פורום פסיכולוגיה קלינית

יש לי שבוע הבא 2 במחנים ואני לא מצליחה ללמוד:/// אתמול גם התבטלה שוב פגישה, זה מעייף אותי... איך אתן מתמודדות עם לעשות משהו שאין חשק? מי עוד נמצא בתקופת מבחנים? מי רוצה לשתף בכל דבר? מזמינה להגיב הילה

הכי מבינה בעולם גם לי יש שני מבחנים שבוע הבא וגם פגישה עם מטפלת חדשה לראות אם יתאים לנו ועבודות להגיש ובכלל חודש עמוס למי שלומד.... אין ברירה יקרה צריך לעשות גם בלי חשק תחשבי מה היית אומרת למישהו אחר נניח בהוסטל היית מחבקת ומזכירה שאפשר ושיש שתי ברירות או ללמוד או להכשל ...נו במה את בוחרת יאללה לצאת מהטלפון ולעבודה ...סומכת עלייך ...מחבקת

מצחיק... אצלי גם תקופת מבחנים. של הבן שלי... שיעבור בקלות.

הכל רק כעוס יותר,חסום יותר,סתום יותר,מעצבן יותר,מעיק יותר,כבד יותר,מביך יותר,משפיל יותר,מייאש יותר,ורוצה יותר.. ולא רוצה ..יותר,וקשה לי ככה ואיתו ובכל הפורמט הזה. וזה סוגר,ומכרסם פנימה עמוק.ואם הייתי יכולה אחרת, הייתי עושה אחרת..,אבל כנראה שלא יכולה וזה לא מתאפשר לי. והצעקה נצעקת חזק ללא קול ותזוזה,ובאי נוחות רבה גם אל מול המבט הזה ,מהכורסא שלו ממול,ולא מסוגלת מצידי גם להיישיר כבר מבט ובכל ההרגשה כולה הככ מעיקה הזו.והתסכול עמוק וההרגשה כבר של מבוך ללא יציאה.אז מה יהיה..??? ואולי באמת צריכה להסיק..שלא מתאימה לחיים האלה...ובכלל לקשרים, ואם הכל בא לידי ביטוי בטיפול...,??? ואם גם,וביחוד בכל המצב הזה, לא מצליחה להעזר..,אז גם טיפול זה לא הפתרון???

לפעמים אני חושבת, הלוואי היה קורה לי משהו באמת. משהו עם הגדרה ושם והכל, משהו שרואים מבחוץ בוודאות, משהו שמאשפזים בגללו. אולי אז הייתי מצליחה להעזר, להשתקם, לעשות משהו בשבילי. אולי...

כמה שאני מזדהה עם זה...,

עפרה יקרה, משאלה מוכרת... אממה, כנראה שגם כאשר מנסים ו/או מצליחים להוריד למציאות משאלות שכאלה, נוכחים לדעת שזה לא באמת זה. ישנו איזה עיוורון שנשאר, ואולי אפילו מצב כזה ימשוך אליו דווקא דמויות שהקשר איתן פחות ייטיב עימך. לא תמיד, אך אפשרי. להראות את החלקים הבריאים זה גם יכול לעורר חרדות, אני חושבת... מחשבות, סוריקטה

ועדין גם למה שאת עוברת יש שם ופנים...ועוד נקב בחומה כל הכבוד לך ...

חשבתי שמשהו אמיתי, זה כמו להריח פרח, לשתות שוקו, לחייך לתינוק בתור לסופר ולעשות לו "קוקו" , להסביר לטועה ברחוב את הכוון שהוא צריך ללכת, לצחוק מבדיחה, להיות מאושרת מתיק חדש.... ואז נכנסתי והרגשתי את המצוקה שלך. גם אני רוצה משהו אמיתי (ממה שאני כתבתי ) והוא לחבק מישהי שאני לא מכירה ולהאמין שלרגע, אולי , הרגישה קצת פחות לבד.

הי אודי, בזמן האחרון אני מציבה גבולות בעבודה כמובן שאני עובדת טובה ומסורה ומאוד מקצועית אבל מרגישה לפעמים שדורשים ממני דברים לא הוגנים ומעמיסים עליי ללא התחשבות. היה לי פעם מנהל שלא היה הוגן איתי וחצה גבולות, ואז כשעזבתי בגלל זה הוא כעס מאוד וזרק לי את כל החפצים על הרצפה ואמר לי לעוף מכאן. אני לא אוהבת מנהלים גברים ומתקשה לכבד אותם ואני אוהבת מנהלות נשים, ורוצה מאוד שהן יחבבו אותי גם כך או כך, אני מרגישה דפוקה. ובעיקר פוחדת שיפטרו אותי למרות שאני יודעת שאני עובדת מאוד טובה ומקצועית. ובא לי לכתוב כאן שמתחשק לי שבעלי יהיה עשיר (כמו כל הבעלים של המטפלות שלי - איזה כיף להן) למרות שבכל מקרה אני אעבוד אבל אני יודעת שמה שאני באמת צריכה זה בטחון עצמי אודי, לאחרונה מאוד קשה לי בעבודה הדבר שאני יודעת לעשות הכי טוב זה לעבוד אני מודאגת.

האם קיימת תופעה בפיסכולוגיה או פסיכאטריה בה קורה לאדם משהו טוב שחיכה לו כל חייו , ובמקום לשמוח שהמקרה קרה סוף סוף הוא נכנס לפאניקה או דיכאון וחרדות?? איך קוראים לתופעה? אודה לך אם תוכל להפנות אותי לחומר קריאה... תודה

תודה. אבדוק את המושג. ועוד שאלה- מה הסיבה שעומדת מאחורי התופעה? מה המניע שמביא את האדם לנהוג כך? האם הדבר דומה לסיפורים ששומעים על אדם שזכה בלוטו והשתגע למשל...?

מצטערת, שוב אני, נסערת, ואתה לא יכול אפילו לענות, אבל התשובה שלך צועקת כל כך חזק "אפשר די בקלות לסדר, לנקות ולהחזיר הכל למקומו. עם מפתחות". ספר לי איך, ספר לי איך בקלות, ספר לי למה לא הצלחתי עד עכשיו למה לא הצליחו לעזור לי. לנקות? מרגיש לי שהכל כל כך מלוכלך אצלי בפנים ואתה הצלחת לראות את כל הלכלוך הזה ואי הסדר. אבל אודי אני לא אשמה שהכל התלכלך אני לא בחרתי להיות מלוכלכת

הי שירה יקרה, ההודעה שלך מאוד נגעה לליבי, אך הותירה אותי ללא מילים. איתך.

הי שירה הטובה, יקירתי שלי, את לא מלוכלכת, את לא מזוהמת וגם לא מפלצת (עדיין איתנה בדעתי בהקשר לנושא שדנו בו בעבר. ואחזור ואומר שלהגדיר מישהו כמפלצת מיטיב עמו). ולענייננו - יש בך חלקים כאלו. שלא באשמתך. זפתיים. הבעייה, הבכלל לא קלה, כפי שאני מכירה זאת, היא שאין הפרדות. חלקים מעורבבים, אין מחיצות בין החדרים - מטאפורית וגם לאו - שירותים, חדר שינה, מטבח. ונדמה לי שאת מיטיבה לתאר זאת. כשאת אומרת 'תמותי' בעיניי - כמו חלק אחד שלך, בלתי חומל, אומר זאת לחלק אחר, רך. ומה אומר החלק הרך? מה הוא אומר? מגן, שומר, אך האם שואף גם להיפרד מהחלק הסדיסטי ולא לשתף עמו פעולה כבן ערובה? שנים של טיפול, אכן... איתך, סוריקטה

מה קרה? האם זו הראייה המעוותת שלי שנבהלה מהתגובות שלך לשתי ההודעות האחרונות? מנעולים זה דבר זול ואפשר בקלות... אז למה אני כבר כמה שנים טובות בטיפולים ועם מגרות פתוחות??? אודי, ולמה אתה לא מאמין שאני אצליח? אני מנסה לחזק את עצמי ואתה אומרת שהסביבה לא מאפשרת. האם.הסביבה אינה גם אני? כל חלקי האישיות האלה שהם תוצר אומלל של נסיבות חיים אבל הם גם אלה שהצילו אותי. אודי, מה אתה.מנסה.לומר לי שאיני מבינה?

קשה. שיחזורים, חרדות, עייפות. באתי לכאן. לנוח. נכון שאפשר?

איך מחזיקים ? מרגישה שעוד רגע נשארת בלי כוחות.

נו בכתיבה זה כמעט .. יש כנראה מטפלת חדשה אני אדע שבוע הבא . ועכשיו חושבת נה אני עושה עם הכעס עלייה ..איך מביאים אותו לטיפול חדש בלי לעשות לה שיימינג .. אני אוהבת אותה ומעריכה מאוד אבל הסיום הזה השאיר אותי בהרגשה שאני מפלצת שאני פגעתי בה שהשגעון שלי פגע בה ...זה מעבר להרגשה הקרבנית זה ממש התחושה . יודעת בחלק הבריא שאני לא ובכל זאת אני שם ולא יכולה לדחוק את ההרגשה הזו ...איך מעבדים טיפול שנגמר עם מטפל חדש בלי לפגוע בשם של המטפלת הקודמת ...זה מקום קטן . אודי האם מטפל חייב בחיסיון גם על דברים שאני אומרת על מטפל אחר או שלא ...ואולי אני פשוט לא אצן לה לדבר איתה ככה היא לא תדע מי זאת ...אבל לטיפול עדיף שהם ידברו ..אוף אודי לא רוצה לשמור על אף אחד יותר בחיים ולא רוצה לפגוע באף אחד ..

אנחנו לא מפלצת מפלצת זה מי שפגע בנו..זה כואב שאחרי שש שנים זה מה שהיא חושבת עליינו זה פשוט כואב .

לשאלתכן אביב ומיקה :פה, לגמרי פה רק בלי מילים בלי כוח להגיב ובלי כוח לשתף, ואיתכם הסליחה על חוסר התגובה . מרגישה כמו אדם שנמצא בקומה רק נושם לא חי באמת.

בקומה בתרדמת מתחת לכל ערמות החוטים שטווית לגולם נו....תתחילי לחתוך אותם אחד אחד לאט לאט אז תינשמי ...זה כמו בלידה לדחוף כדי לברוא חיים .

זה לא כזה פשוט, גם אם יש רצון , הוא אזוק בשלשלאות ברזל כבדות ודוקרניות, וזה כואב -הנה מודה זה כואב לי מאד .

אני חושבת עלייך לפעמים

הי אודי, אין קול מיטיב. יש רק צעקה חזקה ובכי, ביקורת קשה והאשמות. אני מנסה לגדל קול חדש שיעזור לי, שידרבן אותי, שיחזיק את החלקים המתפקדים, שיעמוד מול הקולות הפוגעים. אני מנסה לעשות דברים בכח, בתקווה שאולי אצליח להתחבר, להיות. זה אולי נשמע קצת טפשי, אבל אני מנסה. תודה שאתה כאן, קורא ושואל, מעיר ומאיר. שירה

הי אודי, לפי הסיפור הציפור עשויה מגרות מגרות שנעולות במפתח ורק הציפור יכולה לפתוח אותן. אבל זה לא הסיפור שלי. אצלי המגרות פרוצות.

למה את התקיעות הזו.., יכולה רק אחת להתיר..?וכשהקשר..,הוא של שניים.למה בהכרח האחריות היא רק שלי,כשאני היחידה...,לדעתך,שיכולה להתיר את זה?ועל אחת כמה וכמה,שאם הקשר..,הוא לא חברי ולא שוויוני, ...והרי חזור והדגש,זהו..קשר טיפולי...,אז המטפל שם אם כך,בתפקיד..,והמקצועי שבייננו..,ובטח כשלי מאד מאד קשה עד לא אפשרי.ובייחוד.., כשגם לו יש חלק בכל הקורה בייננו,בדינאמיקה,בקשיים,בתסכולים,שגם נאמרו...,והוא גם מן הסתם תורם תרומתו למצב הבעייתי והמתסכל הזה, וגם זה נאמר..., אז למה האחריות היא בהכרח שלי?ואם לא אצליח..., אז בעצם אבוד לי. ??? ואיפה אם כך..,היתרון שלו במצב הזה,ובתפקידים השונים .??? והרי לא עושה בכוונה. וגם הוא שם.על כל המשתמע מכך. אז איך יוצא שזה מוטל לדעתך, וכמטפל..,רק עליי???

היי אודי מה שעוזר זה ספורט שאני אוהבת. ומאמן כושר צמוד נרשמתי הכרטיס אשראי אישר. ועכשיו אני בחרדות שלא אוכל לשלם. אני מתייסרת תוכל לעזור ?

קראתי שוב. אתה צודק... אפשר לקרוא אחרת. משום מה (משום מה באמת?!...) היה ברור לי בפעם הראשונה שאפשר לקרוא את זה רק בדרך אחת, עקומה.. מצטערת. באמת. ו... תודה שאתה.

אודי אני עייפה..קשה לי..המחלות הנפשיות שלי מכות בי עוד ועוד ואני פצועה מדממת כמעט למוות..כבר כלום לא עוזר לא טיפול, לא כדורים, לא אשפוזים, מה יהיה הסוף? הפרעת אישיות גבולית קשה עם אוסידי, פסיכוזות, דיכאון מגורי הפרעת אכילה בעבר אנורקסיה אני כבר מתמוטטת והמטפלת שלי ואני חושבות שזו לא סוף הרשימה שיש עוד מחלה אחרת שטרם אובחנה..אודי מה עושים אין לי כבר אויר אין כוחות לעבוד לטפל בילדה לנקות את הבית ערימות של כביסות מפחדת להגיע לרגע שלבעלי ולילדה לא יהיו תחתונים נקיים להחלפה כי הכל בכביסה ואין מי שיעשה מה עושים אודי מאיפה לוקחים כוחות אני כבר לא אני מתמוטות לרסיסים קטנים קטנים פאזל שנתפרק ולא ניתן להרכיבו מחדש כך אני מרגישה

בכלמיום קצת ועוד קצת לא הכל בפעם אחת. חוץ מהמטפלת יש מי שעוזר? . את יודעת שאת יכולה לקבל עזרה ...שולחת כוחות ומקום לנפש יודעת שזה וירטואלי ובקושינעוזר ובכל זאת איתך

מרגיע לקרוא את מה שכתבתם..מרגיש לדעת שיש מי שקורא את המילים הללו שלי שיש מי שמתייחס

יש שירים וסיפורים על ציפור הנפש היפה, הטובה, הטהורה ורק אצלי הציפור רעה ושחורה ציפורניה החדות ננעצות בבשרי מקורה מנקר בי נזיפות קצובות ילדה רעה ילדה מגעילה לציפור שלי אין כנפיים לעוף וציוצה חזק רועש וחורש רע. ציפור הרפש שלי. יש ילדים שבמקום ציפור הנפש צמחה אצלם ציפור הרפש

זה היה משהו בעבודה ולא כאן . אבל למדתי מכן המון וקיבלתי מכן, המון תבונה , רגישות ואפילו סוג של רכות בשבילי. וזה חדש לי. אז תודה לעונות, תודה לקוראות ואודי-תודה גם לך.

קשה לי. הקוטביות הזאת בין מצבי רוח שיכולים להשתנות מקצה לקצה תוך דקות. מרגישה לא יציבה נופלת משתגעת

היי אודי, מה שלומך? הגבתי,ביום חמישי, לסנדיי בהודעה מה-11/1. זה נמצא איפשהו במקרה?

סנופקין - אני אוהבת לקרוא את החכמה שלך. מקווה להשתמע, סוריקטה

תודה לך, נעים לי לקבל תגובה כזו. תבורכי!! מנסה להיות אמיתית ולבוא בלב פתוח. גם לי כיף וטוב לראות אותך פה. שולחת לך בהזדמנות זו הרבה רפואה טובה. בימים אלו מאד מאד לא מרגישה טוב, ההרגשה היא שהמוקד הוא פיזי, עברתי המון בדיקות והכל נמצא תקין. שזה משמח אבל גם קשה כי אין שום ממצא מולו אפשר לפעול ולטפל, אבל הכאב נמצא במלוא עוזו. ניסיתי ועדיין מנסה טיפלים שונים ומשונים ויקרים מידי ברפואה הרגילה והאלרנטיבית ובנתיים ההשפעה זעירה. זה מפחיד אותי. אני מושבתת כבר זמן לא מבוטל. מקווה שתמצא העיצה מאת ה' ושליחיו הטובים

היי אודי, אני לא מצליחה להפסיק לאכול!!! וזה נורא. אני מודעת ורוצה להפסיק לזלול... אבל בשטח לא מצליחה אני רק אוכלת ואוכלת ועליתי במשקל לאחרונה. זה לא בריא לי כי גם כך אני במשקל עודף. אני מדברת על זה בטיפול וזה כמו קיר. אין תזוזה. זה מתסכל ואני מאוכזבת מעצמי מאוד.... הילה

הי הילה יקרה, קצת מרגיש לי שלכולנו, עכשיו, בינואר הקר, יש נטייה לאכול יותר. אולי צריך לקחת בחשבון גם את הרכיב הזה? איך בדרך כלל אצלך? בחורף המשקל נוטה להיות גבוה יותר? מצאת שיש לעתים קשר כזה? סוריקטה

הי אודי, ניסיתי לשמוע, גם ניסיתי לשנות את מה שאני שומעת, לטשטש ולנסות שיעלה קול אחר. אבל ההתנגדויות מגבירות את הרעש. ואני מתביישת בקול ההוא שאני שומעת צלול מכולם, ואולי אצטער ששיתפתי אבל משהו בהזמנה שלך כל כך נגע בי וניסיתי כל סוף השבוע לזקק קול אחד. הקול הזה קורא לי תמותי כבר. והוא שם כל הזמן בתוך הרעש והבכי והצעקה. שיהיה לך שבוע טוב שירה

יש שם עוד קולות ..כבר אמרתי לך כמה פעמים תני להם לצאת בכתיבה הם יגיעו ...והרעש יפסק ויהיה יותר ברור זה תהליך ..חיבוק... והקול הזה בואי יחד איתי העזור לך ...להגיד לו באהבה רבה שהיום כבר לא צריך כי היום יש מי שאיתך ושומר עלייך ויש לך סיבה בשביל מה לחיות...אז קול יקר תודה אבל לא אני לא הולכת לשום מקום....מחבקת אותך עוטף את כולךך

מנסה לרכז את המחשבות ולכתוב. אז אודי לא כל כך הבנתי את הזכות בלכאוב מהמקום שאני באה אסור ואפילו נענשים כשכואבים ...אז מנסה לתת לרגשות האלה מקום אבל זה בה בצורה קרבנית ובכלל תמיד עולה בי ההשוואות על סבל וכאב אמיתיים בחיים כמו הודעה שקיבלתי השבוע על מות בן של מישהי בפתאומיות זה כאב ...אז איזה זכות יש לי לכאוב פרידה מתהליך שכבר לא טוב עבורי . אז ככה ברוב חכמתי ואני גאה בעצמי על זה קבעתי איתה פגישה לעוד שנה להראות לה תוצאות מסויימות במשהו שהתחלנו ככה זה עשה לשתיינו הרבה יותר נעים וטוב ואני זוכרת שהקשר הזה קיים רק במעגל מרוחק יותר מאפשר לקשר חדש להכנס. לשאלה שלך על האינטרקציה בנינו אני חושבת שיש בנינו קשר אוהב מכבד מחייב משהושאני אקח תמיד לקשרים אחרים. הקשר הזה כן שרד את הכעס והתוקפנות של שתיינו העיניין שלא הצלחנו לחצותנקודה מסויימת אם היינו חברות היינו נשארות בקשר אבל בקשר הטיפולי הנקודה הזו הייתה כזו שהיא לא יכלה לטפל ואני לא יכולתי להעזר בטיפול. אני חושבת שגם כאן אפשר לראות את השינוי הענק שעשיתי השנה למרות הקשיים וכל מה שלא עבד . האמת אודי שאני שמחה על הבור הזה כן הפסדתי בו טיפול אבל זה נתן לי כל כך הרבה להבין על עצמי. כבר אמרתי פעםשהאנושיות שלה הפכה את הטיפול למראה אמיתית ולא מעבדה בעיני זה הכי נכון ...אז מהשיחזור הזה מול אבא הבנתי איזה עוצמות היו מולי הבנתי המון דברים עלי ועל חלקיי ותפקידם.. הטיפול הבא ברור לי לאן אני רוצה להגיע ומה המטרות . ויסות רגשי טיפול באובססיה . בכעס ללמוד לכאוב מבלי לפחד מתגובה כועסת. פחות להתייחס לכל פרט ולהבהל כשאחרים לא רואים . לטםל בכפתור של מחקו את רסשותיי. וכמובן טיפול באכילה ובגוף ..בתקווה שבעוד שנה מהיום אני יהיה במקום שיוכל להעזר בה בתפקיד אחר שלה לעשות מסע אל הגוף . באתי אלייה בכלל בשבייל משהו אחר ואז בפגישה השנייה אמרתי לה נראה לי שאבא פגע בי ...ועכשיו אני סוגרת מעגל אני יודעת שהוא פגע בי אני גם יודעת עד כמה ...אני חושבת שהגיע הזמן גם לסגור את זה מולו או מול מה שנשאר ממנו ולשחרר אחיזה ממה שלא טוב עבורי ולהמשיך הלאהה במעלה ההר ... אז מבטיחה לעצמי השבוע לדבר עם מטפלת בעניין מסויים בתקווה שזה יצלח והיא אכן המכסה שלי . מבטיחה לעצמי לחזור להתעמל . מבטיחה לעצמי לקבוע כמה בדיקות רפואיות שאני דוחה ועכשיו הזמן הנכון לעשות. ...ובעיקר להתחיל ללמוד למבחנים ולנקות את הראש מאנרגיות שליליות...אודי יש כאב כן אסור לי ליפול למקום של סבל וזה בהחלט בידיים שלי.... אוהבת את כולכם שבוע טוב מועיל מאפשר ומטיב עד כמה שניתן ...

הי כולם, המחשב הלך לי באופן סופי, כך שמתארת לעצמי שבין השאר גם פחות אצליח לראות כאן הודעות. אתמול בערב עוד הספקתי לכתוב כמה הודעות המשך על עצים משבוע שעבר. עדיין חולה. ד"ש לכולם. קצת באסה, שבוע טוב, סוריקטה

... אם כי הדרך הזאת פחות נוחה לי ויש סיכוי סביר שתהא חלקית למדי. נו שוין, גם כאן ניתן לפרש :-) הכל לטובה, תודה, אודי, שלכם, סוריקטה

הגבת למה שכתבתי בסוף השבוע, ו... באמת מודה על זה שאתה מגיב בכלל, אבל... למה הציניות? אני מכירה ציניות, זאת היתה השפה הדבורה היחידה שלי המון שנים. זאת שפה של הגנות ראשוניות, בסיסיות, שפה שנותנת אשלית כח לרגע. השתמשתי בה ברצף והיום כבר כמעט שלא. זה מעייף מידי, מרוקן מידי, ראשוני מידי. היום כבר צריכה הגנות יותר חזקות, יותר מרחיקות. אבל אתה... אתה חזק וטוב ויש לך כח, אתה לא זקוק לזה. אז למה? למה בחרת לענות לי בציניות? אני יודעת שאתה לא חייב לענות לי בכלל, ומעריכה כל מילה שלך תמיד, אבל בכל זאת, זה דקר... (באמת מצטערת אם זה נשמע שאני מבקרת אותך. זה ככ לא מה שאני מתכוונת. פשוט המילים שלך מאד משמעותיות בשבילי, וחשוב לי לשתף ולנסות להבין)

הי אודי, אני רוצה לשנות גישה, מאוד ואני יודעת שבאיזשהו מקום אני כבר משנה אבל אני גם יודעת שתמיד יישאר בי חלק "מרדן" שכזה שמונע ממני "להתמסר"..(או שלא מאפשר לי בקלות) סוג של שומר סף כזה..ששומר עליי... וכשלא הקשבתי לו - אז היה לי רע ומאוד לא טוב נראה לי שיהיה בסדר. אודי, אני רוצה לכתוב עוד משהו שאולי לא הכי קשור, אבל אני מרגישה אותו הרבה: שאני מרגישה שמצאתי את המטפלת הנכונה לי. כזו שיש לי איתה ביטחון ואמון. וקשר מיטיב. כבר 10 שנים שאני מחפשת מטפלת: הייתה לי מטפלת דתית, קפדנית ונוקשה, הייתה לי מטפלת דתית,שתקנית וסרוגה, הייתה לי מטפלת הדוניסטית, נשית, מגניבה, ועכשיו יש לי מטפלת חייכנית, רגועה ומתאימה. :-))) באמת נראה לי שבסדר לי איתה. למרות הקושי שלי עם קרבה ומגע. אני מרגישה שהיא מקבלת אותי איך שאני ומבינה אותי.

יקרה שלי יש מי שמפנק אותך עם מיצים? עם מרק חם? מישהו דואג לך?

הי יקירתי, שאלה חשובה שאלת. אני בן אדם מאד בודד ולפעמים קצת מבאס שאני צריכה להחזיק אותי. הייתי אצל הרופאה ויצאתי בתחושה של העצמת דיכאןן משמעותית וגם את זה הייתי צריכה לתקן בעצמי (בכל זאת עם כלים שלימדוני). היום, לעומת העבר, נראה לי שאני יותר נותנת לגעת. אבל ממש לאט לאט לאט. אוף, באסה לקום כל כך מוקדם ובמיוחד בחורף. שיהיה יום נעים, האובך הצפוי יחלוף ויתפזר ונוכל שוב לנשום אוויר יחסית נקי יותר. שלך, סוריקטה

אודי,כתבת לי, "לגבי התקיעות - חוששני שאין לי בשורות. זה הנושא, זה הסיפור וזה הטיפול שלכם." ואז בתשובה נוספת,כתבת, "זה נשמע ממש תקוע, ואיני מצליח לראות איך את יכולה לצאת מהפלונטר הזה ככה". אז..,מצד אחד אתה אומר,שהתקיעות..,זה הנושא וזה הסיפור,וזה בעצם הטיפול שלנו.ומנגד..,שזה נשמע לך ממש תקוע,ושאתה לא רואה איך יכולה לצאת מהפלונטר הזה ככה. אם כך,שבעצם זה מצב אבוד..., ???

וכשמך קרן אור ..תזכרי שתמיד תזרח השמש שוב .לטיפול זאת שאלה שאת והמטפל שלך צריכים לשאול..תבדקי עם עצמך את בפנים יודעת את התשובה . ... אבל לחייםמיש תמיד תמיד טעם

כמה כאב וקושי... לא רוצה שתשארי לבד. תהיי איתנו כאן כמה שמתאים וטוב לך. גם אודי כתב לך באחת ההודעות ומקווה גם שתוכלי למצוא מטפל וטיפול חדש שיאפשרו לך לנסות להמשיך בדרך. ומצטרפת גם לנטע על ההתפעלות שיחד עם הקושי שלך את מצליחה להמשיך להעניק לאחרים. יקרה, הלוואי ויוקל לך. חיבוק חם ועוטף.

אני פשוט אוהבת אותך . את לא מבינה כמה את דוגמא עבורי לטיפול שנגמר באהבה ופשוט עשה לך טוב. את כל כך צומחת שזה פשוט מדהים ונפלא ..אני מתפאלת מהדרך שלך . תודה יקרה

איך ריגשת אותי עכשיו. את ההודעה הזו כתבתי מהפלאפון ולכן לא קיבלתי עליה התראות למייל... והנה עכשיו אני רואה מה שכתבת לי, רגע לפני שנרדמת. והמילים שלך מחממות מאוד! את לבי. אז שיהיו לשתינו ולכולן כאן, חלומות נעימים והמשך שבוע טוב.

לא התכוונתי לצער אותך... המחשבה שחלפה בראשי הייתה שהספרים היו חסרים רק מפני שהם נקנו ואזלו. אחרת לא הייתי נכנסת לספר לך זאת. עכשיו אמנם שישי, אבל מאחלת לך שבוע חדש ומבורך.

אתה לא בא וההודעה של התוקפנות נמצאת פה למעלה צורחת

רוני יקרה, ראשית, מאז שסיפרת שיש לך כלבה מדהימה הצלחת להמיס את לבי, ומהמשבצת הזו לא פשוט להזיז אותי. ראי – למיטב הבנתי, בכל אחד מאתנו ישנם חלקים תוקפניים. כן, אפילו מאד. (גם בכלבים, אגב, אם גם בהם עסקינן) ואיכשהו נראה לי שהם תמיד מצליחים לבוא לידי ביטוי. גלוי או סמוי. אדרבא, יש מצב, שככל שמנסים להדחיק אותם, כך הם מנסים לפרוץ יותר. החוצה או פנימה, או שניהם. לעתים מקבלים ביטוי של מחלה גופנית ואפשרויות מאפשרויות מגוונות. בעיניי – חשוב להכיר ואולי גם להשתמש נכון בפילטרים. אספר כאן לכולם קצת על הפגישה האחרונה שלנו. של המטפל ושלי. הייתה זו מהפגישות שלא כיף בהן. ודווקא אלו, עפי"ר הן המלמדות יותר. ודיברנו, נחשי על מה, דיברנו (גם) על תוקפנות... וגם על בלבול בין טוב לרע. זה קצת מתקשר לי למשהו שלפעמים אני רואה, למשל, בפורום. הציפייה מאודי שכאן ועכשיו יאמר בדיוק את המילים המדויקות. יפיג מתח במילות קסם. ואודי, בהיותו אודי, בוחר במילים שלו. מתמקד, אני מניחה, בנושאים שתופסים את תשומת לבו. ואנחנו, אנחנו לפעמים שוכחים שהוא כאן כבר שש שנים, ולא תשובה אחת היא היא שתחולל פלאים, אלא הקשר שכבר נבנה. הרצף. ולא זו בלבד, אלא שיש גם טיפול ו/או חיים אחרים ברקע. ומדוע הזכרתי זאת – כי, ייתכן, שציפייה, דרישה כזאת מאודי / מטפל / מישהו – יש בה רמת מסוימת של תוקפנות. וגם – הייתי שואלת – האם כשאודי, לענייננו כאן, עייף או עסוק – האם נחליט לקחת יותר אחריות ולהחזיק את עצמנו יותר, או שנבחר להישען על החלקים החלשים, להתפרק ולבחור להפגין את זה. כששלחת את ברכת יום ההולדת לאודי – הצלחתי להתבלבל, עמך הסליחה. לא ידעתי מה ההקשרים, מהיכן. זה מה שקרה. במקביל, אודי גם בחר לפרסם, אז התבלבלתי עוד יותר... מסכימה איתך שעיקר התוקפנות היא שלנו מול עצמנו וזה שי הכי נורא... מאחורינו? האין זאת? שבוע חדש, אוהבת, כתבת לרוני, אבל, כמובן, שכתמיד, דבריי הם לעיני כולם. סוריקטה

רוצה לאחל לכם שבת רכה,נעימה,מלטפת ,מוארת ונעימה.. וסוריקטה, שתרגישי ממש ממש טוב, והילה שיהיה לך קל יותר בלימודים וגם כלכלית ועם הילדים שיסתדר לטוב.. וחנה,שהעניין עם הקבוצה הזו... ותמצאי כבר בן זוג אחלה.. ואביב.. וואוו.. לכמה כוחות את נדרשת עכשיו.. וואוו.. עם כל התזמורת ללא מנצח/ת חיצוני.. ועוד עם מבחנים ועבודות של סוף סמסטר.. ומיכל יקרה !! בבקשה, אל תעלמי.. ושירה, איפה את ? את חסרה.. וסנדיי.. ומיקה וגלי וגלית ועופרה וגולם ונטע ואיה וסנופקין וסיגללל ורוני יקרה.. מקווה שאת לא כועסת עלי שפתחתי ושאלתי לגבי אודי עם היום הולדת.. את מקסימה ! ואודי היקר, האהוב, הנדיב,הרגיש שמלווה,תומך,מאיר,מעיר,מנווט ומאיר לפעמים עם פרוז'קטור,לפעמים עם נר... :)) לכולכם שבת טובה ,רכה ומוארת.. וגם לכל מי שכרגע אינני זוכרת.. לכולכם שבת טובה..

שתהיה לך שבת נעימה וחמה יקרה.

במבי יקרה, ניצלתי את סוף השבוע למנוחה יחסית, נקווה שתתרום לי. אנ'לא רוצה להיות חולה. ויש עוד חלקים בנפש שלי שחולים ודורשים טיפול, ואנחנו עובדים מתוך אמונה שאפשר עוד להחלים. העניין הזה משרה עליי עצבות שהיא. עכשיו מתחיל שבוע חדש – שיהיה שקט, לעתים מתחת לפני השטח ישנה התרחשות והיא עולה וצומחת לפני השטח בבוא העת. אולי לקראת ט"ו בשבט נראה ניצנים? מה נבחר לשתול? במבי הזכירה אותך, וחשבתי עליך, מיכל יקרה, מוצאת את עצמי במקום דומה לזה שאת מזכירה כאן לעתים. יש רגעים כאלו שאני לא מבינה מה הולך. המוח כאילו מטמטם את עצמו. ומיכל, את לא טיפשה, גם לא כזאת חלשה, ואת יודעת יפה מאד לראות דברים. אממה, לפעמים נכנס ה'שדה המת'. הוא לא הכל, אבל אפשר לפחוד כשהוא מסתיר. ואז בא הרצון לברוח. את יודעת, כל אחד מאתנו, ברגע זה או אחר נמצא במקום עשוי יותר או פחות מבחינה נפשית, לעתים מחובר, לעתים מפורק. אני מאמינה שכל אחד ייקח על עצמו את מידת האחריות שהוא יכול, גם אם הזולת שמולו פחות מוכשר בזה. ונכון, זה לא פייר. שבוע טוב ונשיקות, סוריקטה

איזה צד בדיוק לא יודע לקחת אחריות? הצד שלי יודע מצוין לקחת אחריות, כאשר יש לו אחריות, אז עם כל הכבוד את טועה לחלוטין.

הי אודי, בנות כאן כתבו שהיה לך יום הולדת, והיו שברכו אותך אני לא ברכתי אותך..ולא כתבתי כלום.. הרגשתי מוזר לכתוב לך, למרות שאני דווקא כותבת כאן לא מעט. פשוט לא הייתי מסוגלת לכתוב לך דבר. קשה לי להיות נחמדה לגברים סמכותיים. ואתה הרי בעל הסמכות כאן. המטפלת קוראת לזה "חשה מאוימת" (לא ממך כמובן, אלא כקולקטיב) אני קוראת לזה: "איכס, אני שונאת אותם!" אני חושבת שזה מאוד מאוד מגביל אותי בעבודה שלי. וגם לגבייך וגם לגבי העבודה - אני מרגישה שחבל.

הי מיקה, מעניין... אני מתייחסת לאודי כאל שותף, חבר, אדם, שמתבונן לגמרי בגובה העיניים. לא נראה לי שאני תופסת אותו כבעל סמכות. והוי, אודי, הלוואי ויכולתי לשתף כאן במחשבותיי (הטובות מאד!) הקשורות לתאריך יום ההולדת שלך, אך הן מסגירות מידי את המציאות שלי... תבורך, איש צעיר, שלכם, סוריקטה

אודי, אני מרגישה שאתה כל כך משתדל לענות בדיוק לכל אחת. המקום הזה הוא עוגן בשבילי. בפרט כשאני יוצאת מפגישות קשות זה עוזר לי להחזיק את הבין לבין. תודה על מה שאתה בשבילי.... ומזל טוב ליום הולדתך, באיחור... אבל אפשר לברך? בריאות ואהבה לך ולבני משפחתך, והצלחה בכל אשר תעשה.. באהבה, הילה

שלום, אני מקווה שאני שואל בפורום הנכון.. אני בן 25 בריא באופן כללי אבל יש לי בעיה - מדי פעם אני חווה רעידות בגוף. לפעמים אני מרגיש שהמקור הוא בראש ולפעמים מהחזה או הידיים. זה מרגיש כמו תחושת "ניעור" כזאת לא נשלטת. (אולי רלפקס..) זה קורה לשבריר שניה ונעלם, לא משהו מתמשך. רוב הזמן הרעידות האלה מגיחות אחרי מחשבה מסוימת. אני די בודד, סובל מחרדה חברתית, הומו בארון, לא מסוגל להיות עצמי ולא בטוח שאני יודע איך להיות עצמי. אני נלחץ מאנשים כאילו שהם יותר טובים ממני, סוג של רואה בהם סמכות מסיבה לא ברורה.. לא הייתה לי מעולם זוגיות או אהבה, אני מרגיש נכה ולא מפותח רגשית. אני יודע שאני לא טיפש אך מרגיש מאוד ילדותי לפעמים, כאילו לא נמצא בתדר של כולם. בכל מקרה, לצערי, למרות הרפורמה בבריאות הנפש אני לא מצליח למצוא פסיכולוג באזור המגורים שלי שמקבל אליו לקליניקה. אני ממש רוצה לשפר את מצבי. האם יש קשר בין הרעידות האלה למצב הנפשי שלי? אם כן, יכול להיות שזה מעיד על בעיה חמורה יותר (או פשוט אחרת) מחרדה חברתית? ואיך אני יכול לנסות לטפל בעצמי? אני מרגיש כלוא, הזמן עובר ואני מפספס את השנים היפות שלי בזמן שכולם מתפתחים וחיים את חייהם. סליחה אם הארכתי והמון תודה על כל תגובה שהיא!!

ואם בעצם יוצא שהטיפול כביכול,והוא..,הופכים להיות הדבר המרכזי של חיי,מעסיקים ללא הרף,התלות כמובן גדולה,כולל התסכול,אז זה בעצם הפוך מהמטרה הטיפולית, לא כך??? ועל אחת כמה וכמה שגם לא מצליחה,כבר לשתף בכלום ושומדבר . ולדבר כמן בן אדם נורמאלי. ויוצא שהכל רק מסורבל ובאיזה סבך תקוע ומתסכל, של.. קשה בלעדי זה,עד בלתי נסבל,וקשה כלכך עם זה...,ולא נסבל. ואני נשארת תקועה ודחוקה ומכווצת ,בין לבין,ומרגישה את זה ממש פיזית,ובלי יכולת לנשום , מרב שמעיק נורא. כשהדיבור נעתק בתוך כל הזעם הזה.והנה עוד דקה והשעון יורה לסיים..., אההההההההההההההההההההההההההה

יש ארגון בשם טראומה ודיסוציאציה ישראל (ט.ד.י). באתר שלהם תוכלי למצוא רשימה של מטפלים החברים בארגון ומומחים לטיפול בנושאים אלהhttp://www.tdil.org/index.php/rss/96-2011-08-12-06-45-11 קוראת אותך, חושבת עלייך. החזיקי מעמד. איתך, שירה

זה האתר הראשון שחרשתי ...מי שכבר נמצא באזור שלי . אחד מלא שני לא מטפל בקליניקה רק בציבורי בכמוני שלישית גדול עלייה אבל תודה שחשבת עלי

אולי תשלחי אימייל לראש הארגון ותבקשי עזרה במציאת המיועד/ת, בהנחה שלא כל המטפלים רשומים שם, ויש להם את הקשרים לעזור לך למצוא. שלך שירה

שבסוף אני תוקפת את עצמי יותר מכולם ואז אני קורבן כבר לא יודעת של מי

יקרה ואהובה.. רוצה להגיש לך כוס תה, לכסות אותך בעדינות ולשבת לידך.. רוצה מאוד שתרגישי טוב.. איתך יקרה, במבי.

תודה יפה שלי, כתבתי לך למעלה - נחתי בסוף השבוע. שתיתי תה מכל מיני סוגים :-) אלך לרופאה (מוי כיף) ואולי לכמה בדיקות. נפלה עליי גם חולשה נפשית זמנית, פחות חיבור וריכוז, פגיעות (שתמיד קיימת מאד), אבל קצת הורגשה באופן עוצמתי יותר, כמו פעם. תודה שאת איתי, שלך, סוריקטה

אודי, אני לא מצליחה לזקק קול אחד שיאמר משהו ברור. עטופה בתוך רעש אני מתנהלת כמו בהתקף חרדה מתמשך הכל בוהק ומסתחרר אני משתדלת לצוף לתפקד אבל נמנעת ומוצאת את עצמי הולכת ומסתגרת יותר ויותר. גם מפניו. שירה

היי אביב קוראת אותך ומתפעמת מנין הכוחות להיטיב כל כך? יש כאן אנשים חדשים שבקושי הצלחתי עד עכשיו להכיר ולתקשר... ואת ניגשת פרח פרח משקה ומחבקת.. כמו ילדת שמש כזו שנותנת ומעניקה ומעצמה לא מחסירה... מאחלת סופש מיטיב וממלא הילה

עניתי לך ורואה שלא עלה ..אז רק להגיד תודה אהבתי את התאור אבל את יודעת גם הפרחים מחייכים אל השמש חזרה ...אז בנתינה אני מקבלת חזרה כוחות ואהבה חיבוק ענק

היי יקירה רק היום ראיתי שהגבת לי שם בעץ של הסטטיסטיקה:..... קודם איחולי החלמה מכל הלב... בקשר לנס הרפואי ריגשת אותי מאוד אני לומדת היום ולאט לאט מבינה בעצמי שדברים כאלו כמעט ולא קורים... ובאשר אלייך... לאחרונה חווה אותך יותר, כלומר יש יותר סוריקטה כאן בפורום... מספרת על עבודה עם ילדים של אחרים... על הקשר עם המטפל... עליי עוברים ימים לא קלים, מרגישה שמקום הלימודים לא מתאים לי, וצריכה לקבל החלטה. חשופה לתוקפנות דוקא מהמקום של-עבודה סוציאלית. מקום שאמור להיות כה רגיש ואכפתי. זה מאכזב אותי כל כך, כי רק ציפיתי וייחלתי למקומות רכים יותר מחיי. סופש רגוע וחמים, שלך הילה

הי הילה חביבתי, שמחתי לקרוא על חווייתך אותי כאן, ותודה על האיחולים הלבביים. שומעת שאת מדברת על תוקפנות שאת חווה דווקא במקומות בהם היית מצפה לרוך. ומעניין. אצלי, למשל, בחיים האמתיים ה'רגילים' אני חווה פחות תוקפנות מאשר אני חווה, למשל, כאן, בפורום. לכאורה פה אמורים להבין, אבל הנוכחות פה, שהיא בעצם כל אחת לבד מול המחשב, בדרך כלל במצבי חרדה, נדמה לי, מגדילה מאד את הרגישויות, והחוויה, שלי, לפחות, היא של משהו מרוכז יותר. גם בטיפול - בכלל לא רק רך, וכנראה שלא נכון לצפות לחיות בו ולשם רק על רגע אשליה של עטיפה, ערסול, חזרה לרחם וכד', אלא גם ללמוד לעוף, להיות עצמאי ולהתחזק. העניין הזה, כפי שאני מכירה מעולמי, כרוך בחרדות בסיסיות. מחשבות של תחילת שבוע, שלך, סוריקטה

לא יודעת לכאוב זה הדבר הראשון שאני הולכת לשנות. יודעת לתאר מה בפנים כואב קשה ולא יודעת לכאוב להרגיש באמת מעבר לדקה שתיים . מפחדת מהכאב גם כאב פיזי הכי קטן מעיף אותי פשוט לא יודעת לכאוב שמגיעה למשהו כואב נסגרת מתכדררת או הופכת לילדה בת ארבע ..זה היה גורר תגובות מצידה והרגשה לא מוכלת מצידי ואז כעס ותוקפנות במקום לבכות להגיד קשה לי לדבר את הכאב האמיתי . גם עכשיו כל כך לא יכולה לגעת בכאב האמיתי מעבר לפרידה הזאת שהשלמתי איתה או הדחקתי .מה שבאמת קשה זה ההבנה מי אני מה אני ואיפה הייתי ...כל הסיפורים היפים שסיפרתי לעצמי עכשיו הכל מובן וברור ... אודי איך נותנים לכאב הזה להיות בלי להתפרק להבנה מה הייתי עבור אבא . אודי איך מעכלים את זה ...שאני הייתי ...וזה לא סתם מילת גנאי זה פשוט מה שהייתי שנה אחרי שנה עד גיל ממש מאוחר מנתקת את עצמי וזוכרת רק כמה הוא קול וגזעי ...וכשנילחמתי זה נהייה גרוע יותר ... הייתי ילדה נערה עובדת אבל איזה עבודה . ואודי אם זה קשה מידי לכאן תמחוק ואל תעלה לא רוצה פגוע באף אחת זה פשוט יותר מידי ואני ....נחנקת ...

כדי לחפש ספר עבור מישהי. התעניינתי וחיפשתי אם יש את הספרים שלך, אז המוכר אומר לי שאין להם את שלך אבל יש עוד ספרים על היפנוזה,ואם אני רוצה לראות? עניתי שלא(: זו לא הייתה חנות ספרים רגילה. אח"כ נכנסתי לאחת מהרשתות וגם להם לא היה, בדקה במחשב, ואמרה שיש רק בשכונות המרוחקות, או בכלל מחוץ לעיר... סתם, חשבתי עלייך היום ורציתי לספר לך. שתהיה שבת רגועה ונעימה(:

משהו באווירת סופ"ש משרה עליי עצב מסוים. אולי לעצמי יכולה להסביר. היום בטיפול, מבלי שביקשתי, קיבלתי ממנה מחמאה(: אמרה שאני אמיצה. אבל אודי, לא מרגישה ככה. זה טוב שהיא רואה אותי גם בקבוצה וגם בטיפול, כי יש שוני לא קטן לדעתי. השבוע בקבוצה, די השתתפתי. בעיקר כשפנו אליי. אבל לא רק. קשה לי עם אחת המשתתפות. דיברתי עם המטפלת על זה וחשבנו איך בכל זאת אפשר. יצא שבפגישה האחרונה, אותה משתתפת לא הגיעה ובכל זאת כשפנו אליי, הרגשתי לחץ בגוף "והכרחתי" את עצמי לדבר ובאמת שהצלחתי. ובטיפול- עדיין קשה. נעלבתי ממשהו בעבודה, והדמעות יצאו באותה השנייה שזה קרה, ואני פשוט לקחתי את הדברים שלי ועזבתי את המקום. לא יכולתי להיות שם. ולא הצלחתי בטיפול לומר לה ממה בדיוק נעלבתי, אולי כבר לא זוכרת בדיוק את המילים, אבל בלי קשר לא מסוגלת. כשדיברנו בטלפון אמרתי לה שאולי בפגישה שתהיה לנו, זו שהייתה היום, אכתוב לה, אז היא ענתה שאולי אצליח להגיד. ואני ידעתי שלא. כי יש דברים שאני לא מסוגלת. אפילו קצת לכתוב ואז לדבר יכול מאוד לעזור. ושמחה על זה שהיא גם בקבוצה וגם בטיפול, כי היא לפחות יכולה לראות אותי במקומות שאני שונה בהם, וגם כי להסביר לה מה היה עובר עליי בקבוצה לא היה לי פשוט. ועדיין בטיפול, מוצאת את עצמי בחלק מהזמן מתכסה במעיל שלי או משהו. אין ספה ולא שמיכה... לא פייר ): אבל זה באמת טיפול אחר. אני מרגישה פחות את התלות אני חושבת, ובכלל איך שמתנהל הטיפול עצמו ג"כ שונה.

מנסה לעשות הכי טוב שיכולה ומרגישה ששידרתי תוקפנות שחוו אותי כתוקפת???? זה לא משהו שאני יכולה לעמוד בו

די מבאס מבינה את המקום הזה ...אין לי מושג לי אין כלים לשלוט הלוואי והיו לי ממש לא יודעת איך לשבור את האוטומט...חיבוק ניראה לי שכבר פחות מפחיד לך

מרגישה קצת אשמה... לא הבנתי מאיפה כולכן יודעות שיש לאודי יום הולדת והרגשתי עם זה רע.. איך זה ש"רק אני לא יודעת" איך זה ש"רק אני לא בעניינים" הרגשתי "בחוץ" ..הרגשתי עם זה רע ולכן שיתפתי את אודי.. אני לא פותחת את הפייסבוק של אודי.. אגב, בעקבות מה שאמרת (וגם נטע) פתחתי את הפייסבוק של אודי ולא מצאתי מילה לגבי יום הולדתו.. רוני, לא חושבת שאי מישהו חשב עלייך פה בהקשר לתוקפנות.. כל כולה ,ראית שיש לאודי יום הולדת, את אוהבת אותו /מעריכה/מוקירה/מכירה תודה... הרגשת צורך לאחל לו. אם הבנתי נכון ,כך גם אודי פירש וקיבל את האיחולים שלך.. איך אודי אמר ? "זה היה אפילו נחמד" צר לי וגם כואב שכך את חווה.. ואולי את בכלל מתכוונת לחייך במציאות החיצונית ולא בפורום ?... במבי.

אני זכרתי שגם שנה קודמת אחלו לו, או זאת שלפניו...

אני לא בטוחה שאני יודעת מה אני רוצה מעצמי, מהטיפול. מרגישה לא מאוזנת. רוצה קרוב וכשקרוב רוצה רחוק, הכי רחוק שיש. וכך גם להפך. שבת שלום Aya

אני לא מסוגלת..,ובטח לא כרגע בכל המצב החנוק הזה שנוצר, להגיד לו,למשל.., אני מקנאה באשתך,בזה שיש לך איזה זוגיות,ילדים,משפחה משלך,בזה שהאנשים החשובים ביותר בחייך זה הם, בזה שאני.. ,ועם כל הכבוד,והאכפתיות והמחשבה שאולי יש לך עליי וגם מעבר..., "עבודה", וכך זה גם ישאר,כי זה מה שזה.ושנגמר לי הזמן,צריך לעצור...,ואתה מתנקה ממני לשאר עיסוקייך וחייך האישיים.עד לשעה הבאה שלי....,(וגם אם האסמסים לא פוסקים...כי מכורה.) והכל בעיקר רק מביך אותי,ובתוך כל הבדידות שלי, גורם לי להרגיש עלובה, וכשאני במצב שכזה, ופאטתית.וגם...,אם יש חשיבות לדיבור, אני לא מצליחה לעשות את זה, וכשאני היחידה שגם נחשפת, וגם אם זה מה שנקרא כנראה טיפול. לא יודעת...,ככ מבולבלת כבר עם הכל. ומה כן ומה לא, ומה רוצה ומה לא,כולל ממנו, ולאן.....כל זה הולך, בתוך כל העמימות הגדולה והחנק שמאיים לגמור אותי פנימה בדממה.