פורום פסיכולוגיה קלינית

הפעם יודעת איפה ועם מי אהיה... אבל משו אחר מטריד ומכעיס אותי... מריגשה שאחותי כפויית טובה אין לי כוח לפרט אבל קודם בכיתי ממנה. סליחה מכל החברות היקרות כאן אבל המחשב שלי נדפק ומהפחאפון קשה לי לכתוב. אני קוראת את כולכן כל הזמן...אבל כרגע קשה לי להגיב גם טכנית וגם נפשית. שתהיה שבת שלום לכולנו. ומחר בע"ה נוסעת לים(:

מקווה שהיה טוב ונעים ...

יש לי המון דברים לכתוב לך אבל מוכרחה להגיע למחשב ולא מהפלא...אז רק שתדעי קראתי כל מה שכתבת לי ...תודה על הכל חיבוק וסופש נעים

הי אביב, אני כאן, שלך, סוריקטה

ואת יודעת סוריקטה האני כאן הוא כל כך הרבה.... את מיוחדת אני אוהבת את מה שאת מביאה לכאן וגם את מה שאת לא מביאה ובכל זאת מבצבץ פה ושם בן המילים ....

מתהפכת הבטן מהקצב הזה ...המקרה הזה כל כך קשה לי בכל פעם שאני שומעת כמה הוא מסכן אני מתה מבפנים ... זה כל כך מוחק ....יודעת שזה נוגע בי בגלל הטיפוס והמעמד שמזכירים לי כל כך.. וקורעים אותי מבפנים . והיא כמו אמא שלי סוגדת לו כאילו היה האל ...לפעמים אני לא מבינה אנשים . ואולי זה בכלל אני ...

אביב יקרה, איך את עכשיו? איזה סיפור אחר את מזכירה, תוכלי לומר? גם אני כועסת על העיוורון. על הראייה החד צירית. קשה להאמין, ומאידך, הכי לא מפתיע עם היסטוריה כמו שלנו. נמשיך למעלה, אני מקווה. שלך, סוריקטה

היי, אשמח לדעת מה אתה חושב .. אני בת 27 מזה כשנתיים קצת פחות בטיפול פסיכותרפיה דינאמית, תחילה המטפלת הייתה מאד אמפתית ואיפשרה גמישות בגבולות כמו הודעות ומעט מעבר ל50 דק, אבל לא באופן קיצוני, בגדול ההרגשה הייתה שהיא לגמרי שם. ועם הזמן החלה להקפיד על גבולות בהדרגתיות.. לאחרונה מזה כמספר חודשים היו כמה משברים בכך שניסתה להציב גבולות נוקשים יותר ודבר זה תיסכל אותי מאד, הבטחתי שאשתנה ואחרי שבועיים אני שוב מתקשה, בעיקר אמירות שלה אני לא אהיה פה כל הזמן בשבילך אם זה יפגע בך או העלתה תעריף הטיפול. אדגיש כי אני לא רוצה לשבת איתה בבית קפה, אבל במילים במבט וביחס הייתי רוצה אחרת, רציתי חיבוק והיא לא מרשה, בסדר לא נורא אבל אני מתוסכלת יותר ויותר מאז שהיא ממש נוקשה ומתרחקת מאד. אני מרגישה שהיא לא מאמינה בי. עוד אומר שבעקבות שליחת מיילים מספר פעמים היא מגיבה בהמלצה לפנות למיון. וזה יותר מעצבן! עוד אומר שאני בסדר בתפקוד בחיים היומיומי אבל רק בקשר איתה אני מאד מתקשה. למה היא ככה? גבולות זה חשוב סבבה אבל ככה נוקשה? לאחרונה ממש המצב התדרדר מיילים כעוסים אחת לשנייה, נצטרך לדבר במפגש הבא ונראה לי שהכיוון הוא להחליט אם לסיים טיפול. אני מתלבטת כי מצד אחד היא מתסכלת אותי כל כך באופן לא מותאם לטיפול ולא להתנהלותה בעבר. מצד שני אני באמת מעריכה ואוהבת אותה ): מה אעשה? ):

הייתי רוצה לאסוף את עצמי ולכתוב כאן קצת... אולי בהמשך ותודה לכולכן ולאודי. לגמרי לא מובן מאליו

לאה יקרה, אנחנו כאן - להקשיב. שמחתי למקרא דברייך - הרצון לחלוק. שלך, סוריקטה

היי אהובתי, קראתי את מה שכתבת אני מלאת הערכה ואהבה אלייך... תרומתך היא כל כך גדולה עבורי! שולחת לך קולות של החלמה ואהבה. אביב אני שומעת שלא פשוט שקשה. שיש בלבול. אני כאן להושיט לך את ידי... לחבק חיבוק אמיץ את כל כולך.. לאט לאט, כמו שאומר האיש שלי. רוני, מה שלומך? תודה שכתבת לי. הנוכחות שלך מורגשת מאוד, כאן. בבקשה תמשיכי לבוא ולהיות. ינשוף אני קוראת אותך וזה מזכיר לי את עצמי לפני חמש שנים. תנסי לעבור כל יום ביומו... נשמע שיש לך טיפול מחזיק ומשמעותי. במבי יקרה, איכ? הכין את? מזמן לא כתבת... חושבת עלייך... מיקה- איזה בשורה טובה,הריון ונשיות אני כל כך מזדהה... הלוואי שיהיה יותר קל... שלכן,

מאוד מתרגשת מהיכולת שלך לצאת מעצמך- להושיט יד ולעזור תוך קשיים ומצוקה שלך!! כמה כוחות יש לך!! תודה על המילים המבינות.. מקווה שהוקל לך - כאן יחד איתך, ינשוף

תודה יקרה , כן קצת מבולבלת המון שאלות ותהיות ...חיבוק לסופש טוב רך ונעים

הילה קצת מרגיש לי בחוץ, סליחה...

היי אהובה זה תמיד הפחד שלי בלכתוב שמות.... שמא אשכח מישהי... בוודאי שאת שבת נפלאה וטובה לך הילה

אתה יודע אודי, זה מדהים איך אנחנו יכולים לללכת סחור סחור ולהשתמש בהמוני מילים מעורבבות, ואז בא מישהו מבחוץ ומתוך רוח הדברים ותוכנם מוצא מילה אחת חסרה שמאגדת בתוכה מכלול. המילה שלך הפעם עבורי הייתה זיכרון. טנקס ושבת רגועה, סוריקטה

לכאורה המילה "זכרון" עלה בי גם תחושה של חיבור. שבת שלום סוריקטה יקרה

הי אודי, האמת שהרבה זמן פחדתי לכתוב כאן. רציתי לכתוב ולשתף שאני בהריון. ופתאום כל כך פחדתי שיזהו אותי...בעיקר עם הבטן... הריונות זו תקופה שאני מרגישה בה מאוד נשית. נכון שמפריעה לי ההשמנה. אבל פתאום הגוף שלי מקבל משמעות אחרת ואני אפילו נהנת להביט בו. והלוואי ואני אצליח לשמר את התחושה הזו לתמיד. אני מרגישה אישה! רוצה לצעוק את זה לבעלי, שידע.. הריחוק הזה בינינו, למרות שלכאורה מצטייר שאנחנו הכי קרובים. הלוואי והוא היה בא איתי לבדיקה, או מדבר איתי על המרגש בהריון. או על הגוף שלי שמשתנה.. אודי, הוא אומר לי שהוא ככה. וזהו. קשה לי להרגיש אישה בודדה. קשה לי לקבל אותו כך , ואני חשה תסכול ובדידות. ופיזית אני כלל לא לבד.

מיקה יקרה, התגעגעתי, את הכי אישה, ובטח לא לבד. חיבוק גדול וברכות הריון קל ונעים.

נפלא שיהיה במזל טוב ...

עוברת משהו שאין לי עליו מילים חלקים אחרים לא מוכרים קטנים יותר. נאחזת לתוך בועה כדי לא להתפרק יותר. אתמול נסעתי אליה נזכרת איך לפני שנה נסעתי והיית איתי וכלום לא השתנה . אני עדין פגועה מפורקת והיא אותה אמא ....והקטנים כל כך צריכים אמא... נתנה לי תמונות והכל שוב צף בכאב וכל כך רציתי לצעוק לה שתראה , ושם חוץ מאבא ואחי גם ההוא שזכרתי כסיוט ...והוא נראה בתמונה בדיוק כמו בסיוטים שלי ...ועדין מתכחשת לעצמי. אודי אני כאן מהבוקר חגה סביב עצמי במעגלים כותבת מוחקת ושוב ושוב ושוב ...לא יודעת מה אני צריכה מה יעזור ..אולי שתהיו איתי אבל בעדינות כי נורא מפחיד עכשיו .. שוב מבקשת עזרה ומנסה לתת קול לצעקה שבנשמה ...

איתך ברכות ו עדינות.. כל כך מבינה...את לא לבד יקירה... אוהבת

את נותנת מילים... זה הרבה. אביב אני פה כל הזמן קוראת אותך ולא יודעת איך להגיב לך, אבל כל כך רוצה לחבק אותך.

כל כך התגעגעתי אלייך .... שמחה שאת כאן ותודה שהוצאת יד בשבילי זה המון חיבוק חזרה

https://www.youtube.com/watch?v=-xJrcWtM6jQ

הי אביב, את יודעת מה אני הכי מרגישה מהדרך בה בחרת להציג את הודעתך? את הקונפליקט בין לרצות הכי להרחיק ולא לתת לגעת ללרצות להיות הכי קרוב ומתמזג. שלך, סוריקטה

הכי הכי מדוייק שיכול להיות ואחר כך ניכנסתי לכתוב סליחה שכתבתי ככה וכל כך מפוצלת שלא ידעתי אם כתבתי או לא ...אבל כן יום כזה שהכי צריך קרוב והכי הכי מפחד תודה על היותך

שיר עוצמתי- שיר עצוב- שיר שמתאר את המציאות שלנו...

היי, בכללי אני בן אדם מאוד אופטימי וחיובי ומצחיק והחיים שלי נראים כרגילים יש לי עבודה שמעריכים אותי בה ואני מתקדמת , בן זוג ולכאורה הכל תקין. רק שבשנים האחרונות אני מתחילה לחוות מן תחושות "ניתוק" כאלה, כאילו אני לא באמת נמצאת בחיים עצמם. התחלתי להתרחק מחברים ולצאת הרבה פחות (בת 23 כעת) כי פשוט הרגשתי שזה מעמסה נוראית עלי , הרעש הפך להיות בלתי נסבל והרגשתי כמו בחלום. היה לי קושי אדיר לתקשר. עם הזמן זה בא והלך ועכשיו תחושות הניתוק שחוזרות נוראיות הרבה יותר ומלוות גם בסחרחורות ופשוט בחוסר יכולת להתרכז בשיחה פשוטה, בעבודה ובכל דבר אחר. רק מן תחושה של ריחוף לא מוסבר. הרבה פעמים בחיי הייתי בסוג של דיכאון קל אבל התחושה הזו של הניתוק מכל מה שקורה ואי יכולת לחוות את החיים כמו שצריך מקשה עלי מאוד. זה בא לידי ביטוי גם בסרטים שאני כבר לא מצליחה ליהנות או בכל פעילות חברתית שאני רק מחכה שתסתיים. התחושה מתפוגגת מעט אחרי פעילות אירובית שאני מבצעת בחדר כושר אבל חוץ מזה אני לא מצליחה להבין מה קורה לי.

שלחתי הודעת תודה ארוכה ואין לי מושג אם התקבלה. אז אם כן, רציתי רק להסביר שאני כרמלה ושיניתי כינוי כי לא זכרתי את הסיסמה שאתה נרשמתי קודם.. קצת מסובך להיכנס לכאן וגם לשלוח הודעות כי משום מה צריך מינימום 20 תווים לכותרת... אם לא התקבלה אז מודה שוב והפעם בקצרה - לאודי ולסיגל

לא מצליחים לאסוף. לא מצליחים להרגיע. לא מצליחים לחזור להיות נוכחת בגוף. כאשר לא מצליחים להנחות ולהתקרקע ורק רוצים לשמוע את הקול של המטפלת שיחזיר אותך לעצמך והיא איננה. ושוב הלבד הכואב שמזכיר את הלבד של אז .

הי ינשוף יקרה, ובנשימה אחת סיפרת כיצד את כן יכולה להשתמש במטפלת בנוכחותה לחיבור. וגם זה לא דבר של מה בכך, בעיניי. כלל וכלל לא. או אז הוא מצליח לגבור על קולות פנימים אחרים, ובך גם יש חלק שמתיר. ומקווה שעוד יבואו ימים ותוכלי בהדרגה להחזיק בך גם את קולה בהיעדרה. שלך, סוריקטה

איננו בשעת מצוקה- בכלל אין חיבור אליה

את מי שכחתי? אהה מיכל בטח גם את... ואווו זה היה קשה וזה היה זוועה וזה כל כך מורכב... אבא היה שם כל כך חסר אונים מולי.... הוא הגיב לא לעניין ולא היה לו הרבה מה לאמר על הדברים שהטחתי בו. זה עצוב הוא היה שם כל כך בודד ולבד אני הייתי כל כך חתוכה הרבה שאלתי אותו:  איך העזת?  איך נכנסת איתי למיטה בגיל חמש? והתחושה שהכל סוגר עליו והוא יצא והיה שם כל כך לבד.... בהמשך הוא צחק ממבוכה והרופאה שלי אמרה לי שזה תגובה פסיכוטית. נטע, אין מושלם בסיפור הזה, אין! מה שלא אעשה זה יהיה מורכב כך או אחרת. במבי, את מזמן לא כאן, זה קשור לזה? אני יודעת שעשיתי את זה למען הדור הבא הילדים שלי והאחיינית שמסתובבים שם... אוף אני דומעת זה כל כך קשה.... הילה

תודה אודי שחשבת עליי ריגשת אותי

כמה קשה הילה!! כל כך הרבה רגשות , מרוכבות.. כאן יחד איתך, מושיטה אליך יד לאחז בה אם מתאים- איתך... ינשוף

אין עלייך. את גיבורה אמיתית. זה סיוט שלמרות שבסופו צפויה אולי איזה הקלה, מעטות הנשים שמעזות. אני למשל...מחזקת את ידייך ומלאת הערכה אלייך. בהצלה והרבה כוח!!!אנחנו פה.

הילה יקרה, כמה כוחות, כמה כוחות... את יודעת, אני לא מצליחה אפילו בחלומותיי שלי (בהם כל הדמיון הן במיינד שלי, כתוצאה של אירועי עבר) להתעמת עם הדמויות שפגעו בי, שסכנו את חיי, עיוותו חלקים בנפש. או שאיני מצליחה להוציא מילים, או ש'הן' אדישות, מבזות, כמכחישות שואה, פוגעות בחזרה. הדמות העיקרית, אמא, היא, במציאות, כבר אישה זקנה וחולה, לא רק פסיכוטית, כי אם מחלות גוף מגוונות של זקנה. היא גם לא יודעת מה עשתה, אין זיכרון נגיש אצלה למעשיה, כמו שאמרתי פעם, בבדיחות, כנראה שאפילו לא היה מעבר דרך הקורטקס. יש לי פנטזיה שהיא בבית חולים על ערש דווי, אינה מתקשרת כלפי חוץ, ואז אני אומרת לה שאני יודעת מה עשתה לי, ויש איזו מצלמה שמקליטה. עדיין יש בי קול שאומר שאני ממציאה ואני הוזה. אני לא... הדמויות האחרות שניצלו מינית, ניסיונות האונס ועוד, בדמיון, כשאני מזמינה אותן, אני תוהה אם אני מגרשת, בורחת, או בטעות, נמשכת. אבוי. מחשבות של בוקר, איתך, כמובן, סוריקטה

מאוד שוב נעלמת קטנה קטנה מבוהלת ..שוב מנסה להאחז והכי להיות אני ולא הם . אודי אפשר יד ,משהו שירגיש אני ... סליחה שאני ככה .

הי אביב, בוקר של אור, תחושת הבלבול עליה דיברתי באחת מהודעותיי הקודמות, היא התחושה למקרא דברייך. הרגשתי אותך מבולבלת. והנה, את גם כותבת. אני סתם עייפה מעבודה רבת שעות ומחום יולי אוגוסט. שירבו החיבורים ומשכם, שלך, סוריקטה

תודה על התשובה,אבל לא הבנתי מה לעשות.

מה שלומך ...איתך מחזיקה לך אצבעות .. בתקווה שלא יהיה /היה קשה מידי . חיבוק עוטף

כמה שאת מדהימה חיבוק אוהב ועוטף לכל חלקייך הילה

http://tinyurl.com/j3ex366 העץ הנדיב גרסת פולניה הבוקר בא ואני כבר חייבת לצאת, שלכם, סוריקטה

והעיקרשהעץ מאושר בסוף :) וגם אנחנו ...חוייכתי

לא הצלחתי לפתוח את הקישור- אבל תודה בכל אופן..

יש תקווה. ועדיין לא מרפה, לא מוכנה. אני לא מוכנה להרפות. אבל, יש מישהו איתי, לצידי, פוסע על קצות האצבעות, עד והד לכאב ולגעגועים ולרצון שלא להרפות

הכי מוכר לי לא להרפות- בפעמים נדירות מסכימה/מצליחה ואז את יודעת מה?? יש הקלה. תנסי פעם אולי תרגישי הקלה כמוני??

זה בסדר כל דבר בזמנו . בקצב שלך ...רק קבלי את המקום שאת נמצאת בו זה עושה את זה קל יותר..

לאט לאט הכאב יתרכך ויפנה מקום לגעגועים וזכרונות נעימים עד אז, תקבלי את המקום הזה ותעברי דרכו למקום הבא. שוב, משתתפת בצערך..

מרגישה שמתעללים בי שוב ושוב. החברה שבכל יום מזכירה לי שמשהו אצלי חסר בעיניה. שאני חריגה ושמשהו בי לא בסדר. לא מספיק שאני צריכה לחיות עם זה אז צריכה להתמודד כל הזמן עם הערות ושאלות למה אני לבד ואין לי ילדים. עם עצמי הייתי יכולה להסתדר אבל עם ההערות והחקירות שאנשים מרשים לעצמם -- זה יכול להרוס את הבן אדם! למה אף אחד לא מבין?!!

שלום כרמלה גם לאישה ללא זוגיות וילדים, יש המון. מבלי להכיר אותך אני יודעת שאם תתאמצי ותיקחי ברצינות דף ועט ותכתבי רק את מה שיש , תראי שיש תחומים שזכית בהם, יש תחומים שאת טובה, שהיה לך מזל , והחריגות שלך יכולה להיות גם יחוד חינני ויחודי לך. לא תמיד קל לראות את זה , אבל אפשרי. אני מציעה לך (אם את עדיין לא) ללכת לטיפול שיעצים אותך, ילמד אותך להבליט את הדברים החיובים שבך והעוצמתיים שבך . וגם להתמודד עם הערות פוגעניות. אני בטוחה שלפחות חלק מההערות לא נובעות מרוע כי אם מבורות וחוסר טאקט , ואולי אפילו סתם התעניינות, אולי?

היי אודי, אני זקוקה לך עכשיו, למילים שלך. יצאתי מהטיפול בהרגשה מאוד קשה. ומחר- זה ה יום של העימות! אני זקוקה ממך למילים מחזקות, תומכות, אוהבות. לא זוכרת שנזקקתי לך כך איי פעם. שלך, הילה

אני מרגישה רע, זוועה, לא טוב לי לא טוב לי חרא מגעיל דוחה אין לי כבר כח

מכירה היטב את המקומות האלה... תזכרי שזה גל שתכף חעבור והלוואי שיעבור מהר. איתך.

מקווה בכל זאת שכבר יותר טוב ...חיבוק

אני נערה מבובלת ויכול להיות שאני טועה, היי ראשית אני קצת מבולבלת ואני לא בטוחה אם אני מאוהבת בה או לא, שנית אני מדמיינת שהיא נוגעת בי ומלטפת אותי ומרגיעה אותי בכל פעם שאני כועסת וזה איך שהוא עוזר לי . אני מתרגשת כל פעם לפני פגישה איתה, אחריי כל פגישה אני לא מפסיקה לחשוב על מה שנאמר ואני לא מסוגלת לאכול בכלל אחריי זה. וזה חוזר לי שוב ושוב ובלי הפסקה, אני חושבת עלייה רוב השבוע ומחכה לפגישות איתה, אני מדמיינת שהיא עושה לי כל מיני דברים מיניים, וזה מרגש אותי קצת, אני סוג של מעריצה אותה , האם זה בסדר להתאהב בפסיכולוגית וזה לא מפריע לטיפול?, והאם יש מקרים שבהם זה מפריע ?, איך אני יודעת מתי זה מפריע לטיפול ומתי זה בסדר, אם זה בסדר? והאם לפי מה שתיארתי אני מאוהבת?

המטפל אמר לי היום שהוא כבר מכיר פחות או יותר את הדמויות בחיי והוא חושב שאני יכולה להתבונן בעצמי. שוב, לא שילמתי בזמן וזה נורא עצוב לי;( אמר בואי נתבונן בזה.... קשה לי כל כך... רציתי להדוף אותו להגיד לו שזה לא מעניין אותי... ובכל זאת ניסיתי להתבונן בזה... אוף זה כל כך עצוב להתבונן בעצמי ולראות את החלקים הלא טובים... לגלות את הפגמים שבתוכי.... הילה

כל כך בא לי להרגיע אותך.. יודעת שזה לא פשוט עכשיו... להסתכל על החסרונות, על הצעדים הפחות יפים שכל אחד מאיתנו יש אותם. כאן איתך, ינשוף

שלום. אני בן 26 ומאז ומתמיד הייתי אדם ביישן ולא הכי חברותי.בשנים האחרונות אני מרגיש שאני רותה מערכת יחסים אם אישה ורוצה אהבה ולא להיות לבד.הבעיה ,מתחילה כאשר אני רואה אישה שאני רואה (בעבודה,ברכבת,וכו'), ואני לא יודע איך להתחיל איתה.פשוט המילים נמחקות הלחץ דם עולה ,והכי מבאס זה שאחרי זה אני אכול רגשי אשם. נמאס לי מה אני צריך לעשות?

בכל זאת מסתבר שיש לפחות שתיים כאלו. הצטרתפי למעגל של הילה... ולא עלה ): וגם רציתי להודות לסוריקטה ואיה.. אז תודה לכן יקרות, שימחתן אותי מאוד מאוד.

מהפלאפון. המחשב שלי על סף קריסה.

וכולן(: עכשיו מרגישה טוב ומקווה שימשיך. בדרך לצאת לבלות עם חברה...

חיכיתי לזה. היא אמרה שיוצאת לחופשה ופגישה אחת תתבטל. ואני כל כך שמחה!! אני מרגישה כאילו אני זאת שיוצאת לחופשה. איך אתם מסבירים את זה? Aya

כמה שאני מנסה.. מרגישה כבר לא חלק מפה. עצוב.

רואים אותך- שומעים את הכאב במילותייך. איתך

אני מרגישה אותך מאוד חלק מהמקום הזה... לא יודעת אם מילים כאלו יכולות לעזור לך אבל בכל זאת רציתי שתדעי. סופ"ש נעים ושבת שלום(:

ומאוד מאוד חלק מכאן...יקרה אל תוותרי עליינו אנחנו בטח שלא מוותרים עלייך ...איתך

שוב מאיים סוף השבוע. אני לא מוותרת אולי לא מבינה את התנועות והמשמעות אבל לא מוותרת. קצת כמו לצעוד במקום, במקום דרוך, ואני דורכת שמאל ימין שמאל בעקשות, עבודה, משברים, אנשים, כאבים, כדורים, בית, ילדים, אוכל, כלים, כאבים, שמאל, ימין, עייפות, לילה, נדודי שינה, בחילות, כאבים, שמאל, ימין, בוקר, דמעה, ייאוש, שמאל, ימין

מבינה ומזדהה... ברור שלא נוותר!! אולי ביחד קצת יותר קל??? כאן איתך...

נשמע לי קשה אבל שומעת את המאמץ ואת זה לא מוותרת... שולחת חיבוק חם וכוחות, אם בכלל ניתן. איתך בדרך הקשה.

גם לא לוותר ולהאחז מליפול לבור ולמטה זה המון המון אל תזלזלי בעצמך ...איתך כאן

שירה יקרה נשמע קשה אבל רואה את הכוחות שיש לך... איתך יחד...

רק רציתי להגיד לך שאני גאה בך ..אני בטוחה שכתבתי לך גם למטה. כל הכבוד על הקבוצה ועל התהליך.. כל כך מזדהה איתך עם הרצון לשתף את המטפלת הקודמת בהצלחות של הדרך.האמת מאמינה גם שמגיע להן כי חלק מהעבודה שנעשתה בעבר מניבה פירות היום..זה התהליך המתמשך. כל כך נפלא ומרגש לראות את זה אצלך ...מחבקת. וד.א - גם את ראוייה

תודה על מילותייך, הן מחזקות אותי מאד.

אולי היא לא התקבלה... אווף חבל..תודה אביב יקרה על מילותייך

רבות אנו כותבים על הפיצול , הניתוקים , חלקים , קולות ... יכולה ורוצה לשתף אותכן בתהליך שלי רק מהמקום האישי שלי .. עושה את זה כי אני יודעת כמה זה מפחיד משתק גורם לחרדה ואולי הנסיון האישי שלי יעזור לכן... ואולי הנסיון שלכן יעזור לי . מבחינתי כל הפחדים גם מגיעים דרך חלקים /קולות מסויימים פעם הייתי דוחקת אותם ...בטון של אל תבלבלו לי במוח , תזוזו מכאן אתם סתם מפריעים (ואז הם היו באים מהדלת האחורית בהתנגחויות בטיפול , ינשוף צעד אחורה ..). היום אני נוקטת דרך אחרת . יותר ישירה ומספרת עליהם בטיפול ..גם אם מביך לא נעים והכי שבהגיון מבינה שזה מטומטם וילדותי , נכון אבל זה ישנו. אישית מה שהבנתי על עצמי ואולי יתאים לכן זה שהשחור לבן שאנחנו מדברות עליו זה הקצוות בן ההגיון והרגש . רוב הזמן אני עובדת מההגיון ודוחקת את הרגש כי הוא מפחיד / מאיים / מביך לא נוח לעיכול ... הדבר הכי חשוב בעיני ואני כותבת את זה כאן כל הזמן זה לתת מקום לקולות ולחלקים האלה . מובן שלא בכל מקום ולא בכל זמן אבל בחדר הטיפול זה המקום ..וכן זה נשמע הכי הזוי ומטורף לשמוע את עצמי מדברת בקול של ילדה זה הזוי לשחק בבובות בחדר שלה זה הזוי עד מטורף להיות שם ותמיד זה נותן הרגשה של מה ההצגה הזו למה אני מתנהגת ככה מה זה השגעון הזה . אבל אני יודעת שזה המקומות / הגנות שהצילו את חיי . מירב הקושי שלי היום זה להתקרב לחלק של הנערה , שם ההתנהגות שלי לא נעימה לפעמים , אבל יש בי גם תכונות מדהימות שבאות משם . אהבת הזולת , חוש צדק מטורף , אומץ כוחות ועוד המון המון דברים טובים שאני לומדת להכיר . זה לא פשוט ולא קל כי כשהיא באה אני הולכת וההיפך ..אבל בשביל ההחלמה כדי שהשיג שילוב של האסרטיביות והפסימיות כדי שלא יהיה כל הזמן שחור ולבן אני חייבת לקבל את החלק הזה על כל מה שיש בו ...(וזה השיח שאני מנהלת עם אודי כאן) ינשוף יקרה הצעד שעשית הוא ענקי להסכים לשמוע לקבל להיות איתם זה מדהים בעיני ..את יודעת ביום שהרגשתי ש"כולם"אני הייתי הכי מאושרת בעולם ...פתאום אני מצליחה לא רק לדבר עם עצמי בקול רם כי אם לנהל שיחות עם כל הקולות , להקשיב להם לענות להם לראות עם הבקשות מקובלות או לא ..מן הסתם אני לא אקח דובי או בובה לעבודה אבל כן בבית אני אתן להם זמן להיות. שירה הרצון שלך לגעת לנסות להיות לאט לאט יקרה תצליחי לבטוח בעצמך במי שאתך מלווה ותאפשרי ..שוב רק מעצמי זה מגיע שזה נכון לנפש אין לדחוק בדברים אבל בהחלט אסור לוותר לקולות שבאים ממקום של הרס .. אתן חשובות ומגיע לכן רק טוב והרבה ..אשמח לתגובותיכן אוהבת אותכן מאוד וגאה בכן שאתן לא מוותרות ..

תודה על השיתוף אביב יקרה. יש לי המון מה לומר אבל לא יודעת איך.

הייתי שמחה מאוד מאוד אם היית פשוט כותבת אם זה נכון לך ובטוח לך...גם מפוצל אני כנראה אבין אבל שוב את מוכרחה קודם לשמור על עצמך ...

אני רוצה לאומר לך שהשיתופים שלך ממש- אבל ממש- מקלים עלי- הדרך שעברת ושאת עדיין עוברת.!! בגלל כשאת במקום קצת יותר מתקדם ממנו התיאורים שלך על הכל כל כך משקףת את חוויתי- ואז אני פחות נבהלת . את מתנה בשבילי בחיים אביב- אוהבת

וינשופי זה הדדי גם אני נתרמת ממך כל הזמן . חיבוק

אודי תודה באמת על הכל ..אודי זה יצא ממש ארוך , בבקשה איש יקר אם זה שוב בשעות כל כך מאוחרות ..הכי בסדר בעולם שנמשיך שבוע הבא כשיהיה לך פנאי לזה ..וגם אם לא זה לא כזה חשוב.תודה שוב על הכל ..השיח איתך עוזר לי לתפוס קצהו של זנב עם החלק הזה שכל כך חשוב לי לראות / להתחבר להביא למצב שלם . גם עכשיו השיח מפוצל אז מנסה שוב. עזבתי את השיח ההוא ומנצלת את השיח והשיקוף בנינו כי מבחינתי הוא דומה , מההבט האישי שלי .ומכוון שהוא רק בנינו הוא פחות יוצר הדים. אז כמו שכתבתי השיח גם עכשיו מפוצל , התגובה מהבטן הייתה בניתוק גמור. התגובה שלך אלי, השיקוף,יצר פיצול ורעשים וכאוס ברמות על. זאת הסיבה, שכתבתי בשישי שאני עוצרת כאן (אני שמחה על ההזדמנות לראות את זה ) בכל פעם שניסיתי לקרוא , מה שכתבתי מהניתוק ומה שענית, התנתקתי שוב ושוב..מה שלימדני שאני מתנתקת גם מהכתוב שלי עצמי..(די ביאס ההבנה ) מה שאני מבקשת .. אם תוכל, לשקף לי את התחושות שלך, להודעה הזו שלי(העתקתי למטה )האם גם זו העלתה תחושות לא נעימות / תוקפניות ..זאת הודעה שניכתבה לא בשלוף אחרי לילה ללא שינה ועדין די מפוצלת ... מחשבות 30/6 " אודי חשבתי על מה שכתבת קראתי שוב ושוב ומעבר לתחושה הראשונית (שעלייה הגבתי באוטומט ) מנסה לחשוב מה אני לא הבנתי ממך.. לגבי האז ושם השיח ההוא מעניין אותי כמובן שמעניינת אותי ההתנהגות שלי כל הזמן וזה בסדר שיקוף של כאן ועכשיו ... אם אני מבינה נכון יש לך הרגשה שאני מגיבה ברוב המקרים לאנשים על אוטומט אם זאת באמת התחושה שלך אתה מוכן לחדד (שוב מסבירה הרצון ללכת נובע מההרגשה המוגזמת שאני לוקחת מקום . בהשוואה למציאות אודיטוריום מלא בסטודנטים שכולם שותקים . מי ישן מי בפלא מי סתם עושה טובה שכאן. ואני שבאמת.לומדת מתוך עניין שואלת שאלות מתעניינת . מוצאת את עצמי בסוף ההרצאה מתנצלת בפני המרצה שאני מפריעה . גם כאן הרצון ללכת זה התחושה שאני מפריעה שאני חריגה שאני כותבת נמצאת ומשתלטת על המרחב ) בקשר לעזרה לאחר מודה שקשה לי לוותר לשחרר גם במציאות העבודה שלי האבק בכל הגופים האפשריים רווחה.בריאות בטחון לא לוותר על מטופל ואם אני לא מצליחה אז לפחות שיכניסו אדם אחר שלא יוותרו על המטופל ,לא יכולה לסבול את המחשבה שלא עשיתי הכל לעזור כן זה הפצע שלי לב ליבו לא הפגיעה שלי כי אם זה שלא ראו או לא רצו לראות או ויתרו גם המטפלת הקודמת למרות כל מה שעשתה עבורי המקום הזה שויתרה עלי בסוף מדממת עד היום . כן זה ראשוני כל כך הרצון הזה שלא משנה מה לא יוותרו עלייך ויראו אותך ...בגלל מי שאני בגלל הכל כך הרבה אין כניסה ששמתי אני לא נשברת מאין כניסה ומנסה בדרכים הכי יצירתיות להגיע אל האחר. כן בגלל שלא ראו אותי יש בי רגישות כל כך גבוהה לראות את האחר אבל למדתי שאני גם ייצור חי וגם עלי אסור לי לוותר. ממקום של שנים של ריצוי בודקת מאיפה אני עוזרת. לפעמים אני מודה כמו במקרה ההוא אני יהיה במקום המושיע -הקרבן שזה בהחלט מקום רע ולא בריא . חושבת שהעלתי את העניין עכשיו אולי בגלל המקום הזה של חלקי בעדר שאני מחפשת עליו תשובה ... בקשר לתגובה שדברתי עם המטפלת זה היה בקשר למשהו שנכתב לי ולסוריקיטה והיה ברור לי שנכתב מכוונות טובות אבל האיך היה לסובב מברג ישר לנשמה . לא הגבתי על זה בכוונה וחיכיתי לראות אך סוריקיטה תגיב שהיה ברור לי שהיא תמצא מילים נקיות מבלי לתת מקום לרגשות שעלו בה . שוב אודי אשמח שתחדד את מה שלא הבנתי ממך ותוסיף עוד חומר למחשבה ... ותודה על ההערכה למרות שלא ממש הבנתי על מה ולמה אבל זה ריכך תחושות קשות שעלו בי ..."

:) לתשובתך אליי. בפגישות האחרונות אני מדברת על שליטה בחיי, אני יותר פועלת, פחות מרצה, עושה מה שנכון עבורי...מרגישה שיכולה לשנות דברים...ומשתנה. היא אומרת שנכנסתי לעולם המבוגרים, שזה אחד הדברים בלהיות מבוגר, השליטה. אני גם הרבה פחות חרדה או פוחדת. כשהגעתי אליה בהתחלה אמרתי שאני שונאת מבוגרים, אכן לא התחברתי לעולם הבוגר ובהרגשתי אני עדיין ילדה ולא כל כך ידעתי מה אני........זה קורה לי עדיין מדי פעם, אבל אני חושבת שפתאום אני מגלה אותי :) קשה להסביר מקווה שתבין. לא רציתי להתבגר בכלל, לא חושבת שרציתי שזה מה שיקרה בטיפול, רציתי פשוט להרגיש טוב,לא להיות כל כך לחוצה מכל דבר..לא לחשוב שחור לבן, לא להכנס לדיכאונות כאלה חשוכים...ובעיקר לא הבנתי למה אני לא מרגישה אישה אלא יותר ילדה הייתי בבלבול גדול.....היום יכולה לומר שמתחברת יותר לצד הנשי שבי, הכל חדש ומופלא וכאילו קצת נולדתי מחדש. כתבתי לך למטה בתוך הודעה של נטע שתתייחס אליי גם בנושא הזה.....הנושא הזה די סגור כבר בתוכי, השלמתי איתו, עברתי תהליך לא פשוט, אין בי שום רצון לכעוס, לתבוע או להאשים....היה, נגמר ויש סטטוס קוו ביחסים שלי איתו וזה מה שאני רוצה...נכון, יש בי עוד כאב, אבל הוא תמיד יהיה שם, ולמדתי שלא הכל שחור לבן, גם הטוב שאני מספרת עליו הוא לא אבסלוטי, עוד יהיו נפילות וכאבים אבל אני מאמינה שאצא מתוכם ואדע להתמודד אתם יותר טוב! ועכשיו, האם הגיע זמן להפרד ממנה? זהו שאני לא רוצה להפרד גם אם טוב לי וגם אחרי השגת המטרות, האם יש מצב להשאר לתמיד???? האם בכלל היא תסכים? אני בטוחה שהיא תגיד שצריך לדבר על זה כשאעלה את נושא הפרידה, היא לא העלתה...אודי, האם מטפל מעלה את הנושא כשהוא רואה שהאדם השיג מטרותיו או מחכה לראות מה המטופל יגיד ומתי?? כי אם שתינו נחכה....לא יודעת. לא רוצה להפרד עדיין, והפעם כנראה שהמושכות בידי והשליטה על זה גם תשאר בידיי...אה ועוד משהו, נפגש רק בעוד שבועיים לפגישה הבאה והפעם אני ממש בסדר עם זה,געגוע טוב, וואו, כמה שינוי בבת אחת. מיכל (השלמה, כמובן)

איזה יופי יקרה! אהבתי(:

אפשרתי לחלקים שבתוכי מקום היום אני נבהלתי.. קצת מפחדת.. מרגיש לי כל כך עזוי. החלקים לא מרגישים לי אמיתיים- התבוננתי בהם ופחדתי אני מעורערת... קצת באי שקט מתקשה להבין מה שהיה אני לא בטוחה שזה טוב לי אני מפחדת

מילים שלך מרגיעות

היש של המטפלת. מאד מאד מאד הייתי רוצה אותו לעצמי. להיות היא. להיות אחת הילדות שלה. להיות הצל שלה. כל אחת מהאפשרויות האלו היתה טובה מבחינתי. ויש את האבל שכמה שאני אתאמץ אני אוכל להתקרב ליש כמו שלה, אבל מהרבה בחינות מאוחר מדי ואני לא אוכל להשיג את מה שיש לה. היא גם אמרה לי מילים קשות, אני זוכרת סוריקטה שאמרת שגם המטפל שלך אמר לך בזמנו דברים לא פשוטים. היא אמרה שהמשאלות שלי פרברטיות. היא אמרה עוד דברים קשים והוסיפה שאיך שהיא מתנסחת זה בגלל שהיא מנסה להיות עדינה ובפועל היא חושבת דברים הרבה יותר קשים. וגם, במקביל לזה שהיא לא כאן ואני מדרדרת ביקשתי מהרופא שמלווה להפגש איתי, וקבענו תאריכים ועכשיו הוא אמר לי שהוא העביר את השעה שקבע איתי למקרה דחוף אחר. לא יודעת אם יותר מעציב או מכעיס. אפילו לא הצלחתי להגיד שמרגיש לי רע מה שהוא עשה לי... גלי

הי גלי, שמחה שאת ממשיכה. כן, נכון, גם המטפל שלי אמר לי מילים שלא פשוט לשמוע, מניחה שגם המילה 'פרוורטית' הייתה שם, ועל כן גם אני מאד מעריכה ואוהבת אותו. על המראה הישרה ששם אל מול פניי. על האומץ והישירות והכוח. ולכן גם כתבתי לאודי שאני אוהבת אותו. זה אחד הדברים, האמת, שאני מעריכה אפילו באופן יוצא דופן. אחרת עוד הייתי עלולה לחשוב על המטפל, למשל, שהוא סמרטוט או משהו. את מה יודעת מה עוד המטפל אמר לי? הוא אמר 'אני לא אבא שלך'. אבל הוסיף, אני האנליטיקאי שלך, ואני אבא של ילדיי ולא אנליטיקאי שלהם. תפקיד אחר. והיש שלו - לא אוכל להתקרב לשם, אבל מבחינת הידע, הוא העניק וקצת מזה יש לי והוא נכס שלי. ואוף גדול עם מה שקרה עם הרופא. מכעיס ומייאש ומרגיש לא פייר. לעזאזל. :-/ אוהבת, סוריקטה

שירה, ינשוף מיכ גולם חנה אביב ואודי, התגובות שלכן מובילות אותי כמו שובל טוב... בא לי שרשור החזקת ידיים, בואו נחזיק ידיים אחת לשניה נעמוד במעגל קרוב קרוב.... ו..... ו.. הולך? הילה

יקירתי, החזקת ידיים במעגל כמה נחמד ונעים... איתך לאורך כל הדרך! חזקי ואמצי!! הילה, זה עשה בי משהו ההודעה הזו......נגע כל כך... כמה מחשבות, את אמיצה! ומקווה שהצעד הזה הוא נבון וטוב עבורך (לא מתאים לכל אחד ולא מובן מאליו כלל) בהחלט צעד ענק!! וואו... אז איתך לאן שיובילו הדרכים, הולך להיות לא פשוט ויודעת שאת מודעת לזה....ואגב מקווה שעם הילדים יש גם התקדמות ואולי מה שקרה עם אסתי ז"ל יוביל לדרך חדשה בעולם הרבני והחרדי למרות שהם בטוחים שהדרך שלהם נכונה וזאת בעיה רצינית...הלוואי!! בהצלחה רבה, מיכל

מושיטה אליך יד שנאחז אחד את השניה!! אנחנו לא לבד יותר הילה!! איתך, ינשוף

אני במעגל איתך ועם כולן.. חיבוק

איתך, הילה. מושיטה לך יד ועוד אחת. שירה

יש עוד מקום? יישר כוח! סוריקטה

באיחור קל... הילה יקרה, תודה על ההזמנה!!

כמה שההודעה שלך שם למטה ריגשה אותי , תפסה אותי במקום מבולבל ומפוצל אבל חדרה את כל הקירות והקולות ... איזה התקדמות , איזה פתיחות וכנות כל כך שמחה עבורך שאת שם ...מאמינה בך וברור מעל לכל ספק שמגיע לך שאת ראוייה אפילו יותר מראוייה ...ראויים לך . אוהבת אותך חיבוק

הי אביבי, תודה שאת כאן. כתבתי לך גם למטה ואעתיק: נהדר בעיניי שהבאת לטיפול את התכתובת מכאן, ולא דחקת הצידה כי נושא-חשוב-אחר-בוער או גובר עליו בסדר הקדימיות. נהדר שאת גם מוכנה להקשיב לעתים ושאת מכירה שבהיות תגובת בטן שוללת מכל וכל יש לחשוד ולבדוק. בעדך, סוריקטה

הי יקרה שוב הגבתי לך אתמול ולא עלה:) , זה יעלה בוודאי מאוחר יותר או בכלל לא ...אז מנצלשת את העץ הזה ..גם לתגובה שלך על כך שלקחתי לטיפול. סוריקטוש השיח מתחילתו עם אודי השאלות על אז היו כדי לקחת לטיפול..ברור ומובן לי שכאן יש לי הזדמנות כי הדברים כתובים , מתועדים וכך הם נשארים לי כדי לעשות עליהם עבודה . רוב מה שאני כותבת כאן , ברור שכל מה שאני כותבת בהבט האישי מגיע לחדר. סתם כי בא לי לשתף אותך העצירה שכתבתי לאודי הייתה לנסות לעצור את הפיצול והכאוס שהייתי בתוכם ..והיותר חשוב היה המעבר לא ידעתי איך "כולנו" נגיב לקליניקה החדשה.. וסוריקיטה אני מאושרת יש לי מטפלת ויש לי מקום בטוח ..כל התקופה זה היה מטפלת אבל מקום כל כך לא בטוח, ומאוד המוני (גם לדעתה ) ומה שלומך את? האם עברה תחושת הבלבול...חיבוק וסופ"ש רך נעים ופעיל בדברים מרחיבי נפש ...

כמה הודעות שכתבתי לא עלו ..האחת לסוריקיטה למטה ושתיים לך ..האמת שאלו שכתבתי לך מעניינות אותי כי כתבתי אותן במצב די גרוע וכתבתי כדי לראות ולזכור אחר כך ... ןלסוריקיטה אכתוב חדש:) אז מנסה להמשיך אתך את השיח במגבלות המדייה ובמגבלות של מי שאני והפעם נוקטת יתר זהירות כי השיח ההוא באמת פיצל וטרגר ברמות.. אז חוזרת וקוראת שוב ושוב את מה שכתבת לי בתגובה הראשונה ונעלמת בכל פעם מחדש אבל כל פעם מצליחה להחזיק באיזה קצה של זנב... כמו שכתבתי הפיצול הוא גדול יותר ממה שהבנתי ואין גם תקשורת בכתוב , קוראת את מה שכתבתי לך ולא מצליחה להבין (האמת אודי גם לא מבינה מה תוקפני שם , מבינה למה ההרגשה הלא נעימה שלך אחרי המילים הטובות שלך שאתה מעריך, מניחה שהערכה היא כלפי העבודה שאני עושה ..והשימוש בפורום לצורך התקדמות)זה מדהים איך אני קוראת וישר חוזרת לנעליים של החלק ההוא (הנערה ) יודעת שאתה לא רוצה שאכתוב מפוצל אז אני אנסה אבל זה ממש קשה עד בילתי אפשרי ..אני (הנערה) לא מצליחה לקבל שום ביקורת לא טובה לא רעה , יותר מזה לא מאמינה למילים טובות (עצוב) ורואה בהם חנופה או מקום לרכך ואז לפגוע אבל כדרך בני נעורים גם היא דוחפת ומאוד מאוד רוצה מקום . עצוב כל כך ...מה שעוד למדתי זה שאני רואה כל דבר קטן כל קוצו של יוד וזה אשיו עבורי וטרגדייה והרגשה לא מובנת , מחוקה ... כמובן שתחושת המחיקות לא קשורה להיום ..וזה שכתבת שאלה דבריה של המטפלת ולא שלי , זה בסדר ויותר ממובן שבשעות שאתה מגיב יהיו טעויות וחוסר תשומת לב..אבל תאר לעצמך מה קורה בטיפול .. האמת אודי שתוך כדי השיח והכתיבה לסוריקיטה הבנתי גם שיש לי כעס/כאב על כך שאפשרת אז את המילים הכל כך כואבות בתוך המקום שכתב את הפגיעה (שוב מי שכתב אז את הפגיעה זה אני מהחלק ההוא ..והמילים האלה פוגעות כל כך ) יותר מזה ואודי באמת כותבת ואין בי רצון לפגוע , מנסה כן להגיד דברים שמרגישה ולא רק להבין אותך מההגיון ... אז שלא הייתי מסוגלת לחזור נלחמת על הקשר בנינו ,אבל בתחושה שלי זה היה רק בגלל שבמבי התערבה ..עכשיו וזה מה שהבנתי בכל העניין ... גם אז אלו היו התחושות מצד אחד של מי שאני(האקטיבי )ואילו בצד השני (הפסיבי) הבנתי שזה בסדר ושאתה מתאמץ כל כך ללכת בן הטיפות וליישר את ההדורים לכל הכיוונים ודחקתי את מה שעלה ברגש האמת שעושה את זה תמיד כי יודעת שמגיבה מהרגש(הנערה ) זה פוגע באחר אז מעדיפה את ההיגיון.---התהליך מבורך שיהיה בסוף זה יהיה איחוד מבורך ואסרטיביות .. עכשיו אחרי כל המלל והנסיון להסביר מאוד רוצה להבין יותר האם גם ההודעה השנייה זאת שכתבת לי עלייה (מחשבות מה30.6 )שענית בשיח הקודם האם גם היא נחוותה לא נעימה , תוקפנית... אודי ואשמח לכל דבר שאתה רואה ואני לא במידת האפשר במדייה .. לא יודעת מתי תכנס וזה בסדר גם אם תגיב מחר מבינה את המורכבות בשאלות... ואודי שוב הכי הכי תודה שאתה כל כך מאפשר ...אתה כל כך מיוחד .

אודי יקר, צודק וגם עכשיו השיח מפוצל. אז מחלקת לשניים ..כאן תודה על אז יותר ממובן לי הכל ..

עכשיו מבינה עוד משהו.. מי שהחלה את השיח ההוא גרמה לטריגר לאחת ומילותייה של אותה אחת גרמה לטריגר כמעט לכולנו ..וכך יצא שזו שהגיבה מהמקום הכואב שלה קיבלה אש צלפים מכולנו בגלל הטריגרים שלנו ... אכן הרבה יותר מסודר ...תודה

יקירתי, באותו יום, גם אני חוויתי את תגובותייך כמתנגדות ותוקפניות (נשמע קצת מבהיל, אבל נזכור שבכל אחד מאיתנו יש חלקים כאלה. ההכרות והקבלה שלהם, כנראה הופכת אותנו כלפי חוץ למעודנים יותר). ולא רק בהודעות שלך, או של מישהי ספציפית אחרת יש תוקפנות, בהרבה הודעות אחרות כאן גם. חושבת שמכירה את ההיות במקום שאינו מבין כלל מה היה תוקפני. לעתים מילים או מעשים שכביכול נעשים מתוך כוונה טובה או עדינה לכאורה. היום אני כן מצליחה לראות אצלי. בדרך כלל, אני חושבת. חשוב להכיר, ואת באמת מאד משתדלת, וכולי תקווה שהאנרגיות ינותבו להשתדלות בכיוון הבונה והמצמיח. שלך, סוריקטה

וואו הילה. קראתי את ההודעה שלך והרגשתי שחטפתי בוקס בבטן. ממש היה קשה לי לנשום. הרגשתי מבועתת. יש בי צד שרוצה לגונן עלייך מכיוון שלא "קל שם בחוץ". אבל אני מבינה שאת בחרת לעשות את הצעד הזה אחרי תהליך שעברת... משהו שהבשיל אצלך... אני גם יודעת שאת בטיפול ויש מי "שמחזיק" ושומר עלייך. ובכל זאת... קשה לי עם זה. אולי אני מקנאה?? אולי חוששת לך?? אולי כועסת?? כועסת שאת מגלה את הסוד.... לא יודעת.... אודי, למה אני מגיבה ככה? מה לא בסדר אצלי? נטע.

סליחה שמתערבת למרות שההודעה אינה מיועדת לכלם... אבל כל כך מובן, הכל בסדר, את בסדר, זאת תגובה טבעית וזה הגיוני לחוש כך, מי שעברה יודעת....הרגשתי דומה לשלך :( לא קל. אבל כל אחד ומה שמתאים לו. אודי, זה צעד שלא כל אחד מסוגל אליו, וזה מאוד מורכב, תוכל לומר משהו בעניין הזה? לא יודעת בעצם מה מבקשת מקווה שאתה מבין...המטפלת אמרה שכל מה שאני עושה עכשיו זה להכנס לעולם המבוגרים, כלומר מתנהגת באחריות, מרגישה שיש לי שליטה על חיי, שליטה זה חלק מלהיות מבוגר כך הסבירה לי, שתדע ש"רק" "הדבר הזה" הוא גדול ממני ולא תמיד יש שליטה בזה......אפילו שזה בתוך הודעה של נטע, חשוב שתגיב גם לי....תודה. מיכל

היי, מה שלומך? ברוך שובך... אני חושבת נטע, שאולי את משווה ביני לבינך... ואין כאן מקום להשוואה. כל אחת נמצאת במקום אחר בתהליך... ממליצה לך על הספר טראומה והחלמה של ג'ודית הרמן- מתארת מאוד יפה את התהליכים והשלבים בטיפול. אוהבת אותך הילה

אודי אני עוסקת בענף שיש מלא בעלי מקצוע קטנים שנזקקים לשירותיהם על הדרך. המורה שלי ציין שאחד מבעלי מקצוע שהוא מכיר עובד עם מחירים קצת יותר גבוהים ובדכ לא אוהב שמפנים אליו סטודנטים כי הם מבקשים הנחות כל הזמן ולא בראש שלו להכנס להתמקחויות ולהוריד מחירים לאנשים.. אמרתי שסבבה, טוב לדעת כי אם אלך לאדם הזה אני אחסוך מעצמי את מאמצי ההתמקחות על המחיר ואדע שאין מה לקוות להנחות איתו. מה שיציע אקנה את השרות במחיר שלו או אוותר. בדכ אני כן מנסה לבדוק מחירים ולהתמקח וגם משיגה הנחות פה ושם לפעמים. מבחינתי זאת פעילות שגרתית והגיונית בשוק כלכלי שבו יש נותני שירותים שמתחרים זה בזה וכצרכנית אני מחפשת הצעות משתלמות ממי שבוחרת לרכוש את השירות ממנו. זה נראה לי הווי מקובל ושגרתי בחוקי השוק הכלכלי. בחורה צעירה הביעה בפניי תפיסה אחרת שלדעתה להתמקח זה מביע זלזול באדם שמעריך את העבודה שלו בערך כלכלי מסוים ומצפה לקבל את הסכום הזה. לדעתה אם אני מנסה להתמקח כדי להוריד אותו מהסכום ולהשיג מחיר מופחת זה מביע זלזול באותו אדם ואם לא מתאים לי המחיר שלו אז שפשוט לא אפנה אליו. לדעתי זה לא מביע זלזול בכלל אלא מבטאת את זכותי הלגיטימית לנסות לבדוק אם ניתו להשיג מחיר נמוך יותר כי הרי בשורה תחתונה כסף הוא משאב שמחליף ידיים ונראה לי הכי טבעי להתמקח עליו. לא עניתי לאותה בחורה אבל הרגשתי מן חוסר בטחון ערעור של האמונה שלי בדרכי והרגשתי מבוקרת מהדעה שלה שלמעשה מכילה ביקורת על התנהלות כמו שלי... שואלת אותך האם לדעתך יש 'נכון/לא נכון' בנוגע להתנהלות מסוג התמקחות על עלות שירותים מול עסקים קטנים... וגם למה אני מרגישה ככה מעורערת וחסרת בטחון מול דעה שונה של האחר או ביקורת? אני רוצה להעצים את עצמי כך שדעות אחרים ששונות משלי לא יפריעו לי ככ. גם שמתי לב שמתי שהתנהלתי בחופשיות ודומיננטיות יחסית במרחב שלי אז היו אנשים בכיתה שביקרו אותי ונידו אותי למרות שלא עשיתי רע לאף אחד מהם. סתם הפריע להם שתפסתי מקום בחופשיות... זה ערער לי את הבטחון החוויה של חוסר שייכות פתאום. והנקודות בהם קולטת אחרים מעבירים עליי ביקורת. אני משתדלת לא להראות כלפי חוץ אבל קשה לי עם זה. מה דעתך על הכל?? איך מתמודדים עם הקשיים האלה בבטחון העצמי כשניצבים מול אחר שמבקר אותך/צוחק עליך/חושב אחרת ומשמיע את דעתו בתקיפות? איך ממשיכים לעמוד איתן ובטוח בלי להתערער ולחוש פגיעה בבטחון הפנימי והחברתי שלי? נמאס לי לחפש אישורים מבחוץ מאחרים. בגלל כל מיני דברים כאלה קשה לי עם בני אדם ולשהות במחיצתם.

מה שלומך? נהדר שחזרת;) לגביי מה שכתבת אולי זה קשור לאני העצמי. ככל שהאני שלנו יותר מגובש ובהיר אנחנו מרגישים טוב יותר עם דעותינו. ועוד משהו- יכול להיות שאת מזדהה יתר על המידה עם הדעה של האדם האחר? וכאילו משהו בך הולך לאיבוד? אחרון- את יכולה לבדוק האם את רוצה לעשות שינוי בהתנהלות שלך מול עסקים, לפי מה שנראה לך מתאים לך ולאישיות שלך. זה שטחים אפורים לא נראה לי שיש כאן נכון ולא נכון... ביי לבינתיים הילה

לצערי ועם מחיר כבד אני לא מרפה וגם לא מאפשרת. לא מסוגלת/רוצה להקשיב בפנים עושה אותם הדברים ומצפה לתוצאות אחרות. ככל שאני נלחמת ומתנגדת המצוקה בתוכי גוברת... זה אבסורד אבל אני לא זזה מהמשבצת המוכרת וה"בטוח". אני מרגישה שאני מחבלת את הטיפול- ומרגישה כל כך הרבה חוסר אונים מול הפחד המשתק. אני מאוד מיוואשת מעצמי..

אולי כדאי להרפות קצת? לא להלחם כל כך? אל תתייאשי...

אחרי שכתבתי כאן הלכתי לטיפול ושחררתי- אפשרתי לקולות בתוך הראש מקום.. יש הקלה אני רוצה להאמין שיכול להמשיך כך.. שלא אחזור אחורנית וכמו שמטפלת שלי אמרה" את תמיד הולכת צעד אחד קדימה ושניים אחורה" ברור שיהיה ירידות... מודה מאוד על המקום הזה שאפשר לי לעשות את השינוי...

הי יקירה, האם יכול להיות שאלו מנגנוני הגנה ששרתו אותך בתקופה מסויימת? לפעמים לוקח לגוף ולנפש זמן להיפטר מהגנות ישנות. זמן וסבלנות- הדברים יקרו, הכי חשוב להמשיך ולא לוותר. הילה

תודה מיכ, תהילה וכמובן לך אודי על התמיכה והבנה- זה המון בשבילי

מילים מדוייקות כל כך , אם הבנתי נכון את כוחות הפחד וההרס לראות כניסיון להגן ולא לחבל ...תודה

אודי יקר! להיות חלק מ...שייכות, נראות, להיות שותף, לפעול, אלו דברים שאני מאוד מאמינה בהם ומובילים אותי בחינוך. סנופקין, ינשוף, אביב וגולם יקרות, אכן מקווה שימשיך כך... לא להאמין אבל שנתיים לדיאטה, חצי שנה על אותו משקל! כבר הישג בפני עצמו!, הרגשת שייכות לאט לאט לעולם...לעבודה, לחיי החברה שהשתנו קצת...רוצים בחברתי ואני קצת בורחת אבל נראה :) מרגישה שלימה יותר ולכן יכולה לומר לכם היום, שכבר "מיכ" פחות רלוונטי. תמיד חשבתי על אנשים שמתחברים, "חברות הכי טובות" החבר'ה מהתיכון, מהצבא וכו'..מעולם לא היו לי כאלה. גם כשניסו לקרב אני הרחקתי והיום זה השתנה, אבל עדיין יש חומה סביבי קצת...השאלה כמה נותנים לאחר להתקרב, להרגיש אותך...לא יודעת. שוב מינונים....העיקר מרגישה במקום טוב היום! גם עם המשקל, גם עם הילדים שלי בעלי הקשב וריכוז גם בעבודה וגם בחברה..ואוו...זה מפחיד קצת המעורבות שלי בחיים :) אני רוצה לחיות, לחוות, להרגיש ובטוב! וגם לשתף ולא לפחד מהטוב לכן שתפתי אתכם, מיכל.

מזדהה עם הרבה ממה שכתבת- את הרצון להתקרב ובו זמנית הפחד שמלווה אותו. שמחה לשמוע שאת במקום טוב היום.. תהני ממנו!!! איתך , ינשוף

יקירה, איזה יופי ואיזה שינוי! מצרפת את השיר של רוני דלומי: תן לי מחר בו אוכל להחזיר על הזמן שהיה בי סגור, כי אם רק תתן אז אוכל לקיים להבעיר ולשרוף את חומות בדידותי. כי אם רק תתן אז אוכל לתקן להבעיר ולשרוף את חומות שתיקתי https://youtu.be/spCQCjDPMvE

שלום אודי, לו היו ברשותך דברים של מטופל לשעבר שנפתר ואינו רוצה בחשיפתם. האם היית נמנע מחשיפתם בשל החיסיון, או ברמה הערכית? או שהיית רואה צורך להעביר את הדברים לידי המשפחה (אין מטופל- אין חיסיון)? מסקרנות אותי גבולות החיסיון :) תודה

מקווה יקרה בהמשך להודעות קודמות שלך ..שאת לא שוב ...חיבוק ותשמרי עלייך תמיד ...

הגוף מדבר את כל המילים שלא מוצאות דרך החוצה וכואב לי כואב לי כואב לי משככי כאבים כדורי הרגעה צומות הפרעת אכילה אין הפוגה התקף בתוך התקף בתוך התקף דיייייייי

הי שירה ממי, יכולה להזדהות איתך בתחושת האין מילים. נורא. כן הצלחת לכתוב כאן, גם זה משהו. אולי. שלך, סוריקטה

היו לא מעט רגעים קשים ומחשבות על עזיבה.. ואפשר לומר שאני גאה בעצמי שהצלחתי לסיים למרות הכל. בוא נגיד שאני מרגישה רק בתחילת הדרך אבל שמחה על מה שכן יש. וקיבלתי חיבוק משתיהן ואפילו שתיים מהמטפלת שלי. יש לי רצון גם לספר לפסיכולוגית שהסתיימה הקבוצה ושתהיה גאה בי

חנה, כל הכבוד לך!! Aya

הי חנה מתוקה, אם מותר לומר - גם אני גאה בך! מקסים. שלך, סוריקטה

שימחתם אותי מאוד!

שלום, שמי ליאת בת 26 אני מחפשת אחר מטפלת מתאימה תקופה ארוכה...אחרי מספר ניסיונות טיפוליים שלא צלחו ובזבוז של המון משאבים בדרך. הבנתי שהטיפול שלי צריך להיות משולב גופנפש, גם במישור הפיזי וגם במישור הנפשי - ולכן חשבתי לפנות לפסיכולוגית רפואית - אך מקריאה באינטרנט הבנתי שפסיכולוגיה רפואית מטפלת בהתמודדות הנפשית עם מחלות קונקרטיות... ואני בעצם מחפשת מישהי שתעזור לי למצוא את השורש הנפשי שהביא אותי למצב הבריאותי... ( בשנה האחרונה אני בהתדרדרות בריאותית רצינית ללא שום ממצא קונקרטי, אך מצבי הנפשי היה לא טוב עוד הרבה שנים לפני..ובעצם מיסודו תמיד היה רעוע גם בתקופות ה"פורחות") מציינת שאני מכירה את הפסיכותרפיה הגופנית ואף התנסתי בה אבל תמיד הרגשתי שבגלל שהמטפלת היא פסיכותרפיסטית בלבד (ולא פסיכולוגית קלינית) היא לא מאבחנת את מצבי האמיתי חוץ מלהעצים אותי ושבעצם לא מתבצע ריפוי בטיפול אלא רק יותר לכיוון של העצמה...וזה היה לא יעיל. ה"בעיה" מהשורש ליוותה אותי כל החיים לא משנה באיזה גן עדן הייתי - הבנתי שזה לא העבודה, החברה, המשפחה...זה בי, זה אני. צריכה לרפא משהו פנימי ועמוק כל כך רק שעד היום לא הצלחתי להגיע אליו...ל"בעיה" האמיתית. במידה וקיימת פסיכולוגית קלינית שהיא גם פסיכותרפיסטית גופנית - זה אולי יכול להיות שילוב טוב. בנוסף, שיטות כמו ביופידבק, SE והיפנוזה נראות לי גם חשובות - בעיקר מאמינה בעבודה עם תת המודע.. כמו כן תהיתי לגבי נוירופסיכולגיה/שיקומית/אנליטית - הגישות והשיטות הן רבות ואני ממש טובעת... בהתאם למה שכתבתי אשמח לקבל ממכם הכוונה לגבי : * סוג טיפול/מטפלת/התמחות/שיטות רצויות עבורי * המלצה על מישהי מתאימה מירושלים מצפה לתשובתכם, תודה ! ליאת

יש לי מישהי מקסימה להציע לך.. אני לא יודעת מה הנוהל כאן אם אפשר לפרסם שמות של מטפלים או איך אפשר ליצור איתך קשר. היא פסיכולוגית קלינית ויש לה רישיון לעסוק בהפנוזה... אולי תוכלי ליצור איתה קשר.

אודי שוב תודה על השיקוף כמובן שהדפסתי הכל ולקחתי אתמול לטיפול...המון הבנות כואבות ...הניתוק הרבה יותר גדול מימה שהבנתי אבל ..יש קצה של זנב ,אז נאחזת בו ...ותמיד אשמח לשיקופים נוספים גם אם לא פשוט ... אודי אפשר לגלות לך סוד ...יש לי מטפלת והיא פשוט נפלאה . ואני הכי שמחה בעולם כי היא עברה קליניקה . פעם ראשונה ביותר משש שנות טיפול שאני שמחה על המעבר..והפעם חשבנו על כל הדברים שקטנים צריכים וזה פשוט הרבה יותר קל . וחוששת מהתלות חוששת להישרף שוב ובכל זאת קשר חדש נירקם ומתחזק ...וחוששת מהקרבה ומאפשרת ומדברת על הקושי היום אני יכולה להגיד שיש חיבור ותהליך בן הישן לחדש . אני מאושרת... אודי תודה שאתה כאן

איזה יופי. אני שמחה בשבילך. Aya

הי אביב, נהדר בעיניי שהבאת לטיפול את התכתובת מכאן, ולא דחקת הצידה כי נושא-חשוב-אחר-בוער או גובר עליו בסדר הקדימיות. נהדר שאת גם מוכנה להקשיב לעתים ושאת מכירה שבהיות תגובת בטן שוללת מכל וכל יש לחשוד ולבדוק. בעדך, סוריקטה

ברור שהבאתי לטיפול זאת הייתה המטרה מהתחלה ... והקדימות היה המעבר קליניקה שהיה השבוע . לא ידעתי עד כמה זה יטלטל שבוע קודם זה נגמר מאוד לא טוב בחורים שחורים וניתוקים מטורפים ... יודעת שאת בעדי תמיד !!!!!!! גם אני בעדך ...

התגעגעתי אליכם :) תקופה טובה, קשה לי להכנס לכאן ולקרוא כאב. זה מחזיר אותי לכאב שאצלי כרגע בהמתנה...(יודעת שישנו בפנים) אז אל תחשבו שעזבתי אתכן....לאט אבל בטוח, שחור ולבן הופך לצבעוני, להחזיק את החבל בשני הקצוות לא קל...... ואביב אל תפרשי למה לא כותבים כאן, טוב? המטפלת שלי ממש לא אוהבת שאני מכניסה לה מילים לפה כהגדרתה או מפרשת אותה... אצלי יש המון שיפור ופוחדת לדווח עליו אולי שמא יתהפך?? אני אומרת למטפלת שלי שאם היא לא שומעת ממני בין הפגישות סימן שהכל טוב :) כך שלא כתבתי כי הייתי בעומס של דברים ודווקא טובים....מרגישה אמא טובה דיה, שיודעת ועושה למען ילדיה ויש תוצאות. מבחינה רפואית, ימים יגידו, יש עוד בדיקות אבל מקבלת ברוח טובה, ועושה מה שצריך. דואגת לעצמי וזה הכי חשוב מבחינתי. וכן חשובה, אודי המילים האלה מהדהדות בי כל הזמן שאני נחשבת, חשובה...שנים היה לי קשה להאמין בזה...שאני שווה משהו למישהו...זה עושה לי טוב לדעת זאת, תודה אודי, מעריצה אותך שאתה מחזיק פה מעמד כל כך הרבה זמן ויש לך סבלנות לקרוא את כלם..וואו...תודה שאתה פה, אתה איש יקר כל כך! כמה התמדה וכוחות!!! אוהבת אתכם והתגעגעתי אז באתי...חושבת שלדעת מינון נכון להיעזר, שלא תהיה "תלות ממאירה" כמו שאתה כותב לנו, חשוב לי כרגע. ולהרגיש חלק, שייכות, ונראות (סוריקטה יקרה) חשוב לכלנו. אתכם ובלבבי כלכם, מיכל

איזה כיף מיכל. שימשיך לך :)

חדשה כאן לכן לא מכירה אותך- שומעת המון כוח במילים שלך- שאת סומכת על עצמך ועושה מה שהכי נכון ומדוייק לך- זה נשמע דבר טוב

הכי הכי שמחה בעולם שטוב לך....איזה כייף לקרוא אותך ,ברור שאת אמא טובה ברור שאת חשובה...

מיכ, שמחה לשמוע שאת בתקופה טובה

הי מיכל יקרה, טוב טוב לשמוע ממך. ומותר, לך, בעיניי, גם ללכת לדרכך, וקצת 'לעזוב אותנו'. להיפגש, לומר שלום, וגם לשוב אם תחפצי בכל אינטנסיביות המתאימה לך והסבירה. שנפח הטוב יתפוס מקום מספיק לכדי תחושת שלם, שלך, סוריקטה

אני בטיפול שנתיים עם מטפלת מדהימה ואכפתית ומאוד קשורה אליה. היום היא הודיעה לי לקראת סוף הפגישה שהיא יוצאת לחופשה של חודש.היא מעולם לא יצאה לחופשה כ"כ ארוכה.שמחה בשבילה שהיא יוצאת לחופשה שלה מגיע לה גם לנוח ,יחד עם זאת אני זקוקה לה פעם-פעמיים בשבוע לפרוק את מה שמעיק עליי ,היא עוזרת לי לעשות סדר בחיים ובתחושת הבלבול המאוד גדולה שיש אצלי בפנים.בקיצור אני זקוקה לה ולטיפול כמו אוויר. אני רגילה שהיא שם כל שבוע ובכלל לא העליתי על דעתי שהיא תיסע לכל כך הרבה זמן תוהה אם היא תאפשר לפנות אליה בזמן החופשה במייל או להתקשר או שפאף תעלם וזהו. יש עוד שלושה חודשים עד החופשה ועוד נדבר על זה.אבל בינתיים הידיעה שהיא לא תהיה קצת מערערת.. כאשר יצאתי מהפגישה ונסעתי הביתה היו לי דמעות בעינים..קשה לי עם פרידות לא יודעת איך להכיל את זה ....

הי...אני מעולם לא יצרתי קשר עם המטפלת כשהייתה בחופשה אפילו שהיה סופר קשה, תחשבי על זה גם אנחנו לא אוהבים ליצור קשר עם העבודה בחופש. אבל תדברי אתה, אולי תסכים. ואם זאת תקופה תמיד יש אפשרות ללכת למטפל אחר רק לתקופה של החופשה....בהצלחה.

כמה שאנחנו מבינים שחופשים הם הכרחיים למטפלים שלנו -חשוב שהם דואגים לעצמם כדי שיכלו לטפל בנו כמו שצריך- יחד עם זה -קשה לנו, כמה שאני יודעת ומבינה אטתך!!! אולי מטפלת שלך תוכל לשמור איתך קשר באמצעות סמסים קצרים או דרך אחרת- חשוב לשתף אותה...

תודה רבה על התגובות שלכן ינשוף את צודקת לחלוטין גם למטפלים שלנו מגיע חופש כמובן שאמשיך לדבר איתה על זה כאן זה רק לעזר בנוסף תודה!

זה באמת קשה. אני בטוחה שתדברו על זה ותמצאו את הדרך שמתאימה לשתיכן... אני חושבת שברור שצריך לאפשר למטפל את החופש שלו, אבל יחד עם זה, אני במצבים שבהם הייתה בחופשה מצאנו את הדרך שמתאימה לשתינו כדי שלא אשאר לבד. ואני לא מרגישה עם זה רע, אם לא היה מתאים לה הייתה אומרת וגם לא מדובר על יותר מדי בזמן החופש.