פורום פסיכולוגיה קלינית

תודה רבה , אודי היקר על כל התובנות שאתה מייצר פה.

מה שלומך, איך הטיפול עם המטפלת החדשה? לשאלתך אני סומכת על שלי מאד למרות הקושי להיפתח אבל אני יודעת שהבעיה אצלי . כל השנים חייתי ככה שהכל סבבה וטוב מבחוץ אבל שומרת הכל בפנים ופתאום לשתף מישהו זה הקושי בסוד הכי גדול... אני נותנת לעצמי הזדמניות נוספות ולא מתייאשת. רק שהיא לא תתיאש לפני.

היי גולם יקרה, המטפלת החדשה חמודה מאוד, היא בחופש השבוע ואני דווקא מפרגנת. שמחה בשבילה, ומחכה שתחזור. שתדעי שאני חושבת עלייך לפעמים, קוראת אותך ומאוד מזדהה. גם אני כל השנים חייתי כלפי חוץ כאילו הכל טוב (ועדיין) ובפנים ריקנות גדולה וחסך שלא מתמלא. והכל יצא לי בטיפול הקודם. אני לא אשקר, אני עדיין מתגעגעת למטפלת הקודמת. וגם לא נגמר הכי טוב בינינו..שזה גם מוסיף קושי מסוים. אבל לא יכולתי יותר, פשוט לא היו לי הכוחות. והמטפלת החדשה, היא משרה עליי רוגע...והיא חמודה כזו ורגועה...כמו כל הנזירים האלה. בפגישה האחרונה דיברנו על יוגה :-)) ממש הפוך מהקודמת. אני מרגישה יותר נינוחה, גם מתי שהתוכן בפגישה קשה או מביך. אני מבינה מה שכתבת לגבי הקושי לשתף בסוד, אבל תדעי שגם לשמור סוד זה מאוד קשה...ואחרי שמשתפים באה הקלה מסוימת...ולגבי הייאוש , היה לנו פעם סטיקר על האוטו : "אין שום ייאוש בעולם כלל"... :-)

קשה לי לשמוע שקשה לך. גם שיש כאן חופש אני חושבת עליך. מחבקת חזק.

איזה מתוקה את ...ויודעת אני מתכוונת מחר עם כל הקושי להקריא לה את מה שכתבתי קשה מביך נוראי מלחיץ והכי מפחיד שהיא לא תיפגע או תיכעס אבל אני לא אוותר לכל הפחדים האלה ..כי הם מה שעצרו אותי כל חיי...ואת יקרה כיתבי את הסוד הגדול ותני לה לקרוא ...שיברי את קיר הפחד ואת קוד השתיקה את לא מבינה איזו הקלה זה אחר כך ...איתך מאמינה בך ויודעת שאת יכולה זה עניין של זמן חיבוק

מיכל למה כוונתך חשיפה?

הכוונה לטיפול קוגנטיבי התנהגותי בחרדה ממשהו...לדוגמא אם מישהו פוחד מאוטובוסים כי חווה פיגוע באוטובוס (עבר ארוע טראומטי)ואז הוא לא מוכן לעלות עליו אז המטפל מעודד אותו לדבר על הבעיה ולדמיין איך הוא עולה עליו וכו'...ונותן תרגילים לחשיפה לאוטובוס או לעליה עליו, והוא משוחח שוב ושוב על מה שקרה וכל פעם הטיפול מקרב אותו יותר לאוטובוס עד שהוא מסוגל לעלות עליו בכוחות עצמו..משהו כזה, מקווה שהסברתי נכון.

בתוכי.

אל תהרגי אותי, אבל כשקראתי את הודעתך בפעם הראשונה, קראתי: אני כלואה בתוכי ( ממשפחת העופות ) ושאלתי את עצמי איך את כלואה בתוך התוכי ? :)

את כבר לא כלואה את שיחררת את שיתפת ...זה רק הזכרונות האלה שלא רוצים שתרימי ראש...הכי עוזר לי קרח בידיים ועל הרכות...ולקפוץ להתנועע להיות לשמוע מוזיקה העיקר לזכור שהיום זה אחרת . איתך יקרה מקווה שיום אחד הסיוט הזה יגמר ..

:-))))

מיכל, מיכל...מלשון להכיל ולשאת הכל! זהו! רוצה להכיל את עצמי, להרשות לעצמי ולהפסיק את החסימות האלה להיות חופשיה מכבלי הביקורת העצמית, השנאה העצמית..... אני לא טיפשה!!! אני מבינה! אני לא ילדה קטנה וטיפשה!!!!אני כבר לא מרצה את כלם!!! זהו! לא שונאת אותי יותר! שומעים? אני אהובה ואפשר לאהוב אותי!!!! אפשר להתקרב אליי ולא תברחו ולא תכעסו וגם אם לא תאהבו זה בעיה שלכם לא שלי!!!!!!! אני לא מגעילה אף אחד, לא אשמה בכלום! אני בסדר כמו שאני!!!!!! ומי שיכנה אותי בשמות גנאי או שיגיד לי שלא יצא ממני כלום טועה ובגדול!!!!! והבעיה שם...לא אצלי! אני הייתי ונשארתי מקסימה ונהדרת...גם אם אמרו או חשבו שלא...לא הרסתי כלום, מבינים??????? והכינוי מיכ נשאר בסוגריים, נמאס לי ממנו...רוצה להיות שלמה עם עצמי ועם מי שאני ומה שאני עושה ודי לרגשות אשמה וזעם וכעס על עצמי! מחבקת אותי! זה בסדר הכינוי אודי? פשוט אי אפשר לשנות, עשיתי משתמש חדש...ואמרת שאני תמיד מיכל בשבילך :) תודה. אוהבת את כלם ואותי כמובן.

בטח שמיכל, מיכל השלמה שמהווה גם מיכל עבורך על חלקייך השונים. לפעמים,גם מיכל לאחרים .. מיכל שיכולה להיות איך שרוצה.. ואהובה, פשוט כך, על היותך את.. כפי שאת..

איך אני אוהבת את השם שלך את רעיון המיכל את הרעיון שאת שלמה . אני אוהבת אותך מאוד מאוד יקרה את אישה מדהימה שנותנת כוחות ושמחה. וכן את תמיד מיכל ...חיבוק

כמה טוב לחוש אהובה...אתן מקסימות! בעלי, הילדים המטפלת..רק בזמן האחרון התחלתי להרגיש באמת את האהבה שלהם..כלומר ידעתי אבל כנראה זה לא מספיק רק לדעת...הם באמת פה בשבילי ואני בשבילם! המשפחה שהקמתי :) כייף גדול! מאחלת לכן להרגיש אהובות ויקרות כי מגיע לכן!!, אתן מקסימות כל כך אני מעריצה את האומץ של כל מי שחוותה הורים שלא ממש ידעו להיות כאלה...ועכשיו אנחנו מפצות ובגדול למשפחה שלנו! נכון?

אודי, אני כן מבטאת את השנאה הזו בטיפול. מבטאת במילים. מה אני אמורה לעשות??? לצרוח עליו??? להשליך דברים על הרצפה??? אני מבטאת וזה לא עוזר. כל הכעס מופנה בסופו של דבר אל ועל עצמי. אין משהו שאני כותבת פה והמטפל שלי אינו יודע עליו.... אבל הטיפול לא עוזר!!!! פשוט לא עוזר. הייתי מצפה שאחרי כל כך הרבה זמן תהיה התקדמות. נטע.

כל הגוף כואב לי מהלחץ ..ואני נשאבת ונעלמת אוף זה הולך להיות נבואה שמגשימה את עצמה . אני חושבת שאני לא הולכת ועוד ביקשתי פגישה ארוכה יותר ... אודי אני מפחדת ששוב אני אפגע בה (לא פיזית) בביקורת ...לא רוצה היא כל כך טובה ומקצועית לא מגיע לה כזאת התנהגות ...

שלום, אני סובלת מOCD מאז גיל ההתבגרות, לעיתים זה לא מופיע בכלל ומנגד יש תקופות שזה מתפרץ וממש נמרח על מספר חודשים לא מבוטל. גם כיום אני נמצאת בטיפול. פתאום בזמן האחרון עלו לא מחשבות (אני בת 28) על איך אצליח לנהל חיי משפחה וזוגיות טובים. גם מערכות יחסים אינטימיות שהיו לי עד היום ( מאוד סבלתי בגלל הOCD וזה הרס את כל התחושבה הטובה והכיפית של הקשר)...אני מרגישה כאילו אני משכנעת את עצמי שעדיף לבד....כי הרי בתוך מערכת יחסים הסבל עולה על ההנאה..אשמח לדעתך...לשמור על אופטימיות? יש תקווה שאצליח שמישהו יקבל אותי כמו שאני? תודה

איזה כייף לקרוא אותך מדביקה אותי באהבה שלך. בקשר לשאלות שלך אני צריכה לקרוא אותן שוב ולחשוב .אין קשר לפיצולים הם נוצרו כתוצאה מהטראומות כשלא יכולתי לשרוד נוצרה עוד דמות במקומי . בקשר לנתינה לא לקחתי שום תפקיד זאת אני ..כשאני קמה בבוקר ואני מסונכרנת אני מבקשת מהבורא שיעשה אותי כלי לשרותו שייתן לי את היכולת לעזור לראות להרגיש את השני ...זה נותן לי כוחות עצומים לראות שעזרתי למישהו זה פשוט אושר גדול. לפעמים כשאני הכי בתחתית ואני מגרדת מעצמי כוחות עבור הבנות כאן אני נתרמת פי חמש כי אז אני זוכרת שיש לי כוחות וזה רק רגע כזה נמוך .. כן במבי יש לי כוחות למרות הכל ואולי בגלל הכל לא יודעת. ואולי זה שאני עוזרת זה כי כל כך רציתי ועדין רוצה שיראו אותי יעזרו לי אז איך אפשר לא לעזור למישהו אחר . יודעת במבי כשהתחלתי טיפול התקשרתי למי שהייתה היועצת שלי ושאלתי איך לא ראתה משהו קטן שזכרתי ....והיא ידעתי שקשה לך אבל את היית כל כך חזקה ועזרת לכולם שידעתי שתסתדרי ... עצוב ואולי לא ... במבי גם העבודות שלי הם עבודות של טיפול ונתינה ... אין כמו לראות חיוך על פנים של מישהו זה פשוט מדבק . וה11זה סתם דוקטורס הדביקו לי

כאילו ,בא לי להגיד לך : ההאא... האאא... טוב.. בסדר... ההאא.. :) ההשערות שעלו בדעתי ואמרתי ,לך הן בגדר מחשבות של אופני התנהגות שלך שאולי מתופעלים על ידך באופן בלתי מודע... מאוד ייתכן שבין ההשערות/מחשבות שחשבתי לבין מה שקורה , מאומה.. חיבוק אביב.. אגב, מה זאת אומרת שדוקטורס הכניס לניק שלך 11 ? ואם את מתנגדת . :))

קראתי אותך שוב תיראי הגיוני שלקחתי על עצמי בבית את תפקיד הילד עם האתבע בקיר . כאן לא מרגישה שלקחתי איזה תפקיד באותה מידה את או מיכל או הילה מגיבות . כן לא סובלת מריבות אז במקומות שיש ריבים אני אנסה לפייס אבל לא כאן. כאן אני מצליחה כן להביא את כל החלקים שלי את מי שעוזר ואת מי שפגוע וגם את הקוצים שלי . לא חשבתי אף פעם למה הנתינה או לא . גם בחיי הפרטים אני תמיד יעזור לכל מי שזקוק . אבל במבי גם לי יש גבולות ואני שומרת על עצמי. אבל כן אין לי בעייה לעצור ליד אנשים ולשאול אם הם צריכים טרמפ וכאלה ...שוב חושבת שהצורך שיראו אותי זה הצורך היחידי אולי ממקום שיראו אותי שאני בסדר טובה שצריכים אותי ולא רעה ופגועה כמו שאולי יש מקום שאני חושבת ככה על עצמי מאין הסוואה . במבי בטוח שיש לזה איזה רווח בילתי מודע ומכאן גם כנראה איזו סיבה ..אבל האמת שאני אוהבת את הכוחות שלי אוהבת את הנתינה שבי אוהבת שיש בי יכולת לראות את השני לגעת להרגיש ..ככה שאף פעם לא חיפשתי למה ? ובמבי אני אוהבת כאלה סיעורי מוח זה תמיד מעלה עוד דרגה בחשיבה אז תודה לך ...

היא רצתה שנעשה חשיפה בטיפול למשהו שאני נמנעת ממנו....לא התחלנו עם זה כי לא היו פגישות סדירות כאלה וגם בכלל לא הרגשתי מוכנה למרות שהיא חשבה שכן... אני לא רוצה להפרד ממנה, מרגישה שצריכה לעבוד על משהו...אני בטוב אבל יש משהו שרצינו לעשות ולא נעשה עד עכשיו ואולי עכשיו מתאים. אני רוצה לומר לה שעכשיו אני מוכנה לזה, אבל נכנסת לזה עם חששות, האם להחשף למשהו שנמנעתי ממנו יגרום לי להרגיש רע? בטוח שכן, כי זה גורם לי לחרדה, השאלה האם זה יפיל אותי והאם יש לי מספיק כוח כדי לקום מזה???.... השאלה שלי אודי, האם זאת שיטה יעילה? ואני ממש לא רוצה ליפול שוב, אבל הבנתי שזה עלול לקרות..שיהיה כאב כי אי אפשר בלי :( אז האם זה אומר שאולי אתאושש מהר יותר אם מצבי טוב? כלומר לכאוב יכאב בכל מקרה ואי אפשר להמנע מזה...לא יודעת מרגישה שהולכת אל הלא נודע ולך תדע אם זה יעזור והאם בכלל כל הכאב הזה יהיה שווה בסוף....מתלבטת אם לומר לה שעכשיו הזמן לחשיפה בטיפול... מה דעתך? האם כשהמצב משתפר זה הזמן להכנס לתוך מה שנמנעתי ממנו? ולעבוד עליו...זה מפחיד שלא אצליח להתאושש..אולי אתאושש מהר יותר מתמיד או שאפול ולא אוכל לקום..לא יודעת מה יהיה וזה מלחיץ אותי..אבל אם החלטתי להשאר בטיפול כשאני בטוב אז כאילו למה להרוס?????מתלבטת מה לעשות ..לא יודעת....זה לא עד כדי כך מפריע לי בחיים, כי אני נהנית ולא נמנעת רק מדבר ספציפי מאוד...האם הפנוזה יותר קל מחשיפה? פחות מאיים? יש הרי כל מיני שיטות לטפל במניעה ממשהו מלחיץ לא? מתלבטת...רוצה להרגיש טוב!!!! נמאס לי מהרע!!!!! נמאס לי מהרחמים העצמיים והביקורות על הבושה האשמה וכו' רוצה לחיות חיים שלמים!! מיכל. נ.ב כייף שתמיד אני בשבילך מיכל ואף פעם לא קראת לי מיכ :) תודה אודי. תוכל לומר כמה מילים על חשיפה בטיפול? יעילות? משהו...(וזה בסדר, אתה לא חייב לשלוח לי את השיר הולכים אל הלא נודע :) )

היי מיכל, המטפלת הקודמת שלי עבדה איתי עם חשיפה לדבר שאני חרדה ממנו. בפעם הראשונה זה לא היה טוב, ובדיעבד המטפלת אמרה שכנראה לא הייתי מוכנה והיא לא זיהתה זאת. כך שלדעתי צריכה להיות מוכנות... לאחר כמה חודשים ניסינו שוב...לי זה עזר איכשהוא, שחרר לי מחסום מסוים..את יודעת..עצם ההעזה.. כמובן שזה מציף כל מיני רגשות ופחדים ותחושות קשות, אבל צריך להיות תיאום ביניכן, והכי חשוב שתזכרי שהשליטה היא תמיד שלך. את קובעת את הקצב!

תודה ששיתפת...צריך משהו מיוחד לזה אולי, כוחות....להיות ממש מוכנים ו...אני לא בטוחה בעצמי בעניין זה אודי, תגיב טוב?

אתה מאד בעד חשיפה אתה חושב שכל אחד יכול לעמוד בזה אתה לא חושש מצונאמי שיכול פשוט לחסל את הבן אדם ישנם דברים כל כך עוצמתיים שקבורים, נגיעה בהם מזעזעת את המערכת שאיכשהו מתפקדת האם אתה לא רואה סכון בחשיפה ולא חושב שזה צריך להעשות במשורה לאח הסכמה של המטופל לכמה מה ואיך. שואלת כמו שנשמע, מתוך נסיון רע מאד שלי, שהתנפצתי למליון חתיכות, בגלל נסיון לחשיפה של דברים שקברתי, הייתי כל כך מפורקת שהלכתי לפסיאטר לקבל תרופות הוא סרב לתת לי תרופות ואמר שאגיד בשמו למטפל, שהוא משחק באש! ושלדעתו אין לי את היכולת לעמוד בזה

אודי, יש בי היום המון המון המון אהבה :)) נו , תנחש למה ? כן !!!!! מחר בבוקר אנחנו נפגש ! אמא צביה ואני :))))) וואווו אודי.... אין לך מושג עד כמה שאני מתגעגעת אליה.. הלב שלי כבר ממש ממש ממש יוצא לקראתה.. נכון שמחר בבוקר זה כבר לא כל כך הרבה זמן ? רק עוד היום והלילה ומחר בבוקר ,בערך 22 שעות... ואודי, רוצה לומר לך שאני ממש ממש מסכימה עם כל מה שהבנות אמרו לך. מיכל ואביב ונדמה לי שגם חנה. כל מה שאמרו לך על הנתינה ,הנדיבות העצומה ,הרגישות העמוקה שלך.. שתדע לך אודי, שאיתי אתה מאוד מדייק אותי במה שאני צריכה. בכלל לא מקבלת את זה כמובן מאליו. יש בי המון המון המון תודה עמוקה והכרת הטוב.. וחוצמזה אני ממש ממש אוהבת אותך המוני המונים... מפנטזת שפוגשת אותך ברחוב, ניגשת אליך , מביטה עמוק לתוך העיניים שלך (אנשים טוענים שיש לי מבט מאוד חודר ועמוק) ואומרת לך :"הי אודי," אתה מסתכל עלי בהשתוממות ואני אומרת: "אני במבי" מתה לראות את התגובה שלך .. אוהבת אותך המוני המוני המונים-במבי.

אודי צריכה יד עוגן מחר פגישה וכאן חופש .חייבת להביא את השחזור המטורף הזה שעברתע וגם את החוסר אונים התסכול והקורבנות מול זה שהיא לא הייתה. פוחדת ששוב אני אביא את זה בצורה תוקפנית ביקורתית ושוב היא תיכעס . אודי בשום מחיר לא חוזרת למקום הזה איתה מעדיפה לא לבוא או לשתוק .

נשארתי כל כך עצובה ,אבל כנראה שזה מסוג הדברים שאני לא צריכה להביא לכאן. תודה על הניסיון והכוונה :) וסליחה על ההצפה.

לא היה לה מספיק כח להתנגד וכבר לא היה לה אכפת זה רק גוף הברחנו את הנפש אבל עכשיו היא חוזרת בכאבי ראש איומים בעוצמה וברעש תובעת את חלקה לכי מה את רוצה כואב לי עייפתי מכאב אז תרפי בואי ננוח כבר הפסיקי להתנגד זה כואב מדי כשאת מתנגדת זוכרת רק חזרתי לעזור לך לקחת אותך איתי שקט שם מבטיחה אל תתנגדי

שירה יקרה מתפללת עבורך לקצת שקט ושלווה מגיע לך . שירה מנסיון אל תתנגדי אלהם דברי איתם שיזוזו קצת אחורה זה עוזר לכאבי הראש ובכלל.

תודה יקרות..הסמקתי מאוד.

אם מותר לשאול אותך.. בניק שלך את אביב 11 .. מה המשמעות של ה 11 ? בנוסף, לא יודעת למה , אך פתאום חשבתי עלייך אתמול והתעוררו אצלי שאלות/השערות.. אם מותר , אשתף אותך, כמובן, אם לא מתאים לך, את מוזמנת לדלג על תגובתי , לקבל/לא לקבל /להסתייג חלקית וכו' ממה שעלה בדעתי.. שאלתי את עצמי פתאום, מה הצורך של אביב בהשקעה הגדולה כלפי חברי הפורום ? ועלה בדעתי כמובן התפקיד הקבוצתי בו את משמשת כמרגיעה/תומכת/ מחברת/מדביקה.. ואמרתי לעצמי, ייתכן שזה התפקיד המוכר של אביב שאותו מכירה מהמשפחה הגרעינית. כלומר, זה התפקיד אותו "לקחה על עצמה" מפני החרדה העצומה של התפרקות המשפחה הגרעינית.. "המחבר המשפחתי" . כאשר בראש של אביב הקטנה :"אם אתאמץ ,אהיה ילדה טובה, אתן ה-כ-ל ל כ-ו-ל-ם ,שכולם (בעיקר אבא ואמא) יהיו מרוצים, אולי הם לא יריבו, לא יצעקו, לא יפרדו וכו.. חשבתי גם שאולי החלקים המופרדים/מפוצלים שאת מתארת .. פיצולים לא פשוטים.. אולי בנוסף למנגנון הגנה שאביב הקטנה השתמשת לשם שמירה על עצמך, אולי בנוסף, "לקחת" את הפיצולים אלייך, "העדפת" לעשות הפרדות פנימיות מאשר שיהיו הפרדות בבית.. משהו מעיין השלכה הזדהותית כזו מהמשפחה כמערכת אלייך פנימה, המערכת הפנימית שלך אביב.. ייתכן גם שהצורך שלך בהשקעה כל כך גדולה פה עם ובין חברי הפורום בחיבור, נובע אולי גם מהמשאלה שלך לחיבור החלקים הפנימיים שבתוכך (??) כאשר חברות הפורום משמשות כל אחת כאילו חלק מפוצל שבתוכך, ולכן הצורך בחיבור בין כולן, כשהמשאלה היא אולי החיבור בין הפיצולים שבתוכך... (???) לא יודעת אם אני מספיק ברורה.. כמובן אביב שאת מוזמנת לקחת רק מה שמתאים לך ..ואם מתאים לך בכלל.. במבי.

:) יקירתי

טוב קודם כל היי מה נשמע? לפני כמה שבועות שתי אחיותי בנות ה 21 וה26 הכירו בחור חמוד בבריכה שכונתית במקום בו אנחנו גרות בארצות הברית כרגע לאחר מספר מפגשים בניהם שהתנהלו בבריכה אני הופעתי איתן והבחור נראה כזה שעף על עצמו ואחיותי לא הפסיקו להגיד לו כמה הוא חתיך ואני לא נפלתי. מהמראה. עניין של טעם. מפה לשם, הבנתי שעניינן היחידי בבחור האמריקאי הזה הינו שיקנה להן מתנות. כלומר סוג ניצול כספי. לא התערבתי אתמול הלכתי לבריכה עם חברה שלי וראינו אותו שם , לאחר שחברה שלי עזבה את המקום הבחור הזה ניגש אליי והתחיל לפתח איתי שיחה, לראשונה הוא גילה צדדים אנושיים בו שלא קשורים רק למותגי אופנה , הוא סיפר ששני הוריו נהרגו בתאונת דרכים ואין לו משפחה בכלל. הדבר נגע מאוד לליבי זה שהוא ממשיך לחיות ובוחר להסתכל על החיים מזווית אופטימית הוא החמיא לי מאוד על איך שאני נראית ואמר שאחיותי סיפרו שיש להן אחות אבל לא אמרו שאני כזו יפה ולכן שהוא ראה אותי איתן בבריכה הוא היה בשוק ולא דיבר איתי בסוף אותו ערב כלומר אתמול , אחיותי הגיעו לבריכה רתוחות מעצבים ובמיוחד אחותי בת ה26 שיש לה עניין בבחור . יש לה חבר בארץ כ3 שנים אבל לטענתה היא רוצה את הבחור מהבריכה רק כדי שיקנה לה בגדים ונעליים היא ציוותה עליי להתרחק ממנו לחלוטין להתעלם ממנו כי הוא שלה שאלתי אותה אבל יש לך חבר? מה לך ולו? אני רוצה שיקנה לי מתנות ולכן אל תדברי איתו אפילו חבר'ה אני סולדת מהתנהגות הזאת האם עליי להתעלם מהבחןר ולכבד את אחותי? הבחור ממש נפתח אליי והיתה לנו שיחת נפש מדהימה על חיינו אין לי כל עניין רומנטי בבחור את זה דאגתי להבהיר לה. אנא רשמו לי את תגובותיהם בבקשה

בת 28 אחותי ציוותה כי היא הכירה אותו לפני... בעוד יש לה חבר והרצון שלה שיקנה לה מתנות כרוך באיסור לספר לו שישלה חבר ואיסור ליצור איתו קשר

לא הצלחתי להיכנס עם הסיסמה הקודמת.

בקצב הזה שאני שוכחת את הסיסמאות שלי, נראה לי ששבעה ימי השבוע לא יספיקו, צריכה לרשום אותם באיזה שהוא מקום!!! אז למען הסר ספק, אבדה לי הסיסמה של ooooofff אבדה לי הסיסמא של או סנדיי או מנדיי כבר לא זוכרת, כשאכנס שוב אדע, מה זה מראה? או שאני סנילית או שכל כך הרבה עצבנו אותי, שזה מה שקורה, איזה כיף להאשים אותם בכל?????

צריכה להצליח לדעת מה פה ועכשיו ומה שם, פעם ולא יחזור. מתבלבל לי

אודי עד שהרגשתי רגיעה המילים שלו עוד מהדהדות לי אני שוכבת בחדר ואין לי הגנות הוא מדבר בשקט.. רק עכשיו אני מרגישה כמה שזה כואב... הוא אמר שצריך לשבור את הקשר הפתולוגי שהיה עם אבא..... לשבור את המעגל הזה... ויש כל כך הרבה מעגלים לשבור וזה כואב... לשבור את קשר השתיקה... לשבור את התלות של האוכל... אין לי כבר כח אודי הלב שלי כואב התהליך ארוך ומתיש מאוד התיסכולים של לצאת מהחדר של בלי מגע של זה שאי אפשר ליצור קשר בין הפגישות זה לא חדש לי ועדיין כואב לי כל כך... כל כך

אוהבת .זה קשה ואת גיבורה ... ברגעים כאלה אני מזכירה לעצמי שעברתי את פרעה נעבור גם את זה

אתה זוכר שפעם הייתי נעלבת כששכחת או לא שמת לב להודעה שלי.. גם היום זה אולי צובט לי בלב אבל יכולה להמשיך הלאה. אז אם תוכל להסתכל עליה, אשמח. אתה יודע שאנחנו תכף נפרדות?? ממש עוד רגע.

אודי. אני מודה אני מפחדת מזה, נתתי לזה הזדמנות , היא הגיעה והנה אני שוב בורחת ממנה. למה זה קורה?

היי, נראה לי שפשוט קשה לך לסמוך עלייה..תחשבו ביחד מה יכול לתת לך ביטחון?

אודי יקר! השיר ששלחה אביב מתאים גם לך! תודה לך איש יקר על החום והרגש,על המילים הטובות שלך! תודה איש טוב ויקר! אני יודעת שכל כך בעייתי להחליף שם, אבל יודע מה? פתאום מתחשק לי לכתוב מיכל ולא מיכ..ותמיד אמרתי שכשארגיש שלמה אכתוב מיכל. מה דעתך? בכלל אני חושבת שאיני יודעת איך משנים כינוי, רק ליצור כינוי חדש כאילו זה מישהו אחר.. אבל רוצה להשאר אני!! לא רוצה לשנות שם ממש.. רק למשהו שלם יותר שיבטא את תחושותיי :) מה דעתך ומה דעתכן? אולי בכלל תשתנה ההרגשה אך כרגע מרגישה שלמה!! ושאכן הטיפול שווה ןעוזר כל כך!!!! השתניתי...מרגישה מבפנים יותר שלמה, יותר אוהבת, מקבלת, פחות שופטת, פחות מבקרת...הלוואי שהפעם זה אמיתי! הלואי שלא אפול ואם אפול (כי אין דבר כזה שלמות והחיים הם עליות ומורדות)אז שהנפילה תהיה רכה יותר, מקבלת. אוהבת את כלכם ואותך אודי, במיוחד!! תודה ענקית על ליווי תומך, בלילות בעיקר כשקשה! נשארת גם כאן, מנסה לראות לא רוצה להפרד!! זוכר את ליאו בוסקאליה? אז ככה!!!!! לחיות ולאהוב!!! חיבוק, מיכל

את גם ככה אצלנו מיכ מיכל זה לא ממש לשנות...וכן זה שיר מקסים שהוא פשוט אודי ...

הי אודי ובנות הפורום מה דעתכם על להגיע לטיפול עם תינוק בן חודשיים? האם מקובל? האם הייתן מגיעות איתו ? תודה

הי, אני חושבת שרק אם אין ברירה ואין מי שישמור עליו אז חד פעמי זה בסדר, אך כסידור קבוע נשמע לי בעייתי, הרי הטיפול הוא בשבילך ללא הפרעות ועקבות. בשבילי להביא תינוק לטיפול נשמע כמו בריחה מעצמי....אבל זו רק דעתי, ובכלל אני מייעצת לדבר עם המטפלת על זה, לשאול לדעתה זה תלוי גם בה..תינוק מסיח מאוד את הדעת ודורש טיפול בפני עצמו :) מזל טוב אגב, מיכל

נכון גם אני שמתי לב(:

יש הקלה....

פשוט מקסים ואהוב... https://www.youtube.com/watch?v=AhifdAu6Iq4

ותודה על היותך.. אביב יקרה.. במבי.

וואו איזה שיר מקסים! תודה לך אישה מקסימה! תודה שאת רואה כל אחד ואחת מאיתנו..."על הלב הרחב..החום והרגש, על ליטוף על חיבוק המילה הטובה!" מתאים לך בדיוק!! את סמל לחוזק עבורי! מיכל

אודי הי, רוצה לשמוע מה עשיתי הערב ? אז ככה.. יש לי בבית עץ פיקוס, ניגשתי אליו ותלשתי,קרעתי שני עלים גדולים וירוקים.. הם דיממו דם לבן, הכנסתי אותם לשקית ,לקחתי את הmp ויצאתי להליכה.. תוך כדי הליכה תלשתי מס' עלים נוספים . הכנסתי לשקית גם עלי אקליפטוס ואפילו עלעלי ברוש.. הגעתי תוך כדי הליכה לקליניקה שלה, ניגשתי לתיבת הדואר שלה (של הקליניקה), הכנסתי את שני עלי הפיקוס שמדממים דם לבן, ומילאתי עד אפס מקום את כל תיבת הדואר שלה בעלים השונים שאספתי לאורך הדרך.. וזהו. המשכתי בהליכה , חזרה לכוון הבית שלי, תוך כדי הליכה פתאום פרצתי בצחוק קורע שהפך מהר מאוד לבחוק . וזהו אודי. אתה יודע אודי ? אמא צביה הרי יצאה לחופשה בשלישי, הקטע הוא שהפעם, אין לי ספק שהיא תחזור.. קצת משונה, נכון ? זוכר אודי את כל הפעמים שאמא צביה יצאה לחופשה ואמרת לי שהיא תחזור ושאלתי אותך איך אתה כל כך בטוח שהיא תחזור ? אפילו כעסתי אז עליך כשענית לי את התשובה הזו.. כאילו , לא יכולתי להבין אותך, איך אתה בטוח בזה ? ועכשיו, אני בטוחה שהיא תחזור, אין לי ספק. אבל קורה משהו משונה אודי, הפעם אני כנראה ממש כועסת עליה, מה שלא כל כך קרה בפעמים הקודמות (עד כמה שזכור לי) אתה יודע אודי ? הרגשתי משונה כשהכנסתי לתיבת הדואר שלה את עלי הפיקוס המדממים והעלים הנוספים... הרבה כעס .. כאילו אמרתי בלב... מגיע לך.. תפתחי את תיבת הדוא והוא יהיה מפוצץ בעלים.. תצטרכי לנקות הכל..מגיע לך... אך בו זמנית גם הרגשתי כאילו תיבת הדואר שלה היא כמו קנבס שאני יוצרת ומציירת ממש אומנות .. שני עלי הפיקוס מדממים דם לבן ויוצרים צורות על העלים הקטנים השונים שאספתי ברחוב, יוצרים איזה חיבור בין עלי האקליפטוס לברוש.. אודי, משהו הזוי... יש לך מחשבות, רגשות, תובנות להאיר/להעיר לי ? בבקשה.. קצת מבולבל לי הכל... וכן, אני רוצה להחזיק ביד שלך.. שלך-במבי.

במבי יקרה! בפעמים הקודמות גם כעסת כל כך, אולי הזיכרון קצר :) בכל מקרה את יודעת שהיא תחזור וזה נפלא!!! ואומנות בעלים נשמע בסדר גמור ולא מזיק :), ההתמודדות שלך... יש בה משהו כזה מקסים,ילדותי, תמים, וחמוד :) לא יודעת להסביר כל כך...איתך, מיכל

מיכל הי, תודה על התגובה.. את יודעת ? יצאתי הערב להליכה, ושוב עברתי דרך הקליניקה שלה, הצצתי לתיבת המכתבים שלה וראיתי שהתיבה עדיין מפוצצת בעלים שהכנסתי אתמול בערב.. זה הזוי איך שבו זמנית אני מרגישה גם שמחה ש"כאילו מגיע לה" וגם מצחיק אותי כזה.. נשמע הזוי.. וכן, אני גם רואה בדמיון כאילו אני מביאה לה יצירה שציירתי לה על קנבס .עם עלי הפיקוס המדממים, עלי האקליפטוס ועלעלי הברוש.. ואולי היא תפנה למשטרה ? תתלונן עלי ? הרי תיבת המכתבים שלה היא פרטית ? ואולי יכניסו אותי לנווה תרצה ? הזוי...

הי אודי, רשמת לי שאיבדת את יכולתך לקרוא לי בניק, זה בסדר מבחינתי. אני בעצמי איבדתי את היכולת להבין מי אני בכלל.. והמשפט שלך משקף את מה שאני מרגישה בפנים ומתמודדת איתו... לפני כמה זמן הורדתי את כיסוי הראש שלי..צעד קשה ויש שייאמרו אמיץ..ואחרים שאמרו מטופש, לא מתאים, "לא דרכה של התורה"... כי הרי יש את הסביבה, והמשפחה, והילדים, ומוסדות החינוך של הילדים..והשכנים, והמכרים של בעלי מבית הכנסת, מהישיבה שבה למד...בעלי אמר לי שהוא מתבייש בי שאני כך, ומפריע לו שאני לא מתפללת יותר, ומה יהיה עם הילדים???? איזה מין חינוך הם מקבלים ממני??? ולמרות הכל, אני שלמה עם זה. ויודעת שאני אמא טובה. אודי, לפעמים, כשאני הולכת ברחוב ואני רואה בנות סמינר חסודות ותמימות..עם השיער האסוף, והלבוש המוקפד. אני מקנאה בהן, בתמימות שלהן..באמונה השלמה והמוחלטת שלהן, שהן תתחתנה מוקדם, ויהיה להן בעל טוב, וילדים צדיקים, ובית נעים וכשר עם ריח של תבשילים..והכל כ"כ ברור להן ומובן מאליו. כואב לי שאין לי את האמונה התמימה והמוחלטת הזו יותר. הלוואי והייתה לי אותה. מצד שני, קוסם לי החופש החילוני הזה, היכולת להיות מי שבא לך, היכולת לצאת ולרקוד ולהכיר אנשים חדשים.ולצחוק..סוג של חופש. למרות שאני לא באמת מסוגלת לחופש כזה. זה מרגיש מרתיע ומאיים. ובאיזשהוא שלב גם ריק מתוכן.. אני שוב מרגישה שאין לי אמצע, ואני רואה רק את הקצוות: האמונה הדתית התמימה והמוחלטת מול החופש החילוני החלול והמאפשר..איך מוצאים את האמצע?

היי, יש בך הרבה אומץ!! וואו, להתמודד כך מול חברה דתית זה כל כך קשה. אף אחד לא ימצא את הדרך בשבילך, את תמצאי אותה לבדך, היא בתוכך ואני בטוחה שתדעי בסוף מה שליבך רוצה וחפץ! ואפשר להרגיש חופשי גם כשדתיים(מנסיון :) )..אבל כנראה את צריכה לנסות. בהצלחה ואיתך, מיכל

אימצתי את היד המושטת שלך חזק חזק וניסיתי לגרש את מחול השדים של הקולות האלה שלא הירפו, למרות שאני יודעת שההתנגדות להם מייצרת.עוד רעש... קשה לי לקבל אותם לא מצליחה לעשות סדר הם שולטים בי רודים בי אינם מקשיבים לי ורק לאמר את זה נשמע כל כך הזוי. ושוב לא יצאתי מהבית מיום חמישי ומחר שוב ראשון לא רואה דרך החוצה אולי רק דרך חור המנעול. יותר משנה לא הצלחנו לייצב את המצב ולהפחית את הסימפטומים הדרך ארוכה ומייאשת אני נופלת יותר משאני מצליחה לקום. ואם אני קמה הנפילה אחר כך כואבת שבעתיים. עקומת הלמידה הזאת עקומה לגמרי... משהו בי עיקש ונלחם ומפנה את כל המשאבים והכוחות להתנגדות ולהרס. אני תובענית חסרת תקנה, כפי שהרגשת ואף כתבת, ומשהו עיקש מבקש נקודת מגע מדויקת כאילו שזו תוכל לפרוק את כל המשא הכבד ולעצור את ההדרדרות הזו במדרון. עדין לא למדתי כלום מסתבר... שירה

האם פגישה נוספת בשבוע,כלומר 3 פעמים, תוכל לדעתך לעזור בכל המצב הזה?? או שאין לזה באמת חשיבות וערך מוסף ממשי, וזה אולי אפילו רק יחריף את הקושי. גם בתחושת התלות שתגבר והתסכול שיתעצם,בכל ההיבטים, שלא נדבר גם על ההיבט הכספי. או שאולי.., זה דווקא יצמצם פערים במהלך השבוע,ויאפשר יותר.?? אני בספק ומבולבלת. ומרגישה חסומה. ובעיקר אובדת עצות, כשגם התחושות שלי כל הזמן משתנות.כלפיי, כלפייו, כלפי ההתנהלות, כלפי ההבנות שלי, ומרגישה כזו עמימות ומועקה. אבל אם כעוסה, מאוכזבת(גם מעצמי), מתוסכלת ,לא מבינה,ועוד ועוד... ויוצא שבעיקר חסומה, איך בכלל משהו יכול לקרות.? מה לעזאזל יכול להשתנות בכל המצב הזה ואם ככה פני הדברים. ?? כמובן שגם הבדידות והריק והמועקה הכללית והכאבים הפיזיים וכו, משפיעים על הכל, אבל שוב..., זה גם לא מצליח להידבר וכמו שצריך, גם בגלל כל המצב שכתבתי , כשכל הזמן גם מלווה הפחד, שגם הוא ירגיש מתישהו ככה , ויגיד שבאמת זה לא עוזר. וזה משהו שכבר עלה בעבר, ולמרות שכביכול ציין את זה כחשש שלי, מנגד לא אמר מפורשות אין מצב שזה מה שיקרה,ולא משנה מה. ועל זה אני גם תוהה?? למה לא אומר את זה ככה? ואחרי שגם הארתי על כך. ?? אבל שוב..., זה עוד מהקושי בהתנהלות שמלווה אותי. אז...??וזה מרגיש כל הסהכ, כמו דרך ללא מוצא. סליחה מראש על כל רצף ההודעות, אני כנראה מאד מוטרדת ומוצפת עם כל זה ומרגישה לבד. וזה הרי,כך אומרים, מצב שלא "טוב" שיהיה בטיפול. אז על מה גם מעיד בשורה התחתונה ?? והאם רצוי להוסיף עוד מפגש שבועי?

שלום לאנשי המקצוע המכובדים בפורום, אישתי ואני נשואים כ-9 שנים, ביחד כ-3 שנים לפני כן, יש לנו 3 ילדים בגיל 7,4,1. לאישתי יש התפרצויות של זעם קיצוני ואימפולסיביות. לעיתים קרובות תוך כדי ויכוח היא מקללת ומגדפת אותי, אומרת דברים איומים גם בפני הילדים. צועקת דברים מחרידים לא איכפת לה שכל השכנים שומעים. אם היא חווה איזשהו רגש שלילי (למשל חם לה, היא רעבה, או אם אני אומר לה משהו תמים שהיא מפרשת כפוגע, ) היא פשוט מתחרפנת, נכנסת להתקף חולני אגרסיבי ולעיתים אלים (יכול להגיע לשריטות, יריקות וכו'). לא לוקחת אחריות על מצבה, טוענת שאני הוא זה שגורם לה לנהוג כך. לעיתים קרובות היא "מפוצצת" תוכניות משותפות כצעד "ענישה" נגדי כביכול. הדבר הפך לכל כך שכיח שאי אפשר לתכנן כמעט שום דבר, שום נסיעה טיול, בילוי, גם לא עם הילדים. (דוגמה אחת מיני רבות קבענו תאריכים לנסוע לחו"ל אני משקיע זמן ומאמץ מחפש יעד טיסה מלון ואז יש לנו איזה ויכוח מטופש על משהו קטן אז היא מחליטה באימפולסיביות לוחמנית שהיא לא טסה, אחרי שכבר סיכמנו וסגרנו הכל.) כמוכן גילויי פרנויה, בטוחה שאני בוגד בה, בטוחה שאני מעלים כספים משותפים, מאשימה אותי לשווא שאני מרביץ לילדים, ויוצרת דרמה חולנית סביב עניין זה (נוצרה דינמיקה כזאת שאם ילד לא רוצה למשל לצחצח שיניים ואני לידו הוא מתחיל לבכות חזק ואז היא מייד ניגשת ובטוחה שהרבצתי לו מתעמתת איתי בפני הילד...) הייתי אומר שהיא בתיפקוד גבוה, למדה, עובדת, מטפלת בילדים בד"כ בתבונה ובאחריות (חוץ מההתקפים, בדרך כלל ההתקפים מכוונים עליי אבל בנוכחות הילדים). כשהיא נורמלית זה בסדר ואז אני נזכר לרגע קט למה התחתנתי איתה, אבל כשהיא בהתקף זה בלתי נסבל וגורם גם לנזק לילדים. את גילויי הטירוף שלה היא בדרך כלל מסתירה מחברים ועמיתים שלה, שומרת את זה לבית ומול ההורים שלי. התקף בד"כ נמשך כמה שעות ובמקרים קיצוניים עד יום-יומיים, ואז פתאום נעלם כלא היה (היא יכולה לקלל אותי קללות איומות בשפה מחרידה, ואחרי שעתיים הכל כביכול חוזר להיות בסדר והיא מדברת איתי כאילו לא רק הבוקר איחלה לי שאפגע בתאונת דרכים ושהיא מצטערת על היום שבו פגשה אותי וכד'.) בעקבות הנזקים הקשים שגרמו ההתקפים האלה במהלך השנים, היחסים בינינו לא טובים וגם כשאין התקף המצב בבית לעיתים קרובות מתוח ולא נעים, אנחנו כל הזמן רבים על מטלות הבית ואני לא מצליח לנהל איתה שיחה בוגרת ליישוב המחלוקות. הילדים מתעצבנים בקלות, עקשנים, רבים ביניהם, מחקים אותה בדבריה ובטון שלה ובאגרסיביות שלה. גילויי האימפולסיביות והזעם הולכים ומחריפים אצלה עם השנים. לפני מחזור מצבה נוטה להיות חמור יותר, מרגע שמקבלת מחזור בד"כ נרגעת אך התופעות לא מוגבלות ללפני-מחזור. היא בת להורים גרושים, גירושין קשים, והיו שם שלל טראומות שקצרה היריעה וגם לא את הכל אני יודע. ניתקה קשר עם אביה, לא ידוע לי עליו הרבה. אימה היא אדם נורמטיבי להערכתי, מהווה עבורה גורם מייצב. אני משוכנע שיש לה הפרעה נפשית, רק לא בטוח איזו. שני מטפלים (מטפלת זוגית ומטפל שאני נפגשתי איתו) אישרו שיש לה הפרעת אישיות גבולית, האם זה נשמע לכם מדויק? היא עונה רק על מספר קטן של קריטריונים, אם כי ב"עוצמה" מאוד גבוהה. (לא אובדנית, לא פוגעת בעצמה, ללא התמכרויות קשות, דימויה העצמי היה נמוך אך השתפר עם השנים). מה אני\אנחנו עושים בעניין? הלכנו למספר מטפלים זוגיים, ושנינו היינו בטיפולים 1 על 1. אני מנסה להציב גבולות, לא לקבל את זה שהיא מקללת מגדפת, לא לאפשר לה להשיג את מה שהיא רוצה בדרך של סחטנות רגשית ומניפולציות (לפעמים זה אומר מלחמת עולם בבית, אבל אני לא בטוח מה יותר גרוע בטווח הארוך). אם האוירה מתחממת יתר על המידה יוצא מהבית לזמו מה בתקווה שהיא תירגע. כשרגועה מנסה לדבר איתה אבל לרוב כשנוגעים בנושא קשה היא מהר מאוד מתחרפנת, מתחילה להתגונן, לדבר בציניות, לשנות נושא ולהאשים\להשליך עליי ועוד. נעדרת כל יכולת לנהל שיחה בוגרת בענייני מחלוקת, איתה הכל הופך לויכוח. מהר מאוד זה מגיע לכך שהיא צועקת, מתלהמת, קוטעת את דבריי לא נותנת להשלים משפט. כשאני מנסה ליישם שיטות שיח שלמדנו אצל המטפל\ים היא מאשימה אותי שאני מתנשא וש"אפסיק להיות הפסיכולוג שלה". לאחרונה גמרתי אומר שבפעם הבאה שתהיה התפרצות קשה אני אצא מהבית ללילה או יותר, כאקט מחאה והצבת גבול. ארזתי אפילו תיק-יום שיהיה כבר מוכן. לא רוצה להיפרד ממנה בעיקר בגלל הילדים, מפחד שהיא תסיט אותם נגדי אם אעזוב, מהיכרות עימה ועם דרך ההתנהלות שלה בפתרון של חילוקי-דעות אני מעריך שהגירושין יהיו קשים ומכוערים והרסניים. כמוכן לא רוצה להשאיר את הילדים איתה לבד לפחות שיהיה להם הורה אחד יציב. התוצאה הרצויה מבחינתי זה שהיא תלך לטיפול פסיכותרפי אינטנסיבי, בליווי של טיפול תרופתי לאיזון התקפי הזעם והאימפולסיביות. היא לא מודה בבעיה שיש לה, מסכימה לכל היותר ללכת לטיפול זוגי, וגם כששני מטפלים אומרים לה לבוא לטיפול אישי היא עדיין לא לוקחת אחריות למצבה. מה אני יכול לעשות על מנת להביא אותה להכיר בבעיתה ולטפל בזה? איך עליי לנהוג במציאות כזאת? בינתיים, מה אני יכול לעשות כדי למתן את ההשפעות השליליות של מצבה?

אולי אתם מעצבנים אותה עד שכל הפיוזים שלה מתפוצצים אולי כאשר היא מדברת אתכם יפה ונורמלי אתם לא מקשיבים עד שהיא לא צורחת זה נשמע לי מאד מוכר, ומשגע אני חושבת שהפוסט שהעלת הוא חד צדדי לחלוטין הוא מראה אותך חסר כל חטא והכל אשמה אשתך תאמין לי שעם בעל כמו שאתה מתאר שאתה, מזמן כבר הייתי משתגעת כן, אני בצד של אשתך כן, אני בצד של זו שכולם מגלגלים את העיניים לשמים ולא מבינים על מה המהומה אני בצד של זו שמרגישה שהיא משתגעת, ומאבדת שליטה כי כל אלו שמסביבה יש להם עור פיל אז אני מייעצת לך לקרא טוב את הכל מחדד, ולראות איך אתה משתקף מכל העניין הזה, ותאמין לי, שאתה לא נראה טוב מייעצת לך קודם לך לטיפול אתה תשמע איך אתה יכול להיות בעל טוב יותר ופחות מרגיז ואז תחשוב איך לעזור לה

עד ממש לאחרונה, ובמשך למעלה משנתיים, בין 2 הפגישות השבועיות , הייתי רושמת המון אסמסים, הוא אמנם ,ולטענתו החוזרת, לא הזמין לזה ולא עודד לזה, אבל כן היה לו חשוב שאדע שהוא קורא הכל.(כשלא היתי בטוחה). עם הזמן, היו נסיונות פה ושם לחשוב מה עושים עם כל העניין הזה ,שגם לא הקל על השיח בפגישות,לפעמים רק להיפך,ובסוף יצא(ודווקא בתקופה קשה מאד בחיי)שאמר שלא יקרא יותר. כי חושב שזה מזיק לי והוא שותף לנזק.(גם היה לי קשה עם ההתנהלות הכללית שלו ,אז,אחכ ובכלל,וסביב כל האישיו הזה),ויצא שתכלס נשארתי לבד. כשמעבר לזה, גם לא הרגשתי אותו איתי ובאמת,ודווקא בתקופה הזו.בהמשך כן יצא שאמרתי את הדברים, וכביכול המשכנו, אבל עדיין נותרה בי פגיעות כעס ותסכול.ולאחרונה יוצא,שעדיין כותבת,אמנם פחות,וגם לא לגמרי סגורה אם אכן הוא קורא או לחלוטין לא, אבל לטענתו לא, ואני בעיקר מרגישה יותר מטומטמת וגם כעוסה, וזה מן הסתם גם תורם לחסימה. וככה זה נע ונד וחוזר חלילה. כשעד היום, לא באמת ברור לי לגמרי כל העניין, והתשובות שהתקבלו, או השתיקות ,גם מקשות עליי ומשאירות אותי בעמימות . והאם זו התמכרות..? ומה זה אומר? וכו וכו..,בקיצור זה מרגיש בעיקר ככ לא זורם ובטוב.ובעיקר אני זו שהרי נשארת לבד ועם המועקות כשגם אם אולי הוא באיזו מועקה מכל המצב הזה, עדיין הוא מסיים את יום העבודה שלו וממשיך לחייו האמיתיים שמשמעותיים הרבה יותר. בסופו של דבר הוא "רק" המטפל שלי. וכשגם אין לי חיים מלאים משלי, הוא חלק נכבד מהם. אין לי גם מושג מה הוא מרגיש חושב וכו, ובטח שזה גם מקשה עליי. ובעיקר אם אני מוצגת כילדה קטנה. אז הכל כמובן גם הרבה יותר מביך שלא לאמר משפיל. לפעמיים נראה לי שאולי כן מרגיש משהו ומעבר..., ואני פוחדת שזו רק אשלייה ושאני נשענת עליה. לא יודעת הכל ככ מעיק. ולא בא לי על החד סטריות המלאכותית הזו. מה יהיה???

הורה אולי נמצא בעמדה של מנהיגות, אבל הוא שם בשבילך תמיד!!! הוא אתך מתחילה ועד הסוף המטפל נמצא כל עוד אתה כותב את ההמחאות המטפל לא נמצא בין טיפולים אם לא סכמת ולא שלמת המטפל הוא איש מקצוע אין לו מחויבות מעבר לזה. הוא ממש לא דומה להורה, הוא מקציב לך את הדקות, וTAKE IT OR LEAVE IT, הורה ילווה אותך בכל מיני צמתים, הורה יסגור את העיניים גם לדברים שלא הכי נעימיים. מטפל, לא יעשה כל זאת, ואם תשווה אותו להורה, רק תתאכזב, אולי הוא מנסה לתקן כמה באגים שההורים עשו, אבל ממש לא להיכנס לנעלים שלהם. מאהב? תלוי, כבר שמעתי על מטפלים ומטופלים ש'חגגו' יחדיו, ומה זה הביא? שום דבר!!! אחרי הקשר הרומנטי, הקשר הטיפולי הלך לאיבוד, וכמובן שקשר רומנטי של בגידה גם הסוף של לא טוב, אז מה נשאר? פנטזיות, שעוצרות את הטיפול ולא מאפשרות זרימה חלקה, כי כל הזמן חושבים על דרך להגיע לקשר רומנטי שלא מתממש, ואז יש הרגשה של השפלה, הרגשה של אכזבה, ובעיקר הרגשה חוסמת אז מדוע שלא תלך לטפל אצל מטפלת, שם זה קורה פחות, לא שזה לא קורה, קורה גם קורה, אבל אי אפשר להשוות את זה. וברגע שהיא כבר בתוך הפנטזיה, יש לה רק שתי אפשרויות האחת להפסיק את המפגשים השניה לדבר אתו ולראות אם הוא יצליח לשכנע אותו לא רק במוח אלא רק ברגש, שהדבר הזה לא יקרה, נקודה, שהוא לא בקטע, ושכל מה שהוא מפגין כלפיה מגיע ממקום של מטפל וממש לא ממקום של מאהבה, זה לא יהיה קל, כי היא תנסה לתת פרשוניות שונות למה שהוא אומר, אבל הוא יכול לנסות, ולא שזה לא ישבור אותה

אני לא מסוגלת לאמר לו שאני מקנאה בזה שהוא נשוי ושיש לו איתה משפחה וילדים,וגם אם אני חשובה..., ברור מאליו,שזו לא אותה חשיבות.אלו חייו האישיים והאנשים הקרובים לו ביותר, ואני,ועם כל הכבוד.., בכל זאת עבודה.ומשלמת כסף תמורת הזמן שמקדיש לי. ולא יכולה גם לאמר, שהייתי גם רוצה קשר אחר ונוסף איתו ושקשה לי מאד להסתפק בפורמט המלאכותי הזה, שאפפעם גם לא יכולה לדעת מה נאמר מתוך מה ולמה וכשהכל מדוד ושקול ויש הרבה נעלמים. מעבר לזה, קשה לי גם עם תגובות\חוסר תגובות,התייחסויות, לכלמיני דברים, ובעיקר מאד חסומה גם בגלל דברים שמכעיסים אותי, שכן יוצא שאמרתי ואומרת, גם בגלל העניין לעיל , ובכלל...יוצא שלא מצליחה לדבר איתו על "חיי" ולשתף בדברים שמטרידים וכו, לפעמים זה גם מביש אותי , ובעיקר יוצא שחסומה, והדיבור הוא סתמי שכזה,אם בכלל. אני לא יודעת איך נעבור תקטע הזה, כי זה כל הזמן ממשיך תצמו, ואולי, וכמו נטע ששאלה, אני מאלו שציינת שלא מתאימים להעזר בכלי הפסיכולוגי הזה..??? אני מרגישה גם פגומה,ומזדהה עם מה שהיא רשמה.ובעיקר תקועה. תלוייה וקטנה. ובדרך ללא מוצא במה שלא יהיה, גם בלהשאר וגם בלעזוב. מאד מתסכל אותי כל המצב כולו. וזה כן דובר. אבל...מה עושים עם זה?? ועם כל המצב הבעייתי הזה.?? אולי אני לא רוצה טיפול? הוא טוען שכן. אז..., ??? בעייתי ומאד מעיק לי. הכל. המעט. הפורמט. היחסים. התקיעות. הגיל שלי שהולך ועולה ומצבי הקיומי. ואם לא מצליחה אחרת, וככה זה ממשיך תצמו..., אז מה כן?? כל פעם הוא אומר.., בפגישה שכבר מצליחה לדבר..., שצריך לחשוב איך לאפשר יותר, וכל פעם זה רק נשאר ככזה וממשיך תצמו. מה אתה אומר אודי??

מה את חושבת, הקירבה הלא יאומנת הזו עם המין השני, מולידה התאהבות..., אין מצב אחר. לכן לא טוב להיות בטיפול את מישהו מהמין השני. מה נראה לך שהוא התאהב בך ובכל מטופלת שלו, יש לוכ כמה עשרות בשבוע של מטופלות, לפחות 60% נשים, מתוכן לפחות 30% נשים נעות ומושכות, אז מה את חושבת שהוא מתאהב עם כל אחת מהן, זו השליה גדולה שמוכרים לך, יוצרים אווירה כזו שמשדרת קרבה ולבסוף את מגלה שקבלת אוויר! למה שלא תלכי למטפלת ואז לא יקרו הדברים הללו? הרי אם את נשארת אתו הפנטזיות שלך רק הולכות וגוברות, ואת יודעת מה מה נחשוב לרגע שאלו פנטזיות שיכולות להתממש, תשכנעי אותו לבגוד באשתו, מה אז? החיים שלך יהיו כל כך יפים של מאהבת? נראה לך שזה מה שיציל את החיים שלך? הרי תהיה לך הנאה רגעית שהצלחת 'לכבוש' אותו, ומה יהיה התשלום של זה? זה קייס קלאסי של לוז לוז מה שיהיה יהיה גרוע, הדבר היחידי שאת יכולה לעשות זה להחליף את המוזיקה, להחליף את המטפל או לכל הפחות לספר לו את כל האמת, ואז הוא כבר יעשה את המלאכה, וישכנע אותך שאת רק מטופלת ולא יותר מזה, ותחטפי את המשבר שלך כפול עשר. המצב הזה שלך הוא בטח גרוע, כי הוא משלה אותך, לא המטפל, אלא המצב, ואת מושלית שיש לך סכויים, סכויים למה<? שהוא יתגרש? יבחר בך להתחתן אתו? נראה לך שאת מעוניינת בזה? נראה לך שכאשר הוא יזרוק את הגרביים המלוכלכות שלו בחדר שינה עדיין תתלהבי ממנו אותו הדבר? נראה לך שעם יפג'מה ולא מגולח הוא עדיין יהיה כל כך אטרקטיבי? עכשיו זה מאתגר אותך ומושך אותך, אילו קבלת את מבוקשך היית ראה שזה לא כל כך נוצץ כמו בפנטזיה! אז תחשבי טוב מה את רוצה לעשות עם זה

לא מסתדרת אתם, עם אף אחד מהם. לא רוצה אותם, מוציאים לי את כל העצבים מבפנים, מהבפנוכו שלי. רוצה לברוח להיות לבד. מאבדת את כל המשמעות שלי כאן, לא מבינה מה הטעם, נמאס לי מהכל

באמצע המחשב קפא ולא יודעת אם היא נקלטה או לא!!!!

מתלבטת על מה? מה לעשות לפעמים מרגישה שזו, לא יכולה יותר מה האופציות הראשונה והכי קלה להתאבד שקלתי אותי מבחינה הגיונית, נראה לי שאילו שישארו יותר מדי ינזקו אופציה שניה לברוח לא כל כך מעשית אופציה שלישית להשאר ולהיות אדישה לכל הסובבים, לא הולך רביעית לנסות לדבר אתם. ניסיתי אף אחד אפילו לא שומע עד שאני לא מתנפצת למליון חלקים אז פתאום שומעים אותי הלכתי לטיול, ללמוד לתקשר אתם, להסביר להם את הצרכים, להסביר להם שאני זקוקה שישמעו אותי גם כשאני מדברת, שאני מסבירה בסבלנות, עזר? אולי לשבוע כשאני מתפרקת לגמרי, וואו כולם נפלאים ונהדרים ואוהבים עד שאני לא משתגעת לגמרי אפילו לא שמים לב טוענים שהם כל כך אוהבים ומסורים, ואני לא רואה את זה מעניין עוורת וחרשת נהייתי פתאום ומעניין שכאשר אני יוצאת מהכלים וצורחת ומעצבנת ולא מדבר ולא משתפת פעולה אז כולם יודעים בדיוק מה אני רוצה ועושים את זה טוב ולא אני לא מנצלת אותם בסך הכל רוצה שיפסיקו לנצל אותי בסך הכל רוצה את הדברים הלגטימיים שלי אבל אין מצב שזה יילך על מי מנוחות ולא בגלל שהרגלתי אותם לכך ניסיתי פעם אחר פעם עם דרישה אסרטיבית לקבל ולדרוש לא עזר אף אפעם גם לא כשהחזקתי מעמד תקופה ארוכה בהשליה שזה יעזור עד שאני לא מפורקת לגמרי, ככה זה וזה משגע אותי, ואין לי כוח לזה ובשבוע שעבר שקלתי ממש ברצינות להתאבד, יאללה, כמה דקות של קושי וסיימנו אבל אני רציונאלית גם כאשר אני כועסת, וי שלי דמיון מפותח ואני יכולה לראות בדיוק מה יהיה ומה לעשות למרות הכל אני אוהבת אותם אז האופציה ירדה מהפרק אבל ממש חשבתי לברוח לחו"ל להשאר כמה חודשים, להתנתק, לעזוב את כולם, שיתגעגעו ויבינו שיש גבול אבל זה לא אקטואלי אז אמרתי אשאר אבל אהיה שקופה, כאילו לא נמצאת, לא הלך, לא נתנו לו, עם אלף ואחת הבטחות, וכמה טוב הכל יהיה נמאססססססססססס לי בגדוווווווווול לא

במה שעשיתי. לוקחת אחריות וממשיכה הלאה..

אחותי מסתגרת בבית ומזניחה את עצמה. אני מאוד חוששת לה. מה לעשות??????????????? היא לא רוצה שאני אבוא אליה. אני מפחדת מאוד מהמצב הזה. מה לעשות. הצילו!זו קללה

אני לא רגועה. אני מרגישה בוערת מבפנים. אני שונאת את הפסיכולוג שלי. אתה לא יודע איזה דברים איומים אני מאחלת לו. אחסוך מכם את התיאורים הגרפיים של כל הדברים שהייתי רוצה שיקרו לו (חנק, שריפה, טביעה). קשה לי להרגיש ככה, את כל התוקפנות הזו. זה אוכל אותי מבפנים. שונאת שונאת שונאת אותו!!! שונאת את המראה שלו, את הריח שלו, את הקול שלו. רוצה לנער אותו. לטלטל אותו. לא מאמינה שאכפת לו ממני. אודייייי אני סובלת מאוד. התוקפנות הזו מוצאת פורקן בחיתוך עצמי. שונאת את עצמי חותכת. שונאת את עצמי. אני בן אדם רע. נטע.

קשה לי בטיפול לאחרונה בכי והרבה דיבורים על סתם הוא אמר שהוא מרגיש שלא מדברת על מה שכואב ואז הגיע הכאב על הילדים... אתה יודע שלא נפגשנו כבר חודש? אמרתי לו שזה כמו פצע אז הוא אמר שזה פצע מיום שלישי יצאתי פגועה ולא הייתי מסוגלת אפילו לכתוב לו וגם לא כאן מנסה עכשיו כבדות לי האצבעות וגוש של מועקה יושב לי בלב לא בא לי לבוא מחר מרגישה אדישות ------ הכל מת בתוכי מחשבות על מוות (לא מעשי, סתם מחשבות) הילה

תמיד בשעות הערב כשהבית נהיה שקט, אני מרגישה ריקנות מטורפת. כאילו יש לי בור ממש במרכז הלב והתחושה הזו קשה לי מאוד הלוואי והייתה לי אחות גדולה שיכולתי להתקשר אליה ולדבר איתה קצת. אני מרגישה כל כך לבד.

במקום זה קיבלתי שלוש.גיסות.

את מצליחה לנקות כל ערב... כל הכבוד. הלוואי עלי

קצת לא מחוברת היום ורואה שהקושי והכאב רבים כאן מסביב מקווה מאוד שההודעה שלי לא עשתה לכן רע מתנצלת ומחבקת כל אחת שכן טילטלתי . גולם יקרה תודה על החיבוק ספרי על עצמך תני לעצמך מקום גם אם קשה . הילה אפשר להיות איתך לשבת עד שהעננים ילכו ונוכל לראות ולהרגיש את הטוב שבחוץ ..מחבקת מקווה שהסופ"ש יביא איתו מרפא ומילים. במבי מרשה לי להיות איתך בקושי בכאב בתסכול ובחוסר האונים ..מה זה חשוב לכמה זמן היא יצאה לחופש זה קשה ועוד שנפגשים כמעט כל יום אני מרגישה את השרפה שבלב שלך את הכאב ..אבל אני אגלה לך סוד את תצליחי ואת לא תכאיבי לה ולא תהרסי כי אין לך את זה. בנתיים אני כאן איתך. חיבוק אם נכון לך שירה הכתיבה שלך מדהימה באמת רציתי אתמול לשאול אותך מי כתב . מצטערת שקשה עכשיו נותנת לך יד לפחות ביחד זה קצת יותר קל . מימה יקרה צופה בך אוהבת את הנסיונות שלך לשנות זה קשה ואת לא מוותרת מידי פעם נופלת שוב למקום הנסער המוצף ולשאלה שלך כן אני מדברת איתה על הכלללל כולל הכל הכל. קשה מביך לא נוח אבל זה מהותו של טיפול בעיני כנות ושקיפות.כמובן שלמצב כזה יכולים להגיע רק שיש אמון ובטחון מלא.. רוני מתוקה הלא זוכרת זה מהותו של ניתוק זה הנזק והמחירים בשימוש בכלי הזה . ובקשר לאחיותייך משפחה לא בוחרים אבל בוחרים כן כמה ואיך להיות ולהפגע ..אכן עשית שטות וחדרת לפרטיות האחר ומצד שני את יודעת את האמת .חיבוק אם נכון לך מיקה Paradise אוהבת אותך בכל שם. חנה את גיבורה ואמיצה ושוב אומרת לך גאה בך על דרך ההתמודדות שלך להפרד זה לא פשוט בטח ממישהו שאוהבים ושעוזר ..אני כאן להיות איתך לעזור לך להקל אם אפשר בקצת את המעבר הזה ..מאמינה בך חיבוק . נטע קוראת אותך ומאוד מבינה יודעת שקשה לך עם התפישה שלי את הטיפול ..אז רק אומרת לך שאני כאן קוראת אותך מבינה אותך כל כך ומאמינה שאתם תעברו את זה . יש לך כוחות את חזקה ויש לך מטפל שאת מאמינה בו. את לא פגומה את פגועה תרשי לעצמך לטפל בעצמך כי מגיע לך . גלי הגבתי לך שם למטה ושוב מחזקת אותך בקושי . לכולן באהבה רבה תודה שאתן כאן ויש לי לאן לבוא . https://www.youtube.com/watch?v=tUapujAk0EY אנחנו לא נשברות גם אם לרגע זה עולה לי כואב לי, בועט בי, רודה בי לא, לעולם לא אשבר מאמינה בכן בכולכן כל מי שכאן אמיצה בדרכה שלה , החיים לא היו קלים לא פשוטים עברנו המון כל אחת בדרכה מתמודדת שורדת נילחמת ..מאחלת לכן שבת רגועה ונעימה עד כמה שאפשר ותזכרו אתן זן מנצח שמגיע לו רק טוב והרבה . אודי יקר ואם כבר מוש בן ארי זה עבורך יודעת שאתה אוהב את המדבר אז קצת התנחתה נעימה מהחום ותודה לך שאתה כאן מאפשר כל כך מהתזמורת שקצת יצאה מאיזון . https://www.youtube.com/watch?v=c-CCEF7jUkg

תוהה עם עצמי האם ומה.. אשמח לשמוע אם יש כאן מישהי שרוצה לשתף.. לאו דווקא מתנת פרידה, נניח אם הבאתן משהו, או יש משהו שאתן חושבות שהייתן רוצות לתת. ובכללי- נראה לכן שייך להביא או אולי חובה? אני מתארת לעצמי שאכתוב משהו.. מעבר לזה עוד לא יודעת.

כל מה שהבאתי לה היו להם נסיבות של הטיפול הבאתי דברים שכתבתי .הבאתי ספר שידעתי שידבר . הבאתי עציץ של קקטוס עגול של הלב הדוקר שלי הבטחתי לה שעוד קצת היא תראה גם את הפרח הנדיר של הקקטוס . לא יודעת מה הייתי נותנת לסיום .חושבת שמשהו שאכתוב שיסכם את המסע המשותף....

אני חושבת שאני צריכה זמן עם עצמי כדי לחשוב מה לכתוב לה ולצערי אין לי מספיק פנאי טכני ובעיקר נפשי לזה

מצד אחד לא ממש מעכלת שתכף אנחנו נפרדות והיא גם ממש מקסימה אליי ולא נעים לי כבר. אמרתי לה שאני ושנאת את הטלפון שלה, כי יש לה איזה קטע מעצבן שלא תמיד זה מחייג, צלצול אחד ומיד אומר שלא זמין או משהו כזה. אז סיכמנו שאם אני מתקשרת ולא מחייג אני אשלח הודעה שחיפשתי אותה ואז היא תחזור אליי, כי בעקרון אני לא אמורה לשלוח לה הודעות. כמו שאני מכירה את עצמי אני אצטרך לדבר איתה אפילו לדקה, ביום חמישי אחרי שניפרד, והיא אמרה שאם אזדקק אני אוכל להתקשר. גם קבענו שני תאריכים בזמן החופש שלה שאוכל להתקשר ואמרתי לה שאני רוצה לשלם לה, זו לא תהיה שיחה ארוכה או משהו, רק כמה דקות והיא אמרה שמה פתאום ושזה כבר מעבר לטיפול... מתקשה קצת להסביר כתבתי לה היום בהקשר לחיבוק.. אני מפחדת שאצטער אם זה לא יקרה ומצתד שני ברור שזה מפחיד אותי לגעת בה. אמרתי שאשמח אם היא תלווה אותי לאוטו.. וככ הרבה דברים שאני באמת כבר מרגישה את הסוף אבל גם לא מאמינה שזה קורה

את גיבורה! מדהימה! אין דברים כאלו

התרגשתי

מתקשה לכתוב ייאוש ופסימיות כאב ובכי... ובחוץ דברים מסתדרים, אז למה בעצם? (אשמח לשיר שתקדיש לי,אם לא קשה לך)

איך אני אדע אם אני יכולה להכיל את הטראומה הזו ולגדול??? האם כדי שטיפול יצליח המטופל חייב להיות בקשר של תלות במטפל? תלות אצלי נתפסת כמשהו משפיל אז איך קשר טיפולי יכול להיות מיטיב? כתבת פעם למימה שיש אנשים שפסיכותרפיה אינה יכולה לסייע להם... איך אני אדע שאני לא אחד מן האנשים הללו? יש לי המון חברות שהיו בטיפול ונתרמו רבות. רק אצלי זה כל כך מסובך. אני קוראת פה על טיפול של אחרים ועל תגובות של מטפלים ומבינה שהמטפל שלי רגיש ומאוד משתדל... הוא בחיים לא היה אומר לי שהוא עסוק מכדי לדבר ולא היה חוזר אליי אח"כ... הוא בחיים לא היה אומר לי: "יש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר לקרוא את המיילים שלך...". ובכל זאת זה לא מספיק. זה תמיד יותר מדי או פחות מדי. הבעיה אצלי.... אני כל כך פגועה. מרגישה בלתי נתנת לטיפול. פגומה. נטע.

הי נטע, ראי מה המקום הראשון אליו מוביל אותך חיפוש בגוגל של צמד המילים "תלות והזדקקות" (רמז: תשובה של אודי כאן בפורום) סוריקטה

חיבוק גדול ממני.

תודה מקסימה

ואני מחפשת נקודת מגע משהו לא מצליחה זה קשה לי כל כך ואין אף אחד עכשיו אני צריכה עכשיו ממש אין זהו תתמודדי לבד תווסתי תנשמי תעשי כך וכך ואני לא מצליחה

מבינה אותך . אין לי ככ מילים. אבל מבינה מה עובר עליך בתוך הסערה הזאת. מכירה

לא רוצה מיקה יותר אנשים שאני מכירה יזהו אותי כאן בסוף זה מפחיד אותי

אין לי מה לומר.. האמת היא שבא לי להרוג את אמא צביה.. וכל כך מגיע לה קצת חופש.. בא לי להגיע לבית שלה !! כן , כן, לבית הפרטי שלה ! לא לקליניקה, להגיע לבית שלה ולשבור לה הכל.. שכשהיא תחזור היא תראה שאין כלום.. והיא אפילו נתנה לי שוב פנקס ועט ואפילו כתבה לי משהו, וציירה לי את הפרח האהוב עליה.. אני רוצה שהיא תיקח אותי איתה.. ואם היא לקחה גם את הכלב שלה, הלוואי שהוא ימות ! לא ,לא על באמת שהוא ימות.. אבל אני רוצה שהיא תיקח אותי איתה.. אני שונאת אותה. לא אבוא אליה בחיים !!!!! אתן לה להתייבש עד שהיא תיראה כמו עלה שלכת שמוט לצד העץ.. עלה שלכת שנסדק ונשבר מחום השמש שקפח על ראשו.. ועלה השלכת יהיה מוטל כך בצד, ואנשים ידרכו עליו וירמסו אותו עד שיהפוך לאבק.. ואתה יודע אודי ? האבק יתפזר ויהפוך לאבקת קסמים שממלאה משאלות.. גרגר אחד יתיישב בדיוק על כף ידי, יחייך כשואל, נו במבי ? מה משאלתך ? ופתאום אני ארגיש את אמא צביה ממש ממש עמוק בלב.. ארגיש נשיקה רכה, מלטפת.. אודי :(( בבקשה , אמא צביה לא נמצאת עכשיו, אז אתה תהייה עכשיו גם אודי ..כמו תמיד.. וגם תהיה כמו אמא צביה תהיה גם וגם , אתה מבין למה אני מתכוונת ? אודי, אני יודעת שזה נשמע מופרע שאמא צביה יצאה כל כולה לשבוע. אבל.. אודי :((( אף אחד לא מבין.. אני באמת ארביץ לה כשהיא תחזור. אני אעשה לה סימנים שחורים על הגוף כמו שהיא עושה לי סימנים שחורים בנשמה.. אודי :((((( אני לא שורדת

הוא קשור לבחור שהתחיל אותי ולא רציתי ועד שכן רציתי הוא לא חיכה לי. נראה לי ניסיתי לבדוק אם הוא רציני. הוא לא היה רציני . לא איתי. אפילו התחיל סדרתית עם בנות עד שמצא אחת שהפכו לזוג. וכאב לי ככ לראות איך יש להם ביחד והם נהנים ואוהבים, הולכים למשפחות אחד של השני ונפגשים עם חברים אחד של השני.. ויש להם מן ביחד חדש שנוצר. ואני.. לא יודעת. לא מסוגלת בגלל שאני לא נמשכת למגע בגוף של מישהו אחר. איך אפשר ליצור קשר זוגי ככה אני גם לא מבינה למה בנים היום הם כאלה שנראה להם שבחורה בדייט שלישי אחרי שהזמינו אותה לכמה ארוחות כאילו זה לגיטימי לצפות שהיא כבר תזרום איתם למיטה ותפגין ביצועים של שחקנית פורנו... כל הפתיחות המינית הזאת, היד הקלה על ההדק של המגע האינטימי לפני שנוצרה היכרות פסיכולוגית באמת משמעותית וקרבה.. אני לא מבינה את זה. אני מרגישה שאין לי סיכוי למצוא מישהו שירצה דווקא אותי ויהיה מוכן לחכות עד שיהיה לי נח לעבור למגע. פעם הייתי בקשר שקפצתי מהר למגע מתוך מיאוס ואחכ גיליתי שרגשית הבחור בכלל לא עושה לי את זה ונגעלתי בדיעבד שנתתי לו לגעת בי.. אני רוצה שמישהו שווה יאהב אותי ויחזר וירצה ויוכיח שדווקא אותי הוא רוצה ונראה לי שככה אני בעצמי כבר אתרכך ואתמסר. זה נראה לי הכי טבעי בעולם ככה. אבל היום זה לא ככה. הכל אינסטנט ואנשים נפגשים באיזה בר בתל אביב רוקדים ושותים קצת ומשם קופצים לחדר המיטות כאילו כלום... אני לא מבינה את זה ולא מתחברת לזה. מצד שני אם מישהו היה כן לוקח את הזמן בסבלנות להכיר אותי נשאלת השאלה מה יש להכיר פה? מה יש בי? עצב כאב כעסים ומרירות והתעסקות בפסיכולוגיה זה לא דברים שמעניין להכיר ושגורם למישהו לרצות להיות איתך. אני אנסה ליצור לי היסטוריה חדשה. עובדת בתחום שהולכת ללמוד אותו בקרוב כדי להתמקע יותר, אנסה להזדהות עם המסלול הזה שלי ולא היסטורית התסביכים.. יש לי כל מיני תחביבים, רק מעט מדי ניסיון חיים ביחס לגיל וזה גורם לי להרגיש נחיתות. לא היו לי טיולים עצמאים בחו"ל או שירות צבאי או איזה פרוייקטים שלקחתי אן התנדבתי.. אני בן אדם דל כנראה.. יש לי הבנה פסיכולוגית מאד מפותחת של דברים אבל זה מהצוואר ומעלה. דרך הגוף והחושים והמרחבים הגאוגרפיים חוויתי מעט מאד. חיים מאוד מצומצמים. גם חברתית . אני יודעת לעשות רושם אחר אבל מקרוב הכל יחשף הרי. אז מי ירצה להכיר דווקא אותי.. לבלות דווקא איתי? לחיות דווקא איתי. למה שמישהו ירצה בכלל

ואת פשוט מחפשת ונמצאת במקומות הלא נכונים. בטוחה שתאפרי לעצמך טיפול בעצמך תמצאי את עצמך במעגלים אחרים עם אנשים אחרים שיכירו ויאהבו את מי שאת באמת .

אני כל כך מבינה אותך.... אכן, זה לא פשוט מכאיב ומאכזב שבחור שאת רוצה והוא לא רוצה..., וזה גם מעורר קינאה... חשבתי על הטיפול הגופני שהתחלת, אולי זה יכול לעזור לך? *** מה שמציעה, אם זה לא מתאים לך, אל תתייחסי... רק לאמר שמבינה כל כך לליבך... הילה

נאבקת כבר שלושה ימים עם עצמי . המחיר להיות בשפיות ולא בפיצול ענקי .. השיחזור הזה היה קשה כואב .. כילדה בת חמש אני מרשה לעצמי לבכות לצרוח להזדקק להתחנן לניראות בדרך ילדותית כשאני עם עצמי . כדי להיות אני , עובדת אמא אשה ועוד אני דוחקת הכל לא מרשה לדמעה ליפול עוטה את הדמות ששם שעוזרת שחזקה שלא נישברת שיודעת מבינה הגיונית ...זה נהדר זה גם חלק ממני ... אבל בפנים נשאר הכאב לא מסוגלת לכאוב אמיתי כואבת קרבני הכאב עובר מהערוץ האמיתי אלייה היא לא רואה לא אכפת לה ועוד..שיחזור או בריחה מהכאב האמיתי .... אז עדין לא יכולה להיות שם מסרבת להאמין למרות שיודעתובכל זאת מנסה לשחרר קיטור מסיר הלחץ לפני שיתפוצץ עלי זה ממש לא כדאי ... אז כואבת אלוהים כמה כואבת את הידיעה הזו שהיא ידעה כן ידעה אני בטוחה בזה ולא עשתה כלום כלום להציל אותי מהפדופיל הזה שבטעות היה אבי . איך אבא יכול לקחת ילדה בת ארבע חמש עד גיל ארבע עשרה ולהפוך אותה לצעצוע לו ולחבריו. הוא לא שיכור הוא לא מסומם הוא אקדמאי מלומד מעונב איך אף אחד לא רואה ולא שומע תחינה של ילדה שפוחדת איך ... וגם היום אף אחד לא שומע כי מפחדת להכאיב ולכתוב ברור וזה גם מסוכן יש לו אקדח והוא יכול להרוג אפילו שמת כבר . ותמיד חזקה לו להדאיג כי יש המון בעיות מסביב .כי אומרת בן המילים צועקת צעקה שקטה לא ברורה אולי מתחננת שמישהו יראה כי פוחדת להגיד ברור ומקבלת מכות והיא אומרת מילים קשות .וגם אם רואים היום ויש מי שיתמוך אני לא מסוגלת להכיל וזה לא נוגע כי מי שאני צריכה שיראה היא /אמא לא רואים או שכן ומתעלמים ...כן כואבת בצורה קרבנית ככה מסוגלת להכיל את הכאב ..ואז דוחפת מתכדררת לא נותנת להתקרב ככה פחות מסוכן להפגע עוד . זה כל כך לא הוגן ופשוט לא יכולה להכיל את הכאב מי יכול להכיל סיפור חיים כזה שנופל עלייך בילתי מוכן גם אם הוא היה שם כל הזמן .... המעגל הזה שהופך אותי אובססיבית ואותה להציב גבולות .. שפכתי פה טונות והאמת בהכי ישיר כואב לי שורף לי רע לי צריכה יד שתיקח את זה ממני שמישהו יעצור את ההתעללות הזו ...שינתק אותי מהאחיזה שלי בזה .... אודי מתנצלת על הכתיבה הקשה אם לא נכון צנזר אני הבין . תודה על המקום . שתהייה שבת טובה ושקטה .

אביב יקרה, ואולי דווקא מי שלא נמצא שם בפנים כל הזמן, אלא נכנס ויוצא, מזדהה ונפרד, מושיט יד מבחוץ יכול להכיל יותר? אולי זו מטרת הגבולות? ימים קשים בדרך הטיפולית. ימים קשים. ומותר לכאוב עכשיו. מאחלת לך שבהדרגה יקטן הסבל ועוצמותיו. מחזיקה עבורך תקווה, סוריקטה

תודה לך . הימים הקשים בדרך הטיפולית עברו כבר אני מבינה שזה שיחזורים שלי עיוותים שלי והגבולות אני ביקשתי אותם ממנה וביקשתי שלא תישבר ויהיה מה פשוט מכירה את האובססיביות שלי . כן זה כואב להרגיש ולא להשתמש בניתוקים או מסממים אחרים ..זה יעבור סוריקיטה אני יודעת שזה יעבור. סה"כ החיים יפים פיספסתי מספיק לא מתכוונת לוותר לכאב ... לפעמים אני פשוט אוחזת בכאב ובסבל ולא מרפה ..תודה שהזכרת לי את התקווה ...