פורום פסיכולוגיה קלינית

ללכת בשהוע לעבודה, לפה כן

עכשיו ראיתי מה כתבת לחנה "בוודאי שנפרדים, כל הזמן. אפילו כאן. אי אפשר לגדול בלי היכולת להיפרד..." מתחילה להבין...הגיעה הזמן לגדל את התזמורת לעלות רמה לבוגרים...לא יודעת איך אבל לפחות מבינה את המנגנון ואת הצורך .. תודה

הפוכה, האתמול השפיע חזק מידי הלכתי לישון מפוצלת לחלוטין מנסה לתת להם את השיר המקסים הזה (תודה לך אודי ) . גם זה לא עזר , פגועים מפוחדים כועסים ..בדרך כלל שירה מרגיעה אותם יש לשירים כוח קסם ... ברור לי שהתגובה שלי מוגזמת למשהו שניכתב בפורום ע"י מי שממש לא מכיר אותי ..כן זה טריגר שהעיף אותי לבורות שלי .לדפוסים שלי לחוסר הויסות מזכיר לי שוב למה אני בורחת מלהיות בחברת אנשים. לא יכולה לסבול שכועסים עלי זה הופך אותי לגמרי ממקום שמרגיש אשם לחלוטין ובטוח שבאמת לא הייתי בסדר ועד כעס ועלבון על כך שמעוותים את מי שאני שלא רואים אותי באמת . האמת שבמידה מסויימת אני מודה לך שירה על ההודעה הזו אחלה מתנה. מקום שאפשר לעבוד עליו בטיפול ולהבין את המנגנונים שלי. ברמת החלק הבריא ברור לי שהכתיבה נעשתה מבלי לראות אותי ממקום של מצוקה וכאב ואני הייתי שם בדרך בגלל שכתבתי שזה קשה לי ההודעות האלה. אודי גם התגובה שלך לשירה ברורה לי מהמקום הבריא כן כל הכבוד לה על ההודעה הכנה ברגשות שלה. הכעס הקנאה הכל כך טבעיים ופחות מדוברים האמת שתמיד מתפלאה על האומץ שיש לבנות כאן לכתוב את הרגשות הפחות מדוברים בכזאת יושרה ..אצלי בדרך כלל הם הופכים חרב פפיות נגדי. אבל מבחינת הקטנים, אתה אישרת לה את המילים. הכל כך כואבות ולא נכונות, יודעת שלא !!!! ראיתי גם את המשפט לפני אבל ככה זה מתורגם במכלול. כרגע הפוכה ושוב מתפלאה שהפורום הזה זה המקום הראשון שלא ברחתי ממנו שלא כתבתי בכמה כינויים (במיוחד שקשה) ויותר מזה שאני כותבת בכזאת כנות ולא מוותרת על עצמי,לא מבטלת את העלבון שלי את הפגיעה שאני מרגישה . לא מטאטא מתחת לשולחן ומבינה רק את השני. גם אם אני מבינה את המקום של השני שמולי זה עדין לא אומר שאני צריכה להבין ולבטל את מה שעולה בי. כרגע עצוב לי מאוד למרות שתוך הכתיבה הבנתי איזה מתנה אדירה זו. עדין זה לא עושה את זה פחות כואב . ההתעלמות מקיומי הכעס עלי , הביקורת הכל כך לא נכונה ולא מדוייקת וכל כך פוגעת,אולי דווקא מהמקום שכל כך בודקת את עצמי בכל פעם ששולחת הודעה או תגובה מה הסיבה האמיתית והכנה מאחורי המילים. שמחה שכותבת את הדברים מנסה לווסת את הרגשות שבי , למזג בן הטוב והרע לשים דברים בפרופורציות נכונות ולהבין שרומא כבר נחרבה מזמן עכשיו זה רק האבק שמזכיר.

היי אודי, חלמתי חלום מאוד מוזר על המטפלת..חלמתי שהיה בינינו מגע, אבל לא מגע שנחמד שיהיה אותו..משהו אגרסיבי ובוטה ולא נעים ומאוד מיני. אני אוהבת את המטפלת (חלקים אישיותיים מסויימים בה), אבל לא באופן מיני ואני לא רוצה להיות בת הזוג שלה. אז למה החלום הזה? ולמה דווקא עכשיו שאני בהפסקה? ואם כבר מגע, אז למה מגע "כזה"? גולם כתבה כאן שהיא לא מסוגלת להגיע כרגע לפגישה, והיא יודעת שהמטפלת מחכה לה. הלוואי והמטפלת מחכה גם לי! אני לא יודעת מה לעשות עם הטיפול הזה. ומרגישה שלעולם לא אוכל לבטוח במטפלת, היא בוטה מדי ומפחידה אותי מאוד. אני פוחדת שייגמר לי האוויר אצלה בחדר ואז אני לא אוכל לנשום. אולי עדיף שלא תחכה לי, כי אני לא אשוב אליה יותר. אני רוצה מטפלת אחרת! מצד שני, מטפלת אחרת - חביבה ככל שתהיה - אני לא בטוחה שהיא תצליח להשפיע עליי כך כמו המטפלת הנוכחית, אפילו אם מדובר בהשפעה "שלילית" שכזו... אודי, החלום שלי עלייה נורמלי? זה טיפה מפחיד... הלוואי והיא תעשה רילוקיישין ותעבור לחו"ל לעשר השנים הקרובות...כמה נחמד יהיה לי אז :-(

יש הודעה שלי שלא ענית...

הפנתי אליך שאלה , למה בחרת להתעלם?

אני מחכה שתגיבי לי :).כשאני רואה שהגבת לי חיוך מרוח לי על הפרצוף.כן סיפור מקסים גם בעיני, אבל כבר דיברנו על הקושי הזה, ואני לא מצליחה לגרום לעצמי לשתף פעולה, חסום, והיא סופגת את הכל בסבלנות רבה, אני מתעגעת אליה נורא למבט, לחיוך , לקול שלה. ואני יודעת שהיא שם מחכה לי אבל אני לא מצליחה להגיע... אגב נראה לי שהתאהבתי גם בך, מן פרץ של אהבה כזה גיליתי שיש בי עכשיו. שישאר הרגע... עכשיו אני אוהבת את המושג של כאן ועכשיו. ( אל תבהלי ממני )

אוהבת אותך . לדעתי תמשיכו לדהר על זה עד שתצליחי בנית קשר היא משמעותית לך אל תוותרי .

באתי. עייפה ועצובה. נראה לי שזה ייאוש.

לא פניתי ישירות אלייך כי חשוב היה לי שאודי יגיב ואולי יצליח לאסוף. אני באמת מצטערת שנפגעת... ברור לי שכוונותייך טובות, אבל רציתי לכתוב בדיוק מה אני מרגישה בלי להשתמש בפילטרים שעוזרים לי לשרוד שיגרה. האמת אביב, הכי התחברתי אלייך כשכתבת ההפרעה הדפוקה, ככה נקי, בלי לעטוף את ההפרעה בשכבות של מילים. זה כל כך נכון. יודעת שקשה לך ואת סובלת ונאבקת כל הזמן, וכן יכולתי להתחבר לדברים שתארת ונגעו גם אצלי בנקודות כואבות. מקווה שתקבלי את.ההתנצלות. שלך שירה

הכל סבבה אפשר היה לכתוב לאודי ולי אני לא אויר שכותבים עליו בגוף שלישי. האמת שאני כרגע מאוד מאוד מפוצלת כואבת ופגועה. כתבת עלי מילים קשות וכואבות אן לי צורך לנסות ולעשות רושם על אודי הוא לא מכיר אותי וכנראה גם לא יכיר והוא מגיב לכולם באותו הכלה ויחס אולי לא צריכה להגיב לך כעת אבל בכנות הכי גדולה זה המקום שלי כרגע. מקבלת ומבינה שלא רצית לפגוע ושזה בא ממקום שכלל לא ראה אותי וכתב על המקום שלך . מקבלת את ההתנצלות והכל בסדר .תשמרי עלייך עכשיו שהמטפל בחופש זה הכי חשוב . ושירה המפלצת תאמיני לי מנסיון היא לא כזאת מפלצת כשמורידים ממנה את הקוצים . :)

תודה שהגבת כואב לי שפגעתי בך

נגמר יקרה ...הכאב האמיתי הוא לא אני ואת הכאב האמיתי זה מה שעשו לנו ומה שגרמו לנו להיות ולעבור ...

אני לא מתיימרת להחליף את נעמה, שכותבת עם מילים פיוטיות ומיוחדות.... אבל מרגישה ממש, שרוצה לתת מקום לטוב בחיים, למצוא טוב ושמח יחד איתכן... שרוצה למצוא טוב, למרות וגם עם מה שמורכב.. אז אני פה, ואשמח אם תצטרפו... ותציפו בעוד ועוד דברים שכן טובים... אז מה טוב?.. קיבלתי כמה זריקות והגוף קצת יותר מתפקד... אני מסיימת לימודים..בשעה טובה.. אני עומדת בהתחייבות שלי בטיפול! אפילו שמורכב וקשה לי! (אני גאה בי!).. בכיתי הרבה בשבוע אחרון בגלל הטיפול ומה שקורה שם, אחרי חודשים ארוכים שלא הזלתי דמעה..פתאום הכל התפרץ.. (ואפילו שקצת עשיתי פאדיחות לעצמי, ובכיתי גם ברחוב..:) מרגישה קצת הקלה... ו....אני שמחה שאני פה... רחל.

כרגע די עצוב לי ..אבל כל כך שימחת אותי עם ההודעה שלך ..יפה לך הכתיבה אשמח שתמשיכי בה כל שבוע . גאה בך על כל מה שאת עושה אמרתי לך שאת יכולה :) האמת שאני במקום טוב של עשייה.. והעיקר אם כל הקשיים והבורות כאן אני מצליחה להחזיק את עצמי ולא לברוח . האמת לא קרה לי בשום מקום עד היום אז אני קצת גאה בעצמי. תודה רחל כל כך בזמן ובמקום

היי רחל תודה על היוזמה... נעמה את כל כך חסרה לי.... קשה לי מאוד לנקות את הבית. היום הצלחתי לנקות כלים ולשטוף את המטבח והסלון. חוץ מזה עשיתי היום ספורט הליכה/ריצה חצי שעה וזאת הפעם השניה השבוע!!! אתמול הלכתי לעשות שעווה במכון יופי וזה מילא אותי באושר. אחרי זה מדדתי בגד ים ועלה עליי מידה 44. לא היה לי כסף לקנות זה יחכה לחודש הבא. בעבודה הולך ממש טוב. השבוע אני עובדת כמעט כל יום וזה חיוני לי למשכורת,בגלל שהתחלתי לשלם את הלימודים.... רחל את מוכנה לספר מה את מסיימת ללמוד? וחשבתי על זה שהאושר הוא כל כך חמקמק שחייבים לתפוס אותו בשתי ידיים. הילה

הטוב שלי זה שאחרי יומיים קשים עם הרבה בכי התאוששתי ומרגישה שוב יותר בפוקוס. קצת חייכתי שרשמת על הפאדיחה של לבכות ברחוב.. קורה לי לפעמים. שונאת כשזה קורה | : אהבתי את העץ החיובי.

כל כך שאת כותבת כאן ... הכי פאדיחה באוטובוס...שמולך יושבים אנשים :)

באמת. לי בסהכ טוב בעבודה, בוא נגיד שאם אני מצליחה לקום בבוקר ולא סובלת זו כבר הצלחה. בטיפול מאד מורכב. לפי איך שזה נראה אנחנו ניפרד, אני ככ סומכת עליה וגם אוהבת כמובן, שאני יודעת שהכל הוא רק לטובתי, ובכל זאת זה לא מוריד מהקושי שיהיה. וככל שיתקרב אני חוששת יותר.

גם את שימחת אותי ושוב ....כן זה קשה אבל את עושה את זה כל כך בוגר ויפה ונכון ..את מדהימה ...

תודה שהצטרפתן לעץ..:) הרגשתי שכולנו צריכות קצת להיות, גם אם לרגע, עם משהו טוב.. וכמו שקראתי, יש הרבה טוב אצל כל אחת ואחת מאיתנו... אביב- אני שמחה שהעץ היה במקום עבורך...כן רואה את הקושי שלך פה כרגע בקבוצה..וגם גאה בך מאוד שלא בורחת, את חשובה לנו. ואת מתמודדת עם זה...וזה הכי חשוב. הילה - כן, נעמה גם חסרה לי..:/ ושמחה כל כך שאת בעשייה. עושה עוד ועוד. אלופה שכמותך! קצת קשה לי כרגע לשתף מה לומדת...חוששת מכל מיני סיבות.. אבל הדרך שלי עוד ארוכה מבחינה לימודית..גם אחרי הרבה שנים של לימודים...:)..אולי ארגיש בנוח יום אחד לספר..(מקווה שזה בסדר..) ומימה!! איזה כיף! אהבתי לראות עוד צד שלך, שמחה כל כך שכתבת! וחנה - יש לי הרגשה שזה יהיה לך טוב ונכון..... אני שמחה מאוד עבורך שאת מצליחה למצוא את האהבה כלפיה...ובאמת רואה מה אפשר לעשות כדי שיהיה לך טוב! אני אוהבת אתכן, רחל.

אתמול העלתי את הכתיבה שלי כאן בפגישה . ברור לי כמו שכבר כתבתי לך בעבר שהחלפתי מקום אבל הצורך שנושא דפוס אובססיבי נשאר. הבטחתי לעצמי שהיום אני לא אכתוב...אבל האמת שממש עצוב לי,בדיוק זאת הסיבה שכתבתי שיש מי בתזמורת שיודע שזה מסוכן שרואים אותו. אודי יש לך שיר לילה טוב עוטף ומרגיע ...

לא אביב, אני עדין לא מוכנה לחזור לטיפול, מהסיבה שאני לא משתפת פעולה וזה נראה לי טיפשי להתאמץ להגיע ( מרחק נסיעה של חצי שעה לכל כיוון), להתאמץ להיכנס (בין רבע שעה לחצי שעה לאזור אומץ כדי להיכנס ואז לשבת לשתוק או לחפש במה היא הייתה לא בסדר שבגלל זה אני אכעס עליה ו"אפוצץ" פגישה. מודה היא לא אשמה בכלום, היא מקסימה ואני רוצה לקוות שהיא מצליחה לראות מעבר למה שאני מפגינה ושהיא יודעת שאני אוהבת אותה מאד, אני זו שעדין לא מוכנה. ופנייה לאודי -לדעתך עם כל מה שרשמתי האם כדאי לחזור לטיפול ולצאת מתוסכלים שתינו או לחכות שאני אהיה מוכנה יותר? לא היית מעדיף מטופל "בשל"?

אמנם הפנת את השאלה לאודי אבל לך אני מרגישה שיכולה לענות...הייתי שם אוף זה קשה מתסכל הייתי יוצאת מפגישות מפוצצת מכעס על עצמי עלייה על כל העולם שאני באה משלמת וכלום לא יוצא. אישית עזר לי לעשות דברים אחרים לצייר בעיקר צבעי אצבעות שיחרר קצת מהשתיקה. ויקרה אני מאמינה שרק שמגיעים בסוף דברים זזים לא ללכת זה מראש להמנע מעשייה ללכת לפחות מזיז דברים ..ואולי תיקני לך ולה את הספר גדר כבשה ואיש עם בעייה ותוכלו לדבר על איך את פותרת את הבעייה ...ספר קסום בעיניי ..

מחפש המלצות על פסיכולוגיות שעובדות עם קופ"ח מכבי באיזור המרכז - בקעת אונו, פתח תקווה, רמת גן ואם היא טובה ארחיק גם עד תל אביב. חשוב לי שהיא לא תהיה מבוגרת מדי (אך גם לא צעירה בתחילת דרכה) כי גם ככה קשה לי מאוד להיפתח ואני מרגיש שיהיה לי עוד יותר קשה להיפתח לפסיכולוגית מהדור הקודם שלא מדברת בשפה שלי.. אשמח לכל המלצה ו\או עזרה!

[email protected] תודה רבה

יש לי באמת ניתוקים.. קשה לי. גם עם התמודדויות בחיים שלי.. וגם מולו. שלא מרגישה אותו איתי... שהוא פוגע. מתעלם מבקשות שלי. לא מגיב לי להודעות אפילו שסיכמנו שכן בתוך גבולות של כמה ומתי. ואני נסגרת. לא יכולה להיות קרובה ככה, לא יכולה להרגיש שהוא קרוב שהוא ככה.. מבקשת קשר כמו רופא רגיל וחולה.. ומעבירה את הזמן בדיבורים סתמיים.. וכל נגיעה בנושא רגיש מקפיצה ומפחידה אותי שלא אתפרק... שכל מגע (לא פיזי) וחיבור קטן שלו בי- יגרום לי להתפרק... ואז לקראת סוף הפגישה, פותחת יותר ויוצאת מפורקת יותר...לחיים שלי. ומתקשה ממש לתפקד.. נראה לי שהטיפול הזה פוגע בי אודי.. ועכשיו לא יכולה לברוח מהטיפול, התחייבתי לעוד כמה חודשים..וממש מורכב לי.. רחל.

על אנשים שיכולים לומר 'אכפת לי ממך' אבל בהתנהגותם לא ממש מגלים התחשבות ברגשותך או אנשים שהם כמו אנשי מכירות ו/או פוליטיקאים שאומרים מה שנראה להם שאנשים רוצים לשמוע כדי לשכנע ולהשפיע עליהם להתנהג בצורה מסוימת שמשרתת את האינטרס של אותו מוכר או פוליטיקאי אבל בלי כוונה אמיתית מאחורי המילים. התכלית של השימוש שלהם בשפה היא עצם ההשפעה. כלי השפעה. שום מחוייבות אמיתית ברמת המעשה אין להם בעצם כלפי מי שהשתכנע והושפע והקשיב. אז פתאום הם מנפנפים ב'מגבלות המציאות'. תמיד רצו והתכוונו לטוב אבל קשה לקיים כשיש את מגבלות המציאות.. זה כבר נהיה טיעון עלה תאנה מקובל ואוטומטי לכיסוי המבושים של הזילות שבשימוש במילים ללא כוונה או מחוייבות במעשים. מה דעתך על התופעה שאני מתארת?

הי מימה, אני חושבת שלפעמים באמת לאנשים אכפת. אכפת, אבל עד גבול מסוים, וזה משתנה בהתאם לרמת הקירבה. ייתכן שישנה בנו פנטזיה שיתרחש מעין משהו התמזגותי בקשר - שניים שהם אחד, מאידך, צריך לדעת שזה אינו ריאלי. קשר שמנסה להיות כזה, הוא עפי"ר קשר הרסני עם בלבול גדול בגבולות. גם פרסומות, למשל, כדרכן של פרסומות, נועדו לפתח בנו פנטזיות של משהו קסום ומושלם, רק שתמיד צריך לזכור שהמציאות מאכזבת הרבה יותר. הייתה פעם פעם אפילו תכנית בטלוויזיה החינוכית, 'שכונת חיים' שבה הוסבר, לילדים בכיתות ב', בדיוק הדבר הזה. אפשר לחפש ביו טיוב. ד"ש סוריקטה

אהבתי

נכון שקראתי קצת על הדי בי טי הזה ובכל זאת... אתה מאמין בטיפול כזה? אתה גם מטפל באמצעותו? אבל לא רוצה רק "לעבוד על דברים" רוצה גם כמו עכשיו. אווף אתה בכלל מצליח להבין אותי? היא אמרה שגם פסיכיאטר מטפל בזה, לא רוצה כזה.. רוצה מטפלת כמוה

את בטיפול די בי טי? אם כן, אולי תתכתבי לי אז אצל מי את... לא שלחתי לי בסוף מייל

הי חנה, כנראה נתקע אצלי במייל. בקיצור, שלחתי לך מייל עכשיו. תסתכלי.. אני כרגע חולה אז לא מאריכה כאן

למה צריך להיפרד? אני חושבת שאני יכולה להבין אבל אולי לא רוצה כי קשה לי.. הרי אנשים לא נפרדים אחד מהשני אם לא רוצים... אז למה כאן כן? למה? לא רוצה.אני מוכנה ללכת לטיפול אחר אבל רוצה גם אותה. או לפחות עד שאכיר וארצה להישאר שם. לא רוצה להיות לבד

אודי אני כועסת על אביב. גם היא מפרסמת הודעות ולא.היה לי מושג שכשהיא כותבת טריגר בכותרת המטרה היא להזהיר את הקורא מהתוכן. חשבתי שהיא מתכוונת לעצמה. זה מרגיש לי קצת מתחסד וגם מתאמץ למצוא חן בעיניך. אין לי רקע או ידע בפסיכולוגיה וממילא מה שאני קוראת לא נשאר בזכרון שנדפק בגלל ההפרעה הדיסוציאטיבית, הדכאון והתרופות. אני לא יכולה לתת תוכן "נכון" רק מה שמרגיש לי או מה שמבקש לקבל התייחסות. אני לא יכולה להיות שלוחה שלך, כמו שעושה אביב, וגם לא מתיימרת. אני לא יודעת כמה זמן אחרות כאן, אבל אולי בגלל שאני חדשה, אני גם קצת מקנאה בדרך בה אתה עונה לאחרות ובקשר שלך איתן שיש בו יותר חום ורגש. כמובן כמובן שאיני מתכוונת לפגוע באביב וסליחה אם תמצא בדברי משהו פוגע. אבל הרגשתי שאני רוצה להיות כנה. שירה

קודם כל בוודאי שאפשר לכעוס...אבל אם הכעס עלי למה את לא פונה ישירות אלי . אין לי שום קשר לפסיכולוגיה כן יש לי נסיון בפורומים . אני לא מתחסדת ומעולם אבל מעולם בשום פורום ובשום קבוצה שהיא לא פירסמתי תאורים ויזואליים של הרס . כן אני יכולה לכתוב שאני רוצה להכאיב זה רגשות שעולים בי ...אבל מעולם לא תיארתי איך ומה פרט לאותו יום שפניתי למיכ בבקשה שלו תעשה השוואות וגם זה אחרי זה מאוד התחרטתי . כן אני חושבת שאני היחידה כאן שמסמנת טריגר אבל זה מהמקום שגם אם לא כותבת תיאורים ויזואליים זה עלול לטרגר כמו כתיבה על יחסי עם אמא. האמת מאוד נעלבתי אני לא שלוחה של אודי ולא בטיח אני דיסוציאטיבית בדיוק כמוך עם אותה הפרעה דפוקה שגומרת את החיים. גם שכתבתי על הפיצולים שלי שאלתי את אודי לפני אם זה יפגע באחרים. ואף אחד לא נזף בך להפך אודי אפשר לך ונתן לך מקום והעלה את ההודעה שלך שכן כתבתי לאודי אחרי זה כי כמו שאת מבינה מה זה עושה לדיסוציאצייה אז כן מצאתי את עצמי יושבת באוטו ובוכה ומתכרבלת ילדה בת חמש שלא מסוגלת לנהוג הבייתה. ושירה האמת ניסיתי להתקרב אלייך היה ברור לי מהכתיבה שלך עד כמה את סובלת את לא הגבת והבנתי שאת לא מעוניינת אז בחרתי לתת לך זמן . אני נאבקת ופגועה בדיוק כמו כולם כאן אז זה בסדר לכעוס אבל בבקשה לדייק .

אודי ממה שהבנתי הזכרון הפרוצדורלי קשור ללמידה של מיומנויות פעולה לאחר מכן הופכות אוטומטיות. אבל אצלי יש חרדה בלמידה כזו וההרגשה היא שאני לא מצליחה לרכוש את הבטחון הפנימי שאמור להפוך את המיומנות לאוטומטית.. ייתכן עקב תרגול לא מספיק אבל גם בבואי לתרגל דברים חדשים, 'לא ידוע' חדש הגוף חווה אינסטינקט המנעותי שעלי להצליח להתגבר עליו וזה כל פעם מחדש ככה. בנהיגה ברכיבה בשירה ריקוד.. דברים שאמורים כביכול 'להתיישב בגוף'. להטמע בזכרון הפרוצדורלי. זה לא קורה אצלי. זה לא נעשה 'מובן מאליו'. תמיד יש מידה של חרדה כל פעם מחדש. רק בתחומים שמלכתחילה יש לי בהם בטחון יחסי אני לא מרגישה את הקושי להשתפר. אבל בכל דבר אחר הקושי החרדתי לא חולף ומאד קשה לי גם להתמיד בדברים אז התרגול שעושה אולי לא מספיק.. מה גורם לכל זה? למה ככ קשה לי עם דברים חדשים ובייחוד כאלה שכרוכים בידיעה שהגוף החושי צריך ללמוד אותה, לא השכל הקוגניטיבי. וגם בקטע הרגשי דפוק וקשה לי כי בגלל שאני ככה ברמה החושית עם חרדתיות, אז יש לי ערך נמוך כי זה הקשה עליי לצבור ניסיון עם חוויות והישגים בחיים... כמו מעגל שלילי כזה. נמאס לי שהחושים שלי הם בזזזזזזזזז חרדתי. לפעמים אני מגייסת את השכל כדי 'לקפץ מעל המשוכה' ו'מתאבדת על הפעולה' ככה אני יכולה להעיז ולסמן וי על עשייה כלשהי. אבל אני לא באמת שם ב 100% בהוויה, חווה ורגועה. יש פעולה ופחות אותי כי את עצמי אני מנסה לא להרגיש, להתעלם מהגוש החרדתי... איפה אפשר למצוא טיפול שפשוט נותן תנאים מלאים של בטחון להתנסות במלא דברים שבחיים האמיתיים קשה עד שהכל יכנס ויטמע בזכרון הפרוצדורלי הזה ויהיה לי בטחון בעשייה ובחוויה חושית? אני רוצה טיפול כזה. שיחבר אותי מחדש לחושים. לכל החושים. מגע, קול, תנועה... בכל הקשר אפשרי. אבל בתנאים מלאים של בטחון. אף פעם אין לי תנאים מלאים של בטחון בשום מצב. כי אין לי בתוכי בטחון. למשל לשיר, לרקוד לנהוג וכ.. שאני עושה את זה אני לא נהנית כי אני לא מרגישה בטחון בפעולות אלא חרדה. וגם המאמץ להסתיר אותה זה פוגע בהנאה. אני רוצה טיפול שישחרר אותי כבר... אודי בסוף אני אזדקן ואמות. אז בשביל מה הייתי פה? למה אין משהו יעיל כבר עכשיו? משהו שירפא ויתקן אותי כבר עכשיו! אני רואה אנשים עם חיים מלאים נהנים עושים -הכל מובן מאליו בשבילם. לא ככ מבינה בשביל מה אני פה.. אני לא אובדנית בכלל אבל בלי יכולת להנות מהחושים של עצמך בבטחון מה הטעם להתקיים בכלל.. בשביל לחשוב מחשבות? נמאס לי לחשוב מחשבות.

היי אודי, איך הן עושות את זה? סופי השנה בחוגים בגנים בבתי הספר... מטורף. ואצלנו גם ימי הולדת. לא מוותרים חוגגים. למדתי להכין את עוגת השוקולית של קרין גורן, היא היתה אומרת ציק צאק... טוב נו... לא ממש ככה אצלי. הריח של העוגה ממלא את הבית ולרגע אני שוכח ורוצה מי אפה וחושב שהיא כאן. זכרון חזק יש לריח. אני גם מגייס ילד שזה בכלל הזוי... לילה ראשון בלי אבא, לא כתבו על זה שום דבר. מתגעגע אליה בטרוף. אין לתאר את החלל הזה שהשאירה. השיגרה מחזיקה את הילדים וקורעת אותי באינטנסיביות. יש עצב בבית אבל גם רגעים של שמחה. השאלות לא פוסקות ןהקושי בעיקר של הצעירים לקבל את לכתה כמשהו סופי. יש סיוטים בלילה, בכי לאמא בעיקר כשאני לא מספק את הסחורה. אני משתמש באנשי מקצוע, היא.תמיד אמרה שאנחנו לא יודעים הגל וכדאי להתייעץ כשיש קשיים. אני תמיד התנגדתי וכעסתי, אבל תכלס היא צדקה. ימי שישי אנחנו עולים לקבר להגיד לאמא שבת שלום ותודה על כל ארוחות השבת שהכינה לנו, מביאים לה פרחים, מספרים לה משהו. חוזרים הביתה להתכונן לארוחת השבת. לכל הנשים האמיצות כאן אני לא ממש בעניינים, לפעמים קורא קצת, אבל שולח לכן כוחות, שתמשיכו בכל יום לבחור בחיים כי זה כאן ועכשיו, למרות הכל ואולי בגלל הכל. הילה, את ממש סופר וומן ולדעתי יש לך כוחות על! בהצלחה בלימודים. אורי

אתה מדהים ...אני יודעת שאתה תצליח . כואבת איתך את החלל ושמחה שאתה נאחז בזכרונות הטובים העוטפים את הנפש. דבר אחד אורי שלמדתי עם השנים הבור קיים זה נכון חסרונה יורגש לילדים בנמשך חייהם אין ספק בזה .אבל כל זמן שהם ירגישו אהובים עטופים ומוכלים הם יצמחו בריאים בנפשם. תראה כאן וגם במקומות אחרים ראיתי, הכאב הכי גדול שלא ניתן להכלה זה חוסר האהבה ויחס מכבד ממי שהיה .בהצלחה ותודה שאתה שמשתף אותנו

הי אורי קראתי ובכיתי.אין לי הרבה מה להגיד חוץ משהמקום ינחם אתכם בין שאר אבלי ישראל.אתם גובורים אמיתיים.כאב כל כך עמוק ולצדו כוח עצום.שמרו על עצמכם. חלום

שלום דוקטור, אני בת 22 וכרגע לומדת לתואר ראשון, כשהייתי בתיכון התעלפתי בכיתה אחרי שקיבלתי מכה מכיסא..מאז נכנסתי לחרדות - עליה בדופק,הזעה,תחושת עילפון והרגשה שמשהו רע הולך לקרות..זה מנע ממני ללכת ללימןדים ואף לצאת מהבית..עכשיו שהתחלתי ללמוד לתואר התחושות האלה חוזרות אלי כשאני בכיתה...זה בא אליי פתאום באמצע שיעור,בייחוד בשיעורים תיאורטיים שלא מצריכין עיסוק על ידי...אבקש לאבחנתך ולייעוץ מה עליי לעדות וכיצד אפשר לטפל בזה....אני לא מעוניינת חפנות באופן רישמי לפסיכולוג עקב הרישום וההשלכות העתידיות אז כל מענה מיצדך יעזור...

ללא הסכמתם מדעת = ביזוי כבודם האנושי מגיע לנו להבין למה אנחנו מכניסים את עצמנו ולא לגלות בדרך של זעזוע מטלטל!!!

ואם היית יכולה לדעת לפני זה לאן בדיוק את נכנסת לא בטוח שהיית שורדת לכן מכבדים את מנגנוני ההגנה שלך ונותנים לך זמן להגיע לעצמך דרך הטיפול.הדרך-מטורפת,מסכימה...בזיון כבוד האדם זה רק אחת התחנות בדרך הזו והיא שלנו התחנה.הטיפול רק מאיר עליה מעט ואז מתחילים להרגיש בו... חלום

את יודעת התחלתי טיפול חשבתי גג חודשיים לסדר איזה משהו קטן ....בדרך נחתו עלי טראומות מכאן ועד הודעה חדשה ... האמת שכן מימה זה מטלטל זה חסר רחמים זה חותך בבשר החי... זה עצוב זה קשה זה מטלטל . ההגנות שלנו מטעות אבל הם מגינות עליינו, כואב לי שזאת החוויה שלך. אבל נראה לי שעם הפסיכאטרית הנוכחית זה סוג של תיקון לא ???

אם התכנים שלי פגעו במישהי או בך. עכשיו נותרתי נזופה, מבלי שהתייחסת לרגשות שכן הבעתי. או אולי לא הצלחתי להביע כי אני לא מחוברת... זוכר שכתבתי שרציתי להרגיש ולגעת? כנראה שלא מצליחה. חשוב לי לומר שהדברים מדוברים בטיפול, כל הזמן. שירה

פשוט תודה שאתה שומר ומאפשר ...כל כך צריכה לקרוא את זה שוב ושוב להרגיש שוב בטוח .

או יותר נכון שקצת התחלתי להפחית, אבל היא אמרה שהיא מבקשת ממני להמשיך לפחות עד שאתחיל (התכוונה את הטיפול הדי בי טי)ואז אמרתי לה שאני לא רוצה לשמוע על הדבר הזה, אז סיכמנו שאני ממשיכה וזהו (:

בבקשה תחשוב מה עושים עם ההודעות ההרס והפגיעה העצמית כאן? זה פשוט מדבק ונותן לגיטימציה בפרט אחרי מה שעברנו עם עמליה. אי אפשר אודי אני סומכת עליך הילה

אני לוחם ואני צריך עזרה, עצה או כל דבר היום חתכתי את עצמי הרגשתי צורך לעשות את זה , זה הוריד את הכאב שאני מרגיש אני מפחד לעשות את זה שוב איך אני מפסיק את ההרגשה , את הצורך

היי אודי יש לי ממש פנטזיות שמעלות בי כאב אתמול שכבתי במיטה ועלו בי גלים גלים של כאב... אני רוצה לגעת בו אני רוצה להחזיק אותו כמו תינוק שמחזיק את אמא בקצות האצבעות אני רוצה להריח אותו ולהרגיש את הגוף שלו... אני ידבר איתו על זה.... פעם הוא הביא לי את הציפית של הכרית עם הרייח שלו... זה מעורר כאב עז.... אני רוצה שתהיה איתי במקום הזה.... שתחזיק לי את היד זה שלב כזה שצריך מגע ממש כמו תינוק

איך אפשר להיפרד, םא לא רוצים...? נראה לי שגם אני בתוכי חושבת שאני סובלת בטיפול ושהיא צודקת.. היא אמרה ששתינו עשינו מה שיכולנו וזה לא שעשינו משהו לא טוב וכרגע הטיפול לא מתאים. אמרתי לה שאני רוצה אז שהיא תבוא איתי לטיפול.. אמרה שאי אפשר.

זהו. זה נגמר. אנחנו ניפרד... נכון שיהיה את הזמן של הפרידה אבל.. אני אוהבת אותה ואני סומכת עליה מאד, אני יודעת שהיא רוצה את מה שיהיה טוב בשבילי, ולכן זה עוד יותר עצוב כי אני יודעת שנצטרך להיפרד. היא גם בכתה היום...ואמרתי לה שהיא אמרה שהיא לא תעזוב אותי, ואני ודעת שהיא לא באמת עושה את זה אבל היא בכל זאת ענתה לי שהיא מרגישה שאם אשאר זה אומר לעזוב אותי. היא רוצה שאלך לדי בי טי. אמרה שמאז יום חמשיי היא חושבת שזה עוד יותר מתאים לי. אמרה שבתקופה החארונה ביררה והתייעצה מה יכול להיות לי טוב.. וזה עצוב לי וכואב לי. ואני רוצה אותה..

אודי, תיהיה נחמד ותבריק עם רעיון לספר..?

מישהי יכולה להמליץ לי על ספר מתנה נחמד? כן בשבילה...

נראה לי שפחות חשוב איזה ספר ויותר ההקדשה שתכתבי לה בתחילתו!

מה עם הספר שאודי שלנו כתב? העין הפנימית? הילה

שזה לצורך נכון של לחזור לטיפול ....אז השיבה הבייתה....

שלום אודי שלום לכולם מתמודדת עם קושי גדול מאד. מה שחנה מתארת בזמן האחרון מזכיר קלות את מה שעובר עלי רק אצלי הגרסא הקשה של אותו סיפור. אני בורדרליין, ואחרי שבע שנים בטיפול שהיה יחסית יציב רוב התקופות (היו גם פרקים של משברים ועזיבות ואקטינגאאוט ורגשות קיצוניים), עכשיו היא אמרה שהיא מרגישה שאין לה איך לעזור לי יותר.... זה שבר אותי לשמוע את זה.... היא אמרה שאין לה בעיה שאני אשאר או שנחשוב על מה עושים אחרת.... הגבתי באקטינגאאוט וסירבתי לצאת מהחדר בסוף הפגישה, כאילו אומרת תשארי איתי ואל תעזבי אותי... היא הגיבה בתוקפנות וגירשה אותי, והיה ברור לי שגם אני הינדסתי את המצב שתהיה תקרית קשה ושאוכל לשנוא אותה.... בינתיים היא הגיבה קשה לתקרית ועכשיו מסרבת לקבל אותי בחזרה... אני כ"כ צריכה עזרה... פונה להמון מטפלים מספרת את סיפורי בכנות ואף אחד לא מוכן לקבל אותי... למי יש כוח להתמודד עם טיפול כזה תובעני ומסובך... גם חיפשתי די בי טי ולא מצאתי. אודי איך מוצאים די בי טי? אני שבורה ומפורקת... ככה כל המטפלים? מול חצייה אחת של הגבולות אומרים שלום ולא להתראות? אחרי שבע שנים של טיפול של שלוש שעות בשבוע.... נורא צריכה תמיכה, אם למישהו כאן חוץ מלאודי יש מילים שיכולות לסייע אני אשמח לשמוע... מנסה לא לשנוא אותה להבין שאני אחראית ואשמה... הלוואי שפעם יהיה מישהו שירצה אותי מספיק בשביל להתמודד יחד איתי גם כשקשה... אני כ"כ לבד....

אני מסכימה. זה קשה.. ונשמע ממש קשה לחוות את זה...:( אני כן חושבת שאתן צריכות לחשוב קצת, ולהיפרד כמו שצריך (אם תחליטו שזה מה שנכון..).. ומאמינה שהיא תעשה את זה..גם לצד השני לא תמיד קל. ולפעמים לוקח זמן. וכתבת שאת אחראית ואשמה. כן, את אחראית, אבל לא, את לא אשמה. בבקשה, אל תוסיפי לעצמך עוד אשמה. לגבי DBT, מכירה מישהי מדהימה באזור ירושלים שעוסקת בתחום, במידת הצורך, יכולה להתייעץ איתה לגבי אזורים אחרים, אם תרצי פרטים - יכולה לברר ולבקש מאודי להעביר לך... רחל.

תודה על דברייך. אשמח שתבדקי איתה על מטפל או מטפלת בדי בי טי בחיפה. תודה!

הבטחתי לעצמי לא לכתוב כלום בנוגע למטפלים אבל חורגת כי את חשובה לי . כל מה שאני כותבת זה מהמקום שלי אם לא נכון לך פשוט זרקי. קראתי מה שכתבת למימה ולחלום .יקרה מבינה את המציאות הכלכלית הייתי שם אבל טיפול של פעם בשבועיים הוא יותר החזקה מטיפול . הסיכוי שינועו תהליכים הוא קשה יותר . לא מפליא הקושי שלך זה ברור ומובן קשה לפתוח דברים ולהשאר לבד שבועיים . הפחד גם ככה משתק ,הבושה האי נוחות .מבינה אותך ששלחת במייל ..אבל ...כאן יוצא שהפגישה עוברת למיילים ולפורומים בצדק אי שמה גבול נוקשה. אם היית לוקחת את מה שכתבת מעתיקה ומקריאה לה או נותנת לה לקרוא אז השיח עובר לפגישה . ככה את כאילו סיפרת אבל בעצם לא דיברת כלום. יקרה אני חושבת שאת צריכה ללכת אליה ולאמר לה את הדברים את העלבון את הקושי את הסיבה ששלחת ולהבין שהיא שם עבורך..כן אותו משפט שאני אומרת וקשה לכן לקבל .הורה אוהב מעניש כועס נוזף בילדיו ברכות באהבה מציב גבולות שילד לא אוהב אבל חייב . מי כמוני יודעת איך הישירות הזו סוגרת אבל אני בסוף מברכת עלייה כי היא זאת שמחזירה לעשייה ...איתך בכל מה שתבחרי לעשות ,כאן עם יד מושטת .

היי אביב, תודה לך על התשובה ואת חשובה לי גם ואני אף פעם לא "זורקת" דברים שאת רושמת לי :-) אני יודעת שהיא צודקת וגם את צודקת... אבל אני מעדיפה אותה על פני טיפול רגיל פעם בשבוע בקופת חולים למרות שאני לא מסוגלת לראות אותה כרגע.

לא. לא מצליחה, לא יכולה, לא רוצה, לא כלום, לא רואה סיכוי. ריקה. ריקה ממשמעות, ריקה מרצון, ריקה מכח, מרוקנת משליטה. מלאה. בפחד, בגוף, בייאוש, בריצוי, באשמה, בשנאה עצמית, בתהום פנימית אדירה.

קודם כל, רציתי להגיד לך תודה על הפעם ההיא.. שהרגשתי שאתה נותן לי ביקורת, ואתה הסברת והבהרת.. אני שמחה ששאלתי ולא יצרתי סרטים בראש שלי. ואודי, אני כן בכיתי למטפל שלי, ודיי הרבה. באופנים וזמנים שונים. פשוט עכשיו הכאב הוא לא מתפרץ כזה, הוא כאב פנימי ועמוק שממלא הרבה חלקים בי.. ההזדקקות לקשר יותר קרוב. ושזה לא קורה בפועל. הוא יודע שקשה לי, לצערי גם פיזית, צץ משהו חדש...:( וגם קשה נפשית עם כל זה ובכלל. ואמרתי לו שקשה לי, שבוכה בלי סוף, ומבקשת להקדים את הפגישה, או להוסיף, והוא ענה שלא יכול.. לא שאל מה איתי, מה עובר עליי.. וזה כואב אודי. אני עכשיו נותנת דוגמא נקודתית. אבל זה תחושה שכבר הרבה זמן איתי. שרוצה שיהיה קצת יותר. שידאג לי כמו בהתחלה של הטיפול. שהוא יודע שבבדיקות קשות- שיתעניין לשלומי.. שישאל מה בכלל קורה לי. זה כבר לא כעס. זה פשוט כואב, לגלות שאתה לבד בסופו של דבר... רחל.

אודי, הכאב שואב אותי פנימה לתוך התהום, קשה לי להתנהל איתו. הוא מפריע לי לחשוב, להתרכז, להיות. גורם לי להתנתק, להתחבא להתמסטל ממשככים ומרגיעים. הוא עיקש ממני. אני מרגישה.חלשה לידו, לא יכולה לו, לא מסוגלת. כואב לי. שירה

וכל היום במיטה עם שוקולדים. זה דרך מתוקה ומפתה מידי... להרוסססס

בבקשה ממש מבקשת הודעות אם תכנים קשים של פגיעה עצמית תסמנו כטריגר.... זה הופך לגמרי ...לפחות שנדע להזהר

בתקופה האחרונה אני חווה קשיים מכל הכיוונים אבל בבסיסם עומדים רגשי חרטה וייסורימצפון. אני סובלת מנדודי שינה. אני שמנה מאוד. השיער שלי נהיה מגעיל. האצבעות ביד נרדמות לי. הבדידות גדלה מיום ליום וגם המינוס בבנק. יש לי בעיות מורכבות בשיניים אחרי שהוצאתי הון לטיפול. הבית בבלגן היסטרי . אמא חולה ונגמר לה הכסף לממן מטפלת והאחים רוצים שאעזור לה גם. הבעל צריך לעבור מקום עבודה לאזור שומם. הגיל שלי מתקדם ואין לי פנסיה. התזונה שלי גרועה. ומספיק לבינתיים. אין לי אויר. איך שורדים?

עצוב לקרוא את הקשיים ..אני מאוד מבינה את המקומות האלה של האכילה וההזנחה העצמית..הקושי לאסוף את עצמך למען עצמך.. את יודעת את תחילת הדרך שלי במסע האישי שלי התחלתי באו איי OA זה גוף לאכלניים כפייתים ..הדרך של 12 הצעדים עזרה לי מאוד להבין את החשיבות של המקום החיובי בחיי..אמרת להילה שאיזה יופי היא שמחה בדברים קטנים ..אז האמת שם באו איי למדתי להפוך כל מחשבה שלילית לחיובית זה היה התחלה של צמיחה ...וברוכה הבאה ..

מצאת לך שם מלא תקווה....

הי אודי, בנסיון לחזור ולקיים שיגרה אני נאלצת להשתמש בכל מיני אמצעים בנוסף לתמיכתו של המטפל. לפני היציאה מהבית אני מתקלחת וחותכת עד שהדם קולח. זה קשה מאוד לראות אחר כך במראה שהפנים לא התעוותו מכאב אלא נאספו ונרגעו. אני גם לוקחת כדורי הרגעה כדי להוריד את החרדות וכדי לישון בלילה אני שותה ולוקחת כדורים. יש לי גם בעיות קשות עם האוכל. אודי, אני פורשת כאן רפרטואר של פגיעה עצמית וחייבת לומר שאני מאוד מתביישת במעשים האלה, באמצעים המטופשים שאני נוקטת כדי לאסוף את עצמי. אני לא מפסיקה לענות את הגוף הזה שהיה מוקד להתעללות..מניחה שאין.כאן הגיון בריא. רק הגיון חולה. הנתקף תוקף את עצמו. בטיפול דיברנו על זה ואמרתי שהפחד הכי גדול שלי הוא שמישהו יכאיב לי בגוף. עלה שיש במעשים האלה כדי לחשל אותי מפני מתקפה כלשהי על גופי. אני מנסה לגונן על הגוף בכךצשאני פוגעת בו בעצמי... זה כל כך מעוות. שירה

אתה יודע ? כבר תקופה ארוכה הרגיש לי רגוע עם אמא צביה.. לא תאמין מה שקטע את הכל, את התקופה הרגועה והרגיש לי כאילו היא בגדה בי.. כן, נשמע הזוי.. האנשים שיקראו את ההודעה הזו יחשבו שאני לגמרי לא שפויה.. אודי, נכון אתה תבין ??? נכון אתה לא תשפוט אותי ותגיד לי שאני לא שפויה ?? היה רגוע כבר זמן רב.. ביום שני לפני שבועיים הייתי אמורה להפגש עם אמא צביה בצהריים (שעה קבועה שלנו) 3 שעות לפני הפגישה אני מקבלת סמס ממנה ובו היא מודיעה לי שהיא חולה ונאלצת לבטל את הפגישה.. אודי, לא הרגשתי כלום.. היה ריק.. אבל אני זוכרת שהגוף שלי רעד בטירוף ללא יכולת להפסיק.. הייתי אמורה להכנס ולהמשיך בעבודתי... הייתי זומבי.. אולי בהיתי ? לא יודעת.. אמא צביה אמרה לי אח"כ שכנראה הייתי בהלם, שוק.. לאט לאט כשהתאוששתי ,נכנסתי לוואטסאפ בכדי לראות מתי היא התכתבה לאחרונה.. וראיתי שהיא מפעם לפעם כן מחוברת לוואטסאפ. חיכיתי לטלפון ממנה/סמס ..משהו.. חיכיתי שהיא תשאל אותי איך/האם אני שורדת. ו...כלום !!! נכנסתי לטירוף..כל שניה בדקתי בוואטסאפ שלה אם היא מחוברת.. הפכתי למטורפת... מה שהשפיע עלי מיידית בכל המעגלים.. במעגל העבודה לא הצלחתי להכיל אף לא ... כלום.. גם במשפחה, כאילו היתה בי אדישות כזו ולא היה איכפת לי שכל העולם ימות. רק למחרת לקראת ערב הגיע ממנה אות חיים. היא כתבה שנוכל להפגש כרגיל ברביעי.. כמובן לא עניתי לה ואז היא ניסתה להתקשר, והשאירה הודעה בתא קולי וסמס נוסף ובו בקשה לאות חיים ממני.. לא נתתי לה אף לא סימן אחד.. מבחינתי היא היתה כבר מתה.. כשנפגשנו ברביעי, חמישי, שישי ..אולי שבוע.. לא הפסקתי לבכות אצלה.. בכי ללא צליל.. בכי כזה שרק הדמעות יורדות ללא הפוגה כאילו הן מנותקות ממך.. מבין אודי ? גם שאלתי אותה מה יקרה אם היא תמות ? כמו שקרה ליורם חזן.. כאילו, מה ??? אני אפילו לא הבת שלה.. כלומר.. מה עושים ?? אמרתי לה שמתחשק לי לשאול את נרי לבנה מה היא עשתה כשיורם חזן מת ??? לא יודעת אודי... הרגשתי כאילו אמא צביה בגדה בי.. כמובן סיפרתי לה הכל , כולל המעקבים שעשיתי אחריה בוואטסאפ אמרתי לה שאולי אני לא ברת טיפול ?? כזו תגובה אחרי 6 שנים של אנליזה ?? די מייאש אודי... מה יש לך לומר על הקטע ההזוי הזה ? אודי אני שפויה ? /מטורפת לגמרי ?/ ברת טיפול ? פגועה באופן שלא ניתן לעשות משהו ? אודי :(((

וככ ישרה ...מן הסתם ההלם והציפייה לפגישה בנוסף לאובססיה זוכרת שאמרנו בלי וואטספ . אני ככ מבינה ....במבי את נפגעת הרבה בחיים ואלה התוצאות..מאמינה בך שישתפר תזכירי לעצמך שהיא שם עבורך. אישית למדתי שתגובות כאלה קיצוניות הם שיחזור של תחושת הנטישה ולא קשורות לעכשיו. חיבוק אם נכון לך

היי במבי שמתי לב שלאחרונה את פחות כאן.... בשבוע שעבר כתבת לי תגובה ואמרת שאני אהיה עוסית מבריקה. תודה לך! העציב אותי לקרוא מה שקרה עם אמא צביה. מי כמוני,למודת אנליזה, יודעת כמה כל דבר בקשר הזה יכול לשבש... שיתפתי את האיש שלי בכך שכתבת שאנליזה מסוכנת. או שנוגעים באזורים מסוכנים. וכמה זה יכול לטלטל. זוכרת את ההזמנה לשבת לייד המים? להקשיב לשריקות העצים? אפשר להזמין אותך? במבי אחותי אני אוהבת אותך מאוד. שלך-ואיתך הילה

לא יודעת מה להגיד לך.אני אישית אוהבת טיפול עדין,עוטף,מכיל,תומך וגמיש.היא כן הייתה תקיפה כשעשיתי שטויות או הייתי אכזרית לעצמי...אבל בעיקרון היא הייתה מאוד איתי.גם עכשיו כשעשיתי הפסקה בנתיים אנחנו כחצי שנה מחליפות עדכון של כמה משפטים פעם בשבוע.אני אוהבת את החיוך שלה והוא מלווה אותי תמיד...חשוב שתדברי עם המטפלת שלך על מה שאת מרגישה.מכאן אי אפשר לדעת מה שם באמת קורה.אם את לא בטיפול דינמי אז באיזה טיפול את אם אפשר לשאול?.. חלוןם

אני אפילו לא יודעת להגדיר את סוג הטיפול שלי. המטפלת שלי היא עו"סית בהכשרתה והיא מטפלת מקצועית וטובה. אבל חסר לי באופן אישי קצת רכות. ונחמדות ממנה. זה ממש קשה לי ככה... שלחתי לה הודעה שכתבתי בפורום אחר והיא רשמה לי בתגובה שמדובר בכתיבה אנונימית שלי בפורומים והיא מבקשת שלא אשתף אותה באקטים שכאלו. כי השיחה בינינו לא מתבצעת דרך פורומים. היא הייתה תקיפה. בכנות, נפגעתי מאוד ממש עד עמקי נשמתי. וזהו, היא לא תראה אותי אצלה יותר לעולם.

למה את קוראת " שטויות"? את חושבת שזה היה טיפשי ששלחתי לה במייל הודעה שכתבתי במקום לדבר איתה ישירות ? אולי בגלל זה היא כעסה? ושלחתי לה מייל וניסיתי להסביר את עצמי והיא לא הגיבה אליו אפילו... אני לא מעניינת אותה בכלל ועכשיו זה אפילו מבייש אותי לפגוש אותה שוב.

אודי. מה מביא אדם להיות מסוגל לחיות לפי זמן חיצוני - ז"א שהוא מודע למוגבלות של המשאב הזה ולכן בוחר להתנהל באופן תכליתי ויעיל לתכנן מטרות לעתיד ולהספיק דברים , להציב יעדים .. לעומת אנשים שמעדיפים לחיות לפי זמן פנימי שלהם שמחפש יותר חוויה של הרמוניה והבשלה איטית. לפעמים מלווה בדחיינות של משימות ועד שלא ממש חייב לא מזיזים את עצמם.. והרבה פחות מעשיים מהטיפוס הראשון.. לא ככ מציבים יעדים לעתיד הרחוק. חיים את הרגע בעיקר. סולדים מהרגשת העומס של לקחת על עצמם אחריות.. משני הטיפוסים שתארתי האם הראשון בהכרח נחשב מפותח ובוגר יותר מהאחרון? מה גורם להבדלים שכאלה בין אנשים? קראתי באיזה מקום שמטרה של אנליזה היא לחלץ את האדם מהזמן של הלא מודע, שאין בו זמן בעצם. הוא חי את העבר בהווה.. ולהפוך מודע לזמן הממשי וזה מה שאמור כביכול להזיז אנשים שיתחילו לחיות באמת .. להעריך באמת את החיים בכאן ועכשיו בטיפול שלי ביקשתי עוד זמן למסגרת הפגישות והיא לא נתנה כמו שביקשתי. היא חזרה על האמירה ש 'אין זמן אין זמן '. זה היה מייאש וטראומטי מאד בשבילי. גם כי לא האמנתי לה ש'אין' אלא הרגשתי שהיא פשוט מסרבת בכח וזה נחווה שהיא כופה עליי תסכול בכח מתוך אטימות לב איומה (האם זה שחזור שם רישום חוויה בתור פג זעיר שנולד מן הרחם מוקדם מדי?? לא קיבל את הזמן שהיה נחוץ לו להבשיל כמו שצריך?). הפסיכיאטרית שאני הולכת אליה עכשיו דווקא אומרת לי שיש זמן. והעובדת הסוציאלית לפניה אמרה לי לא לחשוב על זה ולהתמקד בכאן ועכשיו שלי ולהשקיע בזה. אמרו לי שהטיפול הפסיכולוגי שעברתי היה טראומטי - מה אתה חושב? זאת הייתה טראומה בלתי נמנעת או שהיה אפשר למנוע? מעניינת אותי החוות דעת שלך. ובכלל התייחסות לנושא של הזמן והבדלים בין איך שאנשים מתנהלים ביחס אליו. האם כולם נפגעי 'טראומות לא מודעות'? כל מי שלא מסוגל להתנהל בתכליתיות יעילה מול דד ליינים של זמנים? כל מי שלא מסוגל לכונן מסגרות ולדבוק בהן? כל מי שבוהה בתקרה או ישן חצי יממה וסבבה לו עם זה.. במקום להיות יעיל יותר בחיים.. במקום להציב מטרות ולהזיז את עצמו לקידום יעדים אישיים , האם אנשים כאלה הם כולם נפגעי טראומות התפתחותיות?

אתה צודק ..אבל אני עדין מפוצלת ועכשיו מתחילה להבין יותר .. פעם כתבת לי שצריך מנצח לתזמורת אם הייתי מצליחה לסנכרן את הצורך של כולם לנראות אחת.. כל אחד מהחלקים שלי יש בו את הצורך והנזקקות להראות ולכל אחד מהם דרך משלו ...אם החלק הבוגר/ הנערה הלוחמת מגיב לכולם מהמקום שבאמת רוצה לעזור ולהיות שם . הנראות בתגובות המחמיאות מלחיץ חלקים אחרים. מבחינתם זה מסוכן ואז אני מתערבלת ורוצה להעלם הכי קטן בעולם. ויש את הקטנים שממש רוצים וזקוקים ליד . לאל תדאגו ראיתי אותכם רע לא יקרה לכם היום .אתם בטוחים ..ויש את מי שמתבייש אבל צריכה כל כך ומראה את עצמה בדרכים מניפולטיביות... אוף זה מורכב כל כך כי יש ימים שזה פשוט כולם אני מוצאת את עצמי כותבת לך כל יום וזה מרגיש לי מוגזם גם אם אני מצמצמת את עצמי לשרשור אחד עדין מרגישה שהגזמתי בצורך ברצון .. האמת ששמחה שהקטנים בוטחים בך כל כך ויש להם מקום אחר חוץ מהמטפלת מה שנותן שקט בטיפול ואפשרות לעבודה . ויחד אם זאת רוצה כל כך מהמקום הבוגר להצליח להיות מספקת עבורם או לפחות להצליח להחזיק את ההכלה שלה/ שלך יותר זמן. מקבלת שזה המקום שאני נמצאת בו כרגע מנסה ללמוד אחרת ומודה לך שאתה מאפשר את המקום הזה . זה כל כך לא מובן מאליו. אמרתי לך כבר פעם אתה חלק מאוד חשוב במסע שלי .. אודי אתה מכיר את איתקה...אז אתה אחד מאלו שיודעים שאני לומדת מהם ...תודה מכל התזמורת :)

שאלה שאני מנסה לבדוק עם עצמי, אודי זו שאלה רצינית שהתשובה שלה חשובה ומשמעותית: האם כל האנשים חווים עולם פנימי ועולם חיצוני שונה? או יש כאלה שיש להם רק עולם אחד שלם?

היי הלכתי היום לבנות מערכת במכללה.... מכל הבנות שישבו בחוץ מנהלת החוג זכרה רק אותי!!! ואמרה לי זוכרת אותך לטובה!!! הכרתי בנות מדהימות שילמדו אותי. ועוד חברה שבילינו ביחד עד עכשיו מהבוקר. הבאסה- שכחתי נעלי בריאות בשווי 500 שקלים. זה בקפיטריה ואין מי שיביא לי את זה....( אבל לא נותנים לשום דבר לחרב את השמחה. יאללה לימודים### הילה

בשבילך כל כך גאה בך .. ואיך אמרת רגש שלא מדברים עליו (קנאה ) כל כך רוצה להיות במקום ששמח שאני עושה ואני כל כך מפחדת ועוד מתלבטת עם להרשם ...תודה שדרכך אני לומדת שאפשר ומותר. מדהימה שאת :)

על כך שאת יכולה מאושרת מדברים קטנים ולא נותנת לדברים אחרים להרוס לך. מה את לומדת? שיהיה לך בהצלחה ושתמיד תהיי מאושרת.

היי מתוקה קנאת סופרים תרבה חוכמה.... בטח שגם את תעזי בהמשך הילה

חייבת עד סוף החודש להחליט אחרת ....עוד שנה תחלוף תודה על העידוד

זה ממש משמח! שמחה ממש בשבילך..כל הכבוד שאת מצליחה לדאוג לעצמך ולהמשיך כל הזמן להתקדם.

הי אודי, אתמול אחר הצהריים הצלחתי לצאת מהבית. אחרי שבוע שלם זה כמעט כמו לצאת מבטן האדמה, האור מסנוור והכל בוהק. לא יודעת אם הסרתי התנגדויות או שכבר הייתי מותשת ולא היה לי כח להתנגד. זה משנה? הייתי צריכה לנטרל את כוחות הרשע,.הקולות המטרידים. ובעיתוי מאוד לא מוצלח עבורי שוב הוא נוסע ונזכרתי שהצטרפתי לכאן באפריל כשנסע בפעם הקודמת ונשארתי, הודות לך. וגם רציתי לומר לך שאהבתי את תשובתך לגבי המפלצת, שאם תצא החוצה אפשר יהיה לטפל בה וכשהיא בפנים היא פוצעת ומכאיבה. עכשיו שאלת השאלות היא איך להוציא אותה החוצה... וכמו שאתה מציע וחוזר ואומר לראות את הטוב, אני מנסה לראות בצעד הקטן הזה מחוץ לסף הדלת הישג קטן. תודה, שירה

אני באמת שמחה עבורך

פה. אילמת.

https://www.youtube.com/watch?v=jZMZGLBvOGw