פורום פסיכולוגיה קלינית

נמאס לי מזה שבגדתי בעצמי. הזמן לא מרחם והכל תוקף אותי. מישהו קילל את חיי.

זה שני דברים שאתה מציין כמה הם נוראיים. האם יש טיפול לזה? האם יש טיפול לזה שהחלומות שלך.נמוגו? שהחיים שלך טעות?

כן פרוש השם שלך הופ...זה הטיפול וצעדים ופעולות.מצטערת יקרה מלכאוב ולהשאר במשבצת הכואבת כלום לא משתנה...מנסיון תמיד אפשר לשנות...את יכולה תאמיני בך .

הי הופ, אפשר להתאבל על החלומות ההם, בין אם היו גרנדיוזיים, בין אם היו 'רגילים' של החיים, ולהתפשר, גם אם הפשרה משמעותית עד למאד, על חלומות צנועים בהרבה. ויתור לא פשוט. אני מקווה שמכל טעות, גם המחרידות שבהן, ניתן לקחת גם את הטוב. סוריקטה

ולצערינו לא הכל נתון בידינו. ולא אני לא חושבת דהכל חיצוניטבל יש דברים שאיבדתי את הזמן הנכון לעשות. וזו טרגדיה.

...יכול להיות שרק בת אחת נפגעת במשפחה דווקא הקטנה???? והאחות הגדולה בכמה שנים כלום? ולא יודעת מזה אפילו? "בת מועדפת" נשמע נורא!

אני הקטנה...

אודי, באמת שלא זאת הכוונה שלי. רק לשתף..לנסות לכתוב להשתתף להרגיש חלק מ.....אבל מרגישה שעשיתי טעות בזה...עם כל האהבה של אביב מרגישה התקפה. ולא להיות סמפטית ולא אמפתית לא יודעת איך.....חוץ מזה מאיפה לי, אני לא פסיכולוגית....אוףףףףףף ולא רוצה לכתוב את זה לאביב כתבתי לה מספיק!!! רוצה שאתה תגיב. הנה משהו שגם לי קרה וכתבתי את זה כי כך אני עושה כשקשה.. הלב מושך לוותר על הטיפול על החלקיות שבו אם את רק חלקית עדיף שלא תהיי בכלל אבל ברור לך ולי שלא אוותר הייתי בתחילת משהו מאוד ראשוני הרגשתי באחת הפגישות במקום אחר כאילו מרחפת אבל ממש בחדר חוויתי משהו שאין להסבירו במילים רק במעשיי, במקום ישיבתי היה שם משהו מאוד כואב ואת היית מאוד מאוד קרובה .... כאילו... והיה לי קשה לצאת אלייך בקרבה הזאת להסביר הגוף דיבר... קושי אולי..שלא הייתי מודעת אליו וזה נעצר באחת כי אח"כ באו כעסים אח"כ התבקשתי להתבגר ברגע רציתי כל כך ממך ואז יצא ההפך בקשה הפוכה הבנה הפוכה שיותר לא תעני לי המעטפת נקרעה וזהו יותר לא אשוב להיות אותה ילדה בחדר ואולי זה לטובה? עדיף ..שלא תבוא לשם לא זאת הילדה שאני שואפת לחזור אליה..בכלל לא!!! לא אוכל להסביר במילים את מה שהגוף אומר לא אוכל וללא אחיזה בבית אני מרגישה ללא בית. אז קורה לכלנו... ועכשיו פוחדת ממה שקורה שוב, אבל ללא הכעסים....רק ההחזקה הזו... כל כך שמחתי שכתבת שרובם יכולים להכיל ולשמור. זה חשוב לי. מ.

הי מיכל, שמעי, חבל שלא כתבתי לך בזמן אמת כשראיתי איך את כותבת דברים יפיפיים ובאומץ. מיכל, את היא את, ודרכך היא דרכך, וגם אם דרך הזולת שונה, בעקרון, נראה לי, שאת עדיין יכולה להיות איתנה ונחושה בה מבלי לאבד ביטחון להתקפל או להתנצל. אפשר גם שדעות תהיינה שונות, ולא להסכים. מה את אומרת? סוריקטה

אני אומרת שנכון..ממשיכה נחושה בדעתי לסיים את מה שהתחלתי ממש לא מזמן...ושתהיה לי רשת בטחון מאחרים גם כשהיא לא יכולה הלוואי שאוכל.....זה חסר לי לצערי..עדיין.

כתבת שזה ממש נורא להיות לבד, מבחינתי זה המוכר והידוע בדבר הספציפי הזה....שאיש לא יודע ולא ידע. גם בעלי לא... פה בפורם יודעים וגם היא...אולי זה כבר לא ממש לבד...צריך אומץ לפתוח דברים, אף אחד לא יודע מה יקרה בעקבות פתיחת דברים. תמיד המשפחה שלנו נראתה מאושרת כל כך, מי אני שאשבור את זה?...גם אני הייתי באשליה הזו שאנחנו ככה...כלפי חוץ כלום לא חסר, מקבלים הכל, כלם חושבים שטוב.מבפנים לא.... לי חשוב שהמשפחה תהיה מאושרת אבל באמת מאושרת....מבפנים ומאמינה שזה כך...לא יודעת אין מושלם, עובדים על זה....ברגע שהבנתי שזה לא רגיל..והמשפחה שלי לא הייתה באמת ככה מאושרת כי בפנים אני הייתי עצובה...אז הכל ככה מתפורר.......אז היום מנסה לאחות את השברים....ולא יודעת מה נכון..אם לפתוח ככה והאם בכלל מה שאני עושה כרגע איתה לא יהרוס? איך אדע? ויודעת שהיא תכיל ותהיה אין לי ספק בזה! אבל כרגע גם עובדת על לא להזדקק בין ולא לברוח לאוכל....ולא יודעת אם זה יעבוד ביחד..האם יש לי כח? מתחילה שנה בעבודה שוב.......והילדים האישיים גם....שיהיה טוב.....מקווה..ומחכה כמו בשיר של ריטה...שזה יבוא...

הי מיכל יקרה, אתייחס דווקא לסוף דברייך. נשמע לי שהתרגשות לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה גדולה. מאחלת לך המון בהצלחה, וכמו שאמרת - שיהיה טוב. שלך, סוריקטה

שבוע טוב , וואוו זאת הייתה יציאה מאיזון לא בטוחה שלא יחזור יודעת שחייבת להאכיל את הזאב הטוב כדי לא לתת לזאב הרע לצמוח . יודעת גם שהזאב הרע הוא לא כזה רע הוא חלק ממני ואני לא אדם רע. מבינה בהגיון הכל רואה מטר וחצי קדימה ..אבל המציאות שלי היא שחור לבן ללא ורוד או אפור והתנודות קשות. מאמינה בעשייה ,מאמינה בלקיחת אחריות אז.... כן יש לי צד תוקפני כועס לא נעים הוא שלי ואני לא בורחת ממנו . קשה לי איתו מאוד .. עולים בי המון רגשות מולו(מול התוקפנות שלי) , כעס ושנאה תסכול וגועל אשמה ובושה. אודי הכל מציף אותי , כל ההשלכה הזו מציפה אותי כל כך חזק לרגשות מול אבא , מול אמא מול הלבד עם עצמי , מול ההזנחה הפושעת שלה ההתעלמות ..הבקורתיות והשיפוטיות. בעיקר אודי ההתחננות הזו שלי אלייה שלא תוותר עלי העמידה אותי מול הריצוי מול המקום שלקחתי כל השנים בלשמור על המשפחה הדפוקה שלי.מול הויתור על עצמי ...שולחת אותי שוב למקום שיושב כל פעם אחרי שהוא פוגע בי על יד הדלת שלה ובוכה והיא כועסת שאני מייללת ולא מדברת ברור ... אודי אני רוצה לדבר עם אמא לפני ראש השנה רוצה לסגור את זה עוד השנה רוצה להתחיל ממקום אחר את השנה הבאה . חושבת שיש לי את הכוחות לעשות את זה גם שהיא בחופש ולא בטוחה שזה חכם .. לא יודעת אם זאת שוב בריחה מפעולה... יודעת שלא אצליח להתחבר לצד הזה שבי התקפן עד שלא אפתח את הדברים. יש לו כוחות כל זמן שאני בתפקיד חיי מאמינה שאחרי שאצא מהתפקיד הזה הקוצים שלו ירדו ואני יוכל להתקרב ולטפל בו. ואז אולי אצליח לכאוב באמת לכאוב ולהניח ...לסלוח, אולי לא לשכוח אבל להיות במקום שמקבל את הדברים .. אוהבת את השיר הזה ... https://www.youtube.com/watch?v=NV6voX3UToM תן לפחד לעבור, תן לאומץ שיחזור להתמלא שוב בתקווה, רק לחזק ת'אמונה תן להבין מה שחסר ולמלא באהבה, תן פנים אל מול פנים, לא להוריד את העיניים, לא להוריד את העיניים. אודי תודה שאתה מזכיר לי שיש לי על מי לסמוך באמת יש ... ואודי גרמת לי לחייך מאוד אפילו לצחוק עם השיר של שלום חנוך בגלגול הזה ..

הי אביב, בוקר של אור, את יודעת, חשבתי על כך שלפעמים ישנן עשיות שמתרחשות או מתרחשות דווקא הודות לחופש, לזמן פרידה מהטיפול ובכלל, ולא במקרה. אני מרגישה שאת כל-כך מחפשת להפריד עצמך מאחרים, ואולי ואולי לזה יש חלק ביכולת, או ברצון העז, לפחות, לפעול. אני זוכרת מאד שיש בך גם חלקים חלשים, ומעבר לתהילה, הטפיחה על השכם והמחמאות - היוצרות לעתים חרדות שהן - מושיטה יד תומכת, במרחק הנכון, באם תסכימי לקבל. מאחלת לכולנו להצליח להישען על החלקים החזקים, כמה שניתן. שלך, סוריקטה

היי, אני בת 22,עובדת כרגע במשרה מלאה ויש לי קשיים שאני לא יודעת לשים עליהם את האצבע. איך שאני פותחת את העיניים בבוקר, אני פשוט מצטערת שקמתי. אני שונאת את הקיום שלי. אני מגיעה ליעדים שאני מציבה לעצמי בכל תחום, נראית טוב ודי נחשבת מוצלחת, אבל יש לי חור ענק בבטן, ריקנות שמחליאה אותי והופכת כל יום לסיוט. אני עייפה כל הזמן, למרות שאני ישנה טוב. אני כל הזמן רעבה, למרות שאני אוכלת המון. אני מרגישה ששום יעד שהגעתי אליו לא מספק אותי, אני רוצה עוד ולא נהנית מאף בילוי, תמיד אני מרגישה שיש יותר טוב ממה שאני עושה. החיים שלי די עמוסים, אין לי הרבה זמן לנוח ואני מתחילה ללמוד באוקטובר. הייתי רוצה לקחת הפסקה, אבל אני לא יודעת לעצור. אפילו הרעיון של חופשה נראה לי גרוע כי בסוף החופשה אני חוזרת לאותו מקום, לא מתקדמת באף תחום. אני באמת אשמח לעצה/דעה כי אני פשוט הלכתי לאיבוד. תודה מראש.

אז מניחה שאתה צודק,ותודה . וזה הדבר כנראה הכי נכון לי וכדי להמנע מעוד בילבולים ופיזורים שמוסיפים לערעור . אבל..., במקביל, שוב עולה התחושה הקשה והכואבת, שאפילו פה, בפורום, אין לי מקום. וגם לפה אני לא מתאימה.ומפנים אותי הלאה..., כך שיוצא,שלא מתאימה לחיים האמיתיים הנורמאטיבים,(וגם..., אם אני כביכול נורמאלית.) בהם אנשים בגילי, במקום קיומי אחר כבר לגמרי. אם זה בקריירה המקצועית והתקדמות בה,המצב החברתי ,הזוגי ,המשפחתי...,וכו וכו (וגם אם לאחרים יש כמובן קשיים). והפערים ככ צובטים בי והתסכול גדול ומכעיס. כולל גם המון סימני שאלה לגבי מה בעצם השתבש אצלי, ובעיקר למה. וגם פה "בעולם של החריגות", יוצא...,שאני לא שייכת ולא מתאימה ובעצם מפנים אותי שוב, למקום\טיפול אחר. וזה כואב. גם אם זה לטובתי. ואני מתה מפחד שיגיע הרגע, ואם דברים לא יזוזו, שגם הוא יפנה אותי הלאה..., ומנגד מאד מתקשה להאמין ולסמוך . וזו תקיעות קשה מאד. בייחוד שלא יודעת עד כמה באמת הוא עדיין בטוח וגם מכיר ויודע איך ומה נכון, ומאמין, וכמו קודם...,(וכמו שהיה עם הקודם...,שעד היום מתקשה מאד להכיל את ההדיפה הזו שחוויתי).וכמובן שמתה מפחד מהלות שתלך ותגבר, כל קירבה מלחיצה ובעיקר שגם נורא נורא מתסכלת בחלקיות שלה שמתקש מאד להכיל. אז איך יוצאים מהלופ הזה.אני לא יודעת..., זה כמו לב שבור. וכל הזמן זה בראש שלי . כשגם מאד בודדה, ובסהכ די מנותקת מחיי חברה ושאר אנשים. וזה \הוא,כביכול ממלא אותי.למרות שנשארת ככ רעבה , ועם החלקיות והקשיים שמייצרים גם אילמות שמתגברת.(זה בעצם מה שנקרא, רגרסייה ממאירה...???). וגם.. לא פשוט כרגע לייצר קשרים חברתיים, וזה עוד אלמנט שמקשה ,מביך גם מאד, משבלל.אודי אשמח שתגיב על הדברים. שבת שלום ותודה .

מקווה שהסופ"ש עבר בשלום...חושבת עלייך. קשה מאוד להרגיש לבד, אבל אומר שוב, לפחות פה את ממש לא לבד!! ובנוסף אחותך יודעת! היא יודעת ורוצה לעזור לך...כך כתבת! תני לקרובים אלייך לעזור, בבקשה תני להם. את לא לבד! המטפלת לא היחידה שיודעת מה עברת ועוברת לפי מה ששתפת.... נ.ב. אצלי אף אחד לא יודע אגב,כלום...כי אין הפרעה אין דברים קשים כאלו של התעללות....ואני בסדר יחסי(ולא התעללו בי ממש).... רק היא יודעת הכל וגם לא מתאים שידעו. מקווה שהתאוששת בנתיים. ואיתך, מיכל

זה שיודעים לא אומר שיודעים איך לעזור או להיות אמפטים או להכיל זה רק אומר שיודעים . זה בסדר יש לי רשת בטחון רחבה לימים כאלה שהיא איננה זאת לא פעם ראשונה שהיא בחופש זה פעם ראשונה שנאסר עלי ליצור קשר ושיוצאת לחופש אחרי ריב כזה ... תודה יקרה ..וסליחה שהכתיבה יצאה לא ברורה למטה ...

שמחה שיש לך רשת בטחון כשהיא לא נמצאת..וזה שיודעים ברור לי שלא תמיד עוזר ..אני בכלל לא רוצה שידעו......אבל לפעמים זה נותן משהו מכלום...

תמיד אמרתי שלהיות מטפל זו עבודה קשה...מסכימה עם הילה מאוד! ומה שכתבת אודי לחנה על מטפלים שיכולים להכיל ויש טובים ויש מצויינים יש כל מיני כמו בכל מקצוע לדעתי...רובם יכולים להכיל! ואכן צריך לא לעשות משחקים...לא עושה!!!ולא מותחת שום חבל שיפקע! אין מצב..להפך הרבה פעמים היא רוצה שאני אגיד מה מפריע לי אצלה כדי שאראה שהקשר יציב גם כשרבים...היא מכילה מאוד מאוד!!!!!!!ואמיתית ואומרת לי את הדברים ישירות! וזה טוב!!!!!!!1 פעם כתבתי משהו שמתאים גם לה וגם לי על הבדידות הזו שלי/שלה בחדר....לפעמים גם מטפל בודד בתוך כל הבלאגן בגלל הסודיות וקשה לו לחוות איתנו את הבלאגן....מעריצה את אלו שיודעים גם לקחת פסק זמן, גם אצלי יש לה חופשות ופסקי זמן וזה טוב! זה כדי שיהיה כח להכיל...לפעמים הפסק זמן חייב לקרות פתאום כשקשה כמו לכלם..כל כך נכון אודי ותודה מה שכתבת שם לחנה..תודה לחנה שבקשה הבהרה בצורה אחרת..פשוט בתוך חרדה לא יודעת לפעמים לומר מה אני רוצה. משתפת אתכם: היא ידעה ימי בדידות רבים, לעיתים נשמעו צעדים קטנים של אושר. למרות היותה בין אנשים שונים, לעיתים חשבה כי תוכל לסחוב לבד...... האם את מרגישה בדידות בחדר? לטפל בלי שיתוף זה קצת מוזר... לעיתים היא שוב ילדה קטנה בחדר, לעיתים היא בודדה למרות היחד... הימים הכי קשים הם דווקא הלילות, בהם היא לא מרגישה שייכת לכלום, בהם היא מרגישה ביתר שאת את בדידותה. האם את בודדה שם, בשיחה של שניים? כן, גם היא לעיתים שם אבודה........

לאחר שעה ביחד המטפל מקבל 400 שח ואת הולכת עם תחושות הדכאון. לפחות הוא מרוויח כסף..ואת?????????????????????

"לדעתי את יכולה כבר לנכס את כולם אלייך, להכיר בזה שהם צדדים שלך. לקחת אחריות גם על החלקים התוקפניים, לא?" אודי בהגיון אני מבינה ולוקחת אחריות על כל התוצאות שקורות . באותו הרגע הדבר היחידי שאני יכולה לעשות זה לקום וללכת ואז כל העוצמות עפות עלי . (אבל זאת בדיוק הנקודה שאת ההליכה הזו היא חווה כהתעללות ואני כהגנה עליה) הפעם חזרתי ואני חושבת שהיא חוותה הפעם ממה אני מנסה להגן עלייה ..עד כמה כשאני מרגישה נלחצת לפינה כשאני מרגישה מאוימת ומותקפת אני נעשית תוקפנית ומגעילה . כן אלו חלקים שלי לצערי הרב ..להבדיל מהקטנים או הנערות אלו הם דמויות גבריות בדמותו הם מפחידים אותי אודי אין לי יכולות מולם .המטרה היחידה שלהם היא שאני לא ירים את הראש לא אצמח לא התקדם ולא יגלה כלום ...אז איך אני יכולה מולם מעבר לשאלה למה שאני ארצה להתחבר לייצורים כאלה .היא לא עמדה בשעה מולם אני מישים שנה איתם או איתו ... אודי פעם כשהייתי בת 14 בערך אמרתי משהו שהיה נכון ואמת אבל הוא רצה שאשקר כי הוא סיפר סיפור למישהו ...הסטירה שעפה לי לפנים ליד כולם מעבר להשפלה האצבעות שלו היו חרוטות באדום על הלחי שלי למשך שעות שעות אודי ...זה העוצמות. אני לא מכה לא משתוללת לא פוגעת פיזית כן אני עוקצנית וצינית ותוקפנית ומגעילה, כן לבקש סליחה אחרי זה זה קצת כמו הגבר שמכה את אישתו מבינה את הכל ..לכן מעדיפה לא להיות בחברת אנשים להסתגר וללכת לברוח לפני שהם באים. אודי המעניין שהיא התנהגה בדיוק כמוני היא ברחה מולם ורצתה לוותר. ואני יודעת הצעד הראשון בידיים שלי להפסיק לקרוא להם בשמות בטח לא לרצות להרוג אותם ולקבל את זה שהם שלי ...ואולי גם לאהוב אותם (עוד שנייה אני ..) אז מהיות הם שלי והם צריכים טיפול וחייבים ללמוד להשתנות ולהתחנך ..בסוף יהיו לי חלקים חמודים ומחונכים ... וזה למה היא טלטלה ככה כדי שאני אסכים להיות שם ...כן אודי יש לי על מי לסמוך ובגדול , היא אמיצה ואני חושבת שאכפת לה ממני.

מנסה לענות לך הכי נקי שאני יכולה .מודה לך על תגובותייך אלי אוהבת מאוד . להניח בצד את הרגשות שעולים בי בעקבות כתיבתך כי הם בפרוש שלי . כולם לא רק אני כותבים כאן חד צדדי ויותר מזה ברגע אחד של כעס כותבים בצורה אחת וברגע של תסכול אחרת וברגע של מחשבה הגיונית לרוב לא כותבים כאן .כי ככה זה בפורומים . את כותבת שהתנהגת מגעיל ולא בא לך להרחיב אני כדי שתרגעו ותצאו מהחרדות ומההזדהות וההשלכות שעשיתן חשפתי את עצמי עד העצם מה שהיה נכון עבורכן לא בטוחה שעבורי . מן הסתם בתוך הסיטואציה שהייתה לא רק אני תקפתי כל ההתנהלות שלה מההתלה הייתה לא מדוייקת שכל מטפל בטראומה ובDID ישאל אותה למה היא ציפתה..וכאן האנושיות שלה . הלא לחשוב עד הסוף הלעשות דברים בעיתוי הכי לא נכון לו . לא מדוייק . הלהמשיך בתוך אותו קו למרות שביקשתי ממנה שלא בגלל הופש שלה וזה לא משנה עם זה 30 יום או 49 בגלל הפגישה שיכולה להיות באמצע גם 30 יום זה המון להשאר עם מה שהיא העלתה לבד . אני מבינה אותה אני מבינה למה ואיך היא בחרה בדרך הזאת אני מכבדת אותה ומעריכה אותה על האומץ הרב שהיה לה שוב כי היא ידעה מה יגיע היא לא יכלה לצפות למשהו אחר , בטח לא ציפתה לברבי חמודה . תיראי מה אודי כתב לי העוצמות של מה שאני מביאה הם הרסניות ועצומות . וכן מיכל אני רואה אותה תאמיני לי שעד היום בכל פעם לפני שהם הגיעו פשוט הלכתי כדי שהם לא יפגעו בה וכל הזעם והטרוף ירד עלי באוכל ובשאר דרכים . הפעם הלכתי וחזרתי בגלל החופש . חשבתי שהיא כמטפלת תבין ותראה את עוצמות הזעם ראו את הידיים שלי ווראו את הראש שלי ..תלך איתי יותר בעדינות תרפה קצת אבל היא המשיכה ומבינתי זה דחק לפינה החוויה שלי הייתה של התקפה של איום של פגיעה והגבתי משם., היא בפרוש לא ראתה אותי באותו יום היא ראתה עיקרון שמבחינתה היה חייב להאמר ...היו עוד המון כשלים שלה ושלי וזה לא העיקרון ואין כאן אשמים זאת סיטואציה שקורות בחיים לא רואים אותי עולה תחושת פגיעה אני מגיבה .היא ממש לא חשובה כאן ולא חשוב מה היא עשתה מה שחשוב זה איך לעצור את האוטומט .... זה לא רעיון להגיד לי קחי אחריות על מה ? על משהו שאני מודעת אליו בדיעבד ולא באותו הרגע ...שוב אני מרחיבה ולא רוצה להיות שם יותר. בגדול מיכל ואני אומרת לך את זה כל הזמן אל תשווי אל תזדהיי תהיי אמפטית כן אבל תזדהיי זה לא שלך זה של מי שכותב . זה גם תשובה איך אני יכולה לענות להיות שם עבורכן כשקשה לי אני אמפטית אני לא מזדהה אני תמיד זוכרת שזה לא שלי זה שלכן ושזה לא מדוייק כי כל אחד רואה את הדברים מזוית אחרת . יותר מזה סביר להניח שאחרי החופש שלה גם אני וגם היא נראה את מה שקרה בעין אחרת רחוקה יותר פחות אישית יותר מלמעלה .. מיכלי ומר למחשב שאולי קצת שדייק לך יותר את עשית השלכה על מה שכתבתי אני ואוי הרגענו אותך ..אני עשיתי השלכה על מה שאמרה / התנהגה אף אחד לא הרגיע אותי המשיכו באותו קו למרות המצב שהייתי בו ..נראה לך שיכולתי להיות במקום פחות מבוהל תוקף מפוחד ...אז כן אני לוקחת אחריות ולפעמים רק אחרי כנרגעת הסערה ואני רואה את הנזק אבל אני תמיד לוקחת אותה לא בורחת ממה ששלי. מיכלי בשבילך באהבה - https://www.youtube.com/watch?v=C_i2QjW863Y

על הזדהות היתר שלי..ועל התשובה שלי אלייך שלא תמיד במקום :(

חושבת שכן ניסו להרגיע אותך, אני לא לצערי... אבל אולי לא ראית שגולם ממש הייתה איתך, פשוט לא מרגישים כשבתוך זה... לא משנה עכשיו כבר......כלנו רואים וכותבים סובייקטיבית וסליחה על כל מה שלא כתבתי מתאים.

את בסדר באמת ותאמיני לי שראיתי את כולן ושמחתי על כל יד מושטת. בבקשה יקרה אני מצטערת שלא הובנתי לוקחת לתשומת ליבי . להפך שמחה על תשובותייך שמעוררות מחשבה ...אל תישתני אוהבת אותך כמו שאת .

אני זאת שמתביישת לבכות מול אנשים. אני אעשה הכל כדי שלא יראו. ואפילו מולה - שמשתפת אותה בהכל. תותי

כל כך מבינה . לקח לי מעל שנתיים לבכות פעם ראשונה אצלה וגם אז זה מאוד קצר . לאט לאט יורדות הדמעות לא הרבה אבל יורדות ...

אני צריכה המלצות על פסיכולוגיות(ולא פסיכולוגים) טובות בבאר שבע רצוי לא מהמגזר הדתי(אני דווקא שייכת למגזר ומעדיפה שלא יזהו אותי) זה דיי דחוף אשמח לתגובות בהקדם. תודה מראש.

אודי רק לאמר שאני מנותקת עמוק עמוק רחוק רחוק בלי מילים שבת טובה לך

אני עצבנית. כולם מעצבנים אותי הבית, העבודה הכל מעצבן. יום דפוק. מרגישה מיואשת מהחיים :(

מה לא נותן לי מנוחה.. תאורטית הכל ממשיך כרגיל עוד בדיקות עוד גילוים עוד בדיקות וכו.. ובכל זאת בימים האחרונים אני לא מוצאת לעצמי מנוחה..מנסה להעסיק את עצמי 24 שעות העיקר לא לחשוב יותר מידי.. והכי שיגע אותי שאתמול אחרי ביקור אצל הרופא קיבלתי כאילו מחמאה שאני מתמודדת עם הכל בצורה הכי מרשימה שיכולה להיות. עמד לי על קצה הלשון לשאול אותו אם אי פעם הוא שאל אותי איך אני מתמודדת ..אבל החלטתי לוותר.. חייבים להמשיך במלחמה 24 שעות 364 ימים בשנה...אני יודעת שאני ממש לא היחידה ובכל זאת זה מאד מאד מאד מעייף פזית ונפשית.. תודה על ההקשבה.. הרגשתי שכאן מותר להגיד הכל. שבת שלום

צריכה שתכתוב לי מילים....או שיר כמו שאתה יודע..אני ממש מתחברת לזה....אוףףףף

מנסה להבין, בעקבות כל מיני הודעות ואין לי ציטוטים בראש וגם לא רוצה להיכנס לדוג' אישיות.. ברור שמטפל הוא קודם כל בן אדם כמו כל אחד אחר והוא לא חסין מטעויות ובכל זאת יש כאן תיאורים שלא מתקבלים על הדעת, לא מבחינה מקצועית ולא אישית, ואני תוהה לעצמי איך זה קורה. אני יכולה לספר על המטפלת הראשונה שלי- שהכעיסה אותי מאוד שצלצל לה הטלפון וזה לא היה חד"פ בכלל..יכל לצלצל גם פעמיים שלוש בפגישה אחת. וכתבתי לה את זה לקראת הסוף והיא קצת "השתפרה". היו לה התנהגויות שלדעתי קצת חרגו מהמקובל אבל אני לא הכרתי מטפל אחר וגם לא היה לי אומץ לומר לה..לא לקחתי מאוד קשה כי זה לא היה אישי והבנתי שזה האופי שלה וזה עדיין חוצפה מבחינתי להתנהג כך. לא רוצה לשאול אותך ישירות על הנק' הזו, כי אתה תענה לי אולי שזו לא כל התמונה... אז אוותר לא יודעת מה אני בעצם רוצה לומר, אני פשוט מנסה להבין איך. על המטפלת שלי אין לי שום דבר רע להגיד.. ברור שאני יכולה למצוא על מה לכעוס או "להוכיח" אותה אבל זה לא.. אני יכולה לסמוך עליה במאה אחוז וזה מרגיע אותי. גם עכשיו כשבעצם נפרדנו, אני יודעת שאם אצטרך היא לא תעלם (פתאום אני כן חוששת..) אז בעצם איך אתה יכול לסמוך על המטפל, אם לא כל מטפל יכול/מסוגל לשמור עלייך?

אודי, תודה. תודה על האזכורים. אהבתי. שבוע טוב, סוריקטה

ורציתי לדבר איתה אבל היה מאוחר. חלמתי עליה, שאנחנו יושבות ביחד, לא יודעת איפה, כאילו כמו חברות, צחקנו גם על איזה משהו. רק משהו מוזר קצת היה, לא זוכרת אם היא לבשה או רק הראתה לי תמונה שלה, אבל היא הייתה רק עם חזייה.. אמרה שאוכל להתקשר ביום ראשון הקרוב ובזה שלאחריו וקבענו שעה. ואחכ זהו ): ובלי קשר לזה, אמרה שהיא מזכירה לי שקבענו שאם הפלאפון שלה לא מצלצל אז שאני יכולה להשאיר הודעה שחיפשתי אותה.. אז אני מבינה מזה שהיא יודעת שאתקשר אליה ושמניחה שזה יקרה, מעבר לפעמיים שסיכמנו.. אני באמת צריכה לדבר איתה על זה...להבין למה היא התכוונה. מצד אחד מוזר להתקשר ולדבר איתה, מצד שני קבענו את זה מראש ואני ידועת שזה בסדר ואני גם רוצה את זה.. אני מחזיקה את עצמי לא להתקשר אליה עד יום ראשון, אם אתקשר היא לא תכעס או לא תבין מה אני רוצה, אבל אני רוצה להראות לה ולי שאני יכולה להתגבר.

אני קוראת אותך ונחנקת. זה כל כך לא הוגן כלפיך, ההרגשה הזו . אני יודעת שהדברים יסתדרו בינכם. את תגרמי לזה להסתדר מאמינה בך מאד. חיבוק ממני .

גולם אהובה לפחות בשבילי הוצאת מחוש הייתי שמחה כל כך אם היית עושה זאת עבורך ..כל כך מגיע לך לקחת מקום לכתוב לתת לעצמך להיות. גולם אני מאמינה שתמיד אבל תמיד דברים מסתדרים אנחנו רק לא יודעים איך בסופו של דבר הכל הכל לטובה

בכוונה בנפרד משאלתך כדי שאודי יבחין בנקודה האדומה שזועקת אלינו מהמחשב :( כל נושא הגוף...מבינה אותך כל כך. האם יש עזרה מכיוון אחר בקשר לזה? האם המטפלת שלך יודעת? והאם גורם אחר מעורב? כי אצלי רק היא...זה אולי בעייתי אבל אני לא הסכמתי...וגם היא מאוד עזרה לי כשכמעט הדרדרתי למקום כזה כמו שאת מתארת...הוציאה אותי ממעגל כזה דברנו, קבענו עוד פגישה וכל הזמן המילים שלה של איזון מהדהדות בי.. אבל מתוקה, מה שקרה עכשיו...אני דואגת לך! אולי כדאי מישהו נוסף שיעזור..מותר לשאול בעדינות מה עם בעל וילדים? ותמיכה נוספת? עכשיו זה הזמן לתמיכה של אחרים...בבקשה תני להם לעזור לך! חיבוק אם מתאים, מיכל.

זה מעכשיו מהמריבה איתה אין לי מטפלת אין לי אף אחד עכשיו למי אני אפנה כתבתי את זה כאן כדי לבלום ולא ליפול לשם .... אני במצב מאוד לא טוב גם אם יש לי עודפים למאה שנים . מצטערת שאני מקשה עליכן באמת

אני אהבתי את רמה מסינגר למרות שלא הכרתי אותה אישית אני אוהבת תיאטרון, והיא הייתה שחקנית אהובה עליי במיוחד היה לי מאוד עצוב לשמוע ולקרוא את כל מה שנכתב זה רק מלמד כמה שהחיים קצרים, ושכדאי לחיות אותם בטוב עם עצמנו ועם האנשים שסביבנו...

אחרי המיני סערה שהתחוללה כאן אתמול... המטפל שלי טיפל בי במשך שנה ללא עלות.עזר לי להחזיק את הראש בתקופה הקשה בחיי. כדאי להיזהר מהשוואות ולהפעיל חשיבה לפני שנותנים לשדים להרים את הראש. מצד שני רובנו כאן חווינו הורות חסרה. נטישה הזנחה התעללות ופגיעות ממי שהיה אמור הכי בעולם להגן ולישמור עלינו. נראה לי שזה שורש הפגיעות והקושי. מחשבות של יום חמישי....

לרגע אבל לרגע לא אמרתי מילה רעה עלייה. היא הייתה והודנה חשובה מאוד עבורי. מה שהיא עשתה עבורי אף מטפל לא יעשה . זה לא משנה את המקום הכואב שהגענו אליו וכן אני מודעת לחלק שלי שם מן הסתם גם לה היה חלק בשיח ובמה שקרה . המטפלים שלנו עובדים קשה ואפילו מאוד מגיע להם המון המון כבוד והערכה על המקום שהם לוקחים . אחלה איזון הילה

אני כבר שלושה וחצי חודשים מטפלת בגוף הזה באכילה הכפייתית .למרות שאני שונאת אותו במלחמה עיקשת מול אלו שלא מרשים. אודי חייבת להגיד את זה כי נראה לי שאני בבור עמוק חדש . .. אודי שלושה ימים אני כמעט בכלל לא אוכלת בקושי פרי הוא גביע אשל לא מצליחה לאכול באה לאכול ובוכה ...אודי מה אני יעשה ...פוחדת שאני יגיע למצב השני של הסקאלה .... ככ עצוב לי כבר נגעתי באושר עשיתי חלמתי ביצעתי ואז כל זה הגיע שוב כדי לחבל ולהרוס לא סבלתי מספיק . אודי מרגישה אשמה בהכל בטח הייתי כזאת מפלצת בגלגול הקודם ועכשיו כולם סוגרים איתי חשבון ....מכיר את הקארמה בבודיסטים ....אז אני מקבלת מה שמגיע לי .....בכמויות

אתה באמת משהו מיוחד ...

אני מתפוררת שוב חלק עף ברוח

אני חוויתי מטפל שפשוט נטש. וגם אם...,גיבה את זה בדיעבד,באמירות ,שנתנו ,בעיקר לו,הרגשה אולי יותר נוחה, זה לחלוטין היתה נטישה. גם הדברים שאמר בסוף(אחרי שכבר הסתבר לי שהחליט שלא מסוגל להמשיך...),היו אכזריים פוגעניים וככ לא במקום, בטח כשאני ככ פגיעה וחוששת מכל מה שקורה,ואז..מעדכן שזה בלתי אפשרי יותר עבורו.שאין לו אמפטייה.ולא אכפת לו יותר ממני.(וזה עוד על קצה המזלג). לא הבנתי איך מטפל...,יכול,(אפילו מורשה..), להתנהג כך. עדיין לא מבינה. וזה אחרי שבהתחלה הייתי ה..מטופלת. זו ששמח לקראתה,היה עצוב בלכתה,והתגעגע אליה במהלך כל השבוע, ובנוסף המועדפת עליו מכולם.(מילים שלו).שמאמין בטיפול ובי ובנו. (וגם אמר באיזשהו זמן,(לא זוכרת מתי בדיוק ובאיזה הקשר), שאחרי שיעברו שנתיים ונשב לקפה איפושהו.., נדבר על הדברים ממקום אחר). ואז..., אחרי שגילה לטענתו כמה אני מטעה(שעד היום אני לא מצליחה להבין במה הטעתי...??).אבל אני חושבת ומרגישה שאני זו שמאד הוטעתי. ובטח אחרי הסיום הככ צורם הזה, שגם קדם לו התרחקות מצידו, שהיתה מאד קשה לי, ואחרי שאמר שחושב עליינו ועל ההמשך, לא האמנתי שזו תיהיה התוצאה, וככה גם ידבר ובעיקר ירגיש. ואחכ עוד לאמר.., לא נטשתי. מעצבן ומקומם.טוב...,ואולי כמו שנאמר, גם פסיכולוגים הם הרי בניאדם. כולל הכחשות למינהם וכדי להרגיש בסדר,ולא אשמים או לא מקצועיים. בכלמקרה הטראוומה הזו מלווה אותי חזק מאד כבר כמה שנים. בייחוד שזה בא מפסיכולוג קליני מוסמך. עם זה הנוכחי, זה אחרת. ואני מרגישה הרבה יותר בטוחה, אבל עדיין מאד מעורערת כל פעם מחדש ומחשש לנטישה נוספת שאולי בסוף תיהיה , או כי יגיע אולי למסקנה..,שלא מתאימה לטיפול.(למרות שהוא לא אמר זאת אפפעם.להיפך.מדגיש שאני זאת שאומרת את זה). אבל..., אני גם לא שומעת ממנו באופן מאד ברור נחרץ וחד משמעי, שהוא לא יעזוב אותי ואת הטיפול ולא משנה מה. וכמו שמיכל כתבה. ואפילו אמרתי את זה ,באופן אחר,אבל עם אותה משמעות, שמעבר ללאמר לי כמה אני חוששת מזה...,הוא לא אומר לי את ההיפך בצורה מאד מפורשת. ולא ברור לי למה לא אומר. וזה גם מכניס את האי שקט המערער הזה. ואודי , אחרי כל ההודעות האחרונות שלי, שבעקבותיהם,הפנת אותי חזרה לטיפול...,כשהדגשת שהפורום זה לא המקום לזה, ואמירה שאולי אני גם באמת לא מתאימה לטיפול, אני כבר לא יודעת ובטוחה אם זה בסדר שבכל כותבת לפה??והאם זה כן מתאים? ובעקבות גם כל העניין הזה של נטישה וחרדה שעולה פה ובי, וההרגשה של חוסר מקום, מרגישה שגם פה אולי זה בעצם לא מתאים ולא במקום. ?? וכן.. בהחלט מבלבל. אבל לא מנותק מההקשרים שמייצרים את הבילבול. כלומר ..., זה לא המצאות חסרות בסיס. לא כך?

כל כך מבינה אותך ...

הי קרןאור, לצערי נראה לי שהמטפל הקודם כל כך טעה! ואם באמת את זוכרת במדוייק שכך דיבר אז אסור היה לו לומר כך, כתבת "ובנוסף המועדפת עליו מכולם.(מילים שלו).שמאמין בטיפול ובי ובנו. (וגם אמר באיזשהו זמן,(לא זוכרת מתי בדיוק ובאיזה הקשר), שאחרי שיעברו שנתיים ונשב לקפה איפושהו.., נדבר על הדברים ממקום אחר)" נבהלתי רק מלקרוא! גם אם את המועדפת אסור לומר זאת! ומה פתאום קפה? במקום אחר????? אף מטפל לא היה מבטיח זאת!! מוזר ביותר! ואם כך טוב שנגמר! אולי הוא איבד את הראש והתאהב בך..אין לי מושג, אבל מטפל טוב שומר על גבולות!! וזה נשמע חצייתם! אצלי היא תמיד אומרת שזה בא מהכיוון שלי...כנראה מחוויות קודמות שלי זה מגיע. יש לך עכשיו מטפל נכון עבורך כנראה, ותסמכי עליו שהוא יודע, אם לא היית מתאימה לטיפול היה אומר זאת, המטפלת שלי גם מאוד אמיתית וכך צריך לנהוג, להסביר...תסמכי עליו ועלייך שידע מה לעשות עם התלות...אני כבר שנים באותו מסלול..כיום אני במקום אחר, מרגישה שהיא איתי תמיד, מצליחה להפנים שהיא פה גם כשאני לא מתקשרת בין הפגישות. זה יגיע צריך המון סבלנות, בהצלחה! נשמע דווקא טיפול מבטיח! וכמו שאביב אומרת בלי להשוות בינינו :)

נראה לי שבלי מיילים, למרות שהבנתי למה לא כל הקשר הולך ודועך אני לא מצליחה להיות דם. באה מדברת הולכת. לא נוגעת ולא ננגעת. סתם טכני.

...

אודי, ברור שהניסיון שלי איתה גם חווה עליות ומורדות...היא תמיד אומרת שאני לא צריכה לפחד לגבי הקשר שלנו שהוא מצידה חזק ויציב פעם כך אמרה אחרי סערה! איזו אמירה חזקה שעודדה אותי! אני פוחדת מעימותים איתה.. אבל קרו..אמרה שאזכור שעומד מולה אדם...אביב יקרה תודה שהבהרת...לכל מטבע שני צדדים. וזה קשה גם לה ותזכרי אולי גם את שעומד מולך אדם עם רגשות בדיוק כמוך....מאמינה שאתן תצליחו להתגבר וחופשה אולי תועיל..לפעמים העיתוי גרוע אבל צריך להתמודד..אודי..הקשר שלי איתה יציב אבל התנודות היא אמרה שהן אצלי...ונצליח..אז מקווה שתוכל לעבור איתי כי הולך ונעשה קשה יותר בתקופה הזאת...ומקווה שגם פה אוכל להיות כשקשה.נכון? תודה אודי יקר שהפגת קצת מהחרדה..

אני לרגע לא שוכחת שהיא אדם שעומד מולי .. בעיקר אני אוהבת בה את האנושיות שהיא מביאה לחדר זה השיקוף הכי טוב לחיים . לכן אני לא כועסת עלייה ...חיבוק שנרגעת

גם שלי מאוד אנושית ופעם יותר חשבתי לכיוון המושלמות, מזמן כבר לא. כתבתי את זה כי פעם התנהגתי גם לא משהו, לא בא לי לספר...אז היא אמרה לי תחשבי שגם אני בן אדם ותזכרי שעומד מולך אדם..היא לא שק חבטות שלנו! ממש לא...אני יכולה להיות אמיתית איתך? ובבקשה אל תקחי לכיוון של אשמה וכו'? את כותבת בצורה ממש חד צדדית כזו בהתחלה שנבהלתי נורא! אחר כך רק מבהירה שזה אחרת....וזו לא פעם ראשונה..וכמו שנכתב זה גורם לנו להזדהות גדולה איתך כי אוהבים אותך ואת חשובה...יודעת שבחוויה זה כך אבל התמונה פה לא שלמה, אף פעם לא שלמה...תודה שאת מבהירה לנו זה מאוד מאוד קשה לראות את הצד האחר, הכוונה שלי הייתה שתראי אותה! תמיד לא לאחר מעשה! למרות שאת כל הזמן כותבת שאת רואה אותה אבל עובדה שלא תמיד...סליחה אם זה פוגע.לא זו הכוונה...אוהבת אותך מאוד.שמרי על עצמך...פעם אמרתי שאשמר מעצמי והיא אמרה לא! שמרי על עצמך! וכך אני אומרת לך, מיכל

אודי הפחדים שוב כאן , הקולות האלה שנגדה מתחילים לצבור כוחות. הקטנים בוכים בלי סוף מבוהלים בטרוף...אודי אין לי מושג איך מחזיקים ככה 48 יום ללא רתמות בטחון.זה נכון שיש לי כוחות אבל זה קשה . אודי הבנתי עוד דברים הבוקר חושבת שתובנות מקדמות מרגישה שנחשפתי כאן בזמן האחרון יותר מידי ומתפללת שזה יהיה בסדר. אודי בבקשה אל תברח מהשאלה וכואבת כמה שיהיה..אתה מאמין שמטפל שככה נגמרו לו הכוחות שהרגיש מאויים חסר אונים כועס פגוע עד כדי צורך להתנתק ולברוח יכול להמשיך להכיל ולטפל . כן אודי אתה צודק שדברים לא קורים סתם ככה אבל הם קורים ואני , אני נתתי לה לחוות את אבא ברוב עוצמתו ההרסנית והפוגעת . אודי בבקשה תשאיר לי עוגן לשבת ,לי אין את האפשרות השבת הזו להגיד קשה לי כרגע אני צריכה פסק זמן . יש ילדים שבאים לשבת עם הברות ואמא חייבת להיות אמא כי הם ממש לא אשמים בכלום. אודי יקר כל כך אין לך מושג עד כמה אני מודה לך שאתה כאן מאפשר כל כך תודה זאת מילה קטנה מידי. שתהייה שבת טובה רגועה ונעימה ובאמת סליחה שאני כל כך מציפה .

הי אודי. קטע שיש מישהי כזאת שמאד מתביישת בפניה כשבוכה וכשרואים את הדמעות שלה. עושה הכל כדי שלא יראו אותה בוכה. לא מזמן היתה סיטואציה שלא יכלה להסתיר אותה כיוון שהיה לה צורך בעזרה ממנה ובגלל שנבהלה יצא לה סוג של בכי כזה שונה מהרגיל. בכי די מבוהל שבדרך כלל נשמע אצל קטנים יותר. אבל לא היה לה איכפת מכלום באותו מצב. הבינה אותה ועזרה לה. ניסתה להרגיע אןתה לאט לאט..עד עכשיו היא די מתפדחת מאותה סיטואציה. ואני דואלת ךמה ךהגיע לכזאת קיצוניות? אין משהו מתון יותר? תותי

תודה איש יקר פשוט תודה תמיד מוצא את השיר הכל כך מדויק התזמורת בלי מנצח לחודש וחצי הקרובים אני חייבת להגיד שלמרות הכאוס והבהלה פתאום מבינה שהיאחזות הזאת במילים "אני לא יכולה לבד" היא בדיוק זאת שבגללה הלכתי קצת לאיבוד חושבת שדווקא זה זמן טוב למצוא את עצמי מחדש . קצת קפצתי ראש לבריכה , בכנות אודי היה לי צורך להתפרק לא לתת להגיון הבריא להלחם בכולם לתת להם לעשות כרצונם להתחרפן .. מקווה באמת להצליח להרפות מזה ולא יודעת איך זה די מנהל אותי ... דווקא החרדה הזו של כולם החזירה לי את ההיגיון הבריא המבין שמצליח לראות את כל התמונה ומטר וחצי קדימה . תודה אודי תודה שאתה כאן

עצוב לי.. לא רוצה לבד. אני רוצה אותה

הי חנה, את באמת מתוקה. וההתקדמות שלך מופלאה, ובכזה קצב. וכאמור, כפי שכתבתי כמה דקות קודם, יש משהו בריא כל-כך בלהראות חולשה ולהסכים להיעזר ולהיתרם ולהתמסר. סוריקטה

מעניין מה שאת אומרת לגבי להראות חולשה ולהצליח להיעזר.. יש בי משהו שדווקא "אוהב" את זה, יותר בטיפול מאשר בחוץ, אבל לא רק.

https://www.youtube.com/watch?v=eLsaSnD0t5k מכירים את השיר? נקרא "את במרחבים" של אברהם טל. שמעתי קודם ברדיו ופתאום הרגשתי הרגשה מיוחדת, הרגשתי שהשיר נוגע בי ורציתי לשתף אתכם גם.. אז עכשיו מקשיבה לו במחשב. ובמאמר מוסגר, לא תמיד מצליחה להתחבר לשירה אז בכלל מרגישה את זה עכשיו... מילות השיר: את במרחבים מתוך כאב גדול נשארת השלמה מתוך השאלות התהיות והפחדים נשארת השלמה המראת מעל הכל פרשת כנפיים חזרת אל המקור אין כבר שאלות בלי לדעת למה בלי לדעת לאן את הולכת שלמה

אודי, איך אפשר להתמודד עם הידיעה שמישהוא "עבד" עליי ורימה אותי בצורה שפלה ובזויה? אני לא מעוניינת ולא מסוגלת לסלוח ונקמה זוהי אינה דרכי מה נותר? השלמה??? איך???

הי מיקה, אני חושבת שכדאי אולי לבדוק אם זה משהו שחוזר וקורה. ואם התגובות לתקריות כאלו קיצוניות ולא נרפאות. ומדוע אני אומרת זאת - כי ייתכן שתזהי בך חלק פנימי שנמשך או מזדהה עם הנוכלים העבריינים האלה. חלק בך, ואם הוא בך - שם אפשר איכשהו ובהדרגה להשיג שליטה. סוריקטה

שלום רב דר היקר שאלה בבקשה היתי אצל רופא שינים ודיברנו תוך כדי דיבור עם רופא העוזרת של רופא השינים אמרה לי שאני מתה מתה לסים את הטיפול. הדיבור הזה לא מצא חן בעיני .שאלתי אותה אם היא עובדת כל היום.היא ענתה שכן אז אמרתי לה שהיא תמות בסוף היום מעבודה.אני למעשה התרגזתי על הדיבור הזה אני בסהכ קלינטית במירפאה של קופת חולים אני לא חברה שלה אני מבוגרת בת 52 לא צריך לדבר אלי כאילו אני בת 20. אחר כך הרגשתי לא נוח כי אני אוהבת לסים דברים יפה כדי להיות בראש נקי ונראה לי שטעיתי שניגשתי אליה. ניגשתי אליה אמרתי לה שלא מדברים כחה היא אמרה שהיא לא התכונה ואילו אני התכונתי לזה שהיא תמות עניתי לה שאני לא אמורה לדעת שהיא לא התכונה לכן גם היא לא אמורה לדעת שאני התכונתי ברצינות בכל אופן התנצלתי כמה פעמים כי היא הזילה דמעות אבל היא אשה יותר משוגעת ממני היא סירבה להתנצל ורק אני התנצלתי בפניה. אמרתי לה נעשה סולחה והיא סירבה להתנצל בטענה שאני התכונתי שהיא תמות והיא לא התכונה באמירה שלה אלי את מתה מתה לצאת מפה. התרגזתי עליה שהיא לא התנצלה ואמרתי לה מי שמקלל אותי הכל עליו. היא החזירה לי ואני החזרתי לה כמה פעמים היא עונה אני עונה עד שהלכתי משם. שלא נדע על שונאינו .אבקש לפנים משורת הדין לתת לי חות דעת מי צודק ולה היא החזירה לי שלא נדע מילה במילה והיתה רעה אובססיבית לא וויתרה. מי אשם מי צודק בסהכ אני קלינטית והיא העוזרת של רופא השינים אנא עזור לי להבין כי אני מרגישה מופסדת . בנוסף אני לא רוצה שהיא תטפל בי עוד הפעם בתודה מראש

היא בסך הכל עובדת כל היום ורצתה לסיים.את.יום.העבודה. להפגע זו בחירה. ובדבריך את התכוונת לפגוע בה כביכול להחזיר לה. לפי דעתי אם היא העוזרת הקבועה של הרופא ואת לא רוצה להחליף.אותו.את צריכה לטאטא את זה ולהמשיך הלאה. אם היא לא נעימה אלייך באופן קבוע אז תגישי תלונה נגדה.

בנות יקרות לנשום . סליחה על החרדה שגרמתי כאן באמת זאת לא הייתה הכוונה . סליחה שלא סימנתי כטריגר. לכל מי שענתה והגיבה לי תודה סליחה שלא מגיבה לכל אחת חושבת שהסערה שנוצרה מחייבת תשובה אחת ברורה ואוהבת לכולן. מיכ ובמבי יקרות ומתוקות תעצרו אל תעשו השלכות על הטיפול שלכן ממש לא... ולכל מטר השאלות והתהיות .. אני לא כועסת עלייה אני מאוד מאוד מבינה אותה והאמת שדי הזמנתי את זה ...מה שנקרא מגיע לי . אל תשכחו שאני עם הפרעה דיסוציאטיבית זאת הפרעה קשה לטיפול ומאוד מאוד מורכבת ..רוב המטפלים לא נוגעים בהפרעות מסוג הזה והמון טיפולים נופלים בדיוק במקום הזה . מן הסתם היו גם כשלים שלה היא בן אדם האמת שאני מכירה כבר את החולשות והבורות שלה ונפלתי לתוכן בטפשות .. לא רוצה להכנס לטעויות שהיא עשתה או לא מן הסתם היא תטפל בהם בהדרכות שלה. ואלי כמטופלת... שיחזרתי פגיעה כשהייתי לבד האמת שיכולתי להיות שם איתה אצלה ואני עצרתי את זה בגלל הזמן לא רציתי לחרוג בו ...היא הייתה עסוקה (מותר לה בן אדם) וביקשה שאצלצל בערב אני בחרתי לא להפריע לה (טעות 2) בהמשך כתבתי לה שאני בסדר כשלא הייתי בסדר(טעות 3) . פתחנו הכל בפגישה הקודמת ואז לפני שיצאתי היא הציבה גבולות שנחוו אצלי כדחייה אני התנתקתי והגבתי מתוך הניתוק בכעס בעוקצנות שאמרה "במילים אחרות אל תציקי לי " והלכתי זה אחרי שבמשך שעה וחצי היא איתי ניכנסת יחד איתי לתוך הטראומה כולל פרטים שהיו קשים גם לה לחוות את האכזריות שלו מחבקת מערסלת עוטפת באהבה אין קץ (האמת שיש לה רחם טיפולית נדירה והיא שם כל הזמן בשבילי בגבולות היכולות שלה )ברור שהיא תפגע ותרגיש קרבן עם אחרי כזה דבר מילה אחת שאמרה אני התהפכתי ועפתי עלייה . מהפיצול והתקף הזעם שהייתי שלחתי לה סמס כועס ופוגע לא בקללות או כאלה בבקורת עוקצנית ומכאיבה ..אחרי שעה שלחתי סמס נוסף קצת יותר מפוייס מחלק אחר שכתבת שהוא מבין ... מכוון ולא הגיבה ביקשתי לדבר היא התעקבה בתשובה וכתבתי לה סמס כועס שאני מבינה שבחרה להתעלם ממני (זה היה השלכה של הכאב מהמרכז לנפגעות)טיפסתי על עץ גבוה מידי ואני זאת שכתבתי לה שאני לא מגיעה יותר כי אני פוגעת בה .בכל פעם שראיתי את הסימנים הכחולים על הידיים חשבתי לעצמי שאני כמו גבר אלים ומכה שמכאיב לכל מי שסביבו .. היא שכנע אותי להגיע ואז בפגישה הודיעה לי על חופש עד אחרי ראש השנה כשהיינו אמורות להפגש עוד שבוע הבא . נסגרתי ושוב התפצלתי לחלקים ההרסנים . אני זאת שלא רוצה להפגש בכיפור ואחר כך שוב שבועיים חופש יש לי ברירות !!!!!!!!!! ואז היא כן יש לי מטפלת ישירה ולא כולן כאלה אישית אני אוהבת את הישירות הזאת היא כואבת מטלטלת ומוזיזה מהמשבצת.. היא אמרה לי שאני מתעללת בה והגיע הזמן לטפל בחלקים הפוגעים והמתעללים אין מה לעשות הפגיעה שעברתי קשה יש לי שני חלקים (זכריים) שהם דמותו של אבי ותאמינו לי שהם באמת פוגעניים ולא נעימים . כל השנים כדי שלא יגיעו ההרס העצמי היה ברמות נוראיות ועכשיו בזכותה שאני מטפלת בגוף הולכת ללמוד ועוד הם צפים ועולים עם זכרונות חדשים ויותר מדוייקים כולל אנשים שהיו שם חוץ מאבי .מכאן שתיינו איבדנו את הדרך לגמרי ...התנתקתי יצאתי כועסת באמירה שהטיפול הסתיים מצידי ... אחרי 10 דקות ביקשתי לחזור בגלל החופש שלא ניפרד ככה ביקשתי להניח לעניין ההתעללות בגלל החופש והיא לא הסכימה כי חייבים לדבר על זה ולהסכים לטפל בהם (מבחינתי הם לא שלי לא רוצה אותם שונאת אותם ושימותו )האמת שזאת הייתה טעות שלה כי היא לחצה אותי לפינה ומשם הכל הידרדר אמרתי דברים קשים כואבים עד כמה הטיפול הזה נוראי ושהיא לא נתנה לי כלום וכן ...כבר שבוע שעבר ראיתי וכתבתי את זה כאן שנגמרו לה הכוחות מתחתי את החבל יותר מידי ...(הולכת לכתוב משהו שאני מאמינה בו בבקשה אין לי כוח לעימותים כל אחת ודרכה ) במידה מסויימת ידעתי והייתי צריכה לשמור לא להגזים לא למתוח את החבל כן לשמור עלייה ...זהו מכאן זה הגיע למקום שהיא אודתה בטלפון שנגמרו לה הכוחות ואחר כך הסכימה להמשיך אבל אמרה שהיא צריכה לנוח וככה יוצא שלא נפגשות גם שבוע הבא . תראו זה קשה אבל אני מאמינה שאני אצמח משם כן כואב לי אני מתאבלת אולי על הפנטזיה שנעלמה ואיננה שהיא תמיד תהייה שם בשבילי !!!! שהיא תציל אותי מהרוע ותשרוד אותי כמו שאני !!! אף אחד לא חייב ולא רוצה שיפגעו גם המטפל הטוב ביותר ..אם היא הייתה מסכימה לזה היא לא יכלה לטפל בי ואני רק הייתי טובעת יותר . היא אמיצה וחזקה שיכלה להגיד לי את האמת בפנים וכן היא אדם מקצועי או לא אדם שנפגע ונשחק ...בכל רגע בפגישה היה לי ברור שאכפת לה ממני גם זה שלא יכולה יותר זה לא בגלל שאני לא חשובה ולא אכפת לה . מבינה שבהתקפה שלי ההרגשה היא אם אני לא עוזרת לך אז אולי מישהו אחר יעזור . מאמינה שהתלות המטורפת שלי בה תרד שאני אראה אותה יותר בפגישות מקווה מאוד שנצליח לטפל בחלקים ההרסניים האלה (אודי זה אפשרי ) והכי שזה בעצם מטרתו של הטיפול כמו שהיא אומרת שאני אצליח לעמוד על הרגליים שלי לבד ..גם בתוך שיחזורים וזכרונות . המון פעמים בנות כותבתו על הטיפול ואני אומרת שמשחקים זה אסון ...כאן אני נפלתי רציתי לבדוק אם היא תלחם עלי אם אכפת לה ושחקתי אותה..אני כואבת את זה ועצובה ומתפללת שהיא תעבור את זה ותצליח להמשיך לטפל בי אחרי שהרגישה פגועה כל כך ממני . שלא תבינו לא נכון מן הסתם אין כאן אשמים יש כאן סיטואציות שקורות לי המון בחיים ..אז זה קצת כמו זוג נשוי שרב ולוקח מרחק אחד מהשני ..אם אני לא אפול למקום קרבני של נטישה ושלא אכפת לה ממני אם אני אצליח להרפות ולשחרר את זה ולהנות מהחופש מההפסקה הזו .....הטיפול הזה יתרומם למקומות אחרים. בבקשה בנות שוב אומרת אני זה לא אתן תרגעו ולא להכנס לחרדות!!! למרות שכן טיפולים נגמרים וקמים חדשים ותמיד יש סוף לכל דבר ...אוהבת אתכן מאוד ותודה .. אודי ממש ממש סליחה על הסערה שחוללתי כאן אתה יותר ממוזמן לא לעלות הודעות שעלולות ליצור באג כזה ..ואודי אם תוכל לענות לי על השאלה שבאמצע על ההרסנים האלה (לא רוצה להתחבר איתם מפחדת מהם )

הי אביב, אני מודה שלא עקבתי אחרי כל ההודעות שנכתבו כאן לאחרונה אבל ..האם הטיפול שלך הסתיים? למה את בטוחה בכך? אולי לפעמים כאשר מגיעים לסף מסוים (וכנראה הגעתן לכך) צריך לקחת צעד אחורה ולהתרחק...האם היא אמרה לך בוודאות שהטיפול נגמר? אני הבנתי שמדובר בחופש...היא גם ציינה מתי תשוב.. האם בעבר הייתה תקופה כזו ארוכה שלא נפגשתן? אני מרגישה שההודעה שלי אלייך קצת לא קשורה..כי כולן כאן רשמו כמה שהיא לא בסדר בהתנהגות שלה, אבל זה דווקא יפה שהיא אמרה לך את האמת וחשפה את הצדדים האנושיים שלה..העובדה שהיא חווה אותך כמתעללת מאפשרת לה להבין מה עובר עלייך, לחוות את הקושי שלך, ואז היא מרגישה רצון לברוח - כפי שאת בורחת ומתנתקת לפעמים... אי אפשר להיפגע ולהרגיש קורבן ממישהו שאין לנו רגשות אליו, לא? (לפחות לא בכזו עוצמה) אני עדיין אופטימית לגביכן.. לא יודעת להסביר למה... אולי החופש הזה טוב לשניכן, טיפול של חמש שנים לא אמור להיגמר כך.. וסליחה אם אני לא קשורה בהודעה שלי...

את קשורה ואפילו מאוד תודה שאת מחזקת את המקום הנכון שזוכר שהיא שם עבורי ורק נחה קצת . בטוח שהחופש הזה טוב . אני מאמינה שכל מה שקורה לנו הכל לטובה .

הי אביב, מכל הדברים שיש לי לומר אגיד שאותי, למשל, לא הכנסת לחרדה. למדתי להתבונן על הדברים מגובה לווייני, מעבר ליכולת להזדהות עמוקות עם מצבים. מה שנקרא להיכנס ולצאת. ועדיין אפשר לדאוג, ולחלוטין לא להיות אדיש. החלקים האגרסיביים הללו הם כן שלך, וכדי שתהיה אינטגרציה בין חלקייך, נראה לי שכן, יהיה צריך לקחת אחריות גם עליהם. וגם נראה לי שאולי יש מצב שאת מנתחת את עצמך יותר מידי פסיכולוגית, ופחות מידי מדברת עברית רגילה, ואולי גם זה סוג של הגנה. חומר למחשבה מכיווני. שלך, סוריקטה

בחלק הבריא שבי אני מבינה את זה אין ספק שכשהיא תחזור מהופש זאת בדיוק תהייה העבודה שלנו אי אפשר לתת להם /לי להתפרק להתפרע ולהגיד זה הם ... סוריקטה אני לוקחת אחריות על מה שאני עושה . לגבי מונחים פסיכולוגים . לא יודעת כן כתבתי מתוך אחריות ודאגה לבנות כאן שכן נכנסו לחרדה בלי יכולת ההפרדה בן שלי לשלהן, יותר מזה בן כתיבה מכאב חרדה בהלה ומצוקה לבן כתיבה שקולה והגיונית . בן אמפטיה לסימפטיה .... חייבת להודות אבל שהכתיבה לבנות עשתה לי טוב וסדר בראש והחזירה לי את התקווה ואמונה בדרכי ...

הי אביב יקרה, עוד כמה מילים ממני לפני שאצא לדרכי. ראשית - כשדיברתי על אחריות, התכוונתי בדיוק לזו שקשה, יחסית, עדיין – אחריות לחלקים שאת מכנה ה'פיצולים'. אגב, החלקים הבריאים לצורך העניין – גם הם, עבורי, עפ"י ניסוח זה, 'פיצולים'. כפי שראיתי זאת, משפטים כדוגמת: 'מבחינתי הם לא שלי לא רוצה אותם שונאת אותם ושימותו' או 'הרסנים האלה (לא רוצה להתחבר איתם מפחדת מהם)', מעידים על כך שעדיין מסובך לך לקבל מספיק אחריות עליהם. ואת גם יודעת זאת. ושוב, עדיין חזרתי ואמרתי גם אני. בנוסף, ושוב, כפי שאת גם יודעת, לקיחת אחריות עליהם משמעה גם שינוי בהתנהגות. בעוצמות ההתפרצויות, בתדירות שלהן, במשכן, כך שאת תופסת את עצמך במצב שהחבר'ה האלה מדברים מתוכך ויכולה לעצור מהר יותר את ההשתלטות שלהם. דבר נוסף – ראי מה קרה כאן. נוצר בקבוצה מצב של הזדהות יתר ומעין ערבוב. מצד אחד, יש שאיפה להתמזגות כזאת, מצד שני – מתעוררות חרדות ואז נוצר (וגם קרה) הצורך להפריד. לחזור להפוך להיות ייחודית. להגדיר את הכאב כשלך. עדיין יש לי הרגשה שיש בך צד שרוצה להראות מאד שהוא יכול לבד. שהוא מסתדר יותר טוב מכל מה שכולם אומרים. כאילו קשה לו לקחת ולקבל מבחוץ, מהזולת. דבריי מתבססים על הבנותיי מתוך הטיפול שלי, והנם הצעות למחשבה. איך אני תשבה ומזכירה – נפילות תמיד תהיינה – מאחלת לכולנו שנדע לקום ולהתייצב במהירות הולכת וגוברת (ביחס למצב ההתחלתי ובקצב המתאים). להתראות, סוריקטה

אני לא יכולה להתחבר אלהם ..תראי צה ררה לה מטפלת מקצועית שעה בחברתם לא רוצה אותם לא יכולה איתם ...לא כרגע אין לי כוחות וכלים

וואו - לא תאמיני כמה חשבתי עליך היום, ועל המטפלת הנפלאה שלך, וכמה זכית שיש לך מטפלת שאת יכולה תמית לסמוך עליה, וקנאתי, אמרתי הלוואי עלי כזו אחת, וחשבתי שכל כך טוב לך שמצאת אותה. והנה אני קוראת את הזפטה שקבלת והרגשתי שאני קבלתי אותה. הרגשתי שהאכזבה שלך היא שלי כי כאשר קראתי על המטפלת שלך, אמרתי לעצמי כדאי להמשיך לחפש מטפלת מושלמת שכזו, ועכשיו שאת שבורה ומנופצת, באיזה שהוא מקום גם ניתצת את התקווה שלי למצא מישהו טובה באמת. לא יודעת איך לנחם אותך, אין לי את הכלים מה לומר רק יכולה לומר שמרגישה היטב את השבר שלך, ואת הכאב

סנדי אין מטפלת מושלמת או אדם מושלם ...יש מטפל /ת מקצועיים ויש אנשים טובים .היא בהחלט אדם טוב ומטפלת מקצועית..קורה שנשחקים ומאבדים כוחות...גם אודי כאן לפעמים אבדו לו הכוחות מול התובענות הבילתי פוסקת וההרגשה של ראש בקיר ...לכן יש חופש וזמן נקי ומשם רק צומחים . טיפול זה הרבה עבודה של שני הצדדים בהחלט טיפול מורכב כמו שלי ...עברתי איתה כברת דרך לא קטנה מאמינה בנו מאוד.

את אדם שנוח לבריות אדם שמוכן להודות בטעויותיו אני נוראה מעריכה אותך אני חושבת שאת לא נותנת לעצמך מספיק קרדיט למה שאת אני פשוט מעריצה את הדרך שאת רואה את הדברים, גם בכאוס את מוצאת המילה הטובה לאחד יש הרבה מה ללמוד ממך

אתה צודק שאני יכולה לנהל איתה שיחה גם אם היא לא פיזית. היא באמת נמצאת אצלי ובתוכי. אתה יודע שגם היא אמרה לי את זה- במכתב שהביאה לי. בלילה חלמתי חלום על המטפלת החדשה שאלך אליה (אני לא באמת יודעת למי אלך, תהיה פגישה אחת ואחכ כאילו "ישבצו אותי", כי מדובר במכון של DBT- משהו כזה..) חלמתי שאני נפגשת עם המטפלת החדשה ובפגישה השניה פתאום מופיע מטפל אחר בלי שבכלל ידעתי ואני כעסתי. ושמתי לב פתאום שהפגישה הראשונה מתכוננת להיות בתאריך של היומולדת שלי(: עוד שלושה שבועות בערך אתה יודע ממה אני מפחדת?- מפחדת להתחיל מההתחלה, כאילו מרגישה שאין לי מספיק זמן וכאילו ייגמר לי הזמן. אולי אתה תוהה לעצמך מה אני רוצה להספיק.. אז אני רוצה שתהיה לי משפחה ): אווף.. עצוב לי עכשיו

ניראה לי שהוצאתי עליה את המועקה הגדולה שיש לי . הסברתי לה ממה זה נובע ומה אני מרגישה דיברנו על המועקה. (כמו שכתבת לי) הוקל לי ... אני צריכה הפסקה בשביל להחליט מה לעשות ..

מאז ההודעה של אביב...מה קורה למטפל שמחליט שזהו..שנמאס לו. מה ככה סתם? לא מבינה מה היא כבר עשתה. האם אין אחריות לומר לפני יציאה ארוכה מראש שיוצאים להפסקה? האם אינו מחוייב לומר ולנסות ולהסביר למה זה קשה ולעשות תהליך כזה של פרידה אם אין ברירה ולהציע לפחות אלטרנטיבה אחרת? למה שאבטח בה ואספר ובסוף תלך? כל הסיפור לא מובן לי...לא משאירים מישהו ככה ולא משנה מה הסיבה...צריך לדבר לפני שהיא יוצאת לחופש..מה אתה חושב? אני פוחדת ומשליכה על הטיפול שלי כי לך תדע מה ילד יום....במיוחד שעכשיו יש חשיפה..הנה גם אביב במיוחד רצתה להתקדם...למה כשרוצים להתקדם זה קורה??? אוף

כולנו כמטופלים מפחדים מהמקום הזה של נטישה חסרת רגישות . איך באמת זה קורה?

ואני אגיד לך מה שאני תמיד אומרת ... בלי לעשות השוואות!!!!!!!!!!!!!!! תמשיכי לצמוח ולעשות לעצמך טוב מגיע לך מאמינה בך ובה

הי מיכל, ... אני חושבת ששינוי עשוי להיות דבר מפחיד ולעורר את החלקים המתנגדים. נראה לי שעפי"ר הם באים בצמד. סוריקטה

יקירה שלי אין לי מילים... עצוב כל כך שנעתקה לי הנשימה...:// הכי חשוב לי להיות איתך יקירה ברגעים הכה כואבים וכה קשים האלו... זה לא זמן למסקנות וחשבונות נפש זה זמן לחבק את עצמך בכל דרך שתוכלי!!! יקירה שלי!! מאמצת אותך אלייי משום מה יש לי תחושה לגבייך שהדרך למעלה תימצא בזמן הקרוב!!! והכי חשוב את לא לבד, את לא לבד, אני איתך! אודי איתך! החברות כאן איתך! ובוודאי יש עוד אנשים שאיתך תיצמדי לטובים בימים אלו... שולחת יד, או גבעול, או ענן, או כל מה שתבחרי הילה

מבוקש/ אדמיאל קוסמן מבקש מקום שקט עליו תונח הנפש. לכמה רגעים בלבד. מבקש מקום שישמש מדרך לכף הרגל. לכמה רגעים בלבד. מבקש עציץ, עלה, גבעול, או שיח, שלא יקום ויתקפל כשהיא תבוא. לכמה רגעים בלבד. מבקש דבור אחד, נקי, נעים וחם שישמש ספסל מקלט, למישהי, קרובה שלי, ילדה-יונה, נפשי שלי אשר יצאה מן התבה, לכמה רגעים, בשעות הבקר, ולא מצאה מאז מנוח לרגלה. תודה תודה תודה מחבקת אותך חזרה מקווה שלא טילטלתי את העגלה

אם את בסביבה צריכה את המילים החכמות שלך

הי יקירתי, רק עכשיו שבתי וראיתי את ההודעות. התחלתי את היום בשעה ארבע לפנות בוקר, אכתוב בקצרה מה הרגשתי בעיקר כשקראתיך. רעיון. חשבי אם נראה לך. נראה לי שקשה לך מאד כשהזולת משרטט היכן הוא מתחיל והיכן הוא נגמר עבורך ואת מאד מחפשת לקחת שליטה לכאורה על כך ולעשות זאת עבורו. כשמישהו אחר עושה זאת, כמו המטפלת, החוויה מבהילה מאד ויוצרת חרדות, וכך יוצא שהמצב בפועל די יתאים לעולם הפנימי שלך. כאילו כך לא יהא פער. וגם יש לי הרגשה שאת כאילו לוקחת אחריות ואומרת אני גרמתי למה שגרמתי, לכאורה אחריות יתרה, ואיני בטוחה אם את באמת באמת לוקחת את האחריות הזאת עמוק מבפנים, או שרק אומרת לעצמך ולנו כך כמעין סוג של הרגעה או הגנה. למשל, מפני מגע עם הזולת, הבנת נוכחות של זולת, ומתן תוקף לקיומו. זה ככה במחשבה ראשונית. ושוב מניחה שאת יודעת, ועדיין אומר זאת אני, (זה בכל זאת אחרת כשאת אומרת לעצמך או שאת שומעת זאת מבחוץ) צמיחה כואבת מאד מאד. לבינתיים, שלך, סוריקטה והחתולה שקופצת לה כל הזמן על המקלדת.

לא כל כך הבנתי את עניין המתחיל ונגמר נקרא לי מעניין מאוד . לעניין האחריות אני תמיד לוקחת אחריות ומנסה לשנות לא תמיד מצליחה בגלל הפיצול אבל אחריות תמיד תמיד .... את יודעת שנים באו איי לימדו אותי לדבר לחשוב לעשות מאני ולא היא .. אין לי ספק שגם היא טעתה והרבה , אין ספק שהיא הייתה יותר אנושית ופחות מקצועית אבל זה שלה לא שלי . אני חייבת לטפל רק בשלי ...תודה יקרה אל סיעור המוח זה חשוב לי מאוד

ראית ? ראית את ההודעה שאביב כתבה ??? וואאו... אודי :(( קראתי את הודעתה של אביב והרגשתי שהבטן שלי מתכווצת.. וואוו.. ראית ??? ואם גם לאמא צביה יהיה פתאום יותר מדי קשה ?? ואם גם אמא צביה תגיד לי שככה וככה ונראה וכו' ??? וואוו.. אודי ? מי מבטיח לי שאמא צביה לא תתהפך לה ככה מהרגע להרגע ?? אתה יודע אודי ? לפני שנים (לא זוכרת כבר מתי ) הבאתי לה מתנה את עץ האהבה.. שורשים מפותלים כאלו.. באמת אודי השורשים ממש אומנות של הטבע.. היא הניחה אותו בתחילה על החלון , מאחורי הוילון והוא כמעט מת.. ואז, אחרי שאני אמרתי לה (!!!) היא הורידה אותו מהחלון ושמה אותו על השולחן ,הכי קרוב אליה.. כך שיצא שמצד אחד שלה הכי קרוב הציור שציירתי לה (על הקיר) ומצד שני הכי קרוב אליה עץ האהבה שהבאתי לה.. ואודי, היית צריך לראות איך הוא פרח, גדל, נהיה ממש ,אבל ממש גדול, כל כך חי!! נכון היא נסעה לא מזמן לשבוע ? כשחזרנו ונפגשנו ,ראיתי אותו . את עץ האהבה שבעציץ :((( כמעט מת.. אמרתי לה, את אשמה !!! זה בגלל שלא היית.. היתה חסרה לו האנרגיה שלך !!! (אני יודעת שהיא ביררה לגבי התנאים הפיסיים שהוא זקוק ונתנה לו כל הזמן מה שצריך) קשה לי לראות אותו (את העץ כך כשהוא גוסס. :((( וההודעה של אביב... ואם היא תעשה כפי שעשתה המטפלת של אביב ???? כולנו הרי בני אדם ??? עם המוגבלות שלנו.. גם פחדתי . מאוד !!! שקרה לך משהו לא טוב (אחרי שלא הגיעה הודעה הסוגרת של חמישי) אגב, כתבתי לך הודעת המשך שם (בהודעה שכתבתי לך ב 16 לאוגוסט) אודי, אני מלאה בפחדים. פחדים /חרדות של נטישה/מוות/היעלמות :(( אודי :(((

די מתוקה שלי סליחה יקרה אוף אם הייתי יודעת שככה לא הייתי כותבת זה בסדר במבי אמא צבייה שם עבורך וגם המטפלת שלי נמצאת שם עבורי זה משבר אנחנו ניגדל ממנו שתיינו במבי תבטיחי לי שלא תדאגי טוב יקרה תמשיכי להאמין באמא צבייה ובך ...חיבוק

יודעת שאתה לא ממליץ בפורום ובכלל ... חוץ מהפורום מה האפשרויות באמת שהיתנות לאנשים כמוני לתמיכה מחוץ לטיפול יש לי רשת בטחון יש לי מטפלת כשאני במצוקה מטורפת אני פונה אלייה אבל לא יכולה להתלבש על נדיבות ליבה עכשיו לחמישים יום. הפורום זה לא מקום מספיק . סה"ר זה רק בערב מרכז תמיכה אני לא פונה יותר אחרי הפעם האחרונה . האמת אני פוחדת להתחרפן ולהשתגע חמישים יום לבד...ובמיוחד שההמשך לא ברור לא מובן לא ידוע ואני לא מתכוונת לשגת מהעימות עם אמא שלי עוד לפני ראש השנה . אני ממש חסרת כיוון ...מפחדת שלא תישאר לי טיפת אמונה ותקווה מהטיפול הזה ובכלל בכל כך הרבה ימים . אתמול חוויתי הורות כואבת כזאת שלא רוצה לראות ולשמוע אותי היא נטשה אותי זה כבר לא חרדה היא ממש נטשה אותי ..גם אם נילחמתי והיא התעשתה אחרי 4 שעות עדין זאת הייתה נטישה ... אין אני ממשיכה איתה טיפול בלי לדאוג שכל רגע זה יקרה שוב ושוב. אוף אודי זה כל כך לא מגיע לי וגם לה ....החלקים האלה הורסים לי את החיים

אביב, את יודעת, ברגע שאת אומרת שזה כל כך לא מגיע לי, אני שומעת גם את החלק ההוא שחוגג ברשעות ואומר זה כן מגיע לך... וכל האשמה וכו' וכו'... דבר נוסף - יש הרס, אולי אפילו גדול למדי, אבל לא הכל הרוס, לא כל החיים. וגם את זה את יודעת. ועוד מה שרציתי לומר הוא שנראה לי שרובנו יודעים ש - כשנמצאים אי שם מתפלשים בתוך הבור השחור לעתים בלתי אפשרי עבורנו לראות תקווה. והייאוש נראה הכל. להת' סוריקטה

וכשאתה כותב לי אודי, בתחילת התשובה הראשונה, וכתגובה לשאלתי.., "יתכן מאד שאת לא מתאימה". ובסוף התשובה השניה, "זה פלונטר שצריך להתירו בסבלנות בתוך הטיפול..". אני תוהה עם עצמי ומתוך התייחסות לתגובותייך, אז.. האם אני מתאימה לטיפול או לא?? כי הרי זה לא רצוני מה שקורה לי, ואם יש לי בעיה כפי שהגדרת,תלות...קשה מאד וסבוכה שלא מאפשרת יצירת קשר וקבלת עזרה, אבל מנגד,ולדברייך,זה מה שנדרש כדי לפתור אותה, ובתהליך טיפולי ארוך וסבלני, אז איך זה למעשה יכול להתאפשר, אם אתה גם אומר שיתכן מאד שאני בכלל לא מתאימה לטיפול. אני מתקשה להבין את הדברים ומה בעצם אתה אומר. ובעיקר כמובן שזה מייאש גם מאד.כי אם לא מתאימה..., אז למה כן?? האם נידונתי לחיות חיים שכאלה עד סוף ימי?? או האם אתה סבור שטיפול אחר כן יכול לעזור??ובעצם למה, ואם זה לא..., מבולבלת האמת.מקווה שהצלחתי להבהיר את הקושי במענה הנל שקיבלתי.ו אשמח ואודה אודי,על איזושהי הבהרה נוספת.תודה

אודי אני צריכה יד עטיפה מקום הלב שורף מאוד איך היא תמיד אמרה לי יש בך חלק שיודע הכל הגעתי לפגישה זה התחיל מדפים שהיו מונחים ליד הפינה שלי שהלחיצו ונתנו הרגשה מאיימת כששאלתי אותה מה זה היא אמרה אולי תירצי לכתוב...אמרתי לה אואו מה מחכה לי . היא אמרה שיוצאת לחופש עד אחרי ראש השנה בחישוב מהיר הבני שזה בעצם עד אחרי סוכות כי היא לא עובדת בסוכות ולפני יש את כיפור ..יש!!!!!!!! חמישים יום חופש הלכו התכניות על אמא ...ואז היא ממשיכה לגבי מה שהיה ומטיחה בי שאני מתעללת בה ...זהו נסגרו החלונות והמתעללים הגיעו . בשלב שלא יכולתי להכיל קמתי והלכתי היא לא עצרה אותי פגעתי בעצמי וביקשתי לחזור לא רציתי ככה להפרד לחמישים יום קיוויתי האמנתי שהיא בתור מטפלת תרגיע את המצב ותבין שככה אסור לתת לי להשאר חמישים יום .גם אם היא צודקת יהיה לזה זמן אחר כך. אמרתי לה את זה היא אמרה לי מה חשבת שנעבור לסדר היום והמשיכה באותו קו שאני פוגעת בה ומתעללת בה בגלל שבכל פעם שהיא אומרת משהו שהוא בענייה לא נראה לי בעיני טריגרי מרגיש מאיים אני מתנתקת ונעשית בונקר כועס ופוגע (ציניות) ביקשתי ממנה שנעשה הליך לפרדה היא לא סירבה וניסתה כמובן שלא היה מי שישתף פעולה וכל מה שהיא פגשה זה קיר חסום שרק רואה כמה רע הטיפול הזה היה עבורו . כשקמתי ללכת שאלתי זה היא ענתה כנראה ..אמרתי לה שחזרתי כי קיוויתי שיהיה לה אכפת שתלחם יחד איתי היא שתקה החיבוק מן הסתם היה מרחוק והלכתי. התקשרתי שאלתי אותה אם היא רוצה להמשיך טיפול היא ענתה שהיא לא יודעת שנגמרו לה הכוחות. זה שרגע קודם בחדר היא אמרה שזה לא נכון ושפשוט צריך לטפל גם בחלקים האלה וככה היא יודעת. אודי נילחמתי כמה נילמתי שהיא לא תוותר עלי שיש עוד חלקים. היא שלה לי סמס קר וכאוב שנמשיך אחרי החופש והיא תחשוב איך.. זהו נשארתי ככה ללא יד ללא מישהו שתומך בכאב עם מילים כואבות בטרוף גם אם נכונות שאני מתעללת עם הרגשת ויתור ונטישה שברגע שקשה אז זהו זה נגמר . מבינה שגם אם אחזור אפחד להביא את עצמי תמיד זה יישאר שם שהיא ויתרה עלי ורק המלחמה שלי על הטיפול נתנה לזה אולי כמה נשימות חמצן אחרונות. אם היא הייתה מאמינה בו היא לא הייתה מוותרת ... אודי כנראה שגם מכאן אני יהיה חייבת ללכת אחרת ארעיל ואציף את הפורום ..אז ככה שעכשיו אני באמת באמת לבד מי אמר נבואה שמגשימה את עצמה ולא קיבל .... אז אם אפשר אודי שיר או משהו שיהיה איתי לעבור את הימים האלה ..את הניסיון הזה ..את השחזור הכואב הזה עם אבא , להיות בנעליו עם חלקי ולהתעלל באחר לחוות התעללות מהצד השני להרגיש שמוכרחה לרצות להיות שוב הילד ליד החומה שמוכן לעשות הכל אבל הכל רק שלא יעזבו אותו ...והכי כואב שאין בי כעס שמסביבי אומרים כנגדה ואני מבינה אותה ועדין בתוכי מאמינה וסומכת עלייה ומקווה שזה רק רגע כזה של מחלה שיעבור .

וואו..כל כך קשה להרגיש ככה..לצערי אינני מבינה את כל מה שקורה בניכן בגלל החלקיות של המדיה הזו...אבל התחושה שעולה כל כך קשה...האם אמרה ממתי היא בחופש? לא הודיעה מראש? ככה בפגישה אמרה מעכשיו עד אחרי החגים? נשמע מוזר והזוי...לי היא תמיד מודיעה מראש. לא ברגע אחרון...את לא לבד! אנחנו כאן וכל עוד תכתבי אני מאמינה שאודי יפרסם. אודי תמיד שומר אם זה פוגע הןא ידע לעצור. בבקשה אביב המשיכי לשתף אנחנו פה. מחזיקים ידיים ולא נוטשים אף אחד! כנראה היה משהו בפעם האחרונה בניכן שהקשה עליה מאוד...למרות ששוב אינני יכולה לדעת...החזיקי מעמד, אנחנו פה! באמת נשמע מפחיד ומלחיץ..מקווה שיהיה פתרון שלא יגרום לנתק שכזה. הרי היא תכננה דפים...איתך, מיכל

אכן יכולה להבין את המקום שבו את נמצאת כרגע.כואב ביותר עד כדי בלתי נסבל, להשאר כך בתוך ההצמתה הזו שמכווצת את הבטן בעלבון,כעס,פחד,בדידות גדולה,מבוכה,אשמה,עצב ותסכול נוראי.כשהיא גם נוסעת ...,ולא ברור אם ומה יהיה בכלל בהמשך לכשתחזור.באמת סיטואצייה מאד קשה להכלה,מכל כיוו שלה כרגע,ומה שציינת. ובהחלט גם מקומם, שצריך נורא להזהר,להשמר,להתאים תצמך ..., כדי שחלילה המטפל לא ירתע כבר ויוותר עלייך. בעיניי זה די הזוי עד תמוה שזה קורה גם בטיפול, שאמור להיות המקום הכי מאפשר,בטוח מכיל מחזיק ובטח לא מוותר!!וכשמצב כזה קורה(ואני רואה לצערי שלא מעט...), איך אפשר לחוש בטוחים ומוגנים ולתת ביטוי מלא לכל מה שקיים,עולה ומרגיש. כדרישת המטפלים.... ??? זה גם מתגלה כמצב אבסורדי ומעורר קושי וחרדה. בהפוך על הפוך .

נשמע קשה ממש. איתך..

זה הרגשה מאד קשה להפגע גם ממי שאת הכי מצפה שיהיה איתך בתוך הכאב, הקושי והפגיעה.. כואב לי בשבילך אבל אולי זה יהיה לתועלת שניכם הפסק זמן? בכל מקרה אנחנו כאן איתך. תהי חזקה אל תתני לאף אחד לשבור אותך.

לא טובה במילים, אבל רציתי שתדעי שקראתי אותך.. ואני, וכולנו, כאן איתך. חיבוק גדול

את יודעת חשבתי עלייך ביומיים האלה על האומץ והכוחות שלך חשבתי לעצמי שגם אם זה יגמר זה לא סוף העולם וזה אפשרי גם משם לצמוח כמוך... חיבוק

שלום לכולם, אני בת 38, אמא ל-3 ילדים, וכבר שנים רבות סובלת מבעיה שהולכת ומחמירה ומשבשת את חיי לחלוטין. אני פשוט נוהגת לרשום כל דבר, כל דבר, כל דבר!!! מאות על גבי מאות של הערות, הארות, תזכורות, הרבה מהן שטויות, בכל תחום ובכל נושא. דברים שקשורים לגידול הילדים, לבריאות, למערכות יחסים, להופעה חיצונית, למקומות שאליהם הייתי רוצה לנסוע, לדברים שאותם הייתי רוצה לעשות, וכך הלאה בלי סוף. יש לי מיליון פתקים ומחברות ואם חלילה אני שוכחת לרשום משהו אני נכנסת לקיפאון. האובססיה הזו חלה גם על צבירה של ניירת אינסופית (אימיילים, מאמרים, כתבות, פרסומים וכו וכו). זה מעסיק אותי ללא הרף, בבית, בעבודה, בנהיגה, בכל מקום. זה מעיק עליי ומפריע לי לחיות כי זה בא על חשבון דברים אחרים כל כך הרבה יותר חשובים. גם לשוחח עם אנשים אני מתקשה כי הראש שלי כל הזמן עסוק בשינון הדברים שצריך לרשום. זה פגע לי בקריירה, בזוגיות ואף בהורות. כל הכדורים שניסיתי לא עזרו (אנפרניל וכו). האם יש מישהו עם בעיה דומה או מישהו שיש לו רעיון בשבילי? אני באמת כבר עייפה ומותשת :(

הי מיקה.הגבתי לתגובתך אליי כבר לפני יום,יומיים.אבל משומה אני רואה עכשיו שזה לא מופיע. שמחה ששמתי לב, כי רציתי להגיד תודה על התגובה ועל האכפתיות.