פורום פסיכולוגיה קלינית

והרגשתי מוצפת, הרגיש לי עמוס מדי ואני לא יודעת מאיפה להתחיל להיות כאן...

הי אודי, אני קוראת כאן את ההודעות של מימה בדבר הקשר הטיפולי שהיה לה עם הפסיכולוגית ההיא, וזה "זורק" אותי בזיכרוני למטפלת שהייתה לי. כמובן שאין לי עניין לקלל את המטפלת , ואני חושבת שסך הכל היא השתדלה איתי והייתה בסדר , אבל כן חושבת שהיא לא התאימה לי מבחינה אישיותית. העניין הוא, שעם המטפלת הנוכחית התחושות הרבה יותר רגועות . יש געגוע, ישנה חיבה, ישנה מבוכה.. אבל יש לי בה אמון מלא. אני לא חשה התנשאות ממנה או ציניות או זילזול, היא אדם טוב ואמפתי בעיניי. אודי, אני לא פוחדת ממנה. ומהמטפלת הקודמת אני פוחדת מאוד - ועדיין. אני פוחדת לעבור ליד הקליניקה שלה, יש לי חלומות מפחידים עליה לפעמים. ומידי פעם זה מכה בי , וקשה לי להתמודד. לפעמים אני מתחרטת שהלכתי אליה מלכתחילה. הייתה לנו שיחה (לא טיפולית) לפני החגים, אני ביקשתי. הייתה שיחה קשה מבחינתי, ולא הייתי מסוגלת לאכול שום דבר לאחר מכן במשך שלושה ימים. היא אמרה שזה אכן לא מתאים בינינו ושלא מעוניינת לגרום לי נזק, שאינה עוזרת לי,וביקשה שאמשיך הלאה. אודי, היא אמרה שהיא לא מבינה מה אני רוצה מחייה: "תגידי, מה את רוצה מהחיים שלי???" אבל הלב שלי - כואב לו, ולמרות זאת הוא מסרב לשחרר. ומידי פעם הוא פשוט מתמרד, ואז אני חוזרת לחשוב עליה. למרות שהראש יודע שהיא לא טובה לי, ושאני נמצאת במקום הרבה יותר טוב עכשיו, במקום טוב ומכבד ומכיל. אני כנראה אוהבת לסבול. אני אוהבת שנשים מכאיבות לי רגשית. מתי אני אבין שזה לא ישנה את הקשר עם אמא שלי? ולא ימחוק את הכאב הרגשי והפיזי שהיא גרמה לי?

שלום אודי אני בן 26, יש לי רעד בידיים ראשוני, כך שהרעד הפך לסיבה לפחד מאירועים חברתיים, אני אדם מתוח, ודבר זה מגביר את הרעד בעת התרגשות וכו'. לאחר בדיקת נוירולוג, וקבע שמדובר ברעד ראשוני. אני מתלבט, או לקחת תרופה שמרגיעה את הרעד, או לקחת תרופות נגד חרדה שמפחיתה את המתח והחרדה והאובססיה קלה ( לקתי בעבר 3 התקפי חרדות ומאז טפלתי בעצמי אך עדין יש סימני אובססיה אך נשלטת ומתונה) בכול זאת אני עדיין מתוח (לימודים, ענייני היכרות עם נשים, וכו') כשאני עושה מדטציות אני נרגע מאוד!! ... מה דעתך לגבי שני סוגי התרופות, אם אני אקח נגד רעד הפחד יעלם. ואם אני אקח נגד חרדה ומתח, הרעד יצומצם.

עברו עלי ימים לא פשוטים בעקבות כל מיני אירועים בחיים,יותר בעקבות כמה תסכולים משמעותיים.אני מרגישה כל כך לבד....יש פה קצת מקום?והנה הדמעות מציפות עד שלא רואים את המסך...

הנה פוף ועוד אחת ליידך וטישו לדמעות והמון מקום בלב ..שמחה שניכנסת עצוב לי שקשה ...מקווה שישתפר היי ושוקו עם מרשמלו ..זוכרת...:) מחבקת

כמו ילדה קטנה...זה לא דכאן זה תהומות של כאב שנפתחו פתאום.מרגישה לבד כל כך...מי שלא מכיר לא יכול להבין את הלבד הזה.רוצה שמישהו ירים טלפון אלי וישאל מה שלומי או שיהיה מישהו שאתקשר והוא יעטוף אותי בחום.תודה על שוקו עם מרשמלו...התקשרתי לקו סיוע והיא חירפנה אותי עם השאילות שלה ודיבור ללא הפסקה עד שסגרתי כי לא יכולתי יותר לשמוע... חלום,רחוצה בדמעות...

את לא לבד עם ההתמודדויות .. מי כמוני מכיר חיבוק

מה שלומך? שולחת חיבוק חם

בתוך גל הטרור הזה אני מבינה שגם אני הייתי פיגוע. אבל הראש המעוות שלי מרחם על המפגעים ונחרד מההתעללויות שהם עוברים אם במקרה לא הרגו אותם. אצלי הקולות שעולים בחדשות נכנסים פנימה אל היער. אני לא רוצה לדעת מה קרה לי שם אבל מכריחים אותי. אני מנסה לגרש וזה שב ועולה עם ריח האדמה הטחובה של אחרי הגשם. אני נגמרת

היי שירה אכן גל טרור ופיגוע קשה ...שישאיר לעד נזקים וצלקות..אבל אפשר להיות אחרי ולא להיות שם..וכן זה קשה בטרוף איתך

אביב, תודה על תגובתך וידך הטובה שתמיד מושטת. אני מדברת על פיגוע ממש לא מטאפורי, מפני שהפוגעים היו בני מיעוטים. מובן שלא אדע אם מעשה האונס היה גם על רקע לאומני. והאמת, מה זה משנה בעצם.... זה אולי רק מגביר את סוגי האירועים שמעוררים אצלי את הטראומה. שלך שירה

אודי אמרת פעם שהטיפול של הפסיכולוגית כנראה היה לא מותאם כי היא לא זיהתה שהיא יושבת מול תינוקת. למה התכוונת בזה? והאם זה לא סוג של רשלנות לא לזהות נכון את העמדה הרגשית של המטופל ובעקבות זיהוי לא נכון גם להציע אולי התערבויות לא מתאימות ומזיקות? אני נמצאת עכשיו בפסיכותרפיה גופנית והאמת היא שהמטפלת הנוכחית שלי שיש בינינו חיבור מאד חם גם אומרת לי שהיא מזהה עליי משהו מאד ראשוני. שאנחנו עובדות על מקומות מאד ראשוניים. ככה היא אמרה... אז אם הפסיכולוגית לא התייחסה ככה אלא דחפה לי מציאות ישר לגרון והדגישה מאד את הניפרדות שלה באופן בוטה ולא רך.. זה לא סוג של רשלנות ? . אגב הבחור ההוא מן ההודעה הקודמת כבר מצא לו חברה. לא היה שם פוטנציאל זוגי בינינו. לכל היות פוטנציאל מיני מבחינתו (הוא אמר) ואני לא בקטע הזה. רק אני נקשרתי אליו והתגעגעתי. זה לא הדדי. בדקתי מספיק כדי להתרשם שזה לא הדדי. היו לו מספיק הזדמנויות להזמין אותי לבקר והוא לא עשה את זה. הוא לא מעוניין בי. הריחוק הגאוגרפי שנוצר גרם לו לאבד כליל את המעט עניין חלקי שעוד היה לו בי אם בכלל. כן רצה בהתחלה שנהיה ביחסים זוגיים כלשהם אבל לא הצלחתי לזרום מינית איתו. הוא מצא בסוף בת זוג אחרת. והרגש שלי נותר חד צדדי.. מקווה למצוא מישהו אחר. אפילו הוא בעצמן איחל לי למצוא מישהו.. מה גם שהוא היה צעיר ממני ב 8 שנים.. זה לא נועד לקרות לטווח הארוך. מתגעגעת אליו בתור ידיד. לא משהו אחר. היו בו אנרגיות שהצליחו להחיות אותי. לתת השראה.. לפחות היה. עדיף מכלום. הוא אפילו הצליח להסיח את דעתי מהזכרונות והכעסים על הפסיכולוגית לתקופה.. הפך להיות האדם שמעסיק את חיי הנפש שלי במקומה. בהתחלה נרתעתי מהבטחון שלו אבל אחכ התרגלתי לנוכחותו ואהבתי אותו.. בטח החמיא לו לאגו אבל לא נראה לי שהייתי משמעותית ככ בעיניו. עובדה שעבר ממני והלאה ככ מהר ובקלות.. הוא הרבה יותר קליל רגשית ממני. ומלא בטחון וכריזמה. אני מתגעגעת.. לפעמים אני נזכרת בו ומחייכת. תודה לאל שיש גם זכרונות כאלה ולא רק השיט מהפסיכולוגית שאין צורך לפרט חח

היא פגעה בי. זה לא שהיא לא סייעה. היא התייחסה בצורות כה לא אמפתיות שזה היה מחפיר וממרר!! וזאת רק היא. לא חוויתי אף מטפל אחר טועה ככ בגדול. אולי יש כאלה שלא היו עוזרים. אבל היא פגעה ממש. פגיעות חדשות בפני עצמן. אני מתגעגעת לבחור. לא אהיה. מצידי שהיא תמות. אני מאחלת לה לחוות את חוסר האונים שאני חוויתי אצלה בטיפול ושאיש לא יושיט לה יד מעבר לאופן שבו היא הושיטה לי- שתטעם קצת מהתבשיל של עצמה. בת זונה הזאת. היה אפשר לעזור לי!!!!!!

שלום רב, לפעמים אנשים מפרסמים בפייסבוק ואני רואה בכל מיני אתרי אינטרנט תמונות של מחלות עור מוזרות כאלו (חלקן לא נראות אמיתיות כלל) הבעיה מתחילה שכל פעם שאני נחשפת לתמונות הללו זה מלווה אותי כמה ימים שזה משפיע וגורם לי חלחלה יומיומית... אני סוגרת מייד את התמונה שאני רואה אותה אבל לצערי זה עדיין מחלחל לי למחשבות וגורם לי תחושה רעה של ממש.. אני ממש נלחמת לנסות לשכוח את זה אך ללא הצלחה. מה לדעתכם הדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה? הרי לצערי גם שעובר זמן מסויים והתמונות נשכחות מראשי עדיין הן צצות מדי פעם.. אני מרגישה פגיעה ממשית בהתנהלות היומיומית. אשמח לעצה בנושא תודה

הי היום האינטרנט מלא בדברים קשים לצפייה שיכולים לעורר תחושות קשות. אני חושבת שכדי להגן על עצמנו צריך לבדוק איך מצמצמים חשיפה, תנסי לבדוק מי הגורמים שמהם את מקבלת תמונות כאלו ותעשי להם חסימה/הסתרה, מקווה שיעזור :)

תושיט יד....

במה שאני מספרת. גם כשאני משתפת בפרטים עלי או על חיי אין בהם עניין. זה מחזיר אותי כל הזמן לתחושה שלי שלא מצליחה להתחבר ולא ממש משנה מה אני מביאה. אודי אני מיואשת

שלום אודי, בחגים הייתי בחו"ל, ועכשיו חוזרת לשגרה הטיפולית... מרגישה מועקה. קשה לי בטיפול. רוצה לקחת את הרגליים ולברוח. מרגישה שאני מזוכיסטית. מעדיפה לסבול מהפרעות אכילה ולא לסבול כך בטיפול. למה זה צריך להיות כל כך קשה? גם מדוע הרגשות כלפי המטפל חייבים להיות כה מורכבים? למה לא יכול להיות פשוט יותר? מצד אחד, אוהבת אותו מכל הלב, מתגעגעת אליו. מצד שני, מרגישה שהוא מתעלל בי. מחטט בפצע פתוח וכואב ולא תמיד בעדינות. בחופש שלחתי לו מספר מיילים והוא ענה לי. הוא עונה בצורה כל כך מדויקת. הוא רואה אותי כפי שאף אחד אינו רואה. אז למה זה כל כך פוצע אותי? דנית

אודי את יודע שלא העלית הודעה שלי לפני החג? אבל לא נורא. אני סולחת.. הודעתי לה שזהו עם כל הקושי. והסברתי לה שלא יתכן שהטיפול יהפוך אותי כל פעם מחדש... הוספתי ונימקתי עוד.... בזכותך אודי תמיד הדהד בראשי המשפט שלך עצרי אחד אחרת הכל יתקלקל עצרתי, חשבתי, החלטתי על אחד. עכשיו קצת הפוגה והתחלה חדשה בקרוב. חורף בריא :)

כחולים בנפש

רפואה שלמה לנפש הכואבת.ליבי כואב איתך מחבקת

בוקר של אחרי החגים, יש בזה הקלה מסוימת - בואו נביט כרגע על הצד הזה. הגשם, שכל כך חיכיתי לו, הרווה מעט את האדמה. הפסקת חשמל מטרידה מעט פתחה את היום, אך חלפה לה. סיימתי מקום עבודה שהיה מפרך, עבדות כמעט, מתחילה משהו קטן אחר, לפחות קרוב יותר. בתקווה שגם מכבד יותר. אולי תבואנה עוד מילים, התחלות טובות, שלכם, סוריקטה

שמחה שהתחלת עבודה אחרת קלה יותר מקווה ומאחלת המשך קל יותר..מניחה שגם המטפל חזר אחרי החגים ויותר קל לנשום עכשיו. חיבוק לשנה חדשה וימים חדשים

אוי הגשם הזה..... כמה שהוא מרפא ומרגיע. האויר הנקי... הריח... רק שישאר

בהצלחה רבה. חורף טוב!

שיהיה בהצלחה בעבודה החדשה, נשמע שזהו צעד טוב עבורך אך אולי גם מלווה בחשש... מרגישה מחויכת למה שעלה לי כעת בראש- מה שרציתי לומר זה שבתור אחת שהחלה טיפול חדש, התחלה גם אם היא ממקום הכי נכון וטוב מלווה במחשבות וחששות. טוב, יצא שקצת חפרתי...

כבר כאן... גם הסתיו והוא נוסע לחופשה. אין לי כח יותר לטיפול הזה, לקשר מפלסטיק שהוא מציע תמורת תשלום ולנואשות שלי לקשר אמיתי. אין לי כח לנסיעות עד אליו שאורכן כפול מזמן הפגישה עצמה ובעיקר אין לי כח למי שיוצאת ממנו אחרי כל פגישה בתחושה של חוסר סיפוק, מפורקת וסופרת את השניות עד לפגישה הבאה. לא אסע להפרד ממנו מחר. כמובן שהוא החזיר בתבנית הכי רדודה ובנאלית על היתרון לעזוב את הטיפול לפני יציאתו לחופשה. אבל ככה אני חזקה יותר, אסופה ולא נחוץ לי עוד פרוק ערב נסיעתו. כמה אני זקוקה לו ואוהבת אותו, אבל אסור לי לשחרר עכשיו, אני צריכה להיות חזקה. אודי, תרשה לי לצרוח כאן מגעגועים? שירה האהבה אליך/ דו - קטבית/ אני נאחזת חזק בידך/ ונקרעת ממנה/

השופטת לא הסכימה לדון בנושא המשמורת, החזירה אותנו לרבני. אני לא מרגישה כלום, בחיי הילה

מצטערת יקרה שולחת חיבוק עוטף מגן ושומר עלייך ..שימרי עלייך

לא מגיע לך כל הסבל הזה.אני לא בטוחה שהמילים שלי יכולות לעזור אבל שולחת לך חיבוק עוטף.תזכרי שאת יהלום נדיר...לא בכל מקום למרות כאב מטורף אפשר לפגוש לב רגיש ואיכפתי כמו שלך. חלום

איתך..

שולחת כוחות ובעיקר חיבוק גדול, אם מתאים בשבילך, כדי להיות איתך

אודי יקר! בטח יהיה פה עמוס אחרי החג...מצטערת שגם אני מעמיסה. בכל אופן רוצה לשתף שחשבתי המון בחג...היו לי אורחים, משפחה קרובה....עברתי את זה ודי בצורה טובה, יותר ממה שדמיינתי, לא יצרתי קשר איתה למעט פגישה אחת ומייל קצר אחריה למרות האפשרות שניתנה לי. מחר אמורות להיפגש וכפי שכתבתי היא עוברת מקום, זה יהיה כנראה עוד חודש, מה שנותן לי מספיק זמן לפרידה....ולא לחתוך ולעזוב אלא בשיקול דעת.. אגב, קראתי כתבה של משהיא שעברה ..., אביה ישב בכלא, סיפור קשה אבל היא נשמעת בחורה מדהימה! למרות שעברה שלוש הפלות..לא יאמן בכלל מה עברה...וכמעט ולא נשמע שעברה טיפול פסיכולוגי ארוך..דווקא משהו אלטרנטיבי שנתן לי הרגשה ש...אפשר אחרת לפעמים...ולא צריך כל החיים להיות בטיפול..זה מתיש לא תמיד מקדם ועוד... אולי בשל כך כתבתי לה את המייל הזה: ____יקרה! מקווה שהחגים עברו בנעימים. אצלי עבר בסדר בסך הכל...לא דרמתי :) אני שוקלת פרידה, כותבת כהקדמה שלא תופתעי, עם כל המורכבות שבדבר. המשך יום נעים, ואת שמי חתום למטה. לא ענתה..מחר נפגש ונראה..אני די בטוחה שתנסה לבדוק מה קרה ולמה..ותרצה לברר איתי ועוד...אבל אי אפשר ככה כל החיים, זה כל כך מורכב... קשה לי להמשיך וקשה לי לעזוב...לא יודעת ובטח איש לא יכול להחליט עבורי..גם אתם לא :( הייתי חייבת לכתוב פה..סליחה שיצא קצת ארוך... שלכם, מיכל.

רק להגיד לך שקראתי ואני איתך ..חיבוק

אין לי גם הרבה להגיד.מקווה שתמצאי בתוך הלב מקום שיעטוף אותך בחום.שולכת לך חיבוק. חלום

שלום. כשבני נולד היה חשוב לי לבחור את שמו מתוך אמונה שרק אמא יודעת מה השם המתאים ביותר וכן זו בחירה לרוב לכל החיים. כמובן שזכיתי להעניק לבני בדיוק את השם שרציתי. מאחורי השם עומד סיפור משפחתי והיה חשוב לי להעביר את השם לבני. משפחתי הקרובה ידעה כמובן מהו השם המיועד ולבעלי סיפרתי על השם רק בבוקר הברית ולא לפני, כדי להבטיח שלא יהיה הרבה זמן להתדיין על השם. בשום פנים ואופן לא הייתי מתפשרת על שם אחר. בעלי הסכים לשם, על אף שבתחילה לא מיד התחבר אליו. מס חודשים לאחר הברית נודע לי במקרה ש 2 אחיותיו הציעו ברוב חוצפתן שמות לתינוק מאחורי גבי. אני מלאת כעס עליהן, שכן הן לא סבלו לידה, ואינן מגדלות אותו, מי הן שיציעו?! הילד כבר בן 9 חודשים ועדיין הכעס מלווה אותי וקשה לי לפגוש אותן. אני מבינה שהתגובה שלי מוגזמת, אך אני לא מסוגלת לשחרר מהכעס והשנאה כלפיהן. הייתי אצל פסיכולוג שטען שיש לי רגישות לכל נושא השם וקישר זאת לעובדה שכשנולדתי לאמי לא הייתה בחירה לקרוא לי כפי שרצתה כי אילצו אותה לקרוא לי על שם הסבתא. בנעוריי שיניתי את שמי כי לא רציתי להמשיך לסבול עם שם מיושן. כמובן שמה שקרה לאמי לא קרה לי מעולם ושם בני נבחר רק על ידי, בלי התערבות של איש. אך עדיין רק הידיעה שהן הציעו מכעיסה אותי. הפסיכולוג הסביר זאת בכך שזו חרדה שתילקח ממני השליטה על בחירת שם בני, כפי שנלקחה מאמי הבחירה על שמי. לעיתים אני שואלת את בעלי (שבפניו הן הציעו) האם הן במקרה הציעו את שם בני, וכך שרק לא תחשובנה שבחרתי את השם כי לפני כן הן הציעו אותו.. מטריד אותי שהן תחשובנה שהן השפיעו.. למרות שאני יודעת שאני בחרתי בלבד, ובכלל לא שמעתי את ההצעות שלהן, רק בדיעבד ובמקרה... איך אפשר להשתחרר מכך ? מדוע חשוב לי מה אנשים אחרים לא משמעותיים בחיי חושבים ?

אודי, תודה על התשובה. כפי שציינת, אני בחרתי את שם בני. העניין שאיני מצליחה להשתחרר מהכעס והסלידה על 2 אחיות בעלי, ומרגישה כך עד היום : 9 חוד' לאחר הלידה. יש לציין שקשה לי להיפגש עימן ואני מנסה להימנע ממפגש. כל זאת גורם מתחים מול בעלי בחיי הנישואין ובבית עם התינוק. כשאני מנסה להבין מדוע נפגעתי אני חושבת שלא הייתה להן זכות אפילו להציע שהרי זה לא ילד שלהן, הן לא סבלו לידה ובכלל זה ההנאה של האמא לחשוב על שם, כך לפי דעתי. עצם העובדה שההצעות לא נעשו אפילו בפני אלא בפני בעלי, עוד יותר תורמות לכעס עליהן. כאמור, הרגשות השליליים הללו בעקבות המחשבות גורמות בסופו של דבר למריבות של ממש גם מול בעלי בבית עם התינוק. יש לציין שסיפרתי להן מה מפריע לי, אך הן טוענות שלא הציעו, בניגוד לדברי בעלי. כל השיח איתן היה בחלקו לא נעים. אני באמת רוצה לשמור על שלמות המשפחה הגרעינית הקטנה שלי, אך ממש לא מסוגלת לראות את אחיות בעלי ברמה כזו שאני רואה אותן אני הופכת עצבנית מזיעה דפיקות לב. מה אפשר לעשות ? ייתכן שזו תופעה שקשורה לאחר לידה ? יש לציין שהרבה מעירים לי על אופן גידול התינוק וזה לא מפריע לי , כולל האחיות שהגדולה מבינהן בת 37 שהיא רווקה ולעולם לא גידלה ילד בעצמה. רק נושא השם מעורר בי כזו רגישות יתר. אולי זה קשור לעובדה ששם זה לכל החיים ... או לכך שאני שיניתי את שמי בנעורי לאחר שעל אמי כפו לתת לי שם ע"ש סבתי, אולי זה הותיר בי צלקת ? וחששתי שיעשו לי כפי שעשו לאמי. אשמח לשמוע את דעתך ואיך אתה ממליץ לנהוג מול האחיות. תודה ושבת שלום.

שלום אודי. אני מתמודדת עם שאריות של טראומת ילדות מוקדמת של מות אמי. קשיים שפוגעים בתפקודי כאמא . רציתי לדעת אם היפנוזה יכולה להועיל. תודה

שלום אודי, כתבת מס פעמים בפורום שאתה לא מקבל מטופלים שהתכתבו איתך בפורום. רציתי לשאול למה בעצם? רק מתוך סקרנות.. הייתי מתה שתהיה לי אפשרות להתכתב עם הפסיכולוגית שלי בין הטיפולים כך שאוכל לשתף כשעולות לי תהיות או דילמות. כמובן שאני לא מתכוונת לטיפול משמעותי דרך הודעות.. אבל מענה נקודתי קצר או רק עדכון מצידי. מה הסיבה להפרדה בעצם? תודה וחגים שמחים

בחור צעיר ממני שיצא לנו להעביר שנה יחד במסגרת משותפת. הוא היה בעל בטחון עצמי ותמך בי לעיתים רגשית. היה מעודד אותו. כמו מן מאמן היה מנסה לדרבן עם מסרים חיוביים שהעבר לא חשוב. ההווה והעתיד קובעים. שאני יכולה לשנות מעכשיו והלאה.. אז הסתיימה המסגרת ומוצאת את עצמי מתגעגעת אליו. מכמה פעמים שניסיתי ליצור קשר בהודעה הוא ענה לי בצורה מתומצתת ומנומסת איזה איחול בסימן פרידה כגון 'שיהיה בהצלחה'. כלומר הוא לא מעוניין להמשיך את הקשר הזה . הוא היה משמעותי עבורי יותר מאדר אני עבורו זה ברור. המשיך הלאה. בטוחה ששכח ממני עד עכשיו. אבל אני זוכרת אותו. לפעמים מתנחמת במילותיו ומסריו. מתעודדת לי. אני מאד מתגעגעת אליו.. אם עכשיו היה מרים צלצול ואומר 'היי לך, מזמן לא התראנו. מה שלומך? מוזמנת לבקר. אשמח לשמוע איך את" כמובן שהייתי עונה אותו דבר. שגם אני מאד אשמח לשמוע מה שלומו .. וזה היה משמח אותי פתאום ככ. מרומם את הרגשתי ככ.. ברור לי שכך זה היה אם היה.. אבל זה לא ככה. ואני מתגעגעת לבד ובאופן חד צדדי :/ יודעת שהוא ממש לא מחפש אותי בחייו כדי להרגיש עניין. יש לו חיים מלאים מאד משל עצמו. קייויתי ששלי יהפכו להיות טיפה יותר מלאים בזכותו. בזכות נוכחתו והשפעתו בחיי . הנוכחות פסקה :/ ההשפעה קצת יותר מהדהדת לה. מקווה שהחלקים הטובים ממנה ישארו ללוות אותי בחיי. אני מתגעגעת.. לפעמים חושבת איזה קל ופשוט זה היה יכול להיות לשמח אותי. אם רק היה מביע עניין להשאיר אותי כידידה נוכחות בחייו.. אבל לא.. וצריך לכבד את זה. לא להיות נודניקית. אז מתגעגעת מרחוק למישהו שאותי כבר שכח. מתגעגעת אליו. לקול שלו. לאנרגיות שלו. לעידודים שלו. לנוכחות שלו. אנחה. זאת לא ממש 'התאהבות'. יותר מן התקשרות שנוצרה בי כלפיו. משיכה לעוצמות שבו. לחיות שבו. זה היה ככ שונה ממני ומרענן. אהבתי להיות ליד זה. קיוויתי שידבוק בי גם. זה היה יכול להיות ככ קל לגרום לי לחוש שמחה עכשיו במקום הדמעות הללו שוב.. אנחה.

שלום! אני מייק בן 27 . לפני כ-4 שנים הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית עכב דיכאון. כמעט במשך שנתיים עד יום שבו אמרתי לה שהחלטתי ללמוד משחק. והיא ישר קפצה בכעס "מה ?!! מה פיתאום תלמד משחק!!? אתה יכול ללכת לחוג דרמה אם אתה רוצה, אבל אתה לא הולך ....."- אז פשוט כבר לא שמעתי אותה . מה זה באמת רעיון כל כך נורא? או שיש אנשים שכתוב להם על המצח: "אתה לא יכול להיות שחקן!!" - ואני כנראה אחד מהם? או איך להבין את זה בכלל?

לא דיברתי איתה מאז. בהתחלה כי נעלבתי מהתגובה שלה. ואחר כך לא הצלחתי ליצור איתה קשר. התקשרתי כמה פעמים והיא לא ענתה. אז שלחתי לה הודעה שהיא גם לא ענתה עליה. ובערך אחרי שבוע-שבועיים כששוב התקשרתי ולא היה מענה, באתי להתדפק לה בדלת ביום ובשעות הקבלה והיא לא הייתה שם. אז הפסקתי לחפש אותה.

שלום. בת 24. כבר שנתיים יש לי שתי בעיות רפואיות במקומות אינטימיים בגוף ואני מאוד מתביישת ללכת לרופא ולעבור בדיקה. אחת מהבעיות מאוד מדאיגה אותי כי אני לא יודעת מה זה. והבעיה השניה אני יודעת מה יש לי ואני יודעת שככל שעובר הזמן אני מזיקה לעצמי בלי טיפול ואני פשוט לא מסוגלת ללכת להיבדק. זה מתסכל. התכונה של הביישנות נמצאת אצלי מגיל קטן. תמיד התביישתי מדברים שאחרים זרמו איתם.. ועכשיו אני חייבת לעשות בדיקה אינטימית ולא מסוגלת להתגבר על הבושה. אשמח לעצות איך אפשר להתגבר? מתביישת גם מרופאה אישה. אגב, חשבתי ללכת לפסיכולוג על זה אבל אשמח להבהרה מה הוא יוכל לעזור לי. ההבנה שאני חייבת בדיקה כבר בתוכי וההבנה שאין לי מה להתבייש כי יש אלפי כמוני גם בתוכי. אבל מהבנה למעשה המרחק גדול מאוד מבחינתי. איך פסיכולוג יגרום לי להגיע "למעשה"? תודה מראש.

זה יותר מבושה רגילה. כבר שנתיים אני דוחה את זה. כל היום אני חושבת על זה ובזמן האחרון אני לא ישנה בלילות מדאגה. רוצה ללכת להיבדק אבל יש מחסום.. למרות שהבנתית אני כבר משוכנעת. קשה לי מאוד.. :( מרגישה שהחיים שלי נהרסו. תודה רבה על התגובה מקודם

יודעת שנמצאים בחופשה, אבל חייבת לשתף. ובכן, לאחר שראיתי שהרופאים נחושים להכניס אותי לכסא גלגלים, החלטתי שעם כל הכבוד, אני יודעת מה אני חשה, ושלא ינסו לשכנע בדברים אחרים. אני יודעת שיש לי בעיה שאני לא משדרת מצוקה, גם כשאני נמצאת בה, אז בדברים פיזיים אפשר לעשות בדיקות, אבל בדברים נפשיים לא לוקחים מספיק ברצינות מה שאני אומרת כי אני משדרת דברים אחרים. אי לכך ובהתאם לזאת, הלכתי לרופאת המשפחה, אמרתי לה שאני סובלת מחרדות וכו' ושתתן לי את התרופה ששאלתי אותי עליה. שמעתי עליה ניסים ונפלאות, החלטתי לא יועיל, לא יזיק. כל הנזק היה, שאם לא רושם זאת רופא מומחה הקופה לא משתתפת וזה עלה לי 124 ¤ במקום 15, מילא נעמוד בנזק, הביקור אצל הפיסיכאטר עלה לי 800 ולא יצא לי כלום מזה. התחלתי לקחת, עכשיו נמתין כמה שבועות ונראה מה קורה. הבנתי שבתרופות אלו רואים תוצאות מהר יותר, ותוך שבועיים כבר צריכה להיות לזה השפעה, נחיה ונראה!!

כל הכבוד!

שלום ד"ר אודי, לפני מספר חודשים פניתי אליך בפורום וסיפרתי לך את הסיפור הלא פשוט שלי ואת הטרגדיה האישית שלי שאותה אני "סוחבת" על הגב שלי כבר שנתיים, הבעיה שאפילו שפניתי אליך בפורום מרוב ייאוש ,לא הרגשתי שזה עזר מאוד קשה לי ואני זקוקה למישהו שיקשיב שיעזור לי לעבור משבר קשה מאוד שאני חווה כבר שנתיים , מה היית ממליץ ? למרות שאין לי בפועל את האפשרות הכלכלית , אבל האם כדי לי לפנות לאיש מקצוע , אני רק רוצה שמישהו יקשיב לי , קשה לעבוד ובדיוק עכשיו מסיימת את החובה האחרונה לקבלת תואר ראשון ואני לגמרי לא מרוכזת אבל צריך לנהל שגרת חיים והכוחות שלי נגמרים עם המשבר הנוראי והגדול שאני עוברת מה עליי לעשות? תודה

היי. לפני כחודש סבי אושפז בבית חולים עם תגובת עור קיצונית לתרופת ארקוקסיה. הרופאים אומרים שככול הנראה חלה בתסמונת סטיבן ג'ונסון. לאחר כ4 ימים יצא הביתה וחגג עימנו את ראש השנה. ימים ספורים לאחר מכן הרגיש בחולשה רבה, כאבים במפרקים(מעט נפיחות) ופונה בחזרה לבית החולים (יש לציין שהוא מאושפז בבית החולים ברזילאי). כעת, חוץ ממחלות שנדבקים בהם מעט שיהיה בבית חולים (כמו חיידק הסטאף ןכריש דם) לא אובחן בשום מחלה אחרת. כ הסיפור הזה הפך גם לעניין משפחתי, דודי שולט בכל מה שקורה ואבי מנסה לשכנע אותם לעבור לבית חולים תל השומר לקבלת טיפול רפואי הולם. הריבים שקורים בין אבי לסבי ודודי מחזירים אותם לעבר אפשר להגיד. עכשיו כל הזמן מישהו חייב להמצא עם סבי בבית חולים (24 שעות ביממה!).

אני בטוחה שרצית את טובתי. אבל החיים שלי מסובכים בהרבה מאוד בעיות. בהרבה מאוד טעויות. ובמצב בריאותי לא טוב. אין ספק שעשייה מצילה ממוות. בין אם אהיה פה או לא רציתי להגיד לך תודה. ושגם אני מתנצלת אם פגעתי. שבת שלום וחג שמח

אני מאמינה לך ומבינה מאוד את כל הקשייםנ וההסתבכויות ושהגוף משלם את המחירים . ועדין מאמינה בך ויודעת שזה אפשרי בפסיעות קטנות לא בריצת מרתון בשינוי קו חשיבה בשינוי דיבור ...והופ זה לא יהיה קל זה בטוח ואני מכל הלב כאן עבורך אם תירצי בכך .אבל זאת מי שאני ואני מאמינה בעשייה .איתך ואחרי החגים שמח .

נניח שיחסנו התייצבו, ושאני סומכת עליה ושהיא עברה את כל "הבחינות" שלי בהצלחה ( בינינו אל תגלו לה יש מצב שהיא תקבל ממני אפילו את מצטיין הדיקאן") מה אז? אני גם אמורה לדבר איתה? הנה מתחיל החלק המפחיד לדבר. ושאני חושבת על זה אני בעיקר מפחדת לדבר איתה כי נראה לי שזה לא יעניין אותה ושזה לא משנה כבר משהו שקרה מעל עשרים שנה. כי היא כל הזמן אומרת אנחנו "כאן ועכשיו..." אנחנו חייבות לדבר על זה? חוץ מזה מה הקטע של לפחד לדבר על זה? מאיפה זה נובע ? למה זה עדין מפחיד אותי. כאילו כל פגישה מולה זה כמו פגישה מול אמא של אז עם ההתלבטות לספר או לוותר, רק חבל שאימי לא דומה לה בקמצוץ לא הסבלנות לא ההכלה האכפתיות הנעימות הפשטות החביבות ומעטים הדמויות בחיי שאני יכולה לומר שהן מיוחדים בעיני . תרשה לי להרעיף עליה עוד טיפה - היא מדהימה ולא רוצה להרוס את זה ולהעציב אותה עם "החוויה" שלי.

את יודעת היא בחרה במקצוע הזה מתוך נכונות לשמוע אותך ...ומנסיון זה הרבה יותר קל אחר כך .דברי איתה על הקושי זאת כבר התחלה

לאחר קריאה בתשובתכם ומחשבה על ההשלכות ותשובתו של אודי, בחרתי לעת עתה לוותר ולהמתין למועד מתאים יותר- ממש חבל לי. כנראה שבאמת לא אצליח לעמוד בסירוב. אבל זה יהיה משהו שאעשה בכל מקרה. תאמין לי אודי זה היה מרגש אפילו אותך בתור מטפל ( בהקשר לטיפול). אגב אני יכולה לומר שפעם אחת גם הבאתי משהו לא שגרתי שהתאים למשהו באותו העת ולא חששתי כך מהתגובה והייתה התרגשות אמיתית מצדה והיא מזכירה לי זאת לא מעט. במקרה הנוכחי אם אהיה כנה עם עצמי החשש שלי שזה באמת סוג של מילכוד... ותופתע לשמוע שאיני מחפשת להיכנס למקומות הללו הם קורים מעצמם.

אודי, זה כבר נשמע גמו קשר כשאתה מדבר על שגרת יחסים "תמיד יש לי הרגשה"... צודק. קשה לי עם תשובות קצרות וקשה.לי להיות מסופקת וקשה לי בכלל, אבל את זה אתה כבר יודע. תמיד גם נדמה לי שאני הכי לא ברורה או עילגת. תמיד נשמעת מתבכיינת ומתלוננת ולא מספרת אף פעם שאני גם נלחמת. כבר שנים. שקשה לי מאוד לקבל את האבחנה שלי וגם בזה אני כנראה נלחמת. גם אף פעם לא סיפרתי שיש לי ילדים, הרבה ילדים. אני אוהבת ילדים. מאוד. הכי. תודה שאתה כאן שירה

אני מכירה את האישה שנרצחה היום יחד עם בעלה. מכירה אותה מפורומים שבהם היא נמצאת אבל היא פעילה שם ומרגישה שממש יודעת עליה הרבה. אמהלה זה ממש מפחיד

לא יודעת איפה רוצה להיות, איפה יהיה לי טוב, אם אשאר כאן אתעצבן על אמא שלי ושאר המשפחה, אם אסע גם אצטער... ודי אין לי כוח. ועכשיו הודעה מחברה שגרמה לי לקנא בלי סיבה אמיתית..

הכעס הישן קיים אבל זה לא אומר שהכל אותו דבר. מפה אי אפשר להתרשם איזה התקדמויות אני כן עושה.. מן הסתם. סתם בשביל לסתור קצת את הרושם שאני תקועה באותו לופ בלי שיש איזה תוכן אחר בחיי. יש גם תכנים אחרים. לא לפה :p . נשאיר אותם לחיים עצמם או לטיפולים ממשיים... וסתם שלום לכולם. חג שמח. הגחתי ועתה שוב אתעופף.. תשמרו על עצמכם :)

מהבנות קיבלתי תשובה של כן ולא. השאלה הייתה האם להביא לה משהו שהוא בהגדרתו " יוצא דופן" שבאזישהו אופן מאד קשור לטיפול שלנו, אבל עם בעיתיות מסויימת וכמו שאביב רשמה זה פתח לאפשרות לקבל תשובה מאכזבת. איך היית מגיב למשהו יוצא דופן במיוחד שחייב להשתמש בו. האם היית מקבל ומשתמש? וזה לא תכשיט תמונה או משהו בסגנון. אגב רק על המקוריות מגיע לי שהיא תעשה בו שימוש...

זה ככ מרגיש בבטן נסיון ואת לא תעמדי בו. את יודעת פעם הבאתי לה קקטוס עגול בצרוף השיר את זה מה שהלב שלי בחר ...היא הוציאה אותו החוצה על המעקה וצפיתי בו מת אט אט עד שנעלם ... לי זה היה בסדר בהגיון מסתבר שחלק ממני מאוד נפגע בפנים אז תזהרי

אפשר שתענה לי שוב בבקשה? כי איכשהו התשובות שלך קצת מחקו את השאלה וגם מה שהרגשתי... "זה נורא פעמיים" נשמע לי קצת מתלוצץ. "למה שירה את מרגישה רדופה" אם ידעתי לא הייתי שואלת ואם אני שוב חושבת... אולי ההפרעה הזו היא כמו מחלה אוטואימונית ואני היא זו שרודפת את עצמי תודה שירה

ולהכיל את הצד הזה שלי זה לשחק רולטה רוסית זה להיות על קצה התהום . זה לחפש ניראות בדרך מאוד מסויימת .זה לקרב ולהרחיק . זה ללכת אחורה במנהרת הזמן זה להיות בבדידות מטורפת זה לכאוב ולרצות לא להיות.זה לשמור על סודות חייך ולא להבין מה עובר עלייך ולחייך אל העולם. זה לעזור ולהיות בסדר ומצד שני להשתולל בלי חשבון כאילו אין מחר . זה להלחם בטחנות רוח ולנסות שיהיה עולם שונה עולם טוב יותר . זה לחיות בתוך עצמי בתוך בועה ולהגיח רק כדי לנשום . זה להיות מדוכאת מבפנים ועצובה ולחייך לכולם... זה להבין מה עברתי ואיפה הייתי ...זה כאב שאי אפשר להכיל מבלי להשתגע ..זה להיות תלושה נטושה בודדה ללא ריצפה ללא מקום אחד בטוח או מוגן ..זה להפגע בבית בבית ספר ברחוב בכל מקום ..זה עצוב ככ... ואודי לראות את זה זה גם לדעת כמה אני אמיצה וחזקה וכמה רק בזכות מי שאני אני ככ במקום אחר ..

אוף חיבוק ממי די, די בואי ננשום ונרגע.... הילה

די עם השליליות.

'לפרש למוות את המטופל'? חה ! אודי אתה בחיים לא תודה שהיא הייתה סתומה נכון? פסיכולוגית קלינית בכירה מדופלמת.. איך ייתכן שהיא הייתה סתומה? הובכן - היא הייתה. אם הפרשנות נכונה אבל לא מועילה ולא מתאימה לצורכי המטופל אז זה כמו לשפוך את התינוק עם המים. זה כמו 'הניתוח הצליח החולה מת'. זה כמו לשכוח את המהות של מה שאמורים לעשות- להטיב ולעזור. אז די להיות קוקו. לזכותה יאמר שבשלב מאוחר יותר בטיפול היא ניסתה לתקן את דרכיה המטומטמות אבל היה כבר מאוחר מדי כי ממש לא סבלתי אותה כבר. הבת זונה הזאת יכלה לחסוך לי הרבה כעס מבחיל אם לא הייתה מבזה אותי נרקיסיסטית עד כדי כך. אני מבינה כיום שתהליך טיפולי עשוי להיות כנראה קשה ומכאיב אבל להתנשא באטימות ולפרש במכניות ללא common sense של נשמה אנושית בשביל מה זה טוב? ואגב היה שלב שמאד רציתי להגיע לפגישות לדבר איתה אבל היא לא הייתה מוכנה כי אמרה לי 'את רק תכעסי'. כאילו מה הקטע להעביר אותי טיפול עם יחס מקומם שעורר את כעסי ואחכ לסרב לקבל אותי בגללו? סתומה גמורה.

הי מימה, אני חושבת שאת צודקת, וכמובן שיש מטפלים שלא מתאימים לכל מטופל אני מסכימה איתך (לא בציניות, ברצינות גמורה) ושמחה שחזרת לכאן, אפילו שאת כותבת את אותו הדבר...

כל כך עצוב לשמוע שדווקא המקום שצריך לתת לך אינטימיות וחמימות מנוכר לך. לא מבינה את זה את גם משלמת כסף וגם נפגעת.

סתם עדכון הלכתי לפסיכיאטר, אמר שאין לי כל בעיה פסיכיאטרית אבל הפנה אותי דחוף לנורולוג, הלכתי, היא אמרה שנראה לה שיש לי מחלה (עם שם ארוך), ושלחה אותי לרומטולוג עם רשימה ענקית של בדיקות דם, היא מייחסת את כל הרעידות שלי למחלה, והיא מסכימה עם הפסיכיאטר שזה לא משהו נפשי, הם גם רוצים לשלול שזה התקף חרדה, אלא להפך, שהרעידה היא תוצאה של מחלה פיזית, והרעד גורם לי להיבהל, ולא להפך. היא גם אמרה שלחץ נפשי גורם להתרבות הרעידות - משהו של גוף-נפש. שאלתי אם היא חוששת לפרקינסון, והיא אמרה שלא. אחרי החג נבדוק זאת לעומק, אבל התקפי הרעד הזה בהחלט מפחידים כל מי שרואה אותם. היה לי חשוב לבדוק את ההיבט הפסיכאטרי, אבל החשש למחלה זו מתנת חג שקבלתי בהפתעה. אני כן חושבת שהרעידות הם תוצאה פסיכולוגית אם לא פסיכיאטרית, אבל ליתר בטחון אעשה את הבדיקות.

הם טועים, אם זה לא התקף לב, זה התקף חרדה. פעימות מואצות של הלב, חוסר יכולת לנשום, הכאב החד באזור החזה, ורק אחר כך הרעידות.

את היחידה שגרמה לי לרצות ללכת מפה אבל בכל זאת אשאר. אם את רוצה לרומם את מצב רוחי אז תני טיפים מועילים ותחסכי ממני ביקורת כי יש לי מספיק.

הפעם עונה לך אבל מבחינתי בזה סוגרת את העיניין. התנצלתי ואין לי בעייה להתנצל שוב .לא הייתה לי שום כוונה לפגוע בך ..אבל כנראה שלא אשכנע אותך שכוונותיי היו טובות . לגבי עצות מועילות כנראה ששלי לא טובות לך לכן אמנע מלתת לך עצות או תמיכה .. חבל שזאת הרגשתך לגבי מה שכתבתי לך אבל ככה זה בקבוצה יש כאלה שמתחברים אלהם יותר ויש שפחות . לגבי זה שאת רוצה /בוחרת ללכת או לא שוב אומרת לך אין לכך נגיעה אלי זאת החלטה שלך בלבד . לא אנסה לשכנע אותך להשאר או לא זה צריך להיות רצונך . מה שכן מבטיחה לך שלא אגיב לך יותר כדי להמנע מלפגוע בך בעתיד אלה אם כן תירצי חיזוק תמיכה או יד ממני .שיהיה לך חג שמח אשה יקרה ובאמת מכל הלב מאחלת לך טוב .

לא תמיד דברים נשמעים כפי שהתכוונו שהם ישמעו, אין לי ספק שהכוונות של אביב היו טובות, רצתה אולי לתת לך שייק, כדי לעורר אותך. רוצה טיפים? לחפש את העוצמה שיש לך בפנים, לחפש את הכוח של עצמך, כדי לנסות למצא אפילו קרן אור אחת, כי במקום שחשוך, קרן אור קטנה מאירה את המקום. חשבי אפילו על משהו קטן שיכול לעזור לך, לעודד אותך, להביא לך תועלת

מה זה דיסוציאציה?זה לא ניתוק? אז איך יש כאלו שכותבות כשהן בזמן הדיסוציאציה. בתחושה שלי הניתוק הזה הוא כשאני נעלמת ובא אני אחר. הוא לא יודע שהוא אחר, הוא לא מכיר את האני והם לא יודעים שהם התחלפו. האני לא יודע שהוא בעצם נעלם. מסובך להסביר. אבל בהסבר יותר תמציתי-אני חווה בעיקר את החזרה אלי ואז מבינה שלא הייתי. מקווה שהובנתי חג שמח

יותר מהובנת עד כאב ... וזה כתיבה ברגע של עירבוב יותר מהניתוק כששנינו נימצאים אבל בחוויה כל אחד שונה מהשני ...

בגלל שגם אודי וגם המטפלת מבקשים ממני לא לכתוב דיסוצאטיבי אז במקום היא אני כותבת אני אבל בנינו אני מרגישה היא והוא והם ואנחנו זה רחוק מלהיות אני חיבוק התגעגעתי אלייך ...מה שלומך ?

היי רוני, את לא מבינה כמה אני מזדהה עם מה שכתבת... גם אני לפעמים בניתוק ואני פשוט אי שם לא נמצאת ולא יודעת גם להגיד מה קורה לי.... טוב שחזרת, שלך,הילה

להביא או לא להביא לה?

ברור שלהביא

לדעתך להביא למרות שאני יכולה לקבל תגובה שיכולה להיות לא נעימה כמו למשל סירוב לקבל או לא לעשות בו שימוש. חבל שאני לא יכולה לומר לכם במה מדובר, אבל זה באמת גאוני ומאד מתאים וזה גם חלק מהטיפול שלנו. אני ממש מתלבטת והפגישה ביום א בבוקר...

תלוי מה ????, ואם יש לך ספק קטן אם זה משהו מתחכם כמו שייש לי הרגשה או משהו שבוחן אותה האם היא רצינית לגבי היותה איתך אז לא!!!!!!!! ואת יקרה יודעת את האמת בתוכך ... לשאול בצורה כזו מבלי שנדע מה זה מתחכם ...גולם את משחקת שוב באש חבל ניכווים ממנה יקרה . ומנסיון כל כוויה כואבת יותר לשני הצדדים.

הי גולם, לדעתי, מתנות והתפעות בטיפול עשויות להיות חומר נפיץ ורגיש. יש בהן אולי איזה מלכוד. אולי גם הדחף שאת מרגישה מעיד על כך. אוכל רק לומר שבטיפול שלי דוברה מראש תמיד התכנית ובררנו משמעותה הלפעמים פחות מודעת. הביצוע התרחש לעתים, אבל אחרי השיחה. אז אני אומרת, זהירות, עדין. סוריקטה

הי, שלומות לך, איך עוברים ימי החגים? התגעגעתי. את פה?

גולם יקרה, אני אוהבת את המקום הזה ואני כאן... החגים עוברים בסדר, מה איתך? שמחה לקרוא אותך ועל ההתקדמות עם המטפלת.

אביב, בהמשך לשם החיבה, מיום היוולדי קוראים לי בשם החיבה שלי והשם המלא מופיע רק בת"ז וברישומים הרשמים. וזה כל כך מצחיק שכל פעם שהיה הקראת שמות בטקס כלשהו תמיד היה לוקח לי כמה שניות להבין שקוראים לי. סתם גרמת לי לחייך.. :)

גם את גורמת לי לחייך ...תודה שאת כאן .

הי אודי, אתה מאמין באהבה? אני מרגישה אותה קיימת אצלי. גם באותם רגעים מרגיזים שכאלו , שהיא כאילו מתחבאת. חג שמח...

לתוך עצמי ...רוצה או לא רוצה זה חצי בחוץ לא יכולה להתעלם מכלום...אני לא יכולה להכיל את זה ..על קצה התהום הארור .(אודי הכל בסדר לא לדאוג ,לא שומטת) מתגעגעת לימים שלא הרגשתי כלום.

את עם העוצמה שלך, והאופטימיות תחזרי למסלול הבטוח חג שמח

אני במסלול הבטוח וזה לא סותר את השקיעה ..אל תוך מקומות קשים אחרים . תודה לך ושמחה שניכנסת .קראתי מה שכתבת על הנויירולוג בואי ניראה לאן זה יתקדם לפעמים עצם הידיעה וההבנה מקלה מאוד ..

אני בסדר, וגם ממש הראתי לה שאני מתמודדת בסדר עם כל מה שהיה בחג ובכלל...וממש הצלחתי לארח..את משפחתי..את כולם..הכל בסדר..מצליחה להחזיק את עצמי מול ביקורתיות ושטויות של הוריי.... ואז בא איזה רגע שאני לבד ומרגישה כאב כזה שאין לי איך להסביר אז הנה הוא בא בכתיבה כזו..משתפת..למה זה קורה אודי? כשכלם ביחד אני ממש בסדר...זה קורה כשאני בשקט...דווקא אז אין ממש שקט מבין? שקיעה, ילדה יחפה על החוף, כפופה, כזקנה מהלכת לאיטה, כאישה צנומה המותשת ממסע ארוך. עינייה נגררות אחר הקצף הלבן, אוספת את אוצרות הים או שמא מחפשת את שאריות הפליטה... פניה חתומות, אינן מבשרות דבר, רק עיניה מספרות על תלאות הדרך. לפתע משתנה מעט זיו פניה, היא מביטה אל תוך עיניי, ממשיכה הלאה ומתרחקת לאיטה, פוסעת חרש כממתיקת סוד, אך סודה אינו נראה מתוק.

איזה זכות יש לך לקרוא לי הופ בלי הופ.? אני עוזבת את הפורום כבר לא יהיה לל קשה מול ההודעות שלי. חג שמח.

מצטערת לא התכוונתי לפגוע ,את צודקת במליון אחוזים ואני לוקחת לתשומת ליבי. שוב אומרת לך כבר כתבתי לך את זה בעבר קשה לי עם היאוש הזה לא כי אני מזלזלת בך..הייתי במקומות נמוכים בחיי הייתי במצבים שלא היה לי מה לאכול .היו מצבים שחשבונות חזרו אני לא מנותקת מהעולם .אני יודעת איך זה מרגיש בהכי תחתית ואני מאמינה שכל אחד יכול לקום מהתחתית אם הוא בוחר לעשות עם זה משהו ...יחד אם זאת ללכת או להשאר זאת בחירה שלך שמש אבל ממש לא קשורה אלי .

הופ יקרה, סליחה על ההתערבות אבל אביב אינה מתכוונת כלל לפגוע...לא הבנתי כמוך, אני חושבת שהיא ניסתה להעביר את התחושה שלך עם עצמך. ולמה שתענישי את עצמך על ללכת מכאן?

הופ, דווקא מכולן (ויסלחו לי כל היקרות האחרות אך גם בוודאי יסכימו איתי) אביב היא האדם הכי אכפתי ומתחשב ודואג בקבוצה הזאת... היא בטח לא התכוונה לפגוע בך.

שמאפשר כל כך הרבה, ומשקיע שנים כאן, הרבה מעבר ממה שיכולתי להעלות על הדעת, שיחד עם זאת חטף, בין השאר, השתלחויות רבות, ותלונות אין ספור, בזכות אודי - הקבוצה הזאת עומדת על תילה. אוכל להעיד על עצמי, ומניחה שכך גם לגבי בנות נוספות, שאני שוקלת בכובד ראש וחשיבה עמוקה את אשר רושמת כאן, ומנסה לגשת מתוך כוונת סיוע אמיתית. לעתים, ועוד ברגישויות הגבוהות שכאן, המלכוד והמורכבות, ייתכן שנתקלים. בפועל, נמצאת כאן לאחרונה מעט. הנה כבר צריכה לצאת לעבודה... חג שמח לכולם, וגם לאודי. שלכם, סוריקטה

את לא מקבלת את זה שאת ללא תקוה - וזו התמצית וזה מצוין . בחרת לעצמך שם נהדר, את מאמינה בך . ובנוגע לסוכה - שימי לב מה כתבת כתבת שאת רוצה סוכה להזמין אליה- יש בכך הרבה אקטיביות . את לא מחכה שיזמינו אותך, את רוצה להזמין והנה, יש לך התחלה. למרות שאוטוטו נגמר החג, קחי את הסוכה כמטאפורה. את הסוכה ואת התקוה.

אני רוצה להביא לה משהו לא שגרתי , (אני יודעת מה ; ממש "מדגדג " לי להביא לה אותו ) שמצד אחד עלול ליצור אי נעימות מכיוון שיכול להפוך לבעיה אם היא תסרב לקבל , מצד שני זה קטע גאוני. מתלבטת... בבקשה תענה תשובה פרקטית.

אני מרגישה ואולי אני טועה שאת בורחת מהיחד שוב למקום של נסיון... יקרה עדיף שלא תיראי מה עברתי מהמבחנים האלה ..גאוני או לא אם יש בך ניצוץ של ספק עדיף לא..אבל זאת רק דעתי

וגם ה"מדגדג" הזה אבל את חייבת לפרט אם את רוצה תשובה מדויקת.

מצטערת שכתבתי לך שאפשר לבחור אחרת את צודקת את לא יכולה אחרת לא כרגע ..מאוד מבינה אותך את הקושי הכאב הפיצול הדיסוציאציות ..רק להגיד לך שאני שומעת את המצוקה הענקית שלך ואני איתך מחבקת

זה בסדר. תודה שאת רואה. גם אני רואה את כאבייך ולפעמים זו כאילו אני, נערה, ילדה, אשה. שלך שירה

אפשר שתענה לי שוב בבקשה? כי איכשהו התשובות שלך קצת מחקו את השאלה וגם מה שהרגשתי... "זה נורא פעמיים" נשמע לי קצת מתלוצץ. "למה שירה את מרגישה רדופה" אם ידעתי לא הייתי שואלת ואם אני שוב חושבת... אולי ההפרעה הזו היא כמו מחלה אוטואימונית ואני היא זו שרודפת את עצמי תודה שירה

אוף..כתבתי והכל קפץ..כנראה שלא נקלט. אז איך החגים? מקווה אודי וכלם שעובר בנעימים... רציתי לשתף שבאופן ספונטני הצלחנו להפגש...היא נתנה לי הקדמה שאולי לא אוהב את מה שהיא תגיד ואולי יהיה קשה..ושאין ברירה...וכבר חשבתי שהיא עוזבת..או נוסעת לחודש..מתברר שהיא עוברת מקום....שוב, כבר עברנו שלושה מקומות יחד... מכל מקום יהיה בסדר מאמינה, למרות שזה ממש מקום מרכזי :( ובכלל היא הציעה לי לעבור דרך קופ"ח שזה יותר זול, אבל אני לא רוצה את כל הפרוצדורה, ושידעו יותר מדיי....וכו'....ככה זה דסקרטי....פרטי יותר טוב....ולא צריך להמציא מחלות נפש :( האם היא מפסידה בגללי? אין לי מושג ממה נגזרת המשכורת שלה דרך הקופה...מקווה שלא.. בכל מקרה מנסה לשמור על שפיות, על משקל שפוי...חג שבת שבת חג, כל הזמן אני במטבח...מקור כל צרותיי :( באסה...הרבה אירוח... בכל מקרה רציתי לשתף, תודה וחג שמח, מ...

של הפרידה הפתאומית והטראגית מהמטפל שלי לפני כמעט שנה. גמורה.

אפשר להושיט לך יד ,זה עצוב שזה עדין כואב ..

מה הכוונה? הפרידה היא עובדה.