פורום פסיכולוגיה קלינית

תודה לכם..המקום הזה כמה שהוא אמיתי! הרגשתי שאכפת לכם, אז תודה! אודי, שתדע שממש עזרת לי, קיבלתי אומץ ונחישות ואפילו שהיה לי פיק ברכיים החלטתי שאני לא מוותרת לעצמי...רק תוהה אם אין "תלות ממאירה" איך יודעים? למה הכוונה תלות ממאירה? שאני לא יכולה בלעדיה או שאין לי קיום בלעדיה....כי יודעת שזה לא כך אבל כן צריכה וזקוקה ומחפשת אצלה המון.....היא אמרה שאני מתאבלת גם על הבית שנהרס ושהיה פעם...ונתנה לי להסתכל על ההווה...והייתה פגישה טובה ובאמת היא כל כך מנסה לעשות התאמות אליי, כל הכבוד לה!! שתדעו שיש מטפלות נהדרות! אני חושבת שזה לא תלוי רק במטפל...יש לנו חלק די נכבד בהצלחת הטיפול ובדרך העזיבה שלנו....היא מצידה הלכה איתי והתכוננה לפרידה אבל לא יכולתי ושוב הייתה איתי!!! וזה מה שחשוב!!! בבקשה שתדעו שיש מטפלים מקסימים שלא יתנו לנו תחושת נטישה!! מיקה ומימה, עצוב לי התחושות שלכן אבל יש מטפלים טובים!!! שתדעו!!! אודי, תענה בבקשה...למה הכוונה "תלות ממאירה"..איך יודעים?????

הייתה פגישה דפיקה. לא יודעת כלום. מה אני עושה אצלה, למה בכלל אני צריכה טיפול. מה הבעיה שלי בכלל. אולי אני מדמיינת... אולי הכל בסדר? לא הצלחתי להגיד כלום. ומפריע לה שהיא לא רואה אותי. כי שמתי את הכרית על הראש ואני לא יודעת מה לעשות בכלל. קבעתי פגישה עם הפסיכאטרית החדשה אבל אין לי מה להגיד לה בכלל. לא יודעת כלום. אווף מרגישה טיפשה ומתוסכלת שלא מצליחה כלום ולא מרגישה כלום ולא יודעת כלום ועכשיו אני רוצה לבכות. ומרגישה לבד עכשיו, כי אף אחד לא מבין אותי וגם אני לא. יצאתי ממנה עכשיו ויושבת באוטו ובוכה היא ביקשה שאכתוב לפגישה הבאה אילו שאלות יש לי, לגבי בכלל. לא משו ספציפי. ואני לא יודעת כלום ולא הצלחתי להגיד לה כלום. ושבוע זה מלא זמן. אני אראה אותה בשני בקבוצה אבל זה לא שווה כלום. כלום. לא טוב ככה שאני אפילו לא יודעת מה לא טוב

בואי יחד נשב נשתה קפה או שוקו חם .מרשה לי להחזיק לך את היד להרגע יחד..ועכשיו לנסות לראות את הדברים באור אחר.זה קשה אבל את תתרגלי ותיבני לך מקום איתה .לנה טיפול כי את זקוקה לעזרה וכי וזה הכי חשוב אכפת לך מעצמך ואת מפרגנת לך ..אוהבת חיבוק

מכירה? זה מאוד טעים וגם לא מאוד לא בריא. לא יודעת פתאום ככ קשה לי שם.

מתוקה :)) רוצה להיות על ידך. טוב ? תוך כדי שאלתי את עצמי איזה שאלות עולות לי כרגע.. גם אני מכינה שעורי בית :)) * האם וכמה פעמים בשבוע אמא צביה מתנה אהבים עם בן זוגה.. :)) אני נזכרת שהיום שאלתי אותה פתאום **** את מקיימת יחסי מין עם בן זוגך ? :)) * מה טיב הקשר של אודי עם בת זוגו... האמת , שאת השאלה הזו בא לי למחוק.. אבל אני משאירה בכל זאת.. * האם הקלקול שקיים אצלי פעם יהיה מתוקן ? * האם שבוע הבא יירד גשם ? *מה צבע הכנרת מחר ב בשעה 14:00 * האם קיווע משטיסל יממש בסוף את אהבתו ? לא יודעת אם את רואה את שטיסל... מזכיר לי קצת את ד"ר ז'יוואגו... מה עוד ? :)) אם את לא בקטע , תתעלמי מההודעה.. רוצה להיות איתך.. במבי.

וואו, את שתי השאלות הראשונות שלך גם אני יכולה לתהות אבל לא נראה לי בקול רם (: ראיתי שטיסל רק עונה 1, יש גם שנייה נראה לי. תודה חמודה, ההודעה שלך ממש חמודה וגרמה לי לחייך. שבת שלום!

סוג של שאלות כאלו לא עושות לי טוב... מרגיש לי שלא כל מה שחושבים אפשר להביע, מרגיש לי שיש סבה שיש דלתות בחדרים מסוימים, והן צריכות להשאר סגורות במצבים מסוימים.

אני מתוסכלת מאוד מהחיים שלי.

למה ענית למאי שאתה לא מאפשר חיבוק? בעצם למה לא? אני מבינה שמשום מקום אויל פחות מתאים אבל אם מדברים על זה קודם?

חנה..יודעת שפנית לאודי..זה כל כך תלוי בהמון מקרים! באמצע סתם כך אף אחד לא יתן חיבוק לדעתי רק בסיטואציות מסוימות אולי...אצלי בהתחלה היא לא אפשרה בגלל בלבול וזה יכל ליצור בעייתיות של גבולות! זה חוצה גבולות! ולכל מטפל הגבול שלו... ורק דיברנו על זה...היום זה מתאפשר..וברור שבאמצע סתם כך אין חיבוק...היום אצלנו זה הפך למעין טקס בסוף כל פגישה. דבר נוסף, יש הבדל בין גבר ואישה מטפלים...גבר זה ממש בעייתי לתת חיבוק לאישה, זה יכול להתפרש אחרת. אולי למטופלים גברים הוא נותן טפיחה על השכם :) לא יודעת...אבל שתי נשים זה שונה כל כך...(בהנחה שאין בלבול או בלבול בזהות או לסביות) לכן חושבת שלעולם לא אלך למטפל גבר מכל מיני סיבות...(סליחה אודי מקווה שלא הגזמתי) אבל אשמח לקרוא אותך, אודי.

לא חושבת שהגזמת בכלל... שמחה שיש לך את זה ושזה טוב לך. זה באמת מרגיש מאוד שונה מטפל גבר למטופלת ולהפך. את יודעת, חשבתי על זה בעקבות דברייך, אני בכלל לא רוצה חיבוק ממנה.

יש מעלה בכך שמטופלת "משוגעת" על המטפל שלה? וסנדי.... לא הייתי כאן הרבה, אבל מה שבטוח, מה שעולה כאן בין החברות אומר לי שאני צריכה להתנצל ולבקש הכרה בכך שאנשים מוגבלים ולפעמים מגיבים בצורה לא צפויה כריאקציה לקורות אותם בעבר.

בגלל מה שקורה בין החברות, את צריכה להתנצל? יעני, בגלל של עליהם כללי, לכן את צריכה להתנצל, היינו אם היית אחת מתוך הרבה זה היה נותן לגיטימציה לעננייןי? היינו מותר לחרף ולגדף, כל עוד הקורבן הוא של כולם, אם לאו, זה לא ראוי? באמת שלא הבנתי את שכתבת.

הי לאה, דברייך עוררו בי מחשבות, אם כי גם אני איני בטוחה שהבנתי את כוונתך עד הסוף. בכל אופן, אני חושבת שכאשר מישהו יודע שהוא מגיב כלפי הסביבה באופן שהוא תוצאה של ההיסטוריה שלו, ואינו בהכרח תואם למצב, הוא יכול לבחור באחת משתי דרכים, לפחות: אחת - לומר כך אני מגיב כי כך וכך קרה לי ותבינו אותי ותקבלו את זה. ולדעתי, זו אינה לקיחת אחריות אלא יותר הפלה על הסביבה וציפיות ממנה; שנייה - לאחר תגובה פנימית שהיא, לעשות בפנים תיקון ולהוציא החוצה תגובה, בואי נקרא לזה, בריאה יותר, מחושבת יותר, תוך לקיחת אחריות. הרבה אנשים לא יודעים. אבל אם כבר יודעים, אפשר להשתמש בכך כנכס. היסטוריה עלובה בעבר לא בהכרח נותנת לגיטימציה להתנהגויות מסוימות שאולי גם פוגעות בזולת. ואם פגשת באדם שאינו יודע, או בחר באפשרות הראשונה - את יכולה לבחור להיות החכמה. סופשבוע נעים (חוזרת לעבודה), סוריקטה

ו... ? אודי מה הפואנטה? מה אחכ??? 'עיבוד' טוב אז בכינו והתאבלנו.. במקרה שלי גם חתמתי ביטוח לאומי תוך כדי.. ו..? מה עכשיו אודי?

מימה הי, אצלי, לצד השחזורים והכשלים האמפתיים יש חוויות מיטיבות, והחוויות המיטיבות הללו הן רבות. רבות מאוד.. כתוצאה מכך קורה לי משהו בפנים... יש אצלי בפנים משהו רך ,עגול שמשרה בי שקט נעים, שלווה וגם הרבה אנרגיה חיובית . מרגישה עם הרבה יותר כוח וחיוניות במעגלים השונים בחיי. גם הסובבים אותי מהמעגלים השונים מציינים בפני שמרגישים שחל בי שינוי לטובה.. ורוב האנשים לא יודעים שאני בטיפול פסיכואנליטי.. במבי.

לקחתי את מילותיך אודי: "תזכרי שיש גם המשכיות שאפשר להישען עליה." אז זוכרת...וגם חשבתי על המוכר שיש שם..חנה, נדמה לי אמרה לי...אלופה! באתי אליה....הייתי כל כך עצובה השבוע. בהתחלה עמדתי עם הפנים לדלת..אחר כך רציתי לעמוד בפינה..היה שם עציץ מעצבן..אז ישבתי על הרצפה במקום לשבת על הספה או על כיסא....כל הטיפול לא הסתכלתי עליה רק בסוף...חשבתי על מה שכתבת לי וזה עזר להגיע לשם ולשתף אותה..שתפתי זה לא מובן מאליו, היא אמרה לי תודה..מצחיקה, אני זו שצריכה להודות לה בכלל....עדיין עצוב לי אבל לפחות יחד איתה....היא הבטיחה שתתלה וילון אחר על החלון...עדיין שונאת את החדר אבל בפינה מצאתי פינה משלי. ואגלה משהו סוד קטן...בחדר הקודם היה לה בובת פרווה שלא הייתה שייכת לה אלא לשותפתה ובכלל היו שם צעצועים כאלו.....אז הבאתי דובון קטן מתאים לספה...שחיבקתי בפגישה ועכשיו השארתי אותו אצלה על הספה אם מישהו ירצה לחבק :) קצת ילדותי אבל לפעמים צריך לחזור לילדות כדי לחוות ילדות שמחה .....ומיקה, זה עורר בי דברים אבל אני בסדר,תודה יקרה..אני כבר לא צעירה...

את צריכה להרגיש נוח במקום שאת נמצאת. האם את חייבת להמשיך אצלה???????

שהיא יוצאת עם מישהו ושזה עוד לא ממש רציני, אני נעלבת ומקנאה. נעלבת- כי תוהה למי היא סיפרה לפניי או למה היא לא מספרת. ובעיקר יותר מקנאה- כי גם אני רוצה, ולא רוצה להישאר לבד.

אנחנו לא יכולים לסבול שהאחר השיג את מה שאנחנו כל כך רוצים. אבל את תעבדי על עצמך ותראי שיש תקווה ושאת עדיין יכולה למצוא בן זוג ותגידי לעצמך בלב שאת הולכת להיות במקום טוב יותר ממנה. שולחת לך חיבוק((((())))))) ותאמיני לי כל כך.מבינה אותך.

תודה על החיבוק

לא ראיתי אותה כבר יותר מחודש, זה בסדר כי אנחנו כמעט ולא נפגשות. היא גרה רחוק. אחת לכמה חודשים היא מגיעה לצורך עבודה לבניין שבו אני עובדת!! לאותו בניין ממש. אמנם בניין גדול אבל אותו המתחם. בשבועיים האחרונים ביקשה עזרה בלהכין עבודה במחשב. זה לקח לי כמה שעות טובות. היום, היא הגיעה למקום העבודה לידי, וחלק מהיום כלל את הצגת המצגת שהכנתי עבורה. אתמול בטלפון זה היה נראה שהיא רוצה. במהלך היום דיברתי עם אמא שלי והיא הזכירה לי שהיא כאן, היה לי יום עמוס. אז נזכרתי והתקשרתי אליה.לא ענתה. שלחה הודעה אחכ שהיא באמצע וקיבלה מחמאות. שאלה עד מתי אני נמצאת ועניתי. וזהו, לא חזרה אליי מאז. גם פעם שעברה שהגיעה לא נפגשנו, עכשיו זה לא שאני מצפה לאיזה מפגש מכובד, כולה לקפוץ לומר שלום. וזה לא שהיא לא נחמדה אליי, היא תמיד מזמינה אותי למשפחה שלה וגם בלי הזמנה אני יודעת שיכולה לבוא. בדכ פשוט לא הכי רוצה. אוהבת את האחיינים אבל לא כשכולם יחד ולא שם. ומה שהכי מרגיז זה, שכשהיא צריכה אותי היא יכולה גם להתקשר חמש פעמים ביום.

וסיפרה גם שממש התלהבו מהמצגת. לא טרחה לומר כלום לגבי זה שלא נפגשנו.

אבל לצערי לא זכיתי לאחיות..

מה בתיאור שלי גרם לך לרצות כזו אחות?

קראתי אותך ומרוב מילים שרוצות לגעת ולחבק ולהיות ...פשוט אין לי ...אז יקרה את בליבי ואני ככ שמחה שמצאת איתה שלווה וטוב זה המון ..

תודה שהרגשת אותי כל כך נכון...

מחכה שתהיי כאן יותר שתרגישי בנוח לקחת מקום להיות . כי יש לך המון מה לתרום והמון לקבל ..אני רואה אותך ומחבקת

יום ממש קשה .הקורס הזה מציף ככ גם אם הרשת בטחון שיצרתי לי ..הצלחתי לא להתנתק אבל עכשיו מתקשה להשאר .... לא יכולה לתת זמן ומקום לכאב כי חייבת להיות בכאן ועכשיו ...מחפשת איך להרגיע את הכאוס ולהשקיט את הווליום..ויחד עם זה יודעת שזאת הייתה בחירה אמיצה ונכונה שתעזור לי לעבוד על הפרעת האכילה הזו ואולי להתחבר לגוף הזה ...אודי אפשר יד ..

אני קצה בבקרים.משותקת. לא מוצאת סיבה לקום. אין עבודה/חברים. הילדים הולכים עם האבא בבוקר והכעס גדול..הבית שלי מבולגן ואין לי חשק לגעת. מרגישה שהחיים הסתיחמו לי. כי הרי כבר גם לא אוכל ללדת בגילי.

היי אודי, אם היה לך מטופל כבר כמה שנים ופתאום באמצע פגישה הוא היה מבקש חיבוק.. היית מאפשר את זה? ועוד שאלה.. האם יש דבר כזה מטופלים מועדפים? או כאלה ששמחים לראות יותר? תודה:)

אבל ממש מזדהה עם התהיות האלו

את ממש לא נדחפת :)

אני רוצה שעוסית ופסיכיאטרית שאמרו לי שהיא עשתה טעויות בהתייחסויות שלה יעידו על זה בכתב בתור דוח גורם מקצועי. הפסיכולוגית שאמרה לי פעם בטון נוזף 'אז טעיתי. לנצח תזכרי את זה? תמשיכי הלאה'. כנראה שחווית הרהטראומה הזאת במשולב עם הביזוי הנרקיסיסטית היו יותר מדי להכרה שלי ואני לא מצליחה לשכוח מזה. במיוחד בבקרים שאני רק מתעוררת זה ישר עולה. היה איזה בחור שהתאהבתי בו לתקופה קצרה קצת השכיח ממני אבל עכשיו הכל חזר. גם מולו דיברתי על זה... נגרם לי נזק כתוצאה מכך שהפסיכולוגית הציעה ואף כפתה!!טיפול לא מותאם. אם היא היתה מקשיבה לי ברגישות הכל יכל היה להמנע. אני רוצה הכרה משפטית בנזק ופיצוי. אני רוצה להשיב לעצמי את תחושת השיטה והכבוד שבחוויה שלי חיללו את הכבוד בטיפול פסיכולוגי כי מלכתחילה לא הסבירו לי דברים כמו שצריך. היא ישבה שם והשתעשה מלזהות רגשות עליי כאילו אני איזה מוצג. היא לא לקחה אותי או את הרגשות שלי ברצינות בשום שלב ובעיקר לא עזרה לי עם תביעתי לקבלת פשר 'מה עושים בטיפול פסיכולוגי'. היא אנסה על ההכרה שלי חוויות של תסכולים בצורה רטראומטית במקום לאפשר משהו אחר.. ויכלה לאבחן את כוחות האגו שלי נכון ובעצמה להסביר על מצבי וזכויות סוציאליות. לא לבזות ואז לגרום לזה שמישהו אחר יסביר במקומה.. היא אשת מקצוע! היא הייתה צריכה להבין דברים יותר נכון! זה חלק מהאחריות המקצועית שלה!! אני שילמתי מחיר כבד על הטעויות שלה. נרקיסיסטית ונפשית. זה לא היה חייב להיות זעזוע שלוקח לי 7 שנים להתאושש ממנו... אם הטיפול היה נעשה בצורה אחרת עם התייחסויות אחרות ופחות מבזות ומפקירות הכל היה יכול להיות אחרת. יש לה חלק פעיל ואחראי בפגיעה שחויתי שם.

זה סיכון שאפילו לא ידעתי שאני לוקחת על עצמי כאשר נכנסתי לטיפול . לא הסבירו לי דברים כאלה אודי מה אתה יודע על הזכות המשפטית לתבוע על דבר כזה? כשהיא תסכלה את בקשתי לעוד זמן ואמרה וחזרה ואמרה 'אין זמן. אין זמן'. זה יצר טראומטיות בעולמי הפנימי ומן דחיפות בלבול ויאוש. כל הנטפלים שהלכתי אליהם לאחר מכן וסיפרתי להם על ההרגשה הזאת אמרו לי 'אל תחשבי על זה. תהיי בהווה. תתחברי לעצמך' אודי הפסיכולוגית הזאת עם ההתערבוית שלה גרמה לי להשפעה פנימית מזעזעת. אני רוצה לתבוע. יש לי עילה? לא נראה לך חשוב לחוזה הראשוני בין מטפל למטופל לציין את סכנת הרהטראומטיזציה?? כסף החליף שם ידיים!! איך זה שאין לי זכויות למידע נאות??? אודי מה דעתך על זה? אתה באמת חושב שפסיכולוגית פועלים בצורה אתית מבחינה משפטית ביחס לזכויות המטופלים כצרכנים? נה לפרסם.

וסדנאות איפור. סדנאות ללימודי שפות. בבית מלון קסום. איזה כיף.שהייתה לי מישהי שעובדת במלון והזמינה אותי. קיבלתי נופש.במחיר ממש מוזל ברשת. זו חוויה. טוב ילא הולכת לישון. מסתבר שיש חיים בחוץ ועוד איזהההההההה

לא הבנתי באיזו מסגרת זה היה? ונשמע ממש כיף ומשמח. הרבה חוויות!! שמחה שנהנית

איזה כייף, נשמע מהנה!!!! תמשיכי להנות, החיים מזמנים לנו דברים משמחים וכייף לחוות ולקרוא אותך :)

איזה מתמידנית!! כל הכבוד לך!

כל כך כיף היה לפגוש נשים מעצימות. אוכל טוב. מוסיקה. לקבל מתנות וטיפים לחיים. אני לא יכולה לישון מרוב התרגשות.היה לנו שחיה לילית בבריכה מחוממת ושלל פינוקים. Cheers

כל דבר שתתן לאישה היא תכפיל. הכוונה לגבר. תתן לה זרע היא תתן לך תינוק. תקנה לה מצרכים היא תכין לך ארוחה. תתן לה בית בית היא תהפוך אותו לבית חם. תתן לה חיוך היא תתן לך.את הלב.

כשבאים מאהבה לדעתי זה מאד נכון! צריך להוסיף שכל תסכול שמטפל אונס על המטופל הוא מחליש ומסרס ומטמא את יכולתו לאהוב ולהעניק - מניסיון!

ועל המטפל לאבחן נכון, להעריך נכון ולהתערב נכון... ומה כאשר הוא שוגה? למה העובדה שהמטפלת נתנה לי בזמנו לצלם ממנה ספרים יצאה בלבול בנושא למה שעושים בטיפול. ניסיתי לשווא לחתור להבנה קוגניטיבית כלשהי אודות מה עושים וכאשר שחזרתי את הטראומה כעסתי שהיא לא הסבירה לי שבעצם התהליך כזה.. איך מטופל יכול לדעת אם הוא מקבל טיפול טוב?

ותפני אליהם את כל השאלות של הטיפול ותדרשי מהם תשובות.

אמרת שזה מורכב מדי למסגרת זו.. יש איזה מאמר ברור שאתה יכול להמליץ עם דוגמאות בשפה עממית ומובנת דוגמאות להשלכות שכאלה שילד לא בנוי ולא אמור להכיל?

תשובה לשאלתך... פיזית הכל בסדר..נפשית, מאוד מסובך...ולא משתפת אותה בזה :( אז כתבתי פה וגם פה לא המקום לשתף :( מבאס! ועצוב לי למרות שבכלל לא רציתי עוד ילדים...בגלל בעיות רפואיות וכו'...

ליבי איתך ללא מילים .יושבת כאן לידייך מחבקת באהבה והעיקר מקשיבה לך שיפכי ליבך עד כמה שנכון לך ...אבל אני חושבת שכן תשתפי אותה זה יעזור לך ויקל

הי אודי, יש לי מין רצון לכתוב למימה שתנוח, כדי שאני אוכל לתפוס את מקומה ולכתוב כאן הודעות על המטפלת הקודמת שלי. שכשביקשתי בכל זאת לחזור לא ענתה להודעה שלי ופשוט "נעלמה לי" . ובכך מימשה את הפחד הגדול ביותר שלי. אפשר לומר שעברתי את כל סוגי הדחייה שיש על ידה:פנים מול פנים, בטלפון, במייל, ב-SMS , ולבסוף התעלמות מוחלטת. (ואני לא בחורה מציקה, אבל מאוד עקשנית) הקשר בינינו שהיה כל כך חזק ועוצמתי והתחיל מבטיח, הידרדר במהרה והפך לשיחזור גדול ומדוייק של הקשר שלי עם אמא שלי(וגם אני תרמתי לכך, כמובן) כוחה של הפסיכולוגיה! בכל מקרה, אז יש בי חלק מסויים שמאחל לה את כל מה שמימה מאחלת למטפלת שלה, ואפילו יותר. וזה החלק הפגוע והדחוי, והוא משתלט מידי פעם. והחלק הזה אוהב אותה מאוד, ותמיד יאהב. והוא בעיקר עצוב ומתגעגע. אני מאוד מאוד עצובה על הקשר שלנו שנפרם. אני מתגעגעת אלייה. אבל יש בי גם חלק נוסף, אולי יותר בוגר שמרגיש הקלה. פשוט הקלה. חלום כתבה כאן לאחת הבנות שאהבה לא קונים בכסף, אלא רק מקצועיות - אחד המשפטים הכי חכמים ששמעתי. לא יודעת, אולי כדאי לי לחפש קרבת אנשים שכן מחבבים אותי, ולא לנסות להתקבל איפה שאני לא ממש מתקבלת ולא רצויה.ואז שוב ושוב להידחות. אולי אני בכל זאת שווה משהו? בטוח יש בי משהו קטן אחד וטוב... אודי, איך מוצאים את הכוח "לשחרר"? אודי, אני טסה היום לחופשה (לראשונה בחיי) ומשתעשעת במחשבה שאולי אראה אותה במטוס, היא הרי הייתה טסה כ"כ הרבה. וזה שוב מרגיש לי, בעיקר מטופש. לא יודעת, אני מרגישה שאני נהיית דומה לה באיזשהוא אופן. כאילו למרות כל מה שהיה בינינו, האישה הזאת הצליחה לחדור לי ללב ולחרוט עליו לתמיד את השם שלה. בא לי לכתוב לך כאן שהיא נכשלה . היא נכשלה כי היא ויתרה עליי ולא האמינה בי. ממש לא בא לי לראות אותה במטוס... שגם שם היא תתעלם ממני, אז לא תודה!

נסיעה טובה!!!

האם תוכל להסביר מה זה ובמה זה דונה מפחד מכשלון. אני רוצה להרחיב את הידע שלי. אני חובבת פסיכולוגיה.

מקווה שאתה בסדר... אני דואגת לך ממש

אבל אודי באמת דואגת ...נכון שהכל בסדר ... חייבת להאמין שהיה לך יום קשה ועמוס אז לילה טוב אודי ומנוחה מטיבה לך

שאצלך הכל בסדר..לא העלית הודעות....אצלי... עברתי הפלה טבעית ככה סתם...בלי שידעתי....

תהיי חזקה..

מה שלומך? איך את מרגישה? היה לי עצוב לקרוא אותך. שולחת חיבוק חם...

מפחדת לכתוב יותר מדי כדי שלא מישו מכאן יקרא. לא אוהבת.. עכשיו אנחנו בהפסקה. לא פציתי את פי ולא מתוך איזה עקרון פשוט לא מרגישה קשורה ואין לי מה להגיד. אהה ואני בקבוצה אולי זה לא ברור...

זה לא שיש מה לעשות בהפסקה... ופלאפון- זה נוח כדי להיראות כאילו עסוקים במשהו. ואנחנו גם ממש קצת אנשים.

היי אודי, אני כבר כמה חודשים נפגשת עם פסיכולוגית שעוזרת לי להתמודד עם קשיים שקשורים למשפחה שלי. היא מאד תומכת ובפגישה הקודמת היא נתנה הרבה מחמאות על איך אני מצליחה עם כל מה שקורה במשפחה להישאר שפויה ומפוקסת כל כך. בפגישה שלנו היום, היא דיברה על נושא שאני פחות אוהבת לדבר עליו ושהוא נושא יותר רגיש במשפחה ובפעם הראשונה, המפגש היה מוזר עבורי ואני בטוחה שגם בשבילה. מרוב לחץ לא הצלחתי לדבר והרגשתי שהיא מדברת על נושא אחד ואני הגבתי בכלל על דברים אחרים שלא קשורים לשאלות שהעלתה. היה לי קשה להתגבר על זה וקלטתי מה קרה רק כשיצאתי.... זה אף פעם לא קרה לי, האם זה משהו יוצא דופן? האם כדאי לי להגיד משהו על זה בפגישה הבאה? תודה, רותם

כותבת כי מחר לא תהיו פה.

אין לי כל כך מילים... אני רק קוראת לך, אם תוכל, לבוא ולשבת לידי

באיזה עיר אתה מקבל?

האם אתה מקבל דרך הקופה או איזה ביטוח פרטי?

זה הרגע של חום עוטף את הנשמה ובא לי לצעוק שהעולם ישמע...דרך שבעה מדורי גהנום הצלחתי לשרוד ולהגיע למקום שאני מאוד אוהבת אותה ואין לי אדם קרוב ממנה בעולם.הדמעות זולגות,הגעגוע חם.יש לי מקום ומותר לי לנשום וכאשר אני מסתכלת במראה אני רואה את שתינו,גם אותי וגם אותה...אוהבת!!!!סליחה,יצא קצת משוגע...גם לי בא להיות יפה מולה כמו לנערה מתבגרת מול אימא שלה...חמוד...ולראות שהיא מאמינה בי ואוהבת...נהייתי היום בחזרה בת 15.ואם הרגשה הזו הולכת לשון... חלום

אם יש מישהו בעולם הזה שאני חייבת לו חלק מהשפיות שלי למרות הכל . זאת חווה אלברשטיין והשירים הנדירים שלה, ששמרו עלי ועטפו אותי כל גיל הנעורים ...במיוחד זה , תהנו ותחייכו כי בסופו של יום הטוב גובר על הרע והאור על החושך .. https://www.youtube.com/watch?v=M57QJaQFsxQ אודי תודה שהחזרת אותי למקום הנכון..חושבת שסוף כל סוף אני והיא יישרנו קו , מרגיש לי לכולי שוב בטוח... וסתם כי מדקדק לי כל כך ..... https://www.youtube.com/watch?v=4Ij1CaPrQio חופשה נעימה ושקטה לנו ...

הי אודי, ניסיתי להגיב פעמיים בעץ יום ההולדת ששירה פתחה עבור במבי. ההודעה מוענה לשתיהן. אולי אם ארשום לינק של העץ ייקל עליך למצוא אותו? הנה: http://www.doctors.co.il/forum-6/message-1031370 הייתי רוצה להאמין שהודעותיי הגיעו למערכת. תוכל לבדוק? סוריקטה

אני קוראת עכשיו ספרים על ה EGO STATE ומה אני מגלה, שיחות שלמות בין מטופל למטפל רשומות שם, יתרה מזאת, נותן למטפל הנחיה שלא להסתכסך עם האגו סטייט, לדבר אליו בכבוד ולהראות לו כמה מעריכים אותו ואת העבודה הנפלאה שהוא עושה, יעני לעבוד עליו בעיניים, המטרה מקדשת את האמצעים. כי בדיוק את המילים שכתובות אמר לי המטפל, ואני עוד חשבתי שהוא מתכוון אליהם, ואני מגלה שזה שטנאץ, שבו משתמשים לכל אחד בכל סיטואציה. כן, אני מבינה שיש לזה תועלת, כן, אני מבינה את הצורך הטיפולי אבל לא אני לא אוהבת שעובדים עלי לא אוהבת שמחניפים לי כדי להשיג תועלת ואפילו אם התועלת היא לי עצמי לא אוהבת שנותנים לי סופרלטיבים, שאין מאחוריהם כלום, ואני רק חלק מהתבנית של הטיפול. כמה שאני קוראת יותר, אני מרגישה יותר מרומה. כנראה היה עדיף שלא הייתי קוראת, מה שלא יודעים לא כואב

כתבתי שום על הטיפול ההוא והכעסים כי הרגשתי זאת שוב בתוכי חוטף אותי.. אבל תודה על ההודעה שלך. מעריכה את זה. אהבתי

ליבי אומר לי שאת עולה על דרך המלך!!!

אודי, שירה, סוריקטה, סנדיי, אביב, רוני, מיקה, מיכל, הופ, חנה, מימה, חלום, ואולי אנשים נוספים שכרגע לא זוכרת.. אתם, אנשים טובים ויקרים !!!!! לא מצליחה לכתוב מאומה... עדיין מוצפת מהטוב שכתבתן/ם לי... לא מצליחה עדיין לחשוב בבירור.. מוצפת... תודה ענקית לכם יקרים !!!! אולי אצליח לכתוב משהו כשההצפה קצת תפחת? תודה !!! במבי.

מה שלומך? איך את עכשיו? אנחנו כאן תמיד... לאט לאט.

ראיתי שלא אהבת את הפוסט ההומוריסטי שלי אני חשבתי שזו תרפיה מכיר את הילד שנופל ובוכה ונותנים מכות לרצפה, וזה תמיד מנחם אותו?

מרגישה בלי משענת? הרי זו אותה מטפלת...למה מרגישה בלי ריצפה? שאני לבד? הרי לא עזבה אותי.....קשה לי מאוד מאוד............היא אומרת שזו הרגשה מטלטלת שמופעלת ע"י טריגר שהיה בעבר?????????????. האמנם??????? זה ממש בהווה כל מה שהיא עושה :( השאירה אותי בלי מרחב נשימה לשיתוף...היא אומרת שהיא מבינה ומכבדת אבל ההבנה שלה לא עוזרת לי :( אוף אודי אני מרגישה אבודה בטיפול וכנראה שצריך גם אומץ לעזוב ואין לי אותו :(

סוריקטה, דייקת מאוד בתחושותיי.. חלום, וואו..זה קורה איתי ממש עכשיו כשהציעה שנפגש אחת לחודש בגלל שקשה שם..המקום הסברתי הומה אדם מבחוץ, תקראי את ההודעה שכתבתי הייתי ותביני... אגיע אליה השבוע (יש עוד כמה ימים כידוע לכם) אז יש זמן לחשוב אבל אגיע כי לא מוותרת אבל נראה שלא אוכל לשתף שם, אודי, ביקשתי שתשים לב שאני לא כותבת לה הרבה ומציפה אותה ואז שם במילא קשה לשתף אז שם לא אשתף ובהודעות כן אשתף.........אוף.. בגלל שאני מודעת לזה אז לא משתפת אותה בהודעות ובכלל מרגישה כל כך בלי כיוון....ומרגישה שנשארת בלי כלום, סתם אבוא לשם, סתם אסתכל עליה אגיד שהכל בסדר וזהו......וככה יהיו הפגישות מעתה, אז טפשי להמשיך כך, לא כן? יש שם חלון גדול ענקי מאחור, ורואים תריסים של בניין ליד, לפחות שתסתיר עם וילון...ובכלל הולכים במסדרון היא בסופו, מלא חדרים ועכשיו גם אמרה שיהיה שילוט, כאילו שאני לא יודעת למי אני הולכת:( קשה לי נורא!!!!!!!!!!! כל כך שונה מבית מקסים במקום שקט שיש בו מטבח, מעין סלון קטן וחדר אחורי :( מבין את ההבדל העצום?????????????????????? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף יש לי הרגשה שמעולם לא אשתף שם כמה שאנסה :( אז נשארת לנסות כי ההגיון אומר "אל תברחי" נכון??????? אבל אין טעם, כי אי אפשר שם :( אז סתם כזה נשארתי בלעדיה אבל אצלה.....לבד :( כי גם בהודעות נמנעת לשתף.......מה עושים???????????

מה זה נקרא שהורה משליך השלכות על הילד? תן דוגמא קונקרטית כי קשה לי להבין מהדיבור המושגי הזה למה הכוונה... נגיד תינוק בוכה ואני אמא שלו ומנסה להבין מה מציק לו ואיך להרגיע.. איך מתנהג הורה שמשליך השלכות משלו על התינוק/ילד במקום להבין אותו את צרכיו ולהכיל עבורו ולהתמיר? אחכ הבנתי שהתינוק נותר עם חוויה ורגשות שאין לו שום יכולת להתמודד לבד עם זה והוא חווה מצוקת יתר פסיכולוגית שאם זה כרונית אז משבשת את התפתחות האישיות... אבל איך בדוגמה קונקרטית זה בא לידי ביטוי? נגיד שההורה לא יכול להתבונן מבחוץ על עצמו כבוגר נבדל ומפותח יותר מהתינוק ולכן נלחץ ממנו וכועס עליו בלי יכולת לשמור על רוגע של עצמו מול חוסר רוגע של התינוק... לזה הכוונה? אוקי אז תהיה בעית מכיל מוכל. אבל מה הקטע של ההשלכות?

לשאלתך: בקבר- קברתי את עצמי. כמה שנפגעתי והושפלתי. אני לא רוצה שום דבר רק להפסיק לנשום. מקווה שאצלך טוב לא עקבתי כל כך בימים האחרונים.

לא יודעת מה קרה אבל אני בטוחה שסוף העולם עוד לא הגיע ... ורק את יכולה להוציא את עצמך מהקבר שכרית לעצמך . אני כאן מושיטה לך יד וחבל בואי נמשוך אותך מהקבר אבל זה תלוי רק בך ..בכל מקרה אני איתך

גולם יקרה, שומעת אותך - והרשי נא לי להצטרף. את יודעת, כאשר את כל כך תוקפנית כלפי עצמך, וכלפי זולתך, בסופו של דבר – זה גם מרחיק ודוחה. אני מניחה שיש בך צד כזה ("נכון, אני מה זה רוצה ככה, אני כולי דוחה"), ואני מניחה עוד שבצמידות אליו קיים צד שמחפש ומנסה להזמין הכי הכי הרבה קירבה. וחרד כל-כך. בפועל, כמה חבל למרבית הצער, הצד הראשון לכאורה מנצח. והרשי לי עוד לומר שגם יצר המוות מנסה להשליט את קולו, להראות לו מה זה ליצר החיים. באופן עוצמתי ממש. אבל יצר החיים עודנו שם, מודע או לאו, הוא שם. ולכן, כנראה, מסובך וכואב כל-כך. כי קיים המאבק הזה. התנגדות היא לעתים נוקשה כל-כך, קשה לריכוך או להמסה. החרקים תלויים לקיומם בחום הסביבה, במזג האוויר בחוץ, בשונה מבני אדם, שאצלם עפי"ר מתקיים תהליך של ויסות טמפרטורה. מחשבות של בוקר, שלך, סוריקטה

תודה, אבל לבנתיים אנוח לי פה בקבר, ככה אף אחד לא יוכל להפריע לי .

אודי, אני מעלה את הודעתי לעץ חדש למקרה שתשאר שם חבויה ולא תענה... אם כבר העזתי לכתוב זה מפני שרציתי את תגובתך: אני לא מצליחה להבין את התשובות שלך... אני מרגישה שהן כל כך קרות ולא משנה מה אומר או כמה חזק אצעק... אני יודעת שתכעס אבל חייבת לשתף אותך בחוויה שלי כאן אודי למה אתה לא אוהב שאני כאן?

אודי, אתה יכול להסביר איפה אתה מרגיש את התובענות חסרת הגבולות שלי? אני מנסה עוד קצת.להבין... תודה שירה

הי שירה, יודעת, דווקא התגובה ההיא שנראתה בעינייך קרה כל-כך (ואני יכולה להבין לגמרי איך ניתן לתפוס מילים כקרות ומרוחקות), נחוותה בעיניי מופלאה, רבת עומק עד למאד והבנה. וכל-כך יפה הייתה בעיניי, וכל כך הסכמתי איתה. האנליזה שעברתי לימדה אותי לדבר עברית. לא רק להכיר מילים במילון, אלא ממש להבין משמעויות עד לשד העצמות. אודי כותב לעתים קרובות באופן מתומצת, כך אני רואה את פני הדברים (וגם תוהה כיצד הוא מספיק גם את זה...). מילים ספורות, לפעמים, מאידך, כל מילה – מ-י-ל-ה. מאחורי כל מילה עולם ומלואו. גם בזה ניתן לראות קסם. באיזה מקום, נראה לי לרגע, שאולי ככה הגברים נוטים יותר לקצר באופן חד במתן תשובות של הרגע, ונשים נוטות יותר להרחיב ולעגל. גם במדיה הזאת, יש המון מקום לפרשנויות, ואולי במיוחד כאשר אין ממש מפגש במציאות. מוכרת לי משאלת ההתמזגות ללא גבולות, יש בה גם סכנה... בוקר, סוריקטה

היא סיפרה לי שהסחלב שנתתי לה כשנפרדנו עדיין פורח. ועל העוגיות שנתתי לה אמרה, שכמובן נגמרו (: היא שימחה אותי ממש.

חנה יקרה, יפה כל-כך, בעיניי, שאת מצליחה - הן לזהות את הרגש והן לשמור אותו לאורך זמן ולהרחיב את הלב. מספר פעמים הכנתי מטעמים למטפל שלי (וזה אינו דבר של מה בכך, משום שלאחר המשבר הגדול שלי, לא ממש חזרתי לבשל ולהתקין מאכלים), וגם, הנה, מצא חן בעיניו. שלך, סוריקטה

את הולכת לטיפול באופן קבוע? אני לא בטוחה אם אני יודעת... וגם, רק לאחרונה מרגישה שיודעת עלייך קצת יותר על הטיפול שלך. נחמד בעיניי להביא למטפל דברים שמכינים, אולי גם קצת מביך.

ונהדר שיש לכן אפשרות להתעדכן :-)

לא נראה לי שנתדעכן על בסיס קבוע, אבל פשוט התעורר לי צורך עז.

אני לוקחת קצת פסק זמן שלא אהיה בפורום. אתן כולן יקרות לי ואודי, אתה יחיד ומיוחד! מין תקופה כזאת שצריכה את הזמן לעצמי... לכל השואלות אני בסך הכל בסדר, עם התמודדויות של היום יום.... ביי לבינתיים, הילה

אנחנו כאן קחי את הזמן חיבוק

הי הילה יקרה, הכי חשוב לעצמך. מאחלת לך בריאות והתחזקות, בוקר של אור, סוריקטה

שמחה שאת עושה מה שמרגיש לך נכון... בהצלחה! ומוזמנת תמיד לחזור

הי אודי, אני קוראת כאן את מה שמימה כותבת לגבי המטפלת ההיא שלה, וקראתי גם את מה שסנדיי כתבה לה - על כך שהיא "תקועה" ושתתקדם וכו וכו... אודי, גם אני כזו. באופן יומיומי כמעט אני חושבת על המטפלת הקודמת שלי. אני כמובן מפתחת את עצמי ומשתדלת להתקדם, אבל עדיין המטפלת ההיא במחשבותיי תמיד. בכל שינוי ובכל בגד שאני קונה - אני ממש מדברת איתה בראש על כך. אני מתגעגעת אליה מאוד. ולא אשכח אותה לעולם. אני אוהבת אותה. רגשית ונפשית. מעריצה אותה. ופגועה ממנה מאוד. המטפלת הנוכחית , היא בסדר איתי , והיא גם חמודה מאוד וטובה אליי, ואפילו מחבבת אותי. אבל עדיין יש לי את הרצון להכרה מהמטפלת הקודמת (והוא חזק פי אלף מהרצון להכרה מהמטפלת הנוכחית.) שהיא תדע שהתקדמתי, שהיא תדע שאני משנה. אני רוצה שהיא תאהב אותי. היא אמרה לי דברים כל כך פוגעים ומעליבים , והלוואי והייתה לוקחת את מילותייה בחזרה, הלוואי והייתה מאמינה בי ויודעת שאני מסוגלת: לנשיות, למיניות... כואב לי שסיימנו את הקשר בינינו בכך שהיא הייתה מאוכזבת ממני וטענה שאני לא מתקדמת, ושלא ניתן לטפל בי. כואב לי שהיא לא אוהבת אותי. ושנמאס לה ממני. מה לא טוב בי שהיא לא אוהבת אותי???? אודי, אני רוצה להיפגש איתה. ולשבת מולה עם הבגדים הכי יפים שיש לי בארון (ואין לי..) , לשבת כך, רגל על רגל כמו אישה אמיתית, עם המגפיים היפות שלי (ויש לי) ואפילו לשחק קצת בשיער...ואז, כשאני אלך אז אני אניף כבדרך אגב את התיק החדש שלי (למרות שהוא פחות יפה משלה) - וידפוק לה חיוך עאלק מנומס כזה, כמו שהיא הייתה עושה לי תמיד. ושנייה אחרי שאני אצא, היא אפילו לא תזכור מי אני. ואני אשאר עם כל הרגשות שלי, וירגיש ממש ממש מטופשת.

את לא מטופשת בכלל.את חיה עם פצע פתוח בפנים...לא יודעת מה היה ביניכן אבל הוא נפתח ומדמם.את רק מנסה לעצור את הדימום...הזמן והטיפול החדש יעשו את שלהם אני מקווה ויהיה לך יותר קל.מבינה אותך...היא כנראה מידי הזכירה לך את אמא שלך לכן גם הקשר חזק כל כך והכאב.עוזר לדבר על זה הרבה עד שירגע.אנשים שאימם בחיים שלנו עוד נשכחים והכאב מתקהה עם הזמן.לא תמיד הטיפול הולך ולפעמים צריך לנסות משהו אחר בדוק.עברתי משהו דומה:בכיתי,בכיתי ונשכח.אני לא מצטערת היום.יש לי מטפלת מדהימה שאני חולה עליה והיא כמו אחות גדולה בשבילי,אדם הכי קרוב בעולם. חלום

מי היא שתקבע בשבילך מה את שווה ומה את לא שווה? מי היא בכלל שאת צריכה כל כך לרצות לרצות אותה. את שווה כי את שווה, כי שווה בעיני עצמך ואם היא לא יודעת מיזה אז זבש"ה, וזה ההפסד שלה ואני חושבת שהציון נכשל מגיע לה ולא לך כי בתור מטפלת ההצלחה שלך היא ההצלחה שלה ואם היא לא הצליחה להביא אות ךלהצלחה זה הכשלון שלה, את תקחי אותה בתור פרמטר לבדוק את השווי שלך, את לא זקוקה 'להכשר' שלה כדי לדעת שאת שווה. אני מבינה שיש משהו בקשר שלא הגיע לידי קלוז'אר וזה מטריד כי התקשרת אליה, אבל אל תעשי לה אידיאליזציה, היא לא הברומטר שלך

הרגשתי ככה הרבה . אני כבר לא חשה משהו טוב כלפיה הפסיכולוגית ההיא. בעיקר מודעת על כאב לטעויות שהיא עשתה איתי וכועסת עליה ותמיד צרת עין בפערי הגורל. אין שום הצדקה אמיתית לפערים. לא 'עבדתי קשה' ולא נעליים. אני הייתי אדם שתפקודו בבגרות פגע כי פגעו בי בילדות . לא קיבלתי מעולם בסיס רגשי בטוח שיאפשר לגדול בצורה נורמלית. אני לא מתגעגעת אליה כשבדיעבד מזהה ככ הרבה חריקות וחוסר רגישות והבנה למצבי וקשיי. היא הייתה צריכה לעבוד באופן רגיש יותר איתי ולא כפי שהיה. התוצאה לפניכם.. שתזדיין הכלבה. אם אני מאחלת לה משהו זה שיעבור אוטו על פני שלולית של זפת בדיוק שהיא שם עומדת על המדרכה ליד והכל ישפריץ ויטנף אותה את כל השיער והבגדים והכל ויהרוס לה את הבלונד שהיא משקיע בצביעת השורשים שלו הרבה יותר ממה שהיא משקיעה בהתייחסות למטופלים.. ושהסרחון של הזפת ידבק בה לא יעזוב אותה חודשים.. שתסבול קצת המטומטמת הזאת. אני מאחלת לה לסבול קצת. הנה הצלחתי להתאפק ולא לשלוף סכינים. מצאתי דימיון תוקפני קצת יותר מעודן.. חתיכת כלבה לא אנושית שכמוה. הייתי מולה ככ חשופה ופגיעה והרגשתי שלא שמים זין עליי. אם היא הייתה מסבירה לי מלכתחילה כמו שצריך מה זה טיפול אולי במקום לברוח בבעתה הייתי נשארת להתמודד אבל היא לא הסבירה וגרמה להכל להתפרץ ככה בלי שליטה ובלי פשר וזעזעה אותי. בא לי לתת לה כאפה אני מודה... הכי קטע זה שבניגוד לתוקפנות שלי בדימיון במציאות הייתי מאד שברירית מולה ולא כעסתי ממש פנים אל פנים. ידעתי שהסתומה פוחדת מהכעס שלי אז חסכתי אותו ממנה פנים אל פנים. פחדנית סתומה. אם היא הייתה שורדת הכל אולי הייתי לומדת לאהוב אותה בסוף. היא לא שרדה. התחמצן לה הבלונד קצת יותר מדי וחימצן לה את המח.

מטופלים שהתהליך הטיפולי עשוי לכלול חוויות של שחזורי טראומות לא מודעות שהן קשורות לקושי שלהם בהווה לנהל ולהתנהל בתוך מערכות יחסים קרובות עם אנשים? למה ההבהרה הזאת לא רשומה באדום עם כוכבית על מסמך חוזי כתוב! על נייר. לצד סיכומי העלויות ומועדי פגישות? למה מותר לכם לקחת מאיתנו כסף ועוד ככ הרבה ולהותיר בטעות שנדמה לנו ש'קונים אוזן קשבת ואמפתיה ותמיכה' למה לא כתוב באדום בחוזה בעוד כוכבית 'הקשר הטיפולי נועד להווה אמצעי שמסייע למטופל בטווח הרחוק בחייו הממשיים במציאות ולא מדובר בקשר בפניי עצמו שנועד למימוש קונקרטית' למה שכמטופלת שאלתי את המטפלת מה עושים בטיפול פסיכולוגי אף פעם לא קיבלתי תשובה אמיתית ברורה!! הכי מנומק שלה זה היה לענות "מנסים להבין את עצמנו'. זאת לא תשובה שחושפת דבר על טבעו של התהליך!! אודי בבקשה על תמחוק. תפרסם. הביקורת הזאת צריכה להשמע ואף יותר מכך. להוביל לתביעות ממשיות בשטח לדעתי. אם החוזה באמת היה חוזה. באמת היה ברור גלוי ושקוף. אם שניים היו מתכנסים שם למטרה משותפת בצורה ששניהם פחות או יותר מבינים על מה ולמה ולא כופים עמימות יתר מזהרת כי המטפל רוצה לא להפריע להשלכות . .. למה? בשביל להגיד לי אחכ 'הכל השלכות וכדאי לך להתמקד בסיבה האמיתית שהיא ההורים?'... ככה לא מטפלים בבני אדם. יש פה במקרה עורך דין שקורא? יש מטופלים שמרגישים בול אותו דבר? יש סיכוי לתביעה נגד מי שעשו מאיתנו צחוק והרשו לעצמם לא להסביר לנו דברים כדי שנבין גם??? מה זה רק להתנשא 'עבדתי קשה' רגע לפני שהיא משחזרת לי שם את חווית החוסר אונים המודחקת התהומית שלי ואיזה 'התמוטטות נפשית שקרתה אך לא נחוותה'? אתה נורמלים?? אז מה היא ישבה שם רגע לפני וחייכה לי מול הקשיים במקום להציע תקווה? היא יכלה להשתמש בכלים מה cbt .. שום כלים לא היו לה! היא לא החזיקה אותי בחרדותיי והתמודדויותיי בשום צורה!!! היא רק... אלוהים יודע מה היא עשתה... ישבה ושתקה או ישבה ושיקפה... בעיקר תסכלה ותסכלה ... גם ההסבר על הגבולות לא ברור. אודי אתה טענת 'גבולות שומרים'. זהו, נגמר ההסבר. זהו? סליחה ואם בחוויה שלי האינוס גבולות החד צדדי הזה היה ממית ולא שומר??? מי אתה שתחליט שהם שומרים?? ואולי שחזרתי שם את העובדה שנולדתי פג זעיר בחודש שישי להריון ושאנרתי לה 'אני צריכה/רוצה עוד זמן לפגישות' היא קבעה שלא. שאני לא באמת צריכה את זה ותסכלה ללט רחם. אולי החוויה המתקנת שלי שם הייתה אמורה להיות שהיא כן תסכים??? מי אתם שתקבעו לי באופן חד צדדי מה כן ומה לא??? מי היא ששיקפה לי שם 'כמו שהמיתו בך חלקים?' במקום להחזיק את התקווה או לבחור כל התייחסות אפשרית אחרת (ויש מיליון) חוץ מאמירה אומללה ומכווצת ולא אנושית שכזאת??? איפה איש המקצוע שלא רק יאשר 'היא עשתה טעויות. קיבלת טיפול גרוע' אלא גם יסכים להעיד בכתב בתור חו"ד מוגמר.? לא קיים דבר כזה. ואני מזועזעת . מאז. מאז אני מזועזעת. כי גיליתי שאין אלוהים לעולם הזה. אין אבא שומר. אין אבא שומר שיזעק לאמא 'תגידי את מטומטמת? את לא רואה מה את עושה לילדה? תקשיבי לה!! תתגייסי כשהיא צריכה אותך''. כשהפסיכולוגית תסכלה אותי וחוויתי את החוסר אונים הנזקק בביתי בין הפגישות וככ הייתי צריכה אותי. התפללתי שתענה לי. לטלפון. להודעות. שתעזור לי להגיע. הנשמה יצאה עד שזה קרה. היא גרמה לי להתבוסס בתוך השחזור הרבה יותר מדי זמן. בכלל לא עם אצבע על הדופק. ביקשתי מאלוהים שיעזור. הוא לא היה שם. איך אני יודעת? כי היא עדיין לא הייתה שם מתגייסת למעני להחזיק להכיל לעזור לעכל... איזה יופי זה נשמע בספרים אז? במציאות זה לא היה ככה. אני זוכרת הכל!! ואחכ שחתמתי ביטוח לאומי והזדעזעתי מהשלכות חברתיות אפשרויות כי זעזע לי את תפיסת הערך והדימוי העצמי. נזקקתי לה. היא לא הייתה שם. היא אף פעם לא הייתה שם ברגעי האמת של הסערות הרגשיות הפנימיות שלי שנזקקו לחוץ מחזיק ותומך. איך היא הטילה אחריות עליי לבוא לפגישות שלה? להתאים את עצמי לתנאים שלה ואצלה? הייתי שם. כל מה שנזקקתי לו בחוויה שלי הנאיבית היה תוספת חצי שעה ממנה. לפגישות. היא תסכלה ואפילו אמרה 'את לא באמת צריכה' לא הבנתי על סמך מה היא קבעה אבל כן הבנתי שהיא בעמדת 'אצלי הכח לקבוע לא אצלך'. ואז זה שחזר לי את הנורא מכל וזעקת 'ויתרת עליי' בקעה ממני. ולא משנה כמה היא ניסתה לתרץ שהיא לא יכולה כי.. כל מיני תירוצים. בנקל הפרכתי הכל והיה ברור שהיא מנסה ליישם עליי פה משהו מלאכותית וכל הסיטואציה לא הייתה קשר אמיתי אכפתי ואותנטי מעולם. בניגוד גמור למה שהלב שיווע לו. שלה יהיה אכפת ממני. שהיא תרצה טוב בשבילי באמת. ולא תגיד לי באופן צבוע 'להסתפק' בזמן שכל החיים שלה עצמה מלאים בככ הרבה 'יש' שאצלי הוא איננו. ועוד היא זאת שעולים לה התעריפים , מעניין שלעצמם הם לא חושבים שצריך 'להסתפק'.. והיא מטיפה לי או מנסה לכפות שהנפש תסכים תכנע ותיישר קו עם משהו שלא רצתה ולא ייחלה לו מעולם. 'להסתפק' בתנאים של האחר כפי שהאחר קובע ומחליט אותם במקום לאפשר לי את החוויה שבכוחי לייצר תנאים מותאמים משלי. בעצם כל האנשים המצליחים בעולם הם כאלה שלא מקשיבים לגבולות שאחרים מנסים לכפות עליהם ולהכתיב להם. תחשבו על זה. טיפול פסיכולוגי מסרס בני אדם. פתאום הדימיון בין המילה קשר למילה 'קשירה' נעשה ככ בולט שזה מצמית אותי. וכן ברגליים שלי יכולתי בכל שלב לבחור לקום וללכת משם! אבל בנפש שלי הרגשתי קשורה אליה ושהייתי זקוקה ממנה לדברים. לתמיכה. לאישור. זה לא הגיע בצורה שלה חשתי שנזקקתי. וזה פשוט היה נוראי. האם יש קייס לתביעה? למה לא? למה לא מגיע לי אם בכלל לא הייתי מודעת לסיכונים שאני נחשפת אליהם ולעובדה שבוחשים לי שם בזכרונות . חושפים ואף מייצרים חדשים לא הייתה אמורה להיות לי הזכות להבין את זה כאשר נדרשתי לשלם לה × שח עבור כל פגישה??? אין להם אלוהים. אני רוצה שיתחיל להיות להם אלוהים. חוצפנים קלינים בכירים. ככה לא אמורים לטפל בנפשם של בני אדם!! זה לא נקרא 'חוזים ראויים' ככה. ולפניכם התוצאה. אסור לשתוק ולעבור הלאה לסדר היום כאילו כלום. במילא אי אפשר. במילא זה קשה. כי באמת לא ציפיתי מעולם לעבור כזאת טלטלה אדירה כאשר שמתי בתמימותי פעמיי לתוך הקליניקה הזאת. זה פשוט בלתי נתפס. הלפני ואחרי של חיי. העדר הרצף שניתן להכלה. הקפיצות האלה שבין 'אני רוצה להיות פסיכולוגית'-'נכות נפשית מביטוח לאומי קצבה. חארטה שיקומיסטי'. אני מתחרטת שאי פעם הקשתי לאנשים אחרים ונתתי להם להוביל אותי בצורה כזאת. כל חיי רציתי משהו שישקם לי את הערך והדימוי. גם אם זה היה דיאטות... עכשיו כבר אי אפשר. קשה לי להתרומם מורלית אחרי המפלה הזאת. הנפש מרגישה שחטפה מכה חזקה מדי. ואני באמת זקוקה לכסף אחרת הייתי מבטלת את ההכרה אבל זה בכלל לא העניין. הענין הוא לקלוט את כל הפערים המטורפים האלה מלכתתחילה ולהבין כיצד הם משתרעים עוד הרבה מלפני הטיפול פשוט לא יכולתי להבחין אז... איך תמיד לא הייתי בטיונינג עם בעולם והחיים בעולם ושלביו המצופים. תמיד במשברים או מפלט באכילה או בדימיון.. מחפשת זהות 'כן אנורקסית/בולימית מוצלחת או לא..' חושבת שהפרעה כמו אנורקסיה זה מגניב.. אחכ עוברת ליוגה כי רציתי לפייס את החיבור לגוף. והיה בא לי ללמוד פסיכולוגיה. והולכת למטפלת קוהוטיהנית שאמורה להבין בהפרעות אכילה . בעצמה רזה וחטובה מאד ואומרת לי בטון תקיף שכזה 'עבדתי קשה..'. לא מבינה מה הקטע. מאז ומעולם הייתי בצד המוחלש. הרבה לפני שידעתי את זה. אבל מה זה עוזר לי עכשיו??? בגילי לאנשים יש קריירות זוגיות ואפילו לרובם כבר ילדים... מה זה עוזר לי להבין דברים עכשיו? אני רוצה קשר. לאהוב. אבל לא יודעת כיצד. אז מה זה עוזר לי?

זה אף פעם לא מספיק...אף פעם...זה יסוד הגעגוע.יש עיקרום החזקה בטיפול בעיצורים כמונו שיהיה נסבל ואז אחרי כמה שנים טובות הגעגוע מתחמם,עוטף ממלא וכיף איתו מתחת לשמיכת פוך...זה קשר אמיתי,אי אפשר לקנות אהבה בכסף,גם אמון,בטחון וכו'.בכבף את קונה מקצועיות.ושאר זה מה שמצליחים לבנות...אבל נכון כמו לכל קשר יש לקשר טיפולי מגבלות משלו ולפעמים זה קשה... חלום

מי קבע ש'אף פעם לא מספיק'? האם היא ניסתה לתת לי את החצי שעה כדי לבדוק אם מספיק או לא??? על פי מה קןבעים מראש דבר כזה???? אני לא בדקתי אם מספיק לי או לא!! לא ניתנה לי ההזדמנות. זאת העבודה שלהם מלכתחילה לייצר חוויה של התמודדות עם חסר !!! זה לא 'לא מספיק' כי זה אף פעם לא מספיק למטופל. זה 'לא מספיק' כי המטפל דואג עם פרקטיקת התסכולים המובנית מראש שלו לייצר חוויה של חסר למטופל! ואחכ אמורים לדבר על כל מה שמתעורר ולבחון רגשות ותחושות שעולים... אבל אם הצורה היא שחזור טראומטי משולב עם פגיעה נרקיסיסית קשה מוקדמת יותר הטיפול הזה בעייתי. היא יכלה גם להציע פתרון ביניים של לתת לי פגישה או שתיים עם תוספת חצי שעה אבל לא באופן קבוע. רק כדי להקל עליי את האפשרות לבוא ולדבר . היא בכלל לא האמינה למצוקה הנפשית שלי לדעתי. עצם הסירוב בדיוק בזמן שבו כמהתי ככ להאמין באכפתיות שלי ממני גרם לשחזור חווית נטישה בצורה רהטראומטיזציה. אני לא חווה געגוע למה שהיה אלא כעס זעם ורצון לנקם על הפגיעה בי ... זה מה שאמור להיות??? ממש ממש לא. אבל אי אפשר למחוק מה שהיה. כן אפשר לנסות לתבוע אם חשה שהייתה רשלנות שהזיקה לי. אבל זה רק בכאילו. לא באמת אפשר לתבוע אף אחד על שום דבר. הם פועלים כמו קבוצת כח. מצד אחד אומרים לי 'נעשו טעויות. קיבלת טיפול לא מותאם גרוע' מצד שני 'לא נכנס איתך לתהליך של תביעה'. אי אפשר לעשות כלום. להרים ידיים בתבוסה מול משהו שנכפה עליך מבחוץ ככה. בלע שאף אחד שאל אותך או הסביר לך כלום או הכין אותך. טראומה בפני עצמה. טראומה לערך ולדימוי העצמיים. טראומה לתחושת הזהות שגם ככה לא היו משהו . טראומה להכרה. פשוט טראומטיות נוראית ואף אחד מוצא לנכון שלגימיטי לתבוע על תוצאה של חוויה מטלטלת שכזו. ולגבי הטענה 'זה אף פעם לא יספיק' זה שקר וכזב!!! קודם שיתנו את המעט תוספות שביקשתי! אחכ נבחן באמת אם מספיק או לא!!! אונסים פרקטיקת תסכולים וחסר מלכתחילה ביודעין חד צדדי ותוך כדי טוענים בשביל המטופל מראש: 'הצרכים שלך אינסופיים. זה אף פעם לא יספיק'. וואלה יופי. ממש נביאים. איך הם יודעים מה מ וכמה ולמה יספיק או לא יספיק??? זה בכלל לא מעניין אותם. זאת טענת כסתח!!! להסב חוויה של חסר הייתה מטרתם האפריורית. גם אם היה מספיק היו נמנעים מזה כי אין לי שום כוונה שלמטופל יהיה מספק ונוח שם. שינוח לו על עלי הדפנה של הפטפטת הטיפולית. זה ממש לא הכוונה. להיפך!! אבל על רהטראומה הם אמורים להזהיר מראש!! שמטופל יבין לפחות שכלית למה הוא עשוי לחשוף את עצמו ומה הפואטנה בכלל. נא לפרסם.

היה לי מאוד עצוב לקרוא את הודעתך. אבל את בחורה חכמה וחזקה ואת תתעלי את הכאב לכוח.ובסוף את תנצחי את החיים. שולחת לך הרבה חיבוקים((((((((())))))))) ואהבה והעצמה. שחהיה לך יום מקסים ושבוע פורה. אמן!!!!

תודה הופ יקרה, שמחה מאד לקרוא את הודעותייך האחרונות, הנוגעות לטיפוח עצמי, בילוי והנאה. יפה לך :-) שלך, סוריקטה

לפני כחצי שנה בעלי התחיל להתלונן על כאבי ראש ובעיות עיכול כאבי בטל עשה בדיקות הכ יצא תקין...כמו כן היה מספר שיש לחצים בעבודה פיטורים ושאין לו זמן לנשום...ומאז המצב בבית התחיל ךהשתנות הוא היה יוצא להליכות נוסע לחוף הים וחוזר אחרי חמש או שש שעות ככה מספר פעמים בשבוע...אחכ מצא לו תחביב חדש ללכת לדוג..בהתחלה זה היה רק בסופי שבוע היה הולך לדוג לילות שלמים ועכשיו גם באמצע שבוע...הוא נראה מרוחק ממני ומהילדים...כל טענה שלי כלפיו מה קורה לו הוא מאשים אותי בחזרה..טוען שהוא רוצה חופש ושקט ומאדים גם הרבה את עצמו...הוא גם לא אוכל הרבה ולאחר שקראתי תסמינים לדכאון בגברים אני מתחילה להבין שזה דכאון הנטייה להשכיח את הכאב בעזרת התמכרות לתחביב חדש..אני שיתפתי גם את המשפחות והוא מצידו מתרחק מכולם...ההתמכרות מחריפה הוא ממש מתעסק בזה מהרגע שחוזר מהעבודה וכל סופי שבוע הוא בקושי בבית..מיותר לציין שהשינה שלו נפגמה לגמרי כי לילות שלמים הוא יושב מול הים ודג...מה עושים..איך מטפלים??..איך גורמים לו להבין שהוא בדכאון או משבר...כבר כמעט הגענו לרבנות כי רק לאחרונה הבנתי שזה דכאון ולחצתי עליו מאוד שאני לא מעוניינת להמשיך לחיות כשהוא כך..כרגע אנחנו בקושי מתקשרים..