פורום פסיכולוגיה קלינית

מרגישה שקצת התנתקתי מכן..לא ממש, הרי המשכתי לכתוב....אבל אתכן קצת זנחתי מלהתערב, לא יודעת....הרגשתי קצת אאוט. מנסה שוב לחזור להגיב קצת, לקרוא אתכן גם אם לא מגיבה...וכאילו הרגשתי שגם אתן נמנעות מלכתוב לי......(אולי לא? לא יודעת..הרגשה) פוחדת שאעזוב אותה ואולי גם אתכם למרות שלא אמור להיות קשר בין השניים. רוצה להרגיש חלק מהמעגל הנחמד הזה.....התקבלו?

אף פעם לא עזבת באמת וגם לא עזבנו אותך...זה בסדר מיכל . אני יודעת הפחד לאבד ריצפה אבל את לא חייבת לאבד בכלל תיראי תבדקי את תמיד יכולה לחזור אלייה ...וכאן אני וגם אחרות אוהבות שאת כאן

השתגעת ? :)) את מבקשת רשות ? ממי ? יש לך הרי המון מקום :)) המקום שלך !!! חיבוק אוהב מיכל.. במבי.

מיכל אהובה, כמו שהמטפלת אמרה שתמיד יש לך מקום. יש. ובסדר להזכיר. שלך, סוריקטה

כתבתי כל כך הרבה תגובות...כבר לא רגילה. תודה שהזכרתן לי שיש לי מקום פה...תפסתי מקום רב היום. מפחדת לעזוב, זה קורה לי מולה כשאני פוחדת שתעזוב או תשכח אותי אני מציפה אותה...היום פחות קורה. תודה יקרות.

אם פסיכולוג רומס נרקיסיסטית מטופל?

קודם כל יתכן וזו כן רשלנות אבל יש מפלס של סבירות, וכל עוד נמצאים באותו מפלס אין זה רשלנות. למשל אדם טובע בבריכה, האם המציל אשם אם לאו? הוא דבר עם חבר כשאותו אחד טבע, האם היה לו מותר לדבר עם החבר? יש מפלס של מינימום ומקסימום, פציינט מת בניתוח, האם תמיד הרופא אשם? אלו דברים של שיקול דעת, עם טווח מסוים

מקווה שאת בסדר..קצת דואגת לך לא בקטע של פחד יותר לשלומך. מ.

היי מיכל תודה אני בסדר תודה לך

בפוסט הקודם שהעליתי הודיתי לבנות שתמכו, סוריקטה, לא רשמתי את שמך, אך את יודעת כמה אני מעריכה אותך. מימה רוצה לציין גם אותך, למרות שהפוסט שלי היה מופנה אליך, אותו אחד שעורר אנטגוניזם, ראיתי את התגובה שלך, שהראתה על כל כך הרבה בגרות, ולא נספחת, להפך, אפילו הסכמת עם חלקו. מקווה שתמצאי את הדרך שלך את האיזון והשלמות

היה את פוסט הארוך שרשמת לי בנושא לקיחת האחריות ('איך משתנים') והגבתי לך שם תגובה מאד ארוכה גם אבל לא התגובה שלי פורסמה. היא לא מופיעה ממה שראיתי... אז חשבתי אולי התכוונת לזה אבל איך בעצם אם לא עלתה התגובה לאויר... אולי התכוונת למשהו אחר. כבר לא ככ עוקבת.. :p

את ענית להופ, לא לי, ואמרת לה בערך שבוודאי אני צודקת וזה כפייתי, והתשובה הייתה כל כך בוגרת ובשלה, וראיתי בזה חלון שלך לצאת מתוך הלופ, כי את יכולה, את מסוגלת, יש לך את זה מימה, צאי מהלופ, ותצליחי,

היי לכל הבנות נכנסו כאן לאיזו שהיא מערבולת. עד כמה שאני זוכרת הנחיות המציל הן, שאם נסחפים במערבולת, לא לשחות נגד הזרם, להמשיך עם המערבולת, עד שהגלים שוככים, ואז אפשר לנסות להגיע ליבשה הקרובה ביותר. אני חושבת שהגנים הפולניים שלי (רק מצד אחד!!!) גורמים לכך שאני תמיד נותנת עצות, זו המוטציה. אני יודעת שהרבה אנשים רוצים לפרוק מה שיש להם על הלב, רק כדי לקבל אוזן קשבת, כדי לקבל אמפתיה, וכדי לקבל לגיטימציה לרגשות שלהם, הם לא מחפשים עצות, ולהפך העצות מעצבנות אותן. אני, כשאני במצוקה, אני דווקא רוצה שיתנו לי עצות, שיושיטו יד, שלא יעמדו מנגד. כי אני תמיד מטפסת על הקירות כדי לצאת מתוך סבך הבעיות, אף פעם לא פאסיבית, אני הטיפוס שבועט בסערה, מנסה לגלוש על הגלים, עושה עמידת ראש כדי שאוכל לנפנף למציל בחוף שיגיע מהר להציל אותי, לא רואה את עצמי נספחת עם המערבולת בלי לעשות מאומה. אצלי, להפך, זה יעצבן אותי אם אני אפרוק את צרותי, וכל מה שאקבל זה שיקוף למה שאמרתי בתוספת של שילוב ידיים. אראה בכך חוסר איכפתיות. בכלל כל העניין של שיקוף תמיד מעצבן אותי, בכל קונסטרוקציה שלו, לא רק בפסיכולוגיה הוא קיים, אלא בעוד שטחים בחיים, והוא תמיד מעצבן כשהוא עומד לבדו. היינו עם משקפים לי בקיצור את עמדתי ולאחר מכן מגיע משהו למעשה, אין לי בעיה עם זה, כי בכך מאותתים לי שהבינו את מה שאמרתי, אבל כאשר השיקוף מקבל במה בפני עצמו, והוא סוף הפסוק, אני לא רואה בו תועלת. כשאני אומרת שיקוף, יתכן וצריכים לתת פרשנות למושג, אולי אצל כל אחד יש לו פרשנות שונה. אני חושבת שקרן אור אמרה שיקוף במובן שרצתה לומר לי כיצד אני נשקפת לאחרים, אבל שיקוף בהגהה המקצועית של גישור למשל, הינו תמצית דברי הדובר על ידי השומע שמטרתה להראות שהבינו את אשר אמר. שיקוף במובנו הרפואי כמובן שהוא אחר. מה שאני מנסה לומר, שאין לי כאן כוונה לפגוע בבנות, גם אם אני אומרת את דעתי בנחרצות, וכך זה נשמע, זה לא מראה שאני לא פתוחה לשמוע מה שהשני אומר, זה סוג של סגנון דיבור (כתיבה שמשקפת אופי), אבל אני בהחלט שמחה לשמוע מגוון דעות על נושא, אבל כן קשה לי שלוקחים כל פסיק ונקודה ובונים עליה תילי של פרשנויות פרוידניות, זה מקשה על הזרימה. כשאני לפעמים לא רוצה לומר בבירור דברים, זה לא בגלל שאין לי מה לומר, אלא בגלל שאני חושבת שבנסיבות מסוימות עדיף לא להגיד, אבל בוודאי שאין כאן כל שיקוף פרוידני של מה שנאמר, כי בדרך כלל הדברים לא נאמרו במקרה, ואם לא נאמרו לגמרי בברור, גם לזה הייתה סבה. לפעמים צריכים לתת לדברים להשאר ככה. גם בציור הצל חשוב לא פחות מהאור, זה נותן את השלימות של היצירה. ולאחר כל הפילוסופיה הארוכה הזו, מה שאני מנסה לומר זה לנשום כולנו עמוק, עמוק, לספור עד חמש, ולהיכנס לתוך מצב של היפנוט, להרגיש את הנוף הנפלא, הירוק הזה, כמו גן עדן, לנשום לאט לאט, עמוק עמוק, ולהרגע, להרגע, הכל נרגע, הרגליים, הבטן, החזה הראש, לנשום עמוק ולהרגע. (שומעת את המהפנט שלי חוזר על הדברים!) - מקוה שקבלתם את ההיפנוט בחיוך!!! כותבים כאן בפורום כדי לפרוק וכדי להפיק תועלת ולא חסר לנו בחיי המציאות את העליות ומורדות, למה להוסיף אותם גם בווירטואליה? חבל על האנרגיות. תודה מיוחדת לגילי סיגל ולאביב על התמיכה, גם כאשר זה לא כל כך פופלרי, מעריכה את זה, ויודעת שלא כל אחד תמיד מעיז.

חוץ מההתייחסויות שחוויתי מתנשאות היא ישבה לי מול המצוקות ושיקפה שיקופים במקום לנקוט אצבע ולעזור. בשלב מסוים היא אפילו אמרה עם חיוך על הפנים! כאשר ראתה אותי מתכווצת ומתכנסת לתוך עצמי מכך שהיא לא יוזמת שום פעולה לבוא לקראתי ו/או להקל על סבלי. היא שיקפה 'מרגיש אכזרי?' . ישבה שם מנגד נוטשת ומפקירה. ככה. משקפת. אפילו אם הייתי טובעת שם למוות בים היא לא הייתה קופצת לנסות להציל אלא משקפת 'את טובעת?' ... ואחכ כבר יכולים אנחנו לנחש מה עלה בגורל המטופל האומלל הזה. הפסיכולוגים בונים על התפיסה שלהם שהים והטביעה הם לא אמיתיים ורק בדימיון של המטופל כי הוא משחזר טראומה לא מודעת מפעם בקשר ההעברתי מול המטפל ולכן כנראה הם לא לוקחים ברצינות שום רגש שנחווה שם. מחכים שגם שהמטופל יגיע למסקנה שזה לא אמיתי ולא תואם למציאות... אבל הרגש חווה דברים אחרת ופסיכולוגים לא באמת מבינים כיצג לעבוד נכון עם זה. ואם הם כן מבינים ורק אני נפלתי על פסיכולוגית מטומטמת וגרועה במיוחד אין לי מה לעשות עם זה עכשיו ש'אכלתי אותה' עם טיפול גרוע. אף אחד לא יחזיר את הזמן וימחק את הפגיעה בי שנעשתה שם. אגב את משקיעה הרבה אנרגיה כאן מתוך רצון לתמוך ולעזור ולדחוף ולעודד אנשים החוצה מהפסיביות. אני דווקא מעריכה את ההשקעה שלך אבל אולי את צריכה לעבוד יותר על משהו בגישה שלא לעורר אנטי. לא יודעת... את עושה רושם של מישהי שמשקיעה מכוונה טובה.

מימה, לפי החישוב שלי היית בת 24 כאשר הלכת לטיפול, נקשרת אל המטפלת, וקיווית להגיע למעמד שלה. היא לא עצרה אותך, כשם שהמטפלים לא עוצרים את המטופלות שמתאהבות בהם, זו בעיה, וזו עסקת חבילה עם הטיפול הפסיכולוגי.\ אבל בן אדם חייב להתקדם בחיים לא להיתקע, להמשיך הלאה, מימה חמודה, את תקועה. ואגב אם הלכת לפסיכיאטר ולא נתן לך משהו לכפייתיות, יכול להיות שפשוט לא הרשמת אותו מספיק, את כנראה היית מאד 'אסופה' כאשר הגעת אליו, והוא לא הבין את עומק התקיעות שלך. לכן אמרתי שאת צריכה להביא לו את ההתכתבות שלך כאן. אגב, אני הייתי עם התקפי חרדה נוראיים, הפיסיאטר אמר שהכל בסדר, וזה ולא צריכה שום כדור, ידעתי שהוא טועה, כי אני ידעתי בדיוק מה חשבתי, ולכן עקפתי אותו דרך הרופאת משפחה קבלתי מרשם, ו... אין לך מושג כמה זה עזר לי, פשוט הציל אותי. נכון, גם אצלי זה בעיה לתת הבחנה כי אני נראית כל כך בקונטרול במאה אחוז, אבל את יודעת כמה זה מעיק לך. אין לך מושג כמה כדור יכול לעזור לך, לכי לעוד פסיכיאטר, תביאי את כל מה שאת כותבת, כדי שיקל לו לתת לך הבנה אמיתית, נראה לי שאת רוצה לצאת מהפלונטר,

היי לא שמעתי שתמיכה נימדדת בפופולריות :)ואני פשוט יושבת כאן בשקט ורואה את השיח בן כולכן ומחייכת לי ...לפעמים זה שיח חרשים לפעצים זה פשוט סובייקטיבי ...אבל האמת שמאוד מבינה את כולן מאיפה זה בא. זה מה שניסיתי להגיד לך באיתקה אין דרך אחת להגיע למטרה והשאלה מה חשוב הדרך או המטרה. אנסה לפשט מקלחת המטרה להיות נקי רענן האם את נהנית רק מהתוצאה ניקיון או מהדרך ההתפשטות הרחת הסבון והמקלחת עצמה עיסוי הגוף ניגוב הגוף וההתכרבלות במגבת הרכה והריחנית ... עוד דוגמא המטרה להגיע ליעד מסויים ..נהנית מהדרך מהנוף מהשקט עם עצמך מוזיקה או עצבנית שמבזבזת זמן בדרך. בעיני וזה מה שמלמד איתקה הדרך היא החשובה והדרך שלך מאוד מעניינת יש בה ישירות שלעיתים פוגעת ויחד עם זה בדק בית ויכולת לבקש סליחה ולדעת שטעית מאוד מעריכה את הדרך למרות שלא תמיד זאת הדרך שלי :)....

ישנן כאלו שפחדות לא לזרום עם הזרם, גם בכתת לימוד, גם בחיים, הן חוששות שלא להיות בצד הנכון. לכן ציינתי אותך שיש לך עצמאות מחשבתית, ולא דווקא עדרית. עכשיו אומר משהו שאולי יפגע באחרות אבל אומר זאת בכל אופן, את אומרת שהדיבור שלי לפעמים פוגע, ולמה? הוא ישיר, ויש לי הרגשה שאנשים רגילים שידברו אליהם עם צמר גפן, יגידו ולא יגידו, יגמגמו, הולכים על קצה האצבעות, כאילו ולומר דעה שלא בדיוק עולה בקנה מידה אחד עם הרצון של השואל יש בה כדי פגיעה. אני חושבת ששמעת דעות אמיתית יש בה כדי להפרות, וכדי ללמד. הדרך לאיתקה אין ביננו חילוקי דעות, רק כל אחד נהנה ממשהו אחר, גם בדרך, זה כל מה שאמרתי. אמרתי לי באחד המקומות שאת מקווה שאכנס לאיזון, אני מאוזנת מאה אחוז עכשיו, אבל גם באיזון, כמו שכתבתי לבמבי, החיים אצלי מעניינים בדרך כלל אין שגרה אפורה, וזה כנראה כי אני יוצקת בשגרה עניין, כי זה הטיפוס שלי, אבל זה לא מראה על שום אי איזון. כשאני מפורקת אז לרסיסים. ברוך השם, עכשיו אני בסדר

הי, היה לי מעניין, צבעוני וגם קצת מצחיק לקרוא את הודעתך.. אהבתי.. :)) דמיינתי אותך עושה את ההרפיה והדמיון מודרך ותוך כדי, מזיזה את הרגליים במין עיצבון שכזה שכאילו אומר :"נו כבר.. יאללה.. מה זה השטויות האלו"... :) הצחיק אותי הקטע הזה.. אהבתי .. לגבי האור והצל שבציור.. אני גם חושבת שהצל חשוב לא פחות מהאור, אך למצייר יש מודעות גם לצל.. כך גם בציור הנפש.. יונג מדבר על זה.. למעשה רבים מהתיאורטיקניים מדברים על זה בשפות שונות אך עם משמעות דומה.. אולי... אגב, סנדיי, מתה לדעת.. מה זה בשבילך חמש... ? 5 ק"ג.. (למרות שלדברייך את צריכה להוריד 6 ק"ג, את הופ (אם אני זוכרת נכון) הזמנת לרדת 5 ק"ג... גם בהודעה הזו המספר חמש חוזר... "לנשום עמוק.. לספור עד חמש".. מעניין מה חמש מהדהד אצלך... קרה משהו כשהיית בת חמש ? סנדיי... את אדם מאוד מעניין.. כל כך שונה מאופן ההסתכלות וההתנהלות שלי בעולם ... את מאוד צבעונית.. :) במבי.

מספר חמש ספציפית לא אומר לי כלום, הוא סתם מספר יפה כשמסרים אותו בנקודות. אבל המטיפל האחרון שלי תמיד ספר עד חמש בהיפנוזה, (אחרים היו עושים את זה במאות), חמש זה מספר עגול, עבור מטרה, כאשר מעגלים מעגלים לחמש או עשר. ולצערי בתחילה חשבתי שעליתי חמש, אבל הום ראיתי שזה 7 קילו. משגע לי את השכל, כל כך קל להשמין וקשה להוריד, הייתי באחלה תזונה, והחליטו שאני בתת תזונה, ואני כמו טמבל שמעתי למה שאמרו לי, וחגגתי ואכלתי, ועכשיו אני צריכה להוריד. אצלי הכל מאד צבעוני, זה נכון, החיים תמיד מעניינים, לכל כיוון, לכל צד, אמא שלי הייתה לא פעם אומרת שאני מזכירה לה סיפור שקראה ושמו היה 'עופרה ורוח פרצים', הכל תמיד צבעוני ומעניין, החיי יום יום גם מעניינים, כי אני בהחלט יוצקת בהם תוכן עם אקשן, כמו שקל להבין, אני לא הטיפוס של שקט, שלווה, נשימות עמוקות אם כי, למרבה הפליאה אני דווקא יכולה להיות מהופנטת, כנראה כוח הרצון לעזור לעצמי גבר על הכוח האקשיניסט, וכמעט כל הטיפולים שלי הם בהיפנוזה, וככה בדיוק דיבר המטפל עם קול עמוק וצרוד... עכשיו תדמייני את זה

'היה אפשר לעזור לבחורה הזאת!' 'בהחלט היה אפשר לעזור הרבה יותר טוב ומועיל. אם התגובה של הפסיכולוגית הייתה × במקום y התוצאה הייתה z אחר' ' היה אפשר! ולא היה לה המזל לזכות במטפל שידע לתת את ה y כפי שמתאים ונחוץ. ההתייחסות x עשתה נזק. ועכשיו ומטופלת הזאת קיבלה מטען טראומטי נוסף לחיים וכדי לעזור לעצמה היא צריכה להאבק נגד יותר זכרונות שליליים.' 'אני אלוהים ואני מעיד כאן ובזאת. מימה לא אשמה בכך שהיא קיבלה טיפול לא מתאים שפגע. היה אפשר עם גישה אחרת ויותר מותאמת לעזור לה יותר. עם פחות פגיעות ויותר יעילות' היה אפשר לעזור יותר טוב. ובטוח שפחות לפגוע'. על החתום אלוהים. נתבקשתי על ידי מימה להעיד כי אף אחד אחר לא מוכן להודות שיש אמת אחרת בעולם . הנה עכשיו יש אלוהים והוא קיים :)

מימה, קחי אחריות תפסיקי להאשים את כל העולם ואשתו ואני רוצה ללחוש לך בסוד, שגם אם היו עושים את ה y זה לא היה עוזר, את יודעת למה? כי את נשענת על מישהו אחר שיעשה עבורך את השינוי שאת עצמך צריכה לעשות בעצמך אף אחד אחר לא יכול לעשות התעמלות עבורך אף אחד לא יכול לעשו דיאטה עבורך ואף אחד לא יכול לעשות שינוי נפשי עבורך האתגר, הרצון השאיפה, ההשקעה, כל אלו צריכים לבא ממך. מספיק שרפת כל כך הרבה שנים, עכשיו את צריכה לאתגר את עצמך, כדי להמשיך הלאה, כדי לצמוח תאמיני לי שזה לא מאוחר מדי. רצון עצום להצלחה עם עזרה של פסיכיאטר ואין לי ספק שתמצאי את עצמך חיה בועטת ומצליחה. את תתפלאי כמה כוחות שיש בך להצליח, תני להם להצליח, אל תחנקי אותם כל הזמן עם התקיעות שלך, ועם הסיבוך של עם המטפלת, את בסך הכל דופקת את אגד, את בסך הכל הורסת לעצמך את החיים. קחי אחריות לעניות דעתי בלי עזרה בתחילה של כדורים זה יהיה מאד קשה, אין לך מושג כמה כדור אחד ביום יכול לעזור, פתאום השמש תזרח מבין העננים, תגלי בעצמך כל כך הרבה כוחות, ויכולות, ותפני את האנרגיה שלך להצלחה ולא לתקיעות.

זה שעכשיו אני צריכה לקחת אחריות והכל עליי אוקי.. אבל את טועה שאת טוענת ששום דבר לא היה קשור למטפלת . היה קשור! הסיבה שלקח לי שנים להתאושש משם זה קשור לפאשלות של המטפלת! בסדר על זין. הבנתי כבר שאני היחידה שישלם את המחיר על זה. אבל כן נעשה לי עוול כי לא קיבלתי אמפתיה מינימלית לקשיים ולא תמיכה מתאימה. אז די!! די כבר. די לנקות את כל העולם ואישתו מאשמה ולהטיל הכל אחרי. האחריות לחיי עליי. האשמה על מה שפגעו בי לא שלי!!!!

אפילו קטנטן. נטע.

יקירה אתן מרגשות עד דמעות עומססס ומתמודדת

אם נכנסתי לטיפול בלי לקחת תרופות והיום שנים אחרי אני שוקלת לקחת בגלל המחשבות שמלוות בתערומת רגשית על אותו טיפול בעקבות טראומטיות והפגעות שחוויתי שם.. מה דעתך על זה?? זה כמו להכנס לרופא ולצאת יותר חולה, לא? אני אמנם לא שורטת את העור כמעט בכלל מאז אבל הנפש כולה שרוטה ומצולקת מהטיפול ההוא. אודי למה אין למטופלים כח ויכולת ממשית לתבוע מטפלים על כך שלא קיבלו אפשרות להסכים מדעת לתהליך שמבזה נרקיסיסטית ומעורר טראומות לא מודעות באופן חוויתי מחדש? פגעו בי אודי. פסיכולוגית קלינית בכירה פגעה בי מאד אודי. עשו ממני שם פחות מבן אדם אודי. מבחינתה אני פחות מבן אדם. היא חושבת שזה בסדר שהיא תפגע בי. תחליט ש'הכל השלכות' ותמשיך הלאה שבזמן שהנפש שלי נותרה מרוסקת לדמם עמוק בפנים אחרי כל 'אינוסי התסכולים' שלה. זה נראה לך בסדר? למה מותר לכם לפגוע ולהמשיך הלאה כאילו כלום. למה מותר לכם? היא יכלה לחסוך ממני המון עוגמת נפש אם פשוט הייתה מסבירה לי את מצבי כמו שצריך והסיבות. למה היא לא עשתה את זה?

אני מרגישה קנאה... מול כל אלו כאן שיש להן משפחה, ילדים... גם אני הייתי רוצה

הלא כן?

הי מימה, אני לא חושבת כך. גם וגם זה מה שבדר"כ ממליצים. כתבתי בעבר הודעה, ואיני בטוחה שראיתי שהיא עלתה אז. בהודעה ההיא אמרתי שגם תרופות אינן מעשה פלאים. שהנפש צריכה להיות עשויה כך שהיא מוכנה לקלוט ולספוג דברים מבחוץ פנימה. תרופה, היא דוגמא למשהו כזה. אוכל- גם. ועוד. אני מאמינה, שאם טיפול נפשי מחולל באיטיות ובהדרגה שינוי כזה שמסייע לנפש להצליח לקלוט יותר מהחוץ פנימה (בהנחה שהמצב היה שונה בתחילת הדרך, למשל, כמו באנורקסיה/בולימיה), אזי טיפול תרופתי המצטרף אליו משלים, ואולי אפילו סוג של סינרגיה. ולא חייבת להיות תלות בלעדית בגורם אחד בלבד. כותבת מתוך שעה של חופש בעבודה, ממש במקרה, צריכה לחזור ולהמשיך שם, להת' סוריקטה

יותר את הבפנים פחות את הבחוץ מבקשת לאחות את השברים סבתא שלי בת 92 אמרה שהיא רוצה לבקר אותי לקחת מונית ולטפס שלוש קומות... אני אוהבת אותה התבטלו טיפולים היום וביום חמישי הזמן שלי מחולק לכל הרבה חתיכות זה לאכול את העוגה ולהשאיר אותי שבורה... אמא התקשרה בשבוע שעבר לוודא שאני בחיים... ושלא דקרה אותי איזה ערבי... בעבודה עדיין קשה... ומתברר שזה לא רק שלי וגם ממש לא לדבריה של העוסית שמדריכה אותי... ככה מתנדנדת בזמן ואין לי ככ מתי להיכנס ולהגיב ולכתוב ותודה לבמבי ואביב וכל מי שכתב לי הרבה הרבה עומס עליי ובערב במיטה

סוף סוף ... ממש ממש ממש דאגתי לך.. כמה שכל הפורום הזה הזוי... רציתי לבדוק, לחפש באמת ולא הייתה בידי אפשרות.. מכירה אותך רק בניק.. לכי תחפשי בנרות אדם אמיתי, עם רגשות אמיתיים שאת מכירה אותו רק בניק.. הזוי הקשר הוירטואלי הזה שהחויות שמתעוררות כל כך אותנטיות .. טוב לשמוע אותך ומקווה שהעומס ,עומס טוב של לימודים וכאלו... מחזיקה לך אצבעות ! בהצלחה מרובה לך הילה !!! שלך-במבי.

שמחה שניכנסת מקווה שהדברים ישקעו ויעשו רכים יותר פחות טובעניים וקשים ...איתך גם שאת לא כאן

אודי, אני זקוקה לרכות בחיים שלי. במובן הכי פשוט של המילה. מרגישה שכולם קשים איתי. דורשים. חותכים בחדות. ואני צריכה נגיעה אחת רכה. מרגישה שהבפנים שלי זקוק לזה. ממש צורך קיומי. מרגישה רעבה לרכות. קשה להסביר... רוצה להניח את הראש על מצע של צמר גפן ולעצום סוף סוף את העיניים. עייפתי. נטע.

אפשר להציע לך כאן פוף רך ונעים כמו ענן כזה שכייף לשקוע בו ופשוט לנוחחחחח

אגיד לך משהו שאני עושה עם עצמי, אני קונה לעצמי מתנות! לא מחכה שיקנו לי, מפנקת את עצמי. מה דעתך לפנק את עצמך, לומר לעצמך מילים טובות ורכות ומעודדות, ואפילו לקנות לעצמך מתנה עם כל הלב?

היי סנדיי, אני קוראת שקטה פה ורק רציתי להגיד לך שאני אוהבת את דרך ההסתכלות שלך. יש לך ראייה ביקורתית, את מבקרת את מה שכולנו רגילים לחשוב כי ככה גידלו וחינכו אותנו לחשוב. את מטילה ספק בדברים ואז רואה דברים ממקום יותר נקי. כיף לקרוא אותך, זה נותן נקודות למחשבה.

אני רגילה שכאשר מייעדים לי כאן פוסט, זה מישהו שרוצה להעיף עלי איזה לבנה, וזו הייתה ממש הפתעה עבורי. תודה. נחמד לשמוע חיזוקים

הידיים והרגליים עושות את התנועות. אבל מבפנים אין אמונה ביכולת ובכוחות. אין יצירתיות. זה לא נשפך ממני. אני שנים מחפשת אחרי התשוקה שבתוכי ולא מוצאת. מתחילה ללמוד תחומים מתוך תקווה שזה זה. זה יהיה זה. הנה פה תתגלה מן התאמה קוסמית שתתאים כמו כפפה ליד. שארגיש כמו דג ששוחה במים שנועד לשחות בהם. שזה יזרום. זה אף פעם לא זה. תמיד בסופו של דבר יש בתוכי מן הרגשת היאוש. איך אהיה מספיק טובה ובטוחה שאני שווה? אין לי כוחות להרים את עצמי. את האמונה בעצמי. אודי רוצה הסבר למה הפסיכולוגית היא רוצחת? כי בשחזור היה שם רגע שככ הרגשתי שהיא זאת שצריכה לבוא לקראתי ולעזור לי. שהיא חייבת למצוא דרך יצירתית ומתאמצת לגרום לי להגיע. לרצות אותי. לרצות אותי. לסייע לי. לרשום רישום חדש בהוויה שהעולם רוצה! שהיא בעדי!! היא הפכה להיות 'המייצגת של הגורל'. ובחוויה שלי היא השאירה אותי בתוך העמדה של הנטישה המכאיבה לבד. בעולם שנטש. אלוהים שנטש. בכלל לא הייתי מודעת לכך שאני סוחבת בתוכי דבר כזה. מן סוג כזה של 'רישום'. הביטוי הכי מוחשי לו זה תחושת הכבדות המנטאלית כל פעם שצריך ליזום עשיה. אין התלהבות ותשוקה. יש מן מטלה שצריך לצלוח.. ואני ניגשת בעצלתיים. כובד. שוב זאת אחת הסיבות שכעסתי על אמירת העבדתי קשה הזאת. היא בכלל לא הייתה אמפתית לחוויה הסובייקטיבית שלי בתפקוד וחשבתי שפסיכולוגים אמורים להיות אמפטים.. אני מחפשת את התשוקה ותוהה - היא לא שם כי עדיין לא מצאתי את התחום הנכון? את האדם הנכון? את הדבר הנכון והתנאים הנכונים שיאירו אותה? זה משהו שקשור לסובב? לחוץ? או היא לא שם כי עליי לטפל בכבדות ותבוסתנות הפנימית הזאת שבתוכי שנוטה להתייאש עוד לפני שהתחילה? ואם אעשה את זה אצליח לחוש שבעצם התחומים והאנשים שאני פוגשת ובודקת כן יהיו נכונים לי? כן אפשר יהיה לשחות כמו דג במים שנועדו לו סופסוף? מאז ומתמיד כשהתבוננתי בגוף של אמא שלי נגעתי מעצם המחשבה שמשם באתי. משהו היה לא נכון ככ מן ההתחלה כנראה. משהו ככ לא התאים. כמו זרע שהשתרש כדי לצמוח באדמה שלא מתאימה לו. שהוא נגעל ממה שמקיף אותו תוך כדי שהוא גודל. זה כבר היה ככ מזמן ולא רלוונטי בכלל אני רוצה למצוא תשוקה עכשיו. תשוקה לעשיה שלי. תשוקה ליצירה. תשוקה לאנשים. תשוקה לאהבה. תשוקה להצלחה. במקום פחד. לנסות. לא להתייאש מראש. לנסות. וגם אם כבד לי בגוף לא לתת לזה להכניע אותי מראש.

סוריקטה יקרה, השבוע הוא שלך, ואני מזמינה את כל המשתתפות ואת אודי גם לברך אותך ליום הולדתך. מאחלת לך בריאות טובה והרבה כוחות להתמיד במסע הלא פשוט שלך. מי יתן ותצליחי להאיר את דרכך כפי שאת מיטיבה להאיר לאחרים. שלך שירה

מזל טוב יקרה שתמגנטי המון טוב לתוך חייך שהאור יגבור על החושך שהשמחה תגבור על העצב שאהבה תעטוף אותך ברכות מזל טוב אשה יקרה

שירה את מתוקה! יום הולדת זה יום קצת קשה לפעמים..חשבון נפש, משקעי העבר..סוריקטה הזכירה אותו כדרך אגב וקבלה מבול של מזל טוב :) אני לעומת אחרות לא כתבתי לה על כך...קצת התלבטתי... אז סוריקטה יקרה, אאחל רק שיהיו ימים טובים ושקטים ותרגישי משמעותית בכל מעשה ידייך, נכון, עצוב שלא ניצלת את יכולותייך המדהימות, אבל ניצחת והצלחת המון, זכרי איך היית פעם מזמן ולמרות כל מה שעברת את מדהימה ורגישה ויש בך המון נתינה! לצערי חשבתי שנועדתי למקצוע שלי לא רק מתוך אמונה בעבודה (שתמיד הייתה) אלא מתוך מקום נמוך..שבמילא לא יקבלו אותי לכלום, שאני לא טובה בכלום רק להיות עם ילדים.....מתחברת רק לילדים...סיימתי בהצטיינות את התואר אבל המעטתי ממש אמרתי שזה במילא כל כך מקצוע קל עם נתוני קבלה נמוכים...זה עצוב אבל היום אני ממש גאה במקצוע! ולא מתחרטת, מקווה שתמצאי שלווה בכל מעשה ידייך, גם ללא תואר רשמי...אני יודעת שאת מחוננת, כבר כתבתי לך זאת לא פעם. (יש לי ילדים מחוננים אז אני יודעת :) ) אוהבת, מיכל

יפה שלי, נטעת עבורי עץ :-) מאחלת גם לך התחזקות ובריאות ואור. תודה לך ולכל המצטרפות - רוני, מאי, אביב (אלו מי שאני מצליחה לראות שמופיעות כרגע בעף הנוכחי). מקסימות שאתן, שלכן, סוריקטה

מזל טוב שתמצאי אושר ומשמעות בכל יום בחייך.

מזל טוב וכל שתבקשי לו יהי :-)

מאחלת לך שתשתחררי מהעבר ותרוצי קדימה בגאווה ובנחישות ותצברי חוויות מעצימות ומאושרות. איתך תמיד! הופ

מצטרפת לכאן. מברכת אותך ומקווה יחד איתך ובשבילך שתמשיכי בדרך שאת טווה עבורך. דרך ומקום שיהיו טובים בשבילך והלוואי ותצליחי ותתקדמי. ושיהיה בעיקר טוב! (כי "רק טוב" זה אולי בגדר אשליה...) את מקסימה ומיוחדת ואני אוהבת לראותך כאן. שולחת חיבוק ונשיקה לכבוד היומולדת.

העמסתי על עצמי יותר מידי .....טריגרים ולחצים .... לא יודעת איך אעמוד בזה אני לא רוצה לוותראבל חולמת על הקורס הזה ...פוחדת שאתנתק בלימודים ליד כולם ....זה יהיה זוועה ....

אביב יקרה, איכשהו הרשי לי להאמין בך ובכוחותייך. ייתכן שיהיו ניתוקים. אך זה לא אומר בהכרח שהסביבה בכלל תדע או תרגיש. מאמינה גם שאחרי שישנה התעשתות שהיא - מתנגנים הדברים בראש, נקשרים חוטים ואת נזכרת. מה את אומרת? אפשרי? סוריקטה

מאוד תלוי בניתוק . ולא רוצה להתנתק כי יש חלקים שאין לי שליטה עליהם ואז כן כמו קוריים אני נזכרת מה עשיתי וזה בדרך כלל דברים שאני לא גאה בהם :( יותר מזה מהלחץ אני נעשיית ערומה ומדברת ופשוט לא רוצה לחשוף את עצמי. ואני מחכה לראות מחר מה יהיה פשוט זה לא יהיה זה בטוח .לא היה פשוט בשעור הראשון כמעט והתנתקתי .פסתי את עצמי בוהה בחפץ מסויים והבנתי שאני בסכנה מטורפת. תאמיני לי שמי שיביט בי יקלוט שהתנתקתי ואם הוא לא יבין משהו יראה לא מוזר ביותר . אני אחזיק בידיעה שאני לא לבד .תודה על התמיכה .

רוצי אביב רוצי, את יכולה, להפך, בגלל שתהיי עסוקה בדברים שאת אוהבת תתחברי ולא תתנתקי.

פיספסת את הכוונה הניתוק יבוא מהתכנים שעולים בשעור .לא פשוט זה בטוח.אבל תודה על האמונה שאני יכולה

את מפעימה אותי עם עבר לא פשוט הווה גם לא כולו דבש, ובכל אופן יש בך כל כך הרבה עדינות ורגישות, וחשיבה, זה לא מובן מאליו, כל כך יפה לראות כיצד למרות ועל אף הכל יוצא ממך פוטנציאל כל כך חם. אוהבת לקרא אותך

ערב, קראתיך גם למטה. הוספת את דרך ראייתך, וזה היה מאד חשוב ומוסיף עוד פן לבניית התמונה. תודה, שלך, סוריקטה

היי..אני קוראת אותך ונראה כאילו כל דבר כל כך מובן לך ואת יודעת הכי טוב ומה פסיכולוג אומר, אני לא באה בהאשמה או משהו, רק לסבר לך את האוזן ושתשימי לב לכיצד הדברים נשמעים מהצד... לאו דווקא התובנות שלך הן הנכונות, יש עוד דרכים לעזור..אני מבינה שלא מתאים לך אנליזה אבל יש כאלה שכן מתאים להם. כתבת ואני מצטטת "נאמר אם מטופלת מספר לפסיכולוג כיצד אמא שלה רודפת אותה, והוא נותן לה כלים איך להגן על עצמה ולהיות אדישה לאותן פגיעות כדי שלא יזיקו לה. ואם נאמר שהאמת היא שהאמא לא פוגעת, אלא רק מבקשת לחנך אותה, והילדה פורקת כל עול, ולא רוצה לקבל כל מרות, הטיפול שיתן המטפל רק יחמיר את המצב... נקודה למחשבה" אז מאיפה את יודעת שכך הפסיכולוג יגיד לה? דווקא המטפלת שלי ממש עזרה לי להבין את הצד של הוריי...שיש בהם גם צדדים אחרים לצד הדברים שפגעו והיא מראה לי שזה באמת ההסתכלות שלי וישנה עוד דרך להסתכל על העולם, זה לא אומר שהיא לא מזדהה עם הכאב שלי, פשוט היא מראה לי גם צדדים אחרים..והיא מציבה מולי מעין "מראה" על ההתנהוג שלי ודרכי ההתמודדות שלי, מבינה? יש לך דעה וכך נראה לך שפסיכולוגים מטפלים..לדעתי את טועה יש שיטות שונות ודרכים שונות להגיע למטופל ולעזור לו ולא להחמיר את המצב בכלל!!!, נקודה למחשבה. יום טוב, מיכל

מה שאת אומרת לא סותר את מה שאמרתי, להפך. את סיפרת נרטיב מסוים למטפלת, על מה שסיפרת היא ניסתה לעזור לך להבין את ההורים שלך, לייצג לך את הצד שלהם, אבל משום מקום היא לא נסתה לשים סימן שאלה על מה שסיפרת! לדוגמא, אם סיפרת לה שהוריך לא מרשים לך לחזור הביתה לאחר עשר בלילה, ואם את חוזרת יותר מאוחר, משאירים את הדלת נעולה. (כמובן שזה רק דוגמא קיצונית שאני נותנת בלי קשר אליך). אם מביאים את הסיפור הזה למטפלת היא יכולה לעזור לך להבין את הצד של ההורים שדואגים, שחושבים שיש פושתקים בחוץ, שרוצים לגונן עליך וכו' וכו', אבל הכל מותנה על הסיפור שסיפרת. עכשיו נניח שהסיפור הזה לא היה ולא נברא, מעולם לא נעלו את הדלת עליך ולא נשארת בחוץ, המטפלת בכלל לא מנסה לראות את הנרטיב שלך אמיתי אם לאו, זה לא מעניין אותה. מה שלה חשוב זו ההרגשה הסוביקטיבית שלך, והיא תנסה לך למצא את עצמך, ולהבין את החברה על פי הרגשות שלך. לעומת זאת, אם זו הייתה עובדת סוציאלית, היא מייד הייתה מנסה לברר האם זה נכון, האם השאירו נערה בת 14 (לשם הדוגמא ברחוב, הייתה בודקת, רוצה לנקוט באמצעים, וכו'. נקודת המבט היא שונה לחלוטין. בוודאי שפסיכולוג כפי שאמרתי רוצה שכל אחד יקח אחריות על מעשיו, מתוך אותה זוית ראיה שהמטופל רואה את המציאות, משם, שיקח אחריות. את המטפל בכלל לא מעניין האם נקודת המבט הזו יש לה אחיזה במציאות אם לאו, אם כך מרגיש המטופל זה מספיק, ועכשיו מנסים לתת לו כלים להעזר בתחושות שלו. הפסיכולוג לא שיפוטי, רוצה להכיל, ולתת כלים להתמודדות עם זוית הראיה של המטופל.

לא הבנתי מה רע בזה? ולמה שזה יזיק? להפך, לי זה ממש עוזר. חבל שאת חושבת שזה מזיק...אני מוצאת את העצמאות והדרך שלי דרך הטיפול וזה מחזק והרבה שינויים לטובה קרו בחיי!!

פעם, באחת הפגישות המטפלת שאלה אותי: "הילדה הקטנה שבך – מה היא צריכה?" ואז ממש רציתי לצחוק. לא הבנתי מה היא רוצה למה שתהיה בי ילדה קטנה???? אני הרי אדם בוגר, ורציני ושקול. אין בי שום ילדה קטנה ומטופשת... ילדה קטנה ובודדה – שמחכה כבר ללכת לישון כדי לדמיין שיש לה כוחות על. ילדה קטנה ועצובה – שהיא ואמא שלה לא מסתדרות. וכל הזמן צעקות וכעס ובלאגן. ילדה קטנה ומוזנחת – שהייתה מתביישת בעצמה וזוכה להרבה לעג מצד הבנות . ועל בנים – אין כלל מה לדבר. היא הרי שונאת ונגעלת מהם כל כך. אף אחת לא רוצה להיות ילדה כזאת. אז אמרתי למטפלת שהיתי מדברת עם הילדה ומסבירה לה שכך וכך אסור לעשות– כי זה מה שהיא צריכה. ואז היא אמרה..."זה מה שהיית עושה? מדברת עם הילדה ומסבירה לה?" "כן , זה מה שהיא צריכה" "מה עוד הילדה הקטנה שבך צריכה?" "חיבוק, אבל אני לא מרגישה שיש מי שיחבק אותה" "אולי את? את מסוגלת לחבק אותה?" "זה קשה לי"

בתחילה שדברו על הילדה קטנה שבי זה היה נראה לי תת רמה ופיקציה שאין לה משמעות, הסתכלי על זה בצורה צינית וסקפטית אבל כאשר קלע בול למה שהיה חסר לילדה ונתן דרכים איך להרגיע אותו וזה הכניס אותו לשבוע של סערת רגשות שאי אפשר לתאר אפילו, הבנתי שזו לא פיקציה, היא קיימת שם, ואפשר גם לדבר אתה.

אני אוהבת לקרוא אותך ומוקסמת ממך. נטע.

מאחלת לך שתחבקי את הילדה הזאת..היא זקוקה שיאהבו אותה, אני אוהבת אותך, את כולך, את מדהימה! קבלי בינתיים חיבוק וירטואלי לילדה.. אם מתאים, למדתי לאהוב ולקבל את הילדה שבי ומאחלת לך גם, זה בסופו של דבר נעים ולא מרתיע...מ.

עשיתי תספורת חדשה עם צבע וגוונים וקניתי בגדים חדשים. והייתי באירוע ביום שישי. 3 דברים שלא עשיתי ממזמן. וההרגשה טובה. שיהיה שבוע נפלא בעשייה ובאחווה.

סחטיין עלייך

איזה יופי נפלא ..תמשיכי לעשות דברים עבורך תיראי איך זה ישפיע על כולם סביבך. לילדים זה בטוח עןשה נעים לראות אמא מאושרת

וואו!!!!!! איזו התרגשות!! תהני מכל רגע!

תתחדשי

נשמע מרענן ומחייה.

הי הופ, מהפך - יופי. שמרי עליו. גם אני חושבת שעושה טוב לילדים לראות אמא מטופחת. אמא מטופחת ומטפחת. תתחדשי! סוריקטה

שכחתי גם לשאול..יש לי המון חלומות כמו פעם כשלא היה לי טוב בטיפול...מה זה אומר? חולמת גם עליה...וגם על תינוקת נטושה..חושך ועוד...עצוב לי.

אודי יקר! אתה כותב לנו לנח היטב ולאגור כוחות...כמה אני זקוקה לזה עכשיו. השבוע אצטרך לאגור כח ללכת אליה למקום הזה החדש שבחרה..הוא כל כך שונה מכל מקום אחר שבו בחרה עד כה. כידוע עברתי איתה שלוש פעמים כל פעם לבית..הבית האחרון היה במקום שליו כל כך..שקט..יורדים במדרגות לחדר כניסה ואני ישבתי בחדר בקצה..אולי היחידה שבקשה להיות בחדר הזה..מוקפת בצעצועי ילדים רכים(השותפה עבדה עם ילדים) והיה לי שם בטוח כל כך מכל מקום אחר!! קשה לי כל כך...היא עוברת כי היא עובדת גם דרך קופ"ח ושם התנאי הוא לקבל במקום נגיש עם שרותי נכים. כל כך עצוב לי שבארץ שלנו כמעט ואין מקומות כאלה..בתים כאלה..כי צריך שרותים של נכים...ורק שם במקום הכי מרכזי בעיר מרכז מסחרי עם חנויות ומשרדים של רופאים עצמאיים...זה שונה. מסדרון עם חדרים. כל חדר משרד...אוף..מקום קשה עבורי. רחוק מבית!!! היא מתלבטת איזה שלט לשים על הדלת...אמרתי לה שבאמת קשה כי היא יכולה להיות גאה ולכתוב פסיכולוגית קלינית..היא סיימה בהצטיינות.היא משתלמת המון..היא מאוד מקצועית ובכל זאת אני רוצה שתשמור עליי....היא יכולה סתם לכתוב את שמה שאומר המון!!! אוף אודי. אני לא רוצה לבוא לשם..שם נפרד אולי..שם אחליט מה לעשות..אם לבוא פעם בחודש או להמשיך או לעזוב...ביקשתי שתתכונן לפרידה...דבר נוסף כשאמרתי שזה כמו בילדות...הוריי לא שיתפו כשעזבנו בית..לא הייתי ילגה כבר אבל הם ארזו בשבילי. החליטו לבד והיה קשה כשהרסו את בית ילדותי.....אני כתבתי בצניות מה חדש..אך אתה בתבונתך שאלת מה חדש..אז שזה לא ממש בית..אבל מצאתי אצלה בית לנפש.....מה שאחליט..תחשוב עליי..טוב? תודה וסליחה שיצא ארוך...

שולחת כוחות ...מחבקת בעדינות איתך

את מקסימה

בוקר אור לאודי ולבנות המתוקות, ואם יש בנים נוספים - אז גם - המטפל שלי חלה. התבטלו פגישות, הבטחות אחרו להתקיים, מצאתי את עצמי מגיבה באופן שהיה קשה לי להתעשת. קשה מאד. ואז אני נזכרת בחלקים הפחות בריאים שלי. אולי אפילו חולים ממש. אלה שתולים את קיומי שלי בפני עצמי בקיומי אצל הזולת. מחשבות על נטישה. מחשבות על מוות. מן המוכר כאן. זה קצת מסביר את הקנאה שהזכרתי בכמה מהודעותיי האחרונות, שנכתבו בסופ"ש ועתידות לעלות, בכ"א מקווה שכך. עשיתי חיפוש קטן, אודי, חיפוש לשיחות ביננו. מצאתי וראיתי - אחת אחת הגבת אליי בהודעות נפלאות. ואני, בראשי, שפכתי את הכוס. היא הייתה מלאה למדי, מסתבר. אמרת לי פעם שאף פעם זה לא מספיק. ואני יכולה להבין. התחלתי את הבוקר במעין עצב מהול. השבוע יש לי יומולדת. יצא שקבענו פגישה בדיוק ביום הזה. ואני, גם נזכרת בפנטזיה שלי מתחילת הטיפול שתהא איזו מילה, שכבמעין קסם תרכך את הנפש. מבקשת מהמטפל – והוא מניד בראשו. אז ניסיתי לבקש גם כאן, אבל כנראה שזה באמת לא זה. עד כמה שנשמע מצער. שבוע טוב, סוריקטה

את עקרבית ? יום הולדתך חל בנובמבר ? רגע.... תגידי לי סוריקטה ... את זוכרת את ילדה/אשה מפעם ? לא שוכחת אותה... פעם, כשנפגעתי מבנות רבות בפורום.. זה היה ממש ממש בהתחלה כשנכנסתי.. זוכרת, נכון ? כשאודי.. טוב, לא משנה עכשיו.. זוכרת סוריקטה ? ואני לא אשכח לילדה/אשה שהיא היתה איתי.. הזמינה אותי לתת לה יד וללכת איתה לשבת ליד המעיין, לשמוע צפורים.. ילדה/אישה שיתפה שיום הולדתה חל ב 5 לנובמבר.. ואני זוכרת את זה בגלל שיום הולדתי חל ב 7 לנובמבר... כן.. אוטוטו... אל תגידי לי שאת זו ילדה אישה ? זו את ? אחותך-במבי.

הי במבי'לה, כן, עקרבית :-) בוודאי שאני זוכרת את ילדה אישה ואת חמלתה בתחילת הדרך שלך כאן. הייתה לה משפחה, בעל, ילדים, היא הייתה אמא. דיברתי איתה רבות. יש לנו תאריך יומולדת משותף, אך גילנו אינו זהה. אההממ... לא התכתבתי עם עצמי בכינויים שונים :-P אכתוב לך עוד בהמשך, תודה ממי שלי, סוריקטה

מאחלת לך שכל הטוב יבא לך, שתרגישי מלאת שמחה וסיפוק, שאור גדול ימל אאת לבך, שיהיה לך מספיק שפע כלכלי ושפע רוחני, ושתמיד תהיה לך סבה לשמוח ותדעי לשמוח ולהרגיש את כל הטוב. שולחת לך חיבוקים עזים, עם הרבה תקווה לעתיד טוב, מגיע לך!!!

הי סנדיי יקרה, תודות רבות, קראתי ולקחתי כל מילה, חיבוקים בחזרה. שלך, סוריקטה

איתך בעצב בכאב וגם במומולדת שזה תאריך כזה טרעגרי שמח עצוב ... יושבת ליידך ומזכירה לך שזה בסדר שקצת עצוב ולא בטוח וגם את הכוחות...ואני שמחה ככ שבסוף פשוט כתבת הודעה כזו שהיא רק שלך ולא בעצים אחרים כזו שמגיעה לך לנפש שלך .. אוהבת אותך כל כך ומחבקת עדין ועוטף אם נכון לך

אביב יקירתי, את צודקת, יש רגעי עצב מהולים. מקבלת באהבה שולחת בחזרה חיבוק עדין ועוטף, שלך מן הלב, סוריקטה

קראתי לפני זמן מה את הודעתך והמילים שלך לגבי יום הולדתך צדו את עיני והתייחסתי רק אליהן.. (אגב, שתינו עקרביות... מזל מורכב ביותר לפי האסטרולוגים.. מכירה מה הם אומרים ?) קראתי עכשיו שוב את הודעתך ו... רוצה להיות על ידך.. מסכימה ? בא לי לתת לך איזה מקל קסמים כזה שתחזיקי ביד, תניעי אותו קלות ומשאלות ליבך יתגשמו.. סוריקטה סוריקטה... אחותי שלי המדהימה .... שלך-במבי.

הי חמד שלי, מכירה מה הם אומרים, האסטרולוגים :-) בוודאי שמסכימה ליד ביד, שלך ואיתך, סוריקטה

הזדהיתי עם התיאורים שלך שבוע מקסים שיהיה..

הי יקירתי, גם אני יכולה להזדהות רבות עם תיאורייך, ומשם, אני חושבת גם מגיעה הכתיבה שלי ותגוגובותיי אלייך. הן תורמות גם לי. שבוע מקסים שיהיה, הלוואי :-) שלך, סוריקטה

כולנו מחפשים מרפא לנפש...אני אוהבת שאת קוראת למטפל רופא הנפש, כל כך נכון ומדויק...אני הבנתי שהמרפא יגיע ממני בסוף כשאלמד לרפא קצת את עצמי..ימים יגידו..

הי מיכל יקרה, כמה טוב שהצטרפת. אני חושבת שאת בריאה למדי. אולי כמה באגים (למי אין?) ובס"ה את בסדר. מסכימה? (ולא, לא שכחתי את הילדה ולא שכחתי את הכאב). שלך, סוריקטה

את יודעת? יש בי משהו ששמח שאת מצליחה להוציא כאן את הכאב שלך קצת החוצה... חושבת שלי יהיה נעים אם יהיה לי טיפול ביום ההולדת שלי, מקווה שגם בשבילך כך. מאחלת לך שבוע טוב!

את יודעת חנה יקרה, יש לך את הקסם הזה לומר ישר, גלוי ברור. זה יופי בעיניי. שבוע טוב בהחלט! שלך, סוריקטה

אהלן יקרה! נכמר הלב לקרוא את דבריך, שמתחשק לי שיהיו לי את המילים שלך בשביל לכתוב לך משהו משמעותי, מחזק, שיהיה כמו מילת הקסם הזאת שכנראה שלא באמת קיימת. אני גם מרגישה שאחת התימות שמלוות אותי בחיים היא המלחמה בין כוחות האור וכוחות החושך, עד כמה אני בריאה ויכולה לחיות חיים מלאים או עד כמה אני חולה וצריכה ללמוד להשלים עם הנכות הזאת... ואת מספרת במעט מילים כ"כ הרבה, על התלות באחר, שאני לא בטוחה שהיא כ"כ נוראית, נכון שהיא צורבת כשמשהו משתבש והאחר לא שם, אבל אם לרוב היא מספקת משענת בטוחה, שאיתה אפשר לחיות, אז אולי אפשר לשרוד את הפיספוסים? ואת כותבת על קנאה ועל מוות ועל החלקים החולים האלה שתמיד יהיו שם, אבל אני חייבת לומר לך גם שכשמסתכלים על איך שאת כותבת, יש בכתיבה שלך משהו מאד משלים, עם המורכבות ועם הסבל ועם האכזבות, משהו שאולי כבר למד ורכש פרספקטיבה שזה חלק מהחיים, שעכשיו דברים מרגישים ככה, אבל עוד קצת מעבר לפינה מחכות תחושות אחרות. ויומולדת זו בכלל הזדמנות לשינויים, בינתיים אני מאחלת לך את מה שלא מזמן ביקשת- ביטחון כלכלי ופרנסה יציבה, ואגב גם אני מאמינה בעזרה לבני אדם, מישהו לא מזמן דיבר איתי על הניצוץ האלוהי שיש בכל אדם, ונראה לי שיש אנשים שמצליחים לחזק את הניצוץ הזה באחרים כשהוא נחלש, ואת אחת מהם:) שולחת חיבוק גדול גדול, בשמי בשם כל אלו כאן בקבוצה שחיזקת להם את הניצוץ ובשם הכלבים והחתולים שקיבלו ליטוף וצידה לדרך. 3> גלי

גלי יפה שלי, כתבת מדהים. מדהים מדהים מדהים. כן, השנים מראות אותותיהן, והטיפול גם עזר, נראה לי שלאיזו פרספקטיבה, כפי שאת מזכירה. איחולים חשובים כל כך לך, מקשיבים כל כך. תודה מעומק הלב, ממני ומהיצורים הרכים גם, שלך, סוריקטה

לא רוצה להיות יותר אני הכל צורח ובועט לבה מבעבעת צרחות ובכי וקולות רעים כל זה אני הבלתי נסבל שחייב שמישבו יחזיק את הכאב חזק איתי ילחץ חזק חזק להפסיק את הדימום.חזק כמו הצרחה. אודי לא היה פשוט בבית וגם היה מרגש. הפער בין החוץ לפנים כל כך קיצוני שזה בלתי נסבל. שבוע טוב שירה

כל כך מבינה דברי איתם עם כולם תרגיעי תחבקי תערסלי תהיי שם עבורם הם פוחדים וכואבים ....אני איתך יקרה מקווה עבורך לימים קלים יותר שולחת חיבוק וכוחות

יקרה, אני לא רוצה אותם לא מצליחה לחבק אותם לא רוצה ךחבק או לשמןע אותם, רק רוצה שיעלמו, רוצה להרוג אותם. ככה אני מרגישה. לא מצליחה להתחבר לדבר הזה. שלך שירה

זה עצוב כל כך כי ההודעה הזאת מזכירה לי את עמליה שלא איתנו

יקרה, זה עצוב ונורא הסיפור של עמליה. עשיתי חיפוש בפורום וקראתי. אני מניחה שיש באמת נקודות דמיון. אולי סיפור הילדים והאשפוז. אני עוברת לאשפוז יום, התקדמות מבחינתי. למרות שבפנים הכל עוד צועק ורחוק מלהיות מווסת, אני כנראה בשליטה. ומה שלומך? שלך, שירה

מחפשת פסיכולוג טוב שיוכל להכנס לנבכי נשמתי ולעזור לי, אם יש כזה באזור אשקלון, אשמח להצעות

הי תפרסמי כתובת מייל ואז אם למישהו יש המלצות ישלחו לך למייל. אסור להמליץ על גבי הפורום.

הדרך לאיתקה לא מדברת על שלווה או הנאה כל שהיא היא מדברת על הלימוד וההנאה מהדרך עצמה ללא קשר להישג כלשהו . ככה שברור שלכל אחת הדרך שלה ולכל אחת ההנאות שלה ולכל אחת הפחדים שלה בדרך הרעיון הוא להיות ולהנות מהדרך ... זה קשה להיות שם כי כולנו רוצים להגיע למשהו ,בנקודה הזו לאיתקה , אני לאיזה נורמליות זהירה ושיפור האני כשאנחנו שמים לב לדרך זה הרבה יותר קל ונעים ...הסוף (איתקה ) היא רק מטרה סוג של כיוון ... הדרך לאיתקה מאת קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863) כי תצא לאיתקה בקש כי תארך דרכך מאד. שתהיה מלאה הרפתקאות, שופעת תגליות. ליסטריגונים, קיקלופים, פוסידון הזועם – אל תירא מהם: לעולם לא יקרו אלה בדרכך כל עוד מחשבותיך נעלות, כל עוד רגשות נשגבים מדריכים את נפשך ואת גופך. ליסטריגונים, קיקלופים, פוסידון הפראי – לא תפגוש בם אלא אם כן תישאם בקרבך, אלא אם כן רוחך היא שתקימם לפניך. בקש כי תארך דרכך מאד. מי ייתן ותתעורר אל בקרי קיץ רבים, ובשמחה רבה, בחדווה, תדרוך כף רגלך בנמלים אותם תפקוד לראשונה. מי ייתן ותחנה במחוזות המסחר הפיניקיים ותרכוש את הטובים שבטובין, אם הפנינה, האלמוג, הענבר וההובנה, גם בשמים משכרים מכל המינים – בשמים משכרים ככל שתוכל לשאת. ומי ייתן ותפקוד ערים מצריות לרוב ותלמד, ותוסיף דעת מחכמיהם. ותהא איתקה לנגדך תמיד, להגיע לשם זה ייעודך. ועל הכל, אל תאוץ לך הדרך. ולוואי ותארך מאד, שנים הרבה, ותגיע אל אותו אי ואתה שבע ימים, עשיר ככל אשר אספת בדרכך, ובלי לצפות שאיתקה תעשירך עוד. איתקה העניקה לך את הטיול המופלא. אלמלא היא לא היית יוצא כלל למסע. אין בה עוד.

לא כל כך הבנתי את הפילוספיה, ניסיתי אבל לא הצלחתי. יש דרך ויש מטרה כמובן שהאמצעי גם הוא חשוב בדרך להגיע למטרה ואם האמצעי הוא לא נוח וטוב, והוא בעצם משרת אותנו רוב ימינו, אז המצב לא טוב. אבל אמרתי שכל אחד רואה הנאה ונוחיות בצורה אחרת, למרות שה אמצעי, ולא המטרה, כל אחד יהנה מדרך אחרת, אחד יהנה מדרך שלווה ושקטה על חוף ים, שני יהנה יותר בסערות, טרקים, חוויות, כן הדרך, ולא המטרה אצל כל אחד תבחן בצורה אחרת, זה מה שאני הבנתי, וכמובן שבלי לקשר למטרה שכל אחת מציבה לעצמה

שלום אודי, תרשה לי לשאול לשלומך? אודה לך אם תוכל לענות על שאלותי בבקשה לא בשאלה ובטח לא בציניות (תודה) 1. האם אתה עונה למטופליך כשהם שולחים הודעת sms? 2. כיצד היית מגיב או מתייחס למטופל "שמעניש" אותך בכך שקובע פגישה ומודיע שאינו מגיע (ומבקש שירשם כפגישה) כדי שתחשוב על איך התנהגת כלפיו? 3. לגבי הרישומים: מדוע בעצם לא לשתף את המטופל? הרי תוכנו היא המטופל, והרישומים הם חלק מהטיפול, האם זה בגלל הדברים הרעים שהמטפל רושם על המטופל ?אחרת למה לא להראות? 4. באיזה שלב בטיפול אתה חושב שלמטפל כבר נמאס ממטופל? או כעבור כמה זמן? 5. האם למטופל כזה תאומר שאין ביכולתך לעזור או פשוט תמשיך כי נוח עד שהמטופל יבין בעצמו? 6. איך משפיעה עליך פגישה? האם פגישה קשה מלווה אותך או שאחרי הסיכום אתה שם את הדבר בצד ושוכח עד הפגישה הבאה? לתשובתך אודה גולם וכנראה שאני גולם גמור אם אני נמצאת מעל שנתים בטיפול ולא התקדמנו ב"שיתוף" בדבר, אלא בעיסוק תמידי של בדיקת גבולות, בניית אמון ושבירתו . אודה לך אם תחווה את דעתך בנושא.

תודה על הסבלנות במתן התשובות... ;)

בקשר למה שרשמת לאודי ולגביי.., אז רק להגיד מצדי, שזה ממש לא נכון. לא "נפלתי" עלייך ביום לא טוב שלי.., ועלכן את לא קורבן של זה. מה שעבר עליי לא טוב.., זה בדיוק מה שכתבתי לך, ובנוגע למה שהפריע לי ולאחרות. זה הכל. אני גם אמנע מלהוסיף, כי באמת מרגישה ,וכמו שאת אומרת..,שזה "וויכוח" עקר, וכנראה גם לא באמת משרת שום דבר,אם הכל רק נהדף. אז אוקיי. שכל אחד יחיה באמונתו הוא..., מאחלת לכולנו יותר שלווה ושקט.

יתכן שכדאי לך לקרא את ההודעות שלך שוב, ולקרא אותן בצורה אוביקטיבית, ותראה כיצד היית מרגישה אם את היית הנמנענת שימי לב להודעה שכתבת שמה שכתבתי לגלי היה הזוי ובזוי, אולי את יכולה להסביר מה בדיוק היה שם הזוי ומה בזוי? גלי התיחסה לאוכלי בשר כאל רוצחים שרצחו את הבהמה, זה היה ביטוי שהיא השתמשה בו, מה ראית הזוי או בזוי בתשובה שלי? וכיצד מילים אלו יכולות להחשב כהערה בונה ולא כהערה שמטרתה לפגוע?

חשבתי על אנטגוניזם שיכולים דברי לעורר, גם מקום שלא פגעתי. אני חושבת שכל אח מסתכל על דברים בצורה אחרת, ואולי לכן כאן בפורום מצפים למשהו אחר. אני חושבת שהמקצוע של פסיכולוגיה בעיקרה היא סוביקטיבית, כאשר האמת האבסולוטית לא מעניינת אותה. למשל, אם ישנה מישהי שתתלונן שתמיד נטפלים אליה, תמיד מתחילים אתה, ההורים לא בסדר, מורים לא בסדר, שכנים לא בסדר, כולם מטרידים אותה ופוגעים בה. כשהיא תגיע לפסיכולוג, בכלל לא יעניין אותו האם האינפורמציה היא אמתית אם לאו, האם היא באמת מופלית לרעה או לא, האם פגעו בה או לא, מה שיענין אותו זה איך שהיא מרגישה, בלי קשר למה שבאמת קרה, והוא ינסה לתת לה כלים כדי לקחת אחריות, ולבנות לעצמה עולם טוב יותר. אם אותה אחת הייתה מגיעה לעובדת סוציאלית או לחוקר משטרה, הוא היה רוצה לבדוק בדיוק מה נכון ומה לא נכון, מה עשו לה, ואיך לדאוג לה שלא יעשו לה זאת שוב, למצא לה מקום מוגן שלא תהיה חשופה לפגיעות אם אכן יש פגיעות, אך אם יגלו שאין פגיעות, והכל פרי דמיונה לא היה מתייחסים לתלונות, ועל כל פנים, גם כאשר מגלים שמה שהיא אמרה זה נכון לא היו מנסים לתת לה אחריות על מעשים אלא לגונן עליה. אם הייתה מגיע לעורך דין, הוא ישר היה חושב כיצד היא יכולה להפיק כסף מכל אותם התנכלויות. אם הייתה מגיעה למגשר, הוא ישר היה חושב כיצד אפשר להשכין שלום בינה לבין כל האחרים, הוא כן היה רוצה לשמוע גם את הצד האחר, ולנסות לבנות קונספציה שתוציא את כולם מרוצים. אם הייתה מגיעה לאומן, היה חושב להנציח את הפרצוף האומלל שלה. ועכשיו לענייננו, אני חושבת שמי שכותבת די רגילה לקבל 'שקוף' למה שהיא אמרה, שכל הנחת יסוד שהיא אמרה, יוצאים מתוך הנחה מקבלים בתור עובדה, ומנסים לעודד אותה במצב הסוביקטיבי שהיא חשה שהיא נמצאת בו מבלי לנסות לבדוק את העובדות. הפורום הוא פורום של פסיכולוגיה, ואני חושבת שרוב התגובות הן בהתאם. אני לא באה משטח הפסיכולוגיה......

נקודת מבט מעניינת...

מתוך רצון שלא להחשף אני לא אנקוב מניין אני באה, אבל יש לי יותר מכובע אחד, בכובע אחד אני מנהלת את משרדי, בכובעי האחר אני נבחרת ציבור אבל לא במובן המצמצם של המילה, אלא במובן רחב שלה. בשני הכובעים יחדיו יוצא לי להכיר הרבה מאד אנשים, על שלל בעיותיהם והרצון לעזור להם. נותנים בי אמון, אני מנסה לעזור, לפעמים מצליחה יותר לפעמים פחות, אבל אני מאד לומדת להכיר כל מיני שכבות באוכליסיה, במצבים שונים, לפעמים זה פשוט מרתק כתבתי לך הודעה מימה, שעדיין לא עלתה, על הערכה שאני חשה כלכפי התגובות שלך למה שכתבתי

הי סנדיי, אני לא כל כך בטוחה שמה שציינת לגבי הפסיכולוגיה מתאים למה שהתרחש בטיפול שלי. אכן הייתה הסתכלות על העולם הפנימי, אך היה גם עימות עם המציאות. ובהחלט נאמר לי שלעתים חוויתי דברים שאין בינם לבין המציאות כל קשר. לעתים קיים דבר מה במציאות, אך אינו בעוצמות בהן חוויתי את הדברים או הדרך מרחיקת הלכת בה תפסתי אותם. נראה לי שאוי לי אילו היו משאירים אותי בבועה. אולי אפילו סוג של עבודה בעיניים. היעדר אמון. סוריקטה

לא כל כך הבנתי מה שכתבת, אם היו משאירים אותך באיזו בועה? את רוצה לומר שהמטפל הביא אותך להכרה שאותה מציאות שהייתה קיימת היא לא כפי שאת ראית אותה?

אמרת שהכינוי שלי מעלה בך תחושות, תוכלי לפרט?

כשהייתי ילדה, הייתי מאוד מאוד חלשה בלימודים.. בני המשפחה כינו אותי לא פעם בכינוי :"גולם, טיפשה" ועוד.. איתך, במבי .

הם מפגרים... סוריקטה

להתחבר לחיים עצמם

מגיע לך ...לחיות ולהנות

הלוואי, מחזיקה לך אצבעות..שתפי בטוב הזה.

מקווה בשבילך, זכרי - לא לעשות פניית פרסה :-) שלך, סוריקטה

הי אודי, הבת שלי - היא כנראה תגדל להיות אישה מאוד מוצלחת. כבר בגילה (והיא ילדה) היא דורשת ממני כל מיני תסרוקות, היא רוצה להחליט מה היא לובשת, יש לה העדפה לבגדים מסוימים. היא אפילו מדברת עם חברות שלה על כל מיני דברים של בנות. ולפעמים עצוב לי , שאני לא מהאימהות הנשיות האלה - שיודעות לעשות תסרוקות יפות, שמבינות בבגדים... זה ממש לא התחום שלי... והייתי רוצה לשמש לה דוגמא בזה. שלא יהיה לה קשה כמו שלי. שיהיה לה מודל. ושתהיה מי שתדע לסרק אותה יפה. אני לא מבינה בדברים האלה. פעם אחת האימהות אמרה לי שאני אימא "קולית", אולי בגלל שיש לי אולסטאר ושממש לא אכפת לי לשבת על הריצפה,במילא הבגדים שלי הם לא הכי יפים... אתה יודע אודי, לפעמים אני מרגישה , שאני והבת שלי - אנחנו באותו שלב. שנינו מנסות למצוא את הסגנון הייחודי שלנו, "לגלות את עצמנו". ואני רוצה לאפשר לה את זה. (כמובן בגבול וכו וכו') אני אפילו גאה לראות אותה כך. אבל לפעמים היא מרגישה לי קצת פתאטית. אני פוחדת לפשל איתה... אני פוחדת שהיא תהיה חסרת ביטחון וגרועה כמוני. ילדים הם לוח חלק.

לא יודעת, אהבתי שאת אומרת ששתיכן באותו השלב- ומנסות לגלות את עצמכן.. לא יודעת, הרגיש לי אמיתי כזה.

הי כולם, כך, נראה לי קל יותר לגשת אליו: http://tinyurl.com/nnugnvn "הילד שבי" בביצוע דוד לביא (המדהים!) סוריקטה

כמוך כמוני... והבת שלי כפי שתיארת את בתך, אבל אני לא רואה בזה משהו רע להפך... נכון שיש נושאים או דברים שלנו שקצת יותר קשה מול הבנות שלנו אבל אני מעדיפה להרגיש בנוח ולא להוסיף מעטה נוסף של תחפושת , מי אמר שכדי להיות אישה צריך לסבול על עקבים?

מיקה, אני חושבת שגם אמהות 'מאד מוצלחות' לא קולעות בדיוק לטעם של בנותיהן בלבוש, את יכולה להיות אמא מאד תומכת ואוהבת, אם תאפשרי לה את מה שהיא רוצה בגבולות שאת מציבה. ז שאת לא 'מתגנדרת' בכלל לא צריך להפריע לה בהתתפחות שלה. כל אחד והטעם שלו. אני בטוחה שאת לבושה בצורה מכבדת, ואין לי ספק שהיא תעריך אותך על מה שאת, גם אם כרגע יש ל 'יפורים בראש'. אגב מוצלחת וגינדור לאו דווקא הולכים ביחד. הייתה לי מרצה באוניברסיטה, שלאמר שהייתה לבושה בפשטות זה אנדרסטייטמנט, לבשה ממש עלוב, הייתה מאד מבריקה, ומחזיקה במשרות מפתח. לפעמים ממש לא הבנתי איך היא מתלבשת כך, כי זה היה ממש ברף התחתון, אבל זה לא הפריע לה, ואין לי ספק שאין לה חוסר כסף! הייתה לי מרצה אחרת שהייתה נראית כמו דוגמנית, אבל ממש, ולבושה בהתאם, ורוב השיח אודותיה היה על הלבוש שלה והצורה שלה, אני חושבת שדווקא זה גרם פחות להתייחס אל היכולות שלה, שביננו לא היו מי יודע מה, והשמועות התהלכו איך היא קבלה את מעמדה...

לי יש רק בנים...מעולם לא רציתי בת, יודעת למה? בגלל שפחדתי..והנה לך יש בת, יש לך מזל והזדמנות נדירה לתת לה להיות כל מה שהיא רוצה, אנחנו לא רק מהוות מודל לחיקוי, מספיקה לעיתים התמיכה בגדילה והיא תמצא את דרכה :) אגלה לך סוד שגיליתי בטיפול , פתאום דווקא היה יכול להיות נחמד אם הייתה לי בת, שינוי מרענן בחשיבה...אז היום מאוחר מידי לבת לעצמי אך אולי תהיה לי נכדה ביום מן הימים :)

מיקה, לי יש בנים. אין לי בנות. גם אני, מאוד מאוד שמחה שיש לי בנים ואין לי בנות.. תמיד פחדתי שאם תהיינה לי בנות לא אצליח לאפשר להן מרחב, חופש.. אפחד לאפשר להן לצאת החוצה, אפחד להשאיר אותן ללא השגחתי הצמודה 24 שעות ביממה.. על בגדים, נשיות.... מי בכלל הגיע לזה ? :))

זו סוג חוויית גדילה אחרת לחלוטין כל אחד מאתגר מכיוון אחר, לא הייתי רוצה שיהיה לי רק מין אחד. נהנית מהגיוון, וגם באינטראקציה של בילדים , בין הבני לבנות, זה מעניין ומוסיף הרבה מאד.

חייתי הרבה שנים בקרבת אדם עם הפרעת אישיות, ובעמם בכלל לא משנה מה הדיאגנוזה שלו, אבל הוא היה חייב, אבל ממש חייב, לפגוע בסובבים אותו לפחות פעמיים ביום. כמו הצורך הנורמלי לאכול. אז לא משנה מה עשית - אתה תקבל את זה, וחזק, ובמקום הכי כואב. ויש כאן בזמן האחרון מישהי שמחזירה אותי למקומות האפלים האלה. אנחנו צריכים ללמוד להגן על עצמינו, לא להיות נמושות. יש לנו מספיק חזיתות גם ככה. יש אנשים שכל מה שתעשה עבורם, וכמה שתנסה לרצות אותם, שוב דבר לא יעזור. אז להתרחק, ומהר...

ישר, קולע, עם הרבה עומק מחשבתי, וזאת במינימום מילים!!!

הי לאה, אסוציאציות שלי, אם אפשר, אודי דיבר על 'מחנות', ואני מניחה שמדובר בבמבי VS סנדיי (?) דווקא בא לי לומר משהו בהקשר מתוך שאני מרגישה באווירה באופן כללי. אני חושבת שבשתיהן באו לידי ביטוי באופן עוצמתי החלקים היהירים. הנוקשים. הבלתי מתפשרים, חד ציריים. גם החלקים האלה. במקביל אליהם ניתן לראות בכל אחת חלקים של חמלה רבה (מעין משהו הפוך). לעתים חלק כזה או אחר גלוי יותר ומובהק, לעתים נסתר. כל אחת מהן נפגעה מהשנייה בשל הזדהות עם החלקים הללו, מתוך שהן קיימים, להבנתי, בכל אחת מהן באופן מרעיש מאד פנימית. אני מניחה שחלקים כאלו קיימים בכל אחד מאתנו, ברור שגם בי. באנליזה שלי למדתי, קצת, איך להתמודד איתם, בי. כיצד להרגיע ולהירגע. מייד אמשיך בהקשר זה. את יודעת, בשנה האחרונה עבדתי אצל אנשים, שהיו בהם צדדים רכים ויפים, אך לעתים די מזומנות חטפתי מהם שליפות מעליבות ומבזות מאד, שבכלל קשורות לעולמם הפנימי, אולי מעין שחזור של הקשר המעוות עם ההורים שלהם, הסבתות. בכל פעם שקרה דבר כזה מולי התפרקתי מאד מאד (בשקט, בפנים), אבל בשונה מהעבר התחברתי תוך זמן סביר. היות שגם הכרתי את הסבתות והיה לי קשר גם איתן, איתן - יכולתי לדבר. כפי שכבר הזכרתי – מאום לא החזרתי לכיוונם, ובוודאי לא מול הילדה שלהם, בה טיפלתי. אפילו להיפך, הפניתי אליה יותר רוך, עטיפה, חיבוקים ונשיקות. אמרתי לעצמי שטוב שיש לה אותי. אותי אחרי האנליזה. אחזור לכאן - ראשית – יש מקום לכאב של שתי הבנות. בראייתי, מבחינת כל אחת מהן הופלו פצצות. לשני הכיוונים. אתייחס רגע להצעה של במבי לאנלז את הביטוי שנפלט לסנדיי. בעיתוי הזה, של רגישויות היתר, הייתי חושבת שסנדיי עלולה לראות בהצעה כזאת משהו תוקפני. כאילו ניסיון להפשיט אותה בכוח בפרהסיה. אולי איזה שימוש באנליזה לשם פירוק לגורמים, אך ללא חיבור מחדש. (מה שאנליזה אנליזה כן עושה - האיחוד). זאת, למשל, יכולה להיות אחת מהתחושות, שאני מציעה לחשוב עליה. במבי – אני כל-כך שמחה שאת מביאה אותי לפני אמא צביה. תוכלי גם להעלות את השערתי זאת, אם תרצי. אני מוצאת עניין רב בדיבור הן עם סנדיי והן עם במבי, וכמובן שעם משתתפים נוספים. ועוד משהו – אני מאמינה שאנשים חושבים שאודי לקח צד. כמו שאני מכירה את אודי – אני מצליחה לראות כמה הוא מנסה לאזן. כתבתי על הקנאה בבמבי, אבל אני גם מקנאה, בה במידה, בהשקעה שלו בסנדיי. יש מה ללמוד. אני רואה את ההדעות רק בבקרים שאחרי, ואנחנו כבר בפרק מנוחת סופשבוע ולכשהודעתי תופיע יהיה שבוע חדש, אז אאחל שבוע טוב לכולם, שלכם באהבה, סוריקטה

... לא עניתי לבקשה שהפנית לכולנו ... אין לי כ"כ מה להגיד.. סוריקטה... (אנחה..) וואוו.... וואאוו..... סוריקטה אחותי הגדולה ,הענקית שלי... ראשית רוצה לומר לך שאני מתכוונת להדפיס את ההודעה שלך.. מתכוונת להביא את השלל הזה לאמא צביה.. גם את תגובתי לסנדיי, זו עם ההצעה שאת מתייחסת אליה.. כתבתי תגובה להזמנה של סנדיי אותי לדיאלוג.. וואוו.. אודי עדיין לא העלה אותה וכתבתי רגע לפני יציאתי מהבית כך שאני לא זוכרת במדוייק מה כתבתי לה אך רוח הדברים... וואוו סוריקטה... כמה שאת חכמת ראש ולב... איזו ראייה עמוקה... מדהים !!!! ואת יודעת סוריקטה ? מדהים אותי עד כמה שהמון פעמים יש קשר בין רגשותי כלפי אמא צביה לרגשות שיוצאים פה. לפעמים בעוצמה כזו של קשר ישיר מהאנליזה לפה... אנחנו (אמא צביה ואני) בקטע לא פשוט בכלל כתוצאה משינוי הסטינג (הפחתנו את מס' הפגישות השבועיות מחמש לארבע) סוריקטה , אני חייבת לרוץ שוב לעבודה... מאוד מאוד אשמח לתגובה שלך לתגובתי לסנדיי לגבי ההזמנה שלה אותי... האמת היא שעכשיו אני קצת חוששת ואולי גם קצת מצטערת על התגובה שכתבתי לה ??? לא כ"כ זוכרת כבר מה כתבתי.. מקווה שלא הגזמתי.. שלך-במבי.

אבל אני לא חושבת שיש כאן מחנאות ביני לבין במבי, להפך אני חושבת שדווקא מה שאירע הביא לקירוב לבבות. גם השאלה של במבי, הייתה לדעתי, לא על מנת לערטל אותי, אלא כדי להשיב לה את שלוות הנפש, הרצון לדעת כיצד היא מצטיירת. ואני... אענה לה אבל בדרכי שלי ובכביש עוקף ולא ישירות, כדי שלא נגיע למקומות שיכולים לפגוע. ואני ממש לא מבינה מדוע קרן ולאה יצאו פגועות. ואודי לא חושבת שהוא לוקח צד בתחילה הוא לקח צד, אבל לדעתי אז הוא לא בדיוק קלט את מלא ההיקף לאחר מכן הוא לא לקח שום צד, נתן לנו להסתדר בעצמנו, ואני חושבת שעשינו את זה. תחילתה של הפאזה הייתה במתקפה של במבי עלי, מבלי שאני כלל פניתי אליה, ולבסוף אני חשבתי שהצדק הוא לא תמיד הפואנטה, צריכים לראות את המכלול של מי שעומד לפניך, ולכן היה לי חשוב לדעת שהפגיעה במבמי לא הייתה קשה מאד. זה הכל לא מבינה מדוע צריכים לעשות כאן מחנות וכו', כל אחד עבור כולם וכולם עבור אחד

לאה כותבת שהרבה שנים היא חיתה עם אדם עם הפרעת אישיות שבכל יום היה פוגע באחר. היא אמרה כאן את העובדה הזו, כאילו וזו אקסיומה שאף אחד לא בודק את אמיתותה, ואולי להפך, פגעו באותו אדם, ואולי זלזלו בו, ואולי קנאו בו? אבל מטבע הדברים של פסיכולוגיה היא מניחה את ההנחה הזו. לאחר כן היא מחליטה שאחד הכותבים בפורום (כנראה אני) מזכיר לו את אותו כותב. כל האינטראקציה שלי עם לאה היה אני חושבת בחמש מילים, שבוודאי לא הייתה בהם כל פגיעה, אז מה מפריע לה? מה פוגע בה? הרי האמת האוביקטיבית היא שממני היא לא נפגעה, ולכן צריכים לחפש את הדברים במקום אחר... ושים לב לדבר מעניין, כל אלו שמדברים על פגיעות מרגישים שזה בסדר גמור אם הם פוגעים, לא נראה להם כל פגם בזה. יש לי הרגשה שזו קנאה ולנסות לפגוע במי שהם חשים נמצא במקום שהם היו רוצים להיות... אז אם לא נמצאים שם, לפחות לשלוח בליסטראות לכיוון. את מה שקורה בפורום רואים בדיוק, הכל נמצא, וזה מן קוסמוס למה שקורה גם בחיים, וגם ל'פגיעות' האחרות. שוב, אני יודעת שזו עבודת הפסיכולוג, להתיחס לתחושות של המטופל בלי כל קשר אם יש להם קשר למציאות אם לאו. אבל.... לפעמים אני חושבת שהקשר למציאות הוא כן נכון. נאמר אם מטופלת מספר לפסיכולוג כיצד אמא שלה רודפת אותה, והוא נותן לה כלים איך להגן על עצמה ולהיות אדישה לאותן פגיעות כדי שלא יזיקו לה. ואם נאמר שהאמת היא שהאמא לא פוגעת, אלא רק מבקשת לחנך אותה, והילדה פורקת כל עול, ולא רוצה לקבל כל מרות, הטיפול שיתן המטפל רק יחמיר את המצב... נקודה למחשבה לא שאני יודעת איך לפתור את הבעיה!!! ואני לא מתכוונת שלי, אני מתכוונת במובן הרחב שלה.

תובנות, מחשבות, תהיות. מה הרגשתן? מה נראה לכן?

הי יקירתי, באיזה הקשר? בהתייחס למה שקרה עם המטפל המיתולוגי? עשיתי קצת חיפוש בפורום של הודעותייך, כדי לקבל איזה רצף בסיפור. נתקבלתי בהודעה אחת בה ציינת שאותו מטפל בנה אותך מאפס. ובכן, הרשי לי לשים סייג. לא מאפס. הגעת שבורה, אמנם, אבל היה בך איזה שלד, שאלמלא כן, לא היה יכולה לטפל בך כלל. גם אותם מי שאת מתארת כ'שטנים', כביכול היו שותפים לבנייה של הנפש שלך. ואני מניחה שכמו שהם אינם שטנים גמורים (בסיכוי גבוה מאד - ניתן למצוא בהם חלקים טובים ויפים), כך גם אותו מטפל אינו אידיאלי מושלם. מאמינה שמטיפול כזה אפשר ללמוד לבאות, כן, אולי באמצעות טיפולים חדשים, ואולי במספר ניסיונות, ואולי בהפרשי זמן. מחשבות ראשוניות, סוריקטה

כמה אירוני!!! התובנה הראשונה היא שאני חושבת שאת צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמך, את מתקיפה אותי, גם בלי לומר את הניק, וכל כך למה? הרי מעולם לא פגעתי בך! במבי תקפה אותי ותקפתי חזרה, והסאגה הזו מאחורינה. לפני מימה רק הנחתי עובדות יבשות העולות מתוך מה שהיא כותבת, לא התקפתי אותה, יעצתי לה גם לקבל טיפול תרופתי, מתוך מחשבה שזה יועיל לה מאד, וחבל על החיים שלה. אבל נראה לי שהשאלו הנוקבות שלי למימה, במיוחד בכל הנוגע לביטוח לאומי, פגעו בכאלו שאולי השאלות שלי צריכות להישאל גם אותן. אני בהחלט חושבת שבגלל שאני שואלת שאלות רציונאליות, שבעצם צריכים לתת עליהן תשובות רציונאליות, לא כל כך נעים לכמה בנות. אז ראשית, אף אחת לא מחויבת לענות על שאלות, במיוחד כאשר זה מופנה למישהי אחרת. דבר שני, לא רואה את הלגיטימציה שיש לך או לקרן אור, לנסות לפגוע, כן, זאת היא כתיבה שמטרתה האחת ויחידה והיא לפגוע, ואת הגדלת לעשות שרצית לעשות מחנאות, ומן חרם כיתתי, וזאת למרות שלא נעשה כנגדך וגם כנגד אחרות דבר. לכן אני בהחלט חושבת שכדאי שתעשי חשבון נפש, לא רק לגבי הפורום, כי הפורום זה השלכה של החיים האמיתים, וחשבי, אולי גם מי שאת תוקפת בחיים האמיתים, ההתקפה שלך היא לא במקום? אולי ההתקפות שלך אינן ראויות, נסי לבחון אותן בעין אוביקטיבית. ואגב, לא כל תגובה שאינה מוצאת חן בעיני מישהו היא התקפה. איך את היית רוצה שיכתבו כנגדך כפי שכתבת כנגדי?

לאה כתבתי לך אבל זה ניכנס לשרשור אחר ...קראתי אותך ומצטערת שלא מסוגלת להגיב לך ההודעות שלך נופלות על הפחד הכי גדול שלי כרגע . הקושי שהוא מאוד אובייקטיבי בטיפול הקושי שלה להמשיך והקושי שלי להיות ולקבל שקשה לה ...אז מצטערת יקרה . אבל תמשיכי להוציא את הכאב הזה שהוא כמו רעל בדם ותנסי להשתחרר ממנו כי מגיע לך ...

בקשר למה את שואלת?

צריכה לקרוא ולנסות למצוא אותם בתוכי. יש שם הרבה מן התבונה שרק מי שמחוץ ממני יכול להגיע אליו. כמובן שלא מספיק להיות רק מבחוץ, צריך גם להבין ולהרגיש. מתחברת לכך שלא הייתי אפס, ויש בזה מה שאמור לתת לי את החוזק שאני זקוקה לו עכשיו: יש בי מספיק משהו שיכול לשרוד. והשטנים???? מי שכבר שטן הוא כמעט כולו שטני. האחרים, היו אולי מהנמנעים, אז אולי לא מן הראוי לקרוא להם שטן. ומה העניין למצוא באנשים הרעים האלה נקודות טובות???? ושאלת השאלות: איך מחזיקים מעמד לבד?????? ותודה אביב והופ.

הי לאה, להבנתי קיים עניין למצוא נקודות טובות, גם אם אלו צימוקים קטנטנים, ולא לראות דמויות כמפלצתיות גרידא, כדי לראות את עצמך וחלקיך השונים. טובים ורעים גם יחד. עם מי את מזדהה, ואיזה קול להעצים כדי להיות במקום מאפשר יותר. סוריקטה

במבי, הייתי רוצה לנהל אתך לאט לאט שיחה שקטה נעימה, כדי להבין כמה דברים. כולנו, אוניברסיטה הטיפולית מכירים את הילדה הקטנה שבנו, יודעים עד כמה הבוגרת מושפעת מהילדה. איך את רואה את הילדה שבך מבחינה זו שאיזה מקום את נותנת לה בהוויה שלך? האם את מנסה להרגיע אותה? האם את נותנת לה בתור אגו להיות בקידמת הבמה, איפה היא נמצאת? את כמובן לא חייבת לענות לי, רק רציתי להבין כמה דברים, אבל אם ז חודרני מדי, אם זה לא לטעמך את לא חייבת כלל לענות לי.

הי, לא כ"כ הבנתי את ההודעה ששלחת.. * למה את מתכוונת במשפט "כולנו, אוניברסיטה הטיפולית".. מי זה כולנו ? למה/ למי את מתכוונת באוניברסיטה טיפולית? * למה כוונתך "האם את נותנת לה בתור אגו להיות בקידמת הבימה ? לא הבנתי למה כוונתך ?... כמו כן, לא כ"כ הבנתי את העדפתך לנהל איתי דו שיח ולא רב שיח עם משתתפות נוספות... אני לומדת המון מתגובות המשתתפים הרבים והשונים.. דרכם אני מרחיבה את פריזמת ההסתכלות שלי... גם לא הבנתי את כוונתך באומרך לאודי ש" כוחות השוויון ביננו במציאות החיצונית אינם שווים " איך את יודעת על כוחות ותפקודי האגו (האני) שלי במציאות החיצונית .... ? במבי.

'האוניברסיטה הטיפולית', נאמרה להיות בהומור על כל אלו שעברו טיפול, כל מי שנמצאת בפורום עברה או עוברת או חושבת לעבור טיפול, לכן כללתי את המידע שלנו מתוך הספקטרום של טיפול. כמי שהייתה אצל כמה וכמה מטפלים, הרבה מהם משתמשים 'בילדה הקטנה' שלנו, אחרים מגדילים לעשות, ופונים להרבה מאד אגואיים שנמצאים בתוכנו. יש הסוברים שבגיל הילדות ריאקציות שלנו יוצרות תגובות מסוימות החוזרות על עצמן, והופכות לאגו, כאשר האגו הוא לא במובן שאני מכירים אותו, אלא במובן של תגובות מסוימות שלנו שמקבלות דפוס התנהגותי מסוים שיאפיין תגובות שלנו במשך החיים על דברים שיהיו טריגר של אותה סיטואציה. לפי אותה שיטה בכל אחד ישנם הרבה אגואיים, חלקם כמעט ולא נשמעים, חלקם פעילים יותר, וכאשר אנו מגיבים למשהו מסוים, זה בעצם אגו מסוים שלנו שמגיב. למשל את יכולה מאד לכעוס על אדם מסוים, אבל את יכולה גם לכעוס על עצמך שאת כועסת. לפי אותה שיטה אין זה סתירה או בלבול שלך, אלא אגו אחד, אולי הוא אגו 'מגונן' והוא מרגיש מאוים ולכן הוא כועס, ועומתו יש אגו 'נדיב' שרוצה כן למלא את אותה משאלה, ואותם אגואיים לא מסכימים האחד עם השני על צורת התגובה. כאשר מטפלים בהיפנוזה משתמשים הרבה מאד בשיטה הזו של האגואיים ומנסים להעלות אגואיים לא פעילים ולעשות דו שיח בינהם. לא כל מטפל יורד לרזולציות הללו, אבל את הילדה הקטנה כולם מחפשים. לא הייתי אצל מטפל שלא התייחס לאותה ילדה קטנה, גם כאשר לא בהיפנוזה מדוע בקשתי דו שיח ולא רב שיח? מכיוון שרציתי מאד למקד את מה שאני רוצה לומר, ולתקשר איתך, ולא איזה רעיון שחשוב לי לשמוע מה כולן אומרות, אלא דווקא לשוחח אתך בעניין. ולכן אמרתי, שבתור כאלו שנמצאות בספקטרום של טיפול, כולנו מכירות את הילדה הקטנה, ושאלתי אותך איזה מקום את נותנת לה אצלך, האם היא בפרנט, פעילה מאד, או שהיא לא כל כך משמעותית. בקשר למה שכתבתי לאודי, אני לא מכירה אותך בכלל במבי, כנראה עוד פחות מאשר שאר הכותבים, כל מה שקראתי ממך היה על הכעס שלך על המטפלת שיצאה לחופשה, אין לי שום מושג על סטטוס שלך בחיים במציאות, על גיל, על קשיים, על חוויות, ממש לא מכירה אותך. את עצמי אני מכירה, את החולשות ואת החוזק, את עקב האכילס, את המשברים ואת היכולת לצאת מהם. כאשר כתבת אלי, ואני עניתי, חששתי ששלחתי תחמושת ואני בעצם לא מכירה ולא יודעת מיהו בצד השני שיקבל את אותם כדורים. אני יודעת שנפגעתי מאד ממה שכתבת לי, גם בגלל התוכן אבל בעיקר בגלל העיתוי, אבל למרות זאת, ידעתי שאני כמו נחום תקום, מפילים ואני קמה, לעומת זאת לא ידעתי מה יהיה האפקט עליך, ולכן דאגתי לך, זה הכל. הסבה שהעליתי את כל השאלות עכשיו היה כדי להכין את הרקע להסביר לך בדיוק מה כתבתי ולמה. רצית שנעשה שיח על הדברים, והעליתי זאת. אך נראה לי שעדיף לוותר, כי את בוחנת בזכוכית מגדלת כל מילה, וקשה מאד כך לנהל את השיח הזה, אז נעזוב את זה.

סליחה שמציפה כאן, ובלי קשר, הזוי ההצפות האלו בחלק מהערים כאן בארץ. יש הצפות וירטואליות ויש אמיתיות. היא ענתה לי עכשיו "תודה" ואני כבר שכחתי ששלחתי לה הודעה בכלל. לא נורא. ואני כבר כמעט ולא מתכתבת ב-הודעות סמס רגילות ופתאום שמתי לב שעניתי למטפלת ולא לאחרת שתי הודעות עכשיו. מישהי אחרת שאלה אותי משהו ויצא שעניתי להודעה שלה. אז כתבתי לה אווף שזה היה מיועד למישהי אחרת. והיא ענתה שבכלל לא נרוא ושהייתה בדרך לכתוב לי שהתבלבלתי. ובכלל שהתחלתי לכתוב את ההודעה כאן בפורום עוד לא קרתה "הטעות".. והגיע הזמן שאקום ואזיז את עצמי. אז ערב טוב ושבת שלום, ושיהיה חם ונעים!

קודם במבי.. תודה שאכפת. הרגשה....ניסינו להבין מאיפה היא נובעת באמת..מסתבר שמבית הוריי, אבל מה חדש?

היום חשבתי שבתור קבוצה וירטואלית יש כאן משהו אחר מאוד חם ואוהב כמו להכנס לחדר שכולם יושבים במעגל ושמחים אחד על בואו של השני גם אלו שקצת חוששים מהם וכאלה שקצת נירתעים מהדיבור שלהם עדין שמחים שהם באים ...אז לבולם וגם לאלו שצופים מהצד ואולי חוששים להשאר כי אנחנו ניראים כמו קבוצה סגורה (שמרנו לכם כסאות) סופ"ש נעים רגוע ושקט מלא באהבה מנוחה לנפש ..אודי תודה על המעגל שכאן ותודה שאתה שומר עליינו כל כך .. https://www.youtube.com/watch?v=5gemebkLaYY

ומאד משמעותי בשבילי. תודה על השיר, יפה (:

מוצאת את עצמי מודדת בגדים כדי להחליט מה ללבוש ביום שני בערב. הפגישה הראשונה של הקבוצה... לא נהיה קבוצה גדולה מקסימום 6 אנשים כרגע, מקווה שיעבור בשלום! רק מקווה שאף אחד משם לא יהיה כאן גם...

הי חנה יקרה, נשמע כיף! ואת יודעת, אני שומעת את המשאלה שדווקא כן יהיה שם מישהו מכאן. (חרדות ומשאלות בנות צמד בעיניי). עם זאת, מבינה את הסיבוך הרגשי שיכול להיווצר עקב כך. בהצלחה! סוריקטה

ואני חושבת שאת צודקת, יכול להיות שיש בי משהו שגם רוצה איתי שם מישהי מכאן...

התפזרתי כל כך. מחפשת בי את המבוגר האחראי..

ביחד זה יותר קל אז אני כאן איתך עד שתימצאי ...בנתיים שוקו חם חיבוק

זה כוון אלייך ....באהבה

דווקא החמיאה לי הטעות הזו ;)

ואני רואה שיש תגובות שעלו מהיום, שלי נעלמה או שטרם הועלתה?

כשהיא כתבה לי את הקבלה והיא הייתה עם הגב אליי, שאלתי אותה : "למה יש לך כאן ספה?" אז היא ענתה שכאן הם עושים את הישיבות שלהם וכמה שניות אח"כ- שהיא לא בשביל לשכב עליה (: או ): אבל אני לא הגבתי לה על זה... ואחכ אמרתי לה שאני רוצה שהיא תפתח לי את הדלת בסוף, לרוב היא פתחה אבל לפעמים יצא שהתקרבנו לדלת והייתי צריכה לפתוח את המנעול אני מקווה שהיא לא חושבת שיש לי בעיה (: למרות שמצחיק לכתוב את זה כי אם אני אצלה כנרהא שיש לי כמה, אז זה מה יש. ושלחתי לה הודעה עם המספרי טלפון כי נזכרתי שבסוף לא נתתי לה וזה גורם לי לרצות לשלוח לה עוד הודעות או לרצות כבר שתגיב לי, ואז היא תענה ואני לא בטוח אהיה מרוצה. וסיפרתי לה היום מה קרה עם XX [נערך] וההודעות בטיפול הקודם והיא שמחה שאמרתי לה. אמרה שנצטרך לחשוב על כל הודעה או שיחה האם הייתה לה באמת צורך.

תודה על המילים שעזרו לי היום להרגיש עוד יותר עטופה ופתאום גם מחוברת למקום הזה. שיהיה סופש נעים ורגוע שירה

התחיל בזה שהגעתי עם מטריה ולא ידעתי איפה להניח אותה ואז נהיה עניין סביב זה, כי היא הציעה לי להניח את זה בדלי של מטריות ולי זה כבר היה מאוחר מדי כי כבר הייתי בדרך לשבת ולהניח אותה לידי... ואני נעלבתי ממשהו... הגעתי עם סוג של מעיל ואוטומטית כשהתיישבתי הנחתי אותו עליי, ז"א על הראש. והיא התחילה לשאול ולדבר איתי על זה שלא נוח לה לשבת מולי ככה ושבוא נחשוב למה זה קורה. אמרה שאם זה היה קורה בחוץ אז בסדר שגם אצלה אבל מכיוון וזה לא אלא רק בטיפול רצתה לדעת למה.. לי בתוכי זה כאילו ברור, אבל מרגישה שזה לא נכון עבורי. אז יצא שדיברנו על זה ואז היא אורמת לי אני לא יכולה לא להתייחס לזה כי כאילו זה משמעותי בשבילה, אמרה כבר 25 דקות אנחנו מתייחסות לזה ואמרתי לה שאני הייתי רוצה לשבת בלי זה ושתעזור לי. אז אמרה לי יאללה תורידי ותשבי. ואכן עזר... לא רוצה שיצא כאילו היא רעה או לא מטפלת טובה. טוב? "חמתנו" היום על ההסכמות כמו שקוראים לזה בטיפול, וגם חתמתי לה על הסכם ויתר סודיות כדי שתוכל לדבר עם הפסיכולוגית והפסייכאטרית בקשר לטיפול התרופתי כדי להבין יותר- לשם מה לקחתי, סביב איזה נושא, כי תכלס זה לא באמת משפיע עליי ואני פשוט מפחדת להפסיק לבד. היא בהתחלה ביקשה את המספר של הפסיכיאטירת אבל אני אמרתי לה שאולי עדיף שתדבר עם הפסיכולו' כי היא תכלס יודעת יותר. ורציתי להגיד לה שתמסור לה ד"ש ממני, אבל לא אמרתי.

אני רוצה לספר לכם אבל אני נורא עצובה שלא יכולה אפילו לספר. אני בסדר מתפקדת כרגיל רק קצת עצובה אודי אתה בטוח יכול לנחש.. חורף חמים

כש התגובה שלי תעלה כבר יהיה שבוע חדש מקווה שהעצב יעבור וילך ...איתך

מקווה שמצאת לך מקום בלב להכניס קרן אור, שתגרש מעט את החושך האופף אותך

חוזרת על שאלה שכנראה פספסת עשיתי מחקר אצל ד"ר גוגל על הרעד שלי, נראה היה לי שזה הכי מתאים לתיאור של essetial tremor' חוץ מהגיל שאני מדי צעירה לפי התאור, אך הסימפטומים ממש מתאימים,יחסית עכשיו יותר רגוע, כנראה בגלל שאין לי התקפי חרדה בכלל, בגלל התרופה. אבל רציתי לשאול אותך, באם ההבחנה שלי נכונה, אתה עדיין חושב שהיפנוזה יכולה לעזור? אתה מייחס זאת למשהו נפשי? ראיתי שכתוב שקפאין יכול להגביר זאת, שתיתי המון XL מי יודע אולי גם זה תרם. בכל אופן הפן הנפשי בעניין מעניין אותי, ואם אתה חושב שיש לי יכולת להשתלט על זה דרך הפינוזה אנסה זאת.

בא לי להתנצל על איזה מיליון הודעות שנדמה לי ששלחתי אתמול בלילה. הייתי במצב רוח הזוי. אני בעצמי לא מבינה מה התכלית של הכתיבה שלי פה. זה לא תורם. לפעמים דווקא יותר תורם לי כשאני קוראת תגובות להודעות של אחרים. ובכל מקרה אני צריכה להפסיק לפחד מקשרים ומהתחככות עם החיים.

בקטע עם במבי, אני פשוט חששתי שאין שוויון במציאות ולכן דאגתי ממש. (לא רוצה להרחיב מטעמים מובנים) ולא בגלל סיבות אחרות

אודי אני מצליחה לתפוס את קצה הניתוק רגע לפני שאני נבלעת מביטה במשהו שוקעת העיניים מתהפכות ואיננה .אבל הניתוקים הקטנים משבשים את חיי ..היום זה יום כזה של מליוני ניתוקים קטנים מה שמהצד יחשב חאישה מרחפת ...ככ מחדד את השוני את הפגיעות את זה שאני לא כמו כולם כי אני חיה עם הפרעה מוזרה שכזאת שעל פניו לא רואים כלום ואף אחד לא מבין איך זה לחיות עם זה.. רק מי שממש שם יכול להבין כמה אנרגיות אני צריכה כדי לחיות לעבוד ללמוד להיות ... אוף לא הוגן ....

אביב... כל כך שם ומבינה ואת מיטיבה כל כל לתאר שלרגעים נדמה שזו אני. ההתנתקויות הקטנות בהחלט משבשות חיים ושיגרה ודורשות אנרגיות מטורפות כדי לקיים שיגרה. איתך שירה

מניחה שאת אבן מבינה תודה שהגבת זה המון בשבילי...סתם יום מלא ביציאות וכניסות וחוסר הבנה איפה אני ומי אני ומי זה במראה...יצאתי מטומטמת היום ברמות אבל די רגילה...למשל שפתאום תופסת את עצמי מדברת בקול עם עצמי ברחוב ועושה כאילו אני בטלפון . ועוד הזויים...תשמרי עלייך

מצטערת שלא מגיבה לך .קראתי את כל מה שכתבת זה קשה לי צידי בגלל הקושי עכשיונבטיפול ועם המטפלת ...אז ממש מתנצלת והכי מבינה את הקושי שלך

הזכרת את התגובות של קרן אור והופ. מה שנפל לקרן אור אני לא יודעת, אבל אני מאמינה שעבר עליה עצמה משהו לא טוב, והמילים שלי הפריעו לה, כנראה דרכו לה על יבלת. הופ היא סיפור אחר היא כתבה במפורש שהיא שונאת את השכנים שלה כי טוב להם, כי הם יותר מוצלחים ממנה!!! לא מקנא אלא שונאת! ולדעתי זה הסיפור כולו, ולכן אני לא טורחת אפילו לענות לה, יש רזולוציות שלא נכנסים אליהם. אני כותבת את דעתי, לא תמיד פוליטקל קורקט, אבל היא אמיתית, כנה ובדרך כלל ממקום של איכפתיות, אלא אם כן אני בקנטים ודרכו לי עצב פתוח! לא ראיתי תשובה שלך בקשר לדיאגנוזה שעשיתי לי על הרעד, ואם אתה חושב שלמרות זאת היפנוזה יכולה לעזור

אני גם שמה לב לה, יש לי מחשבה מדוע, אך אעלה את זה בפעם אחרת.