פורום פסיכולוגיה קלינית

משהו בבקשה שלך גורם לי להרגיש אחרת ואני שמחה על כך. זו לא פעם ראשונה ועדיין. זה לא מחזיר כמובן על כל הפעילות והקדשת הזמן שלך כאן אבל נותן הזדמנות כביכול לעזור גם לך במשהו ולהיות לרגע קצר בצד השני.

אענה בקרוב (:

הי חנה ממי, נראה לי שנחמד לנו לחוש שזקוקים גם לנו, שתלויים גם בנו, שגם אנחנו שימושיים :-) יום נעים, סוריקטה

שמחתי לראות שאת מרגישה יותר טוב. ואיזה כיף להכין מיץ מפרי מעשה ידייך (:

לי הקישור לא עובד... לעוד מישהי?

תודה שאתה מאפשר לנו לעזור

והלך בקלות. המון בהצלחה, אודי. סוריקטה

שמחה אם הייתי לעזר :)

שנים של התעללות שנים של השלכות- - ילדים שראו אימא שלהם במצוקה מתמדת- אישפוזים, חותכת, צועקת ובוכה, פוחדת שבעלה מתעולל בילדים( אבל הפחדים היו רק בראש) גירושין כואבת, חוסר יכולת להיות בקשר עם אנשים, התמכרויות, פחדים, סיוטים, חרדות ועוד ועוד.. היום נכון שבמקום אחר אבל.... כל כך הרבה נזק ועדיין חיה בהשרדות.. קמה בבוקר ומתקשה לתפקד - ללכת לעבודה נכון שהתקדמתי אבל עדיין... כל כך כואבת את המציאות של אז וגם של היום... הכאב הוא בלתי נסבל....

חלק מהתהליך זה להבין איפה היינו ואיפה אנחנו פגענו בעקבות הפגיעה הזו... זה קשה זה כואב מטלטל ולא פשוט ..אץ גיבורה אמיתית חיבוק אוהב

שלום לדר בן זוגי בן 40 כנראה מדבר מתוך שינה. הכרנו לפני מספר חודשים ובמהלך שינה משותפת שמעתי אותו מדבר בקול רם . הייתי מנומנמת אז לא עקבתי מה בדיוק נאמר אבל הדיבור היה במילים ברורות ולא מלמולים. מה התופעה הזאת והאם היא נחשבת הפרעה? כאשר התעוררנו שאלתי אותו אם הוא זוכר או הרגיש שדיבר בשינה אז אמר שלא . האם נהוג לפנות לטיפול פסיכולוגי במקרה כזה?

בשינה, במצברוח, בעיכול, בנשימה. יש תקופות, ובכל זאת, באסה. תודה מראש למקשיבים, סוריקטה

מקווה שתקופה הזאת יחלוף לך מהר... איתך, ינשוף

ותיבת כלים לתקן את השיבושים ...קוראת אותך ,רואה אותך .... אוהבת ומחבקת שימרי עלייך אהובה והקלקולים קישטה .....

נשמע לא פשוט וברור שזה מבאס ולא נעים להרגיש כך... מקווה שיוקל לך לאט לאט. חיבוק אם מתאים, חנה

יקרה מאוד, רק לאמר שמקשיבה ורואה וגם דואגת ומאחלת ימים של חזרה לאיזון מערכתי. שלך שירה

הי סוריקטה אחותי שלי, כן..יש תקופות כאלו... את יודעת ? פעם מישהי אמרה לי שאנחנו בנות חוה מחזוריות.. כמו בטבע.. הגופנפש שלנו יש בו משהו מחזורי.. כמו בטבע.. כמו הגלים, לפעמים גאות, לפעמים שפל.. כמו הלבנה,לפעמים מלאה,לפעמים "ריקה"... גם את סוריקטה.. כמו הגלים.. כמו הלבנה.. אולי גם כמוני וכמו רבבות בנות חוה ביקום... איתך אחותי שלי, במבי.

איתך, בהקשבה מלאה. רוצה לומר עוד?

יש תקופות כאלו .לפעמים הגוף שלנו מעביר לנו סימנים וכדאי להקשיב לו. תרגישי טוב ותשמרי על עצמך יקרה!

לאות הזדהות אני גם חווה חלק מהסימפטומים שאת מתארת... שיוקל וישתפר במהרה.. באסה אבל כנראה שזה חלק מהעניין של לחוות את העולם ולהיות חלק ולהיות חיה..

ישבתי לארוחת צהרים עם חברה שפתאום הגיע קבצן. קבצנים מגיעים הרבה, לעיתים אני נותנת ולעיתים לא (כי לא ניתן לתת לכולם). כשהם פולשים למרחב שלי בזמן האכל זה מרגיש לי לא נעים. מרגשי לי פלישה לאיזור פרטי, אפילו חוצפה. וזה אפילו מבהיל אותי. לפני כמה ימים זה קרה שוב והשבתי את פניו ריקם. אפילו כעסתי על כך בליבי , איך הוא מעז להריע ככה . אבל עכשיו אני מרגישה נורא , פשוט נורא . הרי יכולתי לתת לן את האוכל שלי , אני כולי מלאת יסורי מצפון .

הי אורחת, פעמים רבות, לתפיסתי והבנתי, קבצנים שהאין שלהם מופגן כלפי חוץ מתמקמים היכן שהיש גלוי. למשל, אדם שנראה רעב ליד אנשים אוכלים. בסמוך לאזורים של עושר ושפע. יש כאן, בעיניי, גם הרבה מה envy שלו. פעמים רבות, בעיניי, זה בדיוק מנסה לעבוד על תחושת האשמה בסבל שלהם, הקבצנים. ואיננו כלל אשמים. במקרים רבים, לאותם אנשים אחריות רבה באשר להרס בחייהם. אבל אם לך יש תחושה כזאת ממילא, והאירוע הזה מעיר אותה - הרי אותו קבצן הצליח. יש המון אנשים בעולם, והוא בוודאי הולך למקום שיש בו המונים, ויהיה מישהו אחר שסביר שייתן לו. ואגב, לא מעטים שמפגינים את האין שלהם - יש להם ולא מעט. והייתי רוצה להאמין שיש גופים גדולים מאיתנו, האנשים הפרטיים, שתפקידם וכוחם ומשאביהם גדולים בהרבה משלנו באופן אישי. סוריקטה

אודי היקר סופש רגוע של שלווה ומנוחה נכונה אצלי לא רגוע בכלל :( אני בתחושה קשה בנוגע לטיפול והמטפלת ..אולי היא היתה בסדר אבל לקחתי דברים באופן אישי בצורה קיצונית וקשה והאמת אני עדיין בתוך הקושי הזה ולא מצליחה לשבור את זה.. מאז שהודיעה שיוצאת לחופשה הכל התפורר לי..וזה לא שאני לא רוצה שהיא תצא הכי מגיע לה .. לאחרונה ,היא בלי כוונה פוגעת בי.אולי עם כוונה אני לא יודעת..בכל אופן היא אומרת שהיא לא מתכוונת.. אני לא יכולה לכתוב כאן למה כי זה אישי אבל יכולה להגיד בגדול. תחושת הפגיעה ממנה היא כמו סוג של מכה שלוקח זמן להתאושש קרה משהו שגרם לי תסכול מולה. בשבועות האחרונים אני מרגישה שהיא קצת מנותקת ממני,שכל העיסוק שלי בה ובהתנהלות שלה מאוד מעייף אותה. מרגישה שהיא לא מבינה אותי ואני בולעת את ההרגשות האלו כי אולי אם אוציא את זה החוצה זה רק יחמיר את המצב יכול להיות שבגלל שאני בולעת את הרגשות האלו אני לא מצליחה להתקדם .היא הצליחה להביא אותי למצב של לסמוך עליה ועכשיו שוב האמון בה התערער לי ונראה שחזרתי לנקודת ההתחלה... ממשיכה להגיע לפגישות בזמן כמו מטופלת טובה וממושמעת לשמור על המסגרת של הטיפול אבל שיושבת מולה אני מתעצבנת עליה ועל השאלות שלה (מבפנים ...אני לא מראה לה ולא מתנהגת את זה)כל דבר שהיא אומרת מקפיץ אותי כי מה היא מבינה בכלל אני חושבת שמה שאני באמת רוצה זה שהיא תראה אותי לפני שהיא רואה עוד "מקרה" עוד מטופלת אחת מיני רבים עוד שעה של עבודה לסמן וי..נכון שהאפשרות הזאת לא קיימת אבל זה מה שאני באמת רוצה . מרגישה אשמה שאני מעזה לרצות..כי היא רק מטפלת היא לא אמא שלי או קרובת משפחה אז אין לי זכות לרצות מרגישה שאני לא מתאימה להיות מטופלת שלה ולא של אף מטפל אחר. לא מאמינה שאפשר לעזור לי אם יש לי התנגדות כל כך גדולה ואני לא יכולה להתמסר אליה ולסמוך..צריך לבוא לטיפול עם אמון ועם תקווה ואין לי אפילו טיפה ממנה...למרות שאני מנסה ומשתדלת.. אודי איך יוצאים מהתקיעות הזאת? אפשר בכלל?

אודי מאוחר בלילה. אתה מרגש אותי, המסירות, האחריות... שבת שלום aya

סוף שבוע רגוע בגלגלצ (במנגינה הידועה) אודי היקר מאחלת לך סופש נעים רך ומיטיב שלך, הילה

לא להשתגע ולא להתעצבן... אבל מרגישה שיש דברים שאני לא שולטת בהם. זה קשור למשפחה שלי אבל יותר מזה אין לי באמת אפשרות לפרט יותר...

רוצה לברך אתכם בשבת רכה,נעימה ומלטפת. שבת מוארת.. שלכם, במבי.

כמה חיזוקים!ממש מחמם את הלב. העניין הוא שאני מכירה אותי ואת הפחד שלי מהצלחות.זה תמיד נורא מבהיל אותי.נראה לי שאני צריכה לנסות עכשיו להישאר ולא לברוח שוב.

זה ריגש אותי.הרגשתי אותך לצידי ומרגיש אותי. ובוא בזמן המועקה גדולה כולל החרדה הקיומית למה שקורה איתי,ומה יהיה איתי...,וכשבעיקר השנים עוברות,ורק הולכת ומזדקנת אבל מרגישה עדיין ככ ילדה קטנה ואבודה.עם פערים גדולים שלא מצטמצמים. וככ הרבה חזיתות וענייני גוף שיש לטפל בהם כל הזמן.., שלא יודעת כבר איך להתנהל אל מול כל זה ומבלי כל פעם מחדש להרגיש חידלון וייאוש, ובעיקר שזה כל הזמן חוזר בעל עצמו מעגליות.וכשאין גם עוד...,שיאזן. ומרגישה בודדה מבויישת מתוסכלת כועסת ועצובה. ואולי ההתנגדויות ככ חזקות, כולל ליחסים המתסכלים איתו,שפשוט לא אצליח כבר להתמסר???

אודי,אנא שים לב,הגבתי לתשובותייך אליי,אודה לך מאד אם תוכל להגיב חזרה.

כותבת דוקא כאן . לא בורחת יותר לא מתביישת במה שעברתי להפך גאה במי שאני . גאה בקטנים גאה בנערות גאה בשיגעון שהציל אותי ממוות . גאה בעצמי שאני מי שאני היום . גאה גם במי שהייתי אז . אבא שלי פגעהי היו גם אחרים שהוא הביא איתו כן זאת מציאות חיי הכואבת אין לי לאן לברוח ממנה ואז... לכל מי שרוצה לצקצק בלשונו סבבה אפילו לא אאחל שיהיה בנעלי וידבר ... לא נותנת יותר (הלוואי ואעמוד בזה )למילים להפיל אותי זה בכוחי זה רק מילים . כן אני חיה פצועה כן הקטנים שלי זקוקים עד מאוד לניראות לחיבוק ליד לדובי לבובה לזמן שלהם כמו ילדים נפלא אני יהיה שם עבורם הם היו שם עבורי . והנערות מתוקות לוחמות צדק ושלום ...יקרות לא דוחה אותם יותר מהיום כולנו יחד נלחמים בשבילנו .. והקולות של אבא והמילים הקשות כל כך ששולחות לגהנום וחזרה ייברחו מול הכו

הרבה זמן לא כתבתי, השתדלתי לקרוא אבל גם זה לא תמיד צלח בגלל תקופה עמוסה, מציאותית ורגשית. והולך להיות עמוס הרבה יותר בקרוב ויש הרבה מאד חששות, המון שינויים, המון לא נודע, כאלה... והיתה לי בתקופה האחרונה התלבטות לגבי שתיים או שלוש פגישות של טיפול, שלוש כי צריכה אותה, ברמות שזה כואב כמה אני צריכה, ושתיים כי הכסף נכנס לתמונה, וזה מאד לא קל לשלם סכומים אדירים כאלה, ולעבוד חמישים שעות בשבוע בשביל שכמעט כל המשכורת מחמישים השעות תצא על שלוש שעות ... ואולי גם סוריקטה תוסיף כאן ששתיים כי יש כעס והתנגדות לתלות.. אולי.. ועכשיו אחרי תקופה שאני מבולבלת סביב השאלה הזאת היא עשתה משהו שלא אופייני לה מולי, בד"כ היא מאד מנסה להראות לי שאני בוגרת ויכולה לנתב את חיי בעצמי, ועכשיו, היא הודיעה היום , כנראה סביב זה שראתה הדרדרות אצלי, שהיא החליטה- שלוש פעמים, וזה לא נתון לדיון, וזה יהיה ככה למשך שלושה חודשים ואם ארצה אוכל לפתוח את זה לדיון בעוד שלושה חודשים. ואני מאד מבולבלת ממה שקרה כאן. מצד אחד מאמינה שעשתה זאת מרצון לדאוג לי ולא מתאבת בצע, אבל מצד שני, מה קרה לרצון להצמיח אותי? היא תמיד הגיבה קצת בזלזול כשהיתה שומעת על הטיפול הקודם שבו הפסיכולוג אמר לי מה לעשות.. ויש בי משהו שמאד מתמכר כך שיחליטו בשבילי ושידעו בשבילי, וקצת מבהיל שהבאתי אותה למקום שעושה את זה. האי גם כל הזמן אומרת על הטיפולים הקודמים שלי שאני הבאתי את המטפלים למקומות לא טובים ולקבלת החלטות לא טובות.. אז זה שוב זה? וגם, מול גבול כזה ברור- אני החלטתי ולא נתון לדיון, בא לי להשתולל- מי את שתחליטי עלי ככה? מילא אם היתה מחליטה לתת איזו הנחה שתקל על העול הכלכלי אבל זה לא קרה.. בקיצור, צריכה אתכם כדי לעשות סדר בבלאגן... מה דעתכם? אודי אשמח גם לדעתך שלכם גלי

היי גלי את כותבת בצורה נוגעת והתחושות שלך עוברות את המסך.. פעם המטפלת שלי החליטה שנכון להיפגש פעמיים בשבוע,מינימום! אמרתי אין לי אפשרות במחיר הרגיל ואני צריכה הנחה,היא לא הסכימה אז אמרתי או פעם בשבוע או כלום. עצם העובדה שלא הסכימה לעשות הנחה גרמה לי להרגיש שאני לא יודעת למה אני סומכת עליה ולמה אני אמורה להמשיך לסמוך בכלל,לדעתי אם מטופלים עוברים תקופות קשות נושא התשלום כן ראוי לפחות למשא ומתן. הרגשתי תקופה ארוכה שאני מנותקת רגשית ממנה אולי התסכול מכך שעצם הנוכחות שלה והעזרה שלה תלוי בכסף העלתי מולה את מה שמרגישה ודיברנו את זה וזו היתה נקודת מפנה בטיפול.. אז כמובן שממליצה לך לדבר איתה.. בהצלחה ואשמח אם תשתפי .שבת שלום וסופש נעים .תרגישי טוב מאחלת לך ימים יותר קלים

https://youtu.be/R38ISNdA-Pc מי שלא שם לא יכול להבין ..וכשאני כבר מסבירה מרגישה את עצמי מצורעת לא שפוייה..אלוהים יודע כמה כוחות צריך כדי לתפקד כמוני . כמה אנרגיה על כל דבר ...כבר כמה ימים אני שם בגיל הכי נורא בעולם לסרוגין בשיח עם בני החמש ... אולי הסערות של גיל הנעורים מפעילים אותם יותר ... כל היום מדברת עם חלקים בתוכי משכינה שלום ..מרגיעה חרדות שמה גבולות בעיקר בחנויות ...בקיצור עסוקה בלגדל ילדים ונערות וכולם צריכים אותי ...ומה איתי אפשר לצאת לחופש בלי הילדים אבל אי אפשר לצאת לחופש בלי אני .... האמת שנזכרת ברעש שהיה לי קודם לפני כמה שנים מעדיפה שמבינה מה הם אומרים .... אודי אתה יודע החיבור בן הטיפולים כל כך מעניין ...זה מדהים עד כמה זה מחלחל פנימה ..אז ככה זה אצל ילדים כשגדלים נורמלי :)))) אני גדלה וצומחת ונושמת בעיקר בן לבין ובתוך ..ואודי כל פעם שנושמת נזכרת בך , תודה

מציאות חא פשוטה המציאות שלנו. להכיל מכלול של חלקים עם צרכים שונים ולפעמים מנוגדים וכן קצת(או הרבה) לפעמים הולכים לאיבוד. מאמינה שעם הזמן נמצא את עצמינו יהיה יותר מקום לנו .. כאן יחד איתך- אוהבת אותך מלא

הי אביב, חושבני שרבות מאיתנו כאן יודעות כמה משאבים צריך להשקיע לפעמים, רוב הזמן, ואולי תמיד, כדי לשמור על עצמנו מחוברים לקרקע, לאגד את מה שנפיץ כל כך. לעתים מצליח יותר, לעתים ממש פחות. אני, למשל ולכן לא שותה אלכוהול או הולכת למקומות עם אווירה של חושך שמצמצמים עבורי את הגבול שבין מציאות לדימיון. אבל גם הרבה דברים רגילים שאנשים עושים לשם הנאה ואותי הם מציפים. הרבה לסחוב על הגב, מרגיש לא הוגן משהו, המממ... בברכת יהיה טוב, סוריקטה

מרגישה לא טוב.שוב המיגרנה הזו של מרפה , הכאבי בטן ששוב ככ בלתי נסבלים ומקשים, וכרגע כשמרגישה ככ רע, פוחדת שמשהו לא טוב קורה,יקרה איתי ולי. והוא..., בחופשה שלו. משאיר אותי ככה..., לבד. ושיהיה מה שיהיה. ואחכ...כשיחזור מהחופשה שלו...,ישב מולי על הכורסא,פתאום יהיה קשוב כולו...,ווירצה לדעת מה שלומי..., ואני מרגישה כמה זה רק צורם לי סוגר אותי חוסם ובטח שלא מאפשר לי ובדיעבד....,לשתף אותו. וזו המציאות. וזה מה יש. וכל הרגשות מתערבלים לי ,ופעם זה יותר ופעם ההוא...,, ומרגישה בעיקר מועקה וכעס ותסכול גדולים. ולא יודעת איך להמשיך כך ..., כשזה המצב.ומה יהיה....

יודעת שקשה עכשיו.... מושיטה יד אליך לאחז בה אם נכון לך.. איתך, ינשוף

אכן כואבת מאד.פיזית(כל חיי...),נפשית...,ובנוסף גם עברתי השנה ועדיין.., שני אובדנים משמעותיים, והפצעים מדממים כל הזמן. והוא לא פה.וגם כשהיה ,התקשייתי מאד בתוך כל "הדבר" הזה להצליח ולמרות הכעס והתסכול גם עליו,להביא רק את הכאב.וגם עכשיו לכשיחזור, וכשככה מרגישה..., איך אוכל פשוט "כאילו כלום"...,לחזור לפורמט המתבקש..,לשבת ממול ולשתף בתחושותיי. זה מכעיס אותי. מעורר התנגדות. וגם כואב. וחוסם! ומרגישה כלואה וחסרת אונים.בחיי ובטיפול הזה.ובערגה שרק מסתיימת כמעט תמיד,בתסכול.ולבד.לבד עם הכל. תודה ....

ואחרי כל השנים כשכרגע הכל רק תקוע ומחריף..,וכל התסכולים והקושי ,מרגישה גם בין לבין שיש לנו קשר אחר...,ולפעמים נראה\מרגיש לי שגם הוא מרגיש כך.ואפילו אולי גם נמשך אליי(פיזית ורגשית) והיה רוצה יותר אם היה אפשר.אחכ זה משתנה ומרגישה הפוך. ו מטומטמת וקטנה יותר,ואיך בכלל יכול לרצות אותי כשככה. ולא יודעת כבר מה מרגישה ובעיקר מה נכון ומה רק הזייה שיושבת מקסימום על איזושהי חיבה שלו(שגם היא לא תמיד קיימת).וככה זה נע ונד כולל הגעגוע שלא ברור לי מה טיבו. לפעמים גם תוהה לגבי...,עדכמה ואם בכלל יכולה באמת לסמוך עליו כמטפל. עד כמה מכיר,מבין ויודע מה קורה ומה לעשות.או שפשוט אובד עצות אבל גם לא ינטוש.(למרות שגם זה מלווה כל הזמן בחרדה). וככה הכל כל הזמן מלווה נע ונד בין ערגה לתסכול בין רצון לאי יכולת בין השתוקקות לחידלון בין לסמוך לבין ממש לא וכו וכו וכו. והכל חסום.ומרגישה שהחיים שלי פשוט עוברים.סתם...,ואין לי שום יכולת לעשות מאום.ואני כלואה בתוך מצב שרק חונק יותר ויותר.

קראתי שוב ושוב את תגובתך,והתקשייתי להבין את דברייך וכוונתך. אנא ממך,הבהר לי שוב את דברייך.זה חשוב לי. תודה רבה.

אודי, אני רעבה לדמות של אבא טוב. רעב אינסופי. חור שחור בבטן. חור שמכאיב לי פיזית. חור שלא יתמלא לעולם. נטע.

אני לא רוצה להעלם אני רוצה להיות פה ושתבינו. אני צריכה לדעת להסביר... היו עניינים בעבודה, שגרמו לי להרגיש לא שווה. שגרמו לי לרצות להיעלם. בנתיים אני פשוט בהרפייה. לא נעלמת אבל לא נוכחת. מתבוננת בסבלנות ןמחכה.. ובראשון-טסה... פעם ראשונה עם הילדים. חושבת שדי הצליח לי היום :-)

איזה כייף שאת נוכחת ... אוהבת את הצבע שאת מביאה איתך תהני בחופשה עם הילדים ...הם בטוח מאושרים ..

הי רוני היפה, מבאס לשמוע על מה שערער רגשות במקום העבודה. משמח לשמוע החדש עליו סיפרת. הצליח. ונסיעה טובה רגועה ומהנה עם הילדים. שלך, סוריקטה

אוהבת לקרוא אותך, מאחלת לך שתהני עם עצמך,עם הילדים ועם הטבע,העולם.. במבי.

אודי אולי תצליח לעזור לי לפענח את התופעה ההזוייה והלא ברורה הזו..., יש לי גועל גדול משערות של בני אדם.גם שלי.וכשלא נמצאות במקומות שאמורות להיות. על אחת כמה וכמה באוכל. ממש נגעלת וזה משבש לי דברים. לא זכור לי ארוע טראוומתי בהקשר הזה, שיכל לייצר את הפובייה הזו.ובכלזאת זה משהו שמלווה אותי כל חיי ורק מחריף. וכשאוכלת וגם אם אין שערה באוכל, עצם המחשבות על זה ככ מגעילות אותי ומקשות עליי להנות. יש לי גם צורך להכניס ידיים לשיער ולפתוח תקשרים(יש לי שיער אורך גלי-מתולתל),אני נמנעת מלעשות זאת, אבל זה גם משהו שקשה לי איתו מלווה וסוגר אותי באי נוחות גופנית. מה זה יכול להיות?:??

קוראת אתכם כל הזמן ומזדהה עם לא מעט מהדברים.לא תמיד קל לי לכתוב. מתקשה מאד עם כל האופן בו חיי מתנהלים,על כל הניגודים שבי כל הזמן,הפערים הגדולים,התקיעות והכלא שנמצאת בו.התסכולים הרבים העצבנות והעמימות הגדולה עם ככ הרבה.ובעיקר מרגישה הרבה מהזמן,חוסר אונים,החמצה,פיספוס ,תסכול ובדידות גדולה.(גם אובייקטיבית).והייאוש כל הזמן נושף בעורף.(בייחוד שעל פניו אפאחד לא היה מאמין שזה מצבי...). בטיפול עדיין קשה מאד ולא מצליחה במצב ובנתונים הקיימים,לדבר.ובעיקר יש כעס תסכול וחידלון.והתקיעות גדולה מאד.וזה כמו מעגל שלא מצליח להפרץ.נהפוכו. הוא יצא עכשיו לחופשה של שבועיים. ולא פשוט לי העובדה שוא לא פה.אני רוצה לראות אותו רוצה שיראה אותי, ולא יודעת בכלל עם הגעגוע הזה..שייך לפורמט של מטפל מטופלת טיפול, או למשהו אחר ...,שאולי רק מחבל בזה.לא יודעת.כולל התלות הגדולה. וכן יודעת לכשיחזור ....שלא אצליח לדבר על כלום.כשהחסימה גדולה,כולל המועקה והצעקה שלא נשמעת.אני מתביישת גם,מהמקום בו נמצאת.כולל מולו. וזה רק מכעיס ומתסכל אותי יותר.ולא מצליחה להעזר. מתקשה גם ככ להסתפק בזמן שמוצע לי בתשלום..., בסגנון ההתנהלות ,הדיבור,השתיקות, שמטריף אותי,ובעובדה שהיחסיים לא שוויונים.וזה סוגר אותי גם. קשה לי כלכך עם היחסים האלה, ואני לא יודעת מה לעשות ...וכשזה המצב כולל כשבאי יכולת להכיל תהנהלות הזו שלי שלו איתו ומולו. אני גם מקנאה.והכל רק חוסם. ויוצא שתכלס לא מצליחה לשתף בכלום!!לא בדברים שקורים מחוץ לטיפול, ואם כבר..אז רק בקושי שאיתו...,שגם ה לא מדובר באופן פרודוקטיבי.ורק מרגישה יותר ויותר ילדה קטנה. והשנים עוברות..., הזמן שעובר לא מצליח לעורר אותי,ורק מתסכל מאד, והדכדוך והייאוש ואחרי כל השנים האלה ..., רק גדל ,אני מזדקנת....,מרגישה בודדה מאד ותקועה מאד ופוחדת שאולי זה לא אפשרי לי.ואיתי.

כאב לי כל כך לקרוא אותך!!! רוצה לחזק אותך ולאומר לך שאני כן מאמינה שאפשרי- כי ככל שאת מביאה את עצמך לטיפול יש סיכוי- גם בשבילך!!

האמת לא מסוגלת לקרוא עכשיו ...ובכל זאת רציתי לאמר שאני שמחה לראות אותך כאן .למרות שאני מבינה שממש לא פשוט ויש צורך ענק (לפי ריבוי ההודעות ) אז רק שתדעי שאני אתך ומקווה שמחר אהייה קצת יותר אסופה ואצליח לקרוא ....ולהבין ,חיבוק

ויש אולי מצב שזה כבר לא עניין רק של זמן.. ושל עוד זמן....,אלא אולי פשוט אי יכולת ומסוגלות שלי לכל "הדבר" הזה,לפורמט הזה,להתנהלות הזו,ליחסים האלו,ולהצליח בתוך כל זה.. להעזר ולהתמסר. ובייחוד כשיש ככ הרבה כאב אבל גם הרבה כעס ותסכול (גם על המטפל...),דבר שלא מאפשר ורק ממשיך תכעס תתסכול תתקיעות ותחסימה. ??? ומרגישה אבודה ומפוחדת.

... מפעם לפעם עננים בשמיים.. מזכירים את הסתיו.. מפעם לפעם הריח ההוא.. ריח של סתיו... מזכיר שסוף השנה העברי עוד מעט ומסתיים.. תתחיל שנה חדשה.. עוד מעט "שלום כיתה א" התחלה חדשה, ריח ילקוט חדש, הכל נקי,מסודר, המחברות והספרים עטופים, עדיין הקצוות ללא "אוזניים של חמור" ילדות.. תום... תם ? עבר...? סוף והתחלה, חיים ומוות .. ומקום החיבור, המפגש... עצוב לי היום בלב.. ואני אפילו לא יודעת למה ... עצוב... במבי.

ביחד איתך עם העצב אם תרשי לי?

מרגישה את העצבות שלך היא נוגעת בי בבטן ... אבל משהו בכתיבה שלך אחר היום ...עצבות שלווה כזו בוגרת .. משהו שמבין שזה רגע כזה שיחלוף כמו הרוח של הסתיו ... ועוד אסוציאציה שעלתה בי זה האם נרשמת כבר לשנה החדשה לפיסול שכל כך רצית ...

תודה לכן יקרות... כן.. אני מרגישה שהעצב היום הוא ...?? אולי יש בו גם קצת אבל .. ? אולי גם השלמה ...? מרגיש לי היום עם התגובות שלכן קצת נחמה.. כמו מילות השיר נחמה של רחל שפירא : "מי שחווה את בערת הקיץ, ליבו לבית ופני הנוף ראי לחרדותיו. את מי ישביע את מי ירגיע ועל מה יתפלל עד סתיו. זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה לפעמים אני לפעמים אתה כה זקוקים לנחמה." מרגיש לי היום כמו מיתרים חשופים שמתנגנים ברטט, רגישים לכל מגע עד כאב.. תודה יקרות. במבי.

כן.. נרשמתי לפיסול וכנראה שזה מכניס אותי קצת לחרדות בגלל שאני איכשהו שוכחת לחלוטין.. ממש נמחק לי מהמוח..

יש לך יומולדת בסתיו... גשמי ברכה בואו נא ופרידות עצובות שלך, סוריקטה

היא טעתה בשעות...החוזה לא השתנה!!!!!!!! אבל כשהתכתבנו בסמס לגבי השעה היא כבר לא רצתה לשנות את הטעות, אז בסוף נפגשנו לשתי פגישות רצוף כי ככה היא נחמדה ומתחשבת שזה נחמד........ שונאת שונאת שונאת שהיא עמוסה...היא שיתפה אותי בעומס שיש לה בחיים הפרטיים ועוד יהיה לה בהמשך מאותה סיבה לפחות עד אחרי החגים :( בסוף דווקא שתי פגישות רצוף גרם לי לחשוב לעומק יותר על דברים ועכשיו אני עצובה וכואבת מהפגישה הזו כל כך :( מהחפירות והמחשבות שבעצם מצטערת קצת על האורך...כנראה שיש סיבה טובה לזמן הפגישות הקבוע והנכון עבורי או בכלל עבור כלם......

מבינה שסטיה מהנורמה מערער אותנו מאוד וכן י לכן יש את המפגש טיפולי קבוע-שעה קבוע וכו' רק לא תמיד הולך לפי התוכנית.... גם לי קשה שהמטפלת עמוסה כל כך ולפעמים לוקח לה זמן לחזור אלי...אני החלטתי לבחור לאומר לעצמי שלמרות העומס שלה עדיין אכפט לה ממני ושהיא איתנו... איתך

הי, בוקר של אור, מיכל יקרה, אביבונת, וכולם, בהמשך לעץ ההתקדמויות, העץ שמבקש לשים משקל על הצד הצומח לנגד הצד שלעתים מנסה למשוך מטה - נזכרתי בכך שיש המתמקדים בעידוד המאמצים, הנחישות, יותר מאשר ההתבוננות על רמת ההישג עצמה ביחס לסביבה, ואפילו כלפי עצמך. בדבריי, ניסיתי לחבר בין מה שאת כתבת למה שאביב הרגישה חייבת לומר מן הלב, להרגשתי. נזכרתי בימים רחוקים, במורה אחת לספורט בבית ספר שלמדתי בו. הייתי אחרונה בכיתה. אבל היא, היא ראתה כמה אני מנסה ומשתדלת ומתגמשת, וזה היה כל-כך נוגע ללב, היא נתנה לי 'טוב מאד' בתעודה. במקצוע שנחשב לכאורה הכי חלש שלי. היה מישהו שראה. אני רואה בנות רבות (בעיקר בנות מראות נוכחות כאן) שמאד משתדלות, ומשקיעות לעומק. מזכירה לעתים נדמה שמשתדלים, אבל האנרגיות בתכל'ס יוצאות על כיוונים פחות מצמיחים, וגם לזה שמים לב בשיחות שלנו. מברכת את הפורום ככלי שמסייע ומשמש לי, להרגשתי, לשמור על הרצף בטיפול. כמה חשוב. תודה אודי, ובברכת שימוש בונה במקום הזה, שלכם, סוריקטה (מה לעשות שאיני רושמת את שמי האמיתי...)

יקרה לא חושבת שיש צד שמושך למטה חושבת שכל אחד עושה מה שהוא יכול ברגע מסויים .. ואכן היה במה שכתבתי למיכל יותר ניסתר מגלוי ובעיקר זה היה מאוד מאוד נושםםם אבל את יודעת סוריקיטה לא מההיבט האישי כי אם דווקא מההיבט הקבוצתי ..יש לפעמים מיצמוץ עין שאני רואה כאן שמרגש אותי יותר מהתקדמויות גדולותת. ואני גאה באותה מורה שזיהתה את האכויות המדהימות שבך ..מסכימה איתה שהמאמץ והלא לוותר לעצמך חשוב יותר מכל מדליה . ...אוהבת אותך ורואה אותך על כל מה שאת מביאה איתך בזמן האחרון בן השורות ...מחזקת ,מחזקת ,מחזקת ...

הי אביב, דיברתי על צד בכל אחד מאיתנו שמושך לכיוון הרגרסיבי. לעתים הוא חזק ולעתים חלש יותר. על כל פנים, לא דובר על דמות מסוימת כשלם, זה אולי נכון ברגע נתון ולפעמים אולי גם לאורך זמן ותלוי גם מול מי. בינתיים, סוריקטה

יקירתי! את כל כך צודקת!! אוסיף ואומר שלאחד צעד פצפון זו התקדמות אדירה ולאחר מספר צעדים יחשבו כהתקדמות. מאוד אינדוידואלי!! וכמובן המאמץ וההשקעה אפילו עולים על אלו שמתאמצים פחות...בעיני הציון שלהם שווה פי אלף מונים...(בטח הטוב מאוד היה הציון הכי נמוך שלך בכל מקרה :) )אבל לפחות לא קלקלה ממוצע ;)

האמת היא שאני די מתקשה להבין אותך- אני קוראת אותך ואז הכל נמחק לי... אבל רציתי לאומר לך שאני מרגישה אותך מאחורי המילים- וזה נעים לי.

מאוד מעריכה את התגובות שלך.בכל תגובה את משקיעה ומאוד חמה ואכפתית בהודעות שלך.בקשר למייל למטפלת לא שלחתי בסוף..לפעמים אני נוטה לפרש את הדברים בצורה לא נכונה אז החלטתי לדבר על זה איתה בפגישה פנים מול פנים ,כמו שהצעת במקום לפרש דברים בצורה שאולי לא נכונה.מקווה שזה ישנה את ההרגשה שלי.

שמחה שכך ... מוכר לי המקום מהנסיון כי הרי אם היינו מצליחות לפרש נכון כנראה שלא היינו בטיפול. המון כלים ראשוניים חסרים לי . בכנות הרי גם מול ההודעה של אודי שהפכה אותי אם הייתי נושמת וחושבת לעמוק הייתי יודעת שאודי לא יפגע בי בחיים ובטוח הוא הבין אותי לא נכון .. אבל תמיד בכל בור כזה לומדים המון אז די מברכת על הבורות האלה...אבל תמיד עדיף שיח ישיר מאשר בריחה למייל ליעד את האמת עצם הכניסה שלך לפורום לפני יציאתה לחופש והבורות האלה איתך אומרים חשש ,פחד מהלבד מהפרידה מהקושי איך תסתדרי דברי איתה על זה ...זה חשוב

יצא לי כמה פעמים לשלוח לה מייל ומעצם השיתוף במייל מאוד התקדמנו בטיפול..ובכל זאת היא מעדיפה שהאינטראקציה תהיה רק בפגישות.מאוד קשה לי להגיד את האמת שלי ביחוד שהיא לא כזאת חיובית כלפיה לפעמים..ואז אני באמת בורחת למייל..ולפעמים זה עוזר .. אביב יקרה מדהים התהליך שאת עושה ועוברת בטיפול שלך ועם עצמך לאט לאט לומדים לתת אמון ולהתמסר זו מטרת הטיפול והעבודה המשותפת. בקשר למה שרשמת למעלה,מבינה אותך ...ואיתך תרגישי טוב ליעד

הלוואי שהיו לי את כל התשובות מרגשיה שמסיעים אותי ברכבת שנוסעת ב מהירות מקסימלית ואני רוצה לרדת אבל לא יכולה כך מרגיש לי טיפול למרות שאני יודעת שבכל רגע נתון אני יכולה להחליט שדיי- מספיק.. ומלא פעמים אני אומרת לעצמי שאני לא חייבת ללכת לטיפול יותר- שאני יכולה לבטל, לקחת הפסקה אבל אני ממשיכה ללכת למרות הכל- ואולי אם מישהו היה מתבונן מלמעלה ומסתכל עלי הוא היה חושב שאני לגמרי משוגעת- הרי- איזה מן אדם חוזרת שוב ושוב - לטיפול- חווה מצוקה על גבי מצוקה אחרי כמעט כל טיפול וממשיכה ?? האמת היא שאינני יודעת כבר מה נכון.. חווה המון מצוקה בין הטיפולים ומתקשה להחזיק את עצמי ביחד אז למה לא לבדוק ולקחת הפסקה??? כי אני מפחדת!! מפחדת מלהיות לבד עם הכל... מרגישה בתוך מלכודת...

אוהבת אותך כל כך.. יש תקופות במסע שעומס הקרונות גורר אותנו במדרון למטה חשוב באותה תקופה להוסיף מקדמי הגנה ,חגורות בטיחות זה קשה עד לא אפשרי לגעת בכאב לשמוע את מה שהחלקים מספרים את אמיצה שאת עושה זאת זה שלב חשוב שאחריו מגיע שיח בן החלקים והרבה יותר קל להתנהל ... בתקופה הזו תעזרי בכדור עם צריך יותר בנו כאן תיצרי לך עוד רשת בטחון תגדילי פגישות תחבקי את עצמך ותזכרי שזה כמו ברכבת הרים רגע כזה של ירידה תלולה ומפותלת ....מפחיד מפחיד ... בפעם האחרונה שביקשת שהטיפול יפסיק קיבלת וזה היה עוד יותר קשה יקרה מזכירה לך למילים יש כוח ...אוהבת אותך ורואה רואה אותך כמה קשה את עובדת וגם מצליחה גאה בך חיבוק

כל מילה הוא יהלום בשבילי! את מבינה ומשקפת לי את המציאות שיום יום מתמודדים איתו! אוהבת אותך גם מלא.

כן מרגישה שזה מסע משותף. הרגשה ש"מסיעים" אותי היא הרגשה שאני חשה חוסר שליטה על החלקים שבתוכי...

לא בטוחה שיעלה היום....מקווה. פעם ממש בתחילת הטיפול הייתי זקוקה ליותר ואז הייתה פעם אחת של שתי פגישות במקרה כי היא התכוונה לארוכה כפגישה וחצי ואני חשבתי שעושים שתיים ברצף..אז נשארתי עוד קצת לשתיים ברצף ואז הסבירה לי כששאלתי אם אפשר שתי פגישות ברצף היא אמרה שהיא נוהגת לעשות פגישה וחצי ומאז זה מה שעושות כשמבקשת פגישה ארוכה........פתאום הפעם היא אמרה שעתיים.....כנראה לא ממש הבנתי ופתאום כשרציתי לוודא לגבי מחר היא אומרת לי שנפגשות לשתי פגישות.....מה קרה ששינתה חוזה???? האם מטפל משנה חוזה ככה כשבא לו? כי יש לה פתאום זמן...כי היא עסוקה וקצת טענתי שביקשתי יותר ולא היה מתי אולי בגלל זה??????? מחר תשנה לי תעריף????? אדבר איתה על זה אבל רוצה לשמוע מה הרעיון???? בעיקרון החוזה שלנו די ברור והוא בלתי כתוב (אולי בעייתי) אז נתון לשינוי אולי.....אבל לי זה נחווה כמו להראות לי "הנה יש לי זמן פיניתי יותר בשבילך, אני לא עוזבת וכו' ".....חחח תודה רבה באמת כשאחרים בחופש יש לה זמן אליי פתאום.....ברור שנשוחח על זה מחר וברור שאני לא כועסת עליה הכל ברוח טובה, אבל סתם מעניין אותי לשמוע דעה.....

נראה לי קשה לדעת ולהבין מבלי לדבר איתה... כשהייתי אצל הפסיכולוגית היו פעמים שביקשתי יותר... לרוב חושבת שהיה כמו עוד חצי פגישה ואולי פעם או פעמיים כפולה... מניחה ששילמתי בהתאם לזמן. וואי איך בא לי פתאום להיות אצלה ):

הי מיכלצ'וק, את נשמעת דואגת מאד. להבנתי, גם בטיפול, לאורך הזמן והתקדמות חלים שינויים במה שאת מכנה חוזה. גם כשילד גדל וצומח משתנים הגבולות מול ההורים, הסביבה. בהדרגה, וכמובן, לדבר על זה כדי להגדיל ביטחון. לדעת מה באמת ולא להתבחבש במחשבות בלבד. דינמיקה, שלך, סוריקטה

שוב תודה על הכל מאוד מאוד מעריכה ... כמובן שהבאתי לטיפול את התחושות את הבחינות כאן במקום בטיפול , את הפחד לעזוב לך את היד ולהתחייב התחייבות מלאה לטיפול ...ושוב רציתי לברוח מכאן ואני כאן בכל זאת לא בורחת :)))) עושות המון עבודה צעד צעד פסיעה פסיעה לגעת בכאב לתת מקום לנערה ולכל מה שבא איתה יש התנגדות . ומגיע לנו מזל טוב נפלנו לבור קטן ואודי הגבתי נושםםם...ואמרתי שזה כואב ומפחיד . לרגע היא חסבירה מה התכוונה ואז חשבה ואמרה את צודקת זה משפט מיותר וללא מחשבה .. אני יודעת שפוסעת לתוך האש אבל יודעת שיכולה לה ואני לא לבד .. https://www.youtube.com/watch?v=8yfWmcGlVn8&index=2&list=RDSeabi2DEc6o

מה בעניין קפה , או לשמוע מוזיקה יחד ... לאה יודעת כמה זה כואב שאף אחת לא עונה רק אודי , המון פעמים זה קורה לי שאני כותבת משהו לכולן ורק אודי עונה ...את יודעת פשוט תקבלי את זה שלפעמים אין מילים אין יכולת אין מה לומר .. דרך אגב ..לא יודעת אם להודעות שאודי העלה התכוונת אבל גלגלי למטה היו שתי הודעות ארוכות לפני החופש ...אתך

אביב היקרה, מאד מאד מודה לך על המילים החמות. ואת יודעת? לי עצמי לא היה כח להגיב לך, אבל הכרחתי את עצמי. אז אני מבינה אותי ואת כולנו שאנחנו לא תמיד מגיבות. כאן זה לא פגישה אקראית ברחוב. הפגישה כאן היא ממקום עמוק בתוכנו. ולמרות שאני מבינה כשלא מגיבים וזה בסדר בעייני, זה בכל אופן כואב וחסר. אולי היה מספיק לי רק הנהון הראש, שכמובן לא אפשרי כאן. בכל מקרה, אני שמחה על המקום הנעים והמרגיע הזה, וכשהיו סערות מסוג אחר (לא זה של עכשיו) לא יכלתי לסבול את המקום הזה. ולא תאמיני.... את לא יודעת כמה כאב לי שאודי לא העלה את ההודעות שלי. שוב ושוב ושוב ריעננתי את הדף - ואין! ועכשיו שאמרת לי שיש הודעות - דיפדפתי אחורה. איך זה יכול להיות? איך לא ראיתי אותן??? יותר מוזר ממוזר. אז תודה אביב על היותך, ולאודי על המעטפת הנעימה. ותודה על הזמנים שבהם אתה ממקד אותנו

הי לאה חביבה, אומר לגבי עצמי שלעתים לוקח לי זמן מחשבה ועיבוד וחיבור עד אשר אני עונה, מבכרת להשיב באופן מעובד ושלם יותר. לעתים גם פחות זמינה. ואת יודעת, לעתים משקיעה מחשבה רבה בתגובות ואין להן המשך והן 'נגדמות' נותרות כאילו יתומות. גם זה קורה. כתבת מילים מאד נוגעות ללב. מזכיר לי שהייתי באיזו קבוצת פעילות עם תינוקי, ואחת האימהות אמרה שהיא חדשה בשכונה והיא מרגישה בודדה ותשמח להכרויות חדשות. ישיר, מפעים ואמיץ, בעיניי. רואה אותך, חושבת עלייך, סוריקטה

אולי פירשתי לא נכון..לא לזה התכוון המשורר.. עשיתי קצת סלט אבל דברים מתחילים להתבהר לי אני כועסת עליה..ואז שוב פעם המצפון ..אולי אני צריכה לחפש קודם כל איפה אני לא הייתי בסדר ואחר כך לכעוס עליה. אודי נגיד מטופלת מביאה את עצמה ואת העולם שלה להתבונן בו ביחד עם המטפלת אז למה המטופלת צריכה לשמוע שההתנהלות של לא בסדר? ולחזור חזרה לפגישות ולדבר איתה זה מלחיץ אותי ברמות בקרוב היא יוצאת לחופשה ארוכה והיא לא תהיה אז לא בא לי לפתוח את הנושא הזה ואז לא יהיו פגישות בהמשך .. חשבתי לשלוח לה הודעה או מייל ולהגיד לה .היא לא נוהגת להגיב במייל אלא אם היא חושבת שזה חשוב אז היא מתקשרת . יש לי הרגשה שהיא לא תגיב בכלל..לפחות אכתוב כי אני צריכה לשחרר את זה ..

הי חמודה, לדעתי, אפשרות המייל היא חמקמקה, ועדיף להביא לפגישה. העיתוי נתון להחלטתך. מאד חשוב, לדעתי, לשמוע גם מה פחות נעים בך ולהכיר את הצדדים הפחות יפים, עם כל ההשתדלות, וגם אולי לא נכון תמיד להשתדל להיות נורא בסדר כל הזמן, אלא כן לתת ביטוי לרגשות ככעס, זעם, קנאה, ודברים שגורמים לך להתפרע פנימה. זה, כנראה, גם הרעיון של טיפול. לראותך במראה מבחוץ, לחבר ביחד, להיות שלמה. היי בטוב, שלך, סוריקטה

עדיין לא עלה אבל רשמתי לאביב כמה קומות למטה שלא פעם השיתוף במייל מאוד עזר וקידם אותנו.. בכתיבה במייל אני יכולה לפרוק ולבטא את מה שמרגישה ללא היסוס ובפגישה פרונטלית לא תמיד זה מצליח לקרות וכן חשוב לי שהיא תדע ותראה. היא גם לא בעד תקשורת במייל והיא נמנעת מלהשתמש בו. האמת שבלי שום קשר למטפלת זה מה שקורה לי בחיי האישיים בלי כוונה שאם נפגעתי אני לא אגיד לאדם שמולי נפגעתי התאכזבתי וכו'..אלא אם זה מישהו ממש קרוב אז אני כן אגיד . סוריקטה הארת לי את עיניי במובן מסויים.תודה שכתבת

It is up to us to pull ourselves together http://tinyurl.com/zqpwqtf הגם שמשפט כזה עשוי להשימע כנזיפה, האצה, יש בכך יש משהו לפעמים. יאללה, עץ שירים? באהבה, סוריקטה

אוהבת את העץ הזה. https://www.youtube.com/watch?v=K1qMN8qiCbQ "זוכר אני את כל הדרך ויש קשיים זה לא שאין על כל פנים הכל זה חסד ורחמים גדולים"

שיר מקסים ,מוקדש לכל אנשי הפורום "תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב"

https://www.youtube.com/watch?v=nDk7kInbY90

ואיזה ביצוע מדהים ומרגש, לא הכרתי, ממש תודה סנופקין יקרה. שלך, סוריקטה

את שואלת אותי חנן יובל מילים: אהוד מנור לחן: שלמה יידוב קיים ביצוע נוסף לשיר זה את תולה בי את עיני העופרים שלך ועולה מתוך פרחי שפתיך שאלה: תגיד לי אבא מי ומה זה אלוהים האם הוא בשמים הגבוהים? כל כך גבוהים את רוצה שאענה לך תכף ומיד את רוצה לראות אותו, לגעת בו ביד כשהוא נוסע על ענן עם מלאכיו ואת כולנו כאן רואה עכשיו - רואה עכשיו הייתי רוצה לספר לך ביתי שהוא בך ואיתך ואיתי שאלתי לא פעם מאז ילדותי אבל אני עצמי עוד לא יודע את הרי יודעת מה הם צער ודמעות את יודעת גם שיש עדיין מלחמות ואם למעלה מרחף לו אלוהים אז למה יש דברים כל-כך רעים? כל כך רעים הייתי רוצה... את רואה ביום את הפרחים והעצים ובלילה את כוכבי הפלא נוצצים ואם למעלה לא יושב לו אלוהים אז מי המציא דברים כל כך יפים? כל כך יפים https://www.youtube.com/watch?v=nAUDfJfAnlo

יקירתי, השיר הזה, שיר מפעם כזה, משלב בעיניי את הילדות המעט רחוקה שלנו עם היותנו מבוגרים ובשלים. נוסטלגיה והיותנו פנימה במקומות קדמוניים עוד טבועה בנו. תכונה מבורכת, בעיניי. חיבור למגוון שכבות. שלך, סוריקטה

יש לי הרבה מה לומר לך ... מסכימה אתך מאוד ....מחבקת ועץ שירים איך נוותר על כזה עץ ...אז זה אחד שעלה לי בראש כרגע... https://www.youtube.com/watch?v=xYYYctLmnt4 ואחד שכבר שמתי כאן פעם ... https://www.youtube.com/watch?v=Seabi2DEc6o&list=RDSeabi2DEc6o#t=0

לקלקל (בלי להתמכר לתחושות אשם?) ולתקן; להתפרק ולהחבר - זה קורה לכולנו כל הזמן. ויש עוד המון מה לומר. בוקר אור, יפה שלי. סוריקטה

רוצה להצטרף אליכן בכל זאת :)

תודה, מיכל

שלום אשמח לעזרה בבקשה הייתי מטופלת אצל פסיכולוג כמה שנים והטיפול היה מוצלח וטוב בשבילי אבל קרה לי משהו אישי במשפחה שהרגשתי יותר צורך לשיחות עם הפסיכולוג מה שהיה שהמטפל דיווח שאני מטרידה אותו ושדיברו איתי הסברתי שפשוט קשה לי ושאני מצטערת ושאני יודעת לכבד פרטיות פשוט אני מרגישה שאני יותר זקוקה למטל מה שקרה שלט נתנו לי לבטא את עצמי ולא ניסו לעשות גישור ביני לבין הפסיכולוג והמטפל נעלם לי אחרי שנים של טיפול בהת אחת ואני בכאב קשה כמה חודשים לבד בלי עזרה כי נפנפו אותי ותכאב שלי ולא ניסו לשמוע מה קורה איתי בכלל אני לא מצליחה לצאת מהכאב עזבתי תעבודה הכל ואני בבית כל היום בוכה הביאו לי מטפלת והייתי 4 פעמים אצלה כי אני מרגישה שהקשר הטיפולי היה לי מצויין וכואב לי הנתק הזה בבום ובצורה כזאת שהייתי בקשר מאוד מכבד עם המטפל וגם הוא העריך אותי וכןאב לי שהוא נעלם לי בצורה כזאת ואני מרגישה שכל עוד אני תקועה בתחושה של קשר שנותק לי יפה כואב לי אני רוצה רק למטפל שלי ולא מעוננינת לשמוע על שום מטפל אני סובלת נכון אבל רוצה שדברים יסתדרו ואוכל לדבר אחרי תקופה של כמה חודשים ניסיתי לדבר עם המטפל אבל הוא נעןל לא לענות ולדבר איתי מה עליי לעשות הכאב מיום ליום רק מתגבר ומתעצם לי ובפועל שצריך עזרה אין אף אחד שיבין תמצב שלי בבקשה תדריכו אותי הכאב שלי חזק והגוף שלי חלש מכל היום להיות במיטה ולבכות לא מסוגלת להמשיך הלאה על ניתוק שלא עשיתי כלום רע לא התחצפתי ולא כלום ותמיד הייתי נעימה ומכבדת ואם הטרדתי את המטפל זה בגלל שרציתי יותר עזרה והרגשתי קשה 50 דקות פעם בשבוע בבקשה תייעצו לי מה לעשות אני לא יכולה להמשיך כל עוד דברים לא מסתדרים ומובנים ופתורים בנינו

היום המטפלת אמרה לי : הורים אוהבים את הילדים שלהם אבל יש התהגויות מסויימות שלא... התכוונה שהיא אוהבת אותי אבל לא את ההתנהגות שלי לפעמים.. ממש אבל ממש נעלבתי.נפגעתי ממנה. לאור העובדה שאני בסדר איתה ואם כבר אני צריכה להיעלב ממהתהגות שלה ולא להיפך. ... אח"כ עברה לנושא אחר ולא דיברנו על זה אבל אני מסתובבת כל היום בתחושה קשה אחרי הפגישה.. עוד שבועיים אני נוסעת .לא תהיה פגישה שבועיים. אח"כ היא נוסעת לחופשה ארוכה בת חודש וחצי . מתסכל.רציתי לדבר איתה על הפגיעה שחשתי אבל לא הצלחתי להגיד לה והיה לי קשה.. טוב שיש את הפורום לשתף אחרי פגישות שכאלו אודי אתה מדהים מעריכה מאוד את המסירות שלך ,ההקשבה והרצון לעזור

רק להגיד שקראתי אותך , שמחה שבאת לכאן לפני החופש שלה ...כך שלא תישארי לבד בחופש . מקווה שנוכל לעזור לך לעבור את הימים הלא פשוטים האלה ..

אני בונה על הפורום שיעזור לי לעבור את הימים האלו.לא בטוח ש"בעולם האמיתי" מישהו יכול להבין וזה נשמע להם מוזר שנקשרתי ככה למטפלת..שוב תודה אביב את מקסימה

גם המטפלת שלי אמרה שזה תלוי ולא חייבים כלם לספר לכלם......פשוט זה נהיה ככה בכותרות בעיתונים. כלם רוצות לספר וכאילו לא לפחד....... אני לא!!!!!!!!!!! ולא מפחד כל כך....פשוט מכדור שלג שבטוח יהיה.......חבל עליי, אני שומרת עליי!!!!!

קודם תודה לסוריקטה וחנה שהגבתן לי שם למטה על שסיפרתי....... אודי, אני יכולה לדבר רק בשם עצמי למרות שאני רואה פה התפתחות של הרבה אחרות גם. זה שאחת החליטה לכתוב בניק אחר וקינאה זה לא אומר שכלנו נתפרק ונכתוב בניק אחר, אוקי, אני יכולה להרגיע אותך :) וכמו שהמטפלת שלי לא רוצה שאכניס מילים לפה שלה או אגיד מה יהיה בעתיד..בבקשה אל תגיד זאת גם...אנחנו במקום אחר!!!!! תראה את כלנו!!! אמיצות! כותבות מה אנחנו עוברות משתנות! כן, אודי, השתננו מאוד. אז בשם עצמי השתניתי, אני לא מקנאה לא חושבת שתעזוב ובכלל לא חשבתי שלא תחזור אחרי החופשה, מספיק זמן פה כדי להבין! כל הכבוד לבנות שמתקדמות הלאה! אני רואה את כלכן, איזה הודעות נפלאות!!!!!!!!!! במבי, הילה, חנה, סוריקטה ועוד רבות סליחה שלא מזכירה את כלן אתן הבולטות בהתקדמות, וכן, גם את אביב למרות הבלאגן הזה שהוא שלך, תביני...וכן גם אני :)ומה שעובר עלייך אביב, זה שלך לגמרי, אוקי? ממש לא מה שאודי התכוון... אז יאללה לא צריך להבהל/ להרגיש אשמים, או לבדוק אודי "מה אתה עושה כאן?" נו, באמת! אתה כן מקדם את כלנו!!!!!!!!! אל תתן למישהי לעייף/לתסכל וכו', חבל פשוט. אוהבת את כל המקסימות והנהדרות שעושות עבודה נפלאה וכן אודי, הרבה בזכותך! תודה ענקית לך! אוהבת אותך, את המקום הזה, לשנייה לא חשבתי שתעזוב או תנטוש ואני עם רזומה של פחד נטישה :) זה הכי הכי קשה, אבל היום כל כך סומכת עלייך שלא תלך בלי הסברים, פרידה מדורגת וכו' אם באמת תלך....שלכם יקרות ואהובות, מיכל

חומר למחשבה .... מה זה התקדמות , מי קובע אותה ... מה נקודת הפתיחה ולאן רוצים להגיע לפעמים מצמוץ בעין זה המקסימום שאפשר ברגע מסוים וזה המון ....

העניינים מסתבכים כל כך. מחלישים והורסים ומתקרבים למקומות האלה שאני נעלמת ומסוכנת.

האמת לא בטוחה שהבנתי מה שכן הבנתי שקשה שלא פשוט ושבאו חלקים קשים אתך יקרה גאה בך על האומץ וד.א. אהבתי מאוד מאוד את ההברקה שם למטה

היי האם טיפול בהיפנוזה יכול לסייע בגמילה מאכילה כפיתית ובולימיה?

היי מימה, מה שלומך? אני משתתפת בתהליך למניעה של אכילה כפייתית. זה נקרא או. איי תוכנית לאכלנים כפייתיים בגוגל אפשר לראות את האתר. יש להם קבוצות בכל הארץ... בהצלחה! הילה

כל עוד לא מצפים להוקוס פוקוס... אני חושבת... הי מימה יקרה, משערת שניתן לסייע במגוון דרכים, אבל, בעיניי, חשוב לזכור שיש תהליך שצריך גם להתמיד בו וגם, בלי ריסטרט, ועוד פחות פשוט כנראה, לשמור על התוצאות. כבר כתבתי זאת היום, נדמה לי. ד"ש חם, סוריקטה

ביחד עם האולימפיאדה אני התחלתי להתאמן בחדר כושר. זו פעם ראשונה בחיי, בגיל 35, שאני יכולה ללכת ולהתאמן בחדר כושר. אין לי מילים לתאר את הגאווה העצמית שלי. כמה שאני נהנית וכמה מרגישה שזה הבית שלי. שבוע שעבר התאמנתי 4 פעמים פעמיים אימוני כח ועוד פעמיים זומבה. השבוע ירדתי במשקל סוף סוף 2.2 קג. עכשיו אני חוזרת מאימון היה מדהים! אני צריכה לעצור את עצמי ולווסת כדי לא להיפצע- מחר אימון זומבה. אני לא רוצה לקחת תפקיד בקבוצה של מישהי שמנסה לרצות או לברוח מקונפליקטים. ראיתי את הדו שיח בין אביב ובמבי, את האמת? אין לי מה לאמר. אני חושבת שזה טוב להוציא למי שמרגיש צורך ולא חושבת שצריך לפחד מעימותים וקונפליקטים. תחילת שבוע טוב הילה

הילה איזה כיף, ממש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל הכבוד לך. שמרי על עצמך שלא תפצעי מעומס יתר. בני יחד עם המאמן בחדר כושר סרגל מאמץ נכון ומותאם.

הי סנופקין סנופקין, כל כך מרחיב לי את הנפש לראות אותך כאן. באמת. חיבוק, אפשר? סוריקטה

אהלן הילה, עכשיו תורי להביע קצת קנאה. אני מדברת על זה שאני צריכה לעשות ספורט כבר הרבה זמן. פעילות עם הגוף. אין לי כותרת של 'עושה ספורט', אבל למעשה, 'בלי לעשות כלום' אני עושה המון פעילות כל יום. רק אין לזה שם והעבודה אינה ממוקדת, אולי. כנראה שאני בכושר, אמר לי גם המטפל וגם הסביבה. אני נראית מאד שרירית, כאילו סתם כך, מאד גמישה, יש לי דופק מאד נמוך במנוחה. אם אעשה משהו, ובקבוצה להערכתי, זה יהיה יוגה או פילאטיס. אלה משאלות בינתיים. יישר כוח, ואיחוליי להתמדה ושמירה על ההשגים. שלך, סוריקטה

איזה כייף לשמוע שאת מתחילה לדאוג לעצמך :) שמרי על עצמך ובהדרגה, לא חייבים להגיע לאולימפיאדה ;)

תמיד האמנתי שאת יכולה --כבוד !!!!!

אודי,אתה יודע ? חשבתי קצת ,שיתפתי את אביב במחשבותי ואני רוצה לשמוע גם את דעתך/כם.. אודי יצא לחופשה,נכון ? כשאודי חזר ,קיבל שלל ברכות וקבלת פנים מאירה ושמחה מכולנו ,נכון ? נושא הקנאה תפס מקום מכובד בקבוצה. הנושא הועלה ע"י מישהי שבחרה להסתתר תחת ניק של הניק שלה.. נכון ? אביב את כתבת (אם אינני טועה) משהו לגבי החשש /פחד עם יציאתו של אודי.. הפחד מנטישה/שיקרה משהו לא טוב ועוד מרעין בישין.. והוספת גם שבד"כ אני זו שלוקחת עלי את התפקיד הזה... מעניין.. אם אנחנו מסתכלים על הקבוצה שלנו כמערכת : ייתכן שהקבוצה -כקבוצה נכנסה לחרדת התפרקות כתוצאה מהיציאה לחופשה של אודי, חרדת התפרקות כתוצאה מחרדות נטישה/ קרקע נשמטת ועוד... היות וכשאודי חזר, כולנו קיבלנו אותו בשמחה ולקול של החרדה שהקבוצה עברה לא היה ביטוי (כפי שאת אביב אמרת ,שבדכ זו הייתי אני שנתתי לקול הזה ביטוי ועכשיו לא "החזקתי בתפקיד הזה יותר") היה צורך בניקוז הרגשות הללו ולכן נכנסת את עם הניק של הניק ,שנתת ביטוי לקנאה .. שייתכן שגם היא (הקנאה)קיימת אך לא רק. ייתכן שהקנאה גם מכסה כאילו ניק על ניק- הקנאה גם מכסה על רגש עמוק וקדום יותר על החרדה העמוקה והקיומית ביותר -החרדה מהתפרקות הקבוצה. ומסיבה זו את-עם הניק על ניק (בלא מודע) הבאת את הקנאה (כניק על חרדת ההתפרקות) ואת אביב "לקחת" על עצמך את התפקיד של מביעת הפחד והחרדה (מה ש"לקחתי" אני על עצמי עד עתה).. וזהו לעכשיו... אלו מחשבותי.. ואולי ,עכשיו, כשניתנו מקום גם לשמחה ולהתרגשות וגם לרגשות הקשים יותר. אולי עכשיו תבוא הרגיעה ... (?) מה דעתך/כן ? שלכם-במבי.

מעניין אפילו מאוד אישית החופשה של אודי לא הפחידה ולא טילטלה אותי בכנות שמחתי ,שמחתי שאודי יוצא לחופש. כל כך מגיע לו לנוח . דווקא מהפחד שלי שאודי ישבר תחת העומס שיש עליו . זה באמת מפחיד אותי :)) אבל זה שלי פוחדת שהפורום יסגר ואני שוב יהיה תלוייה רק במטפלת ...לא רוצה כרגע להיות במצב שתלוי בבן אדם אחד . ואת יודעת במבי שמת לב לתפקיד שלך עכשיו....משכינת שלום ורוגע ושפיות ...אפשר אותך תמיד איתי .

טוב, תראי, המחשבות שלי עדיין לא מגובשות או בשלות דיין, אבל אנסה - חושבני שלמשל אני בחרתי שלא לפתוח הודעה המברכת באושר רב את שובו של אודי. הרגשתי שיש איזו תחרות ולא רציתי להיכנס למקום הזה, אולי איכשהו להפיל את עצמי בפח. המתנתי. הנחתי. חששתי 'להתנפל', אולי לפדח מידי. ייתכן שנתתי לרגש להתהוות לקבל צורה ברורה יותר, קצת בפרספקטיבה. ההתרגשות העיקרית, אולי, אצלי, היא החזרה לפעילות של הקבוצה. נראה לי שאני רוב הזמן מחפשת כאן את הקבוצה ויחסי הגומלין בין המשתתפים. אך בוודאי שישנה גם אצלי תלות באודי. בך, אודי. הקנאה, ואולי גם הבוז לנזקקות, לצערי - לדעתי היא משהו שהתבשל הרבה זמן ובא לידי ביטוי בעיתוי הנוכחי. מדוע התנקז לכאן? וואו, עכשיו תור המחשבות שלך. עצוב לי מאד לקרוא את שכתבת, אודי, מתחברת מאד למה שנאמר על-ידך, ואין כמו גילוי לב, אף אם מר הוא. אין כמו להזכיר שאנו בני אנוש. אני מרגישה חמלה כלפי המקום בו אתה נמצא. מקווה שמותר. חבל לי שבאיזה מקום ישנה תחושה לעתים שהקבוצה לא צומחת-גדלה משמעותית, ושוב רגרסיה. ובמבי יקירתי – מדוע לא ייתכן שלא אוהב בך חלקים, שלא תאהבי בי חלקים? בוודאי שכן. ככה שלמים. ובטח שיש דברים בעולם שמזכירים לי דמויות עבר. לעתים מדובר במשהו שהוא מאד דומיננטי ואני צריכה לשמור מרחק ממערכת יחסים כזאת, לעתים רק הפנים מעצים, והמציאות רחוקה מכך ואני צריכה להשתמש בכלי התיקון שרכשתי. מנסה לבחון בי בין מקרה זה ומקרה אחר. ביומיום אני מעין אדם מן השורה. לא מדברת פסיכולוגיה. מדברת עברית. את האנליזה אני עושה מול עצמי פנימה, והתכנים עוברים עיבוד פנימי ושמיעה של עצמי בשכבות שונות. עוד נדבר, מקווה, שלך, סוריקטה

שלום, זו הפעם הראשונה שאני כותבת בפורום. נראה לי שאני אבודה מידי. אני בת 24, מאובחנת בפוסט טראומה מורכבת. האמת היא שהאבחנה הזו נעשתה רק לפני שנה, בעוד שעברתי טיפולים אצל 19 מטפלים שונים. נשמע מטורף, נשמע נואש. אבל אני לא מהמקטרים. הסיבה שאני כותבת היא דווקא לא קשורה באופן ישיר לפוסט טראומה, אלא לטיפול הכי מטלטל שעברתי בחיים. זה היה לפני 3 שנים. כשהייתי בצבא. אז טופלתי ע"י קב"נית פסיכולוגית. הטיפול ארך כשנתיים, כל השירות, ונפסק עם השחרור שלי. באמצע הטיפול, בערך אחרי שנה, הרגשתי שאני מאוהבת נואשות במטפלת שלי. שאני תלותית בה, צריכה אותה, רוצה שתטפל רק בי ותתרכז רק בי. הרגשתי שאני מועדפת עליה. שהיא משקיעה בי הרבה אנרגיות ובאמת אוהבת אותי. את מי שאני. אני יודעת שזה טבעי, מכירה את המונח "העברה" מכל הכיוונים. הבעיה היא שעברו מאז 3 שנים. דיברנו כמה פעמים בטלפון אך לא נפגשנו מאז. 3 שנים לא ראיתי אותה ועד היום אני מאוהבת בה! חושבת עליה כל יום. לא יכולה להיות עם אחרים. גברים/נשים (אני לא סגורה. אני נמשכת פיזית לגברים ורגשית לנשים). לא מצליחה להתחבר למטפלות אחרות. במילים פשוטות- אני לא מצליחה להתגבר על האהבה שלי אליה. היא אישה נשואה. גדולה ממני ב10 שנים. יש לה ילדה בת שנתיים. חיים מושלמים כאלה. ואני עדיין חיה את האבדן של האהבה שלי. את הקטיעה האכזרית של הטיפול. היא יודעת מה אני מרגישה. עד היום אני מידי פעם שולחת לה הודעות. והיא לא עונה. אני מרגישה דחויה, מכוערת, לא אהובה ולא רצויה. ללא כוונה להתנשא, אלא לתאר את המציאות, הרבה גברים מתחילים איתי. גם נשים. ואני לא יכולה. לא מסוגלת לתת מעצמי לאף אחד. וכשאני לפעמים כן עושה את זה (צורך אנושי וזה..) אני מרגישה שאני בוגדת. ואני שונאת את עצמי על זה. אני אשמח לשמוע דעה של מישהו, מקצועית או לא. אני יודעת שזה לא נורמלי. אבל האם זו סטייה של ממש? אפשר לצאת מזה? ואם בכלל- אז איך? מה עושים? איך ממשיכים הלאה? תודה מראש.

שלום אחרי יאוש מכל גורמי הרפואה עם טיפת אויר אני יקצר את הכל הייתי מטופלת שנים אצל פסיכולוג במסגרת ציבורית הפסיכולוג עזב אותי בבת אחת וכבר כמה חודשים אני במצב צאוד קשה נפשי רגשי ניסיתי לבקש עזרה ולנסות לבטא את עצמי אבל לא הביאו לי תאפשרות ניסיתי מלא גורמים ואף אחד אין פתרון למצב שלי אני צרכישה שעד שלא אפתור את הכאב שלי מול הפביכולוג לא מצליחה להרגע מהכעס והבכי עזבתי את העבודה ואני ממש במצב נפשי קשה שבא לידי ביטוי בבכי כעס חוסר אימון ברופאים מתב נפשי קשה ויאוש שכל היום בבית אני לא רוצה שום מטפל אחר כי לא עדיתי שום דבר רע לפסחכולוג הייתי במצוקה והייתי צריכה אותו יותר וסימסתי לו שקשה לי ןאני עצובה וכנראה העביר את זה הלאה ופשוט נעלם לי וכל המסביב הרופאים רק האשימו אותי ולא ניסו לברר מה הבעיה איתי יש לציין שהטיפול עזר לי והיה לי קשר טיפולי מאוד טוב אני מרגישה כאב וקושי ומיום ליום זה מתעצם אין לי בעיה שיתנו לי ביקורת או יאירו לי ואין לי בעיה לפרידה אבל למה לנתוש ולעזוב אותי ככה אחרי כמה חודשים החלטתי לנסות ךסים תכאב ותפגיעה שלי בצד ושלחתי לו הודעה שאני רוצה לשוחח ולהבין ולסגור פרידה בצורה יפה אבל הוא לא עונה כמו בהתחלה אני לא יכולה להתקדם הלאה כל עוד הפרידה נעשתה כואבת ומשפילה ובמיוחד שלא עשיתי כלום ושיתפתי פעולה בטיפול וכיבדתי אותו והערכתי אותו הכאב לא נירגע לי ןאני במצב נפשי קשה ובמצוקה קשה למה לנווש ככה למה להתעלם ממני מה עליי לעשות גם אם אדבר איתן והוא יאפשר לי ארגיש כאב כי זה מאולץ כואב לי שסמכתי עליו האמנתי בו והןא נעלם לי ונטש אותי בבום למה היחס הזה הוא בעצמו אמר לי שאני דוגמא לטיפול אז למה ההתנהגות הזאת גם אם לא הייתי בסדר אפשר לדבר לעזור כןאב לי כי הכל היה בסדר והתקדמתי ופרחתי ומאז הפרידה ניהייתי במצב יותר קשה אף אחד לא ניסע לברר מה איתי במרפאה וכולם סגרו עליי דלתות שפניתי למנהל בכיתי שקשה לי והןא אמר לי סיימתי תשיחה תלכי לאשפוז שאלתי למה אשפוז קשה לי בכלל ההעלמות של המטפל והוא סגר בפניי את הדלת ולא התייחס למצוקה שלי ולא רצה לעזןר לי ואפילו לא התעניין למה אני בןכה כאילו התאגדו ביניהם כולם אין לי מושג מה לעשות כבר להמדיך הלאה אני ךא מסןגלת ניסיתי כמה חודשים והכאב משתלט עליי והפגיעה והקושי כי באמת לא עשיתי כלום רע ותמיד הייתי מאושרת בטיפול המטפל ננעל זהו נעלם כאילו מת מה עליי לעשות אני ממש בסבל קשה

אודי אני יודעת שמיליון אחוז שקורה משהו בצוות והם מתנקלים לי לא עשיתי כלום חוץ מתקופה שהיה לי קשה והצקתי למטפל אחר שעות היום שקשה לי ועצוב לי ואז הוא דיווח ופשוט האחראי שהוא מנהל לא היה מוכן להקשיב לי ואמר לי את גרמת לו לבעיות ורק השליך עליי והטיח בי אשמות ואמר לי תלכי לאשפוז בגלל שהיה לי קשה ובכיתי בגלל שהמטפל נעלם ניסיתי אחרי כמה חודשים לדבר איתו ושלחתי לו שאני רוצה לסגור איתו ולבטא את עצמי הוא לא עונה ועבר 5 חודשים אני לא מסוגלת להמשיך הלאה כל עוד הנושא איתו לא פתור הקשר הטיפולי שלנו היה מצויין וגם אם טעיתי אני בן אדם ואני רוצה להתנצל לא שידוע לי על משהו קריטי שעשיתי אני רוצה להבין לדבר לסגור מולו אני לא מסוגלת לקבל עזרה מאף אחד כי הוא לא מת הוא חי ואני יודעת שהוא לא מת אז הראש שלי לא רגוע וכל היום אנינרק בוכה עזבתי תעבודה ולא מסוגלת לאכול הגוף שלי חלש וכואב לי שהקשר היה מוצלח ופרחתי למה לעזוב אותי ככה וגם למה בצורה הזו אני מרגישה שבגדו בי רמסו אותי והשפילו אותי ואני מרגישה שלקחו לי חלק מהגוף הייתי מעדיפה שיקרטו לי רגל ולא להרגיש מצוקה כזאת קשה לי 5 חודשים אני בבית ולא יכולה להרגע שום מטפל לא מצליח לעזור לי כי הכאב שלי הוא מול המטפל שהיה לי אני התחננתי שרק יתן לי לדבר הוא נעלם ולא עונה לי וכולם יד ביד מה עליי לעשות בבקשה אודי תכוון אותי אני כבר מיואשת ומרגישה כאב של מישהו שמת לי כולם מנחמים אותי ובאים ואני ברצפה יושבת ורק בוכה וסוגרת תחלון מכבה תאור ובוכה ובוכה וסובלת אני רוצה למטפל שלי לא עשיתי כלום וכואב לי שהוא עזב אותי ככה אם עשיתי משהו רע אפשר להסביר לי אני אדם יודע ומכבד ואפשר להרגע שבוע ולדהר איתי אמי כועסת שהמנהל שלו שהוא רופא לא ניסע לעשות גישור ורק השפיל אותי וסגר עליי תדלתות ולא היה מוכן להקשיב לי מה לעשות כבר מה בבקשה תכוון אותי

הי חנה, קראתי את ההודעה שכתבת שבוע שעבר לגבי זוגיות. מאוד רציתי לענות לך אז , אבל לא ידעתי מה לכתוב...לא יודעת..נראה לי יומרני מצידי לכתוב לך לגבי זוגיות או לא (שאלה כבדת משקל). מה גם, שנוכחתי לדעת שיש היום כל כך הרבה מודלים של צורות חיים - ואני מאמינה שכל אחד מוצא בסוף את מה שמתאים לו. הממ, מה שכן- הייתי מאחלת לך להתאהב, ככה בקטנה....שאיזה בחור חמוד ומבושם יסיע אותך באוטו לאכול גלידה ושתחשבי שהקול שלו נעים ושיש לו חיוך חמוד. אני לא חוויתי את זה , והיום אני מרגישה קצת פספוס...ומשם כבר תמשיכי לאיזה כיוון שיתאים לך...

תודה יקרה על ההתייחסות והמילים שלך.... תודה!

מקסימה חכמה ישירה מדהימה ועוד ועוד ועוד ....ואת כולם במבי אהובה זכית ביושר ובזכות ולא בחסד ...למה להרגיש אשמה שאודי אוהב אותך גם אני אוהבת אותך ורבים מאיתנו וכן וזה מה שכתבתי הכתיבה שלך מוציאה מרובנו רגישות טובה ואוהבת כמו שאודי כתב לך ...כן וזאת את ואין לך במה להתבייש להפך תהיי גאה . לרגע לא צחקתי שאני לומדת ממך לומדת מכולם וממך לומדת את הישירות והכנות גם ברגשות פחות טובים. במבי מתוקה לא כתבתי את שמך לא כי אין לך ניק או את לא קיימת בדיוק ההפך כי את לא האישיו מכירה אותך ואם הייתי כותבת במבי היית מרגישה אשמה יותר . האישיו היה הרגשות וכן אולי יש מאחורי הקנאה רגשות אחרים אישית לא המתוקה גרמה לי לקנאה כי אם התחושה שאודי באמת שמח שבאת ..וזה בסדר וברור לי שזה שלי התחושה של אין רצפה ולא קשור אלייך או לאודי . לדעתי אודי מחוייב לפורום כפורום ולכל אחד ואחת כאן בנפרד ברגישות ובאהבה . לדעתי ואולי גם הפחד שלי (החלפתי אותך קצת )זה שאודי ישבר וילך והאמת במבי כל כך הייתי צריכה שיאשש את זה ובמקום זה קיבלתי תחושה שאני אשמה ...זה בסדר שוב יודעת שזה שלי בעיקר. יודעת גם על מה הכל יושב הסיום עם המטפלת הקודמת פתח פתח גדול כואב על כך שבסוף כולם עוזבים נוטשים בורחים ממני ...בגלל זה כל חיי ברחתי כאן ניסיתי להאבק לא לוותר ..ובכל זאת התחושה היא של אין רצפה . המילים של אודי אלייך פשוט ישבו טוב בדיוק על המקום הזה . וזה שהיית בדיוק מעלי פשוט יצרו את ההשוואה.. ממש ממש מתנצלת עם פגעתי בך את מלכה אמיתית אשה שבהחלט הייתי רוצה להכיר במציאות אוהבת אותך מאוד

.... .. תגידי, השתגעת ?...... .... וואווו... וואווו.... טוב... לגבי מה שכתבת לי עלי ... אין לי כ"כ מה לומר... משונה... בד"כ , במצבים כאלו אני פתאום לא יודעת איפה לשים את הידיים, הרגליים.. הגוף שלי כזה מרגיש לי מסורבל ואני לא יודעת מה לעשות איתו בדיוק.... סוג של מבוכה אולי ?????? לא יודעת ... אז נעזוב את המילים האלו שכתבת עלי.. לא יודעת מה עושים עם זה... משונה.... לגבייך אביב... תגידי לי את השתגעת ? מה עובר עלייך ? מאיפה את לוקחת את המחשבה הזו שאודי אולי חושב שזו את שכתבת בניק אחר ? לדעתי, אודי לא העלה בדעתו מחשבה כזו.. כל כולה , היות והתייחסת להודעה של "בצל ירוק" אודי ענה לך והתייחס לתוכן ולצורה, באומרו שעם התוכן אין לו כ"כ מה לעשות למרות שאין לו קושי לשמוע את התוכן (ולדעתי אודי אמר שאין לו כ"כ מה לעשות עם התוכן כיוון שכנראה מדובר בהשלכות ובהעברה) לגבי הצורה,אודי הבהיר שלדעתו ,הכתיבה בניק על ניק של אותה כותבת ,לא מאפשרת שיח היות ומדובר על הודעה "ללא כיסוי" ללא לקיחת אחריות וגם בלי יכולת לדבר עם האדם השלם שאומר משהו בקונטקסט רחב יותר... ואת יודעת מה אביב ? אמרתי לך שלדעתי נושא הקנאה שעלה עכשיו בקבוצה בעוצמה לא מבוטלת מכסה על משהו עמוק יותר... זוכרת ? לדעתי, כשאני קוראת עכשיו את ההודעות , מה שיושב מאוד חזק בקבוצה אולי זו החרדה שאודי ינטוש לפתע.. יעלם כך סתם.. יישבר.. זו דעתי לבנתיים.. שלך, במבי.

את יודעת עצוב לי כל כך עכשיו ... עוד יותר אפילו כי כתבתי בהכי כנות ובמילים שלא משתמעות לדבר אחר שאני פוחדת כי אין לי רצפה כרגע (מהסיבות שלי )ופוחדת שאודי יעזוב לא חשוב אם אני צודקת בפחד או לא אודי בחר דווקא בהודעה שלי שלא דיברה על הצורה ודווקא חיזקה את זה שאת להבדיל כותבת בצורה ישירה וברורה ואודי בחר להתעלם מהפחדים שלי או שלא והוסיף שעכשיו יהיה כאן עוד יותר חוסר בטחון ... אז את האמת לא חשוב לי ולא אכפת לי על מה זה יושב לכל הקבוצה אני כתבתי את הרגשות שלי בצורה ברורה מאוד מאוד .... ואודי בחר להגיב מה שבחר , וכן בהחלט שלי מה שאני מרגישה .... רק עד עכשיו אם אני כל כך לא מבינה כלום ...לא הבנתי על מה אודי חולק עלי , מכוון ואודי שוב זרק את הכדור אלי , אולי את תסבירי לי את מה שאני לא מצליחה להבין אני כתבתי שאני מבינה אותה -רגש קנאה כתבתי גם שאני רואה את אודי כאדם רגיש לכולן - לא מסכימה עם התוכן כולו כתבתי שאת בניגוד לאחרות כאן (ובטח מי שכותבת בניק אחר ) כותבת ישיר וברור כתבתי שאני לומדת ממך - לכתוב ישיר וברור כתבתי שלא בטוח לי כאן , כתבתי שאני רוצה לשנות את שמי - רוצה לא עושה , כמו רוצה להעלם ונאבקת על להיות כתבתי שאני פוחדת - רגש קיבלתי בכותרת - זה לא כתיבה ישירה קיבלתי אני חולק עלייך ושכתיבה כזאת היא טרולית קיבלתי שעכשיו יהיה כאן עוד יותר לא בטוח אז במבי הכל טוב והכל הכל אבל הכל שלי מהעולמות שלי .....

אודי על מה אתה חולק עלי , האם באיזה שהוא מקום כתבתי שאני מסכימה עם הגישה של בצל ירוק , האם כתבתי משהו בכלל על הכתיבה שלה תחת ניק בדוי ..לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואתה מוזמן לבדוק , מעולם לא עודדתי כתיבה לא ישירה להפך אודי לכן כתבתי לבצל ירוק ולך יחד . הכתיבה הישירה הייתה של במבי (הי במבי כותבת את שמך אבל בבקשה אל תיקחי כלום עלייך ) ועוד כתבתי שאני לומדת ממנה . ומצטטת משם.. "אז מה יש בכותבת המסוימת הזו שמוציא מכולנו רגישות כזאת (לטובה מבחינתי)...ישירות ,אמיתיות בלי מסננים של נעים לא נעים ...(הי אוהבת אותך מליונים ...ולומדת )" ואז כתבתי לך משהו שלי בצורה הכי כנה , על הפחד שלי שתלך שתשבר , על הקושי שלי על חוסר הביטחון שלי ...משום מה אודי בחרת להתעלם מימה שכתבתי לך ולהאשים אותי במשהו שלא שייך לי בכלל .. מעולם לא כתבתי כאן בניק אחר , ולמי שיש איזה מחשבה בראש בגלל שבכנות (שלדעתי גם אחרות הרגישו והעדיפו לא לאמר ) כתבתי לבצל ירוק שאני מבינה אותה זה אומר שאני זאת היא אז בבקשה ...... מעניין שהגעתי הנה לראשונה הואשמתי בעקיפין כמי שהיא אולי לא היא ועכשיו מרגישה כך שוב. האמת אודי שמעולם גם בפורומים אחרים לא ממש כתבתי בניק אחר , הכי רחוק שהגעתי היה לכתוב אני זאת לא אני כשבתוך ההודעה עצמה היה ברור מי אני . אני מדגישה לכתוב בניק אחר זה כמו לכתוב בשם אדם אחר ואני מההתחלה ציינתי שאני עם הפרעה דיסוציאטיבית לא הסתרתי לא התחבאתי זאת אני ,אביב אחת שהיא הרבה . עצוב לי אודי מאוד עצוב קוראת אותך (האמת שכל הלילה קראתי אותך שוב ושוב ושוב ) ומרגישה (שלי סובייקטיבי לא בהכרח שלך ) שאתה מאשים אותי ,אז גם בתוכן אודי כתבתי שאני מבינה לא מסכימה !!! כי אם הייתי מסכימה כנראה שהייתי כותבת לך בעצמי כשהרגשתי את הבום בתוכי ...להיפך תיארתי לבצל ירוק את מה שעבר לי בראש כולל המטר קדימה לראות אותך ברגישות שלך ..נקודת המוצא שלי בכתיבה לבצל ירוק ואלייך הייתה שמי שכתבה זאת משהיא מכאן ולא טרול , משהיא שנפגעה ומהפחד לגלות בתוכה רגשות שלילים כמו קנאה עזרה אומץ וכתבה אבל תחת שם בדוי , בזה שאתה כמנהל הפורום העלת את ההודעה יצאתי מהנחה שאתה אודי יודע במי מדובר אחרת למה העלת ועוד המשכת לעלות עוד הודעות . בכוונה לא כתבתי לה על הניק הכפול אתה כבר הדגשת את זה בברור בתגובה שלך אלייה , אני כתבתי עלי ורק עלי ,הדבר היחידי הוא שכתבתי לה שהבנתי אותה !!!!!!! אודי כן מסכימה איתך שהשיח עכשיו כנראה יהיה עוד יותר לא בטוח פעם אמרת לי שידענו סערות בפורום וגם אני ...כרגע כל כך עצובה , כל כך מרגישה כמי שאין לה כאן מקום יותר כמי שמואשמת במשהו שכלל אבל כלל לא כתבה .. אז תודה לך איש יקר על כל מה שעשית עבורי וזה כל כך הרבה שלעולם לא אפסיק להודות לך על כך , עזרת לי לעבור כמה סערות שבוודאות אם לא אתה לא יודעת עד כמה נמוך הייתי נופלת , אתה בהחלט חלק משמעותי במסע שלי . מצטערת בשבילי שלא מוצאת כאן רצפה יותר ,זה באמת עצוב .. ובשבילך מכל הלב , באמת אוהבת אותך ... https://www.youtube.com/watch?v=pT8HOC-EhZk

תודה על המילים האלה . וכן סביר להניח שהכתיבה שלי כרגע מאוד מבולבלת אני רוב הזמן מעורבבת ולא אסופה מצטערת שאני במקום שמשדר תובענות גדולה כל כך ואין ספק שאתה צודק שאני מחפשת כאן משהו שלא שייך לכאן ואלייך . ברור לי מאוד מאוד למה האחזות הזו בך כרגע ויודעת שזה יושב בכנות על הפחד לשחרר את עצמי בטיפול ולפתח תלות בריאה במטפלת ... מניחה שגם רציתי ועדין לבדוק עד כמה המקום הזה כאן יציב עבורי ויהיה מסוגל לעזור לי להישאר ולצוף בסערות העתידות להגיע בטיפול . התחלנו לגעת בחלקים היותר קשים,ברור לי שכדי לאפשר להם להיות,אני צריכה לגעת ולהיות במקומות כואבים שאני באמת לא מסוגלת להכיל . בפעם האחרונה שהבאתי הנה משהו קטן מאותם תקופות הרגשתי מאוד לא מוגנת ...ומכאן אולי המקום של לבחון אותך את הפורום . תחושת האשמה אני חושבת שהרגשתי מהמקום של הכעס / תסכול / עייפות שהרגשת מול מילותיי (מתוך הקצר בתקשורת ) כמי שנותנת רוח גבית לבצל ירוק . אז שוב מדגישה הרוח הגבית היא אך ורק מול חווית הרגש (הסובייקטיבית בהחלט) הטבעית שטבועה בכל אחד מאיתנו ואין מה להתבייש בו . מקווה שאני יותר מובנת עכשיו . שוב אודי באמת מודה לך על מי שאתה , אין לי בכלל מילים להסביר ..........

כל פעם שרק אודי מגיב לי אני בולעת בכאב את האכזבה שלי ואולי את צריכה להיות ידידה כדי לקבל חזרה את מה שידידות יודעת להציע???

כל כך מכירה את ההרגשה הזאת...מבטיחה לנסות להיות. בידידות, רוני.

אודי, תודה על שהזמנת אותי להיות כאן ולהרגיש בית חם ורגוע - זה מעודד, קצת.. אני מוצפת בקשיים, בכשלונות, בעצבות, בדמעות... :(((( שבת שלום! Aya

היי לכולן ולאודי, קראתי את כולן וכל מי שכתבה מבינה אותך בצל ירוק אכן נפגעת, וזה בסדר להיפגע, הכי בסדר. השאלה מה עושים עם הפגיעה? משמח מאוד שכתבת מה שכתבת באיזה שהוא מידה משקף את שאר הדעות כאן, בקבוצה. ובקשר לפורום- מעניין שנמצאות כאן לאורך הזמן בנות, בעיקר בנות בקבוצה. ואם אני מזהה מאפיין לא חקרתי את זה, הרבה נפגעו מינית בילדות. הרבה נפגעו בילדות על ידי קרוב משפחה. הרבה מאיתנו חוו חסך שהוא בור עמוק ושחור מאוד. זה לא בור זה בולען. הבור הזה- קשה עד בלתי אפשרי למלא אותו. גם אנחנו שנמצאות בטיפול ויותר מפעם בשבוע זקוקות לעוד. עוד ועוד- זה צורך בריא אבל העוצמה היא עצומה. הפגיעות רבה כל כך. הפציעה היא כואבת וכל מילה של אודי היא טיפה בים גדול... אני מזמינה לחשיבה משותפת- האם מזדהים עם מה שכתבתי? או שזה סתם ספקולציה שלי? אם לחלק מהדברים למה התחברת? מה את חושבת על מה שכתבתי? ולאודי אשמח גם לתגובתך הילה

אתה יודע, אודי, באיזה מקום אני קצת מקנאה אולי בך (וגם לא, מאידך), כי לך יש יתרון מסוים משום שיודעים בדיוק את זהותך, מכירים את פניך בתמונה וגם בסרטונים. אנחנו, להרגשתי, לכאורה תמיד חשודים במקום שעשוי להתנהג כטרול. אני מעריכה שחלק מהתגובות לבצל ירוק נבעו גם מהמקום של ניסיון להפריד ולומר זה-לא-אני. אלא אם מישהו מגיב לעצמו בכינוי אחר... שבוע טוב, הצמחים החולים מאד שטיפלתי בהם השתקמו ופורחים היום. גם החתולים. שלכם, סוריקטה

... קצת בלגן לי בלב... כתבתי תגובה לאביב ושיתפתי לגבי רגשותי.... אודי.. בא לי לצעוק בקולי קולות : אודי !!!! תגיד להם !!!!!!!!!!!!!!!!! אודי תגיד להם שאתה כותב מלא פעמים למלא בנות מילים כאלו לאביב,למיכל, לסוריקטה, להילה,לרוני ולעוד מלא בנות אמרת להן מתוקות מקסימות וכאלו... אני לא אשמה.. ובכלל לסוריקטה אפילו אמרת לסוריקטה החכמה, הטובה שלנו... מה שנכון.... אודי... לא מעזה לומר לך שאני צריכה ממך עכשיו מילים טובות שמרגיעות... אבל שתדע שזה בדיוק מה שאני צריכה.. וחוצמזה.. אני כבר לא זוכרת מה רציתי להגיד..

הי במבי, אני מסכימה. כפי שכתבת כל מיני בנות זכו למילים נעימות בהזדמנויות שונות. לדעתי, מקנאים בפתיחות שלך, בגילוי הלב הרחב שלך, אולי גם ביכולת שלך לומר ישירות שהיית באיזה אופן רוצה לכבוש את ליבו של אודי (גם) הכי הכי. וזה בסדר. שלך, ושיהיה שקט היום, צום תשעה באב. סוריקטה, סתם סוריקטה :-)

את יודעת סוריקטה ? אני קוראת את ההודעות ונשמע לי קצת הזוי מה שמתרחש פה... לגבי.. לא יודעת מה לומר.. מביך אותי קצת.. לא יודעת מה לומר... לגבייך ,רוצה לומר לך שבחיים, בחיים לא תהיי עבורי סוריקטה סתם :)) זה מוזר.. משונה.. את נכנסת לי עמוק עמוק ללב.. יש בי רצון אמיתי ,ממש רוצה להכיר אותך בחיים החיצוניים.. וגם פחד.. לא רוצה שמשהו יתקלקל.. אני חושבת שהיינו יכולות להיות ממש ממש כמו אחיות גם בחיים החיצוניים.. ואולי לא ? אולי לא היית אוהבת בי משהו ? הייתי מזכירה לך חיצונית מישהו מעולמך הפנימי ?... החיים מורכבים סוריקטה... רוצה לשתף אותך במשהו נוסף... ישנו פורום שכן שאני לא כותבת בו ולפני מליון שנים את כתבת בו ותמיד רציתי בלב שתהיי פה !!!! ואני כ"כ שמחה שאת פה :))) הפורום שונה כשאת נמצאת /לא נמצאת.... את מכניסה לפורום את הקול המאוד מאוד ייחודי שלך עם הרגישות,העומק, הראיה היחודית לך ,אהבת האדם שבך ועוד... שלך, במבי.