פורום פסיכולוגיה קלינית

למי שיכול ויודע לנצל אותם. למי שבריא. הכל מזל וגורל. תלוי מי הסביבה שמזינה אותך. יש הרבה דברים יפים בחיים. האנשים הם אילו שמקלקלים. הם יפים למי שמתקדם.ולא מזניח ובזבז זמנו לריק. למי שיודע לעדות בחירות מושכלות. למי שחזק ונלחם ולא נותן.שאחרים יהרסו אותו. למי שיודע לתכנן זמן. למי שמטפח את עצמו ואת הסביבה הקרובה. הטבע מקסים. יש מסעדות בתי קפה. חיי תרבות. קניונים. בריכה. אירועים. ועוד. החיים יפים למישמגשים את עצמו ויש לו חיי חברה.

הופ מנסיון אף פעם לא מאוחר ... והחיים יפים כי ילד מחייך ברחוב . כי קשיש יושב על ספסל ומחייך לעצמו כי בגינה הציבורית יש קולות ילדים ולא חשוב של מי . כי יש מוזיקה . כי קמתי בבוקר . כי יש לי קורת גג ...ויש עוד מליוני סיבות ורגעים ותאמיני לי הופ לראות שהחיים יפים זה רק עניין של בחירה. תבחרי בטוב ותזכי לראות אותו...

אני לא התכוונתי שאדם יהיה פאסיבי. אלא שלא הכל בשליטה שלו. אדם יכול לתכנן ואלוהים יכול לשבת ולצחוק עליו. לפעמים הבחירות של האדם הם מוטעות והן קובעות את גורלו. מחלות לרוב לא בוחרים ועוד.

לא מצליחה להכנס לקישור.

תסמני את הכיתוב ותילחצי עליו בסמן ימני זה ייתן לך אפשרות לפתוח בחלון ניפרד . אני שלחתי את השיר של אפרת גוש - אור ואודי שלח לך שיר של אביב גפן - שונא אם לא ניפתח תיכנסי דרך יוטיוב...

אודי קראתי את תשובותייך, והאמת.., קצת ככה נפחדתי.גם מעצם המונח הזה שייחסת מסתבר למה שאני מתארת שקורה לי ובטיפול, "תלות ממאירה" ושהגדרת אותו גם כקשה ובעייתי מאד,ותהיתי אם אכן בוודאות זה מה שיש לי..,? ונידונתי למין מחלה ממארת שכזו עיקשת ובעייתית שהטיפול בה גם קשה וארוך...?, וגם מעצם המחשבה שטיפול לא עשוי להתאים לי. בכלאופן ניסיתי למצוא גם הסבר יותר מפורט מה זה המושג הזה "תלות ממאירה" ולא מצאתי. כתבת על הפרדוכס שבדבר, ואיפושהו מצאתי גם את תשובתך אליי פרדוכסלית משהו.., כי מצד אחד פתחת ואמרת שאולי באמת אני אחת מאלו שהכלי הזה של טיפול לא מתאים לי, ולסיום ציינת שזה דורש עבודה סבלנית בטיפול. בכלאופן גם מרגישה שנחשפתי.מדיי. שיתפתי מדיי. אולי גם מעבר למקובל פה ובאופן בו תיארתי את הדברים. ?? אולי גם ..,סוג של מעלתי באמון שאמור להיות שמור רק לחדר. ?? לא יודעת, אבל מרגישה חשופה מדיי. פגיעה יותר. ואולי גם קצת מבואסת\מאוכזבת\לבד..., מהעובדה שיש מצב שגם לטיפול אני לא מתאימה..., ?? ובהפוך על הפוך כל אלו הרי אמורים להיות מדוברים בטיפול. אז.., אכן מצב\הרגשה לא ברורה ואפילו מפחידה.

כבר החלטתי שאני עוזבת אותה ופתאום היא השתנתה. כן, היא שונה ואחרת. פתאום האנרגיות אחלה... לעזוב? לא לעזוב? לעזוב? מה לעשות? איך אפשר להסביר את זה?

איך נכנסים לקישור? אתה יכול להגיד שאני טיפשה שמבזבזת את הזמן ויורה לעצמי ולמשפחה ברגליים. שאני במקום שקשה לקום כי אני כבר שרופה. מישהו קילל אותי והתקדם על חשבוני.

לא להתקשר אליה סתם. פתאום אני רוצה לדבר איתה עכשיו.. ):

סתם. צריכה. אולי בעצם רוצה. תודה

אני לא בורחת מלדבר עם אמא .אבל בהחלט אני יעשה את זה לא אימפולסיבי. אני אדבר עם המטפלת קודם . למרות שכבר דיברנו על זה המון פעמים ותמיד שללתי . הפעם אני יחשוב מה וכמה.לא יודעת איזה תוצאות יהיה לזה . פוחדת מבאלגן אבל פשוט מוכרחה ... אודי זה צעד חשוב אבל אולי זאת תהייה טעות ???? אולי הכוחות שלי לא יספיקו ...אולי זה יגרום להרס המשפחה . אני שוב בורחת ..מעניין שדווקא בזמן ניתוק וטרוף זה הכי ברור לי וכשאני שם הכל משתנה ... אודי מנוחה נעימה ...

לא מבינה אז לא?,,לא לדבר כי הם לא יעמדו בזה אז עוד פעם אני אשמה

יוואאוון אני בשוק שכתבתי את השם שלי... איך שמת לב לזה???? אודי אתה כל כך שומר עלינו, כמו שחנה כתבה... שכל הטוב שאתה נותן יחזור אליך בחזרה בכמויות!!! אוהבת

מותר לי להגיד שאתה חמוד? אתה ממש דואג לנו. ראיתי שכתבת להילה שהורדת את השם שלה, וישר עלתה לי המחשבה איך אתה שומר עלינו ככ טוב (: שאלת מה שלומי והיה לי נעים לראות את זה, היום, אמנם הפגישה הראשונה שלנו, אחרי הפרידה.. אבל אני בסדר. אתה יודע כתבת שאתה עסוק, ופעם הייתי נעלבת מזה אני חושבת, עכשיו להפך, רק מראה לי כמה אתה אמיתי ושזה בסדר להיות עסוק וגם להיות כאן כשמתאפשר.

יש לי שאלה לגבי מבחנים שהתבקשתי לעשות להערכת תפקודי בהתמודדות עם ADHA. Cognitive testing using a comprehensive instrument such as the WAIS-IV, WJ-III Complete academic achievement testing, for example the WIATIII or Woodcock-Johnson Tests of Achievement מה זה המבחנים האלה?? איפה אפשר לעשות אותם בארץ?? או אם יש מבחנים מקבילים להם בארץ ??

איפה אפשר לעשות אותם ? זה חייב להיות דרך פסיכולוג ?

ואני לא מבינה,למה בפעם האחרונה ועם כל הכעס שהייתי בו והתסכול מכל המצב והאסמסים שכבר לא קורא, הוא לא העלה את עניין הפגישה הנוספת, ואחרי שכבר העלתי את זה שוב אני, בפגישה שלפני. לא מבינה איך כבר לקרוא את הדברים. ואחרי שגם אמרתי שהפסיק את הקריאה אבל מנגד לא נתן פתרון אחר, והוא שאל איזה פתרון??וזה עוד יותר לא מובן לי,ורק מעצבן יותר ושוב סוגר. ואולי אני זאת שבאמת לא ברורה, ולא מבינה, או לא יודעת מה...., בכלמקרה מצד אחד אני מרגישה שעוד פגישה אולי באמת תוכל למתן ולהקל קצת בעומס הרגשי, בפערים בין הפגישות, מנגד אני מאד חוששת מהתלות שרק תגדל, ומזה שרק אקשר יותר ויותר וארצה יותר ויותר. זה מין מצב שאני לא רואה איך בעצם אפשר לצאת ממנו, באופן כללי. מצד אחד הרצון שלא להרגיש תלות נואשת..., ומצד שני זה מה שקורה. אז מה עדיף כן לתגבר פגישות או אולי דווקא לא כדי לא להגביר נזקקות?? אני כבר ככ מבולבלת מהכל. וכמובן יש גם את עניין המחיר. גם ככה זו קריעה מוחלטת. ותכלס..., אני לא באמת יודעת מה רצוי ואם זה אכן הדבר הנכון שיקל ויועיל או רק יכביד יותר. ??? בשורה התחתונה קשה לי נורא עם הפורמט הזה!!! לטענתו, להיות בטיפול ..,לבקש ולרצות עזרה. למה בעצם ??? אודי יש לך אולי איזו מחשבה שתוכל לעזור לי לחשוב מה קורה לי....

"מאחר והכתיבה כאן היא במקום הדיבור שם - זה לא טוב. זה ממשיך את ההתחמקות מלגעת בדברים המהותיים בטיפול." אודי..., כנראה שלא הובנתי נכון.התכוונתי.., שכן עולים גם שם התכנים הללו,גם אם לא הכל כולל את זה שכותבת לפה.(בעבר הרחוק הזכרתי את הפורום, אבל לא נתן לזה מקום...,ולהרגשתי היה נראה לי שלא מתלהב מזה.אבל גם לא היה שיח מעבר). ככ ככ ככ קשה לי החלקיות, ולקבל אותה ככזו, ככ קשה לי הפער בין הפגישות,וממשיכה עדיין לכתוב לו אסמסים (כי הרבה פעמים רק בדיעבד עולים בי הדברים)ומתוך מחשבה שבכלזאת כן קורא(גם אם אמר שלא),ובייחוד שהכמות ירדה משמעותית!! ככ קשה לי כשדברים עולים ואז שוב נעלמים,ושוב לא עולים יותר וביוזמתו,(כמו עם מחשבה על פגישה נוספת),ולאור המצב,זה מאד מכעיס אותי ושוב סוגר אותי.ואחרי שגם אמרתי לו את הכל.אז...??? ובכלל..,כל מיני תגובות\אי תגובות שלו שמכעיסות אותי מתסכלות ומשאירות שוב רק בכעס, וכל זה גם מייצר חסימה מלהצליח בכלל להעזר. ונתקע. ןאני לא יודעת איך לצאת מכל זה. וכל זה מדובר!! אני חוששת שבאמת לא מתאימה לטיפול. לא מצליחה להעזר בכל התנאים האלו ובחד צדדיות הזו והתסכול הגדול גם על זה שהוא ממלא את כולי, לפעמיים אני פוחדת שאתחרפן מרב שזה מלווה אותי בראש כל הזמן כל רגע כל היום.וגם פוחדת שבסוף גם הוא יתאייש מכל המצב הזה, וירגיש שבאמת לא מסוגל לעזור לי כבר(גם אם כרגע לא אומר זאת),וכמו שכבר ציינתי שחוויתי מטפל שאמר זאת ואחרי שבהתחלה התנהג לגמרי הפוך וטען כמה מאמין בי,בנו ובטיפול ובסוף זרק אותי בגסות ובבושת פנים וטען שאני מטעה..,ושאין לו מה לתת לי יותר,שלא אכפת לו יותר ממני, שיש בו הנגדויות וחסימות ועוד כל מיני דברים מלבבים שהיה לו צורך להטיח בי.(ואחכ ובדיעבד גם לציין שזה לא נקרא נטישה. אלא מחשבה טיפולית מקצועית לאור המצב...). המטפל הנוכחי לא כזה,מודע גם לחשש הגדול שלי, אבל עדיין אני חוששת,לאור מה שהיה, ולאור מה שקורה עכשיו.ואולי באמת הוא עצמו גם לא יודע איך ומה ,ואני לא מרגישה בטוחה עם אחיזה ועוגן.וגם את זה אמרתי לו(באימופלסיביות כעוסה),אחכ גם התחרטתי על חלק מהדברים, והרגשתי כמובן גם אשמה שככה מגיבה. הרגשתי כאילו מרגיש נזוף. ואולי גם פגוע ואפילו כועס. אבל..., לא אמר. בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות, וביחוד שהכל ככ בללתי נסבל לי. וזה חונק אותי. הכל. ובסופו של דבר אני לגמרי לבד. אבל מטריף אותי קטעים איתו ומולו שרק שוב ושוב מכעיסים מעיקים מתסכלים ושוב סוגרים מלהמליח גם להביא שאר דברים. ואולי לא מתאימה לטיפול שכזה וכמו שציינת בעבר שיש אנשים שהכלי הזה לא מועיל להם. ???

אני לא בסדר בכלל לא בסדר מותר להגיד את זה על עצמי? זה נשמע תבוסתני? מתלונן? לא יודעת... אבל כלום לא בסדר

אודי תשמור על עצמך וסליחה .

אני אוהבת את הכנות שלך

מעלה הודעות ואתה בכלל לא פה וזה מפחיד מאוד

לא אוהבת לנקץ.. בד"כ לא מציפה.. אודי:(( אני טיפ טיפ טי טיפונת מוצפת.. בחמישי בלילה חיכיתי, ראיתי שהפסקת באמצע.. שלא סגרת... בשישי בבוקר, בדקתי, גם בצהריים וגם בהמשך.. זה כל כך לא מאפיין אותך.. לכן אני כבר מתה מדאגה.. אודי, קרה משהו ? אתה בסדר ? אני יודעת שלא ירד מבול, רעידת אדמה, פיגוע , גם לא הודיעו בחדשות על משהו באזור שלך.. אודי, זה קצת עינוי. כל שעה שחולפת שאתה לא עונה משהו זה קצת עינוי. אודי, תענה כבר ,אתה מענה. די, אין לי כבר כוח, נראה לי שאלך לישון. לא מעניין אותי יותר מהפורום הזה.

אודי :((( מצטערת על משפט אחד שכתבתי לך עכשיו בהודעה קודמת , מוחקת את המשפט שאם אתה לא בטוב אני אהרוג אותך.. אין לי מה לומר לך.

.. אני יודעת שאתה בטוב... (??) מתארת לעצמי שהכל בסדר...(??) קצת.. קצת מרגיש כאילו בלי מסגרת.. לא מיסגרת את סוף השבוע... קצת כמו ציור על קנבס שהצבע ממשיך להשפך כי אין ?? אודי, אני יודעת שאתה בסדר.. .. קצת משונה שלא אמרת כלום גם במהלך היום .. משונה... אודי ??? נכון שאתה בטוב ??? משונה.. כאילו בא לי להגיד לך שאם אתה לא בטוב ,אני אהרוג אותך אודי ???

את תגובתך :) הרגשתי גם שיש רצף , רצף של מה שאני כותבת ואתה זוכר, ומחזיק ועונה. גם הרגשתי שיש חיבור ביני לבינך ואמא צביה.. במחשבה שניה, גם ראיתי איך דפוס ההתנהגות שלי פועל "על אוטומט" ברגע שאני אולי /כנראה חווה חרדה נוראית של היעלמות/נטישה (???) תודה איש יקר ואהוב.. שלך-במבי. אגב, גם תגובתך לקטע של ה"להרוג" שכתבי, מאוד מאוד הרגיעה אותי .. אי אפשר להרוג אותך :)))) קראתי את תגובתך שוב ושוב והרגשתי שזה מרגיע אותי.. תודה :))

לא נפרדת לפני שבת לא קבלת אותנו אחרי שבת מקווה מאד שאתה בקו הבריאות מקווה מאד שרק דברים נפלאים מנעו ממך להיכנס שמור על עצמך

אני דואגת לשירה! וגם לנו כאן. הילה

הן רבות היא עושה שטויות מטורפות אי אפשר לעצור אותה רק חהתבייש ולנסות להסביר מול אנשים . רבה מעליבה נחשפת. דפוקה

רוני קבלי גם את זה בהבנה ואהבה אין ברירה אחרת זה חלק מאיתנו חלק פגוע שצריך טיפול והכלה ורוני היא זאת את ומגיע לך רק טוב ..

מה שלומך .איך את מסתדרת ...חושבת עלייך .

אני בסדר.. כרגע מרגישה שהיא רק בחופש אז עוד לא מעכלת שזה לכל הזמן..

ד"ר שלום, אני בחורב בת 31 ובן זוגי בן 32 . אני בדרך כלל בחורה מאוד רגועה עם הסביבה שלי ושמחה. כנ"ל לגביו. הוא לא בחור שמקלל . כשהכרתי אותו הכרתי צד שמוציא מילים לא טובות עליו. שאני מצטערת עליהן . אני יכולה להשתמש בתירוץ כמו שהוא הביא אותי למקום של כעס אבל זה לא מצאים לי . מהר מאוד אני דואגת להתנצל. העניין הוא שהוא אומר מילים לא נעימות עליי , אני נעלבת ונפגעת ואף בוכה . כשאני מבקשת ממנו להבין שנפגעתי ארבע שעות אחרי המקרה הוא טוען שהוא לא זוכר שהוא קילל. זה קורה לנו המון פעמים ולכן אני כל פעם מחדש אני נפרדת ממנו. מה גורם לו להכחיש?

אני כל כך שמחה לראות שניכנסת . משכנעת את עצמי כל הימים שהכל בסדר ששכחת שחשבת להכנס מאוחר יותר ..נופלת למקום של אשמה על העומס והתובענות שלי כאן בזמן האחרון מצטערת כל כך . מעריכה את זה שאתה כאן כל כך ומפחדת שאגזים אתה העוגן היחידי שנותר לי במשך השבוע. הטלטלות עוד כאן בקטן..אבל לפחות יש הגיון שמבין ומצליח לאזן .. אודי אני מתכוונת לעשות את הצעד הזה ולתת לילדה את מה שהיא כל כך צריכה ...מתכוונת לספר לאמא ...מפחדת כל כך מאיך תגיב ומה יקרה אבל יודעת שאני את תפקיד הילד שמחזיק עם האצבע את החומה עוזבת ..מתפללת שהחומה לא תיפול עלי ..יודעת שבגלל זה כל הלחץ והחרדה .. ועוד יש לי לעבור את הפגישה עם המטפלת ויודעת שמחכה לי שיחה לא קלה על כל מה שהיה ורוצה לדחות אותה עד אחרי הביקור אצל אמא ..אבל זאת שוב בריחה . האמת אודי שירה צודקת כל כך על העונש הכפול .. מזכירה לעצמי שיש לי כוחות שאני לא לבד ואת הרע כבר עברתי ..אודי שבוע טוב וחודש הכי טוב שאפשר.

לא ראיתי הודעה על יציאה לסופש.. אודי, אתה בסדר? שבוע טוב

שאני יודעת שהוא כאן. אני נשמטת כל כך. זה מה שאני זוכרצ מפעמים קודמות-התמודדות כשהוא לא פה ונפילה מטורפת כשהוא חוזר. לפעמיםץ חוץ מלהלאות את כל הסביבה שלי, אני מלאה אותי. ואז זה כבר באמת מסובך..

מקווה שאתה בטוב..וסתם ככה נשכח להפרד לפני השבת...כי קורה... מילים חשוכות, מילים אפופות עמימות של מילים מרחפות, מגששות את דרכן ליצאה, נעלמות ומופיעות, רחוקות מלצאת... לא אמצא אף אות, לא אמצא אף מילה, בתוך הכאוס, בתוך המהומה הן משוטטות נמצאות אי שם, מרחפות בחלל האוויר, אך אוויר לא נמצא בתוך החשיכה, רק אובך וסמיכות של חמסין. הראש מאבד את עצמו לדעת, כאבו הולך וגובר, אין איש שיכול לבוא ולגעת כי מיד לבו ידקר... רבות הדרכים להביע, רבות המילים במילון, אך אינן רוצות להפציע, כי באות הן ללא הגיון... בתקווה לשבוע טוב יותר לכלם, מיכל.

שבוע טוב מיכל יקרה וחודש טוב ... ומי ייתן וכל המילים יצאו ותקבלי את השקט המיוחל .. כתבתי לך למטה ואז הייתה הפסקת חשמל מקווה שיעלה ואם לא ..אז כן בתוך בלבול המילים הבנת נכון ...

קורים דברים בחיי... אבל האצבעות כבדות קשה לי לרשום.... אתמול עשיתי משמרת שבת אחרונה ונפרדתי מהדיירים... זה היה לא קל ממש כך... במהלך השבת עשיתי להם קבוצה ודיברנו על הפרידה... הייתי צריכה להיות המבוגר האחראי... אחרי זה הגעתי הביתה וחבר שלי הגיע ניקינו את הבית ביחד. אני סידרתי וטיטאטתי והוא שטף... בבוקר קמתי לבית נקי... איזה כייף... שיהיה שבוע טוב, קליל ובריא!

שמחה כל כך לקרוא ומבינה את האצבעות הכבדות שימשיך כך מגיע לך שקט ושלווה והמון טוב

לך אודי.... אם נעלמת כך פתאום לפני סוף השבוע בלי שתאמר סופשבוע רגוע והודעת על חופשה ואני מוצאת את עצמי מחפשת אותך או ידחעה עליך ומנסנ לנחם את עצמי בכך שממשק הניהול קרס ועוד מפלאי הטכנולוגיה... מקווה שאתה בטוב, הכי בטוב שירה

זה סימן שהוא בריא ובסדר כנראה היה לו עומס יותר מאשר כרגיל

שרץ קדימה ולא מרחם. והטעויות שלי גדולות. שונאת את החיים האילו. שונאת את עצמי והשעון ואת ההורים דלי שדחפו אותי להתחתן. שונאת את ההורות שלי. הלוואי ולא הייתי נולדת בכלל.

הופ בתוך השנאה הזו קצת קשה לי כי מאמינה שמגיע לך קצת יותר. מושיטה לך יד לצאת מהבור הזה של השנאה ולראות קצת את האור https://www.youtube.com/watch?v=7UAnc7lqJjM

שאלת ממה התאכזבתי מהמטפל ככה שאלה בקטנה וזה עשה לי טלטלה וישבתי וכתבתי מגילה בת 4 עמודים, ועכשיו לא יודעת אם כדאי להעלות אותה, אבל טלטול רציני קבלתי!!! ומה הקשר לזאב? הקשר הוא בתוך מה שכתבתי, מיהו הזאב, ואיך זה משפיע עלי.\ מה אתה אומר להעלות את המגילה?

מה את חושבת ...האם זה יחשוף אותך? האם המגילה מקומה בטיפול ... אישית את המגילות שעולות בי כאן אני פשוט מביאה לטיפול ..זה המקום הכי מדוייק .

הי לך.. רוצה לשאול אותך.. את לא בת שבע מפעם ??

אכן זה אימפולסיבי, לא אעלה אותם, אמשיך לכתוב אותם כמו יומן לעצמי, אולי זה יעזור לטלטלה הנוראית שאני נמצאת בה.

זה שכתבתי לפה, ועכשיו שוב.., עוזר לי גם בלא לכתוב לו אסמסים . אז זה בהכרח רע?? והאם לדעתך צריכה להמנע מלכתוב גם אלייך לפורום פה? ובמשהו זה גם מרגיש לי כאילו כמו בוגדת בו, וגם אם כן מעלה אצלו את הדברים שנכתבים.(לא את זה שכותבת לפה). והשאלה אם להכנע לתחושה הזו ולהמנע בגללה? אבל אז, זו שוב אשלייה... בקיצור מבלבל כל הדבר כולו. ומה זה מה.., ובמצב הקיים לדעת גם,מה נכון ורצוי ועדיף כרגע... אז מה אתה מציע לאור הכל? תודה אודי.

לא הכל, אבל הרבה תלוי בך. אני נוהג להגיד ש"גרעין השליטה" אצל המטופל.. דווקא ממנו אני לא שומעת את זה באופן מפורש שכזה. אפילו להיפך, וכל פעם כששואלת , האם הכל תלוי בי...?? הוא עונה שלא. או לעיתים..., בשניינו. ולהרגשתי גרעין השליטה הוא דווקא אצלו. גם אם מרגישה שלא חושף ולא משתף בהרבה מה "תובנות הטיפוליות" כביכול, והשיח הרבה פעמים מרגיש לי כמו "כתב סתרים" שמושתת על שתיקות,אמירות לא בהכרח ברורות, תשובות חלקיות, כותרתיות,מענה כללי וכו. ואני צריכה לפענח את הכוונות, ואותו..., וכמובן שזה מעצבן ורק מרחיק. והרי אם אני לא אשנה, זה פשוט ישאר כך.ולמרות כל הדיבורים, על..., אז מה הטעם גם בלדבר..,ונראה כאילו אנחנו פועלים במקבילים ולא ככלים שלובים. מן הסתם, ומאחר ואני המטופלת שאין לה גם קשרים בעולם, לא זוגיות ולא משפחה משלה, ובגיל כבר מתקדם, אז המסקנה הכמובן מתבקשת..,שהבעייתיות אצלי, ואני הגורם לדברים. וזה משהו שנורא קשה לי איתו, וכשמדובר בקשר איתו ספציפית, ויוצא שזה גם רק חוסם אותי.וכל העמדת תפקידים הזו בייננו,מעצבנת בתגובות שלו כלפיי. אבל זה מן הסתם טיפול. וזה שוב מגיע למקום, שאני לא מסוגלת לזה וככה. זה ככ מתסכל אותי. ולא מצליחה להתמסר לזה באופן הזה.לחלקיות הזו, לתפקידים, לזמן הקצוב והמועט,לחד צדדיות,להאמין במה שעושה וסמוך עליו שה אכן הדבר הנכון וכו וכו..,שלא נדבר שאני לא יכולה לסבול את המבט המגמתי הזה ומהרגע שמתיישבת מולו,כשדרך אגב, לפעמים נראה שמביט אבל לא בהכרח איתי.(וכמובן שלעולם לא אדע, כי הרבה מהתשובות נשארות כשתיקות). ורק יוצאת שוב נורא מתוסכלת מהפגישה האחרונה, וכל ההכבדה הזו מלווה אותי, מערבלת,מעיקה , ואני לבד עם זה, כשעבורו, ועם כל הכבוד והאכפתיות כלפיי...,אני בסופו של דבר עוד פגישת עבודה (מוצלחת יותר או פחות),ויש לו חיים משלו. ולא קשורים אליי. ואני תקועה וכלואה לבד עם הכל ועד לשעה הבאה...,ששוב כעוסה וחסומה.ומרגישה שזה בלתי נסבל. ולא נראה לי שיש לזה פתרון. אכן הייאוש גדול. ואין לי מושג מה לעשות. קשה לי עם, קשה לי בלי, וזה תקוע ומכביד עליי נוסף לכל שאר הדברים שגם בכלל לא משתפת בהם. וכל השיחות, אם כבר, נסובות רק על העניינים האלה. וכשזה המצב, וככה מרגישה, יוצא הרי שלא מתאפשר למשהו אחר לעלות ולהרגיש בנוח ורצון לשתף לדבר להעזר. אז מה הטעם בכל זה לעזאזל?? ואם גם רק משלה תצמי בסופו של דבר. והשנים עוברות..., ולמרות התסכול, זה ממשיך תצמו . ותוהה מה הטעם גם בכלל להעביר תחיים כך ועם כזו בדידות,רייקנות, תסכול, כאבים, והרגשת אשמה פיספוס והחמצה גדולה. ולא מסוגלת לעשות עם כל זה כלום! אולי אני באמת לא בנוייה לטיפול?? וכמובן, ולמרת ההסתייגויות שלו, אני מאד חוששת מהרגע שבו גם הוא יחשוב שכך. וכל הדביורים שאמר..., יתבטלו כלא היו. (וכמו שכבר חוויתי בעבר עם איזה מטפל דפוק, שהותיר אותי בטראוומה גדולה, שמקשה עליי גם מאד בטיפול הנוכחי, כשכל פעם הפחד חוזר).

הי קרן אור, לגבי הרצון שלך לדעת אם יתגעגע אלייך ומה הוא חושב ואם חושב בין הפגישות - נראה לי מאוד טבעי וזה בסדר. מה שלי קצת הפריע זה שכתבת "אני המטופלת שאין לה גם קשרים בעולם, לא זוגיות ולא משפחה משלה, ובגיל כבר מתקדם...והשנים עוברות" - אם את בטיפול שנים, צריכה להיות התקדמות במישור הזה. שהרי טיפול אמור ללמד כיצד לקשור קשרים עם אנשים ולסמוך ולהתקרב. אולי דווקא אם "תניחי את הטיפול" במקומו הטבעי, ותלמדי לקבל את החלקיות הזו , שהמטפל הוא רק מטפל - ויש לו משפחה וילדים וזו עבודתו - אז תתפני רגשית להכיר אנשים חדשים. אני חלילה לא כותבת זאת בנימה שיפוטית..אלא מאכפתיות... בטיפול הקודם שלי האהבה למטפלת שלי, גרמה לי לזנוח קשרים אחרים, היא הפכה להיות לדבר הכי משמעותי בחיי. ואני יודעת שלפנייה אליה בין הפגישות יש קשר לזה... היום, בטיפול הנוכחי, אני והמטפלת עשינו גבולות ברורים..ממש בכתב, כדי לעזור לי לשמור על עצמי ועל הטיפול.אני יכולה לספר לך שיש לי מחברת שבה אני כותבת בין הפגישות או מציירת, ומראה לה בפגישה. היא אפילו כותבת לי מס' מילים כתגובה ואז "יש לי ממנה" למשך השבוע. וכן, יש רגעים קשים, שאני רוצה אותה לידי..אבל דווקא החוסר שלה, מאפשר לי לעזור לעצמי, או לחילופיןלפנות לאנשים אחרים בסביבתי וללמוד להיעזר בהם, וללמוד להכיל את התגובות שלהם כלפיי (שהם לא תמיד אוהדות).. לא יודעת, נסי לבדוק מה עובד בשבילך...

תודה על האכפתיות .

שלום אני פונה אלייך אחרי לבטים קשים מאד. אני חיילת בת 20 , מאז ומתמיד סבלתי מחרדות חרדות קיומיות ויומיומית על כל דבר ועל כל נושא.החיים שלי הם חיים רווים בלחצים גם בבסיס וגם לפני הצבא תמיד היו לי קשיים ולחץ נפשי גבוהה מאד. הלכתי לפסיכולוגית לפני הצבא כדי שתעזור לי עם החרדה בעזרת טכניקות שונות. התנגדתי לכדורים בכל תוקף כשהתגייסתי הפסקתי את הטיפול אצל הפסיכולגית ובצבא לא פגשתי קבן ולא המשכתי את הטיפול. כרגע במצב בנפשי שבו אני נמצאת היום אני לא רואה דרך אחרת לעזור לעצמי מלבד כדורים בגלל שאני לא מצליחה "לעבוד "על עצמי בשום דרך ורק גורם חיצוני שיש לו השפעה מיידית(כדורים)יוכל לעזור לי לפי דעתי כמובן.. הגעתי למצב שאני נושמת נורא שטחי,נושמת כדי להתקיים ככה אני קוראת לזה אבל לא נושמת באמת כמו שצריך.כל הפעולות היומיומית שלי נעשות במהירות הבזק ואני פשוט לא רגועה ורע לי. האם תוכלי להמליץ לי על כדורי הרגעה שהם נטו מרגיעים ולא משבשים את הדעת?כי מזה אני מאד מפחדת. כדורים לא חזקים.משהו שיתן לי שלווה.. תודה רבה

אני כאן מחפשת משהו נקודת אחיזה בין כל המילים כל הבנות האלה שנלחמות יום יום שעה שעה ברע האנושי בעולם האכזר הזה שהותיר בנו סימנים והשאיר אותנו בחיים.כדי להמשיך ולשאת את כל זה? איזה אבסורד... עונש על עונש בלי הפסקה. קשה לי עם כל הרע האנושי הזה. שעות התעללו בגוף שלי ועשו בו דברים איומים כאילו כל החרדות מהרע האנושי התממשו ביום אחד בכמה שעות. לא רוצה לחיות עם הזכרוות האלה יותר עם הגוף שמתכווץ מכאב עם הצעקה שנשמעת בפנים עם כאבי הזכרון של.הגוף זכרון הריח המילים שלהם הצחוק שלהם והרגע שבו התעוררתי לממות של.עצמי. אודי גם אתה עובד כל כך.קשה בגלל כל הרע הזה... המסירות שלך למקום הזה והיכולת שלך לנהל את המודל של טיפול קבוצתי-פרטני-וירטואלי באמת מדהימה. אני רוצה להודות לך מאוד. שירה

שירה זה יעבור תאמיני לי זה הולך ופוחת . קצת קשה להאמין לי אחרי הטרוף שעברתי אבל באמת זה הולך ופוחת . לאט לאט זה יהפוך לזכרונות הרבה פחות חודרניים ...ותיראי את זה כבר עברנו אז לפחות שנהנה ממה שנשאר מהחיים עכשיו זה הכל תלוי בנו. כמו אדם שעבר תאונת דרכים או נולד עם מום מה נגמרו לו החיים.איתך

אודי, אני כאן אתה רואה אותי? מתעוררת משינה טרופה מבקשת אחיזה. הוא אמר אני לא מלווה חולים סופניים ואת רוצה שהטיפול יהיה הוספיס. אני אמרתי שבדרך אליו לא ברור לי למה אני באה ובכל זאת איני מוותרת ונוסעת אליו 3 פעמים בשבוע.

מימה מתגעגעת

מימה זאת מימה ואם יש משהו שיאמר לזכותה זה היושר שלה ..

שוב פה, שוב קצה, שוב קצה קיצוני ובלתי נשלט. דווקא נכנסתי לפה קצת לאחרונה, רפרפתי על השמות, ניסיתי לקרוא קצת, לא הצלחתי. הכל פה חי מידי. אודי, אין לי כח. אין לי שום כח. הכל נגמר, מדרדר, נעלם, ריק. ולי אין כח. לא מצליחה לעשות משהו, או לרצות משהו, או משהו בכלל. הכל כמו הקו הזה, בכותרת של ההודעה שלי, הקו הישר של המוניטור - אחרי שהכל נגמר ואין עוד סיכוי. לא יודעת מה אני רוצה שתגיד, אבל נראה לי שאני רוצה שתגיד משהו... אז, תודה מראש, על זה שתקרא, ועל זה שתגיד, משהו, אולי.

עפרה דווקא חשבתי עלייך ... מצטערת שכל כך קשה . תאפשרי לעצמך להיות כאן לנסות להעזר לנשום להתרומם מעבר לקו ..כמו ציורי האנימציה שקמים ומקבלים נפח ונשימה. את לא חייבת לקרוא אחרות כי זה באמת באמת קשה וחי תני לעצמך מקום . אני כאן עבורך עם יד מושטת ...

לי דחפו אוכל כשהיה רע....אמא תמיד במטבח בישלה......ואני גם......אבל כל כך אחרת! יש הרבה אישו סביב זה....הרבה סיבות....כנ"ל.

מובן יקרה הכי מובן בעולם עכשיו כל שנשאר זה לשבור את המעגל הזה וליצור דפוסים אחרים .

תודה לכל מי שהגיבה לי....וואו! הרבה תגובות שלכן, כמה אהבה יש בעולם, יש אהבה נכון? כולכן אהובות בעיניי. ואביב..אחותי, (אגלה לכלכן) שאני אכן הצעירה במשפחה....אחותך הקטנה אביבוש...גם אם נכתב קצת לא ברור..חושבת שהבנתי אותך, מזל שזה גל שעובר...מזל לשתינו! יותר טוב כרגע... צונאמי האוכל נרגע... שיהיה לכלנו סופ"ש רגוע! ואודי תודה ענקית לך!!!! הרגשתי שאכפת לך ממני ממש! שאתה מבין אותי!!!! תודה על השיר, אקשיב לו מאוחר יותר כי פוחדת שתעלם לפני שיראו תגובתי! שיהיה שקט לכלנו...ויודע מה עוד? כנראה שמשך הצונאמי באמת מתחיל להקטן...תודה.

מיכ קראתי אחרי מה שכתבתי ידעתי שלא מובן כמה חוסר איזון . אבל הבנת נכון , חלק מ"התפקיד " שלקחתי עלי זה כי אני מרגישה הכי מבוגרת ואם איזה אחריות על "אחיותיי" הקטנות . אבל את כל כך מזכירה לי אותי בכל מיני דפוסים בעיקר באוכל וכשטוב ..שמחה שעבר בנתיים

אני קוראת כאן את החברות המתארות כל אחד קשיים, ומרגישה וואו! אצלי נמצא כל הזיפט של כולן ביחד!!! נוהגת באיפלסיביות, ומתחרטת לאחר מכן מאבדת שליטה לוקחת כדורים כדי להרגע, ולאחר מכן מקבלת התקפי חרדה (זה תמיד כך אחרי שלוקחים אותם!! ולקוח ימים ארוכים לחזור לעצמי) מאוכזבת מהמטפל אביב, רוני, קרן אור, חנה, מיכל, קוראת אתכן, ואומרת וואו! הן מתארות מה שאני מרגישה... מרגישה שאין לי בולם זעזועים, כל דבר מזעזע אותי ולא יכולה לבלום...

אני מעדיפה סנדיי, סתם נשמע לי יותר טוב, כל עוד אני לא שוכחת את הסיסמא, האמת, שרשמתי אותה, ולפעמים זה טכנית לא נכנס,. למה התאכזבתי מהמטפל? 1. הוא כפה עלי בתוך הטיפול עצמו כניסה לכל מיני מקומות שחששתי להיכנס אליהם, זה היה טיפול משולב עם היפנוזה, ותוך כדי שאני מהופנטת הוא אמר שאם לא אשתף פעולה ולא אכנס לאותם מקומות אזי XYZ, מיד אמרתי לו שלא תעז לומר לי את זה, ולא תעשה לי 'היפנוזה הפוכה'. בכל אופן הנזק כבר נעשה, וזועזתי נפשית, כי כל נגיעה באותם מקומות מטלטלת אותי בצורה שאני לא יכולה לעמוד בהם. אני פשוט מתרסקת, ולוקח לי זמן לאסוף את השברים. אני כבר יודעת מהעבר שאסור לי להיכנס לשם, אני לא יכולה בשום אופן לעמוד בזה, אין לי את כוחות הנפש וזה מרסק אותי לחלוטין. 2. בטיפול עצמו הוא כל הזמן נתן מטאפורות שאני יכולה להישען עליו, שהוא יהווה נקודת החוזק שלי, הוא השומר שלי, אך למעשה כשהתעמתי אתו על מהות הקשרים שלנו, הוא אמר שזה מטפל מטופל נטו, סוגרת את הדלת אחרי הטיפול, ושום דבר לא נשאר, הרגשתי שיש כאן הטעיה מכוונת, אי אפשר מצד אחד לפתח תלות בו אישית כמי שאשען עליו, ומצד שני להדגיש שזה רק בטיפול. כי אם אנו רק בטיפול, אז הטיפול צריך להיות מופנה לעזור לי למצא עוגנים אמיתיים שאוכל להישען עליהם בחיים האמיתיים ולא לפתח אילוזיה שאינה קיימת. 3. כתוצאה של אותה אילוזיה אני פתחתי רצון למגע פיזי אתו, להרגיש את המשענת שהוא דיבר עליה, ואז, הוא וויתר עלי מאד בקלות, אמר שכדאי לי ללכת למטפלת. הרגשתי איזה משחק ברגשות שלי, שגרם לי לטלטלה כפולה ואני עדיין מרוסקת מכל העניין הזה, הן מאותם פינות שהוא העלה באוב, אשר מרסקות אותי, וזאת למרות שמיידית אמרתי לו שאני לא רוצה לנגוע בהם, והוא דחק בי, והמשיך לדחוק, והן מכך שהוא כל הזמן ניסה לשדר עד כמה הוא שם בשבילי, תמיד בכל מצב, ולבסוף לשים את הגבולות, כאשר הוא טשטש אותם מלכתחילה, הרגשתי משהו לא הגון בכל העניין הזה.

למה אתה מתכוון בבלמים ובהגה? על תגובות אינפולסיביות,? זה בהחלט שייך לבלמים, אבל ההגה? לא הבנתי, הבעיה היא שכל זעזוע מפיל אותי על הקרשים ומה אתה אומר על כך שמטפל בניגוד לרצוני דווקא רצה לנגוע בנקודות שידעתי שאני לא מסוגלת להגיע אליהם? זה פשוט מפרק אותי לגורמים ואין לי יכולת להתגבר על זה, למרות שעצרתי אותו די בתחילה, עדיין התפרקתי, ולא מצליחה לחזור לעצמי. אגב, לאחר שהוא ראה את ההתפרקות שלי הוא הודה שאכן כן אסור לחפור כל כך עמוק, וחבל שעשה. נהדר! אבל אני זו שמפורקת. הוא ניסה להחזיר אותי, זה עזר אולי בחמישים אחוז אבל עדיין כל כולי בפנים מזועזעת, עם רעד פנימי, עם חוסר יכולת לתפקד, עם קושי אמיתי להכיל את עצמי! ממש לא יכולה לפעול, שיתוק פנימי שלמרות שאני נראית כמתפקדת אזי לא מסוגלת לעשות דברים, לא בעבודה ולא בבית, מפורקת במלא מובן המילה.

את מדהימה אני אוהבת את מה שאת מביאה איתך. כואב לקרוא אותך שאת עצובה אולי עכשיו שהתרחקת הגיע הזמן לגעת בכאב הזה ולנסות לעבד אותו לידי זכרון כואב ותו לו. כן זה מן הסתם יכאב תמיד אבל אולי תצליחי לראות ולשמוח מהחיים עצמם. איתך מחבקת ואשמח שתמצאי את הזמן להביא את עצמך אליינו .

הי אביב, ראשית רציתי לומר ששמחתי שמה שכל כך האמנתי בו אכן הסתבר כנכון – והמטפלת לא ויתרה עליך. גם רופא הנפש שלי אמר בטיפול שלנו שהוא ארוך וקשה, וגם סיפר לי שחשב ולא פעם לוותר. גם שהיה מאד פסימי בנוגע לטיפול. חשב ולא ביצע. הוא גם ציטט בפניי דברים שאמר לו עמיתו באחד הכנסים של הפסיכואנליטיקאים, כאשר הציג את המקרה שלי. מניחה שמה שנאמר שינה גם את ראייתו, אולי את ציפיותיו, וגם את שלי. רווח לי מאד לשמוע שגל הסערה שהיית בתוכו שכך במידה מסוימת ואף אם לזמן ככל שיהיה. ולכולם , גם לאודי - דיברנו בטיפול שלי על כך שאני צריכה להראות שאני חזקה כדי להרגיש חלשה. להרגשתי, הדבר בא לידי ביטוי גם כאן בפורום. רציתי לשאול אם רואים זאת כאן, ובכל מקרה, כאמור, אם מחזירים אליי את השאלה – התשובה שלי היא – אכן. אולי מישהו מזדהה עם דבריי? שבוע טוב, סוריקטה

אמרתי לך שאת חכמה ..גם אני בתוכי ידעתי שהיא לא מוותרת אני שמחה שהיא לא נשברת במקומות האלה ולא נופלת איתי לבור ונותנת לי לצאת לבד ולהבין שהיא שם ושאני זאת שצריכה להלחם על הטיפול הזה ולא היא (אך הפנטזיה ) בקשר לחוזק הכי הכי מבינה אותך כאן זה הפורום היחידי שאני מרשה לעצמי להביא את כל גווני כולל הקושי לרוב אני באה ממקום של חוזק . אולי יעזור לך שבוע שעבר שאלתי אותה אם הבינה מהסמס שלי שאני בשחזור ובקושי היא אמרה שלא ..והאמת לא התפלאתי כתבתי לה שלא תדאג שאני בסדר ושאני שם ..את יודעת הבנתי והיא הסכימה איתי שאני עושה את זה כדי שבמקרה אם היא לא תבין אותי תמיד אני יוכל להגן עלייה ולהגיד שהיא פשוט לא יכלה להבין ושאני אשמה ככה אני מונעת את האפשרות שבאמת יראו.עוד דבר שהבנתי שמכוון ואסור ומסוכן היה לדבר אז למדתי להגיד את הדברים בן השורות ולהתפלל שמישהו יבין :( אף אחד לא מבין . האמת שהכי קשה לי כשאני באה ממקום של חוזק זה עוזר לי לצאת משם . מקווה שלא בלבלתי אותך לגמרי ..

תודה לכל מי שהגיב ותמך וחיבק וסליחה שלא הגבתי עניתי לכולן . האמת שבתוך הוריקן ההרס שהייתי אין לי מושג קלוש מה כתבתי מה אמרתי ובכלל מה עשיתי .. מזל שבסוף בכוחות משותפים שלי ושלה(עמדתה העיקשת ולא נשברת )חזרתי לעצמי וביקשתי ממנה יד לרדת מהעץ..אז ירדתי וחזרתי אלכן במהדורה משופצת...בתקווה שלא תחוו איתי שוב טרוף שכזה ... אודי תודה מיוחדת עבורך על היותך סליחה על ההצפות המוטרפות ותודה לך שלא נשברת ונפלת למקום שמקדש את הקושי ..אוף זה היה קשה .. האמת כבר הידרדרו אבנים לתהום ..אודי אני פוחדת שבפעם הבאה אני אקפוץ לשם ראש ..אבל עד אז נהנה מהשקט . אז שבת מבורכת ושקטהלנו

וואו! אני שמחה שחזרת לעצמך, ממש הדאגת אותי, וכנראה לא הבנתי נכון את השבר שלך עם המטפלת, פרשתי את זה דרך המשקפיים שלי. שמחה כל כך שמצאת את הדרך לחזור, מקווה שיחזיק מעמד

קראתי אותך הכל כל מילה שם למעלה ..וואוו עכשיו אני מבינה את הקושי ... מצטערת שהדאגתי כן קצת יצאתי מאיזון קראתי מה שכתבתי . זה חלק מההפרעה הדיסוציאטיבית וכן לפעמים אני מנותקת לגמרי מעצמי ואין שם אני בכלל ... המטפלת שלי היא אדם מדהים עם נתינה מדהימה כנה וישירה בצורה כואבת ואמיתית ...קשה לי לראות שהיא נפגעת מחלקיי וכשאני ככה אני מעדיפה לברוח הכי רחוק שאפשר . לצערי אני רואה את הדברים עדין בשחור ולבן וכמו שאודי אמר נבהלת מאוד. שירה לא יודעת מה לאמר לך , מה את חושבת המטפל עוזר לך ? את רוצה להלחם על הטיפול הזה ? ... נראה לי שאת יודעת טוב מאוד מתי זה פנטזייה ומתי זה אמיתי נשמעת בחורה עם הגיון בריא . תניחי לפנטזייה בצד האם יש מקום למטפל הזה בטיפול בך...

היי אודי, אני יותר מיקה מאשר פרדייז ולא רוצה לשנות דמות כמו שכתבת. דווקא עברתי שינוי (בעיקר חשיבתי) בשנה האחרונה, ולחזור לפרדייז זה באמת כאילו למחוק את הכל. לא רוצה למחוק אותי... וחוץ מזה, שזה כינוי מהמם.. טוב, אני מבטיחה שבלי שינויי שכאלו יותר..

כבר כמה חודשים שאני אצלה.. האנרגיה בחדר לא מעודדת ולא תמיד נעימה. אני מרגישה שיש בינינו ביקורת/מתח לא יודעת מה בדיוק, אני לא מעיזה לבכות לידה אני לא מרגישה אני לידה. אני מרגישה במשחק. זה משהו שאני מרגישה שמלווה אותי כל שבוע בסיום הטיפול רע לי ויש לי מועקה. וזה מוריד לי את הביטחון העצמי שלי (מהקצת שיש לי) דיברתי איתה על ההרגשות שלי באופן פתוח כמה וכמה פעמים. וזה לא עוזר. ניראה לי שהיא לא מתאימה לטפל בי. אבל קשה לי לעזוב אותה היא משתדלת להיות בסדר. ולא נעים לי לומר לה שאני מפסיקה את הטיפול איתה... האם גם אתם מרגישים כך מהטיפול? איך אתם מרגישים אחרי טיפול? ואודי אשמח לקרוא את דעתך!! אוף אני מבולבלת! :(

לדעתי אם לא מתאים אז תעזבי אי נעימות קטנה שלא תערוך יותר מכמה דקות לא נעימות או תשלחי את זה במייל אבל חבל על הכסף והזמן שלך פעם הייתה לי מטפלת שהרגשתי שהיא בתחרות אתי כל הזמן, והייתה ליה רגשה כל כך רעה אתה, הרגשתי שיש לה יכולת להפוך את כל הטוב שלי לרע, אז ברחתי על נפשי. צריכה להיות כימיה לדעתי את צריכה להרגיש שהיא עושה לך טוב, גם כאשר כואב, אבל אים אין לך האמון הבסיסי הזה, עדיף אי הנעימות הרגעית, את הרי לא תראי אותה ביום יום.

את יודעת- אצל המטפלת הראשונה שלי, הייתי שנה, היא יצאה לחופשת לידה ואני עברתי למחליפה באופן זמני והייתי אמורה לחזור אליה כשתחזור מהחופשה. אני לא בטוחה שאת הרגשות שאת חווה, אני הרגשתי בזמנו, אבל, אני הרגשתי שמשו לא טוב לי. שאולי היא לא נכונה עבורי. גם לי לא היה נעים לקום ולעזוב, היא גם הייתה המטפלת הראשונה, לא הכרתי מה זה טיפול ולא יכולתי להשוות. איכשהו כשדיברנו על החופשת לידה ועל המחליפה, אני אמרתי לה כמה פעמים, מה יקרה אם ארצה להישאר אצל ההיא ולא ארצה לחזור?? הייתה לי הרגשה ולא סתם כנראה. סיכמנו שבמהלך החופשת לידה- אוכל לכתוב לה מייל אחת לחודש. אז בפעם הראשונה כתבתי, בפעם השניה כבר הבנתי שאני לא רוצה לחזור, כעסתי על שתיהן וארמתי להן שהם יחליטו, אבל אני בתוכי ידעתי שאני רוצה להישאר אצל השניה. ואכן כך היה. והיה לי קשה ועדיין לפעמים עולות לי מחשבות של "לא נעים"..אבל אני לא מתחרטת לרגע. מה שאני רוצה להגיד שלפעמים צריך להקשיב למה שקורה בתוכנו, לפעמים צריך לקום וללכת לוהמשיך הלאה. וזה בסדר. זה גם בסדר שלא נעים, אבל את צריכה את טובתך ואני מקווה שהיא גם רוצה בטובתך ושאם תחליטי לעזוב, היא תבין ותהיה איתך בהחלטה.

תודה על השיתוף איזה חמודות אתן! ואודי דעתך המקצועית?

כבר החלטתי שאני עוזבת אותה לפני תקופה .. ואמרתי לה שאני חושבת שאנחנו לא מתאימות ואפילו תיארתי לה למה.. אז היא הסבירה לי שכל התחושות שאני מרגישה זה חלק מהטיפול וזה לא משנה איזה מטפל יטפל בי הבעיות הן קיימות... וכו וכו .. היו דברים נכונים במה שהיא אמרה ולכן החלטתי להמשיך (גם לא היה לי אופציה אחרת...) וככה כל שבוע אני מוצאת את עצמי - אחרי הטיפול עם מועקה וכאב ובקושי מתפקדת עד שאני מאוששת את עצמי שוב מגיע הטיפול... זהו נשבר לי :( בא לי לבכות .. קשה לי עם החלטות וקשה לי להגיד לה שאני עוזבת.. וקשה לי להתחיל טיפול .. קשה לי הכל!! אני מתוסכלת. :(

האמת לא הגבתי לך כי ממש לא הייתי מאוזנת .. אני לא יודעת באיזה סוג טיפול את נמצאת יכולה להגיד לך עלי ומדגישה רק עלי ועל הטיפול שלי .. מעל חמש שנים בטיפול מהרגע הראשון ידעתי שיש בה מה שאני צריכה שפת גוף שאהבתי שלא איימה עלי אבל שידרה לי בטחון , כנות ויושרה פנימית ויישירות ...בתוך תוכי ידעתי שזה מרחב שיאפשר לי לצמוח. האמון בה נבנה לאט לאט ולקח לי שנים אני חושבת שרק לפני כשנה יכולתי להגיד מכל המכלול שלי שאני בוטחת בה . גם אם בחלק הבריא ידעתי מההתחלה. ועדין האמון כל כך עדין ודק ונשבר בקלות לא בגלל מי שהיא בגלל מי שאני . עד היום יש פגישות (רובם) שאני רועדת ומתקשה להכנס ומפורקת כמעט כל הפגישות שלי אני יוצאת מפורקת ..התכנים שעולים קשים לי המכלול של מי שאני מורכב וכל פעם מחדש רוצה לברוח ... את יכולה לבחון את עצמך..האם את חושבת עלייה במשך השבוע ? את בוטחת בה . מרגישה נוח פיזית לידה? והכי הכי מדייק האם בדרך כלל בדפוסי חייך כשקשה את נוטה להעלם לברוח לעזוב...אני כן . בתוכך האם את מרגישה שזה בסדר זה המקום תשארי טיפול הוא דבר קשה לוקח זמן להפתח להפסיק לשחק ולהביא את עצמך ... מקווה שלא בילבתי אותך יותר בכל מקרה תישארי כאן אולי העוגן הזה יקל בקצת וייתן אויר טוב יותר בטיפול.

אל תגידי לה כלום תמשישיכ אתה ויחד עם זה תחפשי אחרת ואפילו תתחיי עם אחרת ורק אם תראי שהשניה טובה לך יותר תפרדי מהראשונה וכך לא תרגישי שאת לוקחת סכון מקסימום שבועיים תהיי בטיפול כפול או שסתם תקחי חופשה ממנה, בלי טקסים מיותרים, ואם השניה תהיה טובה יותר תודיע אז שאת לא ממשיכה אני מבינה את הפחד שלך להפסיד אותה, מבלי לדעת מי תבא במקומה,

רציתי להגיד לך תודה אישית (בהתחלה חשבתי לכתוב יחד עם ההודעה לכל החברות החארות כאן) תודה שהיית כאן בשבילי בכל התקופה האחרונה, המילים המרגיעות שלך, התמיכה, היו חשובים לי כ"כ. תודה על המקום הזה, שאתה כאן בשבילנו תמיד. קראתי את ההודעות שלך היום רגע לפני שנכנסתי אליה, ממש לפני הדלת, ראיתי שקיבלתי למייל, כמה שימחת אותי. ועכשיו מתחילות לרדת לי דמעות...

אני ככ שמחה על המקום הזה עבורי, הייתן איתי בכל התהליך המורכב הזה ואני יכולה לומר שהצלחתי לעבור שלב בו וגם בזכותכן. חיזוק, עידוד, חיבוק- שימחתן אותי, אחת אחת... אז רציתי להגיד - תודה (:

כמה כייף לשמוע על התחושות שלך! כמה אומץ! איזו פרידה טובה! עברת תהליך מדהים! תודה על השיתוף.... וכמובן שהעזרה היא הדדית,אבל אותנו אל תעזבי! עוד לא! זה מוקדם מדיי :) אוהבת ומחזקת, מיכל

חנה אני גאה בך ועוטפת באהבה אל תיבהלי עם יבוא קושי אני כאן עבורך ויש לך את השמיכה שלה איזה חמודה שהיא . בהצלחה אישה אהובה וחיבוק ענק

מרגישה שכל התהליך הביא אותי מוכנה לפגישה שלנו היום.. כשהיא העלתה את זה בפעם הראשונה הייתי בהלם, אבל לאט לאט הבנתי וקבילתי את זה. מצד אחד אני מרגישה שלמה עם זה, מצד שני כרגע עוד קשה לי לחשוב על להתחיל טיפול חדש, אחרי כל מה שעברתי, להכיר מטפלת חדשה ועוד.. הייתה לפנו פגישה כפוחה וחשבתי שאולי זה יהיה יותר מדי, אבל טוב שכך היה. היא הכינה לי על הספה שקית- בתוכה השמיכה שלי, מכתב ממנה ועוד משו קטן שהביאה לי. גם אני הבאתי לה משהו והיא ממש שמחה. ליד הדלת, היא שאלה אותי- את רוצה חיבוק? ועניתי כן, זה היה כ"כ טבעי עבורי. אמרה לי לפני כמה פגישות, שאם אבוא עוד מספר נשים ואדפוק לה על הדלת, היא תפתח לי (: וזה מרגיע אותי שהיא עדיין שם בשבילי, שאם יקרה משו או משו ספציפי שארצה לומר היא תהיה שם. אני אוהבת אותה

חנה, מרגש מה שכתבת ואיך שכתבת ובעיקר הדרך שעברת עד שהכל הבשיל. המילה תהליך שכל כך הרבה משתמשים בה מקבלת דרכך משמעות קונקרטית. עכשיו ומכאן דרך צלחה. שירה

הי חנה, מאוד התרגשתי לקרוא, ואפילו שמחתי בשבילך.. גם לדעת להיפרד יפה זוהי גדולה איתך...

את גיבורה!!!