פורום פסיכולוגיה קלינית

לכל מי שעבר איתי את כל השלבים ..תודה למערכת דוקטורס שפתרה לי את הבעיה באופן מושלם ... אודי תודה מיוחדת על הסבלנות תודה שלא ויתרת לי ועלי ...אני חושבת שעכשיו זה פותר את כל הבעיה בלי לשנות מהום ...

ולמה 22 ? יש לי השערה אבל סקרנית לשמוע.. את יודעת אביב יקרה שאת מחויבת לעצמך !!! אני יכולה להישאר עם הסקרנות וההשערה אך רציתי לשתף אותך בסקרנות שהתעוררה אצלי :) ושמחה שלא ויתרת על עצמך כאדם שלם , ושמחה שלא ויתרת על אודי ושגם אודי לא ויתר עלייך כאדם שלם.. ושמחה כי היום יום הולדת של מיכל שלנו ושמחה שרגוע יותר בפורום.. לא אוהבת באלגנים .. מספיק הבלאגנים בילדות , מספיק גם הבלאגנים שהחיים בחוץ מספקים לנו בשפע... שלך -במבי.

הי במבי אחותי האהובה, נזכרתי במילים העגומות, החודרות, הפולשניות והמהדהדות בך ובהמשך להגיגייך כאן - 'נדמה לך נדמה לך נדמה לך'... את יודעת, כפי שכתבתי בעבר, אמא שלי חולת msbp. מעבר לתוספים באוכל, ודברים אחרים, היה משהו מאד אפייני - העלמת חפצים בסתר, למשל. ולא קטנים, זה יכול היה להיות גם אהמממ, שולחן. ולצערי, לא חפצים בלבד, אלא גם בעלי חיים, שזה היה מערער במיוחד. ואמא שלי אוהבת בעלי חיים בעקרון, אבל כשהשד היה נכנס... אבוי. אני חושבת שהיא באמת לא ידעה וכלל לא זכרה מה היא עושה, והיה ניתוק חד. חפצים היו משנים מקום או עפים מהבית וכשהייתי מחפשת אותם, כל סמ"ר, אחת מהתשובות שהייתי מקבלת מאמא היא - זו את שעשית ופעלת ואת לא יודעת מה עשית. כמובן, שזה היה מוריד אותי מדעתי, ויוצר בלבול גדול בין מציאות לדמיון. זה חזר על עצמו כל השנים ובאינטנסיביות. משהו מזה נתבע בי חזק. אבל אני יודעת מה אני עושה. ואני מבחינה בין מציאות לדמיון. גם בין טוב ורע. אני משערת שאנשים רבים לא יאמינו לסיפור שלי, כי הוא נשמע הזוי כל-כך. מבינה את הקושי להאמין. מבינה כמה קל להכחיש. אני, והמטפל שלי, גם עמיתיו יודעים משהו מן האמת. זה מספיק לי. נשימה, אוויר, יהיה בסדר, זה עבר. עכשיו אנחנו בהווה. שלכם, סוריקטה

אחותי שלי האהובה !!! את יודעת ? קראתי את הודעתך ולפתע "ראיתי" מול עיני את אמא שלך ואותך בילדותך בסיטואציות שתיארת והתחלתי לצחוק ..עוד ועוד ועד מהרה זה הפך לבחוק ומשם לבכי... וואוו סוריקטה , זה לא סתם שאני מרגישה שאנחנו אחיות... זה כ"כ מזכיר את הבית שאני גדלתי בו... כל כך מוכרת התחושה הזו שאתה מרגיש משוגע... הרי אני יודעת שזה קרה... או במקרה שלך את הרי יודעת שזו לא את שהזזת,העלמת את החפצים.. אבל האמירה הזו , הברורה, של דמויות הסמכות הראשונות , חורטת כל כך עמוק בנפש שאצלי זה עדיין מאוד מאוד מאוד רגיש.. כל משפט כזה (אצלי:"נדמה לך") מערער בטירוף... סוריקטה סוריקטה... פתאום כל כך מתחשק לי להפגש איתך במציאות. לא רק במציאות הוירטואלית.. אני מרגישה אלייך חיבור כ"כ עמוק.. ולכי תדעי.. אולי אנחנו חולפות זו על פני זו ואפילו לא יודעות שאנחנו מכירות באיזשהו אופן העמוק ביותר... החיים הזויים.. גם החיים מוזרים לא רק אנחנו בני אדם... שלך-במבי.

הי מתוקה, הזכרת לי שאחד המשפטים שרץ אצלנו בבית, הוא, שמשוגע חושב שהוא בריא, שהכל בסדר, ואינו יודע שהוא כזה. וזה נאמר עליי. ההיפוכים האלה הטריפו אותי. היו תקופות בפורומים בהן התחוללו, לראייתי, היפוכים כאלה, וזה נורא ואיום, בעיניי. כשאני חושבת על כך, נראה לי, שבעתות בהן אני פחות שלמה ומחוברת, בזמני חרדה, יש לי סיכוי ליפול למקומות האלה. היות שאני מכירה, אני מקווה שכושר הריפוי שלי מתוך כך מהיר מבעבר. :-) שמחתי והתרגשתי מאד למקרא דברייך, יקירתי, שלך, סוריקטה

גלי, נרגעתי מאד למקרא הודעתך. שמת מילים קטנות, ותיארת את הקושי, לא התעלמת מאיתנו וזה ה-מ-ו-ן. כשאני מטיילת עם התינוקי אנחנו משוחחים (גם) עם העורבים הנבונים כל כך. בהשראתך. הלוואי שיוקל, הלוואי שהחמלה תבוא לידי ביטוי גם בין חלקייך שלך. שלך, סוריקטה

הי יקרה. יש לי מלא מה לכתוב לך, ומלא מה לכתוב בכלל. רק שרוב הזמן אני נטולת כוחות. ההודעה הקצרה ההיא היתה למעשה ממש ארוכה ואיכשהו רק שתי השורות הראשונות נשלחו. כתבתי על פגיעה איומה שלי בבע"ח, שלא במתכוון, מתוך כוונה להיטיב. כאב נורא, תחושה שאולי עדיף לא להתערב כשאפשר להזיק ככה.. איזה חמודה את עם התינוקי והטופו והאגוזים. ממש מחזיק אותי המחשבה שאת חושבת עלי. איך התחיל לך השבוע? מעניין לי מאד לשמוע את דעתך אז אני אחשוף כאן עוד קצת, גם חוששת מאד כמו aviv מכך שיזהו אותי... אבל יאללה, קופצת למים... אני יוצאת מנקודת הנחה שבטיפול אני צריכה לסמוך על שיקול הדעת ועל תפיסת המציאות של המטפלת, וכשאנחנו חלוקות אני צריכה לשאול את עצמי מה מעוות אצלי.. בד"כ אני בסדר עם ההבחנה הזאת, שכשיש פער בתפיסות כנראה משהו אצלי משובש. ועכשיו זה נהיה קשה מנשוא. היא חושבת שהטבעונות שלי היא כת הזויה (זה בסדר מבחינתה להיות טבעוני, רצוי מסיבות בריאות אבל זה שאני רוצה שיותר אנשים יפחיתו מאכלים מהחי כי אני חושבת שזה עוול נראה בעיניה כמו כת הזויה) היא חושבת שבני אדם עליונים ושהחזק מנצח ולכן זה טבעי כל הפגיעה הגדולה הזאת, היא חושבת שכל העזרה שלי לבע"ח היא פתלוגית... ואני נקרעת, בין לסמוך עליה ולהקשיב לה ולנסות למתן את העשייה שלי בתחום, לבין התחושה שהיא עוד לא הבינה את מה שאני כבר הבנתי, ושהיא זאת עם התפישה המשובשת. מה דעתך? שיהיה לך שבוע קסום! אוהבת גלי

הי גלי יקרה, אני שמחה על מה שהצלחת לכתוב, וכאשר תאזרי כוחות, אם תרצי, אשמח לקרוא עוד. מכירה את המקום שבו חושבים להתערב, ובסופו של דבר מרגישים שגרמנו נזק אדיר ובלתי הפיך. תחושת אשמה כבדה שיוצרת זעקת שבר פנימית, שאין לתאר. בעיניי, כאן ייתכן שטמון קושי בקבלת המוגבלות שלנו, קושי עם תסכולים, אכזבה מכך שאנו לא אומניפוטנטים, כפי שהיינו יכולים לדמיין. המקום של הטבעונות, ואיני מכירה אותך, אך, בעיניי, ייתכן שאצל אנשים מסוימים הוא נובע מקושי לקבל את החלקים התוקפניים שבו, או בכלל בבני אדם. ישנם טבעונים שלהם דרך זו נראית כדת/כת למתבוננים מבחוץ. אצלי, כן אוכל לומר שמשהו מהצלת בעלי החיים, למשל, היה מוגזם, תוצאה של חרדות, רגשות אשם, תחושת כל יכולות, ועדיין יש משהו מזה, אך אני מנסה, אם להשתמש במילותייך, למתן, או, במילותיי, קצת להיגמל. לא רק מזה, בכלל מהקרבה, לקיחת אחריות יתר (שזו, כך אומרים, חוסר אחריות) וכיו"ב. אומרים עליי, מי שמכיר, שחל שינוי איתי. אף על פי כן ולמרות הכל, אני עדיין תורמת ונדיבה. וקצת, קצת חושבת לפעמים על עצמי וצרכיי. אוהבת בחזרה, סוריקטה

בברכת אביב פורח לכולם, הימים מתארכים עכשיו במלוא הקצב, השמש מקדימה לזרוח, ניצנים מבצבצים כבר זמן מה. הגיעה העת לעצב את הצמחים, לפנות את הישן ולפתוח מקום לחדש. השנה העברית מעוברת, פורים חל השבוע. עלתה במוחי המחשבה להתחפש. לשים משהו על הראש. מסיכה של תוכי, או תרנגול, או קרניים. ומיכל - אם תרשי לברך - מחר יומולדת. גאה בהישגייך - שימשיך ויישמר. אור וחמימות ואהבה רכה - בואו. שבוע נעים, סוריקטה

שבוע טוב ומופלא יקרה. שימשיך בטוב והרבה ... ובאותה הזדמנות אצטרף ואאחל למיכל מזל טוב והרבה טוב גאה בך על המאבק שאת לא מוותרת על עצמך המשיכי ככה .... ולכולם שבוע טוב ומבורך ...אביבי קצת חורפי העיקר שמח ..

תודה יקרה.. שיהיה טוב ורגוע בעיקר.

תודה רבה סוריקטה, זה הרבה בשבילי שאת מעריכה וזוכרת...וגאה בהישגים, וואו!! תודה יקרה, גם הישגיך ממה שאת מספרת נפלאים ממש!!!

לפעמים כשאני הולך לישון ואני מרגיש מאוד עייף אני מנשה לפתוח את העיניים שלי ואני רואה כל מיני צלליות שחורות על הקיר ואני רואה חרק מטפס על השידה ואז כשאני מתעורר לגמרי אני רואה שזה לא היה חרק זה רק חתיכה קרועה מהשידה וליפעמים אני רוה גורי כלבים מתחת לשידה של הטלוויזיה בחדר שלי וכל זה קורה בזמן שאני יושן אני מרגיש שאני חצי ישן חצי לא למה זה קורה לי ואיך זה ניקרא?

שלום, שמי שיר ואני סטודנטית לריפוי בעיסוק. ידוע לכם היכן אפשר למצוא חומרים על סיום טיפול בהפרעת אישיות גבולית?

הי שיר, נראה לי שלא מטפלים ב'הפרעות', כי אם בבני אדם. וההגדרה של 'אישיות גבולית' היא כל כך רחבה, ושונות רבה יש בין האנשים. כך בעיניי. למה את מכוונת ב - 'סיום טיפול'? לתהליך הפרידה? כפי שאני רואה זאת, לעתים לב לבו של הטיפול כולו הוא עניין הפרידה. כל התהליך. אולי אודי יוכל לסייע יותר. סוריקטה

שלום אודי וכולם, (זה רק אצלי כותב בטיימס ניו רומנס? במחשב כמובן) סליחה בדיעבד על איך שהייתי כאן וזה...אני בעצמי הרגשתי שזה לא כל כך טוב שזה גורם לי להיות עוד יותר לא "מחוברת" , אם כי אני חייבת לציין שאצלי הניתוק הוא מעין דרך חיים זה כל כך מושרש מאז שאני זוכרת את עצמי, ודרך אגב אני לא יודעת אם הניתוק הזה הוא הניתוק הפתולוגי שאיליו מתכוונים כשאומרים דיסוציאציה, אני פשוט חיה בכל מני ממדים ומדי פעם מוצאת את עצמי עוברת בראש למקומות אחרים לזהויות אחרות, זה מאוד אידיוטי בעיניי הלואי שהייתי אחרת, והופ...הנה אני אחרת או אחר או אחרים...באמת טיפשי, כשאני כבר "מוצאת" את עצמי "שם" , אני מפסיקה עם זה. פעם זה היה יותר עמוק וחזק פשוט לא יכולתי לעשות שום דבר בתור אני עצמי, בתור אני והגוף שלי רציתי רק למות, וכך קרה שהדרך היחידה להיות הייתה בעצם לא להיות. הייתה לי תמיד בעיה עם הניקים, גם עכשיו אני חושבת שפרסונה זה ניק מעצבן, אולי הפכתי לפרסונה נון גראטה (-: אז שוב סליחה ותודה

היי אולי בתור התחלה , ספרי לנו על הניקים האחרים ..אם נכון לך .מניסיון זה מחבר לפחות בכתוב וזה עוזר מאוד ... ואם לא נכון לך אז פרסונה שיהיה לך יום קצת פחות מנותק ויותר מחובר ...

תודה לך על שאת כזאת אכפתית וטובה. אני מצטערת על ההודעות שכתבתי, שבתחושה שלי הן קצת כמו פליטות פה וגורמות לי להרגיש אי נוחות רבה ואולי לא ראויות לשום התייחסות . חשבתי עלייך בשבת ורציתי לכתוב לך משהו מרגיע כי נחווית לי מוצפת וחרדה, מקווה שזה עבר. בקשר לכתיבה כאן, חשבתי על זה והחלטתי שעדיף שאוותר משום שאני מרגישה שאני רק הולכת ומסתבכת (והולכת). אני חושבת שהפורום הזה עם השיתוף והתמיכה ההדדית זה דבר נפלא וחשוב, למרות שלפעמים אני תוהה על מידת הכנות, כשאנשים אומרים שהם אוהבים, חושבים, מחבקים וכו' אחד את השני...אני חושבת לעצמי = נו באמת איך אפשר להאמין לזה? ונהיית קצת צינית ושוביניסטית, אבל מבינה שזו כנראה בעיה שלי, אולי אפילו "הבעיה" או לפחות אחת מ ה "בעיות". אז שוב תודה לך, מאחלת לך כל טוב מכל הלב.

הי פרסונה, נשמע לי שם חשוב כזה, אצלי הפונט הוא אריאל, כתמיד. התוכלי לסייע לנו לחבר אותך? לקבץ הודעות תלושות? כפי שאני מבינה, בכל אחד יש צדדים שונים, חלקים שונים שבאים לידי ביטוי בעיתויים מעיתויים שונים. עדיין זה אדם אחד. ואף אחד לא מגרש. שלך, סוריקטה

לא יודעת מה לומר או מאיפה להתחיל. בכל אופן תודה לך על ההתייחסות ועל הכוונה.

רוצה רק להבהיר ולומר שהצורך שלי בתקוף החוויות של הפגיעה שאביב חוותה ושגם אני חוויתי מתייחסות לפגיעות המיניות שחווינו בעבר !בילדות , ולא בבלגן שהיה פה בפורום... ורוצה גם לומר לך אודי יקר, אתה באמת מאוד מאוד מיוחד .. רגיש, מנסה כל כך לדייק פה כל אחת.. אותי אתה מדייק כמעט תמיד ואני מרגישה שהלב שלך פתוח,רחב,נותן ונותן ונותן.. ולפעמים אני גם שומעת הומור ולפעמים משחקי מילים, והמון המון יצירתיות .. וחוצמזה אודי, אני אוהבת אותך המוני המוני המונים .. והיום דיברתי עם אמא צביה על הבלגן שהרגשתי בגלל הזכרונות שהתקיפו אותי .. ושוב דיברתי עליך אודי.. נראה לי שגם אמא צביה כבר ממש ממש אוהבת אותך.. מאחלת לך ולכולם שבת רכה, נעימה ומלטפת.. שלכם-במבי.

מישהי שהלכנו אליה לטיפול זוגי, אחרי פעמיים החלטנו שרק בעלי ימשיך אצלה. הוא היה אצלה בטיפול שנה וקצת. סיימו לפני כמה חודשים. בקיצור-הוא הזמין אותה לבקר אצלנו והיא באה מחר. נכון לא שייך בכלל??זה מערער אותי לגמרי והוא לא מבין ואפילו נעלב. לדעתי היא סתומה ולא מקצועית. זה ממש מרגיש לי חודרני. אני לא מתכוונת להיות פה כשהיא תבוא.

כאן, בתוך ההמולה, אבל בחוץ.. קוראת וחושבת... / עמוסה בדברים כואבים שהיתי רוצה לספר ולהעזר... אבל לא מצליחה... (מרגישה פה חשוף...) אבל מאד רוצה לאחל לכולן שבת שלום ולך אודי, תודה. Aya

מזמן חא ישבנו חקפה על המרפסת ...גם בתוך ההמולה יש מקום לקולך ..אל תפחדי לשתף מבינה את החשוף ובכל זאת האם הקושי הוא מהחשיפה שכאן או מעצם הדיבור על הדברים הכואבים .אנחנו כאן מבטיחה להקשיב לך כשתרגישי נכון ..בנתיים שמחה שבאת ונתת מקום לקולך ...

הי איה, בתחילת הדרך ישנם חששות רבים, כך לכולנו, אני מניחה, כך היה גם עבורי. ולאט לאט, אם לא כאן, אז אולי במקום אחר, כולי תקווה שרמת החרדות תקטן. הייתי מתארת במילים קצת שונות - החשיפה אינה דווקא 'מולנו', הקוראים, או מול המטפלים, אלא יותר מול עצמנו. המראה שאנו מתבוננים בה. זה, נראה לי, לפחות, מפחיד יותר. בעיניי, אנשים לרוב עסוקים בעיקר בעולמם שלהם. איש ועולמו. מקדישה מילים אלו גם ל Aviv (התסבכה לי המקלדת במעבר בין השפות) שחשה מאד חשופה ונכווית כעת. הייתי רוצה להניח שמדובר בעיקר בתחושה פנימית ובחרדה מפגיעות בנקודות הלב, כפי שאת חשה בעוצמה, Aviv, לפחות כפי שהבנתי. שבוע אור, סוריקטה

לא תמיד אני מכתיבה את הקצב. יש אירועים שאני לא קובעת וגם לא רוצה אבל זה חלק מהחיים...

הכל בסדר ??? מקווה שרק לקחת מרחק כדי לעשות דברים טובים ...יודעת שהמטפל בחופש מקווה שאת בטוב ...חיבוק

הי Aviv, הכל בסדר גמור. אני עובדת המון שעות ופחות מספיקה להגיע לכאן לקרוא ולהגיב. מייד אעבור, ואם אספיק לפני קו סוף השבוע, תוכלי לראות את תגובותיי. חשבתי עלייך. בינתיים, סוריקטה

ונו עם זה עבודה זה טוב זה אומר בריאות ..ויותר כייף ומנוחה בסופ"ש ...איזה כייף לראות אותך ...שיהיה סופ"ש טוב ונעים

הי Aviv, מניחה שהיית רוצה 'לשמוע את קולי'. אוכל לומר מה השלם שאני מקשיבה לו בך, ושוב, מניחה שאלו דברים ידועים לך. לעתים, לאחרונה, את נשמעת לי בעיקר סובלת מאד, מאד מפוזרת, מאד מאד בחרדה, תלושה, וקיימת אצלי גם תחושה של ערבוב שבתוכך, קושי להפריד. הכניסה יותר מידי לפרטים גם נראית קצת 'חשודה'. לכיוון של משהו אובססיבי. אלו גם דברים שאמרתי בעבר. מכירה את העולמות הללו, מתוך חוויות אישיות, ואני חושבת שאולי ייתכן ששם את נמצאת עכשיו, וזה המקום המבאס לאללה שבו את שרויה, וכנראה שלא תשובה אחת תוכל להרגיע, ככל שהיית מצפה, כי אם תהליך שמתוך בניית קשר, תהליך שיארך זמן. ואולי אף זמן רב. אודי, כפי שהבנתי, אומר שהפורום עדיין אינו בשל דיו, ואני חושבת שתמיד נכנסות נפשות חדשות מטופלות פחות, כך שיש לפורום, בעיניי, סיכוי ליפול לרגרסיה עם כל כניסה כזאת. יכולה לספר לך משהו מהתרחשות בחיי - הייתה לי איזו אינטראקציה עם אחד השכנים, מבחינתי, אז, שלילית מאד. נחשפתי לחלקים שלו בעיתוי חרדתי והשילוב הזה ערער אותי מאד. חפצתי שהמטפל יאמר שהוא חרא של בנאדם, טיפוס קטן ולא בוגר ו'נחגוג' על זה, ומשהו בי יתנפח. כנראה, שזו אינה הדרך הנכונה. וגם לא מסייעת ליציבות ואף, אולי מגדילה תלות. המטפל אמר לי משהו נכון - את לא מכירה אותו. לרגע האמנתי שהבחור הזה הוא המטופל האהוב שלו. אנחנו מתבוננים בטיפול על חלקים בי, אלו שניתן להשיג איתם שליטה. זה הרעיון הכללי. לא מעניין אותנו להגיד ההוא והיא והם ככה או ככה. לא זה המזון שלנו. ועוד אומר, שנראה לי שפעמים רבות אני אומרת כאן דברים שלא תמיד קל לשמוע, ולפעמים מעוררים התנגדות או זעם. ובכל זאת, מרגישה שלמה עם הקו שלי. ליל מנוחה, אני מארבע בבוקר על הרגליים, סופשבוע, סוריקטה

מן הסתם מדייק אותי ובחלקו לא.. האמת שאף פעם לא אהבתי את המקום שמנתח את השני זאת לא אני בכלל...אני נימצאת באני בהרגשה שלי של כל המכלול מול ...בנינו סוריקיטה המכלול כל כך גדול ומורכב שזה מספיק לי .. כרגע בזמן האחרון אין שלם יש פרוק כללי ענק ...תמיד שמחה לשמוע את הגיגייך שמחדדים את המחשבה אבל האמת שהייתי מעדיפה לשמוע מה איתך ובכל זאת מקבלת את המקום שלך ...סופ"ש קל נעים וטוב

(לא בבית כמה ימים ומהפלאפון קצת קשה). ובכל זאת, כנראה שזה הזמן הנכון לכתוב לך ועבורך. מרגישה סערה, הרבה הרבה רגשות. את לא בורחת, את מנסה שוב, רוצה ולא רוצה. קשה. כואבת אותך את המקום בו את נמצאת כאן ואולי בעוד. רואה אותך כאן לא מוותרת, מחפשת עוד מילים, להסביר, להבין. זה מורכב. אמיתי כאן, לפעמים מדי. חשוף ולפעמים עד פוגע. לאט לאט. מה שהכי נכון ומתאים לך כרגע. ויכול להיות שעכשיו המקום כאן עם כל ההשלכות יחד עם העולם שבחוץ צריך רגע הפסקה או יותר. ושתדעי - מילותייך אליי עזרו לי, הרגשתי דאגה, שאת חושבת עליי, שאכפת לך ממני. בעולם שבו הרבה פעמים אני מרגישה לבד, זו המתנה הכי גדולה בשבילי. יחס. תודה לך יקרה. אוהבת ומעריכה וחיבוק ים וגדול, אם מתאים. את בליבי. חנה

תודה אהובה תודה על המילים חמות ונוגעות את מיוחדת ולא לבד ...שבת שלום

מהתכתובת שלכן מתקבל הרושם שאתן חברות טובות, לפחות כך זה מצטייר על גבי הפורום. תמשיכו לתמוך אחת בשנייה. הייתי רוצה להצטרף אליכן אבל קצת קשה לי עם הכתיבה בפורום. אז בינתיים אני רק קוראת.....

אני חייבת לכתוב לכן הבהרה, אני לא כותבת לא בגלל פחד, לא ממקום של בריחה ולא בגלל פגיעות. אני פשוט מביטה, בוחנת וקוראת בשקט ונמצאת במקום טוב. הייתי חייבת לראות את הדברים מפרספקטיבות שונות, זה הכל. אני מבינה היטב את אודי והדברים הובהרו כבר מזמן אם תדפדפו אחורה. אודי לא לוקח צד, משקיף ומנסה לראות אותנו כל אחת מהמקום שלה וזה בסדר ומובן לי. אני נמצאת במקום טוב עכשיו ולפעמים אם אני קוראת יותר מדיי אני נסחפת לרע, לא רוצה שיקרה לי הבלבול הזה ביני לאחרות, אני זאת אני ומזדהה לפעמים יותר מדיי, רוצה שהדברים ישקעו, רוצה להשקיע כרגע בטוב, בהתקדמות האדירה שלי בטיפול. אספר מעט, יש לי היום קשרים חברתיים הרבה יותר קרובים מתמיד! אני לא מרגישה לבד סוף סוף!, פתחתי הרבה דברים בטיפול שכרגע הם כבר פחות כואבים ויותר כמו משהו שהיה וזהו...אני יותר שמחה ושלמה עם עצמי, אני אוהבת את החיים שלי עכשיו! אני עושה את רצונותיי ולא רצונות אחרים! ובעיקר אופטימית לגבי העתיד ומשקיעה המון בילדיי האישיים, טוב לי במקום שאני נמצאת היום, וכבר לא חושבת כל כך במונחים של שחור-לבן, רואה גם את הרע בכפיפות אחת יחד עם הטוב ומבינה יותר. עברתי כברת דרך, יש היום מי שיכיל, יבין ויאהב! כן, פתאום מאמינה שאפשר לאהוב אותי, אני אוהבת את המראה החדש שלי (עדיין קשה לי לראות עצמי מצולמת או להצטלם, אבל מתגברת וגם הבנתי שבמילא לנשים יש קטע כזה שלא אוהבות עצמן בתמונות :) וכן, מרגישה כבר יותר אישה וקצת שחררתי את הילדה או הרצון להיות ילדה או ההרגשה שאני ילדה...) הכי חשוב, מתחילה להבין אותי ולקבל אותי כמו שאני ולחבק את עצמי. בקיצור מקום טוב. אז לא רוצה לאבד את הטוב הזה או לשקוע בדברים שקשים לי לפעמים. מקווה שכלכן תמשיכו להאבק על הטוב כי מגיע לכן! אני היום מבינה שמגיע לי לקבל מחמאות על המראה החדש!! הורדתי כמעט 25 קילו, בלי ללכת לשומרי משקל, בלי דיאטנית ובלי כלום! רק מעצמי ומאהבת עצמי!! וזה המון!!!!!!!!!!!!! כלם שואלים אותי מה עשית? הורדתי פחמימות בעיקר, אבל זה לא העניין! העניין הוא שאני כבר לא זקוקה לאוכל כדי לנחם אותי!! מגיע לי לא להיות שמנה כל כך ובריאה!!! (פעם חשבתי שלא מגיע לי) ומה שעשיתי כדי להוריד היה פשוט טיפול טוב!!! אוהבת אתכן, קוראת מדי פעם, ואולי עוד אכתוב לכן וכמובן נשתמע, לא עוזבת מקום כזה חשוב!!! אודי יקר! אוהבת אותך, לא כועסת ולא בורחת ולא כל מה שאולי חשבו פה, בסדר? אני במקום טוב ויש לך חלק נכבד בזה, בעיקר בזה שכיבדת אותי וקבלת אותי כמו שאני, זה חשוב!! תודה על הכל, תודה לכלכן על המחשבה! בהצלחה בהמשך, מיכל

נפלא כל מילה פנינה אוהבת איזה כייף לקרוא אותך ...שתמשיכי ככה ושיהיה הרבה טוב.וזה הכי נכון לשמור על עצמך ...

שוב מנסה. הלוואי שיכולתי לאמר כל מה שרוצה להאמר. ובמקום הצעקה העיקשת מטופשת ובליל של מילים וקולות

שירה יקרה שאת ..לצעקה יש כוח תני לה להיות אחרייה לפעמים מגיע בכי או מילים ..אנחנו כאן איתך גם עם מעט מילים ..תודה שבאת ..חיבוק

תודה באמת שלא רק שאיפשרת את השיח מפורק מפוצל מחובר כואב עצוב ..ככ התאמצת לענות על כל הטרוף והאובססיה שיצאו ממני ועוד בבוקר שלא אשאר עם זה כל היום...אודי באמת שרואה גם אותך את הקושי שלך מול אחת מול קבוצה מבינה גם מה השיח הזה עושה לבנות ועד כמה כולם נפיצים...ולכן עוד יותר מעריכה אותך . מתוך הפרוק שלי לא יודעת מה כתבתי אבל שוב מדגישה זה חשוב לי מאוד .אין צודק אין אשם אין אמת אחת יש כאן קבוצת אנשים כולם פגועים כולם פוסט טראומתיים וכל אחד והרגישויות שלו והפגיעות וההשלכות שלו ....הכי ברור לי בעולם . ישמע לך מוזר אודי אני מאוד דואגת לסנדי רואה גם רואה את המקום הפגוע שלה ומבינה שכשאני כותבת על המקום שלי יהיה מי שיקח את זה שוב למקום מאשים מולה אז מכאן הכי מבקשת שלאאא...אני נפגעתי מהרגישויות שלי סנדי כתבה מהמקומות שלה ושתיינו לא רוצות לפגוע זו בזו אף אחת מאיתנו לא דומה למי שפגע במו למי שמחק את זהותיינו בדרך זו או אחרת בילדותיינו .האמת אודי שכמה שניסיתי במבי מאוד דייקה אותי וכנראה שזו חומה שאתה לא יכול מהמקום כאן לעבור זה בסדר אודי מקבלת ומבינה (דרך אגב יש לי הוכחות זה מעבר לחוויה או חלום ..יש לי הוכחות חותכות מצולמות) גם לחוויה שלי על הלא בטוח יש השפעה סביבתית ולכן אני לוקחת אחריות ועוצרת את השיח כאן .כרגע חשוב לי שלמות הפורום מאמינה גם שברגע שכולם יחזרו והמקום ירגיש מוכל וביתי אני אישית ירגיש קצת יותר בטוח . בעיניין השם אני בבעיה ..מבינה אותך ומכבדת את המקום שלך ולרגע לא רוצה לגרום לך להיות במקום שלא נכון לך .. הפשרה שמצאת מטרגרת משליכה למקומות שהייתי רק חפץ ללא שם זה כואב ברמות שאין להם מילים . מבינה גם את עצמי את המקום האמיתי בעולם האמיתי שהמטפלת גם סברה שאסור לי להכנס בניק הזה ועלי לבטלו ..רואה את הבעיתיות ומבינה שהכיתוב באנגלית לא פותר בעייה ..לא רוצה לשנות לגמרי גם לא למשהו קרוב כמו אביבה כי אז זה יפעיל את הדיסוציאציות שגם ככה חוגגות.מנגד שימוש בניק הזה עלול לחשוף אותי לאנשים שמכירים אותי וליצור כאוס אמיתי ולא וירטןאלי בחיי...אני לא יודעת אודי זאת סוג של סיטואציה שבכל מקרה אני מפסידה .... אני מודה לך אודי על היד המושטת היום במיוחד תודה על הדאגה והאכפתיות ...מקווה שאני ימצא פתרון אחר שיהיה נכון לי לך לפורום....שבת שלום אודי ותודה על הכל אמרתי לך כבר אתה מיוחד זאת בדיוק עוד הוכחה למה שהסברתי למטפלת שאין מצב שאני מוותרת על המקום כאן .. חיבוק וירטואלי עם זה בסדר

שמחה לפגוש אותי.... העלתה את המינון של אחת התרופות... אמרה שאני בדרך הנכונה סיפרתי לה על הזוגיות, שאלה את מי אזמין לחתונה? זה ריגש אותי מאוד... מקווה שזה יעזור... אודי, אשמח לתגובתך גם כאן וגם בעץ הקודם שפתחתי

אוהבת אותך מאוד ...שמחה כל כך שדברים משתפרים לא להיבהל מזה ...שימשיך רק טוב חיבוק לשבת נפלאה

מוזר מאוד. השתנה הכתב, עכשיו הכותרת היא של אריאל והתוכן של Times New Roman, מעניין איך זה ישפיע על הכתיבה של האנשים אם בכלל... אני לא יודעת מה לעשות, אני יודעת מה אני צריכה לעשות אבל לא עושה את זה. משותקת. חבל מאוד על היום הזה, אני אקום ואלך לעשות משהו...(הנה אני קמה!) זה מוזר לשלוח את המילים שלי למרחבי הרשת, למקום הזה שיש כאלה שרוצים שירגיש כמו בית, קשה לי קצת להבין איך אנשים נקשרים למשהו כל כך לא מוחשי וחסר פנים, איך בכלל אפשר ליצור קשרים שנמשכים בלי שום דבר פונקציונאלי או קירבה גיאוגרפית ולשם מה? בגלל זה אין לי חברים וזה גם לא חסר לי בד"כ, אני קצת מוזרה כנראה. אני כותבת עכשיו מהבית שלי המבולגן מאוד, חסרת אונים ויותר מזה, פשוט לא בא לי לעשות כלום בבית, ברגע האחרון אני יעשה הכל מהר בכאילו הבית יהיה בסדר...בזמן האחרון שוב הכל מרגיש לי שזה רק בכאילו...הצגה אחת גדולה... יותר נעים לי לחשוב לגבי הפורום שזה כמו התחנות רכבת האלה באירופה שמבחוץ לפעמים אפילו נראות כמו בית ענק עם גג וחלונות אבל הם תחנות מעבר, מותר לכולם להיכנס לאף אחד לא אכפת מאף אחד, ואני לא מפריעה לאף אחד ואף אחד לא מפריע לי (באמת קצת קשה לי עם אנשים אחרים וזה כן מפריע לי קצת)...אם כי פסי המסילות+אירופה תמיד מזכירים דברים אחרים (אני דור שני). מאחלת לכולם סופ"ש נעים ורגוע, הגשמים המבורכים מאריכים קצת את חיי פרחי הבר, בכל מקום עכשיו יש חרציות חרדל פרגים סרפדים וכד' פשוט מדהים ומאוד מרגיע.

יופי שבאת להשאיר כאן מילים ...תנסי לשבת קצת בתחנה הרכבת נסעה הבאה עוד כמה שעות ..חכי קצת כאן תיראי כמה חמים כאן ונעים ...וסוער ומבולגן ושוב מסודר ונעחם עם פרחים על השולחן ..כמו בית לא ..וקשר בן אנשים . דווקא בגלל שקשה במציאות קל יותר לנסות בוירטואל ..הנה אנחנו כבר קצת מכירות לא ;)...אז מה את אומרת נשארת לקפה .

תודה על ההזמנה. האמת היא שלפני שנה בערך גם הייתי כאן בשם אחר,שנה שלמה לא נכנסתי לפורום, לפני זה הייתי כמה פעמים לא כל כך הרבה וכל פעם בשם אחר, וגם אז קצת התכתבנו. נראה לי שאת אישה עם המון חיות ועם לב מאוד רחב. בהצלחה בבחינות.

לא בורחת מהשיח איתך ... קודם כל סליחה באמת שהחלק הזה הפגוע הקרבני קופץ בצורה כזו ..אין לי מילים על כך חוץ מהניסיון לעצור אותי כל פעם מחדש לפעצים בהצלחה לפעמים לא אתמול לא !!! ניפגעתי ככ ניפגעתי מהאין שם סה ככ אמר אני לא רואה אותך .. ועכשיו מנסה להבין איפה הראייה שלי מעוותת ..ובוא ניראה מה אני רואה . רואה שיח שהתחיל אי שם במשהו שמיקה כתבה ממקום קרבני פגוע כועס תוקף את כל הגברים כולם וגם אותך ..רואה אותך ניפגע עצוב משהו מההכללה ..רואה את מי שבא להגנתך רואה את מי שמתוך חווית התרבות שלו והרגישות והכאב שלו כותבת דברים בגנות נשים תוך הדגשה שמדובר בלבושן של הנשים שמושך הטרדות . רואה איפה זה נוגע בי ומבינה שזה לא שלי ובוחרת לא להכנס במקום הקרבני-מושיע כותבת את מה שזה גירד ממני ועד כמה זה עצוב לי כותבת גם על הכללות שזה דבר כואב וזה כוון לשני המקומות. רואה גם את ההתקפה של נטע ממקום קרבני כתגובה על מה שכתבה סנדי כואבת את המילים חשוכה יודעת עד כמה זה יכאיב לסנדי בבטן הרכה וכותבת לכולן שבוע טוב עם שיר שחבל שלא עצרתי בו ...שכולנו נגיע ונימצאים באותו המקום . עדין לא באמת בתוך השיח ממשי נוגעת לא נוגעת ...ואז סטרנגר כותבת לסנדי על כך שאין לדעת איפה הדברים נוגעים וכותבת סליחה באמת שזה טריגר לגעת בפגיעות מיניות ...סנדי כתגובה עוקצת בציניות שעוד מעט נגיד שהיא מטרידה מינית ועוד ...הציניות הזו פגעה בול פגיעה בדרך להפוך אותי לקרבן מצוי . ועדין עוצרת מעצמי וכותבת הודעה תחת הכותרת הגיגים ומחשבות לכולם ...שבו אני באה ומשקפת את המקום הקרבני -המושיע שבחרתי לו להיות בו ומנסה להראות לכולן ולי שיש קו אמצע שגם לנו כנשים שיש אחריות וצד לא נכון שבסופו של דבר פוגע בנו. סנדי ענתה לי ממקום קרבני עוקצני כלפי אחרות מתוך המקום הכואב הפגוע שלה מהעלהום שנחת עלייה כמי שמוצאת עוגן במילים שלי רק שהדברים שאני התכוונתי ומה שכתבה לי יש מרחק גדול ...עכשיו דקה קודם כתבתי לאן אבא הביא אותי ואז בלי שום רגישות או כבוד אלי מכניסים לי לפה שאני אביב מסכימה לכך שנשים הם זונות זולות ....אהההההזה כבר לא חצי קרבן בול פגיעה ישר ללב קרבן מצוי...בנוסף הפוסט על האשמה שניכתב מכוונה טובה וטהורה במילים מליציות ותנכיות בהתאם למקום שסנדי באה מקפיצות אותי כפול רק שהיא לא יכלה לדעת מה זה יעשה לי ולמה ..אני עונה לה עצור ושקול וזה לא עולה ואז סנדי משץחלת בנטע (מחזערה לה בתוקפנות ממקום קרבני ) ולסנגר ואני כבר במקום קרבני מלא כותבת פוסט לך ולסנדי קרבנית לגמרי יודעת שאני מכוונת אלי אש וכבר לא אכפת לי ..ואז נוחתות עלי מילים "אני טוענת שניפגעתי לכאורה"....ועוד שלא חשובות כרגע .... לפני שיריתי חזרה כתבתי לך שזה לא שיח ושאני הולכת זה כבר לא עלה וזה גם לא ממש הצליח לעצור את החלק התקפני של הקרבן לירות עצרתי קצת כדי לא לירות נמוך יותר... אודי תאמין לי שברגישות שיש בי אני רואה גם את נקודות החולשה של השני לא כיוונ.י לשם ...כי גם עם יש בי רוע אני משתדלת לעבוד על עצמי ושהטוב יגבר... וחזרה אלי ולמה שניפגעתי ..שוב לא משנה לי מהיכן הדברים ניכתבו לחלק הזה שבי הנערה שכואבת מדממת את הפגיעה שלה ולא אני לא בתחרות למי כואב ומי מסכן יותר ..זה פשוט מקום לפרוק בו כאב וסליחה אולי שאני עושה את זה ..לחלק הזה לא בטוח כאן יותר ..ועכשיו אחרי שראיתי שגם את ההודעה שמסבירה לך למה שיניתי את השם ..לצערי ממש לא בטוח לי להשאר כאן גם לא בשם באנגלית . חשפתי את עצמי יותר מידי כאן ובמציאות של החיים איפה שאני עובדת בשלוש עבודות לומדת אמא אישה חברה ועוד כובעים עשיתי לי שיימינג ענק ..עצוב אודי אבל לא הצלחתי להסביר לך ומתוך כבוד אלייך לא שיניתי לסמדר או רונית או הדס ניסיתי ..רציתי כן להמשיך ולהיות בכל העולמות ..סליחה שפגעתי ממש אבל ממש לא מגיע לך ..אתה באמת אדם מיוחד

אני רואה עוד דברים גם את מה שדיברת עליו . פשוט מפאת כבודם של אנשים כאן לא ניכנסתי מנסה להשאר רק באני ...כן זה מורכב לא צריכה שתגיד לי שאני צודקת כי אין צודק ואין אמת אחת כן כמו שבמבי כתבה שם למטה צריכה תיקוף שכן לא המצאתי וכן נפגעתי אבל זה כבר לא חשוב ....מצטערת שהשיח בנינו פוגע באחרות ... ולעניין השם מה הבעייה לכתוב aviv מה יותר טוב שהייתי משנה לאביבה ..אודי אני אסביר יותר ואחשוף יותר אם מישהו ויש סבירות כזו מקיש אביב בדוקטורס אני אבודה בחיים האמיתיים ...באמת אודי אני מתחננת זה לא ממקום דיסוציאטיבי....

והשם חשבתי שתבין מכוון ואין לי אפשרות להסביר לך דברים מעבר לפורום וכל מה שכתובים אתה מפרסם .אז פשוט לא הסברתי רק ניסיתי לרמוז עכשיו כבר לא אכפת לי . מכוון ובאמת אין סיכוי להשאר במקום שלא בטוח בו ו... השם מתוך כבוד והערכה אלייך לא שונה בצורה מהותית ..השם הקודם שרוף כי הוא יוצר שיימינג ן ומסוכן לי באמת במציאות ולא זו הוירטואלית זה לא קשור לפיצול או לאי יכולתי להשתמש בשם ... מבין אודי הרבה דברים לכולנו לא ניראים בדיוק כמו שהם . ועכשיו אחרי שכתבתי את זה כאן ...שרפתי את עצמי לגמרי ... ואודי גולם צודקת מצידי שכולם יחשבו שלכאורה נפגעתי שאני רק טוענת שאבא פגע בי ...אני יודעת את האמת למעשה אני זאת שחיה איתה . תודה באמת על הכל וסליחה על התגובות הכואבות והמגעילות .האמת לא מגיע לך חבל שזה כך הפסד שלי ..ושוב תודה על הכל

אודי לפני מס ימים רשמת לי שזה "יאפשר דה-טוקסיטיזציה", מה זו המילה הזו אפילו בגוגל לא נמצא תרגום...

כייף פשוט כייף לראות אותך פורחת ..תודה יקרה עשית לי את הימים האלה .ותודה על יד וחיבוק ויחד.

תודה על הניסיון .

אביב יקרה ! ראשית, מתנצלת בפנייך לגבי הניק.. מרגיש לי שאינני יכולה "לשתף פעולה" עם ההרס שבפיצול... לא מסוגלת לשנות את הניק שלך (כפי שלא יכולתי לעשות כך עם מיכל שבזמנו "לשה"את הניק מיכ באופנים שונים..גם סנדיי ששינתה למנדיי ולסנדי) כשאני נענית לבקשות מעין אלו ומשתפת פעולה מרגיש לי שאני נשאבת לפיצולים האלו וזה מבלבל אותי מלחלוטין ...מרגיש לי שאני מתבלבלת ולא יודעת כבר מי זו אני ומי זו האחרת... שנית,צר לי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!! באמת באמת שצר לי שבדם ליבך את מנסה להסביר את הכאב ובתחושה שלי נקודת הכאב העמוקה לא מובנת .... אני שומעת את הניסיונות העמוקים ,שומעת את דם לבך זועק...ממש רואה את קצף הדם שניתז לכל הכיוונים בנסיונות נואשים להבנה של אודי ואיכשהו גם אני רואה מול עיני כמו חומה שאודי לא מצליח לראות דרכה (דרך החומה) אז רוצה לומר לך אביב אני מאמינה לך !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את עברת את כל מה שתיארת !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! "זה לא לטענתך" ...(כפי שנאמר לך פה כשהשתמשו בחומר ששיתפת ) ומה שעברת ,זה נורא !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את אכן עברת באמת באמת באמת את הכל !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואת מאוד מאוד מאוד אמיצה בעיני !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אמיצה על השיתוף בזמנו. אמיצה על לקיחת האחריות על החלק שלך בזמנו כשהתרחש הריקוד המטורף וההרסני בפורום. אמיצה על כך שלמעשה את לא מוותרת כרגע (עדיין) על הקשר עם אודי ונלחמת על הקשר שלכם ומנסה להסביר לאודי בכל הדרכים את הנקודה הכואבת שלך והפגיעה העמוקה שלך מאודי, ולמעשה, מה שאת מתחננת בפני אודי, אודי, בבקשה תתקף את החוויות שעברתי בילדות !!!!!!!!!! תאמר לי שאכן מה שעברתי, עברתי וזה לא "לטענתי" (שיש במילים כאלו הסתייגות מאמיתות החוויה הסובייקטיבית) ואודי.. בבקשה ממך... גם אני הופכת כבר למשוגעת ... אני שוב שומעת את אבא שלי שאומר לי "נדמה לך,נדמה לך....הכל רק נדמה לך..." נדמה לך נדמה לך נדמה לך נדמה לך נדמה לך נדמה לך נדמהה לך נדמה לך נדמה לך נדמה לך נדמה לך נדמה לך..... דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

רוצה רק לדייק יותר: המילים הכואבות אודי, המילים שהם אולי "הנשורת הרדיואקטיבית" של אביב :"לכאורה אני טוענת שניפגעתי"... המילים: "לכאורה" ו "טוענת"... ורוצה לחזק אותך שוב אביב ולומר לך מה שעברת בילדותך זה לא לכאורה !!!!!!!!!!!!!!! ואת גם לא "טוענת" !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה ששיתפת אותנו , אכן התרחש !!!!!!!!! מה ששיתפת אותנו ,נורא !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואת אדם אמיץ ורגיש ואת אדם שלמרות מה שעברת וחווית קמת ואת ממשיכה ולא מוותרת לעצמך על מקום בעולם ,ושלא תוותרי לעולם על מקומך.. גם אם כרגע את לא מובנת על ידי כל העולם.. ואודי בבקשה ממך..... גם אני משתגעת ............. :((((((((((((( כבר לא יודעת מי זו אני ומי זו אביב :((((((((((((((((((((((((((((

חבל שכתבתי שוב נחשפתי לחינם . חבל גם שאתה לא מסוגל לקרוא לי בשם זה עצוב יותר .... המעניין אודי שעל מה שאני פגעתי ידעתי לקחת אחריות במיידי .והייתי ונשארתי היחידה מקבוצה שלמה. ניסיתי הכי בעולם כי באמת רציתי מקום אבל כנראה שזה כבר לא מקומי ...חבל

שלא מצליחה להסביר ..זה לא ממקום דיסוצרטיבי וביקשתי שיקראו לי aviv זה הכל והסברתי לך גם למה ...חבל ותודה על הנסיון מאוד מאוד נוגע ...

הי אודי, הי כולם. אני נורא רוצה עוד לענות למי שכתב לי אבל בינתיים לא מסוגלת. אני שבורה. אומרים שמה שחשוב זאת הכוונה, 

בעולם. בחיים. הכל מעורער ונפיץ כל כך. אין יציבות. מעייף מתיש מחליש מעליב

התחושה מוכרת ומובנת, אבל אלו רגעים שעוברים, תדמייני רכבת הרים לפעמים למטה לפעמים למעלה , תנסי להנות מזה...;)

היי מיכל שמתי לב שאת לא כאן.... מה שלומך? הילה

מצטרפת להילה.. את חסרה פה... מאוד..

ואני מצטרפת להילה ולבמבי ;), ולהזכיר לך שגם אני חשבתי שאודי העניש אותנו וזה מקום לא בטוח, אבל אודי חמודיייי, בהתחשב שכל ערב הוא פה מטוב ליבו... אני חושבת שרוב הזמן הוא הוכיח שהוא יציב ובטוח לנו, תני לו הזדמנות...אני נתתי. אודי מפרגנת לך הזדמנות :)

תודה הילה..נכון, אבל קוראת עדיין... אני בסדר, מאמינה שאת תעברי את הגל הקשה, חושבת עלייך ועל כלכן... מרגישה קצת שונה פה מאז הבלגן, ואביב כותבת קצת מרגשותיי, אמנם שונה אבל דומה, מצטערת. אני במקום טוב ובסדר, מעבירה כרגע רק לטיפול...מעדיפה לא לכתוב. מיכל

אודי האמת שקשה לי מאוד לכתוב וגם לא בטוחה שנכון..(למרות שקיבלתי חיזוק ממלאך :) ) למען האמת אודי גם אני הרגשתי קנאה מול התגובה שלך לבמבי ודי התפלאתי מיימי לא הרגשתי קנאה לאיש ופתאום זה חתך כמו משור את הלב. התפלאתי כי הרי אישית זה מה שהרגשתי מול במבי ברגע שקראתי את ההודעה שלך על הסגירה וכל כך הצטערתי שזה מדייה ואני לא יכולה לעטוף ולהיות איתה שם . ובכל זאת קינאתי בה לא בגלל מה שכתבת לה כי אם בגלל זה שראית אותה בכאב בקושי ויותר בגלל שהיא כתבה לך מדוייק אמיתי ישיר את מה שהיא הרגישה ואפשרה לרגשות שלה מקום... אז אני מנסה לכתוב הכי ישיר הכי אמיתי את מה שאני מרגישה מעבר למילים "לא בטוח לי"... אני לא כועסת וגם לא מאוכזבת אני פגועה ועצובה שאיפשרת שנתת מקום למילים כל כך פוגעות להאמר לי בתוך העץ שלי ..הכואב הפגוע העצוב לא קרבני בכלל זה שמביט מלמעלה אבל מהמקום שלו ..קול לא שופט לא פוגע ודווקא שם נתת למילים החודרות כל כך להשמע.... אודי באמת שעשיתי בדיקה לקחתי את הדברים לטיפול נתתי לעוד אנשים לראות ..זה היה פוגע עוד לפני שניכנסתי לשיח ממקום קרבני ..למעשה התגובות האלה בתוך העץ ומחוצה לו שהופנו אלי הם שגרמו לי להיות במקום קרבני על כל היבטיו. אז איך אודי איך יהיה לי בטוח כשהעזתי לכתוב את הפגיעה שלי כאן והפכו אותו למשפט שדה עם מילים שמתאימות לבית משפט כולל ש"לכאורה אני טוענת שניפגעתי"...מצטערת אודי מנסה באמת .. המילים האלה בצרוף עוד כמה בוטות וקשות לא מרפות ...חזרתי לפגוע בעצמי באוכל ,ברצון כללי להרס ,בקושי לישון בקיצור אודי הרגרסיה חוגגת . וכן זה שלי זה שאני נותנת לזה לחלחל פנימה במקום החיבוק הכולל של כולן כאן וכבר אמרתי שזאת אחריות שלי שכתבתי בכלל.. האמת אודי שאני זקוקה לתיקוף שלך שאתה מאמין לי שאתה רואה את הכאב , אותי . וזה שאיפשרת זה רק כי אתה מאפשר שיח פתוח ולא כי אתה מאמין לדברים או תומך בהם( רק בהקשר של מה שכתבתי כאן לא השיח הכללי ) אודי צריכה את זה במילים ברורות עוטפות נוגעות באמת זוכרת שאתה כאן מטוב ומתוך רצון כנה להיות לעזור לתת ועוד בהתנדבות זה העוגן שמשאיר אותי להילחם ולא לברוח ..זוכרת את המילים שלך על פגיעה וכעס שקשר יכול להכיל ובכל זאת אודי צריכה את העזרה שלך .תודה

יעזור לך אם אני אומר לך ? אביב יקרה למה בכלל את צריכה שמישהו יאמר לך? חבל שאת לא יכולה להרגיש... אני מעריצה את הכוחות שלך , את יודעת שבעיני את עוגן פה? אוהבת אותך .

הדגשתי לך שלא מדובר על השיח . ואני כן רואה מכל הכיווניםנ ולא משנה לי מהכן נאמרו הדברים ואולי אפילו ממקום טוב ....עצוב אודי שככה אבל אני מקבלת .וכן לא בטוח לי וכנראה ששוב טעיתי שכתבתי. האמת ניביתי הכי שיכולתי ... ועניין השם זה לא שייך לשיח פשוט לא יכולה להסביר..

הוא יודע שקשה לי... שולחת לו הודעות הכל לפי החוזה שלנו... ביום שני בבוקר הוא התקשר זה היה יום לפני שהתחיל יום הלימודים שלי. לשאלתי הוא השיב שהתקשר להתעניין בשלומי וזה ריגש אותי עד דמעות.. היום לא יכולנו להיפגש והוא התקשר ושאל אם אני לוקחת את הכדורים? ואם זה קשור ללחצים? ואם אני יודעת ממה נובע גל הדיכאון הזה? אני חושבת שההתכווננות שלו אליי לא יכלה להגיע אלא אחרי שנים של עבודה ודיבור על הקשר ועל החוזה הטיפולי, על הציפיות שלי והיכולות שלו.. ממקום שהוא יודע שאני לא יהפוך להיות תובענית... בפסח נחגוג 6 שנים לטיפול אני גאה בו בי ובנו שעשינו את הדרך הזאת... אל תוותרו... גם כשקשה ושורף... אל תשרפו גשרים ואל תברחו... יום אחד תסתובבו אחורה ותראו את הדרך שעברתן לא לבד, סוף סוף לא לבד, עם מישהו או מישהי שהם ממש לא מושלמים, אבל הם מנסים כל כך להיות שם בשבילכם. אוהבת, הילה

מדהים !!! כל כך התרגשתי ומתרגשת מההודעה הזו שכתבת... ממש מתחשק לי להדפיס ולהדביק במקום שנראה לעין... אנחנו (אמא צביה ואני) נחגוג יום הולדת 7 בעשירי ליוני... ח'תכת דרך... מסע ארוך,מתיש,מפחיד,מרגש, נוגע... מסע ביחד.... :))) מקסים הילה !!!! במבי.

במבי אחותי שלי (אפשר?) זה אכן כל כך מרגש, מפעים, נוגע, מחבק, מתיש, מטלטל.... כמו שאמרת עוברים את זה ביחד.... וזה מסע כל כך עוצמתי.. את מתוקה אמיתית. שלך, הילה

ברגע הראשון בקריאה הראשונית זה היכה בי במקום הכואב של סיום הטיפול בדיוק אחרי שש שנים ..ואחרי רגע זה חילחל למקום הנפלא שתמיד יהיה עוד אדם לא מושלם להמשיך איתו את הדרך ..העיניין הוא לא לוותר על עצמיינו על הדרך שלנו ...שיהיה רק בטוב והרבה . שמחה לקרוא אותך ככה .

ממש ממש ממש שמחה בשבילך!!!!כל הכבוד.

שיניתי את הניק בגלל סיבה חיצונית שלא קשורה לכאן ..לא שיניתי במהות וזה הפתרון שמצאתי בנתיים שאולי יעזור לבעיה מסוימת שנוצרה ..בבקשה אני יודעת שזה קצת מטריד לעשות שינוי לאנגלית אבל בבקשה אם אפשר אני AVIV ולא אביב . לא יכולה להסביר יותר כי זה יחשוף אותי יותר וגם ככה הכל נהייה לי כאן מורכב מאוד . תודה מאוד מעריכה.

כייף שחזרת, כייף שאת כאן... נקרא לך את שאת אוהבת! הילה

יום שלישי של מנוחה גם לך אודי...

תודה שחזרתם אט אט, מתחיל להרגיש פה שוב בבית.

כן זה נעים שלאט לאט כולן חוזרות ....

היי, מה שלומך? כייף שבאת... הילה

הצלחתי להוציא אותה מהכלים, היא איבדה את הסבלנות כלפי, מצד אחד לא נעים ההתקפה מצד שני שמחתי שזה קרה, גיליתי שהיא לא מושלמת, ולמרות זאת אני אוהבת אותה. מה שהכי יפה בעיני למרות כל ההטחות שלי עליה וההתנצחיות שלי בה היא תמיד סולחת ונמצאת שם וסופגת את כל הרעל שלי.

סליחה על הבורות תוכל לתרגם את תשובתך לעברית?

עכשיו אולי תהייה עבודה.....אולי זה יוציא את הפרפר...כאן הוא כבר יוצא עצמאי מתעופף בנינו ...שמחה כל כך

היום בקבוצה, בהתחלה לא היה לי טוב. בחלק השני הן יצאו והשאירו אותנו לבד לתרגל ואז חזרו, וזה עשה לי טוב. הרכשתי שהצלחתי להיות עצמי, שהיה לי טוב. שאני יכולה. אחת הבנות נתנה לי בסוף חיבוק(: וגם אני הצעתי להקפיץ אותן עם הרכב. אז אולי ברגעים ובזמנים שלא טוב לי שם, יעזור לי לזכור שלא תמיד זה כך. ועוד היום בהתחלה אמרתי לעצמי שדי ולא רוצה יותר. קצת מבלבל.

הי חנה זוכרת את המסיבה והסופ"ש עם החברה ששמנו בתיבה...הנה עוד מתנה שאת אוספת בדרך שלך . בעבודההקשה שאת עושה עבורך...גם את החוויה המטיבה הזו נשים בתיבה . כשאת מחפשת צעדי צמיחה זה אחד מהם.את מרגשת אותי כל פעם מחדש . חיבוק

רציתי לשאול מהו חלון הזמן שבו ניתן לבטל פגישה טיפולית (נניח בגלל שפעת למשל),בלי לשלם על הפגישה שבוטלה.והאם זה הדדי.כלומר אם הפסיכולוג נאלץ לבטל ומודיע לי בבוקר מספר דקות לפני שאני עולה על האוטובוס כדי להגיע לפגישה,האם עליו לפצות אותי בפגישה על חשבונו.ובכלל רציתי לשאול מדוע נקבע חלון הזמן הזה .תודה

אודי וכולן.. קשה לי לומר לכם, קשה לי לומר לה.. איך אפשר לדבר, איך אפשר להפגש..? נפגעתי..... :( Aya

איה יקרה יופי שבאת שחזרת כמו כאן גם שם דברי על הכל ...התגעגעתי למרפסת

אפשר קצת? טובות..?

אני צריכה/רוצה ממך משהו.. מה ???? אולי מילים טובות ?? רכות ??? מילים שעוטפות ממש ממש ... במבי.

שלום, אני כמעט שנה אחרי לידה ובחודש האחרון אני במצב רוח לא טוב, יש ימים שיותר טוב, העניין הוא שאני מכניסה לעצמי לראש מחשבות על דברים שלא קיימים, זה ממש מטריד אותי וזה לא מרפה ממני, איך אני משתחררת מזה, אני יודעת שהחשבות שלי לא מבטאות את המציאות, איך להרפות?

מפסיקים להקשיב לדברים שאנשים חושבים או כותבים ושלא מוצאים חן בעינינו כי לפעמים הם רק מבטאים משאלות לב או מאווים כמוסים של האדם וזכותו שיהיו לו כאלה גם אם הם לא בדיוק רציונאליים ומציאותיים. יחד עם זאת, לאדם יש זכות לנסות להגשים אותם בדרך שהיא מכבדת, מוסרית ונעימה ובעיקר בדרך שלא פוגעת באף אדם אחר.

כתבתי המון, ושום דבר לא עלה כי לא קלט את הסיסמא, אז להתשמע

רוני, חנה

תודה. משום מה תמיד שוכחים אותי. אז תודה ממש שנזכרת וחזרת במיוחד כדי לתקן.

אני כאן קוראת ורוצה להגיד משהו על המילים שמיטיבות לתאר הוויה ורגש אבל אין לי איך, לא מוצאת מילים, אולי רק לקרוא בשמותיכם שתדעו שקראתי ונגעו בי המילים והייתי רוצה גם בנגיעה קטנה.., אודי, הילה, סוריקטה, במבי, נטע, גלי, אביב, סנופקין, סנדיי, איה, חלום, מיקה וכל מי ששכחתי...

איתך הילה

הי שירה שירה, אספר משהו קט - לידנו יש גינה עם מאגר מים. ובאו לגור בו קצרות ברווזים מיוחדים. הם משתכשכים, שוחים, מתנקים, מטיילים על הדשא, עפים ולפעמים חוזרים. פינת טבע בלב אזור סואן. שולחת לך את היופי והחן המרהיב הזה. שלך, סוריקטה

את יודעת ? יש משהו בכתיבה שלך.. לא יודעת עדיין מה... מאוד מאוד אוהבת לקרוא אותך.. גם אם לפעמים זו מילה או שתיים... יש בך משהו מאוד מיוחד בעיני.. איתך-במבי.

שירה יקרה ואהובה כל כך....המילים שלך תמיד נוגעות .תשמרי עלייך יקרה זה יבוא לאט לאט ...

קשה לי. מאוד מאוד מאוד

גם לי....

מתוקה !!! אף אחד לא שוכח אותך... (קראתי את מילותייך לשירה) איך אפשר לשכוח אותך רוני עם חותמת כל כך שלך ?!... לא יודעת על מה את לא בטוחה .. על המקום פה ? על משהו שעשית/אמרת/אמרו/עשו/ משהו בסיסי בחווייה קיומית ? אבל שומעת שקשה לך... מאוד מאוד מאוד :(( איתך-במבי.

מצטרפת לשואלים מה לא בטוח ..ושולחת ים כוחות לקושי שיהיה היום יום חדש וטוב

https://www.youtube.com/watch?v=6HUcGcZswec ניסיתי לכתוב להיות אני . אבל הלקים ממני הפגועים הכואבים שניסו להיות כאן בכאבם מרגישים כל כך חשוף ולא בטוח כאן יותר... מרגישה שאיבדתי את היכולת להיות כאן ולא משנה כמה אני ישנה את הניק ...

הי אביבונת, את מזכירה לי את התחושה המאד חזקה שהייתה עמי - בכל פעם שאני מוציאה את הראש - חוטפת נבוט עצום. די מתאר את מערכת היחסים בבית, שהשתחזרה, לפחות מבחינת תחושה פנימית שלי. חשבתי על כך, שאולי אפשר להמתין שהברלה יצא בקצב שלו, וכאילו לא להיות בקשר עין, לא לשים אצבע, לא להצהיר בראש חוצות. בשקט בשקט, ולהתנהג כרגיל וכך לתת לו להשתלב מחדש. יש לי הרגשה שהוא מאד חפץ בכך. לברלה יש בית, ואפילו לחשופית יש היכן להתחבא לשם הישרדות. גם אם לא חלק איטגרלי מגופה. שלך, סוריקטה

תודה אשה יקרה ...בחלקו נכון אין ספק משתחזר ...אבל הברלה זקוק נואשות לניראות ..הוא צריך עזרה להרגיש בטוח שוב . חיבוק ליום ניפלא

מתוקה!! לאט לאט... בקצב שלך.. מזדהה איתך.. מבינה על מה את מדברת.. את חשופה אך לא לבד.. כמעט כולנו חשופות פה ומביאות גם את החלקים הפגועים .פגועים מאוד. וחשופים.. וכשהחלקים/האזורים הללו נפגעים זה מטלטל מאוד... את לא לבד... איתך-במבי.

המילים שלך כל כך דייקו אותי ...כל כך נוגעות ומרגשות...תודה יקרה באמת שעזרת ..תודה על הדחיפה

מזכירה לך שאת זו שדוחפת אותי לצאת... נצא יחד? התגעגעתי אליך, קוראת את הקושי שלך בתקופה האחרונה וכואבת אותו איתך. חיבוק.

חשבתי עלייך בשיר הזה ....אוהבת ...

היי אודי, וכל מי שיכול להושיט יד התקופה האחרונה קשה לי מאוד.... דווקא קורים דברים טובים, למשל הציונים שלי יותר 80 מאשר 70.... יש עורך דין שמטפל בנושא של הילדים ברצינות... אבל בפנים לא טוב לי הרגשה שהכל מת אין מצב רוח וקשה לי לחייך. מרגישה שהכל רודף אותי, שונאת את הגוף, עליתי הרבה במשקל ולא יודעת כמה מזה אוביקטיבי... חווה את המטפל מרוחק למרות שיודעת שהוא קרןב עצב עמוק וכאב שלא מרפה לא טוב לה הילה

רוצה להיות על ידך.. בשקט.. ליד המים,ליד העצים ,הענפים ששולחים חיבוק נעים עם העלים הרכים .. ליד האיילה..כן ההיא ששותה מים.. ...אוחזות ידיים ואנרגיה טובה זורמת וממלאה אותך בכוחות,תקווה ואופטימיות.. איתך-במבי.

אוהבת אותך כל כך... תמיד המילים שלך מכנסות בשקט ורכות מים שקטים חודרים עמוק.... הילה

מדהימה אוהבת אותך. את צומחת ומתפתחת ומתוך הצמיחה ןהטוב עולים שוב הפחדים ,הבלמים הכל כך מוכרים אלה שהושרשו בילדותיינו ..זה בסדר יקרה את תעברי את הרע תני לטוב להוביל לנצח אל תיבהלי ממנו מגיע לך .... אני לא ליד מחשב אבל שולחת לך את שיר תקווה של מירי מסיקה . מחבקת

במבי, אחותי שלי, שבוע אור, הי במבי מתוקה שלי, אנחנו מכירים את הרגישויות שלך. את יודעת, קינאתי כשאודי אמר שהוא דאג לך, אך נזכרתי שדואגים גם לאנשים בריאים. אדרבא, כשניסיתי למשוך דאגה בדרכי הישנה, זה עבד עוד פחות. זה גם מה שניסיתי לומר לגלי. ועוד דבר. כידוע לכם כבר עברתי כברת דרך בטיפול. זכורות לי התקופות הארוכות בהם הראייה שלי הייתה מאד חד צירית, פחות מתפשרת, עם זאת, איכשהו ידעתי לומר לעצמי, שכן, אני לא מצליחה לראות אחרת, אבל אני יכולה להבין שניתן לראות את המצב גם מזוויות שונות, ואם יש מישהו שמתבונן באופן רחב יותר, אין זה אומר שאינו מבין אותי (ואין זה אומר, למשל, שאיני מבינה את הכותבות כאן), אפשר להיכנס פנימה, להזדהות, וגם לצאת החוצה, להתבונן במראה אחרת. חשוב, נראה לי, לדעת שיש גם כזו. המטפל שלי אומר, שכאן ניתן להבחין בשימוש באינטליגנציה. אודי, באמת שלא כעסתי עליך, גם כשאמרתי וגם בהמשך. המנוחה-הפוגה אפילו ממש התאימה לי, חידוש חמצן שכזה. יודעת שפעם הייתי חווה זאת כדבר מבהיל ופתאומי, הצלחתי, הפעם, להיות רגועה יותר. גם אומרים לי שאני נחווית נינוחה, גמישה ומתמסרת. כחומר ביד היוצר. מוזר למדי, או שמא לא. במבי, בטיפול שלי הייתה מעין לקיחת מרחק. כן, זה נחווה מבהיל ביותר, תגובתי הייתה לא קלה בכלל, כאילו מישהו שאב ממני את החיים. שנה וחצי נפגשנו מעת לעת לפגישות עדכון, וחזרנו. ובהמשך לדברי מיקה, אם המטפל שלי יבחר לעבור לגור בחו"ל, למשל, (יודעת שיש לו משאלה כזאת), זה יהיה עצוב מאד, מניחה שגם מעורר זעם. אני כל כך רוצה שהוא יישאר בעיר שלי, שלנו. אותה עיר בה גדלתי ועברו עליי חוויות קשות, אבל לא רק. ואני אוהבת אותה. שלכם, שבוע טוב, סוריקטה

ראשית, חיממת את לבי. מאוד. אמרתי לך כבר מס' פעמים לדעתי, אני מאוד מאוד אוהבת אותך, את כל החלקים שאת מוציאה פה ..ולדעתי את כבר מביאה ממך לא מעט חלקים... מרגישה אלייך חיבור עמוק ומאוד איכפת לי ממך !!! וחוצמזה כבר אמרתי לך יותר מפעם אחת... הייתי רוצה לפעמים לשלוח את אמא צביה אלייך להדרכה... עכשיו, עם הקטע של הסגירה לשבוע הייתי שולחת גם את אודי אלייך להדרכה :))) רוצה לומר לך שההודעה של אודי נגעה בי עמוקות והתרגשתי . מאוד !! כן, שמחתי שלאודי איכפת ממני... הדאגה של אודי אלי גם סיפרה לי שהוא ממש מכיר אותי ואת הרגישויות והפגיעות הגדולה שלי מנטישה,דחייה ובעיקר חוויית השמטות הקרקע... לא זכור לי שאודי אמר לי פעם שהוא דאג... עכשיו אמר. כן.. אודי אלוף !!!! ואת אומרת שאם המטפל שלך יבחר לעבור לגור בחו"ל את תתמלאי עליו זעם ומן הסתם תתערבבי בקוקטייל של רגשות... אולי כך אני הרגשתי כשאודי אמר שהוא סוגר את הפורום לשבוע (בשלב ראשון) גם הפתאומיות בה ראיתי את ההודעה מהרגע להרגע שכמעט ממתי ממנה (מההודעה) גם המון זעם חשתי כלפיו על האקט הזה... אולי עבורי זה קצת נחווה שאודי עזב,עבר לחו"ל וכו'... אבל את יודעת מה סוריקטה ? אחרי שכתבתי לו את ההודעה ההיא הכעס ממש ממש נחלש, ואחרי התגובה שלו עם הדאגה וההסבר (אבל בעיקר הדאגה) אני כבר בכלל בכלל לא כועסת על אודי ושוב הלב שלי מלא אליו באהבה.... משונה.. נכון סוריקטה ? בני אדם זה משהו מוזר .. משונה.. שלך-במבי.

במבי יפה שלי, חו"ל... את יודעת, המטפל שלי באמת בחו"ל עכשיו והתבטלו פגישות, ואין מה לעשות, יש בזה כדי לערער. אני עובדת מאד מאד חזק וקשה על חיבורים. מאד מאד. החרדות שלי, כן, קצת מורגשות יותר. ואני עייפה ועצובה. חשבתי שדווקא בקשר וירטואלי, אפשר לעבור לכל מקום בעולם בו יש תשתית ולהמשיך בתקשורת. מישהו עדיין בצד השני של המחשב. אנו לא פוגשים אותו על באמת. קצת מעין חיבור של כבל בין מוחות. "בני אדם משהו מוזר" - אהבתי מאד :-) קחי גם לך את הקרדיט לכך שקיבלת והאמנת לדבריו של אודי. הייתה גם אפשרות לדחות ולבטל ולא להאמין. יש בך חלק. יש. אני שמה לב מי האנשים שכותבים לי, שמקיימים עמי שיח. שנוצרת כימיה בונה. כאן, גם בחיים. בינתיים, שלך, סוריקטה

אנחנו נשואים 36 בעלי עזב תבית חודשים יש חוסר תיקשורת בעיות כלכליות מדירה שעכשו עברנו יש לי הרגשה שזה בגידה הוא בורח ממפגשים איתי מתחמק ודוחה אןתם

סוריקטה הדיבה לי להודעה וראיתי במייל אבל לא עלה... פשוט הודעות מאוחרות יותר כן.. ותודה אודי, תודה על המקום הזה, כרגע לא מצליחה לראות את עצמי בלעדיו וכמובן שלך יש חלק גדול מאוד בזה.

אני מרגישה שאט אט כולן חוזרות.. ומרשה לעצמי גם... בעדינות... רוצה לאחל לכם שבת שלום. Aya

הי איה, יופי שגם את כאן :-) שבוע טוב, סוריקטה

מבינה אותך ושמחה שניכנסת ..השורה הזו שזה רק צעד ראשון גם אותי הבהילה מאוד וכי קצת קשה ולא ממש בטוח אבל את יודעת אני סומכת על אודי שהוא עושה צעדים עבוריינו ולטובתיינו . תודה יקרה שכתבת באמת דאגתי לך ...

אביב,מיכל וסוריקטה, קראתי את ההזמנה שלכן אותי לחזור.. לא הייתי מסוגלת.. קראתי את כל ההודעות שנכתבו אך האצבעות לא היו מסוגלות להקיש ולו אות אחת.. היה בי מעין שיתוק מחרדה/פחד.. היה בי גם המון המון זעם על אודי.. לא הצלחתי להבין למה בחר באקט כל כך קשה.. שאלתי את עצמי אם נאמר יהיה לי בלגן עם אמא צביה היא תאמר ,טוב, בואי לא נפגש שבוע בשלב ראשון ו.. ???? כאילו מה ???? מה זה ??? כן, אני יודעת שזה קשה הרבה יותר היות ומדובר על קבוצה ולא קשר מטפל/מטופל. ובעיקר קשה יותר היות והקשר הוא באמצעות מדיה וירטואלית.. יודעת את זה.. ובכל אופן.. זה היה לי קשה בטירוףףף.. אולי אפשר להגדיר/להגביל את השיח.. אך לסגור ? ואוו..הרגשתי שממש אין לי רצפה.. אולי בגלל שיש בי כזה אמון .. ?? לא יודעת.. בכל אופן רוצה לומר לכן אביב,מיכל,סוריקטה וחנה תודה !! זה מחמם את הלב.. במבי.

... המממ... הי, .. משונה לכתוב פה.. משונה.. לא בטוח.. מפחיד. מרגיש לא בטוח פה. אודי... וואוו... חשבתי בתחילה שלא אצליח אפילו לבטא את שמך... משונה... ... איך ??????????????????????????????????????????????????? איך יכולת ????????????????????????????????????????? למה ?????????????????????????? איך ??????????????????????? לסגור מהרגע להרגע את הפורום בלי יכולת להתכונן .. כך, כשאתה מרגיש שיש רצפה, פתאום כך, מהרגע להרגע הפורום נסגר לשבוע אם אמירה שזה בשלב ראשון...... וואוו.. אודי אין לך מושג מה זה עשה לי.. לא הרגשתי מוכנה נפשית לזה.. סוריקטה, אני לא הרגשתי שהתרחש פה תהליך לגבי סגירת הפורום . לא !!!! גם לא חשבתי שאם מתרחשת סערה, נכון לנהוג כך. אני הרגשתי כמו שגולם תיארה, הרגשתי שזה עונש קבוצתי. וכן, הרגשתי כמו שגולם תיארה ואמרה (אם אני זוכרת נכון ) שמרגיש לא בטוח אם הפורום יכול להסגר כך מהרגע להרגע ללא הכנה,ללא תהליך מסודר... וואוו אודי, איך יכולת לעשות את זה ? הרגשתי שאני נענשת על לא עוול בכפי. הרגשתי מבולבלת ..עדיין מרגישה כך.. הרגשתי שאתה מוציא ממך חלק קשה ונוקשה במקום בו צריך שיהיה רוך... אוףף אודי... זוכרת גם שאתה עושה הכל בהתנדבות ולמעשה מלווה אותי ברוך, ברגישות, מדייק אותי באופן מדהים כבר שש וחצי שנים... זוכרת לך את כל זה אודי.. ואולי דווקה בגלל זה לא יכולתי להאמין כשקראתי את ההודעה ההיא שכתבת... זה ממש הרגיש לי שחותך את המוח מהצרימה של האקט הזה... ווואוו אודי.. זהו :((( אין לי יותר מה לומר... :(( משונה.. ודווקה עכשיו פתאום מרגיש לי צורך לכתוב שלך -במבי .. :(((((

זו הייתה תגובתי הרגע שראיתי את הודעתך. חיכיתי לך וחשבתי עלייך בתקופה הזו. גם לי הרגיש לא בטוח כאן ואחר (שונה). לקח לי זמן לחזור ועדיין מרגישה שיש "משהו באוויר". הרבה רגשות, אבל שמחה בשבילך שמצאת את הדרך שלך לשוב לכאן. היית חסרה בנוף. מה שלומך?

במבי, ראשית - אני אוהבת אותך. חושבת שאת אמיצה. הייתה לי הרגשה שתבחרי לכתוב היום, לפני שנסגר השבוע, כלומר, קיוויתי, וזה אכן קרה. אני שמחה שכה בחרת לעשות, אם זה בסדר לומר. את יודעת, נראה לי, שדרך הראייה שלי אולי מעט שונה, היות שאני רואה את ההודעות לא בעת שהן עולות לאוויר, אלא כמעט תמיד רק למחרת בבוקר, אחרי שנת לילה. מנסיון, על פי רוב, צפייה בהודעות בזמן אמת ולחץ, נעשית מתוך מצב חרדתי מאד, ריגוש יתר, ואז יש סיכוי סביר שהייתי חווה את ההודעה בהלם ובפרשנויות שנובעות מתוך עולם של חרדות. נראה לי שההתבוננות על הפורום ממעוף הלוויין, או כמו שאודי השתמש במילה פרספקטיבה, יש בה כדי לסייע לי. יש לנו במשותף, יקירתי, ואני מבינה, כך נראה לי, לעתים דרכי ראייה שונות, ושל משתתפות מגוונות כאן. מקווה שנדבר, שלך, סוריקטה

במבי, תודה שהצלחת להבין את רגשותיי.

תודה שכתבת, אלו הן גם רגשותי.. Aya