פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, אמי נפטרה בחודש שעבר ממחלה והשאירה אחריה את אבי, ו- 2 ילדים. אבי אינו מצליח לצאת ממצב נפשי קשה, מתאבל בייסורים, חסר חדוות חיים לחלוטין, בוכה, דואב מעבר לנסבל פשוט, כשלא עוזר טיפול תרופתי ולא טיפול פסיכולוגי (הוא טוען שהטיפול הפסיכולוגי שהתחיל רק מציף בו תחושות קשות, זכרונות מהעבר איתה ועוד). אני ואחותי פשוט חסרי אונים לנוכח המצב שלו, גם חוששים לשלומו ובריאותו, הוא שקוע ברחמים עצמיים ופשוט לא מצליח להתרומם (למרות ששב לעבודתו). נשמח לעצות/תובנות/רעיונות וכל מה שיכול לעזור לנו לעזור לו תודה.

הייתי בטיפול ולא הצלחתי לדבר... יצאתי בתחושה של החמצה ועכשיו יושב לי על הלב... הילה

והרבה בכי... הצלחתי לקום. דיברתי עם המטפלת וזה עזר לי למצוא פתרון לשבת. מה שקשה לי הפעם זה שמשפט אחד לא במקום גרם לי לחשוב שאני לא רצויה ויכלתי לפתור זאת מיד ולא להישאב למצב הרע הזה. עכשיו קמה למקלחת וקבעתי לצאת לאכול בחוץ עם חברה. את הסיפור שהוא לא ככ משמח האמת, גם לא עצוב אשמור לשבוע הבא כנראה. ותודה על המקום לפרוק. וגם, קוראת את כולן ובשבוע האחרון לא מצאתי כוחות להגיב לאחרות. אז סליחה.

תודה ענקית לך !!! מילותיך אתמול הרגישו לי שאתה איתי .. כל כך הייתי צריכה את זה אתמול.. וואוו אודי.. חזרתי עכשיו מאמא צביה והקראתי לה גם את ההודעה שכתבתי לך וגם את תגובתך.. והיה לי מאוד מאוד מאוד קשה לקרוא.. כל כך בכיתי תוך כדי.. אבל עכשיו מרגיש לי קצת פחות אסטמה בנשמה.. יכולה טיפונת לנשום.. ואתה יודע אודי מה אמא צביה הגיבה ? היא אמרה שבשונה מפעם שהייתי נשארת לבד לבד עם ההתרחשויות. הפעם, כשלא קיבלתי מענה נכון ממנה לא ויתרתי. פניתי אליך וקיבלתי ממך את מה שלא קיבלתי ממנה.. מה אתה אומר על זה אודי ? שלך-במבי. ומברכת אותך בשבת טובה, מוארת ומלאה באנרגיות חיוביות .

מרגישה בתוך בריכה מנסה לשחות נמצאת על קרקעית הברכה, מנסה למשוך את עצמי קדימה.. כבר כמעט ואין לי אוויר ועדיין חייבת להמשיך ולחתור... -------- חוצמיזה רוצה לאחל לך אודי, שבת טובה וחמימה עם המשפחה ועם עצמך, חשבתי להמליץ לך על ספר טוב לשבת... בטח אתה מכיר... אבל חשבתי על מישהו לרוץ איתו של דויד גרוסמן. הילה

אודי אתמול שינית את צורת התגובה שלך. זה הפתיע וגרם לתהיות. אני רגילה לישירות והראייה קדימה שלך ככה הייתה גם המטפלת והאמת שגם אני מוצאת את עצמי לרוב עובדת ככה .. רק שברגעים כמו שכתבתי אתמול שהתפצלתי מתוך כאב ופחד רציתי את התיקוף שלה שזה בסדר ולגיטימי להרגיש זיפת או כאב או פחד וזה לא היה ואז הגיע המון תסכול וכעס ... אתמול שתיקפת לי את ההרגשה זה גרם לתהייה וכבר לא בטוחה שזה באמת הצורך שלי ...כשענית הייתי כבר במקום אסוף ...האמת שהתשובה שלך חידדה עוד יותר את הקושי שלי לדעת מה באמת אני רוצה וצריכה מה מדוייק לי . כי כל חלק לוקח למקום אחר ואם אני מוותרת על רצון של הילדה בת הארבע לטובת ההגיון של בת החמישים יש בכי וכעס ואם ההפך אני מרגישה קרבן מצוי.. איפה קו האמצע ... ובכל זאת המילים שלך נשמרות כאן לרגע הבא שיהיה פיצול ובכי כי שם אני צריכה את התיקוף הזה . יותר ויותר מבינה שמשתמשת במילים ובמסר חיצוני להרגיע את החלקים הפגועים חייבת ללמוד לעשות את זה עבורי ...אודי תודה על הכל . מעבר לתמיכה הדיוק שלך מעורר תמיד תהיות מצמיחות. שבת שלום נעים וחם.

רציתי להיכנס ולספר משהו אבל קרה מה שקורה תמיד. והדבר היחיד שיכולה עכשיו לומר זה רע ולבד. ולא רוצה את החיים האלו. מה בסהכ ביקשתי?? מזל שאכלתי קודם כי לא רואה את עצמי מצליחה לצאת מהמיטה.

וזה ממש מבהיל עכשיו... וואוו אני ממש מבוהלת עשר בבוקר...

אודי, הבעתי חוסר אמון מופגן מול המטפלת וכלפייה. אני פשוט צריכה שהיא תתרחק מציק לי לחשוב שהיא נעלבה או נפגעה אני מרגישה שאיבדתי אחיזה בטיפול ואין לי שום שליטה יותר

לא רוצה להכנס בעץ שלך עם אודי מרגישה שזה לא נכון ...אבל כל כך נגעת בי את מזכירה לי אותי . מבינה את הכאב עד הנים הכי דק בגוף .. ביום האחרון שיתפתי אותה ...לפני שנה שהנערה הקוצנית התחילה להגיע הבאתי לה עציץ עם קקטוס ...הסברתי לה שזה הלב שלי והוספתי שורות מהשיר "זה מה שהלב שלי בחר אחרי כל מה שהוא עבר" אמרתי לה שלקקטוס יש פרח נדיר שפורח אחת לשנה ומי שמטפל טוב בקקטוס ולא נבהל מהקוצים זוכה לראות את הפרח ...היא הוציאה אותו החוצה וככה הוא לאט לאט נבל התכווץ ומת והלב שלי התכווץ ומת יחד איתו . לי זה היה משמעותי היא פיספסה את המשמעות מבחינתי יכלה לזרוק אותו אבל לא מול העיניים שלי ...ויחד עם זאת התגובה שלה על מה שאמרתי לה כאבה לי ובכל זאת הבנתי שאני מהמקומות שלי רואה כל פרט ולא מפספסת והיא לא היא רואה בגדול ...וזה לא משנה את מה שהיא מרגישה כלפי באמת . במבי אהובה זה כואב אבל זה לא שהיא הוציאה אותך באמת היא לא השאירה אותך על האספלט את חשובה לה אכפת לה ממך ...מבינה אותך ובכל זאת לכי ודברי על זה על ההרגשה אני מאמינה שתזכי לעוד פסיעה קדימה ...ובכלל הסימבוליות של לשים את השורשים באדמה שיהיה נטוע ויפסיק להיות תלוש ובלי כוחות...יש משהו בסימבוליות הזו שאת עשית את זה לבד עבורך ...מאחלת לך עוד פסיעות קדימה ...מגיע לך חיבוק

תודה על מילותייך.. זה מרגיש לא לבד.. את מבינה על מה אני מדברת.. זה כואב בטירוף.. תודה לך אביב רגישה ובהצלחה בעבודות ובמבחנים והצלחה גדולה בטיפול עם המטפלת החדשה !! אני חושבת שאת מלאה בתעצומות נפש , לא מוותרת לעצמך ממשיכה למרות הקשיים והאתגרים המטורפים שמזומנים בפנייך .. איך אודי אומר ? את תצליחי !!! איתך-במבי.

רציתי לבוא... סתם כמו שאני.. להיות כאן הילה

אודי :( עצוב לי בלב.. :( מאוד. מאוד. גם מרגיש לי לבד. אודי :( לפני המון המון זמן..כמה שנים, נתתי לאמא צביה מתנה . את עץ האהבה. מכיר את העץ הזה אודי ? עץ קטן עם שורשים שמשתרגים ויוצרים ממש פיסול חי עם השורשים. מכיר את עץ האהבה אודי ? ונתתי לה אותו. ובתחילה היא שמה אותו על החלון כלפי חוץ בכדי שיקבל שמש אבל הוילון שלה הסתיר אותו (את העץ) והוא ממש נבל וכמעט ומת. וגם אני כמעט ומתתי. כל כך נעלבתי שהיא דוחה אותו ושמה אותו מאחורי הוילון.. כאילו קיבל עונש מהמורה שהוציאה אותו החוצה.. דיברנו על כך והיא הכניסה את עץ האהבה פנימה והניחה אותו על השלחן הקטן שלידה. והאו צמח. ממש ממש צמח יפה. והיא קרבה אותו על השולחן כך שעץ האהבה היה הכי הכי קרוב אליה. והוא צמח לגובה והוציא המוני עלים וראו שממש ממש טוב לו. ואז... לאט לאט הוא התחיל לנבול.. אמא צביה ניסתה עוד ועוד דרכים בכדי למנוע את מותו הטבעי, אך ללא הועיל.. הוא ממש ממש נבל.. והיא אמרה לי שהיא תוציא אותו לגינה ואולי שם יתרחש הנס והוא יתאושש. וכל פעם כשהגעתי ויצאתי ממנה הסתכלתי עליו והרגשתי צביטה בלב. בזמן האחרון (אולי שבוע ? שבועיים?) ראיתי שמישהו ממש תלש אותו מהעציץ שהוא היה בו. ועץ האהבה שכבר לא נשאר ממנו כלום רק השורשים,שוכב על הגדר הזה של מלט.. שוכב לו השורש על החומר האפור, הקשה והקר הזה.. כשבמרחק של כמה סנטימטרים עומד עדיין העציץ עם האדמה שבפנים. לא אמרתי לאמא צביה כלום. אני חושבת שלא שמתי לב לזה מרוב שזה חתך אותי. זה הרגיש כמו שפעם לפני למעלה משש שנים במבי כתב לך באחד מההודעות הראשונות כשהגעתי לפורום,כתב לך שהוא שוכב על האספלט ,גוסס. זוכר אודי את ההודעה ההיא שכתבתי לך ? כך הרגשתי. והיום , שוב ראיתי את זה . וגם שמתי לב שאמא צביה נתנה לו להמשיך ולמות מקור וכאב כך לבד על החומר האפור הקשה הזה. ולא טיפלה בו בכלל. לא יכולתי לדבר איתה בכלל. הרגשתי שהיא אדם זר לחלוטין.. היא ניסתה שנדבר על מה שקורה ושיתפתי אותה. גם אמרתי לה שבסוף הפגישה היום אני אקח את השורש של עץ האהבה ואחזיר לאמא אדמה. אמרתי לה : לא נותנת לך יותר צ'אנס לטפל בו. בסוף הפגישה כשאצא היום אחזיר לאמא אדמה את שורש עץ האהבה ואת העציץ אהפוך ואעמיד על הגדר האפורה הקשה הקרה הזו. אמא צביה המשיכה לשבת . לא עשתה כלום. אחרי הפגישה באמת חפרתי בור באדמה והנחתי את שורש עץ האהבה שם והפכתי את העציץ הזה והנחתי אותו על הגדר האפורה הקשה והקרה הזו. אני רוצה למות אודי. בחיים אני לא חוזרת אליה יותר. אפילו לא אסמס לה שלא אבוא. כל כך ,כל כך הייתי צריכה שהיא תקום בתוך הפגישה ותגיד לי שנשים אותו באדמה ביחד. ושנחפור לו מצע רך באדמה ביחד. אני לא מכירה את אמא צביה. היא אדם זר לי.

הגעגועים שורפים מבפנים כל כך..בן הכחשה לכעס לאשמה ..הקטנים מסרבים לקבל את רוע הגזרה מחכים שאולי זה רק חופש והיא כבר חוזרת .כבר הכל חוזר לעצמו כבר מתעוררת מהחלום הרע ..אני כל כך מפוצלת ...אודי כזאת רגרסיה כזה נזק בפגישות האחרונות לא מצליחה להבין מה עמד מאחורי ההגיון שלה כשמה שחשבה לנכון לצייד אותי איתו זה עד כמה אני אשמה בהרס הטיפול הזה עד כמה אני ביקורתית ומאשימה במקום לחזק את החוזקות שלי את היכולות. ...כל כך נילחמת להרים את עצמי להתקדם ... וכל כך מובסת . אודי תודה שאתה מאמין ביכולות שלי האמת שאני לא בטוחה שאני יכולה ...מפחדת לפגוע גם בזו החדשה ....

כנראה שרק ימים יגידו ואם לא ננסה לא נדע :)

הי אביב, רציתי לאחל לך בהצלחה בטיפול החדש אני מאחלת לך שיהיה ביניכם קשר טוב ומיטייב ונכון עבורך ושהיא תדע לעזור לך במקומות הקשים ושהיא תהיה רגישה כלפייך ותומכת

מיקה תודה יקרה

כשרצתי בגינה ואז הצתרפו אליו עוד כלבים והתחילו לנבוח עלי. לא יכולתי לזוז וצעקתי שיעזרו לי. זה יכול לגרום לטראומה? כי אני לא חושבת שזה משפיא עלי היום. איך יודעים?

וחופש מהעבודה... שלג זה מקסים ומרגיע, נראה אם יהיה. וקרה לקרוב משפחה שלי משהו ממש משמח ומרגש, אולי בהזדמנות אספר. כמעט בכיתי כשראיתי זאת בסרטון ששלחו לי.

בזהירות ממשית אומרת שיש לי מטפלת מקווה שגם יצלח לי טיפול ...זה עוד אפילו לפני שגיבשנו חוזה וגבולות ובקושי הכרות זהירה ...מהוססת .. המקום כל כךך שונה ומפחיד ..לא רק שזה במקום מרכזי אחרי הבית של הקודמת ..זה גם לא רק שלה זה הרגיש כמו להיות בחדר של מרפאה בעיסוק בקופת חולים . אבל וזה ממש חשוב יש רצון לנסות להתאים את הסביבה לנגש אותה קצת ...ואולי אולי הגיע הזמן להתבגר ולא להבהל מהחוץ ולמצוא רצפה גם במקומות שהם יותר מערערים .... אני יודעת שהיא מורת הדרך הבאה עבורי אני פשוט יודעת שזה נכון ומדוייק .. ...אבל זה כל כך מפחיד וכל כך כואב ...וכן אודי ברור לי שזה חלק מהתהליך ..

תודה אודי שהבנת

החג שלי, חג של חקלאות, אדמה ופירות ועוד ועוד. מעוניינים במשחק? מי יטע? מי יזרע, ישתול יעשב, יטחח, ידשן? הגינה כבר מטופחת שנים. חלק דינמי, חלק יציב. מה תוסיפו ליופיה? (ואני שומעת גם אנליטית מה אמרתי כאן) ועדכון - מתחילה סדרה של בדיקות רפואיות. ד"ש ונשיקות, שלכם, סוריקטה

זרעתי לי זרע היום וטיפחתי שתיל קיים ...ושמחה שאת כאן .

שלום אודי, אני בטיפול כבר שנתיים וחצי אצל פסיכולוגית, ואני לא מרגישה שמשהו זז בעקבות זאת בחיים שלי... מתלבטת מה לעשות. כבר כמה פעמים דיברתי איתה על כך, אך לא היו בעקבות זאת תובנות שאיפשרו לדברים לזוז. הייתי בהרבה טיפולים במשך שנים, ואני מתחילה לחשוב שאולי זה לא עובד עבורי?.. ואינני יודעת מה לעשות....מרגישה די אבודה ומיואשת...

שלום, יש לי בעיה בראש שיש לי אותה כמה שנים. בערך מגיל 14 (כיום אני 25) הבעיה היא שאם נניח אני טוב במשהו אז יש לי נטיה מוזרה לשאול למה בדיוק ואיך ולפקפק בזה ואז אני כאילו מגביל את עצמי. וזה ככה בכל דבר קטן בחיים. החיים עוברים לי קשה ככה. זה ממש פסיכוטי ככה אני יכול לחשוב לגבי כל כישור שלי וזה מפחיד אותי כי זה הופך אותי לדפוק. אני רוצה להפסיק עם הדחף המוזר לגרום לעצמי להיות פחות ממה שאני יכול להיות. אני לא רוצה את הדחף הזה :( אני רוצה להדגיש שזה דחף להוריד לעצמי את הביטחון, אי ביטחון שמזין את עצמו. אני מרגיש שאני מבזבז את הפוטנציאל שלי לחינם סתם ככה.. האם יש לזה טיפול? האם הדבר שאני חווה זה מוכר? יש לזה שם?

אודי, רוצה ללחוש לך לספר רק לך, באוזן- ([{מתקלפים ממני הרבה קליפות ומסכות ומרגישה חשופה כל כך... מרגישה את התהליך ממש עמוק ומחלחל לכל תחום בחיי.. בן זוגי מעניק לי אהבה גם במגע... אתמול חוויתי ממנו מגע כל כך משמעותי וזה בו זמנית היה נעים ומפחיד ומעורר חרדה... זה הזכיר כל כך את המגע של אבא.. וזה היה כואב... בכיתי והוא חיבק אותי כל כך... מזמן לא חוויתי חוויה כל כך משמעותי... עכשיו כל העולם בחוץ מרגיש חודרני ופוגע... ואין לי עור}])

דוקטור שלום יש לי חבר שהוא מסתגר בביתו והוא לא עוצא ממנו הוא לפעמים אפילו מספר שהוא לא אוכל ויותר מזה לפעמים רואים אותו לסר כל רוח כלומר בדיכאונות האם זה התחלה של מאניה דיפרסיה ואיך מטפלים בו

חג שמח ושבוע טוב עם הרבה צמיחה והתפתחות טובה לכולנו. ואודי מקווה שהיה כנס פורה וטוב ושצברת כוחות וחוויות חיוביות . זה מה שעלה לי אסוציאטיבית - אודי הצלחת ברגישות שלך בחכמה ובכלל במי שאתה ליצור כאן בית ...אז תודה . https://www.youtube.com/watch?v=Che2jea8z_Q

הי יקירתי, אין לי מחשב... התוכלי לשתף אותי, אני סקרנית, מהו השיר היפה שצירפת? שלך, סוריקטה

כמה טוב שבאת הבייתה. של אריק אינשטיין ....לא יודעת ניכנסתי אתנול לפורום וזה מה שעלה לי בראש וזימזם לו שם אז נתתי אותו לאודי כי זה פשוט מדוייק ... חיבוק

יש לי מחר מבחן בחברה ישראלית, הלוואי שאצליח! ולך אביב כמה שמחה את ממלאת אותי ובוודאי את הסובבים אותך. את פרח נדיר הילה

את תצליחי ...מה שצריך ונכון יהיה ...לכי בגישה נכונה איתך ...ממליצה על אטמי אזניים לא שומעים רעש מכלום . חיבוק לפני ואחרי המבחן איתך

היי בוקר, מה שלומכן;) אביב כבר ביום חמישי יצאתי מהטלפון ללמוד, למדתי גם בשבת והיום בבוקר.... רוצה לשתף במה המבחן... יאללה ללמוד בהצלחה לנו!! רוני היי, איזה כייף שאת מגיבה! את הכי הכי חלק מהקבוצה כאן... נראה לי שאת ההודעות שלך אני קוראת תחילה... בהצלחה לבנך בלימודים ושבוע מבורך... שלכן הילה

ף-)

האמת שסופש היה עמוס עיסוקים אחרים אבל קצת למדתי ...והיום המטפלת הקודמת התיישבה לי בראש ואני אוחזת ולא מצליחה להרפות משחררת בעדינות והיא חוזרת לדעתי הפחד ממחר מהמפגש הראשון עושה את שלו ...אז ניסיתי ללמוד היום ..הדברים היחידים שנקלטים מאריקסון פיאגה וחברהם לוקחים אותי לנסיבות חיי ...נו לפחות יודעת ומבינה מהנסיון זה גם משהו לא...בהצלחה יקרה וידעתי שאת מסוגלת להאסף כבוד ..

אודי. אני מצטערת אם זה חצוף מצידי ונדהמת מהצורך שלי אבל אם אפשרי כשאתה יוצא לכנס או חופשה-אפילו קצרה, אתה יכול אולי להודיע קצת לפני-נגיד יום או יומיים לפני? סליחה אם זו טירחה ואתה כמובן לא חייב.. תודה בכל מקרה.

שלום, אני פונה מתוך מצב של יאוש ומצוקה מאוד גדולים לגבי המצב שבו אני נמצאת ולגבי אפיקי הסיוע האפשריים במצב הזה, ואני אשמח לעצה בנושא הטיפול שאולי אולי יוכל לסייע לי ולשבור כבר את המעגל הזה שבו אני נמצאת. אני אציין שאני למודת טיפולים פסיכולוגים פרטניים והייתי בטיפול פסיכולוגי במהלך למעלה מ-10 השנים האחרונות וגם בעבר בתור נערה הייתי פה ושם בטיפול פסיכולוגי. אני בת 36 ומעולם לא הייתי בקשר רומנטי-זוגי, וגם לא קרובה לזה (ולשם החידוד - גם לא בשום אספקט פיזי, על כל המשתמע מכך). דבר שכמובן מבחינתי הוא בלתי נסבל, בייחוד שיש לי הרבה מאוד מה להציע. על קצה המזלג ומבלי לתת באמת את המקום הנדרש ואת הבסיס הרחב לדברים, אני אציין כי ברגע שיש מישהו שמוצא חן בעיני אני חווה חרדה מאוד גדולה, קיפאון, חוסר תפקוד וכו' בצורות כאלה שלא מאפשרות לי להתנהל או לפתח את סוג האינטראקציה הנדרשת שמובילה בסוף לקשר. ושוב חשוב לחדד - על מנת לפתח רגשות ומשיכה גם אם קלים ביותר, אני צריכה להכיר ולהתוודע לבחורים האלה בצורה בלתי תלויה (עבודה, לימודים וכו'), ולא במסגרת המוגדרת מראש כמסגרת למציאת קשר, כלומר דייטים, אינטרנט, שידוכים וכו', אלה כל כך לא פועלים עלי, וזה לא מתוך איזו "החלטה מנהלתית". זה פשוט המצב. בטח לא לפני שעברתי איזשהו תהליך, שכאמור עדיין לא הצלחתי לעבור אותו. אגב, גם קשרים חברתיים אחרים (עם בנות מיני) זה דבר שממש לא בא לי בקלות ודבר שיש לי ממנו מאוד מעט אם בכלל, אולם זה כן דבר שלאורך השנים הצלחתי לפתח, גם אם לא החזיק מעמד לטווח ארוך. ברור לי שלמצב הזה יש כל מיני שורשים אשר קשורים למקום בו גדלתי ולמשפחתי וההתנהלות בה, גם על רקע התנהלות מינית מסוימת שהשפיעה עלי. בכל אופן, כאמור, עברתי כבר טיפולים פסיכולוגים ממושכים עם מספר מטפלים שעד כה לא סייעו לי לפרוץ את המעגל הזה ואני באה ממקום של תסכול ויאוש כאלו שאף מילה שאני אכתוב לא תעשה איתם צדק.. אשמח לבחון האם יש לכם איזושהי המלצה, כיוון, רעיון וכו' לאיזשהו סוג או אפיק טיפולי שאולי יוכל לעזור במצב שלי ולסייע לי לצאת מהסיוט הזה..? יש לציין כי אין ביכולתי לממן טיפול יקר. תודה רבה

מצד אחד..., "לגבי התקיעות -זה הנושא, זה הסיפור וזה הטיפול שלכם." ומנגד..., "אבל את לא "באמת" בטיפול..." אבל אם..לדעתך,התקיעות זה הסיפור וזה הטיפול...,אז איך בו זמנית, אני גם לא באמת בטיפול..,וכשזה לדעתך..,גם בעצם הטיפול עצמו. ??? והאמת,שהאי בהירות הזו גם תוקעת ומבלבלת, וגם בלהבין ..,אז מה זה בעצם כל הדבר הזה...,?? והאם יש בכלל ,אם כך, טיפול, או שבכלל לא..., ???

כתבתי. משהו מעצמי. אמנם לא ממש, אבל קצת. הגיבו למה שכתבתי. כתבו מילים מבינות, מקרבות... איך לא בורחים עכשיו ?????????????

פשוט לא בורחים ...כמו השפן ממיץ פטל ברחת מספיק ..הוצאת כף יד וברחת הוצאת שנייה וברחת ועכשיו הגיע הזמן להפסיק לברוח ...איתך יקרה וככ מבינה ...חושבת איך מחר לא בורחת מהפעם הראשונה בטיפול החדש וכמה פתח אצליח לאפשר ...

שלום רב האם ניתן לטפל בהתפרצויות זעם בעזרת שיטת CBT... האם אתה יכול להמליץ על מרפאת נפש של מכבי באיזור השפלה שבה ניתן לקבל טיפול CBT? בכבוד רב, אלכס

הי כולם, שובאני... בטח אודי כשנכנס לכאן מקווה שיהיו מעט הודעות שלא יגזול הרבה זמן, ככה אנשים צריכים להצטמק עד לגודל של אישה קטנה ושמה פלפלת כדי לא להעיק על האחרים. אני נכנסת לכאן ומקווה שיהיו כמה שיותר הודעות, שיתנו לי איזה אסקפיזם מעצמי, המטפלת שלי אמרה שיהיה אפשרי פעם בשבוע אם צריך שאכתוב לה מייל, ואני כמעט תמיד משתמשת בזה, ואמרתי לה שהתגובה שלה למייל שלי לאחרונה מרגישה לי נורא קרה ומרוחקת, אז היא ענתה, אולי לא על הקרה ומרוחקת, אבל על המיילים, שהיא לא חשבה שאני אשתמש בזה ככ הרבה. אמרתי לה עוד שאני מרגישה אותה שנמאס לה ממני, ואני מודעת לזה שזה יכול להיות שלי, שאני מסתובבת בעולם עם הפחד שלאנשים ימאס ממני.. והיא שאלה איפה אני מרגישה את זה, ופירטתי לה, ואז במקום שהיא תנסה לומר, שזה לא נכון היא ענתה "חבל לי שאת מרגישה ככה", הרגיש גם מין תגובה אוטומטית ולא מתאמצת. סוריקטה איך את מרגישה? יש מגמת שיפור? יש לרופא כיוון (זה של הגוף או זה של הנפש)? סאנדי כשקראתי את מה שכתבת לסוריקטה, מצד אחד הרגשתי שזה לא לגמרי מתאים ושזה חורג מגבולות וממטרת הפורום, ומצד שני הרגשתי כמיהה כזאת גדולה שמישהו יטפל בי.... (כמובן בלי הבשרים ומרק העוף ;-)) אבל כן, אני מנסה את כל הדברים האלה של לטפל בעצמי ולהיות הורה טוב כלפי עצמי, וזה בא ככ במאמץ וככ אין לי כוח ואני פשוט זקוקה לכך שאוכל להרגע ושמישהו יטפל בי... מימה את קוראת כאן? רציתי לכתוב שאני חושבת עליך ודואגת לך ומקווה ששלומך טוב.... אני הולכת לעשות השבוע משהו שהמטפלת חשבה שנכון שאעשה, ואני חשבתי שזה עלול לפרק אותי, והיא לא הסכימה, חשבה שאני נרתעת כי חוששת שזה ירומם אותי ויעיף אותי לתקוות לעתיד טוב, וכי אני יודעת להתמודד רק עם הרע ולא עם הטוב. אז סומכת עליה והולכת לעשות את זה, ושוב כאילו אין מקום להסתכלות שלי, אם זה יפרק אותי כמו שאני חוששת היא תאמר שזה מפרק כי רציתי שזה יפרק כדי להוכיח לה שהיא טעתה... עוד משהו שקשה לי... אמא שלי ירדה על אחותי על איך שהיא מגדלת את הילדים שלה, והיה שם ריב סוער, ובתוך הריב אחותי ענתה לה, למה איך שגלי גדלה זה טוב, ונראה לך שהבחירות של גלי שוות משהו? תראי מה יצא ממנה... ונורא כואב, שגם אחותי מסתכלת עלי כעל אכזבה אחת גדולה, אני מאד אוהבת אותה והיא די היחידה במשפחה שאני משתפת במה שעובר עלי... היו לי טיפולים בעבר שהמטפלות רצו להפגש עם ההורים (אפילו שכבר הייתי בגיל מבוגר), והייתי מביאה את אחותי לפגישה על תקן הורים... אז מילא שההורים הביולוגיים מאוכזבים, את זה אני יודעת מהיום שנולדתי (אשכרה מהיום עצמו, למי שזוכר כתבתי כאן פעם, שאמא לא רצתה לקחת אותי מבית חולים הביתה..), ואחותי היתה זו שתמיד הערצתי, וגם היום, אני כבר לא מעריצה אותה, אבל כן מאד מעריכה אותה ואוהבת אותה... כואב ככה...

כבר לא יכולה לא מצליחה לצאת מהמיטה אי אפשר יותר

רגעים של רגרסיה ורגעים של כוח רגעים של לבד ורגעים של יחד רגעים של הבנה רגעים של הכחשה האמת לא מצליחה להבין מה באמת מרגישה ומה מכסה על מה ... כועסת ? לא באמת מאוד מבינה אותה כואבת ? כן ולא סגירת מעגל והתחדשות של אחד אחר כוחות מהטיפול או רגרסיה עצומה בגלל הקושי שלה ...לא מצליחה להבין אותי הכל כל כך מורכב לי ... לא מתגעגעת אלייה אולי מדחיקה ?? מרגישה בוגדת שחושבת ורוצה שיצליח לי עם מטפלת אחרת . יש בי חלקים שלא רוצים לראות אותה לעולם חושבת שהחודשיים האחרונים כל כך הזיקו לי שזה לא הוגן ....כבר הרבה זמן לא הייתי בחוויה מפורקת כל כך ..כל כך דיסוציאטיבית ...איך אני אתן אמון במטפלת עכשיו אחרי שכל כך הרבה דברים שנאמרו לי התגלו כסתם חיזור או הבטחות שאין להן כיסוי...ומבינה את הנסיבות ומבינה למה דברים נאמרו ושמחה שבזכות אותם דברים עשיתי ופעלתי ואוף הקולות האלה שמושכים למקומות לא נכונים ... איך אני ארגיש בטוחה שלא אחרי דקה היא תגיד לי אהה סליחה לא מתאים לי ומתי אני אצליח להרגיע לבד את הפנים המפוצל בלי להזדקק למבוגר האחראי שיאשר לי שהכל בסדר שאני בסדר ... מרגישה כמו עלה נידף שלא בטוח בכלום בקושי באיך שקוראים לי ....זה לא הוגן עייפה מהכל פשוט עייפה...

יש לי שבוע הבא 2 במחנים ואני לא מצליחה ללמוד:/// אתמול גם התבטלה שוב פגישה, זה מעייף אותי... איך אתן מתמודדות עם לעשות משהו שאין חשק? מי עוד נמצא בתקופת מבחנים? מי רוצה לשתף בכל דבר? מזמינה להגיב הילה

הכי מבינה בעולם גם לי יש שני מבחנים שבוע הבא וגם פגישה עם מטפלת חדשה לראות אם יתאים לנו ועבודות להגיש ובכלל חודש עמוס למי שלומד.... אין ברירה יקרה צריך לעשות גם בלי חשק תחשבי מה היית אומרת למישהו אחר נניח בהוסטל היית מחבקת ומזכירה שאפשר ושיש שתי ברירות או ללמוד או להכשל ...נו במה את בוחרת יאללה לצאת מהטלפון ולעבודה ...סומכת עלייך ...מחבקת

מצחיק... אצלי גם תקופת מבחנים. של הבן שלי... שיעבור בקלות.

הכל רק כעוס יותר,חסום יותר,סתום יותר,מעצבן יותר,מעיק יותר,כבד יותר,מביך יותר,משפיל יותר,מייאש יותר,ורוצה יותר.. ולא רוצה ..יותר,וקשה לי ככה ואיתו ובכל הפורמט הזה. וזה סוגר,ומכרסם פנימה עמוק.ואם הייתי יכולה אחרת, הייתי עושה אחרת..,אבל כנראה שלא יכולה וזה לא מתאפשר לי. והצעקה נצעקת חזק ללא קול ותזוזה,ובאי נוחות רבה גם אל מול המבט הזה ,מהכורסא שלו ממול,ולא מסוגלת מצידי גם להיישיר כבר מבט ובכל ההרגשה כולה הככ מעיקה הזו.והתסכול עמוק וההרגשה כבר של מבוך ללא יציאה.אז מה יהיה..??? ואולי באמת צריכה להסיק..שלא מתאימה לחיים האלה...ובכלל לקשרים, ואם הכל בא לידי ביטוי בטיפול...,??? ואם גם,וביחוד בכל המצב הזה, לא מצליחה להעזר..,אז גם טיפול זה לא הפתרון???

לפעמים אני חושבת, הלוואי היה קורה לי משהו באמת. משהו עם הגדרה ושם והכל, משהו שרואים מבחוץ בוודאות, משהו שמאשפזים בגללו. אולי אז הייתי מצליחה להעזר, להשתקם, לעשות משהו בשבילי. אולי...

כמה שאני מזדהה עם זה...,

עפרה יקרה, משאלה מוכרת... אממה, כנראה שגם כאשר מנסים ו/או מצליחים להוריד למציאות משאלות שכאלה, נוכחים לדעת שזה לא באמת זה. ישנו איזה עיוורון שנשאר, ואולי אפילו מצב כזה ימשוך אליו דווקא דמויות שהקשר איתן פחות ייטיב עימך. לא תמיד, אך אפשרי. להראות את החלקים הבריאים זה גם יכול לעורר חרדות, אני חושבת... מחשבות, סוריקטה

ועדין גם למה שאת עוברת יש שם ופנים...ועוד נקב בחומה כל הכבוד לך ...

חשבתי שמשהו אמיתי, זה כמו להריח פרח, לשתות שוקו, לחייך לתינוק בתור לסופר ולעשות לו "קוקו" , להסביר לטועה ברחוב את הכוון שהוא צריך ללכת, לצחוק מבדיחה, להיות מאושרת מתיק חדש.... ואז נכנסתי והרגשתי את המצוקה שלך. גם אני רוצה משהו אמיתי (ממה שאני כתבתי ) והוא לחבק מישהי שאני לא מכירה ולהאמין שלרגע, אולי , הרגישה קצת פחות לבד.

הי אודי, בזמן האחרון אני מציבה גבולות בעבודה כמובן שאני עובדת טובה ומסורה ומאוד מקצועית אבל מרגישה לפעמים שדורשים ממני דברים לא הוגנים ומעמיסים עליי ללא התחשבות. היה לי פעם מנהל שלא היה הוגן איתי וחצה גבולות, ואז כשעזבתי בגלל זה הוא כעס מאוד וזרק לי את כל החפצים על הרצפה ואמר לי לעוף מכאן. אני לא אוהבת מנהלים גברים ומתקשה לכבד אותם ואני אוהבת מנהלות נשים, ורוצה מאוד שהן יחבבו אותי גם כך או כך, אני מרגישה דפוקה. ובעיקר פוחדת שיפטרו אותי למרות שאני יודעת שאני עובדת מאוד טובה ומקצועית. ובא לי לכתוב כאן שמתחשק לי שבעלי יהיה עשיר (כמו כל הבעלים של המטפלות שלי - איזה כיף להן) למרות שבכל מקרה אני אעבוד אבל אני יודעת שמה שאני באמת צריכה זה בטחון עצמי אודי, לאחרונה מאוד קשה לי בעבודה הדבר שאני יודעת לעשות הכי טוב זה לעבוד אני מודאגת.

האם קיימת תופעה בפיסכולוגיה או פסיכאטריה בה קורה לאדם משהו טוב שחיכה לו כל חייו , ובמקום לשמוח שהמקרה קרה סוף סוף הוא נכנס לפאניקה או דיכאון וחרדות?? איך קוראים לתופעה? אודה לך אם תוכל להפנות אותי לחומר קריאה... תודה

תודה. אבדוק את המושג. ועוד שאלה- מה הסיבה שעומדת מאחורי התופעה? מה המניע שמביא את האדם לנהוג כך? האם הדבר דומה לסיפורים ששומעים על אדם שזכה בלוטו והשתגע למשל...?

מצטערת, שוב אני, נסערת, ואתה לא יכול אפילו לענות, אבל התשובה שלך צועקת כל כך חזק "אפשר די בקלות לסדר, לנקות ולהחזיר הכל למקומו. עם מפתחות". ספר לי איך, ספר לי איך בקלות, ספר לי למה לא הצלחתי עד עכשיו למה לא הצליחו לעזור לי. לנקות? מרגיש לי שהכל כל כך מלוכלך אצלי בפנים ואתה הצלחת לראות את כל הלכלוך הזה ואי הסדר. אבל אודי אני לא אשמה שהכל התלכלך אני לא בחרתי להיות מלוכלכת

הי שירה יקרה, ההודעה שלך מאוד נגעה לליבי, אך הותירה אותי ללא מילים. איתך.

הי שירה הטובה, יקירתי שלי, את לא מלוכלכת, את לא מזוהמת וגם לא מפלצת (עדיין איתנה בדעתי בהקשר לנושא שדנו בו בעבר. ואחזור ואומר שלהגדיר מישהו כמפלצת מיטיב עמו). ולענייננו - יש בך חלקים כאלו. שלא באשמתך. זפתיים. הבעייה, הבכלל לא קלה, כפי שאני מכירה זאת, היא שאין הפרדות. חלקים מעורבבים, אין מחיצות בין החדרים - מטאפורית וגם לאו - שירותים, חדר שינה, מטבח. ונדמה לי שאת מיטיבה לתאר זאת. כשאת אומרת 'תמותי' בעיניי - כמו חלק אחד שלך, בלתי חומל, אומר זאת לחלק אחר, רך. ומה אומר החלק הרך? מה הוא אומר? מגן, שומר, אך האם שואף גם להיפרד מהחלק הסדיסטי ולא לשתף עמו פעולה כבן ערובה? שנים של טיפול, אכן... איתך, סוריקטה

מה קרה? האם זו הראייה המעוותת שלי שנבהלה מהתגובות שלך לשתי ההודעות האחרונות? מנעולים זה דבר זול ואפשר בקלות... אז למה אני כבר כמה שנים טובות בטיפולים ועם מגרות פתוחות??? אודי, ולמה אתה לא מאמין שאני אצליח? אני מנסה לחזק את עצמי ואתה אומרת שהסביבה לא מאפשרת. האם.הסביבה אינה גם אני? כל חלקי האישיות האלה שהם תוצר אומלל של נסיבות חיים אבל הם גם אלה שהצילו אותי. אודי, מה אתה.מנסה.לומר לי שאיני מבינה?

קשה. שיחזורים, חרדות, עייפות. באתי לכאן. לנוח. נכון שאפשר?

איך מחזיקים ? מרגישה שעוד רגע נשארת בלי כוחות.

נו בכתיבה זה כמעט .. יש כנראה מטפלת חדשה אני אדע שבוע הבא . ועכשיו חושבת נה אני עושה עם הכעס עלייה ..איך מביאים אותו לטיפול חדש בלי לעשות לה שיימינג .. אני אוהבת אותה ומעריכה מאוד אבל הסיום הזה השאיר אותי בהרגשה שאני מפלצת שאני פגעתי בה שהשגעון שלי פגע בה ...זה מעבר להרגשה הקרבנית זה ממש התחושה . יודעת בחלק הבריא שאני לא ובכל זאת אני שם ולא יכולה לדחוק את ההרגשה הזו ...איך מעבדים טיפול שנגמר עם מטפל חדש בלי לפגוע בשם של המטפלת הקודמת ...זה מקום קטן . אודי האם מטפל חייב בחיסיון גם על דברים שאני אומרת על מטפל אחר או שלא ...ואולי אני פשוט לא אצן לה לדבר איתה ככה היא לא תדע מי זאת ...אבל לטיפול עדיף שהם ידברו ..אוף אודי לא רוצה לשמור על אף אחד יותר בחיים ולא רוצה לפגוע באף אחד ..

אנחנו לא מפלצת מפלצת זה מי שפגע בנו..זה כואב שאחרי שש שנים זה מה שהיא חושבת עליינו זה פשוט כואב .

לשאלתכן אביב ומיקה :פה, לגמרי פה רק בלי מילים בלי כוח להגיב ובלי כוח לשתף, ואיתכם הסליחה על חוסר התגובה . מרגישה כמו אדם שנמצא בקומה רק נושם לא חי באמת.

בקומה בתרדמת מתחת לכל ערמות החוטים שטווית לגולם נו....תתחילי לחתוך אותם אחד אחד לאט לאט אז תינשמי ...זה כמו בלידה לדחוף כדי לברוא חיים .

זה לא כזה פשוט, גם אם יש רצון , הוא אזוק בשלשלאות ברזל כבדות ודוקרניות, וזה כואב -הנה מודה זה כואב לי מאד .

אני חושבת עלייך לפעמים

הי אודי, אין קול מיטיב. יש רק צעקה חזקה ובכי, ביקורת קשה והאשמות. אני מנסה לגדל קול חדש שיעזור לי, שידרבן אותי, שיחזיק את החלקים המתפקדים, שיעמוד מול הקולות הפוגעים. אני מנסה לעשות דברים בכח, בתקווה שאולי אצליח להתחבר, להיות. זה אולי נשמע קצת טפשי, אבל אני מנסה. תודה שאתה כאן, קורא ושואל, מעיר ומאיר. שירה

הי אודי, לפי הסיפור הציפור עשויה מגרות מגרות שנעולות במפתח ורק הציפור יכולה לפתוח אותן. אבל זה לא הסיפור שלי. אצלי המגרות פרוצות.

למה את התקיעות הזו.., יכולה רק אחת להתיר..?וכשהקשר..,הוא של שניים.למה בהכרח האחריות היא רק שלי,כשאני היחידה...,לדעתך,שיכולה להתיר את זה?ועל אחת כמה וכמה,שאם הקשר..,הוא לא חברי ולא שוויוני, ...והרי חזור והדגש,זהו..קשר טיפולי...,אז המטפל שם אם כך,בתפקיד..,והמקצועי שבייננו..,ובטח כשלי מאד מאד קשה עד לא אפשרי.ובייחוד.., כשגם לו יש חלק בכל הקורה בייננו,בדינאמיקה,בקשיים,בתסכולים,שגם נאמרו...,והוא גם מן הסתם תורם תרומתו למצב הבעייתי והמתסכל הזה, וגם זה נאמר..., אז למה האחריות היא בהכרח שלי?ואם לא אצליח..., אז בעצם אבוד לי. ??? ואיפה אם כך..,היתרון שלו במצב הזה,ובתפקידים השונים .??? והרי לא עושה בכוונה. וגם הוא שם.על כל המשתמע מכך. אז איך יוצא שזה מוטל לדעתך, וכמטפל..,רק עליי???

היי אודי מה שעוזר זה ספורט שאני אוהבת. ומאמן כושר צמוד נרשמתי הכרטיס אשראי אישר. ועכשיו אני בחרדות שלא אוכל לשלם. אני מתייסרת תוכל לעזור ?

קראתי שוב. אתה צודק... אפשר לקרוא אחרת. משום מה (משום מה באמת?!...) היה ברור לי בפעם הראשונה שאפשר לקרוא את זה רק בדרך אחת, עקומה.. מצטערת. באמת. ו... תודה שאתה.

אודי אני עייפה..קשה לי..המחלות הנפשיות שלי מכות בי עוד ועוד ואני פצועה מדממת כמעט למוות..כבר כלום לא עוזר לא טיפול, לא כדורים, לא אשפוזים, מה יהיה הסוף? הפרעת אישיות גבולית קשה עם אוסידי, פסיכוזות, דיכאון מגורי הפרעת אכילה בעבר אנורקסיה אני כבר מתמוטטת והמטפלת שלי ואני חושבות שזו לא סוף הרשימה שיש עוד מחלה אחרת שטרם אובחנה..אודי מה עושים אין לי כבר אויר אין כוחות לעבוד לטפל בילדה לנקות את הבית ערימות של כביסות מפחדת להגיע לרגע שלבעלי ולילדה לא יהיו תחתונים נקיים להחלפה כי הכל בכביסה ואין מי שיעשה מה עושים אודי מאיפה לוקחים כוחות אני כבר לא אני מתמוטות לרסיסים קטנים קטנים פאזל שנתפרק ולא ניתן להרכיבו מחדש כך אני מרגישה

בכלמיום קצת ועוד קצת לא הכל בפעם אחת. חוץ מהמטפלת יש מי שעוזר? . את יודעת שאת יכולה לקבל עזרה ...שולחת כוחות ומקום לנפש יודעת שזה וירטואלי ובקושינעוזר ובכל זאת איתך

מרגיע לקרוא את מה שכתבתם..מרגיש לדעת שיש מי שקורא את המילים הללו שלי שיש מי שמתייחס