פורום פסיכולוגיה קלינית

אולי כדאי לתת פרשנות להגדרות? חשוכה, מה ההגדרה? מי שאין לה השכלה? מי שלא מכירה את העולם הגדול? מי שחיה בתוך גטו שלא בקיאה במה שהולך בעולם? מי שלא מסכימה עם הטרנד שהולך? מי שיש לה אג'נדה והיא מאמינה בזה, מי שמביעה את דעתה, למרות שיודעת שתחטוף אבנים? נאורה - משכילה, מה ההגדרה? הטרדה מינית, מה ההגדרה שלה? אולי ניתן הגדרות מאחורי מסך הבערות, ואז נשייך את זה באופן ייחודי?

היי סנדי קוראת אותך קוראת... כתבתי לך גם אצל נטע... חשוב שיהיה עוד קולות מסכימה עם אודי הוא לא בורר ולא שופט כאן. את מביאה קול ייחודי כפי שלא נשמע כאן עד היום, עד יוצאת נגד הקורבנות ויוצאת חוצץ על מוסכמות... הייתי רוצה לשאול אותך, האם שמת לב לתפקיד שלקחת כאן? מהו? מה זה משרת אצלך? יש לא מעט בנות כאן בתהליכים שונים שהדברים שלך מקווצים להם את הלב... האם גם בעולם בחוץ את מרגישה שאת לוקחת תפקיד כמו כאן?? איך היית מגדירה את התפקיד? לכל אחת בכל קבוצה יש תפקיד שהיא לוקחת על עצמה או מלבישים עליה.. אצלך זה יותר בולט... חושבת על אביב לקחה על עצמה תפקיד לגרד מהרצפה אנשים שנמצאים למטה... אביב זה תפקיד לא פשוט שלקחת על עצמך.. חושבת גם על עצמי, איזה תפקיד אני לוקחת כאן? אני יודעת שכאן אני מרשה לעצמי ליפול ולהיות חלשה כי יש מי שירים אותי.... מי עוד ירים את הכפפה.....??? הילה

הי סנדי חבל בעיניי שאת מתעסקת בהגדרות, ולא יכולה לראות שיש פה חברות שלך שאת פוגעת בהן באמירות האלה. את ציפית מהפסיכולוג שלך להיות רגיש לרגישות הספציפית שלך ולהתחשב בה, אבל את רוצה להיות צודקת פה בכל מחיר בלי להתחשב ברגשות של אחרים וחבל. ועוד דבר, שיגידו לך בכל בית ספר למגדר שנה א' אין שיוויון בין נשים לגברים ולא יהיה עוד הרבה שנים, תפיסות חברתיות לא משתנות לצערי בכזו מהירות..ההסתכלות על הגוף הנשי ועל הגוף הגברי ומה שהם מייצגים בחברה הוא שונה. נקודה. גוף האישה הוא נתון להערכה חברתית, באופן שמגדיר את הזהות שלה - הוא גוף שמסתכלים עליו, שבוחנים אותו- עד כמה הוא צנוע או לא צנוע, עד כמה הוא "שווה הטרדה" או "לא שווה הטרדה" ( בהקשר לפרשת איבגי הנוכחית) - לא העובדה שאישה מתלבשת פחות או יותר צנוע היא שמשנה פה, אלא בכלל שיש בחינה של עד כמה ואיך היא מתלבשת. על הגוף הגברי אין בכלל דיבור כזה, כי הוא זה שמסתכל - לא זה שמסתכלים עליו..אי פעם שמעת דיון האם גבר מתלבש "צנוע" או לא? ברור שמסתכלים איך גברים מתלבשים - אבל לא באופן שקובע את הזהות שלהם. האירוניה שהפרובוקטיביות של נשים גם היא הבניה חברתית של תרבות פטריאכלית - שבה מיניות נשית=ערך נשי ואישה שכבר לא צעירה ואטרקטיבית מספיק - יוצאת מהמשחק, אישה ש"מזניחה" את המראה שלה או חס וחלילה לא מורידה שיערות היא כנראה לסבית או שונאת גברים או את עצמה וכן הלאה. מראש יש לאישה ערך רב יותר אם היא מביאה ילדים, ואיך היא מביאה ילדים אם אין לה בעל? ואיך יהיה לה בעל אם היא לא שווה הטרדה? בואי - אני יכולה להמשיך עוד ועוד אבל שיוויון אין..והדיבור שלך יותר משהוא מראה על השקפה חשוכה מראה על הפנמה קשה ומצערת של דיכוי.. וגם אני חושבת שזה לא התפקיד של אודי (הגבר) לבוא ולהציל פה - יש את נטע הנפלאה והאמיצה שעשתה את זה כמו גדולה ותודה !

עלה לי בראש המקרה ששכטר חשף את ישבנו בתוכנית אקזיט- כולם חשבו שזה חמוד וחלק מתדמית השובב הקונדסי שלו. בחיים זה לא היה קורה עם אישה- אם אישההייתה חושפת ישבן ישר היו אןמרים שהיא מופקרת..

ואולי העובדה שיש בנות שמצטערות על העבר שלהן מסבה זו או אחרת לא נותן לגיטימציה לדור שלם להתנהג שלא כראוי? ואולי חוסר הצניעות הקיצוני הזה הוא מקור של הרבה מאד צרות בעם ישראל כולו. אנחנו באותה אוניה, מי שעושה חור בחדר שלו מטביע את כל האוניה. הגוף של האשה היא מה שהיא עושה אתו, ומי ששמה אותו בחלון ראווה ומנסה להבליט מה שיותר את המיניות שלה, שלא תבא בטענות שמתיחסים אליה כמו אל אוביקט מיני. ואת יודעת מה, כמה אפשר להביא טענות מגוחכות, כמה אפשר לטעון שטויות שאין קשר בין הלבוש לבין ההטרדה, כמו שיש קשר בין הסרטים האלימים לרמת האלימות שעלתה, כמו אדם יכול לנסות לשכנע את עצמו עם שטויות. אבל את יודעת מה, זה לא חדש, כתוב בתורה שלא עבדו ישראל את בעל פעור אלא כדי להתיר להם גילוי עריות. העבודה זרה של בעל פעור הייתה עבודה מגעילה ביותר, כל אחד היה מגיע אליו ועושה את צרכיו שם, את מתארת לעצמך את הסרחון ואת הגועל, ועכשיו נשאלת השאלה מדוע ישראל מצאו את עצמם עובדים אותו, מה משך בזה. אומרת לנו התורה שמוכנים היו אפילו לעבוד את בעל פעור, כדי להתיר לעצמם גילוי עריות. לאחר מכן הם זנו עם בנות מדין), היינו יכפרו במציאותו של הבורא, וכך לא יהיה דבר שירסן את התאווה שלהן ללכת עם בנות מדיין. ואת הקורולציה תעשי בעצמך. ואת הגברים בהחלט שופטים על פי הלבוש, והלבוש שלהם ברוב המקרים הוא מאד מכובד, תראי אותם עם החליפות המחויטות והעניבות, ולידם אשה שלא רוצה להשאיר שום דבר לדמין, ומצחיק הדיבור על ההבינה של הפטריכליות, מי שגורם לזה זה דווקא אותן נשים שמחזיקות בדעה שלך, הן אלו שמנסות להצליח בחיים על ידי המיניות שלהן, הן אלו שכל עולמן סובב סביב לגרות גברים ולהראות מה שיותר סקסית, חמודה, מדוע אשה מראה את כל הציצים שלה, למה? למה היא רוצה שיראו לא התחתונים, (כאילו ולא יודעים שהיא לובשת אותם?), למה היא עושה את זה, בשביל לעשות סיפוק לעצמה, חמודה, כמה אפשר לנפנף עם סיסמאות ריקות ומגוחכות, את מי אתן מנסות לשקר, את עצמכן? עולמן של אותן נשים סובב סביב רצון אחד, להיות מה שיותר מיניות, לחשוף ישבן, מה עושה בר רפאלי ומקבל תשואות? מה עושה גל גדות? די, כמה אפשר להעלות שטויות? אף אחד לא קובע לכל אשה מה שהיא תהיה, והיא זו שקובעת לעצמה, ואת יודעת מה, את מכירה את הסיפור של מי שנראה כמו תרנגול ומקרקר כמו תרנגול, סימן שהוא תרנגול, אז מי שמתלבשת כמו **** ומתנהגת כמו **** שלא תתפלא כשכך מתייחסים אליה. אני יודעת זה לא נעים לשמוע, אבל זו המציאות

תודה לכן שראיתן אותי....וחנה כן, אני נעלבת בקלות וברחתי........החלטתי לחזור.... אולי גם בגלל שסנדיי קצת נעלמה מהאופק? למרות שחזרה כבר :) היום בטיפול הבנתי שהחלומות באים כי אולי הם רומזים משהו...שהגיע הזמן להתמודד ולא לברוח.ושאני יכולה!!! לומר לעצמי מליון פעם "אני יכולה! ואתמודד!!!" תודה לכן. למרות שהחלטנו החודש קצת להרפות בגלל ילדיי שצריכים אותי....אך נחזור לזה בטוח!!!! ואפילו במקום שאני פחות אוהבת המקום החדש שלה......קוראת אתכן ומאמינה בכח שלכן גם!!! אתן חזקות ממש!!! אתכן...

קוראת אותך ורוצה להגיד כל הכבוד על זה שאת לא מוותרת, גם כאן, אבל בעיקר בחיים בחוץ ובטיפול. בהצלחה רבה יקרה!

מה זה שאתה לא מצנזר הודעות שלא בדיוק בקונצנזוס? מה זה שאתה לא סותם את הפה למי שלא אומר מה שנדרש ממנו בפוליטקל קורקט??? כל אשה היא קורבן, ולא משנה מה. לא מזמן רצו להוציא חוק נגד העסקת זונות, וטענו שהן כולן קורבנות, ואז חלק מהזונות התראינו - ואמרו, בחרנו במקצוע הזה כבחירה חופשית שלנו, אל תתערבו לנו. (לא שישמע שאני בעד זונות, אני נגד ניאוף נקודה!), הן באו בטענות על כך שעשו מהן קורבן, בעוד הן עושות את זה משיקול כלכלי נטו, טוב להן להרווי בכמה שעות כסף שלעולם לא יוכלו להרוויח בכל עבודה אחרת. אבל לא, יש מי שהחליט שהן קורבן, ולא יתנו לעובדות לבלבל אותן. כל גבר הוא אנס, אם לא למעשה אז בפוטנציה, ואם לא עשה זאת זה רק בגלל שלא הייתה לו הזדמנות לכך, אבל הוא בגדר אנס, וגם אם יוכיחו אחרת זה לא יועיל לו. אבל למען הסר ספק... אני לא כוללת באמירה שלי עבירות מין במשפחה, כי הן בקטגוריה אחרת לחלוטין, אני לא כוללת עבירות מין שנעשו על ידי שידול של הורים וכו', אלו קטגוריות אחרות. ובכלל לא דברתי על אונס, דברתי על הטרדות מיניות!!! שימו לב לח"כ לשעבר יגן, במה הוא הואשם על ידי רחלי, מה הייתה ההטרדה שלו, בזה שאמר לה על הפנטזיות שלו. מי שראה אותה ושמע את אמרות השפר שלה, לא מתפלא שהיו לו כאלו פנטזיות, הוא לא נסה לממש אותן, לא שם עליה אצבע, אבל זו הייתה הטרדה. אך כשרחלי נבלה את הפה במיניות גסה על גבר, זה היה בסדר, לא הטרדה. מזכיר לי, משהו, ישנם דברים שהם מושרשים, שאפילו המחוקק לא שם אליו לב. אז בקשר להטרדה, אם גבר מראה את איבר מינו, זו עבירה פלילית, אם אשה עושה זאת זה לגטימי. אם גבר אונס בחורה, הוא אנס אם אשה אונסת גבר, לא משנה הבדלי הגילים בינהם, זה רק מעשה מגונה. בחוק פשיטת רגל, לאורך כל הסעיפים שלו, כתוב, אם אדם פשט את הרגל וניסה להבריח נכסים לאשתו, אין אף מקום לכך שאולי האשה היא זו שפשטה את הרגל, ונסתה להבריח נכסים לבעלה, כי זה ברור כי רק הוא פושט רגל, והיא מסכנה ולא מבינה בכלל בדברים כאלו. כל חוק פשיטת רגל מתייחס רק לגבר, ואומנם חוק הפרשנות אומר שכל מקום שמוזכר מין אחד כולל בתוכו גם את המין השני, אבל בחוק בפרטניות לא מדובר על בן זוג, זה תמיד האיש פושט הרגל והאשה שאליה הוברחו נכסים וכו'. וזה אחרי שכל הפמניסטיות למינהן מנסות לדבר על שוויון, עלאק שוויון, אני דורשת שיוויון בכל! בחוק, בהתיחסות החברה, בהתנהגות, הכל שיוויון. חבר'ה, נמאס! וכן, אם מישהי הולכת ברחוב ערומה, ומקבלת הערות סקסיסטיות, ואמירות סקסיסטיות, היא לא הוטרדה, אלא הביאה את זה על עצמה ועצם הליכתה ברחוב ערומה היא הטרדה מינית ולא, אשה לא יכולה להתגרות בגברים, ואחר כך להיתמם שהם צריכים להתגבר, ממש לא, יש לה אשם תורם, והגיע זמן שהיא תכיר בזה. אף אחד לא עוצר אף אחת להתלבש איך שהיא רוצה, אבל היא לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, היא לא יכולה להתנהג בצורה מסוימת ותרצה שיראו אותה כשיה תמימה, וכבתולה הקדושה. ועם כל הכבוד, נרצח שהתגרה ברוצח, גורם לא פעם לכך שהרוצח מזוכה בדין, למרות שאחד נרצח והשני נשאר בחיים. ורצח לא פחות חמור מאונס או הטרדה מינית, כל שאותו קורבן שנרצח, רואים אותו כמי שהביא את זה על עצמו, ואגב, זה לאו דווקא שהוא פיזית פגע ברוצח, יש גם הקנטות מילוליות שיכנסו בקטגוריה הזו, כמובן שיבדוק את עוצמתן. אז לבא ולומר אני יכולה לגרות כמה שאני רוצה, ואתה תתאפק, יש כאן המון צביעות, ורצון להכשיר את השרץ. מצטערת, לא פופולרי מה שאני אומרת בעידן הזה, אבל זו המציאות.

דווקא הפעם מסכימה איתך.......נושא בעייתי בחברה שלנו.

סנדי, אני לא חושבת שמישהו ביקש צנזורה. הבקשה הייתה רק לתגובה מצד אודי. באותו אופן, אף אחד לא טען שכל הגברים אנסים. אני לא יודעת אם אני עושה נכון שאני כותבת לך ישירות עכשיו (עניינים שלי. לא בגללך), אבל אני מקווה שתקבלי את הדברים בלי תחושה של זלזול מצידי. כי אין כזו. אפילו לא קצת. בעניין הזנות- התפישה שלך דווקא רווחת. אני חושבת שתוכלי לאתגר את התפישה הזו אם תקראי קצת על הנושא. זנות היא לא בחירה. לא עבור אלו הישראליות ולא עבור אלו ש"נקנו" מחו"ל (סחר בבני אדם). בחירה בזנות היא לא בחירה. היה גם מי שטען בעבר שיש נשים שנהנות מאונס, אם את זוכרת. יש המון תחומים בחיים שבהם אנשים "רוצים" או "רוצים לבחור" באפשרויות שאנחנו כחברה אומרים להם לא. גם סחר באברים הוא אסור למרות שיש מי שהיו מייחלים לאפשרות. גם מכירת ילדים (נפוץ במקומות מסוימים בעולם) והאמת שלא חסרות דוגמאות. יש מושג של 'הסכמה מדעת' ברפואה ושיח רחב ומורכב על השאלה מה נחשב להסכמה מדעת. זה משליך בעיניי ברמה העקרונית גם על הנושא הזה. החרגת מקרים של עבירות מין במשפחה. לא ציינת במה "הסכמה" שם שונה מבחינתך. אם בחורה הולכת ערומה ברחוב זו לא הטרדה. יש סעיף חוק נפרד לכך- בזהה למקרה של גבר. ענייני רצח- נרצח שמתגרה ברוצח לא מוביל לזיכוי. מוביל לשינוי של סעיף העבירה. לא כי זה אשמת המתגרה אגב ולא בהקשר של אשם תורם. בכלל לא. זה קשור לאופן שבו התעצבה החקיקה הפלילית בישראל בעקבות החקיקה הבריטית מימי המנדט (התייחסות גזענית לאנשי הלבנט שהם מטבעם חמי מזג ולכן צריך להקל איתם- תפיסות קולוניאליות- שזה כנראה לא המקום להרחיב עליהן). את צודקת שיש המון בעיות עם חוקי הפגיעות המיניות. אין ספק. לכל הכיוונים אגב. ואני מאוד. מאוד מכבדת אנשים שחושבים עצמאית ומבקרים תפישות מקובלות. אבל אני חושבת שהיעד שלך מוטעה הפעם. כי יש המון מה לבקר. בזה אני איתך. פשוט לא חושבת שבחרת את הסוגיה הנכונה. גם השאלה של מה הוא לבוש צנוע מספיק כדי לא 'לתרום' להטרדה (שיח שממש קשה לי. מודה), הוא מושג יחסי שמשתנה בין חברות. כמו שאת יודעת, יש חברות בעולם שבהן גם לבוש נשי חרדי נחשב מופקר ומזמין הטרדה. ואחרון- לאודי. נכון. ציפיתי לתגובה. לא להכרעה בויכוח, אלא לעמדה מקצועית מבהירה. כי לאמירות כאלה, במרחב כזה, יש השלכות. וההתעלמות צרמה. סליחה על הטרחנות. וסליחה אם פגעתי בלי להתכוון. עוצרת. גם אני כנראה צריכה להתרחק מפה קצת. גם מפה

את מביאה קול שאני רוצה לשמוע ...כל כך מדוייקת וצודקת . גם נשים שאומרות שזה מה שהם בחרו בואו נבדוק למה זה מה שהם בחרו...תודה לך

לא מסכימה לחלוטין עם הפרשנות המשפטית שלך ואם את רואה להתמודד עם זה אשמח. הביאי מקום של עבירה פלילית לאשה שחושפת איבר מין? הביאי מקום לאונס לאשה שאונסת? אשם תורם זה מושג בנזיקין ולא בפלילי התגרות ברוצח זה בדין הפלילי, ויכול להביא לשינוי בעבירה, מרצח להריגה, או רשלנות, ולפעמים אפילו לזכוי מוחלט, תלוי בחומרת הגירוי, הביאי הוכחה שלא, יש לי חדשות עבורך, הייתה התנתקות מהדין האנגלי, הדין הפלילי עבור שיפוצים בלי סוף, ועדיין הסעיפים הללו נשארו גם היום, והתגרות של הנרצח נמדדת הן בסעיף האשמה, הן בזכוי והן בחומרת העונש, לא מתעלמים התמורה של הקורבן למעשה, וההתגרות שלו נלקחת בחשבון וזו בדיוק האמירה שלי ההתגרות של האשה בהורמונים הגבריים צריכה להילקח בחשבון כמה ומתי כל דבר לפי אופניו ובחורה שאומרת שהיא יכולה ללכת ברחוב וזו לא התגרות.... זו אמירה אידיוטית, ששמה את הנשים בקטגוריה של פתיות, ואחר כך הן בוכות שהן לא מקבלות משכורות של גברים, שמחפיצים אותן, שלא מתייחסים אליהם מספיק בכבוד!!!! האמירות המטושפות והואמללות מהסגנון הזה, רק יורות לנשים ברגליים, ואחר כך יש להן על מה להתלונן

מוזר ו...דווקא הפעם מבינה את סנדיי וגם את אודי שלא הגיב....ולא שתיקה כהסכמה כמו שחשבתי בזמנו שהוא מתנהג ככה כלפיי :( (סליחה אודי.........)אלא נותן ביטוי לכלם לענות, להגיב....אל תהרגו אותי, תקראו רגע! מסכימה שיש נשים שמגזימות בטירוף ובכוונה עושות מעשים ומצפות שלא יקרה כלום, ראו את זו שרקדה בבר ומעשה נפשע כמובן לאנוס אותה!!! ועוד לצפות בזה וכו'.... במצב כזה, זה נורא ואסור בתכלית האיסור שיקרה!!!!!!! אבל, איך הגיעה למצב הזה? היא הכניסה את עצמה למצב מסוכן מלכתחילה. ומשהו נוראי זה שגם ילדה קטנה זה קורה לה :( שלא עשתה כלום לאף אחד ואבא שלה פשוט......... ואי אפשר להאשים נאנסות בשום פנים ואופן!!!!!! כואב לי לכתוב את זה ממש פיזית........ אך מה שסנדיי ניסתה לומר (כנראה)שלפעמים נשים גם עושות מעשים שכמעט אונסות גברים ו.......אל תכלילו זה הכל....ניסתה להראות צד אחר כהרגלה. וואו לא מאמינה על עצמי, אבל הגבתי.........מלחיץ אותי מעצמי....... גם ככה הלילות לא משהו :( בא לי לכתוב מאה פעם: "אני לא אשמה, אני לא אשמה אני לא!!!!!!!!!!" אוףףףףףףףףף..............נכון אודי?????? מ.

זה לא עובד. זה פשוט לא עובד. אני לא יכולה. לא יכולה לעשות כלום, לא יכולה לעזור לי, לא יכולה לעצור את חלקי הייאוש והאין אונים מלהשתלט. אין לי כח. באמת. פשוט אין לי כח. לא יכולה לחשוב על כלום. לא יכולה לרצות. לא יכולה לדבר על זה שוב ושוב ושוב. ללעוס את המלל הלעוס הזה. המלל מלא הקושי, האומללות, הכאב, המלל המתמסכן. לא רוצה למלמל אותו יותר. אבל... גם למלל השני, השקרני, המעושה, המלל שנובע מתוך החיוך המתוח בכח, גם לו אין לי כח. אני ככ עייפה. מהכל. (סליחה, על המלל שלי, המיגע... אבל זה מה שיש לי עכשיו.)

הי עפרה, אמרי נא, או חשבי - מי נהנה כל כך למעוך אותך? יש משהו בכיוון? יש עיסוי כזה בשיאצו שאני אוהבת ש'זורק' לכאורה את הרעלים מהגוף. כמובן, שצריך גם נפשית להיות במקום מתאים. הלוואי ותוכלי להיות שם, ואשלח לך עיסוי מרפא כזה, זריקה של אנרגיה, ביום בו הגוף, והנפש יהיו מוכנים לקלוט, לא לדחות. שלך, סוריקטה

קשים קשים ואני מתכוונת לזה ולא יעזור לי להגיד שזה יעבור כי זה סיוט מבחן אתמול מתיש ארוך וחסר רחמים ומחר עוד מבחן נפלה לי פגישה אתמול ויש בעיה- חייבת עורך דיו ולא מוצאת פתרון כלכלי!! הבנק לא נותן אשראי ואני חסומה מכל כיוון הבן זוג שלי לא מבין למה וכמה ונותן לי לבחור ביני לבין הילדים די הצילו!!!!!! הילה

רק להיות איתך לחבק לאפשר לך חהתפרק ולהתחבר שוב בכוחות מחודשים . אוהבת אותך

Yell like hell הי הילה יקרה, אוי, נשמע ממש קשה נורא, חסדי השם, איתך, סוריקטה

נשמע קשה וכואב. את צריכה להתמודד מול כל כך הרבה חזיתות... רוצה שתדעי שקראתי אותך וכואב לי והייתי רוצה בשבילך הקלה, הטבה. שולחת כוח וחיבוק אם מתאים. חנה

אף אחד לא יגיד לי איך להתלבש. אף אחד לא יתנה את אי הפגיעה בי באופן שבו אני מתנהלת מול עצמי. נרצח לא "תורם" לרצח כי הוא הולך עם צוואר חשוף שקורץ לרוצח ולא בכך שהעז להסתובב בלי אפוד מגן. כשילד נפגע ע"י פדופיל הןא לא "תורם לכך" בזה שיצא מהבית, או העז להיות חמוד. הרמיזה שנשים שהולכות חשוף מזמינות אונס מזעזעת עמוקות, האשמת הקורבן היא בסך הכל ניסיון של אדם להחזיר לעצמו את השליטה על הסיטואציה. היא בשום אופן לא מחזיקה חלקים של אמת. אם אבחר, אוכל להסתובב עירומה. זה לא מתיר לאיש לגעת בי. אם ארצה אסתובב עם שרשרת זהב. זה לא מתיר לאיש לגנוב לי אותה. מי שלא יכול לעמוד בפיתוי- שיסתגר הוא בביתו ויכסה את עניו. אם בחר לפעול כלפיי ולפגוע- הוא שצריך להיות מטופל. לא אני. אודי, אני חושבת שראוי היה להתייחס לאמירה הזו בהבהרה שאינה משתמעת לשתי פנים. אני לא יודעת מה העמדה שלך בנושא, ויכולה רק לקוות שאתה לא מסכים עם הדברים שנכתבו. אבל נראה לי שהותרת אמירות כאלה ללא התייחסות מצדך פוגעת בדיוק באותו מרחב מוגן שהיה נראה לי שאתה מנסה לייצר כאן. שתיקה כלגיטימציה. נראה לי שתגובה חד משמעית מצדך נדרשת. החלטתי לכתוב הודעה חדשה ולא כתגובה, כי בעיניי חשוב לתת יותר מקום להתייחסות למה שנכתב פה. לא להעביר את האמירות האלו עם כל הנפח שהן תופסות במרחב בלי לתפוס נתח של מרחב הולם לתגובה. בשורה התחתונה, הכעס של מיקה הגביל את עצמו בעצמו. היא חזרה והבהירה שהיא יודעת שלא כל הגברים פוגעים. אבל עכשיו היא כועסת וכעס יוצא בהכללה. מה שקרה בעקבות הכעס שלה הוא שרשרת תגובות ששמה אותה בעמדה ספק מתגוננת ספק מתנצלת על הביטוי המכליל של הכעס. כאילו שזו הבעיה. היחידה שהעזה לערער על גניבת הפוקוס בתגובות הייתה סיגל(לללל). וחבל. הייתי מוסיפה דוגמא לכמה שמדובר בטיעון מופרך ברמיזה מופרכת משלי לגבי הלבוש החרדי המושך מפגעים פוטנציאלים, כי גם אני כועסת עכשיו. אבל אני אנשום ואמנע. נטע, הכעס שלך במקום. וזה בכלל לא משנה מהבחינה הזו אם הוא נובע מפנטזיות או מכל דבר אחר. ברור שלא כל הגברים פוגעים. גם לא כל המוסלמים הם טרוריסטים. זה לא מונע את ההכללה כשכועסים. התירוצים הנלוזים של הפוגעים שנתלים ביצר מיני- עלובים במקרה הטוב. זוכרת שבאחת משנות בית הספר שלי הוקרנה לנו בכיתה סיטואציה של זוג בני נוער שנכנסים למיטה. רגע לפני האקט הבחורה מבקשת להפסיק. היו בקרבנו הרבה הצדקות לבחור- הוא כבר חם.. לא יכול להפסיק עכשיו.. הורמונים... זוכרת משפט אחד שנאמר ע"י המקרינה לגבי ה'לא יכול לעמוד בהורמונים': מה הוא היה עושה אם ההורים שלו בדיוק היו נכנסים לחדר? האם גם אז 'לא יכול היה להפסיק'? או שפתאום היה מוצא בו את הכוחות? י-- האמת שרציתי לכתוב פה על משהו אחר בכלל... אבל יצא לי החשק. "אחת לאיזה זמן מוגבל אני נשמט אביון ודל ממרוץ הכרכרה המשתקשקת, נפלט משצף מעגל כמו שוקע תחת גל, כשההמולה הסחרחרה אט מתרחקת" בוחרת בגל. רוצה לראות לכמה הוא מסוגל

קודם כל תני לי לנחש שאת לא כל כך זרה, צורת הכתיבה שלך מאד מסגירה אותך אבל לא אעשה לא אווטינג, אבל המלל שלך הוא כל כך שטותי ותת רמה, שחבל אפילו לענות עליו. וכן, קורבן רצח יכול להזמין עת זה עם התגרות באדם אחר. ואותה התגרות גם היא מילולית, תעמוד לזכות הרוצח בבית משפט. וכן, אשה יכולה לגרום להטרדות אם לא מעבר עם התגרות ופרובוקציה, וכן יש את החטא ועונשו, והם באים ביחד, ואם אשה רוצה שגבר יסתגר בביתו, הייתי מציעה לה להסתגר בבית, ולעשות שם ככל העולה על רוחה, ולא להטריד את האנשים ברחובות, כן כי הלבוש הזה הוא פרובוקציה, הוא נועד לגרות את הגברים, ודייייי להיתממות הדיבילית הזו, מספיק!!! למה מה את חושבת, שהגענו מהמאדים, מאיפה באנו? מה הסחף שלך כל כך לחשוף את הגוף שלך? מה גורם לך לא להשאיר שום דבר לדמיון, מה גורם לך לרצות שהגבר יראה עוד ועוד מהגוף שלך, לשם מה את עושה את זה? המרחב הציבורי כשמו כן הוא, תעשי בבית שלך מה שאת רוצה, אבל במרחב הציבורי, במקום העבודה את לא לבד, והלבוש שלך לא צריך להוות מטרד לאחרים,ואת יודעת מה? חשבי שיש לך בן שעובד בעבודה מסוימת, בנך האהוב, ולידו ישנה פקידה שעושה כל מה שהיא יכולה כדי לגרות אותו, כדי למשוך אותו, וכאשר הוא מספר לה על הפנטזיות שהיא מעוררת בו, היא תעשה לו שיימינג ברשת, מה תגידי אז, ואו איך שאת תחרפי את אותה אחת שכך עשתה לבנך, ומתארת לעצמי את שלל הגינויים שתאמרי עליה. ומה תאמרי על אותה פקידה שעושה הכל כדי לגנוב לך את הבעל, ולבסוף הוא עוזב אותך עבורה, איך תתיחסי אז לזה? עד שזה לא פוגע בך, אז מדבר גבוהה גבוהה על זכויות שיש לך לזהם את המרחב הציבורי, ברגע שזה יפגע בך כבר תדברי אחרת. ואני אומרת לך את זה מתוך שיחות רבות עם נשים שנפלו קורבן לכך, הבעלים שלהן בגדו בהן, הגברים שלהן נטשו אותן, הבנים שלהן היו במעצר על הטרדה, תקשיבי גם למה שיש להן לומר על ההתנהגות שלך ושל אחרות שכך נוהגות. נתראה אז

אם את כאן ...אז רק שתדעי שאני איתך מבינה כל כך את הקושי הרעש האין סופי והתחושה של אזור הדמדומים ..

תודה שאת נוגעת... אני כאן, מנסה לקרוא אך מתקשה קצת להגיב. למרות שיש דברים שהייתי רוצה לומר. אני שמחה לראות את התהליך שאת ממשיכה בעקשות להניע קדימה טמעריכה אותך על כך מאוד. שלך שירה

מחכה לך כאן ליד החומה ....

אני כאן לא כאן... מרפרפת על מילים של אחרות, לא מצליחה להביא את שלי. זמנים רעים. השתבללות... יקרה, הלוואי היית מבינה איך הפניה שלך נגעה בי. תודה.

הכי הכי מבינה אותך בעולם לא שכחתי לרגע מאיפה צמחתי ואני ראייה לכך שאפשר . אל תשתמשי במילים כאלה מולךשזה לא אפשרי זה תמיד אפשרי לפעמים קצת יותר לאטו קשה אבל למדתי לפעמים רק להגיד בלי להאמין בכאילו ובסוף זה חודר .... איתך ביאושך הכואב וכמו שאת לאט לאט מגדילה את הסדק בחומה אני מאמינה בך שאת יכולה ושזה יקרה ..

אני מרגישה מוצפת מכל ההתכתבות כאן עם כל הדיבור על מיניות ואונס וגברים וצניעות מאוד קשה לי להתמודד ביקשתי פגישה כפולה עם המטפלת.

מאוד מבינה אותך . זה אכן טריגרי וטוב שביקשת מקווה שזה יעזור ויצמיח ובנתיים חיבוק ויד עם יעזור

תודה על קבלת הפנים. אך עדיין מהססת לכתוב את מה שכואב, כאן בפורם הזה.... רק לומר שמנסה להימנע מזה כי צריכה להחזיק בשביל ילדיי לפחות החודש, דברנו על כך והיא הסכימה איתי שכרגע לא כדאי להיכנס לנושאים קשים, לא אפרט כרגע כי קשה לי פה עדיין....אבל לעיתים מציק לי בחלומות ולא ניתן להמנע מחלום :( אין לי מושג מה עושים אם כך.....

אני מניחה שהחלומות ממשיכים להטריד במשך היום ואת חושבת על הדברים . אישית לא מכירה דרך קלה יותר בסופו של דבר מאשר להביט לפחד והכאב בעיניים ולהכנס בהם . אבל מה שאת מרגישה בקצב שלך ובנחלט לא כאן המקום המקום הוא בטיפול ...איתך יקרה ושוב שמחה שבאת חיבוק ענק

סנדי, אמנם כתבת לי "יאללה ביי" אבל שימי לב לדברייך - אני חושבת שאת רואה את היצריות הרבה שיש בגברים כעניין מרכזי, לא פחות ממני. לפי הכתיבה שלך נשים הן רק אוביקט לסיפוק הגבר, בכל הפרמטרים - לבוש, הליכה , דיבור. וכאילו הגברים הם ממש כמו ילד בחנות ממתקים ושאסור לקחת. ההסתכלות שלך, (ואני מודה שכמוה גם ההסתכלות שלי) היא מאוד צרה ומגמתית וכלל לא משקפת חלקים נרחבים מהציבור. ודעי לך שגם בנות הכי לא פתייניות והכי צנועות שיש לא חפות כלל מהטרדות ופגיעות לעיתים בדיוק ההפך. ולדעתי ההסתכלות הזו שלך היא הסתכלות מאוד בעייתית שרק תורמת לפגיעה בנשים ומעודדת את השתקתן בנושא. ואם את בוחרת לראות אישה שמתהלכת בחצאית מעל הברך כאישה מפתה -אז זו בעיה לגמרי שלך.ו אז קשה לי להתאפק ואני מציעה לך להצטרף כאשת חינוך מובילה בסמינרים לבנות..זו בדיוק דעתן של המורות שם.

את מדברת על חצאית מעל הברך? אני מדברת על משהו אחר לחלוטין, למה לא תסתכלי קצת על בר רפאלי, למה לא תסתכלי על הדוגמניות האחרות ותראי מה הדגם שרוצים שיאמצו לעצמן הבנות. יודעת, הייתי עכשיו בכנס בין לאומי בחו"ל, היו שם מכל העולם, אבל ממש מכל העולם, המזרח הרחוק, אירופה ארצות הברית, ישראל ואפילו אירן וסעדויה ודבר אחד איחד את כולם, אבל ממש כולם כמעט, כל הגברים, לבושים עם חליפות ועם עניבות, מחויטים לחלוטין, מעוררי כבוד. הנשים, לפחות תשעים אחוז מהן לבושות, או יותר נכון בקושי לבושות, וקחי בחשבון שעכשיו חורף!!! זו התמונה שמשקפת את המציאות ואחר כך הנשים צועקות למה לא נותנים להן כבוד כמו לגברים? איך הן מציגות את עצמן? למה גברים שמכבדים את עצמם לא מגיעים לכנס עם מכנסיים קצרים ובלי חולצה? למה כל נושא תפקיד גברי תמיד ילבש מכובד לחלוטין, לעומת הנשים שתתערטלנה, ואחר כך הן תצעקנה למה רואים אותנו כחפץ? מי מחפיץ אותן? מי מדגיש את האברים המיניים שלהן עצמם? מי לובש צמוד לחלוטין שיראו בדיוק כל אבר, מי הולך עם בגד שעם כיפוף הכי קטן רואים את התחתונים? מי הולך עם בקושי פיסת בד שמכסה את החזה? להפך, אני לא מאמינה שתפקיד הנשים לשרת את הגברים, אני בכלל לא מנסה לעמוד על המשבצת שלהם, החיים שלי לא סובבים סביב הרצון לגרות אותם, או להיות כמוהם. אני, מה זה טוב לי במשבצת הנשית שלי, מה זה טוב לי להשתמש ביכולות הנשיות המהותיות שלי, ולא המיניות כדי להתקדם. ורוצה לספר לך סוד קטן, בחיים, אבל בחיים, כשהייתי שכירה, מעולם לא קבלתי משכורות פחות מהגברים, להפך!!! לא הייתי צריכה להלחם על זה, זה היה ברור, כי שלמו על מצוינות. לצעוק כל היום לא מביא לפסגה, מצטערת. זוכרת את אורלי אינס, שהתקדמה בכל התפקידים דרך חדרי השנה של כל הממונים עליה, ואחר כך היו לה בלי סוף טענות על הטרדות, נפלה והוא נגע בה, אמר לה, עשה לה, אכל לה.

שוב. בחדר בחושך במיטה. לא מצליחה לצאת. מפחדת מהעולם ומעצמי

יושבת לצידך בחושך עם נר קטן ביד ולב רועד מבין ואוהב

זה לא פשוט וזה ממש קשה אבל שמת לב שהפעם את מוציאה יד ענקית החוצה שמבקשת עזרה ..תיראי את ההתקדמות המופלאה שלך . זאת לא אותה התקעות מפעם . גאה בך..לא קל לבקש עזרה כשתקועים ...מאמינה בך ואיתך

ריגשתתם והרגעתם קצת

ממי שלי, סיפרת שיש לך כלבה מדהימה. לי היה כלב, וקשר עם כלב הוא מיוחד כל-כך. היה לי כלב בזמנים הכי קשים שלי, הכי הכי קשים שלי. והוא היה מוציא אותי לטיול. גם אם הייתי נשארת בתוך הבועה, במצבי חרדה של הקאות, חולשה, פרגמנטציה, דראליזציה וכד'. אבל הוא הוא עוזר כל-כך. אולי תעזרי בה? יש מצב? אילו היית יודעת כמה אני אוהבת כלבים, כמה הקשר שלי איתם חזק - שולחת לך משהו מיטיב כזה, שלך, סוריקטה

אודי, לך אני רוצה להגיד שאני מאוכזבת ממך מאוד. פרסמת את תגובתה של סנדיי למיקה והייתי מצפה ממך שבתור איש מקצוע תתייחס לכתוב ותסביר את אשר הוכח מיליון פעם: אונס (או כל פגיעה מינית אחרת) הוא אקט של השפלה. אקט של כוח ואלימות. אין לזה שום קשר לסקס. אין לזה שום קשר לחרמנות. אישה שלבושה בצורה פרובוקטיבית אינה מזמינה אונס. ההוכחה לכך היא שגם נשים חרדיות נאנסות... גם ילדים נאנסים... עשו מחקר בנושא וכחלק מהמחקר ראיינו אנסים. שאלו אותם כיצד הם "בחרו" את הקורבן. התשובה הייתה: הם חיפשו מישהי שנראתה פגיעה. אבודה. אף לא אחד אמר שהוא חיפש אישה או נערה שהתלבשה באופן חשוף ומזמין. סנדיי, את אישה חשוכה. קראתי את דברייך שוב ושוב ואני מזועזעזת מהבורות. וממך אודי, מאוכזבת עד מאוד. נטע.

קודם תגדירי טוב מה זה הטרדה מינית. קדם תחליטי על שוויון בין המינים קודם ההגדרה צריכה להיות בלי שייכות למגדר מסוים זה לא יכול להיות שמגדר אחד יעשה משהו וזה לגטימי ומגדר שני יעשה את אותו הדבר וזה מאוס ומבוזה. ואני לא מדבר אל אונס בתוך המשפחה, לא מדברת על אונס כפשוטו, ואת יודעת מה, מילותיך מעלות בי בוז! מצטערת זה מה שאני חשה כלפיהם

מסכימה עם כל מילה של נטע. גם אני לא האמנתי שנתת לדיבורים חשוכים כאלו לעבור בלי שום הערה, בעיקר בפורום שיש בו נפגעןת תקיפה מינית. צריך שניים לטנגו, איזה קשקוש. אני לא נפגעת תקיפה מינית, אבל הוטרדתי כמו כל אישה כמעט, כשהייתי בשיא הצניעות ואפילו בהריון. בלי שום התגרות, בנסיבות הכי לא מתקבלות על הדעת. גברים הם בני אדם בדיוק כמו נשים, הם מסוגלים לשלוט בעצמם, אין בהם שום חיה בלתי נשלטת. מה שסנדיי כותבת מתאים לאיראן, ואף אדם נאור לא יסכים עם זה. ממש מביש.

תודה על התגובה שלך. מסכימה איתך והתפלאתי גם שאף אחד לא הגיב וגינה את ההודעה הקשה שסנדי רשמה.

היי נטע, אונס הוא אונס ואין לכך שום הצדקה. וככל שהזמן עובר נשים לומדות לעמוד על דעתן בעניין הזה. כשאבא שלי התחיל לפגוע בי מינית הייתי בת 5. ולא היה בי שום דבר מתריס.... יכול להיות שאני מבינה את הרגישות שלך לעניין וגם מאיפה שזה בא, או שאני טועה בעניין... גברים שטורדים או אונסים מינית הם לא אובר חרמנים, הם גברים שלא יודעים לשלוט בעצמם ובאותה מידה הם היו יכולים לגנוב כסף או להכות. יחד עם זאת ישנם גברים איכותיים ורגישים מאוד ואודי שלנו הוא אחד שכזה. לא מגיע לו להיכנס למין הכללה גסה על כל הגברים שהם. ואליך סנדיי זה בסדר להיות פרובוקטיבית ולכתוב מה שאת חושבת. משום מה יש לי תחושה שלפעמים זה מגיע לצד השני כמתקפה או כעלבון. אני לא כותבת כאן כדי להצדיק אף צד וחושבת שזו זכותך להביא את עצמך על כל חלקיך. יחד עם זאת יש תחושה שזה קצת מעבר להשמיע את דעותיך... שזה בא להקניט, ולהטיל דופי. זה עצוב לי שזה כך.... הילה

למה כאשר מישהי מביע דעה שזכותה ללכת בעירום זו לא פרובקציה? זאת אומרת שישנן רק דעות מסוימות שהן לגטימיות, וכל סטיה מאותן דעות היא פרובוקציה, וצריכים לסתום את הפה למי שמעיז להפר את ההסכמה לאותן דעות? לנסות לשחוט כמה פרות זו פרובוקציה? ואם אני אגיד לך שלבוש מסוים זו פרובוקציה? דעתי לא לגטימית, רק של מי שלא סובר כמוני???

נטע מעריכה את יכולתך להגיב ללא פחד. אני קראתי והתכווצתי אך פחדתי להגיב. קשה לי מאוד עם הדיבור האלים. סנדיי, עברתי מספר מקרים של התעללות וניצול מיני ואונס קבוצתי קשה מאוד. ילדה בת חמש בקיץ עם חצאית פרחונית וגופיה זה כל כך תמים. נערה תמימה ורגישה שנופלת קרבן לניצול מתמשך זה כל כך אכזרי. חיילת שנופלת קרבן לאונס קבוצתי זה כל כך חסר אלוהים... יש בך צדדים רכים וחומלים ונדיבות לב, אבל הנחרצות שלך לפעמים פוגעת ואינה במקומה.

מה שלומך? מבקשת עזרה. אני מפחדת לגדול, מה עושים??? העניין הוא לא התנהגות ילדותית. להפך, אני בן אדם אחראי (אולי יותר מדי) בוגר ועצמאי ברוב המקרים וברמות התפקודיות היום יומיות. אבל יש בי חלקים שהיו אמורים לגדול ולהתבגר והם נשארו בוסריים ואין לי גישה אליהם. ואני נשארת ילדה קטנה בודדה ותקועה שלא מצליחה לרצות דברים של גדולים, כאשר העולם ממשיך להתפתח ולצמוח ולהצמיח חיים. והזמן כבר מתחיל לאזול ולא נראה לי שאוכל להמשיך כך. מחשבותיך ומילותיך יוכלו לעזור לי

אודי יקר. על ההתייחסות ועל מחשבותיך איך כדאי לגשת לפחד. אני מרגישה שכשאני מתקרבת למקומות האלה, המפחידים ביותר, אני מתחילה לגלוש לאזור של שגעון:(

הי סנופקין אהובה, כפי שהבנתי מהטיפול שלי, ברבים מאיתנו יש חלקים מפותחים יותר ויש מפותחים פחות. אפילו ראשוניים מאד. וככה זה, ולעתים נשאר כך. וישנה גם אפשרות בחירה כזאת, נראה לי. וזה בסדר, לא? אצלי, למשל, החלקים המיניים נמצאים ברובם במקום התפתחותי נמוך מאד. אם זה מציק, אפשר לנסות לעשות עם זה משהו, ואם לא - אז מה... מחבקת, סוריקטה

תודה על מילותייך הטובות. ועל נקודות למחשבה. הבעיה- שאני רוצה לרצות דברים מסוימים ולא מצליחה. כנראה שזו הבחירה שלי כרגע, אבל אני מרגישה שאין לי פה באמת בחירה. שאני לא יכולה לבחור אחרת. והבעיה היותר גדולה שאני חוששת שלא אצליח להמשיך ככה, אם לא אצליח לרצות ולהפתח במקומות האלה לא אצליח להמשיך. וזה עצוב ומפחיד ומאיים

הרגל ישן..לחזור לכאן כשכואב..בזהירות...בצעד מהסס...לקבל פירורים.... כמה עלוב...סליחה.

הי מתוקה שלי, מחבקת אותך. שמחה שאזרת כוחות. לדעתי, כלל לא עליבות, או קבצנות. אם כי, ההרגשה מובנת ומוכרת. וגם ניתן לראות את החלקי כדבר שאינו רק פירורים. מאחורי כל מילה - עולם ומלואו. אפשר לקחת ולהצמיח. שלך, נדבר, סוריקטה

את יקרה, חשובה לפורם וכמובן נראית :)

שמחה ככ שבאת וזה הכי נכון בעולם ..האמת מיכ מעולם לא עזבת היית איתנו כאן בלב כל הזמן...מצטערת שכאב גורם לך לחזור ...מה שלומך ..

לי את מאוד חסרה כאן, חושבת עלייך. שמחה שאת חוזרת וממש לא עלובה. חיבוק חם ואוהב, אם מתאים. (בסוגריים, אגיד שהרגשתי שאולי נעלבת כאן אז ולכן החלטת לתפוס מרחק, ואני לו הייתי במקומך הייתי עושה זאת...)

לא דתייה ממש ממש לא אבל מאוד מאמינה מאמינה בטוב של העולם מאמינה שהיקום אוהב אותי מאמינה שהכל לטובה גם כשלפעמים לא רואים ומבינים את הדרך...אוהבת את הדרך שלי.... יש מועדים בשנה שאני אוהבת ואחד מהם זה ראש חודש כל ראש חודש זה זמן בשבילי להתחדשות לבדק בית להטען בכוחות מחודשים וזה האמת ...סיבה למסיבה לחגוג ....אבל היום זה ממש מיוחד ואהוב ערב ראש חודש אדר ...חודש של שמחה שמחה אמיתית מתוך הלב והנשמה ..שמחה על אף ולמרות הקשיים והמקומות הפחות נעימים ... וזה מחזיר אותי אודי למקום הזה שיש לתת לטיפול שנגמר אני נותנת לזה מקום רק שכרגע מרגישה שאני עדין באובססיה בתלות לשם וכל נגיעה היא מהמקום הזה ..רוצה קצת לתת לדברים לחלחל לשקוע ואז לבוא מהמקום האישי שלי של מי שאני בלי קשר לתלות הזו ...לבדוק את הכעס הפגיעה מהמקום שלי בצורה נקייה קודם כל עם עצמי להבין .... הכי וזה מחזיר אותי לראש נחודש והשמחה הבנתי היום שיותר אני לא פוחדת שיעזבו אותי עובדה שבעצם לא נשארתי לרגע לבד (מקווה לזכור ) מנסה להיות במקום שזורם שמבין שהכל בעולם מתקיים בסדר נכון עבורי. שאני שם עבורי תמיד ואני חזקה הרבה יותר מפעם וזו אחת המתנות של הטיפול שעשיתי...אודי אני אוהבת את התהליך שאני עוברת. יש לי דרך יש לי מדריך יש לי כיוון ויש לי המון מלאכים שמלווים אותי בכל מיני מעגלים ...תודה לכם לכולכם . והרבה הרבה שמחה אמיתית מכל הלב ...באהבה https://www.youtube.com/watch?v=zpWo6bCC1yI במיוחד הפזמון ....זה אושר גדול מחכה לנו מעבר לפינה וחלום אם את כאן התגעגעתי אלייך מאוד ....

חברות ואודי, התגעגעתי.. אודי, אני פוחדת מהעברה בטיפול, אני לא אצליח להיות שם, ולהתמודד.. מה זה בעצם העברה? Aya

לסנדי וסוריקטה סנדי (המקצועית ושוחרת הצדק), כמובן שלא התכוונתי למקרים כאלו, שבהם האישה מוליכה את הגבר שולל או מטפחת בו תקוות שווא. למרות שבכנות, קשה לי קצת לפתח אמפתיה כלפיהם – אני באופן אישי מכירה פחות מקרים כאלו. וגם לא חיה בחברה שבה האישה מתנהגת כך. ובהמשך למה שסוריקטה (החכמה והמביכה) כתבה, הלוואי שיהיה שוויון. מציעה שגם הגברים ילבשו גרביונים באוגוסט, שמא אתפתה למראה רגליהם... זכורות לי ב-"חיבה יתרה" מורותיי בבית הספר שכל כך טרחו להסביר כמה גברים יצרם רב, כמה יש להיזהר שלא להכשילם – ואת יודעת סנדי, בסוף זה גם לא עוזר... כי הם נכשלים לא רק בגללנו וללא קשר ללבוש שלנו או למה שאנחנו משדרות... אבל אז ייאמרו שהבעיה היא בך – שאת לא יודעת להציב גבולות, שאת לא אסרטיבית, שאת לא מבינה... והכי מצחיק, שאומרות זאת נשים, או שהן פשוט צוחקות – כי זה מצחיק אותן...ברור.... אולי הייתי רוצה להיות גבר? יש מצב...פעם ממש ממש רציתי...סה"כ חיים קלים, פרנסה – זה כבר לא רק עליו, ולא צריך ללדת ולסבול בדיקות פולשניות... אולי זה קשור לבית שבו גדלתי, לדברים שעברתי, לתפיסות מוטעות שלי, לא יודעת... אבל היום, אולי כבר לא רוצה להיות גבר.. מוכנה ללדת 20 פעם , לעבוד ולפרנס, ולגדל משפחה – אבל לא לוותר על התחושה הזו של להיות אישה. גם אם לא ממש יש לי מושג מה התחושה הזו אומרת...

האישו, הוא לא את באופן אישי, ולא אני באופן אישי. האישו הוא ההתנהלות בימינו באינטגרציה בין נשים וגברים. היום נפרצו כל הגבולות, נפרצו כל הנורמות. לפני חמישים שנה, הצניעות לא הייתה רק נחלת יהודים חרדים, בכל בית ספר ברחבי העולם, יהודי, נוכרי, דתי וחילוני, לא קבלו לבית ספר ילדה שהחצאית שלה לא כסתה את הברק, שלא לדבר שאי אפשר היה להגיע עם מכנסיים, חולצות קצרות??? מי בכלל חשב. היום נפרצו כל הגבולות, נשים מרשות לעצמן להופיע בערום מלא ברשת, ולא ברשתות פורנוגרפיות, אלא 'דמויות נערצות', היום כל המודה של הנשים מיועדת לדבר אחד בלבד, להיות סקסית ולגרות את הגברים. כל בגד, כל צבע, וכל פיסת בד, או יותר נכון חוסר פיסת בד אמורה לעורר ולהדליק את הגברים. זה מתחיל בשיער, צבעו וסירוקו, האיפור של הפנים, הלבוש המינימלי, החיוך המגרה, הכל הכל, כדי לגרות את החיה שבתוך הגבר, אל ההורמונים הגבריים שלו, הכל מוטה לצד הזה, ומיליארדים מושקעים בתעשיה כל שניה, כיצד לאפשר לנשים יותר למשוך את הגברים. הייתי בבנק לפני חודש, אחת הפקידות, שמנמנה, עם ירכיים בלי עין הרב, הלכה עם אורך חצאית שמדי פעם הציצו התחתונים, וזה לגטימי, והיא מרשה לעצמה כך להגיע לבנק מכובד - בנק לאומי, תראי לי גבר שיגיע כך לעבודה. והיא צעדה לאורך כל הבנק שוב ושוב, כאשר הירכיים שלה השמנמנות מתנועעות ומושכות את תשומת הלב (לא בגלל יופין במקרה זה, אלא בגלל גיחוכן), לנשים היום אין מעצורים בקוד הלבוש שלהן וגם בדרך ההתבטאות שלהן. צורת לבוש שפעם הייתה שולחת מישהי ישירות לחוף תל אביב, היום מקובלת בחברה כלשוב ראוי להסתובבב אתו. ולאחר כל זאת, נשים מצקצקות בהיתממות, שלא יטרידו אותנו! שלא יזרקו לנו הערות סקסיסטיות, אנחנו יכולות ללבוש מה שאנחנו רוצות, לומר מה שאנחנו רוצות, לאפשר לגבר כמה שאנחנו רוצות, אבל הוא צריך להתגבר על עצמו, בעיה שלו שהחזה החשוף שלי מדליק אותו, בעיה שלו שהמכנסונייים הקצרצרים שלי מעלים לו את ההורמונים, שיתגבר, זכותי לנסות לגרות אותו עד קצה גבול היכולת בכל דרך ובכל צורה, וזו בעיה שלו. אני אומרת לך שישנם שניים בטנגו הזה, הגבר והאשה. נורמה שמשתרשת בחברה היא אשמתם של שני המינים, לגברים נעים מאד שנשים חושפות את הכל, ולכן הם מעודדים זאת, מקבלים בחינם הצצה לכל אחת לכל מקום, זה מתאים להם! והנשים, הן אלו שמאפשרות לעצמן לאבד את כל הכבוד שלהן, והכבוד נאבד לא כאשר אמרו להן הערה סקסיסטית או בוטה, הכבוד נאבד כאשר הן אבדו אותו בלבוש לא לבוש. כך שבכל העניין של ההטרדות המיניות שהיום נורא IN בהחלט יש לנו שניים בטנגו. ולא, אני לא מדברת על מניאקים המטרידים סתם ככה, אבל מה לעשות, מקום שנשים לא מפקירות את גופן לכל, ולא שמות אותו בחלון ראווה (מזכיר לי ביקור שלי בבלגיה לפני שנים שהשאיר אותו בטראומה, עברתי שם דרך רחוב שלא ידעתי את המשמעות שלו, וראיתי חנויות עם חלונות ראווה, ובכל חלון עמדה אשה כשחלק גופה העליון ערום! חטפתי שוק ונעמדתי לראות אם זו אשה או בובה, ולפתע אותה אשה התחילה לקלל אותה, בייש אותה שבת מינה רואה אותה ככה), אבל היום לא צריכים רחוב סמוי בבלגיה, בכל הרחובות נשים מתלבשות בצורה מאד דומה, והן לא מבינות איזה סטיגמה הן שמות על עצמן. את אומרת שאת שונאת את הגברים, אולי תנסי לבדוק מדוע? 1. אולי המשיכה שלך לאשה גורמת לך לא להיות בטוחה בזהות המינית שלך? (אבל כדי להרגיע אותך, זה מאד בנורמה, ולא מוכיח על שום דבר) 2. אולי היה לך אכזבות מבחורים שרצית ולא רצו אותך? 3. אולי אין לזה קשר לזהות המינית אלא ליכולת להסתדר טוב יותר בחיים, ואולי הם מסמלים לך איזה חופש שהיית רוצה לקבל 4. ואולי זה לא שנאה, אלא סתם אוביקט להוציא עליו קיטור? יאללה מיקה, תרגישי טוב, שיהיה לך טוב, שתצליחי, שיהיה לך אושר ועושר ושמחה

הי מיקה יקרה, תודה על הפתיחות. וואי, בחיי, יופי של נושאים לדבר עליהם בטיפול. וכן, יודעת ש'לכי-תדברי-על-דברים-כאלה-ואל-תברחי', אבל טיפולים, כפי שאני מבינה אותם, בנויים לזה. אני מזכירה שרצוי להימנע מהכללות. אודי וגם המטפל שלי, למשל, גם האבא של התינוקי, אם תרצי, נתפסים, בעיניי, כגברים חכמים, מעודנים, אמינים, נאמנים ועוד. רציתי גם להזכיר את קבוצת ההומואים באוכלוסיה. גם בינהם יש רכים ויש אלימים יותר. שלך, סוריקטה המביכה :-)

אודי, אני שונאת בנים. אני שונאת אותם כל כך. קשה לי לכתוב על זה מרוב שנאה כי אני, למרות רגשותיי למטפלת. אני לעולם לא אגע בה, ולא אזרוק לה הערות מיניות, וכשהיו לי הרגשות הללו כלפיה בפגישה האחרונה – הורדתי את המבט עד לרצפה. אז למה אתם או הם (אני כמובן לא מכירה אותך ואין לי טענה כלפייך כלל) לא נוהגים כך? ונמאס לי לשמוע תירוצים מגוחכים של "יצרים", "עניין הורמונלי" "וככה זה גברים".. זה לא הוגן. זה לא פייר להתנהג ככה...זה לא תירוץ! אתם מודעים לקשיים שיש אחרי המעשים האלה שאתם עושים??? במימוש זוגי? על הפחד שיש לבנות ללכת בחושך? על חוסר הביטחון בלעמוד מול גברים? על כל התפיסה העצמית שמשתבשת????על המיניות ההרוסה?????על חוסר השמחה בחיים????על מבוכה???? על התסכול הרב???? על כל ההשלכות שיש למעשים כאלו??? אני לא באה בטענות אלייך. אתה פשוט מייצג כאן ג'נדר מסוים. ולכן כותבת אתם. תראה איך גברים מסתכלים על נשים ברחוב, באיזו זילות וחמדנות , באופן פולשני וברברי. ואני נגעלת. ולא רוצה לכתוב כאן על מקרים יותר קשים. די, לא יכולה לקבל יותר את התירוץ הזה של "יצרים", פשוט לא מסוגלת לקבל אותו יותר.

שימי לב למה שכתבת אתם מודעים לקשיים שיש אחרי המעשים האלה שאתם עושים??? במימוש זוגי? על הפחד שיש לבנות ללכת בחושך? על חוסר הביטחון בלעמוד מול גברים? ואת מודעת לקשיים של הגברים כלפי נשים שחושפות את החזה שלהן, שחושפות את הישבן שלהן, שעושות כל מה שהן יכולות כדי לגרות אותם? את יודעת שגבר שפותח המכולת עשה עבירה פלילית, אשה חושפת את החזה וזה לגטימי. את יודעת איזה כאב יש להם. נשים לובשות בצורה הכי פרוטוקטיבית, כדי לגרות את הגברים, למה זה בסדר? את יודעת שאם אדם רצח אדם אחר, וזה היה כתגובה של מעשה של הנרצח לוקחים זאת בחשבון, ולפעמים אפילו לא יואשם ברצח אלא רק הריגה, או רשלנות שזה הבדל עצום בכל תביעת נזיקין, לוקחים בחשבון אשם תורם. אם אני שברתי לך את האוטו, אך את גם היית אשמה, אז בפיצוי שאני אתן לך יקחו בחשבון את האשמה שלך וראה זה פלא, רק מקום אחד פרוץ לחלוטין (תרתי משמע) נשים מאמינות שהן יכולות לומר מה שהן רוצות (ראי ערך רחלי רוטנר) להתלבש איך שהן רוצות, לעשות מה שהן רוצות, כולל להתפשט לפני הגבר ולהיכנס אתו למטה, אבל הוא צריך להיות על אוטומט, צריך לפעול בדיוק לפי ההנחיות שלהן המפורשות או המכללא, ולא טיפה מעבר לזה. כאילו ולא אין רגשות, כאילו ואצלו לא מתעוררים דברים שקשה להשתלט עליהם הנשים רוצות להתעלם לגמרי מכל מה שהם תרמו למצב הזה. לא מדברת עליך אישית, לא מכירה אות וכן מכירה גברים מניאקים שמתחילים גם עם נשים צנועות אבל לא זו הפואנטה, הכל צריך להיות עם שוויון, נשים לא יכולות להכניס את כל הראש שלהן באיך לגרות את הגבר, ואחר כך לבא בתלונות שהוא התגרה, זה לא צריך להיות פחות מכל נזק אחר, לרבות רצח, הקרבן - צריכים לבדוק מה הוא תרם למה שקרה. לא תרם, בסדר, יקחו בחשבון שהוא לא תרם כן תרם, יקחו בחשבון את מה שהוא כן תרם כל מקרה לגופו אבל היום הטרנד שרוצים לקבל הפטר חופשי לכל הנשים תעשנה מה שהן רוצות, תאמרנה מה שהן רוצות, תתנהגנה איך שהן רוצות, והגבר, שיתגבר, שיהיה מתוכנת זה מקומם לא פחות מהטרדות מיניות של גברים, מי שחוש הצדק שלו מפותח לא יכול לסבול מצב דברים זה ולא משנה אם הוא גבר או אשה והנשים הפתיות לא מבינות מה שעומד מאחורי כל זה, והן מתפתות לחזור על מנטרות, אבל על כך בפעם אחרת

אסור לתת לגיטימציה לאונס ולרצח.

הי מיקה, הצעה למחשבה לך ולכולן - האם חשבתן על זהותכן כגבר? מה דעתכן בנושא 'קינאת פין'? האם אתן מרגישות שאיכשהו הוא בא לידי ביטוי אצלכן במידה זו או אחרת? בוקר, סוריקטה

בהמשך לדבריי - שימי לב גם למה שכתבת בכותרת "נדרשת ארוכה ואין לי כזו" אישה... סוריקטה

ואפילו לא ככ מזמן, הדברים היו שונים. לצמרת הצבאית, הפוליטית, לאנשים מפורסמים, או ממונים מעלי היה "מותר". היום, העולם השתנה, ואנשים בעמדת כח נענשים על התנהגות לא הולמת גם אם "רק" מילולית. כמו בכל תקופת ביניים, יש גבולות לא ברורים ולעיתים מוגזמים (אדם יכול להיחקר במשטרה על כך שהציע למישהי דייט) גם גברים משלמים מחיר על כך שהם מתויגים כפוגעניים. ורוב הגברים הם הרי לא כאלה. אני שומעת הרבה כאב וחוסר אונים בשאלה שלך, ובא לי לחזק אותך, מיקה. לא נותר לי להציע לך להמשיך לטפל בעצמך ,ויש לא מעט עמותות שמציעות טיפול ותמיכה , חוגים קורסים וקבוצות. אפילו בחינם.

מה יותר קשה-להתנתק מהמציאות או לחזור אליה. אני אחרי שבת שלמה של כניסות ויציאות לא נגמרות....מותשת

שמחה שאת כאן ..

יקירה.. קוראת אותך לאט לאט.... ועכשיו דמעת אותי... כמה עוצמה יש בך... איזה תהליך מדהים את עוברת... וכמה שינויים במעט זמן... ריגש אותי שנסעת וחיכית למטפלת הקודמת ושהיא הגיעה ודיברה איתך והיתה רגישה מספיק אלייך... מאוד קל לחבב אותך... יש לך איזו מידה של יושרה וכנות שקשה למצוא היום.... טוב לשמוע שהמטפלת החדשה אוספת אותך בטיפול דרך הסמסים ששלחת לה... ולא מאפשרת לך להיתנתק... גם הפסיכולוג שלי מתיחס להודעות שאני שולחת לו.... מחבקת אותך חברה יקרה, ושולחת לך אור ואהבה... שלך, הילה

ריגשת אותי ממש... תודה על המילים. עכשיו אני בחופש, נמצאת בספר ונעים לי. תודה ושיהיה שבוע טוב.

אביב יקרה אני פה, ואת? תעדכני אותי קצת, מבחנים סוף סמסטר? מטפלת חדשה?

קצת נעלמת מבחנים בנתיים בסדר . מחזיקים אותי צפה . מטפלת חדשה זה עוד כל כך חדש ...והמקון ממש לא פשוט ..ציבורי ושונה אבל זאת הכפפה שלי ואני יודעת את זה אז הכל בקטנה ואני אמצא את הדרך ...ואת שמחה שאת כאן וקראתי אותך איזה שטויות זה לקבוע עם אחרת ...גולם שלא תצטערי אחר כך תאמיני לי זה כואב .

היי אודי. יש הרבה ענייני יום יום וטרדות בגדלים שונים. ויש את הכאב העמוק על בני היקר. אין לי נגישות אליו כל כך, ובדרכו שלו משדר לי שלא טוב לו... דברים חמורים. כדורים נרקוטיים שמקבל ללא האישור שלי. אני לא במלחמה נגד אבא שלו אני במלחמה על נפשו של בני. זה גובל בענייני בירוקרטיה, ויותר מהכל הייתי רוצה לשאת אותו במנשא אימהי לו רק יכולתי... לו רק איפשרו לי... לחבק אותו כה חזק, ולאמר לו שלא ידאג כל עוד רוחי באפי בכוחותי הדלים אעשה בשבילו ובשביל אחותו. הילה

בגלל שאני כועסת עליה...קבעתי עם מטפלת אחרת, מבלי לחשוב יותר מידי מבלי לעדכן אותה מבלי לעשות סיום סתם כדי להעניש אותה או אולי כדי "לר(ע)ות" שדות זרים, טיפשי משהו?

כאילו כל התגובות שלך אלי הם " הימנעות מקשר" איך אתה מסביר מפגשים חד שבועים למשך קרוב ל3 שנים? אז נכון שהיו הפגות , אבל זה לא הימנעות מקשר... הכי מרגיז שכמעט 3 שנים והאדם שיושב מולי לא מכיר אותי בכלל. אני שונאת אותה... על זה שלא אכפת לה.

כבר כמה זמן שמנסה לברוח מכאן. משהו גרם לי להרגיש ככה מובסת אולי לא נראית לא מובנת לא יודעת כי לא הצלחתי לשים את האצבע מה שם גרם לי להרגיש ככה. מן הסתם זה משתלב בהרגשה הכללית שאני מרגישה , מה גם שלפורום הזה נכנסתי בניסיון להוריד עומס מהטיפול במחשבה שניתוב יעזור לשמור עליו. עצוב שנה שלמה נלחמתי די לשווא לא הצלחתי לראות שזה ניסיונות של מאבק בטחנות רוח , עדין קשה לי עם ההבנה עד כמה היו שם כשלים וטעויות שהם פשוט לא שלי ..כל כך משחזר מול אבא, שעדין לא מוכנה לקבל שהייתה שם פגיעה שאני לא אשמה !!! ברור שיש הבדל ניכר, מן הסתם היא לא רצתה לפגוע והיא נלחמה יחד איתי. אז מרגישה שאני אשמה ויודעת שזה שטויות ואין כאן אשמים , מרגישה שאכזבתי אותי אותה אותכם אותך אודי ..זה עצוב ואולי בגלל זה מרגישה גם כאן תלושה ולא בטוחה ..אבל לא בורחת וכותבת..מה גם שהבריחה הזו נתנה לי קצת מרחב באובססיה שנכנסתי כאן בכתיבה ככה שזה לא רע כל כך :) ואחרי שהורדתי מעצמי את הסל .. אודי אני מרגישה שהכי נכון כדי לאפשר טיפול ולא רק שתהייה לי מטפלת זה לקפוץ לאש ולספר את הרצף של הפגיעה ובמיוחד את מה שתקוע בגרון ..שכן בתרפיית הדלת אמרתי לקודמת אבל בעצם נשאר ככה ללא עיבוד . זה די מלחיץ אותי ולא בטוחה שזה נכון כי לא יודעת מי יגיע עם החשיפה הזו , לא בטוחה שזה לא כדי לבחון את הכוחות שלה ..בקיצור אודי לא בטוחה שלעבור את הגדר הזו כל כך מוקדם בטיפול זה נכון מבחינת מטפלת וטיפול ..אוף אודי הסוף של הטיפול הזה השאיר אותי חסרת בטחון בעצמי ...אם אני משתיקה רעשים אני יודעת שזה הצעד הנכון וזה רק פחד וקושי שלי להתמודד באמת עם הבעיה האמיתית ולא בשיברון הטיפול הקודם. הרי בעצם למה הגעתי לטיפול.... נראה לי שעניתי לעצמי אבל משאירה כאן ככה כמו שזה גולמי לא מעובד ..רגשי כל כך ..שבוע טוב ...

בהמשך להודעה הקודמת שלי: אין בי כעס כלפייך כמובן, ואני מבינה את חשיבות הצנזורה . והרי מעולם לא צינזרת לי הודעה. יש לי תמיד פחד שישתיקו אותי ולא יתייחסו למה שאני אומרת. והרי כאן אני מקבלת מקום לבטא את מגוון רגשותיי. ובהקשר למטפלת: אני מתכוונת לדבר איתה על זה איכשהוא. אולי לא באופן ממש ישיר ובוטה. יש לי פחד שהיא תיבהל או תירתע, אבל מצד שני - אולי היא דווקא תגיב בסדר. אני לא רוצה להרוס את הקשר איתה ולזהם אותו. זה כאילו כבר אין יותר תמימות ביני לבינה, וזו הרגשה נוראית. באסה להתבגר :-(

מחשב חדש. שלום לכולם, סיכום שבוע קודם בראשית שבוע חדש - אולי אתחיל מהסוף. חשבתי רבות על נראות. זו שאלה עמוקה, שאני ממשיכה ושואלת. האם רואים אותי. עדיין. לגמרי. לעתים לא מאמינה, לעתים תלויה בתגובה מידי. האם מצמיח, האם הרסני (כן, גם וגם ובאמצע). האם לדעתך, אודי, ולדעת החברות, רואים זאת גם כאן וגם אצלי? מניחה שהתשובה חיובית... קראתי בויקיפדיה, ואצטט מילים שאהבתי והתחברתי: "בפסיכולוגיה של האישיות, המושג אי-נראות מתאר חוויה שבה הצורך של אדם בנראות אינו מתמלא. מספר תאורטיקנים בפסיכולוגיה של האישיות (כגון היינץ קוהוט, דונלד ויניקוט וג'ון בולבי) טענו שלאדם, בעיקר בשלבי חייו הראשונים, יש צורך בחוויה של נראות, בה הוא חווה את עצמו - גופנית ונפשית - בתור נראה על ידי סביבתו, בעיקר הדמויות המטפלות בו, מה שמאפשר או עוזר לו להאמין שהוא קיים ושהוא ישות עצמאית, ולגבש את זהותו מתוך האופן בו סביבתו רואה אותו (השתקפויות). אם סביבתו (ובעיקר הוריו) מתעלמת מנוכחותו הפיזית או מעולמו הפנימי (מחשבותיו, רגשותיו, צרכיו) או מזניחה אותם, הילד מפתח חסך בנראות, וחווה את עצמו כבלתי נראה או בלתי קיים, חוויה רוויית-חרדה, הפוגעת בהתפתחותו הנפשית ומשפיעה על תפקודו ועל אישיותו הבוגרת. פסיכותרפיסטים שמטפלים בגישות של תאורטיקנים אלה או דומות להן, מנסים מחד לספק למטופל חוויות של נראות, ומאידך להפחית את התלות שלו בחוויות כאלה, על ידי פיתוח יכולתו לראות ולתקף את עצמו." הקלה גדולה - הוזז, גם אם באופן חד פעמי, מועד פגישתו הטיפולית, של המטפל ושלי, מזמן שנפל בסוף סוף היום אחרי מטופלים רבים לחלון נינוח הרבה יותר. מרגיש יותר מקום. ביום היפיפיה שהיה השבוע הלכתי עם תינוקי לים וחשפתי אותו ראשונה לחול. כיף. המטפל אמר שמתאים שנפל עליי תינוקי טיפולי. ואני שמחה שאני שותפה לתהליך העיצוב שלו. בסוף השבוע עסקתי בפעילות בריאה לנפש - פינוי. הן מהגינה בחוץ, והן חפצים בבית, משהו שהוא יותר בפנים. והתחלתי גם קצת לסדר. התחדשתי גם במכשיר רדיו שלא היה לי. תקשורת. יש עוד המון עבודה. בינתיים חלק. שוונג טוב. לא נחתי מספיק, קצת חבל. לעומת זאת ביליתי עם אנשים יקרים לי, לגמנו מעט יין משובח. אלו הגיגיי לבינתיים, שבוע טוב, סוריקטה

באיזה אופן את רוצה להיראות כאן? את בד"כ מאלו שבאות לחזק. ואת רואה אותנו כאן..לדעתי מראה על הדרך שעברת... ומאוד נגע בי מה שציטטת לגבי חוסר הנראות של הילד.. ולקחת את התינוק לים. ואוו איזה רעיון מגניב !

הי מיקה יקרה, שאלה מעניינת שאלת. באיזה אופן אני רוצה להיראות כאן. ראשית, כרגע, אני מרגישה נראית. גם כאן וגם בכלל. בשבוע שעבר היה בלבול בעניין. הרגשתי שאני עושה המון לטובה (ובקלות ניתן להפוך טוב לרע) ועיוורים למעשיי. בינתיים היה טיפול - המטפל אמר שאני נראית טוב, מטפלת אחרת של עיסוי שהלכתי אליה חשבה ששמתי איפור על השפתיים ובלחיים (אני לא מתאפרת) ואמרתי שזו השמש של הים :-) איך הייתי רוצה להיראות? אמא טובה דיה, כמו שאומרים בעולם הפסיכולוגיה. למרות שלא אהיה אמא ביולוגית, למרות שאין לי משפחה משלי. אני כן מאמינה שאולי יבוא יום ואוכל להיות חלק מאיזו משפחה. אולי רגשית איכשהו. עברתי דרך ארוכה. בסוף השבוע פישפשתי בארונות, מצאתי מילים שכתבתי במהלך הטיפול, בשלבים מוקדמים יותר שלו. זה היה אחר. עבודה רבה נעשתה. בנייה רבה. הרעיון של הים והתינוק ממש שימח גם אותי. תודה על מילותייך, לך, ולכולם, יום נעים, סוריקטה

היי מזל טוב למחשב החדש ..מקווה שתוכלי לאסוף כוחות מחודשים במשך השבוע ולפעמים עשייה ולא רק מנוחה עושה טוב לנשמה . שמחה שנהנת בחברת אנשים נעימים לך ... ונראות סיפור חיי, מבינה אותך מאוד ...חיבוק לשבוע קסום

הי אביב יקרה, כל כך הרבה פעמים את צודקת. כלומר, אני מסכימה עם מילים שאת כותבת. כתכת לי בשעתו על גל העצב, שזה גל וזה חולף. בדיעבד, וגם מניסיון, יש בזה המון אמת. וגם עכשיו - אכן, עשייה ולא מנוחה תרמה לנפש. ואגב נראות - את אחת מהבנות הנראות ביותר כאן, בעיניי. חיבוק לשבוע קסום גם לך יקירתי. את מיוחדת. שלך, סוריקטה

כתבת יפה כל כך.

רוני אהובה, חיבוק גם לך, יקירתי. מאחלת לך ולכולנו חוויות הולכות ומתעצמות של קרקע יציבה. שלך, סוריקטה

תתחדשי: על המחשב החדש ,היום החדש, השבוע החדש. סוק' היקרה

גולם יקרה, תודה על מילותייך היפיפיות, שמרי על עצמך, להיות בטיפול זה להישאר בטיפול ולהחזיר אליו. זה אחד הדברים הדי ראשוניים שלמדתי. לא ידעתי זאת קודם. שמרתי וארזתי בפנים. פחדתי, משום שלא הסתדר לי לבקש את הסיוע ממי שהרגשתי שפוגע בי (וזה היה שחזור, ואח"כ תיקון). שלך, סוריקטה

אודי יקר, מדויק כל-כך. תודה וחיבוק, סוריקטה

אני זוכרת בתחילה כשהייתי כאן היית מאד מהוססת, כותבת מעט, שורה או שתיים, אחר כך כאשר ראית את ההתלהבות של החברות מהתגובות שלך, הן הלכו והתרבו והתארכו, כך שאני בהחלט מאמינה שיש לך הרבה מאד נראות ונוכחות כאן בפורום אני חושבת שבחיים האמיתיים את צריכה לפעול באותה מתכונת

הי סנדי, תודה על מילותייך. אכן היה תהליך כזה. ועודנו, אני מקווה. תהליך שהתחיל מהימנעות קיצונית (האפשרות הגרועה, כנראה, גרועה ביותר); ההססנות, אולי הגיעה בשלב מתקדם יותר משולבת בבריחה, נדמה לי, ומשם, אני מקווה התקדמנו. מניחה שיש לכך ביטוי וירטואלי והן ממשי במציאות. כפי שאני רואה זאת, התהליך הזה ארך שנים ארוכות ארוכות, הוא אינו דבר של הזמן האחרון. אם כי, ייתכן שניתן להבחין בקפיצות מדרגה חיצוניות, כאשר מתחת לפני השטח מתרחשת עבודה רבה במקביל. וכאן (גם) - יש תקופות ויש תקופות. יש תקופות של פעילות אינטנסיבית יחסית, ויש תקופות של שקט יחסי. יום נעים, דרישת שלום לכולם, סוריקטה

מאז שחזרתי כשאני שולחת הודעה, אני מקבלת הודעה שהכותרת צריכה להיות 20 תווים אם לא הוא לא שולח, יש לך מושג מה זה? האם זה קורה לכולם או רק לי? לכן כל סימני הקריאה הללו, להוסיף סימנים לכותרת

מניחה שיסודר. זה לא קשור לאודי. מעניין איך על אחד מאיתנו בחר להוסיף סימנים והתעקש לשלוח הודעה. בשמחות, סוריקטה

לא מצאתי את הההודעה שלך שכתבת על ההורים של התינוק אבל הבנתי מתגובות שהורים לא התיחסו אליך נכון זה ממש מרגיז במקום שיעריכו שיש אחת כמוך ששומרת על התינוק שלהם! אני זוכרת שכאשר נולד הבן הגדול שלי והייתי צריכה לחזור לעבודה, היה לי משבר רק מהמחשבה על מי שיטפל בו, כל כך דאגתי. בסוף קבל מטפלת נפלאה ומסורה ולא הפסקתי להודות לה ולאלוקים על הברכה הזו אבל יש כאלו שלא מעריכים את המתנות שהם מקבלים אבל את סוריקטה יותר בדיוק מה את שווה, וכמה את מסורה, וחבל מאד שהם לא מעריכים את זה. צר לי שהיית עצובה, נורא מקווה שמצב רוחך טוב יותר ואני דואגת לך לבריאות שלך, סוריקטה, אל תזניחי את עצמך, מה עם השיעול שלך?

ברוך שובך, כפי שכתבתי בהודעה אחרת - ההורים של התינוקי מקסימים. הם בהחלט מעריכים את ההשקעה והמסירות שלי ומוקירי תודה. העניין עם החיתול קשור לנושא רגיש פרטי שלי, שפחות הפרדתי. השיעול מתמעט בהדרגה. התחדשתי במחשב ועוד. נפרדתי מכמה שטויות ועשיתי קצת סדר. דברים טובים. שבוע טוב, ובריאות שלמה לכולנו, סוריקטה

היי, אני בת 17,יש לי חבר שהוריי קיבלו עליו רושם ראשוני ממש גרוע(בלשון המעטה).הוא גדול מימני בשנתיים וחצי,הוא חייל ואני תלמידה בכיתה יא. אני מכירים כבר מאז שהייתי בכיתה ו. הוא לא מהאזור שלי, אלא די רחוק. יש בינינו מערכת יחסים מדהימה ואני באמת מאוד מאוד אוהבת אותו ולא חושבת שאתחבר ואפתח למישהו ככה כמו אליו. כשאני נוסעת אליו זה בסודיות ויוצא שאני משקרת להורים כי אני יודעת שהם לא ירשו לי לנסוע עד אליו וגם בפרט אליו בכלל כי הם לא אוהבים אותו וחושבים שהוא עושה לי לא טוב. אני מרגישה ממש ההפך ואני בטוחה בזה שנחזיק המון זמן.לחבר לא נעים שההורים שלי לא אוהבים אותו ואף הוא מפחד מהם קצת כי מרגיש נבוך בעקבות אותו מקרה שמימנו הם קיבלו עליו רושם ראשוני לא טוב. העניין הזה מדכא אותי ממש ואני כל הזמן חושבת על זה .. מדכא אותי שהם לא תומכים בי עד שמצאתי מישהו שאני אוהבת. אנחנו עברנו כמה ריבים לא נעימים עם ההורים ואמרנו שאולי ננתק קשר, אבל זה באמת היה בלתי אפשרי. אני באמת מרגישה שזה מישהו שאני באמת מתחברת אליו ופשוט מדכא ומייאש אותי שזה המצב. הם נעולים על דעתם. באמת כבר לא יודעת מה לעשות.. מוציא לי את כל החשק מהחיים ולפעמים אני פשוט בוכה ונשברת בגלל זה שכל פעם שאני באה אליו אני צריכה לשקר להם כדי לראות אותו והם לא רוצים שאהיה איתו בקשר. הוא באמת בן אדם טוב ואני מכירה אותו. לא תעזור שיחה עם ההורים כי הרושם הראשוני נשאר.. ממש לא יודעת מה לעשות כל העניין מדכא אותי ומפריע להתנהלות שלי ביום יום. אשמח לעצה תודה

שלום .. כל פעם שאני בבית אני שוקעת במין עצבות .. כל דבר מעצבן אותי אמא שלי מעצבנת אותי על כלום היא מאוד סובלת ממני .. מין דכאון .. אך כשאני אני יוצאת בחוץ אני שוכחת מהכול אני יותר נעימה לסביבה פחות תוקפנית מה הגורם לכך

אודי, אני מבינה שקשר כזה עם המטפלת עלול להיות הרסני, אבל החלק בי שרוצה מגע איתה - הוא דומיננטי ושולט, וקשה לי מאוד להשתיק אותו. וממש מתחשק לי כאן, בסוג של התרסה ילדותית, לכתוב דברים שהייתי רוצה שייקרו, ואני מתחילה להתבאס - שיש כאן מנהל פורום גבר, שמצנזר כאן דברים. הלוואי ויירגע בי הכעס שיש לי כלפיכם.

למה שאודי יצנזר אם זה לא פוגעני? אודי אתה מרשה לה להתבטא? אני חושבת מיקה שאני רוצה לקורא כי זה מרגיש לי בדיוק כמו אותם המילים שאני רוצה להגיד ורק לא יכולה לבטא קחי משהו שאני לא יכולה לבטא יודעת שהוא לא יתממש והמון כעס זה באמת יכול להיות הרסני...

עם אמא שלי. התקשרה, לא הכי רציתי לענות. שאלה משהו על החופש שלי שבוע הבא. היא בעצמה הייתה שבועיים עכשיו בחופש רצוף, כל שבוע בהקשר אחר. פתאום אומרת לי- "מפונקת". על זה שאני בחופש, ושגם שנה שעברה הייתי. אני בהלם.

הי חנה יקרה, זה נשמע כמו קנאה הרסנית, אבוי... אבל חשבתי שאולי את גם מכירה את אמא שלך, ומעניין גם כשאנחנו מכירים, התגובות האלה מכניסות אותנו להלם כל פעם מחדש. איתך בכעס ובעצב, חופש נעים שיהיה, להרגיש חופש, הנאה, להתיר לעצמך - לפחות כפי שאני מבינה - כלל לא פשוט... שלך, סוריקטה

באמת חטפתי מזה הלם... מעדיפה לא להיזכר בזה ולחשוב יותר מדי. עכשיו בחופש ומסתבר שלא כזה פשוט לי להיות בחופש. מתגעגעת ולפעמים עצוב, קשה לי להסביר אולי גם לעצמי למה...

שבוע שעבר היה יום חמישי קשה במיוחד. בטיפול אצלה לא היה משו מיוחד אבל אז קרה מה שקרה, הייתי במיטה והרגשתי רע וכו.. נראה לי מוכר כבר כאן. ביקשתי את עזרתה ודיברנו בטלפון מה שמאוד עזר לי. היום בפגישה, כהרגלה, היא ביקשה לחזור להודעות שהסתמסנו ולמה שקרה. אני פחות מתחברת כי מרגישה מנותקת מהמצב הזה כשלא שם וכנראה שלא רוצה להיות שם כשלא שם. כתבתי לה דברים קשים על זה שלא רוצה לחיות ועוד כל מיני. היא אמרה שהיא מרגישה שמה שקרה סביב השבת זה סוג של טריגר למשהו עמוק יותר. וזה באמת נכון. ושמאחורי מה שקורה שם, המחשבות, הרגשות, יש קושי, אולי המשמעותי ביותר ושסביב זה בעצם הטיפול. היא ביקשה לדעת ושאלה אותי שאלות על המשפחה, על הילדות. לא מדברת על זה וגם היום לא ממש אמרתי. חשבתי לעצמי כמה דברים בהקשר הזה ששאלה. בטיפול הקודם, לא ממש שאלו אותי שאלות ולא ממש כיוונו... והיא ממש מכוונת ושואלת. על כל דבר שתשאל היא גם תגיד אם יש משהו אחר. היום למשל, אמרה שהיא מתבלטת אם לתת לי זמן להתחיל או שהיא תנסה להתחיל. בהתחלה הפריע לי שהטיפול הנוכחי הוא מטרות, עבודה וזהו. אז דווקא כששאלה אותי היום שאלות, הרגיש לי נכון. היא גם אמרה בעצמה, שהטיפו לזה הכל. זה העבר, ההווה והעתיד והכל חשוב. לא רק לדבר על מה שהיה ולא רק תרגולים. ביקשתי ממנה פעם שעברה אם תוכל כמה דקות לפני הסוף להגיד לי כדי שאם ארצה לומר משהו, אוכל. יש שעון, אבל צריכה שיבוא ממנה, אחרת לפעמים יוצאת בהרגשה כל דפוקה שלא הצלחתי. אז שמחה שאמרתי לה את זה, כי בטיפול הקודם זה ממש עזר וגם עכשיו נראה לי זה טוב. אז היום כשאמרה שאנחנו לקראת הסוף ואם רוצה להגיד משהו, עניתי לה שכן. סיפרתי לה שכשדיברה היום הרגשתי שרוצה ממנה חיבוק, והוספתי "אבל לא באמת". משהו באיך שדיברה היום נכנס לי ממש ללב והרגשתי שהיא קרובה אליי ואני אליה. קרובה בקטע טוב. אמרה שאחסר בקבוצה שבוע הבא, כי אני בחופש (:, אבל בפגישה שלנו כבר אחזור.

סליחה על הכותרות, הוא לא מסכים לשלוח לי הודעות בלי כותרת ארוכה. לא ברור לי למה. כבר כמה פעמים שהלכתי "לחפש" אותה ליד הלקיניקה שלה. המטפלת הנוכחית מאוד קרובה אליה. זה לא התחיל מיד כשעברה קליניקה. חושבת שאחרי פגישה שכעסתי עליה הרגשתי צורך לראות את הפסיכולוגית, הלכתי וחיכיתי קצת באוטו בתקווה/בהנחה שמישו ייכנס או יצא ואולי אראה אות חיים ממנה. ניסיתי פעמיים שלוש ולא ראיתי אותה. שבוע שעבר הלכתי גם. לא הייתה. היה נראה שלא נמצאת בכלל אבל ידעתי שזה יום שלה והשם משפחה שלה עדיין היה על השלט שם. נסעתי וחזרתי. חיכיתי ואמרתי טוב, אולי החליפה יום ואלך. ולא ברור חיכיתי כמה דקות ופתאום היא הגיעה עם הרכב שלה מולי. הייתי בהלם כי לא ציפיתי לאפשרות הזו. נסעתי קצת ברוורס ורציתי ללכת משם. היא עשתה לי שלום דרך האוטו, חנתה ויצאה. אני רציתי ללכת. ואז הבנתי שהיא באה אליי, והרגשתי מוזר. ישבתי בתוך האוטו ופתחתי את הדלת, היא עמדה לידי. אמרה אולי שלום, אני הייתי בהלם ולא כל כך זוכרת מה בדיוק. אמרה שחשוב לה שאשמור על עצמי. אני מלמלתי כמה פעמים סליחה. אמרה שכדאי שאספר את זה למטפלת הנוכחית, אמרתי לה שהיא יודעת שחיפשתי אותה... כי באמת סיפרתי לה שרציתי. שאלה כמה זמן אני כבר כאן, עניתי לא הרבה. למרות שהיה כמעט שעה נראה לי. סיפרתי לה שראיתי תמונה שלה בגוגל, היא כאילו רשומה תחת מכון ולכן הוסיפו אותה לאתר עם תמונה שלה. הורדתי את התמונה לפלאפון. בשיחה שלנו שכנראה הייתה מספר דקות, לא הסתכלתי עליה כל כך. בסוף אמרה לי משו כמו "תסתכלי אליי".. והרמתי טיפה את המבט. עוד לא יצא לי לספר את זה למטפלת הנוכחית. היום, דווקא לא מיד אחרי הטיפול עברתי ג"כ קרוב וכמעט שהתפתיתי לעבור שם שוב, אבל אמרתי לעצמי שלא טוב והמשכתי הלאה. בא לי לקבוע איתה פגישה. ודווקא טוב לי אצל המטפלת עכשיו. אודי, מה אתה חושב על מה שקרה...?

מה שלומך? קראתי אותך אז אבל לא הצלחתי לשבת ולכתוב. איך את מרגישה? הרבה דברים כתבת, על המטפל, על עצמך. למה לא משמח אותך המחשב החדש? היה לי עצוב בשבילך לשמוע על הביקורת מההורים של התינוק(לי קשה להתמודד עם ביקורת). מקווה ששלומך טוב יותר. תרגישי טוב יקרה!

הי חביבתי שלי, אחזור ואומר, את ממש חמודה ואמיתית, ונראה לי גם שיש כאב, אבל את יודעת לצאת ממנו, ולא לסבך יותר מידי. ואני אוהבת שאת כותבת. אז כך - הבאתי אתמול את המחשב, וכעת נכנסתי עם סיסמא ואני כאן :-) שאלת שאלה טובה, מדוע איני שמחה. קשה לי עדיין לומר. אני מניחה שזה גם קשור בויתור על ההחזקה בדימיון, של מימוש, שהוא תמיד מוגבל. מזכיר גם את מה שאין. בכל זאת, נראה לי שניתן לפשפש אולי ולמצוא שם גם שמחה, אולי. נראה לי שהביקורת היא לאו דווקא העניין. יש מחלוקות בינינו, וזה בסדר וצפוי. ההורים של התינוקי, בשונה מההורים הקודמים, כך נראה לי, הם אנשים מקסימים. הם אנשים מודעים מאד, שגם יודעים לשמור על עצמם. עצמאיים מאד, יש בהם חוזקות רבות. צדדים רכים ויפים, וגם קשוחים. הקטע עם החיתול פשוט נפל אצלי אישית במקום כואב של עומק. מניתוח עצמי שעשיתי בינתיים ותוך שימוש בכלי האנליזה שעברתי, נראה לי שיש קשר לכך שאמי לא פינתה את הזבל שלי, ולא זו בלבד, אלא שהייתי צריכה לשאת גם את שלה. והנושא מתקשר לי גם לנושאים אינטימים ופרטיים יותר של נערה מתבגרת. של התקופה אליה נכנסתי אז, והיום, עברו זמנים... הנה כתבתי לך וכמובן גם לכולם, לכל מי שקורא. מתחילה להרגיש שהאביב בפתח, הימים מתארכים, השמש מגביהה זווית בשמים, ניצני עלים מתחילים לבצבץ. אתמול אפילו היה חם, יצאתי עם גופיה, ולא להאמין, אפילו ממש השתזפתי. שלך, שלכם, סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=4U4OHQgh-ZI בטוח בשום מקום ...זה כל כך עצוב, והכי שאני יודעת בדיוק איזה גדר אני צריכה לעבור אבל כל כך פוחדת.... שבת נעימה עוטפת ורכה ...

בדקת אם אולי יש שער בגדר?

שלום! האם יש טיפול שעוזר מאוד לocd גם ללא טיפול תרופתי? תודה

בחצי שנה האחרונה קורים לי הרבה מצבים שאני שוכחת שעות שלמות ולעיתים ימים במיוחד אם הייתה תחושת חרדה חזקה לפני. זה התחיל ביום אחד שבו חוויתי סיטואציה לא נעימה שגרמה לי להכנס לחרדה והחל מאותו רגע שקרה ב12 בצהריים ועד הבוקר שלמחרת אני לא זוכרת כלום. התעוררתי בבית אחרי שמסתבר שנעלמתי עד השעות הקטנות של הלילה וקניתי הרבה דברים שלא אופייניים לי כולל סיגריות שאני לא רק שלא מעשנת אלא לא סובלת. וזה קורה לי הרבה כשברוב ההתקפים גם אני מדלה שבזבזתי סכומי כסף ואני לא זוכרת כלום מאותן שעות. לפעמים אני "מתעוררת" באמצע מקום שאני לא מכירה ועוד. זה קורה בערך פעם בחודש - חודש וחצי. פעם אחת מישהי שאני מכירה ראתה אותי וסיפרה לי שהתנהגתי מאוד מוזר ובצורה מאוד לא אופיינית לי. האם זה יכול להיות על רקע נפשי? מה זה יכול להיות?

זה טיפוסי לסוג מסוים של תרופות, בעיקר תרופות הרדמה

מה דעתך אודי על מצלמות בחדר טיפול, כאלה שמצלמות רק את המטפל. זה מקובל?

לא הייתי בארץ כשבועיים, נסיעת עבודה, מאתגרת, מהנה ומעייפת לחלוטין. זהו אנחנו בשגרה על הדבש ועל העוקץ לא זכרתי הסיסמא אז נרשמתי שוב, זו סנדיי

שתהייה שבת טובה ונעימה

היי, שמחה מאוד שחזרת לכאן :-) תהייתי היכן את..חסרונך היה מורגש

בוקר טוב... מה שלומכם? אני נוטעת כאן עץ חדש, לכבוד מה? מזמינה אתכם לשתף במה שעובר עליכם בימים אלו... אפשר לדבר על החורף, על היום יום והשגרה איך שהיא נתפסת אצלכם... או כל מה שעולה בדעתכם.. מה המטרה של העץ? לתמוך אחת בשניה, לאפשר שיתוף יותר נגיש למי שמתקשה לטעת עץ בעצמו, ואולי עוד דברים? אין עניין לשתף רק בדברים טובים... מזמינה כל אחת באופן אישי: במבי, סוריקטה, מיכל, נטע, אביב, גילת, חנה, רוני, מיכל, קרןאור, סנדיי, גולם, ואת מי שכחתי? שלכן, הילה

אוהבת אותך מלאאא

זה הדדי מותק ומה חוץ מזה? איך עוברת תקופת מבחנים? הילה

אצלי תקופת מבחנים... התחלתי להתרגל לשגרה החדשה.. ואני בדרכי למכללה שבה אני לומדת.. יש מאמרים מהספרייה שצריכה לקרוא למבחן הקרוב.. מה שמעציב אותי זה הילדים שהיו צריכים להגיע ולא באו... הילה

הצטערתי לשמוע על הילדים. את מקסימה אותי על הכוח שלך... בהצלחה במבחן הקרוב ובבאים אחריו, אם יש.

הילה יקרה ! תודה על ההזמנה... מתחברת לעץ..ענף בגווני החום ,עלים ירוקים,כתומים-חומים, קצת אדמדמים..גווני בורדו שנוצצים ובוהקים לחום קרני השמש שמרצדים עליהם בחיוך מרגיע,מלטף.. שלווה... רוגע.. ומהמקום הזה אני מזמינה (זה בסדר הילה, נכון ?) גם אותך מיקה, שירה,סנופקין,גלי,איה,סיגללל.. ומי עוד ? את מי אני שכחתי ? אולי אפשר להמשיך את שרשרת ההזמנות... ואיפה אני ? רוצה להיות בפיסול ובציור.. עדיין לא שם.. ומה עוד ?? קראתי עכשיו ספר חדש שייצא :"האורחים יבואו לך מלמעלה" שכתבה אסתי לי דר .. ספר שעוסק בפה ועכשיו ובמקביל בשם.. תקופת השואה.. ואיכשהו אני מוצאת את עצמי קצת נשאבת לשם.. משוטטת דרך האינטרנט ביד ושם.. כבד ומחניק קצת..

בוודאי שלהזמין... כל אחת מוזמנת להזמין;) הריח זה עץ האהבה () ענפים בכל מיני צבעים שמש ושלווה זה כל כך נעים ומרגיש שמח בלב.. פיסול וציור- אשתף אותך מעצמי, היתה תקופה שציירתי וזה היה מאוד נעים. אחר כך הפסקתי... לפני חצי שנה הייתי בבית לבד באיזה חג וציירתי את כל הקיר שבסלון! לא עניין אותי בכלל מה יצא? ולמה כל זה קשור. עשיתי שמש גדולה ורקע של הרבה חומים ומעגלים.. צילמתי את זה לאיש שמטפל בנפש שלי, והוא אמר שהשמש נראית פטמה. כמה שזה הביך אותי, אין לך מושג... ופיסול- נרשמתי לחוג חימר ולא תאמיני, יש לי חום גוף בידיים ואני לא יכולה לפסל בחימר... כי מרב החום כל החימר נהיה פצפוצים... וזה מגביל את היכולת שלי לפסל... רוצה לשתף גם על ציור ופיסול? הילה

הילה יקרה, את מדהימה אותי כל פעם מחדש בכוחותייך. את אלופה ואין עליך. עדיין אין לי מחשב, ועובדת המון שעות, קמה מאד מוקדם בבוקר וזה, אולי, לא תמיד כיף במיוחד בימים קפואים למדי. ומעניין, אני חווה את הפורום באופן שונה. מפספסת הרבה הודעות, ואולי יש בזה גם לטובה. חלים אצלי שינויים הקשורים לגיל - סוג של מעבר תקופה. יש ביני ובין התינוקי, בו אני מטפלת, איזה סוג של התמזגות, וככה, גם מעבר לרגשות, אנחנו ממחזרים ביננו וירוסים ונמצאים במעגל מחלות כזה. יש בי עצבות עמוקה ולפעמים היא מהולה בעליזות. יש למישהו שיר מתאים? רק, בבקשה, רשמו לי מהו השיר ולא רק קישור, כי אני לא מצליחה בשלב זה להעתיק אותו כדי לראות במה מדובר. ואם אפשר, בינתיים, למי שרוצה לכתוב לי - איני רואה התפצלויות של ענפים שיוצאות מענפים משניים. אפרופו נטיעת עץ - בינתיים רק ניצני גזע :-). מחכות לי המון עבודות גינון שנדחקו עקב שעות העבודה המרובות שלי. האביב בפתח, הימים מתארכים אני כבר יכולה להרגיש את זה. איך החתולה שלך הילה? דאגתי מאד לחתולים בחצרנו והם שרדו את הימים המאד קרים. גלי - אני חושבת עלייך, רציתי לכתוב לך בעץ העצב שלך, והמילים די התארגנו לי, אבל אולי לא עד הסוף. מקווה שיצאו לאור בקרוב. וגולם יקרה, ראיתי בשלישי שגם את הצטרפת לעץ שפתחתי - חיבוק חמים גם לך, כמובן. נקווה שבשבוע הבא תגיע הקופסא עם לוח האם (:-)) ושאר החומרה והתוכנה. שלכם, סוריקטה

היי סוריקטה, ריגשת אותי במילותיך.. מכיוון שאני צריכה לצאת מהבית לעבודה אשגר לך שיר... מקווה שבהמשך אוכל לכתוב יותר ולהגיב... לשיר קוראים אחותי של שולי רנד http://youtu.be/zQjzQb5EnwA שלך, הילה

אז אני נוסעת לחופש שבוע הבא, מאוד משמח. יחד עם חברה, מקווה שיהיה לנו טוב ושלא ארגיש לא בנוח או אכעס סתם. היה לי היום משו קטן באוטו ומיד כשקרה רציתי לבכות ניסיתי לעצור את עצמי, כאילו הצלחתי, אבל עד שלא נסעתי לתקן לא נרגעתי. והייתי בדרך לפגוש חברה הייתי איתה כמה דקות והלכתי למוסך. זו לא הייתה פגישה מתכוננת אז לא הרגשתי לא נעים אבל דווקא היה מז"א טוב היום. ועל הטיפול אכתוב תכף בהודעה נפרדת. שבת שלום לכולן! ושמחה להיות חלק מכאן.

שלום, אינני מסוגלת לעשות את צרכיי בשירותים ציבוריים (בעבודה). כיצד פותרים בעיה זו? תוודה

הי אודי, אני חייבת לכתוב כאן אפילו שחופש מאז השיחה שלי עם המטפלת לגבי המגע, הכל הפך להיות שונה כאילו באמת "נתנו מקום" לאחד הקשיים המרכזיים שלי, ופתאום יש לי עוצמת רגשות מאוד גדולה כלפייה. אני ממש רוצה לגעת בה, באופן הכי אירוטי ומפורש שיש. למרות שאני אוהבת את בעלי ואת המגע איתו. זה לא קרה לי עם המטפלת הקודמת, שדווקא אהבתי יותר. אין לי עם מי לדבר על זה. לבעלי אני לא יכולה לספר. ואני מרגישה שאני פשוט סובלת. אני סובלת. אני מסתכלת עלייה ומרגישה שאני מתנהגת כמו גבר, רק רוצה לגעת בה. אני יותר רוצה שהיא תיגע בי, ואז אתעלף מרוב אושר והתרגשות.

איך בדיוק אפשר להגיד דבר שכזה? מיקה מבינה אותך לגמרי אני המלצתי לה על סרט מסויים מקווה שקלטה את הרמז

קבלי את זה כסוג של חוויה ראשונית שיש לך מהסוג הזה, ותרשי לעצמך להנות מהחוויה של הרגשות העזים.

הי מיקה יקרה, זו פנטזיה. לגיטימית לגמרי ומוכרת בעולם הטיפולים. מאד חשוב לדבר עליה ואולי גם על המבוכה שהיא יוצרת. מימוש שלה, ככל שאני מבינה, מעבר לכך שאינו בחוקים, יפרק לך את הטיפול וכנראה יכניס אותך לבלבול וחרדות עצומות. לעתים, ונדמה לי שזה הוזכר כאן בעבר, טוענים שפנטזיה כזו משמשת התנגדות לטיפול. יש מצב שאת אוזרת עוז? לדעתי - הבאת הרגשות לחדר הטיפולי, בדיוק אלו, בטוחה ומוגנת יותר שם מאשר כאן. שלך, סוריקטה

אני כאן אבל קשה לי לכתוב

אתמול כשהייתי אצל אמא צביה, דיברנו שוב על מה שהתרחש עם עץ האהבה , היא אמרה שהלא מודע שלי דיבר עם הלא מודע שלה.. ניסיתי להבין אבל לא כל כך הצלחתי. הערב אני נפגשת איתה שוב ואנסה לברר בדיוק למה התכוונה.. אתה יודע אודי ? אתמול היא שאלה אותי מה ואיך היה נכון לי שייעשה עם עץ האהבה.. דיברנו ואיכשהו זה מאוד הזכיר לי את סגנון הדיבור שלך פה.. משונה.. מה אתה אומר אודי ? ובכלל אני שואלת את עצמי למה הקטע הזה של עץ האהבה עדיין מנקר לי במוח.. כאילו בא לי לעשות פווו ולהעיף את הקטע הזה לים.. שיעלם ממני הקטע הזה למצולות הים.. וחוצמזה אודי, אני פתאום ממש ממש מתגעגעת אליך.. שלך-במבי.

הי אנשים יקרים, באתי קצת ליילל כאן. בטוח? מתאים? לא יודעת... עצבות גדולה שורה עליי. זמן רב ועכשיו מורגשת במיוחד. איני יודעת בדיוק מדוע. ייתכן שהיא קשורה לאובדנים, ויתורים. לבדידות. מה הקפיץ לי אותה בימים האחרונים? סוף השבוע; המטפל שחולה, וכן נפגשנו, אבל הבנתי באמת באמת ממנו שלא לבחור להתפרק במצבים כאלו, אלא לנסות להחזיק יותר את עצמי. והרגשתי שגם אני צריכה להכיל את כאביו שלו וחרדותיו; חתול דרוס למוות שאספתי; מחשב חדש שהזמנתי ומתישהו השבוע או בשבוע הבא יגיע. כביכול אמור לשמח, אך דווקא ההיפך; ההורים של התנוקי שנזפו בי (ההרגשה שלי העצימה, אך אכן היה כעס וגם הנימה), כי לדעתם אני מבזבזת להם חיתולים, מחליפה יותר מידי לילד, וזה יקר. אני מרגישה שאני נוהגת בסדר ובהתאמה, ואיני מסוגלת להשכיב ילד לישון עם פיפי בחיתול. ועצוב לי, כי אני משתדלת באופן מוגזם (ואולי לא בריא?), להביא עבורי כמעט כל מה שאפשר לצרכיי ובשבילי. אה, כן, יש כאן תלות. ואיכשהו, נראה לי, שדבריי קשורים גם לביטויי עבר שלי כאן בזמן האחרון. עצוב לי, הנה כתבתי, סוריקטה

חיבוק קודם כל כזה שאוסף ועוזר לא להתפרק. שמחהה שכתבת ואת יודעת עצב זה גל תני לו שישטוף אותך ויעבור. תרשי לו להיות. מקווה שעד שתיקראי את המילים שלי זה כבר עבר..ואם לא אז תרגישי את היד שלי אוחזת ברכות בידייך את לא לבד ...כן רגשות מכפתורים עברו אבל היום את במקום אחר ...

הדלקתי מדורה קטנה, מאירה ומחממת בדיוק במידה הנכונה. אור וחום רכים כאלה, ששולחים חיבוק לנשמה בזמנים של עצב עמוק. מתנגנות נעימות מפוחית נוגות שנותנות לעצב להיות וגם להמשיך הלאה לדרכו עם הצלילים. לפנות את העומסים, הרעלים, החרדות, הפחדים וכל יתר הדברים הלא נעימים, למשהו חדש שרוצה להכנס ולבא. הכוכבים מנצנצים למעלה, משתתפים עם הדמעות וגם שולחים חיוך קורץ ושובב. יש פה מקום במיוחד בשבילך. באהבה

סוריקטה אהובה ורכה, אני רוצה לחבק את העצב שלך חזק חזק. איתך, שירה

שחרור ההודעה, גם בו, נראה לי, היה בכדי לתרום. חיבוק לכולם, סוריקטה

קראתי את הודעתך והרגשתי עצב עמוק, זעם, ושמחה. בו זמנית. עצב עמוק בגלל מה שאת מרגישה. עצוב לי שעצוב לך.. את יקרה לי. משמעותית עבורי. למרות שהקשר הוא וירטואלי. ויודעת שאולי הולכת לצידך ברחוב ולא מזהה שזו את. אוהבת את התכונות שלך/שבך. ועצוב לי שאת כ"כ מאותגרת ממש מגיל אפס.. ועכשיו שהמטפל שלך חולה.. וחתול דרוס.. מכווץ את הבטן.. וכעס וזעם על ההורים של תינוקי שבמקום שיכירו לך טובה ותודה ענקית על הרגישות וההתכווננות הגבוהה שלך לתינוק,נוזפים בך על החלפת טיטול "מיותר" לתינוק.. בא לי לומר להורים הללו שהתינוק הזה בר מזל שאת איתו.. ואולי הודות לך הוא חוסך טיפול פסיכולוגי שיקר מאוד בכל המובנים.. ואני גם שמחה סוריקטה. שמחה שאת מרשה לעצמך סוף סוף להביא לפה גם את החלקים האלו, ( גם אם בדרך של מעין התנצלות ש"שמעתי"..) סוף סוף סוריקטה אהובה... ואם זה בסדר אחותי שלי, אשב פה לידך..ואם את מרשה ,גם נחזיק ידיים .. בשקט.. אחותי שלי האהובה סוריקטה.. שלך, במבי.

היי במבי יקרה תרשי לי לשבת לידך בשקט בשקט ביחד עם סוריקטה וכל מי שרוצה להשתתף רכות רכות ומים שקטים ברווזים ששוחים באגם(אוהבת ברווזים...) ותחושת חמימות שעוטפת כל חלק בגוף שלנו.. במבי(מקווה שאת לא כועסת שהצטרפתי, אם אני לא רצויה תאמרי לי) וסוריקטה יקרה כה הייתי רוצה ללחוש לך באוזן כמה את טובה, וכמה זכה תינוקי בך... והחתול שנדרס אויש..;/ יש לי שני חתולים שקשורה אליהם כל כך... סוריקטה, את לא לבד, האם את שומעת אותי? הילה

רק לומר שגם אני יושבת פה וקוראת אותך, בטוחה שבתוך תוכך יש לך כוחות להכיל את העצב הזה, מחבקת.

אביב, שירה, סנופקין, במבי אוהבת אתכן המון המונים. מניחה שאוכל להגיב ביתר פירוט בבואו של המחשב. נשיקות, סוריקטה

כמה עצב... כמה אפשר.. בלילות האחרונים רק אני נכנסת למיטה ומתחיל מבול של דמעות.. אני לא עומדת בזה.. המטפלת הסכימה לאחרונה שאכתוב לה מייל בסופי שבוע, היא לא הגדירה באיזה אורך ואמרה שכשתוכל תקרא ותגיב אך היא לא מתחייבת. בסופ"ש האחרון היא לא קראה ואמרה לי בפגישה שהמיילים שלי מרגישים כמו שילשול ושזה לא עושה חשק לקרוא אותם. שאלה למה אני לא כותבת, הי, רק רציתי להגיד שלום, יש הרבה דברים שאני רוצה לדבר עליהם, נתראה מחר. אמרה שזה היה הרבה יותר נעים.. ואני כבר מרגישה שנורא מצמצמת את עצמי כדי לא להעיק, בוררת כל מילה, מוותרת על חלק מהדברים, ובכל זאת אני נתפסת שאני תופסת מקום רב מדי. אמרה שהמיילים נחווים לה חודרניים, שאני ככה נוחתת על סוף השבוע שלה עם ההצפה שלי.. אני שמחה שהיא כנה איתי אבל קשה נורא כמה כבר אני יכולה לצמצם את עצמי? ושוב הסטטיסטיקה, יש איזה טיפול שחשבתי לנסות כדי לשפר את מצבי והתיעצתי עם אשת מקצוע שמכירה אותי והיא ענתה שעבור אנשים במצבי הסיכוי מאד קלוש שזה יצליח. חומות מכל כיוון.. כלום לא מצליח לגעת ולהשכיח את האחרות שלי...

זה באמת כואב ומבאס אבל גלי זה תהליך תנסי לא להתכדרר לא להצטמצם בכוח כי אם להפנים את ההרגשה שהיא שם איתך ...תכתבי את הכל על דף ותביאי לפגישה ולה רק תיכתבי שכתבת ואת מביאה או כזה היא תהייה איתך ולא תרגיש מותקפת.. איתך יקרה מבינה כל כך

גלי כל כך קוראת אותך כאן לאחרונה ולא יודעת מה לאמר... זוכרת ימים ותקופות של מוצפות גדולה כל כך.... והלוואי ומי יתן שיבואו ימים טובים יותר גלי יקרה... הילה