פורום פסיכולוגיה קלינית

כזה פיצול... אני לא יודעת אם אני כתבתי למיכל או לא.

ניסיתי לצייר את זה או לנגן את זה או לצעוק את זה או לכתוב את זה אבל הכל חלול. אם הכל חלול איך כל כך סוער. כלום אני לא מבינה

אבל לא אעשה זאת. היא גם ככה כועסת עליי ונראה לי היא לא ממש רוצה לשמוע אותי כרגע, וזה רק יכעיס אותה יותר. היא זרקה אתמול משהו בשיחה שלנו שאנחנו צריכות לדבר כמו 2 נשים בוגרות... מפחדת שהיא לא מאמינה בי, ואולי גם אני לא מאמינה בעצמי.

אני כתבתי את רוב ההודעות. רק תגובה אחת למיכל ליומולדת שלה לא אני כתבתי. בכלל, פתאום חושבת שאולי זה בעצם גם משהו שאני כתבתי ואני כבר לא יודעת מה כל אחת ממני עושה..

ראיתי ...האמת שללא סיבה מיוחדת סתם ככה ..אחר כך שזה אושר צחקתי ...

אהה... חשבתי ש 22 זה הגיל שלך... במבי.

אודי משהו מכאן מחלחל פנימה , מנסה לא לתת לזה מקום....אז הוספתי .. ראית !!

מצליחה רק לקרוא כרגע.

קראתי אותך גם למטה ...האמת ללא מילים כרגע ובכל זאת ...תנשמי יקרה תירגעי תני לחרדה שעוטפת אותך לעבור אותך בלי לטבוע ככה רק שתעבור ואז תיראי...בבקשה תיכתבי את הדברים תעתיקי מה שכתבת כאן תני לה לקרוא את החשש את הפחד את הקשר עם הקודמת זה חשוב ...אל תוותרי עלייך את יודעת לעשות את זה .שימרי עלייך אני סומכת עלייך. מחבקת חיבוק עדין ..

במהלך השיחה, שאלה מה אני צריכה ממנה, אמרתי, שיבינו אותי. היא ביקשה שאספר למטפלת הנוכחית שדיברנו, הייתי רוצה אבל לא בטוחה שאצליח. היא לא יודעת שכבר לפני כמה חודשים דיברנו וגם לא שהלכתי לחפש את הפסיכולוגית ליד הקלינקיה שלה והיא ניגשה אליי לאוטו. המטפלת עכשיו כועסת עליי, כתבתי לה בהודעות, בין השאר, שאני שונאת אותה ושאני לא רוצה לבוא אליה וגם לא לקבוצה. אתמול היא כתבה שהיא הופתעה ועל זה שאני מאשימה אותה. חזרתי היום להתכתבות שלנו מיום שני בערב אחרי הקבוצה, וקצת קצת, אני יכולה לקרוא אותה - את המטפלת, פחות כועסת עליי ועדיין מוכנה להיות איתי. ומחר אמורות להיפגש ואני מפחדת, מפחדת שלא אצליח להיות שם ושלא נבין אחת את השניה. ופורים וחג, ומחר אהיה במסיבה, אבל כרגע קשה לי ואני מרגישה מותשת נפשית.

המצב שלי לא טוב . כאילו הכל בסדר יש שלם יש אני ומרגיש לי כאילו מה אני מתבכיינת ומצד שני בקיעים שוב חורים בזמן שוב נעלמת בכל מיני צורות .. היום בשיעור נעלמתי מישהיא נגעה בי חשבה שנירדמתי נתתי קפיצה וצעקה נימאס לי באמת. המטפלת בחופש וזה ניראה לי העיר כמה שדים ...אודי אפשר יד להתקרקע ...

הרסתי הכל, לא יודעת אם יש דרך חזרה. לא בטוחה שהיא רוצה שאבוא גם, אבל כן קבענו להיפגש מחר כרגיל. התעוררתי באמצע הלילה והתחלתי לבכות. אתמול הרגשתי שהיא לא רוצה אותי יותר ולא אכפת לה ממני אז שלחתי הודעה למטפלת הקודמת שאני רוצה לדבר איתה והיא הסכימה. לא יודעת מה יהיה איתי. מרגישה אבודה. מרגישה לבד.

אולי במקום להגיד למה היינו מתחפשים שזה בנאלי, או מה היינו רוצים להיות? או איזו חיה וכו'...ננסה משהו אחר? אפשר אולי להגיד למה אנחנו שואפות להיות? מיהי "מיכל" האידיאלית בשבילי? מה אני רוצה באמת? כי אין מושלם! בתור התחלה אני רוצה להיות שמחה בחלקי, הכי חשוב! לא לברוח מדברים מסוימים, לא להתכחש לחלקים בתוכי ולהרגיש שלמה. אני חושבת שאני בכיוון וגם לשמור על עצמי (בבריאות הכוונה, במשקל סביר)..אני רוצה כן, להיות "מיכל" החדשה, (כתבתי במרכאות כי זה לא שמי האמיתי) ולהוולד מחדש לא צריך ממש פיזית להוולד אפשר גם בגילי המופלג להתחיל חיים קצת שונים, אחרת ממה שחייתי עד עכשיו, ונהפוכו!! מרגישה שקצת בזבזתי מהחיים על דברים שהיו לי קשים...ואתן? מוכנות לשתף? מיהי אתן האידיאלית? הראלית גם, כן? באהבה ופורים שמח!!! מיכל

חג שמח יקרה חג שיהיה בוא המון המון טוב...

מנסה לשמור על המשימה ריאלית ולא לברוח לדמות אחרת שהייתי רוצה להיות. אז ככה, פחות מאוהבת במחלה.. יותר מאמינה בעצמי, פחות מתביישת במי שאני.. פחות כועסת, פחות מדוכאת, יותר מעזה, יותר מאמינה בטוב שיכול להיות בעולם, יותר מאמינה שיש לי סיכוי להנצל, שבעוד חמש שנים אני אסתכל אחורה ולא אאמין מה הספקתי וכמה השתנתי בזמן הזה. יש המון יעדים ומטרות לחמש שנים הללו. (המטפלת חושבת שהבעיה העיקרית היא שאני לא באמת רוצה להשתנות). מחר יש צעד גדול ששוב אני לא יודעת אם הוא לכיוון ההבראה או לכיוון השקיעה במחלה... חג שמח לכולן! גלי

גיל מופלג?! הרשי לי לחלוק :-) פורים שמח! סוריקטה

לנסות להתחבר אל עצמי, פחות לכעוס ולקבל את עצמי כמו שאני ולהצליח לזוז... לנוע מהמקום שלי ולנסות, להעז, ואולי אופתע ממה שיכול להיות. חג שמח!

המקום הדחוי והנעלב הזה. שגלי כותבת לכולן ואותי לא מזכירה אפילו)וזו לא פעם ראשונה זשה קורה-עם עוד בנות( ושלוקחים לי את השם ואתה לא עוזר לי לשמור על המקום שלי. ועוד כאלה שדוחפים אותי בכוח לפינות שאני מכירה כל כך.

סליחה, סליחה ושוב סליחה! רוצה לומר לך מהצד שלי שלא הרגשתי שאני פונה לכולן, להפך, הרגשתי שאני הנעלמת שלא רואים אותה בניגוד לאחרות שהמקום שלהן כאן והשייכות שלהן לקבוצה יותר בטוחה. והרגשתי שאני במקום חלש מנסה לאסוף את הכוחות לכתוב כמה מילים כדי להגיב על דברים שנאמרו כאן. אני רואה אותך. סליחה..

אודי שיחה קשה עם המדריכה שבה בכיתי ועכשיו אפס אנרגיה. היא כל כך קשה ושיפוטית. איך אפשר ככה לשתף? בכיתי כשאמרתי לה את זה... שלא יכולה יותר לשתף אותה. כל משפט שלי מקבל אצלה פרשנות. כל הזמן רואה בי את השלילי. האם אפשר לשתף בכנות מישהו שהוא כל כך שיפוטי??? משיחות עם חברי ללימודים אני מבינה שמדובר במדריכה שדורשת מעל ומעבר. היום הגעתי להשלים שעות על פי בקשתה. אחרתי. כן זה לא בסדר שאחרתי, נכון. אבל לא רואה את זה שבאתי להשלים שעות ביום חופשי שלי. זה כל כך קשה ומעייף. יושבת כאן באפס כח לעשות משהו. אמרה שהתפקוד שלי בינוני. אני צריכה עזרה אודי,???? גם אתה מדריך סטודנטים????

אם לא אבקש לעולם לא אדע מה אתה חושב על ההודעה הקודמת....אז תודה על האיחול ובאמת מה??????

הפתעת אותי ... "הרחתי" את פורים ופתאום התחשק לי איזה משחק (כפי שאתה מציע פעמים רבות) כשקראתי את תגובתך הופתעתי מהחיבור שעשית עם הכותרת לגבי התווים.. הבקשה של דוקטורס לגבי 20 התווים והחיבור שעשית למוסיקה... אמרנו כבר שליצירתיות שלך אין גבולות ? :)) ברגע שהצעת שאני אחשוב על משחק לפורים "נהיה לי בלוק במוח" ואין לי אף לא רעיון אחד . כנראה ש"הרחתי" ציפיות...ואצלי ציפיות של אחרים/שלי מעצמי מובילות מיידית לאכזבה.. הפחד שאאכזב את האחרים/את עצמי .. והתוצאה= בלוק במוח.. בדיוק כפי שהתרחש.. אז אודי , בבקשה.... אל תצפה ממני לכלום כי ..... ???? ועדיין... אם מתחשק לך, לגבי משחק לפורים.. או שהבנות פה תבאנה רעיונות למשחק.... דווקא חבל לי שיש לי בלוקים במוח :(((

מוזיקה :-) (בחמשות של התווים) וחמש מזכיר לי... נשחק באסוציאציות? :-) סוריקטה

הי כולם, שיתוף - לפעמים נדמה לי שאני-יכולה-לבד-ולמה-אני-צריכה-אותו-בכלל-ואפשר לוותר-לחלוטין. אותו - המטפל. ואז, אז מגיע הרגע שבו אני מבינה שאני כן זקוקה לו, ומתגעגעת ומצפה כבר לפגישה. עכשיו זה רגע כזה, ולו רק כי החלומות הזכירו לי. לא, לא רק. לשמור. סוריקטה

רק שתדעי שקראתי והכי מבינה בעולם.. איתך .. ותודה שכתבת יודעת שזה לא פשוט לך ...

אודי, אני צריכה גם אותך, אתה יודע, אבל, ששש, זה סוד, גם לי (חלק בי) אסור לדעת. פורים שמח. יש לי היום חופש, לראשונה מתחילת השנה העברית. מחבקת, סוריקטה

סוריקטה יקרה איזה כיף שאת כאן בערב! מקווה שמסיבה טובה.. לי נחמד לראות אותך בלייב.. קצת מצטערת שלא הייתי כאן בתקופה העתיקה שלא היתה המתנה לאישור ההודעות ואפשר היה לשוחח... את היית אז, נכון? אני הצטאפתי בתקופה של שלושת הפסיכולוגים, לא זוכרת בדיוק מתי זה היה.. לעיתים אני תוהה מה עם חלק מהבנות מפעם.. Twisted mind, אופיר, לילך ואחרות.. מעניין, אם הן יצאו ממעגל ההזדקקות הגדולה, או אם הן כאן או במקומות אחרים דומים בשמות אחרים.. כנראה ששואלת את עצמי כרגיל שאלות על פוטנציאל ועל תקווה.. וההזדקקות, מי כמוך יודעת שתמיד יהיה אותה במינונים כאלה או אחרים... וטוב שיש אותה. אוהבת אותך יקרה! גלי

אודי, הדאגה שלך חשובה לי. לא זוכרת שכתבתי הודעה נוספת, זו שאמרת שלא יכולת להעלות... אבל יש לי חורים בזמן. ומה עוד עלי לעשות? אני לא יודעת איך אני עוד אמורה לטפל בעצמי. אולי אתה יכול להציע משהו? בינתיים אני ממשיכה בטיפול למרות הקושי, הוא רואה את הדרך אבל לא יכול מן הסתם לתת טעם לחיי. תודה שירה

אכן אכפת לי אני גם די קרצייה :).. אז כותבת למרות שחופש בתקווה שבבוקר אודי יעלה ואולי זה יהיה רגע לפני שתיברחי... אז ככה ההודעות שלך היו חשובות מאוד וגם התחושות של הפרוק החוסר אמון הרגשה של תחנת רכבת ..הכל חשוב . הכל גם מאוד נגע בי הייתי שם לעיתים אני עדין שם אל תברחי ...זה בסדר תנסי להיות כאן בהרגשה שלך, אישית אני אקבל אותך ככה צינית שובניסטית דוחפת לא מאמינה ...לאט לאט את תרגישי בטחון וגם פחות מפוצל (אני מקווה בשבילך ) וכמו שאודי כתב לך אם לא תישארי איך תדעי אז תעשי ניסוי מה יכול להיות .... ולתהייה שלך בקשר לחיבוק ואהבה .אצלי זה אמיתי מה שאני כותבת אני גם מרגישה.

אביב 22, אני מאמינה לך. תודה, את חמודה.

סליחה שלא מפצלת לכמה הודעות, גם ככה לא קל. מיכל, המון המון המון מזל טוב! מתפעלת ממך בתרועות וצלצולים ומאחלת יומולדת אביבי שמח ומלא שמחה ואהבה! אביב, תתחדשי על השם החדש, אפשר עכשיו לקרוא לך אביב? מקווה שאצלך משהו קצת נרגע מכל הבלאגן כאן... במבי וסוריקטה, מאד התרגשתי מהשיחה שלכן... אצלי עד היום רווח במשפחה ה"נדמה לך", כל פעם שאני מספרת על משהו מהעבר המשפחתי כל המשפחה פורצת בצחוק מתגלגל וקוראת- שוב גלי שותלת לנו זכרונות... מתעתע מאד... אני מרגישה עד היום שלא יכולה לסמוך על הזיכרון שלי... בטיפול הראשון הרגשתי את זה כ"כ חזק שלא יכולתי להגיד כלום ורציתי להביא וידאו משפחתי, שהיא תצפה והיא תגיד... סוריקטה, כתבתי לך בהמשך השירשור שפתחת לנו, מקווה שאודי יראה ויעלה. והטיפול עכשיו... לא פשוט. אני כועסת עליה, והיא מציעה שאדבר על כך, ואני חוששת ואומרת לה שפוחדת ממה שזה יכול לגרום, שהיא יכולה לגרש אותי, שלא בטוח לי לדבר על זה. והיא עונה- לא זכור לי שאני עובדת בחברת ביטוח. מה דעתכם על הגישה? הבחירה לא להרגיע את הפחד, להשאיר אותי בחוויה שכן, כל משפט שלי יכול למוטט הכל... היא כתבה לי קבלה, ובטעות כתבה שם מטופלת אחרת אז מחקה בטיפקס, אבל בצידו השני של הדף רואים את השם.. מכעיס הפאשלות האלה. גם כעס עליה וגם כעס עלי שהיא נתנה ככה עוד פתח לחודרנות שלי כלפיה וכלפי המטופלים שלה... סאנדי, את כאן? חבל לי שתלכי מאיתנו... המשך שבוע טוב ופורימי גלי

קראתי את הודעתך והתרגשתי.. התרגשתי לשמוע שאני לא לבד בחוויה נוראה שכזו.. גם סוריקטה וגם את משתפות בחוויות שמרגיש דומה.. שמרגיש משוגעת.. אין רצפה.. צריכים הוכחות חיצוניות. את -את הוידאו וגם אני מרגישה צורך בהוכחות חיצוניות כי מה שאני אומרת "לא נחשב" כי "אולי נדמה לי" למרות שאני יודעת שזה נכון.. בלאגן נוראי ותחושה של משוגעת.. אין רצפה.. ולגבי המטפלת שלך... תגידי גלי ? אולי המטפלת שלך זו גם כן אמא צביה ???? כל כך מתאים לאמא צביה לענות כזו תשובה.. אצלי, אמא צביה ממש ממש לא נוהגת להרגיע חששות שלי אלא נותנת להם מקום ויחד עם זה אני מרגישה שהיא לא משאירה אותי לבד.. אגב, גם בתגובות של אודי (לפחות תגובותיו אלי) אני מרגישה בדיוק אותו הדבר. מרגישה שאודי לא מטשטש, לא מבטל ,לא שם פלסטרים על החששות אלא נותן הרגשה שהוא איתי בחששות.. ואת יודעת גלי ? כך גם "שמעתי" את המטפלת שלך איתך... במבי.

את יודעת, יפה שאת אומרת שאת יודעת היום שזה לא שנדמה לך. נכון, זה מה שאמרת? אני עדיין לא בטוחה, ונראה לי שזה אפילו הסתבך עוד יותר, שבתוך הכאוס הבייתי למדתי להמציא ולהעצים ולשקר , שזה באמת כבר מבלבל אותי ואני באמת כבר לא יודעת. עם המטפלת הקודמת היא לא היתה אומרת שנדמה לי, אבל היתה בוחנת כל אמירה שלי בידיעה שאני מעוותת. היתי אומרת לה "צעקתי עליו" והיא היתה עוצרת ושואלת האם באמת צעקתי, אולי העוצמה היתה אחרת? יש שם עוד הרבה עבודה אצלי.. לגבי אמא צביה.. פעם אמירה כזאת כמו שלך היתה יכולה לטלטל אותי.. לפני כמה שנים טובות בפורום הזה כתבתי שאני חושבת שאחת החברות בפורום מטופלת אצל המטפלת שלי וגרמתי לסערה.. היום בינתיים לפחות אני עדיין לא מתמוטטת מהתהייה שלך. גם אצלך יש גרם מדרגות חיצוני ארוך ובסופו מצד שמאל הדלת? עוד סימנים מזהים? האמת, המשפט שציטטתי באמת אופייני לה.. איך זה יהיה לך אם יתברר שזו אותה אחת? הולכת לישון נראה לי.. ((((())))) אם מתאים גלי

מה שלומך? זה נשמע קשה מאוד שלא נותנים תוקף לזכרונות. בקשר לטיפול- זה כשלים אמפתיים וחשוב מאוד לדבר עליהם. זה מכעיס מאוד. ויכול להיות שכרגע שביר מאוד מי יתן שישתנה... אפשר לאחל לך פורים שמח? הילה

מה שלומך? שמחה לשמוע את כל ההתפתחויות אצלך. שמחה מאד על בירכת החג ממך ומאחלת חג שמח בחזרה. זה החג האהוב עלי מבחינת הרעיון שאפשר להיות כל מי שאתה רוצה, מצד שני כשהייתי קטנה החליטו בשבילי, וכשגדלתי אף פעם לא היו לי כוחות לחשוב מה אני רוצה להיות ולנסות ליצור את זה.. נקודות למחשבה.. לגבי המטפלת, אני לא בטוחה שזה כשל אמפתי, לכן שאלתי כאן.. ואני מנסה לדבר על הדברים... מה שלומך? נדבר, חיבוק:) גלי

הי גלי, לא ראיתי הודעה נוספת ממך אליי, אולי פספסתי ואולי אינה מופיעה עדיין. המקום הזה שאת מצפה לו, שלכאורה מרגיע את הפחד, ייתכן שהוא מקום שקרי, ואז הוא עוד יותר מערער אמון אפילו. אני מניחה שהמטפלת נצמדת לאמת. ובכל זאת יש חופש רב מאד, אם כי באיזשהו מקום עד גבול מסוים. מכירה את הציטוט שהזכרתי כאן לא פעם מ"לא הבטחתי לך גן של שושנים"? יש לך סיבות טובות לכעוס. לזעום. אני איתך בזה. רק שייתכן מאד שההזדהות שלי אינה עוזרת במיוחד. שלך, סוריקטה

מישהי לקחה לי את השם.

וואוו... את מתכוונת להודעה הזו ?:"אני ממש ממש צריכה מקום יציב. לא יכולה להחזיק אותי בטירוף הזה שנקרא חיים." זו לא את שכתבת את זה ??? דווקא ממש ממש ממש מזכיר את סגנון הכתיבה שלך... נשמע מפחיד. מאוד.. מצליח לערער (גם אותי) איתך-במבי. וואוו... פתאום מתחשק לי לשאול אותך אם את זו רוני ה"רגילה" את זו את ??? וואוו... נשמע מטורף...

קשה ולא טוב לי עכשיו. פעם ראשונה שיצאתי מהקבוצה באמצע. לא האמנתי שזה באמת יכול לקרות. הרגשתי דחויה, שלא מתייחסים לרגשות שלי, שאני לא מעניינת אף אחד. גם אם אהיה וגם אם לא, זה לא באמת מעניין מישהו שם. ועוד תחושות ורגשות ורק הנחתי ראש ובכיתי, או "הצלחתי" להגיד לא כשניסו לפנות אליי. לא הצלחתי להגיד מה אני מרגישה או רוצה. וצאתי בתחושה טובה היום בדרך לשם, אפילו הכנתי שע"ב (: וקרה מה שקרה, לא משהו שקשור אליי, אבל שינה את הפגישה היום. הרבה זמן לא הרגשתי כזו דחויה וכ"כ לא מובנת. וככה אני הולכת לישון ועצוב לי נורא.

אודי תבוא לפני שאחריב וההרוס הכל!! הילה

פורים מתקרב.. נשחק באיזה משחק ? וחוצמזה מרגישה פתאום געגועים אליך.. גם לאמא צביה.. אבל עם אמא צביה אפגש עוד מעט.. שלך-במבי.

שפע ברכות ואיחולים. שיתגשם כל חלום טוב שרצית אי פעם.

מצטרפת לאיחולים ומבקשת ממי שאיחלה לך למצוא שם אחר...

הכל נשמט לא מצליחה להחזיק רוצה לעזוב את הטיפול קשה לי להיות שם הכל נשאר אותו הדבר כלום לא קורה ולא נותר לי אלא להמשיך להעמיד פנים או ללכת. הלכתי לאיבוד לא מוצאת את הדרך להתחבר בחזרה לחיים למהות לאמהות לגדל משמעות אהבה או תשוקה או רצון. הלכתי לאיבוד. אני פוחדת

אודי, כמה קשה להיפרד.... הילדה רצתה היום לשכב על הרצפה ולא לעזוב את המטפל... להחזיק אותו ברגליים ולא לתת לו ללכת.. הילדה זקוקה לו רוצה שיחזיק וירים אותה על הידיים הבור הענק של החסך העמוק והגדול שאמא הותירה בתוכי כשלא היתה שם בימי ינקותי התמונה שלי בת שנה שוכבת על הרצפה ורק אחות בת שנתיים מביאה לי מוצץ לא הסכמתי לקחת מוצץ לא האמנתי שיש שם באמת מישהו מוחשי עבורי והיום התינוקת שוכבת על הרצפה ותובעת את שלה... הילה

אודי יקר, כשכתבת "טוב לשמוע..." עם כותרת "מקום טוב" נשמעת לי מאולץ משהו, כאילו אמרת : "אז מה? שטויות, אז מקום טוב, טוב לשמוע...בסדר יאללה תמשיכי הלאה" וביטלת.... יודעת שלא לכך התכוונת, אבל... לא יודעת..כאילו תגיד לי "מה רצית שאצא מגדרי? " לא, אבל רציתי שקצת, תתלהב יותר ממה שכתבת...ואז אני מתחילה להבין שאולי זה שלי? אולי זה בגלל שתמיד לא התלהבו ממני כלל...ואם היה לי רע מאוד או טוב מאוד זה לא ממש שינה... בכל אופן מחר יום הולדת...היום הראשון לאביב, ולי תמיד הרגיש היום האחרון על פני האדמה, הייתה לי משאלה למות ביום הזה דווקא פעם....עבר לי! לא עוד! דווקא רוצה להוולד מחדש! היום כבר לא! ממש לא, יום של פריחה מחדש! אז אפשר קצת יותר...לא יודעת, אתה לא מהמעודדים, בסדר הבנתי, אבל קצת על התהליך הארוך הזה אולי מגיע קרדיט...מוזר שאני צריכה ממך איזו ברכה או שפשוט תאהב, תבין שזה לא היה פשוט להגיע לתובנה הזו..שתעריך. כי איש לא ממש מבין....אז מזל טוב רגיל אני לא ממש רוצה ממך....הלוואי שנדע להעריך דרכים ארוכות ומסובכות...הבנה...שגם אני אדע וגם אתה... מיכל.

חיבוק חזק ממני. גאה בך ומקנאה בך קצת. מרגיש לי לבד בזמן אחרון... בא לי שישכיבו אותי לשון,ינשקו בלחי ויכסו בשמיכה רכה...נכון המשאלה הזו אחרי שנים של טיפול מכאיבה לי הרבה פחות וכמוך לא בא לי למות בגלל זה אבל עדיין היא חלק מהמציאות שלי...כנראה זה מה שיש... מאחלת לך את הכי טוב בעולם.מגיעה לך פרס ענק על זה שלא וויתרת,נלחמת והצלחת להגיע למקום שבו את נמצאת. חלום,בחום ובהערכה

אני ממש ממש צריכה מקום יציב. לא יכולה להחזיק אותי בטירוף הזה שנקרא חיים.

הי רוני יקרה, גם יציב, בחיים (ולא מתחת למערבל בטון) הוא יחסי וישנה איזו אמפליטודה של תנועה. אני מבינה שאת מדברת על תנודות קיצון מזעזעות במיוחד, וגם בזה, כנראה, ניתן לעתים להשיג שליטה. מה היה הטריגר? את יודעת? אפשר לנסות להיאחז, קצת, בכלבלבונית. לתת לה שים ראש, להיות ליד. ללטף פרווה רכה. שלך, סוריקטה

את רואה מצאתי פתרון שלא תסתבכי במקלדת :) את יודעת חשבתי עלייך הבוקר מוקדם בתחילת משמרת באחת העבודות שלי . העבודה שלך זה כזה תיקון , את מדהימה בעיני. קראתי אותך אני מאמינה לך. בהקשר למה שכתבת לי אצל איה ..כן ולא ניפגעתי כאן אמיתי מהמילים אבל ברור שהמאבק הוא פנימי . הרי יכולתי בקלות (כנראה שלא ) לא לתת למילים לחלחל ...ובכל זאת נתתי להם . כן המקום שלי כרגע מאוד לא בטוח בתוך עצמי הרבה קונפליקטים בן החלקים אל תשכחי וכתבתי את זה כאן שמה שכתבתי / חשפתי ראשוני גלמי עוד לא עבר שום עיבוד . הרבה דברים שקשורים זה לזה סוף טיפול - התחלת חדש מטפלת שעוד לא בטוחה איך לתת לי להביא את הדברים מפחד להצפה לא נשלטת ..הרסיסים שהגיעו לכאן , הגיעו מתוך מצוקה מתוך חוסר יכולת באמת להכיל אותם עם עצמי אז כן מילים כאלה ערערו אותי לגמרי ... וכן סוריקיטה את חווה אותי מאוד נכון על החרדות והקושי תקופה לא פשוטה מאתגרת משהו ומצד שני משהו הרבה יותר שלם ...שוב מתוך הנסיבות שכתבתי למעלה ותוסיפי את ההבנה שבחשיפה כאן ומכאן את מקבלת חלקיות תמונה . ושוב אומר לך אוהבת את מה שאת כותבת ובכל זאת אוסיף עוד דבר אחד שאומרת גם לעצמי כל הזמן ..כולנו דומות ובכל זאת כולנו שונות מאוד...כל אחת מאיתנו בשלב אחר בטיפול בראייה אחרת במקום אחר , באמת אחרת ... בדיוק כמו שכל מטפל בגישה אחרת , במקום אחר בהסתכלות שונה על החיים על הדברים. יותר מזה בגלל שהכל מאוד סובייקטיבי את רואה רק את מה שאותו חלק שכותב מביא איתו באותו הרגע, המכלול מורכב יותר חושבת שאצל כל אחד זה כך . אישית למדתי שמה שיוצר אצלי התנגדות שווה עבודה ....שבוע קסום יקרה.

אביב יקרה, שמחה בפתרון שמצאת :-) מכירה את המקום (כפי שאני מכירה מעולמי) אותו את מתארת. קרי, יכולה להזדהות על פי דרכי. בוודאי שקיים שוני וגם דימיון. כל אחד והמקום שלה בתוך הטיפול. את חזקה ומצליחה לעשות דברים שאיני בטוחה שהייתי יכולה. ומסכימה, מציגים פה תמונה חלקית, ואולי באופן מכוון כזו שמתמקדת בחלקים הדורשים התייחסות נפשית מיוחדת, וייתכן שאנחנו לא באמת מכירים את המכלול. מאמינה שמבחוץ כולנו, לפחות רובנו, נראים אנשים כאחד האדם. בוקר אור, סוריקטה

לכל מי שעבר איתי את כל השלבים ..תודה למערכת דוקטורס שפתרה לי את הבעיה באופן מושלם ... אודי תודה מיוחדת על הסבלנות תודה שלא ויתרת לי ועלי ...אני חושבת שעכשיו זה פותר את כל הבעיה בלי לשנות מהום ...

ולמה 22 ? יש לי השערה אבל סקרנית לשמוע.. את יודעת אביב יקרה שאת מחויבת לעצמך !!! אני יכולה להישאר עם הסקרנות וההשערה אך רציתי לשתף אותך בסקרנות שהתעוררה אצלי :) ושמחה שלא ויתרת על עצמך כאדם שלם , ושמחה שלא ויתרת על אודי ושגם אודי לא ויתר עלייך כאדם שלם.. ושמחה כי היום יום הולדת של מיכל שלנו ושמחה שרגוע יותר בפורום.. לא אוהבת באלגנים .. מספיק הבלאגנים בילדות , מספיק גם הבלאגנים שהחיים בחוץ מספקים לנו בשפע... שלך -במבי.

הי במבי אחותי האהובה, נזכרתי במילים העגומות, החודרות, הפולשניות והמהדהדות בך ובהמשך להגיגייך כאן - 'נדמה לך נדמה לך נדמה לך'... את יודעת, כפי שכתבתי בעבר, אמא שלי חולת msbp. מעבר לתוספים באוכל, ודברים אחרים, היה משהו מאד אפייני - העלמת חפצים בסתר, למשל. ולא קטנים, זה יכול היה להיות גם אהמממ, שולחן. ולצערי, לא חפצים בלבד, אלא גם בעלי חיים, שזה היה מערער במיוחד. ואמא שלי אוהבת בעלי חיים בעקרון, אבל כשהשד היה נכנס... אבוי. אני חושבת שהיא באמת לא ידעה וכלל לא זכרה מה היא עושה, והיה ניתוק חד. חפצים היו משנים מקום או עפים מהבית וכשהייתי מחפשת אותם, כל סמ"ר, אחת מהתשובות שהייתי מקבלת מאמא היא - זו את שעשית ופעלת ואת לא יודעת מה עשית. כמובן, שזה היה מוריד אותי מדעתי, ויוצר בלבול גדול בין מציאות לדמיון. זה חזר על עצמו כל השנים ובאינטנסיביות. משהו מזה נתבע בי חזק. אבל אני יודעת מה אני עושה. ואני מבחינה בין מציאות לדמיון. גם בין טוב ורע. אני משערת שאנשים רבים לא יאמינו לסיפור שלי, כי הוא נשמע הזוי כל-כך. מבינה את הקושי להאמין. מבינה כמה קל להכחיש. אני, והמטפל שלי, גם עמיתיו יודעים משהו מן האמת. זה מספיק לי. נשימה, אוויר, יהיה בסדר, זה עבר. עכשיו אנחנו בהווה. שלכם, סוריקטה

אחותי שלי האהובה !!! את יודעת ? קראתי את הודעתך ולפתע "ראיתי" מול עיני את אמא שלך ואותך בילדותך בסיטואציות שתיארת והתחלתי לצחוק ..עוד ועוד ועד מהרה זה הפך לבחוק ומשם לבכי... וואוו סוריקטה , זה לא סתם שאני מרגישה שאנחנו אחיות... זה כ"כ מזכיר את הבית שאני גדלתי בו... כל כך מוכרת התחושה הזו שאתה מרגיש משוגע... הרי אני יודעת שזה קרה... או במקרה שלך את הרי יודעת שזו לא את שהזזת,העלמת את החפצים.. אבל האמירה הזו , הברורה, של דמויות הסמכות הראשונות , חורטת כל כך עמוק בנפש שאצלי זה עדיין מאוד מאוד מאוד רגיש.. כל משפט כזה (אצלי:"נדמה לך") מערער בטירוף... סוריקטה סוריקטה... פתאום כל כך מתחשק לי להפגש איתך במציאות. לא רק במציאות הוירטואלית.. אני מרגישה אלייך חיבור כ"כ עמוק.. ולכי תדעי.. אולי אנחנו חולפות זו על פני זו ואפילו לא יודעות שאנחנו מכירות באיזשהו אופן העמוק ביותר... החיים הזויים.. גם החיים מוזרים לא רק אנחנו בני אדם... שלך-במבי.

הי מתוקה, הזכרת לי שאחד המשפטים שרץ אצלנו בבית, הוא, שמשוגע חושב שהוא בריא, שהכל בסדר, ואינו יודע שהוא כזה. וזה נאמר עליי. ההיפוכים האלה הטריפו אותי. היו תקופות בפורומים בהן התחוללו, לראייתי, היפוכים כאלה, וזה נורא ואיום, בעיניי. כשאני חושבת על כך, נראה לי, שבעתות בהן אני פחות שלמה ומחוברת, בזמני חרדה, יש לי סיכוי ליפול למקומות האלה. היות שאני מכירה, אני מקווה שכושר הריפוי שלי מתוך כך מהיר מבעבר. :-) שמחתי והתרגשתי מאד למקרא דברייך, יקירתי, שלך, סוריקטה

גלי, נרגעתי מאד למקרא הודעתך. שמת מילים קטנות, ותיארת את הקושי, לא התעלמת מאיתנו וזה ה-מ-ו-ן. כשאני מטיילת עם התינוקי אנחנו משוחחים (גם) עם העורבים הנבונים כל כך. בהשראתך. הלוואי שיוקל, הלוואי שהחמלה תבוא לידי ביטוי גם בין חלקייך שלך. שלך, סוריקטה

הי יקרה. יש לי מלא מה לכתוב לך, ומלא מה לכתוב בכלל. רק שרוב הזמן אני נטולת כוחות. ההודעה הקצרה ההיא היתה למעשה ממש ארוכה ואיכשהו רק שתי השורות הראשונות נשלחו. כתבתי על פגיעה איומה שלי בבע"ח, שלא במתכוון, מתוך כוונה להיטיב. כאב נורא, תחושה שאולי עדיף לא להתערב כשאפשר להזיק ככה.. איזה חמודה את עם התינוקי והטופו והאגוזים. ממש מחזיק אותי המחשבה שאת חושבת עלי. איך התחיל לך השבוע? מעניין לי מאד לשמוע את דעתך אז אני אחשוף כאן עוד קצת, גם חוששת מאד כמו aviv מכך שיזהו אותי... אבל יאללה, קופצת למים... אני יוצאת מנקודת הנחה שבטיפול אני צריכה לסמוך על שיקול הדעת ועל תפיסת המציאות של המטפלת, וכשאנחנו חלוקות אני צריכה לשאול את עצמי מה מעוות אצלי.. בד"כ אני בסדר עם ההבחנה הזאת, שכשיש פער בתפיסות כנראה משהו אצלי משובש. ועכשיו זה נהיה קשה מנשוא. היא חושבת שהטבעונות שלי היא כת הזויה (זה בסדר מבחינתה להיות טבעוני, רצוי מסיבות בריאות אבל זה שאני רוצה שיותר אנשים יפחיתו מאכלים מהחי כי אני חושבת שזה עוול נראה בעיניה כמו כת הזויה) היא חושבת שבני אדם עליונים ושהחזק מנצח ולכן זה טבעי כל הפגיעה הגדולה הזאת, היא חושבת שכל העזרה שלי לבע"ח היא פתלוגית... ואני נקרעת, בין לסמוך עליה ולהקשיב לה ולנסות למתן את העשייה שלי בתחום, לבין התחושה שהיא עוד לא הבינה את מה שאני כבר הבנתי, ושהיא זאת עם התפישה המשובשת. מה דעתך? שיהיה לך שבוע קסום! אוהבת גלי

הי גלי יקרה, אני שמחה על מה שהצלחת לכתוב, וכאשר תאזרי כוחות, אם תרצי, אשמח לקרוא עוד. מכירה את המקום שבו חושבים להתערב, ובסופו של דבר מרגישים שגרמנו נזק אדיר ובלתי הפיך. תחושת אשמה כבדה שיוצרת זעקת שבר פנימית, שאין לתאר. בעיניי, כאן ייתכן שטמון קושי בקבלת המוגבלות שלנו, קושי עם תסכולים, אכזבה מכך שאנו לא אומניפוטנטים, כפי שהיינו יכולים לדמיין. המקום של הטבעונות, ואיני מכירה אותך, אך, בעיניי, ייתכן שאצל אנשים מסוימים הוא נובע מקושי לקבל את החלקים התוקפניים שבו, או בכלל בבני אדם. ישנם טבעונים שלהם דרך זו נראית כדת/כת למתבוננים מבחוץ. אצלי, כן אוכל לומר שמשהו מהצלת בעלי החיים, למשל, היה מוגזם, תוצאה של חרדות, רגשות אשם, תחושת כל יכולות, ועדיין יש משהו מזה, אך אני מנסה, אם להשתמש במילותייך, למתן, או, במילותיי, קצת להיגמל. לא רק מזה, בכלל מהקרבה, לקיחת אחריות יתר (שזו, כך אומרים, חוסר אחריות) וכיו"ב. אומרים עליי, מי שמכיר, שחל שינוי איתי. אף על פי כן ולמרות הכל, אני עדיין תורמת ונדיבה. וקצת, קצת חושבת לפעמים על עצמי וצרכיי. אוהבת בחזרה, סוריקטה

בברכת אביב פורח לכולם, הימים מתארכים עכשיו במלוא הקצב, השמש מקדימה לזרוח, ניצנים מבצבצים כבר זמן מה. הגיעה העת לעצב את הצמחים, לפנות את הישן ולפתוח מקום לחדש. השנה העברית מעוברת, פורים חל השבוע. עלתה במוחי המחשבה להתחפש. לשים משהו על הראש. מסיכה של תוכי, או תרנגול, או קרניים. ומיכל - אם תרשי לברך - מחר יומולדת. גאה בהישגייך - שימשיך ויישמר. אור וחמימות ואהבה רכה - בואו. שבוע נעים, סוריקטה

שבוע טוב ומופלא יקרה. שימשיך בטוב והרבה ... ובאותה הזדמנות אצטרף ואאחל למיכל מזל טוב והרבה טוב גאה בך על המאבק שאת לא מוותרת על עצמך המשיכי ככה .... ולכולם שבוע טוב ומבורך ...אביבי קצת חורפי העיקר שמח ..

תודה יקרה.. שיהיה טוב ורגוע בעיקר.

תודה רבה סוריקטה, זה הרבה בשבילי שאת מעריכה וזוכרת...וגאה בהישגים, וואו!! תודה יקרה, גם הישגיך ממה שאת מספרת נפלאים ממש!!!

לפעמים כשאני הולך לישון ואני מרגיש מאוד עייף אני מנשה לפתוח את העיניים שלי ואני רואה כל מיני צלליות שחורות על הקיר ואני רואה חרק מטפס על השידה ואז כשאני מתעורר לגמרי אני רואה שזה לא היה חרק זה רק חתיכה קרועה מהשידה וליפעמים אני רוה גורי כלבים מתחת לשידה של הטלוויזיה בחדר שלי וכל זה קורה בזמן שאני יושן אני מרגיש שאני חצי ישן חצי לא למה זה קורה לי ואיך זה ניקרא?

שלום, שמי שיר ואני סטודנטית לריפוי בעיסוק. ידוע לכם היכן אפשר למצוא חומרים על סיום טיפול בהפרעת אישיות גבולית?

הי שיר, נראה לי שלא מטפלים ב'הפרעות', כי אם בבני אדם. וההגדרה של 'אישיות גבולית' היא כל כך רחבה, ושונות רבה יש בין האנשים. כך בעיניי. למה את מכוונת ב - 'סיום טיפול'? לתהליך הפרידה? כפי שאני רואה זאת, לעתים לב לבו של הטיפול כולו הוא עניין הפרידה. כל התהליך. אולי אודי יוכל לסייע יותר. סוריקטה

שלום אודי וכולם, (זה רק אצלי כותב בטיימס ניו רומנס? במחשב כמובן) סליחה בדיעבד על איך שהייתי כאן וזה...אני בעצמי הרגשתי שזה לא כל כך טוב שזה גורם לי להיות עוד יותר לא "מחוברת" , אם כי אני חייבת לציין שאצלי הניתוק הוא מעין דרך חיים זה כל כך מושרש מאז שאני זוכרת את עצמי, ודרך אגב אני לא יודעת אם הניתוק הזה הוא הניתוק הפתולוגי שאיליו מתכוונים כשאומרים דיסוציאציה, אני פשוט חיה בכל מני ממדים ומדי פעם מוצאת את עצמי עוברת בראש למקומות אחרים לזהויות אחרות, זה מאוד אידיוטי בעיניי הלואי שהייתי אחרת, והופ...הנה אני אחרת או אחר או אחרים...באמת טיפשי, כשאני כבר "מוצאת" את עצמי "שם" , אני מפסיקה עם זה. פעם זה היה יותר עמוק וחזק פשוט לא יכולתי לעשות שום דבר בתור אני עצמי, בתור אני והגוף שלי רציתי רק למות, וכך קרה שהדרך היחידה להיות הייתה בעצם לא להיות. הייתה לי תמיד בעיה עם הניקים, גם עכשיו אני חושבת שפרסונה זה ניק מעצבן, אולי הפכתי לפרסונה נון גראטה (-: אז שוב סליחה ותודה

היי אולי בתור התחלה , ספרי לנו על הניקים האחרים ..אם נכון לך .מניסיון זה מחבר לפחות בכתוב וזה עוזר מאוד ... ואם לא נכון לך אז פרסונה שיהיה לך יום קצת פחות מנותק ויותר מחובר ...

תודה לך על שאת כזאת אכפתית וטובה. אני מצטערת על ההודעות שכתבתי, שבתחושה שלי הן קצת כמו פליטות פה וגורמות לי להרגיש אי נוחות רבה ואולי לא ראויות לשום התייחסות . חשבתי עלייך בשבת ורציתי לכתוב לך משהו מרגיע כי נחווית לי מוצפת וחרדה, מקווה שזה עבר. בקשר לכתיבה כאן, חשבתי על זה והחלטתי שעדיף שאוותר משום שאני מרגישה שאני רק הולכת ומסתבכת (והולכת). אני חושבת שהפורום הזה עם השיתוף והתמיכה ההדדית זה דבר נפלא וחשוב, למרות שלפעמים אני תוהה על מידת הכנות, כשאנשים אומרים שהם אוהבים, חושבים, מחבקים וכו' אחד את השני...אני חושבת לעצמי = נו באמת איך אפשר להאמין לזה? ונהיית קצת צינית ושוביניסטית, אבל מבינה שזו כנראה בעיה שלי, אולי אפילו "הבעיה" או לפחות אחת מ ה "בעיות". אז שוב תודה לך, מאחלת לך כל טוב מכל הלב.

הי פרסונה, נשמע לי שם חשוב כזה, אצלי הפונט הוא אריאל, כתמיד. התוכלי לסייע לנו לחבר אותך? לקבץ הודעות תלושות? כפי שאני מבינה, בכל אחד יש צדדים שונים, חלקים שונים שבאים לידי ביטוי בעיתויים מעיתויים שונים. עדיין זה אדם אחד. ואף אחד לא מגרש. שלך, סוריקטה

לא יודעת מה לומר או מאיפה להתחיל. בכל אופן תודה לך על ההתייחסות ועל הכוונה.

רוצה רק להבהיר ולומר שהצורך שלי בתקוף החוויות של הפגיעה שאביב חוותה ושגם אני חוויתי מתייחסות לפגיעות המיניות שחווינו בעבר !בילדות , ולא בבלגן שהיה פה בפורום... ורוצה גם לומר לך אודי יקר, אתה באמת מאוד מאוד מיוחד .. רגיש, מנסה כל כך לדייק פה כל אחת.. אותי אתה מדייק כמעט תמיד ואני מרגישה שהלב שלך פתוח,רחב,נותן ונותן ונותן.. ולפעמים אני גם שומעת הומור ולפעמים משחקי מילים, והמון המון יצירתיות .. וחוצמזה אודי, אני אוהבת אותך המוני המוני המונים .. והיום דיברתי עם אמא צביה על הבלגן שהרגשתי בגלל הזכרונות שהתקיפו אותי .. ושוב דיברתי עליך אודי.. נראה לי שגם אמא צביה כבר ממש ממש אוהבת אותך.. מאחלת לך ולכולם שבת רכה, נעימה ומלטפת.. שלכם-במבי.

מישהי שהלכנו אליה לטיפול זוגי, אחרי פעמיים החלטנו שרק בעלי ימשיך אצלה. הוא היה אצלה בטיפול שנה וקצת. סיימו לפני כמה חודשים. בקיצור-הוא הזמין אותה לבקר אצלנו והיא באה מחר. נכון לא שייך בכלל??זה מערער אותי לגמרי והוא לא מבין ואפילו נעלב. לדעתי היא סתומה ולא מקצועית. זה ממש מרגיש לי חודרני. אני לא מתכוונת להיות פה כשהיא תבוא.

כאן, בתוך ההמולה, אבל בחוץ.. קוראת וחושבת... / עמוסה בדברים כואבים שהיתי רוצה לספר ולהעזר... אבל לא מצליחה... (מרגישה פה חשוף...) אבל מאד רוצה לאחל לכולן שבת שלום ולך אודי, תודה. Aya

מזמן חא ישבנו חקפה על המרפסת ...גם בתוך ההמולה יש מקום לקולך ..אל תפחדי לשתף מבינה את החשוף ובכל זאת האם הקושי הוא מהחשיפה שכאן או מעצם הדיבור על הדברים הכואבים .אנחנו כאן מבטיחה להקשיב לך כשתרגישי נכון ..בנתיים שמחה שבאת ונתת מקום לקולך ...

הי איה, בתחילת הדרך ישנם חששות רבים, כך לכולנו, אני מניחה, כך היה גם עבורי. ולאט לאט, אם לא כאן, אז אולי במקום אחר, כולי תקווה שרמת החרדות תקטן. הייתי מתארת במילים קצת שונות - החשיפה אינה דווקא 'מולנו', הקוראים, או מול המטפלים, אלא יותר מול עצמנו. המראה שאנו מתבוננים בה. זה, נראה לי, לפחות, מפחיד יותר. בעיניי, אנשים לרוב עסוקים בעיקר בעולמם שלהם. איש ועולמו. מקדישה מילים אלו גם ל Aviv (התסבכה לי המקלדת במעבר בין השפות) שחשה מאד חשופה ונכווית כעת. הייתי רוצה להניח שמדובר בעיקר בתחושה פנימית ובחרדה מפגיעות בנקודות הלב, כפי שאת חשה בעוצמה, Aviv, לפחות כפי שהבנתי. שבוע אור, סוריקטה

לא תמיד אני מכתיבה את הקצב. יש אירועים שאני לא קובעת וגם לא רוצה אבל זה חלק מהחיים...

הכל בסדר ??? מקווה שרק לקחת מרחק כדי לעשות דברים טובים ...יודעת שהמטפל בחופש מקווה שאת בטוב ...חיבוק

הי Aviv, הכל בסדר גמור. אני עובדת המון שעות ופחות מספיקה להגיע לכאן לקרוא ולהגיב. מייד אעבור, ואם אספיק לפני קו סוף השבוע, תוכלי לראות את תגובותיי. חשבתי עלייך. בינתיים, סוריקטה

ונו עם זה עבודה זה טוב זה אומר בריאות ..ויותר כייף ומנוחה בסופ"ש ...איזה כייף לראות אותך ...שיהיה סופ"ש טוב ונעים

הי Aviv, מניחה שהיית רוצה 'לשמוע את קולי'. אוכל לומר מה השלם שאני מקשיבה לו בך, ושוב, מניחה שאלו דברים ידועים לך. לעתים, לאחרונה, את נשמעת לי בעיקר סובלת מאד, מאד מפוזרת, מאד מאד בחרדה, תלושה, וקיימת אצלי גם תחושה של ערבוב שבתוכך, קושי להפריד. הכניסה יותר מידי לפרטים גם נראית קצת 'חשודה'. לכיוון של משהו אובססיבי. אלו גם דברים שאמרתי בעבר. מכירה את העולמות הללו, מתוך חוויות אישיות, ואני חושבת שאולי ייתכן ששם את נמצאת עכשיו, וזה המקום המבאס לאללה שבו את שרויה, וכנראה שלא תשובה אחת תוכל להרגיע, ככל שהיית מצפה, כי אם תהליך שמתוך בניית קשר, תהליך שיארך זמן. ואולי אף זמן רב. אודי, כפי שהבנתי, אומר שהפורום עדיין אינו בשל דיו, ואני חושבת שתמיד נכנסות נפשות חדשות מטופלות פחות, כך שיש לפורום, בעיניי, סיכוי ליפול לרגרסיה עם כל כניסה כזאת. יכולה לספר לך משהו מהתרחשות בחיי - הייתה לי איזו אינטראקציה עם אחד השכנים, מבחינתי, אז, שלילית מאד. נחשפתי לחלקים שלו בעיתוי חרדתי והשילוב הזה ערער אותי מאד. חפצתי שהמטפל יאמר שהוא חרא של בנאדם, טיפוס קטן ולא בוגר ו'נחגוג' על זה, ומשהו בי יתנפח. כנראה, שזו אינה הדרך הנכונה. וגם לא מסייעת ליציבות ואף, אולי מגדילה תלות. המטפל אמר לי משהו נכון - את לא מכירה אותו. לרגע האמנתי שהבחור הזה הוא המטופל האהוב שלו. אנחנו מתבוננים בטיפול על חלקים בי, אלו שניתן להשיג איתם שליטה. זה הרעיון הכללי. לא מעניין אותנו להגיד ההוא והיא והם ככה או ככה. לא זה המזון שלנו. ועוד אומר, שנראה לי שפעמים רבות אני אומרת כאן דברים שלא תמיד קל לשמוע, ולפעמים מעוררים התנגדות או זעם. ובכל זאת, מרגישה שלמה עם הקו שלי. ליל מנוחה, אני מארבע בבוקר על הרגליים, סופשבוע, סוריקטה

מן הסתם מדייק אותי ובחלקו לא.. האמת שאף פעם לא אהבתי את המקום שמנתח את השני זאת לא אני בכלל...אני נימצאת באני בהרגשה שלי של כל המכלול מול ...בנינו סוריקיטה המכלול כל כך גדול ומורכב שזה מספיק לי .. כרגע בזמן האחרון אין שלם יש פרוק כללי ענק ...תמיד שמחה לשמוע את הגיגייך שמחדדים את המחשבה אבל האמת שהייתי מעדיפה לשמוע מה איתך ובכל זאת מקבלת את המקום שלך ...סופ"ש קל נעים וטוב

(לא בבית כמה ימים ומהפלאפון קצת קשה). ובכל זאת, כנראה שזה הזמן הנכון לכתוב לך ועבורך. מרגישה סערה, הרבה הרבה רגשות. את לא בורחת, את מנסה שוב, רוצה ולא רוצה. קשה. כואבת אותך את המקום בו את נמצאת כאן ואולי בעוד. רואה אותך כאן לא מוותרת, מחפשת עוד מילים, להסביר, להבין. זה מורכב. אמיתי כאן, לפעמים מדי. חשוף ולפעמים עד פוגע. לאט לאט. מה שהכי נכון ומתאים לך כרגע. ויכול להיות שעכשיו המקום כאן עם כל ההשלכות יחד עם העולם שבחוץ צריך רגע הפסקה או יותר. ושתדעי - מילותייך אליי עזרו לי, הרגשתי דאגה, שאת חושבת עליי, שאכפת לך ממני. בעולם שבו הרבה פעמים אני מרגישה לבד, זו המתנה הכי גדולה בשבילי. יחס. תודה לך יקרה. אוהבת ומעריכה וחיבוק ים וגדול, אם מתאים. את בליבי. חנה

תודה אהובה תודה על המילים חמות ונוגעות את מיוחדת ולא לבד ...שבת שלום

מהתכתובת שלכן מתקבל הרושם שאתן חברות טובות, לפחות כך זה מצטייר על גבי הפורום. תמשיכו לתמוך אחת בשנייה. הייתי רוצה להצטרף אליכן אבל קצת קשה לי עם הכתיבה בפורום. אז בינתיים אני רק קוראת.....

אני חייבת לכתוב לכן הבהרה, אני לא כותבת לא בגלל פחד, לא ממקום של בריחה ולא בגלל פגיעות. אני פשוט מביטה, בוחנת וקוראת בשקט ונמצאת במקום טוב. הייתי חייבת לראות את הדברים מפרספקטיבות שונות, זה הכל. אני מבינה היטב את אודי והדברים הובהרו כבר מזמן אם תדפדפו אחורה. אודי לא לוקח צד, משקיף ומנסה לראות אותנו כל אחת מהמקום שלה וזה בסדר ומובן לי. אני נמצאת במקום טוב עכשיו ולפעמים אם אני קוראת יותר מדיי אני נסחפת לרע, לא רוצה שיקרה לי הבלבול הזה ביני לאחרות, אני זאת אני ומזדהה לפעמים יותר מדיי, רוצה שהדברים ישקעו, רוצה להשקיע כרגע בטוב, בהתקדמות האדירה שלי בטיפול. אספר מעט, יש לי היום קשרים חברתיים הרבה יותר קרובים מתמיד! אני לא מרגישה לבד סוף סוף!, פתחתי הרבה דברים בטיפול שכרגע הם כבר פחות כואבים ויותר כמו משהו שהיה וזהו...אני יותר שמחה ושלמה עם עצמי, אני אוהבת את החיים שלי עכשיו! אני עושה את רצונותיי ולא רצונות אחרים! ובעיקר אופטימית לגבי העתיד ומשקיעה המון בילדיי האישיים, טוב לי במקום שאני נמצאת היום, וכבר לא חושבת כל כך במונחים של שחור-לבן, רואה גם את הרע בכפיפות אחת יחד עם הטוב ומבינה יותר. עברתי כברת דרך, יש היום מי שיכיל, יבין ויאהב! כן, פתאום מאמינה שאפשר לאהוב אותי, אני אוהבת את המראה החדש שלי (עדיין קשה לי לראות עצמי מצולמת או להצטלם, אבל מתגברת וגם הבנתי שבמילא לנשים יש קטע כזה שלא אוהבות עצמן בתמונות :) וכן, מרגישה כבר יותר אישה וקצת שחררתי את הילדה או הרצון להיות ילדה או ההרגשה שאני ילדה...) הכי חשוב, מתחילה להבין אותי ולקבל אותי כמו שאני ולחבק את עצמי. בקיצור מקום טוב. אז לא רוצה לאבד את הטוב הזה או לשקוע בדברים שקשים לי לפעמים. מקווה שכלכן תמשיכו להאבק על הטוב כי מגיע לכן! אני היום מבינה שמגיע לי לקבל מחמאות על המראה החדש!! הורדתי כמעט 25 קילו, בלי ללכת לשומרי משקל, בלי דיאטנית ובלי כלום! רק מעצמי ומאהבת עצמי!! וזה המון!!!!!!!!!!!!! כלם שואלים אותי מה עשית? הורדתי פחמימות בעיקר, אבל זה לא העניין! העניין הוא שאני כבר לא זקוקה לאוכל כדי לנחם אותי!! מגיע לי לא להיות שמנה כל כך ובריאה!!! (פעם חשבתי שלא מגיע לי) ומה שעשיתי כדי להוריד היה פשוט טיפול טוב!!! אוהבת אתכן, קוראת מדי פעם, ואולי עוד אכתוב לכן וכמובן נשתמע, לא עוזבת מקום כזה חשוב!!! אודי יקר! אוהבת אותך, לא כועסת ולא בורחת ולא כל מה שאולי חשבו פה, בסדר? אני במקום טוב ויש לך חלק נכבד בזה, בעיקר בזה שכיבדת אותי וקבלת אותי כמו שאני, זה חשוב!! תודה על הכל, תודה לכלכן על המחשבה! בהצלחה בהמשך, מיכל

נפלא כל מילה פנינה אוהבת איזה כייף לקרוא אותך ...שתמשיכי ככה ושיהיה הרבה טוב.וזה הכי נכון לשמור על עצמך ...

שוב מנסה. הלוואי שיכולתי לאמר כל מה שרוצה להאמר. ובמקום הצעקה העיקשת מטופשת ובליל של מילים וקולות

שירה יקרה שאת ..לצעקה יש כוח תני לה להיות אחרייה לפעמים מגיע בכי או מילים ..אנחנו כאן איתך גם עם מעט מילים ..תודה שבאת ..חיבוק

תודה באמת שלא רק שאיפשרת את השיח מפורק מפוצל מחובר כואב עצוב ..ככ התאמצת לענות על כל הטרוף והאובססיה שיצאו ממני ועוד בבוקר שלא אשאר עם זה כל היום...אודי באמת שרואה גם אותך את הקושי שלך מול אחת מול קבוצה מבינה גם מה השיח הזה עושה לבנות ועד כמה כולם נפיצים...ולכן עוד יותר מעריכה אותך . מתוך הפרוק שלי לא יודעת מה כתבתי אבל שוב מדגישה זה חשוב לי מאוד .אין צודק אין אשם אין אמת אחת יש כאן קבוצת אנשים כולם פגועים כולם פוסט טראומתיים וכל אחד והרגישויות שלו והפגיעות וההשלכות שלו ....הכי ברור לי בעולם . ישמע לך מוזר אודי אני מאוד דואגת לסנדי רואה גם רואה את המקום הפגוע שלה ומבינה שכשאני כותבת על המקום שלי יהיה מי שיקח את זה שוב למקום מאשים מולה אז מכאן הכי מבקשת שלאאא...אני נפגעתי מהרגישויות שלי סנדי כתבה מהמקומות שלה ושתיינו לא רוצות לפגוע זו בזו אף אחת מאיתנו לא דומה למי שפגע במו למי שמחק את זהותיינו בדרך זו או אחרת בילדותיינו .האמת אודי שכמה שניסיתי במבי מאוד דייקה אותי וכנראה שזו חומה שאתה לא יכול מהמקום כאן לעבור זה בסדר אודי מקבלת ומבינה (דרך אגב יש לי הוכחות זה מעבר לחוויה או חלום ..יש לי הוכחות חותכות מצולמות) גם לחוויה שלי על הלא בטוח יש השפעה סביבתית ולכן אני לוקחת אחריות ועוצרת את השיח כאן .כרגע חשוב לי שלמות הפורום מאמינה גם שברגע שכולם יחזרו והמקום ירגיש מוכל וביתי אני אישית ירגיש קצת יותר בטוח . בעיניין השם אני בבעיה ..מבינה אותך ומכבדת את המקום שלך ולרגע לא רוצה לגרום לך להיות במקום שלא נכון לך .. הפשרה שמצאת מטרגרת משליכה למקומות שהייתי רק חפץ ללא שם זה כואב ברמות שאין להם מילים . מבינה גם את עצמי את המקום האמיתי בעולם האמיתי שהמטפלת גם סברה שאסור לי להכנס בניק הזה ועלי לבטלו ..רואה את הבעיתיות ומבינה שהכיתוב באנגלית לא פותר בעייה ..לא רוצה לשנות לגמרי גם לא למשהו קרוב כמו אביבה כי אז זה יפעיל את הדיסוציאציות שגם ככה חוגגות.מנגד שימוש בניק הזה עלול לחשוף אותי לאנשים שמכירים אותי וליצור כאוס אמיתי ולא וירטןאלי בחיי...אני לא יודעת אודי זאת סוג של סיטואציה שבכל מקרה אני מפסידה .... אני מודה לך אודי על היד המושטת היום במיוחד תודה על הדאגה והאכפתיות ...מקווה שאני ימצא פתרון אחר שיהיה נכון לי לך לפורום....שבת שלום אודי ותודה על הכל אמרתי לך כבר אתה מיוחד זאת בדיוק עוד הוכחה למה שהסברתי למטפלת שאין מצב שאני מוותרת על המקום כאן .. חיבוק וירטואלי עם זה בסדר

שמחה לפגוש אותי.... העלתה את המינון של אחת התרופות... אמרה שאני בדרך הנכונה סיפרתי לה על הזוגיות, שאלה את מי אזמין לחתונה? זה ריגש אותי מאוד... מקווה שזה יעזור... אודי, אשמח לתגובתך גם כאן וגם בעץ הקודם שפתחתי

אוהבת אותך מאוד ...שמחה כל כך שדברים משתפרים לא להיבהל מזה ...שימשיך רק טוב חיבוק לשבת נפלאה

מוזר מאוד. השתנה הכתב, עכשיו הכותרת היא של אריאל והתוכן של Times New Roman, מעניין איך זה ישפיע על הכתיבה של האנשים אם בכלל... אני לא יודעת מה לעשות, אני יודעת מה אני צריכה לעשות אבל לא עושה את זה. משותקת. חבל מאוד על היום הזה, אני אקום ואלך לעשות משהו...(הנה אני קמה!) זה מוזר לשלוח את המילים שלי למרחבי הרשת, למקום הזה שיש כאלה שרוצים שירגיש כמו בית, קשה לי קצת להבין איך אנשים נקשרים למשהו כל כך לא מוחשי וחסר פנים, איך בכלל אפשר ליצור קשרים שנמשכים בלי שום דבר פונקציונאלי או קירבה גיאוגרפית ולשם מה? בגלל זה אין לי חברים וזה גם לא חסר לי בד"כ, אני קצת מוזרה כנראה. אני כותבת עכשיו מהבית שלי המבולגן מאוד, חסרת אונים ויותר מזה, פשוט לא בא לי לעשות כלום בבית, ברגע האחרון אני יעשה הכל מהר בכאילו הבית יהיה בסדר...בזמן האחרון שוב הכל מרגיש לי שזה רק בכאילו...הצגה אחת גדולה... יותר נעים לי לחשוב לגבי הפורום שזה כמו התחנות רכבת האלה באירופה שמבחוץ לפעמים אפילו נראות כמו בית ענק עם גג וחלונות אבל הם תחנות מעבר, מותר לכולם להיכנס לאף אחד לא אכפת מאף אחד, ואני לא מפריעה לאף אחד ואף אחד לא מפריע לי (באמת קצת קשה לי עם אנשים אחרים וזה כן מפריע לי קצת)...אם כי פסי המסילות+אירופה תמיד מזכירים דברים אחרים (אני דור שני). מאחלת לכולם סופ"ש נעים ורגוע, הגשמים המבורכים מאריכים קצת את חיי פרחי הבר, בכל מקום עכשיו יש חרציות חרדל פרגים סרפדים וכד' פשוט מדהים ומאוד מרגיע.

יופי שבאת להשאיר כאן מילים ...תנסי לשבת קצת בתחנה הרכבת נסעה הבאה עוד כמה שעות ..חכי קצת כאן תיראי כמה חמים כאן ונעים ...וסוער ומבולגן ושוב מסודר ונעחם עם פרחים על השולחן ..כמו בית לא ..וקשר בן אנשים . דווקא בגלל שקשה במציאות קל יותר לנסות בוירטואל ..הנה אנחנו כבר קצת מכירות לא ;)...אז מה את אומרת נשארת לקפה .

תודה על ההזמנה. האמת היא שלפני שנה בערך גם הייתי כאן בשם אחר,שנה שלמה לא נכנסתי לפורום, לפני זה הייתי כמה פעמים לא כל כך הרבה וכל פעם בשם אחר, וגם אז קצת התכתבנו. נראה לי שאת אישה עם המון חיות ועם לב מאוד רחב. בהצלחה בבחינות.

לא בורחת מהשיח איתך ... קודם כל סליחה באמת שהחלק הזה הפגוע הקרבני קופץ בצורה כזו ..אין לי מילים על כך חוץ מהניסיון לעצור אותי כל פעם מחדש לפעצים בהצלחה לפעמים לא אתמול לא !!! ניפגעתי ככ ניפגעתי מהאין שם סה ככ אמר אני לא רואה אותך .. ועכשיו מנסה להבין איפה הראייה שלי מעוותת ..ובוא ניראה מה אני רואה . רואה שיח שהתחיל אי שם במשהו שמיקה כתבה ממקום קרבני פגוע כועס תוקף את כל הגברים כולם וגם אותך ..רואה אותך ניפגע עצוב משהו מההכללה ..רואה את מי שבא להגנתך רואה את מי שמתוך חווית התרבות שלו והרגישות והכאב שלו כותבת דברים בגנות נשים תוך הדגשה שמדובר בלבושן של הנשים שמושך הטרדות . רואה איפה זה נוגע בי ומבינה שזה לא שלי ובוחרת לא להכנס במקום הקרבני-מושיע כותבת את מה שזה גירד ממני ועד כמה זה עצוב לי כותבת גם על הכללות שזה דבר כואב וזה כוון לשני המקומות. רואה גם את ההתקפה של נטע ממקום קרבני כתגובה על מה שכתבה סנדי כואבת את המילים חשוכה יודעת עד כמה זה יכאיב לסנדי בבטן הרכה וכותבת לכולן שבוע טוב עם שיר שחבל שלא עצרתי בו ...שכולנו נגיע ונימצאים באותו המקום . עדין לא באמת בתוך השיח ממשי נוגעת לא נוגעת ...ואז סטרנגר כותבת לסנדי על כך שאין לדעת איפה הדברים נוגעים וכותבת סליחה באמת שזה טריגר לגעת בפגיעות מיניות ...סנדי כתגובה עוקצת בציניות שעוד מעט נגיד שהיא מטרידה מינית ועוד ...הציניות הזו פגעה בול פגיעה בדרך להפוך אותי לקרבן מצוי . ועדין עוצרת מעצמי וכותבת הודעה תחת הכותרת הגיגים ומחשבות לכולם ...שבו אני באה ומשקפת את המקום הקרבני -המושיע שבחרתי לו להיות בו ומנסה להראות לכולן ולי שיש קו אמצע שגם לנו כנשים שיש אחריות וצד לא נכון שבסופו של דבר פוגע בנו. סנדי ענתה לי ממקום קרבני עוקצני כלפי אחרות מתוך המקום הכואב הפגוע שלה מהעלהום שנחת עלייה כמי שמוצאת עוגן במילים שלי רק שהדברים שאני התכוונתי ומה שכתבה לי יש מרחק גדול ...עכשיו דקה קודם כתבתי לאן אבא הביא אותי ואז בלי שום רגישות או כבוד אלי מכניסים לי לפה שאני אביב מסכימה לכך שנשים הם זונות זולות ....אהההההזה כבר לא חצי קרבן בול פגיעה ישר ללב קרבן מצוי...בנוסף הפוסט על האשמה שניכתב מכוונה טובה וטהורה במילים מליציות ותנכיות בהתאם למקום שסנדי באה מקפיצות אותי כפול רק שהיא לא יכלה לדעת מה זה יעשה לי ולמה ..אני עונה לה עצור ושקול וזה לא עולה ואז סנדי משץחלת בנטע (מחזערה לה בתוקפנות ממקום קרבני ) ולסנגר ואני כבר במקום קרבני מלא כותבת פוסט לך ולסנדי קרבנית לגמרי יודעת שאני מכוונת אלי אש וכבר לא אכפת לי ..ואז נוחתות עלי מילים "אני טוענת שניפגעתי לכאורה"....ועוד שלא חשובות כרגע .... לפני שיריתי חזרה כתבתי לך שזה לא שיח ושאני הולכת זה כבר לא עלה וזה גם לא ממש הצליח לעצור את החלק התקפני של הקרבן לירות עצרתי קצת כדי לא לירות נמוך יותר... אודי תאמין לי שברגישות שיש בי אני רואה גם את נקודות החולשה של השני לא כיוונ.י לשם ...כי גם עם יש בי רוע אני משתדלת לעבוד על עצמי ושהטוב יגבר... וחזרה אלי ולמה שניפגעתי ..שוב לא משנה לי מהיכן הדברים ניכתבו לחלק הזה שבי הנערה שכואבת מדממת את הפגיעה שלה ולא אני לא בתחרות למי כואב ומי מסכן יותר ..זה פשוט מקום לפרוק בו כאב וסליחה אולי שאני עושה את זה ..לחלק הזה לא בטוח כאן יותר ..ועכשיו אחרי שראיתי שגם את ההודעה שמסבירה לך למה שיניתי את השם ..לצערי ממש לא בטוח לי להשאר כאן גם לא בשם באנגלית . חשפתי את עצמי יותר מידי כאן ובמציאות של החיים איפה שאני עובדת בשלוש עבודות לומדת אמא אישה חברה ועוד כובעים עשיתי לי שיימינג ענק ..עצוב אודי אבל לא הצלחתי להסביר לך ומתוך כבוד אלייך לא שיניתי לסמדר או רונית או הדס ניסיתי ..רציתי כן להמשיך ולהיות בכל העולמות ..סליחה שפגעתי ממש אבל ממש לא מגיע לך ..אתה באמת אדם מיוחד

אני רואה עוד דברים גם את מה שדיברת עליו . פשוט מפאת כבודם של אנשים כאן לא ניכנסתי מנסה להשאר רק באני ...כן זה מורכב לא צריכה שתגיד לי שאני צודקת כי אין צודק ואין אמת אחת כן כמו שבמבי כתבה שם למטה צריכה תיקוף שכן לא המצאתי וכן נפגעתי אבל זה כבר לא חשוב ....מצטערת שהשיח בנינו פוגע באחרות ... ולעניין השם מה הבעייה לכתוב aviv מה יותר טוב שהייתי משנה לאביבה ..אודי אני אסביר יותר ואחשוף יותר אם מישהו ויש סבירות כזו מקיש אביב בדוקטורס אני אבודה בחיים האמיתיים ...באמת אודי אני מתחננת זה לא ממקום דיסוציאטיבי....

והשם חשבתי שתבין מכוון ואין לי אפשרות להסביר לך דברים מעבר לפורום וכל מה שכתובים אתה מפרסם .אז פשוט לא הסברתי רק ניסיתי לרמוז עכשיו כבר לא אכפת לי . מכוון ובאמת אין סיכוי להשאר במקום שלא בטוח בו ו... השם מתוך כבוד והערכה אלייך לא שונה בצורה מהותית ..השם הקודם שרוף כי הוא יוצר שיימינג ן ומסוכן לי באמת במציאות ולא זו הוירטואלית זה לא קשור לפיצול או לאי יכולתי להשתמש בשם ... מבין אודי הרבה דברים לכולנו לא ניראים בדיוק כמו שהם . ועכשיו אחרי שכתבתי את זה כאן ...שרפתי את עצמי לגמרי ... ואודי גולם צודקת מצידי שכולם יחשבו שלכאורה נפגעתי שאני רק טוענת שאבא פגע בי ...אני יודעת את האמת למעשה אני זאת שחיה איתה . תודה באמת על הכל וסליחה על התגובות הכואבות והמגעילות .האמת לא מגיע לך חבל שזה כך הפסד שלי ..ושוב תודה על הכל

אודי לפני מס ימים רשמת לי שזה "יאפשר דה-טוקסיטיזציה", מה זו המילה הזו אפילו בגוגל לא נמצא תרגום...

כייף פשוט כייף לראות אותך פורחת ..תודה יקרה עשית לי את הימים האלה .ותודה על יד וחיבוק ויחד.