פורום פסיכולוגיה קלינית

לא יודעת איפה רוצה להיות, איפה יהיה לי טוב, אם אשאר כאן אתעצבן על אמא שלי ושאר המשפחה, אם אסע גם אצטער... ודי אין לי כוח. ועכשיו הודעה מחברה שגרמה לי לקנא בלי סיבה אמיתית..

הכעס הישן קיים אבל זה לא אומר שהכל אותו דבר. מפה אי אפשר להתרשם איזה התקדמויות אני כן עושה.. מן הסתם. סתם בשביל לסתור קצת את הרושם שאני תקועה באותו לופ בלי שיש איזה תוכן אחר בחיי. יש גם תכנים אחרים. לא לפה :p . נשאיר אותם לחיים עצמם או לטיפולים ממשיים... וסתם שלום לכולם. חג שמח. הגחתי ועתה שוב אתעופף.. תשמרו על עצמכם :)

מהבנות קיבלתי תשובה של כן ולא. השאלה הייתה האם להביא לה משהו שהוא בהגדרתו " יוצא דופן" שבאזישהו אופן מאד קשור לטיפול שלנו, אבל עם בעיתיות מסויימת וכמו שאביב רשמה זה פתח לאפשרות לקבל תשובה מאכזבת. איך היית מגיב למשהו יוצא דופן במיוחד שחייב להשתמש בו. האם היית מקבל ומשתמש? וזה לא תכשיט תמונה או משהו בסגנון. אגב רק על המקוריות מגיע לי שהיא תעשה בו שימוש...

זה ככ מרגיש בבטן נסיון ואת לא תעמדי בו. את יודעת פעם הבאתי לה קקטוס עגול בצרוף השיר את זה מה שהלב שלי בחר ...היא הוציאה אותו החוצה על המעקה וצפיתי בו מת אט אט עד שנעלם ... לי זה היה בסדר בהגיון מסתבר שחלק ממני מאוד נפגע בפנים אז תזהרי

אפשר שתענה לי שוב בבקשה? כי איכשהו התשובות שלך קצת מחקו את השאלה וגם מה שהרגשתי... "זה נורא פעמיים" נשמע לי קצת מתלוצץ. "למה שירה את מרגישה רדופה" אם ידעתי לא הייתי שואלת ואם אני שוב חושבת... אולי ההפרעה הזו היא כמו מחלה אוטואימונית ואני היא זו שרודפת את עצמי תודה שירה

ולהכיל את הצד הזה שלי זה לשחק רולטה רוסית זה להיות על קצה התהום . זה לחפש ניראות בדרך מאוד מסויימת .זה לקרב ולהרחיק . זה ללכת אחורה במנהרת הזמן זה להיות בבדידות מטורפת זה לכאוב ולרצות לא להיות.זה לשמור על סודות חייך ולא להבין מה עובר עלייך ולחייך אל העולם. זה לעזור ולהיות בסדר ומצד שני להשתולל בלי חשבון כאילו אין מחר . זה להלחם בטחנות רוח ולנסות שיהיה עולם שונה עולם טוב יותר . זה לחיות בתוך עצמי בתוך בועה ולהגיח רק כדי לנשום . זה להיות מדוכאת מבפנים ועצובה ולחייך לכולם... זה להבין מה עברתי ואיפה הייתי ...זה כאב שאי אפשר להכיל מבלי להשתגע ..זה להיות תלושה נטושה בודדה ללא ריצפה ללא מקום אחד בטוח או מוגן ..זה להפגע בבית בבית ספר ברחוב בכל מקום ..זה עצוב ככ... ואודי לראות את זה זה גם לדעת כמה אני אמיצה וחזקה וכמה רק בזכות מי שאני אני ככ במקום אחר ..

אוף חיבוק ממי די, די בואי ננשום ונרגע.... הילה

די עם השליליות.

'לפרש למוות את המטופל'? חה ! אודי אתה בחיים לא תודה שהיא הייתה סתומה נכון? פסיכולוגית קלינית בכירה מדופלמת.. איך ייתכן שהיא הייתה סתומה? הובכן - היא הייתה. אם הפרשנות נכונה אבל לא מועילה ולא מתאימה לצורכי המטופל אז זה כמו לשפוך את התינוק עם המים. זה כמו 'הניתוח הצליח החולה מת'. זה כמו לשכוח את המהות של מה שאמורים לעשות- להטיב ולעזור. אז די להיות קוקו. לזכותה יאמר שבשלב מאוחר יותר בטיפול היא ניסתה לתקן את דרכיה המטומטמות אבל היה כבר מאוחר מדי כי ממש לא סבלתי אותה כבר. הבת זונה הזאת יכלה לחסוך לי הרבה כעס מבחיל אם לא הייתה מבזה אותי נרקיסיסטית עד כדי כך. אני מבינה כיום שתהליך טיפולי עשוי להיות כנראה קשה ומכאיב אבל להתנשא באטימות ולפרש במכניות ללא common sense של נשמה אנושית בשביל מה זה טוב? ואגב היה שלב שמאד רציתי להגיע לפגישות לדבר איתה אבל היא לא הייתה מוכנה כי אמרה לי 'את רק תכעסי'. כאילו מה הקטע להעביר אותי טיפול עם יחס מקומם שעורר את כעסי ואחכ לסרב לקבל אותי בגללו? סתומה גמורה.

הי מימה, אני חושבת שאת צודקת, וכמובן שיש מטפלים שלא מתאימים לכל מטופל אני מסכימה איתך (לא בציניות, ברצינות גמורה) ושמחה שחזרת לכאן, אפילו שאת כותבת את אותו הדבר...

כל כך עצוב לשמוע שדווקא המקום שצריך לתת לך אינטימיות וחמימות מנוכר לך. לא מבינה את זה את גם משלמת כסף וגם נפגעת.

סתם עדכון הלכתי לפסיכיאטר, אמר שאין לי כל בעיה פסיכיאטרית אבל הפנה אותי דחוף לנורולוג, הלכתי, היא אמרה שנראה לה שיש לי מחלה (עם שם ארוך), ושלחה אותי לרומטולוג עם רשימה ענקית של בדיקות דם, היא מייחסת את כל הרעידות שלי למחלה, והיא מסכימה עם הפסיכיאטר שזה לא משהו נפשי, הם גם רוצים לשלול שזה התקף חרדה, אלא להפך, שהרעידה היא תוצאה של מחלה פיזית, והרעד גורם לי להיבהל, ולא להפך. היא גם אמרה שלחץ נפשי גורם להתרבות הרעידות - משהו של גוף-נפש. שאלתי אם היא חוששת לפרקינסון, והיא אמרה שלא. אחרי החג נבדוק זאת לעומק, אבל התקפי הרעד הזה בהחלט מפחידים כל מי שרואה אותם. היה לי חשוב לבדוק את ההיבט הפסיכאטרי, אבל החשש למחלה זו מתנת חג שקבלתי בהפתעה. אני כן חושבת שהרעידות הם תוצאה פסיכולוגית אם לא פסיכיאטרית, אבל ליתר בטחון אעשה את הבדיקות.

הם טועים, אם זה לא התקף לב, זה התקף חרדה. פעימות מואצות של הלב, חוסר יכולת לנשום, הכאב החד באזור החזה, ורק אחר כך הרעידות.

את היחידה שגרמה לי לרצות ללכת מפה אבל בכל זאת אשאר. אם את רוצה לרומם את מצב רוחי אז תני טיפים מועילים ותחסכי ממני ביקורת כי יש לי מספיק.

הפעם עונה לך אבל מבחינתי בזה סוגרת את העיניין. התנצלתי ואין לי בעייה להתנצל שוב .לא הייתה לי שום כוונה לפגוע בך ..אבל כנראה שלא אשכנע אותך שכוונותיי היו טובות . לגבי עצות מועילות כנראה ששלי לא טובות לך לכן אמנע מלתת לך עצות או תמיכה .. חבל שזאת הרגשתך לגבי מה שכתבתי לך אבל ככה זה בקבוצה יש כאלה שמתחברים אלהם יותר ויש שפחות . לגבי זה שאת רוצה /בוחרת ללכת או לא שוב אומרת לך אין לכך נגיעה אלי זאת החלטה שלך בלבד . לא אנסה לשכנע אותך להשאר או לא זה צריך להיות רצונך . מה שכן מבטיחה לך שלא אגיב לך יותר כדי להמנע מלפגוע בך בעתיד אלה אם כן תירצי חיזוק תמיכה או יד ממני .שיהיה לך חג שמח אשה יקרה ובאמת מכל הלב מאחלת לך טוב .

לא תמיד דברים נשמעים כפי שהתכוונו שהם ישמעו, אין לי ספק שהכוונות של אביב היו טובות, רצתה אולי לתת לך שייק, כדי לעורר אותך. רוצה טיפים? לחפש את העוצמה שיש לך בפנים, לחפש את הכוח של עצמך, כדי לנסות למצא אפילו קרן אור אחת, כי במקום שחשוך, קרן אור קטנה מאירה את המקום. חשבי אפילו על משהו קטן שיכול לעזור לך, לעודד אותך, להביא לך תועלת

מה זה דיסוציאציה?זה לא ניתוק? אז איך יש כאלו שכותבות כשהן בזמן הדיסוציאציה. בתחושה שלי הניתוק הזה הוא כשאני נעלמת ובא אני אחר. הוא לא יודע שהוא אחר, הוא לא מכיר את האני והם לא יודעים שהם התחלפו. האני לא יודע שהוא בעצם נעלם. מסובך להסביר. אבל בהסבר יותר תמציתי-אני חווה בעיקר את החזרה אלי ואז מבינה שלא הייתי. מקווה שהובנתי חג שמח

יותר מהובנת עד כאב ... וזה כתיבה ברגע של עירבוב יותר מהניתוק כששנינו נימצאים אבל בחוויה כל אחד שונה מהשני ...

בגלל שגם אודי וגם המטפלת מבקשים ממני לא לכתוב דיסוצאטיבי אז במקום היא אני כותבת אני אבל בנינו אני מרגישה היא והוא והם ואנחנו זה רחוק מלהיות אני חיבוק התגעגעתי אלייך ...מה שלומך ?

היי רוני, את לא מבינה כמה אני מזדהה עם מה שכתבת... גם אני לפעמים בניתוק ואני פשוט אי שם לא נמצאת ולא יודעת גם להגיד מה קורה לי.... טוב שחזרת, שלך,הילה

להביא או לא להביא לה?

ברור שלהביא

לדעתך להביא למרות שאני יכולה לקבל תגובה שיכולה להיות לא נעימה כמו למשל סירוב לקבל או לא לעשות בו שימוש. חבל שאני לא יכולה לומר לכם במה מדובר, אבל זה באמת גאוני ומאד מתאים וזה גם חלק מהטיפול שלנו. אני ממש מתלבטת והפגישה ביום א בבוקר...

תלוי מה ????, ואם יש לך ספק קטן אם זה משהו מתחכם כמו שייש לי הרגשה או משהו שבוחן אותה האם היא רצינית לגבי היותה איתך אז לא!!!!!!!! ואת יקרה יודעת את האמת בתוכך ... לשאול בצורה כזו מבלי שנדע מה זה מתחכם ...גולם את משחקת שוב באש חבל ניכווים ממנה יקרה . ומנסיון כל כוויה כואבת יותר לשני הצדדים.

הי גולם, לדעתי, מתנות והתפעות בטיפול עשויות להיות חומר נפיץ ורגיש. יש בהן אולי איזה מלכוד. אולי גם הדחף שאת מרגישה מעיד על כך. אוכל רק לומר שבטיפול שלי דוברה מראש תמיד התכנית ובררנו משמעותה הלפעמים פחות מודעת. הביצוע התרחש לעתים, אבל אחרי השיחה. אז אני אומרת, זהירות, עדין. סוריקטה

הי, שלומות לך, איך עוברים ימי החגים? התגעגעתי. את פה?

גולם יקרה, אני אוהבת את המקום הזה ואני כאן... החגים עוברים בסדר, מה איתך? שמחה לקרוא אותך ועל ההתקדמות עם המטפלת.

אביב, בהמשך לשם החיבה, מיום היוולדי קוראים לי בשם החיבה שלי והשם המלא מופיע רק בת"ז וברישומים הרשמים. וזה כל כך מצחיק שכל פעם שהיה הקראת שמות בטקס כלשהו תמיד היה לוקח לי כמה שניות להבין שקוראים לי. סתם גרמת לי לחייך.. :)

גם את גורמת לי לחייך ...תודה שאת כאן .

הי אודי, אתה מאמין באהבה? אני מרגישה אותה קיימת אצלי. גם באותם רגעים מרגיזים שכאלו , שהיא כאילו מתחבאת. חג שמח...

לתוך עצמי ...רוצה או לא רוצה זה חצי בחוץ לא יכולה להתעלם מכלום...אני לא יכולה להכיל את זה ..על קצה התהום הארור .(אודי הכל בסדר לא לדאוג ,לא שומטת) מתגעגעת לימים שלא הרגשתי כלום.

את עם העוצמה שלך, והאופטימיות תחזרי למסלול הבטוח חג שמח

אני במסלול הבטוח וזה לא סותר את השקיעה ..אל תוך מקומות קשים אחרים . תודה לך ושמחה שניכנסת .קראתי מה שכתבת על הנויירולוג בואי ניראה לאן זה יתקדם לפעמים עצם הידיעה וההבנה מקלה מאוד ..

אני בסדר, וגם ממש הראתי לה שאני מתמודדת בסדר עם כל מה שהיה בחג ובכלל...וממש הצלחתי לארח..את משפחתי..את כולם..הכל בסדר..מצליחה להחזיק את עצמי מול ביקורתיות ושטויות של הוריי.... ואז בא איזה רגע שאני לבד ומרגישה כאב כזה שאין לי איך להסביר אז הנה הוא בא בכתיבה כזו..משתפת..למה זה קורה אודי? כשכלם ביחד אני ממש בסדר...זה קורה כשאני בשקט...דווקא אז אין ממש שקט מבין? שקיעה, ילדה יחפה על החוף, כפופה, כזקנה מהלכת לאיטה, כאישה צנומה המותשת ממסע ארוך. עינייה נגררות אחר הקצף הלבן, אוספת את אוצרות הים או שמא מחפשת את שאריות הפליטה... פניה חתומות, אינן מבשרות דבר, רק עיניה מספרות על תלאות הדרך. לפתע משתנה מעט זיו פניה, היא מביטה אל תוך עיניי, ממשיכה הלאה ומתרחקת לאיטה, פוסעת חרש כממתיקת סוד, אך סודה אינו נראה מתוק.

איזה זכות יש לך לקרוא לי הופ בלי הופ.? אני עוזבת את הפורום כבר לא יהיה לל קשה מול ההודעות שלי. חג שמח.

מצטערת לא התכוונתי לפגוע ,את צודקת במליון אחוזים ואני לוקחת לתשומת ליבי. שוב אומרת לך כבר כתבתי לך את זה בעבר קשה לי עם היאוש הזה לא כי אני מזלזלת בך..הייתי במקומות נמוכים בחיי הייתי במצבים שלא היה לי מה לאכול .היו מצבים שחשבונות חזרו אני לא מנותקת מהעולם .אני יודעת איך זה מרגיש בהכי תחתית ואני מאמינה שכל אחד יכול לקום מהתחתית אם הוא בוחר לעשות עם זה משהו ...יחד אם זאת ללכת או להשאר זאת בחירה שלך שמש אבל ממש לא קשורה אלי .

הופ יקרה, סליחה על ההתערבות אבל אביב אינה מתכוונת כלל לפגוע...לא הבנתי כמוך, אני חושבת שהיא ניסתה להעביר את התחושה שלך עם עצמך. ולמה שתענישי את עצמך על ללכת מכאן?

הופ, דווקא מכולן (ויסלחו לי כל היקרות האחרות אך גם בוודאי יסכימו איתי) אביב היא האדם הכי אכפתי ומתחשב ודואג בקבוצה הזאת... היא בטח לא התכוונה לפגוע בך.

שמאפשר כל כך הרבה, ומשקיע שנים כאן, הרבה מעבר ממה שיכולתי להעלות על הדעת, שיחד עם זאת חטף, בין השאר, השתלחויות רבות, ותלונות אין ספור, בזכות אודי - הקבוצה הזאת עומדת על תילה. אוכל להעיד על עצמי, ומניחה שכך גם לגבי בנות נוספות, שאני שוקלת בכובד ראש וחשיבה עמוקה את אשר רושמת כאן, ומנסה לגשת מתוך כוונת סיוע אמיתית. לעתים, ועוד ברגישויות הגבוהות שכאן, המלכוד והמורכבות, ייתכן שנתקלים. בפועל, נמצאת כאן לאחרונה מעט. הנה כבר צריכה לצאת לעבודה... חג שמח לכולם, וגם לאודי. שלכם, סוריקטה

את לא מקבלת את זה שאת ללא תקוה - וזו התמצית וזה מצוין . בחרת לעצמך שם נהדר, את מאמינה בך . ובנוגע לסוכה - שימי לב מה כתבת כתבת שאת רוצה סוכה להזמין אליה- יש בכך הרבה אקטיביות . את לא מחכה שיזמינו אותך, את רוצה להזמין והנה, יש לך התחלה. למרות שאוטוטו נגמר החג, קחי את הסוכה כמטאפורה. את הסוכה ואת התקוה.

אני רוצה להביא לה משהו לא שגרתי , (אני יודעת מה ; ממש "מדגדג " לי להביא לה אותו ) שמצד אחד עלול ליצור אי נעימות מכיוון שיכול להפוך לבעיה אם היא תסרב לקבל , מצד שני זה קטע גאוני. מתלבטת... בבקשה תענה תשובה פרקטית.

אני מרגישה ואולי אני טועה שאת בורחת מהיחד שוב למקום של נסיון... יקרה עדיף שלא תיראי מה עברתי מהמבחנים האלה ..גאוני או לא אם יש בך ניצוץ של ספק עדיף לא..אבל זאת רק דעתי

וגם ה"מדגדג" הזה אבל את חייבת לפרט אם את רוצה תשובה מדויקת.

מצטערת שכתבתי לך שאפשר לבחור אחרת את צודקת את לא יכולה אחרת לא כרגע ..מאוד מבינה אותך את הקושי הכאב הפיצול הדיסוציאציות ..רק להגיד לך שאני שומעת את המצוקה הענקית שלך ואני איתך מחבקת

זה בסדר. תודה שאת רואה. גם אני רואה את כאבייך ולפעמים זו כאילו אני, נערה, ילדה, אשה. שלך שירה

אפשר שתענה לי שוב בבקשה? כי איכשהו התשובות שלך קצת מחקו את השאלה וגם מה שהרגשתי... "זה נורא פעמיים" נשמע לי קצת מתלוצץ. "למה שירה את מרגישה רדופה" אם ידעתי לא הייתי שואלת ואם אני שוב חושבת... אולי ההפרעה הזו היא כמו מחלה אוטואימונית ואני היא זו שרודפת את עצמי תודה שירה

אוף..כתבתי והכל קפץ..כנראה שלא נקלט. אז איך החגים? מקווה אודי וכלם שעובר בנעימים... רציתי לשתף שבאופן ספונטני הצלחנו להפגש...היא נתנה לי הקדמה שאולי לא אוהב את מה שהיא תגיד ואולי יהיה קשה..ושאין ברירה...וכבר חשבתי שהיא עוזבת..או נוסעת לחודש..מתברר שהיא עוברת מקום....שוב, כבר עברנו שלושה מקומות יחד... מכל מקום יהיה בסדר מאמינה, למרות שזה ממש מקום מרכזי :( ובכלל היא הציעה לי לעבור דרך קופ"ח שזה יותר זול, אבל אני לא רוצה את כל הפרוצדורה, ושידעו יותר מדיי....וכו'....ככה זה דסקרטי....פרטי יותר טוב....ולא צריך להמציא מחלות נפש :( האם היא מפסידה בגללי? אין לי מושג ממה נגזרת המשכורת שלה דרך הקופה...מקווה שלא.. בכל מקרה מנסה לשמור על שפיות, על משקל שפוי...חג שבת שבת חג, כל הזמן אני במטבח...מקור כל צרותיי :( באסה...הרבה אירוח... בכל מקרה רציתי לשתף, תודה וחג שמח, מ...

של הפרידה הפתאומית והטראגית מהמטפל שלי לפני כמעט שנה. גמורה.

אפשר להושיט לך יד ,זה עצוב שזה עדין כואב ..

מה הכוונה? הפרידה היא עובדה.

אודי עד עכשיו הייתי בשליטה וזה היה יעיל וטוב .למה אי אפשר להשאר רק בחלק הבריא לא רוצה אותם את כולם זה כמו גיבנת מעצבנת. נתתי לעצמי הנערה קצת מקום זה מפחיד אותי ככ .מנסה בכתיבה לא להיות מפוצלת למרות שאני בכאוס ורעש מטורף ...אודי אני לא יכולה להכיל את החלק הזה את הכאב הזה לא יכולה ...אף אחד לא יקח את זה ממני נכון ...אז איך מתחברים למקום ככ קשה כואב ונורא .אודי אני צריכה שתהייה איתי מפחיד להיות עם עצמי לבד ...

רוצה לעשות גם לי מקום לידך?( ולא רק לאודי) אשמח להיות בנוכחותך. ורק כדי לשבת בשקט, ולחייך אחת לשניה חיוך של מבוכה. אבל מבוכה נחמדה כזו מהנעימות .

ברור שיש לך מקום לידי אוהבת את צבעי הפרפר שלך ניפלא ....ושוב תודה

אודי, אני מתגעגעת אליך. מקווה שזה בסדר לכתוב כך. שירה

היי במבי, תוציאי ראש, ואם את לא יכולה אז תוציאי מחושים, רוצה לדעת שאת בסדר..... נכון במבי, היה כאן צונמי ועכשיו יש רגיעה את מרגישה את הגלים הקטנים יוצרים אדוות עגולות קטנות ויפות? בואי יקירה מושיטה לך יד הילה

שמחה שהילה כתבה, כי לא תאמיני כמה אני חושבת עליך. לא רוצה לכתוב כל מה שאני חושבת, ולא רוצה לכתוב מה שאני לא חושבת, למרות המרחב הווירטואלי רוצה להיות כנה. דואגת לכך שאת נעלמת, ומבינה שאת פגועה מאד, ומצטערת ממש שעלו אותם פוסטים שלי, לא רציתי שיעלו. חבל שכתבתי ספונטאנית מבלי לתת לכעס לשקוע קודם. אבל ממש מרגישה רע עם הפגיעה שלך, ומקווה שתוכלי להמשיך הלאה, ולהבחין בין עיקר לטפל, בין דברים אמיתיים לדברים שנאמרים בעדינא דריתחא

יש לי חרדה חברתית .אני מתרגלת מדיטציה כבר חודשיים ויש שיפור.רציתי לשאול האם שילוב טיפול סי בי טי יכול להועיל או להזיק הרי במדיטציה מנקים את הראש ממחשבןת ובטיפול מחזירים אותם לראש.זה לא מתנגש?

אודי מה דעתך על מטופלת שמשתפת את המטפלת שלה בהרגשה שהיא מפחדת להביא ילדים כי חוששת שכאם לא יהיו לה הכוחות והזמינות המנטאלית להשקיע בהם ואם האמא מתקשה לחוש ערך וכיוב אז 'זה יהיה כמו להרוג אותם'. ואז המטפלת עונה : "כמו שהמיתו בך חלקים?' מה דעתך על זה אודי? מכל ההתייחסויות שהיה אפשר לבחור בעולם - שמטפל אומר דבר כזה בתגובה וזה נחרט בזכרון של המטופל. המילים האלו מהדהדות. ועוד רבות אחרות מה דעתך על מטפלת כזאת אודי "פסיכולוגית קלינית בכירה" . נכון מילים הן רק מילים אבל הייתי במצב מאד קולטני ורגיש שם. למה בכלל ליצור מצב שמשפט כגון זה יהדהד אצלי בזכרון? עצוב לי מהמהלך של החיים האלה. כמה שאני לא עושה מאמצים ומתקדמת אני תמיד בסופו של דבר מאחור. מאחור כל אותם האנשים שההתפתחות שלהם בצורה טבעית הייתה פשוט בריאה. ואין להם בעיה ליצור קשרים ולאהוב ולהעריך את עצמם. תוהה אם רמת תפקוד גבוהה הישגים ורמה עצמאית גבוהה צריכים להיות תנאי לערך עצמי. אצלי זה כן. לכן קשה ככ להתאושש נרקיסיסטית. התקדמתי לא מעט ועדיין זה לעולם לא יהיה כמו אנשים שאצלם מובן מאליו לחוש ערך ובטחון ולתפקד ולשאוף ולממש. אצלי כלום לא מובן מאליו. לכן עליי להעריך כל צעד יותר אבל שאני רואה את הפערים זה מביס. בת 34 ומתמודדת עם דברים שלנוער אפילו כבר מובן מאליו. יצירת קשרים, עמידת לצד העצמי וקידומו, ספונטניות.. יוזמה. אצלי כל שטות זאת התמודדות אתגרית לא פשוטה שיש לצלוח. ואז פסיכולוגית שמעולם לא הייתי בנעלי אומרת "עבדתי קשה" בגישה אטומה ומתנשאת במקום להסביר בשקיפות חומלת את המקור לקשיי התפקודיים, ההקשרותיים והחרדתיים. משחקת אותה סמכות ומתערבת בנפשי עם הנחיות כיצד לנהל את חיי- מתערבת מעמדת הסמכות שלה. במקום שקיפות ולב וכנות ואנושיות למה אודי? למה אני לא מספיק נחשבת בן אדם בעיני פסיכולוגים כדי שלא יתנהגו ככה ? זה לא הגיע לי. היא הייתה צריכה לכבד אותי ולהסביר לי דברים. לא לבזות אותי. אני כועסת שיש לי את מטען הזכרונות השלילי הזה בחיי. אלוהים העניק חיים חד פעמים וטמטום רשלני של פסיכולוגית הותיר לי זכרונות מקוממים במקום להטיב באופן זהיר ומוצלח ואנושי. בלי לבזות. הגיע לי הרבה יותר טוב מזה! בכלל מגיע לי דברים טובים! מגיע לי רק טוב אודי! ועשיתי דברים נחמדים לעצמי , אבל זה לא מעלים את הכאבים והכעסים של העבר. מילא הורים שהם בורים.. אנשי מקצוע אמורים להיות יותר מקצועיים וזהירים ולהבין ש'איך מטיבים עם הפרט האנושי ונפשו'. לא רק להחזיר אדם לתפקוד בתוך הסדר החברתי. אתם פשוט עושים כזה עוול לפעמים. זה מכעיס. וכן משהו שבכלל לא קשור לטיפול ההוא הכאיב לי הפעם אך זה זורק ישר אחורנית להזכר גם בפגיעות ששם כי זה אותו סוג של גרימת כוויות נרקיסיסטיות.

שמחה שניכנסת אבל האמת חשבתי שפשוט את לא כאן כי את במקום טוב יותר ... הלוואי ובכל זאת יהיו בך הכוחות להרפות ולהתקדם ..

מאכזב אתה אודי. זאת פרשנות דפוקה מפסיכולוגית סתומה. גם לך נראה שאתה בטיפול פותר תשבצי הגיון אנליטיים במקום לעבוד עם בני אדם ולחפש איך להשפיע על חייהם הפנימיים באופן מטיב? מה מהות המקצוע ההזוי שלכם? אני מאוד מקווה שהסתומה הזאת לא מייצגת את כל המטפלים.. יש גם אחרים.

הי מימה יקרה, אצטרף לאודי - הייתי בוחרת לומר דברים מאד דומים. המשפט ההוא שקיבלת כל-כך קשה במצב בו היית, נראה בעיניי נפלא, קסום ונוגע ומחבר. אבל אני היום אחרי טיפול של שנים. דאגתי לך, יש לי עוד המון דברים לומר, אבל איני מספיקה כרגע. להתראות, סוריקטה

מה קסום ומחבר באמירה כזאת?? אם מישהו היה אומר לך שהמיתו בך חלקים. שיש בך חלקים מתים בנפש. זה נשמע לך קסום?? כאילו אנשים לגמרי איבדו את זה פה מרוב פלצנות פסיכואנליטית כבר לא רואים את ה common sense היא יכלה להגיד 'את מתארת חשש קשה מאד. פחד עצום שלא תוכלי לתת לילדים שלך. אולי כמו שאת לא קיבלת מה שהרגשת שצריכה? " אותו רעיון בניסוח פחות זוועתי מטומטם ופאטליסטי. ובכל פנים הייתי בכלל מעדיפה שהיא פשוט תעודד אותי...

היא בסך הכל רצתה להבין את מה שאת אומרת, והאם הפחדים שלך הם תוצאה של העבר שלך. אגב, חשבתי, אבל קבלי את דברי ברוח טובה, ממש בלי רצון לפגוע, אולי יש לך בעיה של OCD כפייתיות, אולי זה מה שמעכב את היכולת שלך להתקדם הלאה? חשבתי על זה בגלל מישהי שהייתה אצלי, והייתה לה בעיה, והבעיה הטרידה אותה הרבה יותר מהנורמלי, אז הצעתי לה ללכת לפיסיאטר , בתחילה היא חשבה שאני משוגעת, אבל לאחר הרבה שכנועים, עשתה זאת, ואכן קבלה תרופה נגד כפייתיות. היא הגיעה לבקר בחג, ופשוט לא האמנתי, היא לא הפסיקה להודות לי, ואמרה שהיא מרגישה כאילו ואיזה ענן כבד שרבץ לה כל השנים על הלב התרומם, והיא מצליחה לראות דברים בצורה אחרת לחלוטין, ודברים שהפריעו לה בצורה קיצונית עכשיו בקושי מגרדים לה את הצפורן. זה לא שהדברים לא מרגיזים, השאלה היא רק איך אנחנו מתייחסים אליהם, גם בעוצמה וגם באורך הזמן.

הי, אני חוששת להיות זאת שבאה בטענות שלא רואים אותה ואז נעלמת... אז קפצתי לספר שמאד עזר לי שראיתם ושמעתם והגבתם, ואני ממש מקווה שעוד אצליח להגיב יותר באריכות על מה שכתבתם, רק כרגע לא במצב נפשי שמאפשר זאת... מקווה שיקחו כמה ימים ודברים ירגעו... חג שמח לכולנו שיהיה...

בקצב שלך כמה ומה שנכון לך

מקווה שמצב רוחך ישתפר, ככה זה בחגים, או שהם מעלים לנו את מפלס השמחה הוא שהם מכניסים אותנו לדאון, ואגב זה יכול לקרות גם למי שבזוגיות מקסימה, לאו דווקא למישהו בודד

הי אודי, קצת לא יודעת איך לקבל את כל הנכונות שלה וההכלה שלה...שאפילו הייתי אומרת שיוצאים מגדרם כדי לרצות אותי (ביחס לטיפול כמובן... ) ברמה שמרגיש לי לא נעים ומעורר חשד וזה לא היה כך בעבר, רק לאחרונה ולא קרה משהו ספציפי, התפנית בעלילה לא ברורה לי. האם זה סוג של אסטרטגיה של מטפלים שצריך להיזהר?

זהו שם חיבה כי את לא גולם .... אני מאמינה שזה היה שם גם קודם .שמעתי את זה בן השורות שלך על כמה היא בסדר וטובה ושם עבורך וכמה יש לה סבלנות לחכות לך להיות להמתין באהבה ..אז מאמינה שאת פשוט הוצאת ראש מהגולם ואת פשוט רואה שהיא שם עבורך מכילה ואכפתית...אני ממש שמחה וד.א את השאלה הזו תספרי לה שתפי אותה ..זה חשוב וזה שייך לטיפול כי אנחנו לא היא ...

היי אודי איך עובר לך החג? אתה מבשל לנו עוד ספר?:))) יש הרבה פרטים בחיי, טובים יותר או מציקים..... אבל בא לי לכתוב על חיי בכלל... מרגישה שבניתי לי שגרה טובה עם העבודה הטיפול ויש גם תמיכה שיקומית שעוזרת. בעיקר יש לאן לחזור בתוכי, משהו כזה.... יש שיח פנימי וזה ממש מקל. אני יודעת לזהות את הדחף הפנימי, לאכול או לקנות ומנסה להתנגד לזה בפנים. אני יודעת שבניתי את זה בעשר אצבעות ומפרגנת לעצמי על זה. רק כן עוד משהו, בקשר לילדים אין שינוי ואני מנסה ללמוד לחיות עם זה, זה כמו איבר נוסף בתוכי, הכאב והדמעות. מגיעות בתדירות גבוהה. אודי תודה שאתה כאן בשבילי ובשביל כל מי שהחגים מחרפנים לו את השכל... מחכה שתשוב, הילה

היי יקירה את יודעת? את איתי במחשבות.... אני רואה אותך נלחמת במים בגלים ולא מוותרת זה כל כך קשה ואת מתאמצת! איך עובר החג? זוכרת ששאלת על בן הזוג? אז אנחנו עדיין ביחד והוא טוב לי החג הזה התארחתי אצל דודים שלו והיה בסדר החגים זורקים מהשגרה אבל זה תכף נגמר שכנוע עצמי:)) הילה

איזה כייף לקרוא אותך ככה שרק ימשיך ונטע תחזיקי מעמד עוד גל אחד קטן ושגרה...

היי אביב מה שלומך? איך עובר אצלך החג? מתגעגעת הילה נב זה השם שלי התוספת בגלל ההרשמה למחשב

זה קצת מוזר התוספת ותודה ...הייתי ממש צריכה את היד המושטת הזאת עכשיו ...קצת התפזרתי לעצמי ברחבי העולם מנסה לאסוף אותי ...חיבוק

אני מנסה לשלוח גם כאן. זה לא הוגן לעשות את זה כשאין אף אחד אני מצטערת. אני מרגישה שהכל וכולם נגדי. אודי למה אני מרגישה כל כך רדופה?

אני לא בת מאה. רק הרגשתי ככה. אני גם לא בוחרת איך אני רוצה להרגיש כי אם יכולתי לא הייתי בוחרת ככה. והלוואי, באמת, שיכולתי לבחור או ךהרגיש שגל יום הוא מתנה. כשהכל כל כך ההיפך. אבל אודי, אם היית רואה אותי בחיי השיגרה לעולם לא היית מנחש שמה מן הדברים שנכתבו כאן הוא אני... גם זה די נורא... תודה חג שמח שירה

לכולם!

חג שמח הילה

אודי, כל פעם כשאני נותנת למטפל שלי להתקרב "ולגעת", הוא פוגע בי. אני יודעת שאין לו כוונות רעות... הוא לא פוגע בכוונה... אבל הוא לא זהיר מספיק... הוא לא מבין כמה קשה לי לתת לו להתקרב וכמה הוא צריך לנהוג איתי בעדינות... אחרת אני מפרשת את זה כדחייה ויש לזה תוצאות הרסניות. אוףףף מרגישה דפוקה. פגומה כל כך. נטע.

שאלת אותי מה מרגיז בה אבל זה משו כללי כזה בהתנהלות שלה שמעלה לי את הסעיף כל פעם מחדש.. אבל עכשיו בסדר אודי שיהיה חג שמח ותהנה בחופש

חג שנלמד דרכו לא לפחד מזמני . חג שנלמד דרכו שמחה ראשונית של ילד חג שנלמד דרכו לארח ולהתארח לתת ולקבל חג שנלמד דרכו שיש מי שסוכך עליינו תמיד חג שנלמד דרכו שאנחנו לא לבד יש בחג הזה כל כך הרבה וזה בן החגים היחידים שאני באמת אוהבת ... אז חג שמח לכולםםםםם

הלוואי ונשכיל ונהיה שמחים

להזמין אליה אורחים. לתןמי חשבתי שאתחתן ויהיו לי ילדים הכל ישתנה. אבל החיים צוחקים עליי.

האמת קשה לי ככ מול ההודעות שלך חסרות התקווה ,סליחה שכך .. ובכל זאת ממשיכה לקוות ולהחזיק בשבילך תקווה ואמונה שביום שבאמת תירצי ותיפעלי דברים יראו אחרת ..אני מאמינה בך ..

בהתחלה שקראתי את ההודעה שלך רציתי לנזןף בך כי מי את שתגידי לי מה לכתוב. אחרי שלקחתי נשימה והייתי הארוחה משפחתית התמלאתי יותר כוחות ורצון לעשייה. הלוואי וזה היה פשוט. אבל החלטתי שהפעם למרות הכל אני מנסה. כל כך הרבה אתגרים לפניי למול הזנחה רבה. למול איבוד דברים והתמודדות עם גורמים לא פשוטים. צריכה להאמין חזק שאני ואישי נציל את המשפחה שלנו ונצלח בדרך. הריקנות והבדידות שלי גדולים. שכבתי המון במיטה וברחתי מהמציאות ללא כל סיבה או שאולי בגלל שינוי קטן. הרבה כאב הרבה איבוד זמן יקר ביותר. מקווה שלמרות הכל אצליח!

אין לי סוכה כי אני עסוקה הרבה בהרס ולא בבניה. אני מסתכלת לאחור אבל מפחדת להסתכל קדימה. מקווה שיום אחד תהיה לי ויהיה לי גם את מי לארח.

אודי, הימים האלה החגים האלה הזמן שלא זז נטעו בי תחושה כבדה של ריק ושעמום. אני נמנעת מחברה, לא מתעניינת בשומדבר, ומניחה שבכך גזרתי על עצמי ריק ושעמום. אבל זה לא בכוונה, זאת לא הכוונה... שירה

היי שירה מה שעוזר לי הרבה פעמים זה מוזיקה את אוהבת? או סגנון מסויים? הילה

הוא ביטל שתי פגישות התחננתי שיגיב שנדבר בטלפון והוא לא מאפשר אני כועסת וזועמת למה ??????

מי כמוני מבינה ...רק יודעת שהכי נכון למרות שקשה לנשום לתוך זה ולחכות לפעמים מסתבר יש הסברים שאת לא חושבת עליהם ...תזכרי שאכפת לו ממך שהוא שם עבורך ...איתך

תודה לך יקירה

היי, אני כותבת פה כי אני כבר לא יודעת מה לעשות ומנסה מה שאני יכולה.. בן זוגי מזה 6 שנים נכנס למצב של עצב בלתי פוסק, עצבים על המדינה, החיים ובעיקר על הצבא שמהווה כל מקור לעצב שלו. חשוב לי להדגיש שהוא לא מעט זמן בצבא ולמרות זאת נותר לו עוד הרבה זמן במערכת. הוא לא ישן טוב בלילות, הוא הופך להיות אדם עצוב וממורמר. מה אני יכולה לעשות?? הוא רוצה להשתנות, להיות שמח יותר אך לא מצליח. אין לו כסף לטיפול פסיכולוגי באזרחות ובצבא(הקב"ן) לא מתייחסים אליו ברצינות. אשמח לרעיונות לפתרון... אבודה!! תודה רבה

כתבת בתגובה לשאלתי..., "יש צורך להסביר חוויה? ועוד של מוות נפשי?..." אז האמת אודי, שקצת ביאסה אותי התשובה הזו שלך, שגם הסתכמה רק בכך. גם ככה קשה לי,וכן,יש צורך,ונזקקתי לזה,ואחרי שגם הסברתי במפורט, את בקשתי,ולמה חשוב לי הסבר על כך,ובהתייחס לשאר חוויות\תחושות שלא מוגדרות בהכרח כמוות נפשי. ועניין ה"חווית..." ,ובמקום רק לכתוב "מוות נפשי", רשמתי ככזה, כי כך הבנתי שרושמים תמונח הזה. ובכל זאת היה חשוב לי לקבל ממך יותר פירוט והרחבה בעניין. אבל...נותרתי עם איזו תשובה, שהרגישה לי יותר מתחכמת\צינית שכזו...,? מאשר להיות איתי בזה. ואולי אני טועה. "ולגבי הטיפול והצורך להסתפק בחלקיות - זו אחת מהמטרות לדעתי, ללמוד להיות בקשר מציאותי" ואני כל פעם מחדש תוהה.., האם קשר עם פסיכולוג, ההסתפקות בחלקיות והמוגבלות הזו ואיתו,ועל כל מה שעולה וקורה..., זה אכן ללמוד להיות בקשר מציאותי??? כשהמטרה הרי לייצר קירבה,אינטימיות, אך למעשה בסופו של דבר, זו אינטימיות זמנית,מוגבלת,מותניית ,חד סטרית, וזה יותר מרגיש כמו קשר הזוי ובעייתי, מאשר קשר אמיתי מציאותי . מניחה שלא תסכים איתי...., ?? חג שמח

אודי, זה לא הכאב הפיזי והלאות של הגוף, זה העומס הנפשי הרב, זה שמעמיס בכמה ערוצים בכל רגע נתון. כל נשימה, פעימה או רגע מורגשים במלוא עוצמתם. להיות בת 100 זה גם לדעת.שהמוות כאן כל הזמן ולחכות לו לייחל לו. אני שונאת את החיים האלה. שירה

ככ מבינה על כאבי הגוף והנפש רק דבר אחד קטן....תנסי לזכור שיש לנו בחירה איך להרגיש ..בבקשה לפעמים תנסי לבחור לראות את העתיד זה אפשרי באמת שזה אפשרי ..אל תחסמי את התקווה .איתך

אודי, (שוב אני מגיחה לרגע... מקווה שאפשר) מסקנותיי המעוותות מן התקופה האחרונה... אני חושבת שאסור לי להקשר. זה מפחיד, ומלחיץ, ומוביל לתלות, ולאובדן שאריות האני שעוד נותרו, להקשר זה רע. אם אוהבים - נחלשים. מתאכזבים. כואבים. מנוצלים. הייתי אומרת שהכי טוב לבד, אבל זה יהיה שקר. אין באמת "הכי טוב", לא בעולם שלי. נ.ב. מה זה בכלל לאהוב?!

היי אודי, היום אני 4 שנים בטיפול :) יש הרבה דברים שהשתפרו.. אני יותר סומכת עליה ויש הרבה פחות דרמות מפעם. ובכל זאת לצד התהליך שאני חווה אני מרגישה שיש דברים תקועים וכאלה שלא השתפרו בכלל.. עדיין יש הרגשת ריקנות, עדיין קושי בלהיכנס לזוגיות ובעיקר עדיין הדימוי העצמי שלי נמוך יחסית... אודי רציתי לשאול אותך האם ב-4 שנים של טיפול (פעמיים בשבוע) הדברים לא היו אמורים להיראות מעט אחרת? שהביטחון יותר יעלה? 4 שנים זה המון זמן... ואולי יש דברים שצריך יותר זמן בשבילם או שכנראה יש דברים שפשוט איאפשר לשנות כמו הערכה עצמית? אשמח לשמוע את דעתך תודה רבה!! מאי

לפני שהולכים שוב אחרי שרק באנו אני חושבת שעמדתי היום בגבורה מול מכשול ששנים ברחתי ממנו. לא מרגישה גיבורה רק מותשששששת.

היא מעצבנת אותי אפילו לא רוצה להגיד שמדובר באמא שלי

אודי, אני קצת פוחדת שפתאום אולי לא תראה אותי ואולי יגיע סוף השבוע ושוב תגיד נתראה אחרי החג? אני נעה בין קטבים מטורפים, קירות קורסים, אני חושבת שיש לי המון הפרעות ו רב שהנפש לא יכולה להכיל כואב לי כל הגוף, השרירים, העצמות, הראש, הבטן. אולי אני כבר בת מאה.

היא שאלה גם בפגישה וגם ביקשה שאחשוב על זה בבית, אלו דברים שאני עושה/התנהגויות שלי פוגעים או מפריעים לטיפול ממה שאני מכירה מהטיפולים שהיו לי.. והאמת אמרתי לה משהו אחד ובאמת יש דברים שאני חושבת שאני עושה שהם "מזיקים", אז מתישהו אשב לכתוב לה. היא גם אמרה שאבוא לפגישה אתה ועם עוד אחת מהצוות על מנת לשמוע לגבי הקבוצה שהן פותחות עכשיו (קבוצת לימוד מיומנויות- משהו בסגנון), היא תוהה אם זה מוקדם בשבילי וגם אני, אבל אמרה שנפיגש ואז יהיה עוד זמן להחליט ולחשוב על זה. מעניין, אני לא חושבת שאפתח תלות כלפיה, אתה חושב שזה בעייתי?

שלום וברכה בן 27, נמצא כרגע בצומת דרכים מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית ותלותית (קלסטר B ו-C). מטופל תרופתית, למיקטל 100 מ"ג, לוסטרל 50 מ"ג ואיטומין 10 מ"ג. בעבר הייתי בטיפול דינאמי כשנתיים אך ללא הצלחה משמעותית (הטיפול הופסק מצד המטפל), וכרגע אני מטופל במרפאה ציבורית, אך הטיפול הפסיכותרפי עומד להסתיים בעקבות כך שהמטפלת יוצאת לחופשה. חשבתי אולי לחפש מטפל פרטי, אך יש כ"כ הרבה מטפלים ואינני יודע במי לבחור ובאיזו שיטה כדאי. הפסיכיאטר שלי אמר לי ללכת למטפל בשיטה דינאמית עם שילוב של CBT, אך ראיתי שיש גם טיפול לאישיות גבולית שנקרא DBT.. אני די מבולבל ולא יודע במה לבחור. יש גם כ"כ הרבה מטפלים.. שאני לא יודע מי טוב ומי לא, אני אמור לעבור עכשיו מטפל מטפל? אני כרגע גם נמצא לפני שיקום מקצועי בביטוח לאומי ולא יודע אם ללכת על זה כרגע, האם אני בשל מספיק לצעד הזה? האם אני צריך להכיר את עצמי יותר? להבשיל עוד קצת? הבנתי שיש דבר כזה שנקרא אבחון פסיכודיאגנוסטי.. האם זה בעצם אבחון פסיכולוגי? האם כדאי לעבור את האבחון הזה בכדי לדעת לאיזה כיוון מקצועי ללכת או לאיזה סוג טיפול ללכת? או שזה מיותר (כי הבנתי שזה עולה כמה אלפי שקלים)? את האבחנה של האישיות הגבולית והתלותית נתנו לי באשפוז שהייתי לפני כשנה וחצי (לא אובחנה לי מחלה נפשית מאג'ורית, למרות שהפסיכיאטר הנוכחי שלי מתלבט האם אני מתאים ל"סכיזואפקטיב"). כרגע עובד לסירוגין בחצי משרה. אשמח מאוד לתשובות תודה מראש..

בנוגע למטפל מטפלת אני ממש לא יודעת מול הביטוח לאומי אני דווקא כן. מציעה להגיע מגובש ברצונות שלך..חשוב ביותר לפני הכל לעשות קורס מיכאל דרכם לא לוותר .הקורס מחזק את היכולות והבטחון ואחר כך השמים הם הגבול . אם תלך בגישה בטוחה ומציאותית ניתן לקבל מהם לימודים נרחבים גם של תואר וכדומה ..הם מנסים לצאת בהכי קטן של קורס מקצועי וכאלה . בכל מקרה להגיע מוכן ובטוח בעצמך בנתיב שאתה רוצה . עדיף לפעמים לחכות עוד שנה מאשר להוציא שיקום מצומצם ...זה אפשרות של פעם בחיים .

אהלן :] תודה על המענה.. לפני בערך 4 שנים אני זוכר שהתחלתי לעשות את הקורס של פרוייקט מיכאל ופרשתי באמצע כי.. לא מצאתי את עצמי שם :\ ומצאתי את עצמי לא משתף פעולה ולא זורם.. אשמח לתשובה של אודי גם כן... :]

מבט אחד ....ודי לא צריך יותר למלא את המיכל ... יש המון עבודה מי אמר שלא זה הולך להיות יותר מורכב ..נהדר גדלנו קצת וכבר אפשר צריכים לזכור שכבר אין לה כוחות למאבקים וזה הכי נכון כי חייבת ללמוד להפסיק להלחם ... חושבת שגדלתי בחמישה שבועות האלה אמרתי דברים שפעם ראשונה אני אומרת מה נכון לי ומה לא ..אני יודעת שהרבה לא ישתנה אבל מה שישתנה זה שאני דיברתי ממקום של כאב והיא הקשיבה ..היה שיח האמת כואב והרגשתי שהכאבתי לה בישירות שלי באמת שלי ואולי בהבנה שבעצם עם כל הרצון הטוב לא נשנה ..אלה נלמד לעבוד עם מי שאנחנו ..ואודי אנחנו צוות מנצח ..ואני תמיד יודעת בתוכי מה שנכון לי :) אודי חופש נעים וחג שמח ...תודה שהיית איתי כל כך החודש הזה .כל כך תודהההה