פורום פסיכולוגיה קלינית

ולא נעים לי ששוב תופסת מקום .אבל השעה מתקרבת מחר בצהריים אני יוצאת למסע שלא יודעת מה יהיה שם עבורי. מפחדת להיות שם לבד .מקווה לטוב לשלווה לרגיעה לפיוס עם עצמי ומשפחתי מקווה שאפשר יהיה להוריד את היד מהחומה ולחבק בה את עצמי ...יודעת שאמא לא יציבה ותלוי ברמת הניתוק שלה אבל לא מוותרת ... אודי יש לך שיר לדרך ...

הי אודי, אני לא פסיכוטית. תודה שאתה דואג לי אולי יש סממנים קצת דומים לפעמים. אני רוצה לספר לך עלי אבל לא יודעת איך לא מצליחה תודה שירה

האם היא מפתחת את הנפש והאינטלגנציה של הילדה?

דכאוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

זה עצוב ...שומעת אותך את הקושי והכאב . יש משהו שיעזור לצאת משם.

בחיים זה באמת דכאון. אבל אם יש תקווה לשינוי זה כבר עושה טוב. יש לך תקווה?

בהחלט יש ימים שיותר קשים לחלקנו..מוכן לשתף? הרי לא ממש הסברת למה....

בעיני אנשים מותר להתעלל בנפש של מישהו אחר..אבל המישהו האחר שהתעללו בנפש - אסור לו להלשין שעשו לו כך והוא תמיד יצטרך להתחבא ולהחביא את זה שעשה לו רע או את הנושא עצמו בכלל. למה? זה נראה לך הגיוני? זה לא בסדר!! אני לא מבינה את זה ולא רוצה להבין את זה. ממש כועסת ועצבנית!! הרי זה שטויות במיץ..ומי שהמציא את זה הוא אידיוט ודביל..מטומטמם והזוי. אז למה אנשים מקשיבים ופועלים ומחנכים לפי זה?! מה? אין להם שכל?? זה מחרפן!!!!!! תותי

אם לזה את מתכוונת... גם אם זה הורה או אח... שלכן,חלום

שלום אודי.. לפני שנה בערך זהיתי שיש לי חרדה ואובססיה ... עבדתי על עצמי לבד עד שכמעט הוסרו לגמרי... בעתוי שבו החרדה היית מופיעה, איננה עוד כלומר אין פעמיות חזקות והזעה ונשימה כבדה מלבד סימפטום אחד שהוא רעד בידיים.... כשאני מתוח קצת השרירים שלי מתכווצים ואז האצבעות הארוכות שלי מתחילות לרקוד באופן לא סדיר... כלומר כשאני מתוח ועליי לאכול מהכפית ... אני מרגיע את עצמי ואז הן משתחררות ואני אוכל כמו שצריך אבל זה דורש מאמץ רב של ריכוז מחשבתי של הרפיה... הרעד שהוא סימפטום הפך להיות סיבה למתח או לחרדה. מה ניתן לעשות כדי להתגבר על הנקודה הזו? מה הסיבות לכך שהשרירים שלי מתכווצים?

מצד אחד סנדיי צודקת למה לי להתעסק בזה? עבר, נגמר לא קרה כלום וכך התייחסתי לזה הרבה זמן. אבל הגעתי לטיפול כי היה טריגר,הייתי בלחץ נוראי ומצב ממש נורא! אם לא היה כלום והייתי שמחה לא הייתי באה בכלל לטיפול מלכתחילה. אם לא הובנתי אז השמחה היא חיצונית ולא פנימית! גם של משפחתי, כלם כלפי חוץ צריכים להראות שהכל בסדר! אני כזו שרואה דברים בשחור לבן, אז במה שאני כותבת זה נשמע שהכל היה טוב, זה לא נכון...למדתי לעשות רצון האחר ולא רצוני....זה שאני אומרת שרציתי זה את החיבוק והקרבה וזהו! לא מעבר...מובן? ומה שקשה לי זה לא המעשה כי הוא לא גרם לטראומה (למרות שיש משהו שאני עובדת עליו בקשר עם בעלי שקשה לי והבנתי רק אחר כך למה) אלא הניתוק והריחוק אחרכך....ההתעלמות ממני, הנטישה, זה הקושי העיקרי...סמרטוט, השתמש וזרוק...הלוואי שזה היה כל כך פשוט. שנים ניסיתי להקטין להגיד שכלום לא היה...שאני אשמה..עדיין זה כך...אודי, אני לא סתם עוסקת בזה..בוחשת בזה..אבל באמת למה לי? אוףףףף זה רק מקשה יותר, אולי סנדיי צודקת??? האם יהיה יותר טוב אחר כך?

היי מיכל, את לא מתעסקת ב-"זה", את מתעסקת "בך" סנדיי תוחמת את הפגיעה לאותה סיטואציה ספציפית, ואז באמת..מדוע להתעסק בזה? אבל זו לא רק הפגיעה , אלו הפגיעות הקטנות שנלוות אליה ומלוות אותך בחייך מתחת לפניי השטח..תחושת החוסר אונים, החוסר נראות, הבילבול, הפחד לעיתים,תחושות חסך מסויימות, וכן - גם תחושת ההנאה. ובאופן אישי אני חושבת שכל פגיעה מינית, אפילו קלה, יכולה להשפיע באופן מאוד חזק על החיים - גם אצל בחורה נשואה, שלכאורה כבר יצרה קשר, ויש לה ילדים. ובתקווה שבאמת יהיה יותר טוב אח"כ...

כנראה שאת צודקת..החיים מורכבים...גם יחסי הורה ילד מאוד מורכבים, תודה על ההבנה. מיכל

כתבת שלסנדיי יש דר התמודדות שלה שמתאימה לה, לי אין דרך להתמודד אני חלשה מדי לא יכולה לעמוד בצונאמי מתמוטטת לחלוטין לא מהגבורות, מאלו שכאן מסוגלות לעשות אנילזה אין בי טיפת אומץ, יכולת, או דרך להתמודד, הלוואי והייתה לי דרך הדרך היחידה היא פשוט לבנות את חומת סין או ברלין, ולטפל בגרורות האחרות.

מה שווה העבודה כשבסופו של יום אתה לבד? היית מוכן לחיות כך את החיים שלך?

זוגות מתגרשים. בני זוג מתים בדמי ימיהם. ועוד בעיות. אפשר גם להרגיש לבד בזוגיות. בן אדם צריך להלחם על האושר שלו. זה קשה זה לא קל. דיכאון ומרירות משאירים אותו במצב אומלל. בואי תנסי גם את לצאת מהמצב הזה. תבקשי מהיקום בן זוג. תתפללי. תדמייני. תחפשי הזדמנויות. המזל מחכה גם לך.

.. ושוב אמא צביה נוסעת :( כאילו יש לה קוצים בתחת :(( אני כבר לא יכולה איתה יותר.. נפגש רק בראשון,שני, והפעם גם בשלישי וזהו.. מרביעי לא נפגש עד חמישי שאח"כ.. לא מסוגלת יותר. זהו. מרגישה כמו חולת סרטן סופני שלא נשאר לו כוח לעבור שוב את הנסיעה שלה. כן ! מרגיש נטישה !! זה מרגיש כמו סכין ומברג שמסובבים בתוך הלב.. אודי :((( בא לי לבוא אליה איתך ושאתה תסביר לה שזה לא הגיוני לעשות את זה שוב. שאתה תגיד לה שאני לא אעמוד בזה יותר.. שאתה יודע.. תשכנע אותה שזה ממש לא נכון לעשות עכשיו :(( היא שאלה אותי מה אני חושבת שיעזור ? אמרתי לה שתיתן לי בגד שלה , שאחזיק וכשאלך לישון כל לילה אניח על הלחי שלי. אחרי זה אמרתי לה שמה שאני רוצה זה שהיא לא תיסע :(( אודי :(((

אודי אני גם מביאה לשם וגם לוקחת תרופות וגם משתפת אותך אבל לא במקום, אתה מסכים?0

שאני לא אצליח ללכת לשם יותר

אם אני מבינה נכון וזה לטיפול..אז את תצליחי זה רק גל כזה וזה יעבור...

באמת שלא רוצה לפגוע, לא רוצה לדרוך על יבלות, ואת לא חייבת להשיב. אבל אני לא מבינה משהו כנראה עברת איזה אירוע מיני בילדות עם בן משפחה האירוע עצמו לא עשה לך טראומה, להפך היה לך נעים, רצית שימשיך, אז למה עכשיו להתחיל לחפור וליצור מזה טראומה? היה היה, וממשיכים הלאה בחיים. מה זה עוזר לגרד, וליצור פצעים שהם יעשו מוגלה. באיזה שהוא מקום את יוצרת את הפצע עכשיו, ואחר כך רוצה שהוא יגליד! לא באה לסנגר על המבוגר שהתעסק אתך, נכון שהוא לא היה בסדר, אבל המציאות היא שהדבר בשעתו לא גרם לך טראומה, רק עכשיו בחכמה שלאחר מעשה את מבינה שהוא היה מנובל, אז ממה נובע הצורך הגדול לחפור בנושא הזה? את כועסת עליו? את רוצה שהוא ייענש? את כועסת על אמך שלא הייתה מודעת למעשה? לא עדיף לך להמשיך את חייך בטוב ובנעימים. את לבד אומרת שהמשפחה שלך היא משפחה שמחה, ובשעת מעשה גם את היית שמחה ולא בטראומה, אז למה להרוס לעצמך עכשיו את כל המרקם המשפחתי. אני יודעת שהיום נורא אין לנפגעי מין לעלות על בריקדות, אבל תעשי חושבים אמיתי עם עצמך, למי זה יביא תועלת ואיזה? אם היית במצב שבשעת מעשה היית חווה טראומה והיא הייתה מודחקת, וממילא הייתה משפיעה על כל התפקוד שלך, ניחא, את חייבת לנקז את מה שיש בפנים, היית חייבת להשתחרר מהשד הנוראי הזה, אבל על פי הכתיבה שלך זה לא נשמע כך. נורא קל לשבור לנתץ, להרוס. הרבה יותר קשה לבנות אחר כך. הכי קל זה להרוס מערכות משפחתיות, אבל לא תמיד אפשר לתקן כל דבר. שוב, את לא צריכה לקבל את מה שאני אומרת, ואני בכלל לא יודעת הרבה מאד פרטים, רק מה שקראתי אותך כאן ושם.

היי סנדי, ניראלי שאת מדברת ממקום מאוד רציונאלי. חשבת על זה שאולי מיכל נהנתה מזה אולי מתוך מנגנון הגנה של הנפש שלה? פגיעה מינית זו טראומה קשה.. והגיוני שהכל יצוף לה מאוחר יותר.. בדיוק כמו לכולנו..

פגיעה היא תלות תרבות. אילו התרבות שלנו הייתה מתירה גילוי עריות בתוך המשפחה אילו התרבות שלנו הייתה מכירה ביחסים מיניים בתוך המשפחה כל עוד שנעשו ללא אלימות וברצון האם את חושבת שאז מי שחוותה כזו חוויה הייתה חווה טראומה? אני אישית חושבת שגבר שנושא שתי נשים, פוגע אנושות באשתו הראשונה, לדעתי הוא מתעלל בה. מה תגידי על תרבויות שנותנת לזה את הסכמתן, ממסדות את 'הבגידה' של הבעל באשתו? מה תגידי על קהילות שרגילות לחתן את ילדהם בגילאי 13-14 (פעם התימנים) האם כל אשה שם עברה בעצם פגיעה מינית? ההגדרה של פגיעה תלויה בפרשנות של החברה ובפרשנות של האוביקט למה שקרה, ואי אפשר להוציא את זה מהקונטקס של האירוע עצמו, אחרת נחטא לדבר. אילו הורה, היה 'מפנק' ילדה שלו, לא במעשים מיניים, אלא במתנות, בתשומת לב, בהרעפה של דברים טובים, ואחר כך היה מפסיק זאת ללא כל הסבר, ולאחר תקופה מתחיל שוב, והילדה הייתה מבולבלת, ולא יודעת מתי היא טובה מתי היא רעה, מתי היא ראויה להעדפה הטובה, ומתי אינה ראויה, האם את חושבת שהפגיעה בילדה הזו היא פחותה מאשר פגיעה אשר כללה מעשים מיניים 'שעשו לה טוב', הרי מיכל כותבת שמה שהפריע לה זה ההתעלמות אחר כך, הבלבול, חוסר הידע, אז אולי צריכים לעשות הפרדה בין הדברים. ושלא ישמע שאני מסנגרת על מי שמבצע בבתו עבירות מין, לדעתי צריכים לסרס אותו! אבל אנחנו לא דנים בו, אלא בבת

אני חשבתי כמוך....שהכל טוב ויפה ולמה לחפור...... אבל אז קרה משהו שעורר הכל, הזכיר... הייתי מדוכאת מאוד והייתי חייבת טיפול. זה לא היה סתם ארוע חד פעמי..אין לי כח להסביר, הקושי גדול ועצום בלי טראומה של הארוע עצמו ממש אך הוא עורר הדים עצומים בחיי....הלואי שהייתי יכולה להמשיך את חיי בטוב ובנעימים כמו שאת כותבת... זה מורכב מאוד, מה עם הכלה של הורה? מה עם הקשבה לצרכי הילד??? אודי כתב להילה והוא צודק על חשיבות עצומה שיש להורה בהכלה........ את רואה את התמונה הורודה שאני ראיתי ועדיין כנראה מציירת אותה כאן....זאת טעות.....לומדת לאט שהאחריות עליו.....הכאב עליי בכל מקרה אם אתעסק בו ואם לאו.

מצטערת בשביל מיכל שהיתה צריכה להשאר עם השטף מלל התוקפני הזה כל הסופש... ודאי לא התכוונת ובסך הכל רצית לשאול שאלה אבל למה למען השם כל הקישוטים מסביב?

אם את מגדירה את השאלה שלי, כתקיפה, אולי באמת צריכים להתעכב על נושא ההגדרות!!

לא הגבתי לך כי רציתי שמיכל תגיב קודם ...לתת למיכל את המקום. אבל את לא רצינית בשאלה הזו ובכלל להגיד כאן שזה אין נפגעות תקיפה מינית...תראי את הנזקים מסביב. את חושבת שאם למיכל לא הייתה נשארת טראומה היא הייתה פונה לטיפול בכלל. היא הייתה כאן חוץ מהטיפול היא הייתה מתמודדת עם הקשיים שלה. אני חושבת שהשאלה שלך זה הפחד שלך לגעת בדברים . בטיפול כן צריך אומץ רב לגעת לקבל להיות בכל פעם כמה שהנפש יכולה וכן סנדיי זה קשה אבל יותר קשה זה לסחוב את זה בפנים בלי לטפל .

איזו ברירה יש לך..אחד אחד לא במכה במנות קטנות מכירה את האין כסף ובעיקר את הפחד שעוצר ואת האמא שלא מבינה למה לא וכמה את טיפשה ... אין לך ברירות אז נותנת לך יד ויחד נלך ...

לפני שנתיים עשיתי צילום גדול בפה ושילמתי עליו כמה מאות שקלים. אחר כך עשיתי מכבי שלי ושילמתי עליו כסף כדי לקבל הנחה בטיפול ובסוף ביטלתי אותו. לפני שנתיים היו פחות בעיות. עכשיו הכל יותר קשה. ואמא שלי צודקת אבל אני לא ממושמעת. היא דואגת לי מאוד. אבל אני אכזבה של עצמי. אני מתעללת בעצמי. אני זו זאמא גרועה. אני מיואשת מעצמי. הרסתי את החיים שלי והתדמית שלי. למרות שיש לי בעל נהדר וילדים שאני לא רואה אותם באוסף הבעיות שלי. עם זאת אני מצטערת שאמא שלך לא ראתה את היופי שבך. את כזו מקסימה. נשיקות ושבת שלום

בעיות לא צומחות על העץ יש להם שורש לא בהכל את אשמה . מן הסתם יש לנו חלק בדברים שקורים לנו ולאופן התגובה שלנו ועדין תהיי עדינה עם עצמך ...חיבוק

הי אודי, אני פה בעיקר קוראת מתבאסת לכתוב כי התשובות שלך מאכזבות אותי וגם שאתה לא עונה זה מאכזב- מצב בעייתי . חזרתי לטיפול אצלה , לא עוזר במיוחד ותרם לזה שהיא הייתה צריכה לצאת לחופש ואז הכל שוב השתבש, חזרתי ליטול כדורים וחזרה גם תחושת הריקנות של מה אני עושה בחיים האלה. קשה לי להרים את עצמי , אני לא עובדת כי אני לא מסוגלת נפשית וגם פוסלת כל פעילות ואם תקרא לזה דכאון אז זה דכאון מאד ארוך כי הוא נמשך באופן הזה כבר שנתיים. ולא בטיפול אני לא יכולה לדבר על זה כי אני לא אוהבת שחושבים שאני מסכנה אז בטיפול מדברים על נושאים אחרים לגמרי. ואז היא גורמת לי להתאכזב מכך שהיא אמורה להכיר אותי ולהבין איך אני מרגישה ולשאול שאלות מתאימות . אבל היא לא אשמה כי בכל מקרה הייתי אומרת לה שהכל בסדר. על מי אני עובדת? בעיקר על עצמי. נידונו לסבול!

מוקדש אליי ולכל מי שאבא לא יכל לדבר איתה... ישי לוי בורח מהכל וכשאבא לא היה יכול לדבר איתי הייתי אז בורח לתוך חדר שגם ככה לא היה גדול.... איך הייתי מסתתר ובורח מהכל http://youtu.be/vBWnj-Qiaco

אודי חרדה לא אמורה לעבור??? עכשיו זה מתחיל להתפוגג!!! פקינג מיום ראשון אני בחרדה שהשתלטה לי על החיים גם לי לא היה מושג על מה זה..... רק היום בטיפול הצלחתי קצת לדבר גם דרך חלום שחלמתי.... זה סיוט!!! סיוט!! שיתוק מוחלט מסך על הנפש.... בא לי להמשיך לקלל

סליחה על ההצפה.... שיחה איתה עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן שיחה טעונה מאוד.סוף השיחה היא-מה את רוצה ממני אני - שתהיי אמא את מסוגלת היא- לא וסוגרת לי את הטלפון בפנים... אני כל כך בשוק שזה אפילו לא כואב אני סתם מרחמת עלייה.אשה מסכנה שילדה ילדים ולא יודעת להנות מהם ואיתם . עצוב

כמה קשה..האם לכלם היא ככה מתנהגת? האם גם לאחותך? אולי אין לה את היכולת לאהוב? זו היא, עם כל הקושי שבדבר, זה שלה...היא לא מסוגלת כנראה...ואי אפשר להכריח אותה אחרת. לצערנו לא כל אחת יכולה להיות אמא או יודעת איך להעניק לאחר...היא לא יודעת ואין לה את היכולת להעניק....עצוב. מחבקת אותך אם מתאים,מ.

הלוואי ויכולתי פעם להגיד לאמא שלי מה עברתי בחיים...כמה בכיתי,כמה ירקתי דם,התעלפתי והתנתקתי עד שפחות או יותר למדתי לחיות עם המציאות...הלוואי ויכולתי...היא שולחת לי הודעות מלאות נשקות והערכה ואני לא מרגישה כלום,טיפת חום לא עוברת דרך החומה שהעמדתי כדי לשרוד.אני לא רוצה שהיא תהיה אימא כי אני כבר לא יכולה להיות בת.אין לי טיפת אמון,אפילו טיפה אחת קטנה לא נשארה...את גיבורה שניסית וגיבורה שלא איבדת תקווה... באהבה,חלום

אודי ...אתה חושב שזה יהיה נכון לדבר איתה עכשיו בלי המטפלת . מפחדת שהיא תגיב נוראי שאני לא יצליח להכיל לבד .

נפגשתי איתה זה פעם ראשונה הרגשתי שהלב שלי פתוח, הוצאתי דברים שלא אמרתי מעולם. פתאום הזמן טס פחדתי שיגמר. כשהייתי בדלת היא אמרה לי אם את צריכה אותי את מוזמנת להתקשר או לסמס.. הרגשתי עם זה טוב. אני לא לבד. הבנתי מה זה כימיה! ואז חזרתי למטפלת הקבועה..(עוד לא סיימתי איתה) הרגשתי את ההבדל. רציתי לומר לה שאני עוזבת או בואי ניפרד. אבל לא הצלחתי. (כמו שקורה עם הרבה דברים) מרגישה שלא טוב לי.. אני בצומת עם קיר שחור מולי..

אמא זה יותר כואב מהפגיעה אולי כי ללבד לדחייה אני מתחברת יותר אמא שלא רואה שלא אכפת לה אמא שאנשים זרים מעריצים אמא ששנים אני לא קיימת עבורה אמא שאמרה לי שהיא לא סבלה אותי שהייתי קטנה כי בכיתי אמא שבגללה אני לא מעיזה לבכות גם היום אמא אני רוצה אמא אודי אני רוצה אמא וזה אף פעם לא יקרה אף פעם לא תהייה לי אמא שיהיה לה אכפת ממני ... למה הביאו אותי לעולם .. למה בשביל מה ???... אני חושבת ששנים לא ויתרתי על התפקיד כדי שתהייה לי אמא אבל זה לא עוזר בכלל.... אודי למה אי אפשר למחוק פשוט למחוק לא קיים לא כואב... להרגיש זה לא כייף ....אודי אני לא יודעת אם אני שונאת או אוהבת אותה בעיקר אני ממש זקוקה לאמא... בפנטזיה יש לי אמא שאוהבת אותי שדואגת לי ששרה לי שיש לה סבלנות אלי .אמא שמחבקת ולא צועקת כשנוגעים בה ודוחפת שאני יזוז..אמא מלטפת ולא מכה ..אמא כמו באגדות . כלום לא ממלא את הבור הזה כלום מחפשת אמא שתאמץ אותי

http://youtu.be/vx9vpoPotQE אביב אליך ובשבילך

אביב מתוקה, מזדהה ... https://www.youtube.com/watch?v=AhUyoy03fts

הי יקרה. המון זמןלא הייתי פה.והנה חזרתי ויש לזה סיבות טובות... מה אני אגיד לך... אפשר ללמוד לא לשחזר את הגהנום בכל קשר משמעותי שלנו...אפשור ללמוד לקבל אהבה מכל מיני מקורות כולל קשרים קרובים שיש בהם אמון ולא קיר בטון שדרכו לא עובר כלום...גם אפשר למלא את הבור כי הבור זה מקום שבו אנו חסרים לעצמינו וזה מרגיש כמו מחסור עצום באהבה.איכשהו יש דרך לקבל אהבה מהטיפול ומהסביבה ולהבנות,להפנים אהבה וחמלה כלפי עצמינו ולצמוח מתוך התהום הזה.ואז החסר נהיה פחות מטורף ומאכל כל חלקה טובה.אבל... אי אפשר להחליף את אימא. אף אחד לא יכול.וגם למלא את חסרונה.זה לשים אבן גדולה וכבדה מעל הקבר("למה השתמשתי באבן כבדה כל כך בדימוי?"שאלתי את עצמי...כנראה כי אני שונאת שהקבר הזה נפתח וגלים סוערים של אובדן ואבל שותפים את נפשי...)זה לבוא לבית הקברות מידי פעם(וזה קורה הרבה.בכל הזדמנות שהיית רוצה אותה לצידך)לבוא,לשבת על הספסל ליד האבן,לבכות,להתפלל ולהמשיך הלאה.להגיד לך שברבה אנשים מבינים את זה?..לא.מי שלא מכיר את הבורות האלה לא יודע על מה אנחנו מדברות כאן.לכן לרוב,אני בוכה ליד האבן הזה לבד.ככה זה אצלי...פעם ניסיתי לדבר עם חברה טובה.היא אמרה לי שאני צריכה להשקיע בזוגיות...בכיתי אחרי זה עוד יותר.אפשר לחשוב שזוגיות יכולה להיות במקום קשר בין אמא ובת שהוא יסוד העולם בעיני...יש לי חברה שאימא שלה נפתרה לפני הרבה שנים.הפורטרט שלה על הקיר והיא מזכירה אותה כמעט בכל שיחה משמעותית ודמעות בעיניה...את יודעת,באיזשהו מקום אני מקנאה בה...כי אין לי שום פורטרט על הקיר לבכות מולו...רק אלוקים שבשמים...שלפעמים הוא רחוק כל כך שאני אף לא מרגישה גם אותו.ואני לא יכולה לבטא את הכאב שלי ככה בפשטות כי מאז ומעולם אני רק פותחת את הפה ומיד שולחים אותי לטיפול.לרוב איש לא מסוגל להבין על מה אני מדברת...שלא תביני אותי לא נכון,יקרה,אני מאחלת לאימא שלי שנים ארוכות. אני כל כך מזדהה איתך...כל כך מוכר לי המקום הזה... חלום,באהבה.

אווף. אז שוב שבת, והתקשרתי רגע לחברה והיא אמרה לי שהיא תכננה מראש ולא הציעה שאצטרף ואני יודעת שגם אם אשאל זה לא רלוונטי וגם ככה זה לא פתרון לכל השבת. אז אסע ואז אצטער כי לא יהיה לי טוב, אבל מה זה משנה בכל מקום לא יהיה לי טוב.

משלי. בן זוג. ילדים. לא רוצה להיות לבד כל החיים. ותכף החגים ושוב לבד. די. ומישהי שאני מכירה הולכת היום לאיזו הרצאה בנושא שימור פוריות, יופי ועכשיו אני בוכה.. ואל תגיד לי שאני זו שצריכה לפעול, לא רוצה להביא ילדים לבד. נמאס לי כבר, איזה מין חיים אלו. וזה לא מעודד אותי לראות עוד במצבי. ואתה יודע אודי, גם אם אנסה, אשתדל או לא יודעת מה עוד, אף אחד לא מבטיח שזה יקרה ויצליח. העובדה היא שיש כאלו שמתים לבד. אז למה לסבול? למה? מה שווים החיים האלו? הולכת לעבודה, חוזרת ללבד, אז נכון יש קצת אולי חברות, יש קצת משפחה ועדיין זה ככ לבד. ואני יודעת שגם אם תהיה לי משפחה משלי לא הכל יהיה דבש, אבל לפחות לא אהיה לבד בחיים הדפוקים האלה.

http://youtu.be/gg29A5pcUM8 אלייך ובשבילך....:

שוב עצוב לי, מתחילות לי דמעות

היא אמרה בעצמה שצריך שהפגישות יהיו סדירות..ושוב זה לא ממש יוצא. היא לא יכולה בשעה שלנו שבוע הבא ולא מצאנו זמן אז שוב אחכה שבועיים......ניסתה להציע שיחה, אני לא יכולה להסתגר בחדר לשעה בבית עם ילדים ובעל...זה לא לעניין....לא יכולה... בחדר חייכתי כמו תמיד, ככה אני מדברת בקלילות אבל זה לא כזה קליל :( היא ביקשה שאתקשר אליה... (היא אמרה לי את הסיבה והיא ממש מוצדקת שהיא לא יכולה, אוף) מבאס אותי כבר כל הטיפול הזה.....שנהיה גרוע יותר ואני רציתי יותר פגישות וקיבלתי פחות :( אוףףףףףף וכשאמרתי שאין טראומות מיוחדות...התכוונתי לניתוקים ודיסוציצאציה כי לא היה באלימות..דווקא בחביבות ואהבה.....ואוף......ורציתי אתה שומע?????? וכשנפסק ניסיתי שלא יפסיק...ילדה מפגרת....טפשה, כלם אומרות כמה זה רע ולי זה היה טוב.... :( ילדה בת 7.....נשארתי שם....דפוק! ופרסמת בכל זאת אז הנה תפרסם כמה אני טפשה.

http://youtu.be/rGGs-KDjXpI אלייך ובשבילך

יותר מדי זמן.. זה נכון שהיא הסכימה שנדבר פעמיים, ואמרה לי השבוע בטלפון שהיא שמחה לשמוע את קולי (: אבל זה כבר לא אותו דבר. חסר לי המקום שלי

זה באמת המון זמן אבל זה אפשרי סומכת עלייך ..

אודי אני לא יכולה לחשוב שזה נכון שזה שלי .. הוא באמת פגע והכאיב ואני בורחת לא מסוגלת לכאוב לא יכולה לתת לדמעות לרדת לא יכולה לסבול את הבחישה של הכאב בחזה ..לא יכולה לסבול כאב . בורחת להשלכה עלייה קמתי שוב כועסת ופגועה בהרגשת נטישה ענקית .עברתי שבוע יש עוד ארבעה במקרה הטוב . נאחזת במחשבה שזה לא שלי שהפגיעה לא הייתה שאני שקרנית שלי לא קרה כלום ...זה לא אנושי.. לא מצליחה להבין למה אם זה נכון אז למה מה עשיתי שמגיע לי ככה ...חייבת תשובות להגיון ואלו שאלות שאין עלהן תשובות פשוט אין ... אודי בבקשה תשאיר לי משהו מנחם לכאב הזה...

הגבתי לך בטעות אצל רוני ב24,8 תחת ההודעה שלה היום....

הי אביב, ראה ראיתי :-) על כל פנים, בדבריי, שאולי לא היו ברורים דיים, התכוונתי לנושא של הגדרה עצמית. המממ... חשבתי שאולי מי שקורא או משתתף כאן יחשוב על הייחוד שלו פה, למשל. אולי קצת סוג של אתגר מעניין. שתהיה שבת מנוחה, סוריקטה

לאן הם ממהרים?רגע.הכל קורה מהר. ולך נשאר רק להביט לכאב בעיניים.

בבקר יוצאות לי מהראש ידיים נדחקות החוצה דרך פתח קטן

שלום. ברור לי שפיתחתי תלות מסוימת.. זוכר את הרופא שעזב לשנתיים לארה"ב? נכון בשנתיים שהייתי בטיפולו הרגשתי ביטחון מסוים שלא היה לי קודם..הסכרת שלי גם ככה רחוקה מאיזון ועם כל הטיפול התרופתי מסביב זה ניהיה קשה הרבה יותר..ופתאום מצאתי רופא שהיה מוכן תמיד להיות שם..נכון היו בנינו חילוקי דעות לפעמים [נראה לי כמו בין כל רופא וחולה בטיפול ארוך] אבל בגדול ידעתי שאני לא לבד.. כשהוא עזב שנכעתי את עצמי שזה לא נורא וגם בעזרתך התקופה ההיא חלפה.. אנחנו ממשיכים בקשר טיפולי ע"י מרפאה אינטרנטית כל פגישה עולה סכום מסוים שמשלמים מראש והפגישה מוקצעת לחצי שעה.. בפעם הקודמת נפרדנו עוד לפני שהזמן נגמר היום השיחה נקטעה .. הכל בסדר אבל אני מרגישה אבודה פתאום וברור לי שלא העזתי לפנות לשום רופא אחר כי פתחתי תלות מסוימת .. אני יכולה למצוא לזה "צידוקים" הניסיונות הקודמים שלי עם אינדקרינולוגים היו מאד לא חיובים.. אבל אני נוהגת נכון????ואולי ההיתי כן צריכה לעבור? או לנסות להסתדר לבד..למרות שבמצבי זה לא כל כך רלוונטי.. תודה על ההקשבה

מצטערת שקשה ..רק להגיד לך שהכי מבינה בעיקר בעניין השיניים .אני פשוט החלטתי ועשיתי עם המון כדורים להרגעה עם רופא שיכל להכיל את החרדות.יש עוד לעשות המון אבל איזה ברירה יש . חיבוק

אוף התערבב לי בשמות...בעניין השיניים התכוונתי למירב סליחה לשתיכן

אין לי ירדה כל כך כמו האי חשק ללכת ובכלל להתחיל לדבר על זה. אין לי סבלנות כי יש לי מלא טיפולים מורכבים. זה גם מלא כסף.

עשיתי הפסקה בטיפול... כי רציתי לאסוף את הרגשות שלי, ולמחוק אותו מבחינה רגשית. זה הצליח. תמיד אני פוחדת ממנו בטיפול, אמרתי לו את זה פעם, ואז הוא שאל אם זה בגלל שאני פוחדת לפתח תלות, אמרתי שלא, רצה לדעת מה מפחיד בו, ולא רציתי להגיד, אמרתי לו למה שאפגע בך כדי שתעיף אותי אחר כך? אני צריכה אותך. עכשיו הגעתי לטיפול, אחרי כמה שבועות של הפסקה, בקשתי ממנו להקליט, (רציתי לשמוע את הכל אחר כך באופן אובייקטיבי 'חיצוני'), הוא הסכים והקליט הכל, שמעתי את ההקלטה בבית לאט לאט, וראיתי שאני לא מדמיינת, בתחילה הוא נשמע ממש אלים, אחד שמתאים לו שהוא מכה את אשתו, אחר כך רואים שהוא 'טופס' את עצמו והטון שלו משתנה, אבל זה מפחיד, אני יודעת שהוא לא יעשה לי שום דבר רע, אבל יש בו משהו ממש מפחיד וזה מערער אותי.

האמירה שלי אין לה משמעות פרקטית אלא רק מסבירה אינטראקציה מסוימת

הפסיכולוגית שלי אף פעם לא הציעה לי כוס מים (לא דיברתי על קפה. מינימום.. מים..), לעומת זה הפסיכולוגית הקודמת היתה מציעה לי לפעמים זה הרגיש לי חמימות ואיכפתיות ... האם פסיכולוגים אחרים מציעים? אודי אתה מציע?

הכל בסדר נכון ???, אתה סתם עסוק ... אודי לא צריך להגיב על ההודעות רק שאני אדע שהכל בסדר ....

לא הלכתי היום לפגישה. אין לי כח לדבר על למה אין לי כח לדבר..

עצוב וחבל .. זה רק מחזק את השתיקה

מה זה?

זה מושג שלקוח מפסיכולוגיה אז חשבתי לשאול בפורום הנכון?

הי אודי, מאז שהתחלתי טיפול - אני מרגישה שאני יותר במצוקה אני מרגישה ריקנות יותר גדולה, עצבות, קושי כללי... אני חושבת שאני קצת בדיכאון... ובאמת שאין לי על מה להתלונן: ב"ה החיים שלי טובים, אני שמחה בחלקי ולא רוצה יותר. אני אצליח לצאת מזה? מישהו יכול לעזור לי? (ובדיוק עכשיו שאני שולחת, אני מסתכלת על שם ההודעה שכתבתי וכבר מדמיינת את תשובתך "התשובה בכותרת השאלה :-)" ..אבל הלוואי וזה היה פשוט...)

תהיות מזדחלות לאט לאט . מתחילה שוב להרגיש את החשש ממה שיהיה מהמקום שהיא לא איתי . חושבת על הצעד שאני מתחננת עם אמא ופוחדת אם זה נכון במצב הזה כרגע בלעדיה ..אודי איך יודעים מה נכון ... לא דיברתי עם אמא שלושה שבועות ואם אני לא מתקשרת היא בטח לא ...למה להתאמץ אני כל כך לא חשובה לה אני כל כך לא ניראת ..אודי אני פוחדת

בלתי נסבל אין לי אוויר לא מתפקדת

הי. כתבתי עוד בשני ולפני שהוצאת למנוחת אמצע שבוע, אבל זה לא פורסם.אז או שלא נתקבל במערכת או שהחלטת לחכות עם זה, לא יודעת..., בכלאופן ליתר בטחון מעלה שוב. אז ראשית תודה ונעים לדעת שיש לי מקום. ואתה גם צודק לגבי הפיזור.., אבל מנגד, זו לא התלבטות אחת ספציפית שכמו שאמרת, נכון שתשאר שם.., זה מכלול של דברים שהעלתי והם אלו שמעסיקים,מטרידים,מתסכלים וכו..., ואם זה צריך להיות מדובר שם..., אז מה בעצם כן מתאים להביא לפה, ושלא יופנה חזרה לשם?? סהכ הבנות מעלות כאן תהיות, שאלות, מדברות על מה שמפחיד,מטריד,מתסכל בחיים בטיפול עם המטפל וכו ...,אז מה ההבדל העקרוני בעצם ומה בכלזאת פה? וכשהכל הרי צריך להיות מדובר שם...

אודי, עד שאמצא את המפתח ואם לא? שירה

בדרך כלל לא כותבת בחופש... היום קשה לי.... ייאוש ענק השתלט עליי... אין ראות נהיה סמיך כזה... אכלתי לא מסודר ולא בריא היום.... גוש בגרון

היום מבאס ..וגם פה חופש אז......בגלל זה כתבתי ו...... בכלל תמחק הכל... אודי תמחק...צריכה מנוחה...עייפתי :( לא משנה כבר...

תמחק את מה שכתבתי? במילא כבר לא עלה..למרות שאתה לא נוהג כך. אברר בטיפול..היה פשוט נסיון לדבר עם אחותי.....מצטערת. כרגע קשה לי וההודעה באוויר..אני במילא לא מקבלת הודעות למייל רק רואה כאן...אני מרחפת כבר לא ממש זוכרת מה כתבתי.....אבל רצוי למחוק... מ.

הזנחתי את השיניים שלי ןעכשיו שיניים נושרות לי ויש לי מלא טיפולים בפה ואין לי סבלנות זמן וכסף להתמודד עם זה ואני ממש מיואשת. אני םא יכולה לחייך זה הכי נורא. וכל הזמן אמא שלי אומרת לי את רואה אמרתי לך לטפל. אני מרגישה מצוקה ובושה שאישה בגילי הזניחה את הבעיה. איך להתמודד עם זה?

אין ברירה חייבים לטפל

אם זה היה פשוט כל כך לא.הייתי מעלה את זה פה.

אני הקטנה.....האסימון שלי נופל לאט...אז יכול להיות אודי?? ש...ככה רק הקטנה? מוזר הנה חשבת שאני הגדולה כי אני משווה ואומרת שזה כלום. אבל זה לא כלום...יכול להיות כזה דבר? תענה טוב?

אין לי כזו..

אז ראשית תודה ונעים לדעת שיש לי מקום. ואתה גם צודק לגבי הפיזור.., אבל מנגד, זו לא התלבטות אחת ספציפית שנכון שתשאר שם, זה מכלול של דברים שהעלתי והם אלו שמעסיקים,מטרידים,מתסכלים וכו..., ואם זה צריך להיות מדובר שם..., אז מה בעצם כן מתאים להביא לפה, ושלא יופנה חזרה לשם?? סהכ הבנות מעלות כאן תהיות, שאלות, מדברות על מה שמפחיד,מטריד,מתסכל אותן ...,אז מה ההבדל העקרוני בעצם? הכל הרי צריך להיות מדובר בטיפול.

מרגיש לי מוזר לא ללכת אליה יותר בשני.. הפגישה השניה הייתה ברביעי ואז עברנו לחמישי, ופחות הייתי מחוברת אליה. הפגישה בשני בערב הרגישה לי יותר שלי.. ופתאום לעשות דברים אחרים זה שונה ולא מוכר.. עוד מרגישה קצת שזה חופש ותכף נחזור, אבל כנראה שלא): ואני רוצה כבר להתחיל כי אני מפחדת שלא יצליח ושלא תהיה לי מטפלת..

אודי רציתי להגיד לך הרבה דברים וכלום לא יוצא הכל כלוא כמוני עם כל הכאבים והפחד והבכי החנוק. תעזור לי להגיד? תודה שירה

באתי לנוח פה.

אפשר להגיש לך שוקו חם ...ושלווה ...

לא הבנתי ..למה התכוונת להפריד את עצמי גם אני זוכרת שיש לי צדדים כואבים חלשים פגועים זה לא משנה את הצדדים שפועלים ...איך אודי אומר הכל בשלם אצלי בגלל הפיצול והניתוק בן החלקים זה כל פעם צד אחד בצורה מאןד ברורה ולא במיזוג של כולם יחד . אבל אני באמת מאמינה בפעולה ובעשייה ..תולדה של הרבה שנים שלא זזתי ממשבצת הלא יכול והאמת פשוט חוסר יכולת להכיל את הכאב ..אחרי כל כך הרבה שנות טיפול פשוט יודעת שיכולה ...