פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, אני לא מתכוונת שאני נלחמת או רוצה להילחם.. לא בטוחה שבכלל אצליח להסביר. כאילו לא מרגישה שיכולה "לוותר" עליה בקלות, שזה לא יהיה ברור מאליו שצריך להיפרד ושזה בסדר.. נראה לי שפשוט רוצה הלראות לה שזה לא פשוט בשבילי. לא אוהבת את המילה פרידה. אודי, אני לא רוצה. היא אמרה שהיא לא יכולה לא להתייחס ולא להגיד את המילה הזו למשל. היום אמרתי לה כמה דברים שאני רוצה שיהיה. היא שאלה אם ארצה את השמיכה ובאמת אמרתי כאן שאני חושבת על זה. נראה לי שאני רוצה אבל זה עוד מוקדם מדי בשבילי לדבר על זה. היא אמרה שהיא חשבה על זה, בלי קשר אליי, כי לא אמרתי עדיין על זה כלום, שהיא חושבת שיהיה טוב יותר כן להיפגש את הפגישות הרגילות שלנו (ז"א פעמיים בשבוע). היא אמרה שהיא לא תעזוב אותי ואני יודעת. אודי, אני סומכת עליה אבל לא רוצה אף אחד אחר. אף אחד. היא ארמה שהיא בודקת עוד ושלא אדאג.
הי אודי אני לא מצליחה להכנס מהמחשב כי שכחתי את הסיסמא וגם לא מצליחה ליצור משתמש חדש כי יש כבר משתמש בכתובת מייל שלי. יש לך דרך לעזור לי לשחזר סיסמא או למחוק משתמש כדי שארשם מחדש? בינתיים מצליחה להכנס רק מהטלפון וזה מבאס... תודה!
אודי, כבר שבוע שהוא איננו ובעיקר מטרידה אותי התלות הנוראית הזאת והרצון להגמל ממנה. ואם יקרה משהו ולא יחזור? זה כל כך מאיים. שירה
אני לא יודעת מה זה להיות קרובה.. אני נבהלת שהוא מתקרב. אני נרגעת שאני מתרחקת.. אבל זה עצוב לי. קשה לי שאני זקוקה לו, קשה לי שאני רוצה אותו כל כך הרבה, קשה לי שאני מרשה לעצמי להיפתח אליו, ואז נפגעת מאיך שמגיב או שלא מגיב.. קשה לי שאני מרגישה אותו רחוק.. איך אפשר להרגיע את הרצון הזה? לקרבה כל כך חזקה? איך אפשר להרגיע את הפחד הזה להתקרב? להיות? כן, זה כוחות מנוגדים.. אני יודעת, אבל עדיין.. איך???? רחל.
לא יודעת מה רוצה לומר לך.. אודי :( ראית ? רוני כתבה לי הודעה ובה כתבה שקראה על יורם חזן ונרי לבנה.. אני קראתי את מילותיה של נרי לבנה בפינה שלה בעיתון לאחר מותו של יורם.. בעקבות הודעתה של רוני, קראתי עכשיו שוב .. זה נורא כואב.. גם מפחיד בטירוף.. אודי :( איך אפשר להאמין ? להרפות ? להניח ולנוח ? אני כל כך מפחדת שיקרה חס וחלילה משהו לאמא צביה.. אודי :( אם היא תמות לי פתאום מהרגע להרגע , לא אשאר פה שניה אחת.. בכלל לא יכולה לקלוט איך אפשר ???? כן אודי, גם היום זה עלה בפגישה עם אמא צביה.. היה רגוע כזה.. הייתי ב ?.. לא יודעת לומר במילים.. זה כזה... משהו... מצב נעים כזה.. ואז פתאום ראיתי את המצח שלה ואמרתי לה שאני אוהבת אותו (את המצח שלה) וכשאחזור לפיסול , זה יהיה אחד הדברים שאעשה.. אפסל את המצח שלה על הקמטים המיוחדים שלו (של המצח) ואמרתי לה... אני מרגישה שאנחנו קשורות... אני יודעת שגם את קשורה אלי. אבל זה מסוכן להיות קשור.. לך תדע.. כמו יורם חזן... מסוכן להיות קשור.. אודי :(( גם אליך אני קשורה... דיר באלק... אודי :((( תשמור על עצמך , טוב ???? ומי ערב לי ? אולי אתה משתדל מאוד לשמור על עצמך ?? זה משהו שלא תלוי בנו ועלול לקרות מהרגע להרגע.. ללא הכנה.. אודי, רוצה גם היום לתת לך יד ולהיות איתך כשאתה עונה לכולם.. ולא רוצה לעזוב את היד שלך לעולם... אודי :((( עצוב לי.. :(( אני גם מאוד מאוד מפחדת :(( שלך-במבי.
הי במבי, אני מתכוון להיות פה בעולמנו עוד הרבה מאוד זמן, כך שאין מה לחשוש... החרדה הנוראית הזו תירגע רק אחרי הרבה מאוד זמן של פרידות ומפגשים-מחדש (וגם אז לא בטוח שתשתכנעי...). אודי
בתוך הטיפול או בחיים עצמם? מניסיוני בטיפול שחזרו את הטראומה ובכך שחררו את העבר למודעות של ההכרה אך מה עם תיקון? פסיכולוגים הרי לא מספקים את זה מה בכלל היא התפיסה של תיקון? מהו התיקון? אודי?
הי מימה, גם וגם. לא פסיכולוגים עושים את התיקון או "מספקים" אותו. הם מאפשרים נוכחות בה המטופל עושה את תהליך התיקון. זה מושג של מלאני קליין, שבטח שמעת עליה וקראת אותה... אודי
את יותר מצודקת ואת יודעת אני הכי שמחה שכתבת שוב ..שלא ויתרת כרגע במצב מאוד שביר ופגיע ..קצת חוששת להתקרב. האמת שגם הסיפור עם המטפלת קצת טילטל אותי אחרי כל כך הרבה שנים זה בכנות מפחיד. כל כך פוחדת שאני לא אתנהג כמצופה ואראה את הדלת הייתי שם לפני כמה חודשים סנטימטר מהדלת ..נכנסתי לא אני ומתחתי את החבל יותר מידי ושתיינו הגבנו קשה ואפילו קשה מאוד... איך שהוא עברנו את זה אבל אני כל כך פוחדת מהדלת .. אז סליחה שלא היו בי כוחות לתמוך ולהיות איתך ..בקשר למייל אני חושבת שעדיף גם לך שלא כדי לשמור ולהזהר . כיתבי כאן אשתדל להיות כאן איתך ...
תודה שבאת להיות איתי! מבינה שמפחיד לשמוע על סיפור כזה כי זה מעורר את החשש שגם אצלך יקרה... אבל אני מאמינה שברוב הטיפולים זה לא קורה... זה גם מה שמדכא... כמה אני גורמת למצבי קצה... למרות שהפעם באמת לא הרגשתי שהגזמתי, נראה לי שהיא ניצלה הזדמנות כי החיים שלה כבר היו מלאים מדי והיא רצתה להוציא אותי.... שזה מאד מכאיב... תודה אביב!
ימים עצובים הרבה דמעות וכאב שוב דמעות... מחפשת עוגן.... ועדיין הילדה שבתוכי מבקשת ממך מילים
הי הילה, יש כאן עוגן ויש גם מלים. אבל גם אני זקוק למלים ממך: כאלו שיתארו למה את זקוקה... אודי
אודי, אני לא פוגעת כבר כמה חודשים וזה הישג אדיר עבורי אבל... איני מרגישה טוב יותר. ההפך. נחלשת. מתגעגעת. ועדיין - נלחמת! נטע.
אולי אמצא פה איזה חלקיק ממני.
איתך ...
חושבת שבתוכי יודעת שזה מה שיקרה בסוף אבל כנראה שלא בקלות.. מרגישה צורך "להיאבק" בה ובזה, שתדע שאני לא רוצה ולא מוכנה ללכת...
על תשובותיך שהבהירו והאירו היום. נמשיך לגלות עוד תוך כדי תנועה, כפי שאמרת. שירה
היום חיפשתי קראתי על יורם חזן ונרי לבנה. כנראה חיפשתי עוד משהו משותף. אז מצאתי.
התרגשתי לקרוא שחיפשת כנראה למצוא משהו נוסף משותף... רוצה לשתף אותך.. מקווה שלא יפגוש אותך במקום כעוס, פגוע וכו.. אצלנו, אחותי פוצצה את הסוד לגבי אחי הגדול.. היא פתחה את זה , התעמתה עם הורי, רצתה גיבוי גם ממני.. אני רציתי למות... הכעס שלי היה מופנה דווקה לאחותי.. כאילו רציתי להתחנן אליה ולומר לה.. די.. תניחי לזה, אם את רוצה תדברי על זה ותעבדי בטיפול.. אין לי כוח, אין לי גרגר של משאב להתעמת עם הקטע הזה.. עדיין לא.. אולי כשאגדל, אתחזק, לא יודעת מה.. עוד לא.. עוד קצת.. ולא, לא שיתפתי איתה פעולה.. ורוצה לומר לך רוני שהקשר שלי עם אחותי הוא קשר אמיץ ואיתן.. איתו אין לי קשר.. רק כזה טלפון פעם/פעמיים בשנה לפני ראש השנה וכאלה.. ברכת שנה טובה מנומסת.. עדיין לא בנויה להתמודד עם זה.. אולי גם אחותך מרגישה שאת מנסה "לסחוב" אותה, להתמודד, להתעמת עם משהו שהיא יודעת באיזשהו אופן ועדיין לא מסוגלת להתמודד עם זה ? במבי.
מקווה שעוד יעלה היום ואם לא אז לא ... תקופה משונה לי מאוד . מצד אחד שקט ושלווה שלא זכורים לי שנים מאוד מאוד מפחידדד.. עשייה , היום מקווה שאחצה את קיר הפחד עד מחר בטוח מבטיחה לעצמי...להרשם וזהו ויהיה מה שיהיה ..כן יהיה קשה לא פשוט מורכב אבל אם לא אעשה לא אדע ... מנסה להתחבר לחלקיי הרי יודעת שהם כולם אני מבינה את זה כן מוכנה לאינטגרצייה ולא יכולה לדבר איתם או עלהם כעל אביב פנימית או אביב קטנה ..לאאאאאא..זה די מתסכל אותי . כי אני יודעת שאני במקום טוב שמקבל את כולם מקשיב משתדלת להבין להציב גבולות אבל לאפשר לגדל אותם /את עצמי באהבה . האמת אודי שהשלבים האלה כלכך פוצעים כל כך מזכירים לי שאני לא כמו כולם שאני לא נורמטיבית שעברתי גם אם שמתי בצד ...מורכב לי כרגע, מוזר. אולי זה בדיוק מה שכתבת לבמבי הזמן שעובר כדי להאסף לחזור למסלול פתאום קצר יותר מהיר ברור יותר ...חבלי לידה ...מי אמר שלא כואב :)
כתבתי המון וזה היה קצת חושף אבל משחרר...אז גזראתי ושמרתי במקום אחר הקו הדק בן המציאות כמו שהיא וקורבנות הקו הדק בן לקבל את המציאות הלא פשוטה והמורכבת של חיי לבן ליפול למקום קרבני . הקו הדק בן להאבק להפוך את המציאות לדבר נפלא ולראות את החצי המלא לבן הקושי שרואה רק את החסר... כותבת לעצמי לחלקיי לשיח בננו ...וזוכרת שמחר יום חדש . זוכרת שאור וחושך הולכים יחד .. אודי שאלה ...האם מוכר לך שימוש בחלומות בהקיץ ממש בניית תסריטים שלא קרו על דברים כואבים איומים ..כדרך להתמודד עם פחד וכאב..כאילו דרך החלום בהקיץ להתחבר לרגשות האלה שביום יום מנותקים כל כך ...אני חייבת לצאת מהסרטים שבראש הם שואבים למקום קרבני ..חייבת לזכור את היש ולא את האין ... שולחת לעצמי ולכל מי שזקוק לתזכורת שבסופו של יום החיים כל כך יפים ... http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=4169&wrkid=19446
הי אביב, אסוציאציה שעלתה לי: בצבא הייתי חובש. ואחד הדברים החשובים כשרצים לטפל בפצוע בשדה הקרב זה שאם כואב לו והוא צועק - הוא חי ובהכרה. אודי
מדוע פסיכולוגים לא נוטים להסביר למטופלים על זכויותיהם הסוציאליות? ובאיזה שלב אם בכלל עשוי להחליט פסיכולוג לגלגל מטופל ממנו לעו"ס כדי שהאחרון יעשה זאת?
הי מימה, כי זה תפקיד של עו"ס. כשהפסיכולוג סבור שיש בכך צורך הוא מפנה לאיש מקצוע שמבין בזה ועוסק בזה. אודי
טיפול פסיכולוגי ככ לא אמפתי.. ? זה נועד לקרות? אני צריכה שלדברים תהיה משמעות. שזאת לא תהיה סתם 'תאונת דרכים' בקליניקה שגבתה ממני 6 שנים מהחיים רק כדי להתאושש.. הכל נועד לקרות??
היי גלי, קראתי את מה שכתבת וכאב לי מאוד לשמוע על ההתעלמות של המטפלת ועל הקושי שלך בזמן שכולם מסתדרים עם "המורכבות של החיים". גלי יקרה, המורכבות של החיים מאתגרת את כולם. יש שמצליחים להתמודד איתה יותר ויש שכאלה שפחות. וזה בסדר להתקשות בכך, ולכאוב על ההתעלמות של המטפלת. וזה בסדר לרצות שמישהו יחבק אותנו שאנחנו מרגישים בודדים. זה טבעי ואנושי ומאוד מובן.
תודה מיקה שכתבת לי! נעים התחושת קבלה שאת מעבירה.... אני כ"כ מותשת.... לא יודעת אם יש סיכוי להצליח לחזור להיות כמו האנשים שמסתדרים עם החיים... אני פוחדת להשאר במקום הזה החולה והלא מתפקד... במקום שצריכה חיבוק ונשארת עם הצריכה בלי שמשהו מתממש במציאות... איך מצליחים להתרומם מהמקום הזה? איך משפרים את החיים? אני נורא מבולבלת.... תודה רבה לך מיקה! חיבוק!
דיברתי על הניתוק . שלא זכרתי מה עשיתי. אבל מקבלת ההערה וממשיכה בנתיים להתעופף לי ביקום..ולחפש את כח המשיכה כדי להרגיש את הקרקע...
אודי, אל תכעס על ההודעות שיש בהן תובענות כלפיך. אני באמת מנסה ללמוד פה את המסגרת ומה מקומי. כשראיתי את ההודעה של במבי היה לי ברור שתענה לה ומה תענה לה. היה לי גם ברור שאת ההודעה שאני אכתוב בזמן שאתה עונה לא תעלה ולא תענה גם אם תהיה בה מצוקה גדולה. בדיוק כפי שאני יודעת שיש מקרים שהיית נוהג אחרת. איפה זה פוגש אותי? ודאי תשאל.., בדיוק במקום שלא רואים אותי, שאני לא מספיק חשובה, שכדי שיראו אותי אני צריכה "לשלם", שגם.אם אצרח בכל.הכח לא ישמעו. אודי, זה כל כך עצוב לי.
הי שירה, איני כועס מול התובענות, אני פשוט לא יכול להענות לה, והתוצאה היא תסכול לכעס של התובעניות... לגבי הפרשנות שלך - היא שגויה. את כתבת לאחר שיצאתי מממשק הניהול והתחלתי להגיב להודעות. מרגע זה - איני רואה אלא מה שפומבי. לכן הודעתך לא עלתה. אודי
שסבל זו בחירה?
הי הופ, בעוד שכאב זו עובדת חיים קיימת שלא ניתן (ולא צריך) להתחמק ממנה, סבל הוא תוצאה של ההתייחסות שלנו לכאב. זה תוצר לוואי שאנו בעצמנו יוצרים ושי לנו יכולת השפעה עליו. איננו חייבים לסבול, אנו בוחרים לעשות את זה. הבודהיזם מרבה לדבר על ההבחנה הזו, אולם לא רק הבודהיזם. גם ביהדות זה קיים וזה רעיון חכם מאוד. אודי
http://www.haaretz.co.il/news/health/new-research/.premium-1.2350676#.U6mehvHCTR0.facebook
אודי אני לא מצליחה להבין את התשובות שלך. אתה אומר שתנסה לעזור ולא מסביר למה לא בטוח שתצליח. אני ממסה לכתוב על רגשות ואתה כותב ששבוע חדש הגיע. אני לא כל כך יודעת איך לתקשר איתך כדי להרגיש משהו אחר. אני גם לא מצליחה להסביר את עצמי. שירה
הי שירה, לא בטוח שאצליח כי הציפיות ממני אינן ריאליות. אני יכול רק לנסות, אבל ברור לי שבשלב זה או אחר לא אוכל לעמוד בתובענות הזו. מה גם שכנראה איני מבין מה את צריכה. כך למשל, את מציינת שכתבת על רגשותייך ("שוב שבת כבדה מכבידה עצובה לא יצאתי מהבית ישנתי המון ואני כל כך עייפה. הכל במרחק נגיעה וכלום לא נגיש. רק העצב משתלט על הכל, ענן כבד ושחור. נשימה שטוחה, הילוך איטי. אני לא רוצה להיות אני."). את כתבת בשבת ואני עניתי בראשון ("אחרי שבת בא ראשון. שבוע חדש. הזדמנויות חדשות."). אני מבין מזה שטעיתי בהבנה של צרכייך. גם אני לא יודע איך את יכולה לתקשר אתי כדי להרגיש משהו אחר. צריך לגלות את זה תוך כדי תנועה. אודי
הי, אתה יודע ? קצת נרגע עם אמא צביה.. עדיין הפחד שיקרה אסון פתאומי קיים.. עדיין זוכרת את יורם חזן ונרי לבנה, אך העוצמה קצת פחתה וחוזר שוב לאט לאט הביטחון והאמון.. מקווה שלא יהיו הפתעות פתאומיות שמחרבות את העולם... רוצה להיות קרוב קרוב אליך, לתת לך יד ולהיות איתך כשאתה עונה לכולם.. שלך -במבי.
שלום. שוב אני. התבאסתי שהשארתי את המייל שלי אם מישהו רוצה להתכתב איתי או להציע שמות של מטפלים ואף אחד לא פנה. אני בדיכאון כ"כ גדול ולא יודעת כבר לאן לקרוא לעזרה... התחלתי עם איזה מטפלת, שאלתי אותה על די בי טי והיא זילזלה בזה, קצת עשה לי לא טוב שהיא ככה ביטלה גישה רצינית אבל אין לי אופציות אחרות כרגע. היא פנויה להפגש איתי פעם בשבוע ולי זה מרגיש כמו פעם בשנה עם מה שעובר עלי בימים אלו. המטפלת שעזבה אותי כתבה שמעתה היא גם תתעלם מסמסים ממני, כואב נורא. הדפוס שלי הוא להגביר את הווליום כשהיא מתנהגת ככה ואני מנסה לא לעשות את זה אבל כשאני לא עושה את זה זה רק מעצים את הדיכאון. ממש לוז לוז. איך כולם בטבעיות מצליחים להסתדר עם המורכבות של החיים? להסתדר עם מקום עבודה ואינטראקציה עם אנשים, למצוא זוגיות ולהקים משפחה, להסתדר עם הכסף, להסתדר עם כל המטלות הבירוקרטיות... בחיי שאני לא מצליחה למצוא מה טוב בחיים האלה.. כ"כ הרבה מטלות שאולי כשאשיג אותן (ואני לא) אז אולי יהיה לי טוב. ועכשיו אני כ"כ בודדה. כ"כ צריכה מישהו שיחבק אותי נון סטופ במשך אולי שנה.. ככה פיזית ילך צמוד איתי לכל מקום מחבק ומחזיק... ואין כזה דבר. אז מה נשאר? סבל ורק סבל. ואודי אל תכתוב שסבל מגדיל דרגות חופש זה מה שכתבת לי בפעם שעברה, אני מרגישה שהסבל רק מצמצם ומכנס אותי.
אני לא מאזור שלך ולא כל כך מכירה, אבל התחלתי לנסות, ועדיין מנסה, לברר אם יש מישהי/ו שמטפל בDBT באזור שלך... אני מצטערת שלא פנו אלייך, ובתוכם אני, למייל שלך. אני לא יודעת איך זה ירגיש לי להתכתב בנפרד מחוץ לפורום.. בגלל זה לא כתבתי. אשמח שתכתבי פה...לי, לכולן... אני רוצה לשמוע ולהקשיב לך. מה עובר עלייך. מי את. ומה כואב לך, יקרה. אני פה. רחל.
אני יכולה להגיד לך גלי יקרה שכך הרגשתי שמסביבי כולם נכנסו להריון. ובכזו קלות עברו היריון ולידה והוםס שבוע אחרי הלידה הן כבר עומדות רזות ויפות בטקס של הבן שלהן. ואני שביל להכנס להיריון נלחמתי בשיניים הכל היה לי קשה כי פחדתי מאוד מהחדירה אליי של רופאים, מכשירים ועוד. היה לי קשה לשאת היריון עם השומן. פחדתי עד דמעות מהלידה ונאלצתי לעבור ניתוח שזה סבל בל יתואר אבל שהתינוק הגיח הרגשתי שזכיתי בפיס שכל הסבל שלי נעלם. ולא איכפת לי שאני שונה העיקר שיש לי את מי לחבק. למי להעניק. כל כך הייתי רוצה עוד ילדים. אבל בשביל לקבל שניים זה היה מסע מפרך. אולי ככה אלוהים החליט.
תודה שאת זוכרת אותי! אני חושבת שאולי אין צורך כרגע שתבררי לי, אני אנסה להמשיך עם המטפלת שנפגשתי איתה כבר פעמיים ונקווה לטוב. אני אשתדל להמשיך לספר כאן. תודה!
הי. אני יודעת שכל אחד מסתובב עם התיק שלו... יודעת שלא רק לי לא פשוט... כל הכבוד לך שלמרות הקושי הצלחת לעבור הריון ולידה... אני אפילו קצת מקנאה... תודה שכתבת לי!
רק אותה
https://www.youtube.com/watch?v=5vVuI8IeLaM זכרונות חדשים, פחדים... הפעם לא מוותרת על החלום למעני ...
לא לוותר על החלומות!!!!!!!!!!!!!!!!!! מחבקת. שמעתי היום סיפור מעניין:אדם בא לרופא ואומר לו:"דר',כואב לי בראות.הרופה שואל אותו האם כל הזמן כואב.הוא עונה לו שלא,רק כאשר נושם-כואב לו.ואז שואל המטופל אם כדאי לו להפסיק לנשום כדי להתגבר על הכאב... אם כואב כאשר נושמים-כואב כל הזמן ואי אפשר להפסיק לנשום.לכן נושמים למרות שכואב!חיים למרות הכל,אביב,נופלים וקמים,בונים,מגשימים ולא מוותרים.הרי בנו לכאן לחיות.גם לעצמי אני אומרת את זה. חלום,בחיבוק
וראית מה ששלחתי לך ?
היא נעלמה. לא מתקשרת לא עונה. אולי היא בכלל לא מאמינה? הוא ישאר הטוב ואני אשאר המשוגעת. נראה לי שזאת הייתה טעות. הצילו
את ממש מקסימה, תודה על הדאגה והתמיכה. מעריכה את זה מאד. ומה שלומך את?
חנה יקרה , כתבתי לך אתמול מהפלאפון לא נקלט ...איתך כל כך מבינה את הקושי הזה של הפרידה, כל כך גאה בך שאת רואה גם את החיובי ועושה צעדים קדימה. היא תמיד תשאר בליבך כזכרון טוב , זכרון שמי שפסע איתך כברת דרך והביא אותך למקום חדש שיכול להמשיך ... אני כאן איתך מתי שתרצי ...
האם אבות כגברים אמורים לדעת להדהד ואמפתית לידי את רגשותיו או שזה רק תפקיד של האמא?
אך שאלתי האם זאת מיומנות רגשית שמצופה שתהיה לגברים באותה מידה
אותי. היום ה10 שקל מזוייף ההודעות מהמדריך האנשים בקניון המכנס שלא עולה הכל שורט אותי היום
ומחר תחייכי אל החיים בתקווה שגם הם יחייכו אלייך.
צנזרת אותי לגמרי הפעם אה? כבר לא זוכרת כל מה שרשמתי אבל היו כמה הודעות.. אף אחת מהן לא מופיעה..
הי מימה, נכון. אמרתי לך שכך אעשה כדי לעזור לווסת את הכפייתיות. אני חושב שלא רק שהיא אינה תורמת לך, אלא מזיקה. אודי
להיות לבד, ולהתמודד עם הלבד שלי לבד... מאשר להיות עם מישהו.. גם אם זה המטפל שלי, ולהרגיש כל כך לבד בתוך זה... זה לבד יותר. יותר כואב.... רחל.
הי, זקוקה למילים.... התעוררתי מאוחר ולקחתי מונית לפגישה שהיתה קצרה מהרגיל.... אני זקוקה למילים בשביל הילדה הילדה זקוקה למילים קרובות ואוהבות עדיין קשה לי לדבר איתה הילה
הי הילה, את מדברת על הילדה האמיתית או על החלק הילדי שלך? לא ברור לי למי מופנים הדברים... אודי
אודי תודה לך כל דבר מציף בדמעות
אבל מרגישה כל כך בודדה מרגישה סהיא בורחת ממני סיפרתי לה והיא נרתעת שלחתי לה הודעה בואי נדבר אז היא כתבה"באמת צריך"ונעלמה. אחרי השבת שוב שלחתי לה:נו מה קורה מה אמר בעלך מה את אומרת והיא כתבה"יש לי אורחים, נדבר"אז עכשיו אין לי אח ואין לי אחות כי היא בורחת. היא לא מעוניינת להתהלך עם הסוד הזה אז היא מתעלמת ובורחת בשבת הייתי כל כך בצפייה למוצש, שהיא בטוח תתקשר... כלום. עכשיו גם היא בורחת. היא רק מוסיפה לבדידות לתחושת האשמה לסיוט. אולי אני אבקש מנמטפלת שלי להתקשר ולהסביר לה... קשה לי. הבוקר קמתי ופתאום שכנה שאלה אותי מה קרה לי ביד. בכלל לא זכרתי שבלילה קישטתי אותה אוף. קשה
הי רוני, אני משער שגם לאחותך קשה מאוד. ורוני, את ממש משחקת על הגבול עם הקישוטים על הידיים. איני מוכן לזה כאן ואני חושב שהבהרתי זאת. המקום לזה - בטיפול, לא בפורום. אודי
כתבתי בהודעה נפרדת אבל כותבת גם פה. העניין היה הגילוי והניתוק ועל זה התכוונתי לכתוב. מתנצלת.
הי אודי, שוב שבת כבדה מכבידה עצובה לא יצאתי מהבית ישנתי המון ואני כל כך עייפה. הכל במרחק נגיעה וכלום לא נגיש. רק העצב משתלט על הכל, ענן כבד ושחור. נשימה שטוחה, הילוך איטי. אני לא רוצה להיות אני. שירה
תודה שאת מושיטה יד, אפילו שתיים. מאוד מעריכה את זה. שירה
:) בשמחה (עכשיו ממחשב מקווה שיקלט )
נסערת. מנותקת. תהיו פה ותחכו לי?
מחכה לך ...עם שק של כוחות והמון המון מקום בלב .. מקום רך ומכיל עבורך...את יכולה לנוח , כל הכבוד לך . אכן לא פשוט.
אני פה ומחכה לך... במבי.
כן.....
תודה על השיתוף.. האח הגדול "שמגן מפני פגיעה של האחרים בגן ובביה"ס".. :((( במבי.
אתה יכול לעזור לי בבקשה?
צריכה מילים, שירגיעו שיעזרו ש... משהו. בבקשה...
עפרה ים מילים אפילו שאני לא אודי תאפשרי לעצמך לפחות להיות כאן יותר לא להגיע לקצה היכולת ... מילים מגינות מכילות ותומכות https://www.youtube.com/watch?v=lzkJI07KGXE
הי עפרה, יש משהו "טריקי" בבקשה הזו. למיטב זכרוני, בעבר, כשביקשת ונעתרתי - הגבת לא טוב והשתמשת בזה נגד עצמך. הייתי מעדיף לכן לעודד אותך לומר ביתר ברור מה את צריכה. אודי
אני מודעת שזו טעות ...אבל נכנסתי לסוג של יאוש...ואני עיפה ופוחדת מזה שהרופא עוזב בעוד שבועיים לשנתיים... והפסקתי בשבועים האחרונים למדוד ערכים ואני סתם מזריקה על "עיוור" נכון שבנתים זה הצליח ולא גרם לא להיפו ןלא להיפר רק השאלה עד מתי ימשך "המזל". אני יודעת שאני צריכה לתפוס את עצמי ..אבל אין לי כח ... תודה על ההקשבה
מחדש טוב שניכנסת מקווה שהכתיבה נתנה כוח ...ותקווה https://www.youtube.com/watch?v=W5O_Wqn4HFU
להתערסל פה קצת אחרי.
כאן איתך ....
ראית ? אודי ? ראית את ההודעה של רוני ? זה העלה בבטן שלי גל של בחילה פתאומית.. וואוו אודי.. ,כך, בכזו פתאומיות .. אני מנסה להתאושש מהפגישה המטורללת שהיתה לי קודם עם אמא צביה, יושבת וקוראת את ההודעות, וההודעה של רוני כך מכה לי פתאום ישר בפנים ,בלי שהתכוננתי, לא שמתי אפוד מגן .. וואוו אודי... בכלל נמאס לי מהכל.. אודי ? כמה זמן אנליזה נמשכת ? אמרתי לה שנראה לי שאנחנו צריכות לסיים.. לא יכולה יותר !! זהו !! אני לא מסוגלת להמשיך יותר. כל פעם משהו חדש..לא מצליחה להתאושש מהמכה האחרונה ומכה חדשה נוחתת עלי. זוכר שסיפרתי לך את הקטע כשאמא צביה חלתה מהרגע להרגע ? כך, באופן פתאומי הודיעה לי 3 שעות לפני הפגישה ? מאז אני לא סומכת עליה בשיט...פתאום ראיתי את השבריריות שלה.. חושבת המון על נרי לבנה מה עשתה ? חשבה ? הרגישה? כשיורם חזן מת לה מהרגע להרגע בלי יכולת להפרד, כלום.. כך מהרגע להרגע.. השבוע , לא הצלחנו למצוא שעה ברביעי, אמא צביה הציעה שבאופן חד פעמי נפגש 4 פעמים כאשר בחמישי ושישי פגישה וחצי כל פעם. אך היא הוסיפה שהיא תבדוק לייתר בטחון אם זה אפשרי עבורה ותגיד לי. זה היה בשני.. חיכיתי בשלישי, גם ברביעי ו... כלום !!!!!!!!! שוב ... כמו בסרט. מאתמול בלילה גם ראיתי שהיא לא נכנסת לוואטספ שלה. היום נכנסתי כל שניה לוואטספ שלה וראיתי שהיא לא נכנסת בכלל.. ככל שעבר הזמן הייתי בטוחה יותר שקרה לה אסון. בערב כשהיינו צריכות להפגש, פחדתי לצלצל בפעמון. הייתי ממש בטוחה שהיא לא תענה כי קרה לה משהו.. בסוף צלצלתי והיא כן היתה. אבל עשיתי לה את המוות . היא שאלה למה לא סימסתי /נתתי לה רמז לאור זה ששכחה.. להזכיר לה שהיא צריכה לאשר לגבי חמישי ושישי .. לא העליתי בדעתי.. גם על גופתי המתה לא הייתי יוצרת איתה כך קשר.. את שכחת ? בסדר.. מבחינתי את מתה. אודי... כל הבלגן הנוראי שאני נמצאת בו עכשיו. אולי זה סימן שמתחיל להיות מסוכן מאוד באנליזה ? שאסון נוראי יכול לקרות ? שאשתגע ממש ממש ? שאמא צביה תמות ? אודי, שתדע אם יקרה משהו לאמא צביה, אני אלך למכון הפסיכואנליטי ואפוצץ אותו עלי. לא .אני לא אפוצץ את המכון הפסיכואנליטי. אני רק אדע שהמקום רקוב. אודי, יש לך מושג מה קורה לי ? גם אתה מרגיש /חושב שאני משתגעת ? שחלה אצלי הדרדרות מטורפת ? במקום שיהיה טוב יותר , נהיה זוועה. אודי :((((
הי במבי, למיטב זכרוני אף פעם לא הגבת באושר רב לפרידות. גם מחלה, גם שבריריות וגם חופשות מערערים את הצורך בבטחון המוחלט, המאוד רגרסיבי (שאנליזות מסוימות עושות בו שימוש חשוב). וכל חוסר דיוק - מעיר את כל הפחד. אבל שיכחה היא כשל אנושי (אני זוכר שהיו כשלים כאלה). וכשלים תמיד יהיו וישנם, העניין הוא מה אנחנו יכולים לעשות אתם, מבלי שמצטרך להשתגע (אם כי גם זו אפשרות...). את לא משתגעת, את דואגת ופוחדת. אודי
בפגישת הלימודים הראשונה שהיתה השבוע עשיתי טעות. והאמת שהפסיכולוג שלי שם לב לזה... תייגתי את עצמי אמרתי שאני חרשנית. ורק עכשיו אני מבינה מה אמרתי אני אוהבת לסכם ולהיות רצינית בלימודים ולא בא לי עכשיו שינצלו את זה!!!! לא בא לי שכל סטודנטית שלא התעוררה בבוקר או קבעה שיעור נהיגה תרגיש נורא טוב כי מה טוב ומה נעים מצלמים מהילה את הסיכומים.... טוב אז כמו שהבנתם אכלתי אותה- ואם יש כאן אנשות חכמים שיעזרו לי איך אני יוצאת מזה? הילה
הי הילה, תתייגי את עצמך כמי שאינה נותנת סיכומים, אלא מחליפה סיכומים שלה בסיכומים (טובים, לא סתם) של מישהו אחר. ככה כולם ירוויחו ביושר ולא יהיה ניצול אלא שיתוף פעולה. אודי
מה ניצול בזה? בלימודים כשאני הייתי כולם נתנו סיכומים והייתה אוירה של למידה ביחד אפילו הייתה לנו קבוצה בפייסבוק שהעלינו סיכומים וכולם חלקו. לא יכול לקרות שאת לא תתעוררי יום אחד ותצטרכי סיכום ממישהו אחר?
גם אני הייתי מהחרשנים בלימודים והיו מבקשים ממני סיכומים ושנאתי את זה כי לאנשים אין חוש אחריות בשיט לפעמים היו מחזירים לי את הדפים מקומטים או אחת אפילו שכחה להחזיר לי בכלל, למרות שמה שהיא שכחה לא היה קריטי לי ופעם סירבתי למישהי שהייתה ממש מעופפת ולא לקחת את הלימודים ברצינות ורצתה סיכומים שלי לפני מבחן, סירבתי לה. כיום פשוט אני כבר יודעת להבהיר מראש שלאנשים שאין לי בעיה לתת אבל שיחזירו לי במהרה . אני ממש אומרת את זה בטון ישיר ורציני 'אבל תדאג/י להחזיר לי את זה! כבר איבדו לי פעם אחד ולא מתאים לי. אני סומכת עלייך' . אחרי שהבהרתי את זה ככה אנשים התנהלו יותר באחריות. ככה זה, לפעמים צריכים להיות קצת 'שוטר'. חוש אחריות מסתבר זה לא משהו שלכולם בא טבעי..
אני הולכת לספר לאחותי הגדולה את הסוד ששמרתי ממנה ומכולם. היום היא תדע שהמשפחה שלה לא כזו מושלמת ושהאח הנערץ הוא לא כזה טוב וצדיק. היא תדע ואז... לא מרגישה שזה מה שייתן לי שלווה. זה אולי יותר כמו למות בשקט.כי את החיים כנראה שזה כבר לא ישנה.
ואת אמיצה ... רוני זה לא יהיה קל ופשוט מחזיקה לך ידיים. שולחת כוחות לסופ"ש שיבוא ...איתך
... יש לי צמרמורת.. את לא חייבת לענות.. ...גם אצלך זה אחיך הגדול ??? וואוו..
כמה אפשר... זה עצוב לי.
שהיא לא יכולה להכריח אותי ללכת. לא רוצה. די
אודי, הוא נסע ואני כמו ילדה נטושה ממש שומעת איך היא גואה בבכי בפנים, מפוחדת. מרגישה איך אני קמלה אל תוך עצמי מתחת לענן כבד של עצב. וכמו ילדה ביקשתי אל תיסע אני פוחדת לבד. כי רק הוא יכול לתקשר איתם ולתת לי קצת לנשום לפעמים. איזו תלות ראשונית קדומה... אני שונאת אותך אתה מכאיב לי, אמרתי לו. אמא לא דיברה איתי חודש אחרי אמרתי לה שאני שונאת אותה בגלל שהרביצה לי. אבל הייתי כל כך טובה וכל כך שקופה שבכל פעם שהלכו נכנסתי לחרדה שלא יחזרו כי אני לא מספיק חשובה. סידרתי וניקיתי כדי שאהיה טובה, הטובה שהייתי, כל כך טובה עד ביטול. אני לא רוצה להרגיש כך. תודה שירה
שירה תודה על השיתוף...בדיוק כתבתי לך שתכתבי ואז ההודעה שלך עלתה.. יקרה הוא יחזור . רוצה להציע לך משהו ולא יודעת אם זה יהיה לך נכון ...דברי איתם , תרגיעי כיתבי להם שהוא יחזור ציירי להם ציור ..שיר . זה עוזר קצת וחוץ מזה @@@@@@@@@ הכי מבינה בעולם .
הי שירה, הוא אינו הורה מתעלל ואת אינך חייבת לנסות ולהיות הכי טובה שאפשר. הוא יחזור והכל יירגע. אודי
היא אמרה שהיא רוצה שבחודש הבא ניפגש רק פעם אחת בשבוע ושבפסטמבר אני אתחיל. לא רוצה... אני לא רוצה.אז בדקנו ויוצא שיש עוד 8 פגישות נדמה לי. אבל אני בכלל לא הסכמתי שניפגש פעם אחת ולא פעמיים. אודי, זה נראה לך בסדר ככה? אני עוד לא מוכנה. לא רוצה. אולי רוצה שתגיד לי שמה שהיא רוצה זה לא בסדר. מצד שני אני סומכת עליה אבל אני לא רוצה. אמרית לה שעד שאני לא מצליחה להגיד לה את מה שאנ ירוצה אני לא הולכת לשום מקום.. אמרית לה שאני רוצה שהיא תתן לי מששהו, אז היא אמרה בטח ושאלה מה אני רוצה. אבל לא עניתי. אבל אני יודעת המ אני רוצה, אני רוצה מכתב ממנה. ואולי את השמיכה שלי... די, אבל אני בכלל לא רוצה ללכת. לא רוצה. אתה שומע? אווף, זה לא פייר. די.
קוראת אותך ודומעת ...זה באמת באמת קשה מה שאת עוברת..אבל קחי איתך כל הזמן שהתהליך הוא עבורך שהוא נכון לך וטוב לך בשבילך .. אני גאה בך ויודעת שאת יכולה ... חנה את צומחת מול עיניינו בצורה מדהימה ...יקרה עכשיו זה הזמן להוציא את הכעס העלבון הפחד ולהתחזק בידיעה שאת צומחת לא עוזבת עולה כיתה לחטיבה ...מחבקת אם נכון לך ..חושבת עלייך
הי חנה, יש בזה היגיון. זו פרידה הדרגתית שתאפשר לך תהליך. ואני יודע שאינך רוצה ושאת פוחדת. אודי
אני צריכה שתעשה לי קצת סדר... אפשר?.. אני מתקשה להיפתח רגשית למטפל שלי בחודשים האחרונים, לא כי אני רוצה להוכיח לו או לי שהטיפול מפרק... אולי כדי להוכיח לעצמי ולו שאני לא נפתחת אליו רגשית יותר מידיי. שזה קשר קרוב אבל עדיין רחוק מאוד..שאף אחד לא יתקרב אליי מידיי... ובשנתיים הראשונות של הטיפול הוא היה מאוד קרוב...מנסה להתקרב, אומר מילים טובות תמיד, אומר שהוא תמיד בשבילי, מילים מאוד טובות. ואני הצלחתי לקבל אותם, אבל מאוד חלקית.. היה לי קשה להכיל את זה, וכל צעד שהתקרבנו הייתי מבקשת להפסיק את הטיפול מסיבות כאלה ואחרות, ואז היינו עוסקים המון אם לעזוב או לא.. ועכשיו. זה מכוון. הוא מתרחק. לא אומר שום מילה טובה.. פעם בכמה חודשים איזה מילה קטנה.. ואתמול הוא אמר לי את זה ישירות. שזה נכון כך.. שהוא גם לא תמיד בשבילי. וגם כשקשה לי הוא לא תמיד בשבילי. ואם הוא לא יכול, הוא לא ינסה למצוא דרך, פשוט צריכה לקבל את זה. ובפגישה שלנו- יכולה לספר מה היה. זה מבלבל אותי. ככה זה אמור להיות?????? כי תמיד חשבתי/הרגשתי/הייתי זקוקה להרגיש- שהוא תמיד יהיה שם בשבילי. שזה המשמעות של הטיפול הזה איתו. שיהיה מישהו אחר בעולם (גם אם משלמת על זה), שיהיה שם בשבילי. כשקרה לי משהו קשה, וכשקורה לי משהו משמח ומשמעותי... ואני לא מתכוונת בקונקרטי. כי זה מציאות החיים. לפעמים אי אפשר באותו רגע, יום... אבל אם יש רצון לזה, אז גם כשלא מסתדר באותו יום, או באותו אופן שרציתי, אז אפשר למצוא דרך של משהו אחר של להיות איתי.... וזה לא שאני מבקשת להוסיף פגישה כל שבוע, זה קורה פעם באיזה שלושה-ארבעה חודשים, ולפעמים גם יותר... אבל זה בעצם לא הקונקרטי! זה התחושה בכלל שהוא נותן לי! ככה זה אמור להיות??? אני מבולבלת......
הי רחל, איני יודע אם ככה "אמור" להיות. ממה שאת מתארת נשמע שאם לא ככה זה לא יכול להיות בכלל. כך או כך זה מבלבל, וכנראה שזה חלק ניכר מהטיפול שלכם, ההתמודדות עם זה... אודי
