פורום פסיכולוגיה קלינית

עכשיו לנסות במיני מניפולציות להקרא "מתוקה" או "יקרה ביותר"... ?

כתבתי קודם הודעה שכותרתה משהו עם הזוי.. בבקשה.. אל תעלה אותה... ההודעה שכתבתי מביישת אותי.. אני מרגישה מאוד מאוד חשופה.. אודי :(( "תקרע ותזרוק לפח" את ההודעה הקודמת שלי..

אודי, לא יודעת מה לעשות ? משהו משונה, מוזר , הזוי , קורה לי פה... אודי... לא יודעת מה לעשות.. רוצה לשתף אותך.. רוצה להשתחרר מזה.. מבקשת גם שתגיד לי משהו.. אודי... זה מאוד מאוד מביך אותי... :((( אני גם מבקשת שלא תשפוט אותי.. גם אתן, כולכן פה, בבקשה, אל תשפוטנה אותי.. מה אעשה ? כך מרגיש לי.. :(( אודי... אז ככה... קראתי את הודעתה של שירה ואני חייבת לצעוק דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי !!!!!!!!!!!!!!!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ההודעה שלה הטריפה אותי :(((( ההודעה שלה עכשיו איכשהו הצטרפה להודעה שפעם כתבה לך ובה התלוננה שאתה איכשהו לא מגיב לה בהתאם לציפיות שלה ואם זו היתה במבי היית מגיב אחרת... (לא זוכרת לצטט אך זה הרעיון ) בזמנו , לא הגבתי להודעה ההיא שכתבה.. הייתי במקום פנימי מאוד לא פשוט.. לא היו בי את הכוחות להגיב.. מביך אותי לכתוב את זה אבל אני חייבת.. זה משגע אותי.. אני מרגישה כאילו היא רוצה לתפוס אותך לעצמה בכל מיני מניפולציות למיניהן.. יש בי קול אחד שאומר.. תעזבי, את ממילא לא צריכה יותר את הפורום הזה.. שתיקח מה שהיא רוצה.. אבל זה לא נכון... אודי :((((( זה מאוד מוכר לי גם מאמא צביה :((( ליום ההולדת המשותפת שלנו ביוני 2014 נתתי לה מתנה יצירה, ציור שציירתי עבורה במיוחד והיא תלתה על הקיר.. הכי קרוב אליה.. לאחר חודשים, הגיע ציור חדש.. אמנם היא תלתה את הציור החדש במקום שהרבה יותר מרוחק מהציור שלי, אך אני לא מפסיקה להשוות ולבדוק אותה האם היא אוהבת יותר את הציור החדש של המטופלת החדשה.. (בהנחה שאכן קיבלה גם את הציור החדש ממטופל/ת) אודי... :(((( אוףףףףףף אני מניחה שאני משחזרת קשרים ראשונים של הורים ותחרות עם אחים על אהבת ההורים... ובכל אופן זה מאוד מאוד מאוד קשה לי... אתה לא תאמין מה עשיתי :(((( בדקתי לאורך כל הדף האם באמת כתבת לשירה : שלך אודי... וואוו.. אודי.. רק לקרוא את המילים האלו... כן.. מביך.. משונה.. אפילו משפיל.. בא לי למחוק את ההודעה הזו, אך לא עושה את זה.. חייבת להשתחרר ורוצה גם לשתף אותך , וכן גם את כולכן.. שתדעו עם איזה באגים אני מתמודדת.. בנוסף לאלו של פגיעה ... במבי.

כן במבי, גם אני מתמודדת עם אותם באגים שאת מתארת, וזו היתה לי הפעם הראשונה שהרגשתי שאודי נותן גם לי מקום... אבל בגלל שבאתי אחרי, אולי אחרונה, התמונות האחרות לא הפריעו לי... כשכתבתי אז לאודי חשבתי שאת, למשל, "הבת" המועדפת. התחרות האינסופית על המקום, כמי שאף.פעם לא ממש ראו אותה ופתאום רצתה שיראו אותה, יש בה משהו קשה, מביך, משפיל... מעריכה את הכנות שלך

אני כל כך אוהבת ומעריכה אותך. את נפלאה ומדהימה בדיוק שלך ברגישות בכנות הראשונית הזו ... שמחה שנתת לזה מקום ולא מחקת שמחה שאודי לא מחק. בבקשה במבי שלא תיברחי עכשיו שוב אל עצמך אולי את כבר צריכה פחות את הפורום אבל אנחנו - אני צריכים אותך מאוד .. את כל כך מאחדת מחברת רגישה מדוייקת כל כך נותנת תחושה של עוגן אמיתי ובטוח ....

הי חברות... ואודי. מה שלומכ/ם? אצל המטפלת שלי יש ספה... אני יושבת על הכורסא ממול. אף פעם הספה לא הייתה "שלי". רק חפץ ששם, בשביל אחרים. אבל פתאום לפני כמה זמן היא שואלת אותי, ככה בפשטות, האם אני רוצה לנוח על הספה. מאז היא שוב הציעה את זה עוד כמה פעמים... וכל פעם שהיא מציעה את זה אני קופאת. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ולא נעניתי להזמנה. אבל עכשיו כשאני יושבת מול הספה, היא כבר לא לגמרי לא שייכת אליי, והעמדה שלי בכורסא הרגילה כבר לא ממש שקטה, יש בה את העקשנות הזאת שלי: לשבת, להחזיק את עצמי, לא להרפות. למרות שאני לא מצליחה לבדוק האם בכלל אני רוצה משהו אחר. כבר לא שומעת מה אני רוצה. ולעשות את הצעד וחצי הזה לצד השני של החדר?? זה אני ממש ממש לא מסוגלת.... זה כמו לחצות נהר גועש.... (מול העיניים שלה) בקיצור בין פה לבין שם, נהייתי משותקת לחלוטין.. אשמח אם מישהי רוצה לשתף: איזה רהיטים יש בחדר? איפה אתן אוהבות/רוצות/רגילות להתמקם? או כל דבר אחר... ואודי, אצלך בחדר אין ספה, נכון? אפשר לשאול מה אתה חושב/מרגיש על מה שכתבתי? שלכן גילת.

איזה כייף שבאת ..אוהבת את הביקורים שלך .. אנחנו יושבות על הרצפה ...בלי רהיטים אני שוכבת יושבת ומאפשרת לעצמי ....

הגבתי לך אבל לא ניקלט.. אודי האם אי פעם הפצע הזה יגליד . האם אני המצא את האיזון בן טוב לרע ..הרי לא הכל היה שם רע ובטח לא באידילזציה שחייתי בה . אתה יודע לפני שנה סיפרתי לחברה טובה ושאלתי אותה איך לא ראו צעקתי את זה בכל דרך אפשרית .היא אמרה את יודעת קינאנו בך ההורים שלך היו שונים מגניבים ואת הצגת את זה כדבר הכי טוב שקורה . ההורים המושלמים . איך עוד יכולתי לשרוד ... עכשיו מנסה להזכר במשהו טוב ברגע וזה כל כך קשה . אודי אתה חושב שהיא תכעס כי היא שינתה את התוכניות שלה בגללי כדי שנעשה פגישה ארוכה .לא רוצה לריב איתה עייפתי רבנו במשך למעלה מחצי שנה ככ פוחדת שהיא תכעס. ופוחדת גם שאכזבתי אותה שהפסקתי עם הדיאטנית להפרעות אכילה . היא הפחידה אותי והתפצלתי ברמות לא יכולה לעבוד ככה ... אודי הכי מנסה להיות בסדר פעם שהיא כעסה היא אמרה שאני עושה שניים אחורה אחד קדימה ...לא רוצה לחזור לשם אין לי כוחות לזה ...

ראיתי את הטריילר והתפצלתי זה כל כך לראות אותי ..אבל אני אראה אותו ... ותודה שאתה לא מגיב לחלקים של הפחד ולא נותן לקרבנות מקום ..:) ברגע הראשון זה העציב אבל אחר כך הבנתי וזה כל כך מחזק..כמו שכתבתי למיכל אני יודעת שהיא לא כועסת היא עשתה מרצון ואודי זה מפחיד...שעושים עבורי , שרואים אותי ..

איני יודעת מדוע..אולי לא נקלט, אז כותבת שוב... למה קשה עם שינויים חיוביים? האם גם לכן זה קורה שמייד חוזרות למקום המדכא אחרי משהו משמח? לא יודעת מה קרה..כל כך שמחתי והרגשתי אהובה ופתאום כאב לי נורא הראש, התכסתי בשמיכה ואמרתי לכלם ללכת....ונשארתי לבד...לא בטוחה שזה מה שרציתי אבל זה מה שיצא לי....אודי, מדוע זה קורה לי???? אני כאילו לא נותנת לאחרים להיות איתי בזמן כזה....אבל אולי כן צריכה אותם יחד? לא יודעת אתה יכול להסביר אותי??

הגבתי לך לכמה הודעות.. אבל אולי לא עלה. רציתי להגיד לך תודה על הכל! חיבוק, חנה

חיבוק חזרה

בוקר טוב אודי וחברי הקבוצה

מלא באנרגיות חיוביות ...

אודי, מכל המילים שכתובות כאן חזרתי וקראתי שוב ושוב ואימצתי חזק אל ליבי צמד מילים שכתבת לי "שלך... אודי" הן נתנו לי תחושת שייכות ונראות ורוך וקשר והרגישו לי אותנטיות. תודה אודי שבוע טוב שירה

הייתי רוצה גם להיות מסוגלת לעמוד מול כיתת תלמידים וללמד ולהדריך, אולי גם ילדים.. להנחות, להוביל, לתת השראה, לתת הנאה, לתת למידה, לאפשר. להציב גבולות כשצריך, למקד, לעודד... ואם איזה ילד מתפרע ולא מקשיב למרות כל ההערות והאזהרות והניסיון להשלכות למעשים, לגשת לדבר עם ההורים שלו ... רוצה להרגיש גם סמכות . גם מסוגלות גם אחראית וראש גדול. סומכת על עצמי. מקבלת החלטות. מובילה רעיונות . מיישמת משימות . אני בת 34 ואני רואה איך יש אנשים בגיל 20 שכבר מסוגלים הרבה יותר ממני בקטע כזה. יש להם מן בטחוו... גם אני רוצה. רוצה להיות נורמלית. מפותחת . נורמלית. מסוגלת..... יש לי סיכוי??? יש לי תקווה?? למה זה ככ קשה לי להגדיל ראש במעשים???? אין לי בטחון ביכולות.. אין כח לחשוב ביעילות פרקטית אני רוצה לסמוך על עצמי!!!!

מן כובד שקשה להרים את עצמך לזה... ממש פיסית מרגישה כאילו 'מנועה' אולי בגלל זה טוב שמנסה פסיכותרפיה גופנית עכשיו.

אני לוקחת פאקסט כמעט 3 שנים בזמן האחרון אני שוכחת בצורה בלתי מוסברת דברים שקורים לפני יום או איפה הנחתי חפצים שלי אם זה מהכדור התופעה נזו

למה קשה עם שינויים חיוביים? האם גם לכן זה קורה שמייד חוזרות למקום המדכא אחרי משהו משמח? לא יודעת מה קרה..כל כך שמחתי והרגשתי אהובה ופתאום כאב לי נורא הראש, התכסתי בשמיכה ואמרתי לכלם ללכת....ונשארתי לבד...לא בטוחה שזה מה שרציתי אבל זה מה שיצא לי....אודי..למה זה קורה???? ובעצם רציתי שמישהו ידאג לי אולי....אבל אני לא יכולה ....למה??? אוף...

מיכל, קודם כל שמחתי לקרוא על הטיול המקסים שהיה לך, עמוק בלב אני תמיד בעד טיולים :-) הרבה פעמים שאני חושבת על קשר טיפולי מיטיב, אני נזכרת בך ובמטפלת שלך כפי שאת כותבת כאן. איכשהוא, אתן סוג של מודל לחיקוי בעיניי. לגבי הנשיות - הממ, סוג של אתגר :-) אולי המקום הכי מסוכן ואפל אצלי. סוג של "מבוך הפחד"-ואז כל הפחדים והרגשות הכי אפלים יוצאים החוצה... ורוצה למצוא כבר את היציאה המוארת. ולפעמים אני מרגישה שזה קצת כמו משחק..כל האיפור והבגדים היפים ולעמוד מול המראה ולעשות פרצופים.. ואפילו להצטלם בסלפי :-) אני רוצה לשחק במשחק הזה..ואולי מתישהוא זה יהיה אצלי אמיתי.. שמחה שחזרת יקרה :-)

היי מיקה, כן היה כייף, מאחלת גם לך...כמוני כמוך, שונאת מראות וצילומים שלי, בעיקר כשאני הייתי שמנה ממש...יש לה מראה בחדר, פעם כעסתי עליה ושאלתי בשביל מה מראה בחדר? המראה עצבנה אותי...היום אני לא יוצאת ממנה לפני שאני מביטה במראה..מצחיק נכון? התיידדתי עם המראה :)

היי אודי, כשכתבתי על הצורך שלי "להיות ילדה" , רשמת שחשוב לתת לו מקום - בנוסף לחלקים המתפקדים. האם החלק הזה נחשב לחלק "לא מתפקד", חלק כזה ש-"תוקע" ו-"מפריע". או שתלוי בעוצמת הצורך?

שבמקרה כמו שלי הכרה בנכות זה היה הכרחי? הרי בסופו של דבר עזבתי את העבודה מה'שיקום' ששנאתי את האוירה שלה ומצאתי עבודה אחרת לבד בכוחות עצמי. אני מופתעים שאני אומרת להם שיש הכרה כזאת כי אני בחורה מאד חייכנית ומתקשרת כלפי חוץ. נראה לך שזה היה צעד נכון? כי זה דבר מאד בעייתי להזדהות איתו, טרמינולוגיה כזאת של 'נכות'. זאת מילה מאד פטליסטית ואיומה.

אפשר לחפור בזה עד סוף כל הדורות. בואי נגיד היית זוכה עכשיו בכמה מליונים. את, אישה ככל האדם, פתאום נופלת עליך הכרה כזו שאת מליונרית, לא עשית שום דבר מהותי עם עצמיותך כדי שזה יקרה, מקסימום מילאת והגשת איזה טופס. אבל עכשיו את מליונרית, זהו קבעו בשבילך. את יכולה לבכות על ההנחתה הזו או להנות ממה שזה יכול להועיל לך... יש לך עכשיו זכויות שיכולות להוסיף קצת בחיים, תהני מהן, תנצלי אותן. חוצמיזה זה לא אומר שאת כל הזמן נשארת אותו דבר, את משתנה!!!!! ויכול להיות שמה שפעם היה רלוונטי היום כבר לא ומחר יום חדש לגמרי והכל יכול לקרות

.

תודה על התודה!נחמד כשמגיבים חזרה (לאו דווקא תגובות נעימות, אלא בכלל, זה יוצר מרחב להידברות והקשרות)

ואיך מבוגרים לומדים לסמוך על עצמם בשלב מאוחר יותר בחיים אם לא למדו זאת כילדים?

היי מימה, יש לך הרבה תהיות לגבי ילדים...ילד סומך על עצמו כמובן אם סמכו עליו כשהיה קטן, למשל כשהתחיל ללכת לא רצו אחריו כדי שלא יפול או נבהלו מכל מכה שקבל, מבוגר שסומך על עצמו זה כמובן קודם כל שסמכו עליו אבל אם לא סמכו עליו אז הוא לומד בצעדים קטנים ומנסה יותר בפחד ואם לא מצליח יש תמיד טיפול...נכון שלא ממש רצית לשמוע את זה אבל עובדה, לי הטיפול דווקא עזר בהמון תחומים כדי שלא אפחד...לאהוב, לחוות, לחיות...מקווה שתצליחי בטיפול החדש ובבקשה תתמידי בו טוב? שלך, מיכל

הייתי היום במפגש אחד. היה מעניין. שונה. בטלפון ביקשתי שתקבל אותי בתעריף מסוים שהוא מה שאני יכולה לעמוד בו, אותה עלות כמו שהעוסית נתנה לי פעם, היא הסכימה לתת לי הנחה כזאת . אהבתי את ההתחשבות כי לא כולם מגלים כזאת. בשיחה וגם בפגישה הרגשתי שההקשבה שלה טובה ומרגיעה כזאת. היא גם נתנה לי תרגיל לבית העניין שבסוף הפגישה במועד התשלום היא לא הוציאה קבלה/חשבונית כמו שעושים בדכ. לא שאני צריכה קבלה אבל זה קצת משאיר הרגשה לא נוחה, פחות רשמית ומקצועית כי בכז היא אשת מקצוע טיפולי ולא סוחרת בשוק הכרמל או משהו. טוב שיהיה לה לבריאות. כנראה זה עניין דו כיווני. אם היא באה לקראתי עם ההנחה אז אולי ככה היא מרגישה יותר שלמה עם זה אם היא ממזערת לעצמה את ההפסד הכספי בדרך עקיפה. החלטתי שפשוט אעלים עין ואבליג. זה לא מהותי. כבר הייתי אצל מטפלים מקצועיים עם קבלות והכל והטיפול לא היה מועיל ואפילו להיפך במובנים מסוימים.. זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה שאני אקח משם תהליך וחוויות שיגמישו ויעשירו אותי ויעזרו לי למוסס כל מיני מחסומים. להיות יותר שלמה ויצירתית. זה מה שחשוב. באמת הייתה לה מן 'הקרנה' מיוחדת. מאד נעימה ומרגיעה. אהבתי את זה. ולגבי התרגיל לבית, זה אמור להיות משהו יצירתי. ואו כמה זמן שלא הייתי יצירתית כבר... מרוב אינטלקטואליזציה פסיכולוגיסטית התעייף לי המח והתקבע... עכשיו היא בקשה ממני להתעסק בהבעה אומנותית כלשהי בחומרים.. סוויץ לא קל בשבילי אבל אנסה להתמודד עם זה כמיטב יכולתי. אפילו אנסה להנות מזה!!

התאהבתי בו, נקשרתי אליו הוא זקן קרח עולה חדש ופתאום זה קרה כל הזמן חושבת עליו לא יכולה להתרכז בסשן הכסף הולך לאיבוד רק רוצה אותו רוצה להניח את הראש על כתף שלו ורוצה לטייל עם היד שלי מה עושים בורחים? אבל הוא עוזר לי ויש לי המון באגים ועכשיו קבלתי עוד באג מה יהיה לעזוב? אבל אני רגילה אליו להישאר זה רק יהיה יותר גרוע יש לכן נסיון, מה עשיתן

אתה בטח רגיל לתופעה כזו, לא? איך אתה בתור פסיכולוג מתייחס לזה? הוא יודע וחש בזה, ושם היטב את הגבולות, וזה משפיל. תגובתך תעזור לי, וכמובן אשמח לשמוע מהנסיון של הבנות האחרות, איך הן מתמודדות משהו פנימי אומר לי לברוח, לעזוב, למצא מישהו אחר, אבל זה קשר ארוך, ומועיל, ופתאום זה הגיע, כאילו משום מקום, כפי שתארתי הוא ממש לא אישו להתאהב בו, ולא חשבתי בכלל שדבר כזה יכול לקרות, אז מה עושים?

האמת אישית לא הייתי עובדת עם מטפל גבר בגלל הסיבה הזו ..אבל נשמע שיש לכם קשר טוב מכוון ואת לא הראשונה וגם לא האחרונה חושבת שלדבר על זה בפגישה יעזור . אם הוא מקצועי הוא ידע מה לעשות עם זה ...

זה קשר עם מטפל? התאהבת במטפל שלך? אם כן אז פסיכולוגים קוראים לזה העברה...

העברה של אהבה אחרת? של חוסר אהבה? למה זה לא יכול להיות אורגנל אלא העברה? אולי... כי הוא לא מועמד טבעי לזה מבחינתי... לדבר על זה לא בא בחשבון

ועכשיו סמס ממנה ...סהכ רציתי לקבוע עוד פגישה אם אי אפשר אז סבבה ..למה לשגע אותי ככה ...נמאס לי שאני מתהפכת מכל דבר ...אין לי כוח מול הפחד והבכי ....כבר לא רוצים ללכת בכלל ..נמאס לי מהטיפול הזה ....חבל שביקשתי בכלל אני לא לומדת עדיף לשתוק ...אוףףף

היא משתדלת מאוד ותודה שאזכרת לי לא ליפול לבור .... ומה הופך אותי החוסר אונים מול החוסר ודאות , התסכול הגדול מול האי אפשר , הניסיון לשנות את העבודה והמערכת כדי להתאים אליה ואז היא לא מוכנה מהסיבות שלה ...וסמס בעשר בלילה מפחיד אודי , זה לא בשעות עבודה שלא תחשוב עלי לא רוצה בשעות כאלה, לא רוצה שתתאמץ בשבילי כי אחר כך זה עולה ביוקר , זה מפחיד כי אולי היא כועסת ששינתה בשבילי ..אוף אודי זה טריגר לאמא ואבא ...

היה לי קשה להיות שם וגם קשה לצאת וקשה להיכנס וקשה להיות...

שתלך עכשיו אודי, אתה יכול להרדים אותי לפני כי כל המקומות נסגרים ואני כל כך פוחדת לבד אפילו אם א

אתה יודע ? אצל אמא צביה,כבר המון זמן קורה דבר משונה כזה.. אני שוכבת על הספה ולאט לאט כזה אני כאילו נמשכת באופן שאי אפשר לתאר , אני נמשכת לשינה כזו.. אני לא רוצה לישון. לפעמים כשאני מגיעה אליה אני בכלל לא עייפה.. זה משהו אחר כזה.. אתה כזה נמשך ,נשאב למטה למטה ..נמשך לישון.. ואז, בבת אחת משהו מבפנים מקפיץ אותי והגוף רועד ויבש לי בפה ואני לא מפסיקה לנשום מהר כזה.. אני שונאת את זה.. ואמא צביה שואלת ומנסה לברר מה זה הרגיש וכו' ומנסה לומר לי שזה בסדר שארדם והיא תעיר אותי מס' דקות לפני כן.. שום דבר לא עוזר.. כל פעם זה קורה.. בלי שליטה השינה הזו כל כך נשאבת ורוצה להשתלט.. משונה אודי, נכון ? מה אתה אומר על זה ? וחוצמזה רוצה לברך אותך בשבת רכה, נעימה ומלטפת שלך-במבי.

אתה גם תצא לחופש? אני לא רוצה להישאר לבד..

שלום בקשתי לקבל טיפול נפשי במרפאה של משרד הבריאות ובטפסי הרשמה י גם על ויתור סודיות. פרי מעבודתי כעוהד מדינהלפני כ10 שנים אך רקע זה ובעזרת וועדה.איני חושב שזה רלוונטי לטיפול העתידי ואיני מעוניין למסור מידע וב בנושא אבל הבי שבמרפאה זו עלולים להתעקש.האם ויתור הסודיות שחתמתי אומר שהם זכאים לבקש את מסקנות הועדה מהמשרד הרלוונטי גם למרות אי רצוני?

אני שואלת אותך שאלות לגבי איך היית נוהג בסיטואציה שתארתי (מטופל שמציין בפני פסיכולוג שהוא רוצה להיות פסיכולוג אך ניכר כי אינו מבין את טבעו האמיתי של המקצוע- האם כמטפל היית מביא זאת לידיעתו או לא) ואתה לא מפרסם ועונה.. למה? אני רוצה תשובות .

לא מקדמת לי הבנה בעצם כי היא לא אומרת דבר. רק ש'כל מקרה לגופו'..

אני בכלל לא מתגעגעת וכמהה לאמא ולקרבה.זה כנראה ייאוש מוחלט וקבלה .שזהו

היי חנה חנה יקירה אני ממש משתאה מההתמודדות שלך מהדרך שאת עושה... אין לי מילים.... גם אני כמו במבי לא מפספסת הודעות שלך... לפעמים אני מנסה לחוש אותך, את הבעות פנייך..: עד כדי כך זה מרגיש קרוב. וגם אני מתעסקת עם ענייני חברות... גם אני רוצה לצאת בשישי ובינתיים אין לי עם מי... וזה מעסיק אותי... גם מרבה להיפגע.... נראה לי שעברת את המקומות האלו כבר.... ואני עכשיו כאן.... שולחת לך חיבוק אם מתאים לך, הילה

חיבוק בחזרה וחיבוק תמיד מתאים לי (: את ממש מקסימה ותודה על המחמאה, לי קצת קשה לראות את ההתמודדות שלי מבחוץ. את צודקת, הייתי שם ועדיין. וזה קשה, וזה פוגע ומעליב, ואני ממש מבינה אותך. אבל, יש גם זמנים טובים יותר ואני למדתי ךנסות לראות דברים מזווית אחרת, לפעמים מצליחה ולפעמים פחות. שיהיה סופ"ש נעים וטוב!

היי במבי. ברוכה השבה אלינו.... כמה התגעגעתי... כמה אני חושבת עליך ועל אמא צביה, ועל האנליזה.... על הקושי המטורף על הקרבה שאין בילתה על הטלטלות שהטיפול הזה מכניס אותנו ומוציא אותנו חדשות כל פעם מחדש על החווה העוצמתית בלהיות קרוב כל כך... על התלות.... זוכרת את שיר האיילה את יונה וולך, המים והאיילות... ברוך שובך, אחותי הילה

מצטרפת למילים הכל כך נכונות ומדוייקות שמחה שאת כאן ...גם אם לא כותבת את כאן וזה נוגע ...גם בלי מילים שולחת כוחות ואנרגיות חיוביות

ראשית, מזל טוב ענקי ליום הולדתך ולעוצמה שבתוכך שיכולת להניע ולאפשר להילה הקטנה לחוות מסיבת יום הולדת. שאפו עלייך !! לפעמים אני חושבת שעם האנרגיות שלך אפשר להניע את גלגלי העולם :)) שנית, בהצלחה מרובה בלימודים שיתחילו מן הסתם לאחר החגים.. קנית כבר ילקוט חדש , קלמר, צבעים וכו' ? :)) חכי.. בטח בין קורסי שיטות מחקר כמותי , איכותני, ראיון קליני ועוד.. תחווי סדנאות של כייף.. תהליכים קבוצתיים ועוד כאלו... בהצלחה ענקית לך ילדה מתוקה :) זוכרת גם זוכרת את שיר האיילה... שלך מתוקה-במבי

בחודש הבא יהיו גם תיק ומחברות בלי ספירלה לא אוהבת ספירלה... עטים כבר יש וגם מדגישים ובגדים יפים יפים.... אוהבת הילה

כי לפעמים אתה הולך מוקדם. אז שאני אספיק לקבל עוד מילה לפני סופ"ש.. אפשר?

מהכותרת שלך עלה לי השיר "באה מאהבה" :) אז באהבה לך רוני...כי את רצויה ובאה מאהבה אלינו ובאהבה אלייך,כמובן אם מתאים לך, מיכל

שמחה להיות כאן איתך... שולחת לך ים כוחות לעבור את הסופ"ש את חזקה ועובדת קשה ומשתפרת מיום ליום צומחת וגדלה ...מטפסת עוד בשביל אל הפסגה..גאה בך

מזכיר לי את השיר רוני אל תלכי של גידי גוב כייף שאת באה.... שולחת לך חיבוק מותאם ומקווה ביחד איתך שהשבת תעבור ברוגע ושלווה הילה

די את עכשיו כבר מיכל השלמה ...אולי תתחילי מהסמנטיות של השם שלך לקבל את כולך בלי לשפוט ... בקשר למטופל יכולה להגיד לך ממני . בעבודה שלי אני עובדת עם אנשים עם מוגבלויות שונות . לי אישית יש מיכל גדול אבל גם לי יש את הגבולות שלי . כך מן הסתם כל מי שעוסק בטיפול . המטפלת שלי לא סובלת אלימות מכל סוג ולא שיהפכו אותה לקרבן ..זה הגבול מקובל ומובן . כל מטפל והגבולות שלו .

תודה לך יקרה, אני לא מרגישה שלמה, כשאהיה שלמה אחליף אותו :) הגבולות של המטפלת שלי ממש לא נוקשים...גם היא לא סובלת אלימות, לא מוכנה שאיחס לה מילים שלא אמרה וזהו בעצם... היא מוכנה לקשר בין הפגישות ואפילו לפעמים מעודדת אותו, אני זו שלא רוצה להטריח...ויש חיבוק בסוף כל פגישה ויש יציבות מאוד גדולה בקשר...הלואי שאוכל להפנים את האמון הגדול הזה שנרכש בנינו. הופתעתי היום ששלחה לי קישור לכתבה שקראה ואמרה לי שכדאי לקרוא, בכלל חשבתי שתחכה לשלוח לי בפגישה הבאה...היא זמינה כמעט תמיד שזה נדיר אצל מטפלים...אני אוהבת אותה :)

אז למה כל התהיות ... גם לי יש מטפלת מדהימה וכן בגלל מי שאני והדפוסים הדפוקים אני לא בוטחת לא סומכת ו...אז מה . היא יודעת שאני עדין מחכה לרגע שהיא תתהפך זה עצוב אבל זה ככה וכל פגישה עד שאני ניכנסת אני כמעט מתה בדרך והרגליים מסרבות להכנס..יש הגיון שמבין שהיא שם עבורי כרגע זה מה יש ועם זה דוחפים קדימה. לא הכל אנחנו צריכים להבין ...על תחפשי מתי היא תתעייף כי אז את בטוח בדפוסים שמחפשים איך לעייף.. מיכלי זה קשה זה לא פשוט לקבל את הטוב ...אבל טוב לך וזה בסדר מגיע לך תתרגלי זה נעים זה טוב ..ותאמיני לי היא תראה אותך גם שיהיה טוב אולי אפילו יותר ...חיבוק

ככ הרבה רעש בתוכי . אני בפיצול מטורף מנסה לכתוב לא מפוצל ולא יכולה . אז פשוט שותקת צריכה עזרה לאסוף . לקחתי כדור ההשפעה נגמרה אולי אקח שוב . מנסה לקבוע עוד פגישה ולא יכולות למצוא זמן תואם זה שורף עוד יותר והגביר את הבכי . מרגישה כמו ספיידרמן על הקיר ... כל כך מחזיקה . צריכה עוד מעט להיות בעבודה (מקום אחר) מוכרחה להיות שם בשבילה ולא בשבילי .קשובה מאוד ..לא יכולתי לעבוד במשרד עם ניירות וטפסים .... אז מנסה לכתוב כאן ואולי אולי זה יעזור. בסוף כתבתי לא מפוצל :). אודי יש לך שיר אוסף .....

את מדהימה!! מתמודדת וחזקה!!!!ומצליחה לכתוב לא מפוצל!! איתך, מיכל

זה מדהים כל פעם מחדש ...איך מתוך הכאוס ואיתו אני מצליחה להיות שם עבור האחר..להניח בצד את החלקים את הקושי להיות קשובה לא רק למילים כי אם למה שמעבר לקושי ולצורך שלא נאמרו ...אני יודעת שאני נחשבת למדריכה טובה (אף אחד לא יודע על הדיסוציאציות או על קושי אחר במערכת)מתחילה ללמוד להעריך את עצמי אוף זה קשה . המוח שלנו כל כך חכם ...וכל פעם ברגעים כאלה אני נזכרת במילים שלך לבמבי תלוי כמה זמן לוקח לחזור מהסערה ... אז עדין לא פשוט אבל בהחלט יותר טוב ..עדין שם בפנים התזמורת תשמח לשיר אוסף :)

עד שאודי יבוא ויאסוף אותך ברוך, בעדינות ואולי גם עם שיר.. אני יכולה להיות על ידך ? איך שנכון לך.. איתך-במבי.

את מדהימה אישה אישה שולחת חיבוק אם מתאים הילה

אתם מתוקות אמיתיות...כייף חיבוק ושאתן איתי זה תמיד עוזר ...

אודי, שוב אני לא מוצאת נקודת אחיזה ונשאבת למערבולת. שוב אני רוצה שיעזרו כי הכל צועק חזק מבפנים ולא יודעת מה לבקש. אני רק רוצה שהוא יהיה איתי כל הזמן כי אני לא מצליחה להרגיש שהוא איתי כשאיננו, דמותו עדין לא הופנמה וכבר כמעט שנה. אולי אני לא צריכה את הטיפול העמוק הזה כי הוא קשה מדי? אבל גם לפני היה קשה, קשה ולא נזקק. אני לא רוצה שיהיו לי דמויות נפרדות בפנים זה מפריע לי מאוד. אני גם לא רוצה להכיר אותן למרות שהן חלקים שלי. אני רק רוצה שימותו, שיעלמו וישתקו. אודי, איך אפשר להעלים אותן? שירה

שירה תודה יקרה על התגובה לילדה . לא יודעת כמה זמן את מאובחנת אבל יכולה לאמר לך שזאת דרך מאוד מאוד ארוכה . אני מעל חמש שנים בטיפול יש חלקים שעדין דמותה לא בטוחה להם האחיזה לא מספיקה צריכים יותר. בפגישה האחרונה ביקשתי ממנה שתיכתוב להם משהו ויצאתי עם דף שבמשך יומיים רק קראתי אותו שוב ושוב כדי להרגיע. נכון שאת מטופלת בדרך שונה משלי ככה שקשה לי לאמר לך על הטיפול אבל יכולה לאמר לך על הפיצול הזה . דבר ראשון והכי הכי חשוב זה להכיר בקיומם . לקבל שהם חלקים ממך אוהבת או לא כבר משהו אחר לדבר עליהם ואיתם בכבוד בטח לא לרצות להרוג אותם (אוף הייתי שם ועדין לפעמים) . אני פשוט התכתבתי איתם וככה למדתי להכיר יותר לשחרר להבין עדין קשה לי מאוד לחשוב על החלקים כעל אביב הקטנה או הנערה או הבוגרת מה גם שלכל חלק שלי יש עוד חלקים. שירה זה תהליך ארוך ארוך זוכרת את השיר ששלחתי לך בהתחלה ..לא הבנת למה שלחתי לך אותו ...חשבת שאני מתכוונת שתהיי בשקט עדין מאחלת לך להיות שקטה שזה אומר לקבל את העבר את החלקים את מי שאת באהבה...האמת שירה שזה נותן שקט מהמלחמות בנהם ומכאבי הראש. יש לי היום המון ימים כאלה מאחלת לך להגיע לשם. מקווה שלא הכבדתי או טילטלתי בבקשה שירה אם משהו ממה שאני כותבת קשה תגידי לי ..פשוט באמת באמת מבינה אותך .

אהבתי את תשובתך...בכל זאת יש העדפות לכלנו למרות נסיונות לקבל כל אחד כמו שהוא, גם בעבודה שלי אני מקבלת כל ילד כמו שהוא במיוחד המאתגרים מעניינים אותי :) ובכל זאת אני מתפללת לשנה טובה כזו כל שנה....אני זוכרת שהמטפלת שלי אמרה לי שמעולם לא תקח מטופלים יותר ממה שהיא יכולה לטפל לכן היא שומרת על מספר מסויים של מטופלים וזה מצא חן בעיניי,כנראה כדי שתוכל להקדיש לכל אחד... אודי אם יש מטופל שמעורר בך משהו מעצבן אז זה קשה..אתה תבחן את זה נכון? קורה שמתייאשים ממטופל? מה עושים אז? נפרדים? בעייתי כל כך, היא אמרה שאראה אותה כאנושית, שעומד מולה אדם, יכול להיות שאני קשה איתה לפעמים ולא רואה או לא מקבלת חוסר מושלמות שלה...זה קשה...ואז עולות בי מחשבות של עזיבה שלה או שלי למרות שתמיד תמיד עובדות על שמירת היחסים והיא אומרת שאפשר לקבל הכל כשיש קשר...שהקשר שלנו יציב ויכול להכיל...מקווה שהובנתי וגם אם אשאל איזה מטופל מועדף עלייך לא תענה כי אתה תקבל כל אחד איך שהוא...זה לא פשוט... בטוחה שיש העדפות והתחבטויות..כמו שלי יש בעבודה שלי, ואני עדיין מקבלת כל אחד איך שהוא! ומנסה לתקן אצלי את מה שהשני מעורר בי, זאת הכוונה? גם בילדים אישיים תמיד יש אחד שקצת יותר למרות שאנחנו לא נפלה ולא נראה זאת לעולם!! אולי אפילו לא נודה בזה....ונאהב כל אחד ונקבל כמו שהוא...

היי אודי, לפעמים אני רוצה שתהיה לי מישהי בחיים שאני אתן בה אמון מוחלט , שאני אתייעץ איתה מתי שארצה. נכון שזו שאיפה לא מציאותית? בעוד מס' שנים מעטות אני אהיה בת 30. ואני מרגישה בוגרת וגדולה. אני מנהלת משפחה, מגדלת ילדים, עובדת בעבודה שדורשת ממני אחריות ועמידה ביעדים . אבל עמוק בפנים..אני הכי רוצה להיות ילדה, ילדה שמכינים לה שוקו ומכסים אותה בשמיכה, שמקשיבים לה, שמתעניינים בה. שלמישהו אכפת ממנה וממה שעובר עלייה. ואני חייבת שהמישהיא הזו - תהיה אישה. איך אנשים בסביבתי לא מבחינים בחסך העצום הזה שיש לי? איך אני מצליחה לעבוד על כולם? כי מיקה היא כזו...עצמאית, מתקתקת, רצינית, אחראית, מקצועית יש לה שם מקצועי ואמירה! פחחח אבל בפנים, הכי לא..מיקה היא ילדה קטנה וטיפשה ובודדה. איזה פער עצום!!!!! אני לא מצליחה לתפוס זאת...

מיקה יקרה! אני קוראת אותך ומרגישה די כמוך...מבחוץ כמובן אמא מתפקדת משפחה וכ'ו וכן מצליחה בעבודה מוערכת ועוד.....נראית אישה, אם כי לא תמיד מטופחת...לא אוהבת להתאפר ממש, לא מתחברת לקרמים, צביעת שיער, פדיקור מניקור לא מדבר אליי, לא קוסמטיקאיות, מספרות ודברים נשיים גם לא אוהבת ממש לקנות לי בגדים חדשים או נעליים וכדומה...אולי בזמן האחרון זה טיפה השתנה, רזיתי, קניתי בגדים חדשים, הסתפרתי בתספורת מתאימה אבל להגיד שממש השתניתי זה לא נכון....מבפנים מרגישה ילדה קטנה טיפשה ובודדה, שלא מבינה כלום ורק רוצה שמישהו יכסה אותה בשמיכה רכה ויאמר לה שהיא אהובה :( כן זה עצוב וקשה....במיוחד כל הדיבורים פה על אמא...אני חושבת שאני אמא כזו, מכילה, מפנקת, נותנת מעצמי, מקשיבה, מכסה ועוד...ואני חושבת שאפשר לעבוד על זה בטיפול על הפער הזה של הילדה והאישה, אני עובדת על כך, עדיין יש דרך אבל זה עובד!! היא אמרה לי לא לשפוט את עצמי על הרצון הלגיטימי לכיסוי בשמיכה למילים רכות, גם אישה זקוקה לכך...ובנוסף על החשיבה של שחור לבן, מאוד השתנה אצלי לטובה למרות שעוד קיימת לפעמים...המשיכי לעבוד כי יש תוצאות ואפשר להתגבר על הפערים האלו! אני מאמינה שחסך נשאר אבל הוא גם מתמלא כל פעם במעט....אם מתאים לך אז...מחבקת, מכסה בשמיכה ומעניקה לך שוקו טעים עם עוגיות :)אודי, נכון שאפשרי להתגבר על הפער, נכון שיצטמצם? תאמר משהו...אתה מאמין הרי בשינוי נכון? מיכל

זה בסדר לרצות אני הרבה יותר גדולה ממך ועדין רוצה ... שולחת חיבוק ושוקו חם עם נכון לך

מצד אחד נשמע הרבה, מצד שני זה עובר מהר מדי. זה מה שנשאר לנו, חודש ביחד. היא תצא לחופש באמצע אוגוסט והסכימה שאולי נדבר פעם פעמיים לשיחה של כמה דקות.. ומה אז? לצערי, גם החדשה תהיה בחופש ולא תוכל להיפגש ממש בתחילת ספטמבר, מה גם שהטיפול הוא קצת שונה. תהיה פגישת הכרות ואז "יתאימו" לי מטפל.. משהו בסגנון. אני רוצה רק אותה. כי אותה המטפלת שלי בחרה בשבילי. כן, אני יודעת שעוד מוקדם מדי לדבר על זה.. אבל נו, מה לעשות, אני מעסיקה את עצמי בכל המחשבות האפשריות...

חנה אני אוהבת אותך .... את יודעת את כל כך צמחת פתאום כל כך התקדמת ...שזה כל כך מדהים אותי ואני פשוט גאה בך באמת .. הגישה שלך משאירה אותי ללא מילים ..לא יודעת איך אני היייתי מגיבה בסיטואצייה כזו ..מה שבטוח את מעוררת הערצה. חיבוק ענק לסופ"ש

חושבת שברור שאני מאמינה ומקווה לזה.. גם רוצה את זה. הפעם זה שונה כי אני נפרדת ממנה באמת, הקודמת יצאה לחופשת לידה, והייתי אמורה לחזור. הפעם זה לא קורה. אנחנו כנראה באמת ניפרד. אמרתי לה שלפחות בהתחלה תתן לי הזדמנות לדבר איתה אם ארגיש שאני צריכה, אני מאמינה שאצטרך אפילו רק פעם אחת ושכאתחיל אצל ההיא אז מניחה שיהיה בסדר. אני מפחדת כי אל יודעת מה יהיה, אני פשוט צריכה שזה יתחיל כדי שיהיה לי יותר קל

התרגשתי. אספר לך מה אני מרגישה כשאני קוראת אותך. ההודעות שלך מלאות רגש ועוצמה, ואני תמיד מתפלאת לעצמי ש"וואו". ואני יודעת שאת אוהבת אותה (: וזה באמת חשוב ומשמח. מסקרנות, מעניין אותי מאלו הודעות הרגשת שאת צוחקת...

מתוקה.. המשוב שנתת, חשוב לי.. אני שומרת ונוצרת אותו בליבי :)) לא זוכרת כרגע משהו ספציפי לגבי ההודעות שמצאתי את עצמי מתגלגלת מצחוק.. אם את רוצה, כשיקרה שוב, אציין ואומר לך.. :) אלא אם כן אהיה בשאול תחתיות.. מה שקורה לא אחת.. שאז אני קצת כמו זומבי.. קוראת את ההודעות אך לא מסוגלת להקליד ולו אות אחת .. מתוקה.. יש בך איזה חיבור.. משהו מאוד ראשוני .. יכולה לדמיין אותך באיזה יום שישי מימי השישי האלו שמכניסים אותך למקומות של "מטעמי" הבידוד, נטישה, חוסר אונים, דחייה ועוד.. יודעת למה אני מתכוונת, נכון ? מדמה אותך יוצאת החוצה בפיג'מה (למרות שאני יודעת שאת לא יוצאת בפיג'מה החוצה ) :) בחוץ יורד גשם זלעפות, העיניים שלך מזילים דמעות ויוצרים נתיבים לאורך הלחיים, את מושכת באפך.. מרימה את הראש למעלה, מרגישה את טיפות הגשם שיורדות ומוציאה לשון החוצה, טועמת את טיפות הגשם, מעלה את הלשון מעל שפתך העליונה ומושכת שוב באף... יכולה לדמיין את התמונה חנה ? איזה חיבור לכאב עמוק, עצב, צער ויחד עם זה משהו חי ... מצליחה להעביר לך את התחושה ? שלך-במבי.

את יודעת שיחסית הרבה יותר טוב לי לקראת סופש.. יכולה לומר, אולי קצת בזהירות, שיש לי חברות (: אגב פיג'מה, התביישתי ללכת אליה כך, אבל ברחוב מתחת לבית, לא ככ מפריע לי משום מה. כן יצא לי ללכת אליה עם, בעיקר בחורף. את יודעת מה עלה לי כשקראתי אותך? אני חושבת שסיפרתי את זה כאן, אבל את מתארת בדיוק את מה שהיה לי בשלג השנה... הגשם, הפיג'מה, הבכי והבדידות.. וזה בסדר שלא תמיד מצליחים או רוצים להגיב. זה ממש מובן..גם אני כמובן ככה. קוראת הכל אך לא תמיד יש בי את הכוחות. אז אם תצחקי ותהיי במצב הרוח המתאים, אשמח. ולמה את מתכוונת, ב "יש בך איזה חיבור.. משהו מאוד ראשוני ."

היא אמרה שאנחנו צריכות לעבוד על להפסיק להתנצל...והביקרות העצמית שלא משרתת דבר, אני לא מצליחה לחשוב חיובי על עצמי אפילו כשטוב לי יותר ואני גאה במשפחה שלי כמה שהם מוצלחים וגדלו כל כך...מעולם לא חשבתי שאתחתן לא כל שכן אוליד ילדים. חשבתי שאהיה לבד תמיד...שאי אפשר לאהוב אותי...ועכשיו פתאום התברר לי שחלומות מתגשמים מול עיניי ואני כמו עיוורת חסמתי את הטוב את האהבה שלהם, פתאום כאילו גיליתי שאוהבים אותי...תמיד הם היו במקום הראשון אבל עכשיו פתאום מרגישה אהובה עד עכשיו היה קשה לי להבין, חשבתי שאני מיותרת במשבצת המשפחתית הזו ושבעלי יכול בלעדיי ובעצם גם הם.....אבל זה ממש לא נכון!!!!!!!! ילדים צריכים אם תומכת ואוהבת ואני מנסה זאת כל הזמן..הבנתי שלא צריך להתאמץ כי זה פשוט קורה ויש תמורה לאהבה שלי אליהם.....והם כל כך מבינים ומחבקים, ילדים אהובים שלי...אודי, הטיפול עזר לי להבין שאפשר לאהוב אותי ואולי אני יודעת להיות אמא טובה דיה, זה לא פשוט לגדל ילדים שובבים :)אבל הם גדלו ממש טוב ...קשה לומר שבזכותי למרות שכן, זה גם בזכותי..הגיע הזמן שאקח קצת קרדיט ושאפסיק לבקר את עצמי ולשפוט, היא צודקת, זה לא קל..הקול הפנימי...אפשר לעבוד עליו נכון? אני מתנצלת תמיד כי אני מרגישה לא בסדר כשאני יוצרת קשר בין הפגישות למרות שזה סוכם בנינו שאפשרי... אבל לא מצליחה לשנות את ההרגל וההרגשה שאני מפריעה לה (למרות שהיא טוענת שהיא שמה גבול ויש לה את הגבולות שלה וזה נכון)ובכל זאת כותבת לה....מקווה לשנות ולהרגיש פחות ביקורת עצמית והרס עצמי שכזה...כי אולי בתוך תוכי מגיע לי הטוב הזה??? מגיע לי לחיות עם משפחה אוהבת ושלמה :)נכון???????

כתבת לשירה על אמא זה כואבב כל כך כואב . אפילו בחלום בפנטזיה אמא שלי לא באה ומחבקת ואומרת מתוקה שלי היה קשה . אמא צועקת שמתקרבים לחבק ואני רק ילדה בת שנתיים שלוש אמא כן מחבקת את הנכד שקטן ממני בשנה . אמא מכה עם כפכף לפני כמה שנים שאמרתי לה איך יכולת היא אמרה מה עם היד שהיד תיכאב לי ..מבין אודי עדין זה רק לחשוב על עצמה שהיד לא תיכאב . אמא שאני בוכה בלילות כי הייתה לי סיבה באה וצועקת שאני הפסיק לילל כמו חתול ועוד משפטים . אמא שרק לפני כמה שנים אמרה לי ככ לא סבלתי אותך שהיית קטנה זאת אמא ..אחד מהפצלים שלי היא דמות של אם כשהייתי קטנה בת חמש שש ותמיד הייתי שוכבת על הרצפה במקום הבטוח שלי ומחבקת את עצמי מלטפת ומזזמת לי שירים . מזל שלי שהייתי ככ יצירתית ליצור לי דמות כזאת .זאת האמא הטובה שלי בתוכי ....אמא שלי האמיתית בחיים לא תיראה אותי בחיים והיא עוד מעט כבר איננה ....מעניין למה הצורך הכל כך גדול שיראו אותי !!!...עצוב לי אודי פתחת פצע שכבר חשבתי שסגרתי

ליבי נחמץ על הילדה שאת, שבך...

לקרוא את אשר את כותבת על אמא...נראה כי מאז ומעולם היית אמא של עצמך...האם אמך מתייחסת אחרת לנכדים? אם מותר לשאול ורק אם תרצי לענות כמובן...

גם היום היא שונה אל הילדים. תאמיני לי זה רק קצה קצהו של הקרחון של מי שהיא עבורי ...אכן כן למזלי תמיד הייתי האמא של עצמי אולי מכאן כוחותיי. תודה לך יקרה גם על מה שכתבת למעלה. כן אני חזקה ...זה מדהים ומפתיע כל פעם מחדש ..

אודי גם אני חושבת שהגבולות יותר ויותר מטשטשים , מרגישה יותר גם כשאומרת היא או הם יודעה שזה שלי . אודי אם אני לא אברח ויגע יותר מנגיעה קלה הכאב יעבור או תמיד זה יישאר פצע כזה. זה לא "וגם עצוב מה לעשות"....זה שורף ומטלטל וכואב והרבה עצוב והאמת שאני לא רוצה שזה יהיה שלי ...

את הזמן אודי כי הוא מפחיד אותי הולך והולך ואני נגררת אחריו. הבקר הזה שוב הולם בי ומעורר דברים שיפה להם השינה. אל תלכי אל תצאי שוב מתעורר ואין לי כח בכלל. אפילו שסתמתי אזניים לא הפסיק ושמעתי הכל במקצב של שעון.

אני רואה שיש פה המון שאלות לגבי המטפלים. זה מאד מעניין כי אני שוברת את הראש... אשמח להתייעץ אתכם. אני מטופלת כחצי שנה ויש לי שאלה, היה לי השבוע כמה מאורעות חלקן שיתפתי עם המטפלת ויש עוד משהו חשוב לי שלא אמרתי לה ולא קיבלתי עיצה מקצועית (אולי שבוע הבא זה כבר לא יהיה רלוונטי), זה מטריד אותי בפרט שאני יודעת ששבוע הבא זה יהיה מאוחר... אז באופן עקרוני - מה עושים אם זמן הפגישה לא מספיקה?

היי חני, ברוכה הבאה, זה די פשוט מבקשים עוד פגישה לאותו שבוע או מבקשים פגישה ארוכה מהרגיל :) בהצלחה

התשובה היא לדבר על זה (: במקרה שלך, לו הייתי אני, אם היה משהו דחוף שהייתי מרגישה שאני צריכה אותה ולא יכול לחכות, הייתי מרימה טלפון או מבקשת להיפגש פגישה נוספת. וכשאני הרגשתי שאני צריכה אותה יותר, עברנו לפעמיים בשבוע... גם זה לא תמיד מספיק אבל זה הקל עליי.

ואני שונאת לנגס לאנשים ובפרט לא לה... יצא לי בשבועיים האחרונים כמה פעמים לשאול אותה שאלות כלליות מחוץ לקליניקה. אני מרגישה מטרידה. ויותר מזה - אני לא מעוניינת שהיא תחשוב שאני לא מסתדרת בלעדיה ... מאד מעניין איך המטפלים מתייחסים לשאלות ובעיות מחוץ לזמן הטיפול?!

לשוחח איתה על זה גם אם את לא מעוניינת שתדע..אבל אם לא תספרי תשארי עם הצורך הזה לבד וחבל...גם אצלי היו תקופות שלא יכלה לקבל אותי יותר מפעם בשבוע אז מצאנו פתרונות בסוף, תדברו ובטוחה שתמצאו יחד את הדרך, בהצלחה, אצלי המטפלת מאוד גמישה בנוגע לקשר מחוץ לזמן הפגישות, לכל מטפל גישה משלו ודרך משלו להציב גבולות, יש הטוענים שאסור בכלל לצור קשר יש כאלה בזמן מסויים או מקרה חרום..כל מטפל ומטופל עובדים על חוזה משותף ומסכימים בניהם על התנאים, ממליצה גם לך לעשות זאת.

ברוכה הבאה מסכימה עם כולן עוד פגישה או יותר ארוכה או לכתוב ולהביא לפגישה הבאה ..הכי מסכימה עם מה שמיכל כתבה לך את חייבת לדבר איתה על זה תמיד אפשר למצוא פתרון נכון לשתיכן..

1. צודק. קיבלתי. 2. נכון אני מסכימה איתך אבל לפעמים יש דברים מעיקים שבשביל זה אני בטיפול.. (באופן כללי מספיק הפגישה השבועית) אשוחח איתה על זה בפגישה הבאה... בכל מקרה הייתי שמחה אם היית עונה על השאלה: מאד מעניין איך המטפלים מתייחסים לשאלות ובעיות מחוץ לזמן הטיפול?!

בדברים שלך על אמא כי אני יודעת בראש אבל בפנים זה אמא חוזרת עיפה זעופה ולא מנחמת. עצוב. ונכון שכאן ועכשיו המילים שלך שמורות ועכשיו שהן רכות לי אני אוכל לשוב ולקרוא. כאן ועכשיו כשאתה עונה וגם אחר כך. תודה שירה

אודי, תקשיב למשהו מוזר - יש ימים שאני ממש שונאת אותך. קוראת את מה שאתה כותב, ורואה רק ציניות, תוקפנות וחוסר סבלנות. יש ימים שאני קוראת את התגובות שלך והלב מתמלא באהבה. היום הוא יום כזה... מעניין למה אין באמצע. למה זה "שחור" או "לבן". אין לי תשובה לכך. נטע.

היי נטע, ממש בלי שום קשר למה שכתב לאודי, גם אצלי הכל זה שחור או לבן בבקשה תכתבי לי: אפשר להתמודד עם גישה כזו? זה משהו שמצליחים לשנות עם השנים בטיפול? זה פשוט מתיש את הנפש..

היי חנה, נראה לי שפספסתי... את מוכנה לכתוב בקצרה מדוע אתן נפרדות.... ניסיתי לדפדף אחורה ולמצוא... לא מצאתי. חיבוק אם מתאים. איתך בקושי. נטע.

הי נטע, אשתמש במילים של המטפלת שלי, שכבר הרבה זמן אני מאותת/מראה שלא טוב לי. שאולי כרגע אני זקוקה למשהו אחר. היא אמרה שהיא בררה, בדקה והתייעצה מה יהיה לי הכי טוב, וחשבה על טיפול די בי טי בשבילי. אני לא הכי יודעת להסביר מהו. אז בתחילת ספטמבר אני אמורה להתחיל. אני מאוד סומכת עליה ויודעת שהיא רוצה רק לטובתי וברור שזה גם קשה...מאוד

אודי.. אודי.. אודי ..... אודי.. זה לא במילים..

את זוכרת את המורה שאהבת שהיה קשה לעבור לתיכון מבית הספר . זוכרת איך אט אט נשארו זכרונות טובים מתוקים והצלחת להתחבר למקום החדש . גם כאן תצליחי את עולה כיתה אני גאה בך את מתמודדת נפלא ..חיבוק

חיבוק בחזרה (:

אז איך אני אפרד ממנה? אני לא באמת מכחישה אבל כשזה מגיע לדברים שהם תכלס קשה לי. ביקשתי ממנה שהפגישה החארונה אולי תהיה ארוכה יותר, אז היום כשדיברתי איתה בטלפון על משהו לגבי מחר, היא אמרה לי שהיא סידרה שתהיה אפשרות לזה. אמרה משו לגבי התאריך ואני אמרתי לה שלא קבענו שום תאריך ושמבחינתי זה לא סגור בכלל. אני לא רוצה. אודי, אתה שומע אותי? אני אל רוצה מי יהיה איתי? לא רוצה להיות לבד

חנה, אוהבת לקרוא את הודעותייך.. יש בהן משהו מאוד אותנטי וראשוני.. בד"כ לא מפספסת הודעות שלך . לפעמים כואבת איתך ,מזדהה, מתרגשת, לפעמים מופתעת, מוצאת עצמי לפעמים מתגלגלת מצחוק למקרא הודעותייך.. הן פוגשות אותי במקום מאוד ראשוני. תודה לך חנה.. גם אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את אמא צביה .. במבי.

אורזת את שארית חיי, מנסה לעטוף בעטיפה יפה, את העבר, את לוח רשמיי, את שאריות הזיכרון שלא נמחק את אותה התקופה שחלפה... מציירת בגוונים הנודדים על פני הדף מייצרת זיכרון אחר, חדש, מאיר, זיכרון של שייכות לעתיד, ממסגרת בצבע זוהר, בהיר, מגלה מחדש את אשר היה שם תמיד. לוקחת בקלות, נרדמת על ענן, מרחפת כמו מלאך המשאיר סימן, את יקיריי נושאת על כפיים, לעיתים נבהלת ואחורה צועדת, וכך משפחה שלמה נוצרת יודעת ששתפתי היום הרבה(מקווה שלא יותר מדיי)פשוט כתבתי ורציתי לשתף..תודה על הקריאה :)שלכם, מיכל.

משפחה שלמה :) תרתי משמע...אני גאה בהם מאוד!!!!!!

אודי, האם יש כזה דבר מטופל אידאלי? איזה מטופל היית מאחל לעצמך? כזה שמתפתח? שמצליח להחזיק בין פגישות? שעושה שימוש נכון בחוץ? מה זה בכלל שימוש נכון בטיפול? אני מבינה שאין מושלם בעולם ובכל זאת..תוכל לענות לי? נ.ב מרגישה שמאכזבת בתור מטופלת...למרות שהיא תמיד אומרת שאין מושלם ואפשר לאהוב ולקבל גם אם יש מגרעות. נפגשנו היום שוב, יצא יום אחר יום...לא משנה בכל אופן הייתי בהיי ובסוף הפגישה בכיתי על משהו כואב...אז היא אמרה שאפשר לטפל גם במי שלא רע לו ו...כאילו רמזה לי שוב שאני מניפולטיבית כזו שבסוף פגישה עושה דרמה כדי שלא תעזוב......אוף איך לא עושים את זה? אני לא מטופלת אידאלית :( מעצבן...מרגישה ילדה טיפשה רעה ומניפולטיבית.....למרות שזה לא מבטל את הטוב שהיה והאושר שהציף.... בבקשה תענה מהו מטופל אידיאלי בשבילך? טוב? תודה

המילים שלי נבהלות ומתחבאות כשהחרדה מופיעה. זה משאיר בלי .

היי רוני איתך ננשום וננסה להרגע יודעת שזה קשה כל כך.. תנסי להשאר כאן ועכשיו תאחזי במה שסביבך ולזכור שהיום זה אחרת .