פורום פסיכולוגיה קלינית

זה הכי בעעע מגעיל איזה כאבים:///

מזמינה אותך לחזור ומושיטה לך יד לשלום, את יכולה גם להגיב, כל אחת מגיבה מהעולם שלה ובאמת שלא היו לי שום כוונות לפגיעה, מבינה שנפגעת מאוד וזה כואב לקרוא את מה שאת מייחסת לעצמך, אנחנו ממש לא רואות אותך כזו נוראית כמו שכתבת...ממש לא!!!! כתבתי מתוך חוויה שלי, הבעתי דעה לא כדי לפגוע, ממש לא!!! וכבר הסברתי המון פעמים... סטנדאפ אמרת ולא סטארטאפ שכתבת אחר כך פעמיים, יחי ההבדל, סטנדאפ עליי זה משהו שקשה לי רציתי שתביני אותי ולא הבנת כלל שזו לא דחייה שלך בכלל!!! נפגעתי גם אני מהתגובות שלך אליי, מאוד, בואי נשאיר הכל מאחור ונפתח דף חדש..... אז מושיטה לך יד של פיוס, את מוזמנת לחזור בשמחה... לא אמרתי לך מעולם שלא תגיבי אליי יותר, יש דרך להגיב בצורה מתונה ומכבדת, לוקחת גם על עצמי!! לקחת את זה ממש רחוק וקיצוני וחבל... מעריכה מאוד את הישירות והכנות שלך, מיכל

כתבתי סטנדאפ על עצמי, כי אין לי כל בעיה לצחוק על עצמי או שיצחקו ממני, ממש לא כתבתי את זה ממקום של הרגשה רעה עם עצמי, אבל בשמחה מקבלת את ידך, אבל אולי תמשכי אותה אחר כך לאחור בהמשך לפוסטים שאני מתכוונת לעלות כאן.

אודי גם אתה טעית בטקסט שלי, אני פשוט לא יכולה להאמין את זה תהרגו אותי אם הייתי מאמינה לזה. עשיתי סטנד אפ על עצמי, וזאת מכמה סיבות, ראשית כל הומור, זה השם הנרדף שלי, וכל האווירה כאן נראתה לי כבדה מדי, שנית מיכל אמרה שהיא חוששת מסטנד אפ עליה, אמרתי אעשה קודם כל על עצמי, שלישית ראיתי כל מיני רמיזות של כל מיני כותבים, שרצו לומר עלי דברים וחששו. רביעית גם בחיים האמיתיים בכל פעם שיש סטנד אפ אני המועמדת הטבעית שיצחקו עליה, מכיוון שזה כמו קריקטורה, שאוהבים מישהו עם אברים מוחצנים, כך האופי הצבעוני שלי מתאים בול לסטנאפ בין אם אני מרצה או סטודנטית או חברה, לא משנה. ולכן החלטתי להכין סטנדאפ על עצמי. התגלגלתי מצחוק כאשר כתבתי את מה שכתבתי, לעולם לא הייתי חושבת שמישהו שיחשב שהייתי רצינית ושזה בא ממקום של כאב, פשוט זו הייתה ארץ נהדרת על עצמי, אני תמיד אוהבת לצחוק על עצמי! הסטנד אפ לא רק שלא בא ממקום של כאב, בדיוק להפך, זה בא לתת ביקורת על מה שנעשה כאן בפורום, בקורת שאני מתכוננת לומר אותה ישירות, אבל הכנתי את הרקע עם הסטנדאפ, ומי שהיה טיפה מתעמק במה שכתבתי היה רואה את הביקורת. בכל אופן, אביב, במבי, תודה שדאגתם, אבל אני בסדר גמור לחלוטין (חוץ מכאבי גב), אין לי שום בעיות, אני כל כך שלמה ושמחה עם עצמי ועם החיים. אמרתי כאן שאני פעם ב... מקבלת התקף, ואחר כך, זהו החיים הטובים ממשיכים הלאה. יש לי ברוך השם חיים נפלאים, מכל הבחינות, ות'אמת, שום דבר מהעבר לא מעיק עלי כרגע, ממש לא, אני במצב רוח עליז ושמח וטוב. לא מדברת ממקום של כאב, כי לא חשה כל כאב (חוץ מכאבי גב!), וטוב שאין איזה מטפל ברקע שיהרוס לי את החיים הטובים עכשיו, הסטנד אפ שלי כל כך הצחיק אותי שהייתי חייבת לשתף את בעלי בו, כמובן שלא היתה לו סבלנות לקרא את הכל, אבל סיפרתי לו על רוח הדברים, וצחקנו ביחד. מייעצת לכולם להחליף משקפיים, קצת עם הומור, קצת עם צחוק, לא כל דבר מגיע ממקום של כאב, ושל צרות, ממש לא. ובמבי, אני חושבת שתחזרי בך מההבנה שכתבת כלפי, אבל אני חושבת, שמן הראוי שאני אומר את כל מה שיש לי לומר (נו... טוף לא את הכל...) אבל אעשה זאת לכל אחת בנפרד. אז אני מייעצת לכן לקרא שוב את מה שכתבתי, עם משקפי ההומור ואין לי ספק שיהיה לכם בידור טוב.

יש שמץ של אמת, אז צחוק צחוק אבל יש המון ציניות עצמית שדווקא חבל ככה לצחוק על עצמך, לי צחוק כזה גורם לכאב. לאחד מתאים לשני לא. מה לעשות? מסכימה עם אודי מאוד...מנגנון הגנה.

המון בקורת על אחרים, אבל לא תחושות נגטיביות על עצמי, ממש לא, להפך..

רואה גם רואה הכל מכל ...גם את הכאב שאת מדחיקה מעצמך והם באים דרך הגב...והכל בסדר והכי חשוב שאת מאושרת וטוב לך .

סנדיי הי, שמחה לשמוע שהחיים שלך באמת באמת בסבבה (חוץ מכאבי הגב ).. בא לך לשחק במשחק הומוריסטי ? אם את מסכימה אז בסבבה.. אם בא לך, קחי את כאבי הגב שהכנסת לסוגריים.. תוציאי אותם מהסוגריים ותני להם מקום של כבוד. טוב? תנהלי עם כאבי הגב דיאלוג: למה הם בחרו לבוא אלייך, למה הם בוחרים להתמקם דווקה שם ? בגב? יש איזו משמעות לגב? מתי הם- כאבי הגב מגיעים ? אולי הם מנסים לומר משהו לסנדיי ? אלייך ? בדרכם שלהם ? ואולי אם תבחרי לנהל עם כאבי הגב דיאלוג במקום להכניסם לסוגריים,תגלי דברים מעניינים ? ואולי הם גם יפסיקו להטריד אותך ? ואם את רוצה סנדיי, אז תנהלי איתם את הדיאלוג בהומור .. המוני המונים של הומור.. ואני ממשיכה לעמוד מאחורי מה שכתבתי לגבי הרגשות שהרגשתי כשקראתי את הודעות הסטנד אפ שלך..הרבה פגיעות (בחולם ושורוק) שיש לך..וגם ים של כאב.. וצר לי על כמות אנרגיה עצומה שמתבזבזת על נסיונות טשטוש של הרגשות הפנימיים.. את מייעצת לכולם להחליף משקפיים.. מזכיר קצת אולי את הבדיחה שאת הכנסת לפורום לגבי הנהגים שנוסעים בנתיב הנגדי מלבד ההוא שלא מבין למה הם עושים זאת.. איכפת לי ממך סנדיי...באמת. במבי.

ראשית, מיפוי העצמות הראה בדיוק למה כואב לי הגב, הוא בדיוק ממה שזה נובע. כן, תמיד אני צוחקת שזו הירושה היחידה שקבלתי מהצד של אבי, את הצרות בגב. אבל אני בהחלט מנהלת עם הגב דיאלוג וכבר כתבתי על זה כאן, אנחנו מנסים להגיע להסכמות ביננו. שהכאב יאפשר לי להמשיך לעשות ספורט וללכת ישר, וכנגד זה הוא ישתק אותו רק למספר שעות ביום, בינתיים הוא לא כל כך שומר על ההסדר, אבל בעזרת השם נעבור את זה, הייתי כבר בכאבים הרבה יותר קשים. זו בעיה בשלד של הגוף, שלא רואים בכלל, למזלי, אחרים במשפחה המורחבת זה הביא להם גיבנות, ושניים אפילו נפטרו מזה. אז אני צריכה לשתוק כי זה רק כאבים, וגם לא תמיד. כבר אמרתי שהרופאים ניבאו לי שתוק מוחלט כבר לפני הרבה שנים, ואמרו שלא אוכל לזוז מהמטה, אז ברוך השם, לא התקיים, וגם את התקופה הזו נעבור, ויהיה טוב

במסגרת 'הקונצרט' שאנו מנהלים פעם בשבוע, כהמשך לנעשה בפורום, בקשתי לנגן הפעם את לי ולך, לאחר שהוצאתי את כל הקורדים באינטרנט, בקיצור אחת מהנשים מתחתנת שבוע הבא, (פעם שניה, היא אלמנה), היא כל כך התרגשה מהשיר, ולא הפסקנו לנגן ולשיר אותו, והיא אמרה לי שאין לה ספק שבחרתי בזה לכבוד החתונה שלה, והיא תנגן את זה בשבע ברכו, ולא יכולנו להפסיק לנגן, לפתע הגיע לקוחה שהייתה צריכה משהו, אמרתי לה שהיא מוזמנת לשיר אתנו, וכך גם קולה הצטרף, זה היה פשוט משהו, ולאחר מכן השמענו את הביצוע של אריק עם גאולה, וואו לא יכולה לתאר לך את הניצוצות שהלכו כאן. ממליצה לך בחום, עם כל טיפול

בעיירה טריגוארוס דל וואל בספרד תושבי העיירה הצביע על הענקת זכויות שוות לחתולים ולכלבים כמו לבני אדם ומכירים בהם כתושבים שאינם בני אדם. בעיירה זו מתגוררים 300 תושבים בלבד, וההצעה התקבלה פה אחד. החוק שהתקבל מעניק גנה מיוחדת לחיות, מחייב את הערייה לדאוג לכל כלב או חתול נטושים, ולנזוף בבעלים המעניקים יחס לא- הולם לחיות המחמד שלהם.

תודה שחשבת עלי! נשמע מקסים, אני רק שואלת את עצמי למה רק כלבים וחתולים? את יודעת, אם מישהו היה מעז לעשות לכלבים מה שעושים לפרות בארץ שלנו אנשים היו משתוללים מזעם. תתארי לעצמך שהיו מכניסים כלבה להריון, לוקחים לה את הגורים כמה רגעים אחרי הלידה ואז מחברים אותה שלוש פעמים ביום למכשיר ששואב ממנה את החלב שלה ומוכרים אותו. ואחרי כמה סבבים כאלה של הריונות המלטות והפרדות כשהיא היתה קורסת היו שוחטים אותה ואוכלים את הבשר שלה. נשמע מזעזע, נכון? אבל זה מה שקורה לפרות. אז מה ההבדל? ואגב, אני לא מאמינה בשיוויון זכויות פשוט כי הצרכים שונים, אבל אני כן מאמינה שגם לבע"ח וגם לבני אדם יש צרכים ויש זכויות בסיסיות שצריך לשמור עליהן.

עד 120

אם אני זוכרת נכון כבר אחלו לך בשנה קודמת. רוני זו ג"כ היית את? בכל אופן, אודי היקר מאחלת לך יומולדת שמח. ועוד הרבה שנים טובות ושמחות. והרבה בריאות. ואתה כ"כ רב פעלים וזה בעיניי מדהים. תמיד חושבת עלייך שכל פעם אתה בכנס, לומד ומלמד. כותב ספרים ועוד. ואני מדברת רק על מה שקשור לכאן. שמחה בשבילך על הרצון להתקדם כל הזמן... הלוואי עלי... ):

מזל טוב באמת מכל הלב הרבה הרבה טוב ..ועוד קצת טוב ....

מקווה שאתה בסדר, לא העלית הודעות וגם לא כתבת על יום מנוחה... לא ממש זוכרת מה כתבתי, זה היה מהנייד ולא הייתי במיטבי, אחרי ניתוח בבית.... בכל מקרה שבוע שעבר היא ביטלה פגישה כי הייתה חולה, לא כתבתי לה כלום כל השבוע היא לא יודעת מה עברתי השבוע...מחכה לפגישה להתחיל כאילו מחדש, להגדיר מטרות לראות לאן הולכים, התקופה של הנסיעה שלה ועכשיו המחלה גרמה לי לפסק זמן של חשיבה...מקווה שאתה בטוב אודי. אתה חושב שהגדרת מטרות מחדש תוכל להועיל? מנסה להפסיק עם בדיקת האמון והקשר, כי יודעת יותר מתמיד שהקשר יציב...ואז גם לא מתקשרת איתה בין הפגישות יותר, נראה לי כיוון חיובי.למרות שעדיין קשה במקום החדש... ממש מקווה שאתה בטוב, מחכה להודעות שיעלו ושאתה תאמר שרק היית עסוק. אתה מאוד חשוב לכלנו, שמור על עצמך. מיכל

מיכל יקרה, אוי, ניתוח... תרגישי טוב יקירתי. לפעמים לא פשוט לספר שאנחנו חלשים (?) אנ'לא יודעת אם אפשר ב'כוח' להפסיק בדיקת אמון וקשר. מוזר, אולי ביחס לאחרים כאן, אני שמחתי שאודי רשם שהיה עסוק. שהוא משתף אותנו בהיותו פשוט בן אנוש. אולי כדאי ללכת עם מה שמרגיש באותו רגע ומשם לזרום? שלך, סוריקטה

אכן, אבדוק את הדברים.

אתה בסדר, נכון אודי ?? אודי ???

שדי כבר עם מה שקורה בקבוצה ושאני רוצה שהיא תנסה לעזור לי להחליט אם להישאר ומה שנכון ויהיה לי טוב.

שיהיה לך לילה טוב . מתארת לעצמי איזה יום עמוס זה היה . ..ועוד אנחנו כאן מחכות לך ,סליחה שאני כל כך תובענית בזמן האחרון . מאוד מאוד מעריכה אותך על הנתינה. שמור על עצמך ....

לא מצליחה להתחבר לאנשים, למה שאומרים. מרגישה שאני ומה שקורה בקבוצה לא משדרים על אותו גל. תוהה מה הטעם למשוך את עצמי כאן אם לא מרגישה שנתרמת ויותר מכך לעתים סובלת ומרגישה שהמקום לא בשבילי. אודי, אני באמת לא יודעת מה לעשות... מפחיד אותי לעזוב כי בראש מהדהד לי העניין שהקבוצה היא חלק מהטיפול ואני רציתי להיות בטיפול. ואולי לא נכונה הכותרת שלי שקשה לי, אלא שאולי זה פשוט לא בשבילי בצורה שבה הקבוצה פועלת.

אוףף קשה לי כל כך..לא מוצאת מטפלת .גם מי שעובדת עם פוסט טראומה לא רוצה לטפל בהפרעה המחורבנת הזו..הפיצול חוגג כולם בסטרס מטורף מהכאב מהפחד מבלבד עוד שבועיים. בחוסר אונים כל כך גדול. משתבללת כאן כמו שבלול קטן קטן בן העצים. מחכה שהפחד יעבור..והכאב בעיקר על האבדה . על זה שלא צלחנו למרות ששתינו עשינו כל כך הרבה ...זה לא פייר.. ואודי השיחזורים האלה שהגיעו קורעים אותי מבפנים...כל הזמן שקיללתי את עצמי בכינויי גנאי לא חשבתי שזה אמיתי כל כך...איך אודי איך...אנשים עושים מה שהם רוצים ואף אחד לא רואה ...אודי תשאיר לי משהו רךלאחוז בבקשה .

אני לא מקללת את עצמי ...שנים שקראתי לעצמי בשם מסויים ..והשחזורים האחרונים מסבערים גם למה .. זאת הייתה האמת של חיי:(

היי אודי, מה שלומך? אתה אוהב את החורף? אתמול נשמתי את האוויר הקר והצלול, האדמה ספוגה במים והיא נראית שמחה... אתמול החתולה שלי לא הרגישה טוב, ועברה בדיקות קשות, כל כך ריחמתי עליה.. הייתי בהכשרה המעשית וביקשתי מהמדריכה לצאת כדי להיות עם החתולה שלי.. אתה יודע מה הייתה התגובה המעליבה שלה? היא אמרה "אין לי אמפטיה לחתולים" נפגעתי אני באופן אישי. מי את שתגידי שאין לך אמפטיה לחתולה המדהימה שלי????? ושמעתי אותה אומרת אין לי אמפטיה אליך... אוףף היא מכעיסה אותי. חוץ מזה בקשר לטיפול.. אני מרגישה שאני מתחילה ללכת לבד, פסיעות ראשונות ורכות מדשדשות... יש לי נעלי צעד ראשון אני פוסעת פסיעות ראשונות על האדמה הרכה.. אני יכולה להתחיל להתקדם.. יודעת שאבא שם לאסוף אותי... עכשיו אני הגדולה: מתוך חיבור לילדה שבי, הייתי רוצה להתחיל לדלל פגישות.. לפנות את הזמן של הטיפול לעצמי.. זה הזמן שלי.. אפילו לקום מאוחר.. הביטולים האחרונים של המטפל מלמדת אותי שאני יכולה להתחיל ולסמוך על עצמי.. עכשיו הילדה יושבת עליי אני יושבת בשיעור וכותבת על המחשב.. ומקשיבה תוך כדי לחברי לכיתה.. מדברים על אטיקה.. חשוב. מאחלת יום שיהיה לנו חמים בגוף, ונעים בלב

כייף שחזרת

הי אודי, המטפלת שלי היא טיפוס נוגע זה לא בכוונה, וגם ללא כוונת זדון, וגם לא רק כלפיי (ראיתי גם עם אחרים) - אבל היא פשוט בסיום פגישה, יכולה להניח יד על הכתף וכל מיני כאלה.(לא חיבוק) אני לא יודעת איך להרגיש עם המגע הזה. מצד אחד, יש בזה משהו חם ונעים ואימהי כזה מצד שני, קשה לי שלא לייחס לכך קונוטציה מינית מסויימת (למרות שאני אוהבת את בעלי) לפעמים אני סולדת מהמגע הזה. בפעם האחרונה היא שאלה אותי "את רוצה לברוח ממני?" אני מבולבלת לגבי זה.. אבל לא רוצה שהיא תפסיק.. זה גורם לי להרגיש שהיא מחבבת אותי. למרות שאני יודעת שזה לא קשור וזה פשוט הסגנון שלה.

מיקה ..וואוו... כאילו בא לי שנחליף מטפלות בקטע של המגע. אבל רק בקטע של המגע... ביוני ימלאו 7 שנים לאנליזה שלי אצל אמא צביה. את יודעת ? כבר הפסקתי אפילו לחלום ולפנטז שאמא צביה תחבק אותי פיזית. יד על הכתף וכו'.. למרות שאני יודעת שהיא עושה זאת מנסיון להתכוון אלי ולצרכים האמיתיים שלי.. מרגיש לי חסר ע-צ-ו-ם מכך שהיא כ"כ נזהרת שלא לגעת בי אפילו בזרת הקטנה שלה... כן.. אני גם שומעת את חוסר השקט והקונוטציות שנלוות לתחושה הנעימה שאת מרגישה מהמטפלת שלך.. לא פשוט מיקה.. האאא? ובכל זאת, אני הייתי ממש ממש ממש רוצה שאמא צביה תניח את ידה על כתפי ,תחבק אותי ובכלל הייתי רוצה ממש להרגיש אותה פיזית.. כמו שילדה רוצה להרגיש את אמא שלה.. :( במבי.

הי מיקה, למדתי מהפורם וממך בכלל שיש כל מיני מטפלים וגישות שונות, כמו שיש אנשים שונים, אני לא אודי אך מאמינה שהוא יזמין אותך לדבר איתה על מה שכתבת או להראות לה את ההודעה למרות הבושה, זה חשוב! המטפלת שלי מחבקת אותי בסוף כל פגישה, זה נעשה במחשבה מאוד מאוד עמוקה אחרי שיחות רבות, אחרי בלבול שגם לי אגב קרה...בהתחלה ממש היה איסור של מגע והיא הסבירה שכשזה יתאפשר זה יקרה וכך היה...בזכותה למדתי מהו מגע נעים וטוב :) ועדיין יש לי צמרמורת בחיבוק הרך הזה....אבל צמרמורת טובה, אצלי אני מאמינה שהמגע שלה הוא מתוך מחשבה, לפעמים מתקרבת אליה כשיש לי משהו להראות ואז יושבות ממש קרוב והיא יכולה להניח יד על כתף וכו'....ולי זה ממש עזר והועיל, תבדקו יחד מה זה עושה לך ואם זה מתאים, אולי פשוט תאירי את עיניה ואז היא תשים לב יותר לגבי המגע בך, זה כדאי וכך תלמדי מהו מגע נעים וטוב....היו לנו הרבה שיחות על זה וזה עזר לי ממש...ומעניין ההבדל בניהן, ממש שונות :) אצלי היא משהו באמצע, מאוד נשית ומתלבשת יפה ואני התחלתי לגלות את הנשיות שלי קצת דרכה..עדיין אני לא ממש נשית, לא הולכת לטיפולי פנים וכו'..אבל בעקבות הירידה במשקל מתלבשת אחרת....באהבה מיכל :)

מיקוש, אני חושבת שאתן די חייבות לדבר על זה. גם על החששות שלך לדבר על כך, אם קיימים, ועל כל תחושותייך. החיבה והרתיעה. המשפט 'את רוצה לברוח ממני?' היה מפחיד אותי קצת. מה את אומרת? קרוב רחוק, סוריקטה

אודי, חזרת, איזה יופי. איך היה? שתף אותנו בחוויות.. לפני שיצאת שלחתי לכאן תגובות לכולן. ועכשיו כשאני בודקת, את ההודעה למיכל כניראה פיספסת. האם תוכל בבקשה להעלות? וגם אודי, כולן רוצות להכיר אותי, ואני לא כל כך מוצאת מה לספר להן. קצת קשה לי לשתף... Aya

אודי יקר, מקווה שהיה כנס מעניין ומועיל לכלם. גם אותי מעניין הנושא מאוד..בכלל גם בתור אם. מעניין שהמטפלת שלי חולה וביטלה את הפגישה בדיוק כשגם אתה לא היית, אבל יודע מה? הפעם זה ממש היה בסדר..נתן לי זמן לעבד דברים ובכלל כרגע אני מנסה לחזור למטרות ועוצרת לחשוב. המעבר שלה והנסיעה ועכשיו מחלה..נתן לי להסתכל על הדברים ממרחק קצת ומנסה במקום לחשוב על הקשר לחשוב על המטרות ומה אני בעצם מחפשת ורוצה....כמו כן היום עברתי בעצמי ניתוח ומקווה שאחלים עד סוף השבוע ואוכל להפגש איתה ולעבוד הפעם יותר על מטרות ודברים שקשים ונשכחו בגלל אמון....ולכלם וגלי היקרה חשבתי דווקא על מסיבה כזו היה כייף לדמיין הפעם לא אכתוב מה דמיינתי.. אני רוצה לספר לכם שהגשם הזה כל כך מבורך אני מגדלת גינת ירק מופלאה בגן פלוס מספר פרחים ששתלנו לא מזמן חבל שאי אפשר לשלוח תמונות..אוהבת מאוד את האדמה...נכין מרק מירקות הגינה וגם סלט וזה הופך לחגיגה בגן. כלם מוזמנות בכייף. מיכל

בימים סוערים אלו, בפנים בחוץ. משהו שעבורי מחמם את הלב. באהבה https://www.youtube.com/watch?v=WEih87FUieg

לאן זה נעלם....תודה סנופקין אוהבת את השם שלך...אני אביב מומין

יקרה! שלום לך את יודעת שהפרק הראשון הוא "אביב בעמק המומינים"... https://www.youtube.com/watch?v=KODBJ9LPhZU הנה באים כן הם באים המומינים המופלאים בתוך העמק המלא שמחה עם מאי וכל המשפחה משפחת מומין... עם הרבה ידידים והרבה חברים בעמק קסום ומוזר הם גרים... קצת דומה למה שקורה פה לא? :)

..אוף אתך באמת ... הכתיבה שלך נגעה בי בבטן הרכה איזה שיקוף כואב איך אני נעשית כשאני מתקרבנת, לא פלא שהמטפלת שלי לא שרדה יותר ... ובכל זאת יקרה מאוד מבינה את הכאב את זה שנפגעת אז קודם כל באמת מתנצלת אם נפגעת ממני ולא סתם ככה באמת מכל הלב. ויקרה כמו שהבנתי שלא הייתה לך כוונה לפגוע תאמיני לי שלא הייתה בי שמץ של כוונה לפגוע וכן מן הסתם אנחנו כן נוגעות זו לזו במקומות רגישים. אישית לא נפגעת מכל ההכנסות הקטנות מתחת לחגורה ומבינה באמת מבינה שאת כרגע במצב כואב עד אימה שורף בטרוף..מרגישה שכולנו נגדך לא מבינה מה רוצים ממך מה עשית לא בסדר . הכוונות שלך היו טובות ואת שוב לא מובנת !!!! (אני לא צינית אני רצינית בכל מילה) אני מבינה את המקום הזה, זה שטורגר מפסיק ועף למקומות אחרים שלא קשורים לכאן בכלל ..לא שזה עוזר לך ..רק יכולה להגיד לך שבאמת את חשובה כאן לפורום ..תנסי להתאזן חזרה לנשום דרך הכאב .. רק אחר כך במבט לאחור רגוע יותר אולי תצליחי להסתכל על הכתיבה האמיצה שלך ולהבין ...את באמת חשובה לי ומה שחשוב לי עכשיו יותר מהכל זה שתחזרי לעצמך ...את הכל אפשר לסדר כשרגועים. איתך מחבקת

וואו...סנדיי קראתי אותך, דברייך נכנסו עמוק אל הלב.מצטערת שנפגעת כל כך, אני מצטרפת לדברים של אביב ומסכימה עם כל מילה שלה. אני לעומתה כן נפגעתי מ" המכות מתחת לחגורה"...קראי את תגובתו של אודי להודעה שלך על הקולות שנשמעים בילדותנו..כל כך נכון...אני אדם מאוד פגיע ורגיש..מבינה אותך יקרה וסליחה על כך שנפגעת, לא התכוונתי לפגוע...שמרי על עצמך.

שבוע חדש בשנה חדשה ... https://www.youtube.com/watch?v=dG3NAutpEoY סתם ככה לשים אותו כאן לכולם ...חשבתי עליכם הרבה בשבוע האחרון ..שיהיה טוב והרבה

אודי, בתשובה לשאלתך: אני חושבת שזו פנטזייה מסוכנת. מפני שזה מעורר כמיהה עמוקה וכל כך ראשונית... סופה, אכזבה והתפכחות כואבת. אפשר "להתמסר" בטיפול רק אם יש מישהו שמאפשר זאת, ולא נבהל.... ואתם (המטפלים), נבהלים ובצדק... כל כך הרבה אחריות... כל כך הרבה כוח יש בידיים שלכם. נטע.

אודי יקרה שמחה שאתה כאן ...שמה על היד המושטת לבוקר טוב ...מקווה שהיה טוב ומוצלח .חייבת להגיד שמבחינה מסויימת שמחתי על החופש הזה זה נתן לי זמן לעצמי להיות עם הקושי והרעש וכל מה שאני עוברת לבד עם עצמי .. אודי אני מרגישה (מתנה של הטיפול) העוצמות מטורפות התזוזות בן אוהבת אותה שהלב נמלא בחום עד שונאת אותה וכועסת בזעם נרקסיסטי . באופן פארדוקסלי ביקשתי ממנה בטלפון בדיוק ביום האחרון של השנה ..לסיים עוד שבועיים בדיוק כדי לתת לי זמן להתפרק ולהתחבר לסוף הסימסטר ..יש לי עבודות להגיש יש לי מבחנים לעבור ואני לא מתכוונת לתת לזה להשפיע עלי ... מבינה היום כל כך הרבה דברים..שתיינו נפלנו לתוך השיחזור הזה שנה שלמה והיא הודתה שכבר מזמן חשבה לחתוך לפחות אני יודעת שזה שהרגשתי כבר מזמן שהיא עושה הכל אבל הכל שאני הלך זה לא סתם. אני בטוחה שזה היה בתת המודע שלה ולא בכוונה כפי שאני עשיתי הכל אבל הכל שהיא תעיף אותי ..זה עצוב . אודי יקר צריכה את העזרה שלך ..מכוון שאצלי הכל לבן או שחור . מכוון ובדפוסים הישנים והאוטומטים מישהו חייב להיות אשם אז מן הסתם אני קרבן מצוי ...לא רוצה להגיע אליה בכעס לא רוצה להגיד לה את הדברים אין לזה טעם וזה רק יכאיב במיוחד שהטון יהיה מאשים ומקרבן . כל השבת כתבתי לה תודות ואכן זה עזר לי לצאת מהפינה ושוב חזרתי אליה הבוקר ..כן יש לי את זה כמו למימה האובססיביות הזו אז לא רוצה להיות שם ...אודי אנחנו חייבות לסיים כמו שהתחלנו באהבה ..רוצה אותה כזיכרון טוב היא נתנה לי כל כך הרבה שבחיים אני לא יוכל להחזיר לה ...אז אודי יש לך שיר שיזכיר לי בכל פעם שאני שם שיש למטבע שני צדדים ושנהם בסדר ...תודה ושבוע נפלא לך

ואל תשכח בבקשה ..

אז קודם כל לכל חברי הפורום – מי שחשש שגנבו לי את הניק, שיירגע, לא גנבו לי ולא נעליים, זו בדיוק אני, לא לדאוג. אף אחד לא השתמש בניק שלי, דיר באלק אם רק היה מנסה! ומי עוד חוץ מסנדי היה מסוגל לדבר על עצמו בגוף שלישי, כמה טיפוסי עבורה. עכשיו לסנדי אני כל כך מקווה שלא נפגעת אני מקווה שהבנת את המקום שממנו כתבתי את הפוסטים אני זה מה זה חוששת ממה שאחטוף ממך , אני מ'זה רועדת. אין מצב שאני מצליחה לעמוד בסופה שאת תשפכי עלי כאן ביום ראשון אחרי שתקראי את הפוסטים. רק זה חסר לי ששוב אכנס לכל מיני התקפים עכשיו בגללך. ואודי, אני כל כך מקווה שלא העלתה אותם, אני יודעת שאתה רוצה שנתמודד, אבל אתה מכיר את סנדי, אתה יודע טוב מאד שקשה מאד לעמוד מול המבול שלה, ואני לא יודעת איך אני אעמוד בזה, ואני לא הבאתי את זה על עצמי, לא אמרתי לה כלום, והיא החליטה לפתוח חזית כנגדי, אני בטוחה שזה מתוך קנאה, היא פשוט מקנאה בי, ולכן היא התחילה ככה להילחם אתי. אני ממש לא אמרתי לה כלום לפני כן, ולא יודעת מאיפה כל זה נפל עלי. אתה צריך להגן כאן עלינו, לא יתכן שאני אהיה חשופה לכל ההתקפות האלו ואתה לא מגן עלי, זה התפקיד שלך להגן עלי כאן בפורום, עם כל הכבוד, היא לא יכולה לעשות את כל מה שהיא רוצה בלי שאתה תגן עלי. אבל אתה יודע מה, לא אכפת לי, בין כה וכה אני כבר בקו האש, אז באותה הזדמנות אני אגיד את הכל, כל מה שאני חושבת עליה, וסנדי שלא תפגעי, זה ממש לא את, זו השכנה שלי שגרה בקומת קרקע ושופכת את הזבל על כל מי שעובר, זו סבתא שלי החורגת, היא תמיד הייתה הורגת אותי מכות, זה המכשפה שגרה בקצה הרחוב, זה ממש לא את, ואל תפגעי, מה אני אעשה את כל כך מזכירה לי אותן שלפעמים אני מתבלבלת, אבל זה ממש לא אישי נגדך. זה אני עם הצרות שלי והשריטות שלי והבעיות שלי, את בכלל לא צריכה לקחת את זה עליך, זה שלי, זה כתוב על שמי בטאבו, יש לי חזקה בעניין, יש לי זכות קניינית, זה שלי לגמרי, אל תקחי מזה כלום. אני סתם משליכה עליך את הצרות שלי, סתם מדביקה עליך מה שמכביד עלי, סנדי, באמת אני מה זה מעריכה אותך עם כל הלב, ואוהבת לקרא אותך, ולפעמים אפילו מחייכת מהתיאורים שלך, אז אל תקחי ללב, ואל תעלבי, לא רוצה לפגוע בך. ואם כבר מדברים, ומשוחחים על טאקט ועל יכולת הכלה והבנה. חשבתי עליך. תגידי סנדי, הלכת פעם לנחם אבלים? ראית איך שכל אחד נכנס לשם, ככה, נעצרים בפתח, אפילו שהדלת פתוחה, כל אחד מכחכח בגרון, לאט לאט נכנס לחדר של האבלים, לא מוציא מילה, מוצא כסא מתישב על הקצה ומחכה שהאבל יתחיל לדבר, ואפילו כשהאבלים מדברים הוא רק מהנהן ועושה הםם הםם, רק כאשר השיחה קולחת הוא מספר ומדבר, אבל בשקט, ברגישות, ואם האבל רוצה לספר, הוא מיד עוצר את דיבורו. יש לי הרגשה שכשאר את מגיעה לנחם אבלים, ישר בפתח את מתחילה לעשות קולולולול בקולי קולות, את נכנסת לחדר של האבלים לא רק בשירות ובזמירות אלא גם במין הליכה ריקודית שכזו, מתחילה להתנשק עם כל אחד שם, כאילו והגעת לחתונה, ואז את מתיישבת ופותחת במונולוג ארוך על כל הקשר שהיה לך עם הנפטר, וכמה שאת מספרת עליו את יותר מספרת על עצמך, יעני מספרת את כל הדברים הנפלאים שאת עמדת בראש, ואיכשהוא את גם מכניסה אותו את הנפטר שיעמוד בפינה ולא יעיב על האור הגדול שנוגה ממך, כל זמן שאת שם אף אחד לא יכול להכניס מילה, גם לא האבלים. ואת יודעת מה, זה נראה לך מופרך, אז להווי ידוע לך שבדיוק כך את נראית כשאת מגיעה לפורום. ברוך השם אנשים לא אבלים כאן אל מת, אבל הם אבלים על חלק שבהם מת, על אבידה, על קושי, ואת במקום להיכנס על קצות האצבעות, לשבת בשקט, לתת להם לדבר, לשמוע, ולהריח מתי נכון שתדברי, להכיל אותם, לתת להם תמיכה שקטה, כשהם ממלאים את הבמה. את נכנסת עם קולולולו בצרחות, ומתחילה לדבר בלי סוף, מחניקה כל אמירה של כל מי שמרגיש כאן רע, ואת אפילו לא מרגישה בזה, כמו אותה שמנה שעולה לאוטובוס עם עשרים שקיות מהשוק שהיא עכשיו עשתה, ולא מרגישה איך היא דוחפת את כולם ואחר כך משתלטת על המקום של כל הישיבה של ארבעה אנשים, ככה תופסת מקום של ארבעה עם עצמה ועם השקיות ועוד מבקשת מכמה אנשים 'נשמה, תעשה טובה תחזיק לי את השקיות האלו שלא יפלו, כפרה, כל הכבוד'. המקומות לא מספיקים לה אז היא גם מנצלת את האחרים שיחזיקו לה עוד כמה שקיות. את בדיוק כך, וזו ההתנהגות שלך. ואת יודעת מה עיקר הבעיה אתך סנדי? שאת בטוחה שאת הכי חכמה ואף אחד לא יכול לחדש לך, ואת מבינה הכי טוב. את אפילו לא מנסה להבין מה שאומרים לך, לא מנסה רגע לעצור, ולחשוב, וואו אולי הם צודקים, אולי אני צריכה לשנות את דרך האמירה שלי, אפילו רק את האיך אני אומרת דברים, את המנגינה, את הנואנסים, את הדרך, את הצורה, ולפעמים גם את התוכן, להקשיב רגע, לעצור את ההוריקן, רגע לעצור, לנסות לשמוע מה אומרים לך להקשיב, לא שהכל יעבור ליד האוזניים שלך בלי שאת תתפסי אפילו משהו. לכן את גם לא מרשה לעצמך ללכת לטיפול טוב נפשי. טיפול טוב זה טיפול של כמה שנים, לפחות פעם פעמיים בשבוע, אם היית הולכת לטיפול טוב, ונותנת שיטפלו בך כמו שצריך, היית מבינה שהנשמה זה כמו בצל, צריכים להוריד עוד שכבה ועוד שכבה, זה לא קל, זה עושה דמעות בעיניים, זה שורף, אבל אין ברירה, מורידים עוד קליפה ועוד שכבה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, את שואלת מה מגלים בסוף? מה זה משנה מה מגלים בסוף, אז מה אם מגלים בסוף שגם בפנים יש רק בצל, אז מה אם לא גילו שום דבר חדש בפנים, אלא שכבות יותר קטנות של הבצל, זה בכלל לא העניין, זה לא משנה, המטרה היא לא מה שיש בפנים, המטרה היא קילוף הבצל, זו מטרה בפני עצמה, לא צריכים מטרה אחרת, לא צריכים לחתור למקום אחר. וחוץ מזה שכל טיפול הוא אחר, וכל טיפול מקלף משהו אחר, ויכול שטיפול אחד יקלף לך פיסטוקים, את רק תורידי שכבה אחת קשה עם השיניים וכבר יש לך פרי טעים, לפעמים תקלפי בננה, וזה בצ'יק צק ויש לך פרי משגע, לא את שקובעת מה ואיך לקלף, כי את לא מבינה בזה כלום, את צריכה שהמטפל שהוא הכי חכם, והוא יודע, והוא למד, ובכלל הוא קבל הצטיינות, הוא יגיד בדיוק איזה קילוף לעשות לך, מה הדרך, וכמה ולמה, אפילו למשל אם הוא יגיד לקלף כמו פיסוקים, יכול להיות שהוא יגיד שהפרי רקוב וצריכים להעיף אותו, ואת תקלפי הרבה פיסטוקים רקובים, זה כל כך אינדווידאולי שאי אפשר לקבוע מראש, כל אחד עם הטיפול שלו עם הקילוף שלו, עם מה שהוא מוצא ומה שהוא זורק, אבל אצלך אי אפשר לעשות שום הליך, כי את לא מאפשרת. את חושבת שטיפול זה כמו נסיעה לבית הבראה, אוכלים שותים, רואים כמה הופעות, גב בטן על החוף והביתה. חמודה שלי (הנה אמרתי לך מה שאת רוצה), לא הבטיחו לך גן של שושנים, וגם אם כן יש שם קוצים, כן מתוקה (הנה עוד ביטוי שרצית), בכל גינה צריכים לנקש את הקוצים, ורק המטפל יכול לעשות לך, והוא יכול רק אם תתני לו, תאפשרי את זה. אם רק היית נותנת לעצמך שיטפלו בך, יטפלו בך לעומק, כמה שנים טובות, כן, תוציאי על זה כמה אלפי שקלים, את אומרת שאין לך בעיה עם כסף, אז לפחות תוציאי את על משהו טוב וחשוב, תעשי טיפול שורש אמיתי, כדי שתגלי את עצמך, תדעי בדיוק מה את, מי את, מה השורש של כל התנהגות שלך, מה המקור של זה, מה את משליכה, ואת מי את משליכה,(את משליכה הרבה אנשים מהגג!) תלמדי להכיל, תלמדי לדעת, צריכים לרצות ולשתף פעולה, זה לא בא בבת אחת, צריכים לתת אמון. זו בעיה אצלך את לא נותנת אמון, חושבת שאת הכי חכמה, וזו הבעיה שלך, את צריכה לתת את עצמך בידיים של המטפל, להאמין בו ובמה שהוא עושה לפעול על פי ההנחיות שלו, כן, אם הוא מחליט להביא את הדברים שתתאהבי בו, אז זה חלק מהטיפול, הוא יודע מה שהוא עושה, את לא מבינה, זה חלק מזה, תתאהבי בו, מרוב אהבה תהיי מוכנה לעשות כל מה שהוא רוצה, זה חלק מהעניין, כך תהיה כמו בצק שאפשר ללוש, מרוב שאת תרצי אותו, ותחלמי עליך, זה חלק מהטיפול, אז הוא יוכל לחדור לכל מיני מקומות שאחרת נעולים אצלך, כך תוכלי להיות כמו ספר פתוח, הוא יוכל ללחוץ על כל כפתור, ולעזור לך, את לא מבינה שהכל זה כדי לעזור לך, כדי לעשות לך איכות חיים טובה ממש, את בכלל לא מבינה על מה מדובר, כי בחיים לא היית בטיפול כמו שצריך, אז אין לך מושג מה את מפסידה. אין לך מושג מה זה טיפול, שהמטפל שולט בנפש שלך, ברגשות שלך, ביכולות שלך, בך, את תעמדי דום לכל בקשה שלו, לכל ניד עפעף שלו, את כל היום תחלמי עליו, ובזמן שתהיי אתו רק תעשי מה שהוא רוצה, והוא רוצה רק את הטובה שלך, את לא מבינה את הסייקל שיש בו, את לא מבינה מה את מפספסת אבל זה כבר עניין שלך עם עצמך, ורק אני אומרת זה לטובתך שאר הדברים הם דברים שפוגעים בקבוצה באחרים, זה שאת לא מטפלת בעצמך זה כבר עניין שלך אבל פגיעה באחרים זו כבר בעיה. קשה לי להאמין שיש לך משפחה, אבל אם כן, אני מזה מרחמת עליהם, מתארת לעצמי את היציאות שלך עליהם, מתארת לעצמי את הילדים שלך שצריכים להיות רובוטים כל מה שאת עושה, מתארת לעצמי את בעלך כמו עלה נידף, חושש לחטוף ממך. טוב, זה כבר החיים הפרטיים שלך. אז סנדי, מקווה שקבלת ברוח טובה את מה שכתבתי, הכל מתוך איכפתיות אמיתית לך, שום דבר לא אישי נגדך, אין לי שום דבר נגדך, אני בכלל לא מכירה אותך רק ווירטואלית, ואני מקווה שתמשיכי לכתוב אבל לאחר הפסקה של כמה שנים, שבינתיים תמצאי לעצמך עוד מקומות, אין לי ספק שתתרמי המון בכל מקום שתהיי, וחבל שלא יקבלו ממך עוד פורומים ואנשים שצמאים לשמוע אותך. סנדי, עם כל הכבוד, אני חושבת שמספיק השקעתי בך, לא מתארת לעצמי שזה יועיל משהו אבל אני ממש ניסיתי, אולי בכל אופן משהו יכנס מכל מה שאמרתי לך. אני כתבתי לך עם כל הלב, כתבתי לך מה שהרב הכאן רוצים לומר לך ולא מעיזים, כתבתי לך איך את משתקפת לאחרים, כתבתי ך איך את נראית במראה, עכשיו זה כבר העניין שלך מה שתעשי עם זה. שבוע טוב וכל טוב. מקווה שימצאו את הרוצח הנאלח!!!!

קראתי אותך , קראתי הכל ואחזור שוב לקרוא אותך...לא רוצה להגיד לך כלום ..רק לחבק אותך חזק כזה שיעטוף אותך ואז לשחרר ולתת לך ליפול לתוך זרועותיי ואולי אולי סוף כל סוף תרשי לעצמך לבכות את החרא שהאכילו אותך החוצה... אוהבת אותך יותר מימה שאת יכולה להבין וכן יש רגעים שפוחדת ממך ומימה שאת מביאה ...את כל כך מזכירה אותי ברגעים מסוימים שזה מפחיד .. ודיר באלק שתעזבי את הפורום מישהו צריך למלא את המשבצת שלך לא!!!! אז כמו שאת אוהבת להגיד יאללה שטפי פנים ותחזרי לעצמך למרות שהישירות והכאב שהבאת לכאן מקרבים אותך יותר(למרות שמנסים להפחיד ולהרחיק)..וכן אני לא נבהלת מקוצים של כאב אני ככ מבינה אותך ...מחבקת

אודי עם כל הכבוד בתחילה אמרת שתעלה בסוף השבוע ואחר כך אמרת רק בתחילת השבוע הבא ואני, וואו, כבר מתפוצצתי עם מה שיש לי לומר לסנדי כתבתי לה פוסט אחד ולא ידעתי איך שהיא תגיב על מה שכתבתי, רציתי קודם לראות מה תהיה התגובה עד שאעלה את הפוסט השני, אבל כבר לא יכולתי לחכות יותר והתפוצצתי, אז אני שמה את נפשי בכפי ומעלה את הפוסט השני, ומקווה שלא תפרוץ מלחמת עולם, סנדי, באמת שלא רוצה לפגוע בך, אבל מרגישה שהגיע זמן שתדעי כמה דברים. לא כתבתי את הכל, נראה מה יהיה ואם כדי להמשיך לכתוב לך. סנדי קודם כל אם לא אכפת לך אקרא לך סנדי כי אני אוהבת אותו יותר מסנדיי והוא גם יותר דומה לשמי האמיתי, אז אם לא איכפת לך נקרא לך סנדי. כמו שאני כותבת לך עכשיו, רק רציתי לומר לך איך את נראית בדמיוני, בדרך כלל כשאני כותבת בפורום אני מדמיינת את זו שאני כותבת אליה. אגיד לך את האמת איך את מצטיירת לי רווקה מבוגרת בת 60-65, בגובה של מטר וחצי במשקל 140 קילו, שיער צבוע אך מוזנח כך שחצי ממנו לבן וחצי שחור, יש לך די הרבה קרחת בתוך השיער ורואים אותם מאד כשאת אוספת את השיער בקוקי. על האף שלושה גידולים קטנים ועוד שניים על הסנטר. אין לה משפחה, אין לך בן זוג, אין לך ילדים, אין לך אפילו חתולים שאת מאמצת, (לבעלי חיים יש את החוש לדעת אצל מי להיות), הגינה די מוזנחת, הבית מהסוג הישן הזה עם ארונות מטבח משנת תתפרטו. אין לך ידידים, הפעם האחרונה שמישהו התחיל אתך היה כשהיית בת שש עשרה, מאז אף אחד לא זרק מבט לעברך. היית ממזכירה אפורה במשרד אפור במשך עשרים וחמש שנים, קבלת משכורת מינימנום אולי קצת פחות, , יצאת לפנסיה, ואין לך מה לעשות עם עצמך, אז את יושבת ליד המחשב וכותבת פינטוזים על מה שהיית חולמת להיות, יפה, חכמה, כריזמטית, עשירה, בעלת משפחה. זה כל כך ברור שהכל בלוף, זה שקוף כמו חלון של מכונית ביום שלג, לא צריכים להיות חכמים גדולים כדי לראות את השקרים הקטנים והגדולים שלך. יש אמרה ששקרן צריך זיכרון טוב כדי לזכור את כל השקרים שלו, ואת לבד אמרת שאין לך זיכרון טוב, אם כן זו הסבה שאת לא תמיד זוכרת וסותרת את עצמך על ימין ועל שמאל, לא פעם סיפור אחד שלך סותר סיפור אחר, שכבר שכחת שסיפרת, אז בואי תעשי טובה, תפסיקי לעוף על עצמך, זה הפך להיות פאתטי, את לא מבינה שאף אחד לא קונה את כל השקרים שלך כאן? ת'אמת, גם הילדות 'העשוקה' שלך לא משדרת יותר מדי אמינות, את לא רוצה לדבר על זה, אפשר כבר לחשוב, אמרת שזה לא היה מיני, ולא מכות, אז מה כן? עוד לא הספקת לצ'זבט את זה את בינתיים יעני את לא יכולה לדבר על זה, אז תשמעי, אף אחד לא קונה את זה, בטח שלא הייתה לך ילדות זוהרת, כי את לא בן אדם זוהר, סתם אפור, לא חכם מדי. כך שגם הצרות שלך מפוברקות וגם ההצלחות שלך מפוברקות, רצית לעשות מעצמך משהו זוהר, אבל לשני הכיוונים זה לא מצליח, את ממש לא מצליחה לשכנע בקייס שלך, תאמיני לי, זה לא רק אני חושבת ככה אלא כולם, אבל יש להם עדינות לא להגיד לך את זה, כי הם לא כמוך, הם מנסים לשמור על הכבוד שלך, אבל שלא תחשבי לרגע אחד, שמישהו מאמין לכל השטויות שאת זורקת כאן, ואני אומרת לך את זה בתור מי שאכפת לה ממך, כדי שתדעי את האמת ותפסיקי לעשות צחוק מעצמך. ואני אגיד לך את האמת סנדי, אני מאמינה שיש לך בעיה עם יכולת רגשית עדינה. מה אני מתכוונת? כמו שיש מוטוריקה גסה ומוטריקה עדינה, וישנם כאלו שמתקשים במוטריקה עדינה, נראה לי שיש לך נכות נפשית ואת מתקשה ביכולת רגשית עדינה. יש לך יכולת רגשית גסה, כללית, אבל לא כזו שיכולה להבין את נבכי הנפש, בקטנה, את הנימים הדקים, את פשוט לא מצליחה לקלוט אותם. אתן לך דוגמא. לפעמים, כאשר יש פחד שתופס את המשתתפות, או איזה עצבות קולקטיבית, אז הן רוצות לתת ידיים אחת לשניה כדי לקבל חיזוק כך אחת מהשניה, לעמוד יחד במעגל, וכל אחת תתן לשניה יד וכך הן תשאבנה כוח אחת מהשניה. את רואה את זה כמו בגן ילדים שנותנים ידיים ושרים עוגה עוגה עוגה, ואת לא מבינה איך אפילו השיר הזה מלא יכולת רגשית עדינה. עוגה עוגה עוגה = מראה על תפקיד האשה, על הגיבוש שהיא עושה, גובלת את הבצק, עושה את המקור לחיים בבית. במעגל נחוגה = אילו החיים שלנו שאנחנו מסתובבים בהם נסתובבה כל היום עד אשר נמצא מקום = ככה החיים לא קלים ואנחנו מחפשים את המקום שלנו, כאן ושם, לשבת לקום = זה מראה על ההצלחות שלנו ועל המעידות שלנו ועל הידיעה שבסוף כל מעידה תבא גם הצלחה ונצליח להתרומם אבל את, כי את נכה רגשית, ולא יכולה לראות את הדברים העדינים, מסתכלת עלינו כי אילו אנחנו ילדות בגן שרוקדות יחד במעגל. או למשל אם מישהו כאובה, כעוסה, עצבנית, את ישר מתחילה לתת לה עצות, יורה לה כמו תותח עצות, שממש מחרישות לה את האוזניים, במקום לשבת בשקט, להציע כוס תה, להציע להחזיק לה את היד, את יודעת איזה נפלאות זה עושה כשיושבים ווירטואלית ליד מישהי בשקט, ורק נותנים לה יד ומרק חם? רק שתדע שאנחנו שם אתה, לא מדברים, לא שואלים, לא מייעצים, רק יושבים בשקט, אין לך מושג בדברים האלו, את נכנסת כמו סופת טורנדו, עם מבול של עצות, והבן אדם לא יודע ממה הוא יותר מסכן, מהצרות שלו או מהעצות שלך. מי בקש ממך את כל העצות האלו, את לא מבינה שאנשים לא מעוניינים עצה לכל בעיה, אלא רק להביע את עצמה. אם רק היית ניכונת ביכולת רגשית גבוהה יותר, להבין דברים, להבין איך לפנות לאנשים, איך לעזור להם, איך להיות אתם בבחינת ללכת עם להרגיש בלי, כדי לא להכביד, אבל אין לך את זה, כי את מדי מסורבלת, איך אמרת לבד, כמו פיל, שכל דריכה יכולה לדרוס משהו, אם היית אחות רחמניה בבית חולים היית הורגת כל אחד עם זריקה, כי המחט הייתה נכנסת בצד אחד ויוצאת בשניה, תנסי, אפילו שקשה, לסגל לעצמך קצת רכות, קצת, נשיות, קצת שלווה, תנסי להרגיש את השני לפני שאת מגיבה לו, תנסי לראות מה נחוץ לו, אל תגיבי מיד, אל תרגישי מיד מותקפת, תנסי להכיל את הדברים, תנסי לעשות חשבון נפש, תנסי לראות אולי לא מתכוונים נגדך, אלא זה משהו בך שאת צריכה לשנות? אולי יש אמת במה שאומרים לך, אולי זה את ולא כל האחרים? ותאמיני לי שאני לא מתכוונת אישית, ממש אין לי משהו אישי נגדך, ואני גם לא חושבת שתשני משהו, כי את סוג של בן אדם שבחיים לא תקשיבי לביקורת שנותנים לך, את כל כך מלאה בעצמך, שלעיתים נדירות פוגשים בטיפוס כמוך כזה, מעניין רק על מה זה בה לחפות ולהסתיר. את נראית לי לפעמים כמו מחבת טפלון חדש שהכל מחליק עליו, אבל תדעי לך גם מחבת חדש מתיישן, ואז הדברים נדבקים, תחשבי על זה, תנסי להיות פתוחה ולהבין שהכל נעשה מתוך רצון כנה ואמיתי לעזור לך, להאיר לך את המחשכים, לנסות ללמד אותך פעם לכל פעמים איך את נראית כלפי חוץ, זה ממש ממש לא אישי כי אני אוהבת לקרא אותך, ואת נורא מענינת אם רק לא היית כזו כוחנית ואגרסיבית, ואם רק לא היה לך כזה פה ג'ורה, אפשר היה לאהוב אותך. אפרופו פה ג'ורה, נראה לי שאת חושבת שאם לא מתקיפים אותך בחזרה זה כי מסכימים אתך, אבל זה בכלל לא נכון, לא לכל אחד יש כוח לחטוף שפריץ מג'ורה, אז אנשים מעדיפים לשתוק ולא לסכן לחטוף ממך איזה שצף קצף, אבל שתדעי לך שזה ממש לא בגלל שמסכימים אתך, ועוד יותר מזה, יש כאלו שהעזו להגיד לך מילה, ויצאת נגדם, והרבה רוצים לעזור להם ולתת להם גיבוי אבל אין להם כוחות הנפש לעמוד מול הכוחניות שלך, מול האגריסיביות, מול רוב המלל שלך שדורס כל מי שעומד בדרך, אז הם שותקים, אבל ממש אל תקבלי שתיקה כהודאה. סנדי, אני ממש מקווה שלא תקבלי את דברי לא נכון, מקווה שלא תקיפי אותי, אין לי כ ח להתמודד עם התקפות, אני מאד אוהבת אותך, (לא כמו את אודי, אבל כן אוהבת) ואני מעריכה אותך ואני חושבת שאת מוסיפה המון, אבל הבעיה שאת לא מוכנה לשמוע ביקורת, אי אפשר לומר לך מילה, את מייד תוקפת, (וואו! לפעמים אני בטוחה שאת אמא שלי!) ולכן אנשים לא אומרים לך מה שהם חושבים. ואני חושבת שקצת שקט עם עצמך, חשבון נפש אמיתי, יכול לעזור לך גם בפורום וגם בחיים. חוץ ממה שאת באמת לא מבינה בבעיות נפשיות, את לא מבינה את השקט שיש לו צורך, את לא מבינה את ההכלה המושלמת בלי עצות, (אין לזה קשר לעצות שאני רוצה לתת לך בגלל שלך יש בעיות אחרות), אנשים רוצים שיחזיקו להם את היד, שיעמדו אתם במעגל, שישבו לידם וישתקו, שיתנו להם לשמוע שיר שקט, שיגישו להם שתיה קרה או חמה בווירטואלי, ולא שיקבלו איזה סופה של עצות נון סטופ ממך. את כמו כספומט, מכניסים בעיה, הופ יוצאת עצה! לפעמים במינימוס גם. ואת יודעת מה, העצה שלא לפתוח את הודעות שלך היא מגוחכת כי הידיים שלנו פותחות את ההודעות אוטומטי, כך זה בפורום, אז את לא יכולה להסתתר ולומר זבשכ"ם שקראתם, את צריכה לקחת אחריות על מה שאת כותבת. מתאפקת אבל לא יכולה, לא יכולה בלי לסיים משהו מאד מאד אישי לך אודי. לאודי, רוצה לומר לך משהו, אבל אני מ'זה מתביישת, זה משהו נורא נורא אישי, ואני ממש לא רוצה שתספר את זה לאף אחד, ותבטיח לי שאתה לא מעלה את זה לפורום כי זה רק משהו ביני ובינך. אני לא יכולה לתאר לעצמי שתעלה את זה לפורום. אני ארוץ להתחבא במקלט אם תעלה את זה.... אז ככה... אתה יודע בכל פעם שאתה עונה תשובה אני סופרת כמה סימני דפוס כתבת לי (אני סופרת גם את הרווחים), וכאשר הייתי רואה שכתבת לי יותר קצר מאשר למישהו אחר, זה הכניס אותי לדיכי מ'זה עמוק, עד שלבסוף הבנתי, שבעצם מלבד מה שאתה כותב בגלוי יש לזה המשך שאתה כותב בלי שיראו, מסיבה פשוטה שכולן כאלו קנאיות כאן ולא מפרגנות ולא רצית שהן תראנה את מה שאתה כותב לי, אז פשוט החבאת את הכתיבה שרק אתה ואני נדע ממנה, כי אם תכתוב לי כמה שורות כל פעם הן לא תפרגנה ותקנאנה, אתה יודע איך שזה, ולכן החלטת בשכל לכתוב לי בכתב שרק אני יכולה לקרא ולהבין, מתוך עודף חכמתי כי רבתה, אז מה שאני עושה זה אני פשוט קוראת את הטקסט שלא מופיע במפורש, ותמיד זה יוצא לפחות שלוש שורות נוספות לפעמים אפילו ארבע. אבל רציתי לבקש ממך, זה היה מאד עוזר לי, אם בסוף ההודעה אלי היית כותב מספר, למשל 38 ואז הייתי יודע לכמה סימני דפוס בדיוק באמת התכוונת להוסיף, כי אולי בעצם כתבת יותר מאשר אני קראתי, וחבל לי על כל סימן שמתפספס, אפילו על רווח אחד לא רוצה לפספס, הם תורמים לי משהו לא רגיל ומשנים לי את כל היום, ואת כל החשיבה ואת כל המהות ואת כל האופי. ולא תאמין אודי, מבטיחה לך שלא תאמין, אתה יודע מה שמתי בתור שומר מסך למחשב שלי? את התמונה שלך, וואו, יש לי מסך בגודל 26 אינטש, ואתה מרוח על כל המסך, זה משהו. חשבתי להגדיל את התמונה שלך למטר וחצי על מטר וחצי לתלות על הקיר שמול השולחן שלי, יש לך איזה תמונה מעודכנת? אבל אל תספר לאף אחד זה יכול לעשות לי פאדיחה לא נורמלית. בעלי שאל אותי מי זה על המחשב אמרתי לי שזה ביל גייטס, ויש מבצע שמי ששם את תמונתו על המסך מקבל תוכנות בחינם. אבל זה מה זה עושה לי את יום העבודה, לראות אותך בשומר מסך, ועשיתי עכשיו שכל דקה שלא עובדים עליו יעלה השומר, וכך אני רואה אותך מלא, לא תאמין. רוצה תמונה שלי לשים על השומר מסך שלך? אני יכולה לשלוח לך תמונה מעודכנת, אין לי ספק שזה יגרום לך להיות מאושר כל היום. לאשתך תגיש שזה תמונה של פרסומת למכשפות שרצה ברשת. אודי, עיניים שלי, חוץ ממה שאני אוהבת אותך ומתה עליך, גם רוצה להגיד לך שאי אפשר לתאר מה שעשית לאישיות מאז שאני בפורום, פשוט נהייתי בן אדם אחר, בן אדם שפוי, בן אדם עסוק, לפני זה בכל השעות שהיו לי, לא היה לי מה לעשות, אז הייתי מתחילה לריב עם כל מי שבסביבה, משפחה שכנים, נהגים בכבישים, מוכרים בסופר לא משנה, מאז שאני בפורום, זהו, כבר אין לי זמן למשהו אחר, כל היום כאן שותה בצמא כל אות ופסיק שלך, אני פשוט לומדת בעל פה את כל הטקסטים שלך, אתה יכול לבחון אותי, ולא רק מה שאתה כותב לי אלא מה שאתה כותב לכולם. רק דבר אחד אודי, ממש קטן, אני שמה לב שלי אתה כותב שאתה מעריך את השכל שלי, אבל אף פעם לא כתבת לי מתוקה, או חמודה, ותאמין לי בעיניים שלי אני חמודה כמו ברבי, ומתוקה כמו מנגו בשיא העונה (מה גם שאין לי כבר מרה, אז אני חייבת להיות מתוקה), ואתה יודע? מספיק אם תכתוב את זה פעם אחת ואחר כך אני כבר אעשה CUT AND PASTE לכל מקום. תראה, אני מבינה שמתוקה וחמודה אתה כותב לי במקום שזה לא כתוב במפורש, ואני גם מבינה שזה תואר לילדות קטנות, התיאורים האלו, ואני מ'זה גדולה וחכמה, אבל אתה יודע, זו הילדה הקטנה בפנים, רוצה ליטוף כזה, במיוחד שהיא כל כך מתה עליך. אבל אל תעשה לי פאדיחות ואל תעלה את הפוסט הזה , כי זה ממש לא מתאים, ואני סומכת עליך שלא תעלה את זה, אתה מבין לבד למה אני כל כך אספיק, וזה ידגיש את כל הפצעונים שיש לי על הפרצוף, אז רק תכתוב מתוקה, חמודה, מקסימה, ועוד כל מיני תאורים כאלו שאוכל לחלום עליהם בלילה תכתוב פעם אחת ואני כבר אדאג שזה יהיה בכל הודעה בחלק שכל הקנאיות האלו לא יראו את זה. ויש לי עוד חלום, (לא רק לאובמה, גם לי יש חלומות להגשים) אולי נגשים אותו פעם, אתה מכיר את אריק איינשטיין עם גאולה נוני בצאלח שבאתי, על הגיטרה בדואט 'לי ולך', אני מתה לעשות אתך כזה דואט, זה יהיה משהו מקסים, השירה והנגינה, וגם השליטה, וואו! דואט אתך יהיה שליטה מלאה, אני כל כך חולמת על זה. בלילה לפני השינה, חלום רך שכזה "לי ולך לי ולך לי ולך, הרוח נושבת, הומה הצמרת....".צמרת – שליטה, שליטה – צמרת – שרוטה – צמרת – שליטה שרוטה, וואו איך שהכל מתערבל בלי בתוך חלום כזה מקסים. לי ולך לי ולך לי ולך, וואו, אני נמסה מתוך עונג, איזה כיף, אני כל כך מודה לך שהסכמת, אז אני רק ארשום ביומן את היום, מקסים, לך ולך לי ולך לי ולך להתראות סנדי,

אודי, יש לי משהו לכתוב כאן, והוא לא יפה ממש מגעיל מצידי ובא לי להגיד לעצמי: מיקה, את ילדה רעה! כי אני רעה אבל המטפלת הנוכחית, היא מגיעה למפגשים עם נעלי ספורט גבריות כאלה.. כאילו היא קמה בבוקר ונעלה את הנעליים של בעלה אחרי שהוא עדר בגינה ומילא אותם בבוץ למה? כל היוגה הזו שהיא עושה...אולי היא גם מחבקת עצים? ואז היא לא שמה לב שהיא לובשת נעלי גברים??? והקודמת, היא הייתה כזו נשית ומטופחת, ולבושה יפה כאילו גזרו אותה מעיתון של נשים...ואוו התפעלתי ממנה כל כך. ואפילו אני מגיעה למפגש לבושה יפה.. אודי, אני חושבת שהנוכחית גרה בהרים...בתוך איזה אוהל..מכוסה בבוץ.. אולי גם אין לה חשמל...חחח..והיא מתרגלת יוגה לאורו של נר..חחח.. ממש מתחשק לי להיות רעה ולצחוק עלייה! אני כזאת מיקה טיפשה! כי כנראה שהמטפלת הנוכחית ממש בטוחה בנשיות שלה, אם היא מרשה לעצמה ללכת עם נעליים כאלו, שבטח נוחות לה מאוד. וההליכה שלה, היא נשית כזו ונינוחה... היא הרבה יותר נשית ממני, ולי נותר רק ללמוד ממנה. אני מתפעלת גם ממנה! אני מחבבת אותה ומעריכה אותה על ההשתדלות שלה כלפיי היא עוזרת לי ומחייכת אליי הממ..גם אני מרגישה נשית לפעמים...אפילו שאני לובשת את הפיג'מה של סנופי.. ואז בא לי לחייך מול המראה ב"חדר משלי", שהוא לא רק שלי.. ולהלך בבית סביב , בהליכה נשית כזו.. ועכשיו בא לי לצחוק אני כזו מיקה מצחיקה! מצחיקה רעה טיפשה וגם קצת נשית! אני פוחדת לרשום נשית בכותרת

את יודעת אחד הדברים שאהבתי אצלה זה הפשטות הבגדים הפשוטים ..שפת הגוף הזו שיודעת שמחוברת לגוף ויחד עם זה חיבור לנשיות שלה..הפחד שלי זה ליפול עכשיו על מטפלת כזו שכולה ניצוצות לקים איפור וכאלה ...וזה בסדר יקרה כל מה שאת מרגישה ומביאה איתך..חוץ מהמשפט בכותרת תפסיקי לחשוב עלייך ככה. את יודעת אודי פעם כתב לי שבכתיבה יש לי שליטה על הדיסוציאציות ..בכתיבה גם יש שליטה על הפגיעה העצמית שלנו בעצמינו אז תנסי לכתוב עוד הודעה שבה תיכתבי מיקה המקסימה והנשית...מחבקת

אני ממש חוויתי ילדה מתוקה מדבש בפידג'אמה של סנופי מחממת מצוברחת ומתרגזת וגם יפהפה,כזות מהתמונות...חיבוק אפשר לשלוח לך?..בחום ומכל הלב((-:

אתה כל כך חסר.. וואוו.... כמה זמן שאתה כבר לא נמצא .. :(( אוףףףףףףף כמה זמן ... אוףףףףףףףףף וכזה מזג אוויר.. אתה רואה אודי ? השמיים ממש ממש בוכים.. יצרו המוני שלוליות.. אגמי דמעות.. תקשיב לרוח אודי... שומע ? שומע אודי את הרוח המלחשת בקול ושואלת : "אוווווו.......אוווו.....אוווודייייי... אווודייי... איפהההה אתתהההההה....תתתההההה.... איפפההה נשיקתתת סוף השבוע שלךךךךךך????? והעצים ,כפופים.. עצובים.. אולי אפילו מיואשים... ?? אין עלינו כרגע, אף לא עלה אחד.. אפילו לא עלה חום, אדמדם, סדוק, כלום... לא מסוגלים לספור ימים, שעות, דקות, שניות.. והשמיים מגבירים בכיים.. מרגע לרגע מתעצם קולם.. ואולי המים יחזירו העולם לתוהו ובוהו? חושך על פני תהום ??? אודי :(((((( איפה אתה ??? למה לא באת לומר לנו סוף שבוע רגוע ושמרו על עצמכם ? אודי, כל כך מפחיד בחוץ זה מרגיש שלא ישאר עולם עד הבוקר. זה מרגיש שאפילו אמא אדמה מפחדת מהמבול שניתך עליה ללא הפוגה. ללא מרווח נשימה.. אודי, אני ממש ממש מפחדת. שתדע לך.. ואתה לא נמצא.. ולאמא צביה לא מעלה בדעתי לסמס. הייתי מסמסת לאמא אדמה ,אבל נראה שהיא במלחמת הישרדות כרגע עם גורמי השמיים שלא מפסיקים להכות אותה ללא רחם.. אודי??? בוא , תעצום עיניים אתה מרגיש אותי עכשיו בטלפתיה ?? נכון שאתה מרגיש ??? ועכשיו תגיד לי בבקשה איזה משפט מרגיע, טוב ? אתה שואל איזה משפט ירגיע אותי ? ... אף משפט.. שום דיבור לא ירגיע אותי... אז מה כן ? אודי, תעטוף אותי בשמיכה חמה ורכה, ותשב על ידי בשקט, ותחזיק לי את היד.. טוב אודי ? ואני מברכת אותך בשבת רכה ונעימה ולא מפחידה, בלי רעמים וברקים שמרעידים את הבית ובלי מבול ורוחות מפחידות שחורקות שיניים ...

במבי מקווה שהסערה חלפה עם הסערה שבחוץ https://www.youtube.com/watch?v=dZacb_nBxVo עוטפת אותך במנגינות רכות ומלטפות...חיבוק לשבוע טוב

במבי אהובתי אחותי שלי, רציתי להוסיף עוד קול - אני ממש שמחתי בחופש הזה. חופש וירטואלי גם לי ונפל ממש בול כי אני חולה. נדמה לי שכתבתי פעם - אני עוסקת גם בגינון. האדמה משוועת לגשם כזה. הרוח והגשם מסייעים לחלקים הישנים להיפרד ולפנות מקום לחדש שיצמח. השורשים ברוב המקרים, למעט קטסטרופות, נשארים ואוחזים באדמה. גם מטאפורית בהקשר הנפש. עוד זמן לא רב ט"ו בשבט. ואודי יקר, אין לך מושג עד כמה הנושא שהעברת בכנס (לפי דבריך כאן) מעסיק אותי. בכללי - קשה לי לקרוא, ובכל זאת התחלתי בקטנה לעיין ב'חידת הילדות' של רוני סולן. בהמלצת רופא הנפש שלי. מתגעגת, ויש בו כאב בגעגוע, וגם סימן לאהבה וקשר. שלכם, סוריקטה

אחותי שלי האהובה והיקרה !! ראשית, כל כך חיממת לי את הלב עם השורה הראשונה... :)) הרגשתי ממש חום נעים בלב.. תודה ! ואכן, גם פה בפורום, לדעתי, את נוטלת על עצמך תפקיד של גינון.:) גם את, בנוסף לאודי שמשקה,מרווה ומגדל את הצמחים שבגינתו.. :) כל אחד מכם עושה זאת בדרכו הייחודית.. ואולי בגלל שהגינה הפרטית שלך משוועת לגשם את חולה ? כל כך רוצה להיות הגנן שלך... כל כך מגיע לך שהאדמה שלך תקבל מים טובים, גשם טוב ,מרווה ומצמיח... אהבתי את מה שכתבת.. כן.. הרוח מפחידה אותי. מאוד. מאוד. מתקשה להפרד מדברים ישנים, למרות שחלקם מזיקים ממש.. חיבוק ענק לך אדם יקר,רגיש ומיוחד כל כך... כל כך הייתי רוצה לפגוש אותך במציאות ולהיות איתך בקשר קרוב.. את כל כך , כל כך מיוחדת בעיני..

איך היה הכנס? מזג אוויר סוער וככזה, הכמיהה שלי למשפחה ולבית משלי מתעצמת. עכשיו אני כבר אחרי השלב העצוב והמדוכא. אז יותר טוב (: שתהיה שבת שלום או שבוע טוב. לא ככ הבנתי מתי אתה חוזר.

היי חנה שבוע טוב גם לך חיבוק

אני כבר זמן רב מרגישה לחץ חרדה ודיכאון ובלבול בחיים שלי שמחת החיים שלי ירדה והפכתי להיות בן אדם בודד אני כל הזמן רוצה לישון גם שחברות מציעות לי לצאת אני מעדיפה להישאר בבית וגם אם אני הולכת זה מתוך שאני מכריחה את עצמי ללכת וגם לא כיף לי המפגש. קשה לי ליצור קשרים שיהיו טובים ומשמעותיים עם אנשים וקשה לי עם זה.הפכתי להיות בן אדם שונה אני מרגישה שאין לי תחושות של זמן והנה חלפה שנה ואין לי שום חויות שאני זוכרת מהשנה .המצב המון זמן ככה והרגשתי לחיות עם זה .לפני כן הייתי אדם שונה שרק נחפש לצאת ומאוד אוהב חברה ואנשים .היום בקשרים שיש לי אני לא מרגישה שכיף לי עם האנשים מעניין לי ואני רוצה את זה .אני מרגישה בלבול מאוד גדול בחיים שלי ולא יודעת איך להרגיש יותר טוב עם עצמי.מה כדאי לעשות עם המצב ?

החבר שלי התחיל להתנהג באלימות והמשיך להתנהג באלימות.... זה התחיל בלגעת בי בלילה בלי רשותי והמשיך בלהרים את הקול... ואז... אתמול בלילה אחרי וויכוח עזב באמצע הלילה והשאיר אותי לבד במיטה ולהתעורר לבד (חוץ מהחתולים שלי....) אוףףףףףף ???? הילה

אוףףף...תשמרי עלייך יקרה שום קשר לא שווה ליפול שוב למלכודות של דבש ..אני בטוחה שתביאי את זה לטיפול . חיבוק ענק ועוטף ושוב שימרי עלייך את הכי חשובה !!!!!!!!!!

עם כל הכאב והצער- אני רוצה להתמקד בך- שזיהית בשלב מוקדם יחסית שמשהו לא תקין. לא תמיד קל לעצור רגע ולומר- משהו לא בסדר. זה עצרת וראית מוכיח על אחריות אישית כלפי עצמך .

בוקר טוב...מקווה שהכנס היה הכי טוב שאפשר.והבוקר גשם ששוטף את הדמעות.הרבה מתנות קיבלתי בדרך ..אבל הפרדה הזאת נתנה לי את המתנה הכי גדולה שהאישה המופלאה הזו יכלה לתת לי. לימדה אותי איך שומרים על עצמך...ובזה שבמשך שנה אנחנו שתיינו נאבקות על הקשר תוך כדי שיחזור הקשר עם אבא..השיקוף הכנה שלה כמה קשה מול החלקים האלה שלי..נתנה לי להבין שאני קטנה כל כך מחוקה כל כך לאורך כל כך הרבה שנים לא יכולתי אחרת פשוט לא יכולתי אחרת. ומי שאני ומה שאני זה בכלל נס . כי בקלות יכולתי להיות במקום אחר. משאירה את זה כאן לימים של רגשי אשם וכעס על מי שהייתי ...אני גיבורה אודי גיבורה ....

אביב אהובה, גם אני מוצאת שהמילה נס מאד מתאימה כאן. וגם יצר חיים חזק. את אלופה (אומרת זאת בעודי זוכרת ומכירה גם את החולשות), מחבקת, סוריקטה

מה שלומך יקרה איך הצינון ..המילים שלך כמו תחבושת אוהבת ורכה ..תודה

כל הכבוד לך! המבט שלך על המצב כל כך יפה. Aya

אני אישית מכירה, ואני בטוחה שגם קוראי הפורום כל אחד מכיר את האנשים הנורא 'עדינים' הם מדברים נורא בשקט, כמעט בלחש, לעולם לא יגביהו את הטון, לפני שהם אומרים משהו הם כל כך הרבה יתנצלו עד שהם יהפכו לכמעט מגמגמים, אבל האנשים האלו הם לא רק כוחניים אלא לא פעם גם אלימים. \בדרך השקטה שלהם, הם לעולם לא יחתמו לשכן שרוצה להרחיב 'דירה, הם לעולם ישתתפו בהוצאות של וועד הבית, יש להם קשיחות שקטה מאד, לי הם נראים כמו נחש בקש בדיוק, גם הנחש מאד שקט. לכן כשאומרים כוחניות, צריכים לתת הגדרה, מהי כוחניות, מהי אגרסיביות.... במה זה מתבטא, בצורה של הדיבור, במעשים, בתוצאות? אני אישית ממש לא מתפלעת מכל 'העדינים' הללו ואני גם לא מפחדת מאלו שיש להם טון מאד נחרץ, כל אחד לגופו, ועל פי המהות של ההתנהגות שלו

איזה באסה.. רצינו מסיבה... הבנתי את ההודעה שלך של סוף השבוע שאתה תעלה הודעות כל השבוע ורק לא תגיב... אנחנו לא מצליחות לחגוג כשלא רואים ולא שומעים אחת את השנייה..

גלי את חמודה דווקא חגגנו ...אם היית רואה איזה השתוללות וריקודים היו כאן בן העצים הישנים ..אישית שרתי במלא קולות כואבים ושמחים כועסים קרבניים ...מלאי תקווה https://www.youtube.com/watch?v=kbs02_gshRs

אני מגיבה לכן בהודעה חדשה, כדי שלא תפספסו.. סנדיי, כאבי גב זה ממש לא נעים. ומאד קשה לסבול אתזה. כל הכבוד לך שאת מנסה לטפל בכל דרך. ולגבי מיכל - אתן חמודות, ואני בטוחה שאודי אוהב את שניכן ומצידו שתשבו משני צידיו, העיקר שלא תריבו:) סוריקטה, תודה על קבלת הפנים. אבל את יודעת?! אני פה כבר כמעט חצי שנה... ונהנית לקרוא אותך.. תודה שאת פה:) אביב, לא כל כך הבנתי למה את מסיימת את הטיפול? האם היא החליטה להפסיק לטפל בכל המטופלים שלה או שרק בך? בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה במציאת מטפלת. אני בטוחה שכל אחת תשמח לטפל בך, את מיוחדת. Aya

היי איה רק בי הגענו לאיזה מדרגה ששתיינו רואות שתיינו יודעות מה גורם שלא נצליח לטפס עלייה ולצערנו לשתיינו אין את הכוחות לעבור אותה ..עבורנו הסתיים המסע המשותף

הי במבי, קודם כל- מרגיעה אותך. כרגע אני לא נמצאת בסדנת כתיבה , כך שאני לא איתך :-) (אם כי בחיי הייתי בלא מעט סדנאות). אני כותבת מכתה ב', הכתיבה ממש הצילה את חיי. התחלתי בשירה אבל כתבתי כמעט הכל- סיפורים קצרים, רומנים, סיפורי ילדים. לא פרסמתי עדיין משהו בצורת ספר אמתי. מאמינה שגם זה יבוא. כתבתי לך מה שכתבתי, כי זיהיתי משהו שונה ומיוחד בכתיבה שלך, משהו מעין חותמת אישית. כמו כן, שימוש בדימויים אותנטיים. נראה שיש לך עולם פנימי עשיר מאוד . אל תחששי מהאומנית שבך.

איזה קטע.. מצאתי את עצמי סופרת כמה ל' לסיגל שבחרת :)) התרגשתי.. אני מתכוונת להקריא בפני אמא צביה את תגובתך.. הקטע הוא שקראתי בחטף את מה שכתבת ולא מסוגלת לקרוא שוב.. אני מוצפת ממשובים בונים מאוד מהר ומתקשה להכיל... צריכה עיבוד נוסף עם אמא צביה.. ומקווה מאוד בשבילך שהספר/ים שלך כבר יעמדו למכירה... מדמיינת אותי עומדת בחנות, ללא ידיעה שהספר/ים הללו פרי יצירתך, מחזיקה בידי ומריחה אותם.. אני אוהבת להריח ספר חדש.. יש לו ריח מיוחד.. גם לעור יש ריח מיוחד שאוהבת להריח.. אבל משתדלת לא ללבוש/לנעול עור... כן.. בגלל שהעור הו של בע"ח.. למרות שאני לא מתנזרת מאכילת בע"ח... כן.. קטע מורכב עבורי.. כמו כמעט כל דבר.. במבי.

אוהבת אותך...ורואה את הנסיונות עוד קצת ותצליחי...לא חעצור התחנה הבאה זה להביא לטיפול:)....אומץ ..את אמיצה אני יודעת אז דחיפה קטנה וחיבוק

יקרה אוהבת בחזרה,תודה על הדחיפה, אני ממש משתדלת.

הכי יודעת בעולם ..אז יאללה שנה חדשה תבטיחי לעצמך שהשנה את מצליחה ..אוהבת ואתך

משחזרת הודעה שנמחקה.. אם תגיע אודי לא צריך להעלות פעמיים... אז המשפט הזה צוטט לפני שלושה חודשים בתל אביב במצעד בעלי החיים בו צעדו, אתם לא תאמינו - חמישה עשר אלף בני אדם! והיה נורא מרגש, להרגיש שיש לי חלום ושאני לא לבד בחלום, שיותר ויותר אנשים מבינים שאפשר לחיות טוב ולאכול טוב בלי לפגוע באף אחד ובלי להרוג אף אחד. סוריקטה, סליחה על ההודעה ממקודם, הייתי ממש על הפנים. אז מה אתן אומרות, אודי לא כאן, ואפשר לעשות שיגועיישן ומסיבה כל הלילה? מי באה? אפשר לעשות צחוקים, לשמוע מוסיקה, לראות מערכונים מצחיקים, לשים לקים, להתאפר, לבשל, לשחק בקלפים השלכתיים, וכמובן לאכול. אני אביא פיצה טבעונית, שניצל טבעוני, בולונוז טבעוני וקרמבו, כמובן, טבעוני. מבטיחה שיהיה טעים. מי באה?

זה התפקיד שלי להיות הקלאפטע ולדאוג שכולם ינקו בסוף אני רואה את זה כפגיעה אישית, ודי אנושה בזה שאתה מנסה להשתלט על תפקיד הקלאפטאיות שלי, אז בבקשה, אם אתה רוצה לתת עצות לכותבים זה בסדר, אתה גם יכול לנגן זה בסדר, אבל לא מעבר לזה, אל תשתלט בבקשה על העבודה שלי שהיא לחלק פקודות שינקו את המקום ושלא ישאירו לכלוכים. נפגעתי מאד תודה

אני דורשת שיתנו לי להכין סטארטאפ אני דורשת שיאפשרו לי לנגן אני דורשת שיאפשרו לי להשתלט על המסיבה, להשתלט על הכל, על כולם, הכל בכל מכל כול אין מצב שאני באה בלי להשתלט מתאים לך???

את כותבת בצורה לירית אפופה בכאב, ויש בה משהו כל כך חותר, אומרת לשמוע אפילו את האיזם שלה תכבדי אותנו בנוכחותך יש לך כל כך הרבה מה להוסיף

אם וכאשר ארגיש שיש לי מה להוסיף ולהגיב אכתוב. גם בלי לכתוב אני מכבדת פה את כולם. בהזדמנות זו אודה על המידע היקר והחשוב שקיבלתי בנוגע להיפנוזה וגם על הד"שים החמים. שיהיו ימים טובים וחמים

אופס בטעות בהתחלה כתבתי את שמך בשם שולח ההודעה.. כמעט והייתי מלחיצה אותך שמישהו משתלט לך על הזהות.. רציתי לומר לך שכשקראתי את ההודעות של סאנדי אליך היום חששתי שתפגעי ורציתי לגונן עליך, ואז הופתעתי לראות את מה שכתבת לה. התפעלתי שזה לא החליש אותך. יש שם כוחות, בהחלט יש!

זאת בדיוק אותה מניפולציה רגשית ...אבל הקשבתי למה שכתבת לי והחלטתי ברומא להתנהג כרומאי ולצמוח ...זה בהחלט הצליח לי :)

הי שירה קשה עם דיכאון, אני יודעת. כבר שנים שאני און ואוף איתו. לא מזמן הפסיכיאטר הציע לי לנסות שיטה שנקראת brainsway. אני לא הגעתי לזה כי זה מאד יקר, אבל כשכתבת אז חשבתי, אולי זה משהו ששווה לבדוק.. שיטה ממה שקראתי באישור fda עם הרבה מחקר קליני... בקיצור, מה שאני מנסה לומר, לא להתיאש, לבדוק את כל האפיקים, וגם לזכור שדיכאון, אפילו בלי שום טיפול עובר תוך חצי שנה בממוצע, אז לא שחצי שנה זה מעט.. להפך.. אבל זה לא לנצח... יש שם אור בקצה המנהרה...

תודה גלי. אצלי הדכאון גר כבר יותר משלוש שנים עם טיפול וזה די מיאש... שלך שירה

הי אודי, מברכת אותך ליום הולדתך בבריאות טובה, עשייה מספקת, יצירה והרבה אהבה. אני כאן, קוראת, מנסה לקרוא, להיות. הימים דומים, קשים, מתאמצת לצוף. שירה

הי יקירתי. קצת מרגיש לי כמו שיח חרשים הדיאלוג שלנו.. אז רק שנייה לפני שאוותר אני אומר לך שאני מנסה למקד אותך לא במה שאת אומרת אלא באיך שאת אומרת.. יכולה לומר לך שמולי לא הסכמת איתי שזה לגיטימי, אבל ה-איך שלך לי נשמע רומס, מזלזל ומתנשא... ולגבי, המטפל היה בעבר, עכשיו זאת מטפלת, וגם איתה זו התאהבות, אחרת אבל התאהבות. וכן, במקומות טיפוליים הרבה פעמיים דמויות כמו אודי הופכות לאובייקטים של השלכה של מה שמתעורר בנו מול הצורך בהורה (שקיים בכולנו בכל גיל), וזה מורכב, ולך יש הרבה פעמים רצון להבין, אבל להבין בצורה שמאד מפשטת.. רציתי גם להגיד לך שריגש אותי מה שסיפרת על הדיכאון הארוך... היה לי מעניין שבסיפור שלך היתה תרופת פלא לדיכאון, הדבר הזה שרצית שהעלים את כל הקהות וחוסר החיות.. קצת כמו פרח לב הזהב.. מהניסיון שלי, שוב, עוד לא ראיתי דבר כזה, מעניין אם זה כל מה שהיה שם... אשמח לשמוע! שלך, גלי

הדכאון שלי היה בגלל אבל אבל על משהו מאד יקר.... זה היה אבל שלא יכולתי לצאת ממנו, כך שהדכאון היה על האבל מה שהוציא אותי, זה אולי דומה לפרח לב הזהב, אבל זה לא, אני לא רוצה לפרט על האבל שלי, אבל בדרך הטבע הייתי אמורה לצאת ממנו, היה בי משהו שלא נתן, אני חושבת שהיה זה משהו מהעבר שלי, מהשדים שלי, שלא הסכים לחטוף עוד פעם גרזן על הראש, זה די מסובך, והיה מסובך, מה שקרה זה מה שהוציא ותי, got me involved so much שבעצם מה שהיה אמור לקרות עם הזמן ולא קרה, קרה בגלל שנשאבתי למשהו אחר שהיה חשוב לי

אפילו יש לו שם קראי לו ילד עלים ותעתיקי כל מה שכתבת כאן על הרגשתך כאשר המטפלת לא הייתה הלבישי את זה על ילד שמתגעגע לגננת בגן, שעזבה אותו, והוא לא משלים עם כך שלא רואה אותה במשך כמה ימים יש לך כבר את כל הטקסטים רשומים , כמעט ולא צריך עריכה וזה יכול להיות לך להיט

כן במבי, יש לך ספר ילדים מוכן פאר אקסלס כאן בפורום

כנראה הייתי זקוקה עכשיו לשמוע משהו אחר ממך..., ומרגישה מדוכדכת וכנראה באמת בדרך ללא מוצא, ואחרי גם עוד פגישה אילמת ומעיקה נורא.וכששום דבר טוב לא יצא ממנה וממני.ויש גם הרבה עמימות ועכירות ומועקה גדולה, ומרגישה חרא ולא יודעת מה עובר עליי.והכל חסום.

רואה עכשיו שחזרת אחורה, וכן הגבת. אז סליחה ותודה. למרות שגם ההתייחסות...,הזו, ,כואבת,וכשיוצא בעצם שאתה מסכים ומאשר במשפט מסכם אחד, שזה אכן נשמע כמו דרך ללא מוצא. טוב..., כנראה שכך.

אכן מיהרתי להגיב,בעיקר כדי לנסות לתפוס אותך ורגע לפני ששוב תלך ולהרבה ימים.

חיכיתי כל היום לרגע בו תכנס ותענה,ואקבל גם אני,תגובתך. והנה...,הגעת..,אבל בחרת לדלג עליי, ופשוט התעלמת ממני. זה כואב . ומרגיש ככ מבאס. ובייחוד שזה היה לי חשוב, ובטח כרגע,שהכל רגיש וקשה,וגם כתבתי על זה. אז למה??? מרגיש חרא ואפילו יותר לבד,ובטח גם אל מול התגובות התומכות...,שכתבת לאחרות. טוב...,זה מה יש,כנראה,כמו שאתה נוהג לאמר לי,לא מעט. ומן הסתם,ועד סופהשבוע,אם בכלל,גם לא תגיב. הרגשה מחורבנת באופן כללי. לילה טוב.

הי קרן אור, למען האמת גם אני רציתי לכתוב לך, עוד בהודעת השתיקה שפירסמת ויצא שהתמהמהתי. חפצתי לכתוב ששתיקה פעמים רבות קשורה לכעס. והנה, כבר ראיתי שפרסמת הודעה נוספת שמזכירה רגש של כעס. ואם כעת את מדברת על קנאה, שהיא כל כך מוכרת, אולי גם משהו מזה קיים ברגשותייך הקשורים לטיפול. נסי לומר 'אני כועסת' ולשמוע פנימה את הקול האומר 'על מה?' ונסי למצוע על מה באמת. ואולי הכעס הוא ביטוי של קנאה. נסי לחשוב במי את מקנאה. במה. חומר טוב לפגישה טיפולית שאם רק תוכלי, תדברי אותו. רעיונות של בוקר עבורך, יקירתי, שלך, סוריקטה

על העצירה לרגע וההתייחסות. אני מניחה שאת לגמרי צודקת. עם זאת כרגע קשה לי מאד לדבר את זה וככה. וזה בהחלט גם מוסיף לכל הקושי הכבדות והדכדוך מכל הקורה או לא קורה...,איתי.והקשר איתו, והטיפול הזה שככ מתקשה להכיר בו. כשאני כבר לא יודעת מה מציאות מה אשלייה, מה באמת קורה, ומה מרגישה, כשהכל ככ נזיל ומתעתע ופוגע ומעודד ושוב ושוב.. וכשהיאוש כל הזמן שוב ושוב מכה. שבוע טוב.והרבה טוב.

הי! מה שלום ההצטננות, אפשר לארגן לך איזה כוס מים עם עוגיות משהו סוף! אני שמחה שקיבלת משהו מהגיגי המפגרים (סליחה, אני לא מצליחה לשלוט בהתקפה העצמית הזאת... מוזמנת לסנן מילות ביקורת עצמית שלי...)... את יודעת, את כותבת לי על כך שאת עוזרת לשכן, וגם פעם כתבת לי משהו על זה שאת עוזרת לבני אדם ולחיות, ואני שואלת את עצמי אם את מביעה בכך איזושהי ביקורת סמויה כלפי? כלפי הטבעונים? משהו בסגנון אוהבים חיות ולא אוהבים בני אדם... אני חושבת שזה לא נכון לגבי... אני חושבת שאני מנסה ככל יכולתי לעזור גם לבני אדם... מנסה לכתוב לך אבל מתקשה מבעד לערפל הדיכדוך... אני גמורה... מקווה שאצליח יותר לכתוב לך בהמשך... שיהיה לך שבוע טוב יקרה!

הי ממי, אני חולה, וכואב לי מאד :-( לא יעזור לך, אני אמשיך לחשוב שאת מאד חכמה. במחשבה ראשונית, לא נראה לי שהייתה כאן ביקורת סמויה, וגם לא כל-כך חושבת שאני נוטה לדבר באופן כוללני כלפי קבוצות, ודי נראה לי שמנסה להתרחק מכניסה לויכוחים האלה בכלל. גם לא פייר לומר דברים כאלה על מישהו שמכירים ממנו רק חלקים. הבנאדם כשלם יכול להיות מקסים באופן כללי, לצד ה'באגים', שיש בו, כבכל אחד. ואת בסדר, ואת מתקדמת, ואני גאה בך. נדבר, סוריקטה

מה כואב? מה את עושה בנדון? מבינה אותך, רוצה לעשות קואליציה נגד הכאבים, איך את מרגישה? מתפקדת?

הלכו לי לאיבוד! לפני רגע הם היו לידי, סובבתי את הראש ונעלמו. התקשרתי למטפלת, שאלתי אותה אם לה יש שימחה, חשבתי שאולי אם לה יש אז שלי גם תצוץ, היא אמרה לי שיש לה אבל שלי עדיין מתחבאת. אולי קרה להם משהו? אולי אם אדבר יותר בטיפול זה יעזור לי לדעת איך לחפש אותם? אני לא יודעת מה לעשות איתם, כאלה לא צפויים, רגע כאן ורגע נעלמים, אני לא בטוחה אם זה עוזר לדבר עליהם בטיפול, היא אמרה לי היום לזכור שהטיפול הוא אמצעי. זה משפט כואב. אחרי זה היא אמרה שקראה פעמיים את המייל ששלחתי לה, וניסיתי לכסות את המשפט הראשון עם המשפט השני, שפעמיים ינצח אמצעי. איפה הם מסתובבים השניים האלה? עצב וחרדה ילדים הרבה יותר נאמנים, הם אף פעם לא מתרחקים, גם כשאני ממש מגרשת אותם.. אולי אם אני אקח יותר תרופות אושר ושימחה ישארו לידי ולא יברחו לי ככה מבין האצבעות? היו היום סדרה של התרחשויות חיוביות והן לא מצליחות לחדור פנימה. בדידות ועצב תהומי- הזוג הזה שהולך תמיד יחד לכל מקום, עליהם אפשר לסמוך שלא יעזבו אותי. המטפלת חושבת שאני צריכה להציע לבחור שננסה שוב.. אני כ"כ מקנאה בילדים שלה, עבורם היא לא אמצעי, עבורם היא אמיתית... יש למישהו רעיון איך ואיפה אני מאתרת את אושר ושימחה?

קודם לגילוי הנאות אני ממש לא שייכת לחסידות ברסלב, אבל ממש לא אבל יש להם כל מיני אמרות ופעולות שיכולות להכניס את האדם בשמחה במיוחד ההנחיות של רבי נחמן מברסלב לאנשים עם ייאוש, אנשים שחושבים שהפסידו את החיים יש אחד מחסידיו שכתב ספרים על אמונה ועל השמחה שכחתי לקע את שמו, כל כך נהניתי, כן לשאוב דווקא מהאמונה את השמחה,

אני מוצאת אותם בשירים . במערכונים מצחיקים. מזייפת חיוך עד שהוא נעשה אמיתי והכי משנה תדר מחשבתי ..חיבוק

מה שלומך? רציתי לאמר לך שזה משמח אותי שאתה נוסע למלא מיצבורים. אני כה מעריכה את הנוכחות שלך כאן... ויש לך חלק גדול בהתפתחות שלי... היום גם אני מטפלת... היית מאמין? וגם- באיזה נושא הכנס? קבל את ברכתי... הילה

קראתי שוב את הדיאולוג שלנו מתארי ה 22.12 צר לי, אבל אני גם לא מבינה אותך וגם לא מסכימה אתך. ואולי זה קשור האחד בשני. אולי זה קשור לאופן שבו אנחנו רואים את הפורום, את האופי של אודי כמנהל הפורום. מה זה מנסה להשתלט? את טענת שסוריקטה משתלטת על תפקיד האם, אני משתלטת על התפקיד של אודי? לא מבינה מה התפקיד של אודי ולא מה השתלטות. אודי פתח פורום, הוא מנהל אותו, בתוקף היותו מנהל הפורום, זכותו לקבוע את התנאים לכתיבה בו, וזכותו להגביל העלאות הודעות בפורום. אודי לא בעמדה של שתלטן על הכותבים, הוא מנהל את הפורום לא את הכותבים לכן אני בכלל לא מבינה את כוונתך שסורקיטה משתלטת על הדמות ההורית בפורום, למה, אודי מייצג כאן את הדמות ההורית? נכנסים לכאן כי אודי הוא אמא/אבא? שלמו כרטיס לקבל את אודי כהורה ומישהו אחר משתלט על זה? יש כאן שיח בין כותבים, כל אחד תורם את מה שהוא רוצה, מה העניין של השתלטות כאן? לדעתי, אילו היה כותב שהיה באופן סדיר ממליץ לאודי, תפסול כותב אחד, אל תענה כותב שני, תענה כל יום ואל תעשה הפסקות וכו', היינו, היה רוצה להדריך את אודי איך להיות מנהל הפורום, יכולה היית לומר שההנהלה היא בידי אודי, ואין צורך שמישהו אחר ינהל את המקום. אבל, כן, גלי, עם כל הרגישות בעניין, אני מאמינה שמי שאומר שינגן ביחד עם אודי במסיבה ווירטואלית, נחשב למישהו שרוצה להשתלט, אני רואה בזו הערה שמתאימה לילד בגן ילדים, בשלבי הגיל של 4-5, ולא מעבר לזה, אני ממש רואה בזה התנהגות ילדותית. מאד מצוי בגיל הגן שילד לא מרשה שישירו בבית שיר של הגן שלו, שלא מרשה למישהו אחר לספר סיפור של הגננת שלו, ובגן הוא לא מרשה למישהו אחר לשבת על המקום של הגננת וכו', והוא מוכן להשתטח על הרצפה ולבעוט שאף אחד לא יקח את המקום של הגננת שלו. מעבר לכך, נאמר שאם משתתף איזה אחד מהם, היה משקיע הרבה בפורום ועל כל שאלה היה מפנה למאמרים רציניים, נאמר שהיה כותב כאן מטפל רגשי, והיה מביא את הידע שלו כאן בתשובות לכותבים, הייתי חושבת שהוא עושה עבודה נפלא ולא מנסה להשתלט על הפורום. בדיוק להפך, אודי מעוניין בשיח, הוא מעוניין בתגובות בוגרות ונכונות, ולא מנסה להקטין כותבים כדי שרק הוא יהיה בעמדה של הגדול היודע. וכתבתי ואמרתי לך שהתגובה שלי למיכל ממש לא הייתה שליפה, היא הייתה תגובה שהייתה בהשהייה שבועות ארוכים, ורק לאחר שראיתי שזו התנהלות שיטתית ולא מקרית, כתבתי את אשר כתבתי, ואני עומדת מאחורי מה שכתבתי. אני לא נותנת דיאגנוזה לאדם, אלא לממצב. אולי נפגעת כי הרגשת שזה נוגע לך במקום רגיש, אז אולי כדאי שתנתחי את דברים, ותראי מה מהם נכונים לך ומה לא. שוב אף אחד לא מכריח אותך, להסכים, לקרא, אבל זה דרכו של פורום ציבורי, וכמו שכתבתי לאביב, לנסות לגרום לכובתים לכתוב על פי החליל של מישהו מסוים, זו בהחלט נראית לי מניפולציה. מעריכה אותך גלי, אם כי לא תמיד מבינה אותך, סיפרת על מטפל שכבר לא מטפל, אך את מספרת על התאהבות במטפל, וחוזרת על זה שוב ושוב, ונראה לי שבכלל אני לא מבינה את הסיפור שלך, אבל זה בסדר, לא התחייב לדאוג לכך שאני אבין כל דבר, זה לגטימי שאני לא מבינה העיקר שיהיה לך טוב ושמח על הלב

קראתי את הודעתך והיא העלתה חיוך על פני:)) הדיאגנוזה שלך למצב בפורום -כפי שכתבת.. ויחד עם זה רוצה לומר לך שהמעורבות העמוקה שלך, האיכפתיות האמיתית ניכרת. גם הנדיבות... את אדם צבעוני, מעניין, אינטנסיבי בעיני.. גם כוחני.. במבי.

הפורום בעיני, זה לא מצב כזה או אחר תלוי זמן, כך אני רואה כל פורום באשר הוא פורום, מצב הוא עניין של זמן מסוים בדרך כלל. בקשר לסופרלטיבים שנתת עלי הם בגדול נכונים מאד, לא ממצים אותי, אך נכונים כלשלעצמם

ראשית, אוהבת אותך. שנית, מאחלת לך בהצלחה והנאה מרובה בכנס.. שלישית, סקרנית מאוד לדעת על מה הכנס וכו' קצת פרטים.. שלך-במבי. נ.ב גם עם אמא צביה , למרות הרבה כשלים אמפטיים ושיחזורים שמתרחשים בזה אחר זה כל התקופה האחרונה.. אנחנו מצליחות להתבונן ולעבד .. אני גם רואה את האיכפתיות האמיתית והעמוקה של אמא צביה בכל מה שמתרחש וזה מצליח לגעת בי עמוק עמוק במיתרי הנפש.. ונ.ב נוסף.. אולי עוד אחזור פעם לפיסול .. ואולי גם אצייר.. אני רוצה לפסל את המצח של אמא צביה.. :))

הייתי מוצאת סיבה למסיבה הייתי אומרת שאני חייבת להיות בכנס מטעמי מקצוע, אישיות, ועוד ועוד, והיה לי תרוף לנסוע, לברוח קצת... אני תמיד מחפשת סיבה למסיבה בכל הנוגע לנסיעות

אודי, יש לי כמיהה עזה או יותר נכון לומר צורך... שהמטפל יהיה אבא עבורי... לא אבא של ממש... זו כבר פנטזיה לא מציאותית... אין לי רצון או צורך לבוא אליו הביתה או ללכת איתו יד ביד ברחוב... אני רוצה שישמור עלי, ידבר אלי בקול שקט ורך... שיבריח את כל השדים והמפלצות מתחת למיטה... שילחש שאני טובה, ושיהיה בסדר... אודי, זה בסדר שמטפל יהיה קצת כמו אבא??? או שזו פנטזיה מזיקה ואינפנטילית שיש להתפכח ממנה מפני שדינה אכזבה כואבת?? נטע.

נטע יקרה, נראה לי כל-כך בסדר. משאלה מקסימה, בעיניי. את צריכה להרשות לו. להתיר לדברים כאלה להיספג ולהפוך להיות חלק ממך, קיום פנימי שיהווה משקל נגד משמעותי על המאזניים (בהנחה שקיימים חלקים פנימיים שינסו להגן על הרע הקיים). אני לפעמים מרגישה קצת בת מאומצת של המטפל שלי (ואנחנו באותו גיל), ואולי בעיקר תלמידה לחיים. שלך, סוריקטה

אודי, אני מצטרפת לשאלה של קרן אור: איך מנצלים נכון את הטיפול? איך מפיקים ממנו את המירב? איך יודעים אם הטיפול "תקוע" וצריכים לנסות משהו אחר? נטע.

לא כל כך מחזיקה ראש למה שקורה בטיפול שלך, מתנצלת, רוצה לעדכן אותי יותר?

ישנם קשרים שהם אמיתיים לחלוטין until death do us apart לא כל קשר הוא כאילו