פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לכם- קוראים לי ינשוף עברנו התעללות בילדות עכשיו מנסים להרים את השברים- לאסוף אותם- רק יש המון!!! מרגישה בתוך מרבולת שרק סוחף אותי למעטה.. כואבים כל כך אימא עכשיו הגיעה מחו"ל לשבוע וזה עשה בלגנים בפנים אין מספיק מילים לתאר את הכאב והמצוקה שאני חווה כרגע... רוצה להניח את הראש בשקט... להשקיט את הקולות בתוך הראש....רוצה שקט... קצת שקט ואין.... אני מותשת..... מותשת מהמאמץ להלחם על חיי- לשאר נוכחת... לקום כל בוקר ולתפקד.. קשה לי ברמות.....

https://youtu.be/sL6cxOm6wzU בשבילך ככ מדייק את ההרגשה ...מצטערת שעדין קשה ככ ...מקווה שיעבור..חבקי את כולם תני לעצמך מקום להיות בכאב זה אכן כואב כל כך ..שורף את הנשמה מבפנים ומפצל לאלפי חלקיקים..שולחת חיבוק עוטף ואוהב לכולך ...איתך

תודה על השיר שממש מדייק את חלק ממה שמחולל בתוכי- תודה שאת כאן!! יותר קל ביחד

תודה...

אני ים.מחבקת אותך,יקרה. אני כאן אם תרצי.לא כותבת הרבה אבל קוראת. כמה טוב שבאת. חבל שלא הבאת איתך את אידה... אני מתגעגעת אליה. אני גאה בך שאת לא מוותרת! חלום

מבינה אותך ...אודי אמנם לא אידה אבל אישית מוצאת כאן בית ועטיפה ונחמה ...חיבוק

הי אודי, חברות זה ערך מאוד חשוב בעבורי. המטפלת אמרה שהיא שמחה שהצלחנו לייצור קשר טוב וקרוב (למרות שלקח לי זמן) וגם בעבודה יש לי חברה קרובה שאני סומכת עלייה ויש לנו שיחות מאוד אישיות. אבל שמדובר בקבוצת אנשים, שמדובר בקשר קליל וזורם - אני לא מצליחה. מתקשה להתחבר לצחוקים, לסגנון הדיבור הקליל, ולכל הפוליטיקה המשרדית שמסביב. אני לא יודעת איך לשנות...ומרגישה מאוד חריגה.

ראשית, שאלתי נוגעת למטפל שנאלץ לפרוש עקב הגעתו לגיל פרישה, ולא בגלל שיקולים אחרים. האם עובדה זו משנה את התמונה? שנית, למה אתה טוען שיש בעיה אתית במעבר משירות ציבורי לפרטי, אם הקוד האתי אינו אוסר זאת? כפי שציטטתי, במקרה כזה נדרש רק חוזה מקצועי חדש. אני מבינה שעלולים להתעורר ניגודי אינטרסים, ואולי זו הייתה כוונתך, אבל על פי חוקי האתיקה המעבר אפשרי, לא כך?

היום בלימודים נפגעתי מאוד מחברה ללימודים. יש גישות של שמור מרחק אני כן מאמינה בקשרים אבל חווה אכזבה שוב ושוב הילה

אודי שלום, מטפל שעובד במסגרת ציבורית, כמו בית חולים ממשלתי או קופת חולים, והגיע לגיל פרישה - האם חלה עליו מניעה להמשיך לקבל את מטופליו באופן פרטי? על פי הקוד האתי, נדרשת רק קביעת חוזה מקצועי חדש במקרה של העברתו לקוח למסגרת טיפולית חדשה והמשך ההתערבות הפסיכולוגית על ידי אותו הפסיכולוג. האם ידוע לך על מקומות ציבוריים שאוסרים זאת? תודה!

ראשית, שאלתי נוגעת למטפל שנאלץ לפרוש עקב הגעתו לגיל פרישה, ולא בגלל שיקולים אחרים. האם עובדה זו משנה את התמונה? שנית, למה אתה טוען שיש בעיה אתית במעבר משירות ציבורי לפרטי, אם הקוד האתי אינו אוסר זאת? כפי שציטטתי, במקרה כזה נדרש רק חוזה מקצועי חדש. אני מבינה שעלולים להתעורר ניגודי אינטרסים, ואולי זו הייתה כוונתך, אבל על פי חוקי האתיקה המעבר אפשרי, לא כך?

שממון שעמום ריק חלול אם חלול איך כל כך סוער שרוצה לפרוץ החוצה ולא הצלחתי לצייר או לנגן או לכתוב או לצעוק או ללכת ללכת את כל הסערה הזאת שאין לה אפילו מילים רק אי שקט אל תחתכי אותי הכל כבר מודלק מדמם מצולק בוער בוער מכוער מכוער כמו שאת מבפנים ומבחוץ אני בפנים והכל נראה כל כך מפחיד ולא מובן בחוץ אבל בפנים זה לגמרי לבד הולכת לאבוד הכל מוזר איפה אני מי שומר עלי שלא אבהל מהבחוץ שלא תתלכלך נקודה קטנה וטהורה שהכל מזהם אותה גם מקומות ודיבורים של אנשים שכאילו הם רגילים אבל יש להם כוונות רעות ללכלך את הנקודה הטהורה שצריך לשמור עליה ולהזהר מאוד

https://youtu.be/T9_IUDJwQFk נוגעת ...בכאב בחושך...זה קשה ככ ומציף ...לא יכולה לברוח משם יותר

מה יכול לעזור יקרה ? אנחנו כאן איתך ובכל זאת אם תצליחי לדייק מה יותר יעזור כשהוא איננו ....בכל מקרה אל תישכחי שהוא יחזור . חיבוק לכולך אם נכון לך

הייצי מוצאת מילים לבקש לדעת לדייק... תודה אביב יקרה, שאת רואה

הי אודי, בשנה האחרונה אני מתחילה להבין כמה שאני אדם לא חברותי. וזה ממש לא מרוע או בכוונה, זה פשוט כך. אף פעם לא ידעתי שאפשר אחרת . מאוד קשה לי עם עמיתים לעבודה, ניחא הבנים אבל גם עם הבנות. לא מצליחה להשתלב ותמיד מרגישה אאוטסידרית ולא אהובה. זה גורם לי להרגיש פגומה.

שמחה לראות אותך ..מה שלומך?? ולא יקרה את לא פגומה את נפגעת ואחת הדרכים לשמור על עצמך זה להתרחק ...בשביל זה את מטפלת בעצמך

גיסתי (אישתו של אחי) נפטרה לפני 8 חודשים.. אחי בן 36 ואהב את אישתו הרבה, יש להם שני ילדים (5 שנים ושנתיים). רק לפני שני חודשים אחע התחיל לחזור לשגרה, לעבודה, לצאת עם החברים והילדים שלו. הוא גם קיבל את המציאות שאישתו נפטרה למרות כל הכאב שהוא עדיין מרגיש.. אני מאוד קרובה לאחי.. אני רוצה לעזור לו להתחיל חיים חדשים, למצוא אישה חדשה.. אני לא יודעת איך להגיד לו את זה, התמונות שלו עם אישתו עדיין על הקיר, על המקרר.. הבגדים שלה עדיין בארון ותלויים על הקיר כאילו היא עדיין חיה.. הוא לא נוגע בכלום.. האם מישהו צריך להגיד לו שצריך לשמור את הדברים שלה אולי בקופסה? כי אני חושבת אם המצב יישאר כך הוא לא יוכל להתחיל חיים חדשים עם מישהי.. אני מבקשת עזרה בנושא.. מאיה

הי מאיה אני שומעת אותך ומבינה שהכוונה שלך טובה, יחד עם זאת, שמונה חודשים הם זמן קצר. זאת עדיין תקופת אבל. תני לו להיות איתה, דרך הבגדים שלה והתמונות שלה.. כשהוא יהיה מוכן זה יבוא ממנו הרצון להמשיך הלאה...

הי מאיה, עצוב כל כך לשמוע על האסון. בעיניי, האובדן טרי עדיין, ומעבר לכך, הייתי נותנת לו להיות הוא. לקבל החלטותיו, לכאן או לכאן, בקצב שלו. לפחות לעת עתה. אולי בהמשך ניתן יהיה לחשוב על סיוע שהוא, כמובן אם יחפוץ ובשיתוף פעולה עימו ודרכו שלו. אתכם, סוריקטה

קראתי אותך כמה פעמים . ראשית משתתפת בצערך ולשאלתך אענה בשאלה.... מי אומר מתי זה נכון ? מי קובע כמה זמן נכון להתאבל לכאוב את החסר ...מי יודע מה נכון עבור אדם אחר . תהיי שם עבורו תני לו כתף לבכות עלייה תעזרי לו כשיבקש לווי אותו בדרך שלו בלי לשפוט בלי לבקר ...אני שומעת את הכאב שלך את חוסר האונים שלך לראות אדם קרוב כואב ככ מבלי יכולת לעזור לו. הקלישאה שהזמן עושה את שלו הרבה פעמים מאוד נכון ומדוייק.הוא חוזר אט אט לעצמו ולחיים . נכון שצריך לשים לב שהוא לא שוקע אבל אני מאמינה שאם יש לו מעגל שאוהב ותומך בו (כמוך) הוא יצליך להתרומם ולעבור את המשבר. במידה ואת רואה שהוא שוקע ממליצה על עזרה חיצונית טיפול ... ולך יקרה השיר של ריטה ..מחכה ..תאמיני שדברים ישתנו . שולחת לך ולאחיך כוחות מרפאים וברכת חג שמח ...

יקרה כתבתי לך ארוכות והמחשב כדרך טכנולוגיה התנתק ומחק הכל ..ואולי זה לטובה כי הבנתי שמה שאני כותבת מכוון גם לאודי .... אז קראתי אותך למטה בתגובה אלי ..לשאלת תם שכיוונתי לאודי- (כיוונתי וידעתי שאודי תקרא ולא תגיב וזה היה נכון לי )- בדיוק מהמקום הזה של הבור , נראות ואובססיה. אז אצלי הדברים קצת שונים בדקויות קטנטנות .בגלל הדרך שגדלתי שקידש רציונליות כוחות וחוזקות וביזה כל מי שבוכה או כואב או חושב מהרגש ועל להרגיש אין מה לדבר ...מבחינתי כל השנים אני הכי נורמטיבית בעולם לראייה אני עובדת בית וכאלה ...גדלתי בבית הכי טוב בעולם אפילו חברה אמרה לי שפתחתי וסיפרתי לה שבגיל הנעורים (שאני הייתי ככ אומללה ) הם קנאו בי כי לי יש את ההורים הכי קולים ובית הכי מבין פתוח ומקבל בעולם (יחי ההצגה וההסתרה ) אז מבינתי הכל היה אידיליה ..ומה שזכרתי וזכרתי די הרבה פשוט נדחק לפינה ובוטל בשישים ...והמוטו היה כמו של סנדי (נו אז היה עבר יאללה קדימה ..בעצם המשכתי לעשות לעצמי את מה שעשו לי כל החיים ביטלתי - המעניין שאת ילדיי חינכתי להרגיש ואת כל הקשת של הרגשות ) מבלי להבין לרגע איזה נזק עצום זה גרם מבלי להבין לרגע את כל הבורות ...את הבור של הלב שכולם דיברו עליו מילאתי באוכל ובעוד דברים ממכרים אצלי הכל היה אופטימי ורוד סכרני ...בטיפול לאט לאט הבנתי עד כמה זה רחוק מהמציאות . כאן בפורום פתאום התחלתי להבין את הצורך את הרצון לנראות פתאום הרגשתי שאם לא כתבתי משהו שאודי מגיב עליו אני לא קיימת . דבר שלא היה קיים בעבר בשום פורום וזה לך אודי אני תוהה וחושבת בא מהמקום של הניתור והשליטה שבידך זה משליך יותר לצורך הקיומי הראשוני ככ שהמבוגר האחראי יראה אותי . בכל מקרה זה מציב אותי בהבנה חדשה שהאמת לא יודעת איך להתמודד איתה כי אין לי דוגמא נכונה להאחז בא וזה עושה את עניין הבור מורכב עוד יותר .אז בנתיים מדללת כמו בכל אובססיה מחליטה מראש לא לכתוב... יותר מזה דבר שלא קרה לי בעבר בשום פורום וגם כאן לא עד לאחרונה (אולי בעקבות הבורות האחרונים) קנאה רגש חדש לי לחלוטין ...לא שמן הסתם לא היה קיים בעבר אבל כאן לראשונה הרגשתי אותו שורף את הנשמה :)))) . בקיצור הבור הזה שכולם מדברים בו כל כך הרבה שבלימודים נהייה לי מובן ומדוייק יותר מאיכן נוצר ועד כמה קשה התיקון שלו אם בכלל ... אז אודי כדי לשים גשר או לעקוף כנראה אני צריכה עוד ליפול לתוכו להרגיש את הכאב להגיע לתחתית שלו ...וסוריקיטה כדי להבין שדברים לא יהיו אני צריכה להתחבר לצדדים האלה שעדין מעבר לחומת בטון כדי להבין קודם מה לא היה ורק אחר כך להבין שהכל הכל ...זה טחנות רוח ואני אני דון קישוט שעדין לא מבין ....אוהבת אותכם ותודה שאתם כאן .

וזה בסדר. רואה בך, אביב יקרה, גם את הצד הנחוש וחדור המטרה. איחוליי שבקונפליקט יהיה לכיוון זה כח משמעותי מצדדים הרסניים. במידה, כמובן, כמו שהזכרת לי :-) שלך, סוריקטה

שפוחדת מהכוח של ההרסנים האלה ...גדי לטפל בהם צריכה להיות בטוחה שיהיה לה כוח להכיל...ולצערי זה רק הזמן יוכל להגיד וזה נסיון ותהייה כי החיים כבר לימדוני שגם עם יש רצון לפעמים זה לא מתאפשר ...

שבוע טוב יקרה מצטערת לא מצליחה לפתוח את ההודעות כדי להגיב , שמחה שנחת ושעשית עוד דברים שממלאים את הנפש...וגורמים לחיוך ואהבה וצוף בלבך. מאוד שמחתי על ההתקדמות שלך אכן ההסתרה לוקחת המון המון אנרגיה ...רק מזכירה מה שבטוחה שאת יודעת שהכל עניין של איזון ומינונים ...חיבוק

אביב יקרה, חיבוק בחזרה. שלך, סוריקטה

מפחדת שההרגשה הטובה של היום תיגמר ושוב יהיה מצב רוח לא משהו..שהוא לא ממש נגמר..אז בינתיים לא ממש נהנית מהמצב רוח הטוב..מסובך!! תותי

אני צריכה עזרה. הוא נסע ואני צריכה עזרה

הי כולם, עדכון משלי - נדמה לי שכעת זו עת בה אני מוותרת, ופחות 'יושבת על הגדר'. יש כאב בהחלטות. במציאות. וגם מסתירה פחות. מגלה. ההחבאה שואבת אנרגיות רבות, מסתבר. ואולי אף בבחינת 'מכסה טפח מגלה טפחיים'. פחות נחתי בסופ"ש, אבל נחתי וגם פגשתי את התינוקת האהובה בה טיפלתי קודם. חיבוקים ונשיקות, סוריקטה

שמחתי לקרוא את הודעתך.. לדעתי אמרתי לך כבר מתישהו שאני ערה לכך שאת ניפתחת הרבה יותר ומשתפת על חלקייך השונים. שמחה שגם את ערה לכך וזה פוגש אותך בטוב ועם אנרגיות מרובות יותר.. אוהבת אותך על כל חלקייך והשיתוף .. מברכת אותך ביום רך,מלטף ונעים.. שלך-במבי.

היום היה יום מקסים, מימי האביב היפיפיים. את יודעת - היום, הנחתי לתינוקי עלה (של אקליפטוס) כדי לעודד אותו לטיפוס, ואמרתי לו 'עלה', תרתי משמע :-) ואחרי שבצע יופי את המשימה, אמרתי מעולה. ע.ל.ה. זוכרת עלים/אלים מעולמך? ;-) ליטופים רכים לכל כולך, שלך, סוריקטה

לא יודעת איך

כמו שאת ...את יודעת ....אפשר להושיט לך יד

הי חנה, אני חושבת שאת מתקדמת כל כך יפה בתהליך שלך. משהוא בכתיבה שלך מרגש אותי , ואת מצטיירת בעיניי כבחורה חברותית ולבבית. מאחלת לך הרבה הרבה טוב

ממש ממש ריגשת אותי! תודה רבה.

פתאום מרגישה אליך געגועים.. מאחלת לך שבת רכה,נעימה,מאירה ומלטפת, שבת שתוכל לנשום,להריח,לשמוע ולראות את הפריחה המשגעת שבחוץ... שלך-במבי.

המילים שלך נותנות הרגשה כ"כ חמימה... שבת שלום גם לך יקרה וגם לך אודי (:

רוצה ככ לשתף ומפחדת .. היום יכולה להגיד בשקט שלא להרוס שיש לי מטפלת וטיפול ותהליך ... שבת שלום לכולם שבת טובה רכה ונעימה ...

שבת שלום יקרה! שמחה שאת משתפת ומצליחה. שמחה בשבילך!

תודהה

היי, אני צריכה טיפ לשחרור מועקה שמשפיעה עלי מאוד....

הי אודי יש מצב שיש בחילה וטרום התעלפות שאומר חולשה וחוסר תקשורת למספר דקות בגלל כאב פיזי? או בגלל לחץ נפשי? הכאב נגרם מ - שבר. תותי

היא אמרה את מחשבותיה בקול... אמרה שאולי כדאי לחשוב מחוץ לקופסה, במטרה לעזור לי להצליח לדבר קצת יותר ולספר על עצמי. ואז הציעה שאפשר לצאת החוצה "לטייל" (: חייכתי לעצמי כי זו הצעה נחמדה אבל לא נראה לי שזה יכול לעזור לי. נראה לי אשתתק יותר ולא ארגיש בנוח, אולי בהמשך... היא אמרה שהיא מאמינה שדי בי טי יכול לעזור לי או משו כזה, ואמרה עוד משו שאני הבנתי ממנו שהיא לא כל כך מאמינה בטיפול פסיכולוגי רגיל... כמו זה שהייתי בו. ולא אהבתי את זה. בגלל שזה מוציא שם רע לפסיכולוגית שהייתי אצלה ובכלל למטפלים. וגם לא יכול להיות שדי בי טי טוב לכולם... היא מאמינה בדי בי טי כי הוא יעיל בעיניה והוא עובד על מטרות, על החיים, היא גם אומרת שעובדים על הקשר בטיפול אבל שלא נשארים רק שם. והיא מרגישה שכרגע אנחנו בעיקר עוסקות בטיפול ובקבוצה. זה באמת נכון וכנראה שאני מושכת לשם, אבל בטיפול הנוכחי הרבה פחות. מרגישה שהוא כן שונה ממה שהיה לי. מרגישה פחות תלותית. היום למשל, היא אמרה שהיא הולכת שניה לשרותים, זה אמנם קצת מוזר לי, אבל לא כעסתי והצלחתי להמשיך הלאה. גם יודעת שאצל המטפלת הקודמת זה לא היה קורה בחיים, אבל היא באמת היתה שם בשבילי באופן טוטאלי. היום. אני גם רואה אותה בקבוצה אז זה כבר שונה... לפחות שם היא לא רק שלי. (אגב, דיברנו הבנות שנמצאות בקבוצה, כשלא היינו לידן, ומי שי שאלה את מי אנחנו אוהבות יותר וכולם הסכימו שאת המטפלת שלי(: הן לא ידועות שאני אצלה. וגם לא סיפרתי למטפלת שדיברנו עליהן.) בטיפול הקודם, הרגשתי שזה העיקר וזו הבעיה שלי. ונראה לי גם כאן בפורום, בעיקר כותבת על הטיפול האישי והקבוצה. אשמח לשמוע את דעתך...

חומר למחשבה ...האם היית רוצה שהיא לא תאמין במה שהיא עושה בדרך שלה ..גם אודי ממליץ על היפנוזה ועדין מכבד דרך אחרת..יש הרבה דרכי טיפול הקשר בן המטפל למטופל חשובים כי הם צועדים יחד אבל זה לא העיקר ...וכן אנחנו הופכים את זה לפעמים לעיקר בגלל חוסר בקשר מטיב ....זה בסדר יקרה את בסדר מהצד דווקא ניראה שהדרך הזו מתאימה לך תני לדברים זמן .

כשראיתי שמישהי הגיבה לי, ואני מהפלאפון ועוד לא ידעתי מי, חשבתי לעצמי שאולי זו את(: קראתי אותך ובאמת מרגישה שצריכה לחשוב על הדברים ובכלל...

הכל מתעורר לאותה נקודה. ממשיך עם היקיצה. לא עוד יום כזה... בבקשה..

היי יקירה האם אפשר למצוא נקודת בחירה ואפילו קטנה, ביום הזה? שוקו חם? ארץ נהדרת? משהו שיעשה לך טוב? לצעוק הכי חזק בעולם!!! הילה

הי שירה יקרה מקווה שהתקווה שזרעת כאן בבוקר נתנה כוחות ...

שלום,בעקבות PTSD החלו אצלי מחשבות טורדניות ..אלו החלו להתפשט סביב שניים שלושה נושאים ומאובחנים כOCD, לעיתים מוסבר שניתן "להחלים" מכך לחלוטין (תלוי במקרה) ולעיתים אני קורא שטוענים שזו הפרעה כרונית וניתן רק לשפרה במקרה הטוב.. האם באמת לא ניתן לצאת מזה לגמרי? או לפחות לצמצם ב99% כך שלא תורגש?

הי יקרה, מזמן לא שמעתי את מנגינת המפוחית.... מקווה שיותר קל ...

שלום לך יקרה. תודה על מחשבתך הטובה. אתמול הרגשתי ממש אביב, החמימות היתה נעימה והיה ריח של פריחה באויר. זו התקופה האהובה עלי ותמיד אני מבקשת שהיא תשאר עוד ועוד. התחלתי כנראה להרשות לעצמי לדעת דברים. זה מפרק לרסיסים אבל גם משחרר ואם יהיה אומץ יאפשר להתחיל לחיות. חלשה מאד ועייפה. יש אנשים טובים לצידי. יש דקות, לפעמים שעות ואפילו ימים שיש הרבה אור וטוב. יש הכל מהכל. שולחת לך ציוץ ציפורים אביבי

הפרוק הזה לרסיסים זה שכל כך מפחיד אותנו מביא איתו גם שקט ...שימשיך האביב .

תודה על התגובות....שקראתם, שהרגשתם איתי.... אודי יקר, שתדע שנכנסנו לרבדים עמוקים והכל מתעורר בי בלי לדעת בכלל מה היה....מרגישה עצובה. והיא בכלל הגיעה לא מרגישה טוב בשבילי לפגישה.... רוצה להוולד מחדש...אוף להיות הכי קטנה שאפשר ולא להיות תינוקת נודניקית וטיפשה :( אוףףףף להיות אחרת..... אודי ממש רגשת במעט מילים אתה אומר הרבה, "נייר מתנה..." איזו משמעות עמוקה כל כך...תודה לך, זה הקל למרות שרציתי כיסוי לפני שינה קצת באיחור... אתה אדם יקר ובאיזשהו מקום תיקון או חוויה מתקנת...(לא אסביר כרגע אבל פחדתי ממטפל גבר), תודה מעומק הלב.

ואני מדוכאת עד מאד. המטפלת רוצה לקדם התקדמות ולא רגרסיה ולכן כנראה מעירה לי כשאני יושבת מכווצת.. או כשאני רועדת בגוף.. היא גם חוששת שאני עושה את זה במקומות אחרים ושזה פוגע בי.. אני מבהירה לה שלא. שבד"כ מתאמצת לא לבטא, ועכשיו היא גם רוצה שאצלה אתאמץ. יש הרבה מחשבות על דרכים להתקדם קצת, ולמרות זאת/בגלל זאת, רצון עז לחדול. ויש כרגיל קנאה שלא יודעת גבול. הסתכלתי היום על יצירות אמנות שלי מהעבר (נשמע גרנדיוזי לכנותן ככה), וראיתי דברים שהיו מעניינים בעיני. ואז כשיצרתי אני חושבת שהכל הרגיש לי לא מוצלח. נראה לי שזה אחד מקשיי חיי, העניין של נקודות המבט.. שאני מסתכלת אחורה וחושבת שלא היה רע שם בדיעבד, אבל בפועל כשאני שם תמיד מרגישה שרע. נמאס לי. גדול עלי. מייאש מדי. משתדלת נורא לא להגרר להתמכרויות מזיקות.. כואבת את הלבד ואת המקום הנוכחי שלי בחיי...

לא מסוגלת להרדם....אז אבקש רק כיסוי במילים רכות ושמיכה...מעולם לא ביקשתי ממך...אך זקוקה בליווי.

היי אני בת 18. מאז שאני ילדה קטנה (כיתה ג' בערך) יש לי נטייה לבכות מכל דבר. זה קורה בעיקר במפגשים עם סמכות או כשאני נלחצת או מדברת על משהו שרגיש לי אידאולוגית. אני לא יכולה לשלוט בזה, וזה מפריע לי בחיי היום יום. יש דרך בה אוכל לבכות פחות? זו בעיה נפוצה? תודה מראש על התשובות.

באתי לומר לילה טוב ולהיות כאן קצת. הייתה היום פגישה טובה בקבוצה (:

אודי, אנחנו מדברים על הבאת ילד נוסף. אני מתלבטת ובעלי לוחץ עלי. כל נושא ההריון והלידה מורכב מאד עבורי. פן נוסף - המחשבה על כך שיש 50% סיכוי שתהיה לי בת, גורמת לי לחלחלה. חוששת שלא אדע איך לשמור עליה, איך לשמש עבורה מודל נשי שאצלי הכל כל כך מבולבל ולא מגובש. לא יודעת מה לעשות. איך לקבל החלטה ממקום נכון ו"נקי". מרגישה שהכל לוחץ עלי. משותקת. נטע.

וואו..לא כל כך יודעת מה לומר אבל אוכל לומר לך שילד לפעמים זה דווקא מקום מתקן ושונה כל כך....ואם יש בן זוג אוהב ומכיל זה עולם ומלואו...והרי כבר יש לך ניסיון ויש לכם ילדים אז את כבר יודעת איך זה....ותעשי כמובן מה שנכון עבורך ולא מתוך לחץ חלילה.

צורך קיימות הבור הריק שלעולם לא יתמלא דיו...ומחשבה האם באמת יש אפשרות לשנות או כמו לאה שבת ששרה ..בשיר סוד הדברים הקטנים ...לעבור את היום בלי לשאול שאלות ...צורך החור שבלב

אז אם הוא שם ותמיד יהיה שם ...מזכיר על ריק על אין ולא חשוב כמה נטפל ונחווה דמות טיפולית "אמהית טובה " זה לא יהיה מספיק .....אז אולי צודק מי שאומר מה הטעם ועד מתי ...וכותבת וחושבת שתכתוב לי עכשיו תעני על זה את..ואני יודעת שאין סיכוי לוותר באמצע הדרך ....סיפור על בור בחמישה המשכים :))

מרגישה עטופה בנייר ישן, בעיתון מגולגל, שאיש אינו מכיר את תוכנו.. מרחף ברוח אביבית מצמררת. כהומלס המתגולל ברחובות, מחפשת בית קט למנוחה. רוצה לעטוף את אשר לא נעטף בעטיפה אחרת,ללחוש רוגע... לגעת ברגע היותי, בהוויה, ברגע הקט שבו הגחתי לאוויר העולם....

בעקבות ההודעה של פרסונה שכל כך נגעה לליבי, כתבתי.... כאב כזה של בטרם... בטרם היו מילים מושגות, משהו ערער את השקט, בטרם ידיה ידעו לחבק, הייתה חסרה עטיפה. בטרם רגליה נעו לזחילה, אל ליבה זחל בשקט הספק, בטרם ידעה להבין מהו רגש, מישהו הרגיש עבורה... בטרם ידעה לאן הדרכים מובילות, הובילו אותה בדרכים אחרות. הדרך הייתה סלולה עבורה, בטרם ידעה לבקש בקשה. בטרם גדלה והייתה לאישה, רצתה לחכות ולהשאר כה קטנה, לא לגדול,לא לסבול, לא להקדים זמנה.... לאחר שגדלה ונהייתה לאישה, בטרם היו לבנה מילים מושגות, היא השיגה את המילים, ועזרה לפרש כל מה שלמדה, כי הוא לה הזכיר נשכחות....

תודה שחלקת מרגשותייך ..רק לאמר שקראתי ..מחבקת

התגעגעתי באמת ..תודה לך על מילותייך . אבל את יודעת הגעגוע שלי לא מרגיש לי כמו אבל יש אבדן אבל הוא שונה מאבדנים אחרים שאני חווה. הקשר שלה איתי חי וקיים בתוכי . במידה מסויימת אני שמחה שהיא לא מטפלת בי יותר זה היה נכון ומטיב עבורי . אבל היא שם היא תמיד תהייה שם וגם אין ספק שישאר לנו קשר רק במעגל מרוחק יותר..זה קצת כמו מורה שסיימה ללמד אותי או מישהו אהוב שנסע רחוק מכאן יש כאב אבל יש כל כך הרבה חום ואהבה ...ויחד עם זה מבינה אותך מאוד על הבור הזה .....

זה מה שאני אומרת.שאבדנים שלנו לפעמים יותר קשים מאבדנים אחרים כי זה לא רק שינוי בסוג הקשר/גם עם אלו שהלכן לעולמם אנחנו נשארים בקשר,רק אחר/ .אצלינו זה לא רק לא יהיה יותר לעולם זה גם לא היה...הבור הזה הרבה חוויתי בטיפול כחלק נכבד מהגעגוע...ועד היום לפעמים קורה שהגעגוע שלי מתרוקן ולא מעניק לי שום דבר חוץ מכאב.אני מתקשרת למטפלת שלי אם זה קורה ולשמוע אותה מייד ממלא אותי. בהצלחה לך בטיפול חדש מכל הלב

שלום רב, אני בת 33 סובלת כבר 8 שנים מחרדות קשות הקשורות למצב הבריאותי. מטופלת בויפאקס xr 300 מג ואלפרוקס 1 מג פעמיים ביום. לפני כשבוע הופיע הפרשת חלב מהשדיים והמחזור החודשי הגיע בזמן אך בכמות מאוד קטנה. לאחר קריאה וחפירות באינטרנט הגעתי לחרדות קשות בגלל הסיבות לכך, כמו גידולי מוח או גידולי ריאות ( אני מעשנת). לאחר יעוץ מול רופא משפחה, גניקולוג, ומרכז ויעוץ תרופתי באסף הרופא, הוסבר לי שגם בויפאקס וגם באלפרוקס קיימת תופעה של הפרשת חלב מהשדיים. חשוב לציין שזה כבר קרה לי בעבר אך המחזור היה תקין. הומלץ להוריד בהדרגה את המינון של ויפאקס. אני בחרדות קשות, כי כמו שזה אופייני לכל הסובלים מחרדות מסוג זה, אני חפרתי יותר מידי באינטרנט. לא מפסיקה לבכות ובקושי מתפקדת. לפני 5 חודשים עשיתי בדיקת פרולקטין עקב אותה בעיה עם הפרשת חלב וזה היה תקין 175. רופא נשים לא ראה צורך בבדיקה חוזרת. צילום ריאות לפני חודשיים תקין. בדיקה אצל נוירולוג לפני שבועיים עקב סחרחורות- תקינה. בנוסף יש לי שחלות פוליציסטיות. הבנתי מהפסיכיאטר שרוב התרופות הפסיכיאטריות יכולות לגרום להפרשת חלב ושיבושים במחזור החודשי. אשמח בבקשה לדעתך. תודה רבה

רוצה רק לשתף אותך שאני ממש ממש ממש דואגת לך... התרגלתי שבימי ראשון אתה מעלה את ההודעות בבוקר ועונה בשעות הצהריים/אחה"צ המוקדמות.. מקווה מאוד שאתה בטוב ורק שהיו אי אלו עניינים דחופים שמנעו ממך להיכנס היום לפורום.. מאחלת לך לילה טוב ומבורך.. חלומות נעימים ומעניינים.. :) שלך-במבי.

תודה על תמיכתכן. אני עושה מאמצים כדי לקרוע את הגומי שמשלה שאני מתקדמת ואז מחזיר אותי לאחור... מחזקת אתכן בחזרה.

הי גולם יקרה, אני מניחה שהיות שהחיים דינמיים, תמיד תהיה תנועה לכיוונים שונים. כנראה, שכדאי להתבונן לטווח ארוך ואז לבדוק את המגמה. ואולי גם כדאי שהבדיקה תעשה באופן נרחב. כנראה שיהיו מקומות שילכו לאחור, יהיו כאלה שקדימה. בתקווה שהשקלול יהא של צמיחה. על אחת כמה וכמה בגיל שרחוק למדי מזקנה מופלגת ובמצב בריאותי סביר. שלך, סוריקטה

פשוט בחצר שלנו לפעמים הגעגוע מייסר כל כך עד שלא נשאר חשק לחיות מרוב ייאוש...ואתה אומר כאן "תהיני" היה לי מאוד מוזר לשמוע ממך את זה...וגם אני לא הבנתי אותך...זהו

אני לא כועסת...זה לא כעס...יש הרבה טוב בגעגוע...הוא באמת מעיד על קשר וחשוב לתת לו מקום...אבל אצלינו הוא שונה משאר בני אנוש...אצלינו הגעגוע בטיפול זה געגוע של אבדן ואבל...וכמו שלגעגוע לאדם קרוב שהלך לעולמו חשוב לתת מקום ואבל הוא תהליך טבעי ומרפא כך גם לגעגוע למטפל חשוב לתת מקום ולהעזר כדי לא להתפרק...יש בו הרבה טוב.עם הזמן הוא מתחמם וממלא עם עובדים קשה...וגם מתחילים להנות ממנו חלק מהזמן... שלך,חלום .

אודי יקר לפני שאשתף אני מבקשת שתשנה את שמי- רוצה שיקראו לי ינשוף תודה

ברוכה הבאה....:):):)

למה אודי אתה מאד אוהב היפנוזה? אתה מהפנט? באמת רוצה להבין..ואם חשבת שאני רוצה להכעיס אז ממש לא.. מרגיש שאתה לא מחבב אותי מנגו

לאודי יכול להיות שעובדים כל כך קשה איתה על חרדה וזה לא הולך? יש מצב כן להצליח ממש????? האור לא נראה.. חבל לי שהנושא כל כך חסום.. בשכל אני מבינה אבל לא מרגישה לפיו תותי

גלי יקרה, תודה גדולה לך... מאוד מעריכה את המאמץ שעשית .. המאמץ, שלמרות שעוברים עלייך ימים לא קלים המשכת ונתת לי פרטים שדרכם אני יכולה לומר בוודאות מוחלטת : מדובר על 2 מטפלות שונות.. משהו נרגע בי.. שוב תודה גדולה וחוזרת ומתנצלת על התוקפנות שהפעלתי גם כלפייך, צדקת לחלוטין בדברייך אלי... ואודי מיוחד שכמותך :))) אתמול כשנפגשנו (אמא צביה ואני) כמובן סיפרתי לה מיד את הקטע ההזוי עם גלי ואף שאלתי אותה אם זה אפשרי וניסיתי "לצוד" רמז דרך שפת הגוף שלה, מימיקה,אינטונציה וכל רמז דק שיאשש/ידחה את הספק שניקר במוחי.. שיתפתי גם שביקשתי ממך שתסדר שאמא צביה רק שלי ותגובתך אלי.. מעניין.. אמא צביה ממש חייכה כשסיפרתי לה... אמרתי לה שמעניין אבל למרות שמדובר על מדיה וירטואלית אתה ממש ממש מכיר אותי כי תגובתך ממש דייקה את מה שהייתי צריכה לשמוע..(למרות שיש בי גם חלק שאומר שבקשתי ותגובתך ללא הגיון) .. לא יודעת להסביר את זה יותר.. ולאור הפרטים הנוספים שגלי נתנה אני יכולה לומר בוודאות של 100% שאמא צביה היא שלי ולגלי מטפלת אחרת... כמובן שאמא צביה "חפרה" על הקטע הזה ה-מ-ו-ן כי זה ממש השפיע.. באתי אליה עם המון מתח וכעס ואכזבה והוצאתי עליה הרבה יותר מאשר על גלי... הזוי !!! אני חושבת שהיה לי כ"כ קשה עם הקטע הזה גם כי הפורום מרגיש לי איזו פינת שקט לנפש שלי..פנינת טבע פרטית שלי.. מקום של מרחב,חופש, מקום בו אפשר לנשום המון המון אויר טוב.. וכנראה שהרגשתי שמשהו במרחב שלי נחסם וזה היה עבורי בלתי נסבל.. עכשיו שוב מרגישה ה-מ-ו-ן מרחב נשימה.. יכולה לרוץ,לדלג,לשבת,להקשיב לטבע ולנשום המון המון אויר טוב... תודה לכם יקרים ! לכולכם !! על שלא שמעתי מכם ביקורת הרסנית,שיפוטיות וכל מיני מרעין בישין.. הרגשתי ומרגישה שהפינה/פנינת האור שפה ..יש פה רשת בטחון שמאפשר לנוח ללא פחד מ"חרבות וסכינים ללב".. תודה לכולכם !!! שלכם-במבי.

את כל כך חמודה...

חיממת את לבי.. :)

במבי וגלי :-) וכולם גם, אתן יודעות, כשקראתי אתכן, וחייכתי לדימוי שאודי צרף, ונטיתי להסכים גם עם חנה, חשבתי לי בהומור שאתפרץ וארשום 'וואלה, זה המטפל שלי!'. וברור שאין זה כך. ראשית, כי הוא גבר, וגם בקושי משהו מהנתונים מתאים בכלל. אני אגב, כלל לא בטוחה שהמטפלות שלכן מקבלות באותו אזור בארץ. בכל אופן, נזכרתי בבדיחה, להלן: לאיכר היו שני סוסים. יום אחד נמאס לאיכר והחליט כי בשביל שלא יתבלבל הוא רוצה להבדיל ביניהם, אז הוא עשה סימן של חתך קטן לסוס הראשון באוזן ימין. (סלחו לי על הקטע האלים משהו) לאחר שבוע נתקע הסוס השני בגדר ואופס, גם הוא קיבל חתך באוזן ימין באותה צורה. אוי, עכשיו שוב עלול להתבלבל, ועל-כן, סימן האיכר חתך ברגל שמאל של הסוס הראשון. לאחר שבוע, אבוי, נתקע הסוס השני בכבל שהוא, רצה הגורל, ורגל שמאל שלו נחתכה לו באותו אופן... האיכר חסר הישע החליט הפעם לעשות סימן בזנב הסוס, וכך בצע. אך צרוף מקרים נדיר היה זה, והסוס השני נתקע בפעם השלישית בתיל וזנבו נפצע... מיואש, הלך האיכר לאיכר גדול אשר היא מפורסם ברחבי המדינה. לאחר ששאל אותו כיצד להבדיל בין שני סוסיו, גילה לו האיכר את סודות ההבדלים בין הסוסים בעולם: 'מדוד את גובהם'. אמר. מאושר, חזר האיכר אל אורוותו, מדד את גובהו של הסוס הראשון, את גובהו של הסוס השני והופתע לגלות כי - הסוס הלבן גבוה במטר מן הסוסה השחורה (...) ולענייננו - שיחתכן, שניתן להיה לראות בה בהלה רבה ומובנת, עוררה בי מחשבות. מוכרת לי מאד מאד ההרגשה של הצורך בבלעדיות. אך היום, נדמה לי לרגע, שאני יודעת שאני מטופלת מושקעת, וזה מספיק ולעתים מתעוררת פחות קנאה במטופליו האחרים, לא כל שכן במשפחתו ובאנשים בחייו. הייתי רוצה להאמין שבכל אחד יש משהו שהוא הכי (חיובי) עבור זולת כלשהו. וניתן, אולי, להפוך לכזה ולסייע לכך. שלכם, סוריקטה

אהבתי את תגובתך.. אגב,"הסוס הלבן גבוה במטר מן הסוסה השחורה" (...) ואולי הסוסה גבוהה במטר מהסוס ? :)) (סקסיזם.. וגם המטפל שלך ואמא צביה אולי נכנסים ?..:) ואולי דווקא סוסה שחורה גבוהה במטר מסוס לבן ? ... (קצת דיכוי שחורים.. לא ? ) :) וחוצמזה כשקראתי את הפיסקה :"חשבתי לי בהומור שאתפרץ וארשום 'וואלה, זה המטפל שלי!'." זה הזכיר לי שכשנסעתי באוטובוס לפעמים התחשק לי למשוך שערה אחת קטנה מראשו של היושב לפני... ואח"כ עוד שערה אחת ועוד אחת .. וכל פעם רק אחת ..לראות את תגובתו.. לא עשיתי זאת מעולם.. גם באולם הקולנוע.. כשחשוך לחלוטין ,באמצע מתח.. שיכול לחתוך את האויר התחשק לי לתת צרחת אימים שכולם יקפצו בפחד.. מעולם לא עשיתי זאת.. ועוד כהנה וכהנה טירופים קטנים שמדמיינת לעשות אך לא עושה... שלך-במבי.

אהבתי את הסיפור, אבל יותר את התובנות שלך כלפי המטפל והטיפול שלך.

במבי וגלי, אתן מתוקות משהו. כל כך חמוד לקרוא מבין השורות את הפחד והבהלה שמא המטפלת, מטפלת בשתיכן. ואם זה היה קורה לי- החשד- לא יודעת אם הייתי נבהלת, אולי כי אני עדיין לא במקום שלכן.. Aya

את יודעת גם אני לא שם..להפך אני שמחה שלמטפלת שלי גם הקודמת וגם זו יש עוד מטופלים דווקא זה נותן לי בטחון ...כשהמטפלת הקודמת צימצמה את הקליניקה ואמרה לי שמבחינתה גם אם אשאר יחידה היא תמשיך לטפל בי ברחתי באמצע הפגישה ולקח זמן והבנה עד שחזרתי רק ביקשתי שלא תגיד לי אם זה קורה..ועד היום אני לא באמת יודעת אם הייתי אחרונה :)

שמחה שהצלחת (והצלחתן) להגיע לרגיעה...

כתבתי לך .. ולחלום איפה הם נעלמו...

הלכתי אליה בשביל משו קטן... בסוף לפני שהלכתי שאלה/ אמרה כזה אם הפסקתי לקחת את התרופות, עניתי שכן. ולפני שיצאתי אמרה שאני נראית טוב...(:

ידעת שיש לי דיסוציאציה? זה הורס לי את החיים :-( אני רוצה להיות מחוברת. איך עושים את זה? ומהי שיטת הטיפול המומלצת? וגם משהו טוב, היום ניסיתי קצת להגיב לאחרות ואני מרגישה שייכת... שבת שלום Aya

שימחת אותי עם החלק האחרון של דברייך. זה באמת נכון!(:

אודי, אני כותבת כאן מפני שאני במצוקה. אני יודעת שאינך יכול לסייע לי כאן ועכשיו או בכלל ובכל זאת אני כותבת כי אולי משהו בדרך הכתיבה והידיעה שתקרא ולמילים יהיה נמען ואולי אף נמענים יש בהם הקלה מהפחד שהמילים הולכות לאיבוד. אני במצוקה בטיפול ומהטיפול, אני במצוקה מההתמודדות היומיומית עם השגרה אני במצוקה מסוף השבוע התובעני בו הבית מתמלא ילדים והורים ואורחים אני במצוקה מהסלים שהתמלאו ומהסירים שמחכים שאטרח ואתקין תבשילים אני במצוקה מהבלבול שאוחז בי והניתוקים מהאינטרפטים הבלתי פוסקים והדיבור הקנוני שאין בו הרמוניה אני במצוקה מעצם העובדה שאני אני.

תדעי שראיתי וקראתי אותך. נראה לי באמת עוזר לפרוק ולהוציא ולדעת שיש מי שמקשיב ויודע... כתבת הרבה פעמים שאת במצוקה וזה נשמע לא פשוט בכלל. מקווה שתצליחי קצת לנוח בסופ"ש.

תודה שראית... גם אני קוראת ורואה ומאוד מעריכה את הדרך שאת עושה. מאחלת לך שבוע טוב

הוא אמר- אני מרגיש קרוב אלייך ואת מרגישה קרובה אליי אפשר קרבה גם בלי כאב... אז למה הכל כואב, אודי? למה?

הרגשתי צמרמורת... גם אני מרגישה ככה לפעמים בטיפול (בעיקר בטיפול הקודם). מבינה אותך, זה באמת יכול להכאיב. חיבוק אם מתאים, חנה