פורום פסיכולוגיה קלינית

תודה שאתם כאן. תודה שעניתם. ממש תודה. אין לי הרבה מילים לכתוב. יש לי המון בפנים אבל אין לי כוחות להעלות על הכתב. אני לחלוטין מפורקת. הפסיכיאטרית כן נשארת בנתיים. כותבת בינתיים כי אני כבר לא מאמינה לאפאחד. היא גם מזועזעת. גם הופתעה ממנה. "מהמחליפה". וכל הזמן אומרת לי שלהאשים אותי זה איום ונורא ושזה לא טיפולי ולא טיפול. ואני? 3.5 שנים איתה. עם "המחליפה". אוהבת אותה מאד. תלויה בה. יש לי פלשבקים פתאום שכבר נעלמו מזמן ופתאום אחרי שנים חוזרים. כאב הנטישה מהמטפלת ההיא חוזר. הלם ממנה. כאב. והמון אשמה. כי אני גם ככה נוטה להאשים את עצמי. ומבינה שלטנגו צריך שתיים. וגם לי ודאי יש חלק בהרס הקשר. אבל אני לא "המבוגר האחראי" ולא זאת עם התעודות וההכשרה. זה לא הוגן. איך לא מתאשפזים? ינשוף- כתבת שהחלפת 20 מטפלים. ו ו א ו. מאיפה הכח?? וכל כמה זמן? והכסף?? ומה לגבי האשפוז? כי אני נראה לי בדרך לשם. לא מסוגלת לדמיין את עצמי בלעדיה. גם לא מבינה מה עשיתי. היא אמרה (בין היתר) שיש פרפר יפה שאני מסתכלת עליו ומרב שאני לא מאמינה כמה הוא יפה אני תולשת לו את הכנפיים כדי לבדוק אם הוא אמיתי עד שהוא מת. וגם שיש כוס יפה, וכדי לבדוק שהיא אמיתית אני זורקת אותה ונשארת בלי. כי היא נשברת. וגם שהכפשתי את שמה. בפני חברה טובה שלי וגם בפני הפסיכיאטרית, ולכן אני גרמתי לזה שהן לא יכולות לעבוד יותר יחד.וככה בסופו של דבר אני הורסת לעצמי. יש אמת חלקית בזה. ויש גם הרבה פרשנות מוטעית. והמון תלות. תלות מוחלטת. זה אסור אודי. נכון? אין שיטה כזאת שעובדת. נכון אודי? לגרום או יותר נכון לאפשר הגעה לכזאת תלות עד שארגיש שאיני יכולה לחיות בלעדיה ושחיי אינם שווים בלי קיומה. מי אחראי על נושא התלות בטיפול? יש בכלל דבר כזה אחריות על תלות? האם ניתן לטפל בבעייה חמורה של תלות או נטייה ליצירת תלות חזקה? האם יש אנשים שלא ניתן לעזור להם בטיפול? האמת שאני מפחדת לכתוב פה עוד. כי אני מפחדת שהיא תקרא כאן ותתעצבן עלי עוד יותר. ואני עדיין אוהבת אותה. זהו. תודה לכן

אוף אוףועוד פעם אוף יש לי המון לכתוב לך ... ויפה שאת מבינה שאת לא האחראי המטפל. אישית עכשיו אחרי חמישה חודשיםנפותחת דברים שלא אמרתי רק לחברות על התנהגויות אנושיות מידי ולא טיפוליות בסוף שהשאירו אותי מצולקת וחרדה. לצערי הייתה לי מטפלת מדהימה אבל בכמה פגישות אחרונות הצליחה להרוס ככ הרבה מימה שבנתה איתי . קשה לי להגיד לך תסנני את המילים הרעות האלה אני מניחה שכן בחנת אותה עד שלא יכלה יותר..טוב ויפה שתאמר לא יכולה יותר ותשיכו לדרככן אבל להגיד כאלה מילים זה חוסר מקצועיות .. ויקרה משפט ששמעתי מהמטפלת החדשה לא תפקידך לראות את המטפל...אז ברור שהמטפל לא קיר וישהלו רגשות ומצד שני ,אנחנו מגיעות כי יש לנו קשיים וכעסים שחייבים טיפול ... אהובה תיראי את הסרט קונגפו ותיראי שהמון המון תלוי במי שמלמד ואיך... אצלי היא רצה מהר מידי גוררת אותי אחרייה זה בהחלט היה שלה ומשהו שהיא הייתה צריכה לשנות אצלה ...היום אני יכולה לנסות לחשוב את זה עדין קשה לי כאילו אם אני אומר. כאן היא כשלה אני מוחקת אותה ואני לא ....אני מטפלת בעצמי ... תשארי כאן תיכתבי תוציאי את הרעל ...חיבוק אם נכון לך

היי סמבדי, תלות זה נושא שגם מעסיק אותי רבות. אבל מניסיון צריך להרפות ולהשלים עם התלות. אני מאדדד תלויה בפסיכולוג שלי. זו עובדה. בהתחלה ניסיתי להילחם בזה, ועכשיו הרפתי. ודווקא עכשיו כשהרפתי, יותר קל. משהו השתחרר. אני מאמינה שהוא רוצה בטובתי, ומקבלת אותו עם כל הפגמים והמוגבלות שלו. לפעמים אני יוצרת קשר בין הפגישות ואין לו הכי סבלנות אלי.... אבל זה לא "סוף העולם" מבחינתי. אני מבינה שכנראה עבר עליו יום נורא וזה לא קשור אלי, והוא מנסה לעשות את הכי טוב שהוא יכול. הוא סה"כ בן אדם. כמובן, שכדי שתהיה "תלות טובה" צריך שהצד השני יכיל את התלות ולא יבהל או ינצל וישתמש בה לרעה. האחריות של הפסיכולוג שלי כלפי אינה נגמרת כאשר הפגישה מסתיימת. הוא מלווה אותי במהלך כל השבוע בהתאם לצרכים המשתנים שלי ובהתאם ליכולת המוגבלת שלו. ככה שנינו מנסים לתמרן ולעשות הכל כדי שהטיפול יצליח. זה לא פשוט. עברנו הרבה משברים... אבל הנה אני פה כדי לספר. שרדתי. נטע.

כמה כאב!! עם הזמן הכאב יפחת- בנתיים תעזרי בפסיכיאטר, חברות, בנו ... כל אחד עובר תהליך אחר -זקוקה לעזרה אחרת- תארתי מה שעברתי כדי שתרגישי שאת לא היחידה (לצערי הרב). -תלות הוא נושא טעון אצלי גם... אומרים שעם הזמן ועם המטפל הנכון אפשר לחיות אחרת- אבל קודם כל צריך לאבד את הנטישה שעברנו- לאט לאט - צריך המון סבלנות והכי חשוב להתייחס לעצמנו עם המון חמלה . הייתי רוצה להאמין שאפשר אחרת. כאן יחד איתך יקירה

בבקשה המלצה לפסיכולוגית מנוסה ותותחית

אודי, ממש ממש ממש מתגעגעת אליך, כל כך הרבה זמן קיבלתי ממך מילים טובות, כל כך מדייק אותי ואת מה שאני צריכה,אוהבת כל כך את החוכמה, ההברקות,היצירתיות ששופעת ממך,ההומור הטוב, הנדיבות שלך.. בקיצור אודי, ממש ממש מתגעגעת אליך.. איפה אני ? דווקה עם אמא צביה חזר להיות ממש ממש טוב.. רגוע כזה,שקט, בטחון ,רוגע. כמו אינקובטור כזה :) יחד עם זאת, זאת תקופה מאוד עמוסה בחיים החיצוניים שלי שקצת דוחקים לפינה את המרחב הפנימי שאני זקוקה לו... עוד מעט... טיפטיפונת ויהיה לי הרבה יותר זמן לעצמי :)) אני קוראת אתכן אהובות.. סוריקטה אחותי האהובה שלי.. אני אוהבת אותך על כוליותך, על הפיצולים, עם החולי והבריאות ועם כל מה שיש בך . המודעים לך יותר ופחות.. מה שאת מביאה מתוקה. אדם יקר,חכם,רגיש, עמוק כעומק האוקיינוס שרואה פנורמית ובו זמנית ערה לכל אות ותזוזה קטנה.. כבר אמרתי לך שלדעתי לא יזיק לפסיכואנליטיקאים במכון לעבור אצלך קצת הדרכה :) סמבדי... וואוו.. הבטן התכווצה לי כשקראתי את מילותייך... האמת... פחד !!!! אין לי מה לומר לך.. בוודאי שאת לא אשמה !!!! זוכרת את התכתובות שלך פה עם כל השאלות לאודי לגבי גבולותיה של "המחליפה " את לא אשמה !!!!! הלוואי וגם "המחליפה" שלך היתה הולכת להדרכה אצל סוריקטה שלנו... וואוו... ממש איתך ובלי מילים... וואוו הבטן מתכווצת... וואווו... נכון שזה מזעזע גם אותך אודי וגם אתכן ? וואוו... הילה אחותי שלי :) קראתי למטה את ההזמנה שלך למעיין עם האיילה .. בטח שכן :)) וכל הכבוד לך הילה טורבו !!!! את מדהימה אותי כל פעם מחדש עם הכוחות ,הדבקות במטרה שלך והיכולת ... וחנה ואביב מתוקות , סתם רוצה לומר לכן שאני מתגעגעת אלייכן :)) שלכם-במבי. נ.ב כותבת הכל בהודעה אחת כי עוד מס' דקות אני עפה לאמא צביה ..כייף נכון ? :)))

מתוקה שלי, אחותי שלי, חייכתי. את באמת מתוקה וחמודה. אולי היה יוצא לנו להיפגש במציאות. ובאמת שאני לא כזאת מוכשרת ולא בטוחה שראויה לתארים. תודה אהובתי, שלך, סוריקטה

טיפול הופך להיות סיוט.. לא רק שנפגשים פחות אלה הפגישות עצמן מטלטלות כל כך שלוקח לי ימים לחזור לעצמי מאז שהורדנו בפגישות מצבי מחמיר- יותר ניתוקים, נפגעתי שוב .. מתקשה להחזיק את עצמי... אין פתרון כרגע ואני תוהה אם הטיפול יכול להועיל וההפך אם זה רק יעצים את הכאב וסיוטים שאין מספיק הכלה .. ברור שדדברנו על זה אבל לא יצא מזה כלום קשה לי ברמות...

חיבוק אוהב לכולך ...שומעת אותך ומאוד מאוד מבינה .. איתך

"המחליפה" נטשה. כן, זו שהבטיחה שלה זה לא יקרה. שהיא בטוחה בשיטה שלה. שאין שום בעייה בתלות וברגרסייה. שסירבה להקשיב "לאזהרות" של המטפלת הקודמת ולתחנונים והפחדים שלי עצמי מלקבל הבטחות שוא ולהיפגע שוב. ביקשתי שתשמור. על עצמה. ועלי. ביקשתי גבולות. על הכל היא ענתה שיהיה בסדר. והכי הכי: נשבעה לי שהיא לעולם לא תעשה לי את זה. בטח תחפשו סיבות, תעלו הסברים הגיוניים. לפעמים אין. לא הייתה אלימות. מכל סוג שהיא. לא מילולית ובטח לא פיזית. פשוט שוב אותה נק קשה בשחזור. והיא-בייביי. אומרת שזה לא עובד יותר. מאשימה אותי בזה. שזה בגלל שלא נתתי בה מספיק אמון. בגלל שהיא לא יכולה לעבוד יותר עם הפסיכיאטרית שלי שבחרתי. (כבר שנתיים אצלה והיא מנסה לעזור לשתינו) וטוענת שאני גרמתי לזה ואני אשמה בכך. אני תלויה בה כמו שתינוק בבטן מאימו תלוי בשלייה. בצינור חמצן שלו לעולם. בכזאת רגרסיה אני נמצאת. בקיצור: איבדתי את חיי. לא מכירה מקרה כזה שמתרחש פעם שנייה וברצף בטיפול. לא מסוגלת לשאת יותר. נשארתי לבד ומפורקת. חסרת נשימה. מלאת עצב ואשמה וכאב. מבולבלת. לא מבינה. והכל בס.מ.סים מיילים ושיחת טלפון. אפילו לא בפגישה. והכי-היא לא קוראת לזה נטישה. לא נטשתי היא אומרת. אז אני לא מבינה ומבקשת שנדבר על זה בפגישה. שנחשוב יחד. שנבין. לא. צאו מהאשליות. אסור לפתח תלות באף מטפל. זה לא שיטה. זה אנטי שיטה. זה לא טיפולי. זה מזיק. אסור שהתלות תהיה כזאת שלא תוכלו בלי המטפל. זה סימן אזהרה. ואמירות כגון: אני נשבעת לך, אני לא מאמינה בגבולות, אני נותנת הכל למטופלים שלי, הבטחות ומענה תמידי=הכל בסוף צפוי להתפוצץ. אחת שיודעת. אחת שנפגעה ולא תשוקם שוב.

כל כך מצטערת על החוויה הכואבת ששוב חוזרת על עצמה! לצערי יש הרבה מטפלים לא מקצועיים ומסוגלים להכיל את הכאב שלנו. עברתי בעצמי 20 מטפלים- וכמה מהם עברתי אותה חוויה שאת מתארת והתאשפזתי בעקבות זה. מה אני יכולה להגיד לך?? רק לגבי אני יכולה לאומר לך שלא הייתי מוכנה לוותר על עצמי.. חפשתי חפשתי נפגעתי שוב ושוב ובסוף כן מצאתי.. אני יודעת שאת הכי כואבת עכשיו ומרגיש כאילו שאת לא מסוגלת יותר... תתני לעצמך זמן... אל תוותרי על עצמך כי מגיע לך הכי טוב שיש- כאן יחד איתך

זה קשה זה כואב זה חותך את הנשמה...כרגע רוצה רק להיות איתך בכאב בתסכול והקושי שלך ....אל תישארי לבד ...איתך גם אם וירטואלי

את תמיד תמיד תמיד חשובה בשבילי שלא תחשבי אחרת . בלי קשר אלייך יקרה משהו קורה כאן בפורום אבל זה בסדר יש תקופות כאלה . עכשיו לעניין הכתיבה המפוצלת / המחוברת אישית אני מביאה את עצמי בשלם בשמחה בהצלחה בכאב ובמפורק אבל במפורק משתדלת לכתוב מחובר כי אודי ביקש . לא מדגישה את הצד החזק ולא הכואב פשוט מביאה אותי . הייתי שמחה אם היית מאפשרת לעצמך להיות על כל חלקייך אבל זה בסדר שאת מביאה את מי שאת בוחרת. האמת שאני מגלה המון דברים על רגשות /תחושות /מחשבות של חלקיי בהביטי לאחור זה מעניין . יקרה אני כאן מתי ואיך שתביאי את עצמך שמחה ככ...על היותך

הי אביב, יפה מה שאת עושה ומיוחד גם. שמחה שאת גם מביטה לאחור, בפרספקטיבה. את יודעת (מופנה גם לכולן) - המטפל שלי אמר שהוא חווה אותי נכנסת לפגישה בשניות הראשונות במבט כעוס. ואני, בכלל לא הרגשתי כעס. בפגישה האחרונה עברתי לספה, אחרי שנים שלא הייתי עליה. ובאמת חזרה איזו תחושת כעס. לא יודעת בדיוק על מה. כנראה על החלקיות, המוגבלות שיש במציאות. אמצע שבוע נעים, סוריקטה

את יודעת, לא יצא לי לדבר איתה על כך, אבל הכנתי לה בעבר שני כרטיסי ברכה, ונתתי את נשמתי בהם, אני חושבת שעבדתי על כל אחד למעלה מעשר שעות, ואולי מעומס של דברים אחרים שהיינו עסוקות בהן בפגישות, או אולי מסיבה אחרת, היא לא אמרה מילה על הכרטיסים הללו.. היה מאכזב אבל גם אני לא פתחתי את זה.. אולי לכן עכשיו נורא רוצה לתת לה משהו שאני אדע שהיא תאהב ושלא יחווה כמו הקישקוש שהתפוגג (הלך לפח?) לא קל..

הי גלי חמד, השלכה לפח, השלכה של רגשות... הרשי לי להאמין שהכרטיס נשמר (אף אם בך בלבד, וזה מה שכנראה חשוב), ובך יש חלק ש'זורק' אותו. ומעניין, גם אני מכינה כרטיסים שמושקעות בהם המון המון שעות עבודה. צפי גם לתגובה ש'זהו הכרטיס הכי יפה שקיבלתי אי פעם'. אולי גם זה מעורר חרדות? שלך, סוריקטה

אין לי אוויר

חיכיתי לך ...קיוויתי שבכל זאת תיכנסי כואב שאין לך אויר ,שולחת בלון חמצן וצרור בלונים צבעוניים ומחייכים ...

היי לכל המשתתפות, מה נשמע? בקשר ללימודים- אני מסיימת אוטוטו את שנת הלימודים הראשונה. ההכשרה הסתיימה בהצלחה לפני שבועיים, הלימודים מסתיימים השבוע, וב30 ליוני מתחיל המבחן האחרון שמסתיים בסוף יולי. אחרי שאעבור את המבחן האחרון יהיה אפשר לברך בהצלחה על סיומה של חצי הדרך! (זו תוכנית הסבה והיא שנתיים בלבד) בקשר למשקל- השתלבתי במסגרת מסויימת שנותנת גם קבוצות תמיכה ותמיכה בין חברים וזה עוזר לי מאוד. התחלתי לרדת במשקל, אני יוצאת מאורגנת כל יום על כ-ל האוכל מהבית. אפילו ספורט התחלתי כבר לעשות! יש עוד דברים אבל זה בהמשך.... הילה

אני ככ שמחה ....לראות אותך צומחת חיבוק ענק

הי אודי, בוקר טוב ומבורך, שבוע טוב, כתבתי הודעה לאביב, וכעת אני רואה שהיא די על עץ שנמצא לו למטה. מסבה את תשומת הלב. בתקווה להמשכים, סוריקטה

תמיד שמחה להמשכים ...אז אולי תעלי למעלה כי עד שהגיע למחשב .. מליוני שנים . אבל אשתדל עוד היום . בכל מקרה אם לא אצליח תמיד תמיד שמחה לראות אותך ...ושבוע נהדר גם לך

רציתי שגם אתה וגם הבנות תראינה :-) תודה! סוריקטה

הי אביב :-) גם אני לא הייתי ליד מחשב ולא ראיתי את ההודעה של עצמי, כך שלא יכולתי לשחזר. אבל עכשיו אפשרי, מעתיקה אותה ומשרשרת לעץ זה, באופן, שאני מקווה, ניתן לראות גם דרך הסלולר. מייד. שלך, סוריקטה

הי אביב, שבוע טוב לך ולכולם. את יודעת, אני מרגישה לאחרונה שהיות שבחרתי לכתוב בעיקר כשאני מחוברת יותר ושלמה, אני פחות מעניינת פה. יש הרבה מאד רגעי פירוק, וייאוש, ורגעים בהם אני מקנאה כאן במשתתפות אחרות, למשל, ואני שומרת לי לעצמי. הייתי יכולה לכתוב, אבל עד שהודעה עולה, ועד שרואים ואולי עונים, המצב יכול להשתנות. דווקא חשבתי לתעד את הרגעים הטובים יותר, וגם הם משתנים עד ש... ככה זה. אוף! מהפגישה האחרונה שלנו יצאתי מבולבלת זהות, מבולבלת גם בהקשר המיניות. בלבלה. סוריקטה

תוכלו לשבת לידי לנחמניני??? קשה לי ששואלים אותי למה ומדוע הנתק. זאת עובדה. עכשיו אני רוצה שישבו לידי, וינחמוני. אז כפי שלמדתי מהמנחמים בעת פטירת בן משפחתי, לא כולם יודעים איך לגשת, לא כולם מבינים איך לדבר עם מי שכואב לו. מי שמתגעגע, מי שמת בטירוף געגועים, מי שהמת מוטל לפניו. בדרך כלל לא באשמת המנחם, רובם באים עם כוונה מאד טובה, ומשתדלים. מלבד מה שקשה לפעמים לדעת מה יעשה לאבל טוב, כי מה שאמרתי לאיש הכואב מאתמול וזה עשה לו טוב, אותם מילים עלולים להציק לאדם שמולנו היום. אז היה את התקופה של מיד אחרי, שאז הכאב עבר את סף הסיבולת. היום, ממרחק זמן של שנה וחצי, הדברים נראים והרגישים אחרת. ועדיין קשה מאד, לא תמיד, ומציק וכואב ומתגעגע. יש את הזמנים שהזיכרון של הקשר הטוב שהיה בינינו מנחם ומשמח ומחזיק ומעודד, וכל הטוב שהצלחנו לעבוד ביחד בעבודה מפרכת משותפת קמה מול העיניים והלב וממלאים אותו באושר. אבל עדיין, הרבה בכי והגעגועים. והוא מרגיש חסר לי על כל צעד ושעל. מעצבן שהאנטרים בין השורות נעלמים בעת העלאת ההודעה.

את יודעת הכאב שלך מובן מאוד מובן. האמת שאין כאן נחמה שמישהו יכול לתת לך באמת . זה בור וחסך שהזמן כנראה באמת עושה את שלו . אישית עדין נשרפת מגעגועים למוכר לידוע למה שהיה כל כך בטוח ומוגן ואיננו . כמו שכתבת מה שנכון לאחד לא בהכרח נכון לשני ...אז רק להגיד לך שאני כאן איתך יושבת לידייך אם תירצי אחזיק ביידך ..מאוד מאוד מבינה אותך

שלום אודי , תודה מענה באתר הזה . יצאתי עם מישהו כבר מלפניי כמה חודשים ואני לא מרגישה שזה נכון לי , הוא מתוק וכיף לי איתו טבל לא רואה התקדמות .הוא עבר דירה לפניי חודש גם ועקב לחץ בעבודה לימודים אצלי .. יש יותר קשר טלפוני . אני רוצה לסגןר את המעגל הזה בצורה טובה , לא יודעת איך להגיד . . מפחדת שלא יהיה כעס מדיי או מפחדת מהאי נעימות הזאת .וחושבת על זה כמעט כל יום בזמן האחרון . איך אתה מציע לדבר איתו?

בגילוי לב ולא פחות חשוב בנועם . גם להיפרד אפשר ורצוי מאוד יפה, לתת לו וגם לך תחושה נעימה . הוא מתוק וכיף לך איתו- אז ותגידי לו ויחד עם זה , זה לא מתאים. תודי לו על הזמן שהייתם יחד, אחלי לו מכל טוב, וגם לך. את פשוט מרגישה שאתם לא מתאימים וזה לא מתקדם מבחינתך, וזה לגיטימי.

לך אודי יקר וגם לבנות המקסימות כאן. אתה יודע שהקבוצה תכף מסתיימת, נשארו 3 מפגשים... לא האמנתי שאשאר עד הסוף, מרגישה עוד רק בתחילת הדרך.

הי נורא רוצה לכתוב אבל לא יודעת מה. גם הפחד מחשיפה מפחיד נורא. המון המון (המון) שינויים כנראה טובים אבל גם מאד מפחידים. ובתוך הבלאגן הזה היא נוסעת. אחרי תקופה של החזקה מאד צמודה (חלק מהתקופה היו ימים בהם היא בדקה מה שלומי כל כמה שעות, עד כדי כך צמודה), ונראה לי שבתקופה הצמודה עוד יותר התחזקה המשאלה שהיא לא תהיה רק... שהיא תהיה... שלי. ואני רואה לא מעט את בני משפחתה שזה מאד לא קל, לא יודעת מה לעשות עם עוצמות הקנאה המטורפות שבתוכי. הפער הזה בין להיות כ"כ איתי ואז להעלם לא יודעת אם יכולה להכיל אותו. פוחדת מנפילה גדולה. והשינויים. משמחים ומפחידים. מצד אחד מרחפת מצד שני מרגישה שאין קרקע, הכל קורה מהר מדי.. פוחדת שזה גם סימן לכך שאני לא מווסתת... אה, ואני רוצה לקנות לה מתנה לפני שהיא נוסעת על ההחזקה הצמודה, אבל רוצה מתנה יפה באופן אובייקטיבי, כלומר, לא כמו ילד שמביא קשקוש ואמא שמחה כי הוא עשה בשבילה. רוצה מתנה שתשמח אותה כי המתנה יפה ותעשה לה טוב. ואז נכנסת ללופים עם עצמי שאני לא מכירה אותה ולא יודעת מה יעשה לה טוב. יש רעיונות בקשר לזה, או מחשבות בקשר לדברים אחרים שכתבתי? שלכם גלי

הי גלי גלי, את יודעת אני מטפלת בזמן האחרון בקטנטנים. והייתה אצלי ילדונת בת שנתיים וחצי, ובאותו יום היה לאביה האהוב יומולדת. ציירנו לו ציור. והצעתי לה (והיא קיבלה) לכתוב על הדף 'אבא אני הכי אוהבת אותך בעולם'. היא 'כתבה', נקודות כאלה בשורה על הדף. תליתי את הציור על דלת הכניסה של המשפחה. התמונה עודנה תלויה שם. לציורים הללו יש המון משמעות בעיניי. אולי לא כדאי לבטל כל-כך מהר? שלך, סוריקטה

תודה אודי על תשובתך הרכה. רציתי לספר שלפני כמה שנים נפטר לי קרוב מדרגה ראשונה, צעיר בשנים, ובאופן די טרגי. אני זוכרת שהתעצבנתי וכעסתי על אמירות של מנחמים שאמרו לי שעם הזמן יהיה לי יותר קל כי שוכחים. כעסתי כי לא רציתי לשכוח אותו. זה היה נשמע אבסורדי, כאילו הם אומרים שהחיים איתו ובלעדיו זה אותו דבר, רק שכעת, כשהכל טרי - זה כואב. מספיק שאיבדתי אותו לא רציתי לאבד אותו עוד יותר. לא הבנתי איך הם אומרים לי כזה דבר וחושבים שבכך ינחמו אותי. הרי אני כואבת על אובדן והם אומרים לי שאת הולכת לאבד אותו עוד יותר. בעיקרון הם צדקו, אבל אולי לא מתאים להגיד את זה בזמן שהאבל טרי כל כך? יש כאלה שאמירה כזאת מרגיעה אותם? ואני בפירוש לא רוצה לאבד (גם) את המטפל שלי. אני מסכימה איתך שזמן מרפא. אולי אם היית אומר לי את זה כשהניתוק היה טרי - הייתי אוטמת את אזני וצורחת. אבל בשלב הזה, שנה וחצי אחרי..... אני צריכה לחשוב על העניין. לפחות עכשיו אני מסוגלת להפעיל גם את השכל ולא להיכנע לרגשות המטריפים. אני רוצה לאחוז בו ולא לשמוט ולא לאפשר. אני לא רוצה לאבד. לא רוצה. לא רוצה. כלום לא יעזור כי הוא לא נמצא, אבל לפחות שלא אאבד אותו אצלי. אני לא אתן לו ללכת. אני לא מסכימה. אני צריכה אותו.

תודה לכן...כמו שכתבתי כייף להרגיש חשובה ושגאים בי!!! פעם בכלל המילים הטובות לא כל כך חדרו, היום מאמינה לכל מי שנותן לי תמיכה ומחמאה! וגם אני גאה בעצמי על הדרך ויש תוצאות... אודי, הגוף שלי חלש, מעולם לא היה לי גוף חלש, גם כשהיו בעיות בריאות שידרתי חוזק, היום משדרת חולשה, עייפה בגלל בעיה רפואית, מבאס אותי......מעניין שאיכשהו אולי מרשה לגוף להיות חולה????? מוזר וחדש עבורי התחושה הזו. מקווה שיתבהר אחרי מספר בדיקות שחייבת לבצע, תודה על המקום והאמון בי!! יש לך אודי ולכן חלק נכבד בשינויים והליווי שלכם כאן נותן לי חוזק פנימי להתמודד עם כל מה שיהיה....תודה :)

בהודעה הקודמת כתבתי בכותרת "לאודי" אבל זה מיועד כמובן לכל אחת ואחת, שבת טובה ושקטה. ותודה

הי רוני, מעולה שכתבת. גם אני פה לצדך, שלך, סוריקטה

אודי סליחה על ריבוי ההודעות...אבל למילים יש כוח כן יש בי קול שמפחד וחרד זה טבעי והגיוני וכל מי שהיה מתעסק עם אנשים כאלה היה חווה פחד...אסור לי לתת לקולות האלה לשלוט בי ולכן כותבת כאן שוב . יש בי גם קולות אחרים אלא שיודעים שיש לי על מי לסמוך שאני יכולה להם ואני לא לבד , אני לא מתכוונת לוותר ומתכוונת לחיות בבית שלי ולסנן את החוץ ... תודה על המקום הנדיר הזה ...ושוב שבת אז שתהייה שבת שקטה וטובה לכולנו .. https://www.youtube.com/watch?v=c_PoDIiGFqg

מנסה לכתוב מבלי להיחשף יותר מידי .תקופה לא פשוטה שכנראה הולכת להיות מציאות חיי בזמן הקרוב. מצד אחד דברים טובים הבת שלי מסיימת תיכון הבן סיים צבא לפני כמה שבועות , הטיפול החדש מתייצב ונעשים תהליכים . במקום שאני יהיה במקום טוב של שמחה , אני במצב של בועה ... יש לי עסק עם עבריינים, האופי הקרבני שלי מוכן לוותר על הכל ורק לנשום יודעת ומבינה שזאת לא הדרך . הדרך השנייה להגיב באלימות זה ממש לא אני וגם לא יעילה כי היא נוגדת את החוק אז אני הולכת בדרך החוק והוא יבש ומדויק ...מוצאת את עצמי מבלה בבתי משפט ותחנת משטרה יותר ממה שהייתי כל חיי...ובפנים גהנום חיה בפחד מתמיד , לא נעים לי להיות בבית שלי , זה גורם לפיצול ולחרדה מטורפים . משדרת כלפי חוץ עסקים כרגיל והגוף משלם את המחיר הגעתי למצב שלא יכולה ללכת יותר מכמה צעדים מהכאב ..יודעת שחייבת להירגע , לנשום ולסמוך על אחרים וזה כל כך קשה לי ..תודה שאתם כאן איתי .

אודי, תודה..כמה טוב להרגיש חשובה...והיא הבטיחה לי שהיא מלווה אותי בכל מה שקורה. כרגע באי וודאות רפואית...יסתדר, מאמינה שיש פתרון. והילה יקרה, תודה. מסובכים יחסי הקרבה והריחוק..האם והבת. אבל חשוב ביותר לקרב אותן בתוכנו....

וראיתי שהפורום פעיל :-) יאיי! אתה יודע, יש משהו פה (במקביל לטיפול) שעוזר לי לשמור על רצף, לשמר את כלי האנליזה, לתחזק בריאות, לזכור את ימי השבוע, לכייל את המשקפיים הפנימיים. שימוש טוב, לא? תודה איש יקר. התגעגעתי מאד גם אני. סוריקטה

אני מרגשה שממש מנסה. צריכה עידוד ותמיכה ואולי גם שמחה לקראתי. הגזמתי?

רוני אהובה בכלל לא הגזמת ולא כי ביקשת שמחה כל כך שבאת וכתבת...וכן שוב את מתקדמת לעבריינו ואנו קצת לעברך...מרגישה אותנו אתך ?

ככל שהסערה מתגברת בפנים, בחוץ אני מצטמקת לכדי נקודה. שקטה מאוד וחסרת אנרגיות מרגישה איך כולי נכנעת לכח הכבידה ונשמטת. בלילות אני מתעוררת מהגוש שתקוע לי בסרעפת כדי להקיא את עצמי. טקסי הפגיעה מתקיימים רובוטית לגמרי תוך הקפדה על תנאים נאותים. הנה אני משתגעת ואני מודעת לכך.

היי שירה תרחמי עלייך, תגלי חמלה כלפייך. מתפללת לאלוהים שתצליחי להילחם בכוחות הרוע. בינתיים אני כאן להחזיק לך את היד וללטף את פניך היפות. הילה

מכירה מעצמי את הקושי את הרצון שמישהו יבוא ויתקן כי הנה אמרתי ..יקרה זה בידיים שלך ורק שלך בבקשה טפלי בעצמך ,גם אם זה אומר שוב לאשפז את עצמך אל תוותרי עלייך ועל שפיותך..השיגעון אולי נראה המקום הכי קל ונוח לנוח אבל הוא לא, אני אתך שולחת יד וחיבוק בתקווה שקצת יעזור

כתבתי ומחקתי .. משאירה כאן רק שהייתי והתגעגעתי מאוד מאוד . אשמח ליד וכתף

היי אהובה קבלי ממני יד כתף, זרוע, וחיבוק אמיץ נפלאה שכמותך הילה

על חיבוק ויד וזרוע ...

אני כאן.אם תרצי אהיה איתך. את לא חייבת למחוק. שלך,חלום

תודה על היותך

גם אני השארתי דברים פחות נחמדים בחוץ. חשבתי עלייך, חיפשתיך. הנה אנחנו כאן. וכמו שמחזיקים לתינוקי את הראש בכזאת רכות - שולחת לך. חיבוק, סוריקטה

שלא היית בכלל בפורום ...היית כל כך חסרה . ....תודה שניכנסת ווואוו על ההשוואה להחזקת ראש של תינוק . ושוב ניפרדים למנוחת השבת וכמוך הפורום הזה נותן עוגן ורצף ...אוהבת

אם ובת/ 14/6/16 המיית ליבך הפועם בחוזקה, כעוצמת גלי הים בסערה, כשהבוקר יאיר והשמש תזרח, אדאג עוד יותר לשלומך. הן אתמול ניצבת אל מול הטבע והיום כעלה נידף, שברירית כשפירית. אל חוף הים נרד שתינו הילדה והאם, מי ידאג יותר לליבך הפועם? עצב במילתי, עצב הליכתי, הן שיגבירו את דאגתך. לעיתים אסתתר במילותיי הכנות, אם ובת, בת ואם, לאיבוד הולכות, עקבותינו בחול יעידו שניסינו מאהבה, לשפר את הקרבה, להסיר דאגה. ניסיון ועמל שנים של אכזבה, לא מביטות הן שתי עיניי באהבה, כמה בצערה יש מקום לדאגה? כמה רציתי שתביטי אליי בגאווה... הסבר: אם ובת מתייחס לא רק אליי ואימי אלא אליי גם לאם ולבת שבתוכי... בעיות בריאות צצות אך אני במעקב וברור, כנראה שאני חשובה לעצמי :)

היי מיכל, כתבת כל כך מרגש ונוגע... הקשר הזה בין אם ובת יכול לעבור אין סוף תהפוכות... וגם הילדה שבפנים טוב שנותנת לה מקום.. שלך, הילה

מיכל יקרה, גם אם זו אינה אותה אם, אנחנו, למשל, גאים בך ומעריכים. בטוחה למדי שגם צאצאייך. ועוד. וכנראה שלא חייבת להיות בלעדיות לאמא, לא פשוט בכלל. שלך, סוריקטה

שמחה שאת שומרת עלייך , על הגדולה והקטנה מחזקות אחת את השנייה ...וכמו שאודי כתב לך את חשובה גם לנו ,חיבוק.

באתי לנוח כאן. אודי אפשר ללוות אותך בזמן שאתה עונה לשאר המשתתפים? הילה

הי הילה יקרה, גם אני התגעגעתי. הפורום קצת כדיבור אל תוך עצמנו, חשבון נפש, איזון נפש (וגם לא, תלוי איך משתמשים). שלך, בוקר אור, סוריקטה

גם אני התגעגעתי שמחה שבאת , בהצלחה במבחנים ...

קרה אצלי בלימודים לפני כארבעה חודשים כבר מקרה ששיתפתי מישהי בלימודים בחרדת הנהיגה שלי וסיפרתי שלקחתי הרבה שיעורי נהיגה אפילו אחרי שכבר עברתי את הטסט אבל עדיין לא התגברתי על תחושת הלחץ שחשה מפני האפשרות לנהוג לבד. אמרתי שאני קצת מעופפת ברגיל שלי ונהיגה הופכת אותי למאד דרוכה ומתוחה... כשסיפרתי לה את זה נדמה לי שהצורך שלי היה סתם לשתף ואולי אפילו לקבל מילה מעודדת ותומכת להתמודדות שלי. להפתעתי התגובה שלה תפסה אותי מאד לא מוכנה. היא פתאום יצאה עליי בטון ממש תקיף ואפילו תוקפני באמירה קולנית משתלחת ונרעמת: "אני לא חושבת שאת צריכה לנהוג! ואני אגיד את דעתי גם אם את לא תאהבי לשמוע אותה! גם אם לא תאהבי לשמוע!! את לא צריכה לנהוג אם ככה!" עכשיו אודי, מאז שזה קרה אני מרגישה כאילו עברתי חוויה מיקרו-טראומטית. היחס הזה ממנה נשאר לי מהדהד בזיכרון. התגובה שלי מול היחס שלה היה לחוש קצת הלם פנימי ומלמלתי 'אני דוקא חושבת כמוך הרי בפועל אני לא נוהגת. אין לנו ויכוח בזה'. נראה לי מלמלתי את זה באורח הגנתי מול המתקפה העזה שלה שלא השאירה בכלל מרחב לדעה שונה משלה. חשתי מנוטרלת מיכולת לעמוד לצד עצמי כי מלכתחילה הייתי שם חשופה עם ביטויי לקושי שלי וחיפשתי ציפיתי וקיוויתי לדברי תמיכה. לא לתגובה כזאת תוקפת מסרסת וחותמת את הגולל. לצערי הרב מאז למרות שחלף זמן רב יש בי איזה מרחק פנימי שנוצר בי מאותה בחורה כי היא מזוהה אצלי מאז כבעלת פוטנציאל פוגעני (היו עוד כמה חוויות מאוד צורמות מיחס לא אמפתי שלה) ובנושא של הנהיגה יש בי מן פחד שאולי היא הצליחה להחדיר בי השפעה שלילית ומרפת ידיים. מפחדת שהמילים שלה יהדהדו בי כשאשב על ההגה במקום שיהיה בתוכי טקסט מעצים ותומך. אני לא רוצה לתת לה השפעה שכזאת עליי!! אודי אני מאוכזבת שלא עניתי לה מידית בטון לא פחות תקיף ונחוש: "עם כל הכבוד לדעה שלך אני לא מסכימה איתך!! אני אנסה להמשיך לתרגל נהיגה כמה שבא לי עם תקווה להצליח בזה ובכלל לא שואלת לאישור שלך. מי את בכלל שתגבילי אותי. אם אין לך משה חיובי לומר אז עדיף שתשמרי לעצמך את הדעות שלך ואם בכז ממש חשוב לך להביע אותן אז לפחות אל תדברי אליי בטונים כאלה מתלהמים, חצופה. אני מבואסת שהתגובה שלי באותו רגע הייתה כזאת מתקפלת. נטשתי אותי. מרגישה שלא שמרתי על עצמי מפני הפוגענות שלה ולא עמדתי על זכויותיי מולה. לכל הפחות הייתי יכולה לומר לה "זאת דעתך בלבד. אני ממש לא חייבת להסכים איתך ואודה לך אם תמתני את הטון התוקפני כשאת מדברת איתי. קיצר אודי נכון שהמילים שלה והיחס שלה ממש לא חייב להשפיע עליי ?? וזכותי להמשיך להתמודד עם נושא הנהיגה כמה שבא לי עד שאולי אפילו אצליח בזה? נכון שאני כבר לא חייבת להיות תלויה בתמיכה ופרגון חיצוניים כדי להצליח לקבל החלטות והכרעות משל עצמי גם אם אולי למישהו אחר יש בעיה עם זה או דעה שונה משלי? באיזשהו מקום תמיד הייתי מעדיפה להיות מוקפת באנשים מפרגנים אבל בגלל שלא כולם כאלה עליי לפתח חוסן ועמידות וגם פחות תלות בצורך באישורים מאחרים. על הזין שלי מה הם חושבים. אני לא ארשה שיגבילו אותי!!! אשמך לדעתך אודי :) כנראה בכז מחפשת תמיכה לעצמי שלי פה ;) . מה אתה חושב על כל מה שתארתי פה? האם תציע לי איזו מילה מחזקת בכ"ז? אשמח לקבל מילים כאלה. אבל רק אם אתה באמת מתכוון אליהן.

את יודעת, את מראה כאן גם חוזקות והתקדמות מפעימים. מצטרפת לאודי - כנראה שיצא שפנית (ואולי אין זה מקרה) גם לאדם אולי הלא הכי מתאים לשתף אותו, ואת יכולה לבחור, למרות שיש צד שמזדהה פנימית עם הקול הזה, לתת משקל גדול יותר לקול המנוגד על כף המאזניים. הקול המעצים לכיוון הבונה שנשמע גם כאן, למשל. מפחיד לגדול. באמת, את יופי! שלך, סוריקטה

כל מילה של סוריקיטה החכמה ...

ספרתי משהו קשה למטפלת שלי, היא מיד קפצה בבהלה וספרה לי שגם היא עברה את זה ופרטה המון על כך . מכוון שהגיע ממקום אישי, גם הלחיצה והאיצה ונתנה הרבה איפורמציה אישית. מצד אחד הרגשתי מאוד קרובה. מצד שני- אני יודעת קצת יותר מדי. לטעמי העלתי נושא סופר רגיש שאולי גם ערער אותה. אני שמה לב, שהיא פתאום מדברת בקור רוח על הנושא הזה. אני חוששת שקשה לי איתי עכשיו.

מחכה מחכה למקום מחכה שיקשיבו - שיהיו איתי לא מצלייהה לבדי ימים-לילות, שעות, דקות של לבד של מצוקה- של יאווש וכאב אני מרגישה כל כך חסרת אונים מרגישה לא שייכת לאף מקום והכי לא שייכת לגוף שאני "חיה" בתוכה מסתובבת בעולם- לפעמים אני- לפעמים לא אני לא מוצאת מקום להנחות מסתובבת מסתובבת ומחכה מחכה ליד שינחה אותי- שיראה לי מקום בו אפשר לנוח- להניח את הראש- להרגיש בטוח ולא לפחד פחד אימה יותר מחכה מחכה.....

הי ינשופי, לעתים מפגשים עם המציאות יכולים לסייע בעת חרדות אבדון מסוג הפרגמנטציה/דראליזציה/דפרסונליזציה. ולעתים, אף על פי כן ולמרות הכל את מוצאת את עצמך מסתבובבת פצועה ואבודה בעולם, לא מכירה את סביבת הבסיס והבית. נורא, רגעים קשים. מציעה תחבושת עם פולידין. ופלסטר. בקטנה, לשריטות הקטנות, אף אם מרובות, אלו שנגלות כלפי חוץ. גם אם הן כל-כך כל-כך קטנות לעומת הערבול העמוק פנימית. איך את עם כלבים? כלב נחייה הכי הכי בעולם? שלך, סוריקטה

מקווה שקל יותר עכשיו , כאן אתך מחבקת

שלום רב, רציתי לדעת האם אפשר לקבל טיפול פסיכולוגי בעילום שם? בעלי חייב טיפול וזה תנאי בשבילו, אחרת הוא לא ילך.

לא יודעת מה לומר לך... משהו מוזר קורה לי.. לא יודעת לומר מה.. משונה.. מוזר.. מאז שאמא חזרה מחו"ל איכשהו משהו נהיה ??? היו אילוצים של שינויים בלוח הזמנים ועכשיו בכלל עם השבת/חג הזה לא נפגשנו מחמישי בערב עד היום בערב. כלהיום התבלבלתי וזה היה לי כמו יום ראשון. אודי.. משהו לא טוב קורה איתי. אני מרגישה כמו באוויר. אין רצפה ,קרקע. כזה אין מסגרת .מרגיש כאילו הכל נשפך? מתפזר כמו אבק ? משהו לא טוב אודי. נפגשנו היום ונפגש רק ברביעי. אתה קולט אודי ? השבוע נפגש כנראה רק פעמיים !!! בראשון היה חג, בשלישי אנחנו אף פעם לא נפגשות ,בחמישי השבוע אין לי אפשרות שנפגש ושישי ירד כבר בתחילת השנה כשהפחתנו מ 5 ל 4 בשבוע. בא לי לבעוט באוויר הזה. אודי, מה שבא לי באמת זה למות !!!!

היי במבי, אחותי אני כל כך מבינה לליבך, חגים פגישות שמתבלטות זה הכי מפר את האיזון והיציבות. זוכרת את אגם המים? את האיילות? בואי נלך יחד נקשיב למים, נאחז יד ננשום עמוק אוויר צלול... מה את אומרת? הילה

הי במבי אחותי שלי, זה מדהים איך שאנחנו יכולים להיכנס לאי שקט פנימי, תחושת אי יציבות, זעזוע וזעם תוך שינויים כאלה. ובמיוחד בהיות בתוך תהליך אנליטי. אוף, הא? חזרת הפורום לפעילות עודדה אותי, את יודעת? איך את היום? שלך, סוריקטה

חזרתי לפני כחודשיים מארהב , והתאהבתי במישהו שחור האמת שיש לו 4 ילדים וחברה שהזוגיות בינהם פתוחה .. גיליתי זאת אחרי שיצאתי איתו , התייחס אלי כמו מלכה וכל הזמן אומר לי עד היום שאני בקשר איתו שאגור איתם ונחייה יחד .. לא יודעת למה זרמתי עם זה כשהייתי שם . אני בת 22 דרך אגב ויפה אינטלגנטית .. לא יודעת מה מושך אותי ולמה ישלי ערך עצמי נמוך שאני לא יודעת להתמודד עם זה?? !! לא יודעת מה לעשות אני גם ככה חוזרת חארהב באוגוסט מצד אחד בא לי להיןת איתן אבל משהו בי אןמר לי לא מתאים זקוקה לעצה ממך

שלום רב מקווה שלא תשפטו אותי. אני איש הייטק נשוי עם ילדה . בן 32. בשנתיים האחרונות מנהל רומן מחוץ לנישואין עם נשואה מבוגרת ממני ב 8 שנים שהכרתי במקום העבודה. יש לה 3 ילדים. אציין כי אשתי היא אישה מדהימה וכנראה שאני הדביל. לאחרונה אני מפתח אובססיה כלפי הרומן הזה שפשוט הורס לי את החיים.אני מרגיש שאני חייב בטיפול. אני רוצה ולא רוצה לסיים אותו. האנרגיה הנפשית, הכלכלית והזמן שזה לוקח ממני פשוט גומר אותי. מאידך לא מסוגל לדמיין יום אחד מבלי לדבר עם אותה אישה או שבוע מבלי להיפגש. מכיוון שהנושא מורכב להודעה אחת הייתי רוצה הכוונה היכן ואיפה אני יכול לקבל עזרה כדי שיהיה לי יותר טוב. אני פשוט מרגיש שאני לא יכול לעשות את זה לבד. אני כבר עמוק מידי בפנים. האם פסיכולוג יכול לעזור? האם אני אבוד? תודה

בתי בת 23 וחצי, מאד יפה, יוצאת די הרבה לדייטים אבל מעולם לא היה משהו קבוע לאורך זמן ומעולם לא הכניסה את הדייט הביתה. תמיד אוספים אותה מבחוץ או שהיא נוסעת אליהם לתל אביב, או לפגישה בחוץ. מה יכולות להיות הסיבות לכך? האם זו ההתנהגות המקובלת היום?

החג האהוב עליי! מאוד אוהבת מאכלי חלב, יכולתי להיות בקלות צמחונית אבל טבעונית לא בטוח :) מאתגרת את עצמי במאכלים בריאים ושיהיו גם טעימים, אתגר לא פשוט (נראה אותם בטלוויזיה עושים תוכנית בישול בריאה וטעימה עם מעט קלוריות),יש התקדמויות ויש הישגים בטיפול! מתחילה להנות מהדברים הקטנים, איזה כייף! שומרת על עצמי...מאחלת לכלם חג שמח ושלווה כזו כמו שיש לי כשאני מבשלת ואופה. מאוד אוהבת להכין מאכלים שונים. הייתי מזמינה אתכם לטעום. חג שמח

אודי, איך מתמודדים עם הנזקקות??? אני קורסת מבפנים כשהוא לא לידי והופכת להיות תוקפנית. שולחת לו הודעות מתקיפות. כבר שש שנים ככה. אני רןצה לשנות את הדפוס הזה... חג שמח!! הילה

אודי, אתה עוד כאן? שבת וחג ארוך... חופש, למרבה הצער, לעתים גורם לי לסבל, בעיקר כל הלפני, כי בסוף בדכ בסדר... ואפילו גם טוב(: הייתה פגישה טובה, בכיתי הרבה. עולם הרגשות זר לי עם העולם בחוץ, אני בתוכי מרגישה, אבל לא יודעת להראות, להוציא, לדבר על זה.. זה לא משהו שמכירה, לא גדלתי על זה... והיום דיברנו על זה... וזה מה שיצא, הרבה כאב.

אודי חווה דעתך...מטופל שמגיע לפגישה ובשולחנך נשאר סיכום של פגישה קודמת של מטופל אחר, המטופל יכול היה לקרוא כל מילה של סיכום של מטופל אחר . במהלך הפגישה לא נאמר על כך דבר אך למטופל הדבר מאד הציק. שכן באותו מידה יכל היה להיות שם סיכומו שלו ואחר היה קורא אותו. בסוף הפגישה שלח המטופל למטפל הודעה על כך והסב את תשומת המטפל לדבר. המטפל הזמין את המטופל להגיע אך בפגישה הבאה המטפל לא אמר על כך דבר אלא חיכה שהמטופל ידבר על כך, לא התעלם אך רצה שזה ישמע מפיו. המטופל שחש נפגע ומרוחק גם ככה , בחר שלא לדבר בכלל. וכך זה נגמר. לא אמורה להיות התנצלות , הצטדקות? אי אפשר לסמוך על אף אחד! מזל שלא סמכתי עליה מההתחלה ושמרתי על עצמי מפניה.

ניסיתי לכתוב מקודם שאני מקנאה במי שפה כי אני כבר לא יודעת איך וההודעה לא נשלחה... אפילו את זה אני כבר לא יודעת

את יודעת והנה את עושה את זה ..יודעת שקצת היה מטלטל תקופה מסוימת כאן ..ובכל זאת אנחנו כאן ואודי כאן מחכים לך והאמת מתגעגעת ושמחה על כל אות חיים ממך .

איזה יופי שאת פה....הנה הצלחת!

כל השבוע מחשבות קשות אובדניות ניתוק נוראי ערפל אני קוראת לעזרה הצילו

עצוב וכואב לקרוא שכך את מרגישה . אני כאן אתך מחזיקה לך את היד עד שתצליחי להתחבר חזרה. אתם תחזרו להיפגש והגל הכואב והאכזרי הזה ישכח אבל עד אז תרשי לי לשבת אתך יחד .מחבקת

ידך המושטת לשלום הגיע כל כך בזמן... אוהבת

בינתיים אנחנו פה, איתך. נחגוג יחד את שבועות? במאכלים טובים כאלה ובריאים :)

חברים, חברות, כולם בסדר? סוריקטה

החזיר אותי אחורה לשנות ה90... כשפתאוך באמצע לראות טלויזיה, יש מבזק חדשות ): עצוב!

אני מקווה שעכשיו קצת יותר קל ...את יודעת סוריקיטה לא אחת אני חושבת על האנשים שכאן שעזבו שפתאום נעלמו ...קצת מטלטלת המחשבה . ומבינה שהחוץ עדין מסעיר את הפנים ...מקווה שהסופ"ש הארוך יביא איתו שלווה וכוחות מחודשים .

https://www.youtube.com/watch?v=THiNCunOVns חושבת שכל מה שאני עוברת עכשיו . כמו כל דבר בעולם הזה לא בא סתם ככה ...למדתי להגיד אני מפחדת . האנשים האלה מפחידים אותי , ההתנהלות הזו מפחידה אותי . מוצאת את עצמי מתייעצת עם אנשים , לא סומכת על עצמי ...מבינה שהדפוסים שלי זה של קרבן,של אדם חלש שמוותר. המסרים שאני מקבלת וגם ממך אודי ,זה את חייבת להגן על עצמך ...הבעיה שבמקרה הזה חייבת לסמוך על גורמים חיצוניים שיגנו עלי ועל משפחתי ..לומדת לבקש עזרה להתלונן על מי שפוגע ולסמוך על האחרים שיגנו עלי ...האמת מורכב וקשה לי . אודי תודה שכתבת מה שכתבת שם למטה, זה מאוד מאוד עוזר ומרגיע ...אני שמחה לראות שאתה ניכנס בשעות קצת יותר שפויות :)... וזה כבר חופשה וארוכה כי חג אז שיהיו אלו ימים נעימים שקטים ורגועים ...

אין לי הרבה מילים כרגע... אבל אני כאן יחד איתך..

ולמה לא להיעזר? שמרי על עצמך, את יקרה...אני למדתי לומר לא כשצריך, סוג של הגנה.

רציתי לומר לך בהודעה נפרדת, תודה על הדברים שכתבת למיכל. זה הבהיר לי פתאום במילים פשוטות משהו גדול וחשוב. וגם תחושות של כאב ועצב על איך אנשים יכולים כל כך להרוס לפעמים.

תודה על ההרגעה...זה קורה? באמת? מעניין, קצת מסקרן מה קורה לי?....בערך... ומוזר :( חוץ מזה רוצה להיות נשית אבל לא מתחברת ממש וזה חבל...לא יודעת מי אני, פעם אמרתי לה שאני לא לסבית, לא אוהבת נשים אבל גם לא גברים, אז מה? גם לא א מינית כי כן אוהבת מין...וכן יכולה להנות מזה...לרוב מרגישה ילדה כזו...אאוט סיידרית בנושא הזה......תודה אודי התשובה שלך במילה "בסדר" זה חשוב לי...שאני בסדר. מחפשת סדר גם...

1. הקראתי לה את תשובתך, מעניין שפעם לא הייתי מסוגלת להקריא מפה ולשתף והיום כן...כתבת לי "יש שני צרכים שקיימים בכל אחד מאתנו בו זמנית: הצורך להיראות והצורך שלא להיראות (להיות מסוגל להסיר)." שאלתי אותה למה התכוונת ב "להיות מסוגל להסיר", והיא שאלה אותי למה אני חושבת שהתכוונת...אני חשבתי שאולי להסיר בושה או דברים שחוסמים... למה התכוונת אודי? דברנו ובסוף דווקא היה טוב, מרגיע ואפילו קצת יותר נפתחתי אליה...מוזר. היא טסה מחר...למרות ששבוע הבא פגישה רגיל...לא מתפספס, אני הייתי רוצה שתהיה קרוב יותר לפה, אליי ובכלל. 2. משהו אחר, אני מפחדת לדבר על התינוקת שבי, החלקים האלה, מה שקרה פעם שעברה עורר בי פנטזיה עליה :( משהו מעבר לאימהי ולכן מפחדת שאחשוב מחשבות מיניות עליה, זה קרה..והנה ספרתי לה על זה למרות שפחדתי כלכך וגם פה מתפדחת....אבל מבחינתה זה בגלל הילדות שעברתי, יכול להיות אודי???? מבולבל העניין......אני יודעת בוודאות שלא "מאוהבת" בה, אבל המשכות כזו......זה קורה אודי? למה? בנות: האם קרה לכן? לא למטפל גבר? דווקא למטפלת אישה? מעולם לא התאהבתי או הסתכלתי על נשים כמאהבות....מצד שני גם גברים לא ממש מושכים אותי חוץ מבעלי שגם שם זה מורכב קצת......אפשר הסבר??? תודה.

אני מכירה היטב על מה שאת מתארת- תחושות מיניות כלפי מטפלת... היו פעמים בטיפולים קודמות שישבתי בפגישה ולא הייתי מסוגלת להביט למטפלת בעיניים מרוב נבוכה- זה טוב וגם חשוב אני חושבת להביא את זה לטיפול.

על השיתוף, יקרה אני קוראת אותך ומקווה שתצליחי גם אם ירדו המינונים, סמכי על עצמך!

יקרה. רק רוצה לומר לך שאת אמיצה. על כך ששיתפת בתחושותייך ומחשבותייך ועל הדרך שלך בכלל. שולחת לך חיוך אוהב

גם היא חושבת כך...התחושות כאלה מוזרות :( ולא ברורות לפעמים....ואם הייתי לסבית זה אולי היה יותר פשוט...כי יודעת שאני לא..אז מה אני???? לא מרגישה ממש אישה יותר ילדה, גם לא מרגישה גבר..בלבול בעיקר...

הי מיכל, לי זה קרה עם המטפלת שלי שחשתי תחושות מיניות כלפייה וגם דיברתי איתה על זה. זה היה סופר מביך, אבל היא התייחסה לזה בצורה מאוד מקצועית.וזה גם עבר בסוף. היום בדיעבד, דווקא שמחה שזה קרה , כי זה גרם לי להשתחרר קצת ולזהות שיש בי חלקים מיניים.(כן כן גם בי, מי היה מאמין? :-) ) ובאופן כללי יצר בינינו (וגם ביני לבין עצמי, וביני לבין בעלי) שיח חשוב לגבי מיניות.

מה שלומך? מזמן לא באת...תודה על השיתוף..וואו, זה כל כך מוזר.

אודי.. 1. חייכת אותי גם :) 2. זה קורה..זה באמת קורה? חשבתי רק אצלי..ושזה ממש לא בסדר, אבל אודי, הרגעת אותי וגם הבנות האחרות. תודה

כמה שמביך אותי לשתף כל כך הרבה אני זקוקה למקום. ספרתי כבר שהייתי צריכה לרדת בפגישות בגלל חוסר תקציב. בעקבות זה אני חווה המון מצוקה בפנים במיוחד אצל הקטנים. מתקשה להרגיע, לבחזיק את עצמי ביחד, להכיל את הכאב ...

ההבנה שלך מרגיע

לאחרונה אני מרגישה שאתה איתי והמילים שלך מלוות אותי בדאגה ואכפתיות. ומרות הקשר הוירטואלי, התחושה הזו מציפה וחשובה לי מאוד. תודה רבה, שאתה שלך, שירה

היי, אני לא יודעת כל כך איך לבחור פסיכולוג לטיפוח בהפרעות אכילה שלי ובעוד כל מיני תופעות. התחלתי היום טיפול אצל פסיכולוגית, ואני לא יודעת אם היא תהיה לי אפקטיבית.. קבעתי למחר עם עוד פסיכולוגית. האם זה נכון ללכת לטיפול אצל 2 פסיכולוגים שונים ולראות מה מתאים יותר? תודה!