פורום פסיכולוגיה קלינית

היי במבי, תוציאי ראש, ואם את לא יכולה אז תוציאי מחושים, רוצה לדעת שאת בסדר..... נכון במבי, היה כאן צונמי ועכשיו יש רגיעה את מרגישה את הגלים הקטנים יוצרים אדוות עגולות קטנות ויפות? בואי יקירה מושיטה לך יד הילה

שמחה שהילה כתבה, כי לא תאמיני כמה אני חושבת עליך. לא רוצה לכתוב כל מה שאני חושבת, ולא רוצה לכתוב מה שאני לא חושבת, למרות המרחב הווירטואלי רוצה להיות כנה. דואגת לכך שאת נעלמת, ומבינה שאת פגועה מאד, ומצטערת ממש שעלו אותם פוסטים שלי, לא רציתי שיעלו. חבל שכתבתי ספונטאנית מבלי לתת לכעס לשקוע קודם. אבל ממש מרגישה רע עם הפגיעה שלך, ומקווה שתוכלי להמשיך הלאה, ולהבחין בין עיקר לטפל, בין דברים אמיתיים לדברים שנאמרים בעדינא דריתחא

יש לי חרדה חברתית .אני מתרגלת מדיטציה כבר חודשיים ויש שיפור.רציתי לשאול האם שילוב טיפול סי בי טי יכול להועיל או להזיק הרי במדיטציה מנקים את הראש ממחשבןת ובטיפול מחזירים אותם לראש.זה לא מתנגש?

אודי מה דעתך על מטופלת שמשתפת את המטפלת שלה בהרגשה שהיא מפחדת להביא ילדים כי חוששת שכאם לא יהיו לה הכוחות והזמינות המנטאלית להשקיע בהם ואם האמא מתקשה לחוש ערך וכיוב אז 'זה יהיה כמו להרוג אותם'. ואז המטפלת עונה : "כמו שהמיתו בך חלקים?' מה דעתך על זה אודי? מכל ההתייחסויות שהיה אפשר לבחור בעולם - שמטפל אומר דבר כזה בתגובה וזה נחרט בזכרון של המטופל. המילים האלו מהדהדות. ועוד רבות אחרות מה דעתך על מטפלת כזאת אודי "פסיכולוגית קלינית בכירה" . נכון מילים הן רק מילים אבל הייתי במצב מאד קולטני ורגיש שם. למה בכלל ליצור מצב שמשפט כגון זה יהדהד אצלי בזכרון? עצוב לי מהמהלך של החיים האלה. כמה שאני לא עושה מאמצים ומתקדמת אני תמיד בסופו של דבר מאחור. מאחור כל אותם האנשים שההתפתחות שלהם בצורה טבעית הייתה פשוט בריאה. ואין להם בעיה ליצור קשרים ולאהוב ולהעריך את עצמם. תוהה אם רמת תפקוד גבוהה הישגים ורמה עצמאית גבוהה צריכים להיות תנאי לערך עצמי. אצלי זה כן. לכן קשה ככ להתאושש נרקיסיסטית. התקדמתי לא מעט ועדיין זה לעולם לא יהיה כמו אנשים שאצלם מובן מאליו לחוש ערך ובטחון ולתפקד ולשאוף ולממש. אצלי כלום לא מובן מאליו. לכן עליי להעריך כל צעד יותר אבל שאני רואה את הפערים זה מביס. בת 34 ומתמודדת עם דברים שלנוער אפילו כבר מובן מאליו. יצירת קשרים, עמידת לצד העצמי וקידומו, ספונטניות.. יוזמה. אצלי כל שטות זאת התמודדות אתגרית לא פשוטה שיש לצלוח. ואז פסיכולוגית שמעולם לא הייתי בנעלי אומרת "עבדתי קשה" בגישה אטומה ומתנשאת במקום להסביר בשקיפות חומלת את המקור לקשיי התפקודיים, ההקשרותיים והחרדתיים. משחקת אותה סמכות ומתערבת בנפשי עם הנחיות כיצד לנהל את חיי- מתערבת מעמדת הסמכות שלה. במקום שקיפות ולב וכנות ואנושיות למה אודי? למה אני לא מספיק נחשבת בן אדם בעיני פסיכולוגים כדי שלא יתנהגו ככה ? זה לא הגיע לי. היא הייתה צריכה לכבד אותי ולהסביר לי דברים. לא לבזות אותי. אני כועסת שיש לי את מטען הזכרונות השלילי הזה בחיי. אלוהים העניק חיים חד פעמים וטמטום רשלני של פסיכולוגית הותיר לי זכרונות מקוממים במקום להטיב באופן זהיר ומוצלח ואנושי. בלי לבזות. הגיע לי הרבה יותר טוב מזה! בכלל מגיע לי דברים טובים! מגיע לי רק טוב אודי! ועשיתי דברים נחמדים לעצמי , אבל זה לא מעלים את הכאבים והכעסים של העבר. מילא הורים שהם בורים.. אנשי מקצוע אמורים להיות יותר מקצועיים וזהירים ולהבין ש'איך מטיבים עם הפרט האנושי ונפשו'. לא רק להחזיר אדם לתפקוד בתוך הסדר החברתי. אתם פשוט עושים כזה עוול לפעמים. זה מכעיס. וכן משהו שבכלל לא קשור לטיפול ההוא הכאיב לי הפעם אך זה זורק ישר אחורנית להזכר גם בפגיעות ששם כי זה אותו סוג של גרימת כוויות נרקיסיסטיות.

שמחה שניכנסת אבל האמת חשבתי שפשוט את לא כאן כי את במקום טוב יותר ... הלוואי ובכל זאת יהיו בך הכוחות להרפות ולהתקדם ..

מאכזב אתה אודי. זאת פרשנות דפוקה מפסיכולוגית סתומה. גם לך נראה שאתה בטיפול פותר תשבצי הגיון אנליטיים במקום לעבוד עם בני אדם ולחפש איך להשפיע על חייהם הפנימיים באופן מטיב? מה מהות המקצוע ההזוי שלכם? אני מאוד מקווה שהסתומה הזאת לא מייצגת את כל המטפלים.. יש גם אחרים.

הי מימה יקרה, אצטרף לאודי - הייתי בוחרת לומר דברים מאד דומים. המשפט ההוא שקיבלת כל-כך קשה במצב בו היית, נראה בעיניי נפלא, קסום ונוגע ומחבר. אבל אני היום אחרי טיפול של שנים. דאגתי לך, יש לי עוד המון דברים לומר, אבל איני מספיקה כרגע. להתראות, סוריקטה

מה קסום ומחבר באמירה כזאת?? אם מישהו היה אומר לך שהמיתו בך חלקים. שיש בך חלקים מתים בנפש. זה נשמע לך קסום?? כאילו אנשים לגמרי איבדו את זה פה מרוב פלצנות פסיכואנליטית כבר לא רואים את ה common sense היא יכלה להגיד 'את מתארת חשש קשה מאד. פחד עצום שלא תוכלי לתת לילדים שלך. אולי כמו שאת לא קיבלת מה שהרגשת שצריכה? " אותו רעיון בניסוח פחות זוועתי מטומטם ופאטליסטי. ובכל פנים הייתי בכלל מעדיפה שהיא פשוט תעודד אותי...

היא בסך הכל רצתה להבין את מה שאת אומרת, והאם הפחדים שלך הם תוצאה של העבר שלך. אגב, חשבתי, אבל קבלי את דברי ברוח טובה, ממש בלי רצון לפגוע, אולי יש לך בעיה של OCD כפייתיות, אולי זה מה שמעכב את היכולת שלך להתקדם הלאה? חשבתי על זה בגלל מישהי שהייתה אצלי, והייתה לה בעיה, והבעיה הטרידה אותה הרבה יותר מהנורמלי, אז הצעתי לה ללכת לפיסיאטר , בתחילה היא חשבה שאני משוגעת, אבל לאחר הרבה שכנועים, עשתה זאת, ואכן קבלה תרופה נגד כפייתיות. היא הגיעה לבקר בחג, ופשוט לא האמנתי, היא לא הפסיקה להודות לי, ואמרה שהיא מרגישה כאילו ואיזה ענן כבד שרבץ לה כל השנים על הלב התרומם, והיא מצליחה לראות דברים בצורה אחרת לחלוטין, ודברים שהפריעו לה בצורה קיצונית עכשיו בקושי מגרדים לה את הצפורן. זה לא שהדברים לא מרגיזים, השאלה היא רק איך אנחנו מתייחסים אליהם, גם בעוצמה וגם באורך הזמן.

הי, אני חוששת להיות זאת שבאה בטענות שלא רואים אותה ואז נעלמת... אז קפצתי לספר שמאד עזר לי שראיתם ושמעתם והגבתם, ואני ממש מקווה שעוד אצליח להגיב יותר באריכות על מה שכתבתם, רק כרגע לא במצב נפשי שמאפשר זאת... מקווה שיקחו כמה ימים ודברים ירגעו... חג שמח לכולנו שיהיה...

בקצב שלך כמה ומה שנכון לך

מקווה שמצב רוחך ישתפר, ככה זה בחגים, או שהם מעלים לנו את מפלס השמחה הוא שהם מכניסים אותנו לדאון, ואגב זה יכול לקרות גם למי שבזוגיות מקסימה, לאו דווקא למישהו בודד

הי אודי, קצת לא יודעת איך לקבל את כל הנכונות שלה וההכלה שלה...שאפילו הייתי אומרת שיוצאים מגדרם כדי לרצות אותי (ביחס לטיפול כמובן... ) ברמה שמרגיש לי לא נעים ומעורר חשד וזה לא היה כך בעבר, רק לאחרונה ולא קרה משהו ספציפי, התפנית בעלילה לא ברורה לי. האם זה סוג של אסטרטגיה של מטפלים שצריך להיזהר?

זהו שם חיבה כי את לא גולם .... אני מאמינה שזה היה שם גם קודם .שמעתי את זה בן השורות שלך על כמה היא בסדר וטובה ושם עבורך וכמה יש לה סבלנות לחכות לך להיות להמתין באהבה ..אז מאמינה שאת פשוט הוצאת ראש מהגולם ואת פשוט רואה שהיא שם עבורך מכילה ואכפתית...אני ממש שמחה וד.א את השאלה הזו תספרי לה שתפי אותה ..זה חשוב וזה שייך לטיפול כי אנחנו לא היא ...

היי אודי איך עובר לך החג? אתה מבשל לנו עוד ספר?:))) יש הרבה פרטים בחיי, טובים יותר או מציקים..... אבל בא לי לכתוב על חיי בכלל... מרגישה שבניתי לי שגרה טובה עם העבודה הטיפול ויש גם תמיכה שיקומית שעוזרת. בעיקר יש לאן לחזור בתוכי, משהו כזה.... יש שיח פנימי וזה ממש מקל. אני יודעת לזהות את הדחף הפנימי, לאכול או לקנות ומנסה להתנגד לזה בפנים. אני יודעת שבניתי את זה בעשר אצבעות ומפרגנת לעצמי על זה. רק כן עוד משהו, בקשר לילדים אין שינוי ואני מנסה ללמוד לחיות עם זה, זה כמו איבר נוסף בתוכי, הכאב והדמעות. מגיעות בתדירות גבוהה. אודי תודה שאתה כאן בשבילי ובשביל כל מי שהחגים מחרפנים לו את השכל... מחכה שתשוב, הילה

היי יקירה את יודעת? את איתי במחשבות.... אני רואה אותך נלחמת במים בגלים ולא מוותרת זה כל כך קשה ואת מתאמצת! איך עובר החג? זוכרת ששאלת על בן הזוג? אז אנחנו עדיין ביחד והוא טוב לי החג הזה התארחתי אצל דודים שלו והיה בסדר החגים זורקים מהשגרה אבל זה תכף נגמר שכנוע עצמי:)) הילה

איזה כייף לקרוא אותך ככה שרק ימשיך ונטע תחזיקי מעמד עוד גל אחד קטן ושגרה...

היי אביב מה שלומך? איך עובר אצלך החג? מתגעגעת הילה נב זה השם שלי התוספת בגלל ההרשמה למחשב

זה קצת מוזר התוספת ותודה ...הייתי ממש צריכה את היד המושטת הזאת עכשיו ...קצת התפזרתי לעצמי ברחבי העולם מנסה לאסוף אותי ...חיבוק

אני מנסה לשלוח גם כאן. זה לא הוגן לעשות את זה כשאין אף אחד אני מצטערת. אני מרגישה שהכל וכולם נגדי. אודי למה אני מרגישה כל כך רדופה?

אני לא בת מאה. רק הרגשתי ככה. אני גם לא בוחרת איך אני רוצה להרגיש כי אם יכולתי לא הייתי בוחרת ככה. והלוואי, באמת, שיכולתי לבחור או ךהרגיש שגל יום הוא מתנה. כשהכל כל כך ההיפך. אבל אודי, אם היית רואה אותי בחיי השיגרה לעולם לא היית מנחש שמה מן הדברים שנכתבו כאן הוא אני... גם זה די נורא... תודה חג שמח שירה

לכולם!

חג שמח הילה

אודי, כל פעם כשאני נותנת למטפל שלי להתקרב "ולגעת", הוא פוגע בי. אני יודעת שאין לו כוונות רעות... הוא לא פוגע בכוונה... אבל הוא לא זהיר מספיק... הוא לא מבין כמה קשה לי לתת לו להתקרב וכמה הוא צריך לנהוג איתי בעדינות... אחרת אני מפרשת את זה כדחייה ויש לזה תוצאות הרסניות. אוףףף מרגישה דפוקה. פגומה כל כך. נטע.

שאלת אותי מה מרגיז בה אבל זה משו כללי כזה בהתנהלות שלה שמעלה לי את הסעיף כל פעם מחדש.. אבל עכשיו בסדר אודי שיהיה חג שמח ותהנה בחופש

חג שנלמד דרכו לא לפחד מזמני . חג שנלמד דרכו שמחה ראשונית של ילד חג שנלמד דרכו לארח ולהתארח לתת ולקבל חג שנלמד דרכו שיש מי שסוכך עליינו תמיד חג שנלמד דרכו שאנחנו לא לבד יש בחג הזה כל כך הרבה וזה בן החגים היחידים שאני באמת אוהבת ... אז חג שמח לכולםםםםם

הלוואי ונשכיל ונהיה שמחים

להזמין אליה אורחים. לתןמי חשבתי שאתחתן ויהיו לי ילדים הכל ישתנה. אבל החיים צוחקים עליי.

האמת קשה לי ככ מול ההודעות שלך חסרות התקווה ,סליחה שכך .. ובכל זאת ממשיכה לקוות ולהחזיק בשבילך תקווה ואמונה שביום שבאמת תירצי ותיפעלי דברים יראו אחרת ..אני מאמינה בך ..

בהתחלה שקראתי את ההודעה שלך רציתי לנזןף בך כי מי את שתגידי לי מה לכתוב. אחרי שלקחתי נשימה והייתי הארוחה משפחתית התמלאתי יותר כוחות ורצון לעשייה. הלוואי וזה היה פשוט. אבל החלטתי שהפעם למרות הכל אני מנסה. כל כך הרבה אתגרים לפניי למול הזנחה רבה. למול איבוד דברים והתמודדות עם גורמים לא פשוטים. צריכה להאמין חזק שאני ואישי נציל את המשפחה שלנו ונצלח בדרך. הריקנות והבדידות שלי גדולים. שכבתי המון במיטה וברחתי מהמציאות ללא כל סיבה או שאולי בגלל שינוי קטן. הרבה כאב הרבה איבוד זמן יקר ביותר. מקווה שלמרות הכל אצליח!

אין לי סוכה כי אני עסוקה הרבה בהרס ולא בבניה. אני מסתכלת לאחור אבל מפחדת להסתכל קדימה. מקווה שיום אחד תהיה לי ויהיה לי גם את מי לארח.

אודי, הימים האלה החגים האלה הזמן שלא זז נטעו בי תחושה כבדה של ריק ושעמום. אני נמנעת מחברה, לא מתעניינת בשומדבר, ומניחה שבכך גזרתי על עצמי ריק ושעמום. אבל זה לא בכוונה, זאת לא הכוונה... שירה

היי שירה מה שעוזר לי הרבה פעמים זה מוזיקה את אוהבת? או סגנון מסויים? הילה

הוא ביטל שתי פגישות התחננתי שיגיב שנדבר בטלפון והוא לא מאפשר אני כועסת וזועמת למה ??????

מי כמוני מבינה ...רק יודעת שהכי נכון למרות שקשה לנשום לתוך זה ולחכות לפעמים מסתבר יש הסברים שאת לא חושבת עליהם ...תזכרי שאכפת לו ממך שהוא שם עבורך ...איתך

תודה לך יקירה

היי, אני כותבת פה כי אני כבר לא יודעת מה לעשות ומנסה מה שאני יכולה.. בן זוגי מזה 6 שנים נכנס למצב של עצב בלתי פוסק, עצבים על המדינה, החיים ובעיקר על הצבא שמהווה כל מקור לעצב שלו. חשוב לי להדגיש שהוא לא מעט זמן בצבא ולמרות זאת נותר לו עוד הרבה זמן במערכת. הוא לא ישן טוב בלילות, הוא הופך להיות אדם עצוב וממורמר. מה אני יכולה לעשות?? הוא רוצה להשתנות, להיות שמח יותר אך לא מצליח. אין לו כסף לטיפול פסיכולוגי באזרחות ובצבא(הקב"ן) לא מתייחסים אליו ברצינות. אשמח לרעיונות לפתרון... אבודה!! תודה רבה

כתבת בתגובה לשאלתי..., "יש צורך להסביר חוויה? ועוד של מוות נפשי?..." אז האמת אודי, שקצת ביאסה אותי התשובה הזו שלך, שגם הסתכמה רק בכך. גם ככה קשה לי,וכן,יש צורך,ונזקקתי לזה,ואחרי שגם הסברתי במפורט, את בקשתי,ולמה חשוב לי הסבר על כך,ובהתייחס לשאר חוויות\תחושות שלא מוגדרות בהכרח כמוות נפשי. ועניין ה"חווית..." ,ובמקום רק לכתוב "מוות נפשי", רשמתי ככזה, כי כך הבנתי שרושמים תמונח הזה. ובכל זאת היה חשוב לי לקבל ממך יותר פירוט והרחבה בעניין. אבל...נותרתי עם איזו תשובה, שהרגישה לי יותר מתחכמת\צינית שכזו...,? מאשר להיות איתי בזה. ואולי אני טועה. "ולגבי הטיפול והצורך להסתפק בחלקיות - זו אחת מהמטרות לדעתי, ללמוד להיות בקשר מציאותי" ואני כל פעם מחדש תוהה.., האם קשר עם פסיכולוג, ההסתפקות בחלקיות והמוגבלות הזו ואיתו,ועל כל מה שעולה וקורה..., זה אכן ללמוד להיות בקשר מציאותי??? כשהמטרה הרי לייצר קירבה,אינטימיות, אך למעשה בסופו של דבר, זו אינטימיות זמנית,מוגבלת,מותניית ,חד סטרית, וזה יותר מרגיש כמו קשר הזוי ובעייתי, מאשר קשר אמיתי מציאותי . מניחה שלא תסכים איתי...., ?? חג שמח

אודי, זה לא הכאב הפיזי והלאות של הגוף, זה העומס הנפשי הרב, זה שמעמיס בכמה ערוצים בכל רגע נתון. כל נשימה, פעימה או רגע מורגשים במלוא עוצמתם. להיות בת 100 זה גם לדעת.שהמוות כאן כל הזמן ולחכות לו לייחל לו. אני שונאת את החיים האלה. שירה

ככ מבינה על כאבי הגוף והנפש רק דבר אחד קטן....תנסי לזכור שיש לנו בחירה איך להרגיש ..בבקשה לפעמים תנסי לבחור לראות את העתיד זה אפשרי באמת שזה אפשרי ..אל תחסמי את התקווה .איתך

אודי, (שוב אני מגיחה לרגע... מקווה שאפשר) מסקנותיי המעוותות מן התקופה האחרונה... אני חושבת שאסור לי להקשר. זה מפחיד, ומלחיץ, ומוביל לתלות, ולאובדן שאריות האני שעוד נותרו, להקשר זה רע. אם אוהבים - נחלשים. מתאכזבים. כואבים. מנוצלים. הייתי אומרת שהכי טוב לבד, אבל זה יהיה שקר. אין באמת "הכי טוב", לא בעולם שלי. נ.ב. מה זה בכלל לאהוב?!

היי אודי, היום אני 4 שנים בטיפול :) יש הרבה דברים שהשתפרו.. אני יותר סומכת עליה ויש הרבה פחות דרמות מפעם. ובכל זאת לצד התהליך שאני חווה אני מרגישה שיש דברים תקועים וכאלה שלא השתפרו בכלל.. עדיין יש הרגשת ריקנות, עדיין קושי בלהיכנס לזוגיות ובעיקר עדיין הדימוי העצמי שלי נמוך יחסית... אודי רציתי לשאול אותך האם ב-4 שנים של טיפול (פעמיים בשבוע) הדברים לא היו אמורים להיראות מעט אחרת? שהביטחון יותר יעלה? 4 שנים זה המון זמן... ואולי יש דברים שצריך יותר זמן בשבילם או שכנראה יש דברים שפשוט איאפשר לשנות כמו הערכה עצמית? אשמח לשמוע את דעתך תודה רבה!! מאי

לפני שהולכים שוב אחרי שרק באנו אני חושבת שעמדתי היום בגבורה מול מכשול ששנים ברחתי ממנו. לא מרגישה גיבורה רק מותשששששת.

היא מעצבנת אותי אפילו לא רוצה להגיד שמדובר באמא שלי

אודי, אני קצת פוחדת שפתאום אולי לא תראה אותי ואולי יגיע סוף השבוע ושוב תגיד נתראה אחרי החג? אני נעה בין קטבים מטורפים, קירות קורסים, אני חושבת שיש לי המון הפרעות ו רב שהנפש לא יכולה להכיל כואב לי כל הגוף, השרירים, העצמות, הראש, הבטן. אולי אני כבר בת מאה.

היא שאלה גם בפגישה וגם ביקשה שאחשוב על זה בבית, אלו דברים שאני עושה/התנהגויות שלי פוגעים או מפריעים לטיפול ממה שאני מכירה מהטיפולים שהיו לי.. והאמת אמרתי לה משהו אחד ובאמת יש דברים שאני חושבת שאני עושה שהם "מזיקים", אז מתישהו אשב לכתוב לה. היא גם אמרה שאבוא לפגישה אתה ועם עוד אחת מהצוות על מנת לשמוע לגבי הקבוצה שהן פותחות עכשיו (קבוצת לימוד מיומנויות- משהו בסגנון), היא תוהה אם זה מוקדם בשבילי וגם אני, אבל אמרה שנפיגש ואז יהיה עוד זמן להחליט ולחשוב על זה. מעניין, אני לא חושבת שאפתח תלות כלפיה, אתה חושב שזה בעייתי?

שלום וברכה בן 27, נמצא כרגע בצומת דרכים מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית ותלותית (קלסטר B ו-C). מטופל תרופתית, למיקטל 100 מ"ג, לוסטרל 50 מ"ג ואיטומין 10 מ"ג. בעבר הייתי בטיפול דינאמי כשנתיים אך ללא הצלחה משמעותית (הטיפול הופסק מצד המטפל), וכרגע אני מטופל במרפאה ציבורית, אך הטיפול הפסיכותרפי עומד להסתיים בעקבות כך שהמטפלת יוצאת לחופשה. חשבתי אולי לחפש מטפל פרטי, אך יש כ"כ הרבה מטפלים ואינני יודע במי לבחור ובאיזו שיטה כדאי. הפסיכיאטר שלי אמר לי ללכת למטפל בשיטה דינאמית עם שילוב של CBT, אך ראיתי שיש גם טיפול לאישיות גבולית שנקרא DBT.. אני די מבולבל ולא יודע במה לבחור. יש גם כ"כ הרבה מטפלים.. שאני לא יודע מי טוב ומי לא, אני אמור לעבור עכשיו מטפל מטפל? אני כרגע גם נמצא לפני שיקום מקצועי בביטוח לאומי ולא יודע אם ללכת על זה כרגע, האם אני בשל מספיק לצעד הזה? האם אני צריך להכיר את עצמי יותר? להבשיל עוד קצת? הבנתי שיש דבר כזה שנקרא אבחון פסיכודיאגנוסטי.. האם זה בעצם אבחון פסיכולוגי? האם כדאי לעבור את האבחון הזה בכדי לדעת לאיזה כיוון מקצועי ללכת או לאיזה סוג טיפול ללכת? או שזה מיותר (כי הבנתי שזה עולה כמה אלפי שקלים)? את האבחנה של האישיות הגבולית והתלותית נתנו לי באשפוז שהייתי לפני כשנה וחצי (לא אובחנה לי מחלה נפשית מאג'ורית, למרות שהפסיכיאטר הנוכחי שלי מתלבט האם אני מתאים ל"סכיזואפקטיב"). כרגע עובד לסירוגין בחצי משרה. אשמח מאוד לתשובות תודה מראש..

בנוגע למטפל מטפלת אני ממש לא יודעת מול הביטוח לאומי אני דווקא כן. מציעה להגיע מגובש ברצונות שלך..חשוב ביותר לפני הכל לעשות קורס מיכאל דרכם לא לוותר .הקורס מחזק את היכולות והבטחון ואחר כך השמים הם הגבול . אם תלך בגישה בטוחה ומציאותית ניתן לקבל מהם לימודים נרחבים גם של תואר וכדומה ..הם מנסים לצאת בהכי קטן של קורס מקצועי וכאלה . בכל מקרה להגיע מוכן ובטוח בעצמך בנתיב שאתה רוצה . עדיף לפעמים לחכות עוד שנה מאשר להוציא שיקום מצומצם ...זה אפשרות של פעם בחיים .

אהלן :] תודה על המענה.. לפני בערך 4 שנים אני זוכר שהתחלתי לעשות את הקורס של פרוייקט מיכאל ופרשתי באמצע כי.. לא מצאתי את עצמי שם :\ ומצאתי את עצמי לא משתף פעולה ולא זורם.. אשמח לתשובה של אודי גם כן... :]

מבט אחד ....ודי לא צריך יותר למלא את המיכל ... יש המון עבודה מי אמר שלא זה הולך להיות יותר מורכב ..נהדר גדלנו קצת וכבר אפשר צריכים לזכור שכבר אין לה כוחות למאבקים וזה הכי נכון כי חייבת ללמוד להפסיק להלחם ... חושבת שגדלתי בחמישה שבועות האלה אמרתי דברים שפעם ראשונה אני אומרת מה נכון לי ומה לא ..אני יודעת שהרבה לא ישתנה אבל מה שישתנה זה שאני דיברתי ממקום של כאב והיא הקשיבה ..היה שיח האמת כואב והרגשתי שהכאבתי לה בישירות שלי באמת שלי ואולי בהבנה שבעצם עם כל הרצון הטוב לא נשנה ..אלה נלמד לעבוד עם מי שאנחנו ..ואודי אנחנו צוות מנצח ..ואני תמיד יודעת בתוכי מה שנכון לי :) אודי חופש נעים וחג שמח ...תודה שהיית איתי כל כך החודש הזה .כל כך תודהההה

עניתי ל"אני" לשאלתה לגבי המתנה למטפל... ופתאום אני חושבת שאולי מצד אחד אני כבר לא זקוקה לה, היא פחות חסרה לי, פחות מתגעגעת, פחות צריכה. אבל, מפחיד אותי לחשוב את זה, כי אני גם כן צריכה אותה ועוד לא מרגישה מספיק בנוח עם המטפלת עכשיו, עוד מוקדם מדי להיקשר אליה. גם זה טיפול אחר וכרגע איך שנראה לי הקשר והטיפול יהיו שונים מהמ שהכרתי.. אני כן אוהבת אותה ולא באמת שכחתי אבל.. מפחיד לי פתאום כי אני גם לא יודעת מה אני מרגישה כבר.

תודה ששאלת אותי אם כבר יודעת איפה אהיה ביום כיפור... זה נעים לי שאתה דואג. קצת מתביישת לכתוב את זה, אבל לפחות יש יתרונות "לאנונימיות". היה בסדר, לקח קצת זמן אבל מצאתי את המקום שהתאים לי והיה אפילו טוב אפשר לומר. ובלי קשר, תכף יוצאת אליה לפגישה ועדיין מרגישה לחץ וחרדה..

ביום הכיפורים ביקשתי סליחה מבעלי כי אני חושבת שהוא לא גברי בכלל הוא לא מסתכל על נשים ברחוב הוא לא מסתובב בבית בלי חולצה ועם בוקסר קטן ומשפריץ את עצמו לכל עבר הוא לא מתעניין בכדורגל או כדורסל הוא לא שותה בירות או יין ולא משתכר בפורים הוא לא מבין בנגרות או באינסטלציה והיצר הוא לא הדבר העיקרי שמנהל אותו כנראה שלהיות גבר זה מאוד מורכב... כנראה שיש צד שני למטבע...והוא יכול להיות צד עדין ומתחשב! למה כ"כ קשה לי לקבל את זה???? כנראה שלאהוב אותי זה לא קל ולא פשוט... הנה שיר מקסים וכל כך מתאים: https://www.youtube.com/watch?v=nnzmVEp8Rak

הי אודי ושנה טובה מאד לך ולכולן שפה. אשמח אם תוכל להסביר בבקשה את המושג "חווית מוות נפשי..", ולהבהיר גם,מה ההבדל בעצם בין חוויה זו לבין תחושת דכאון\דכדוך מתמשך,יאוש, בלתי נסבלות, תקיעות, רייקנות, חוסר טעם, עצבות וכו..., הבנתי שאלו האחרונים, לא בהכרח נקראים "מוות נפשי", אז מה ההבדל,אם כך ?? ומה בעצם גם הפתרון ואם התקיעות גדולה,גם בטיפול, כולל האילמות,העוצר, תחושת הכבדות הדכדוך והבלתי נסבלות גם מהקושי הככ גדול להכיל ולהצליח לקבל ולהתאים עצמי לפורמט הטיפולי הככ חלקי והקשר הככ מוגבל עם המטפל.כשהטיפול למעשה ולמרות חלקיותו,הופך ויותר ויותר ובהפוך על הפוך לממלא לגמרי!!אולי גם מתעצם בשל הבדידות הגדולה, ומלווה למעשה כל הזמן בראש בכל מקום.מעסיק,מטריד, וכו...,(האם זה טבעי שכך? או שזו בעצם התמכרות תלותית ולא בריאה?) . תודה

מצטערת שבלעז... אם לא מתאים תגיד לי בבקשה. Dying Youth -------------------- /Oh lost youth /Your body had known /The fierce movement /Of lust and blood /Oh compulsive lust /His body conquered /The holly places /Of innocense and love /Oh lost life /Your body remembers /The fierce invasion /To her dying youth  

היי לכם, אני לקראת סיום תהליך טיפול של שנתיים. אשר היה עבורי משמעותי מאוד, מעצב ומשנה חיים. כמו כן החיבור עם המטפל היה מצויין ואני רוכשת לו אהבה והכרת תודה. מה מומלץ לדעתכם כמתנת פרידה?

גם אני סיימתי לא מזמן טיפול של שנתיים וקצת (: גם לי הייתה מאד משמעותית ועדיין וגם אני התלבטתי מה להביא לה... לא יודעת אם יעזור לך מה אני הבאתי וגם לא הכי נעים לי לכתוב כאן, למרות שיש מצב שסיפרתי בזמנו. אני ידעתי שאני רוצה לכתוב לה וגם ביקשתי ממנה שתכתוב לי, למרות שהיה לי ברור שהיא תכתוב גם בלי שאבקש. אז כתבתי לה מכתב שזה היה משמעותי מבחינתי וגם צירפתי מתנה קטנה, כי בכל זאת הרגשתי צורך ורצון לתת.

היי, בעיני הכי משמעותי קודם כל זאת הברכה שתרשמי לה... ובקשר למתנה אם את יצירתית אז אולי תכיני לה משהו מיוחד? או לדעתי איזשהי מתנה שמסמלת את התהליך שעברת/ הקשר שלכן וכו... וחוץ מזה כיף לשמוע שסיימת טיפול מוצלח וטוב :)

כשאני נוהגת, אם נהג אחד צופר לי, אני חושבת שסתם הוא רוצה להרגיז, אבל אם כמה נהגים צופרים אני מבינה שמשהו לא בסדר בנהיגה שלי. הותקפתי על ידי במבי, במה שנראה לי ממש התקפה אישית וחזקה, אתה אודי אומר שזה שיח לגיטימי, ואני לא מבינה, איפה היה השיח ביננו? אני בכלל לא כתבתי לא אליה ולא עליה, אז מהיכן צמח השיח הזה? האם כאשר מישהו תוקף אותך על מה שאתה, וזה מה שהיא עשתה, תקפה אותי על מה שאני, האם התקפה שכזו זו הזמנה לדיאלוג? היא לא סובלת אותי, לא סובלת את צורת הכתיבה שלי, היכן אמור להיות כאן הדיאלוג? האם אני צריכה לנסות לשכנע אותו שכן תאהב אותי, או לנסות לתרץ את עצמי כלפיה מדוע אני כך ולא אחרת? באמת לא הבנתי למה התכוונת ואשמח לקבל הסבר.

לא אודי והאמת שלא רציתי להתערב כדי לא לקחת צד אבל בכל זאת כותבת לך לנסות להסביר לך משהו וגם להיות איתך בבילבול בבהלה בתחושה שאת לא מובנת לא מוכלת... במבי כתבה לאודי מה היא מרגישה מול הכתיבה שלך שלא כמוני במבי פחדה לכתוב לך שקשה לה מול התוקפנות שלך ...היא כתבה על התחושה שלה הקשה מול הכתיבה שלך שמפחידה אותה שמזכירה לה את אמא שלה שמזכירה לה פחדים וכאבים שהיא מן הסתם מעדיפה לא לזכור..היא הרגישה שזה כתיבה פוגעת וציינה את זה כחומר היה בה היא נוחות ופחדה שתיפגעי לראייה שעה אחרי היא כתבה לך שהיא מצטערת ושהיא כתבה מתוך ההשלכה לאמא שלה ..את יקרה נפגעת ומבחינתך דרכו על זנב הנחש ככה שמי שדורך מקבל נשיכה ועקיצה ..בכתיבה שלך לא היו התחושות שלך בכתיבה שלך היה עלבון ישיר על דעתך על במבי ושכחת שכמו כולנו היא כאן כי נפגעה ולא כי היא רעה ומכאן ההבדל . יקרה גם אני כתבתי לך שהתוקפנות בכתיבה שלך מפחידה אותי כן יש בה משהוא מטרגר כולנו עברנו אלימות ויש בנו פחד יצוק מול תוקפנות .וכתיבה כזאת מטלטלת את כל הבפנים זה לא אומר שאת רעה או אלימה זה רק אומר שהכתיבה שלך יש בה המון נחרצות וכעס ראשוני מול מי שפגע בך באמת ולא מול המטפל ...מה שנקרא השלכה. והשיח שאודי מציע זה בדיוק מה שאני עושה מולך רק מול במבי לנסות לראות להרגיש ולהבין זו את המקום של זו . מקווה שזה יותר מרגיש נוח ופחות כואב

הבנתי... את טוענת שלמרות שהכעס שלי מופנה לצד ג' הרי הוא מכניס לפחד גם מי שזה לא מופנה כנגדו. אני שומעת, אבל גם אחרים מביעים כאן כעס על המטפלים שיצאו לחופשה, הם אמנם עושים זאת מתוך געגוע ולא מתוך כעס אבל הם מביעים הרבה תסכול. בקשר למה שכתבתי לבמבי מיד הצטערתי על כך, וכתבתי לאודי שלא יעלה את זה, ולבסוף הוא העלה וגם את הבקשה הפרטית הזו שממש הייתה אמורה להיות רק עבורו גם אותה הוא העלה. מאד הצטערתי שהגבתי לבמבי, פשוט הייתי בהלם מההתקפה שלה, לא ציפיתי לזה ופשוט יריתי. בכל אופן תודה על השיח המקסים שלך

אני בטוחה שאם הייתי במקומך היה ממש לא קל לקרוא את ההודעה של במבי. ולמרות זאת, אני מקווה שתוכלי גם להסתכל עליה כעל מתנה, הזדמנות שניתנה לך. למה הכוונה, כאן כמו בטיפול קבוצתי אחת הלמידות המשמעותיות היא למידה מהתבוננות במראות המקיפות אותנו, כל אדם הוא כמו מראה וכל אדם מאפשר הזדמנות ללמוד מה אני מעורר באחרים... ונכון שתמיד צריך לשאול אם זה שלך או שלה, אבל אם את מרגישה שהרבה משתתפים כאן בפורום צופרים לך, אולי שווה לעצור ולבדוק, מה החוויה של אחרים מולך, לפעמים הבדיקה הזאת יכולה להביא לתובנות חשובות.

בהחלט מסכימה אתך, ולכן זו הכותרת שכתבתי. מה שכתבה במבי היה לא קל, כי הוא לא היה צפוי בכלל, פתחתי הודעה סתמית שלה, ופתאום אני מגלה שאני מככבת בה, ולא ידעתי מאיפה זה נפל עלי. יריתי מיד מזרה מתוך חוש של פגיעה, אך מיד הצטערתי על כך כי לא רציתי לפגוע בה. לענייננו, אם להיות כנה, אני עדיין לא כל כך מבינה את מה שכנראה כולכם כאן מבינים. אני זעמתי על המטפל שלי, וכתגובה אמרתי שלא אלך אליו יותר, חרפתי וגדפתי אותו, אבל טשטשתי כל דרך לזהות במי המדובר, כך שלא היה כאן כל שיימינג, האכזבה שלי ממנו הייתה מאד עוצמתית, וזה משהו אישי שאני הרגשתי כך. (כבר אמרתי שביום כיפור מצאתי מקום בלבי לסלוח לו, אם כי איני מעוניינת להמשיך את הטיפול), איך לכל זה, ולהרגשה הרעה שזה נותן לכותבים האחרים, לא כל כך ברור לי. הרי לא חרפתי אף אחד מהכותבים, וגם על המטפל לא אייימתי בשום דבר, רק שלא אמשיך את הטיפול. אדרבא ברגע שהנושא נפתח אני אשמח לשמוע חוות דעת של הכותבים, כי המראה הזו בהחלט מעניינת אותי, בומיוחד כשהיא נעשית בצורה שאת ואביב עושות אותה, באמת כל הכבוד

כתבתי פוסטים עם כעס וזעם על המטפל פגעתי במישהו כאן בפורום מישהי השתלחה בי עניתי אחר כך חשבתי שעדיף לא לענות ובקשתי ממך שלא תעלה את ההודעות שלי בתשובה ואתה אומר לי שאני פוגעת כאן באחרים? באמת שהייתי רוצה הסבר על זה? איפה אני הפניתי כעס שלא כנגד המטפל שלי כאן?

אני מרגישה כ"כ נעלמת ולא קיימת, גם כאן בפורום לא זוכרים אותי, בחיים הדרך היחידה שמצליחה להנכיח את עצמי זה כקהל, אני יודעת למחוא כפיים לאחר, להיות פסיבית, מתבוננת, אבל תמיד בצד, אף פעם לא ממש חיה. ואני לא יודעת איך אני אצליח לשרוד את הימים הקרובים, אני לגמרי לבד, המטפלת בחו"ל, כל מי שקרוב גם נסע... נשארתי אני והחתולים, שמעוררים רגשות אשם שאולי אני משוגעת בקשר שלי עם החתולים... עוד דבר שנשאר לי זה עיסוק לא בריא לקרוא בפייס על אנשים מהעבר, אמרתי לעצמי שביום כיפור אני אנסה לקחת פסק זמן מהמנהג המגונה הזה, אבל אם אפסיק את זה, מה ישאר לי, כשבמציאות אני כ"כ לבד... איך מרפים מהקנאה ומההשוואות, אני יודעת שהן לא טובות לי... לפני שבועיים חברה סיפרה לי משהו גדול שהיה לי קשה להכילו, ובתגובה כדי להרגע התחלתי במסע חקר באינטרנט על המטפלת ומשפחתה, ומצאתי המון, עכשיו אני יודעת כ"כ הרבה דברים שהיא לא רצתה לספר לי, ומרגישה שאני אונסת, חודרת בכוח למקומות שלא רוצים אותי בהם... רק ככה אני נרגעת... כשקוראת פוסט של הבת של המטפלת לשעבר על מצבה הנפשי... כמה פנאי היה לי אם לא הייתי מתעסקת בכל החרא הזה, אבל אז בפנאי הזה היה נוצר ואקום ודיכאון אין לי חיים משלי. חיה רק דרך חיים של אחרים. תמיד בצד מתבוננת. והעבר שאני לא מצליחה לשחרר... מטפלת שהייתי אצלה לפני יותר מעשור, כשהייתי חרדתי מהפרידה והיא ניסתה להרגיע ואמרה שאם אתגעגע אתקשר ונפגש, ועכשיו ביקשתי להפגש והיא אמרה שלא נראה לה נכון... אני חוששת שהיא פוחדת מפני, פוחדת שאי אפשר לפגוש אותי לפגישה של העלאת זיכרונות וסגירת מעגל והביתה, שפגישה כזאת תפתח הכל והיא שוב תתקע איתי, למרות שהיא יודעת שאני בטיפול אחר... ואני עושה מאמצים במציאות לפתח קשרים כדי לטפל בבדידות בהווה, אבל לא מצליח לי, אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי שלא הולך לי לתקשר עם האחר.. הייתי היום בסדנא שהיה צריך לעבור תהליך רגשי בזוגות, ובמקום להיות בקשר עם זו שעבדה איתי, רק הייתי עסוקה בכמה היא מסכנה שנתקעה איתי. בקיצור.. אני אנסה להפסיק לחפור לכם, אולי שוב אני אכתוב את המייל אם מישהי רוצה לכתוב לי כי לא ברור לי איך אני עוברת את הימים האלה לבד... תודה... [email protected]

אם לא תיברחי ותישארי תרגישי שאנחנו איתך. לכתוב במייל זאת בריחה כאן בקבוצה תני לעצמך מקום לא בהסתרה . מבינה שקשה בלי הרצפה של בטיפול אבל הוא יחזור ולגבי המטפלת היא צודקת אם . היה לך קשר חזק בטיפול הנוכחי לא היית מתקשרת אלייה לפגישה ואם הוא לא היא לא רוצה להרוס ....אנחנו כאן לתת לך יד אם תיכתבי ותיקחי מקום לא תהיי קהל ...

הי גלי גלי, מצטרפת לאביב באשר להמלצה לכתוב בתוך הקבוצה, בפורום, ולא מחוץ לו. משהו בכתיבה לתוך המדיה הזאת בה מביטות עוד עיניים, ובפרט עיניים מקצועיות שומרות, מעניקה, להרגשתי, תחושה בטוחה יותר. לפחות עבורי. נוצר קשר שאינו בלעדי, נשמעים קולות מכיוונים שונים. השמירה על הנפרדות, לדעתי, חזקה יותר באופן הזה. כך בעיניי. זכור לי ששאלת בשעתו לגבי החתולים, ולא היה ברור ההקשר, לא היה לי ברור על מי את מדברת, מה תחושותייך שלך בעניין. והיו רגעים בהם חשתי שכל מגע בך עלול לפרק, עדינה ושברירית כל-כך, וחששתי. חתולים, עבורי, מייצגים את החלק הרך. מייצגים גם את היצריות. מאידך, הם מצוידים בתכונות של חיות טרף. זהו בעל חיים שלפעמים מנסה מאד לשבור גבולות, אצלנו בני האדם. ועוד. מכירה את תחושת אי הנראות. זוכרת קצת, כי בימים רחוקים הדרכים בהן ניסיתי למשוך אליי את הסובבים היו בעצם דרכי אל-תיגע-בי. דרכים מרתיעות, דרכים שמנסות להאשים את האחר, או דרכים שמזמינות קשרים הרסניים, או בלעדיים מסוכנים וכדומה. להיראות גם משמעו בעיניי היכולת להיתמך ולהיעזר בזולת, לבקש בשקט (זעקות, לעתים, עושות עבודה הפוכה), לקבל ולעמוד במחיר שמשלמים על כך. אולי גם לגלות משהו שלם ומאוחד יותר. זהו לבינתיים. שלך, סוריקטה

זה לא רק אני שמשוגעת, באמת לא צירפת שיר, נכון?

קראתי את הפוסט שלך, והוא כל כך לא נכון, הפוסט למעלה שכתבת לי, כל כך מלא רגישות וטוב טעם ושכל, אני בטוחה שאת משרה על הסובבים אותך הרגשה מאד טובה, נראה ליש את מסוג האנשים שאולי לא קופצים בראש, אבל הנוכחות שלהם מורגשת בחלל בזה שהיא מוציאה את הפוטנציאל הטוב שבכל אחד. יש בך הרבה מאד רכות וחכמה. את לא פאסיבית ממש לא.

הי גלי, אני רואה אותך... ורציתי מאד לכתוב לך... הצורך להיראות..... אני חושבת על תריסי הפורום, שככה, נפתחים ונסגרים חליפות, במיוחד בתקופה זו, ובכך מקפיאים את הרגע הזה שבתווך בין שני צדדים בתקשורת... (אם תקשורת היא כמו כדור שנזרק בין שני אנשים, אז הרגע הזה שהכדור באוויר). ככה זה למשל בקושי שלי לכתוב... בדרך כלל הכדור מתעופף לאנשים די בקלות, ככה זה נראה מבחוץ לפחות... האם את מרגישה משהו דומה? הקפאה כזו? ואני חושבת: גלי, איפה את בעולם? איך את רואה את עצמך, ומה את מרגישה שלא רואים? נ.ב. - ראיתי שחיפשת את השיר שאודי התכוון אליו. הוא בכותרת הודעתו: "היי, מישהו שומע אותי..." . שיר של "איפה הילד". מקווה שהצלחתי להיות ברורה לפחות קצת. משחררת את ההודעה עכשיו, שיהיה לך חג שמח, גילת.

שלום רב! שמי מאיה בת 30 יש לי בעיה שאיני מצליחה למצוא לה פתרון . הצלחתי לפני כ3שנים ללמוד נהיגה והפסקתי היה לי קשה להתמיד ונכשלתי במבחן העיוני. אני מרגישה כמו מין לחץ כזה שאני חייבת לבצע את מה שאני צריכה כי זה חשוב אבל לאחר מכן יורדת מהעניין מהר מאוד.המצב מאוד מתסכל אותי בעלי מאוד תומך בי אבל אני לא מאמינה ביכולות שלי עצוב לי עם המצב מה עליי לעשות בכדי לשפר את הביטחון העצמי ? בתודה מאיה

בגלל חרדות. יכולה להגיד לך שאת צריכה רוח לחימה. אין להיות עצובה יש להתאמץ בכל הכוח וללמוד אין ברירה. את יכולה לבקש עזרה מהמורה נהיגה בלימודי תיאוריה או ללכת לקורס הכנה. תדמייני את עצמך מצליחה. תגידי לעצמך השכם וערב אני מצליחה!!! יש היום גם באינטרנט הרבה מבחנים שאת יכולה לעשות. תילחמי.

זה מפחיד ...תודה שאתה שומר

לפעמים זה המקום היחידי שאני יוצאת אליו במשך ימים שלמים. לפעמים זה המקום הבטוח היחידי. ודווקא היום בתוך כל הסליחות המילים געשו וסערו והפחידו אותי מאוד.

בבקשה אודי למה אנשים רואים את התקווה מנגד ולא אוחזים בה? אמרת אפילו להיפך... תסביר לי? תודה על הכל גמר חתימה טובה שירה

הייתי רוצה שתזכרי ששכחת גם אותי... סליחה

היי יקירה מאז שכתבתי את רצף ההודעות זה כזה עומד לי בראש.... שירה, שכחת את שירה... יקירה,תודה שכתבת! גמר חתימה טובה! מאחלת לך שנה מוארת יותר, תמשיכי להעזר, ולא לוותר.... חיבוק אוהב... איתך, ושלך הילה

על שאיפשרת לי לבקש... שתהיה לך שנה טובה וקלה יותר מאחלת לך מכל הלב שכל שתבקשי לו יהי שלך שירה

שאלה אם מתנצלים זה נסלח? אני לא חושבת שיש אנשים שאפשר לסלוח להם , אבל הייתי רוצה שיסלחו לי. כמו לבקש ממך למשל סליחה בפעמים שהעלבתי וכעסתי עליך עם עצמי ופה בפורום. סליחה !

אין לי צורך שתעלה את שתי ההודעות שלי בתגובה להשמצות של במבי, אחת מופנית אליך ואחת אליה. היא כזו עלובת נפש, ואני בהחלט חושבת שלא רוצה לפגוע בה, ובמיוחד בערב יום כיפור. עדיין מתפלאת שהעלית את ההודעה הזו, ועם כל זאת, אני מוותרת על הודעות התשובה שלי, אין צורך, ההודעות שלה מדברות בעד עצמן, וגם השטנה הזו מדברת בעד עצמה, וגם אם לא, לא הייתי רוצה לפגוע בה כי אני לא חושבת שהיא יריב שווה כוחות, ורחמנות לי עליה.

הלוואי..

גם לך יקרה .

מעניין שהעלית את הפוסט מלא הרעל כנגדי. האם הוא עומד בכללי הפורום? לעצם העניין, על מה ולמה חטפתי גידופים, כי החלטתי להפסיק ללכת למטפל? האם היה לי אינטרס לגרום לו איזו שהיא רעה? בסך הכל זעמתי והחלטתי לא להמשיך את הטיפול אצלו, האם זו לא זכותי לבחור איזה שירות שאני רוצה? אילו הייתי גורמת לו איזו שהיא רעה אפשר היה לטעון כנגדי, אבל לעזוב טיפול זה משהו לא לגטימי? אולי מישהו אחר לא היה עוזב בגלל סבה כזו, אלא בגלל סיבה אחרת שלא הייתה נראית לי, אבל זו זכות לגטימית. הפוסט כנגדי זעק - קנאה - וכאשר קוראים את הפוסטים שלה מבינים גם למה, ולא קשה לתאר בדיוק במי המדובר. ועם כל זאת מרגיש לי מוזר שהעלית את הפוסט הזה, ואני יודעת שאתה קורא את הפוסטים ולראיה שלא העלית פוסט שלי שחשבת שהוא פוגעני מדי, אז מה אמת המידה במי אפשר לפגוע ובמי לא?

מזל טוב יקרה . איזה כייף שאת ניכנסת ככה מידי פעם ..מה שלומך? שתהייה לך השנה טובה יותר משנה שעברה . שתצליחי לחלום ולהגשים את חלומותייך ..בריאות אושר ואהבה בשפע

תודה! שתהיה לך גם שנה טובה . שתהיה שנה של אביב ופריחה...

לכל באי הפורם, אם פגעתי, העלבתי באיזה שהוא אופן מבקשת סליחה. גם ממך אודי, אני מודה לך שמעולם לא מחקת ולו אות אחת ממה שאני כותבת :) ומה שהילה כתבה..מעניין אודי מה דעתך, האם יש כאלו שלא ניתן לסלוח...אני קוראת ספר על השואה, די נוראי, זה נושא שהיה לי קשה לעסוק ולראות שנים ועכשיו חוזרת אליו ונמשכת כמו למגנט...מוזר לי קצת...בכל מקרה, האל הוא רחמן וסולח לחוזרים בתשובה..אבל אם הם לא?????? גם האל אינו סולח להם..אומרים האל מרחם אף אתה תרחם וכו'...אם האל לא סולח מי אנחנו שנסלח???? מה דעתך? זה יעזור לנו אם נסלח????? מוזר וקשה הנושא....

יקרה מתגעגעת אליך מאד-ההרגשה הכיפית הזו שאודי מתאר זאת עם ההתרגשות... חיבוקים.

חשבתי עלייך כל היום והחלטתי לתת לך לנסות להוציא יד לבד מבלי שאקרא לך כנראה ששמעת אותי קוראת לך גם אני התגעגעתי ושמחה שבאת ...חיבוק

בנות יקרות חתימה טובה .

גם לך ועכשיו לכבוד השנה החדשה תוסיפי משהו חיובי לשמך ...