אפילו עכשיו (: לילה טוב

חיממתן את ליבי . ברור לי שכולנו שונות , מן הסתם האמת שלי לא תתאים לאחרות. לומדת בכל פעם מחדש עוד שעור ועוד אחד...מחפשת את השביל הנכון. שוב אני לא בעד המטפלים ככלל יש כאלו שפוגעים ועוד...אבל זה לא המצב של מי שנמצא כאן בפורום . רובנו זמנים די ארוכים בטיפול זה מעיד על טיב הקשר. כן יש נפילות כן יש טעויות הם בני אדם והנטייה שלנו מהמקום החולה לחפש את הטעויות לחפש שיפגעו בנו יפרו אמון ועוד ...לכן אני תמיד מזכירה שהם שם עבוריינו. אולי זה גם תזכורת כל הזמן עבורי שהיא שם בשבילי כל נשימה שלה עלולה להתפרש ההפך ..מודה בהכי כנות שגם היום אחרי חמש שנים אני מחכה שהיא תתהפך זה עצוב אבל זה אמיתי. שוב תודה לכם על העידוד האמת שהייתי ממש זקוקה לה...

נראה לי אני בהלם ושלחתי קודם משו ולא יודעת אם נשלח בכלל

נעלתי את הסנדלים ואמרתי לה אני שונאת אותך. שאלתי אותה אם היא שמעה מה אמרתי, ענתה שכן.. אמרתי לה: אני שונאת אותך. הודעות היאלא תקרא ומה שאני רוצה ללשוח לה עכשיו זה שאני ושנאת אותה ושאולי לה יש הפרעה כלשהי.. חשבתי גם להתקשר להגיד לה את זה אבל המ זה ייתן לי?? זה רק יגביר את הצורך שלי לזה עוד ועוד תכלס, אם באמת אפסיק ללכת אליה הכי טוב נראה לי בשבילי זה לעווב וזהו.. להיות קצת לבד ואז אראה מה אני צריכה. וכשאמרתי לה שהיא הבעיה שלי היום, היא אמרה שהבעיה של יהיא בקשר וכאן אני איתה בקשר וחוץ מלתת לה סטירה לא רציתי כלום

ההצלחות קשות מהנפילןת..אין לי איך להסביר..ועכשיו היא רוצה שנעבוד בצורה של חשיפה..משהו קוגנטיבי התנהגותי היא חושבת שהגעתי לנקודה שאוכל להתמודד עם זה כנראה....אןלי אני לא בשלה לזה בכלל????זה מפחיד אןתי....אז אדבר איתה ברור אני תמיד מדברת איתה על הכל ...רציתי שתבין אותי..שתראה את ההצלחות כדבר טוב ולא רע כמו שאני רואה את זה.....וסליחה על הכל...

היי. רוצה להגיד לך שרואה שקשה לך ורואה גם את ההתקדמות את הירידה במשקל והקשר עם המטפלת ושמגיע לך תשומת לב והבנה גם אם את לא פוגעת בעצמך.... מצד שני יש משהו בכתיבה שלך שהוא גם מרחיק ולא רק מקרב אותה אמביוולנטיות שנראה לי את מביאה גם לטיפול ואולי זה מטרת הטיפול שלך...? בנוסף אני מבינה לאיזה חוסר צדק התכוונת... הילה

אני די בהלם... לא ככ יודעת המ לעשות עם עצמי. הגעתי אליה קודם,דיברנ וקצת ואז היא אומרת לי שהיא לא יודעת אם הטיפול שכרגע יש מתאים י וטוב לי. אמרה שחשבה על שלשוה דברים, רציתי קודם לשמוע מהם לפני שאמרתי משהו אמרה שהיא חשבה על טיפול די בי טי, אפילו לא רציית לשמוע מה זה.. אמרה שיש קבוצה וגם טיפול אישי, שהיא צרכיה לברר איפה יש באוזר, ואז היא אומרת שזו קבוצה של בנות כמוני ואני מחכה לשמוע את ההמשך והיא אורמת של בנות עם הפרעת איישות גבולית, ואני רוצה לצרוח עליה מאיםה היא הביאה לי את זה.. ועוד אפשרות לטיפול יותר רציף, ז"א עוד פגישה, אמרתי לה שאין לי כסף והיא גם לא אמרה שזה יהיה איתה.. והדבר השלשיי זה אשפוז יום, אמרתי לה שתשכח מזה ושבכלל שתשכח מהכל. היא אמרה שהיא היא הייתה חושבת שהייתה רוצה בשבילי את הטיפול הדי בי טי הזה.. אמרתי לה שאני לא רוצה כלום. כלום ארמה שנדבר על זה ושהיא מוכנה לבדוק את כל האפשרויות האלו בשבילי, אמרתי לה שאני לא יודעת אם אני באה יותר היה לי צק ונתתי לה. אמרית לה שאני לא באה ושאם כן אני אתקשר אליה. בתחילת הפגישה, אמרתי לה שאני לא בטוחה שבכלל רציתי לבוא היום ובכלל, אבל אני גם לא יכולה בלי זה.. היא אמרה שהיא חושבת שאולי אני קצת תלויה בזה.. אולי המסגרת הזו לא מאתימה לי כרגע. הבעיה שאני סומכת עליה אבל אני אל מוכנה לבוא אליה ככה. אצמרתי לה שתגיד לי אם היא חושבת שהיא יכולה לעזור לי או לא. היא אמרה שאין לה תשובה של כן או לא. אז מה לעזאלא אני אמורה עלשות??? היא התייאשה ממני?? לא חושבת שאני צריכה טיפול יומיומי.. נראה לי זה עוד יותר יכנסי אותי לדכאון. אמרתי לה שאני לא רוצה לכלום, היא אירמה שהיא לא חושבת שנאי צריכהל היות לבד ושזה לא טוב לי להיות לבד. אבל.. אבל.. מה אני אמרוה לעשות? לא רוהצ לבוא אליה. גם את המטפלת הוקדמת עזבתי בלי לדעת שלא אחזור אליה והיום שכחתיממנה. טוב, אני די בהלם מכל העניין הזה מצד אחד לא הכימ פתיע כי מרגישה שמשו שלא טוב קורה.. מצד שני אולי זה מה שצריך לקרות, מצד שלישיש היא כן רוצה לעזור לי. ואודי היא לא כועסת עליי.. אני יודעת שלא. אבל ואלי היא לא יודע תאם היא יכולה לעזור לי. ואני רק הגעתי עכשיו לעבודה אבל אויל עדיף לעשות שמו כדי להשכיח. ואל אכפת לי שתגיד לי שזה אויל לא בסדר, אבל החלטתי שאני מפסקיה לקחת את הכדרוים, ואני יודעת איך לעדות את זה, כי הרואפה כבר אמרה לי איך.

האמת שגם אני בשוק לחשוב על זה.... להיות עם זה... הכי חשוב לא לפגוע בעצמך ולא להפסיק לקחת כדורים הילה

והחלטתי את זה כבר לפני הפגישה איתה... אני עוד בהתלבטות, אבל גם ככבה לא חושבת שזה עוזר לי

אל תפסיקי את הכדורים . לא פשוט זה נכון , אני איתך יקרה ...

חנה, אני לא רוצה לכתוב פה. אבל את זוכרת שהתכתבנו מעט במייל ואני בסה"כ יודעת באיזה איזור בארץ את גרה. ואני כותבת לך את זה, כי יש לי משהו סופר חשוב להגיד לך שנראה לי שייתן לך הקלה רבה. אני מבינה בכל "הסיפור" הזה שכתבת. נשמע לי מאד מאד מוכר. אל תיבהלי כלל ממה שהיא מציעה לך. היא נשמעת כמו מטפלת מאד אחראית ומקצועית, והיא בוודאות חושבת רק על טובתך. אפרט לך יותר במייל. רק אגיד לך ש"הייתי בסרט הזה" - ודי בי טי זאת כנראה אופציה לא רעה כלל. אספר לך יותר. ובכל מקרה- זאת תהיה אך ורק החלטה שלך. שתדעי שהכל אפשרי. אשתדל לכתוב לך עוד היום ואם לא אז מחר. ואח"כ- איך שתרצי. רק שתדעי שהכל ממש ממש בסדר! מניסיון ובאחריות.

אני הכי מבינה את ההרגשה שלך! כי כמה שהיא ואנחנו נגיד לך שזה מדאגה כלפיך ועזרה כדי למצוא משהו הכי טוב, זה לא יעזור כרגע.. כרגע ההרגשה היא שהיא עוזבת ושהיא התייאשה... וזאת תחושה קשה. אבל יחד עם זה, תעצרי רגע, תנשמי עמוק. ותעברי את זה איתה. אל תיבהלי. אנחנו איתך. והיא איתך. למצוא את הדבר הכי נכון לך. ורק שתדעי, טיפול DBT הוא טיפול מדהים ומחזיק. ולא, זה רק לאנשים עם הפרעת אישיות גבולית. אלא לעוד הרבה- גם לחרדה וגם לדיכאון, אבל בעיקר לאנשים שצריכים החזקה... הכל יהיה בסדר יקרה. לנשום... לנשום.. לאט לאט. שלך, רחל.

וגם לך אודי תודה שהייתן איתי, גם כשאני לא ממש איתכן בזמן האחרון.

אודי, כבר שבוע. לא יצאתי אפילו לפגישות עם המטפל. לא רציתי שיראה אותי גם בסקייפ. דיברנו בטלפון. לא ממש הצלחתי לדבר. אני מרגישה כמו בתוך בועת סבון מוגנת מחד אבל מאוד שברירית מאידך. אני מצליחה לרחף. אפילו הכאב פחות כואב כשהוא מרחף איתי בתוך הבועה. נעים בתוך הבועה. היא מערסלת אותי בתנועות עדינות ואני יכולה לעצום עיניים ולהרגיש כל כך קלילה. שירה

איזה יופי של תאור אני מרגישה קלילה בתוך הבועה... שימשך הטוב הילה

מיכ כותבת באמת באמת מתוך הלב מהמקום שלי ורק שלי בבקשה גם אם מה שאכתוב יגרום להתנגדות אני כותבת ממקום אוהב ולא מתוך כעס או בקורת. כתבת לאודי ולא רציתי להתערב, אבל כתבת אתמול וזה הלך איתי בלילה וקם איתי בבוקר ..... ההודעה שלך פגשה אותי בקשת של רגשות מאמפטיה והבנה ועד עלבון .. אני בוחרת דווקט להתחיל מזה שאני מבינה אותך הקושי הזה כשאת צריכה שיראו אותך והתגובה לא מורגשת עוטפת לא מורגשת נכונה..זה בטוח לא קורה לך רק כאן עם אודי זה קורה גם בטיפול..כי לפעמים מי שמולנו לא מדייק או יותר נכון לפעמים אנחנו לא מדייקות בצורך שלנו ..אבל כשאני זוכרת שאודי או המטפלת באים ממקום טוב ממקום שרוצה לעזור אז למילים יש קול אחר קונוטצייה נעימה יותר. הלכתי לראות את ההודעה שכתבת ותיראי מה כתבת "אך פוחדת להפסיק טיפול...האם נכון להשאר אפילו שיש ירידות ועליות? אפילו שנראה שכבר נאמר הכל ואין מה לחדש?? רק להחזקה, ואם זה רק להחזקה זה לא נורא? זה בסדר????? לא רוצה לשאול אותה, דנו כבר בזה, וברור שהיא תאמר שאפשר תמיד להמשיך." נשאלת השאלה למה בעצם רצית את התגובה של אודי או שלנו ? האם רצית שנגיד לך שכן את כבר יכולה לללכת מהטיפול ? האם רצית שנחזק את המקום הבורח ...כי להזכירך ההודעה הזו באה אחרי ששיתפת שקשה לך ואת לא רוצה לפתוח דברים שבבטן כי הפתיחה גורמת לך סערת רגשות ואת פוחדת מזה מהטלטלה...ככ מבינה אותך בקושי לפתוח , ברצון לברוח לשכנע את עצמי בצורה מניפולטיבית שאני כבר בסדר ולא צריכה יותר טיפול ...זה בסדר לעשות הפסקה אבל זו בהחלט החלטה שבנך לבינה . לא כי לא רואים אותך או את מקומות החוזק שלך וההצלחות כי זה מהות של טיפול ואת יודעת את זה. מיכ יקרה ומתוקה כל כך מבינה שתקופה לא פשוטה ואת נאחזת בציפורניים בשפיות לא ליפול לבורות שקוראים לך ..אבל יקרה זה בדיוק המקום לפרוק בטיפול לשחרר להרפות לתת לה להיות שם איתך. כותבת לך וליבי ככ איתך שחושבת לשים את העלבון שלי בצד מהמקום שרואה אותך שיודעת שאת כל כך לא מתכוונת לזה שכתבת מהמקום הכואב שלך ..אבל רק כי אני יודעת שאכפת לך שאת אדם שרואה כל כך את השני כותבת לך . אולי נסיון שלי להגיד הכאבת לי בלי לפגוע בך (דבר שככ קשה לי בחיי היום יום). כאב לי ההשוואה שלך אף אחת כאן וגם לא מי שסמויי טוחן מים (לפחות לא בהרגשה שלא). כל אחד שכאן , כאן כי קשה לו להתמודד לבד. כו יש את מי שהפך להיות אובססיבי אבל לא כי הוא נהנה מהמקום כי הוא לא יודע איך לצאת משם , כי זה לוקח זמן לצאת ממקומות " נוחים " ומוכרים . כי זה מפחיד. אישית וגם אם לא כתבת עלי בהרגשה שלי אני טוחנת הרבה מים בזמן האחרון על שינויים שאני עושה הם קשים לי בטרוף ..אני זקוקה למקום הזה להאחז לא ליפול . יודעת שאני לוקחת המון מקום , אבל המקום הזה שאני לוקחת נותן לי כוחות להמשיך לעשות להתקדם עוד חצי מילימטר... מיכ את כותבת ולא פעם ראשונה מעולם לא פגעתי בעצמי אשרייך תודו על כך לאלוהים ..אף פעם אל תציגי את זה כאילו במקום טוב יותר ממי שפוגע ..תאמיני לי אני פוגעת בעצמי , אני משתדלת לא לכתוב את זה כאן כי יש לזה השפעה מדבקת וזה טריגר לפנים ...אבל כן גם השבוע למרות ואם היד המושטת של אודי מצאתי את עצמי מכאיבה לדבר הזה שנקרא גוף ..מחזיקה את הטלפון נאחזת במילים של אודי ומטיחה את הראש בקיר...לא מיכ לא כי רציתי כי זה היה חזק ממני..אז באמת מיכ כולנו נאבקות מי יותר מי פחות אבל מהבחינה הסובייקטיבית לכולנו זה גהנום ...שולחת לך שיר ששלחתי השבוע למימה . הוא חשוב המילים שלו חשובות הוא מזכיר לנו למה אנחנו מגיבים אחרת ... https://www.youtube.com/watch?v=8MfooiD-UhY כל כך מכווה שתביני אותי ותיקחי את מה שכתבתי ממקום טוב ולא כביקורת ...אני יודעת כי הספקתי להכיר אותך שזה יכאב זה לא המטרה אני רק רוצה שאת כותבת אל תשווי כי זה כואב... אני איתך אוהבת אותך באמת חיבוק אם נכון לך ..

אביב- חיבוק!

לא אלייך ולא לאף אחת ספציפית....את לא מכירה אותי ולא את ההסטוריה שלי.כל אחת והבעיה שלה..התכוונתי שחוזרים על דברים ויש לן סבלנות ולי אין לו....את לא צריכה להצדיק את כל הפסיכולוגים בעולם כמו גם לא לבטל את כלם......אודי יודע לבד תודה..גם למטפלת אין סבלנות וזה לא עבד כששאלתי...לכן רציתי אןתו......

היתה היום. פגישה מזעזעת. לא מצליחה לאסוף את כולי ולהרגיע. אנחנו לא הצלחתי להכנס אז אין לנו איך לצאת. אני לא יודעת איך לבקש עזרה. כי לא יודעת מה עוזר

איתך יותר ממבינה ...לומדים לאט לאט..

היי אודי רציתי שתדע....:-) לאחרונה מאז שאני רואה יותר את הטוב שבי. ורושמת כל יום את הדברים הטובים שבאותו יום. מקבלת הרבה פידבקים מאנשים. גם בעבודה, גם בקבוצה שאני משתתפת, אנשים אומרים שהסטטוסים שלי בפייסבוק שמחים ומאירים, ושזה מרגש אותם. וזה עושה לי טוב ושמח בלב שלי. הילה

משהו אחר חוץ מלהחזיר לטיפןל...רק אותי אתה מחזיר? לא רוצה להזכיר שמות שלא יעלבו אבל נן טוחנןת מים קשה להן יש יד מושטת...אני נלחמת יום יום שעה שעה מעולם לא פגעתי בעצמי עושה מאמצים עילאיים לשמור על משקל שפוי...יוצאת ממצבים יותר מפעם.....ומרגישה שאין רואה...טוב אתה לא מכיר אותי כנראה.. לא יודעת לא שתעודד אתה גרוע בזה...רק שתראה ותגיד ש....מותר גם לשבח הצלחןת ולא רק נפילות...

אודי, איך לומדים לאהוב באופן ריאלי? יש לי "חולשה רגשית" לנשים אסרטיביות שמקשיבות לי אני לא מצליחה להתגבר על זה... הייתי בעבר בטיפול אצל אישה ולא הרגשתי כך כלפייה, כי היא הייתה חביבה כזו וחייכנית..והמטפלת הנוכחית היא אסרטיבית וקשוחה כזו ומרוחקת... לא יודעת...אולי ניסיון לשחזר את מערכת היחסים עם אמא שלי? אולי רצון להידמות למטפלת? אודי, אני אוהבת אותה...מאוד. הלוואי והיא הייתה יודעת.

לך אודי ולך אביב ולכל מי שתמך והיה איתי בשבוע האחרון שהיה לי קשה ביותר והכי חשוב שאפשר כבר לדבר על זה בלשון עבר.... כן אודי התחלתי להתרומם קצת מילימטר אבל כן סוף שבוע רגוע ועם אנשים שאתםן אוהבות הילה

כן.. אני כמעט ולא מגיבה.. עברת תקופה איומה.. קראתי וכאבתי.. שמחתי מאוד גם כששיתפת שהתקבלת ללימודי הסבה לעבודה סוציאלית.. אני חושבת שתצליחי בלימודים ותהיי עובדת סוציאלית מבריקה !! שמחה שאת מתחילה להתרומם.. איתך-במבי.

כל כך ריגשת אותי שאמרת לי שהוא אוהב..... אוהבת הילה

ואני התרגשתי לקרוא מה שכתבת שהיה.. גאה בך, גם על מה שכתבת בהודעות האחרות היום. שלך, רחל.

תודה על תגובתך המרגשת והנוגעת הילה

באמת נחתי היום הרבה... תודה אודי

סליחה שוב אני, לא הבנתי למה התכוונת מה שתארתי באמת קרה, התחושה היתה אמיתית וגם הפחד, לא השתמשתי במטאפורה רק תארתי מה שקרה. תודה שירה

הי אודי, הבדידות כפויה משום שאני לא מצליחה אחרת. גם באותה חוויית ערב בה ניסיתי לצאת מהבית חוויתי סערה גדולה וחוסר יכולת להיות במרחב פתוח ולא מוגן. הבדידות גם מבחירה מפני שיכולתי לבקש מישהו שיהיה איתי אבל אני בוחרת שלא. כי זה קשה לי להתמודד גם עם מישהו שיבוא להיות איתי וקשה לי להאמין שמישהו רוצה בטובתי. תודה שירה

ואני פחדתי שהיא לא תעשה את זה. היא מארה שהיא יודעת שהייתה פגישה קשה אתמול ושהיא רוצה שאדע שהיא מחכה לי בזמן שלנו. אמרתי לה שאני לא רוצה ולא יודעת.. היא אמרה שזו בחירה שלי אם לבוא או לא ושהיא שם בשבילי. בכיתי לה שתגיד לי שהיא רוצה שאני אבוא. והיא אמרה. אבל אני בכלל לא בטוחה בכלום. אני אלך, כי אני כבר במצב שאני צריכה אותה ולא משנה מה, אבל קשה לי וכבר לא יודעת אם זה קשה של טוב, שאשפר לעשות איתו משהו או שלא. היא אמרה שנדבר על הגבולות, על מה עושים, על מה שקורה, אבל... זה ככה כבר הרבה זמן ואני מתמוטטת

שאולי דווקא בגלל שאודי לא הגיב הוצאת מחוש ..מהסס נעלב אבל נתת צבע להודעה הריקה ...ברור ומובן הקושי שלך ..אבל גם אני בכוונה לא התייחסתי למילים שלך הודעה ריקה...כי לא רציתי לתת למקום הריק הזה כוחות וכן התייחסתי לאין טיפול ...מגיע לך יותר ...חיבוק

את יודעת בבוקר קראתי מה שכתבת..רציתי לכתוב לך ובאמת לאידעתי מה ...עכשיו אני מבינה את צודקת יקרה להיות במקום הזה שפוחד מלאהוב את מי שבא לעזור ..התלות הזאת..יקרה ממרחק הזמן בטיפול חייבת לספר לך שברגע שמתמסרים להרגשה למקום הזה .זה נפלא ..הרגשה טובה שיש מישהו בעולם הזה שאכפת לו ממני שאני באמת אוהבת ואני באמת חשובה לו והוא חשוב לי ...ידיעה מרגיעה כזאת ..זה עוד יגיע את בדרך הנכונה...איתך

היי אביב, שמחה בשבילך שאת מרגישה כך.. אני לא במקום הזה כרגע אלא במקום מאוד נמוך... אבל תודה על הניסיון

יש לי גם את הימים האלה... תסצכלי לא הרבה אחורה בפסח איך סמס אחד שלה העיף אותי באויר. יקרה אין כאן השוואות ...ואני ככ הרבה שנים בטיפול שהגיע הזמן קצת לנוח ששתינו נוכל לנשום קצת...כן השלב הזה שלך שהזכרונות שם רוצים לצאת וככ קשה לבטוח בה ומצד שני היא הכל והתלות המטורפת הזו והפחד ממנה זה שלב קשה מאוד..לאט מיקה ..את יודעת מה שחשוב זה שתביני שנפגעת ושאת פגועה ושמותר לטפל בך ולהיות שם בשבילך ..חיבוק אם נכון לך

זה כל כך מרגש מה שכתבת...זה את כתבת ? ככ נוגע תודה יקרה ...לא מוותרת רק פוחדת לפרוש ולעוף מרגישה שאסור ..אבל עושה

את יודעת,אם פורסים כנפיים ועפים-יש רגעים של אושר ומלאות,של כוח ואנרגיה זורמת של התחדשות ועצמאות,תקווה ויש רגעים של פחד,חרדה,כאב,נפילות,אבדן,אבל,עייפות וכו' אולי זה המחיר של עצמאות...של להיות ה"אני" האמיתי שלי עד הסוף באושר,באור וגם בכאב מטורף...שיקפצו!!!!!!!!!!!!!בא לי לחיות כמו שאני!!!!מי שמחליט להוריד נשמות לעולם הזה זה קוב"ה ולא ההורים.ואני משתדלת להכיל ולקבל את כל מה שקיבלתי ממנו על מנת לעשות את שלי הכי טוב על פני האדמה הזות כל שעו נר דולק.אז...בא לך לפרוס כנפיים ולהצטרף?..תראי שאת יודעת לעוף!.. איתך,חלום

חשוב לי שתבין שהקולגה שלך עשתה לי עוול. מצד אחד יש יותר ספרציה עכשיו אבל מצד שני הזעזוע המטורף הזה לא היה חייב להיות ככ מטורף ומזעזע וקשה לעיכול וגם פוגעני נרקיסיסטית. חשוב לי שתבין שנעשה לי עוול. שמלא דברים שהיו צריכים להדבר בטיפול לא דוברו. שהיא ישבה מולי שותקת ומפקירה. אודי חשוב לי שתבין את זה!! מאוחר יותר בחיי גישה קוגניטיבית שדוגלת ומעודדת התמודדות עם חרדות בגישה של 'חשיפות' עזרה לי לעשות הרבה דברים שקודם לא חשבתי לעשות. ברגע ששיקפו לי את ההמנעות ונתנו את הכלי בידיים שלי לראות בכל מצב אופציה לבחור בין המנעות לחשיפה.. אז זה עזר לי יותר להתמודד עם דברים. מה שהפסיכולוגית עשתה זה לשבת מולי שתוקה או לחלופין מתנשאת ואטומה. ברגע שהבאתי משאלה שתאחוז בידי למשל פעם ראשונה שאלך לקמפוס, מקום גדול ולא מוכר ושעושה לי חרדה בגוף. היא ישבה מולי שתוקה. היא לא הסבירה לי שזו משאלה מאד ילדית כמו ילד שזקוק לאמא מלווה מנחמת שתתן לו בטחון.. היא לא דיברה איתי על החרדות שלי. היא שתקה ואני הרגשתי מופקרת. לבד. הבנתי שאין מקום מבחינתה למשאלה שלי ממנה אבל היא לא דיברה, היא לא הסבירה, היא לא קידמה אותי בשום צורה. רק פגעה בעצם. חשוב לי שתבין אודי- אתה איש מקצוע נכון? אתה תופס את התפקיד שלך שמישהו שאמור לעזור נגיד למישהו כמוני שבא אליך? אז חשוב לי שתבין. תבין שמה שהיא עשתה זה לא עוזר. זה פוגע ומזעזע. זאת לא הצורה הנכונה להתנהל. היא בזבזה לי זמן וכסף והכי גרוע - הגרוע מכל- היא בעצם גרמה לי לצבור עוד זכרונות לא טובים שהפכו למעמסה לחיי שממילא היו רווים בפגיעות . במקום לתת יחס מסוג שמבין את הצרכים שלי מתייחס אליהם ומחפש את הדרך להוביל אותי להתמודד. נותן לי כלים ממשיים. ולא סתם מבזה אותי ומפקיר אותי. חשוב לי שתקשיב טוב טוב ותבין. לך לכל הקולגות שלך ותגיד להם את זה - גם אם למדתם תואר ראשון. גם אם למדתם תואר שני. גם אם עשיתם התמחות. גם עם עברתם בחינות . גם אם למדתם בלימודי המשך. גם עם כתבתם מאמרים והשתלמתם והלכתם לסמינרים וסדנאות ויש להם 30 שנה ניסיון... ויש לכם כינויי כבוד 'ד"ר/מומחה/בכיר/נשגב/אלוהי/ שמימי.." בבקשה ממכם. בתחנונים - שאדם כמוני חוצה את סף חדר הקליניקה שלכם המהות של המקצוע שלכם אמורה להיות *לעזור לי* *לסייע לי* *לקדם אותי* ולכל הפחות *לכבד אותי* *לדבר אליי בשקיפות ופתיחות ולהסביר* *להתייחס אליי*. לזכור תמיד שאני בן אדם! ושאם אתם רואים שהשתיקה שלכם מקפלת ומכווצת אותי כי הבעתי בקשה/משאלה ואתם לא מתייחסים- לנהוג באופן אנושי ולהסביר לי איך אתם מבינים את הבקשה ומדוע אתם לא תמלאו אותה. לא רק 'להתעלל ככה'. אם היא הייתה מסבירה לי שהמשאלה שלי מבטאת רמות חרדה של ילד קטן שלא מצופה שיהיו לאדם בוגר אז הייתי מבינה יותר טוב למה היא מתסכלת. היא לא הסבירה כלום. לך לכל הקולגות שלך אודי ותזכיר לכולם - מטופלים הם בני אדם. גם אם הם פחות טובים בלהתמודד עם אי ודאות . גם אם הם יותר חרדתיים. גם אם הם תמימים והספרציה שלהם לא משהו... הם בני אדם! ולכל אדם באשר הוא - מגיע שיכבדו אותו וידברו אליו ויתייחסו אליו. במקום ש'יפעלו עליו' באופנים שמכאיבים לו ושאותם ואת תכליתם הוא אינו מבין. זה פוצע את נשמתי שאני נזכרת בכך. שבמקום להסביר לי דברים היא ישבה מולי שתוקה ומפקירה וגרמה לי להתכווץ בכסא. להתכנס לתוך עצמי בהרגשה שאני לבד ללא גורם חיצוני שמוכן לעזור לי כדי לקדם אותי. שמוכן להשקיע בי ולטפח אותי. זה לא היה שם.

אהבתי את מה שכתבת

אני לא מעלה גרה. אני לא פרה. אני בן אדם

את בן אדם. בוודאי. ולא מעלה גירה. את בן אדם שווה, עם נפש עדינה שנפלה לידיים לא נכונות.. תניחי לנפש שלך, היא סבלה מספיק.. אל תנסי לקבל הכרה לכאב כאן... זהו לא המקום... תמצאי בעל מקצוע שיקבל את הכאב ולא יאמר(אפילו במסגרת פורום): הנה חזרנו... תלחמי בכל כוחך לטפל בנפש שנפצעה ומדממת, תסייעי לעצמך עם קבלת תרופות נכונות ובעיקר, תצאי לדרך חדשה, אני בטוחה שתצליחי. בתאל

ובכלל התקופה האחרונה איתה לא פשוטה. אמרתי לה שאני לא מגיעה יותר ומחר אמורות להיפגש. זו לא פעם ראשונה שאני אורמת לה והיא תמיד עונה שהיא מחכה לי.. והפעם לא. אני יודעת גם לה היה קשה איתי. כי חוץ מלצעוק ולבכות אני לא מצליחה כלום. וחשבתי אולי רציתי שהיא תתקשר אליי אתמול בערב אבל היא לא ואני מבינה אותה אם היא לא רוצה לדבר איתי גם. וללכת מחר אני לא יכולה בלי דלבר איתה כי אויל היא באמת לא תחכה לי ואמרתי שאני לא באה. אולי אני זו שצריכה להתקשר אליה? אני לא יודעת. היא כעסה עליי כי לא הסכמתי לקום בסוף הפגישה. ואמרתי לה שאני לא קמה ובדכ התשובה שלה לזה שהיא לא יכולה ויודעת לטפל ככה. ואז אני בדכ אורמת לה טוב אני קמה ואני כבר לא יכוהל ככה. קשה לי. מרגישה רצון להרפות מהכלולעזוב הכל. מבולבלת מאד

יודעת שזה קשה אבל את אומרת את התשובה בעצמך...תתקשרי ותלכי תנסי להרפות לשחרר להיות שם איתה באמת ...כן זה קשה ולא פשוט אבל את יכולה...איתך מחבקת

היא התקשרה ודיברנו קצת, וקבענו כן להיפגש מחר. ואביב להרפות מבחינתי היה, לעזוב הכל, את הטיפול, את הכל. ופשוט לנוח. לא לנסות, לא לרצות...

המטפלת שאלה אותי אם אמא מעודדת על התהליכים שאני עושה ... זה מדהים שהיא מצפה שהיא תעודד אני כבר לא מצפה זה עצוב אבל כשאני כבר מספרת לה משהוא אני רק מתפללת שלא תגיב מכאיב ומגעיל בכלל לא מצפה לעידוד כאילו זה משהוא שלי לא מגיע ... התהליכים האלה שאותי הופכים מהיסוד מפצלים מטריפים אצל הילדים שלי ככ טבעיים ... מחר פגישה באחד ממוסדות הלימוד שאני בודקת ...ככ פוחדת שהבחורה שדיברה איתי אומרת לי אם תסתבכי או יהיה לך קשה תתקשרי אני אצא אלייך ....הרגשתי כמו ילדה קטנה שהולכת לכיתה א' אני אישה באמצע החיים כמו תינוק שרק לומד ללכת ...המפגש הזה כל פעם מחדש מטלטל מכאיב כל כך..מזכיר לי שאני לא כמו כולם ..שלי קיצצו את הכנפיים והם לא יצמחו לעולם... והמכונה הזאת שהיא הגוף שלי מזכירה לי את כל הנזקים ואת השנים שברחו לי ..מכונה שלא טופלה מיום שנולדה....ואני מכריחה אותה להמשיך ולנסוע..

לא יודעת האם הדבקה הצליחה.מקווה שכן.אל תוותרי על הכנפיים שלך לעולם,יקרה!!!!!!!!!!!דמייני אותם.ציירי אותם.איך הן יראו כאשר תפרסי אותן במלוא האוצמה?..לפעמים זה מפחיד לפרוס אותן ..לאט לאט...מגיע לנו. באהבה,חלום בס"ד ….............. פעם הייתי ילדה עליזה ילדה חכמה עצמאית וזריזה פעם הייתי ילדה נדיבה רגישה לזולת עדינה וטובה. רציתי להיות ילדה מאושרת ילדה שלאימא ואבא עוזרת. חלמתי שפעם אהיה מוצלחת אביא להורים חופניים של נחת. התפללתי לקום בבוקר מוכשרת שמחמאות בבית ספר קוצרת. נואשת חיפשתי להיות אהובה לעלות לפסגות על כנפי התקווה. דמיינתי שיש מקום בחלל שבו אהבה קונים במשקל. "מה המכיר?” הייתי שואלת וצחוק מתגלגל בתמורה מקבלת. "אל תצחקו אם אין לי בררה אני אשלם חיים עבורה...” כיסתה השמיכה ילדה מקובצת מחושך סמיך נראה כמו מפלצת ילדה מפחדת מצל של עצמה שלא תתפרק לבד בדממה. ילדה מבוישת ילדה חצופה בקושי שומרת על חום של גופה ילדה שחלמה להיות נסיכה וללבוש מלמלות לעיני המלכה. ילדה שרקמה סיפורי דמיונות בתקווה ממלכה במעט לשנות. שחשבה אם היא רק תיקח אחריות דברים ישתנו לטובה בקלות. אז מלך יביט בעייני המלכה ושניהם יסכימו שהיא נסיכה היא תשכח מהכול ותסלח לכולם העיקר שיהיה לה מקום בעולם. מקום כדי לשאוב ממנו כוחות לא לוותר לעצמה ולבנות. מקום כדי לחזור אליו ולבכות אם לב התנפץ להמון חתיכות ורוח קרה ללא רחמים שורפת תקוות ופותחת פצעים... על נהר צפוני ישבה הילדה מתבוננת באופק לקרת הפרידה מים קפואים זרמו לדרכם היא חלמה על ספינה לשוט בעולם שחף לבן במים נגע "מסכן,היא ריחמה,קפא ממגע" היא חלמה עם השחף לעוף לדרום ונפצה מציות כדי לשמור על חלום... עד ששמעה מתוך המבנה קול של אשה אליה פונה: "בואי מתוקה,את כן אהובה עלי על פסגות על כנפי התקווה ים התיכון ספג דמעתך ואלוקים שמע תפילותיך. שחף זקן החליף ממלכה אך ספינתך ממשיכה את דרכה. חיוכו-הכוכב שלך במרום הצלחת להגשים את החלום. תבכי ילדתי חיבוק שלי חם הוא לא יעלם הוא שלך לעולם. גם אם קשה לסלוח הכל או התבלבלת בים הגדול גם אם נפלת או טעית בבחירה יש לך מקום בלבי יקרה...” 24\12\2013

אודי פשוט מדהים איך אתה תמיד מוצא את המילים הנכונות ככ ...

יודעת שהגבתי לך אבל זה לא עלה ...בכל מקרה שתדעי שאני איתך חושבת עלייך ...כתבתי לך ארוכות על זה שגם אצלי הייתה תקופה כזאת ..וכשאני מביטה לאחור וקוראת את מה שכתבתי לה . אני מעריצה אותה על זה שלא ברחה ..הייתי קורבנית חיפשתי כל מילה וכל נפילה שלה . קראתי באיזה ספר משפט אדיר המטפל אומר למטפלת בסוף הטיפול..היו תקופות שפחדתי לנשום על האדמה שאת דורכת עלייה היום אני יכול לקפוץ לרקוע לרקוד וזה בסדר עבורך" רק אז הבנתי מה עשיתי לה...לאט יקרה רק תזכרי דבר אחד שכל פגישה שהוא איתך הוא נלחם כמוך על הטיפול עלייך..כשתזכרי את זה יהיה לך יותר קל ..חיבוק אם נכון לך

כתבת לרחל: "כל פגישה שהוא איתך הוא נלחם. על הטיפול בדיוק כמוך" סליחה, אבל לא מסכימה איתך! המטפל מקבל תשלום על כך וזהו. הוא לא עובר טלטלה נפשית כל פגישה כמונו. הוא פשוט "מגיע" לעבודה וזהו בבקשה אל תייחסי להם יותר מדי קרדיט זה לא מגיע להם כלל!!!

לא בוחרת להיעלם.. ורוצה להגיד לך.. היה לי קצת קשה כשכתבת לי "את אכן מחפשת תמיד את החסר (ותמיד תמצאי. כולנו תמיד נמצא...)" התכוונת שאני מחפשת את החסר יותר מכל אדם אחר בעולם? זה אולי נכון..:( אבל גם אולי לא נכון..:( אני לא מחפשת שחסר. לפעמים באמת חסר. או בגלל שהיה חסר כל כך הרבה ובגלל שנפגעתי בחיים בכלל, אז כל דבר קשה שקורה מקפיץ אותי עם המטפל... אבל לא ברמות של פעם..:( נראה לי שבעיקר זאת הפרשנות שלי לכל מה שקורה. זה בעיניים שלי. זה עצוב. אתה יודע? אני בונה סרטים ש"לא אכפת למטפל שלי ממני", ש"נמאס לו ממני", ש"שהוא פוגע", "לא רואה אותי ואת הצרכים שלי".. אבל בפגישה האחרונה חסמתי אותו. אותי. לא נתתי מקום וחלל פנוי שהוא יוכל בכלל להגיד משהו. קבעתי לו עובדות. ואמרתי שלא רוצה לדבר על זה, ורוצה שנהיה בקשר כמו רופא רגיל ומישהו שבא לקבל עזרה. חסמתי אותו. חסמתי אותי. חסמתי מלשמוע מילים שאולי היו טובות, וגם חסמתי מלשמוע מילים שאולי היו כואבות אבל היו אמת.. אני לא אוהבת שאני ככה........ אבל אני ככה כרגע... רחל.

מפני שלא יכולתי אחרת, אודי. תוכל להבין? ואם תבין, תסביר לי גם בבקשה? אני מנסה להבין את ההתכנפות הזאת, ההמנעות, הבחירה בשתיקה ובלבד. כי אני מאמינה שמעבר לפחד יש גם בחירה גם אם לא מודעת. תודה, שירה