פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אני בת 17, ורציתי להבין מה קורה איתי בזמן האחרון ואולי לקבל קצת עזרה מה ניתן לעשות בנידון, כבר תקופה ארוכה שאני לא מצליחה להרגיש רגשות כמו עצב או שמחה, כאשר אני רואה משהו עצוב, או אמורה לשמוח ממשהו מסוים, בנוסף קשה לי להפגין אהבה וגם לא מצליחה לפתח רגשות אל מישהו או משהו כמו בעבר שמרגישים דברים, אני מרגישה בערך ניתוק רגשי והבעת רגש היחידה שאני מצליחה להרגיש זה כעס או עצבים, מה ניתן לעשות ?

היי שיר , מסכימה עם אודי ..ויותר מזה אל תישארי עם התחושות האלה לבד. אם את לא יכולה לפנות להורייך פני ליועצת למורה שאת מעריכה. מגיע לך להרגיש להיות קיימת ..איתך

שלום אודי, בהמשך לתשובה שכתבתי לי לגבי התמונה והדובי: כתבת: בהתחלה - או או, אך כך - גם וגם ובסוף - אינטגרציה... האם גם וגם זה לא אינטגרציה , מה ההבדל ביניהם? תודה רבה לך על הכל

אולי כבר פספסתי אבל חשוב לי להבהיר לכולם כאן קשה כי מתגעגעים, כי חסר להם המטפל. לי הוא אפילו לא הודיע שנוסע לחודש, וכאשר אמר לי, זה לא הזיז לי, קודם לכן לא הייתי אצלו 7 שבועות, כי רציתי לנתק את עצמי נפשית ממנו, והצלחתי, ולא מרגישה טיפת געגועים אליו. מרגישה זעם אדיר על התנהגות מגעילה שאין מקומה בין אנשים קל וחומר שלא ממטפל למטופל, והכעס הזה שלי אין לו שום קשר לגעגוע, להפך, לא רוצה לראות את הפרצוף שלו לעולם, ולא לשמוע את הקול שלו, ואני אומרת את זה מתוך מודעות למה שאני אומרת, ולא מתוך תסכול. אני חושבת שהצורה שהוא נהג היא מפלצתית בנתונים שהיו, יום קודם לכן הייתי לפגישה מיוחדת לנסות למנוע התקפי חרדה, שבוע קודם באמצע הססשן קבלתי התקף חרדה כל כך חמור, שהוא נחרד ממנו. חודשיים קודם לכן, היה סיפור רציני בגלל אדם קרוב שהבריז לי, והנה, כך, בזלזול, בהתנשאות, יודע שאני ממתינה לקבל אישור ממנו על מייל, קרא את המייל, ולא טרח להשיב אפילו לא במילה... עד שבלילה אני התקשרתי אליו. הוא כל כך הוציא אותי משוויון נשפי שבחג הייתי כל היום במיטה לא הלכתי לבית הכנסת ולא ירדתי לארוחות, עד כדי כך הוא ערער אותי, אז הכעס שלי הוא כעס אמיתי, וממש ממש לא מתוך געגוע אל המפלצת שכך התנהגה אלי

רק ככה כעס הוא דבר שמעיד על קשר לא כועסים ככה כשלא אכפת והעוצמות לדעתי הם שיחזור והשלכה . מנסיון מתחת לכעס יש רגשות אחרים כמו פחד וכאב ....איתך

וזה מפחיד אותי עוד יותר תעצומות הכעס הם מראים על קשר על הסתמכות על אכזבה קשה ומרה וזה מדאיג אותי כי מדוע אני צריכה כל כך לכעוס על מה שהוא עשה ולא עשה, מהו שבילי, והעוצמה של הכעס הזו מאד מדאיגה אותי, היא בהחלט מוכיחה על רגשות בפנים שאו שאני לא יודעת עליהם או שאני מדחיקה אותם, מה שלא יהיה רק צרות יהיה לי מהם, אני מודעת לזה ועוד יותר דואגת

אודי רציתי להגיד לך שאתה איש חכם אבל לא היה לי איפה להגיד. כל היום נגעו בי ידיים מזוהמות והייתי צריכה להתחבא. עכשיו אני חייבת להתחבא שלא יגיעו אלי יותר כי זה מפחיד אותי

הפורום לא עבד כמה שעות אתה עוד כאן? הייתי אצלה היום, אני סומכת עליה כי המטפלת המליצה לי עליה אבל אני גם מפחדת, קשה לי והיא בסדר ואומרת לי שזה בסדר ושאני באמת לא מכירה ולא יודעת.. זה טיפול אחר ממה שהכרתי ואני רוצה שיהיה לי גם מקום כמו שהיה לי אצלה, שאוכל לבכות ולצעוק ולא רק "שעורי בית"... טוב מן הסתם קצת הכללתי אבל זה בגדול.. אודי, זה בסדר להרגיש ככה נכון?

פה בפורם להתחבר...אולי מזל שכך....כי במקום לכתוב פה תקשרתי איתה בסמס..ואחר כך ביקשתי לדבר ושוחחנו, ניסינו שוב לקבוע, לא הלך :( אבל לפחות אמרתי לה שאני מרגישה שהיא עסוקה ואני דביקה מדיי ומעמיסה...ושלא ממש משנה לה אם נפגש..שאני לא חשובה וכו'.......היא אמרה שנכון שהיא עסוקה ושאני חשובה...ואמרתי שזה לא מרגיש כך, היא אמרה שזו תחושה קשה וניסינו שוב לקבוע.....אוף לא הלך.... וגם היא חובבת געגועים אודי...חושבת שיש טוב בזה שאני מתגעגעת אליה ...שיש למה לצפות וכל זה.....אבל אודי, זה קשה לי נורא! וזה מתבטא בחוסר איזון באוכל....בחשיבה על אוכל כל היום...איך אאזן את האכילה הרגשית לבינתיים? יש עצה????????? קשה לי....והחגים מאוסים עליי השנה.......דווקא לא היו כאלה ממש.....

וואוו אודי התנודות שלי ממש מפחידות אז היום אני שוב במקום טוב מלא חיות ואנרגיות .מקום שאוהב אותה שמבין ככ מבינה . אודי הבנתי משהו שניסית להסביר לי . הניתוק הזה בזה שאני מביאה אותי בניתוק אני מחלישה את הצד עם הכוחות. הבנתי שבעצם כדי לחזק ולרפא את החלקים הפגועים אני מוכרחה להיות שם בשביל הצד הכביכול חזק אבל גם הוא זקוק ליד. מהיום אני משתדלת לא לבקש יד לקטנים כי אם יד לי לאביב זאת עם ההגיון הבריא והכוחות ומושיטה את היד שלי לפגיעות שבי. אודי היא לצידי במסע רק החליפה צד מימין לשמאל זה נחווה נורא זה מרגיש מתעלל אבל זה רק כי זה מה שהפגועים האלה רגילים בהגיון אני מבינה אחרת . אני ככ אוהבת אותה אותי אותך את כל העולם כולו.... והיום התחלה חדשה אני במכללה ..אודי סופש נעים ...ואני ככ מתפללת שהשקט הזה ימשיך יותר מיום אחד אם אפשר עד אחרי סוכות ובכלל

אביב יקרה, בהצחה ויישר כוח! (ואני זוכרת שיש גם חולשות ונפילות וקשיים) כתבתי בדיוק הודעה על איזון - נאחל שהטובים ינצחו? שלך, סוריקטה

כולם טובים כולם אני כולם צדדים שלי. חלקם פגועים חלשים כואבים אבל הם טובים והם ירפאו עד כמה שניתן ויתחזקו תודה יקרה אח האיזון הדק והעדין האיזון שכל כך קשה להשיג אותו ...אולי השנה אם ניתאמץ לקראתו נזקה בו...חיבוק

אני חייב להתחיל טיפול פסיכולוגי או לפחות להגיע לשיחת ייעוץ. מאז הרפורמה בבריאות הנפש אני לא מצליח למצוא רשימה של פסיכולוגים שעובדים עם קופ"ח כללית בקליניקה פרטית שלהם. איפה ניתן למצוא?

הי אודי. חג שמח!! עברו עלי ימים לא פשוטים של חרדה בעוצמה מאד גבוהה. אתמול נפגשנו והתאזנתי. עכשיו יותר טוב..היא הכי מבינה אותי בעולם!! בדרך כלל..;) שתהיה לך שנה טובה ומתוקה. והכי חשוב שתהיה רגועה!! תותי

שלום אודי, שנה טובה לך ולכולן כאן... ראיתי שמישהי שאלה לפני כמה ימים לגבי דובי כמתנת יום הולדת למישהי בוגרת. אני מאוד אוהבת דובונים. יש לי בחדר דובי ענק ואני נהנת להביט בו בכל בוקר ..וגם בצהרים ובערב. ואחרי שקראתי את ההודעה הזו, פתאום הרגשתי מגוחכת. הרי אצל בנות בגילי (לא רוצה לחשוף גיל מדוייק, אבל אני מתקרבת ל-30) החדר צריך להיראות שונה. אז קניתי לי תמונת קיר של אישה נשית כזו , אריסטוקרטית בשמלה יפה ושרשרת פנינים..ועכשיו היא תלוייה ממש ליד הדובי. וזה מרגיש לי ממש ממש מוזר... אבל ממש מוזר.. אתה חושב שאפשר גם וגם? אני מעדיפה להיות אישה שכזו על פני להיות דובי, אתה מבין?

תודה שהגבת לי תודה על המילים החמות. סליחה יקרהשלא הגבתי לך קשה לי עם מה שאת מביאה מבינה את הכעס שלך את התסכול את חוסר האונים מכירה אותו כל כך טוב . מכירה את הכעס ששורף אחריו הכל ..זה בדיוק המאבק הםנימי שלי . לא רוצה להיות שם לא רוצה לשכוח את הרגעים הטובים שלה.לא רוצה לשכוח עד כמה היא שם עבורי . כן קשה לי עכשיו אבל ידעתי שזה מה שיהיה אני יודעת שהיא לא עובדת בסוכות ככה שהיה ברור לי שעם כל הרצון הטוב אנחנו לא ניפגש. כאב לי מאוד שהיא אפילו לא ניסתה למצוא זמן ובמין אדישות (בתחושה שלי )כאילו אני לא מעניינת אותה . לא ניכנסת איתך לשיח כי פוחדת שאגרום לך לנזק .רק רוצה לאמר לך שאם כל ההבנה שלי דרך הפעולה שלי שונה ראיית הדברים שלי שונה . אני עם כל הקיטונות שאני מוציאה כאן מכבדת אותה על האומץ שלה ומעריכה אותה מאוד . אני אוהבת אותה וגם אם אני אשרוף את כל מה שכתבה לי (השקיעה בי הייתה שם עבורי)לעולם לא אצליח חעקור אותה מליבי כמי שממש עזרה לי .

אני חושבת שהוא לא בן אדם אני חושבת שהוא חסר לב ואדיש אני חושב שהוא בקיצוניות, שומר על גבולות מקום כלל ל רציתי לפרוץ אותם מי שבן אדם, הוא בן דם בכל מקצוע, מי שלא בן אדם, אין מה לעשות. ההתנהגות שלי גבלה בהתעללות, הוא ידע שאני יושבת על קוצים, ידע שאי במצב נפשי קשה דווקא בגלל שמרבריזים לי נדרש ממנו לתוב שתי מילים ולא יותר והוא כשל אז הוא לא בשבילי המצב שלי הוא כזה שאני לא יכולה להרשות לעצמי שיטעו עלי עכשיו אני מתחילה לאסוף את עצמי עם שיטה שאודי לא הסכים להעלות אותה

היי יקירה צר לי לקרוא על הכאב הנורא שלך. אני יודעת כמה זה יכול להחוות נורא. אני אומרת להחוות כי הנטישה האמיתית קרתה מזמן... אבל השבר הוא כאן ועכשיו. היה שלב בטיפול שלי שרציתי לעזוב ואז עשיתי איתו חוזה של תאום ציפיות. אין לי מושג מה הקשר בינכן ומה קורה בטיפול שלך כי הוא ממש שלך. אני הייתי מחכה שתחזור ופותחת את הכל את הכאב, חרדת הנטישה וגם את השאלה, האם היא באמת יכולה לתת לך מענה? כי כשצורך לא פוגש הענות זה יכול לגרום לסבל רב. איתך, שולחת חיבוק ממש מרחוק, כי הבלון עדיין משייט לו בשמים... הילה

מקווה שהבלון ינחת בקרוב ניראה לי שכבר תפשת את קצה החוט ... אני מבינה הכל ותודה על התזכורת .היום אני במקום טוב יותר חיבוק

שנה טובה מנסה להשתלב אף פעם לא הצלחתי

שנה טובה לך

מרוב שהיא למטה למטה למטה למטה בביצה, כבר לא הצלחת להעלות אותו. היא מגעגעת עם עוד צפרדיים, למטה למטה למטה

אני רואה את זה יותר כהגה עצמית והגנה יעילה ביותר הדגשתי שהוא חי וקיים ומאושר עם כל הצפרדיים לא הרגשתי אותי רק השאירתי את הרגשת הגוע אגב גם זה למדתי פעם ממטפלת שלה, היא הפכה את המרגיז למשהו הרבה יותר מגעיל

אתה יכול להתסכל על שאלה ששאלתי אותך לפני החג. הכותרת היא "אני אחרי" מתאריך 10/9.. תודה אודי ושנה טובה

אחרי הפגישה הראשונה עם המטפלת החדשה קבענו לדבר היום, אחרי החג ולשמוע מה אני חושבת ואם אני רוצה.. אז התקשרתי והיא שאלה מה איתי... אמרתי לה שאני מפחדת אבל כן הייתי רוצה להתחיל. אז מחר ניפגש ואני עדיין מפחדת ממה יהיה, אם אצליח ועוד כל מיני...

אני רואה פה שכמה מטפלים יצאו לחופשת חגים ויש כאן מאבק קשה עם הלבד אני מבינה שמטפל חייב לאזור כוחות בכדי להמשיך ולטפל. אך ההתמודדות של המטופלים מאד לא פשוטה ואפילו מפחידה... אני חושבת שמטפלים צריכים להקדיש לכל מטופל 10 דק/רבע שעה/חצי שעה בתוך הטיול (לכל אחד בהזדקקותו).. כשאתה יוצא לחופשה איזה אלטרנטיבות אתה משאיר למטופלים?

אודי שלום, כתבתי לך בעבר על התלות במטפל וכתבת לי שעדיף להיות תלוי במטפל על פני להיות אנורקטית או בולימית. בגדול - אני מסכימה איתך. וכל אדם בר דעת יסכים אבל... ופה בא אבל גדול. האם טיפול לא אמור לסייע לי להתחזק ולדעת איך להתמודד עם קושי לבד? להפתעתי, בטיפול נאמר לי שאני טועה בגדול. נאמר לי שאני מוכרחה ללמוד להיעזר בבני אדם במקום בחומרים. נאמר לי שהריפוי יגיע מעצם היותי בתוך קשר "מגדל" (אודי, מה זה קשר מגדל???). ונאמר לי שיכול להיות שאזדקק לטיפול שנים רבות. אני מרגישה שרוצים שאהיה תלויה וזה גורם לי להתנגדות. למשל, קשה לי לבכות בטיפול (אני בד"כ בוכה באוטו לבדי), אני מסרבת לשכב על הספה ו/או לעצום עיניים. קשה לי בכלל להודות שאני זקוקה. אני מבולבלת. אודי, מה זה בעצם טיפול?

למה את ההודעה שלי לא העלית ??? היא נחנקת שם מכווצת עם כל ההודעות של הפורומים השונים ...??? אודי :((( אתה לא רואה שאין לה אויר שם??? היא נחנקת תעלה בבקשה גם את ההודעה שלי .טוב??? תראה היא נחנקת

אביב, ממזמן רציתי להגיד לך תודה. נטע.

תודה זה ממש היה חשוב לי לדעת .כי פחדתי שטולי זה נדחף לך ..אני רואה ו רגישה ומבינה אותך מאוד ...שולחת חיבוק אם נכון לך ואם לא אשמח לדעת ...

שזקוקה לעזרה בקרקוע ....סליחה

אודי, החג שהיה "שאב" ממני כל כך הרבה אנרגיות. לצערי, לא הצלחתי להימנע מפגיעה עצמית. מרגישה שהגוף כמו אחרי טראומה. רוב החג הייתי זרוקה במיטה. לא התייחסתי לבן שלי שכל כך אוהב חגים. אפילו איגרת "השנה הטובה" שהוא הכין לי בגן, לא הצליחה לשמח אותי. אודי, מתי יהיה קל יותר? אני נלחמת ונלחמת ואין לזה סוף. אבל אני לא מוותרת. למרות שבשלב מסוים אשבר. זה ברור לי שאגיע לקצה גבול היכולת. אודי, איך היה לך? אתה אוהב חגים? נטע.

אביב, תודה על כך שאת "רואה" אותי ומתייחסת. לא תמיד אני מוצאת את הכוחות להגיב, אבל מעריכה את זה מאוד. תודה!

כל הכבוד אביב המילים שלך הם במקום, גם כשהגבת לי, הייתי צריכה את המילים הללו, היה לי מאד מר בלב, והמילים שלך חיממו אותי

אודי.. אין לי כבר כוח.. סיפרתי לך פעם שלפני שנים קצת פיסלתי והפסקתי .. לא יודעת איך אבל שוב הפיסול עלה.. אני מרגישה שאמא צביה מפעילה עלי מכבש.. זה לא מדוייק.. היא אומרת שאני נלחמת בצורך/רצון מאוד חזק שלי לחזור לפיסול.. בראש השנה התבוננתי פתאום שוב בפסלים שעשיתי וזה הרגיש לי ???? אודי,תבין, אף אחד לא יגיד שהם יפים.. הם לא יפים במובן הרגיל, אבל אי אפשר להתעלם מהם.. יש להם אמירה.. הם משאירים אותך חושב, אתה גם יכול למצוא בם כל פעם משהו אחר/נוסף.. כמעט בתחילת האנליזה (לדעתי לפני 6 שנים בערך, בזמן שזה עדיין בכלל לא היה אנליזה אלא טיפול של פעמיים בשבוע) הבאתי שני פסלים לאמא צביה בכדי להראות לה.. רציתי להשאיר אצלה אך אמא צביה העדיפה שאקח (אמרה שמפחדת שיקרה להם משהו ??? לא כ"כ זוכרת) מאז לא הבאתי אותם שוב.. פתאום יש לי צורך מטורף להביא אליה שוב את הפסלים ,שתשמור אצלה, היא אמרה לי היום שוב שאני יכולה להביא אם אני רוצה אך שאקח אותם (משהו ברוח הדברים האלו) מאוד מאוד מורכב לי עם הקטע של הפיסול אודי :((( מצד אחד, האצבעות שלי ממש ממש צריכות כבר להרגיש מקרוב את החימר, מצד אחר ולא קשור, אני צריכה שהפסלים אם אצור שוב, שיהיו במוזאון ואקבל את פרס ישראל כמו יגאל תומרקין :((((( כן אודי :((((((((( אני יודעת שזה נשמע מטורף והזוי :((((( אמא צביה אומרת שבדיוק מהסיבה הזו אני לא חוזרת לפיסול :((((( לפני שנים רבות, כשפיסלתי, הייתי בטיפול אצל מישהי שכשהבאתי להראות לה את הפסלים היא הניחה אום על השולחן הגדול במרפסת הגג שלה והלכה כל הזמן סביב השולחן, התבוננה בפסלים וכאילו מלמלה לעצמה :" ידעתי, ידעתי כל הזמן, ידעתי, ידעתי כל הזמן... כאילו ש.... ???? כאילו שיש לי את זה אודי... :(((( ובדיוק בגלל זה ברחתי מהפיסול :(((((( הרגשתי שהיא מצפה ממני :(((( אודי יש אצלי משוואה :ציפיה =אכזבה... כילדה תמיד אכזבתי את ההורים שלי :((( שלחתי לאמא צביה סמס שמחר אני מביאה את הפסלים אליה ומנפצת אותם כך שהרסיסים יתפזרו על פני כל הקליניקה שלה :(((( אודי :(( אני משוגעת ? :(((((

תפסלי בשביל עצמך לא בשביל העולם בלי קשר אם העולם יעצור את נשמתו או לא תצרי בשביל הנשמה האישית שלך, בלי תלות בחוות הדעת של אחרים הנשמה היא שתביע את עצמה בפיסול ועבורה תעשי זאת. זה יהיה הכי טהור שיכול להיות, אמיתי, מהבפנוכו שלך... מתנה שלך לנשמה שלך, חיבור מדהים בינכם, בלי קשר לאנשים מהחוץ

אודי סליחה באמת שאני מציפה כל כך. אני מיאשת יושבת באוטו בוכה ורועדת מתפללת לא לאבד אחיזה .. אולי עשיתי טעות שלא חיכיתי שתיצור איתי קשר .אבל בהערכת מצבי ובהתחשב בשבוע שמחכה לי והאיזון העדין שאני חייבת להיות בו . שלחתי לה סמס עכשיו בשאלה מתי נפגשות הסברתי גם למה פניתי ולא חיכיתי לה והתנצלתי . והרי תשובתה מילה במילה "נחזור לפגישות אחרי סוכות ".. אחרי שכשאמרתי לה שאין סיכוי שאני אחזיק 50 יום לבד היא כתבה לי "וכמו שאמרתי קודם ניפגש אחרי ראש השנה" אודי גם לנפגעת לא מורכבת לא עושים את זה בטח לא למי שאם did . פשוט לא יודעת מה לחשוב יותר מרגישה כמו קליפת השום ,שוב התחושה הזאת שהיא עושה הכל כדי שאני הלך . כל מי שסביבי כבר אמר לי לחפש מטפלת אחרת שכאן ניגמרה הדרך ..כל חלקיי מוטרפים הבכי הצעקות החוסר איזון איך אני אמורה להחזיק ... ומשהו קטן ניצוץ קטן קטן של אור ממשיך בקול בטוח לצעוק לי מבפנים אביב סבלנות עוד קצת אל תישברי .אל תאבדי אמון .אל תוותרי על הדרך .. אז לא מוותרת ולא נישברת אבל זה הולך להיות מטורף ברמות שאת האמת לא מגיעות לי ....וסליחה אודי שזה הופך אותי לכל כך אובססיבית כאן .

מה את מבקשת? שתהיה בן אדם!!! אבל זה גם יותר מדי לבקש! והיא יודעת את המצוקה שלך, והיא אמורה להבין את תהום הרגשות. אבל ככה זה, תתנחמי שאת לא לבד אני בכלל לא בקשתי של יתוש רק שיאשר את המייל והוא קרא את המייל, פעל על פיו, ומרוב רשעות לא אישר לי שקרא אותו, רשעות אמיתית!

אודי מסיבותיו הוא, החליט לא להעלות את הצפרדע הדימוי שבו אני רואה את המטפל, וכך מרחיקה אותי ממני לעולמים

נפגשות רק אחרי סוכות . היא השתנתה אין בה טיפה של אמפטייה ביקשתי יד אחיזה חקטנים ..היא הדגישה שולחת יד אלייך ..יודעת איזנ כאוס זה וכמה אני זקוקה לעזרה באחיזה אותם. ויתרתי אודי זה יותר מידי משחזר את אבא את הבית.אני מטופלת לא צריכה להתחנן לטיפת אמפטייה ויחס ... אודי שבעה שבועות בלי אחיזה זה ממש לא טיפולי אם לא היית כאן הייתי באשפוז . תודה וסליחה ..

נחמת שוטים..לא עוזר לדעת שכלם בחופשה...היא בכלל לא בחופש להפך, עובדת אפילו בערבי חג, אני לא יכולה בערבי חג. מקווה שהחג עבר בנעימים עלייך אודי, ועל כלם פה... יש לי הרגשה שלה לא ממש משנה אם נמצא זמן למפגש..כי תמיד אפשר לדבר, להשלים אותו..נראה שמבחינתה יש מלא זמן....וכאילו אין הבנה.....אוף. היא דחתה פעמים את הפגישה שלנו...למרות שפעם אחת היה ממש מוצדק פעם השניה כבר נראה לי לא מוצדק....אבל מי יקבע....ומאיפה לי? והיא יודעת במפורש שאין זמן אחר:( ניסיתי :( בקיצור אני חושבת שהיא אדישה לפגישות אם יתקיימו או לא....אפילו שתכחיש זאת....חבל..למרות שאמרה שאתקשר...לשם מה? לשמוע שאין זמן להפגש? שהיא פה....מבחינתי זה לא פה....מבאס אותי :(מרגישה שיש לה המון עניינים יותר חשובים ממני.....וזה קשה שכך והכי קשה שאני מרגישה דפוקה שאני זקוקה לה אחרי מלא זמן יחד.....למה אני כזו????????אפילו שאין כלום דחוף :( טפשי מצידי להצטרך אותה סתם :(

שאלת אותי אודי כשביקשתי שתאהב אותי. אני צריכה אהבה. מה זאת אהבה, זו שאלה גדולה מאוד. יש לה המון פנים והמון סוגים..אני לא צריכה אהבה ארוטית, על זו ויתרתי לפני כשנה, בנוסף לדברים אחרים שאני מתנזרת מהם כמו בשר או ביצים או רופאים. בשיר של חיים נחמן ביאליק הכניסיני תחת כנפך, האהבה היא מקום בטוח, מקום שמרגיש אותך ואת הצרכים שלך, מקום שנותן לך מקום. ומה אני מקבשת ממך, ודאי תשאל. אני מבקשת שתאהב.אותי, שארגיש שאתה רואה אותי, שאני חשובה לך, שאני נראית, קיימת. אבל במרחב הזה, ודאי תשאל, איך תרצי שאוהב אותך או מדוע את מרגישה שלא אוהבים אותך? לפעמים אני מרגישה בין המילים שאני מיותרת, לא חשובה, לא ראויה. לפעמים אני מרגישה שאתה כועס עלי או שקשה לך לתקשר איתי בגללי. שאני אפילו גורמת לך להרתע ממני. לםעמים אני רואה שאתה.אוהב אחרות ואותי לא, או רק אותי לא. ואין הדברים הנ"ל מכוונים כביקורת כלפים, ממש לא. הבקשה שלי הכי ראשונית והכי נזקקת והכי כנה, אודי, אתה יכול לאהוב אותי? שלך שירה

הוא לא פחות מלחם ומיים ההכלה הקבלה הידיעה שיש מישהו עבורך מישהו שמקבל אותך כמות שאת, לטוב ולמוטב מגיעה לך אהבה שכזו, ואני בטוחה שתמצאי אותה גם לא ווירטואלית עם כל הכבוד לאהבה ווירטאלית היא לא מספקת את צריכה משהו מוחש זה מתבטא גם בדברים קטנים, של יום יום זה יגיע אליך, זה יבא אל תתיאשי

הבנתי משהו עכשיו שקראתי מה שכתבתי לך .. כל פעם אתה כותב שהיא תחזור ואני לא מבינה הרי ברור שהיא תחזור..אבל במקום הפגוע זה שפוחד לא ברור לי ככה ... נזכרתי עכשיו שאחד ההצקות האהובות עליו היה להגיד שהוא מצא אותי בקופסאת נעליים ויחזיר אותי בקופסא לאותו המקום ...הייתי אולי בת שלוש ארבע ... . זה מטורף איזה נזק יצקו לתוכי ...זה כל כך עצוב וכואב

לילדים שלי תמיד אמרתי שהם מאומצים ועל זה שהם דומים הייתי אומרת שאימצתי אותם מאותה אמא זה סוג הומור שחור, לאו דווקא רצון להתעללות אהבתי את ילדי אין קץ, והרעפתי עליהם אהבה בכמויות אולי סוג הומור לא הכי מוצלח אבל לא חושבת שיש בו אלמנט של התעללות

אכפת לי אם היא ץחזור או לא ..אני לא חושבת שאחזור לטיפול הזה איתה יותר . לא מאמינה לה ולא בוטחת בה היום היא שרפה לי את התקווה ...

היום עברו 29 יום מהיום הארור ההוא שניראה כבר כל כך רחוק . עברתי כל כך הרבה דברים בתקופה הזו הרבה מידי .אודי מקווה שהחופשה הטיבה עימך שמחה שחזרת זה כל כך נותן ריצפה כמו שבמבי אומרת . הבנתי למה ככ קשה אין לי ריצפה אין לי נקודת אחיזה לא יודעת מתי אם בכלל היא תיצור איתי קשר .אם רק היה לנו תאריך של פגישה ... ימים לא קלים של תנודות של געגוע שנודד בן כעס שיושב על פחד שהיא תשכח לכתוב ,תשכח שלא קבענו כלום זה כבר קרה בעבר שהיא שכחה שינויים .לבן כאב על מה שקרה .פחד אטומי לאן הכל יוביל . קושי מטורף להרפות ולשחרר ...נאחזת בפחד בציפורניים וחושבת מה הרווח שלי מזה ..הרבה יותר קל ומוכר להרגיש פחד מגעגוע...הגעגוע הזה כואב ..... אודי זה אמנם קשה להיות בקונטרול זה מלחמת חורמה כל הזמן אבל אשליית השקט בחוסר השפיות לא מושכת אותי היא מפחידה אותי...אתה בהחלט צודק המחירים איומים .. זה לא עושה את זה קל חיה עם להקת אווזים צווחים בראש ומתפללת למעט שקט ושלווה אבל אמיתיים ....שיהיה המשך שבוע טוב

עף למעלה בבלון הליום הוא לא מתקשר איתי קוראת לו והוא לא עונה זקוקה למטפל שלי שידבר איתו לחזור

בואי ניקרא לך יחד אני איתך יקרה ...

הילה, איך עבר החג? איך בעבודה החדשה? בזוגיות? מרגישה שממזמן לא שיתפת ואני לא כל כך מעודכנת במה שקורה איתך. אני איתך. נטע.

תנסי לקרא לו בעצמך, לדבר אתו לדבר עם הילדה הקטנה שבך לתת לה להביע את עצמה עם הפחדים והכעסים היא תענה גם לך

כל החג הייתי במיטה, לא ירדתי לא הלכתי לתפילות לא ירדתי לארוחות היו עשרה אורחים לא עניין אותי כלום סיממתי את עצמי כדי לשרוד והוא ידע, בדיוק מהו השסתום שמעל פי התהום, ואף על פי כן, אבל טוב עכשיו מיותר מאוחר דווקא עכשיו שעוד חשבתי שהתנתקתי טוב שזה קרה ולא בשלב מאוחר יותר אז עכשיו לא אחזור לעולם, ואיכשהו אתגבר אם הייתי מחכה יותר זמן זה כבר היה מפיל אוי לגמרי מתארת לעצמי שייקח עוד כמה שבועות ואני אחזור לעצמי אבל חושבת על הנבזות... על השפלות.... על אדם שראה אותי שבוע קודם בהקף נוראי שיום קודם נתן לי ססשן על חרדות שידע מה שקרה לפני חודשיים כאשר מי שהיה אמור לעשות משהו והבריז ועם כל זאת בדם קר, לא היה איכפת לו... שפל ממש ולא... אני מספיק שפויה כדי לראות את השפלות שלו טוב שראיתי אותה עכשיו עוד מימי חיי לא היה לי כזה ראש השנה, במיטה כל הזמן והוא כמו רוצח בדם קר, נסע לאחר שידע בדיוק איך שהוא השאיר אותי ראש השנה ואני לא מחלתי לו מקווה שאחזור לעצמי, שאצליח להרים את עצמי זה לא קל ובכלל לא היה אכפת לי שהוא נוסע, זה לא הפריע לי, עד שהתנהג בכזו נבזות.... מזל שזה עוד בשלב זה ולא בשלב אחר חשבתי שגם עכשיו אני לגמרי אדישה, אז טעיתי, כן היה לי ציפיות מינימליות, שיהיה בן אדם, אבל זה כנראה יותר מדי לבקש, שיהיה בן אדם...

החוויה הטראומטית עדיין לא עברה אבל הייתי בהתקף נוראי, קשה להסביר אותו אך הוא התבטא בהשארות במיטה כל החג, בלי תפילות, בלי סעודות בלי אורחים.... ההתקף הזה עבר, אבל הטראומה עדיין נמצאת וגם הכעס הגדול (יותר קטן כי הוא צפרדע) אבל בכל אופן

החבר הכי טוב שלי שכנע את הרופא לתת לו אסציטאלופרם בשנה שעברה כשהיינו בעיצמם של בחינות סוף השנה בטכניון. החבר שלי טוען שהוא יכול להפסיק לקחת את זה מתי שרק ירצה אבל כרגע הוא זקוק לזה בגלל המתח. אני מודאג מהפנייה לתרופות במקום להתמודד עם המצב. האם אני טועה? מה ההשלכות של זה לטווח הרחוק אם ימשיך לקחת זמן רב?

אני בת 30 ואני עדיין בתולה אבל לא על זה רציתי לשאול כי זה מבחירה אלא שאלתי היא לגבי מין אוראלי -רק בגיל 30 הבנתי שזה דבר מקובל ומי שעושה זאת לא נחשב לסוטה (מבחינתי תמיד חשבתי שזאת סטיה) ואני לא אעשה זאת לעולם אפילו אם הדבר יהיה כרוך בלוותר על זוגיות או ילדים והשאלה היא האם אני בסדר? זה בסדר שזה מגעיל אותי? או שאני צריכה טיפול?

לא חושבת שאנחנו היחידות בטוחה שישנם עוד כמה שפויים בעולם זה נשמע לי מגעיל בצורה מטורפת

אודי, אני שונאתתת חגים. במיוחד את ראש השנה ואת פסח שהם חגים מאוד משפחתיים. זה מזכיר לי שאני בעצם יתומה. לא בקשר עם משפחתי. מבלה את החגים עם המשפחה של בעלי, והביחד שלהם מעצים את הלבד שלי. זכרון: אני בת 7. ערב ראש השנה. הבית שלנו מלא באנשים. דודים וחברים. אני לובשת שמלה לבנה מוכתמת בדם. הדם הוא מזכרת מהביקור של אבא בחדר שלי כמה שעות לפני כן. דודה שלי קולטת שאני מדממת ונבהלת מאוד. בבית פורצת מהומה. בלילה כשכולם הולכים, אבא שלי מכה אותי מפני שלא הייתי מספיק אחראית ולא דאגתי להתנקות כמו שצריך. מאז טעם של דבש מזכיר לי את השמלה הלבנה המדממת. מזכיר לי כמה אני מוכתמת. נטע.

נטע רק רוצה להגיד לך שקראתי אותך וזה כואב...

הרבה נהרות של טוב יכולים לנסות להקהות את הזכרון הקשה הזה

אודי, מצבי לא פשוט, אתה ודאי מבין כך מההודעות. אני כותבת ומתחרטת, קוראת ומתביישת במה שכתבתי. אפילו מצרך בסיסי כמו אהבה ביקשתי ממך. אני לא ממש מבינה מה קןרה איתי. אני לא מצליחה.להכנס לשיח של הפורום וכשאיני נכללת.בו אני מרגישה שליבי נחמץ, דחויה, לא ראויה. אני לא מבינה כלום. שירי החג גורמים לי לבכות משםט כמו: בראש השנה בראש השנה פרחה.מנגינה שאיש לא הכיר מרגיש לי עצוב עד כאב. שנה טובה לך ולמשפחתך שירה

יש את התקופות שהכל שחור אבל איזה ניצוץ יבליח ואחר כך תראי קרן אור אל תתיאשי,זה יגיע

רוב הפעמים שבנות פה מפרטות שמות של המשתפות פה בפורום, לא מזכירים אותי. עצוב לי שזה עצוב לי... שנה טובה. לכולם.

רוני שכתבת את מה שגם אני מרגישה...

שתיכן מוזכרות במייל היפה של במבי שנה טובה לכן

חודש לא נפגש..מרגישה נטושה רוצה לשמוט הכל למרות שקבענו תאריך עתידי לאחרי החגים....לא בטוחה שאצליח לחזור....למרות שאמרה שאוכל לתקשר איתה, לא רוצה..כי כבר הצלחתי בלי קשר בין.......ובכלל היה טיפשי מצידה להציע משהו שאי אפשר לעמוד בו......כועסת עליה ולא מסוגלת לומר לה את זה.....נשמע לא מקצועי בעליל...למרות שיש בחיים נסיבות שלא תלויות בנו :( הייתי חייבת לפרוק.....סליחה. וגם סליחה אם פגעתי במישהו מפה..אם הצפתי אם כעסתי, מבקשת מחילה. ושנה טובה שוב לכלם, סליחה שלא מזכירה שמות כלם חשובים באותה מידה. מרגישה מתפרקת לאט לאט.......ופורמת את הרגש שלי אליה..... מ.

אל תשמטי ..תישארי איתי ..אפשר גם בפורום השני אני אכנס בחג ואציץ . תישמרי עלייך .יחד נחזיק מעמד חודש זה עובר מהר :)

נכנסתי לשניה מהנייד.תשמרי על עצמך ועל הטיפול.מאוד מעריכה אותך.אני במקומך הייתי מתכתבת.אבל אני מבינה אותך זה תמיד ככה.מצד אחד בא לך להיות עצמית וחזקה וזה כייף להצליח להסתדר לבד.מצד שני עם תמיכה הרבה יותר קל לחיות וחם בלב...תשמרי.זה לא גבורה להתחרפן מבודדו בעעני.שולחת לך חיבוק ושנה טובה מכל הלב.את מיוחדת. חלום

מיכל סליחה שפיספתי אותך. את לא נפגעת נכון? שנה טובה ומתוקה! :)

אז רציתי להגיד חג שמח ושנה טובה..

לא מעכשיו מאז ...גיל 17 זכרונות: סגרתי אותם בחדר, האפל, הקר והטחוב קשרתי אותם לכסא השחור השבור הם ינסו לצאת משם ולא יצליחו אם הם יצליחו זה יהיה רע ומר חיי דומים לבית עם דלתות ופרצות והאנשים שבבית תמיד רבים בניהם ואני סובלת דממה ,לא יכולה לאמר לך מילה על מה שבתוכי בביתי. את זה כתבתי אז ..והיום לכבוד השנה החדשה אני כותבת את זה כאן ואומרת לי שהיום כבר מותר לדבר .... אודי זה מדהים הכתיבה שהייתה כבר אז דיסוציאטיבית ולא הבנתי...

לכולם שתהיה שנה טובה ומתוקה , הגשמה עצמית , הצלחה ואושר אמיתי. ולך אודי תודה שהינך...

שנה טובה וניפלאה לך שנה של שיחרור מכבלי הגולם שנה של אור

הי אודי, אל תצחק, אבל אני במצוקה. אני חוששת שפיתחתי בעת תיקנים (חרדת ג'וקים). כבר תקופה ארוכה אני נמנעת מלפתוח בביתי דלתות של חדרים בשעות הלילה. אני ישנה עם חלונות סגורים גם בשיא החום, אני סורקת מספר פעמים את חדר האמבטיה או השירותים לפני שאני מעזה להכנס, כדי לוודא שהשטח נקי. אבל למרות כל אמצעי הזהירות שאני נוקטת, עדיין יש "תקריות". סיטואציה מחרידה שאירעה לי היום בשעת מקלחת הבוקר (תיקן ענקי מולי בטווח אפס), ושהסתיימה בהימלטות, החלקה, מעידה, חבלות, שריטות מדממות ובכי היסטרי, הביאה אותי למסקנה שעלי לטפל ברצינות בבעיה. אני לא יודעת איך אכנס שוב לחדר המקלחת. באמת, אין לי מושג איך אעביר את הימים הבאים בלי להתרחץ. לא יהיה מנוס אלא להתקלח בחדרי. כבר ערכתי בגוגל חיפוש של אמבטיות ניידות מתקפלות, אבל מה אעשה עד שארכוש אחת כזו? חוץ מזה, זה לא פותר את בעיית הכניסה לשירותים. האם טיפול התנהגותי עשוי לפתור את המצוקה לחלוטין, אם הבסיס לתגובות ההיסטריות הללו אינו חרדה, אלא רק תחושה של גועל וסלידה עמוקה? או אולי עדיף טיפול בהיפנוזה? קוראת קבועה

מאחלת לך שנה טובה ומבורכת, עשיה ברוכה , ואם אתה רוצה, אז לידה נוספת של ספר... מתוך שמחה, התלהבות וסיפוק !! מאחלת לך שנה מוארת מלאת אנרגיות חיוביות.. ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם.. אדם יקר ואהוב שעושה כל כך הרבה טוב לאנשים רבים... ורוצה גם לשתף ולומר לך שנפגשנו :)) צלצלתי בפעמון כרגיל, ובדקות הראשונות אכן הייתי מנומסת :) אבל אח"כ אמרתי לה כל מה שאתה וסוריקטה אמרתם לי אתה- שאני מרגישה גם כעס וגם געגוע ואפשר לתת לשניהם ביטוי ואפשר להקיש על הדלת.. וסוריקטה- גם לגבי ההקשות ,שאקיש. וההשפלה שאולי אני מנסה "להטעים" אותה בגלל שזה מה שאני מרגישה.. וגם לגבי הסדיזם שלי כלפיה ,שכנראה ממקום של הזדהות עמוקה שלי עם דמות סדיסטית משמעותית עבורי מהילדות המאוד מוקדמת (מה שמאוד נכון ) ה-כ-ל סיפרתי לה. והיא אמרה לי, אז נעזרת בפורום כשלא הייתי ? ועניתי לה שאני חושבת שכמעט כל יום התכתבנו פה .. וכן, שאתה אודי מאוד מאוד עזרת, הקלת, נתת תחושת רצפה ושפיות.. אחרי זה כבר לא זוכרת מה היה , מה אמרה.. אבל היה ממש ממש ממש טוב ואני כבר בכלל לא כועסת על אמא צביה.. הלב שלי מלא באהבה :)) אהבה לאמא צביה, אהבה לך, אהבה לחברות הפורום , וכמובן לאנשים מהחיים שבחוץ.. כייף להתחיל כך שנה חדשה :)) ורוצה לברך אותך הילה מקסימה שתהיה לך שנה טובה ושמחה ובעניין הילדים שיסתדר באופן כזה שיהיה לך ולילדים טוב :) ולך חנה בהצלחה מרובה !! ולך סוריקטה אהובה, ומיכל (אחותי) ורוני אחותי ל.. ואביב מקסימה, מאחלת לך שכולם כבר יהיו אביב אחת :) ושירה, ומחדשש, ומימה, וגולם, ואורי יקר... וגלית מפעם וסנדיי..וחלום.. וכל מי שאני כרגע לא זוכרת.. שלכולכם תהיה שנה טובה, מבורכת ,בריאות טובה, שנה של צמיחה, יצירתיות ,שנה מוארת עם אנרגיות חיוביות.. אני עכשיו מלאה באנרגיות חיוביות :)) הייתי בתחנת דלק ואמא צביה תדלקה אותי :)) שלכם-במבי.

שלא ציינת אותי . אני אוהבת אותך ומבינה אותך. את מתוקה:) שיהיה לך שנה טובה אני שמחה שטוב לך.

אוהבת כל כך שאת ככה ... שנה טובה ומבורכת

מרגש שזכרת אותי.. שנה טובה שתהיה.. תודה!

זה כל כך נדוש. החיים נגמרו לי.

פסיכולוג שלא מרגיש אדם במצוקה נוראית.

הייתה פגישה טובה, אני חושבת שזה באמת יכול להיטיב לי, קבענו שנדבר אחרי החג.. קיבלתי חומר קריאה והאמת נשמע מעניין. אודי, אתה יודע- בהתחלה כשנכנסתי אליה היתה לי ממש חרדה.. ולאט לאט כשהבנתי שזה לא טיפול כמו שהיה לי, הצלחתי להירגע ולהסתכל אליה, שזה לא משו שהצלחתי בטיפול שהיה לי. דיברתי איתה קודם, כי סיכמנו שאוכל להתקשר אליה אחרי הפגישה, ואני מרגישה שזו הייתה שיחת סיכום ואני חושבת שאוכל ואצליח ואפילו לא ארצה או לא אצטרך לדבר איתה...

התחלה חדשה שמחה שהיא התחילה טוב .שמחה שההרגשה שלך טובה זה נפלא

בהצלחה בטיפול החדש ומזל טוב ליום הולדתך.. :) שמחה שהפצעת שוב.. :) במבי.

אחרי הפגישה עם המטפלת החדשה התקשרתי למטפלת הקודמת וגם סיפרתי לה מה היה..

בהצלחה רבה!

בהצלחה רבה! שנה טובה!

קשה לי לכתוב לאחרונה יש התחלות חדשות, הם מובילות לחרדות ולפחדים לא פשוטים... בכל זאת שנה חדשה- אודי היקר תודה על שנה שבה תמכת, הקשבת והיית לצידי! בטוב וברע, בשקט וברעש, תומך, מושיט יד המקום הזה כל כך חשוב לי, אודי. אני מודה לך שאתה כאן כל כך נוכח. שנה חדשה עם לידה של ספר חדש! השנה איבדנו את עמליה היקרה. מותה טלטל אותי ביותר, לא יכולה לאמר עד כמה.... כל כך מקווה שהיא מצאה את השקט שכל כך ייחלה לו. שסוף סוף רגוע לה ואין לה אינספור קולות בראש. עמליה יקרה, אני רוצה להיפרד ממך, לאמר לך שאני לא כועסת עליך. שלא יכולת יותר. שהכאב היה בלתי נסבל. נוחי בשלום על משכבך. אדליק נר לזיכרך. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. הילה

אישה יקרה, נדמה.לי לפעמים ממש הכרת אותה. אני לא נכנס לפה הרבה אבל האמת עכשיו בגלל החג הסתקרנתי. לפעמים אני חושב שאולי אני מכריח אותכם.לזכור אותה או נלחם בזה שישכחו אותה באיזשהו מקום. ההודעה שלך כל כך ריגשה אותי. אני רוצה לאחל לך שנה טובה, הרבה בריאות ונתחים גדולים יותר של אושר. את פייטרית אמיתית ואני בטוח שהעוצמות שלך משפיעות על כל סביבתך. שתהיה לך שנה פשוטה יותר. שלך אורי

מתגעגעת אלייך ...חושבת עלייך מקווה שטוב כבר...מגיע לך שקט ושלווה שולחת לך כוחות ואנרגיות טובות ומרפאות שנה טובה לך שנת לימודים מוצלחת .

תודה לך ששמת לב אוהבתתתתת הילה

שנה טובה אודי, תודה על מה שהנך. שנה טובה לכלם והצלחה במסעות המפרכים... תודה אורי ושנה טובה, מקווה שהחגים יעברו בנעימים....אביב תודה.. חנה מזל טוב ובהצלחה. מ.

שנה טובה וניפלאה שנה של צמיחה מחבקת

האם אתן מנצלות את ההזדמנות של החגים כדי לתת מתנת חג צנועה, או שזה לא רלוונטי בעיניכם? אודי מה לדעתך אומר הדבר מלבד נימוס?

שנה טובה ומתוקה לכולן ולכל אחת בנפרד לאביב, חנה, סנדיי, נטע, מיקה(איפה היא?) מחדש ובמבי המתוקה שגורמת לי לפעמים לחייך כשהיא כועסת :) שנה טובה לאודי היקר מכולם שתמיד פה לעזור שעונה לכל אחד ואחת מאיתנו בסבלנות אינסופית ודואג להרגיע לחבק ולאהוב את כל אחד לפי צרכיו.. אודי אתה איש יקר ומדהים תודה. Aya

שנה טובה ומתוקה גם לך איה .. אל תהרגי אותי אבל שכחתי בהודעה הקודמת ששלחתי ... שנה טובה ומתוקה לך ואל תכעסי/תפגעי ממני.. טוב ? במבי.

שנה טובה איה שנה מלאה בדברים טובים ומתוקים

תודה לכם, תודה על המשוב, כמו טיפת מים במדבר. אז ככה, לא כל דבר אפשר למחוק, אי אפשר למחוק 15 שנים נוראיות, אי אפשר למחוק שמי שהיה צריך להגן עלי, לתמוך בה, גרם לי לכל ההרס הנוראי. אי אפשר למחות את השנים בהם הייתי תחת לחץ ומניפולציות שלא להוציא כלום החוצה. עד היום - שום דבר לא בחוץ, תראי אותי לא תאמיני. מוצלחת, מוחצנת, מרשימה, לא רואים את הרקבון בפנים, את החור השחור, אני מלומדת בלהסתיר, להמשיך הלאה, להצליח למרות הכל, וכמו מילות השיר, רק במסתרים אמחה את הדמעות, תמיד, רק במסתרים. ודווקא בזמן האחרון ההתקפים נהיים יותר ויותר תכופים, לא יודעת מה גורם לזה, אולי כי אני לוקחת יותר כדורים, ולכן הסבולת הטבעית נחלשת, לא יודעת, עכשיו יש לי סביבה תומכת, אבל אני כבר יודעת שלא יכולה לפתח שום תלות במטפל, כי זו נקודת התורפה אצלי, אכזבה ממי שאמור לעזור לי, מפילה אותי על הקשרים, מוציאה את כל השדים, זה עובר, תמיד זה עובר בסוף, השאלה איזה נזקים הצונאמי משאיר אחריו, השאלה כמה אני הופכת להיות יותר שרוטה. אודי - לא אלך למיון נפשי, לא אלך. מקסימום אסמם את עצמי עם תרופות. אלך לפסיכיאטר אקח תרופות שיסממו את הרגשות, עד שההתקף יחלוף, אנסה בלי זה, נראה אם אשרוד, מנסה את כל הכלים שיש לי, תודה לכם על התמיכה, היא בהחלט עוזרת. אביב, אתך ממש אתך במה שאת מתארת, מבינה כל מילה שלך, מפחדת להסחף לתוך המערבולת שלך, כי ההרגשים הללו כל כך מוכרים, אם כי מאספקטים אחרים. תודה לכם

יקרה שיהיה טוב את מכירה את עצמך ואת ההתקפים .שימרי עלייך