פורום פסיכולוגיה קלינית

כבר כמה חודשים שאני אצלה.. האנרגיה בחדר לא מעודדת ולא תמיד נעימה. אני מרגישה שיש בינינו ביקורת/מתח לא יודעת מה בדיוק, אני לא מעיזה לבכות לידה אני לא מרגישה אני לידה. אני מרגישה במשחק. זה משהו שאני מרגישה שמלווה אותי כל שבוע בסיום הטיפול רע לי ויש לי מועקה. וזה מוריד לי את הביטחון העצמי שלי (מהקצת שיש לי) דיברתי איתה על ההרגשות שלי באופן פתוח כמה וכמה פעמים. וזה לא עוזר. ניראה לי שהיא לא מתאימה לטפל בי. אבל קשה לי לעזוב אותה היא משתדלת להיות בסדר. ולא נעים לי לומר לה שאני מפסיקה את הטיפול איתה... האם גם אתם מרגישים כך מהטיפול? איך אתם מרגישים אחרי טיפול? ואודי אשמח לקרוא את דעתך!! אוף אני מבולבלת! :(

לדעתי אם לא מתאים אז תעזבי אי נעימות קטנה שלא תערוך יותר מכמה דקות לא נעימות או תשלחי את זה במייל אבל חבל על הכסף והזמן שלך פעם הייתה לי מטפלת שהרגשתי שהיא בתחרות אתי כל הזמן, והייתה ליה רגשה כל כך רעה אתה, הרגשתי שיש לה יכולת להפוך את כל הטוב שלי לרע, אז ברחתי על נפשי. צריכה להיות כימיה לדעתי את צריכה להרגיש שהיא עושה לך טוב, גם כאשר כואב, אבל אים אין לך האמון הבסיסי הזה, עדיף אי הנעימות הרגעית, את הרי לא תראי אותה ביום יום.

את יודעת- אצל המטפלת הראשונה שלי, הייתי שנה, היא יצאה לחופשת לידה ואני עברתי למחליפה באופן זמני והייתי אמורה לחזור אליה כשתחזור מהחופשה. אני לא בטוחה שאת הרגשות שאת חווה, אני הרגשתי בזמנו, אבל, אני הרגשתי שמשו לא טוב לי. שאולי היא לא נכונה עבורי. גם לי לא היה נעים לקום ולעזוב, היא גם הייתה המטפלת הראשונה, לא הכרתי מה זה טיפול ולא יכולתי להשוות. איכשהו כשדיברנו על החופשת לידה ועל המחליפה, אני אמרתי לה כמה פעמים, מה יקרה אם ארצה להישאר אצל ההיא ולא ארצה לחזור?? הייתה לי הרגשה ולא סתם כנראה. סיכמנו שבמהלך החופשת לידה- אוכל לכתוב לה מייל אחת לחודש. אז בפעם הראשונה כתבתי, בפעם השניה כבר הבנתי שאני לא רוצה לחזור, כעסתי על שתיהן וארמתי להן שהם יחליטו, אבל אני בתוכי ידעתי שאני רוצה להישאר אצל השניה. ואכן כך היה. והיה לי קשה ועדיין לפעמים עולות לי מחשבות של "לא נעים"..אבל אני לא מתחרטת לרגע. מה שאני רוצה להגיד שלפעמים צריך להקשיב למה שקורה בתוכנו, לפעמים צריך לקום וללכת לוהמשיך הלאה. וזה בסדר. זה גם בסדר שלא נעים, אבל את צריכה את טובתך ואני מקווה שהיא גם רוצה בטובתך ושאם תחליטי לעזוב, היא תבין ותהיה איתך בהחלטה.

תודה על השיתוף איזה חמודות אתן! ואודי דעתך המקצועית?

כבר החלטתי שאני עוזבת אותה לפני תקופה .. ואמרתי לה שאני חושבת שאנחנו לא מתאימות ואפילו תיארתי לה למה.. אז היא הסבירה לי שכל התחושות שאני מרגישה זה חלק מהטיפול וזה לא משנה איזה מטפל יטפל בי הבעיות הן קיימות... וכו וכו .. היו דברים נכונים במה שהיא אמרה ולכן החלטתי להמשיך (גם לא היה לי אופציה אחרת...) וככה כל שבוע אני מוצאת את עצמי - אחרי הטיפול עם מועקה וכאב ובקושי מתפקדת עד שאני מאוששת את עצמי שוב מגיע הטיפול... זהו נשבר לי :( בא לי לבכות .. קשה לי עם החלטות וקשה לי להגיד לה שאני עוזבת.. וקשה לי להתחיל טיפול .. קשה לי הכל!! אני מתוסכלת. :(

האמת לא הגבתי לך כי ממש לא הייתי מאוזנת .. אני לא יודעת באיזה סוג טיפול את נמצאת יכולה להגיד לך עלי ומדגישה רק עלי ועל הטיפול שלי .. מעל חמש שנים בטיפול מהרגע הראשון ידעתי שיש בה מה שאני צריכה שפת גוף שאהבתי שלא איימה עלי אבל שידרה לי בטחון , כנות ויושרה פנימית ויישירות ...בתוך תוכי ידעתי שזה מרחב שיאפשר לי לצמוח. האמון בה נבנה לאט לאט ולקח לי שנים אני חושבת שרק לפני כשנה יכולתי להגיד מכל המכלול שלי שאני בוטחת בה . גם אם בחלק הבריא ידעתי מההתחלה. ועדין האמון כל כך עדין ודק ונשבר בקלות לא בגלל מי שהיא בגלל מי שאני . עד היום יש פגישות (רובם) שאני רועדת ומתקשה להכנס ומפורקת כמעט כל הפגישות שלי אני יוצאת מפורקת ..התכנים שעולים קשים לי המכלול של מי שאני מורכב וכל פעם מחדש רוצה לברוח ... את יכולה לבחון את עצמך..האם את חושבת עלייה במשך השבוע ? את בוטחת בה . מרגישה נוח פיזית לידה? והכי הכי מדייק האם בדרך כלל בדפוסי חייך כשקשה את נוטה להעלם לברוח לעזוב...אני כן . בתוכך האם את מרגישה שזה בסדר זה המקום תשארי טיפול הוא דבר קשה לוקח זמן להפתח להפסיק לשחק ולהביא את עצמך ... מקווה שלא בילבתי אותך יותר בכל מקרה תישארי כאן אולי העוגן הזה יקל בקצת וייתן אויר טוב יותר בטיפול.

אל תגידי לה כלום תמשישיכ אתה ויחד עם זה תחפשי אחרת ואפילו תתחיי עם אחרת ורק אם תראי שהשניה טובה לך יותר תפרדי מהראשונה וכך לא תרגישי שאת לוקחת סכון מקסימום שבועיים תהיי בטיפול כפול או שסתם תקחי חופשה ממנה, בלי טקסים מיותרים, ואם השניה תהיה טובה יותר תודיע אז שאת לא ממשיכה אני מבינה את הפחד שלך להפסיד אותה, מבלי לדעת מי תבא במקומה,

רציתי להגיד לך תודה אישית (בהתחלה חשבתי לכתוב יחד עם ההודעה לכל החברות החארות כאן) תודה שהיית כאן בשבילי בכל התקופה האחרונה, המילים המרגיעות שלך, התמיכה, היו חשובים לי כ"כ. תודה על המקום הזה, שאתה כאן בשבילנו תמיד. קראתי את ההודעות שלך היום רגע לפני שנכנסתי אליה, ממש לפני הדלת, ראיתי שקיבלתי למייל, כמה שימחת אותי. ועכשיו מתחילות לרדת לי דמעות...

אני ככ שמחה על המקום הזה עבורי, הייתן איתי בכל התהליך המורכב הזה ואני יכולה לומר שהצלחתי לעבור שלב בו וגם בזכותכן. חיזוק, עידוד, חיבוק- שימחתן אותי, אחת אחת... אז רציתי להגיד - תודה (:

כמה כייף לשמוע על התחושות שלך! כמה אומץ! איזו פרידה טובה! עברת תהליך מדהים! תודה על השיתוף.... וכמובן שהעזרה היא הדדית,אבל אותנו אל תעזבי! עוד לא! זה מוקדם מדיי :) אוהבת ומחזקת, מיכל

חנה אני גאה בך ועוטפת באהבה אל תיבהלי עם יבוא קושי אני כאן עבורך ויש לך את השמיכה שלה איזה חמודה שהיא . בהצלחה אישה אהובה וחיבוק ענק

מרגישה שכל התהליך הביא אותי מוכנה לפגישה שלנו היום.. כשהיא העלתה את זה בפעם הראשונה הייתי בהלם, אבל לאט לאט הבנתי וקבילתי את זה. מצד אחד אני מרגישה שלמה עם זה, מצד שני כרגע עוד קשה לי לחשוב על להתחיל טיפול חדש, אחרי כל מה שעברתי, להכיר מטפלת חדשה ועוד.. הייתה לפנו פגישה כפוחה וחשבתי שאולי זה יהיה יותר מדי, אבל טוב שכך היה. היא הכינה לי על הספה שקית- בתוכה השמיכה שלי, מכתב ממנה ועוד משו קטן שהביאה לי. גם אני הבאתי לה משהו והיא ממש שמחה. ליד הדלת, היא שאלה אותי- את רוצה חיבוק? ועניתי כן, זה היה כ"כ טבעי עבורי. אמרה לי לפני כמה פגישות, שאם אבוא עוד מספר נשים ואדפוק לה על הדלת, היא תפתח לי (: וזה מרגיע אותי שהיא עדיין שם בשבילי, שאם יקרה משו או משו ספציפי שארצה לומר היא תהיה שם. אני אוהבת אותה

חנה, מרגש מה שכתבת ואיך שכתבת ובעיקר הדרך שעברת עד שהכל הבשיל. המילה תהליך שכל כך הרבה משתמשים בה מקבלת דרכך משמעות קונקרטית. עכשיו ומכאן דרך צלחה. שירה

הי חנה, מאוד התרגשתי לקרוא, ואפילו שמחתי בשבילך.. גם לדעת להיפרד יפה זוהי גדולה איתך...

את גיבורה!!!

תודה. אני מניחה שאתה צודק. עם זאת.., בעייתי מאד הכל. וכשאני מאד חסומה שכבר לא מתחשק לי בכלל לדבר ולשתף אותו בחיי, ונראה לי שגם לא מסוגלת ממש . ובפנים סמטוכה עם הכל. והלבד והבדידות והריק והרייקנות שהולכים וגדלים..., קשים.ואז הכל עודיותר מעצבן מכעיס מתסכל, ומתווסף לקשיים איתו בהתנהלות בדינאמיקה וכו. ואני בעיקר מרגישה ייאוש וחוסר אונים ולא מאמינה שהמצב יכול להשתנות. ואם כן..., אז איך ??? וכאילו יוצא תכלס שהכל תלוי בי. ??

מצטערת ששיתפתי אתכם........מרגישה שכל כך אחר אצלי הרי לא היתה אלימות......אולי לא כדאי לפרסם??? היא אמרה שגאה בי ולא קל להיות עצובה ולא קל לראות את ההורים כפי שהם... :( היא ליוותה אותי מאתמול.עכשיו זהו. אחכה לפגישה.היא חשבה שעשינו נכון.. כך גם אמרה. נרגעתי, אני יודעת שהיא תכוון נכון, אני סומכת עליה....כרגע כואב ועצוב אבל יעבור.יודעת שיעבור...... אודי, אפשר לקבל ממך שיר כזה של שקט? חייבת מנוחה.עייפתי מיומיים של סערה.

להיות איתך ככה ..את מדהימה וזה קשה גם אם לא בכוח גם אם שונה ..פגיעה זה פגיעה וכאב זה כאב . אמרנו בלי השוואות תני לכאב שלך לפגיעה שלך להשמע מגיע לך להשתחרר ממנה גם אני גאה בך .מחבקת

כתבתי הודעה ארוכה על אחותי והכל נמחק כנראה שככה עדיף אודי זה אחד הימים העצובים בחיי איבדתי את אחת הנשים החשובות בחיי .המטפלת הזו הייתה והודנה אישה מדהימה אני אוהבת אותה כל כך סומכת עלייה בעיניים עצומות יודעת שכמוה לא אמצא האמת גם לא אחפש. חבל שלא יכלה להכיל את מה שהבאתי הכעס היה גדול מידי גם אם לא תוקפני. זאת אני כל חיי אני רק מפסידה בגלל זה אבל הפעם הזאת זה כואב כל כך . לא יכולתי לראות את הכאב שאני גורמת ..כמה עצוב . ככה להפרד בסמס מגיע לה ממני כל כך הרבה . אבא שלי ניצח ולקח אותי אליו מבלי שאמות באמת. אודי בבקשה תהייה איתי קצת תשאיר לי שירלעבור את הימים האלה ...איזה סיוט זה אחד הימים הבודדים בחיי שגם לחלק הבריא וההגיוני נגמרה התקווה ...

אני מאמינה שניתן לתקן...אתן חייבות להצליח! קשה להיות לבד! ודווקא כשקראתי על אחותך נשמע שהיא רוצה לקשיב לך, זה רעיון טוב שתדברו את והיא...את לא לבד!אני לא יודעת מה היחסים בניכן אך נשמע שהיא איתך ומבינה לפי מה שכתבת...תני לה! אנחנו כאן איתך, מיכל

הכל מורכב לי אבל כן תודה לאל אני והיא הצלחנו לעצור את הוריקן ההרס ...וואוו איזה טרוף

כמה כואב שהיא וויתרה עליך בכזו קלות שלא נסתה לשכנע אותך שלא הבינה את המצוקה ושחיכית שהיא דווקא לא תוותר איזו הרגשה קשה! אני כל כך מבינה אותך, כשאמרתי למטפל שלי שלא מתאים לי העניינים אתו והוא אמר לי "אז עדיף לך מטפלת" כל כך נפגעתי, אמרתי ככה אתה מוותר עלי בקלות זה כל כך פוגע

היא לא ויתרה אני ויתרתי כי אני מכאיבה לה כל כך ופוגעת

הי אביב, לי נראה שההשלכה הכי גדולה שאת עושה היא ההשלכה של הטיפול... אולי? קשה לי להאמין שהיא ויתרה. ממש קשה לי להאמין. וזוכרת? - מחזיקה עבורך תקווה. Take Care סוריקטה

חיבוק גדול. אני מאמינה בשבילך שיש תקווה... ושאולי בכל זאת תוכלו לדבר.

הכל סוגר עלי שורף כל כך .דיברתי עם אחותי היא אולי בוטה אבל כל מילה שלה נכונה ..אני רוצה שיעזרו לי ולא נותנת .היא הייתה בוטה ושאלה בדיוק מה עשו לי במילים גסות בוטות . היא רוצה שאני אדבר עם אמא וישתחרר מזה היא מוכנה להיות איתי העיקר שאני אשים את זה מאחור .יודעת שהיא צודקת ופוחדת כל כך .אודי איבדתי את אחת

זה מה שרציתי....רק את זה..עד היום.....להיות אהובה... אני רוצה שיחבק אותי אבל הוא לא יחבק ולא יתקרב... פשוט מנותקים ..מאז אותו לילה בגיל 7 שסגרו לי את הדלת שלהם...ובכיתי כל הלילה עד שנרדמתי על הרצפה.....ככה...יש התעלמות כזו באוויר והרגשה של מבוכה.....בלי הסבר בלי כלום השעון עצר מלכת הזמן נעמד.....ונפסק בנינו כל קרבה גם הפשוטה ביותר..........לא כאב לי מעולם..לא הרגשתי כל רע...אבל היום זה עולה ושב ומציק...ובגלל זה אני אוכלת?????מטופש!!!!!!

ממש לא אחותי אני אוכלת כי ככה לא כואב ההתעלמות . אני אוכלת כי דחפו לי מתוק אחרי ..אוף לאוכל המגעיל הזה יש כל כך הרבה סיבות. ואני כל כך מבינה אותך שומרת ונאבקת ומצליחה לרדת וכל מי שסביבי יודע שאסור להגיד לי שרזיתי אחרת אני ישר יעלה . הטרוף של הימים האחרונים זה כי את סימום האוכל והכל מורגש חזק מידי . תרשי לעצמך לפתוח את הכאב בלי אוכל ..כן יכל את מרגישה שהשתמשו וזרקו בלבול גדול לילדה כל כך קטנה ..אוהבת כל כך אחותי הקטנה

שלחתי לה סמס בבוקר לקחו לה רק חמש שעות להגיב ... שכן אני צודקת קשה לה עם ההשלכות שאני עושה ואין לזה מקום בטיפול. מכוון והפיצול חוגג וגם הקושי אין מצב שלא יהו השלכות והיא יודעת את זה . הודעתי לה שאני לא מגיעה יותר אודי היא ויתרה עלי בכזאת קלות נראה לי שרווח לה בנשמה . בחיים אני לא נותנת לאף אחד להתקרב אלי קרוב ..הכל מילים טובות כשטוב ברע כולם בורחים הרע הוא רק שלי ...שחס וחלילה לא יגע בהם . נמאס לי מהחיים האלה לגמרי אבא שלי ניצח בגדול האמנתי לה רק לפני שבוע אמרה לי שהדלת שלה תמיד פתוחה בשבילי שיש לה כוחות שהיא איתי ....בדיחה עלובה על חשבוני ... וגם זה היא תגיד שזאת השלכה. אודי אני לבד ולא בהרגשה לבד בלי הגנות רוצה למות (אני לא אבדנית )

אביב, דווקא במקום הקשה של הזה של חשיפה היא מחליטה לשים גבול וזה כל כך קורע... הכל כואב ומשתולל. אני חושבת שהיא איתך, מנסה לשמןר עלייך עם הגבול הזה ומכבדת את החלטותייך. ברגע אחד, בתוך הרגשת הבדידות ןהסערה הגדולה "שוברים את הכלים" ואחר כך דברים שוקעים ומסתדרים. הנזקקות קשה מנשוא ולא מובנת תמיד אבל זרעיה טמונים רחוק רחוק ועמוק עמוק בהזנחה, התעללות וטראומה. החזיקי חזק ושמרי על עצמך. שלך שירה

כואב שאת מבינה כל כך ...אבל וואוו הפעם זאת הייתה חתיכת השתוללות. אני חושבת שאני קרובה מידי לחשיפה של זכרונות יותר כואבים ולכן הגל הזה להפחיד אותה שתברח..מטורף תודה יקרה שאת איתי

הכל בסדר ....ההוריקן מתחיל להרגע

לא נתתי לה להתחמק. והגזמתי כנראה. היה לי קשה, אז ביקשתי ממנה להיפגש איתה ועם עוד אח שיודע(אנחנו הרבה אחים, כך שגם עכשיו, הרוב לא יודעים וזה סוד אפל...)שניהם לא רצו. היא כתבה לי "לא מלהיב אותי הרעיון". כאילו שאותי זה הלהיב, החיים המחורבנים האלה. עניתי לה מאוד בכעס, שאני לא צריכה טובות וכאלה. אני מרגישה איך הכעס מפעיל אותי- ממש כאילו בניגוד לרצוני- מן אימפולסביות שמשתלטת עלי ואחרי כמה דקות פתאום אני חוזרת לעצמי ולא מבינה למה עשיתי את זה ואיך לתקן. גם על אחי התנפלתי. עכשיו 2 אחים יודעים אבל כועסים עלי, והשאר לא יודעים. שוב נשארתי לבד, אבל במקום הרבה יותר גרוע. כנראה שעכשיו אחזור להיות כלואה. זה נשמע עדיף לכולם.

למה הכל יוצא דרך האוכל???? מה הוא משרת לעזאזל????? האוכל כבר לא משרת דבר, הוא רק מכאיב לי יותר..ולמה אני רוצה להשמין שוב????? לחזור להיות שמנה :( אתמול אכלתי ללא אבחנה גם כתבתי לה אולי קצת ללא אבחנה...לפחות ענתה לי....בולמוסים זה נורא!!!!!! שנה שלימה של עבודה נזרקה לפח!!!! היא אומרת שזה לא נכון :( שאפשר להמשיך לאכול נכון..אני מרגישה שלא! שהרסתי והורסת ומגיע לי עונש....השמנה! אודי למה זה מתבטא באוכל??????? יכולתי סתם לבכות! אוףףףףףףףףףףףףףףף רוצה להיות שמנה ושיעזבו אותי בשקט, לא רוצה מחמאות שרזיתי לא מגיע לי! אוףףףףףףףף בנות יקרות: איזה אישו מעצבן האוכל והחברה סביב זה! ואצלכן??? אוףףףףףףףף. עמליה לא אכלה כדי למות..אני אוכלת והרבה...לא רוצה למות! אתה שומע אודי? רוצה לחיות אבל בטוב :( לא ככה!!!!! אבל מענישה אותי שאשמין! שאוכל עד בחילה :( לא טוב...

מיכל יקירה אני מבינה אותך כל כך זה מקומות עיקשים גם לי זה קורה החכמה לא להתייאש ולבחור בדרך חדשה של סובלנות

כמה קילו תורידו אותם בצ'יק, ותעשי גם כושר, את תחזרי להרגלים נכונים את לא תשמיני אפילו אם מעדת זה רק ארעי את כן תצליחי לשמור את כן תעשי ספורט ותרזי כן כן כן תגידי לעצמך כן,

הי מיכל, שמחתי לראות שאולי עבר קצת דחף ההרס. ולדעתי, זו אינה שנה אחת, אלא תקופה ארוכה יותר שכוללת את ההכנה לקראת השנה הזו. תקופה שיצרה יסודות ותשתית. כאלה שמאפשרים להתייצב מחדש תוך פרק זמן סביר. לפעמים. סוריקטה

הי מיכל, גם אצלי אוכל מתקשר עם נחמה..ולא תמיד יש לי גבולות.. את מודעת, ויש לך גם הרבה הצלחות ...נראה לי שאת בכיוון הנכון...

מיכל, האוכל מהווה סוג של שליטה, כך אצלי. בתקופות סוערות כשאני מרגישה שאני נשמטת, מאבדת שליטה, אני מרגישה טוב כשאיני אוכלת. הגעתי פעם כך למצב ממש לא טוב, הרגשתי נקייה בלי אוכל ואפילו היו לי כוחות לא מוסברים למרות הרעב. בתקופות אחרות זה יכול להתבטא. אצלי בבולמוסי אכילה בנסיונות להשקיט קצת בפנים, למלא את הבור. אני חושבת שהדבר המאוד ראשוני הזה, האוכל, יכול לשמש גם כסוג של פגיעה אם כדרך פיצוי ואם כהמנעות או עונש. אני מתעסקת במשקל באובססיביות,.אני מודה, סולדת מעיסוק יתר באוכל (למרות שפעם אהבתי לבשל לאחרים מאוד) ומנסה לא להתאמץ עבור המזון שאני אוכלת. מקווה שהשלמות שלך שהפציעה תמשיך ותחזק אותך. שלך שירה

נהיה מעיק שם לאחרונה הוא אמר שהגיע הזמן לדבר על זיכרונות ילדות ומקומות כאלו:||| בעעעעעע לא בא לי זה מפחיד לי כתבתי מכתב ארוך ומלא נימוקים לפסיכיאטרית שלי למה אני צריכה לעזוב את הטיפול

הילה יקרה, גם אני במקום כזה..דפוק... שחייבת לעבוד על מה שהתחמקתי..זה הכרחי לפעמים. ואת יכולה לקרוא שקשה לי....אבל חייבים! את חזקה! מאמינה בך! אל תברחי, איתך, מיכל

כנראה אל תיברחי מהטיפול את זה תשאירי לי ...את חזקה ואמיצה ויש לכם קשר טוב יחד תעברו את קיר הפחד הוא צודק הגיע הזמן לדבר את הדברים .חיבוק אהובה ותודה על היותך

כתבתי הודעה ונראה לי שהיא נמחקה לי. אחרי שבועיים שהוא בחופש וניסיתי באמת להחזיק את זה בצורה חזקה ונורמלית. אתמול איבדתי את זה. הכל התפרק(אני פירקתי...)זו החופשה הכי ארוכה שלו ב4 שנים ש"אנחנו יחד". חשבתי שאני מסוגלת, אבל רגילה להתאכזב. לפי מספר ההודעות שלי פה ביומיים האחרונים,אפשר לראות את מפלס החרדה שעולה ועולה. שונאת אותו שהלך, מקנאה בו והכי הכי כועסת על עצמי שמתפרקת ככה.

אתמול זה היה הפעם השנייה שלא נפגשנו בגלל החופש שלו.(שבועיים)- החופש הכי ארוך שהוא לקח מאז שהתחלנו לפני 4 שנים.. ניסיתי להיות גיבורה גדולה,אבל כרגע אני סתם פחדנית ומזיקה. הוא חוזר מחר וקבענו לדבר במוצ"ש או ראשון. מקווה לא להרוס את סביבתי עד היסוד בימים האלו. רק מלהסתכל כמה כתבתי ביומיים האחרונים אפשר לראות את מפלס החרדה עולה ואותי מתכופפת ממנו ...

רוני איתך יקרה נושמת איתך לתוך החרדה עד שתעבור

מה שכתבת לי על הכלא העצמי שהוא מייסר. איך להיות הוגנת עם עצמי?

בהתחלה הסכימה, פגישה אחרי אמרה שחשבה על זה והיא מרגישה שזה לא נכון להיפרד בחוץ, במקום שהוא בעצם לא שלנו, לא אינטימי- מילים שלה, כי אינטימי זו מילה שקשה לי איתה- מרגיש לי חודרני קצת.. זה רק מחדד לי שהיא פשוט איתי ורוצה לטובתי.

האם בן אדם שנפגע מינית כשהיה קטן וכשנהיה בוגר יש לו כפייתיות. אשמה. הרגשת לא בסדר. רגישות יתר. לאורך שנים..נמצא בטיפול מספר שנים.. אומר שלא ייצא מזה אף פעם? זה לא פשוט לו..הוא מותש..מתמודד עם החרדות..הכפייתיות מקשה עליו..למרות שבשכל מבין את האי הגיוניות. ברגש קשה לבצע. והרגש שלו שולט על הכל. הרגש שלו חזק מהשכל. תמיד יישאר עם הכפייתיות? החרדה? האשמה? התחושות הלא בסדר..? ולמה לזה שפוגע אין כפייתיות או חרדות? למה כן לזה שנפגע? למה צריך לסבול פעמיים? כועסת מאד!!

עשיתי שטויות. רבתי עם אחותי. העלבתי אותה כמו שלא עשיתי מעולם. כאילו היא אשמה במשהו. מסכנה.

למה כשאני מתקדמת בדברים שפעם לא הצלחתי בהם ומשנה אותם מתוך החלטה אז הסביבה חושבת שזה מובן מאליו. וכשאני לא רוצה לשנות דברים אחרים אבל מודעת להם הסביבה ממש כועסת כאילו עשיתי לה משהו רע? נראה אותם משנים את התגובות שלהם. זה ממש מכעיס. יאלה שכולם ילכו לעזאזל.

הי תותי, נראה לי שהתגובות של הסביבה עשויות להיות קשות לנו במיוחד, כאשר בנו אנו יש חלק שמזדהה איתן. על החלק שבנו - בדרך כלל- ניתן ללמוד להשיג שליטה. סוריקטה

חנה יקרה ומתוקה גאה בך את מדהימה.כן זה לא פשוט זה קשה ואת נהדרת ...גיבורה אמיתית .השראה ...חיבוק לקושי

את וכולכן נותנות לי הרבה כוח

חנה, את אמיצה!!! גיבורה!!! גאה בך (: תדעי לך שאני "עוקבת" אחרייך הרבה זמן ומתפעלת מהדרך שאת עוברת. זו ממש השראה עבורי. חיבוק אם מתאים, נטע.

תודה נטע, מסמיקה לגבי ההשראה ואשמח לאמץ את החיבוק. ואגב, אני ממש אוהבת את השם נטע (:

אני בטיפול כבר יותר מארבע שנים ועדיין מתקשה מאד להרים את הראש ולהסתכל עליה. בפועל, אני יושבת במבט מושפל לכל אורך הפגישה, בלי קשר לקושי התכנים שעולים במהלכה. אנחנו מדברות על העניין הזה הרבה (למרות שרק עצם הדיבור על זה מביך אותי) אבל שום דבר לא משתנה- אני פשוט לא מסוגלת להסתכל עליה, ורק המחשבה על זה לבדה מכניסה אותי לחרדה. מה אפשר עוד לעשות, מעבר לדיבורים על כך, כדי להתגבר על החששות? תודה.

אני לרוב מתכסה בשמיכה, כולל הפנים. זה לא משהו שמשמח אותי, לפעמים אני חושבת שאני בכלל לא יודעת איך היא נראית (: אני לא חושבת שאת צריכה לקחת את זה למקום לא טוב או שאת לא בסדר. אני רוצה להאמין שאת תצליחי בזה, מקווה את זה גם בשבילי.

השמיכה נשארת אצלי פנטזיה, אני לא מרשה לעצמי. וגם אני לא בטוחה לגבי איך היא נראית :) די הזוי, האמת.

נראה לי שזה בדיוק העניין- אני מפחדת מהעיניים שלה. אבל אחשוב על הרעיון שהעלית, ואולי לפחות אנסה ליישם. תודה.

אודי, אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה להשתנות, להתקדם, להשיג דברים, לעמוד בכוחות עצמי, להצליח לבד. אבל.... אולי אני טועה. אולי ההתקדמות שלי תהיה בכך שאבין שאי אפשר לבד. אולי אהיה רגועה ושקטה כשאשלים עם כך שאני "נכה" במובן מסוים... אחרי 10 שנים של התעללות פיזית, מינית וריגשית כנראה שזה לא מציאותי לצפות מעצמי פשוט "להתגבר". הלוואי והייתי מסוגלת לאפשר לעצמי להיות מטופלת. אני כל הזמן נלחמת בעצמי. אני סותמת לילדה הקטנה שבתוכי את הפה. בדיוק כמו שאבא שלי השתיק אותי. למה אני עושה את זה לעצמי? אני האויבת הכי גדולה של עצמי. נטע.

כואבת ההודעה שלך ואם זאת מעודדת . ממש התקדמות כן תרשי לעצמך להיות מטופלת כי הכי מגיע לך בעולם .

הי נטע, לדעתי, כאשר מחלחלת בנו ההבנה שאיננו כל יכולים זו חוזקה ולאו דווקא נכות. מתן האפשרות לעצמך להישען על הזולת - גם הוא. לתת אמון ולא להחזיק לבד - כן, בעיה... וקשה גם הויתור על ההזדהות עם הפוגע. סוריקטה

מחר אנחנו נפרדות.. כתבתי לה משהו.. גם הכנתי עוגיות (: וקניתי משו קטן תהיה לנו פגישה ארוכה יותר. תאחלו לי בהצלחה... אני קצת מפחדת

את אמיצה! תודה ובהצלחה

בהצלחה!!! חנה את מדהימה.. כל הכבוד על התהליך..

אודי כדי שכל הברגים לא יתפרקו אני חיה על כדורים מסממת את עצמי בגבול המותר . אודי האמת אני פשוט לא יכולה להכיל את הכאב זה לא שלי הפגיעה הזו ...לא שלי כלכך רוצה להגיד הכל לאנא ופוחדת מהתגובה שלה ומזה שהיא זקנה כל כך.. אודי איך חיים עם זה איך..מילא לפגוע אבל ....לא ככה.מה עשיתי שהגיע לי כאלה חיים מה ????,

הי, קראתי כאן מספר הודעות ועלו בי מחשבות. למשל, לאו דווקא הייתי אומרת על המטפל שלי שהוא ה-מטפל. בוודאי שלא בשנים הראשונות של הטיפול. גם הוא, בצניעותו יאמר כי ייתכן ומישהו אחר היה יכול להתאים ממנו. אין לדעת. אף על פי כן ולמרות הכל, עדיין אומר כי הוא הכי טוב שיש, ולדבריו – מזל שהגעתי אליו. היום הטיפול שלי רגיל. לא אינטנסיבי. אין פגישות קשות. תיתכנה תגובות עוצמתיות, אליו, לסביבה, אך אני יודעת לתקן אותן מהר ולא נתקעת עליהן. אני מפוייסת וסלחנית הרבה יותר. מקבלת אותו. פחות תובענית, פחות חמדנית, פחות קנאית. פחות זועמת, פחות הורסת, פחות סובלת. בעיקר מאד עצובה. מבחינה חיצונית אפשר לומר שאני במצב גרוע מהרבה חברות פורום. ובכל זאת אני פה. רק אולי עשויה יותר מבפנים. להת' סוריקטה

איזה כייף זה לראות את הדרך שנעשתה...תודה יקרה . אולי כשהאסף אצליח לחשוב נכון ...חיבוק כייף שאת כאן תבואי יותר אבל בעיקר שטוב לך ולא שאת עצובה...אפשר לעזור לעצב לתת יד חיבוק לדקדק אותך..וברצינות סוריקיטה תני מקום לעצב לא בן השורות ...

הי חמד, ראשית, אציין שנראים לי כאן היטב כוחותייך הייחודיים, ונראה שאת גם יודעת ומצליחה, גם אם לא כל הזמן, להישען עליהם. אביב יקרה - אני כל הזמן עצובה מאד מאד. לא רק עכשיו. בחוץ אולי אין רואים זאת במיוחד. ובאמת יוצא לי לשאול, למשל, אם רואים עליי שאני עייפה, חלשה וכדומה. ומסתבר שלא כל-כך רואים. כתבתי כאן, כי רק עכשיו יצא לי. באמת כנראה שפעם הייתי כאן יותר, נראה לי שגם הקרבתי מעצמי הרבה וגם בכיתי את בכיי. והיום, אולי, זה קורה פחות. חשוב לי, נדמה שכך, שיישמר קשר גם בימי עצמאות, התחזקות וצמיחה. אם כי בעדינות. שבחים גלויים עשויים להיות מפחידים ושדי ההרס מתכוננים לפעולה. הקשר המעוות עם אמי, שם היה אביוז קיצוני, התקיים כל עוד הקרבתי את חיי עבורה, וכשסוף סוף נפרדתי ואני חיה את חיי, הגם שהם עדיין מצומצמים מאד, היא ויתרה עליי סופית. לא מכירה בקיומי. לפעמים אני מקנאה שלאחי יש אמא, אותה אישה, ואני מעין יתומה. הבכי עודו תקוע ולא יוצא. מעניין איזה עיתוי, אם בכלל, יגרום לו לפרוץ. שלך, שלכם, ואודי - שמחתי למילים ממך. סוריקטה

לא טוב לי..היה צפוי... ביקשתי שתשמור עליי....אבל איך תוכל?????קצת התערבב לי אולי............עייפה מאוד.....והבית בלאגן המון ילדים :( רוצה לנוח

תודה על התגובה למטה.וחיבוק לקושי זה יעבור זה כמו גל הכאב הזה אבל אחרי יש הקלה מדהימה

יודעת מה זה טיפול קשה, מפיל לגמרי, השאלה מה התועלת אחר כך, השאלה אם בלי הטיפול זה גם הציף או שרק הטיפול הציף את הבעיה. אם זו בעיה קיומית שמפריעה לתפקד, אין ברירה אלא לטפל בה, ולפעמים הניתוח כואב, אבל אם מעוררים אותה, צריכים לחשוב אם אפשר לעמוד בזה, לא בכל דבר יכולים לעמוד, ישנם דברים שהם כל כך עוצמתיים שאין לנו יכולת לעמוד בהם. ממש מקווה שהצלחת למצא שלווה

התלבטתי. ואז סיפרתי לכם שהחלטתי לספר לאחותי מה אח שלי עשה. מרגישה שהיא בורחת ממני מאז. עולם דפוק. מרימה ידיים. מה שאני עושה תמיד הכל הופך לגרוע יותר.

אני מרגישה ממש חסומה. לא מסוגלת לשתף אותו כבר בכלום.ובמה שעובר עלי באופן כללי ובין הפגישות. יש בי גם כעס על כל עניין האסמסים שככה הופסקו,ולא מתוך הפנמה הבנה והסכמה, אלא לית ברירה ומבלי שתכלס ניתן מענה אחר שהוחלט והוסכם.סתם דיבורים בעלמא שלא הובילו לכלום.ואם הוא במילא לא קורא, אז כמובן שזה רק מביך ומשפיל יותר להמשיך לכתוב כמו מטומטמת. ויוצא שרק חסומה יותר.(וזה נאמר...).וגם אם אני "היחידה שנפגעת..."(אמירה לכשעצמה,שרק מרחיקה אותי עוד). כולל זה, שדברים שכן עלו ונאמרו, נשארים כפי שהם,ואין להם שום התייחסות ממשית או המשכיות,גם לא מצידו,מתוך שיכחה או אולי היחלטה, אין לי מושג ואם זה לא נאמר.וככה זה ממשיך וגם מאד מכעיס.ואני שוב נסגרת . אבל שוב לחזור על אותם דברים,וחוזר חלילה, גם מכעיס וסוגר. אז...??? מה הטעם בעצם להגיע ככה? ומה הטעם בפגישות שכאלו?? ומצד שני מתה מפחד לעזוב ומרגישה כזו עולב,ולא יודעת כבר מה לחשוב. אודי , תעזור לי..., מה הפתרון???

נגיד שהוא לא היה המטפל שלך אלא מרצה שלך באוניברסיטה נגיד שהיית נדלקת עליו וכל פעם שהיית מגיעה להרצאה היית יוצאת מתוסכלת, לא היית מרגישה שזה בגלל שיש לך חסימה רגשית ונפשית אלא היית מייחסת את זה נקודתית להתדלקות שאי אפשר לממש אז גם כאן תעשה הבחנה והבדלה בין הדברים יש לך את הבעיות שלך ויש את ההתדלקות על המטפל, זה שאת לא יכולה לממש את הרצון הפנטיוני אתו, לא מראה על חסימה ריגשית כללית, ולא אומר שאת תקועה, ממש לא, זה מבלבל כי שני הדברים באים ביחד, מצד אחד הוא האדם שצריך להתיר לך את הפלונטר בתחושות ומצד שני הוא גורם לך לבלבול רגשי. זו דעתי בכל אופן, שלא תאשימי את עצמך ואת הרגשות שלך ואת ההיסטוריה הנפשית שלך, רק בגלל ההתדלקות הזו שבעצם אין בה ממשות והיא רק פועל יוצא של נסיבות שבהם אתם נפגשים, ולא יותר מזה.

אשמח להמלצה על פסיכולו/ית שמקבל/ת קופח מאוחדת?

ברוכה הבאה! כמו שאת רואה הילה זה הכינוי שלי.... בבקשה תבחרי כינוי חדש/תוספת שתבדיל בינינו... תודה מראש! הילה

ועכשיו עם הרפורמה הרשימה עוד גדלה מנסיון אישי, לא היה כל כך טוב אלו ברשימה אבל זה לא אומר אפשר לנסות תבקשי מהם את הרשימה ותוכלי לבחור על פי מה שנראה לך

די ממי שלי קבלי ממני חיבוק ענק.... אפשר להרגיש ששורף לך עד לכאן.... די נשמה שלי בואי ניקח אוויר ביחד וננסה להרגע! אוהבת הילה

אני לא חוזרת יותר אני מוכרחה למצוא את עצמי קודם. מרגישה שהגעתי למצב שהיא שם כל הזמן מהבוקר עד הערב גרה ברש שלי. היא והטיפול המחורבן הזה.... אני במצב מדהים הרפתי אני לא שם ומי שכאן כאן לא נילחמת עם חלקיי לא מחפשת הגיון הנחתי ושהברגים יתפרקו ...הילה ממש ממש נגעת בי כואב תודה יקרה שאת איתי תודה תודה

בתוכך פנימה תגלי את הילדה המקסימה תשדרי לה שאת אוהבת אותה את מקבלת אותה כמות שהיא עברתם יחד כברת דרך והיא לעזור לך להתגבר על המכשולים מאד חשוב להתחבר אל הקטנה לא להזניח אותה לתת לה את המקום שלה ואת תמצאי את שלך יחד בשיתוף פעולה

חייבת!! הבאתי חליטת תה, שיהיה נחמד... אז מתחילה להכנס לגוב אריות! מתחילה להתמודד עם המניעה שלי הספציפית... פוחדת מאוד לא אומר שלא, אבל לוקחת איתי את כל האומץ שבעולם, יודעת שיש לי ליווי, שהיא פה! היא לא תעזוב! עם פחד צריך להתעמת נכון אודי? היא מטפלת מיוחדת מאוד...אני יודעת שהיא מנסה לראות אותי, לעזור בכל דרך אפשרית..היא כל פעם לומדת ומשתלמת בארץ ובחו"ל אני מעריכה את ההתקדמות של שתינו :) מטפל טוב הוא כזה שלא דורך במקום אלא לומד כל הזמן! והיא כזו, מכירה המון שיטות...זה טוב נכון? פעם הרגשתי כמו שפן נסיונות שלה, היום אני רואה את זה כרצון עז לעזור בכל דרך אפשרית! שיניתי גישה :) אחלו לי בהצלחה? דרך חדשה...

בהצלחה יקרה! ונשמע שאת רוצה ושאת סומכת עליה וזה הכי חשוב בעיניי.. ושולחת לך כוחות אחרי הפגישה שהייתה לכן.

אתה יודע שנפגשנו ,נכון ? :) זה קטע.. כל פעם שאנחנו נפגשות אחרי חופשה ,לוקח לי המון זמן עד שאני מצליחה לפקוח את העיניים ולהסתכל עליה.. העיניים שלי כאילו לא מצליחות להיפתח.. ואחרי כמה זמן שהיא אמרה (?) שאלה (?) ..לא זוכרת .. הוצאתי את כל הדפים של התכתובת שלנו שהדפסתי והקראתי לה הכל.. וכשדיברנו על הגעגועים/ייסורים שהיו משלישי שעבר, היא שאלה אם התגעגעתי/אם הכאב/סבל/ייסורים (לא זוכרת) כתוצאה שלא דיברנו (?? לא זוכרת כל כך) ועניתי שזה לא זה. היא פתאום שאלה אם היה חסר ההתקיימות ביחד .. ואז פתאום הרגשתי איך אמא צביה כל כך דייקה . בדיוק זה,זה !!! הסכין/מברג שהרגשתי ללא הפסקה לשניה במהלך החופשה שלה זה בגלל שהיה חסר ההתקיימות ביחד !! שזו הרגשה כזו של ...... לא יודעת להסביר.. זו הרגשה כזו של.. משהו כזה רגוע/ שליו.. זה משהו כזה... הרגשה נעימה... ואתמול נפגשנו ודיברנו ,ותוך כדי זה הרגשתי שאני נטענת.. גם אמרתי לה את זה.. ולגבי העלים, היא נתנה חיוך מאוזן לאוזן כשהקראתי את תגובתך שכותרתה :"את אדם עלים" :)) ונכון לאתמול בבוקר היא עדיין לא פתחה את תיבת המכתבים.. בטח אחרי שהלכתי היא פתחה והוציאה מהתיבה את כל השלל .. ועוד מעט נפגש שוב :)) ומרגיש לי בלב נעים ואני רוצה לחבק את כל העולם ומאחלת לכולם טוב ועוד טוב ועוד טוב :)) שלך-במבי. נ.ב ואני אוהבת אותך :))

https://www.youtube.com/watch?v=vjEbQr56ty4 מעל חמש שנות טיפול עליות ירידות כאב עצב צחוק אהבה שנאה כעס תסכול קשת ענקית של רגשות .ובכל זה מהפגישה הראשונה יש בי ידיעה ברורה שזאת המטפלת עבורי ... ועכשיו מרגישה שהיא שחוקה שנגמר לה שאני מורכבת לה מידי שהראש שלה לא ממש נקי בטיפול ... השלכה או לא השלכה אני איבדתי את עצמי בתוך הטיפול הזה איבדתי את אביב שיכלה ולא משנה המחירים לעמוד על רגלייה שלה אביב שיכלה על העולם וחייכה ... עם מעט מאוד הגנות שנשארו בלי כנפיים חזקות לעוף מרגישה כמו גוזל שמכריחים אותו לעוף כשהנשר בשמים מעל ... חמש דקות לפני סוף פגישה שהייתה קשה לא פשוטה לשתיינו השחזור הזה הפרטים החדשים שנוספו מעורבבים בתחושת ההנטשות ההשלכה עלייה ..היא בגלל שאנחנו רוצות שתעמדי על הרגליים שלך זה אומר בלי סמס וכלום בן הפגישות..אני לא במצב כזה של שיחזור היא גם במצב כזה ...אהההההה נסגרת מתפצלת כבר לא שם היא קולטת ומבקשת שלא הלך לשם אני כבר שם מזמן עוד כמה דקות לסוף יודעת שאני רגישה שבחיים לא נשארתי דקה יותר ככה לתת לי לצאת ..למה????? מתוך כבוד אלייה וחוסר רצון לריב לא קמה בכעס יושבת עוד כמה דקות קמה מתחבקות למרות שהייתי מוותרת ואולי גם היא הולכת ...כבר באוטו היא מראה לי מה זה זהו אני לגמרי לא אני השפיות הלכה והטרוף חוגג ... היא שולחת לה סמס כועס היא לא מגיבה יופי עוד שמן התעלמות השנייה המאוזנת יותר שולחת סמס של סליחה ושמבינה הקטנים מוסיפים שהם לא משקרים שהכל אמת שהוא הכאיב כל כך...התעלמות..הטרוף גדל אני בכוחות אחרונים לוקחת כדור ומנסה לבקש לדבר בטלפון אין תגובה מבחינתי גם עסוקה לא יכולה זה תגובה אבל כלום במשך שעתיים זה התעלמות וכואבת ... מנסה להתקשר למרכז תמיכה בוכה אומרת שרוצה למות מעבר לקו מאיפה את אני מהדרום הם לא הגעת למרכז אסור לנו לקחת את השיחה תתקשרי אלהם ...אהההההההההה.......אני רוצה למות ואת סוגרת לי את הטלפון ...שוב מכה את עצמי ואז היא מתעשתתת....זהו אין יותר להיות תלוי במישהו מהיום אני מגיעה או לא ,באה או לא, ממשיכה טיפול או לא יש לי אפשרות בחירה מודיעה לה שאני בהפסקה להחליט לאן מועדות פני עד ספטמבר ... החיים שלי יקרים מידי גם עם ההגנות נשמתי ..מעדיפה לחיות עם אוכל עודף מעדיפה לסמם את עצמי מעדיפה הכל על התלות המטומטמת הזו .שמישהי טובה עד כמה שלא יהיה תשחק ברגשות שלי ובי ... רוצה שאני יעמוד על הרגליים שלי סבבה...אז בדרך שלי . https://www.youtube.com/watch?v=NDfW9N2BIr0 על סף התהום צועקת בקול ואף אחד לא שומע או פשוט מעדיף לא לראות... אדם בתוך עצמו הוא חי בתוך עצמו ..ואני בתוך עצמי פנימייה שלמה בלי מורה ובלי מבוגר אחראי יצאנו לחופשה ...

עצוב וכואב וכל כך מוכר. איתך

גם אני מעל חמש שנים בטיפול...עליות מורדות. אני קוראת אותך ופשוט נזכרת בי...ממש דומה! כמעט יכולתי לכתוב את אותן המילים לפני תקופה מסויימת בטיפול, המטפלת שלי גם מחבקת בסוף כל פגישה לא תמיד מתאים וכשלא מתאים למדתי לומר לה! היא ביקשה שאגיד. היינו מתקשרות בסמסים מיילים וכו'....היא רצתה שזה יבוא ממני ההפסקה לשלוח....לא כל כך עבד. ההרגשה של התלות שאפשרה לי ועדיין מאפשרת. תלות מסויימת הייתה קשה וירדתי על עצמי בעניין התלות בה. היום אני מבינה שדווקא התלות בה חשובה! כי זו הדרך לעצמאות בסוף... אי אפשר להחזיק את כל העולם על הכתפיים...אי אפשר להלחם כך...תאפשרי לעצמך! אל תלקי את עצמך על התלות, היא הכרחית! דברי איתה בבקשה, תשלחי לה את מה שכתבת פה, חשוב ביותר שתבין! אולי זה מוקדם מדי לבקש ממך לבד ואם אין החלטה משותפת זה נחווה כנטישה...לא יודעת אם הסכמת לזה איתה...כי חשוב מאוד שתחליטו ולא שהיא פתאום תקבע שאין יותר קשר בין פגישות אותי זה כמעט מוטט כשניסינו. וזה לא תמיד הלך אבל קבענו כללים ואז למרות זאת כעסתי, כאבתי וכו'...אבל היה פחות.. היום אני במקום אחר, במקום שמרגישה שצריכה אותה בין לפעמים, אבל קבענו כללים! כל כך חשובים הכללים לקשר, בבקשה תקבעי איתה כללים ביחד! הסכם הוא של שניים, משהו שיתאים לשתיכן, טוב? שמרי על עצמך!!! את יקרה כל כך!! ואפשרי לעצמך גם לא תמיד להיות כזו חזקה....מותר לבכות, להרגיש, לכאוב, לכעוס, כל הרגשות לגיטימיים! יקרה, קוראת אותך ויודעת שיסתדר, הייתי שם... אוהבת ומחבקת, מיכל

מתוך נסיון, לא כל אחד בנוי לשחזור שכזה לא כל אחד בנוי לאנליזה אותי זה כמעט מוטט לחלוטין לפעמים צריכים לתת לדברים להשאר קבורים, ולנוח על משכבם בשלום, זה יכול לזעזע בן אדם עד היסוד, ולא תמיד אפשר לעזור לאחר מכן. קבלי עוד חוות דעת של מומחה אם את מסוגלת לעמוד בזה, אולי חיזוקים בלי למוטט את היסודות. תחזיקי חזק חזק, תמציאי נקודות של חוזק בעצמך

שלחתי הודעה והיא נדמה לי נמחקה לא יודעת בכל אופן התחושות שלך כל כך ברורות אולי את לא מסוגלת לכל החפירות האלו? מתוך נסיון לפעמים כניסה למקומות אפלים וחשוכים בפנים יכולה להפיל אותנו בצורה עוצמתית שלא נוכל לקום לא לכל אחד יש כוחות נפש לזה לפעמים טוב לתת לדברים להשאר רקובים ולא להאיר אותם, כל אחד עם היכולות שלו מה גם שזה נעשה עם תלות במטפל, תלות חד סטרית שלא עונה על כל הדרישות הנפשיות, זה ממש יכול להפיל על הקרשים מקווה שתצליחי לצאת מזה ותבחרי לעצמך את הטוב ביותר זה משפיל, פוגע כאשר צריכים את השני ומרגישים תלות ואין את התגובה שמצפים לה אבל זה טיפוסי לטיפול פסיכולוגי, והשאלה אם את יכולה לעמוד בזה לי זה היה כמעט בלתי אפשרי, והרמתי ידיים ראיתי שישנם דברים שפשוט זה פצצת אטום אם יגעו בהם, ואני אתפרק למליון חתיכות תבדקי את עצמך ואת המסוגלות שלך אולי תכלי לשמוע עוד חוות דעת

נשמע שעבר עליך יום כואב ומייאש... דוקא אחרי השחזור הקשה והמציף, את מרגישה שלמטפלת נמאס, שהיא משאירה אותך לבד עם הכאב הבלתי-נסבל.. כאילו שהיא לא מבינה או יותר גרוע, כבר לא אכפת לה... וגם מרכז התמיכה שפתאום מפעיל בירוקרקטיות ואי אפשר לקבל ממנו את ההקשבה שכל כך היית זקוקה לה, כדי לפרוק ולא להשאר לבד בתוך המערבולת... רציתי להציע לך להעזר באתר שלנו, אתר סהר, אתר לתמיכה נפשית, בו מתנדבים משוחחים בצ'אט עם כל מי שרוצה. (כל ערב חוץ מיום שישי). אם היום, או ביום אחר, את זקוקה לאוזן קשבת, לפרוק ולהוציא את הכאב והכעס – בואי.

אפשר להיות לידך ? ...שששש... תנשמי מתוקה... שש.. תנשמי.. תרגעי.. כולן/ם יכולים לנוח.. פשוט להרפות קצת.. לאפשר לראש/למוח/ ללב להיות במנוחה.. מחר יהיה יום חדש... (סקרלט אוארה) איתך-במבי.

שולחת לך חיבוק וכוחות.. איתך

מחפשת ספרים ומאמרים מקצועיים לגבי נרקיזיסם ובמיוחד בנושא הורות. איך זה משפיע על הילדים. ובכלל באופן כללי על התנהגות נרקיסיסטית. תודה

אודי קשה לי מדי הטיפול הרעש הבלתי פוסק כמו חיים בכמה ערוצים מקבילים ההתנתקויות התחושה שבאמצע דיבור שגרתי אני שומעת את עצמי מהצד ולא מבינה מה אני אומרת ופתאום משתרבבות מילים לא קשורות התחושה שבאמצע נהיגה אני לא יודעת איפה אני נמצאת ומשהו שואב אותי פנימה החיים במצב השרדותי שלא נוגע בחיים המחשבות על המוות הבדידות הכאב הזכרונות התמונות שאני רואה הקולות שאני שומעת הפחד מכל אלה שמביא להמנעות התחושה של זמן שאול חוסר ההבנה ךמה שקורה לי חוסר ההשלמה עם מה שקורה לי הרצון העז לישון להעלם.

לגבי ההסתרה שציינת,כחלק שלי..,וזה שכביכול לא גלויה ,יוצר עמימות.., אז א. איכשהו המילה הסתרה קצת צורמת לי בהקשר הזה,ולמרות שכאילו יוצא שמסתירה, בעצם הכל מאד גלוי ,ולחלוטין אני מאמינה ואפילו בטוחה,וגם מתוך דברים שעלו,וגם שהוא ציין,שהתמונה ברורה. אם זה הקושי הרב בחלקיות, בהסתפקות במועט מהפגישות וממנו, הפאנטזיות לעומת המציאות הממשית(גם אם לא פורט לפרטים), והתסכול הגדול מהכל. ו ב. לא ברור לי למה התכוונת שזה מייצר תעמימות ??ונכון, שקשה לי מאד להגיד הכל באופן כנה ישיר ומפורט בהקשר הזה, אבל זה בעיקר באמת מאד מביך והזוי, ואם גם,וכמו שאמרת, לא אמורה בכלל להיות לי ציפייה שהוא יהיה מעבר ל "רק" מטפל שלי.כשהוא המטפל שלי, וממש לא חבר.ולא שכן. ולא מאהב. אז בוודאי שזה מקשה עליי את הדיבור ומשפיל. גם אם זה עדיין לא מופנם אצלי, וכל חיוך שלו, ישר מתפרש לי כמשהו מעבר. וקשה לי להגיד את זה. מאד. בגלל שמביך וחד סטרי . אז יוצא כאילו שמסתירה. אבל זה לא ממש. מעבר לזה,אמרת שלא נראה לך שזה עוזר לי שכותבת לכאן ואלייך, ואפילו מזיק. למה???ובניגוד לשאר דברים שנכתבים כאן...,

קראי מה שכתבתי לך למטה אני לא יכולתי לעמוד בזה הוא הציב את הגבולות באופן מאד ברור, לי היה קשה עם זה, קשה שאני נותנת אמון על הדברים הצפונים ביותר שלי, ומצד שני זה רק מטפל, ולא מי שבאמת איכפת לו, וכאשר אני סוגרת את הדלת אז זהו.... זה לא התאים לי, למרות שהוא אמר שתמיד יהיה זמין עבורי, ותמיד יתן לי אוזן קשבת כשאצטרך (בתשלום כמובן על כל דקה), אבל הכסף לא הייתה הפואנטה אלא ההרגשה, כאילו ובטיפול נשמע כל כך אמפטי, מבין, איכפתי, ואפילו רוצה שאדמיין שאני נשענת עליו מטאפורית כדי לקבל חיזוקים, וכל זה רק ווירטואלי ולא אמיתי, לי זה עשה סלט יותר מדי גדול בפנים, תחשבי לאן זה מוליך אותך, ותעשה חישובים של נזק לעומת רווח, אני, עם החפירה העמוקה, ועם גישת רק מטפל התנפצתי לחלוטין, וראיתי ששני הדברים לא טובים לי, לא החפירה הזו, ולא ההישענות על מה שבאמת לא קיים, אלא רק אילוזיה!!!

אמרת את זה כל כך מדוייק. זה עצוב ואני הסוהרת. הלוואי והייתי מצליחה לא. איך משתחררים?

זה נושא שדובר בו הרבה בטיפול שלי והמשפט שנאמר היה שאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים הדרך היחידה היא לסמוך ולתת אמון לקבל את היד המושטת לתת יד וללכת ביחד לעלות במדרגות הנפש, להיכנס לחדרים הסודיים לעלות למרפסת ולקחת אוויר ושוב לאפשר ל.... אני מאמינה בך רוני את יכולה הילה

אמנם יום שלישי...שקט כאן :) חושבת עליכן, בעיקר על הפגישה של אביב ובמבי, מקווה שהלך טוב. גם לי יש עוד מעט פגישה, שביקשתי בה לומר משהו חשוב...אני רוצה לומר לה שאני מוכנה, זאת תפנית חשובה עבורי! תאחלו לי בהצלחה. וכתבתי משהו שרוצה לשתף אתכם.. אין מה להאבק מתעטפת בשמיכה אל תוך החשיכה, אין מה להאבק במילים, בסוף הן מגיעות גם אם הן צורבות, הנה עכשיו נסגור מעגלים. הביאי את הימים שבתוכך הם מצויים. אין מה להאבק בדרכים, לא תמיד את נשמעת והזמנים נעלמים, הנה עכשיו נסגור מעגלים. את רוצה להראות בתוך המבוכה, אין מה להאבק עוד בגלים, והמילים לא נשמעות גם אם רועמות, הנה עכשיו נסגור מעגלים. הכנסי, אל תעמדי על המפתן, אין מה להאבק כשחם, כשהדלת תפתח את תמצאי אותן, הנה עכשיו נסגור מעגלים. הביאי את כולך, אין מילים נכונות אין מה להאבק בחדרים, הלב דופק, הפצע מתפרק זה בא וזה הולך הביאי את האות..... ואודי, אני משאירה מיכל ומיכ בסוגריים כדי שיהיה רצף של הדמות, דווקא לי חשוב מאוד לזכור את הדרך ושאני אותה אחת, שלמה :) הלוואי שאצליח היום, מיכל.

היי אודי, האם צריך "פשוט" להשלים עם טיפול שאני לא נתרמת ממנו??? אני לא בטוחה שאני מסכימה עם הגישה הזו שלך.... נטע.

היי אהובה אני לא כל כל יודעת אבל כל כך מקווה שיהיה לך טוב יותר שהאור יפציע מחדרי ליבך ושתהיה הקלה שלך, הילה

חזרתי ממנה עכשיו ועצוב לי, ואני בוכה..

וואו! הלוואי ויכולתי לשבת לידך ורק ללטף, ההרגשה כל כך קשה.

אל תהיי עצובה..אנחנו אאן איתך..

וואוו.. אני קוראת את הודעותיך, הדרך , התהליך שאת עוברת.. ממש להוריד בפנייך את הכובע.. מטפלת אחת, מטפלת שניה, התלבטות ובחירה ומסע משותף שלכן, וגדילה שלך, ועכשיו, שוב פרידה.. ושוב התחלה עם כל מה שנלווה לפרידה והתחלה.. וואו.. חנה.. איתך-במבי.

תודה שאתן כאן, מעריכה זאת מאוד. ובמבי- איזו מקסימה שככה את זוכרת ומכירה אותי. התרגשתי.

אודי נגמרו קצת המילים תשאיר לי משהו לפני שתלך עד יום רביעי? תודה שירה

זה כבר ממש מתקרב.. מחר ב 9 בבוקר.. אתה יודע אודי ? אני מחכה שתענה הערב בכדי שאדפיס את כל התכתובת שלנו משלישי שעבר, מחר אני מתכוונת להקריא לה ה-כ-ל.. מעניין אודי.. פתאום אני חושבת על הפנקס שהיא נתנה לי בשלישי שעבר.. התבוננתי והסנפתי לא מעט את עמוד ההקדשה שלה אלי , אך לא כתבתי בפנקס . אפילו לא אות אחת.. מעניין... אודי, אני מחבקת אותך חיבוק אמיץ... מעניין.. איזה טירוף יש לי היום.. עברה בי לפתע מחשבה/משאלה שתאמץ אותי.. מסכים ? :)) שלך_במבי.

http://youtu.be/D7JlEElRQqA מהילה

זה נותן שהסרטון אננו ..

שיר מקסים! אני מאוד אוהבת את עידן רייכל :)

במבי סליחה שמשתמשת במה שכתבת לי .פשוט עוררת בי מחשבות . אודי האם לדעתך נטלתי על עצמי תפקיד כאן מבלי שאני מודעת אליו ? זאת לא פעם ראשונה שהבנות כותבות לי על זה . האמת לא נוח לי עם זה , לא מרגישה שיש לי כאן מקום או תפקיד שונה מאחרות. כן מה שיש לי ששונה מהרבה נפגעות זה כוחות נפש אדירים, לצד הקושי והפגיעות וכן אני ממנפת אותו בעיקר כי זה מה שעוזר לי לא לשקוע? זה בדיוק החלק הבריא שבדרך נס לא נפגע לצד החלקים הכואבים והפגועים.

את יכולה להרגיש עם זה מאוד בנוח!!! וזה שאת כותבת ומחזקת זאת תכונה נפלאה של אמפתיה!!! יש לך כוחות נדירים אחרי כל מה שעברת! וכמו שכבר כתבתי ממש מעריצה אותך על כל חלקייך :)את לא מוותרת בקלות זה נפלא!! ואגב הרבה מטפלים הם כאלה שעברו בחיים לא מעט תקראי את הספר הדרמה על הילד המחונן...לא זוכרת מי כתבה, מומלץ! המטפלת שלי המליצה לי פעם!

והאמת לא כל כך משנה .

בין הפנים לחוץ בין הטיפול עצמו למה שקורה אחריו קשה לי זה אומר עלייה? הזוגיות בסימן שאלה? הייתי היום בעבודה החדשה וכן היה לי טוב,לפחות. יש מילים והן לא יוצאות הכי חשוב עוד לא נאמר מהו? הייתי רוצה שתניח כרית להניח את הראש ולהרפות

מתייחסת לתגובות שלך , ומנסה לחדד ולהבין את כוונותייך. 1. האם לדעתך ,עפי מה שתארתי, אין הבהרה של גבולות הטיפול לפיזור העמימות? ולמה אתה מתכוון שאני צריכה לעשות את חלקי והוא את שלו. הווה אומר מה בדיוק?? 2.ציינת שגם ההורים לא חברים ולא מאהבים ובסוגריים כתבת,אני מקווה..., אבל..האם בהכרח המטפל אמור להוות עבורי דמות של הורה?ואני אמורה להרגיש כך כלפיו? או שבהכרח בטיפול יש העברה שכזו?? כי אני לא מרגישה כך, וכלפיו. אז בעצם.., אני צריכה לחשוב, ועל סמך מה שגם ציינת בסוגריים, אם יש מצב שאבא שלי היה בעצם סוג של מאהב שלי??(גם אם לא באופן מודע) ואם זה מה שקורה לי כלפי המטפל?? 3.ציינת שכדאי להשלים שזו המציאות הקיימת,ושעדיין יש בה הרבה , ושזה לוקח הרבה זמן להבין באמת. למה זה לוקח ככ הרבה זמן להבין? והאם זה בכלל יקרה בהכרח? כרגע אני בעיקר מרגישה שלא. ומאד חסומה. גם בגלל כל האישיו הזה. אבל גם בגלל כעסים על התנהלות ותגובות\ אי תגובות שלו, שגם מרחיקים אותי. וגם אם דברים כן דובר..., זה עדיין חוזר על עצמו. ויוצא שלא בא לי כבר לשתף אותו, כשאני כבר לא יודעת עד כמה זה בכלל רצוני, ועד כמה פשוט לא מסוגלת!(וגם הוא לא יודע). 4. לגבי פעם נוספת בשבוע, לא הזכרת את זה, אבל הייתי מאד רוצה לשמוע דעתך. ובטח בתוך כל המצב הזה, והאסמסים שפוסקים(ורק מייצרים עוד כעס וחסימה), האם כדאי ורצוי לתגבר בפעם נוספת ולצמצם תפערים בין תחילת השבוע לסופו?? והאמת שמכעיס אותי, שהוא לא מעלה זאת שוב וביוזמתו, ואחרי הכל.ומה שכן כבר נאמר. ולי כבר קשה שוב לדבר על זה, ואחרי שכבר העלתי, והרבה פעמים דברים פשוט נשארים "באוויר". וגם זה נאמר הרבה כמשהו שמעיק עליי. ועדיין זה ממשיך תצמו. ואני לא יודעת.., אם הוא פשוט כל פעם מחדש לא זוכר דברים, או שסתם נמנע, או לא יודעת מה, אבל איך זה אמור בדיוק לעודד לקירבה,לדיבור,ולאמון שהוא מנסה לחשוב בקול איך לייצר אצלי, שאכפת לו. זה לא ממש מעיד על אכפתיות כל הקטעים האלה...,(גם אם בגדול ובסהכ אכפת לו). וכל פעם חוזר ואומר שצריך לחשוב איך לאפשר יותר תדיבור, אבל כל פעם הקטעים האלו חוזרים, והאמירה הזו נשארת כשהייתה וחסרת תוכן ממשי. אז..צריך, אוקיי. אבל איך בדיוק כשזה כל פעם המצב??? וזה נורא מעצבן ושוב חוסם. וכמה אפשר שוב להגיד, ושוב זה ממשיך ככזה. כולל הפעם נוספת.., שאני כבר לא מעלה, ורק שוב זה מעצים תכעס. אודי, כתבתי הרבה, אני יודעת, אבל בבקשה תשתדל לענות לי בפירוט. תודה רבה.

תודה רבה , אודי היקר על כל התובנות שאתה מייצר פה.

מה שלומך, איך הטיפול עם המטפלת החדשה? לשאלתך אני סומכת על שלי מאד למרות הקושי להיפתח אבל אני יודעת שהבעיה אצלי . כל השנים חייתי ככה שהכל סבבה וטוב מבחוץ אבל שומרת הכל בפנים ופתאום לשתף מישהו זה הקושי בסוד הכי גדול... אני נותנת לעצמי הזדמניות נוספות ולא מתייאשת. רק שהיא לא תתיאש לפני.

היי גולם יקרה, המטפלת החדשה חמודה מאוד, היא בחופש השבוע ואני דווקא מפרגנת. שמחה בשבילה, ומחכה שתחזור. שתדעי שאני חושבת עלייך לפעמים, קוראת אותך ומאוד מזדהה. גם אני כל השנים חייתי כלפי חוץ כאילו הכל טוב (ועדיין) ובפנים ריקנות גדולה וחסך שלא מתמלא. והכל יצא לי בטיפול הקודם. אני לא אשקר, אני עדיין מתגעגעת למטפלת הקודמת. וגם לא נגמר הכי טוב בינינו..שזה גם מוסיף קושי מסוים. אבל לא יכולתי יותר, פשוט לא היו לי הכוחות. והמטפלת החדשה, היא משרה עליי רוגע...והיא חמודה כזו ורגועה...כמו כל הנזירים האלה. בפגישה האחרונה דיברנו על יוגה :-)) ממש הפוך מהקודמת. אני מרגישה יותר נינוחה, גם מתי שהתוכן בפגישה קשה או מביך. אני מבינה מה שכתבת לגבי הקושי לשתף בסוד, אבל תדעי שגם לשמור סוד זה מאוד קשה...ואחרי שמשתפים באה הקלה מסוימת...ולגבי הייאוש , היה לנו פעם סטיקר על האוטו : "אין שום ייאוש בעולם כלל"... :-)