פורום פסיכולוגיה קלינית

האם הפרעת הסתגלות עם קווים דיכאוניים עקב מחלה היא מחלת נפש ?תודה

אודי, הצעת לי לקבל את הפערים האלה אבל העניין הוא לא לקבל אלא להחזיק... מה הכוונה לקבל? הם קיימים כבר הרבה זמן ודורשים החזקה אינטנסיבית כדי שאוכל לתפקד, להתפרנס וגם לטפל בעצמי. אבל נגמרו לי הכוחות לחיות את הפערים ולהיות על המשמר. בעולם האמיתי אין מקום להפרעות האלה. שירה

כתבת אותי . הכי מבינה לא שזה עוזר הרבה . יש באתר מקום דף עם טיפים ורעיונות להחזיק את המכלול ..אני לא ליד מחשב לשים קישור אז אם תירצי אני אנסה למצוא. אני דווקא לקחתי משם כמה רעיונות כמו למשל בובה קטנה כאילו קישוט שתלוייה לי על התיק ..עוזר מאוד ברגעי מצוקה . גם אוזנייה עם מוזיקה ...איתך

כתבתי לך למטה ולא עלה ..אז רק שתדעי שליבי איתך , רואה אותך מקווה שהבדיקות בסדר ושאת בסדר . תודה לך על המילים שכתבת והאמת אכן מאוד מאוד דייקת אני מאוד מאוד מפורקת ....האמירה הזו שהוא (קצב)במצב נפשי קשה טילטל אותי עד היסוד ...הוא בכלא כמה שנים ואני בכלא כל חיי פשוט ....נגמרו לי המילים

אביב, ראיתי את הכתבה ברשת. הייתי רוצה שכולנו נצטרף לעץ הזה ונקיף את חלקייך הרכים והלא אשמים במלוא חמלה. איך אני אומרת לתינוקי 'שששששש' ומלטפת בעדינות לפני פרידת הלילה. יום טראגי, ואולי גם פתח ליום העצמאות. שלנו. שלך, סוריקטה

מרגישה אותך קרובה קרובה ...שומעת שיהיה לך סופ"ש קל ורגוע שימרי עלייך

נכתב פעם מזמן......כשגיליתי דפי עד.... כתב ידו של סבי מוכר לי, ועתה הוא מונח לפניי. האם חש בחסרונם? האם עליהם חלם? האם ידע פרטים נוספים? האם חשב על חיים אחרים? איך אפשר למחוק כך עבר? הרי משפחה זה לא אדם זר? איך אפשר לא להזכיר? מדוע שתק? מדוע הסתיר? כנראה שרצה לשכוח דבר נורא, כנראה שרצה שלא נדע, רצה לגונן, להקים משפחה חדשה, רצה את העבר הקשה למחוק, כדי שיוכל בארץ לצחוק. סבא, מדוע היית קשה עם עצמך? מדוע היית קשה אתנו ועם עברך? צר לי עלייך סב יקר על חיים עצובים, שלא נתת להם ביטוי מתאים. דע לך סבא , שיש לך נינים! מצליחים, חכמים, אהובים ומאושרים, ו____ על שמך הוא נקרא, מלא חיים, שמחה ואהבה. והם כבר יודעים וחשוב שידעו, שיבינו מה קרה פעם, בעבר שהוא עבר של כולנו ולא רק שלך! תודה שדפי עד מלאת, שהשארת את כתב ידך עליהם, עדות חיה לאנשים שאינם... דבר אחר, אני עצובה, נפקחו קצת עיני, מתחילה להאשים אותו ולא אותי, לומר שאני לא אשמה בלי בושה...חומלת על הוריי ומנסה לחמול גם עליי קצת.........קשה מאוד.........עצוב לי :( מתאים ליום זה כנראה.

מיכל כתיבה מרגשת ושמחה כל כך שמחה שאת כבר קצת יכולה להאשים אותו ולא אותך

כשראיתי שההודעה לא עלתה והבנתי שיצאת מהממשק נאחזתי ביד המושטת שלך מהפעם הקודמת שיצאתי מאיזון:) וחשבתי לעצמי שעד רביעי אני בטוח כותבת לך תחת ההודעה ההיא שהכל נפלא וחזר לאיזון. לצערי הסטרס לא פחת אני כל הזמן מרגישה שמישהו עומד מאחורי זה פשוט מתיש. הפער בן הכלא של קצב לכלא שלי פתח עומק של בור שאני נאחזת לא להשאב לתוכו. דייקה סוריקיטה מפורקת מאוד. עייפתי אודי עייפתי מלהלחם מלהבין את עצמי מלהיות אני והיא ואנחנו מלהחזיק את המכלול . אודי זה כל כך עצוב עייפתי מלהיות אני צריך בשביל זה כל כך הרבה כוחות . שאולי חוץ ממי ששם היה ומי שאיתנו בקליניקה לא יכול להבין ולתאר... אני יודע

אני יודעת שזה גל ויודעת שהמעברים היום יותר מהירים ויש לי במי להאחז ואני עושה את זה ובכל זאת אודי עייפתי ... האמת שהעייפות שלי מפחידה אותי ...מפחדת להתפרק יש בי חלק שמושך לכיוון הדיכאון וההתכנסות עמוק פנימה . ואודי כל כך תודה שאתה כאן באמת כל פעם מחדש פשוט נגמרות לי המילים.

מביך אותי שאני לא יודעת מה להגיד לך...כל כך מביננ אותך...כל כך מוכר...שונה אבל מוכר... מקווה שעוד מעט תרגישי הקלה...

את פשוט מרגשת נוגעת ...אוהבת אותך לא חשוב מה את כותבת ..יושעת שאת איתי וזה המון . אז פשוט תודה על היותך

מקווה שקצת יותר קל וטוב....ושבכל זאת הצלחת לאחוז גם בטוב ומרגיע . האמת שרוצה לכתוב לך כמה דברים אבל עמוסה מידי בגדול פרסונה אין מנוס מלהרגיש את כל קשת הרגשות גם השליליים כמנסים לחנוק אותם בשיטות הניו איגן זה רק גובר ובה חזק יותר ... לכל רגש יש מקום וזמן . איתך

הי אודי, לפעמים אני מחכה כדי שאוכל לכתוב שבסדר אבל בסדר לא מגיע ואני מוצאת את עצמי שוב מתוסכלת מחוסר היכולת שלי לצאת מהמצב הזה. אני מרגישה כל כך לוזרית על שאיני מסוגלת לאחוז במושכות ולהתחבר ממש מבפנים ולהרגיש בסדר אמיתי כי בחוץ הכל נראה בסדר, אני נראית שלווה, מתפקדת בכל החזיתות. מבפנים.הכל סוער. אני רוצה להיות בסדר אבל לא מצליחה. באמת שמנסה כל כך ומתאמצת.

אנחנו נפגעות גילוי עריות ונפגעות תקיפה מינית נאבקות על חיינו נאבקות להיות קיימות ולא להיות שקופות היום בערב יום השואה אני קוראת לכולנו לזכור ולא לשכוח! אנחנו שורדות גילוי עריות עדיין נאבקות על קיומנו רבים המכחישים אבל אנחנו כאן כדי לזכור! לזכור ולא לשכוח לדבר ולאמר לכולם אנו נפגעות! פגעו בנו האנשים שהיו אמורים להגן עלינו! היום ביום השואה אני אתכנס ואספר לבן זוגי את סיפור חיי אעמוד מחר גם עבורי ואקדיש את היום הזה מזמינה אתכן להגיב/ להתיחס הילה

האמת הילה שבשנים האחרונות אני באמת מרגישה שגם לי מגיע יום שואה כזה לזכור ולא לשכוח ...גאה בך על הצעד הלא פשוט שאת מתכוונת לעשות . איתך

אני גאה בך!באמת מכל הלב...

את יודעת, הילה, עברתי ניצול מיני בתוך המשפחה וניסיונות אונס ומגע לא מותאם ממשך שנים ארוכות, ואיני משייכת את עצמי לקבוצת נפגעות תקיפה מינית או גילוי עריות. הפגיעה העיקרית מבחינתי, זו שגררה פגיעות והתעללות נוספות, מכל מיני סוגים, היא ההתקפה של אמא. וגם עליה, על אמא, לא הייתי אומרת שהיא אישה רעה. אלא פסיכוטית. מה שעשתה לא עבר דרך התודעה שלה. לא עבר דרך הקורטקס. הסיפור שלי מוכחש, מאד קשה להאמין. גם לי עצמי, ואולי זה לב העניין. התחושה שלי. היום אני יודעת, מקווה, שהמטפל מאמין להיסטוריה ועד לה. יש אדם נוסף בחיי שגם הוא יודע את האמת הזו. אולי ביום השואה והגבורה אנסה לקחת לי חופש (רגש). אנסה קצת לטפח את עצמי. מה שאמא לא מרשה. סוריקטה

את יודעת ביום התקשרתי לאמא די בגללך ..בגלל יום השואה ויום הזכרון שיש לה נגיעה קרובה בהם...והחלטתי להיות בחמלה . האמת כל כך מבינה אותך גם אני מרגישה שהבור הגדול ביותר שלי זה הניתוק הזה של אמא שלא כמו אמך לא חולה ולא ממש התעחלה בי אבל הניתוק שלה ועוד תחלואי הנפש והאימרות שמלוות אותי עד היום . כואבים ומוחשים יותר מכל פגיעה מינית שעברתי ...עצוב חיבוק לכולך

אומרים לי תרפי - אין סיבה להחרד זה סיפורים שאני מספרת לעצמי אם אשנה את המחשבות אז גם החרדות יעלמו אבל... אני לא מצליחה להרפות רועדים... וכל כך מפחדים כל הזמן... אין שניה של שקט...

כתבתי לך קילומטר ומחקתי הכל ...אוהבת אותך המון

היי, מה שלומך? יש חוויה כללית של הישמטות בין חברות הפורום, הלוואי שיוקל הילה

היי מתוקה אני רואה אותך.... ואיתך... הלואי שיוקל לנו הילה

אהובה יוקל לנו זה רק גל ואחריו תבוא אדווה נעימה ואחר כך שוב גל וכך הלאה .... אודי פעם כתב דבר מקסים תלוי תוך כמה זמן מתאוששים ...אני חושבת שלשתיינו כבר יש את היכולות להתרומם ולצוף עד הגל הבא ...

שוב קשה שוב אין מילים שוב שונאת את הילדה שוב לא טוב לה

שוב נותנת לך יד שוב אוהבת אותך אותה שוב מזכירה לך שאת מיוחדת כולך ומדהימה שוב יושבת איתך עד שיעבור.... ולמה השוב להזכיר לך כמו שמזכירה לעצמי את הגל שעובר את הספירלה ...ואוף כמה זה קשה לעבור את זה . מחבקת אותך בחום

:( עצוב....מקווה שתמצאי מקום לאהבה ולא לשנאה. חיבוק כזה שמתאים.

בעלי לא מצליח להתמודד איתי ומערב את אמא שלי כדי שתשמור עלי. המצב הזה מכניס אותי ללחץ כי אני מרגישה שמפעילים עלי כוחות משני הצדדים ואני לא יכולה להתמודד עם זה וזה בדיוק מה שיוצר את הלחץ עלי. הוא מאיים לאשפז אותי והוא גם לא נותן לי לבחור לבד את הפסיכולוגית שלי. מה עושים במצב כזה?

מרגישה כל הזמן שמישהו רודף אחרי לא מפסיקה להביט לאחור היום ...חושים מחודדים בצורה מטורפת ...כלום לא עוזר לזה הרעש בראש נוראי...אני יותר שם מכאן ..מחפשת רצפה הסיפור הזה מעורר את כל השדים שבלב..הבור יותר גדול ויותר עמוק ממה שדימיינתי ....זה סיפור שלא ניגמר של כאב איך נוגעים בו זה ככ שורף

אביב יקרה..יודעת ומזדהה איתך. .כרגע הכל מציף ויש מחנק בגרון- תזכרי יקרה שעכשיו את בטוחה- ששום דבר רע לא קורה עכשיו- הגל הזה תכף יחלוף- איתך,מחבקת

כמה קשה.........איתך.

אחותי הקטנה בת 7, היא לומדת בכיתה א. עוברים עלייה הרבה דברים קשים לאחרונה, עברנו דירה, עזבנו את החברים, את המשפחה, את הבית ספר הקודם. אבל זה לא מה שבידיוק מטריד אותי. כשהייתי בת 7 ואפילו יותר הייתי חסרת ביטחון עצמי. לא הייתי ילדה שמחה כמו כולם. הייתי דכאונית, בכיתי בבית ספר, שנאתי את עצמי, הסתכלתי על המראה ויכולתי לבכות, לא היו לי חברים וחברות, ועברתי הרבה תקופות בדידות והצקות... אחותי בידיוק ההפך מזה, אבל עם המעבר היא השתנתה, היא נהייתה הרבה יותר עצובה, היא הזכירה לי את עצמי. היא מפחדת להיות לבד, בבית הספר אין לה חברים וחברות, היא לא מרימה את הראש שלה, ותמיד בטון עצוב כזה... כולם קוראים לה מציקנית ו- מעצבנת ובאמת שהיא לא עשתה משהו רע למישהו. מה שאני יכולה לשאול זה איך אני, בתור האחות הבכורה יכולה להפוך את המצב שלה לטוב יותר, ולהחזיר אותה ללהיות ילדה שמחה ומאושרת. תודה לעונים.

... אודי.... עייפה... עייפתי.. נפגש היום, נפגש גם ברביעי ואח"כ היא נוסעת... נחזור ונפגש בראשון ב 22/5 כן.. אני מניחה שהיא תחזור ונפגש.. (מקווה) גם מכירה ויודעת מה מחכה לי בתקופה זו.. מכירה את החיכיון הזה שמרגיש שלא נגמר... מחכה דקה, ועוד דקה ,ועוד דקה ,שהופכת לשעה. לשעתיים, שלוש..ארבע..יום ,יומיים .. מגרדת את הקירות.. מנסה לתפקד כרגיל, מעמיסה עלי עוד ועוד משימות... אולי הם שיגרמו לזמן לעבור מהר יותר... ?? זוכרת שבאחד הפעמים שהיא נסעה קטפתי כל יום עלה, פצעתי את העלה ,חרטתי עליו את מס' היום של החיכיון,הצמדתי לדף וכתבתי/ציירתי לה משהו על הדף ושילשלתי לתיבת המכתבים שלה (של הקליניקה) כשהיא חזרה, הוציאה את כל המכתבים הממוספרים שעל העלים והרכיבה על הרצפה מעין פאזל מהדפים והעלים הללו.. הסתכלנו ביחד והיא הקריאה בקול... בפעם אחרת כשהיא נסעה ומאוד כעסתי עליה קטפתי המון עלים (רציתי שיכאב גם להם,לא היתה בי חמלה על הצמחים) ומילאתי לחלוטין את תיבת הדואר שלה..התיבה כמעט והתפוצצה... ועכשיו ?? מרגיש לי כזה יאוש... לא רוצה לפוצץ, לא רוצה גם להכאיב.. למעשה מרגיש שלא רוצה כבר כלום... חלמתי הלילה חלום . בחלום,היתה תינוקת שנולדה עכשיו. לא יודעת מי מחזיק אותה. מישהו. והמישהו הזה מתבונן בתינוקת ובודק לראות אם לא חסר לה איבר כלשהו. אם היא נולדה שלימה. אני מתבוננת בתינוקת הזו ונדמה לי שביד שמאל שלה חסר האגודל. שהתינוקת נולדה עם ארבע אצבעות בלבד ביד שמאל. אחרי כמה זמן, המישהו הזה שמחזיק בתינוקת מסתכל על יד שמאל שלה ורואה שהאגודל דבוקה פנימה בכף היד. הוא פותח ומפריד ומשחרר את האגודל של התינוקת. פתאום התינוקת נשמטת ומתגלגלת בגרם המדרגות למטה.. המון מדרגות.. היא נחבטת עם כל גילגול שלה וחוטפת גם מהמעקה משני הצדדים של המדרגות. בסוף גרם המדרגות היא שוכבת. מרימים ושמים אותה במיטה באיזשהו מקום. תוך כדי החלום (ואולי זה כבר היה בחצי יקיצה ?) שאלתי את עצמי, איך זה שלא מביאים רופא שיראה ויבדוק את התינוקת ? תינוקת בת יום שנפלה באופן כ"כ קשה ... ?? התעוררתי.. אודי.. לא יודעת אפילו מה אני מבקשת ממך.. :((( רע לי :((

הי במבי, את יודעת, גם המטפל שלי יוצא עכשיו לחופש. נוסע לחו"ל. אולי הם נוסעים לאותו מקום? אולי ייפגשו וידברו עלינו :-) חח מעניין העניין עם האגודל של התינוקת. אגודל, בעיניי, כעין פיטמה, בהקשר של מציצת אצבע. קשר עם אמא, אולי? מעניין גם שזו יד שמאל, בעיניי - יד של יצירה. את מוזמנת להריץ אסוציאציות המשך או לתקן. בדימיוני אבהיל רופא מיידית אל התינוקת. וגם רוך ועטיפה וחמימות. אולי אולי קצת קל יותר? שלך, סוריקטה

היום הייתה לך פגישה איתה ... יקרה הכי מבינה אותך בעולם.רק להגיד לך שאנחנו כאן באהבה רבה איתך ..

כן..ראיתי שהכל עלה.תודה.רציתי רק להסב את תשומת לבך לזה שהגבתי בשירשור..(ולא כהודעה נפרדת חדשה). וכדי שתגיב ותתייחס לדברים שרשמתי שם. אשמח אם תוכל לעשות זאת.. תודה.

הי אודי מה זה חזל"ש?

ניסיתי לעשות מה שלואיז היי אמרה, אולי לא ניסיתי מספיק. מאז הכל לא הולך לי, מן חוסר מזל או שאצלי הכל עובד תמיד הפוך (רק אם אני חושבת מחשבות רעות ושונאת את כולם העניינים מסתדרים) .לא הפסקתי להודות ליקום, לחינם עמדתי מול המראה ואמרתי לעצמי שאני אוהבת אותי הרגשתי כמו אידיוטית. על מי אני עובדת כאילו? האמת היא שאני קצת מדוכדכת, אולי קצת יותר מקצת. כבר שבועיים וזה לא עובר... מה שהיא (לואיז) אומרת נשמע הגיוני כל כך, הלוואי שהייתי יכולה להאמין שכל מה שקורה קורה לטוב.

עצב אמיתי מהבוקר..חדשות הבוקר שאומרות שהוא המסכן במצב נפשי קשה....אהה תפש אותי כל כך לא מוכנה בום התרסקתי הוא במצב נפשי קשה ואנחנו מה איתנו.. לוקחת כדור להרגע כי זה כל כך טילטל ... אני אדבר רק מאני מעל גיל חמישים יום אחד לא באמת חיה ..נכון סוג פגיעה אחר נזק גדול יותר ועדין ,לי גם יש כוחות שאין לכל אחת. אלפי שקלים לטיפולים אלפי החלטות שבאו משם כל החיים נגררת בתחתית הסולם ... זוגיות הבחירה משם .. ומיניות אהה בכלל נורא ואיום ומשם לכל הכיוונים מניתוק כללי עד גועל אמיתי . אז כלום בחיים שלי לא שפוי ולא רק שלי והוא המסכן מצבו רע ... ואני חושבת לי אביב יש בך חמלה לנמלים לזבובים לגוקים ולמה לא אין לך ... הוא כל כך מזכיר אותו נהנתן גברתן חושב שהוא מלך ...מהעליתה של המדינה מי יחשוב שהוא פוגע. אני שונאת אותם שונאת.... חדשות הערב בכלל תופשים אותי חשופה כל כך עוד סיפור ועוד..והבן שלי מתבגר צעיר מי ירצה ללכת לזונה בת 13 ואני כמעט צועקת לו מי שרוצה לגעת בבת ארבע ...ובמקום אכן זה באמת עולם מעוות ובליבי שמחה שגידלתי דור מתוקן אנושי חומל אוהב ... אולי זה באמת היעוד שלי בחיים לעצור לפחות בבית שלי את הרשע ... עצובה ודי מטולטלת מהיום הזה מזל שיש כדורים להרגיע להחזיק אחרת מי יודע אולי גם אני הייתי טוענת רחמנא ליצנא שהנפש שלי בקריסה ... ואודי סליחה על קבלת הפנים ושמחה שחזרת ...והכי בעולם מקווה שנהנית ושנחת מכל האנשים שנפשם מתוקנת :)

מקווה שהוקל לך בנתיים.אני חוץ מעצב שומעת גם כעס וזעם על אי צדק...אל תדאגי,יקרה,יש בורא לעולם והוא יחזיר להם מידה כנגד מידה.כמו שהחזיר למצרים,לנצים ולשאר שניסו...שולחת לך חיבוק חם ורך אם זה מתאים לך

לא שמעתי חדשות הבוקר אבל אני יכולה לתאר לעצמי כי לצערנו... זה באמת נורא, אבל היום בניגוד לעבר לפחות מדברים על זה. מושיטה לך יד אם מתאים לך. ותודה על השיר אמן למילים.

כל כך מבינה אותך- כואבת יחד איתך..מושיטה יד אליייך להרגיע שתהיהי פחות לבד

אכן חלום יש גם כעס ..האמת מנסה להתחבר לסיפור חיי וזה עוד יותר מטלטל את העולם . לא ממש מוצאת מקום לכל המכלול ושוב מוצאת את עצמי מעדיפה שחלקים מסויימים יעלמו .... תודה לכן חלום פרסונה וינשוף על היד ועל היחד זה המון ואני מאוד מאוד מעריכה את הכל .

אביב יקרה יקרה, ההודעה שלך נשמעת לי מפורקת נורא... אם עצרת את השרשרת, ולא זו בלבד, אלא שהתחלת מחדש בפנייה לכיוון מצמיח של נדיבות וחמלה - אין יפה ומדהים מזה. אף שתעצומות אינספור נדרשות לשם כך. אני לא יודעת מה היה בחדשות באותו יום, ובאמת מסכימה עם תחושת החוסר המשווע של ההגינות, תחושת הלם (ואלו רק מילים קלות לתיאור המצב). ואנחנו לקראת יום השואה (אני דור שני). תליתי דגלים. שלך, סוריקטה

תקופה מאוד מאוד מפוצלת ..וחדשות היום פיצלו ופרקו עוד יותר זה התחיל בקצב שמבקש חנינא על סמך מצב נפשי קשה ונגמר בבנות שלוש עשרה במצב כלכלי קשה שמישהו החליט לשדלן לזנות בשביל הרווח .... עדין אני עוד מתקשה באיזון ואחדות זה מאוד מאוד טילטל ו...חמלה הייתה בי תמיד אבל לא מול עברייני מין ובטח לא במי שפוגע בילדים ...שם החמלה שלי נעצרת לא יכולה אחרת ....

הגבתי להודעות האחרונות ממך,בתוך השרשור עצמו.

החופש והחג התישו אותי!! אני שמחה לחזור לשגרה..החופש הזה הגעיל אותי. השתגעתי מזה. לי לא היה פשוט כל החג והחופשה. ידעתי שיהיה קשה. ממה הכי נהניתי? מכלום. כן. אני כועסת. מעצבנת כל החופשה הזאת. ארוכה מדי.

הי, הכותרת מספרת. איכשהו רובנו שם. ואולי ישנה גם הקלה מסוימת של חזרה לשגרה. מבואסת לאללה, שמו לי גבולות הבוקר, איש לא נעים, אך בדיעבד, במחשבה שנייה, יש הרבה מאד צדק והגיון בגבול הזה. שמעתי לי את הפרודיות על 'היום יום ראשון' ביו טיוב. וזה קצת חייך. קראתי גם קצת על הנחיות פשוטות על התמודדות עם שביזות-יום-א' כדי להזכיר לעצמי. הולכת לבדיקות, ויש לי נוספות. אוף, לא הכי נעים. שיעבור בשלום. שלכם, סוריקטה

מקווה שישתפר ושהבדיקות בסדר ...שימרי עלייך חיבוק

שיעבור הכל בשלום

לד"ר שלום האם אומץ וביטחון עצמי קשורים אחד לשני ?. אני בחור בן 31 ומרגיש שאין לי אומץ כל דבר מלחיץ אותי מבהיל אותי וכל פעם שיש לי הזדמנות להתקדם אני מפחד וחזור אחורה .אני כאילו מחפש כל הזמן את הבטוח כדי לא להיתקל הקשיים .והאם טיפול בהיפנוזה יכול לעזור לי ? הייתי בעבר אצל פסיכולוג של דרך קופ"ח אבל זה לא כל כך עזר

https://www.youtube.com/watch?v=8RPXgv67sms ועל כך אמר הרבי נחמן מברסלב: אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות.

https://www.youtube.com/watch?v=M2dWXZOFwCA

מחקרים מלמדים שהוריהם של ילדים שהופנו לטיפול פסיכולוגי מעריכים את ילדיהם פחות מאשר הילדים מעריכים את עצמם. לעומת זאת, ילדים שלא הופנו לטיפול מוערכים על ידי הוריהם יותר מכפי שהילדים מעריכים את עצמם. מה אפשר ללמוד מהמחקר הזה?

שלום , הסיפור של מצב רוחי הירוד התחיל לפני כמעט שלוש שנים. כאשר הייתי פרודה כמעט שנתיים מהארוס שלי ולא רציתי מערכת יחסים עד שאימא של גיסי הצעיה לי להכיר מישהו והסכמתי , נפגשנו לדייט והקליק קרה , כשהגעתי הביתה אמרתי לאימא זהו זה הגבר שאני צריכה , ממש אהבה ממבט ראשון , ונראה שגם אני עניינתי אותו כי הוא התקשר יום למחרת וככה הדברים זרמו נפגשנו עוד כמה פעמים הלכנו למסעדה וסרט והרגשתי שהוא בעניין . אחרי חודש בערך קיימנו יחסי מין אצלו בבית ואחרי זה יצאנו עוד פעם אחת , אני הזמנתי אותו לארוחה משפחתית אצל אחותי ואז הוא נעלם , אחרי חודש וחצי הכרות הוא נעלם , הרגשתי שמשהו לא בסדר התקשרתי והרגשתי שהוא לא מעוניין לדבר . מאותו הרגע התחיל הסבל שלי המון בכי וכאב . רק אחרי חודשיים הוא התקשר בשביל שאני אבוא אליו לנקות אחרי שהוא שיפץ את הבית ואני הלכתי ישנתי אצלו ניקיתי לו ובישלתי וזהו לא שמעתי ממנו עוד מספרחודשים ואז שוב אותו סיפור , ואז אני החלטתי להתנתק ממנו , היה לי נורא כואב לא יכלתי להבין למה זה מגיע לי למה התאהבתי באדם כזה , הרי הכל כבר ברור שהוא לא רוצה אותי , עברתי שנתיים של גיהנום . הייתי צריכה בזמן שלמדתי במכללה וגם בעבודה לשדר שהכל כרגיל , לחייך ולהראות שהכל בסדר אבל מבפנים הכל שורף וכואב , הייתי נסחבת עם התמונה שלו מנשקת אותו רוצה להרגיש שהוא איתי שיש עוד תקוה , תקוה שהוא היה נותן לי כל פעם מחדש כשהיה מתקשר אחת לכמה חודשים , משגעת את החברה הקרובה שלי את אימא בדיבורים בלתי פוסקים עליו . במהלך הזמן הזה אני והאקס ארוס חזרנו אבל הקשר לא כל כך טוב ורק בגללי . הוא רוצה לגור ביחד רוצה להתקדם אבל אני לא נותנת לזה לקרות, אנחנו כאילו בתחילת הקשר מצד אחד אני רגילה אליו, לצחוקים שלנו לחוויות שלנו לכל מה שעברנו כשהיינו ארבע שנים ביחד ומצד שני אני מרגישה שבלב שלי יש את אותו בחור שהכרתי ופשוט התאהבתי אבל מהאקס ארוס אני לא מצליחה להתנתק כאילו מצד אחד אני לא מרגישה שאני אוהבת אותו מצד שני לא יכולה להתנתק ממנו וכל הזמן הזה אני רוב הזמן במחשבות על זה שהתאהבתי והוא שבר לי את הלב . לאחרונה הוא יצר איתי קשר שוב ואף ביקש להיפגש ואני הסכמתי ואז לא שמרתי כלום בבטן סיפרתי לו הכל שאני מאוהבת בו שהתאהבתי בו ממבט ראשון שאני דמיינתי את החתונה שלו את הזוגיות שלנו שאני עוברת לגור אצלו שאנחנו זוג לכל דבר והוא כשהוא אמר לי שהוא לא חושב שאנחנו מתאימים ויכולים להיות ביחד הכל פשוט התמוטט כמו מגדל קלפים , שהוא סובב לי את הראש ושבר לי את הלב , אבל זה לא עזר לא שמעתי ממנו יותר מחודש ועכשיו הוא שוב התקשר בחג ואף הגיע ליד ביתי עם בן דוד במפתיע וביקש שאני ארד להגיד חג שמח, ואחרי כמה ימים נפגשנו והחלטתי שזה הזמן לדבר שוב דוגרי , ושמעתי ממנו דברים שקשה לי להבין , שהוא לא יכול לחיות עם מישהו בבית גם לא עם אישה שהוא רגיל ללבד , שהוא מפחד שאם יהיה בקשר זה לא יצליח ואם יתחתן יתגרש שהוא לא מצליח להרגיש את הרגש הזה של אהבה שלא רק איתי גם עם אחרות שהכיר הוא מכיר ומתנתק , אמרצי לו שאנחנו יכולים להיות זוג מושלם גם חיצונית ובכלל מכל הבחינות אנחנו מתאימים רק שהוא לא נותן לזה צאנס , אמרתי לו שאני מוכנה להיות האישה הכי טובה בשבילו והוכחתי לו שכמו שאצלם הגרוזינים נהוג שהאישה תבשל תנקה עשיתי לו את זה , אני לא בליינית כל היום בעבודה נקראת בים לעזור לאחותי עם הילדים לבין לעזור להורים ולכל מי שצריך , הוא אמר לי שהוא חושב שאני בחורה טובה שיש לי לב טוב שהוא לא הכיר בנות כאלה וגם חיצונית אני מאוד מוצאת חו בעיניו . ואזבפגישה הוא שאל אותי אם אני מוכנה כמוהו להתחזק בדת שהוא עושה את זה אחרי שאחותו נפטרה ואמרתי לו שכן מוכנה בשבילו וגם באופן אישי אני לא נגד זה , ואז הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אלד לו ילד שהוא יעזור לי לאפל בו שיקנה לי בית שיתן לי כסף שהוא כבר בן 37 והוא רוצה להיות אבא , אז הסברתי לו שהבעיה אצלו שהוא צריך עזרה כי יש לו פחד מזוגיות משהו רציני , אמרתי לו שילד צריך אבא ואימא שצריך להתחתן ולחיות ביחד , שמאוד רע לי עם זה שהגורל שלי היה להכיר אותו להתאהב בו לרצות אותו. אמרתי לו למה לך להציע לי דבר כזה ברי אתה לא אוהב אותי לא רוצה אותי תסתיר אותי מהמשפחה שלך , והוא פשוט שתק ורק חיבק אותי . מה שקרה הוא שבאותו היום קיימנו יחסי מין יש בינינו את המשיכה הזאת לא יכלתי לעמוד בפניו . מוזר לי מאוד שאחרי זה הוא יומיים ברציפות מתקשר אפילו בבוקר שואל מה איתי מנהל שיחות בנאליות אבל עדיין שומר על קשר רציף . אני אבודה באמת אבודה , קשה לי אני בוכה הרבה , וצריכה להתנהל מול אחרים כאילו לא קורה איתי כלום , אין לי למי לשפוך את הלב, אני חושבת עליו בלי הפסקה , מסתכלת על התמונות שלו מדמיינת אותנו ביחד , אבל לדעתי לא משנה כמה אני יהיה כנה ואפילו שהצלחתי לא מיוזמתי לסיוט ממנו את האמת על ההתנהגות שלו כלפי , לא קל לי אני נרגישה שאני חיה בסיוט !!! סיוט מתמשך שלא נגמר כמה שכואב לי כאב שמילים לא יכולות לתאר זה גם משפיע על הבריאות שלי מה לעשות? חייבת עצה? בבקשה!!!

שלום.אני בחורה צעירה,סובלת כבר שנים רבות ממחלות רבות פיזיות וגם מדיכאון. גם שאר המצב שלי לא מזהיר פנים-בדידות,קשר רע עם המשפחה,מצב כלכלי לא פשוט בלשון המעטה ועוד..בקיצור-אין מה לקנא בי. אציין שגם אובחנתי בעבר בהפרעת אישיות.לא זוכרת איזה סוג -אבל הסוג הזה שיש בו קיצוניות וכו'.. הבעיה שלי-אני נפגעת מאוד מהיחס הרע של אנשים כלפי.בגלל מצבי ,אני נעזרת באנשים רבים(לצערי).והם לא תמיד סבלנים ונחמדים.הרבה פעמים הם נוהגים בי בגסות,בעצבים וחוסר הבנה שבגלל מצבי-אני רגישה יותר. אציין גם שגרתי הרבה שנים עם משפחתי ועברתי בגגל זה שבע מדורי גיהנום מה שלדעתי,יחד עם כול שאר הצרות,גרם לי להיות חסרת סבלנות ומאוד פגיעה נפשית. קשה לי שמוציאים עלי את העצבים כול פעם. עכשיו-אני לא יודעת אם זה "אשמתי" או שבאמת זה קשה לי להיות בנעליי,ולכן הצדדים האחרים צריכים להבין זאת. כרגע יש מישהי בחיים שלי שמאוד חשובה לי.אני מאוד אוהבת אותה והיא עוזרת לי .אבל היא צורחת עליי הרבה פעמים כשהיא עצבנית.וזה רוב הזמן.ניסתי להתעלם,ניסתי לדבר איתה על זה אבל זה לא עוזר. באיזשהוא מקום כבר בא לי לחזור להיות בודדה -העיקר להפסיק להפגע ממנה(עם כול המשמעיות שבדבר-שהיא תפסיק לעזור לי וכו'..). מה לעשות?

כבר מעל שבוע בלי טיפול- בהתחלה היה קשה עכשיו יותר קל- אפילו יותר רגוע טיפול הוא סיוט- נכון שהתקדמתי הרבה.. אני מתגעגעת לחיים "רגילים" חיים "נורמליים" חיים בלי מצוקה - בלי להתחבר לכאב הבלתי נסבל- חיים בלי להזדקק במטפלת ברמה שקשה להמשיך בלעדיה.. אולי אין שחור ולבן..אולי אפשר גם וגם.. בנתיים אני לא מאפשרת לעצמי להתחבר לכל מה שקשור לעבר... בא לי גם לחסום את המטפלת בטלפון...

מקווה שבסדר ובכל זאת תחזרי לטיפול ...אחרי שתעברי את הכעס על החופש הזה ותקבלי את התלות הזאת ..חיבוק ענק

החג עובר בסדר... טיילתי קצת עם חברה והרגיש לי שזה יותר מדי... ותוהה לעצמי על זה.. אותה החברה קפצה אליי לבית של ההורים והבנתי שאני לא רוצה שתראה אותם כי מתביישת בהם ): ראתה רק את אחד מהם בסוף והיה סביר. מרגישה שמשהו בחופש לא באמת עושה לי טוב... לא מצליחה להנות או לא יודעת כל כך.. וסופש ארוך ועוד לא יודעת איפה אהיה. יכול להיות שאם אסע אצטער ואם אשאר יהיה לי יותר מדי... בכל אופן אין מושלם כנראה ובמצבי אף בחירה היא לכתחילה. ואודי, תודה רבה על זה שאתה כאן.. תהנה בטיול, וניפגש בשבוע הבא(:

מרגישה שהרבה גם ככ לא ברור לי.וזה מטריףףף אותי.וגם סוגר. כל הטיפול הזה ומהותו...,מה בעצם קורה..,מה לא קורה...,ומעבר לזה.., דברים שגם אומר..,ובטח אם זה בחצאי מילים או משפטים,שהרבה פעמים סתומים לי,או לא ברורים לי מספיק כדי שאתחבר,ובמצב הזה שגם נמצאת בו. והחסימות האלה,והבלתי נסבלות של הפורמט הזה כולו. ואז..,ושוב...,וכרגיל.., נגמר הזמן..,ואני נשארת עם כל הבליל הזה כולו לבד.ואז גם...עם כל האסמסים שכותבת שגם מעיקים מאד...(כשזה גם האופן היחידי בו משהו גם מצליח להאמר..),ומרגישה שעומדת להתפוצץ כבר מהכל.ומ"הקשר".. הזה , שככ מתעתע בי, וכבר לא יודעת איך להתייחס אליו ולכל הדבר הזה, וכשאלו פני הדברים. וכך זה נשאר. וזה מטריף אותי. ומתסכל ככ.ומה יהיה....?? ואם הכל ככ חסום ולא מתאפשר. ?? ואיך בעצם התלות מתקשרת לכל זה כקושי עיקרי שלא מאפשר...???לא מבינה.

והבלתי נסבלות לא מאפשרת לזה להתאפשר. וחוששת...וככל שהזמן הרב כבר עבר ועובר...,שככה זה גם ישאר.ושלא מסוגלת במצב הקיים, כבר אחרת.וזה מן הסתם מייאש...,כי אין את כל הזמן שבעולם. הגענו לפה לזמן מוגבל,שהולך ואוזל לי, בין האצבעות,ומסתבר שלא מצליחה לנצל אותו בשל כל הקשיים והתקיעויות.ומזדקנים..,ומתים.. בכלאופן תודה. זה בכלזאת, ולמרות הכל..., כן הצליח(הצלחת...) לעודד אותי.

מאד מתקשה כרגע ויותר במפגשים.חסומה מאד. כשלא חושבת שהכל מתחיל ונגמר בי,גם אם אני העיקר ומרכז הטיפול. יש דברים שכן...,יש דברים שקשורים לקושי איתו,בהתנהלות\תגובות\שתיקות וכו שמעוררים כעס התנגדות קושי גדול ואי יכולת כבר לדבר.לא שוב ושוב את אותו הדבר,ולא דברים אחרים נוספים חשובים.ויוצא...,שבעיקר יש כעס חסימה גדולה ותקיעות.זה קיים.זה עולה.אבל לא מצליח להפתר.ורק מעורר עוד ועוד מצוקה. אני תלוייה מאד וזה כמובן מעורר גם קושי גדול.ובעיקר מפוחדת וחרדה מכל המצב הבלתי נסבל ופתיר הזה,ומחיי והחרדה הגדולה שמלווה אותם כל הזמן,על מה יהיה איתי..,איתם..,ובנוגע לעוד כל מיני עניינים שמטרידים. השאלה...,איך יוצאים מזה אם בכלל??במצב הקיים,ונראה שזה פשוט כבר דרך ללא מוצא.(ואם אני זו שצריכה לגרום לזה שיהיה אחרת...,במצב הנתון,לא מסוגלת). ודבר נוסף..,אם הוא וכתוצאה מכל ה"וויב" הקיים, כבר נאמר חסום גם בעצמו מולי, ולמעשה בגללי.., אז איך בכלל זה גם אפשרי?? והדבר שמעצבן...(כמו עוד דברים בדינאמיקה טיפולית...שנקראת..,"קשר"...),שזה לא נאמר במפורש, אלא מופנה אליי כשאלה...,ואני צריכה לנחש אם אכן זו ההרגשה גם שלו, שלא אומר מפורשות, או רק משקף לי כביכול את תחושותיי.ושתיקות.... אני לא יכולה לסבול את זה...,ואת סוג "הדיבור" הזה, זה מרגיש לי כמו "משחק פסיכולוגי" מעצבן ומניפולטיבי.ולא "קשר"ממשי. וזה גם סוגר.ובעיקר משאיר אותי בתהיות..,לגבי..מה קורה, אז למה בעצם התכוון? ואיך בכלל אפשר להמשיך כשהכל ככ בלתי אפשרי. ובכל זאת..., זה מה יש.אז זה הטיפול.??? האם כך צריך להיות?? ומרגישה כלואה בתוך מצב לא הגיוני.כשלא יכולה לצלול לתוכו וגם לא יכולה לשחות ממנו הלאה. צפה ונאחזת בכלום..,בכוחותי האחרונים..., עד שבסוף פשוט אטבע...,וכשלא מתאפשר אחרת. ??? בבקשה..., תענה לי קצת יותר בפירוט והרחבה. תודה

הי שמחה שאתה משתף אותי בתחושתך. עם זאת..., ומעבר לתיאור החוויה שלך מולי, אני לא יודעת למה אתה מרגיש כך,ומה בכתיבה שלי גם עושה לך את זה,לא פירטת. כך ש..., קשה לי גם האמת לענות על השאלה שלך שמופניית אלי, איך פותרים את "הדבר".., הזה ,שבייננו. עלאחת כמה וכמה באופן הזה שפה..., רעיונות...???

פתאום עלתה בי המחשבה..,(בעקבות אובדן שחוויתי\חווה, ממש עכשיו..), מה קורה,אם נאמר, המטפל חווה דבר שכזה.וחלילה מישהו קרוב לו נפטר. האם הוא מספר על כך למטופל?האם הוא בכלל מסוגל להמשיך בטיפול..,ואם הוא עצמו נאמר נמצא באבל וצער עמוק.איך זה עובד??

אז אשמח אם כך..,שתתייחס לעניין שהעלתי וכתבתי בהרחבה,ומכיוון נוסף אחר.אני מניחה שקיים כזה..,לא? או שזו הפרשנות הפסיכולוגית היחידה למצבים שכאלה?

הי אין איזה משהו ספציפי שרציתי לשמוע...,ולא חיפשתי שתקלע למשהו..,שאתה כביכול חושב שאני רוצה שתנחש..., לא. מבחינתי התכוונתי להודעה שרשמתי לך ב 21.4 עם הכותרת "הי אודי", שם הרחבתי ותארתי ושאלתי..,ענית אז..,באופן מסויים,וכשהגבתי לכך,כתבת חזרה שכנראה טעית, ואז..ביקשתי אם תוכל אם כך לתת גם כיוון נוסף של תשובה. אבל לא שיש לי תשובה מוכנה מראש שאתה אמור כביכול לאשר או לא. בכלמקרה אם לא מתאים לך...,אז לא חשוב. גם ככה כבר עבר זמן...,וזה אי שם כבר מאחור.ונראה שאולי גם כבר איבד קצת מטעמו..., אבל בכלמקרה רציתי להגיב ולהבהיר.

משהו מבקש תשובות בבהילות נוראית מה יהיה איתי מה יהיה עלי. אם רק הייתי חזקה מספיק לאסוף את עצמי ולהעמיד פנים. ימים שלמים אני כלואה בתוך עצמי וכל כך רע שם. אני פוחדת.

הי שירה נראה לי שהכמיהה להעמדת פנים, היא פאנטזייה..,שאם תוגשם,תתגלה כמאכזבת וכואבת לא פחות,אם לא יותר. העמדת הפנים,משאירה בבדידות גדולה מאד גם כן,אם לא יותר.אך גם המצב שאת מתארת,קשה מנשוא. ובייחוד שיש צורך קיומי ו..חיצוני, להעמיד פנים.(כי הרי..,את(אני..),לא מרכז העולם...,שצריך לתת לו תשומת לב מתמדת.גם אחרים..,הרי..,קשה להם.גם אם לא מראים..).בקיצור מרגישה גם כלואה,ובתוך מורכבות מבלבלת מאד,גם בנוגע לכל הנושא הזה שפרובלמטי מאד, בהרגשה..,ביחס...,לעצמי,לאחר,ולהיפך, שמשאיר גם במצוקה ודכדוך. האם את מצליחה להעזר בטיפול? שולחת חיבוק..,אם מתאים לך

קשה לי כל כך מוצפת ואין טיפול.. אני צריכה להכיל את כולם.. התקפי חרדה... סיוטים...

שולחת יד להאחז בה לצוף .. היא כבר חוזרת . חבקי את כולם ממני ושימרי עלייך

מה שלומך? מקווה שמתחיל להיות יותר פשוט... לוקח לי המון זמן לחזור להודעות, אני מתנצלת על כך. העלית שאלה חשובה, כמה אני באמת זקוקה וכמה תמיד בכל מחיר אני אחפש את הצומי הזה... מה שכן, זה קשה, כשיש אנשים שעבורך הם עוגן, ודמויות מחזיקות, והם כלל לא מודעים לכך... זה קורה לי יותר מדי לצערי... חג שמח יקרה! גלי

מה שכתבתי לך היה גם עבורי ואולי בעיקר. גם סנופקין העלתה את האישיו הזה אני חושבת שכולנו מסתבכות עם הרוצה וצריך טהרוצה .. זה הרוצה הזה שלעולם לעולם לא יסופק דיו...אודי פעם כתב לי שניתן לעשות גשר מעל הבור אישית מחכה לרגע שאצליח לומדת ...חג שמח גם לך

הי סוריקטה יקרה, אני שוב מתנצלת על כך שלוקח לי המון זמן להגיב, אני כאן כל הזמן קוראת, חושבת, אבל מתקשה לכתוב... הרגשתי שלא הבנתי עד הסוף את כל הדברים שכתבת לי וניסיתי לקרוא שוב ושוב כדי להבין... העניין עם הנרקסיזם, אני באמת לא מבינה אותו עד הסוף ועוררת בי כל מיני שאלות, העניין הוא איך מבחינים אם זה משהו פנימי שלי או שהדמויות בחוץ באמת עם אלמנטים נרקסיסטיים? פעם היה בן זוג שהיה מספר לכולם עלי והיה מגדיל מאד את ההשגים שלי בתאוריו, ואני הרגשתי את זה ממקום נרקסיסטי שהוא צריך שאני אהיה ואשמע כלפי חוץ שווה הרבה יותר ממה שאני באמת, והמטפלת עכשיו אמרה לי, אולי הוא פשוט היה גאה בך? אז איך יודעים? ומה הגבול בין להיות גאה במישהו לבין להפוך אותו למשהו שהוא לא? אהבתי את מה שכתבת על המטפל כמראה, ועל כך שהטיפול הופך אותנו ליפים יותר.. יש בזה אלמנט של תקווה. יש לי קטע, אני נורא חזק ב"חיקוי" רוצה לעצב את הבית שלי בדיוק כמו הבית שלה, ולפסל פסל בדיוק כמו שאומן שאני מעריכה פיסל, ולקנות בגדים בדיוק בדיוק כמו שלה. ואז זו שאלה, איך הופכים ליפים יותר אבל עדיין נשארים אינדיבידואליים? היתה לי תקופה שלבשתי בגדים שמאד אהבתי והרגשתי שאני נראית בהם טוב, והמטפלת בזמנו אמרה לי שהיא מרגישה שאני מתחפשת למשהו שאני לא. זה שבר אותי. אני תוהה גם כמה להלחם במקומות של החיקוי ולהתעקש על ברור פנימי אחר, או כמה להניח לזה להיות, תהליך שאולי יעבור מעצמו בבוא הזמן... אשמח לשמוע מחשבות שלך ושל אחרים על כך.. חג שמח! גלי

הי גלי גלי, זה לגמרי בסדר שלוקח למחשבות להתבשל, ואחרי זמן סביר לצאת לאור. חיובי אפילו בעיניי. שמחה מאד שכתבת לי. חיכיתי לך. עפי"ר, אני חושבת שתכונות יכולות להיות גם וגם. גם משהו בתוכך וגם בחוץ. איפשהו באמצע. ובאמת לא תמיד פשוט להפריד ולמצוא את האיזון, המקום על הציר. נראה לי שעם הזמן (ההבשלה בטיפול, אולי, שימוש מושכל בכלים, יכולת התבוננות ממרחק) ההבחנה נעשית ברורה יותר. פנים חוץ, דמיון מציאות וכיו"ב. בטיפול למדתי רבות, מהמטפל, וכאן, למשל, אני מדברת את מה שלמדתי, אפשר לומר שזה חיקוי, אבל לא ממש, יש נופך שהוא לגמרי משלי, והידע הוא נכס שלי. נרכש ולא 'גנוב'. שלי - מילה / הרגשה שיכולה להיות מסובכת כל-כך. וגם - אחרי פסיכואנליזה, חושבת שמוזרה עדיין, אבל פחות, יותר כמו כולם ועדיין רואה את עצמי כמאד אינדיבידואליסטית. שלך, סוריקטה

היי אודי אני מתנצלת על מה שכתבתי. זה התכוון להיות סוכ של בדיחה לא מוצלחת על הפרסומת בטלפון הנייד... הילה

הי הילה, דווקא אני משתתפת מעת לעת בסקרים האלה ובוחנת את מקומי בתוצאות. גם בפרסומות אני מתבוננת וחוקרת את האנימציה שבהן, או העיצוב. סוריקטה

כתבת לי בתגובתך..., "זה כמובן לא מקרי שדווקא בסוף עולים הדברים וזה חשוב ביותר לדבר את זה ועל זה. דווקא מה שאת מתארת נשמע לי תזמון "מוזמן" מאוד, לא?" אז...לא.ממש לא!וזה גם לא היה..,שדווקא בסוף עלו הדברים. וכרגע בעיקר נורא מבאס אותי חבל לי ומצער אותי, ש..בסוף..,ומכל מה שכתבתי..,(וחיכיתי לתגובתך..),זה בכלזאת הכיוון היחידי שקיבל ממך התייחסות.

כמה רגישות ואהבה לכולנו...ריגשת תודה על היד המושטת ...ככ שמחתי לקרוא את ההודעה הזו ..שמחה שאתה בחופש אישית מרגישה שממש הגזמתי בזמן האחרון...אז הכי תהנה בעולם איש יקר ותודה.....

אודי סליחה באמת שאני ככה ... משהו בי מושך לאיזה זיכרון מליל הסדר בולמית בת שש .....הקטנים בחרדה מטורפת מנסה לא להמשך לשם , אודי אפשר יד

חג שמח, אודי יקר, אאחל לך ועבורך. תודה על החירות והחופש שאתה נותן לי כאן. אתה טוב אלינו, איש יקר. לילה טוב, סופשבוע נעים ומנוחה, סוריקטה

כמו במבי גם אני מרגישה שבכולם מתעוררים האביב ושמחת החג, גם אם מהולה בחרדה, ואצלי שלכת. אני שונאת את האביב בפריחתו המתפרצת בריחותיו החזקים, בצבעיו הבוהקים. אני הייתי רוצה לישון את החג. ולמרות זאת, חשוב לי להודות לכם, איש יקר ונשים יקרות, על המילים שמנסות לנחם ולגעת ועל היכולת לראות את האחר ולחזק מרחוק. וגם לאחל חג שמח ורגוע. שלכם שירה

האם אתן סובלות מהתופעות הבאות: והתשובה: כולנו סובלים וסובלות מהפרסומת הזאת! אין קשר לגודל החזה. נחנקנו כבר:))))))

דווקא כשיש סיבה לשמוח כל המצב רוח נעלם ונהיה ירוד..עצבנית..כעוסה.. איזה באסה..!! תותי

שקיבלה. אמרתי לה שלא צריך ושתביא לאחות אחרת שלי. לא יודעת, לא מרגישה שרוצה ממנה.

... אתה יודע ? מרגיש לי כאלו כולם שמחים ואביביים ... ריח של ניקיון , התחדשות..אביב.. ואצלי ... ??? :((( לא אוהבת חגים.. אוהבת שיגרה.. מחר בלילה "סדר".. אולי אני בדיכאון ? .. רוצה לישון.. מתישהו אחרי פסח אמא צביה נוסעת לשבועיים וחצי.. אין לי כוח.. רוצה לישון.. בכלל.. אני גם לא מבינה.. איך אמא צביה יכולה לעזוב באמצע סמסטר ולטוס ? נכנסתי למכון דרך האינטרנט ועיינתי בתוכנית הלימודים של המתמחים בפסיכואנליזה.. בדקתי את תאריכי המפגשים.. לא מבינה.. היא אמורה ללמד אותם.. איך היא יכולה לעזוב ולטוס ?? אין לי כוח.. מרגיש לי שאני משביתת שמחה.. גם פה בפורום יש תחושה כאילו כולן "לבשו חג" לקראת פסח.. אני לא במקום של כלום :(( לא במשחקים ולא בחיפוש מחץ בלב וגם לא במציאת חירות :(( מרגישה שכאילו נעוץ לי מברג עמוק בלב.. רוצה לישון :(((

את האמת מרגישה בדיוק כמוך... כל כך מיותר לי החג הזה אני שונאת חגים ומשפחתיות מורחבת ...והכי בן כה וכה אף אחד לא באמת מבין אותי אוף השבלול... ואמא צבייה תחזור כמו תמיד ובנתיים אנחנו כאן איתך ...מחבקת

קודם כל תודה לך אודי על זה שאתה מנהל את הפורום הזה שמאפשר לנו קצת לשחרר ולבטא מה שמחולל בתוכינו. חגים- לא קלים - הלבד כל כך מורגש...חוגגים לבד- מנסה לא לשקוע ברחמום עצמאיים אבל קשה הכאב...כל כך עצובים מאחלת לעצמי חירות מהאזיקים שקושרים אותי לעבר-, חירות מהפחד אימה שחווים יום יום, מאחלת לך וכולם כאן חרות אמיתי-חופש אמיתי

(אמא שלי) כל פעם מחדש אותו הדבר. משהו בהתנהלות שלה מוציא אותי מדעתי. הגעתי מוקדם כי חשבתי לבוא לעזור, אבל לא מצליחה, ואז מצטערת שהגעתי מוקדם. היא מעצבנת אותי, ההתנהגות שלה, בלאגן פיזי אבל לא רק.

אודי יקר רוצה להגיד תודה. לנסות לתמלל עד כמה אתה עוזר נוגע ..בעצם היותך מציף ועוזר לא לטבוע אין מילים לתאר ...אז קצת אינטרסנטי אבל שימשיך לך הכוח להיות איתנו ... רוצה לאחל חג שמח , חג אביבי פורח נעים שקט וטוב. אוהבת ומחבקת

אביב יקרה, את יודעת, מה שכתבת הזכיר לי, שחשבתי, לפחות ביני לביני, לשחק משחק של איסוף משפטים של אודי שאהבתי, ורישום שלהם בצורה מרוכזת. ככה כל סוף שבוע :-) חג אביב :-) סוריקטה

רעיון מדליק ממש. פעם עשיתי דבר דומה בקורס של איזה מרצה שהיתה שולפת פנינים מהפה. בסוף השנה הבאתי לה רשימה ארוכה. זה היה נחמד והדברים שאמרה הפתיעו אפילו אותה...

הזמנה מקסימה! תודה יקרה(:

עכשיו אני מהמחשב ומהפלאפון לא רואים את ההודעה לה מגיבים... אז תדמייני את התגובה שלי אולי יותר להודעה הקודמת "חגים" וחמודה על מה שאמרת לאודי, מסכימה אתך לגמרי (: