פורום פסיכולוגיה קלינית

אבל היא לא כאן...חסר... מחכה לה. כמעט כתבתי לה רק שלוש נקודות כאלה שתזכור שאני פה, אבל יודעת שהיא אמורה לאגור כוחות, נחה וזאת חופשה שלה! זה יהיה ממש חוצפה מצידי ופריצת גבולות....אוףףףףףף. אני יודעת שיש לה בן זוג שעושה אותה מאושרת....שמחה ממש בשבילה, אבל פתאום מאתמול עצבות נפלה עליי..קשה להסביר למה...אולי הקריאה שלי על הורות, משפחה...אני בקשר עם משפחתי ונפגשנו...ו..היום הם קצת שונים, לטובה...אבל קשה לי מאוד. אני עצובה. הערב חברה הזמינה אותי אליה עם כמה חברות נוספות מעין סגירת החג , אין לי חשק בכלל ללכת...עצוב לי כל כך ובודדה :( מרגישה לבד למרות הכל ולא אהובה כלל....וכזה מה אכפת לה? היא עברה קליניקה שאני שונאת, היא יצאה לחופש ו....קשה לי...אוףףףףףףףף יודעת שתחזור וגם אני איכשהו אחזור לשתף כנראה.........אבל........לבד.

אודי, אני לא יכולה לשאת יותר את הכאב הזה את היאוש והמצוקה המתגברת את החיים ששממשיכים כאילו הכל בסדר אבל כלום לא בסדר. העצב הזה כל כך תהומי. שירה

אני לא מצליחה לעשות כלום הכל חסר משמעות רק להרוס לפגוע בעצמי ודברים שאסור להגיד כאן אבל גם זה כבר לא עוזר

עוצרת את עצמי מלחשוב על זה , עוצרת את עצמי מלכתוב ...אבל שוב התנהגתי כמו אדיוט מצוי בשבוע שעבר גם אם ניסיתי שלא ...בלמתי ועצרתי ומנעתי שיח וכל כך הייתי צריכה אותה שם שתעזור לי לפוצץ את הבועה ....וישבנו כמו שתי בועות כואבות מרוחקות מהורהרות ...ואחרי זה קצת פרצתי גבולות במלא סמסים שנשלחו ממצוקה מטורפת ..ולא יודעת מה יקרה השבוע ...ולא רוצה לתת לפחד הזה לנהל אותי כבר ברור לי שהפחד תקוע בגיל חמש ומנסה לקחת אותו למקום בוגר ..ודי עייפתי לפחד שהיא תלך ולהתחנן שתישאר ...יותר מידי משחזר את חיי ...ואולי הפחד שלי זה מהתובנות שהבנתי מההתקדמות מלגעת בכאב ששורף כל כך ...אודי יש לך שיר שמגרש את הפחד

https://www.youtube.com/watch?v=QfVU8kk6kSM

לצערי דווקא בנר אחרון לבד... אבל בעצם, זה היום שפנוי לי להזמין את כלכם, אז היום זה היום שבו התכנסנו אנשי הפורם :) הרשו לי לדמיין כיצד יראה הערב, אביב, בעיניי את כמו מלאך כזה שמביא המון אור ושמחה את הראשונה, מגיעה עם מלא סביבונים ושירון לכלם והרבה אהבה. אחריה סוריטקה, נראית בעיניי מאוד צנועה, החכמה עם התובנות הכל כך מדהימות, מספיק להסתכל בעינייך הנבונות ולדעת שאנו במקום בטוח...היא תביא מיטת מסאז' למי שיעז ואוהב...אולי אאפשר מעט מהמגע הרך שלך שיעבור אליי. סנדיי, נראית מתוקתקת כזו עם נעלי עקב, יפה וגבוהה...בעיקר בשליטה. סנדיי אני ממש פוחדת מסטנד אפ עליי :( זה מלחיץ נורא, כל החיים עשו עליי סטנד אפ במשפחה באופן ציני וקשה לי עם זה..אז בבקשה תהיי עדינה בלי ביקורתיות, אני פוחדת מהביקורתיות שלך והחדות הזו(מצטערת).מזכירה לי צבר כזה...מתוק מבפנים. מיקה המקסימה, יש בה רכות מלטפת, מלאת מתיקות כמו העוגה שתביא. פנים של ילדה מתוקה ויפה! עם חן ועדינות. סביבון מנגן היא תביא, כמו שמביאים לילדים הרכים. ואודי, יבוא בכניסה מרשימה, בין האחרונים דווקא, (למרות שאני בטוחה שהוא מאלה שבאים מוקדם או מדייקים בחיים האמיתיים). הוא כתב "אני גיטרה" ממש אהבתי!!! גיטרה כזו...שכלנו פורטים על מיתרי ליבו (אני מקווה), היא תהיי תלויה על צווארו ויביא את החיוך המקסים שלו ושובה הלב וידבר איתנו ברכות מלטפת, יסתובב בין כלנו ובעיקר יתבונן בהרמוניה שתיווצר בנינו. כל שאר החברות יבואו, אך הן לא כתבו אז..סליחה שלא כתבתי עליכם..מי שרוצה שאומר לו איך אני רואה אותו שיבקש :) נעביר ערב שירה נעים, אודי יברך על הנרות כמובן...נשב סביב שולחן עם מטעמים..ואני אתם שואלים? אדאג שלכלם יהיה כייף!! וטעים!! ואדבר הרבה, אצחק אתכם ואביא מחוש ההומור (הלא ציני שלי...כי יש גם ציני) הרבה חום ואהבה יהיה בבית. אודי, מקווה שלא נסחפתי מדיי...ואם כן תמיד אפשר לא לפרסם. אוהבת אותך, מעריכה את ההשקעה שלך בי ובכלם!! מעולם לא הרגשתי בחברה טובה כזו. אתכם ושלכם, מיכל. נ.ב. אם למישהוא יש רצון גם להביא את המטפלת/מטפל שלו...אולי בעצם לא,ממש לא מתאים!! שישאר שלכם בלבד :)

אהבתי מקסים ותודה על המילים החמות ..מרגשת אחלה מסיבה ארגנת לנו לכולנו ...ואודי תודה ענקית

שואלת בחשש. מרגישה לא הכי רצויה כאן. אולי כי אני לא תורמת? אולי כי אני בורחת ממערכות? אולי.... לא נעים להרגיש לא רצויים ומעל הכל: אני ----- לא----- בטיפול---- הצילו!!!!!!!!

תזמיני גם את רוני ואת הילה. אפשר? יש מקום? אולי אביא כיבוד ואז אהיה רצויה. ..... סתם מתבכיינת היום.....

הי מיכל יקירה, איזה אושר! נראה לי שהייתי מגוונת, והפעם הייתי מביאה שמיכת חורף עבה, ואולי הפתעות לילדים. ובינתיים - חיבוק, סוריקטה, ציפור בוקר.

ואווו מיכל, ווווואוו אני כה מוחמאת שכך אני מצטיירת :-))) "מקסימה, רכות מלטפת, מלאת מתיקות, פנים של ילדה מתוקה ויפה! עם חן ועדינות"...ואוו את יודעת, דווקא יש אמת במה שכתבת.. תודה לך יקרה.. בנר שמיני יש הכי הרבה אור..

קוראת אותי ו...הבובה נשכחה לה, מעניין למה? כנראה שאת הבובות אני משאירה לטיפול שלי :) אבל חיבוק של בובה זה ממש לא כמו חיבוק אמיתי של כלכן.

אני לא רצויה במסיבה, או שרק התוכנית שלי לא רצויה? אגב, אין לי ספק שמה שיש לך בראש עלי לא תואם את המציאות, אבל זה דבר שלא נוכל אף פעם להוכיח!

אני ממש לא שמעתי את מיכל אומרת שאת לא רצויה. ואגב, אשמח להצטרף למסיבה אפילו שכבר סיימנו שמונה נרות של חנוכה.

כמובן שכלם מוזמנים, כתבתי זאת בהודעה הראשונה כבר...וגם פה כתבתי רק את אלה שכתבו בחזרה להודעתי הראשונה כדי לא לפספס אף אחד!!!! לאה, את שייכת!!! אין פה לא שייך!!! וסנדיי ממש לא כתבתי שאת לא רצויה, כתבתי שהסטנד אפ מעורר בי חרדה ואולי הוא לא שייך כל כך או שמא אני טועה? ואת רוצה לצחוק איתנו ולא עלינו??? קשה לי, כתבתי שזה מזכיר לי עבר רע... וברור לי שאולי את ממש לא נראית ככה...איך הרי אפשר לדעת? את נראית לי כמו אחת שכלפי חוץ מראה שיודעת הכל...אבל כלפי פנים את טובה ורכה כמו סברס, זאת הכוונה, תסתכלי לאן לקחת את זה? אמרתי שאת יפה!!!!! הלוואי שהייתי יפה, גבוהה ויודעת כלפי חוץ הכל..אבל אני ממש לא! זה מקנאה :) ורוני, פתחתי לך במיוחד הודעה חדשה :) את מתוקה וביישנית כמו מלכה כזו שקטה ומאירה...

אני רואה את ההודעות שלכן רק כשאודי מפרסם כי המייל שלי לא מופיע פה...הוא מפוברק :( ולא מגיעות הודעות לפני הפרסום בפורום שתדעו ולכן עד שמפורסם לוקח זמן לענות וכו'....מקווה שאודי יעלה לפני החופשה של אמצע שבוע... (אודי יכול להגיע לכלם עם נפלאות הטכנולוגיה...)

נשכחתי.... אולי כי לא מכירים אותי מספיק?

קראתי את הודעתה של מיקה ואף את דברי סוריקטה החכמה כל כך... כן, זה מבאס..אני כבר לא שואלת את הוריי מה היה כשהייתי קטנה, לא מוצאת טעם בביקורת, אני מספיק ביקורתית כלפיי עצמי למה לי להוסיף מכאוב? כל כך מבינה אותך, מיקה... גם לי יש אח שאמר שממש לא מתאים לי ללמוד חינוך כי אני חולמנית ובטוח אשכח ילד בגן ואנעל את הדלת עליו :( מעולם לא שכחתי וגם לא אשכח!! וכל מיני הערות פוגעות, כיום מנסה לשמוע רק את מי שרוצה בטובתי..כמה כואב להרגיש לא רצוי ולא ראוי לכלום.....אין טעם לנבור בעבר....לפעמים פשוט אין טעם אני לא מבינה למה כל כך חשוב ואי אפשר למחוק חלק מהעבר לפחות? אודי, למה רוצים שנזכור? אני תוהה אם לא עדיף כמו שמיקה כותבת שהיא לא זוכרת איך הייתה כילדה....חשבתי הלוואי שאני לא הייתי זוכרת חלק מהדברים....אתה יכול להסביר למה לי לזכור ביקורתיות ואמביוולנטיות כלפיי, אשכרה הורים עיוורים! יש לכם ילדים, תטפחו את הטוב לא את הרע!!!!לא כן??????? בכל אופן אני עדיין בסדר..סתם תהיות...וכל כך מתגעגעת שזה כואב.

הי מיכל יקרה, אני חושבת שבחלק מהמקרים (ואולי אף רובם) באמת מדובר בחוסר מודעות, או בפצע\קושי\מכאוב שיש להורה עצמו...אני יודעת בוודאות שאם אמא שלי הייתה הולכת לטיפול , הקשר בינינו היה יכול להיות טוב וקרוב.(הצעתי לה בעבר, ולא כהקנטה, והיא בכל זאת נפגעה עד עמקי נשמתה וסירבה בנחרצות) אני לא מאמינה (להוציא מקרים קיצוניים) שהורים מביאים ילדים לעולם ורוצים להרע להם... ודבר אחרון, אני בטוחה שאת אשת מקצוע טובה ורגישה וראויה וסופר אחראית..דווקא הייתי ממש שמחה אם היית הגננת של הילדים שלי :-)

אכן הורה זה דבר מורכב ובכלל משפחה.... הצחוק והציניות היו לפעמים רעים כאלה...פוגעים מאוד...קשים וגם אני חוטאת בזה לפעמים כשאני כועסת או עצובה בעלי אומר יופי הנה הציניות הגיעה....מנסה לשנות ממש! אודי אומר שאפשר וגם המטפלת שלי מאמינה שאני יכולה אחרת...אפילו שכמה פעמים כשכעסתי עליה הייתי ממש צינית... את מקסימה, איזה כייף מחמאה גדולה, שהיית רוצה שאחנך את ילדייך :) אודי, לצערי נזכרתי ביחס כלפיי ונהיה לי עצוב..וכל ההשלכות של זה בהמשך..אוףףף וסנדיי הלחיצה עם סטנד אפ...אני לא מקור לצחוק ולגלוג :( נכון?????? פתאום עצוב לי ואני רוצה לדבר איתה לה שלא ילעגו לי יותר לעולם!!!!!! שתדאג לזה...אודי, אתה תדאג לזה נכון???????....שומרת על הגבול הזה אפילו שהווטסאפ כל כך זמין....אוףףףףףף

בשם רוני אני משתמשת. אנא בחרי לך שם אחר. אודי-אי אפשר למנוע מקרים כאלו?יש לי כנראה כינוי שווה. זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי...

הי :-) כינוי שווה - זה נשמע טוב. בעידן הסמרטפונים והטאבלטים נראה לי שבינתיים לא ניתן למנוע זאת, אבל, לדעתי, את יכולה, לבחירתך, להוסיף כתובת מייל קבועה או מס' טלפון קבוע ויחודי, שרק אודי רואה, וכך יוכל לזהותך במקרה כזה. מקווה שמה שאני אומרת נכון. כמה חרדה יכולה להתעורר בנו, כאשר נוצר בלבול כזה... סוריקטה

אהבתי רוני!!! זה אכן כינוי שווה!!! אבל כמוך יש רק אחת!! :)

אני אוהבת את השם שלך (:

אני לא מספרת לה כמעט כלום, בטח לא שאני כותבת פה והייתי אומרת שהיא לא יודעת עלי דברים בסיסים, אפילו אני יודעת עליה יותר... אשמתי, חוסר אמון ... אבל לא מוכנה לוותר עליה אני יודעת שהיא טובה בשבילי ושרק אני צריכה את ההוכחה כדי שהעצמי שלי ישתף איתה פעולה.

גולם, את בטיפול שנתיים, נכון?, טוענת שהמטפלת לא יודעת עלייך דברים בסיסים, את ממש תכעסי עליי אבל קשה לי להתאפק - את בטוחה שהיא טובה לך? ולא שהיא רעה או לא מקצועית, אבל אולי הדינמיקה ביניכם: או שמדובר בשחזור ותו לא..לא יודעת...אין שום התקדמות? אני במקום טוב עכשיו (נכון, לא מבחירה - הוכרחתי), שבו אני במרכז ולא המטפלת, ושלא הכל שחזורים..ואהבתי את הקודמת מאוד מאוד מאוד..

תודה שאת מסבה את תשומת ליבי, לא חשבתי כך. אחשוב על כך. יתכן וזה שחזור... לא רואה שום אופציה לעבור למטפלת אחרת גם אם היא תחליט להפסיק להיפגש איתי, נראה כאילו העצמי חוסם כל אפשרות ומוצא כל פעם סיבה אחרת למסיבה כדי להכשיל את הקשר. ואני אוהבת אותה מאד... חבל שהיא לא יודעת כמה.

ועצוב ...אז איך את רוצה שיטפלו בך ויעזרו לך :( חיבוק אהובה

הי גולם, אוי... אפילו לא רשמת למי את פונה בהודעתך. לא נראה לי שמדובר באמון בלבד. משהו פה מרגיש לי יותר עמוק מכך. את משמיעה כאן גם את הקול שמתרברב באי שיתוף הפעולה, אפילו, בעיניי, תוקף את הטיפול. ובאמת? נחלת ניצחון? ואת יודעת, איכשהו נראה לי שזאת אינה התמונה השלמה. הייתי רוצה להאמין שמשהו כן נפתח, ואולי את מסתירה מפנייך שלך? אם החלק הגאוותן הזה תפס מקום רב, המטפלת, שהיא אדם, זכרי נא זאת, עשויה לשים גבול. בכך תדגיש, לדעתי, את היותה היא אדם. ואז, אולי תזכיר לך שגם את. אולי יש בך איזו ציפייה גם לכך. אולי מפה תצמח הנעה. ממצב סטטי למצב דינמי יותר. בפיזיקה - במצב סטטי מקדם החיכוך לצורך התחלת תנועה גדול יותר. כשמגיעים למצב דינמי, המשך התנועה הופך להיות פשוט יותר. אשמה? אולי ביטוי מתאים פחות. אשמה לפעמים קשורה בהשלכה, קרי, אי לקיחת אחריות. לכן, הייתי מעדיפה להשתמש כאן במילה אחריות. במובן המלא שלה. האם את מרגישה שאת גם קצת 'בוגדת' בה תוך שאת משתמש בפורום? מפצלת? שאת חזקה עליה, כי כביכול את יכולה לבד? מחשבות בוקר, סוריקטה

הי אביב היפה, ראה ראיתי אותך שם :-) ואני מציעה כמה שאלות שתוכלי את וגם אני ואחרות כאן לשאול ביננו לבין עצמנו: האם את רוצה שיראו (גם) את המצוקה הענקית? את העוול העצום-שאין-מילים לתארו שנגרם? האם את כועסת, או כעסת על כך שהכתובת הייתה ברורה על הקיר, שנים שנים, אך הסביבה עיוורת לה? האם את מרגישה שמי שלא היה שם אינו יכול להבין או להזדהות אפילו עם פתיתון מתחושותייך? האם בזמן שאת במצוקה או פירוק את באמת מוכנה לקבל סיוע, או שמא, אפילו באופן לא מודע, יש בך חלק שמסיח הצידה את מושיטי היד, אולי באיזה אופן את מדברת בקודים כדי להיות לא מובנת, מגנה על התוקף? האם את רוצה (גם) שיראו אותך בריאה, חזקה? האם את חוששת שאם יראו שאת בריאה בפרק זמן מסוים יפסיקו לסייע לך? שאלות של צהרים סוריקטה

סוריקיטה הכי בעולם רוצה שיראו את העוול וכן בוודאי שיש בי כעס שלא ראו זה הכעס הכי גדול שלי . אין ספק שבמצוקה גדולה בפיצול אני מטעטעת ולא נותנת לגשת וכן מגינה עליו לצערי ...זה מה שקורה לי בפגישות והיא לא מבינה וכועסת ואז מגיעים החלקים הקשים יותר לוודא "הריגה " .. מי שלא היה שם לא יכול להבין יותר מזה סוריקיטה מי שלא ברמת פרוק כזאת לא יכול גם היום להבין ...ואני בטוחה שאת יודעת על מה אני מדברת . כן רוצה שיראו אותי גם כבריאה ולצערי מרגישה שאז אני שקופה ומתמוססת ... אין ספק שבכל חלק אני זקוקה לנראות וכל חלק דואג שיראו אותו בצורה אחרת בואי נומר שיש בי דרכים מסוימות של נראות שהיית מעדיפה לוותר עליהם אבל הם על אוטומט ... לדעתי וכתבתי על זה לאודי המון בעבר הנראות זה הבור הכי גדול שלי תחושת הלב ויותר גרוע הבידוד שאני כופה על עצמי כדי לא לפגוע לא להגיע למצב שהתבניות האוטומטיות שלי יהיו אני פשוט מבודדת את עצמי ...ויחד עם זה יש בי צורך ענקי שיראו אותי . את יודעת חשבתי שהכאב הכי גדול שלי זה עצם הפגיעה..אחר כך הכאב היה על האבדנים ההבנה שפגעתי בבריאות , שיניים לימודים וכאלה וחשבתי שזה הכי קשה להכיל ...ועכשיו ההבנה שלא חשוב כמה קשה אתאמץ התבניות האלה נשארות אצלי לתמיד זה אומר שתמיד אני יהיה תוקפנית וצינית ועוד וכל פעם אני מגלה עוד תכונות עקומות...כמו קנאה מעולם לא קינאתי באנשים רק בכאלה שלמדו פתאום אני מגלה מצבים של קנאה שוב במקום של נראות שמעציבים אותי :( ..מה אני אגיד לך סוריקיטה ...אני די מובסת בימים אלו כל מסוכה מתגלים אחריה עוד ועוד ...נראה לי שהטיפול הזה הוא לכל החיים ולא בטוחה שהמטפלת שלי תשרוד איתי בכלל...ונמאס לי גם לדאוג האם כל התנהגות שלי תגלגל אותי במדרגות ותשאיר אותי לבד בקיצור ...זה יותר גרוע ממה שרואים מכאן .

הי יקירתי, אני מקווה שאת יודעת שאני מבינה. את מזכירה לי שבעבר הייתי אומרת המון למטפל שמה שהוא ראה זה עוד כלום. וכך הייתי חוזרת ואומרת עם כל 'התפרצות נוספת'. זה עבר. הזכרת שיניים - ככה דרך אגב - כמטפורה, אבל גם קונקרטית - זה אחד מהשיקומים שעברתי בעזרת הטיפול. יש לי המון גופים זרים בפה, מתכות וכאלה, אבל זה נראה כמו שיניים. ובמקום העצם גם יש השתלות. והחניכיים, גם אם פגועות, עוברות טיפול שוטף אצל שיננית. נותרו עקומות, אבל ויתרתי. למדתי לחייך. מחזיקה לך תקווה ומאמינה שתמשיכו יחד. לכל החיים. באמת. https://www.youtube.com/watch?v=A2rr7ibNJqs חיבוק מחזק ומאגד, שלך, סוריקטה

אודי, עכשיו שאני קוראת את ההודעה שכתבתי אתמול - בא לי לכתוב כאן שאני שונאת את אמא שלי. שונאת אותה ממש. אבל זה לא לגמרי נכון, כי אני גם אוהבת אותה מאוד. בטוח ישנה סיבה להתנהגות הזו שלה כלפיי, אולי באמת היה לה קשה לגדל אותי, אולי היו לא המון קשיים שלא קשורים אליי...ועכשיו כבר מאוחר לה מידי לשנות... שבוע שעבר דיברתי עם המטפלת על מגע, ועל הקושי שלי בכללי עם מגע..אני לא אוהבת את המגע של אמא שלי לדוג'..המגע שלה נוקשה וחזק וכלל לא עדין (הייתה מרביצה לפעמים)..בדיוק כמו האישיות שלה.. אודי, אני ממש מקווה שהילדים שלי אוהבים את המגע שלי... לצערי - יש בי הרבה קשיחות (רגשית ומילולית , לא פיזית) והייתי רוצה להתרכך..להיות יותר נעימה כלפיהם, יותר מכילה ותומכת... אתה חושב שאני יכולה לתקן איתם? אני מרגישה שזו השליחות שלי, המשימה שלי כרגע, להיות בחורה\אמא יותר רכה, ויותר מאפשרת...

אני מאמינה שאני אמא נהדרת ומחבקת ממש לא אמא מרוחקת כאימי...או ביקורתית כל כך כמוה כלפי ילדיי! אני ממש שונה! בטוחה שגם את!

אכן את יכולה ..את יודעת פעם המטפלת אמרה לי שכנראה היעוד שלי זה לעצור את השרשרת ואכן עצרתי אותה הילדים שלי ילדים שזכו לאהבה וגם שלך יכולים ומגיע להם ולך לחוש הורות מתקנת. יקרה בקשר לאמא זה בסדר מותר לך גם לשנוא וסליחה אבל בלי להכיר אותך לא היית ילדה רעה היית ילדה שרע לה ...עצוב היה לקרוא אותך וכל כך הזכיר לי את אמא שלי . האמת שמאז שדיברתי איתה היא השתנתה היא הרבה פחות "ניכנסת "בי מן הסתם היא יודעת שאני יענה לה והיא גם משתדלת מאוד ..יקרה אני חושבת ששווה לחשוב בטיפול האם אפשר לפתוח את הדברים עם אמא לפעמים זה אפשרי ולפעמים לא ..ליבי איתך חיבוק

אודי, סוריקטה, מיכל ואביב מעריכה אתכם מאוד

הי מיקה יקרה, גם אני מאמינה שאפשר, ומאד נוגעת ללבי המודעות שלך והיכולת להושיט יד ולקבל סיוע מבחוץ. ראה ראיתי תיקונים ושינויי כיוון. וגם ראיתי שינויים לכיוונים ההפוכים, לצערי, אבל כאן אנחנו מדברים על כיוון הגמישות והמסת הנוקשות. מאמינה שאת בדרך הטובה. יישר כוח! שלך, סוריקטה

תודה גדולה לכם על התגובות החמות שלכם להודעה ששלחתי בחמישי. הרגשתי שאני חוזרת הביתה ואתם מקבלים אותי בזרועות פתוחות, במבט מאיר ,חם ועוטף... כייף פה בבית.. ואייכי ? שאלה טובה.. נראה לי שאייכי קצת הלכה לאיבוד .. :(( לא יודעת בדיוק מה קורה איתי.. כאילו, ברמת התפקוד בעולם החיצוני , אני מתקתקת אותה. גם בעבודה וגם בבית. אבל באייכי הפנימי.. ?? צריכה איזה זרקור שיאיר לי את הדרך.. אני באיבוד.. מבולבלת.. אמא צביה עשתה איזה כשל לפני שבועיים ? שלושה ? אולי יותר ? לא זוכרת.. מאז זהירה יותר.. מוצאת שמשתפת אותה בעניני העולם החיצוני אבל.. תמיד הייתי נחה אצלה.. נמצאת במקום כזה של בלי מחשבות כזה.. תחושה של שלווה ,רוגע.. ומשהו ,לא מאפשר את זה יותר.. כבר דיברנו על מה שהתרחש המון.. אבל איכשהו מוצאת את עצמי נזהרת .. לא מתאפשר.. אולי אני מותשת ? לא יודעת.. מחפשת זרקור שיאיר לי..ואולי על הדרך גם יחמם,יעטוף ,יאפשר לנוח ולהרגיש שלווה ורוגע.. פתאום דמיינתי שאני מכניסה מודעה לעיתון במדור חיפוש: " דרוש פנס גדול, (פרוז'קטור) שמאיר בנפש פנימה ,ועל הדרך גם מחמם,עוטף ומאפשר מנוחה,רוגע ושלווה.. במבי.

לחזור לנוח, חג מואר

פרוז'קטור יכול לסנוור מידי (אולי?) הי במבי, את יודעת, כבכל טיפול, קשר, אני מניחה, גם אצל כולם ובפרט אצלי, יש כשלים, מציאות וכאלה. מה שטוב שקורה עם הזמן הוא, משך ההתאוששות מהם. הריפוי. הוא הולך ומתקצר. כפי שאני רואה זאת - ברמת חרדות גבוהה - כשל יכול להפוך לחווייה רבת מימדים והיקף. שקשה לכבות. אם רמת החרדות הכללית סבירה - התיקון, או ההתעשתות מהירה יותר. שמחתי לשמוע שהחיים בעולם שבחוץ נפרדים ותקינים ולא נפגעו. זה טוב. להערכתי, אצל אנשים פגיעים - כשלים פעמים רבות כן עוברים דרך החוויה וצפים למודע. אם רשמת כאן, מניחה שכבר יש מיתון שהוא. מקווה. סך הכל את נשמעת בסדר, שלך, סוריקטה

בוקר אור אודי הטוב, בוקר אור כולם, מאחלת לי ולכם שהמסה שהקריטית של הטוב שאפשר להחזיק תלך ותגדל. ואודי, אתה מאפשר לנו, ולי בפרט, מקום נרחב כאן - אין מילים כדי לתאר את תודותיי, ועוד אעיר כי מה שאני אומרת כאן בא לידי ביטוי בחיי המציאותיים, בטיפול וגם מחוץ לו. חיבוק רחב, שלכם, סוריקטה

ושבוע טוב

חיבוק חם (:

הי אודי, בסעודת שבת שאלתי את אמא שלי, איזו מין ילדה הייתי? (אני לא זוכרת אותי כילדה) היא אמרה שהייתי ילדה אגואיסטית, רכושנית, ילדה קשה, רעה ועצלנית.. ואז כשדיברנו על פרנסה, אחי (הקטן) אמר שאילולא בעלי בטח לא הייתי עובדת בעבודה שאני בה היום ובטח הייתי מתפרנסת מאיזו משרת חלטורה בשכר אפסי..ואז אמא שלי צחקה.. פעם היא גם אמרה לי שאני צריכה להעריך את בעלי שהתחתן איתי, ושאיזה מזל שהתחתנתי כבר, ואיזה יופי שאני לא באחריותה יותר... היא כנראה ממש סבלה ממני כילדה... אודי, לפעמים אני תוהה אם חס וחלילה יקרה לי משהו (אני לא אובדנית) יהיה למישהו מהם עצוב? אתה חושב שהם יתגעגעו אליי? יבכו? יחושו אובדן וצער? אני לא חושבת. מה כבר יכולה ילדה לעשות, שאלו יהיו זיכרונות הגידול של אמא שלה ממנה? אני לא מצליחה לתפוס את זה.. אני לא מצליחה להבין את השנאה הזו שלה כלפיי...את חוסר המודעות שלה לומר לי כאלה דברים מול כל המשפחה.. לא יודעת...ציפיתי שהיא תאמר משהו חיובי... רציתי לשמוע משהו טוב עליי כילדה... אני לא מצליחה להבין איך היא לא שמה לב, שמאחורי החזות הרגילה (ילדים, בעל, עבודה) - אני פשוט שבר כלי, סתם משחק מקולקל שעלה שקל..איך היא לא רואה כמה אני כמהה לאהבה ולהערכה שלה אליי... אני לא מצליחה להבין את זה...

מיקה יקרה מאד, מילותייך כל-כך דיברו אליי. כנראה ש... כנראה שיש אמהות, הורים, עיוורים. אבל יש גם אנשים אחרים, שהם לא. הבעיה היא שלפעמים, או כמעט תמיד, אנחנו מחפשים ומתעקשים, שדווקא הם, העיוורים, יראו, יפקחו עיניים. וזה... בדרך כלל לא קורה. וגם - לעתים אנחנו 'מעוורים' גם את מי שאינו כזה. במקרים מסוימים צריך, בכאב רב, להתפשר על אלטרנטיבה. ונראה שלגמרי יש לך בסביבתך. שלך, סוריקטה

איך אפשר לשחק לאנשים ברגשות איך אפשר להגיד להם דברים כדי להשפיע ולשכנע איך אפשר להתיימר לקנות במילים את אמונם איך אפשר להתל בהם. לשחק בהם. לעשות מיניפולציות ואפילו להנות מזה . ואז בשלב מסויים להחליט לשחרר אותם לדרכם כי אבד העניין. לחתוך מהם. מדהים שיש אנשים שככה הם מתנהלים וזה נראה להם בסדר. זה נראה להם מותר. והם נחשבים לכאלה שכושר ההשרדות שלהם דווקא מפותח יותר. כי הם יודעים להשפיע על אחרים. להתערב לאחרים בחיים. להתיימר. גם לקבל החלטות חותכות. אני לא מבינה איך הם מסוגלים לפזר צ'קים מילוליים ללא כיסוי בכזאת קלות. עוטפים את הכל בכוונה טובה ובזה נדמה להם שהם יוצאים פטורים. במקרה הטוב יצא מזה טוב. במקרה המאכזב, למי אכפת. ככ רציתי שירצו אותי. אבל אף אחד לא רוצה. לפעמים זה פאטתי להווכח עד כמה האחיזה בעבר, בתקווה חסרת סיכוי, מבקשת להמשיך להתקיים. להכחיש את העובדה שלא רצו/רוצים אותי. להכחיש את הדחיה האיומה הזאת שזה גורם לך להרגיש. האפסיות. ההוכחה הנוספת לחוסר הערך שלך בעיני האחר. ויש גם אנשים אחרים עם מבט אחר אבל דווקא זה שלא רצה- את נמשכת לשם. כמהה לשנות את דעתו. רק בשביל להתאכזב שוב. להרגיש פאטתית שוב. והמציאות רק משקפת איך את תקועה בזמן שהעולם מזמן ממשיך הלאה. לא מבינה איך ייתכן שמישהו הכיר אותך והחליט שאת לא. לא מעניינת. לא. לא רצויה. לא. לא זוכר אותך. ותפסיקי. תפסיקי להזכיר לו שאת קיימת כי תכלס הוא גם לא ממש מעוניין לזכור. יש לו חיים משלו שאת לא חלק מהם וזה בסדר גמור לו ככה בדיוק. ואת מתקשה לעכל איך ייתכן שאת כזאת כלום ואף אחת עבור מישהו שבנקודה מסוימת בזמן נתת לו להכיר אותך. העזת לאפשר להתקרב. עד שהעזת .. מאז לא העזת שוב. הוא שיקף לך שאת נחותה ושהעולם שייך למצליחנים. ומאז לא העזת שוב. מצליחנית את לא.

תקבע איתי פגישה כאילו שאפשר להכיר מישהו ככה בכלל. רק בטקסטים.. לא שיש הרבה מה להכיר. גם המון כאב ותעטוף אותו בעור בצורת בחורה רגילה בת 30 ... הנה אתה כבר מכיר איזה 60% ממני. עכשיו תדמיין פנים שיודעות לחייך ופה שיודע לקשקש דיבורים. הם מסתירים ומסיחים מכל החור והכאב והזכרונות של חיים מבולבלים שקרו לך במקום שאתה תהיה זה שגורם להם לקרות. מבחירה. עם הרגשה של כושר השפעה. אז הזיופים האלה הנה עוד 30 % ו 10% הנותרים כל מיני תחביבים ושטויות . עכשיו אתה מכיר.

הי מימה, מכירה את 'הנחשול' / 'הגל' ? ואולי לא חייבים להיות 'מצליחנים' וגם לא חסידים שוטים? שלך, סוריקטה

אני מרגיש שאני לא מסוגל להביא את עצמי לרווחה נפשית יציבה. כשקורה משהו טוב למשך תקופה ולאחר מכן הפסקה. אני מרגיש כמו מכור שהסם שלו כבר לא נצרך. למה אין לי שליטה על זה. ? למה רק שיחות טיפוליות משחררות. כאילו תמיד אני חייב מישהו חיצוני. :(

שלא עובד, מדוע הוא לא עובד? אי פעם שאלת לרצונו או שמעמדת סמכות אמרת והורית לו שעליו לצאת לעבוד? ממתי עבודה זה סתם משהו שאמורים לעשות רק כדי לשרוד ולהחשב למתפקדים ולא תחום שבו על הפרט לזכות להביא את עצמו לידי ביטוי באופן מספק ויצירתי?? למה לזה לא מתייחסים אלא רק לשאלת התפקוד נטו באופן מנותק?

הי מימה, ראשית אומר לך שהרבה ממה שאת רושמת כאן מאד מדברת אל לבי. בטיפול שלי, ככל הזכור לי, מעולם לא ניתנה לי הוראה שהיא. ללא מעט אנשים קשה לעבוד. הקטע של העבודה הוא שהוא מדבר תלות. הוא מדגיש אותה מאד, בעיניי. אנשים יכולים לדמיין שלו היה להם כאן ועכשיו סכום נכבד של כסף, כל עניין התפקוד היה הולך חלק. זה, כנראה, לא בדיוק נכון. העצמאות באיזה אופן תישאר מוגבלת יחסית. ככה באותה אסוציאציה, אני חושבת על הפנטזיה למרחב מעברי. על חונך צמוד (החלק החסר). לו היה בידך כסף נכבד - האם היית יכולה להסתדר בארץ רחוקה לבד? היית, למשל, יכולה להיות נהגת או טייסת? היית יכולה לקיים מערכת יחסים זוגית? קשרי חברות עמוקים? בהנחה שאלו נחוצים לך. שלך, ואני חושבת עלייך, סוריקטה

שלום, שאלה - ילד הנולד כתוצאה מתרומת ביצית, לזוג שהאישה אינה האם הביולוגית והגבר - כן האב הביולוגי, עלול לפתח הפרעות נפשיות שונות מכך שאינו יודע את זהותו הביולוגית לגמרי? זאת בהנחה שהמצב הכלכלי בנוני, ההשכלה בינונית ויש ילד ביולוגי אחד לאם מנישואים ראשונים.

זה מחורבן שיש מרחב שהופך למקום שאתה לא מסוגל לעשות בו שימוש טוב. יש לי גם מרחבים אחרים בחיים. פה יצא לא טוב. אני לא שייכת לפה וצריכה לעזוב. מה שהביא אותי לפה מלכתחילה היה טיפול מזעזע וגרוע שהייתי צריכה להשלים עם העובדה שעברתי אותו ואת ההיסטוריה הזו לא אוכל למחוק. אולי כן, מהזכרון. זה מה שצריך לשאוף. ואני מאוד מאוכזבת מאודי שלא היה מסוגל להודות שהקולגה שלו עשתה טעויות מסריחות באופי ההתייחסויות שלה אליי. אני מאוכזבת מזה אבל מצד שני גם אם היה מודה ומסכים מה זה כבר משנה. את החרא שם חטפתי כך או כך. מטפל נבון יותר ממנה היה מצליח אולי ליצור איתי ברית עבודה מסוג אחר ולחסוך לי שנים של כעס נוראי בלבול ביזוי וכאב. היא אמרה לי שאצטרך לעבור דרך הכאב. אוקי. עברתי ועברתי ועברתי... מתי מסיימים לעבור דרך הכאב ומתחילים להנות מאהבה וקרבה ואמון ובטחון וסיפוק ושמחה ? כאלה שלא מאויימים בהינף רגע להתערער?? די הספיק לי מהכעסים והכאב. שילמתי מחיר גבוה מדי על... על ... לא יודעת על מה אפילו. שילמתי את המחיר!! נמאס לי לשלם מחיר. רבתי אתמול עם אבא שלי. הוא נעלב מהיחס שלי שלא רציתי להקשיב למשהו שאמר כי הראש שלי היה שקוע בדברים אחרים וזה הפריע לי שהוא מבלבל לי את המח. ככה זה הרגיש . אז הוא 'החרים' אותי פסיכולוגית ויומיים לא מדבר איתי עכשיו. שיילך להזדיין. מה הוא ילד קטן בן חמש?? עושה לי ברוגזים של תינוק. הוא אפילו לא מסוגל לומר 'אל תתייחסי ככה זה לא נעים לי'. הוא סתם עובר לשתוק ולהעלם ממני ומחרים אותי פסיכולוגית. שיזדיין. מטומטם רגשית שכמוהו. אני שונאת אנשים כאלה. אם הוא לא יכול להתמודד עם הילדים של עצמו שלא יוליד אותם. אידיוט. הורים אידיוטים. שונאת. שונאת שאלה היו החיים שלי. רע פה. יש פה רק אנרגיות רעות . אני צריכה לעזוב ולא לחזור לפה יותר. שום דבר טוב לא צומח כאן. עדיף מרחבים אחרים.

מימה, מקומות לא טובים, ובכל זאת, מדוע את בוחרת לחזור אליהם? לפורום, לבית ההורים, לקליניקה של הפסיכולוגית ההיא כפי שחווית אותה, המקומות הרעים, אך המוכרים... סוריקטה

למה פסיכולוג קליני בכיר אומר למתמודדי נפש שתפקוד יותר קשה להם 'עבדתי קשה' כדי להצדיק תעריפים שקשה להם לשלם לאורך זמן? ובעצם דוחה אותם כי אין להם כסף. האם זה בעצם לא כמו לומר לבן אדם 'אתה לא שווה לי שאשקיע בך מזמני אם אין לך × כסף לשלם לי' למה בכלל לייצר לאנשים חוויה כזאת פוגעת? יש לך הסבר לדבר הזה? מה 'טיפולי' בזה? אפשר להבין מה טיפולי בזה? או שזה נועד שאנשים ימצאו בעצמם מוטיבציה לעבוד יותר בשביל לממן את הטיפול? כאילו יש מחשבנ כזאת מאחורי העניין הזה? להניע אותם לעבוד יותר בשביל הטיפול? כאילו שהצורך בקשר ככ חזק שהם יתאמצו בשביל זה? אני באמת רוצה להבין מה ההגיון הטיפולי

שאלת אותי שאלות מענינות שכתבת ואני מצצטת אני חושבת שיש חלק שפורץ במחול שדים מטורף משמחה והנאה, כדי לשכנע את הגולם שיש בו מום. חלק סדיסטי. כנראה שיש גם חלק מזוכיסטי שמשתף איתו פעולה. מי מיוצג שם? " תוכלי להסביר את כוונתך אני חושבת שיש בי חלק כזה שמתבטא בעיקר בלחפש ולעמוד על טעיותה של המטפלת על מנת להוכיח לעצמי שלא אכפת לאף אחד. ממש לא נעים לי כבר מכמה שאני פוגעת בה . במיוחד שאני יודעת שהיא מיצגת דמות.

הי גולם יקרה, אני מציעה שתספרי, אם אינך עושה זאת עדיין, על השתתפותך בפורום, על התגובות שאת מקבלת ועל תחושותייך כלפיהן. אני עושה זאת, כך עשיתי גם בפגישה האחרונה, גם אם המבוכה רבה (ואם היא רבה כנראה שיש סיבה בניסיון ההסתרה). את מדברת על כך שאת תרה אחר פגמים במטפלת, למשל, ומרגישה באופן בלתי ניתן לערעור, ללא ספק, שלאף אחד לא אכפת. אני רואה זאת כמערכת היחסים בין החלקים הסדיסטיים הנוקשים, היוצרים את הקליפה של הגולם החומה החוסמת אותו, ושומרים אותה ככזאת, לבין החלקים הרכים – הזחל הראשוני שצומח וגדל ואמור להתפתח לפרפר. לחלק הרך יש משאלה לפרוץ החוצה. משאלה גלויה או חסויה – מאמינה שהיא קיימת. החלק הרך מבקש סיוע. לכן, אני מניחה, פנית לטיפול. הסיוע נמצא שם, מושיטים לך יד, אבל החלק הרך שבפנים לא מושיט יד בחזרה – והוא חייב לשתף פעולה עם המסייע כדי לצאת משם. ועל שום מה אינו מושיט יד - כי החלק הסדיסטי אומר - 'לא! רק אני! בלעדי! ואין קבלה מבחוץ. ובוודאי שאינו מסכים שתהיה התמסרות למישהו אחר זולתו. לחלק הרך יש נטייה להקשיב רק לבוס הסדיסטי שלו ולמלא אחר פקודותיו. קשר הדוק ביניהם, שאינו מתיר לשום קשר אחר. בועה. הסדיסט מאיים (איומי סרק), והנה - עושה עבודה מצוינת, כדי למחוק את מה שבחוץ. את המטפלת הטובה ובעלת הכוחות שעשויה להעניק מנוף, למשל. את אודי הטוב. את מי שיש לו סיכוי להוציא אותך החוצה. מה שצריך לזכור שבעצם הסדיסט הזה הוא 'איש קטן'. עושה המון רושם וצועק ומאיים. מעין גמד על עקבים. אבל הוא בעצם לא. אני מבינה שיש כוח פנימי שעושה הכל כדי לשמוע רק לו, אבל למה? מי בחייך מילא תפקיד כזה מולך? מקווה שכעת הובנתי יותר. מחשבות בוקר עבורך. להת' בראשון, שלך, סוריקטה

איך אלך לטיפול במקום החדש שלה, איך? מרגישה כאילו מכירה דברים שלא אמורה לדעת אם זו הייתה סתם קליניקה שלא הייתי מכירה. מבין אותי? סתם, אפילו בקטע של מה מונח מתחת למיטה, זה לא שיש שם משו, אולי תנור חימום וכנ"ל על אותו עקרון.. וגם לא אוהבת חיצונית כל כך. ובכלל, אל חושבת שסיפרתי למישו שניקיתי שם. וגם יש לי תמונה של המקום כי צלימתי כדי שאוכל להחזיר את הריהיטים לאותו המקום. והלכתי לשם טיפה בחשש אבל בגלל שהיא לא פסיכולוגית זו עובדת שם אז הרגשתי שזה לא אותו דבר כמו בטיפול שלי. ועכשיו- יש קצת מזל שלפחות אני לא ממש בטיפול פסיכולוגי כמו שהיה לי, אחרת לא הייתי חוזרת לשם.

את פרקטית ניקית כשהיה צריך עכשיו את עושה למען נשמתך את מתקדמת

בסהכ רציתי לבדוק אם אכפת לה ממני... אודי מה הקטע אתם אמורים להראות שלא אכפת לכם גם אם אכפת לכם באמת? או שבאמת לא אכפת לה? תגלה לי את הסוד? האם אסור לכם מתוקף תפקידכם להביע רגש חיבה למטופל?

תפסיקי לבחון היא שם בשבילך ואת יודעת את זה תתחילי לעבוד ...בשבילך חיבוק

הי ממי, התפיסה ש'דמויות מטפלות אמורות להראות שלא אכפת', או, חוסמות רגשית בכוונת מכוון, (אולי אפילו סדיסטיות), מעוותת ועקומה, ככל הנראה. מטפלים ועוד איך מעניקים רגשות של חיבה, הערכה וכדומה. המטפל שלי, למשל, מעריך ואוהב אותי. היום הגעתי למקום שגם רואה ויכול להאמין. ומדברת על זה. מוכנה לשמוע באזניי ולהקשיב. ויקירתי, הפנייה ברבים, בהכללה, כמעט תמיד מביעה השלכה. לעתים כזאת שאין כל קשר בינה לבין המציאות. ראייה נחרצת חד צירית ללא קבלה של אפשרויות נוספות, עפי"ר גם חשודה ככזאת. מניחה שבנקודה הזאת צריך לתת לאיזה סדקון להתהוות, שוב מחשבות בוקר עבורך, שלך, סוריקטה

קשה בלימודים מבחינה חברתית.... כן יש אנשים שאני מדברת איתם... איכשהו שוב ושוב מוצאת את עצמי לבד.. וזה ממש ממש כואב

הי הילה, זוכרת תקופה כזאת אצלי בעבר, תחושת אי השייכות, או הזרות, שאינך חלק ממשהו, שאינך שותפה (בהנחה שהבנתי על מה דיברת), היא תחושה קטלנית למדי. מבינה אותך, מקווה שאולי אולי הדבר בר שינוי? סופ"ש נעים וחמים, סוריקטה

הלוואי ותמצאי את הדרך שלך להתחבר לחלק מהאנשים שנמצאים איתך. איתך בדך הזו! ומעניין, שפתאום נראה לי הרבה כותבות על זה... (תוהה לעצמי על זה, סליחה אם מפריע לך שדווקא בהודעתך)

הילוש יקרה מבינה אותך כל כך גם אצלי ככה. לאט חאט יקרה תתחברי יותר חיבוק

לא פשוט...יש אנשים שמעניינים אותך? מספיק לפעמים אחד או שנים שתמצאו מחנה משותף..מקווה שתמצאי עצמך בין כלם. חג שמח..שתפי אותנו..איתך. מיכל

חזרו.

שימרי עלייך זה בידיים שלך חיבוק אם נכון לך

בעיה רפואית צצה.. היא לא כאן...אני בסדר, ועסוקה שזה טוב... רוצה שתראה ותדע שאני מצליחה גם בחנוכה לאזן ולא לברוח לאוכל, וזה קשה מאוד עבורי...למרות כל ההערות מסביב ש"לא יזיק פעם אחת","עכשיו את יכולה..." וכל מיני כאלה...אוף. האם יתכן שאני מרשה לעצמי לחלות כשאני בסדר פיזית? למה אצלי זה לא בא יחד? או שרע לי פיזית או נפשית? זה מוזר...לא??? וחלמתי שאשפזו אותי (מעולם לא אושפזתי) מעין החזקה כזו..ודברו איתי מילים רכות כאלה ודווקא זה היה נעים אבל גם מבייש כזה...חלום מוזר...האם זו משאלה סמויה????היא חסרה לי כל כך....געגוע. מיכל

(הודעה מתוקנת) הי יקירתי, אני רואה שאת כל-כך מתאמצת לשמור על ההישגים. מרגש ממש. ולהרגשתי - יש בך צד שמחפש להתמסר (חלום האשפוז). ומאידך, כן, מרגיש גם פדיחות. מה פתאום להיות תלויה. הודעתי תופיע רק ביום ראשון - אם כך - שבוע טוב שיהיה. שלך, סוריקטה

כל כך טוב שאת מתחילה להיות אקטיבית, ולא פסיבית את מתחילה לעשות את מתחילה להזמין תהפכי את ביתך למבצר, לארמון, למקום מאיר וחמים, שמחה שיש לך את זה לפעול ולהזמין זה צעד עצום לקראת העתיד, תמשיכי לצעוד, תראי שתגלי עולם

זה לא שאני מחפשת להיות מישהי אחרת, אלא להרגיש קצת יותר בנוח.

ההודעה הסתמית שלי כוונה למישהי, ואכן קבלתי תשובה, בכוונה כתבתי זאת בצורה זו, אין לך מה לדאוג. בקשר אלי, בעייתי, כאבים פיזיים, עם השלכות רוחביות לא טובות מקווה להתגבר, החיים זה מלחמה, ככה זה.

הי סנדי, חשבתי שאולי אם מקבלים דברים, או מרפים, או פחות מנסים לדחוק מאיתנו והלאה, מי שמסוגל להרשות לעצמו, החוויה עשויה להיות של פחות מלחמה. אולי אז מרגישים גם פחות מותקפים. סופ"ש נעים, סוריקטה

רוצה לאחל לכולכם שבת טובה ורכה, שהאור ילך ויגבר... ואיפה אני ? שאלה טובה.. קצת מורכב.. שלכם, במבי.

הי במבי נשמה, את לא יודעת כמה חשבתי עלייך. בטוחה שלא אני בלבד וגם אודי. שמחה שאת פתחת את העץ בעצמך. חפצתי לעשות כן, אבל השארתי לך את המקום. נהדר שאזרת כוחות לשם כך. לכשתוכלי ותרצי - ספרי. אנחנו כאן. שלך באהבה, סוריקטה

מצטרפת לדברים של סוריקטה. גם אני דאגתי לך. מה שלומך? התגעגעתי

כמה התגעגעתי שמחה שבאת ...שתהייה שבת רכה גם לך

שמחה שהצלחת להופיע..הפעם רציתי שתבואי לבד :) גאה בך! חושבת עלייך תמיד!

התגעגעתי:) איפה את באמת?

טוב ל"ראותך"!!

כתבתי קודם ורואה שלא עלה... מה שלומך יקרה? מקווה שאת בסדר ואני התגעגעתי אלייך. חיבוק גדול.

אז מסתבר שהיא עוברת סופית לקליניקה אחרת... בנוסף לזה שזה בשכונה של הפסיכולוגית ומרחק הליכה משם... אני ניקיתי את הקליניקה שתעבור אליה מספר פעמים. האחרונה לפני כשלושה חודשים יש יותר הזוי מזה?? ספרה שעוברת אז שאלתי איפה זה וזו אותה אחת בוודאות. אמרתי לה גם. בא לי להגיד שאם היא עוברת לשם אני לא באה יותר אליה... אף פעם. אבל הרי זה לא יעזור...והיא מן הסתם תהיה שם בכל מקרה. החלק הטוב אולי שמלבד זה שאני לא הכי מסמפטת את המקום לא נקשרתי אליו. עולם קטן מדי!

זה באמת מעצבן אבל את אלופה ....חיבוק וכוחות

אבל חנה ישרי את הגב שימי פס על כל העולם ואשתו ועשי את מה שטוב ונכון לך... ואם טובה לך המטפלת אל תשימי לב למי שנמצא שם.... רק מה שטוב לך, את זה תקחי בחשבון

כל כך מבינה אותך...מקום זה דבר חשוב, איתך, מיכל

לא חוויתי חוויה ממש דומה לשלך. אך חוויתי החלפת מטפלת.. המעבר מחדר לחדר היה ניראה לי זר ומנוכר.. החלטתי להתגבר על מכלול הקשיים ולהצמד למטפלת שהיא העיקר. מאחלת לך שתצליחי להחזיק ולהיות שם עם העיקר, איתה. Aya

אודי וכולם אחרי כמה ימים של מאבק עיקש של נסיון להבין מי אני .....היום אני רוצה לחגוג אני כולם...אודי זה כל כך מרגש אותי אני כולם ..רוצה לבכות זה לא מההגיון אני מבינה מרגישה את זה ...אני כולם, עוד דרך ארוכה לפני ויש בי הרבה חששות אבל כרגע אני מאושרת ...תודה שאתם כאן איתי...

אביב ממי, קבלי חיבוק מחזיק שישמור את כולם, אותך השלמה, ביחד. כן ירבו, שלך, סוריקטה

זה כזה מדהים התחושה הזאת שלא תיגמר לי לעולם. אני רוצה לרקוד לבכות לצחוק לשיר לחבק את כולם ...רק מעיב על זה הפגישה האחרונה שאני לא יודעת מה יהיו ההשלכות אבל מקווה לטוב. בכל מקרה אני כולם ....וסוריקיטה אני אוהבת אותי ....

כולם בשביל אחת ;) יקרה שמחה בשבילך שאת לומדת לקבל את כולם, שבת טובה ומוארת

בטח לך זה מבין מה שאמרת, והעיקר שזה עושה לך טוב

מחוברת לכל חלקיי מרגישה שזאת אני בלי מחיצה של קיר בטון בנינו ..מסוגלת להושיט יד לקטנה שאני ולהבין שזאת אני שבוכה מהפחד ...זה אחד הרגעים המרגשים שחוויתי בשנים האחרונות. ומן הסתם אני אמשיך להיות מפוצלת אבל אני אשתדל לחשוב מאני ...אני הקטנה וכו'...בקיצור הרבה פחות מנותק הכי חשוב זה אומר שאני כנראה יאפשר יותר עבודה אתם וזה אומר יותר קדימה ויותר הצלחה לשנות ...

אביב, זה נשמע ממש טוב! כל כולך :) פעם הסברתי את עצמי שאני "המפתי דמפתי"- ככה קראתי לעצמי בטיפול...נופלת מהחומה וצריך לאחות את כולי...הזכרת לי, כולי פאזל כזה.

מיכל יקרה, השיר של המפתי דמפתי מקסים בעיניי. הוא מספר על חיבור עצמי שלו, אף אחד מהגדולים לא יכול היה לסייע, והפתרון נמצא בו בפנים. סוריקטה

איזה כיף שאת מרגישה אושר(: הלוואי ורק ימשיך כך!

ברור בהגיון אבל הקירות העבים נהיו דקים יותר -ממברנה ....וזה אחרת ...זה פשוט משהו שלא חשבתי שהגיע אליו לעולם...

אפילו כותרת אני לא מוצאת.

רוני יקרה, נסי לגייס כל מאמץ כדי למצוא כותרת. בעיניי, זה גם חיבור וגם כבוד כלפינו, הקוראים. יש מצב? שלך, סוריקטה

שמחה שמצאת את הכוח לבוא להנכיח את עצמך ולהגיד שקשה ...חיבוק והמון כוחות

בואי שבי על הכורסא אני לידך, בגובה העיניים מי הרגיז? מי פגע? מה כואב? מה מייאש? בואי ננסה לעשות קצת סדר, יש לך מטרה? יש לך כיוון לאן את חותרת?

יש אותך כאן וזה מספיק לעת עתה...כשתוכלי תוסיפי גם כותרת

חיבוק גדול ממני! מקווה שיוקל לך!

מקסימות אתן!!!! תודה תודה! כמה מילות אהבה גיליתי עכשיו...בזכותכן. מדהים הכוח של המקום הזה!

על שהעולם הוא כזה שמי שעמדת חוזק וחסינות מרשה לעצמו הרבה יותר מדי על חשבון אחרים שחשבתי שאני בן אדם אבל בעקבות טיפול פסיכולוגי אנליטי הבנתי שאני בעצם שפן ניסיונות של 'פסיכולוגית בכירה' לחשוף את נפשי ל'אנליזה'. איך ייתכן שלא מסבירים לבני אדם שנכנסים לקליניקות האלה את אופי התהליכים. לא מספקים להם עוגנים. מנצלים את חוסר המודעות של אנשים ואחכ הטראומות פורצות באופן מחפיר ככ בלי שלמטופלים/פונים בכלל היה מושג. אבל המטפלים ידעו היטב שדברים כאלה עשויים לקרות. איך יתכן דבר כזה שאוכלוסית המטופלים ככ נטולת זכויות והגנה משפטית וזה בסדר. הכל בסדר. העולם כמנהגו נוהג. למה הפסיכולוגית לא אמרה לי "טיפול זה תהליך רגשי עמוק. עשויים להתעורר דברים קשים. חשוב מאד להתמיד למרות זאת. המטרה לעבוד על המסוגלות להיות בקשר עם אנשים בעולם החיצוני בסופו של דבר" - למה כל זה לא נאמר לי? כולל ציון העובדה שהבולימיה קשורה למיניות חסומה. למה לא נתנו לי את הכבוד והזכויות המינימליות האלה למידע ומצד שני הרשו לעצמם לבקש תעריפים? אני לא מבינה את החרפה הזאת. ואין עורך דין שמסוגל לעזור. כולם כמו תוכים אומרים שבמקרה של טיפול פסיכולוגי קשה לבסס תביעות ולהוכיח דברים. אני רוצה שלמטופלים יהיו זכויות בדיוק כמו שיש לכל צרכן על פני הפלנטה הזאת!! משפילים ומבזים אנשים, מסתירים מהם מידע והבנה וקוראים לזה 'טיפול'. מכעיסים אנשים. מטנפים להם את הנפש. אונסים עליהם גבולות וקוראים לזה 'טיפול'. ושפורץ כאב נוראי וזעזועים מפקירים אותם לאנחות. וזה נקרא 'טיפול' דור שלם של מטופלים מטומטמים שבמקום לצאת נגד מי שמרוויח על חשבון סבלם הם יושבים ומחכים בגעגוע לפגישה הבאה. משלמים הון תועפות בשביל שהמטפל יעשה טובה שהוא מקשיב ואחכ יבשר להם שנגמר הזמן. ואני מצאתי מטפלת שבלי להגיד לי פתאום משכה את הפגישה במקום שעה לשעתיים. אולי היא רצתה לתת לי חוויה של תיקון למקום הטראומטי הזה של 'אין זמן'. האמת שהערכתי. היא המטפלת היחידה מזה זמן רב שאני מצליחה לסבול. היא לא פסיכולוגית. פסיכותרפיסטית גופנית. זה מדהים שאני לא שונאת אותה ולא בא לי שהיא תמות ולא מרגיש לי שהיא מתנשאת עליי. ואולי יש סיכוי לעבודה בנינו? אולי עוד יש סיכוי. היא רוצה לטפל בי. אני מרגישה שהיא מסתכלת עליי ורואה משהו טוב. יש לה אהבה בעיניים מתי שהיא מסתכלת עליי ולא אדישות מפקירה כמו שהיה עם הפסיכולוגית ההיא. בכיתי מולה ואמרתי לה שאני יותר מדי זמן עם הכאב לבד. היא לא נרתעה מזה. הסתכלתי לה בעיניים והיא לא נרתעה. בסוף הפגישה היא נתנה לי חיבוק. אחכ לא קבענו כי היא יודעת שקשה לי לקבוע. אהבתי שהיא לא לחצה עליי. היא בכלל בחו"ל עכשיו. אני מתגעגעת אליה. עדיף לבכות בזמן שמישהו מביט בך עם מבט מכיל ואוהב מאשר לבכות לבד. זה בדיוק מה שצריך כדי להתרפא. רישומים כאלה בזכרון ולא מטפלים מזדיינים מתנשאים עם תעריפים שמספרים לי כמה שהם בכירים ועבדו קשה ומתנהגים כמו פוצים פטרנליסטים קרים ודוחים. לרצוח 'מטפלים' כאלה. בא לי לשרוף אותם. שימותו :/ לא מאמינה שפגשתי מטפלת שמרגישה לי אחרת. בן אדם. בן אדם. אפילו אמרתי שזה מוזר שאני מרגישה ככ נוח מולה כי אני רגילה לשנוא מטפלים... אולי אני אחזור אליה לפעמים. רק מינואר היא תוכל.. פתאום אני מרגישה איך אני ממתינה . למישהי שמסוגלת להכיל אותי בוכה עם אהבה. אהבה והמון צניעות . זה ככ חשוב - צניעות כאצילות של נפש שפוגשת בן אדם! ולא פוצים נרקיסיסטים מזדיינים שקוראים לעצמם 'מטפלים'.

אני מקווה שבפעם הבאה תנסי לכתוב שמצאת מטפלת טובה ומכילה, שזה אפשרי מבלי לכתוב על ההיא טוב? תנסי, בשבילך לשחרר. שמחה לשמוע שיש כזו מטפלת מקסימה שלא רוצה ל"אנוס" אותך נפשית או לעשוק אותך בכסף :) חג מואר ומאיר עיניים. מיכל

זה יהיה מאולץ לא לחשוב על הפער ביניהן כי זה מחריד אותי להווכח כמה רגיש ומכווננן יותר היה אפשר להיות אליי ואיך קיבלתי טיפול ככ נוראי ומחריד מבחינת חוסר האמפתיה באופי ההתייחסויות. לא יכולה לא לחשוב על זה כי אני יודעת שאכלתי חרא מטיפול גרוע שרמת חוסר ההבנה שם הייתה פשוט מבזה ומתעללת! וכן טוב לגלות שיש מטפלת עם איכויות אחרות.

אודי, אלמלא היה הנחש נמצא איי שם בגן עדן... האם הם היו בוחרים? לפעמים משהו קטן מביא אותנו למציאות שלא תיכננו ולא חשבנו קודם, וכמה סיכונים יש שם...

הלכתי היום עם בתי ללקוח שהמקצועות שלנו נושקים בו. ומה בתי אומרת לי אחרי הפגישה. "תקשיבי, לא היית חדה, לא יודעת מה את לוקחת, אבל זה נורא משפיע עליך!!!" נו... הפלא... כל כך סיממתי את עצמי בגלל הכאבים, ואם לא אוכל לחשוב בבהירות אז יכולה לומר שלום ולא להתראות, גם כואב, גם מסמם, עייפה כל היום... וואו!

תקשיבי לגוף ולנפש בבקשה את דוחקת אותם יותר מידי זה עצוב :)

יש גם רגעים כאלה..של אי חדות, אי אפשר תמיד להיות בשליטה על הכל, ומותר גם לשחרר ולא להיות כל כך ביקורתית, זה בסדר...תרפי מעצמך :)

את לא צריכה לענות אבל אני שואלת האם הבנתי נכון שאביך פגע בך מינית ואפשר גם לאחרים לפגוע בך מינית? רוצה להרוג אותו, וגם אם הוא כבר מת, רוצה לסחוב את הגופה שלו ברחבי העיר!!!

אמרתי לך עברתי פגיעה ארוכת שנים מעל עשר ועוד כמעט מספר זהה של שנים של השלכות של הפגיעה...כן סנדי רבים פגעו בי ואני לא מתכוונת למות וגם את לא .. הכל בסדר .. זה כבר מאחוריי הוא מת ושיזכה למנוחת עולמים שקטה ושלווה ..וגם מי מאלו שפגעו בי שחי עוד שגם לא יהיו חיים טובים ..אין בי נקמה אני רק רוצה לטפל בעצמי וחלק מזה זה לאפשר לעצמי להתאבל ולכאוב את מה שהפסדתי בחיי ...אבל היום ,היום מוכיח לי כמה הטיפול הזה עובד.....חיבוק

אוהבת וחיבוק גדול על החמלה הרבה שיש בך.

את יכולה לסלוח, אבל אני אמשיך לקלל במקומך... אבל הנצחון הגדול שלך יהיה החיים הטובים שיהיו לך... את תקבלי פיצוי ענק ענק על השנים הקשות את יודעת מה.... לא מבינה איך חלאות כאלו יכולים להיות הורים אני באמת מתחילה לחשוב שצריכים לקבל רשיון להורות, ואני מתכוונת ברצינות.... בסין יש הגבלת יילודה אבל זה לא העניין אדם שיוכיח מינימום של כשירות להיות הורה, NEVER MIND לבצע פשע בילד שלו עצמו, כמה נמוך אנשים יכולים לרדת, כמה? מחקי את העבר, תמשיכי לעתיד, וכן, אני זועמת עבורך, ומברכת אותך בכל האור של נרות חנוכה בכל השפע של רוחניות וגשמיות

הי אביב, שמחתי ונרגעתי לקרוא שאינך מקדישה את חייך לנקמה מדומיינת או פעילה ששואבת המוני כוחות. את בסדר, את, שלך, סוריקטה

פותחת אחד חדש כי רק דרך המחשב ראיתי מה שהוספת שם למטה .. זה מעניין מה שאת כותבת בקשר לרעילים. את יכולה להסביר איך נראות קשורה אליהם וכן הגילוי והניסיון לספח אותם רשמית אלי קשה מאוד ...בעיקר ההבנה שהם לא הולכים לשום מקום ולעד הם יישארו אצלי כמו חותם גומי על ילדות מטורפת כמו אות קין כואב מרגישה ממש בתהליך אבל מולם...

הי אביבונת, כשמכירים אותך יותר לעומק, רואים אותך נוכחת ממש, נחשפים גם לחלקים הפחות מופלאים שבך, טעויות, כשלים, מעידות שעלולות להחוות כמזיקות. את כאדם, כשלם. זה מפחיד, משום שקיימת החרדה (בעיניי) שאם הסובבים אותך יגלו חלקים כאלה, תתפסי כל כולך כרעילה או מזיקה כבדת משקל, משהו אולי בלתי הפיך, הכרוך בניתוק קשרים או עונש. אני מניחה שאת מגלה שלא כך, ושאולי החלקים האלה עושים הרבה רוח, אבל הם כאלה קטנים ולא מגיע להם מקום מנופח כל-כך. או כמו שאומרים - לא להאכיל את הטרול. סופ"ש נעים ורגוע וחמים, ושהביחד יחזיק מעמד. נסי לזכור שהוא היה שם גם בעתיד, שאולי ירגיש לך שפחות. זה לא קל בכלל. מעריכה, סוריקטה

מניחה שאני לא שם עדין או שזה שוני בנינו יכולה לומר שהצורך בנראות אצלי שונה - אם אני אתייחס לחלקים כאל רגשות אז מרגש לרגש ...או מגיל לגיל ... לכולי יש צורך בנראות מאוד גבוהה לדעתי מהמקום שפשוט אף אחד לא ראה אותי כולל יועצות , מורים מנהל בית ספר - יותר מזה בקשת העזרה שלי התפרשה עקום וככה מצאתי את עצמי נפגעת גם בתוך בית הספר. כן יש לי כאלה שעושים רק רוח ומפו קטן עפים רחוק ויש בי תוקפנות שעדיף שלא ינסו להכניע אותה בכוח כי אני נעשית איומה , מרושעת עם רוע אמיתי ..כן מן הסתם את התכונה הזו אני מעדיפה שלא יראו . הייתי מעדיפה שתלך אבל הבנתי שהיא כאן לתמיד .מנסה להבין מה הקשר של התכונה הזו לנראות לדעתי התוקפנות הזו באה דווקא ברגעים שלא רואים אותי שאני מרגישה שמוחקים אותי כאילו אני כלום .שאני לא מובנת לא מוכלת ...אם אני משווא את זה לחיות אז לחיה פצועה לא מתקרבים ככה אני ...עצוב ..

אני עונה לך כי אני מרגישה שבאמת אכפת לך...תודה יקרה אבל זה בסדר הטייטל לא מקטלג אותי הוא עזר לי להבין. לא יודעת למה קשה לך לקבל את ההגדרה הרפואית וזה ממש לא אכפת לי איך קוראים לה ולא יקרה זה דברים שלא כל אחד חווה או עובר אבל בסדר כנראה לא נסכים וגם זה בסדר. וסנדי כן הכל נורמלי רק תלוי כמה למה ואיך ... אנשים לא מדברים פתאום בקול של ילד אנשים לא מדברים עם עצמם בקול רם אנשים לא נעלמים בזמן אנשים לא מוצאים את עצמם מתחבאים בכל מיני מקומות מוזרים . אנשים בדרך כלל זוכרים שהם כותבים מייל או עושים משהו . אנשים לא מדברים על עצמם בהיא והוא ואנחנו ...ולמה אני כותבת לך את זה כי חשוב לי שההפרעה הזו תובן זה ממש לא עושה אותי לא נורמלית אם יש סכלל נורמליות זה אומר שיש לי קשיים אחרים שמציבים בפני אתגר להתמודד. שלחתי לך מאמרים ככה שאת גוגל חרשתי גם אתרים באנגלית ....ויקרה בבקשה הפרעה דיסוציאטיבית זה לא סכיזופרנייה.....זאת הפרעה שמקורה בפוסט טראומה מורכבת . וסנדי האמת עייפתי מלנסות להסביר אז יקרה בבקשה תהיי איתי תקבלי שלצד הכוחות והאופטימיות יש לי קשיים כואב לי ולא תמיד יש לי כוחות . אני מתמודדת בהמון דברים שלא את כולם אני כותבת בכל מקרה תודה על המחשבה

נהדר שאת מקבלת את עצמך נהדר שאת מצליחה למצא לעצמך מקום וזהו... גמרתי להתקרצץ אני מאלו שתמיד רוצים הפי אנד בסיפורים!!! אבל את אומרת שאת חותרת לשם, אז זה גם הפי אנד והאמת, קיטלוגים לא משנים, העיקר המהות, ואנת נורמלית בהחלט....

הבנתי משהוו זקוקה למקום שאוכל לנוח להיות אני שייתן שקט והכלה..מרגישה שגם כאן איבדתי את זה כאילו מצפים ממני שכל הזמן אלחם אהייה אופטימית וחזקה ...זאת הדרך שלי לפעמים והרבה בזמן האחרון אני כואבת החיבורים מביאים איתם הבנות קשות לא פשוטות בכלל על מי אני ועד כמה באמת אפשר לשנות..וכן אני גם אופטימית וחזקה ובכל מקום שומעת במציאות וכאן שזה לא מתאים לי...גם בטיפול היא רוצה ממני יותר מימה שאני יכולה ואני מבינה אותה שהיא דוחפת קדימה אבל זה קשהה וגם אני צריכה שיקבלו שקשה לי שסתם הייו איתי ברגע הזה שאני לא ארגיש לבד כל כך...מרגישה ואולי זה שלי כאילו שוב אין מקום לרגשות הקשים שעולים בי ....

אביבי, 'אלה שמצפים' זה כנראה חלק בך. חלק שאורב לרגעים של חולשה בך. מותר להיות חלשה. ואפילו רצוי לאפשר לעצמך להיות חלשה. כנראה שהשוטר הפנימי הזה שדורש ממך אולי להיות כל יכולה, קיים בעיקר בך. את בת אדם, שלך, סוריקטה

שלום, אני עורכת ניסוי אשר בוחן את הקשר בין נטיה מינית ורמת המוחצנות לבין תדירות השימוש בקאנביס, מזה שבועות מנסה לאתר שאלון מתוקף ומהימן אשר היגדיו בודקים את רמת המוחצנות של הנבדק, לצערי לא מצאתי משהו שאינו כרוך בעלות. אשמח לדעת אם למישהו יש את השאלון ויוכל לשלוח לי. ממש תודה!!

איזה מקסימות אתן. ממש שמחתי הרגע להיכנס ולראות את התגובות שלכן. היה נחמד, גם אתמול עשינו מסיבה. היה ממש טעים ונעים (: היום אבלה עם חברה אחה"צ. ואתן ממש רגשות על האמונה שלכן בי ועל זה שאתן נותנות לי תקווה.

מדהימה....

איזו מתוקה את! אוהבת וחיבוק בחזרה.

חנה, את כזאת מותק, הייתי אומרת ילדה טובה, אבל נדמה לי שאת לא אוהבת שקוראים לך ילדה. (אני דווקא כן). מוסיפה גם את תקוותי, שלך, סוריקטה

תלוי מי קורא לי כך. ממך זה נעים לי.

לכלן..את מקסימה! יש בך חן שכזה :)

מחמאה נעימה!

מצטרפת גם אני לבנות כאן את חמודה ממש וסוג של דוגמא עבורי

אודי, אין לי חברות. אין לי אנשים בגילי שאני יכולה להזמין להדלקת נרות אין לי חברות שאני יכולה לצאת איתן לשתות משהו חם פעם הזמנתי חברה של הבת שלי אלינו, ומיד כשהיא נכנסה היא הסתכלה סביב - והבית שלנו הוא די ישן..הממ, הרגשתי בושה... למרות שב"ה לא חסר לנו דבר, ואני מאוד אוהבת את הבית שלנו.. אני זוכרת שבתור ילדה תמיד כ"כ התביישתי בבית שגדלתי בו, בבלאגן, בצעקות, בדברים השבורים..אז אף פעם לא הזמנתי חברות. והיום שיש לי בית רגוע ומרווח, הבושה עדיין קיימת. הלוואי והילדים שלי לא יהיו כמוני, הלוואי ויהיו להם חיי חברה עשירים , הלוואי ויהיה להם ביטחון עצמי. אני יודעת שזה בידיים שלי.. אודי, אני ממש רוצה חברים.קודם כל לעצמי, ואז לילדים.

את יודעת, מיקה יקרה, אני חושבת שאמרת דבר חשוב מאד מאד, ואני שמחה לערנות שלך. כשהייתי ילדה - מאד כעסתי על אמא שלי (רק היא גילדה אותי) שאין לה חברים (למעט פסיכוטי אחד שגם תקף אותי וגם נכנס לי למיטה). זעמתי מאד שאנחנו לא מזמינים או מוזמנים והייתי טוחנת לה ת'מוח וכמובן שנתקלת בחומה עצומה. הייתי ילדה מופרעת, כאמור. יכולה להבין שהבושה נשארה. גם אצלי היא נשארת. אבל, כשבאים אנשים, אני משנה קצת (ואני חושבת שכך נוהגים רבים) את החזות של הבית. הוא הופך להיות מסודר ונקי יותר. אולי בגלל שמשמשים בו. משאלה נהדרת, מיקה. אהבתי. חוג, ריקודים, מקהלה, מפגשי הורים ילדים, אפילו כאלה שנקבעים דרך קבוצות בפייס ובווצאפ. מאמינה עבורך, שלך, סוריקטה

זוכרת שכתבתי פעם משהו דומה? שאין לי חברות...וזוכרת שאת מזכירה לי אותי? אז אני השתנתי עם השנים ובעזרת הטיפול, הבנתי למה זה קרה, בעיקר בגללי שלא יכולתי להתמסר לאף אחד, לאף חברה...ואני אדם חברותי מאוד שכן מזמין ומוזמן לאחרים, אבל אף אחד לא חבר שלי באמת ולא מכיר אותי ממש. לפעמים זה גורם לבדידות ולפעמים עדיף לי ככה...ואיך את? והילדים קצת שונים ממני, יש להם חברים אבל גם הם לא מאוד מאוד קרובים אליהם, מעניין...הם לא בעד תנועת נוער אפילו שניסיתי שילכו ועוד...אולי זה גם באופי...לא יודעת, אבל תמיד ניתן לשנות אם רוצים, אני הבנתי שאני לא באמת רוצה חברות קרובות ממש זה עדיין קשה לי ומצד שני רוצה חברה קרובה...מסובך..מקווה שהובן. איך את? מה את באמת רוצה? קרבה או מתרחקת? זה תלוי בך, פעם חשבתי שזה לא תלוי בי, שפשוט לא אוהבים אותי וכל מי שיכיר יברח..היום זה שונה...

נשמע קשה לרצות להיות עם חברות ואין את מי... לא טובה בלמצוא חברים, אבל, מאמינה בך וחיבוק גדול ממני!

אודי, אני לא מרגישה טוב, הכל ממשיך להתבוסס במקום למרות שאני ממשיכה לקבל עזרה אינטנסיבית, לנסות עוד תרופה חדשה, להתנהל בשיגרה ולתפקד. בפנים ממשיך הכל לכאוב ולצרוח, בליל של מילים מהרבה קולות שאני לא מצליחה.תמיד להפריד ביניהם ולהחקות אחר המשמעות. אני כל כך עייפה כבר מכל זה ולא יודעת מה עוד לעשות. שירה

להקשיב להם לשמוע באומץ מה שהם רוצים להגיד...שירה יש כמה ספרים טובים אחד שעזר לי להבין קצת יותר היה יחיד בגוף רבים ....די צחקתיכשראיתי את עצמי שם אבל בעיקר הבנתי את ההתנגדות שלי...

אין כוח להתמודד המאבק התמידי כאילו בתוך סופה בים וצריכים לאחוז חזק בצוק כדי לא לתבוע אבל הסערה תחלוף את תרגישי טוב יותר תני לעצמך את המרחב ואת הזמן

ואולי כדאי לנסות לנוח? הנה מגיע סופ"ש מקווה שירגע.

היי אודי האם יש מצבים שבגלל תלות גבוהה מאד ממליצים לסיים את הטיפול?

אז מסיימים את הטיפול ומשאירים ככה מטופל? והאם המטופל יכול לעשות משהו כדי להפסיק או להפחית את התלות הזו?

היי אודי אני יודעת שביום רביעי את עונה מאוחר בלילה חשבתי שאולי כדאי שאת ההודעות תעלה מוקדם יותר, וכך כולם יוכלו להגיב. שא ברכה ותודה :)

כמה זמן תמשך תקופת הגולמיות? מתי יגיע הפרפר? בא לך לשתף קצת?

הי גולם, מצטרפת לרגע - מכירה את הסיפור על רוח הצפון והשמש? זה הקישור היחיד שמצאתי ביו טיוב: https://www.youtube.com/watch?v=o09Qy0jSrLo אני מזמינה את השמש :-) בקצב שלך וברכות, בוקר אור, סוריקטה

לפי ויקיפדיה משך זמן ההתגלמות בין שבועיים למס חודשים.. אצלי כנראה יש מום בגולם.

את כזה גולם יפיפה אבל הפרפר יהיה ממש יפה....בסדר מוגבל אז שייקח עוד קצת זמן אבל .....אפשר להזכיר לו שנעים בחוץ ...

מאמינה שאת יכולה להפתח עם קצת עזרה ממך...לא רק מבחוץ.

גולם, אני חושבת שיש חלק שפורץ במחול שדים מטורף משמחה והנאה, כדי לשכנע את הגולם שיש בו מום. חלק סדיסטי. כנראה שיש גם חלק מזוכיסטי שמשתף איתו פעולה. מי מיוצג שם? מחשבות ערב :-) סוריקטה

שמחה שיש לך זוגיות טובה. הרגשים מיניים זה דבר שצריכים לעודד, בדיבור, במעשה, עם מישהו שאת מכירה זה בדרך כלל לא עובר בחשמל כמו עם זרים, צריכים להכניס את השקע לחשמל (מטאפורה) ולהעיר את זה.

היי סנדי יקרה מאוד, תודה שהגבת לי :-) אני לא בטוחה שאני רוצה "חשמל" וגם לא רוצה "עם זרים" רוצה להרגיש קרבה וביטחון.. אני מבינה מה שרשמת לגבי זה שצריך לדבר ולעשות ולפעול - מרגיש לי מוזר להיות "אישה" במובן הזה. זה כאילו לא מתאים לי, מבינה? לא יודעת, קשה לי לראות בעצמי משהו שמשדר מיניות או מפתה...אבל אני מדברת על זה ומנסה לאט לאט... אני פשוט רוצה להישאר ילדה...

מיקוש אפשר ליצור בית חמים עם מעט כסף. אתם יכולים לצבוע אותו, לקנות תמונות בשוק הפשפשים ולעשות להם מסגרות יפות, כסוי יפה לספה ישנה, וילון יפה לחלון, אפשר כל כך הרבה דברים לעשות שגורמים לבית להראות חמים ונעים ושטוב בו ואגב, חברות בעיקר מעריכות את האווירה שיש בבית. אל תשדרי לילדים שהבית עלוב, ילדים יקלטו את מה שאת משדרת אם תשדרי שאת אוהבת את הבית, וכיף לכם בו, כך ה ירגישו

בואי נעשה היכרות, כמעט ולא הייתה תקשורת ישירה ביננו, מבינה שיש לך שק כבד על הגב, אפשר לעזור לך לסחוב, יש משהו שאת יכולה לשחרר. אני סנדיי, אם קראת כאן בשבועות - חודשים האחרונים את בטח מכירה את הסריטות שלי, דווקא עכשיו תקופה מאד טובה נפשית, כל כך רגועה, אבל נפל עלי הצרה עם הגב, עם הכאבים, והכל כתוב כאן.

היי סנדי תודה על ההתעניינות והרצון להכרות.. לאט לאט.. נכיר.. ולגביך, תוכלי לשתף בהצלחתך? Aya

אשמח לשתף אם תנחי אותי למה כוונתך

הרגשה נפשית טובה.. זהו סוג של הצלחה. ולזה כוונתי ...

מה שלומך? איך היתה השינה, מקווה שהיתה לך מרפאת ומרגיעה ומאוששת, ושיש לך מצברוח וכוחות להמשיך להתגבר על המכשולים שעוד יצוצו בדרך ולהנות מכל כך הרבה דברים שאפשר להנות מהם בדרך הזאת... אני חוגגת השבוע יומולדת... מרגישה את עצמי נורא פסיבית, אני לא מצליחה לחשוב מה בא לי וליזום.. אני מותשת... היום היה לי מפגש די מקרי עם זרה חמודה, היא הרגישה לי בחורה טובה, בעלת תושייה, כזאת שיודעת לנהל את החיים, שלא חוששת מהם, קצת עזרתי לה והיא הודתה לי בלי לדעת כמה המפגש איתה מחייה אותי, גורם לי להרגיש כמו מי אני רוצה להיות... ואני חושבת שהיא קצת הזכירה לי אותך 3> איך זה גורם לך להרגיש ההתפעלות של כולללם בפורום ממך? זה מרגיש לך false? זה מחמיא? את מצליחה לראות ולהבין על מה המהומה וממה כולם מתפעלים? מאחלת לך ימים טובים! חיבוק גדול! גלי

הי גלי אהובה, קודם כל, כבר אאחל יומולדת שמח. יוזמה אולי לא תמיד הולכת 'בכוח'. לא בטוחה. ת'אמת, אני ממלאת בחיי אנשים תפקיד של הזרה שמגיעה מהצד ומתערבת במילה קטנה. לרגע. ועוברת. אני בסדר. גלי מתוקה. אני בסדר. הייתה נפילה בסופשבוע, הצטברות של שינה גרועה ואיזו תקרית שעוררה בי חרדות. נדמה לי שכתבתי שהתעששתי למדי. גם חושבת שלא פעם דבריי כאן יכולים לעורר התגדויות, לא תמיד קל לשמוע אותם. אני יכולה להבין שיש לי מטפל טוב ואני משוויצה במה שהוא לימד אותי ובעבודה שלנו. שמחתי לקרוא על הדברים הסך-הכל טובים בחייך, גם אם יהיו נקודת ציון לבאות. חיבוק גדול, סוריקטה

כן את, ואת יודעת שאליך אני מתכוונת. ידעתי מיד שתרצי להתחפר, רוצה שאתייחס לזה? רוצה שאכתוב על זה כאן בפומבי? אולי עדיף שתקבלי את המייל שלי מאודי, ואכתוב לך בפרטי? ואולי עוד יותר עדיף אם למטפלת שלך היה מייל שלא מסגיר מי היא בכלל, שתפתח מייל אנונימי בוואלה או ג'מייל, ותשלח אותו לאודי שיתן לי, הייתי מעדיפה שהיא תקרא את הפוסט שלי לפני שאת קוראת אותו. אבל, אם נוח לך יותר, את יכולה להתעלם - אם כי לדעתי זו נקודה מאד חשובה עבורך, אבל זו רק דעתי. חנוכה שמח

הי סנדי, ההודעות האחרונות שלך קצת הבהילו אותי, יקירתי. למען האמת, אני חושבת, שלפחות מאז שאת כאן, הודעותיי מנסות ככל האפשר, וכך גם פנימית, להיות מלאות תקווה. ואהבה, ורוך וחמלה. יצר החיים חזק, עובדה, אני פה (וגם משתתפות אחרות), הוא ניצח גם בשנים הקשות מאד, בהם הייתי ממש בסכנה מבחוץ, וקיים גם יצר מוות, אצל כל אחד, גם אצלי, אין מה להכחישו. נכנסתי למיטה לנוח (להתחפר מהקור, יש לי בעיה עם החימום בבית כרגע, והיא אמורה להיות מתוקנת בקרוב, הזמנתי איש מקצוע), ומעבר לכך ישנן גם חלופות זמניות). אם כן, פשוט הייתי צריכה לנוח לנוח, עבדתי מאד מאד קשה החודש. בסופי שבוע ובלילות, הגוף והנפש מרשים לעצמם להיות קצת חולים. ובדרך-כלל, כך אומרים לי, שיש לי מחויבות - היא כמעט תמיד מנצחת. התערבות של אנשים שאני בקשר איתם רק בפורום מחוץ לפורום עלולה להכעיס אותי (ואני לא בן אדם כועס עכשיו). וכמו שכתבתי בהודעה אחרת – במצבי מצוקה יש אנשים בחיי: אחים, שכנים קרובים, רופא וכד' שאליהם אפנה. הבטחתי זאת לעצמי ונדמה לי שגם למטפל. וגם הבטחתי לו לא לעשות שימוש לרעה בתרופות. לא מגיע לו שאפגע בו אחרי ההשקעה הכל כך גדולה שלו בי. מקווה שעכשיו מובן יותר, והוקלה הרגשתך ותחושותייך, שלך, סוריקטה

מטעמי כבוד האדם אני מעדיפה שלא לענות לך באופן פרטני, מה שכתבתי היה אחרי שחשבתי על הדבר הרבה אחרי שנתתי לעניין שיקול דעת אמיתי, זו לא הייתה שליפה מהמותן, אילו הייתי יכולה להרחיב לך, היית מבינה וללא ספק מסכימה, ישנם דברים שרואים מכאן לא רואים משם וישנם דברים שלא רואים שיכולים לפעמים להביא לתוצאות הרות גורל, ומכיוון שלכל אחד יש בחירה לכן העדפתי לכתוב כפי שכתבתי....

תפסיקו להפחיד אותי, לא תרשום הודעות מפחידות, שאין לי דרך לאמת אותן, מודיע לכם שהלב שלי לא משהו, אז אל תכניסו אותי לסרטים. סוריקסטה, הפעם את על הכוונת.... אבל את לא היחידה, מי שרוצה לשים מסרים מפחידים שישאיר מספר טלפון, מייל וכו' שנוכל להשיג אתכם חבר'ה... תבינו... זה לא משחק ווירטואלי, דואגים לכם כאן!!!!

את מתוקה אמיתית תירגעי ...אל תישכחי שאודי מנתר את ההודעות. אף הודעה אובדנית אודי לא ייתן לה מקום ...תודה אודי ;)

לא מדברת על הודעה אובדנית לפעמים עוצמה של קושי משתקפת ומכיוון שהפורום לדעתי הוא מעבר לווירטואלי, ומכיון שאין דרך לבחון דברים ולדעת, לכן לפעמים עוצמת הקושי של השני, מדאיגה גם אם אין בה הודעת אובדן פרופר ואת יודעת מה? לדעתי, להרבה מאתנו יש מחשבות כאלו שלא הבצע אבל הן שם מסתובבות.

סנדיי, וואו, אולי לקחת אותי קצת רחוק? מעולם לא כתבתי הודעה אובדנית בפורום כלשהו, ואני חושבת שזה ממש לא פייר לעשות זאת כלפי המשתתפים ופה אני לחלוטין מסכימה איתך. אילו הייתי במצב כזה הייתי מבקשת עזרה בפנייה למיון, או מתקשרת מייד למטפל או לאחי וכד'. אגב, אני משאירה את כל הפרטים האמיתיים שלי במערכת. אודי רואה. שלך, סוריקטה

ראי מה שכתבתי לאביב, לוקחת אותך ואחרים ברצינות, אלו החיים שלנו, לטוב ולמוטב, היופי שבפורום זה היכולת לכתוב באנונימי, ולבטא דברים שמקומות אחרים לא נבטא אבל היתרון הוא גם החסרון

יש לי רצון להזמין את כלכם אליי להדלקת נרות, להכין דברים טעימים ושכל אחת תביא משהו... בשביל ההרגשת האחדות, שנרגיש יחד, מה הייתן מביאות? ומה אתה אודי? יכול להיות גם לא משהו קונקרטי של אוכל :) אני הייתי מביאה את חוש ההומור שלי שאינו בא כאן בכלל לידי ביטוי, את שמחת החיים הזו והאש שיש בי (קשב וריכוז- זה תורשתי, ולא תמיד זה כל כך רע) מבחינת אוכל אני אוהבת לאכול גם כשבדיאטה, נהייתי מומחית למאסטר שף דיאתטי!! הייתי נותנת לכם לטעום מטעמים מופחתי קלוריות ומראה שאפשר! אז מה הייתם מביאים? בואו נדליק נרות יחד! אתכם ושלכם, מיכל

את מקסימה איזה רעיון .... הייתי מביאה מלא סביבונים ושירים... והמון אהבה כי אני אוהבת אותכם .

הי מיכל, הייתי מביאה זרועות פתוחות, חיבוקים ונשיקות ומציעה עיסוי בשכמות :-) אה, וגם אולי בובה רכה כזאת של סוריקטה, ללטף, יש מקסימות כאלה. איזה כיף! סוריקטה

מתאים לי חיבוקים ועיסוי ובובה רכה רוצה רוצה ...חיבוק חזרה

מקבלת בחום איזה כייף!! ...ממש מתאים לי החיבוקים ובעיקר הבובה, הבאתי לה כזאת בובת פרווה שנמצאת אצלה על הספה עכשיו כי הבובה הקודמת נשארה שם...ורציתי משהו לחבק בטיפול וגם שכלם יוכלו לחבק...

עשינו עכשיו מסיבה לכל עובדות המשרד ועשיתי על זה סטד אפ, מוכנה להכין כאן גם על כולנו.... אגב, לפני פורים אפשר לעשות זאת בהחלט בתור תוכנית כאן בפורום,

יופי של רעיון :-) הייתי מביאה עוגת שוקולד טעימה וסביבון מנגן עם אורות... חיבוק גדול..