פורום פסיכולוגיה קלינית

לא הבנתי אייך אומרים שמה שאני חווה בלילה זה הזיה? אני חווה שיתוקי שינה מלווים ברעש נוראי באוזניים ובלי יכולת תזוזה במשך 3 דק מרגישה שמשהו נמצא איתי בחדר. זה אמיתי וזה לא קורה לי ישר אחרי שנרדמת שלשום הלכתי לישון ב9 וקמתי ב3 לפנות בוקר בגלל זה אייך אפשר להסביר את זה

כל יציאה לחופשה שלה זה סיוט!! זה עוד יותר ועוד יותר קשה. רק בחרדה מזה שיהיו שבועיים קשים במיוחד. קשה כבר עכשיו. עובדת ועושה דברים אבל לא מפסיקה לחשוב עליה ודואגת לה שתהיה בסדר. כלפי אחרים מאד עצבנית ואפילו לקרובים ביותר לא סיפרתי שהיא נוסעת לחופש כדי שלא ינצלו זאת לרעה ויבחנו אותי. הלוואי והייתי יכולה ליסוע איתה ביחד. ככה היה יותר קל. אוף!! אני שונאת שהיא יוצאת לחופשה למרות שאמרה שהיא לא עוזבת אותי. אני מפחדת שיעברו עכשיו שבועיים קשים ומלאים בגעגועים. רק המחשבות האלו עושות התקפי חרדה. ניסיתי לפרגן לה ולשמוח בשבילה - זה לא הולך!! אוף.....אודי בבקשה תעזור לי.

זה קרה יותר מפעם אחת כבר

לא בטוחה איפה כולי, אבל זה מרגיש ממש רגוע.

ימים באמת לא נסבלים נאחזת במעט שפיות אבל הכל ברמות סוגר עלי מכל הכיוונים גם שמנסה לשתף בקושי אין מי שמסוגל להכיל לשמוע והסוף כעס גדול אז שותקת גם את הפגישה כנראה שיהיה חייבת לבטל. לא יודעת מה לעשות קודם ומה נכון מוצאת את עצמי מותקפת בכל החזיתות ...כל כך קשה וכל כך לבד .גם בדברים הטרויאלים ...

הי אודי, לא חשתי געגוע או כל רגש אחר, לא בכיתי, לא התרגשתי,.רק הייתי בפגישה אחרי עשרה ימים כדי להבין איך אפשר לכבות את הכל בעשרה ימים. כיבוי מערכת. רק נכנסתי יותר פנימה אל העצב שממילא קיים. אולי לא כדאי לאתחל את המערכת ומוטב כך... קהות רגשית במקום נזקקות נוראית ונואשת. מה ביניהן ודאי תשאל... אני לא יודעת להיות שם בין לבין. אני כל כך עייפה. שירה

אבל אם המטופל תלותי במטפל ומחפש קשר קונקרטי או נוטה לזלוג מחוץ לגבולות מטרת הטיפול היא ספרציה לא? כי מטופל שאין לו יכולת להתבונן על הרגש מבחוץ צריך קודם לפתח אותה. לא ככה?

הי אודי, אני מקווה שאצליח להגיע אליו לפגישה הבוקר. אני פוחדת מעוררות רגשית שתציף לאחר עשרה ימים בהם המערכת התרגלה לפרידה. אני גם מבינה שאם לא אלך אני פוגעת בתהליך הטיפולי בכלל וביכולת ללמוד ולתרגל פרידות בפרט... שבוע טוב לך אודי

היי אודי, שבוע שעבר הלכתי לפגישה עם הפסיכולוגית. בסיום הפגישה כשיצאתי מהקליניקה היה לי כנראה התקף חרדה, הרגשתי שאני משתגעת ולא הפסקתי לרעוד. התקשרתי ישר אלייה, היא ישבה איתי קצת והרגיעה אותי ואז גם שמה את היד שלה על הרגל שלי. אני עוד מעט 4 שנים בטיפול ואצלה מגע זה לגמרי גבול שלא חוצים אותו והיא הבהירה לי את זה כל השנים, ופתאום זה בילבל אותי. מרגישה שנחצה קצת גבול, בחיים לא חשבתי שדבר כזה יפריע לי, להפך תמיד רציתי חיבוק ממנה. פתאום קשה לי. כשהייתי בהתקף היא אמרה לי להסתכל עליה, היא ניסתה להרגיע אותי, אבל היא התקרבה יותר מידי לפנים שלי. פתאום נלחצתי... אני מאוד פתוחה איתה לגבי הכל, אבל מרגישה שאת זה אני לא יכולה להגיד. במיוחד אחרי שניסתה לעזור לי. אני לא חושבת שזה המגע עצמו שהפריע לי אלא ההרגשה שגבול נחצה. אודי מה אתה חושב? (חוץ מלהחזיר את זה לטיפול ) אולי אני דרמטית? תודה!! מאי

היי אני רון בת 22. כל חיי אנשים תפסו ממני אחת עם בטחון עצמי גבוה שלא מתביישת להביע דעה. אך לא זו באמת הרגשתי. עד גיוסי לצבא לא הבנתי כמה אני ביישנית, תמיד בבית הספר הייתי מהילדים הבולטים גם חברתית וגם לימודית ובצבא , כאשר הגעתי ולא הכרתי אף אחד, כלומר יצאתי מהמקום הבטוח שלי מבחינה חברתית הפכתי לבנאדם אחר. מאוד קשה לי לקבל ביקורת, מאוד קשה לי במקומות עבודה( אני מחליפה המון) קשה לי לדבר מול לקוחות מה שגורם לי לחוסר יציבות תעסוקתית. אני דיי בטוחה שאנשים קרובים אליי חושבים שאני עצלנית וזו הסיבה שאני לא מחזיקה בעבודות אבל אני לא, אני האחרונה שאוהבת לשבת בבית בחוסר מעש, אבל הפחד משתק אותי, קשה לי עם שינויים . מעולם לא היה לי קשר רומנטי ואני מפחדת להכנס לקשר. אני לא מבינה למה אני מרגישה כך, משום שבכל תחום שבו השקעתי הגעתי לתוצאות הרצויות. אני מודעת לעצמי, ויודעת שלא חסר לי דבר כדי להצליח ולהשתלב בכל תחום שרק ארצה. זה מצב מתסכל מאוד, לא באלי לחיות חיים שלמים בפחד ממה שיגידו וממה יחשבו ובאלי לחזור להיות הילדה בת 16 שלא רואה ממטר :/

אני בחור בן 25.. סטודנט. ואני מרגיש שאני נהנה מזה שלאחרים רע. למה זה קורה? אני מרגיש בתחרות עם כולם. רוצה להיות הכי טוב. אפילו לחברים הקרובים שלי.. אם יקרה להם משהו רע בתוך תוכי אני אשמח. אולי זה נגרם מזה שאני לא אוהב שאנשים הם מעליי. גם בלימודים וזה מגיע למצב שהחבר הכי קרוב אליי בכיתה מבקש עזרה, אני יעזור אבל אני לא ארצה ללמד אותו טוב כדי שאני יצליח יותר ממנו. כל הדברים האלה רלוונטים לאנשים מחוץ למשפחה הקרובה. למשל אמא שלי הכי יקרה לי בעולם אני בחיים לא ארצה שמשהו רע יקרה לה. ההפך.. יעשה הכל כדי שיהיה לה טוב. לגבי אחים זה מעורב, למשל אני לא אוהב לראות את אחי מצליח יותר ממני. הייתי רוצה שתהיה לו איזה נפילה בעבודה או משהו .. למרות שהוא אחי. מה מסביר את המצב הזה?

http://shigadelic.blogspot.co.il/2013/05/blog-post.html

אני זקוקה לך

לפעמים היא מביאה איתה מן שלווה כזאת. הגיוני? אפילו נראה לי מתקרב למניה... שזה אולי כבר לא כל כך טוב?

יצאתי מהפגישה היום מאוד מאוד כאובה זה היה ממש ממש קרוב היום גם הוא אמר לי שהיה מרגש אני מסוגלת להיות בקשר רגשי עמוק ובאמת להיות בקשר וליהעזר הוא כל כך הבין אותי היום ויצא ממני הרבה דברים.... אבל הבכי היה בכי שמנקה מבפנים... וגם היו בחצר שלו חתולים קטנים גורים שרק נולדו.... והרמתי אחד מהם.... הם נמצאים עם אמא שלהם מתחת לבית וילדים לא מפרידים מאמא... והיום דווקא סיפרתי לראשונה איך אמא היתה מכה אותי.... איזה אבסורד... הילה

שלום ד"ר אודי, הצרה שלי היא כזו, לפני שנתיים לערך אחרי שנפרדתי מהארוס שלי וביטלנו את החתונה הייתי תקופה ללא זוגיות כי התרכזתי בלימודים ועבודה ובניסיון לשכוח מהפרדה של זוגיות ארוכה וביטול חתונה. בסוף הסכמתי להכיר בחור בשידוך אז הייתי בת 25 והוא מבוגר ממני בתשע שנים, הכרנו יצאנו לדייט ומאותו הרגע הרגשתי שזה זה והיה קליק חזרתי הביתה אחרי ארוחה מקסימה ורד מהמם ואמרתי לאימא זהו מצאתי את שליום למחרת הוא התקשר והתחלנו סוג של קשר, יצאנו לסרט ונפגשנו ודיברנו הייתי הולכת אליו לעסק מביאה לו ארוחות , הוא הזמין אותי אליו ובחודש הראשון לא היו יחסי מין, לאחר חודש זה כן קרה כמו שיכול לקרות בין שני אנשים מבוגרים. יום למחרת הלכנו לקניון לקנות מתנה ליום הולדת של המנהלת שלי הוא אפילו פינק אותי בבגד, ויותר לא שמעתי ממנו והחלטתי גם לא להתקשר אחרי תקופה הוא מתקשר ומדבר איתי כאילו כלום לא קרה ועוד שואל אותי אם אני יכולה לבוא לעזור בניקיון הדירה שלו אחרי שיפוצים, כול התקופה שהוא נעלם היה לי מאוד קשה בכיתי המון ולא הצלחתי להבין מה לא בסדר , הוא היה ברור שהוא רוצה קשר רציני וחתונה להקים משפחה היה אומר לי שאני מוצאת חן בעיניו ובעצם הכול התנהל בסדר. אני הסכמתי לבוא באתי יום שישי הכנתי עוגה הכרתי כמה מהחברים שלי וקרוב משפחה שנכח בדירה כשהגעתי נשארתי אצלו ויום למחרת כול השבת קרצפתי את הבית קמתי בשבע ועד אחד עשרה בלילה הוא עזר לי קצת ואחר כך הלך לישון אחר כך לשחק טניס וכול זה כשבאותו היום הודיעו לי שסבתא שלי התאשפזה עקב אירוע מוחי נוסף. כשהלכתי ממנו יום למחרת אחרי זה שוב מעל חודש לא שמעתי ממנו ואז הוא שוב התקשר וביקש שאני אבוא וחשוב זה קרה ניקיתי ושכבנו ואז שוב לא שמעתי ממנו. במהלך כול היחסים הלא ברורים האלה אני מנסה להבין מה הולך למה זה קורה ודווקא כשחשבתי שמצאתי את האחד, ואז הגיע אליי מידע פה ושם פעם אחת מהבונת ציפורניים שלי שאמרה שהיא ובעלה מכירים אותו ושאני לא הראשונה ולא האחרונה שהוא עושה לה את זה והוא "צד" בנות כמוני, ואחר כך גילתי שמישהי שעבדה איתי היא קרובת משפחה שלו וכשסיפרתי לה את הסיפור בקווים כלליים היא אמרה לי עוד לפני כן להתרחק ממנו ולא להתעסק איתו מבחינת זוגיות כי אני אפגע. מתוך השנתיים האלה חזרתי לארוס לשעבר והקשר מתנהל טוב אבל הוא לא יודע את כול הסיפור עם הבחור הזה. אבל הבעיה הוא המשיך לצוץ בחיים שלי בצורה הזו להתקשר אחת לכמה חודשים לפטפט לשפוך את הלב ואפילו פעם אחת נפגשנו זה היה בזמן מבצע "צוק איתן" ומאז התקופה הזו הוא התקשר כמה פעמים וזהו. ואני אוכלת את עצמי מבפנים ובוכה בלילות למה זה מגיע לי למה הגורל הפגיש אותי איתו למה לי הניסיון המחר הזה הייחס הזה, אפילו באוקטובר 2014 הלכתי לקוראת בקפה הייתי בהלם מכול מה שהיא אמרה לי והמליצה לי למרות שהיא יודעת שאני לא אוהבת את הארוס לשעבר אבל הוא אוהב אותי והוא איש נהדר ויהיה איש משפחה נהדר וזה השני שהלב שלך איתו ככה היא אמרה לא בשבילך שהוא לא חושב בסדר ואין טעם להתעקש עליו ולהרוג את עצמך. ביום שלי שי השבוע ראיתי שהוא התקשר ושלח הודעה חזרתי אליו והוא סיפר לי שאחותו נפטרה הייתי בהלם קצת דיברנו ואז הוא ביקש להיפגש, אמרתי לו שבעיקרון אני לא רוצה אבל קשה לי לסרב בגלל מה שהוא סיפר לי , ונפגשנו ישבנו שעה ואצרתי לו שאנחנו לא ילדים קטנים הוא נפגש איתי נותן לי נשיקה בשפתיים מחזיק לי את היד כאילו הכול בסדר אמרתי לו שנמאס לי ואני רוצה לדעת מה הסיפור שלו איתי שהוא מכאיב לי, ואז כשאני עומדת מולו והוא יושב הוא אומר שהוא הכיר אותי לקשר רציני אבל אז הוא הבין לעצמו שלא יצא לנו לבנות משפחה שהוא לא מרגיש שהוא התאהב בי, באותו הרגע הרגשתי כאילו סערה עברה על פניי כאילו עולמי חרב!!!! הרגע הזה התמונה הזאת של הבעות פניו ואיך שהוא אומר את זה כול הזמן מול הפנים שלי , הייתי בהלם אמרתי לו שאני פשוט בשוק שהייתי בטוחה שאנחנו נהיה זוג מקסים שיש את הקליק שהראתי שאני יכולה להיות אישה טובה ושאני רוצה את הקשר ושזה כן יכול להצליח ושמצאנו אחד את השני, והוא עונה לי שאני באמת מקסימה ועובדת ולומדת ועוזרת לאימא ובבישולים וניקיונות ולא שותה ולא מעשנת ולא מבלה וכול העניינים האלה אבל הוא חזר על מה שאמר קודם. הייתי קפואה במקום רציתי שהאדמה תבלע אותי, אחרי חמש דקות נסענו אני נהגתי חזרה לחניה של הבית שלי והוא לא נתן לי ללכת אלא תפס לי את היד ואמר שהוא לא רוצה שאני הלך בהרגשה רעה, אמרתי לו שממש רע לי שאני לא מוכנה שהוא ככה צץ בחיים שלי שאני רוצה איתו זוגיות אז שיחליט כן או לא כי אני מוכנה להיות לו האישה הכי טובה ואז הוא עונה לי שהוא יחשוב, דיברנו עוד קצת והוא מספר לי שבמהלך הזמן הזה הוא הכיר מישהי הוא ניסה להיות איתה שלושה חודשים אבל בשיחת טלפון שהייתה איתה באחד מימי שישי הוא שאל אותה אם היא עוזרת לאימא בבית לנקות ולבשל אז היא אמה שלא שהיא מסתדרת ואז הוא שאל אותה ולבעלך ולילדים תבשלי ותנקי אז היא ענתה שלא שהיא רוצה לראות טלוויזיה ושהוא יעשה הכול, אחרי שהוא שמע את זה הוא טוען שהוא החליט שיש לה משהו לא בסדר והיא לא בשבילו וניתק ממנה,. אז אמרתי לו שאולי משהו לא בסדר בו כי אני בדיוק מה שהוא מחפש גם חיצונית וגם באופי אבל החליט כשעוד לא היינו באמת זוג שהוא לא מאוהב ושלא תצא משפחה. ד"ר אודי מאז יום שלישי אני לא מוצאת לעצמי מנוח ממשש רע לי אין לי את מי לשתף אין לי למי לספר כשאני לבד אני רק בוכה, שומעת שירים עצובים רע לי הייתי רוצה לשכוח להוציא אותו מהלב ומהראש, אני אבודה לא יודעת איך להתמודד עם הדחייה הזאת , הלוואי שהייתי לוקה באיזו מחלת שחכה בשביל להיפטר מזה, כול כך רע לי שאני לא יודעת מה לעשות בבקשה תנחה אותי, תסביר לי למה זה קורה לי? ולמה זה מגיע לי? איך ממשיכים הלאה?????????!!!!!!!!!!!! תודה. נ.ב מתנצלת על האורך הייתי חייבת לשפוך את הלב.

אני מנסה לחשוב בכיוון הזה , אבל ממש קשה לי כי אני צריכה לשמור הכול בפנים לקום בבוקר לענוד מסכה שאומרת "עניינים כרגיל" , להראות שאני מתפקדת כמו שצריך יושבת כותבת את העבודות סמינריון, עוזרת לאימא הולכת לעבודה. מאוד קשה לי לתפקד ככה כשזה בפנים וכול הזמן נותן את אותותיו. שאני נקרעת מבפנים אתה חושב שאני צריכה לפנות לאיש מקצוע שזה יקל עליי ?

ואני לא מוכנה לזה.. לפחות לא כרגע. אז אולי אנחנו מדברות על זה אבל אני לא באמת רואה או מאימנה שזה יקרה

הי חנה, אני חושבת שאני ממש מבינה אותך.עם כל מה שחווויתי עם "הפרידה" - בעצם נטישה נוראית מהפסיכו' ההיא. זוכרת? זה כאב לי בכאב שלא הרפה במשך שנתיים. דווקא רק אחרי שהיא "סופסופ" עזבה את הארץ, ורק לאחר שאני ביקשתי ולמעשה שכנעתי את הפסיכי' +"המחליפה" ( האמת שמי שעזרה לי בזה יותר זאת פסיכיא' שאני נפגשת איתה. לא לטיפול תרופתי אלא שיחות, אבל לא אפרט כאן כי זה באמת סיפור ארוך כשלעצמו בכל הסיפור המורכב שלי גם ככה), בקיצור: רק אחרי שאותה פסיכו' נוטשת באה לפגישה מאד מאד קצרה איתי ובנוכחות הפסיכיא' ממש לפני שעזבה לחו"ל, רק אז הייתה לי הקלה ולאט לאט הכאב פחת. הוא עדיין עולה מידי פעם ברגעים, וקשה להתגבר על מעשים מסויימים "שמפתה" אותי לעשות, אבל אני כן מצליחה להחזיק ובעיקר לעבור הלאה= לשיקום חיי סופסופ מהטיפול הטראומטי. בכל מקרה, מה שרציתי לכתוב לך הוא: את תתגברי. אני באמת מאמינה בכך. ואני גם בטוחה שכאשר נפרדים כפי שצריך, בצורה מסודרת, ומתוך אהבה והערכה, גם אם כואב= זאת עדיין פרידה טובה. שתאפשר לך ללכת הלאה ולהתמקד בטיפול שהיא חושבת שמתאים לך. כפי שאת יודעת, זה טיפול שהומלץ גם לי והייתי ממש שמחה לנסותו למרות שגם אני כמוך הייתי נאלצת להיפרד הן מאותה "המחחליפה"- שכבר הפכה בעצם לפסיכו' שלי שאני אוהבת, והן מהפסיכיא' שמאד מאד תורמת לי וגם אותה אני אוהבת. אכשהו מכל מה ששמעת, השתכנעתי שזה טיפול ששווה בדיקה.ומלנסות אפאחד לא מת. יש רק מה להרוויח כאן. לכל היותר, אם לא תרגישי שאת בטיפול המתאים לך, אני בטוחה שתוכלי לשוחח איתה כעבור זמן לניסיון ואז אולי הדברים ייראו אחרת- לך וגם לה ותוכלו לשקול שנית. אבל רק אחרי שתנסי באמת. אגב, במאמר מוסגר: האהבה שעליה אני כותבת לפסיכו' ולפסיכיאט' אינה אותה אהבה שחשתי לפסיכו' הנוטשת. כנראה שהזמן והניסיון והכל יחד גורמים "לפעם השנייה" להיות שונה מהראשונה בעוצמות. ואולי זה לא רע.... אני תוהה על כך לעיתים קרובות. מעניין מה אודי חושב על זה? חנה, אחרי כל זה, אשמח אם תכתבי לי כאן או למייל שלי על הטיפול הזה. מאחלת לך שתצליחי להתמודד ושבסוף במבט לאחור הדרך תיראה לך קשה אך מספקת. כמי שהגיעה ביזע ודמעות ומאמץ- לפיסגה! סמבדי

אם יהיה לי איך ואם אצליח, אשתדל לספר לך על הטיפול.

הי אודי, אני לא מרגישה טוב הרעש מבפנים התגבר מאוד צעקות.בכי תנועה.מטורפת.כל הזמן בלי הפסקה זה מתיש אותי ואין לי אנרגיות לעשות כלום אז גם מתחילים קולות הביקורת והמוות ואני מרגישה פאסיבית לגמרי. גם בלילה אין מנוחה חלומות סיוטים. אני מנסה.להקשיב לקולות והם לא נותנים לי לתקשר איתם. לא מוכנים..רק תקשורת חד כיוונית מהם אלי. אני כל כך עייפה כבר מכל זה. רוצה שיפסיק ואוכל לחיות חיים רגילים אבל לא נראה שזה קורה. הפרטיטורה של ההפרעה הדיסוציאטיבית כתובה בדיסהרמוניה. ואני מעולם לא הייתי מנצחת, למרות שאמרו שאני גיבורה וכו', לא מובילה, תמיד בצל ובפינה שלא יראו אותי ולא יסתכלו עלי. אודי אני מיואשת. גם לא.רוצה לחזור לטיפול כי קשה לי כל כך.להיות נזקקת כך.שאולי עדיף שאקבל את נסיעתו כמשהו חד כיווני. הוא נסע ולא יחזור. אודי זה קשה מדי. תודה שירה

"ללמוד להעזר באמת"? מה נראה לך אודי שאני לא רוצה עזרה? סתם בא לי לנסוע , לשלם ,לבזבז זמן שלי ושל האדם הנוסף ? רציתי עזרה, אחרת לא הייתי מתחננת בפניה שלא תוותר לי ושתטפל בי, אתה לא מבין שזה לא אני שלא מאפשרת? אולי אי אפשר לעזור לי? היא משתדלת. ואני מעריכה את סבלנותה, אם כי לפעמים נראה לי שהיא רצתה את ההפגה הזו יותר ממני. אתה יודע יש איזה משפט שאמרת פה שמחלחל לי: שלדברים עצמם אין משמעות אלא זה מה שאנחנו נותנים להם. הבנתי שהיא קיבלה אצלי משמעות מרובה .

אודי, אני בשפל. נמצאת בתהומות של ייאוש. לבד. מאוד לבד. המטפל אכזב. נטש. הלב נשבר. מנסה לשמור על תפקוד מינימלי, לא כל כך מצליחה. הבן שלי רואה אותי כל הזמן בוכה, נגש אליי, מניח עליי את הראש... איך אני לא מצליחה להתרומם למענו? אודי, מה עושים כשהכאב קשה מנשוא? נטע.

נגיד בגיל 27 הייתי נכנסת אליך לקליניקה ולא אליה. האם אתה חושב שכיום הייתי כותבת בגיל 34 באיזה פורום על הפסיכולוג הארור ההוא ואיך הוא פגע בי? או שאולי היה לי גורל אחר לחוויה הטיפולית והזכרונות משם? כפסיכולוג היית מסכים לקבל אותי לעיבוד אם הייתי המטופלת שהטראומה שלה התשחזרה במהלך טיפול איתך ואצלך? איך בכלל היית מתמודד עם מטופלת שכמותי? נניח אם הייתה לך מטופלת שנשארה במצב כמו שאני עכשיו. חושבת שהיא צריכה התנצלות והכרה ממך כי לדעתה בחרת התייחסויות פוגעניות מאד והיא נרמסה נרקיסיסטית שם.. או שאיתך זה פשוט לא היה קורה ככה כי היית יודע להיות יותר רגיש ומבין ? אני תוהה האם עברתי 'תאונת דרכים' טיפולית או שככה זה היה קורה בכל מצב...... סליחה על המיליון הודעות. בטח את רובן המוחלט ממילא לא תפרסם. אני ביום קשה............................ פרידות. גם פרידות פיזיות, אבל עוד יותר קשה מכך- פרידות מתקוות שהיו בלב ביחס לאנשים ואפשרויות. שוב התנפצו לי בפרצוף. שוב קשה מאד. קשה. כמה אפשר. בכי ועוד. בכי ובכי. מצאתי שיטת תרפיה לעזרה הדדית שמותר ואפשר לבכות שם מול אנשים שיקבלו ויכילו אותך. לא ישפטו ולא יאבדו סבלנות. אני צריכה את זה נואשות כבר. הנשמה שלי גוססת בתוך עצמה יותר מדי זמן, מתבשלת בכעס על תנאי טיפול של אנשים מקצוע שבלי לראות 'תעריפים' עבור הזמן שלהם אתם לא בן אדם בכלל. אתה לא קיים בכלל. אתה אויר. רוצחים. רוצחים את מה שאנושי. הזוועה. כואב לי. בנשמה. כואב.

הכי נקי ופשוט לכתוב על היום הקשה שהיה לך בלי העבר ..הוא מספיק קשה ושורף וכואב גם בלי להוסיף ומותר לבכות שקשה ...חיבוק אם נכון לך אני איתך יחד זה יותר קל לעבור את היום כם עם זה וירטואלי .

ורוצה שניפרד לפני זה.. אני לא מאמינה שאני כותבת את המילה הזו.. להגיד אותה אני לא מסוגלת. ואני לא רוצה. לא רוצה להיות לבד.. כלום עוד לא סגור ואני יודעת שהיא לא תשאיר אותי לבד.. אבל זה לא שיש לי שם ביד והיא אמרה שהיא רוצה שאתחיל בספטמבר.. ולא רוצה להיות לבד. ארמה שאולי נוכל לדבר פעמיים למשך כמה דקות בטלפון בזמן שתהיה בחופש. לא יודעת. אני לא רוצה.

אודי כתבת לשירה "אך את יכולה להפעיל כוונה כדי שהיא לא תשתלט על החוויה " אתה מוכן להסביר לי יותר איך? מחפשת כל דרך אפשרית למצוא איך לא לתת לקטנים להשתלט קצת נמאס לי למצוא את עצמי מדברת ומתנהגת כמו ילדה בת חמש...תודה

אז זה אומר לא לתת להם מקום ...מה שבטוח שמתי לב שהכתיבה הדיסוציאטיבית מדבקת...אז גם ככה הבנתי שאני חייבת לנסות לאסוף ...תודה

אבל במבי נשארה אדומה למטה ..ועצוב לנו.

זה נכון. ועצוב וקשה כל כך.

אודי אני אקח מה שאמרת. שהאובססיות מטרתן לא לפעול במציאות. אין יוצאים מזה? איך מרכזים את המחשבה במציאות באופן מלא ופועלים במציאות ולא על איזה תדר רגשי מנותק שמניע אותי במעגלים סגורים?

מצטרפת לשאלה באמת אודי איך ....

מימה, אני קוראת כאן תקופה מאד מאד מאד ארוכה. פעם גם הייתי כותבת כאן לא מעט. בקצרה: את שואלת איך? אז כאובססיבית לאובססיבית אני יכולה להגיד לך: מחליטים! מתאפקים. וכשנורא נורא קשה לעצור והאובססיה עומדת שוב לפרוץ ולהשתלט- נעזרים! תחילה- במטפלת חדשה. במקרה שלי- פסיכיא'. וגם הפסיכו'. ס.מ.ס קצר מהן שמבקש ממני- ללכת "משם"... לא לעשות את מה שאני רוצה. ובמשך הזמן זה באמת עובד! כי במקום ס.מ.ס יש לי כבר קול משלי שאומר: "עזבי אותך! מה זה נותן לך? ככה היא רק ממשיכה לפגוע בך. את לא רוצה לעבור הלאה? להחלים? זה מה שיש לך בחיים?? רק היא? לא!!! יש לי חיים. מגיע לי חיים בלעדיה! יש לי דברים שאני רוצה להשיג." ולא פחות חשוב- שיהיה מקום כזה או עיסוק כזה שכאשר האובססיה תוקפת אפשר ללכת אליו. ואז שוכחים ועוברים לעסוק ולחשוב על משהו אחר. וככה פרק הזמן בין התקף אובססיה אחד למשנהו גדל. וגדל. ואז סופסופ אפשר להתחיל לנשום קצת יותר. זה על כל פנים מה שעובד אצלי. ולי הייתה( ועדיין ישנה) אובססיה מאד מאד גדולה לפסיכו' שנטשה אותי. עברתי טראומה לא פחות גדולה עבורי משלך. ייסורים, כאבים נפשיים ופיזיים. אבל!= זה האיך. איך מתגברים= לא מוותרים. מתאמצים. עובדים קשה. ממש כמו אימון גופני בלתי נסבל. כשמצליחים- ההקלה כה גדולה שזה פשוט שווה. זה ניצחון קטן. אולי תוכלי לנסות... מקווה שזה בסדר שעניתי לך מתוך חוויתי האישית.

מצטערת לשמוע שהיה לך גם טיפול קשה וטראומטי אגב כן יש לי חיים חוץ ממנה, ברור. יש לי מטרות ותוכניות וחיים חוץ ממנה. אבל אין לי שקט. אין לי שקט כי יצאתי משם בהרגשה שנעשה לי עוול ומי שאמור לשאת באחריות כלשהי , לספק הכרה כלשהי לפגיעה שהוא פגע לא עשה זאת. מטפלים אחרים אמרו לי שהיא כביכול טעתה וגרועה .. אבל אני לא רוצה שמטפלים אחרים יגידו. אני רוצה שהיא תשב מולי, מול הכעס שלי על הצביעות והפגיעה שלה ותסתכל לי בעיניים ותראה אותי. תראה שזה בן אדם מולה ולא בדיחה/לא קייס טיפולי/ לא מכונת השלכות. בן אדם!! בן אדם עם נפש פצועה שהיא לא ריפאה, חשפה פצע והותירה אותו, אותי ככה, בכעסים שנים על שנים כי הסירה ממני את זמינותה על מנת לסייע לי לעכל כל מה שהיה. נתנה קצת מזה, פירור. אבל לא מספיק. לא מספיק. אני רוצה שתכיר בזה ושתתנצל ממקום אנושי. שתתן לי את ההרגשה שאנחנו יושבות זו מול זו כשתי שוות לשם שינוי עם הכרה בהיסטוריה שהייתה בינינו ולא שתתעלם ותתנהג כאילו מעולם לא היה. כל מערך חיי ותפיסת הזהות והמציאות שלי הושפעו ממה שהיה שם באופן מטלטל.. ואולי גם שתטרח להתעניין קצת מה שלומי כיום. זה היה יכול להיות נחמד. אנושי כזה.

היי אודי, הבנות כאן כתבו וגם אתה שכל הכבוד שהלכתי עם הלב ושאני מצליחה להיות אני עם המטפלת החדשה. והיא באמת בסדר. אבל זה לא מה שהלב שלי אמר..הלב שלי אוהב את המטפלת הקודמת. ואני עדיין ממשיכה לחלום עליה ולחשוב עליה. ובכל מחשבה עליה, זה כאילו נגמר לי האוויר ואני רוצה לבכות. באמת הכימיה איתה לא הייתה טובה.ובפגישות הרגשתי שאני בסוג של מגננה וחייבת להגן על עצמי מפניה. אבל אהבתי אותה ואני אוהבת אותה.ואני יאהב אותה תמיד תמיד. אודי, באמת סליחה שאני כותבת עליה שוב. אנשים שמכירים אותי אולי לא יודעים, אבל אני אדם רגיש מאוד...

הי אודי, לפעמים אני רוצה להגיב למישהו אחר אבל אני כל כך ריקה וטיפשה שאין לי מה לומר. אין לי. אני כמו עלוקה מנסה להתרם אבל לא תורמת. אני גם לא יודעת לצחוק ממש ולהנות. גם לא לשתף בפייסבוק להעלות תמונות ולקבל לייקים. אני ריקה.

הכל בסדר?

שלחתי את זה לפני שראיתי שענית לי ופחדתי שהצפתי אותך יותר מידי... הרבה טוב.

אני רוצה לאהוב אותו.... את המטפל שלי.. כמו שכולם סביבי אוהבים אותו... שומעת שוב ושוב כמה הוא אוהבים, מעריכים ואפילו מעריצים אותו... אני רוצה גם......:((( רחל

שהיא כבר לא חושבת שאני במצב של פעם ולא מייחסת לי נכות נפשית . ואמרה לי שזה בסדר עם נוח לי עם הזכויות והסיוע הכלכלי ושאני לא ארגיש ערך נמוך מזה. שבכלל לא להזדהות עם זה. אמרתי לה שזה מרגיש כמו כתם מכתים. היא אמרה לי להניח לאנשים להתרשם מהתבונה והכשרונות שלי ואת עניין ההכרה לתפוס כמשהו שולי שקשור למימוש זכויות ולא להגדרה של הערך או השווי שלי. זה קשה אבל אני אשתדל. היא גם אמרה לי שהיא בכלל לא חושבת שהיה נכון לעשות לי את השיקום תעסוקתי ושלא הייתי זקוקה לזה בהכרח ושאני יכולה למצוא עבודה בכוחות עצמי. כיום זה נכון!

תפקודים ניהוליים דפוקים אה?

היום הפסיכיאטרית אמרה לי שאני צריכה להרפות מהעיסוק בפסיכולוגית ולראות בזה אקט שמבטא אהבה לעצמי והשקעה בסדר עדיפויות שמשרת אותי. שחבל על הבזבוז זמן הזה. סיפרתי לה על דברים שהתקדמתי בהם

קראתי את כולכן .הילה חיבוק לקושי אוהבת אותך את מדהימה . גולם יקרה שלי ,הלכת כדי להוכיח לעצמך שעדיף לבד ...הכי מכירה בעולם . ברור שזה לא יעזור ...בכנות האמנת שיעזור ? מימה אתמול כל כך חשבתי עלייך האמת שיש לי שיר עבורך אבל מחר אני יהיה ליד מחשב רוני את גיבורה ולא חשוב איך היא תגיב גם לאחותי היה קשה לשמוע על הפוגעים שלי אבל אני אמרתי שברתי את מעגל השתיקה . במבי מקווה לימים טובים עבורך שירה מאמינה שירגע בסוף חנה המתוקה אוהבת אותך כבר אמרתי לך התהליך לא פשוט אבל את בצמיחה מאמינה בך מיקה את מקסימה ונהדרת עשית את מה שליבך אמר וכשהתלמיד מוכן המורה הנכון מגיע מאושרת ושמחה ככ עבורך . נטע קוראת אותך וככ מבינה אז אני כאן עם יעזור גם אם לא הילה מקווה שלא שכחתי אף אחת שיהיה לילה רגוע שקט ושלו ... גם לך אודי פשוט תודה שאתה כאן ומאפשר ...תודה

שלום.. עברתי שבוע שעבר סיטי לברור ירידה במשקל [27 ק"ג]בחילות והקאות.. בתשובה מצאו כל מיני דברים שלא כל כך אמורים להיות שם..ועכשיו נשלחתי לאולטרא סאונד דופלר בדיקות דם וכו.. נכון הרופא היה מאד אמפטי וביקש שלא הכנס ללחץ לפני שכל הבדיקות ישלמו ..רק שהבקשה לחוד והמציאות לחוד.. וחושב מכך כמה שהייתי עיפה קודם עיפתי כרגע כפול.. אני מותאשת נפשית ופיזית.. נכון שזו שאלה טיפשית..אבל לא הפסקתי לשאול את עצמי בימים האחרונים מה עשיתי שמגיע לי להיות בסרט הנורא הזה? תודה על ההקשבה

לא עשית כלום. לא מגיע לך כל החרא הזה. מגיע לך שיהיה טוב.

אליכן יקירות בוא נאחז ידיים אחת אל השניה. בוא נזמין אחת את השניה לאחוז ידיים.. אני מזמינה אותך אביב לאחוז לי את היד בואי ננשום ביחד וננסה לנשום אוויר צלול... מרגישה? עכשיו תורך אביב את מי את מזמינה?

אני הייתי רוצה להזמין את כולן אבל אני אזמין את במבי ... במבי ההודעה שלך עלתה אחרי שאודי יצא מהממשק והיא הייתה כואבת כל כך ..ורציתי לצעוק לך אני כאן קי את היד שלי אני אשב איתך עד שיהיה קל יותר ...אז בואי במבי תצטרפי אלי ואל הילה וננשום יחד אולי אויר צלול על יד הנחל ...את מי את מזמינה ?

הגבתי לך בבוקר מהמחשב . ולא עלה ...תודה יקרה על היד המושטת זה חימם את הלב... נותנת יד לך ולכולם בשרשרת ארוכה

סליחה שמציפה באמת ... הכלים של התזמורת לא מכוונים המצילתיים והתופים לא מפסיקים להרעיש ..... מתחילה לשמוע את הקולות השליליים והצרחות של הקטנים גוברים על הכל ...אודי יש לך שיר מרגיע .....

אודי אני יודעת מבינה את זה לא מצליחה להיות שם עבורם עבורי לכוון להרגיע. זה בדיוק מה שגורם לאובססיה הזו הצורך ביד החיצונית. זה בעצם מה שהם ביקשו ממך ותודה שאתה לא מאכיל אותם ומגדיל את האובססיה והתלות , קשה אבל מאוד מאוד מעריכה.

אני מותשת רגשית :( עצובה. בדיכאון. מיואשת.

צריכים שתיהייה איתנו, נשאבת לבורות קשים, לא רוצים ללכת לשם והוא לוקח בכוח . יצאתי מהפגישה וכולם היו ...גם ההרסנים האלה שמזמן לא כאן יכולה לעמוד בכל כאב פיזי ובורכתי בכמות מספקת לגדוד מיום שנולדתי ...אבל ההצפות האלה הכאב הזה בנפש לא יכולה לעמוד בו ..זה לוקח ישר לגהנום ..

אני בטיפול כבר קרוב לארבע שנים. לאחרונה מרגישה שמשהו פשוט "לא זורם". הרבה בלאגן בפנים, מעט ממנו מגיע פגישות. וגם כאשר כן מגיע- היא כאילו לא באמת מצליחה להיות איתי. היא לא יורדת לעומקם של הדברים, מפספסת ולא תופסת את "קצות החוט" שאני שולחת אליה. אני באמת משתדלת, אבל צריכה שהיא תעזור לי לפתוח- שרק תזרוק את המילה או את השאלה הנכונה ומשם כבר אוכל להמשיך לבד. אבל היא לא עושה את זה. ולא שהיא לא מנסה- נראה לי שהיא פשוט לא מצליחה. ואין גרוע מזה, מבחינתי. כבר עדיף שתהיה אטומה ולא מכוונת אליי מראש ובכוונה תחילה, מאשר שתשתדל ולא תצליח. מעבר לזה, לפעמים היא שוכחת פרטים (שאני מחשיבה ל) משמעותיים, שכבר דיברתי וסיפרתי עליהם אפילו מספר פעמים, וזה עושה לי כל כך רע. לא מדברת על פרטים אינפורמטיביים (אני באמת לא מצפה שתזכור את כולם), אבל איך היא מסוגלת לשכוח אירועים ונסיבות שקשורים לרגשות קשים וכואבים שלי? פתאום, בבת אחת, אני מרגישה כאילו אני יושבת מול בן אדם זר ולא מבינה איך נקלעתי לחדר הזה. ממש מתבלבלת לרגע ותוהה אם באמת אנחנו מכירות כבר ארבע שנים, או שאולי רק דמיינתי את כל המפגשים איתה עד היום. מה הרגשתי במהלך השנים איתה עד כה? לא כל כך יודעת. רק יודעת שלא חשתי מתוסכלת ומאוכזבת כמו שאני מרגישה בזמן האחרון. יכול להיות שמיציתי? שהיא מיצתה, וכל הנ"ל הוא לא רק שלי אלא גם ביטוי לעייפות שלה ממני? ברור לי שאצטרך לדבר איתה על זה, אבל בינתיים ועד שאאזור מספיק אומץ- אשמח לאיזו התייחסות או שיקוף של הדברים. תודה.

האם לפורקן רגשי לכשעצמו יש אפקט תרפוייטי? זה מנקה ומזכך משקעים?

אודי, תקפה אותי תחושות דיכאון , המחשבה שאינני יכולה להתרומם מהמקום שאני נמצאת בו ושכלום לא הולך, מהסיבה הזו קבעתי פגישה איתה למרות נתק של מס' שבועות וכלום לא קרה , לא דגדג לי בלב שראיתי אותה יצאתי מהפגישה מאוכזבת שכלום לא קרה. ומעוד מס דברים שהיא אמרה שהצליחו להרחיק אותי יותר, ואז במקום להגיע למקום ולקבל כוחות , הבנתי שנתתני לה משמעות רבה מידי . ואם נחזור לתחושות היום יום אני מרגישה שאני מתחילה לאבד את עצמי. אני לא מוצאת במה להאחז .

שלום רב! אני אסביר את המצב בקצרה, למרות שיש הרבה מה להרחיב. אני סטודנטית שנה ג' באוניברסיטה, לקראת סיום תואר וטיסה ללימודים בחו"ל. בחצי שנה האחרונה עברתי תהפוכות ומשברים. הפרעות אכילה ששבו מין העבר, חבר שנפרד ממני אחרי שנתיים וחצי וחזר לחיי אחרי חודש בטענה שעשה את טעות חייו. לאחר שחזרנו, חשבתי שהכול יחזור לקדמותו במהרה, אבל לפעמים הראש והנפש ואפילו התת מודע, לא מסונכרנים. כל המצב הזה הכניס אותי לחרדות שלא חוויתי לעולם בעבר, לפחות לא בעוצמות הללו. כל פעם שהייתי חושבת על מפגש עם בן הזוג, הייתי נתקפת פחד, זיעה קרה, כאב בטן. כל החודש וקצת האחרונים היו ועדיין מלאים בלבטים לגבי הזוגיות והעתיד, זוגיות שהייתי יותר בטוחה לגביה מאי פעם וראיתי אותו כגבר חיי. בעקבות המשבר רופאת משפחה נתנה לי ליטול ציפרלקס שהחמיר את החרדות והדיכאון (הפסקתי את הטיפול) והתחלתי ללכת לפסיכולוגית קוגנטיבית-התנהגותית. אחרי כמה טיפולים, היא אבחנה אצלי חרדת נטישה (משהו שלעולם לא חשבתי שיש לו קשר אלי). ומפה במעבר חד למה שכל כך מטריד אותי בזמן האחרון. כשהייתי קטנה היו לי מחשבות טורדניות הקשורות בדת. אינני באה ממשפחה דתית, אני חילונית ששומרת מצוות מסוימות כמו בשר-חלב, כשרות בפסח, כיפור, לפעמים קוראת תפילת הדרך. אני אדם לא דתי אך מאמין והאמונה הזו תמיד הייתה לי לאור. מאז הפרידה ולמרות שבסוף הכול הסתדר בצורה בה החבר חזר אלי, התחילו לצוץ לי מחשבות טורדניות ומציקות שאולי אלוהים לא רוצה שנהיה יחד- המחשבות הללו החלו ממש לשבש לי את היום, את ההתנהלות הרגילה (אני אדם נורמטיבי ומאוד הישגי ושאפתן מטבעי). אתמול המצב החמיר, עברתי ליד שכונה חרדית בירושלים ומאז התחילו לתקוף אותי מחשבות טורדניות שאולי אלוהים רוצה שאחזור בתשובה. אני ממש מבוהלת. אני מרגישה שאני משתגעת. אין לי מנוחה. לעולם לא הרגשתי כך, שאני לא יכולה להשתלט על המחשבות הללו. אני מבינה שהן הזויות, אני יודעת שלחזרה בתשובה אין קשר לחיי. אני מאוד אוהבת את סגנון החיים החילוני, אני חושבת שהכי חשוב להיות אדם טוב בגוף ובנפש ולא צריך לחזור בתשובה לשם כך גם אם אני קרובה בנפשי לדת. אני לא יודעת ממה זה נובע. האם מחשבות טורדניות יכולות להתעורר בעקבות משבר? האם הסיבה היא חיפוש תשובות בכוח עליון בגלל המשבר? אני רוצה להדגיש שאין לי שום רצון לחזור בתשובה ולכן המחשבות הללו כל כך מטרידות אותי. זה מגיע למצב שכל דבר שאני עושה או אומרת מתחיל להתפרש לי בראש כחטא... אני נדהמת שהגעתי למצב שאלו הם הדברים שאני כותבת. עד לפני כמה חודשים הייתי לגמרי בסדר, הייתי כל כך מאושרת...

אודי צדקת.. היא התקשרה ודיברנו ואין שלווה.

היי אודי, יש לי מטפלת חדשה לא דתייה, אבל נראה שהיא מאוד סולידית וערכית. וגם מצטיירת כאמינה וישרה היא גם מאוד מסודרת בהתנהלות שלה, ונוהגת איתי בשקיפות והגינות בכל הנוגע לתשלום ולמתן קבלות. והיא גם מקרינה חמימות כזו ואכפתיות ופתאום בפגישה איתה, הכל התפרץ. כל הרגשות שכלאתי בעצמי ולא הצלחתי לבטא בטיפול הקודם. ובפגישה השנייה, ישבתי מולה ודיברתי המון! על הקשיים שלי, והרצונות שלי, ודברים שקרו לי פעם.. הכל פרץ החוצה כמו ים ולא הצלחתי לעצור ...והרגשתי נסערת ומותשת.. והתחלתי לבכות.. והרגשתי שהיא מכילה אותי ומחזקת אותי... ואני מרגישה טוב עם עצמי עכשיו! זהו, רק רציתי לספר...

מיקה, התרגשתי ממש. זו באמת הרגשה טובה שיש מי שאפשר לסמוך עליו ולהיות איתו יחד. בהצלחה יקרה!

הי,יקרה סליחה אם אני מתפרצת(תגידי אם זה לא טוב לך) משום מה אני מרגישה כל כך שמחה שאת מצליחה להיות "את" מול המטפלת החדשה ולשתף אותה.מחזיקה לך אצבעות. חלום

זה מרגש מאוד... את נותנת תקווה... רחל.

הי אודי, הכל עובר ליד ומוזר כאילו אני בתוך קרום ושום דבר לא ממש נוגע או מגיע. מבפנים הכל חד מדי, צעקות ובכי התרוצצות מבוהלת. קצת הלכתי לאיבוד, לא מבינה מה קורה לי. צאי מזה כבר מספיק. איך אסביר שאני לא מצליחה, שזה בכלל לא בכוונה? אודי אתה מאמין שזה לא בכוונה? האם יתכן שאני עושה את כל זה בכוונה? שאני יכולה לומר יאללה מספיק והכל יגמר? תודה שירה

נדמה לי שזה דיסוציאציה-מנגנון ניתוק מופעל אוטומטית על מנת להגן על המערכת מקריסה.שאודי יתקן אותי.הרגשה מעצבנת ביותר...איך אני מבינה אותך...חוויתי את זה כמו להיות שיכורה ללא יין.תחזיקי מעמד. חלום

האם אחת המטרות של טיפול פסיכולוגי היא להוביל אנשים לחוש כעס? הרי מתסכלים שם וידוע שתסכול גורם להרגשת תוקפנות. אז מעוררים את זה... בשביל? בשביל מה? כדי שהמטופל ילמד לדבר את הכעס במקום לפעול את הכעס? ומה לגבי חושים אחרים?? לגבי היכולת להנות מהחושים? הבעה? יצירתיות? מרגע שהושגה נפרדות האם לטיפול הפסיכולוגי אין עוד מה לתרום ומוטב לפנות לתרפיות מסוג אחר?

איך הרפורמה הזו תשפיע על התקשרות עם פסיכולוג דרך הקופה?

במי הוא פגער? אני לא מבקשת ממנה כלום, רק לדעת ולא לברוח ממני. אנינלא הולכת לספר לאמא שלי, כנראה גם לא לאבא שלי(עניין טכני-הוא נפטר לפני 20 שנה). לא בתי משפט לא כלום. רק שתדע. שלא כל העול של הידיעה וההסתרה יהיה עלי והיא לא מצליחה רק לדעת!

הוא פגע בי ובאחותי. זה היה סוד . אבל אני ידעתי גם עליה. והיא ידעה גם עלי. אחרי שנים אחותי פתאום פוצצה את הסוד בפנים של ההורים שלי והתעמתה איתם על כך שלא שמרו. אני לא רציתי לשמוע. לא רציתי לדעת. לא רציתי לדבר עם ההורים שלי על זה. כלום. רציתי לשכוח מהכל ואחותי לא איפשרה. גם אחותי לא הלכה לבתי משפט. היא רק רצתה לשחרר את הסוד מעליה. אני רק רציתי לשכוח הכל ולנסות להתחיל מהתחלה. אמרתי לך, אין לי עדיין את הכוח להתמודד עם זה. עוד לא. קשה מדי. אגב, גם בגלל זה לא הייתי מסוגלת להיות בפורום של נפגעות. נכנסתי לפורום רק כשאודי יצא לחופשה. וואוו...מעייף. קשה. קשה .קשה. קשה.

אודי, אני לא מתכוונת שאני נלחמת או רוצה להילחם.. לא בטוחה שבכלל אצליח להסביר. כאילו לא מרגישה שיכולה "לוותר" עליה בקלות, שזה לא יהיה ברור מאליו שצריך להיפרד ושזה בסדר.. נראה לי שפשוט רוצה הלראות לה שזה לא פשוט בשבילי. לא אוהבת את המילה פרידה. אודי, אני לא רוצה. היא אמרה שהיא לא יכולה לא להתייחס ולא להגיד את המילה הזו למשל. היום אמרתי לה כמה דברים שאני רוצה שיהיה. היא שאלה אם ארצה את השמיכה ובאמת אמרתי כאן שאני חושבת על זה. נראה לי שאני רוצה אבל זה עוד מוקדם מדי בשבילי לדבר על זה. היא אמרה שהיא חשבה על זה, בלי קשר אליי, כי לא אמרתי עדיין על זה כלום, שהיא חושבת שיהיה טוב יותר כן להיפגש את הפגישות הרגילות שלנו (ז"א פעמיים בשבוע). היא אמרה שהיא לא תעזוב אותי ואני יודעת. אודי, אני סומכת עליה אבל לא רוצה אף אחד אחר. אף אחד. היא ארמה שהיא בודקת עוד ושלא אדאג.

הי אודי אני לא מצליחה להכנס מהמחשב כי שכחתי את הסיסמא וגם לא מצליחה ליצור משתמש חדש כי יש כבר משתמש בכתובת מייל שלי. יש לך דרך לעזור לי לשחזר סיסמא או למחוק משתמש כדי שארשם מחדש? בינתיים מצליחה להכנס רק מהטלפון וזה מבאס... תודה!