פורום פסיכולוגיה קלינית

רק רציתי לומר שקרו בינינו המון התרחשיות, מאד מיוחדות שיסגירו אותי אז אני אשאר עם הפרטים לעצמי ואומר שהופתעתי עד מאד מתגובותיה כמובן שלחיוב. בא לי לנשק אותה ולחבק אותה חזק, חבל שהיא רק "המטפלת", כמובן שלא העזתי לעשות זאת. חבל שהיא לא האמא האמיתית שלי.

מכל ההודעות זו המשמחת אותי ביותר!!! זו גם ההרגשה שלי כלפי המטפלת שלי למרות שאני לפעמים לא ממש באמון מלא... וכל כך קשה לי לקרוא את ההודעות של סנדיי ואני לא מגיבה להן כי אין טעם. כמה פעמים חשבתי על הבת שלה, על המזל הזה..אפילו הייתי חולמת עליה ועל הבת שלה בלילות, גם לי בא לחבק אותה, כל כך עמוק הגעגוע ואראה אותה רק לאחר סוכות..אבל אפשרי לשלוח לה הודעות ולקבל תשובות, אז "הרווחתי" לפחות את זה :) חתימה טובה, הלוואי שהתחושה הזו תלווה אותך לעוד הרבה זמן!

מבטיחה לשמור את ההודעה הזו ולהזכיר לך כשיהיו נפילות....יקרה כל כך שמחה שהסרת שיריון והתחלת להאמין ניפלא תמיד ידעתי שהרגע הזה יגיע אמרתי לך שאני מאמינה בך...חיבוק

הי גולם יקרה, שמחתי לשמוע :-) אי מעריצה אותך על ההתמדה ועל כך שאת לא מוותרת

מרגש לקרוא אותך. לזכור ולשמור. גמר חתימה טובה סוריקטה

זו תגובתי הראשונה אלייך. איזה יופי, ומשום מה כנראה שלא ראיתי קודם, אז אולי תראי רק אחרי החג. שמחה יחד איתך והלוואי ותזכרי את התחושות האלו גם ברגעים הפחות טובים.

ונראה לי אפשרות טובה לבקש סליחה ממכן וגם מאודי. יודעת על עצמי שנעלבת, אולי בקלות מדי... ולכן מתאים מבחינתי עכשיו. סליחה אם פגעתי בהודעה או בחוסר תגובה, המקום הזה חשוב לי ולראיה אני לא מסוגלת לעזוב, גם כשנעלבת (: וסליחה אישית- לפני כשלושה שבועות, מישהי שאלה אותי שאלה וגם הגיבה לי לאיזו הודעה. הכינוי שלה היה "לחנה", אני באותם הימים נעלבתי ולכן גם לא רציתי לענות. גם לא אהבתי שאין שם ואני לא יודעת מי זו והייתה שאלה אישית והתעלמתי. הרגיש לי לא בנוח לענות שאין לי מושג מי זו בכלל. כבר אז ידעתי שאם זה היה קורה לי הייתי נעלבת אבל "כעסתי והתנזרתי" מהפורום ועכשיו לא שייך ללכת לענות שם. אז סליחה ממי שכתבה לי, אם בכלל את קוראת כאן, לא התכוונתי לפגוע.

אודי הי, .... אודי ? אתה יודע ? ... קצת משונה.. זה כאילו בכלל לא קשור אלי אבל אני מרגישה שאני ממש מתחרפנת... ... זה קשור בסנדיי.... היא מטריפה לי את השכל.. :((( אמרתי לעצמי שלא אפתח את ההודעות שלה, אבל משהו באצבעות לא מאפשר ואני מוצאת את עצמי פותחת אותם ומתחרפנת.. ראשית, כמעט כל הודעה שלה ,אני כמעט ובטוחה שזו בת שבע של פעם ששינתה את הניק לסנדיי.. יש בה משהו שמפחיד אותי .לכן אני לא כותבת לה כלום. .. אתה יודע אודי ? .. היא מזכירה לי את אמא שלי :(((( גם מה שאמרה לילדים שלה "בצחוק" וגם השתלטנות הזו.. כאילו כל העולם חייב לעמוד דום ולשרת אותה כרגע ! בדיוק איך שהיא רוצה ! ואם לא ..אז.... אודי.. אתה יודע מה ? מצד אחד אני מרגישה שאני חייבת לכתוב לך את זה בכדי להשתחרר מתחושות ה ???? כאילו ,בא לי להיכנס עם הרכב בכל העוצמה בקיר ושהרכב ימעך עלי.. מצד שני זו הודעה פוגענית .. אתה יודע מה אודי ? אתה הרי כתבת את כללי ההשתתפות בפורום.. לדעתי, ההודעה הזו ממש ממש לא עומדת בקריטריונים של הפורום.. אז אל תעלה אותה.. אודי, לא אכפת לי.. האחריות-עלייך. לא יכולה יותר עם כל ההודעות שלה.. אז אל תפתחי אותם-במבי !!!!!!!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

מצטערת. מתנצלת בפנייך. זו לא את. את רק מעוררת אצלי את הטריגר. זו אמא שלי. זו לא את. את חווית פגיעה מהמטפל ומגיבה.

ההודעה שלך ממש מתאימה לערב יום כיפור ואולי לכן לא אומר בדיוק מה אני חושבת עליך, ואיך את נשמעת עם כל ההודעות שלך.... אשאיר את הנקודות ותאמיני לי שתוכלי לתאר אותם מצוין, קראי את ההודעות שלך, ושימי מראה ותראי בדיוק איך את נראית ונשמעת... אבל כפי שאמרתי ערב יום כיפור אתן לך לעשות לעצמך את חשבון הנפש ולתת לעצמך את התוארים על מה שאת כותבת ואיך את משתמעת מהם

עשית לי את היום! העלית לי את הבטחון העצמי עד לשמים!!! תמיד אני חושבת שאם אנשים היו יודעים איזה אשה שרוטה נמצאת מתחת לחזות המושלמת הם היו חושבים עלי אחרת לחלוטין. והנה כאן בפורום, תחת מעטה האנונימיות אני מעיזה לספר על כל השריטות, החרדות ההתקפים, ומה לא, ועם כל זה את מרגישה מאוימת, ואני נשמעת לך מאד עוצמתית, אז אני אומרת לעצמי, וואו! אז אולי החזות שלי החיצונית לא כל כך מזויפת, אני ממש מודה לך. נתת לי הרגשה טובה. מאחלת לך גמר חתימה טובה וכל טוב

יקירות, נראה לי שאפשר לוותר על הקוצים, פשוט לדבר לדבר לדבר.... בלי לפגוע בלי לפנצר בלי לדקור בבקשה, אנא....

ובטח לא יום לפני יום כיפור.. דיברתי עם "חברה" לגבי משהו שחשבתי ללכת איתה אליו, קצת מסובך להסביר, אבל בהתחלה היא אמרה לי משו כמו רוצה לבוא איתי לזה ומיד באותו משפט למה את לא הוכלת עם הבנות החארות.. וכאילו מנסה לשכנע אותי לא לבוא איתה. אווף. קשה להסביר כאן אבל די... כל הזמן להיעלב ולבכות ואז תחושה רעה ואז חוסר כוח לרצות לעשות משהו או להישאר במיטה

חיבוק יקרה את זוכרת שדברים מסתדרים בסוף ככה או ככה זה סתם עוד יום כזה לא ככ מוצלח והגים האלה והקושי שלך עם המשפה והלבד ..זה כבר נגמר חנה ואת עושה עבודה טובה ומותר גם להישבר כי היא קשה איתך מחבקת

את יודעת חנה? מזמן לא כתבת הודעה כזאת של פגיעה מחברות. זה קורה לי כל כך הרבה ואיך שהוא אז אני חושבת עלייך... אני יספר לך- הלכתי לבקר חברות לעבודה לשעבר. הם התיחסו אליי כל כך רע.... צחקקו עליי כשסיפרתי להם על מישהו קרוב אליי ולעגו לשמו... בסוף הן אמרו לי את יודעת איפה היציאה... את יודעת איך זה פוגע? אבל אחרי זה אמרתי לעצמי שזה לא חברות. הם לא חברות. ככה לא מתנהגות חברות וזה הן זה לא אני אכן חארות של.... רוצה להיות חברה שלי פה? את כזאת מקסימה, אל תתני לאף אחד לאמר לך אחרת! הילה

בטח שאשמח להיות חברה שלך, כרגע זה רק כאן כי אין לנו אפשרות בחוץ (: מבינה אותך וזה באמת מתסכל התנהגות כזו ממי שאנחנו מחשיבות כחברות.

אני רוצה לבקש ממך,סליחה. את שנשארת איתי כשכולם הלכו, כשכולם צחקו על חוסר היכולת שלי, על הבטן העגולה שלי, על חוסר המזל שלי את נשארת איתי. כשכולם השוו אותך לאחרת למישהי מוצלחת יותר יפה יותר שווה יותר וזה צבט לי את הלב, את שם נשארת איתי החזקת לי את היד בשקט לוחשת לי, אני איתך כאן עד הסוף. זילזלתי בך האמנתי לאחרים כמה שאת לא שווה כששום מכנס בחנות לא עלה עלייך כשהפסדת את האוטובוס האחרון כשהבחור החתיך ההוא נפרד ממך.... לא הייתי מספיק לצידך כשניסית לעשות את הצעד וכשלת כשהרמת את הטלפון ולא חייגת כשרצית להיכנס ולא דפקת כשייחלת לטוב והגיע רע את תמיד שם לצידי סליחה שלא האמנתי בך מספיק שתקפתי אותך כמו אחרון השונאים ששלחת לי חיבוק והפניתי לך גב סליחה, שלא הייתי מספיק לצידך כשהיה לך קשה סליחה ממך, את זו בעצם אני שמנסה להרים את הראש כל בוקר מחדש... אני מבטיחה שבשנה הבאה אחבק אותך יותר כשיהיה לך קשה אהיה שם לצידך בטוב וברע לא אצטרף למי שמקניט אותי אנסה כל כך להיות שם בשבילי. נ.ב נכתב בהשראת קטע של נועם חורב

מקסים ומרגש ....

ערב יום כיפור ובפייסבוק תכתובות על סליחה ומחילה, על כך שהסליחה לאחר עוזרת לאדם עצמו. וכאן הקונפליקט- אני לא יכולה ולא מסוגלת לסלוח לאבא על שנים של אונס, מוות גופני ונפשי כאב נפשי אין סופי וגם לא לאמא ששתקה והכחישה וכך גם היום! אין להם כפרה! אין להם סליחה! אני זאת שצריכה לקחת אחריות על הטעות שלהם- שנים של טיפולים קשים ועלויות ותרופות פסיכיאטריות. אני יודעת שיש כאן גם בנות שחוו איך אתן מתמודדות עם זה,? אודי, מחכה לתגובתך הילה

הילוש זה באמת קונפליקט ...אני רואה בסליחה מאין שחרור זה לא סליחה על מה שנעשה זה יותר הבנה קבלה של הדברים ...קשה לי עדין לשחרר את הכעס והטינה כי אני במקום שמסרב לקבל את הפגיעה אבל חותרת לשם לשחרר להניח ולתת לעצמי להתקדם אלהה קדימה ....

הילה יקרה, קשה מאוד...כתבתי לאודי שאנחנו צריכים לדמות לאל בתכונות אבל גם האל לא סולח למי שאומר "אחטא ואשוב"..אז אולי אין סליחה וכפרה לחוטאים שאינם מודים בחטאם...לא יודעת, לי קצת הפסוק"כבד את אביך ואת אמך" עושה משהו...אז מכבדת את הוריי כמובן...עדיין נשארתי אדם מאמין.

קראתי אותך ..נפלאה הדרך שאת עושה ...חיבוק

תודה רבה

לא יודעת למה אבל אתמול בלילה שלוש הודעות של תגובה אליך נמחקו עכשיו אני רואה שרק הכותרת עלתה רציתי לומר לך שאני סומכת עליך, ואת תמיד מצליחה לחזור לעצמך יש לך המון תעצומות נפש, ממש מעיין אדיר ששופע ממך החזיקי חזק בעוצמה שלך, ואת תצליחי לטפס מכל העמקים שאת נופלת אליהם. את כל כך מלאה עם חכמת חיים והבנה של הדברים, ורצון מפעים לצאת מהכל, שאני פשוט מתפעלת ממך, ואין לי ספק שתצליחי

תודה לך ... מאמינה בפעולה ומאמינה בעבודה קשה . וסנדי קראתי מה שכתבת לי למטה כנראה שנישאר מנוגדות בדעתינו אבל זה גם בסדר כל זמן שנדע לכבד אחד את השני ..ויקרה זה לא מוריד מעוצמת הכעס והכאב שאת חווה ובמציאות שלך כרגע זה באמת באמת קשה ונוראי איתך .

היי יקירה, שכחתי את שמך בהודעה הקודמת, קוראת אותך כל פעם בריכוז... גמר חתימה טובה הילה

אודי אביב חנה ומיכל רוצה לשתף ביום העבודה אתמול..... יום ראשון זה היום הארוך שלי בדיור המוגן 7 שעות. אתמול לפני שהתחיל היום כתבתי לכם... לא ידעתי איך אעבור את היום הרגשתי חולשה, מתח ואפילו ייאוש.... מצד שני היה קול בתוכי שאמר לי אל תוותרי תמשיכי, תמשיכי.... התחלתי את היום בקניות לדירה(אני מדריכה בדירה של 4 דיירים) הדייר שסיכמתי איתו להגיע איתי לקניות לא הגיע אבל הגיע מישהו אחר.... כל כך התקשיתי להתרכז כשהגוף כל כך קשה.... בכל זאת עבדתי על אוטומט יש רשימת קניות נלך לפי הרשימה... כך אספנו מוצר ועוד אחד.... וזה חסר, אז מה במקום? ומה שנותן לי את הכח שזה דיירים שכל כך קשה להם.. וכמה הם מתאמצים לכל דבר.... היום היה ארוך ארוך... ואיך שהוא בסוף הוא הסתיים... הטלפון שלי גם החליט לא לעבוד אתמול... הגעתי הביתה ואכלתי יותר מידיי והתקשיתי להרדם בלילה.... בבוקר ראיתי שכתבתם לי ועודדתם להמשיך ולא לוותר.... אוספת כח לעוד יום עבודה, מחר בערב החג. גמר חתימה טובה וצום קל לצמים... ולכל החברים הקבועים: נטע, רוני, במבי, אביב, סנדיי, גילת, מיכל, חנה, סוריקטה, אורי היקר, גולם,מנסה להיזכר במי ששכחתי, מימה(איפה את?) הילה

נפלא אני שמחה ידעתי שיהיה בסדר לא קל אבל אני יודעת שתצליחי

חתימה טובה גם לך, ובהצלחה בעבודה החדשה שתהני מהעשייה .

אודי כתבתי לך קודם ראיתי שהעלת הודעה אחרת שלי אז מניחה שלא ניקלט די מבאס. אנסה לשחזר ...כתבת למיקה שקודם רק ורק ואחר כך גם וגם. מבינה את הרק ורק זה השחור לבן הכל כך בטוחים ומובנים עכשיו אני מבינה למה רציתי גבולות ברורים ונוקשים ולא גבול גמיש כי יותר בטוח ומובן לי..לדעתי היום אני בגם וגם ..אסל זה מה שיוצר את בכאוס צד אחד חזק צד אחד פגוע. האחד יודע שהיא תחזור וזה נשמע ומרגיש תינוקי לחשוב שלא .צד אחד פוחד שלא ולפחד מצטרפים חברים שמסבירים למה לא ושזה תמיד ככה בחיים. צד אחד בוטח בה צד אחד ממשיך לבדוק ולפחד ושוב מצטרפים לעגלה מי שמעודד למתוח את החבל ולהוכיח שאני טועה. אם אני הולכת עם המקום החזק שמבין אני מבטלת את המקום השני. צד אחד שומע שיר כמו i am here של סיה וצד אחד שיר לתקווה של מירי מסיקה .הכאוס הזה הבלבול הזה שאני נמצאת בו כל הזמן זאת המלחמה שאני מדברת עלייהכאשר בעצם בתבנית שלי רק צד אחד יכול לקחת מקום ולא באמת גם וגם ...אודי זה מבהיל הכאוס הזה אני כמו ילד קטן שלא בטוח בצעדיו לא יודע מה נכון. מה מדוייק מה מקובל ורצוי..אין לי תבנית נורמטיבית נכונה מודל חיקוי ...אז יש צד שרוצה לשנות ויש צד שנאחז בכאב ובדפוסים כי בלעדהם אין לו חיים...כשאני בוחרת צד אני סותמת את הפה לשני ובעצם מחזקת את עמדתו הנגדית .. אז איך אודי גם וגם ... ואודי גמר חתימה טובה ותודה שאתה מאפשר תודה על הכל ..אין לי מילים

אודי אני מוכרחה לומר שוב שוב תודה שאתה פה אתה ממש חמוד. גמר חתימה טובה לך, ולכולם!

גמר חתימה טובה גם לך איה

הזדקקות ותלות . מה ההבדל? האם זהו חלק חיובי/חשוב בטיפול? במקרה ואני שם האם אני צריכה להתגבר על התחושה הזו לבד? אודי תוכל לענות לי? Aya

אתמול היה לי יום לא טוב, גם בעבודה אבל לא רק. כעסתי התעצבנתי, נעלבתי... חשבתי אתמול שהייתי רוצה לשלוח הודעה למטפלת "הישנה", אבל אני יודעת שלא נכון, ולחדשה, גם לא מתאים עדיין... ולא רציתי להיות לבד. ומחר צום ועוד לא יודעת איפה אהיה

אודי כתבת למיקה על האינטגרצייה ויש לי כמה הבנות /תהיות אם בהתחלה זה רק ורק שזה ברור לי ומובן שחור ולבן נוח וקל לתפעול אחר כך גם וגם שזה מה שאני עוברת עכשיו לדעתי ...מצד אחד כוח מצד שני חולשה מצד אחד הבנה שהיא תחזור מצד שני פחד מטורף ובכי שהיא לא ועוד צד שאומר היא בטוח לא תחזור היא עושה לך דווקא ככה כולם בחיים ובוחן אותה וככל שהיא עומדת במבחנים הצד הזה מנסה יותר . צד אחד שמאמין בה ובוטח בה וצד שני שתוקף אותה ומתנגח כי האויב וככל שהצד הזה שמאמין בה מתקרב וסומך הצד השני מרים יותר את הראש כדי להרחיק .(עכשיו ברור לי למה הסבב הזה של התוקפנות בעבודה על ההגנות של הגוף ) מצד אחד רצון לשנות מצד שני האחזות בכאב ובעבר כי רק ככה אני נמצאת יש בי קיום ככה רואים אותי או שלא אבל זה מוכר ..מצד אחד שיר כמו של סיה https://www.youtube.com/watch?v=0dcbw4IEY5w ללא תקווה ומצד שני שיר מלא תקווה ותודה https://www.youtube.com/watch?v=5Uc2t4AoE3A בשחור לבן הכל ברור לי ועכשיו אני מבינה למה ביקשתי ממנה גבול ברור ולא גמיש כי ככה יותר קל לי להסתדר... איך בעצם מסתדרים עם הגם וגם זה הכאוס כי אני לא יודעת בעצם איזה צד נכון צודק אם אני נותנת מקום לצד שאומר היא תחזור זה הרי ברור ומובן ומבטלת את הצד שפוחד כי זה מטומטם ואני לא ילדה בת שלוש אז החלק הזה שרוצה להוכיח את צדקת דברו שהיא לא תחזור מגביר כוח ... אם אני נותנת מקום לצד של הכוח הצד הכואב שזה מקור חיוו מתחזק ויותר כואב כדי לא למות כדי להוכיח שרק ככה רואים אותי או שלא ולהוכיח שוב את צדקת דבריו ... אודי איך יוצאים מהבלבול הזה ...עכשיו שזה יותר ברור זה מפחיד כל כך פתאום אני מבינה מה אני עוברת ולמה התנודות החדות יותר קלות וברורות לי לעומת המקום המעורבב הזה ... למה במקום המעורבב אני ממש לא יכולה לבד אני טובעת בתוך הכאוס מאבדת אחיזה ושליטה ..נבהלת מעצמי ... אודי באותה הזדמנות רוצה לאחל לך גמר חתימה טובה חופש נעים ולהגיד לך תודה על היותך ...האמת שאני עושה כאן כל כך הרבה תהליכים שזה מדהים ואני באמת מודה לך מכל הלב שאתה מאפשר ...

אודי, הטיפול בדיסוציאציה כולל נגיעה בתכנים.קשים ולפעמים.הם נשארים איתי, ראה הודעתי לפני שבת. לכן אין בהודעה כלל וכלל קשר להודעה הקודמת שלך. עליה רק רציתי לכתוב לך כמה תבונה אתה.מביא בתשובותיך. בהודעה האחרונה כתבת שתקווה היא עניין פנימי אבל אני חולקת עליך. אפילו אם יש רצון (שהוא ודאי כח פנימי) לתקווה היא לא תמיד שם... לא הכל תלוי בנו, בי... לא הייתי בוחרת להשאר כך אם מנגד היתה עומדת האופציה לטפח תקווה. שירה

היי אודי, חשבתי על התשובה שלך כלפיי ורציתי לכתוב לך שאתה מאוד מדויק וקולע בתשובות שלך...זה כיף לי לקרוא אותן... רציתי גם לשתף שלחג קניתי למטפלת יין קינוח שזו מתנה מוזרה קצת לטעמי כי מצד אחד, מדובר ביין ויש בו אלכוהול ..משקה לגדולים! ומאידך, הוא גם מאוד מתקתק וטעים (והוא גם מגיע בבקבוק כחול וצבעוני :-)) והרי ילדים אוהבים מתוק.. ופתאום שאני חושבת על זה, זה מזכיר לי אינטגרציה והרי לשם אני שואפת כך לפחות אני חושבת... אני מרגישה מוכלת וחזקה ושיש לי כוח ויכולת. גמר חתימה טובה

איזה יופי! שמחתי לקרוא אותך

שמחתי לקרוא אותך שמחה, חתימה טובה וצום מועיל.

את חמודה אמיתית כייף לקרוא אותך . שנה טובה וגמר חתימה טובה

וחתימה טובה לכולן

אחרי שכתבתי את הפוסט היום לפתע הכתבה בי ההכרה אולי דווקא בגלל המרדף אחרי המצוינות והמושלמות, אולי דווקא בגלל הרצון לכבוש את האוורסט, ואכן לכבוש אותו בגדול, אולי לכן כל כך קשה לי להשלים עם כל מה שהיה כל כך לא מושלם, וכל כך רע!!! ואולי דווקא שהייתי צריכה להסתיר את כל הזבל גם זה המקור של המושלמות החיצונית הזו, תמיד המצטיינת, הכי חכמה, הכי יפה, הכי חרוצה, ואולי זה מין עטיפה שאם מחוררים אותה אז הכל בפנים נופל לרסיסים, אני חושבת עכשיו שמה שנראה מושלם חיצונית הוא בעצם מה שמהווה את הבור השחור שלי, הכוונה היא שתמיד דאגתי למצוינות ומושלמות בכל דבר, והדבר הזה לדעתי לא נותן לי להשלים את החסר העצום שהיה לי, עם האכזבות, עם העמדת הפנים, עם הניצול, עם המצוקה האינסופית, שהכל היה בפנים בעוד הכל בחוץ מושלם, הקוטביות הזו, וכנראה הדחיפה של האחד לשני, חושבת שגוררת אותי היום למצב שסכיזופרני, לא במובן הקליני של המילה אלא במובן של ההיבט הפנימי של עצמי, טוב נגמרו לי המילים כרגע, אבל לא נגמר הנכסס הגדול

רציונאלית אני לא מבינה את זה. פיזית הוא זקן, יש לי הרבה יותר כוח ממנו, אני מאד בכושר וצעירה. לפחוד ממה שיגיד לי, שיצעק או ירים את קולו, או יאמר מילים מכאיבות? בדרך כלל אני עונה בחזרה בצורה מספיק שנונה, אני חושבת שיש כאן פחד בגלל הסתמכות. כי אני מרגישה שהוא אלים ומסוגל לומר דברים צורמים מאד (כפי שנהג אכן לבסוף בנבזות), ומכיוון שחשתי שאני צריכה אותו, ממילא היה לי פחד משתק שלא אענה לו, ואהיה במין סיטואציה משפילה נורא, שהוא יוכל לדרוך עלי, להשפיך, לצרוח, ואני לא אוכל לענות, כי אני צריכה אות!!! האם נראה לך שזה מקור הפחד שלי, מלהרים אליו טלפון, תמיד? לא פעם הוא שאל מדוע לא התקשרת? אמרתי לו, פחדתי. והוא שאל ממה את פוחדת? לא רציתי להגיד, אמרתי לו אם אומר לך תפגע ותעיף אותי ואני צריכה אותך. והוא אמר, מה פתאום את יכולה להגיד כל מה שאת רוצה, אבל לא רציתי, נדיר שאני מרגישה כך פחד מבן אדם, אני לא רגילה, אני בדרך כלל בשליטה, באסרטיביות, יודעת להתאגרף אולי כי אני כל כך בורחת מבסיטואציות של נזקקות, וכאשר אני נמצאת בה אני נמצאת בפחד, שתאכזב. אבל עם כל הפחד שלי, זה לא עזר, המיילים של מצוקה לא נענו, הוא התנהג מגעיל, וזהו. הוא לא צריך להעיף אותי, אני עפה לבד. וכן, קשה לי מאד עם כל מה שקרה, עם כל האכזבה, עם האגרוף בפרצוף, עם האדישות לקושי שלי, עם הגרימה של חרדה כל כך גדולה אצלי, באופן שאפשר היה בקלות למנוע אותה. קשה לי, קשה לי מאד. בקושי מתפקדת היום אמרתי למזכירה שלי שלא תעביר לי שום הודעות, אני עסוקה. כן, ממש עסוקה בלכתוב בפורום את אלו שהייתי חייבת לקבל קבלתי עם מסכה מושלמת. אבל קשה לי ממש קשה. אודי - ת'אמת, אתה חושב שאני סתם נטפלת לדברים, שהקושי נובע מהקשיים שלי הסובייקטיבים ולא מהנתהגות נבזית שלו, וזאת לאחר שאתה משתדל לא להזדהות אתו כקולגה?

את יודעת אני שמחה שאת מקנאה זה טוב ...זה אומר שאת רוצה משהו השאלה האם את מוכנה לעבוד לשלם מחירים להתאמץ כדי להשיג אותו .... אבל אני חייבת להגיד לך כמה דברים אולי הם יהיו קשים אולי מטלטלים זאת לא הכוונה. אני נזהרת כי בפעם האחרונה שכתבתי לך זה גרם לך לחרדות ופלאשבקים. את מוכרחה להבין ואני אדבר רק עלי ..טיפול טוב שמרגישים צריכים לעבוד עבורו לעבוד קשה קשה קשה !!!!!!!! בלי צחוק טיפול בלי עבודה וכן העבודה היא משותפת לא יניב פרות. תראי מה אני עוברת כל החודש תיראי כמה פעולות אני עושה כמה דברים אני יודעת ומבינה ואשנה כי ככה תהליכים נעשים. חייבת להגיד לך קשה לי עם התוקפנות שלך לא חשוב מה הוא עשה את יכולה לבחור לא להמשיך איתו כינויים כמו צפרדע ועוד לא מכבדים ולא מקדמים לשום מקום ..כשאני קוראת אותך הדבר הראשון שעלה לי בראש זה מה את חושבת שהוא חייב לך משהו האם הוא עומד שם לשרותך כל הזמן . האמת שבכאב אני אומרת שגם אני נפלתי קצת למקום הזה שציפיתי ממנה שתעשה כרצוני שתענה שתהייה איתי בשיחזורים ולא זה לא מובן מאליו בכלל מה שאני מאוד מבינה בהגיון אבל במקומות הפגועים שלי לא ראיתי שאני נופלת למקום שחייבים לי . עכשיו תיראי הוא קרא הוא פעל הוא עשה רק מה הוא שכח לענות לך שראה כן זה טריגר לפנים כן זה כשל טיפולי(מבחינתך) אולי מן הסתם את מרגישה פגועה כעוסה שהוא כבייכול לא ראה אותך נהדר אני מבינה את זה זה מה שקרה לי איתה בפגישה ...ותאמיני לי שהיא עשתה כשלים של מטפלת מתחילה ואז...היא בן אדם ואם היא לא תטעה היא פשוט לא תעשה אין דבר כזה שלא טועים אני אישית גדלתי בבית שחטפתי מכות כי טעיתי בשעורים כי טעיתי במילה כי טעיתי ..אין חיה כזאת אין בן אדם שלא טועה.זה לא אומר שזה נעשה בכוונה וכן את תגידי מטפל חייב לשים לב לא לטעות אולי אבל הוא בן אדם . עכשיו כדי לעשות לבנות קשר תיראי גם את זה שהוא עשה פעל ניסה האם הוא חייב לך ? לעזור לך בשביל מישהו אחר? ובכלל.. יותר מזה אישית אחרי שכעסתי הייתי עושה אם עצמי חשבון נפש ומבינה שאוקיי אני חייבת להבין למה החוסר תגובה למה ההתעלמות הזאת למה החוסר ניראות הזה הפך אותי ותאמיני לי שגם אותי זה הופך גם את האחרות כאן, זאת בדיוק הטראומה ,נכון אבל מה אני עושה עם זה ... ואולי זה יהיה לך קשה לשמוע חרדות זה בחירה יש לך רוות מכך כמו שלי יש רווח מהניתוק כל דבר שאנו עושים יש לנו רווח מזה ..לא להרגיש , רווח שרואים אותנו סוף כל סוף שכואב לנו לא יודעת אבל רווח בטוח יש .. ביום שתסכימי להרגיש את הכאב ואת הפחד להביט להם בלבן של העיניים גם החרדות יעלמו . כל מה שאני כותבת לך אני אומרת גם לעצמי זאת לא הטפת מוסר. זה פשוט את מקנאה יופי נהדר מה את עושה בשביל זה ..איזה משבצת את בוחרת לעזוב ..האם תחליטי להמשיך איתו ולעבוד או אולי למצוא מטפל אחר ולעבוד איתו ככה או ככה הבחירה בידיים שלך... מקווה שלא היה לך קשה מידי יודעת שזה ישיר וכואב בבטן הרכה ואולי מוקדם מידי עבורך ותרגישי התנגדות ..זה בסדר כל אחת והדרך שלה מקבלת את הדרך שלך סליחה שתוקפנות מכל סוג אני לא מכבדת גם לא את שלי ...

קראתי כל מילה שלך, לא עם הכל הסכמתי התקפי החרדה לא משמשים אותי לכלום... להף,,, הם תוצאה של רצון לעשות יותר מדי... חוסר התגובה במרה הספציפי של המטפל לא הייתה כמו בהודעה רגילה אני יכולה שלא לראות אותו שבועות פעם לא הגעתי אליו חודשיים הוא כל הזמן התקשר למה אני לא באה, אמרתי שאבא כשיהיה לי צורך כשאני בטיפול אני מורידה נעליים וכל התכשיטים ובאותה פעם אחרונה שחכתי שם טבעת ואז הוא מרעים עלי בקולו או שא באה, או ש... את באה לקחת את הטבעת. צחקתי, אמרתי כל כך בא לך בחיים שאגיע, אז אבא. כך שאני ממש לא תלויה וצמודה בתשובות שלו ובביקרים שלי אצלו כאן מדובר היה בידיד שהיה בסכון ממשי, והוא רצה שיראה פרופ' חבר שלו, ואמר שידבר אתו, והייתי חייבת לדעת מה קורה באפיק זה או לפנות לאפיק אחר.... וזאת בתוספת לשיבושי הנפש שיש לי עכשיו והוא באדישות מוגזמת לא טרח לענות, למרות המיילים מלאי המצוקה שמבקתש אות חיים ואחר כך 'כשהתנצל" מה אמר, מצטער שנפגעת, לפחת היה נותן הסבר, שכחתי, לא ידעתי שאת ממתינה, הייתי עסוק, משהו, כלום, בשבילי זה סוף הדרך, כל אחד עם הציפיות שיש לו נושא הצפרדע, הוא נושא ארוך שאודי לא רצה להעלות ואני לא אעשה מה שהוא לא רוצה, אבל זו טקטיקה שקבלתי ממטפלת שלי למקרים קיצוניים שכאלו, וזה עזר. אני חושבת שאני מבקבלת דברים כאלו בחוסר פרופרציה בגלל ההיסטוריה שלי, והוא יודע את זה, בדיוק זו הקודה כמו שיגידו למישהו שיש לו אלרגיה לפרחים, שהוא פרוח כי הריח פרח, נכון זו בדיוק האלרגיהף והוא יודע ובקשר לטיפול, גם הוא הבין שאנליזה ממש אתי תהרוס אותי ואת כל הקיום שלי, מה לעשות שאין לי כוחות נפש לזה, אני אתביע את כל הסירה, החיים איכשהו עוברים, אני עובדת פעילה, ואם הצונאמי יהרוס אותי, אז מה הרווחנו? אני לא משולמת, ולא יכולה להיות משולמת, ומשלימה עם זה שבאופן נשפי אני לא משולמת, אני גאה בך וביכולות שלך לא אין אותם, ותאמיני שלי שהתקפי החרדה האלו לא משמשים אותי לכלום, יש י מספיק תשומת לב, יש לי מספיק אהבה כיום, הם רק פונקציה של ערעור פנימי נפשי עמוק מאד, ואני מחכה שהגל העכור הזה יעבור

"התקפי החרדה לא משמשים אותי לכלום... להף,,, הם תוצאה של רצון לעשות יותר מדי..." אז במידה מסוימת את יכולה להפחית אותם או למנוע . את גם כתבת שאת די שולטת בהם והם קורים במקומות שאת לבד או במשפחה ....תנסי לשאול את עצמך שאלה זהירות היא קשה מאוד ... מה היית בלי החרדות האלה ..לא לענות תשובה מהמותן הייתי מאושרת כי אם לחשוב לדמיין להרגיש איך זה שאת בלי החרדות האלה בכלל..איזה רגשות יעלו במקום אם מה תצטרכי להתמודד להיות..משימה קשה אני יודעת אבל מקדמת ... איתך מחבקת

אמרתי לבעלי שנמאס לי, לא יכולה יותר עם ההתקפים הללו, הולכת לפיסיכיאטר לקבל תרופות, ודי, עדיף לי תרופה אחת פסיכיאטרית במקום כל הכדורים האחרים שאני לוקחת להרגעה. כמובן רק אם הם לא יפגעו בי קוגנטיבית ולא יעשו אותי לזומבי בעלי לא חשב כמוני, אמר לי, את האשה הכי חכמה והכי יפה בעולם ואת לא צריכה שום כדורים פסיכיאטרים אז אמרתי לו, ואם אני אקח כדור פסיכיאטרי אני אהיה פחות חכמה או יפה? למה זה צריך לפגוע בזה, אולי אני רק אהיה יותר מאוזנת ואסבול פחות. הוא בדעה שאין לי שום בעיות, התקפים, נו.... זה עובר בסוף.... אז למה צריכים כל כך להתרגש מזה. זו תקופה, היא תעבור, הכל בסדר. אני לא חושבת כך, אני חושבת שיש לי יותר מדי התקפים, אני חושבת שהעצבים שלי זה כמו גומי, ולא יודעת מתי הוא ישחק ולא יחזור בחזרה, חושבת שגם הקרובים אלי סובלים מההתקפים הללו, ולא מוצאת שום רע אם אקב כדור שיעזור לי, אבל לא יפגע ביכולת הקוגנטיבית שלי, כי זו לא אופציה, אני לא יכולה להרשות לעצמי לפגוע ביכולת הקוגנטיבית. אני חושבת שבעלי טועה, שיש לי מחשבה מיושנת, וחושבת שכמו שלוקחים אנטיביוטיקה, אין שום סבה לא לקחת תרופה פסיכיאטרית אם יש בה צורך. בעלי טוען שהפיסיאטר לא יתן לי כלום, כבר הלכתי כמה פעמים ולא נתנו לי, חכמה גדולה, אני באה לשם, 'אסופה', לא פעם אחרי כדור הרגעה, מאד מרשימה וכרזמתית, הרי הם לא רואים אותי ברגעי החולשה שלי,אבל אני רוצה לתאר להם היטב שיבינו מה אני עוברת גם אם הם לא רואים את זה, וגם אם אני לא משדרת את מה שאני מספרת, כי בזה אני אלופה, ממש אלופת העולם, לשדר עסקים כרגיל, מצוינות, מקום שבפנים הכל חלול, הכל מנותץ. בכל אופן החלטתי שאני כן הולכת לפיסיכאטר, ונראה מה שהוא יגיד. מה הנסיון שלך בנדון - אודי? האם בגלל שההתקפים חולפים, אני צריכה להיות קורבן של כאלו התקפים כאשר הם מגיעים? ולעומת זאת טוען בעלי, מדוע שתתקחי באופן קבוע כדורים כאשר ההתקפים הם לא קבועים. מה אתה אומר?

ציפיתי שישלח תשובה למחרת ולא עשה זאת עד הלילה, עד שבעלי התקשר אליו על זה היה מדובר ממש לא ציפיתי באותו לילה לתשובה וקח בחשבון שמדובר היה על אדם אחר שנמצא במצוקה כמעט קיומית, והוא המליץ דווקא על חבר שלו, ולכן היה לי חשוב לשמוע אם הצליח להשיג אתו תור מיידי או שאותו אחד יפנה למשהו אחר. אז עצם העניין היה דחוף ביותר, ולכן הפגיעה שלא ענה. אם זה לא היה עניין דחוף, לא היה אכפת לי אם לא היה עונה מיידית. אבל כאן החרדה לאותו בן אדם, והציפיה לשמוע ממנו, פשוט גמרו אותי לחלוטין

לא רוצה לתת כאן פירוט יתר כדי לא להחשף. אבל יכולה לומר לך שמה שהוא עשה היה מעשה נבזי, יהיר ומשפיל. אני לא לגמרי באי שפיות כמו שאני נשמעת כאן, רק כדי לסבר את האוזן, על פגישת ייעוץ אתי משלמים פי שלוש מהמחיר שאני משלמת על פגישת ייעוץ עם המטפל. כפי שאמרתי, את מה שקורה בפנים בדרך כלל לא רואים בחוץ, ואני מתפקדת, וחדות המחשבה שלי ברוך השם לא נפגעה. כלפי חוץ אני מתפקדת ועובדת, ועושה כל מה שצריך. את ההתקפים שלי, אני עושה במסתרים, אף אחד לא רואה, כך אני מאמינה, אחרת לא היו באים אלי. את כל הקושי שלי אני קוברת עמוק בפנים... וממשיכה את מרוץ החיים, לוקחת בלי סוף כדורים לישון, ואם יש צורך כדורי הרגעה במשך היום, ועושה כל מאמץ כדי להמשיך לעבוד. אז אני קצת יודעת על חובת שירות ללקוח. וכן, המטפל נותן שירות, כמו ששאר הענפים העצמאיים נותנים שירות. ראשית מדובר היה על הפרה של סכום שעשיתי אתו ישר בהתחלה, אמרתי לו שאני חייבת מטפל שאני יכולה לסמוך עליו שיהיה שם כשאצטרך אותו, שאני לא יכולה לעמוד בה אם אני נותנת אמון באדם, והוא לא שם כשאני צרירה, והוא הבטיח תמיד לענות לי מיידית, ואם יש לו ססשן, אז מייד אחרי הססשן הוא יתקשר. הוא הבטיח שלעולם לא יעברו יותר משלוש שעות משליחת המייל, עד שיענה, מדובר על שעות יום ולא לילה. במקרה המדובר היה מדובר בעניין של כמעט פיקוח נפש, חשש נוראי לגורלו של אדם יקר לי, והמפתח היה בידיו, לאחר שהוא התנדב לעזור בזה. שלחתי לו מייל באחת עשרה בלילה, במשך כל היום למחרת חיכיתי למילה, שקבל, שפעל, שעשה. והוא לא ענה. לא התקשרתי אליו, כי אמרתי לך שאני פוחדת מהאדם הזה, אני מרגישה בו אלימות, ואני לא מעיזה להתקשר אליו. יש משהו שמפחיד אותי להתקשר אליו, ואני לעולם לא מתקשרת אם לא קבעתי מראש, אני שולחת מייל, שיודיע מתי להתקשר או שהוא יתקשר בתשע בערב, בעלי אמר שבטח לא קבל את המייל, אין מצב שלא היה עונה לארבעת מיילים של מצוקה שכאלו, ולכן בעלי התקשר מהנייד שלו, כדי לומר לו שיבדוק את המיילים, הוא לא ענה והיו צריכים להשאיר הודעה ואז אני השארתי הודעה, וכנראה לא זהה שזה אני וחזר מיידית לנייד של בעל, אשר העביר לי את הנייד לדבר אתו. וכן, בשיא האדישות סיפר שאכן קבל את המייל, פנה טלפונית למי שפנה, וצריך לעשות עוד טלפון. לו רק היה שולח לי מילה אחת, אני מטפל, או אפילו מחרף אותי על מה שלדעתו לא נהגתי כראוי אבל הוא השאיר אותי בלחץ אטומי, כל היום, עד הלילה, הרי רק חזר לצלצל של בעלי אחרי תשע בלילה, אבל כל היום נתן לי להיות בלחץ שפשוט לא יכולתי לעמוד בו, כשהוא יודע היטב את המצוקה הקיימת שלי, והוא יודע שאני חייבת לדעת את התשובה שלו, שכן אם הוא לא מצליח בעניין, אפנה לאפיקים אחרים, והעניין דחוף ביותר, והלחץ הזה עושה בי שמות, כאשר יום קודם הייתי שם בגלל התקפי החרדה, והוא נסה למצא דרך לעזור לי להגבר על התקפי החרדה, כי בשבוע קודם קבלתי באמצע הססשן התקף חרדה כל כך נוראי, שלא ידענו איך נצא מזה, וגם הוא נורא נבהל. כך שהוא ידע או שהיה עליו לדעת, מה מצוקה עצומה שכזו תעשה לי. והיא אכן עשתה לי, ושמה אותי על הקנטים, ובכל ראש השנה לא ירדתי מהמטה, לא לתפילה ולא לארוחות. פעם ראשונה בחיים שלי! ילדתי בת פעם בראש השנה והתפללתי, ועכשיו לא פתחתי סידור, יומיים, במיטה, לא ארוחות, לא דיבור עם אנשים, כלום, מנוטרלת, כמו שק תפוחי אדמה, כמעט לגמרי גמורה. כאשר כתבתי באותו לילה כמה אני כועסת וזועמת, ואיך ההתנהגות שלו הייתה מחפירה, הוא השיב, מצטער שנפגעת אבל את צריכה לזכור שלאחרים גם יש חיים. ועשיתי את הטלפון שבקשת. ועוד כמה שטויות כאלו עניתי לו במייל, שלכתוב לי תשובה שהוא מטפל בעניין לא הייתה פוגעת בחיים שלו. כתבתי בדיוק איך אני מרגישה על ההתנהגות שלו. הוא לא טרח לענות נסע לחופשה. אני כועסת עליו ברמות על, אני רואה בו אחד יהיר, מתנשא, לא עומד בדבורו, התנהג בצורה שהוכיחה שהוא פשוט לא בן אדם. עזוב כל דבר אחר, הוא יודע את המצב הנפשי שלי, והוא יודע את המצוקה הנוראית של אותו ידיד שעבורה בקשתי את עזרתו, ומדובר במצוקה אמיתית שיכולה להיות של חיים ורח"ל, והוא לא טורח להשיב לי במילה אחת, מטפל, או אדווח כשיהיה מה, כלום, מתאייד. רק טיפול 'הצפרדעים' עזר לי לחזור לעצמי, אבל עדיין לא לגמרי. כשהייתי אצלו בטיפול האחרון אמרתי לו שישלח מייל כשהוא חוזר עכשיו במייל האחרון ששלח כתב לי את התאריך, שהוא חוזר. והעניין מטריד אותי כי אני לא חושבת לחזור אליו, מקבלת התקף חרדה רק מלחשוב שהוא יטפל בי, מחקתי את כל המיילים ששלחתי אליו, את אלו שהוא שלח אלי, כל ההקלטות הכל מחוק. אני מתארת לעצמי שכאשר יחזור אני אהיה בלחץ, אם ישלח מייל אלחץ, לא ישלח, אלחץ כמו בבדיחה של ההוא שגר מתחת לשכן שכל לילה היה מוריד את שתי הנעליים ועושה רעש אדיר. הוא העיר לו על זה בלי סוף, ופעם אחת בבוקר הוא צרח עליו שבגללו לא ישן כל הלילה, ולמה כי השכן חלץ את הנעל הראשונה והעיף אותה ברעש גדול, אחר כך נזכר ואת השניה לא העיף אלא הניח בשקט, וזה שמתחתיו כל הלילה היה ער חכה לשמוע את הזץ של הנעל השניה. ואני אהיה בלחץ כזה, חוששת שיגיע מייל. כל הזמן אהיה בלחץ, הדבר הזה מלחיץ אותי ברמות על! אפילו שאני כותבת עכשיו הידיים שלי רועדות, האכזבה מאדם שהבטיח להיות שם בשבילי, מאדם שיודע בדיוק את החולשות שלי, (וכמו שאמרתי לא הרבה יודעים עליהם), והוא יודע איך אני מתמוטטת דווקא בנושאים האלו, שאנשים שאני אמורה להסתמך עליהם מבריזים, והוא יודע איך שזה מקעקע את כל אושיות החיים שלי, ובצורה אדישה לחלוטין נותן לי לדמם למוות. כן, כך זה בדיוק היה, ממש לתת לי לדמם, אם היית קורא את מיילים של המצוקה הייתי מבין כמה לא אנושי היה חוסר התשובה שלו. ממש לא בן אדם. ותאמין לי שהזעם שלי מוצדק. בעלי עומד מאחורי במאה אחוז שלא אחזור אליו, ובעלי הוא זה שדוחף אותי לטיפול, והוא מכיר אותו היטב, וגם הוא לא יכול היה להאמין שהוא קרא את המיילים ולא הגיב, זה פשוט בלתי נתפס! בעלי מצדיק אותי, ואומר שאין לי מה לחפש אצל מטפל שכזה, שמסוגל כך לפגוע בו במזיד. לא רק שמצדיק אלא שלהפך, אומר לי, שאין מצב שאחזור אליו, ושאי אפשר לסמוך עליו, אם כך הוא פעל. ואתה יודע מה, אולי הייתה לו סבה, אז כאשר כתב את מייל ההתנצלות, יכול היה לתת סיבה, כדי שתניח את דעתי, ולא תשובה יהירה שכזו, אפילו לא נסה לתת הסבר להתנהגות המגעילה הזו. לא חשבתי לכתוב ארוך וכך זה יצא. אבל אני מנסה לנתב את הזעם שלי, שמשפיע עלי כל כך רע, וגורם לי לחוסר יכולת לתפקד, וכתיבה כאן היא אחד הניתובים. ואשמח לשמוע ממך אודי, בכל אופן מה אתה חושב על ההתנהלות הזו שלו, אשמח מאד לשמוע את דעתך על הזעם שלי, ועל התגובה שלי. שאגב גם אם היא מוגזמת, היא בדיוק תוצאה של הבעיה האמיתית שממנה אני סובלת ולא יכולה לשחרר, והוא יודע אותה! הוא מודע היטב לאותה בעיה, ושאני לא יכולה לעשות עליה אנילזה, אבל עד כמה התנהגות של מי שאני אמורה לסמוך עליו והוא לא עושה את המוטל עליו, עד כמה התנהלות שכזו מממוטט אותי לחלוטין. (זו הסבה שאני מרשה לעצמי לסמוך על מתי מעט אנשים, כי אני יודעת שאני לא יכולה לעמוד בטלטלה של אכזבה מההתנהלות שלהם. ובו כמטפל, נתתי אמון, חשבתי שאני יכולה לסמוך עליו, והוא ידע שאני סומך, ובכל זאת הפגין אדישות יהירה שכזו. אודי - זה הורג אותי! אז מה אתה אומר אודי?

מצטערת התשובה היחידה שעולה כאן הוא בן אדם ואולי גם לא היה משהו דחוף וכן שכח באותו הרגע ואחר כך שכח לשלוח ...כאילו מה?????? את לא רוצה מטפל את מצפה לאוטופיה שאפילו תינוק בן יומו לא מקבל מההורה שלו כי לפעמים הילד בוכה צורח וההורה באותו הרגע מכין לו את האוכל או חס וחלילה בשירותים ...סנדי מבינה את הקושי אבל לא כל קושי יש לו מקום להצדקה - איתך

מי מדבר על רגע, שעה? מדבר על 24 שעות, על מייל אחר מייל של מצוקה, והוא קרה אותם ולא טרח להגיב שקא, שאדע שהוא מנסה לטפל, שהוא כאן והוא יודע עד כה המצב הנפשי שלי עכשיו על הקנטים, יודע כמה קל לזעזע אותי, או ואבוי לתינוק שאמא שלו מרעיבה אותו 24 שעות, כן זו התעללות בו.

לסנדיי, 1. לא מבינה מדוע בעלך הופך להיות צד בקשר עם המטפל? בעלך מתקשר מהנייד שלו למטפל??? נשמע מאוד לא טוב וגם לא מקובל. 2. אני הייתי פעם בטיפול, אצל מטפלת שמאוד אהבתי ובכל פעם ששלחתי לה מייל לא הצלחתי להתרכז בשום דבר עד שהיא ענתה לי. זה מאוד לא טוב, צריך מידתיות ופרופורציות. ומטפל שמבטיח לענות לך תמיד תוך שלוש שעות - קצת מגזים, בעיקר שאת מצהירה שאת אישה עובדת ומתפקדת. אז לשם מה הדחיפות הזו לקבל תשובה? זה לא בריא ולא טוב. ופוגע בך ובתפקוד שלך. דברים שכאלו, יכולים לפגוע מאוד בטיפול ולגרום נזק קודם כל לך. וכמו שאודי רושם - להתגעגע זה טוב ואפילו נעים בבטן, אבל כך - זה כבר מסוכן, ואסור למטפל לתת יד לדבר כזה, בעיקר אם יש לו אחריות מקצועית כלפייך. 3. אני לא חושבת שמטפל רוצה לפגוע במזיד במטופל שלו. לפעמים זה כדי ללמד אותו משהו, לשים לו גבול, לפעמים זוהי חוסר הבנה מצד המטפל, ולעיתים נובע מחוסר התאמה בין המטפל למטופל - ולא תמיד ניתן לגשר על כך. אני נוכחתי לדעת שרצון זה לא תמיד מספיק...צריך גם שהיקום ירצה :-) תבררי עם המטפל כשיחזור.

בעלי הוא חלק בלתי נפרד של מה שעובר לי בחיים אני פוחדת מהמטפל ולא הייתי מתקשרת אליו לכן בעלי התקשר המצוקה של אותו ידיד הייתה אקוטית ממש, שאלה של חיים, והוא ידע זאת, ואם הוא לא נותן יד יתן אחר, כמו שקרה לבסוף. אני האחרונה שמטרידה אותו, ואם 24 שעות הוא לא יכול להגיב שאכן קבל המייל, וזאת בטרם נסיעה שלו, אז לי זה לא מתאים, אני לא בנויה בשביל זה. וכן אני יודעת תודעה של שרות וכאשר צריכים אותי בדברים שהם מאד דחופים, אני נמצאת, ויהי מה! בלי שום קשר לכסף שמשלמים לי

אני אוהבת לשתות המון מים. מקלחות רבות. להרטיב את עצמי כל הזמן. אם אני בבריכה לא בא לי לצאת. בגשם אוהבת להרטב. אני משוגעת על מים. בים אני הולכת לטוש ושעה מקלחת את עצמי. זה נראה לך חריג?

הולך ממש לא קל אפילו קשה ולמרות זאת אני שם מתאמצת לתת ממה שיש לי בתקווה שהזרעים ינבטו מתח כתפיים תפוסות עד דקירות קושי לקחת אוויר נשימה עמוקה עוד מעט מתחיל עוד יום עבודה אנחה

את תצליחי ותפרחי! האמיני בכוחותייך! חתימה טובה

נגמר יום עבודה ובטח עד שזה יעלה את כבר תהיי בשני ...גאה בך כל הכבוד לא קל להתחיל התחלה חדשה אבל את אמיצה וחזקה עם המון יכולות ..והזרעים ינבטו אני בטוחה בכך .. ובנתיים היי מס'ג לכתפיים הכואבות מתאים לך ? אני באה ...

כל הכבוד לך שאת לא מוותרת ורוצה...

או ההפרעה הזו או האחרת מהן הוגדרתי כסובלת. זה עמוק יותר ומגיע כל כך.רחוק שאיני יכולה כלל להגיע לשם. הייתי רוצה שיתמכו בי בהחלטה שארגיש מחוזקת מפני שקשה מאוד לעמוד כך בכאב גדול ולשמוע נסיונות לנחמה שאין בהם אלא לנסות להשקיט את הצד השני. אני בעיקר כואבת על שלא נותר לי עוד מה לעשות וכל הזמן המיותר הזה, במקום שידליק אורות קטנים של תקווה, רק המשיך להתיש אותי. שלך שירה

אין.לי יכולת לכלום יותר אין לי רע לי נורא לי מרגיש לי סוף ואני רוצה לצעוק את זה. התקווה יכולה לבוא גם.מבחוץ, אתה יודע? בדמותם של אנ ש ים טובים, ילדים, כלבים.ןעוד. אבל.תקווה יכולה גם.למות ולא.צריך.לפחד לדבר על זה. המוות הוא חלק מהחיים גם.כשאינו טבעי. הסבל הוא מאוד אמיתי גם כשאומרים לך חזור ןאמור שהתשובות אצלך.

לי השיר הזה ממש עוזר .. https://www.youtube.com/watch?v=9f_feqTNVKI הלוואי וגם לך ..ואנחנו כאן להזכיר לך ולהאיר את התקווה החבוייה אי שם בתוכך ...

הי, מרגישה שבקושי אספיק לכתוב, אך הנה התחלה. לאחרונה, ולא רק לאחרונה, אני עושה מעשים שנחשבים טובים. לזולת, לסביבה. באמת. אבל העניין הזה חמקמק. הוא גם מעיד באיזה אופן על כך שקשה עד בלתי אפשרי לי לטפל בחלקים הרכים שלי עצמי. מרגישה שמבחינת האיזון (או חוסר האיזון) הקדשתי מידי עבור האחרים, במציאות, ביחס למה שיכולתי לעשות עבור עצמי. ואני גם שואלת את עצמי היכן אמא בכל הסיפור. התשובה תימצא אצלי. המיניות שלי מתה. לגמרי. כנראה גם חלק קשור. וגם העייפות הרבה, גם העצבות, גם תחושת ההתפרקות שמתרחשת בתדירות גבוהה. לא בא לקום וללכת לעבודה. אבל קמתי, התכוננתי ויצאתי. שבוע טוב וגמר חתימה טובה, מקווה שיהיו המשכים לעץ שנטעתי, שלכם, סוריקטה

היי, כתבת כאן שהמיניות שלך מתה זה נושא מהותי אצלי ונקודה רגישה ולכן אני מרגישה צורך להגיב קשה לי לקרוא שכתבת זאת, את מצטיירת בעיניי כמישהי שעברה\עוברת טיפול מכיל ומקדם והמשפט הזה נשמע כך כך החלטי..ואפילו חסר תקווה את באמת חושבת כך? איך ניתן להתחבר למיניות שקיימת בכל אחת מאיתנו? עצוב לי עליי ועלייך ועל בנות נוספות שנמצאות במצב הזה. זה כל כך קשה ומתסכל. ואני אפילו מתביישת לכתוב זאת, כי אני ואת לא באותה משבצת - ואני אפילו לא "שורדת אמיתית" כמו הרבה בנות כאן..

הי מיקה יקרה, תוכלי אולי קצת להסביר לי, אלא אם בעייתי לך במדיה הזאת, במה מתבטאת המהותיות של הנושא אצלך? אני באמת לא מרגישה כלום. נזירה המון שנים, כאילו לא מדבר אל המוח, מנותק. הגעתי לטיפול במצב מאד מאד רע. מי יודע אולי גם בכיוון זה יהיה שינוי. למרות הגיל המתקדם. אולי עוד לא נאמרה המילה האחרונה? הנורא הוא שאני אפילו אינדיפרנטית ביחס לנושא הזה לפעמים. כל כך תודה שהיית איתי בעץ, סוריקטה

מדהים... קראתי את הודעתך סוריקטה והרגשתי שאני כבולה בידיים וברגליים ולא מסוגלת לכתוב לך אף לא אות אחת.. יחד עם זאת , כל כך קיוויתי, רציתי שהבקשה שלך תתמלא והעץ שלך ילבלב ממש .. קראתי עכשיו את תגובתך אודי ופתאום אולי הבנתי את הקושי שלי בקטע של ההודעה של סוריקטה... מעניין..אולי לא מות אלא "רק" קבור ???... נשמע מפחיד,מייאש ,נותן תקווה... בלגן...

במבי אהובה, את יודעת גם לי ממש ממש קשה עכשיו לכתוב. מחיקון חזק והבטחתי לענות לכולן. ורציתי להתנצל ולומר שלא הולך, ואז הייתי מרגישה כזה פספוס. תודה יקירתי על גילוי הלב, דבר שמאד אפייני וייחודי לך. תוכלי לספר עוד, אם תרצי על תחושת ההאלמות הזאת? הקושי להגיב? גמר חתימה טובה אחותי, סוריקטה

כלום לא מת הכל חלק מאיתנו זה שם רדום או מורדם .צריך חוויות נעימות יותר. טפלי בעצמך מגיע לך כשאנחנו שם בעבוריינו יש כוח לתת לאחרים זה לא בא על חשבון האחר זה בה בזרימה כמו צינור מים זקים ...תקופה לא קלה כשהמטפל איננו גם אם אין סערות ובעיות זה פשוט משענת קביים וקשה בלעדהם גם אם אפשרי כבר ..איתך יקרה מחבקת

הי אביב, נעשה מעגל ידיים? :-) יש מצב שזה שם, היו הבלחות קטנות, קטנטנות, מזמן, אך במהלך הטיפול שמעידות על איזה קיום. טוב, יהיה לי על מה לדבר בפגישה. מימה, נדמה לי, פעם שאלה אם מדברים בחופשיות על נושא המיניות בפגישות. ואז, אז רציתי לענות שישנם נושאים שמבחינתי היו מביכים הרבה יותר מדיבורים על מיניות כמיניות, ודוברו. את מיוחדת, סוריקטה

כייף לראות שאת כאן..מקווה שממניעים חיוביים :) בכל מקרה אני מכירה את המקום של לתת מעצמך לאחרים יותר מאשר לך...אומר לך שאצלי זה כבר לא כך, זה השתנה אחרי עבודה רבה. שיניתי את עבודתי לשם כך, מצאתי את עצמי עושה לעבודה יותר מאשר לביתי...כרגע הבית עומד בראש סדר העדיפויות. אבל הנה אני קוראת שאת קמה לעבודה למרות שאינך רוצה אז זה כנראה משהו עבורך ובכלל לעזור לאחרים זה גם קצת לעזור לעצמנו לא? מקווה שלא יבוא יותר מדיי על חשבונך. וכל הכבוד שקמת למרות שלא בא לך. ובאשר למיניות..נו טוב, זה נמצא אי שם..זה חלק מהרגשת החיות (מלשון חיים וחיוניות לא?) כשיהיה לך כח זה יבוא. גמר חתימה טובה, מיכל.

הי יקירתי, פעם נתתי מעצמי באופן הקרבתי ומתוך רגשות אשמה. זה - השתנה. ועדיין, הייתי מתבוננת בחשד בנושא. מתוקה שהיית איתי, מניחה שיהיה לי עוד מה לומר, גמר חתימה טובה, סוריקטה

איזונים זה דבר חשוב, אני מרגישה שגם במה שאת כותבת את מנסה לשמור על איזון, לחשוף טפח ולהסתיר שניים, שהפאזל לא יהיה קל מדי לפיצוח.. אני לא יודעת אם זה יחווה כחודרני או כנעים אם תשמעי שאני זוכרת דברים עתיקים שסיפרת על אמא. אפילו היום בטיפול שלי חשבתי על אמא שלך. אני מרגישה קצת מבולבלת ולא קוהרנטית, לא בטוחה מה אני רוצה לומר, נראה לי שקודם כל אני רוצה להיות כאן איתך ואולי שקצת פחות תרגישי לבד, ואני רוצה להזכיר לך שזוכרים אותך ושיש מקום לך ולסיפור שלך ולא רק לנתינה שלך, ולומר שאני מאד מזדהה עם הרבה מדברייך תחושות לא פשוטות בכלל, אני מציעה גם לבדוק אם את לוקחת תרופות אם המיניות והעייפות לא קשורה אליהן, ולהוסיף משאלה שלי, שמאד הייתי רוצה אותך בחיי ולא רק כדמות וירטואלית, ואני רוצה לקוות שאם היית שם היה לך מקום ולא היית צריכה להיות שם בעיקר בשביל האחר... מותשת איתך אבל בכל זאת מוצאת כוחות להושיט זרועות לחיבוק חם, שלך, גלי מפעם

גלי ממיק, חיבוק חמים ועוטף בחזרה. מרגש אותי שאת זוכרת את הסיפור. כן, לוקחת תרופות שעשויות להשפיע, וגם הגיל, אבל רק עד רמה מסוימת, ונראה לי שבכל זאת יש כאן אלמנט נפשי בעל משקל. אולי. ילדה מתוקה שאת, גמר חתימה טובה, סוריקטה

הי אודי יקר וכולן, מקבלת את התיקון, ומסכימה שניתן להתייחס גם למעבר לניסוח האחר בהומור. מוצאת את עצמי עושה עוד יותר מהרגיל מעשים טובים לקראת ראש השנה ויום כיפור, ות'אמת, זה אולי לא כזה נורא. זה הבנאדם שאני. קראתי את כולכן, מוזמנות לומר עוד. נקווה להמשכים? ;-) סוריקטה

מה אני רוצה להגיד או מנסה, אבל ההזמנה שלך להיות חלק מהעץ שלך גרמה לי להיות כאן.. מבינה את הקושי שלך וכמו שכבר אמרו לך מקווה שזה כן יבוא לידי ביטוי ותצליחי קצת יותר.. גם אני עוד לא שם ולא יודעת אם אהיה ולהיות בן אדם טוב ולתת מעצמך כל עוד זה עושה לך טוב ומרצון אמיתי זה בסדר בעיניי.. גמר חתימה טובה

היי, סוריקטה יקרה מאד, מה שלומך? היום יש לי יום-הולדת. תמיד בתוך התקופה הזו, בזמן החשבון נפש. והרבה פעמים עם קצת עצב. אני חושבת שיום הולדת הוא יום שמבליט את הנוכחות שלך בעולם. לחשוב על זה שנולדתי, שילדו אותי, ואני קיימת, ומוזר קצת בעצם המנהג הזה לקבל איחולים ואהבה מקרובים. בתור ילדה הייתי מוודאת תמיד מראש שלא יישכחו את יום ההולדת שלי, וגם יקנו לי מתנה, בדיוק את מה שאני רוצה. היה לי צורך לחזק את הנוכחות שלי בעולם? כבר אז הרגשתי שהיא לא ממש יציבה וברורה מאליה? והנה היום הולדת שלי היום, כל כך וירטואלי עד שבאתי לכתוב כאן. למה בעצם אני כותבת את זה בעץ שלך? אולי בגלל החשבון נפש, והמחשבות על מה אני עושה בשביל עצמי ומה בשביל אחרים, סוריקטה, אני חושבת שאצלי הלעשות בשביל אחרים קשור לכך שמבחינתי אין לגיטימציה לקיום שלי בפני עצמו. (בפני עצמי). אני כבר לא מזכירה לאנשים שיש לי יום הולדת. בברכת שנה של נוכחות והתקיימות. ואהבה. גילת

הי גילת יקרה מאד, מדהים שיום ההולדת שלך יוצא בתאריך בו ישנו איזון בין אורך היום לאורך הלילה. נודלנו - משמע, בעיניי, בין השאר, לקבל את העובדה שההורים שלנו היו יצורים מיניים. שהיה בינהם קשר כזה. אני, בגילי, כנראה לא מצליחה לתפוס זאת. יומולדת שמח מתוקה, טוב כל כך שכתבת, סוריקטה

מדהימות שבאתן. חיבוק לכן. רק עכשיו חזרתי ואתחיל לנסות לענות לכל אחת ואחת. מקווה להספיק. הוי יום כיפור הבא עלינו, שלכן, סוריקטה

אני חזקה יש לי כוחות יש לי כלים . מזלי שחלק מהעבודה שלי זה לתת כלים ויד מושטת ולהרים מתהומות הנשייה . מזלי שיש לי את היכולות לראות קדימה להאחז בכל דבר אפשרי ... אבל גם הבמבוק נישבר בסופה ארוכה ארוכה..33יום ללא שינה לחא מנוחה לנפש למעט מספר שעות. אני מאבדת אחיזה . זה מביא איתו רגשות קשים זה מביא איתו זכרונות ופלאשבקים כמו אדם לפני מותו שרואה את חיוו רצים מול עיניו זה מביא איתו מחשבות שכבר שנים לא חשבתי .. אני מזהה סימני מצוקה אמיתיים . כל מי שאני פונה אליו לעזרה מחזירים למטפלת וזו מתבצרת בצד החדש שלה . ללא אמפטיה ללא קשר ללא רצפה תתמודדי את יכולה לבד ..אבל אני כבר לא יכולה .אני עייפה פיזית ונפשית ואחרי שעות של חלומות בהקיץ שלא כאן המקום לאמר אותם ....זה כבר קו אדום ענקי על הקיר. אודי אני חזקה אבל חבוטה ומותשת ..

יודעת שאת קורא אז כותבת כאן ולא בחדש ..אז עשיתי מעשה שהייתי צריכה לעשות כבר לפני כמה ימים .זה אולי לא יהיה קל ולא פשוט אבל זה יעצור את הטרוף ..קבעתי איתה פגישה לשבוע הזה ואחריו חופש לא נורא מקווה שזה לא ייצור יותר כאוס גם ככה המצב לא מזהיר ואם כבר התחלתי לחשוב מחשבות הרסניות אז ... ואיזה שקט נהייה לי בראש...יש לי רצפה !!!!!! אני מאמינה בטוב ואשתדל להשאר במקום הזה ולא בצד השני שמחכה בפינה ..היא שם עבורי זה מה שצריך להוביל אותי ...אודי באמת שכמה שהודתי לך על כל הימים האלה זה פשוט לא מספיק ..אתה מלאך אמיתי , זן נדיר ...

יש בך הרבה כח! אפילו אחרים נעזרים בכוחך....זה מדהים עד כמה יש בך עוצמות...איתך, (גם שלי לא מקבלת אותי עד אחרי סוכות)נחזיק מעמד יחד

זה יעבור בציק צק ...אני איתך ותודה על המילים החמות

קראתי את ההודעה השניה שלך גם, ואיזה יופי שהצלחת בכל זאת לקבוע איתה... וגם שאת יודעת שהיא שם ומחכה לך. יודעת שזה קשה לחכות ולרצות אבל שמחה שיש איזה קול שמצליח גם להרגיע.

קוראת כאן על הבנות, שיש להם מטפלות שהם אוהבות, ומפיקות תועלת, וסומכות, ויודעות שהן פועלות לטובתן....

הי סנדיי, אשתף אותך שגם אני במהלך הטיפול הארוך והקשה שלי חוויתי את המטפל שלי (היות שהיו מערכות יחסים כאלה בחיי) כאילו היה סדיסט. למעשה, נראה לי שעם גישה כזו הגעתי לטיפול, אויה לי. זו, בדיעבד הסתבר, הייתה השלכה שאין בינה לבין המציאות כל קשר, למרות שבאותה עת ראיתי את הדברים באופן חד צירי ומשמעי, כמעט ולא בר ויכוח. חלק מהטיפול כרוך גם בשינוי בתפיסה. מאד קשה ולעתים נראה כבלתי אפשרי. גמר חתימה טובה, סוריקטה

רואה את המטפל כבן אדם ודורשת יחס של בן אדם לא חושבת שכל מעשיו מחושבים על פי מה שטוב או לא טוב עבורי מאמינה שהרבה מזה הוא עושה כי הוא כזה אדם, לטוב ולמוטב. ויש סטנדרטים מסוימים שאני מצפה ממי שנותן לי שירות, ושאני מסתמכת עליו, במיוחד בעניינים כל כך רגישים, ובמיוחד בתקופה שבה אני כל כך מעורערת אם הייתי בתקופה חזקה שלי, לא הייתי שמה פס, וממשיכה הלאה עכשיו כל עלה נידף יכול להעיף אותי וזה העניין כלפי חוץ לא מראה את זה, אבל הוא, יודע את האמת, הוא יודע כמה אני שברירית עכשיו, הוא יודע כמה קשה לי, . כשהגעתי בתחילה לא הבין מדוע באתי, נראיתי לו שיא המושלמות, נתתי לו לראות חרך ממה שקורה בפנים, וזה הספיק לזעזע אותי, והוא יודע שאני לא יכולה עכשיו לעמוד בזעזועים, אין לי את הכוח הנפשי, וסמכתי עליו, והוא פשוט דרך עלי, כאילו הייתי ג'וק, מה נדרש ממנה, רק לענות מילה אחת 'מטפל', 'אעדכן', כלום, רק להשקיט אותי שהוא מטפל בעניין, ההתעלמות הזו למרות מיילים המצקוה לדעתי היא נבזית ולא מתאימה לי, ולא משמשת כל כלי בקשר שלנו, כי אני לא מהסוג שמטרידה אותו וצריכים לשים לי גבולות, להפך, לא פעם הוא זה שמתקשר, מה קורה מדוע את לא מגיעה, וכאן הוא הבין שאני במצוקה, והשאיר אותי פצועה באדישות. הכעס הזה שלי, מדאיג אותי, לא יודעת על מה הוא מכיח, כנראה חלק מהשרטות שלי, ויש לי הרבה שריטות, אז כנראה הוא מתקשר לאחת מהם. זה יעבור בסוף, נקווה

שלום אני בת 17, ורציתי להבין מה קורה איתי בזמן האחרון ואולי לקבל קצת עזרה מה ניתן לעשות בנידון, כבר תקופה ארוכה שאני לא מצליחה להרגיש רגשות כמו עצב או שמחה, כאשר אני רואה משהו עצוב, או אמורה לשמוח ממשהו מסוים, בנוסף קשה לי להפגין אהבה וגם לא מצליחה לפתח רגשות אל מישהו או משהו כמו בעבר שמרגישים דברים, אני מרגישה בערך ניתוק רגשי והבעת רגש היחידה שאני מצליחה להרגיש זה כעס או עצבים, מה ניתן לעשות ?

היי שיר , מסכימה עם אודי ..ויותר מזה אל תישארי עם התחושות האלה לבד. אם את לא יכולה לפנות להורייך פני ליועצת למורה שאת מעריכה. מגיע לך להרגיש להיות קיימת ..איתך

שלום אודי, בהמשך לתשובה שכתבתי לי לגבי התמונה והדובי: כתבת: בהתחלה - או או, אך כך - גם וגם ובסוף - אינטגרציה... האם גם וגם זה לא אינטגרציה , מה ההבדל ביניהם? תודה רבה לך על הכל

אולי כבר פספסתי אבל חשוב לי להבהיר לכולם כאן קשה כי מתגעגעים, כי חסר להם המטפל. לי הוא אפילו לא הודיע שנוסע לחודש, וכאשר אמר לי, זה לא הזיז לי, קודם לכן לא הייתי אצלו 7 שבועות, כי רציתי לנתק את עצמי נפשית ממנו, והצלחתי, ולא מרגישה טיפת געגועים אליו. מרגישה זעם אדיר על התנהגות מגעילה שאין מקומה בין אנשים קל וחומר שלא ממטפל למטופל, והכעס הזה שלי אין לו שום קשר לגעגוע, להפך, לא רוצה לראות את הפרצוף שלו לעולם, ולא לשמוע את הקול שלו, ואני אומרת את זה מתוך מודעות למה שאני אומרת, ולא מתוך תסכול. אני חושבת שהצורה שהוא נהג היא מפלצתית בנתונים שהיו, יום קודם לכן הייתי לפגישה מיוחדת לנסות למנוע התקפי חרדה, שבוע קודם באמצע הססשן קבלתי התקף חרדה כל כך חמור, שהוא נחרד ממנו. חודשיים קודם לכן, היה סיפור רציני בגלל אדם קרוב שהבריז לי, והנה, כך, בזלזול, בהתנשאות, יודע שאני ממתינה לקבל אישור ממנו על מייל, קרא את המייל, ולא טרח להשיב אפילו לא במילה... עד שבלילה אני התקשרתי אליו. הוא כל כך הוציא אותי משוויון נשפי שבחג הייתי כל היום במיטה לא הלכתי לבית הכנסת ולא ירדתי לארוחות, עד כדי כך הוא ערער אותי, אז הכעס שלי הוא כעס אמיתי, וממש ממש לא מתוך געגוע אל המפלצת שכך התנהגה אלי

רק ככה כעס הוא דבר שמעיד על קשר לא כועסים ככה כשלא אכפת והעוצמות לדעתי הם שיחזור והשלכה . מנסיון מתחת לכעס יש רגשות אחרים כמו פחד וכאב ....איתך

וזה מפחיד אותי עוד יותר תעצומות הכעס הם מראים על קשר על הסתמכות על אכזבה קשה ומרה וזה מדאיג אותי כי מדוע אני צריכה כל כך לכעוס על מה שהוא עשה ולא עשה, מהו שבילי, והעוצמה של הכעס הזו מאד מדאיגה אותי, היא בהחלט מוכיחה על רגשות בפנים שאו שאני לא יודעת עליהם או שאני מדחיקה אותם, מה שלא יהיה רק צרות יהיה לי מהם, אני מודעת לזה ועוד יותר דואגת

אודי רציתי להגיד לך שאתה איש חכם אבל לא היה לי איפה להגיד. כל היום נגעו בי ידיים מזוהמות והייתי צריכה להתחבא. עכשיו אני חייבת להתחבא שלא יגיעו אלי יותר כי זה מפחיד אותי

הפורום לא עבד כמה שעות אתה עוד כאן? הייתי אצלה היום, אני סומכת עליה כי המטפלת המליצה לי עליה אבל אני גם מפחדת, קשה לי והיא בסדר ואומרת לי שזה בסדר ושאני באמת לא מכירה ולא יודעת.. זה טיפול אחר ממה שהכרתי ואני רוצה שיהיה לי גם מקום כמו שהיה לי אצלה, שאוכל לבכות ולצעוק ולא רק "שעורי בית"... טוב מן הסתם קצת הכללתי אבל זה בגדול.. אודי, זה בסדר להרגיש ככה נכון?

פה בפורם להתחבר...אולי מזל שכך....כי במקום לכתוב פה תקשרתי איתה בסמס..ואחר כך ביקשתי לדבר ושוחחנו, ניסינו שוב לקבוע, לא הלך :( אבל לפחות אמרתי לה שאני מרגישה שהיא עסוקה ואני דביקה מדיי ומעמיסה...ושלא ממש משנה לה אם נפגש..שאני לא חשובה וכו'.......היא אמרה שנכון שהיא עסוקה ושאני חשובה...ואמרתי שזה לא מרגיש כך, היא אמרה שזו תחושה קשה וניסינו שוב לקבוע.....אוף לא הלך.... וגם היא חובבת געגועים אודי...חושבת שיש טוב בזה שאני מתגעגעת אליה ...שיש למה לצפות וכל זה.....אבל אודי, זה קשה לי נורא! וזה מתבטא בחוסר איזון באוכל....בחשיבה על אוכל כל היום...איך אאזן את האכילה הרגשית לבינתיים? יש עצה????????? קשה לי....והחגים מאוסים עליי השנה.......דווקא לא היו כאלה ממש.....

וואוו אודי התנודות שלי ממש מפחידות אז היום אני שוב במקום טוב מלא חיות ואנרגיות .מקום שאוהב אותה שמבין ככ מבינה . אודי הבנתי משהו שניסית להסביר לי . הניתוק הזה בזה שאני מביאה אותי בניתוק אני מחלישה את הצד עם הכוחות. הבנתי שבעצם כדי לחזק ולרפא את החלקים הפגועים אני מוכרחה להיות שם בשביל הצד הכביכול חזק אבל גם הוא זקוק ליד. מהיום אני משתדלת לא לבקש יד לקטנים כי אם יד לי לאביב זאת עם ההגיון הבריא והכוחות ומושיטה את היד שלי לפגיעות שבי. אודי היא לצידי במסע רק החליפה צד מימין לשמאל זה נחווה נורא זה מרגיש מתעלל אבל זה רק כי זה מה שהפגועים האלה רגילים בהגיון אני מבינה אחרת . אני ככ אוהבת אותה אותי אותך את כל העולם כולו.... והיום התחלה חדשה אני במכללה ..אודי סופש נעים ...ואני ככ מתפללת שהשקט הזה ימשיך יותר מיום אחד אם אפשר עד אחרי סוכות ובכלל

אביב יקרה, בהצחה ויישר כוח! (ואני זוכרת שיש גם חולשות ונפילות וקשיים) כתבתי בדיוק הודעה על איזון - נאחל שהטובים ינצחו? שלך, סוריקטה

כולם טובים כולם אני כולם צדדים שלי. חלקם פגועים חלשים כואבים אבל הם טובים והם ירפאו עד כמה שניתן ויתחזקו תודה יקרה אח האיזון הדק והעדין האיזון שכל כך קשה להשיג אותו ...אולי השנה אם ניתאמץ לקראתו נזקה בו...חיבוק

אני חייב להתחיל טיפול פסיכולוגי או לפחות להגיע לשיחת ייעוץ. מאז הרפורמה בבריאות הנפש אני לא מצליח למצוא רשימה של פסיכולוגים שעובדים עם קופ"ח כללית בקליניקה פרטית שלהם. איפה ניתן למצוא?

הי אודי. חג שמח!! עברו עלי ימים לא פשוטים של חרדה בעוצמה מאד גבוהה. אתמול נפגשנו והתאזנתי. עכשיו יותר טוב..היא הכי מבינה אותי בעולם!! בדרך כלל..;) שתהיה לך שנה טובה ומתוקה. והכי חשוב שתהיה רגועה!! תותי

שלום אודי, שנה טובה לך ולכולן כאן... ראיתי שמישהי שאלה לפני כמה ימים לגבי דובי כמתנת יום הולדת למישהי בוגרת. אני מאוד אוהבת דובונים. יש לי בחדר דובי ענק ואני נהנת להביט בו בכל בוקר ..וגם בצהרים ובערב. ואחרי שקראתי את ההודעה הזו, פתאום הרגשתי מגוחכת. הרי אצל בנות בגילי (לא רוצה לחשוף גיל מדוייק, אבל אני מתקרבת ל-30) החדר צריך להיראות שונה. אז קניתי לי תמונת קיר של אישה נשית כזו , אריסטוקרטית בשמלה יפה ושרשרת פנינים..ועכשיו היא תלוייה ממש ליד הדובי. וזה מרגיש לי ממש ממש מוזר... אבל ממש מוזר.. אתה חושב שאפשר גם וגם? אני מעדיפה להיות אישה שכזו על פני להיות דובי, אתה מבין?

תודה שהגבת לי תודה על המילים החמות. סליחה יקרהשלא הגבתי לך קשה לי עם מה שאת מביאה מבינה את הכעס שלך את התסכול את חוסר האונים מכירה אותו כל כך טוב . מכירה את הכעס ששורף אחריו הכל ..זה בדיוק המאבק הםנימי שלי . לא רוצה להיות שם לא רוצה לשכוח את הרגעים הטובים שלה.לא רוצה לשכוח עד כמה היא שם עבורי . כן קשה לי עכשיו אבל ידעתי שזה מה שיהיה אני יודעת שהיא לא עובדת בסוכות ככה שהיה ברור לי שעם כל הרצון הטוב אנחנו לא ניפגש. כאב לי מאוד שהיא אפילו לא ניסתה למצוא זמן ובמין אדישות (בתחושה שלי )כאילו אני לא מעניינת אותה . לא ניכנסת איתך לשיח כי פוחדת שאגרום לך לנזק .רק רוצה לאמר לך שאם כל ההבנה שלי דרך הפעולה שלי שונה ראיית הדברים שלי שונה . אני עם כל הקיטונות שאני מוציאה כאן מכבדת אותה על האומץ שלה ומעריכה אותה מאוד . אני אוהבת אותה וגם אם אני אשרוף את כל מה שכתבה לי (השקיעה בי הייתה שם עבורי)לעולם לא אצליח חעקור אותה מליבי כמי שממש עזרה לי .

אני חושבת שהוא לא בן אדם אני חושבת שהוא חסר לב ואדיש אני חושב שהוא בקיצוניות, שומר על גבולות מקום כלל ל רציתי לפרוץ אותם מי שבן אדם, הוא בן דם בכל מקצוע, מי שלא בן אדם, אין מה לעשות. ההתנהגות שלי גבלה בהתעללות, הוא ידע שאני יושבת על קוצים, ידע שאי במצב נפשי קשה דווקא בגלל שמרבריזים לי נדרש ממנו לתוב שתי מילים ולא יותר והוא כשל אז הוא לא בשבילי המצב שלי הוא כזה שאני לא יכולה להרשות לעצמי שיטעו עלי עכשיו אני מתחילה לאסוף את עצמי עם שיטה שאודי לא הסכים להעלות אותה

היי יקירה צר לי לקרוא על הכאב הנורא שלך. אני יודעת כמה זה יכול להחוות נורא. אני אומרת להחוות כי הנטישה האמיתית קרתה מזמן... אבל השבר הוא כאן ועכשיו. היה שלב בטיפול שלי שרציתי לעזוב ואז עשיתי איתו חוזה של תאום ציפיות. אין לי מושג מה הקשר בינכן ומה קורה בטיפול שלך כי הוא ממש שלך. אני הייתי מחכה שתחזור ופותחת את הכל את הכאב, חרדת הנטישה וגם את השאלה, האם היא באמת יכולה לתת לך מענה? כי כשצורך לא פוגש הענות זה יכול לגרום לסבל רב. איתך, שולחת חיבוק ממש מרחוק, כי הבלון עדיין משייט לו בשמים... הילה

מקווה שהבלון ינחת בקרוב ניראה לי שכבר תפשת את קצה החוט ... אני מבינה הכל ותודה על התזכורת .היום אני במקום טוב יותר חיבוק

שנה טובה מנסה להשתלב אף פעם לא הצלחתי

שנה טובה לך

מרוב שהיא למטה למטה למטה למטה בביצה, כבר לא הצלחת להעלות אותו. היא מגעגעת עם עוד צפרדיים, למטה למטה למטה

אני רואה את זה יותר כהגה עצמית והגנה יעילה ביותר הדגשתי שהוא חי וקיים ומאושר עם כל הצפרדיים לא הרגשתי אותי רק השאירתי את הרגשת הגוע אגב גם זה למדתי פעם ממטפלת שלה, היא הפכה את המרגיז למשהו הרבה יותר מגעיל

אתה יכול להתסכל על שאלה ששאלתי אותך לפני החג. הכותרת היא "אני אחרי" מתאריך 10/9.. תודה אודי ושנה טובה

אחרי הפגישה הראשונה עם המטפלת החדשה קבענו לדבר היום, אחרי החג ולשמוע מה אני חושבת ואם אני רוצה.. אז התקשרתי והיא שאלה מה איתי... אמרתי לה שאני מפחדת אבל כן הייתי רוצה להתחיל. אז מחר ניפגש ואני עדיין מפחדת ממה יהיה, אם אצליח ועוד כל מיני...

אני רואה פה שכמה מטפלים יצאו לחופשת חגים ויש כאן מאבק קשה עם הלבד אני מבינה שמטפל חייב לאזור כוחות בכדי להמשיך ולטפל. אך ההתמודדות של המטופלים מאד לא פשוטה ואפילו מפחידה... אני חושבת שמטפלים צריכים להקדיש לכל מטופל 10 דק/רבע שעה/חצי שעה בתוך הטיול (לכל אחד בהזדקקותו).. כשאתה יוצא לחופשה איזה אלטרנטיבות אתה משאיר למטופלים?

אודי שלום, כתבתי לך בעבר על התלות במטפל וכתבת לי שעדיף להיות תלוי במטפל על פני להיות אנורקטית או בולימית. בגדול - אני מסכימה איתך. וכל אדם בר דעת יסכים אבל... ופה בא אבל גדול. האם טיפול לא אמור לסייע לי להתחזק ולדעת איך להתמודד עם קושי לבד? להפתעתי, בטיפול נאמר לי שאני טועה בגדול. נאמר לי שאני מוכרחה ללמוד להיעזר בבני אדם במקום בחומרים. נאמר לי שהריפוי יגיע מעצם היותי בתוך קשר "מגדל" (אודי, מה זה קשר מגדל???). ונאמר לי שיכול להיות שאזדקק לטיפול שנים רבות. אני מרגישה שרוצים שאהיה תלויה וזה גורם לי להתנגדות. למשל, קשה לי לבכות בטיפול (אני בד"כ בוכה באוטו לבדי), אני מסרבת לשכב על הספה ו/או לעצום עיניים. קשה לי בכלל להודות שאני זקוקה. אני מבולבלת. אודי, מה זה בעצם טיפול?

למה את ההודעה שלי לא העלית ??? היא נחנקת שם מכווצת עם כל ההודעות של הפורומים השונים ...??? אודי :((( אתה לא רואה שאין לה אויר שם??? היא נחנקת תעלה בבקשה גם את ההודעה שלי .טוב??? תראה היא נחנקת

אביב, ממזמן רציתי להגיד לך תודה. נטע.

תודה זה ממש היה חשוב לי לדעת .כי פחדתי שטולי זה נדחף לך ..אני רואה ו רגישה ומבינה אותך מאוד ...שולחת חיבוק אם נכון לך ואם לא אשמח לדעת ...

שזקוקה לעזרה בקרקוע ....סליחה

אודי, החג שהיה "שאב" ממני כל כך הרבה אנרגיות. לצערי, לא הצלחתי להימנע מפגיעה עצמית. מרגישה שהגוף כמו אחרי טראומה. רוב החג הייתי זרוקה במיטה. לא התייחסתי לבן שלי שכל כך אוהב חגים. אפילו איגרת "השנה הטובה" שהוא הכין לי בגן, לא הצליחה לשמח אותי. אודי, מתי יהיה קל יותר? אני נלחמת ונלחמת ואין לזה סוף. אבל אני לא מוותרת. למרות שבשלב מסוים אשבר. זה ברור לי שאגיע לקצה גבול היכולת. אודי, איך היה לך? אתה אוהב חגים? נטע.