השראה ופחד

עובדת בתחום אמנותי כלשהו. עוזרת ליוצרת בעבודה. אני קיבלתי מהיצירות שלה השראה ובבית גם הכנתי יצירות משלי שהן דומות בסגנון, שאפשר לראות את ההשראה וההשפעה. אבל זה מפחיד אותי לשתף בזה את המעסיקה שלי כי אולי היא לא תראה בעין יפה את ההשראה ותחשוב "היא מחקה אותי, מעתיקה ממני רעיונות, עלולה להתחרות בי, חוצפנית, לא יפה שהיא מחקה (חיקוי) אותי"... ואני מנסה לומר לעצמי שיש לי זכות! שמבחינה משפטית למשל מותר לי לקבל כמה השראה שרק בא לי כל עוד זה לא העתקה ממש אחד לאחד, וזה מה שקורה בתחומי היצירה בכל מקום ממילא. אנשים מקבלים רעיונות מדברים שהם רואים גם אצל אחרים. אבל שאלת הפרגון, הפחד שאין פרגון ולא יהיה כי מי שלקחו ממנו השראה יראה בכך גזילה ולא מחמאה. יראה בזה פתח לתחרות על חשבון הטריטוריה שלו ויגיב ועויינות (גם אם סמויה) ולא בפרגון, לא יאהב את זה. למשל אם הייתי מוכרת בעצמי ומנסה להרוויח מזה ולא רק לעבוד אצלה כפועלת שעוזרת לה עם היצירות שלה... הקטע שהדיעה האישית שלה לא אמורה לשנות לי. יש לי זכויות בסיסיות לעשות מה שבא לי! אף שופט לא יאמר "היא העתיקה". כי זאת לא העתקה. זאת השראה. אפילו אם השראה ניכרת. עדיין השראה. הבעיה שהפחד מתגובה לא מפרגנת מפריע לי :/ הייתי רוצה להיות מסוגלת להראות לה דברים שעשיתי ולומר 'תראי איך קיבלתי השראה, מה דעתך?' ושהיא תשמח בשבילי ותפרגן! או לכל הפחות לא תכעס או תעשה פרצוף לא אוהד. אבל אין לי בטחון שזה מה שיהיה. זה יכול להיות זה, זה יכול להיות גם משהו אחר. האם זה אומר שאני לא בסדר אם היא תחווה את העניין כשלילי מבחינתה? אני לא רוצה שהחשש מפני היחס האישי שלה יגביל אותי! זכותי לקבל השראה. זכותי לעשות בה שימוש גם לטובת עצמי, לא?

העתקה היא לא רק אחד לאחד, היא מעבר לזה. נכון שעל רעיון אין זכויות יוצרים, אך על ביצוע הרעיון יש גם אם הוא לא אחד לאחד כך שכדאי שתבדקי את העניין היטב

עד שפוגעים בכיס של בן אדם. אם מדובר ביצירות שמימה תשים בבית שלה, זה בהחלט יחמיא לבוסית אבל אם מדובר ביצירות שהיא תוציא לשוק למכור ותתחרה בבוסית שלה, לא יודעת כמה היא תעריך את זה.

משפטית זה לא קיים במקרה הזה ואי אפשר לתבוע על קבלת השראה. היא לא יכולה להגיד לי את צובעת בצבע הכחול בצורות כמו שאנחנו עושים ואסור לך. אין לה בעלות על הצבע או הצביעה, או הצורה, למשל. ואם זה מזכיר את איך שהיא עושה - אין לה בעלות על זה. היא לא יכולה להגביל מישהו מלעשות משהו שדומה למה שהיא עושה כי זה לא פטנט יחודי שהיא כביכול המציאה אותו. זה ממש לא כזה. נגיד היית מציירת ציור משלך בסגנון קוביסטי ופיקאסו היה תובע אותי 'רק לי מותר לצייר בסגנון הקוביסטי כי זה היה רעיון שלי!' אין אף בית משפט שיאשר הגבלה כזאת כי לאף אחד אין קניין על קוים או צורות או טכניקת משיכות מכחול וכדומה אלא אם העתקת ציור שלו אחד לאחד ואז זה לא השראה אלא חיקוי וזיוף יצירה של אחר. מבחינה משפטית אין לי שום חשש שמותר לי!! החשש הוא ברמה של 'לא יראו את זה בעין יפה. את התחרות, ההשאלה של סגנון דומה וכיוב''. שלא יפרגנו לי! כי זה בעצם הופך אותך למתחרה באותו מגרש. על אותו טעם של לקוחות. אבל בשוק הקפיטליסטי זה לגמרי מותר וכולם מקבלים השראה מכולם ויש חיקויים בכל מקום. במזרח למשל מחקים הכל! כמו ליוויס, כמו שאנל, כמו דיסני, רק טיפה שונה ויותר בזול.. זאת מגמה שקיימת בכל מקום ושכיחה מאוד. אבל לי קשה האפשרות שלא יהיה פרגון. שלא יתנו לי את ברכת הדרך אלא יעקמו פרצוף כי אני הופכת למתחרה גזלנית בעיניהם. ממש לא ברמה המשפטית, אלא הביאישית נטו!! גם מדונה לא יכולה לתבוע את ליידי גאגא שהיא העתיקה לה את הבלונד והפרובוקציה. למדונה אין בעלות על זה! אבל היא כן רואה בה מתחרה ודי עויינת אותה ויורדת עליה שהיא 'חקיינית שלי'. זה לא קטע משפטי בכלל אלא תחרותי בינאישי. בעצמה מדונה קיבלה השראה ממלא אחרים, מרלין מונרו למשל... כולם עושים את זה! זה חלק מחוקי המשחק ולדעתי אני צריכה להתעלות מעבר להתחשבות בבינאישי כדי לאפשר חירות לעצמי לבוא לידי ביטוי, והרשות לקבל השראה היא חלק מזה! חוסר פירגנון זה למעשה צורה של משאלת סירוס. סירוס בידי אנשים שלא רוצים מתחרים בטריטוריה שלהם. בעיה שלהם. אני יודעת שאני אנצח את העכבה הזאת בתוכי ויעניק לעצמי את זכותי. אני לא מוכנה להניח להעדפות של אחרים בשירות עצמם לדרוך עלי ולהגביל אותי יותר!! ואם הם לא ידעו או לא ירצו לפרגן לי אז שילכו להזדיין! אני אגיד להם בלב שלם ? do you have a problem with that? fucking sue me bitchs' חה חה. הלוואי ויכולתי. זה עוד יקרה! זין על כל מי שלא יכול לפרגן לי טוב גם! לעורר השראה זאת זכות. זה צריך להחמיא כי אומר שהיצירה שלך מפיחה חשק אצל האחרים. זה סוג של הענקה בעצם אם מסתכלים על זה ככה . מי שצר עין וקטנוני ותחרותי במובן הלא ספורטיבי ולא מפרגן, שיזדיין. אם אני אתן לזה לעצור אותי אני אשאר בעמדת פועלת שלה לנצח במקום לברוא לי פיסת מרחב בעולם שבו אני היוצרת בעצמי. אף אחד לא יכול לאסור עליי קבלת השראה!

זוכרת לפני כמה זמן שעשו מסעות וצילמו אנשים בעירום? זה היה רעיון של אדם מסוים אדם אחר רצה גם הוא לצלם אנשים בעירום, במקום אחר, ונפסק שזו גניבה ספרותית. כך שהייתי מציעה לך לבדוק את העניין לעומק מה זה השראה מה זה ראיון מה זה ביצוע של רעיון את מבלבלת בין פטנט לבין זכויות יוצרים, לא רק שזה לא אותו הדבר, אלא במובן מסוים הם שני הפכים!

ומן הסתם לא היה לי חוויה בילדות של לקבל השראה מאמא שלי. לא יכולתי לקבל השראה 'מהאשה הזאת' . היום שאמרתי למעסיקה שאני יוצרת גם היא שאלה אותי מאיזה חומרים ופחדתי לענות שאני משתמשת בחומרים דומים לשלה. פחדתי שהיא לא תאהב לשמוע את זה (חומרים שכל אחד יכול באופן חופשי לרכוש בחנות יצירה) . אבל היא לא יכולה לאסור ולהגביל, פשוט פחדתי שהיא תרגיש משהו שלילי ועויין אלי :/ הלוואי והייתי מגלה שהיא בעצם מפרגנת. כרגע זה מפחיד אותי לבדוק בפועל מה התגובה שלה תהיה. ברור שזה פחד שהוא אצלי בראש. זה עדיין מפחיד.. לא נעים. למה לי ליצור בהסתרה? היה הרבה יותר נחמד אם היה אפשר לשתף. אולי אפילו להחליף רעיונות הדדית. זה היה יכול להיות מקסים. פשוט ברגע שאתחיל למכור גם זה כאילו עושה אותי מתחרה שלה.. אבל אלא חוקי המשחק לא? מותר.

אודי אתה נותן לי דוגמא כילד מול אבא כדי להאיר בהשקפה העברתית את הכמיהה שלי שם מולה? אולי אבל זה לא העברה פה. עכשיו זה המציאות! ובמציאות יש מקום למשפטי! כי המשפטי מגדיר מה מותר ומה אסור. המשפטי מגדיר את הזכויות שלי! הרגש לעומת זאת מגביל אותי פה הרבה יותר 'כי לא נעים לי' 'כי אולי היא לא תראה את זה בעין יפה' ותאמין לי שהיא בהחלט יכולה להתגלות כלא מפרגנת. אני צריכה להגיע למצב שזה לא יזיז לי. כי בעבר דברים כאלה ככ הזיזו לי שביטלתי את עצמי. לגמרי ביטלתי את עצמי מהפחד שאולי יהיו עויינים אלי וישנאו. אתה יודע מה אודי? אני רוצה להגיע למצב שגם אם לא יפרגנו וישנאו זה לא יזיז לי בכלל לעמוד על זכותי לממש כל מה שמותר לי לממש במסגרת החוק. כי המשפטי בחברה הזאת קובע את הזכויות ולא דעות פרטיות של מישהו. ואם למדתי משהו מטיפול פסיכולוגי זה בדיוק זה. לא משנה מה הרגשתי או כמה מחיתי או מה חשבתי על המטפלת. היא דבקה בזכותה לתסכל וכיוב. כאילו הכללים שלה קובעים ולא הכמיהות או ההרגשות שלי אפילו שהם הרגישו כמו המוות. היא לא ראתה לנכון להתחשב בזה ולוותר על הכללים שלה בשביל זה. אז הפוך על הפוך במקום הכללים שלה אני רוצה שהעמידה תהפוך להיות על הזכויות הבלתי מתפשרות שלי מול כל רגש ודיעה חיצונית של אדם כלשהו. כולל מעסיקים, כולל הורים ומה שלא יהיה. אם כבר אכלתי את החרא המזעזע והמשפיל באנליזה אני רוצה לקחת את זה למקום שאני מצליחה למרוד בעולם הזה וכל האנשים שבו על דעותיהם והרגשותיהם והעדפותיהם שאולי בניגוד אינטרסים ולא להגביל את עצמי רק כי לא נוח למישהו אחר עם משהו שאני עושה/רוצה כי הוא בא ממקום אינטרסנטי שלו. תתפלא כמה אנשים כאלה יש. זה הטבע האנושי. כמובן שעדיף שהכל יעשה באוירה של פרגון אבל אף אחד לא הבטיח לי את זה. אנשים הם לא בהכרח כאלה. אפילו לרוב לא. איפה שמשהו מתנגש להם עם האינטרס של עצמם הם חשים עויינות, אם לא בגלוי אז בסמוי אבל כלפי חוץ שומרים על ארשת ותקשורת מאופקת ודיפלומטית. כמו פוליטיקאים. זה הטבע האנושי. אני צריכה להגיע למצב שהטבע האנושי הזה לא יגביל אותי במימוש הזכויות הפרטיות שלי בחיים. לא לבטל את עצמי בשירות נוחיותו של האחר. חייתי ככה הרבה יותר מדי זמן! הרבה יותר מדי זמן הייתי מתחשבת מדי בנוחיות והעדפות של האחר ומפחדת מפני רגש שלילי שלו כלפיי. זה יכל לחסל אותי בהרגשה שלי. הייתי רוצה לעמוד מול שנאה/קנאה/עויינות של מישהו כדי להוכיח לעצמי שהאהבה שלי לעצמי חזקה יותר! נפרדות מוחלטת. זה כמו בטיפול- רק ככה יכול אדם לעמוד מול מישהו ולומר בדיפלומטיות 'אני מבין שיקר לך. אבל זה התעריף שלי וזה מה שמקובל בשוק'. זה כמו שאני אגיד 'אני מבינה שלא נוח לך שאתמקם כמתחרה בטריטוריה שלך אבל אלא כללי המשחק בשוק שלנו וזכותי'. אם יש בעיה מתמודדים איתה דרך בית משפט שקובע מה מותר/אסור ולא בתור סוגיה בינאישית שמוכרעת מתוקף רגש. אם משפטית מותר לי אבל רגשית 'לא נעים לי' כי זה מעורר יחס שלילי באחר כלפי אז זה כאילו שהרגש אצלי עובד בצורה של לשים גולים עצמיים. אני רוצה שזה יפסיק להיות ככה.

כפי שאת מרגישה כלפי מטפלים. תתארי לעצמך שאת עוברת על חוק זכויות יוצרים תתארי לעצמך שהיא תובעת אותך תתארי לעצמך שעולה לך תועפות עורך דין, ואחר כך את מפסידה במשפט ולאחר מכן כל החיים מקללת את עורכי הדין ובתי המשפט. לכן, החכם עיניו בראשו, קודם כל תתייעצי עם עורך דין המתמחה בעניין אם יש כאן עבירה על החוק אם איין. פגישת ייעוץ עם עורך דין תעלה לך בערך כמו שתי פגישות עם מטפלת, ולדעתי זה שווה לך, כדי שלא תפלי לבור עמוק. לא כל דבר זה פרגון. אם מה שאת עושה לא ראוי, היא לא חייבת לפרגן לך! את נשמעת כאילו והיא חייבת לפרגן גם את תפגעי בה, בדברים שהחוק לא מאפשר לך, אבל זה לא כך ומכיוון שיש לך כבר נסיון שרודף אחריך עם מטפלים מייעצת לך שלא תהיי בעוד נסיון שיכול להיות הרבה יותר קשה. הצלחה וברכה ואגב, אם יש לך מעוף וחוש אסטתי ואומנותי, למה את צריכה את הרעיונות שלה? מדוע שלא תהיי מקורית? למה לחקות אותה? אדרבה, תכניסי את כוחותיך כדי לעשות דברים מקוריים של עצמך, ואז תוכלי לשתף אותה בהם, תוכלי להחליף חוויות כשתי אומניות, לא תחיי בפחד, ויהיה לך הרבה יותר אתגר וסיפוק