6 שנים.

בגיל 27 פניתי לטיפול אצלה. עם כל האידאליזציה המטורפת שלי שהיא נראתה לי כזאת מושלמת ואני כ"כ נחותה בהשוואה. היה טיפול נוראי, פוגעני בחוויה שלי גרוע, במהלכו במקום לנסוק לשמיים, התרסקתי לקרקע. במקום הישגים מרשימים וגאווה, חולשות ונחשלות.. ואפילו הגעתי לעוסית ואיכשהו השתבש באמצע ודבר התערב בדבר, ודבר הפריע לדבר, העוסית נדחפה באמצע למרות שעוד הייתי כ"כ קשורה אליה, לפסיכולוגית הזאת. ועשיתי לה 'אקטינג אאוט' מפה ועד להודעה חדשה והסתיים בקיטוע ולא טוב , ושנאה, לדעתי שנאה הדדית.. אבל גם חיבה.. אבל שנאה, פגעו בכבודי. שונאת ושנאתי אותה כ"כ אבל כמהתי אליה כ"כ בו זמנית. היא הפקירה אותי מתי שהיה הכי קשה. היא אכזבה אותי באלף רמות. היא היא... אבל התקווה שלי נשארה שם. אצלה. לא הצלחתי להרגיש יותר תקווה בשום מקום אחר. כאילו היא לקחה לי אותה ואני צריכה לבקש ממנה שתשיב לי אותה. דווקא ממנה. דווקא ממנה. ואחרי 6 שנים שוב היה איזה דיבור והאופציה לחזור לטיפול אצלה התחדשה כמובן עם כל ההגבלות והמגבלות שהיא עומדת עליהן. ואני לא ממש יודעת עכשיו מה לעשות. לפחות לפגישה אחת אני בטוח אלך, אנסה לחדש את הטוב על פני הרע. בהחלט ייתכן שהבטן הרכה שלי תתכווץ שם שאני אשב מולה והיא תעשה את תפקיד 'האמא הטובה' בתוך הקליניקה. בניגוד לרשעות האטומה שלה שהייתה , ויהיה לי אפילו קשה להסתכל לה בעיניים ואני מפחדת שארגיש שנאה במקום אהבה. אולי היא כן תצליח לעזור לי סוף סוף? אני כ"כ רוצה להרגיש אהבה ולא שנאה. אבל אני לא רוצה להתפשר על הכבוד שלי. היא פגעה לי בכבוד ואני רוצה שהיא תשקם את הפגיעה הזאת ותחזיר לי את התקווה . התקווה שלי שנשארה כמו בת ערובה אצלה בטיפול אחרי שעזבתי. תקווה שבכ"ז אני אהיה אדם שלם עם חיים טובים ומספקים ולא 'חלקיות' ולא 'נכות' ולא בולשיט. ערך עצמי וסיפוק אמיתי ויכולת לאהבה וגם לעוצמה נפשית להתמודד עם דברים. שתעזור . הלוואי שתעזור. 6 שנים הזמן הנפשי כמו עמד מלכת באותו מקום עמוק בנפש ששם חל השחזור. אני באמת רוצה סוף סוף להצליח להמשיך הלאה. באופן איירוני בגלל זה אני שוקלת דווקא לחזור אחורה להגיע שוב עד אליה. עם העוסית לא הצלחתי לעבור הלאה. לא מרגיש לי נכון שהשחזור קרה מולה והעיבוד אצל מישהו אחר. הרצף הוא אצלה אמור להיות. אצל הפסיכולוגית הזאת. לא אצל אף אחד אחר. אני רוצה להשתחרר באמת ולא רק ברגליים בזמן שהנפש שלי נשארת תקועה בחווית הפגיעה וקיטוע. אני רוצה להתשחרר מזה מבפנים ולהרגיש תקווה לעתיד יותר טוב בשבילי. לחדש זרימה. שיהיה גורל מספק. ולא רק 'חלקיות' והתאבלות ומכאובים ואפור. רוצה להיות שלמה וחיה ופועמת ומחוברת לעצמי וחזקה. עם רצון ויכולת לפעול למימוש. יכולת לסמוך על עצמי וקול לבטא. זהות ושייכות למין האנושי. ממקום טוב. ממקום גאה בעצמו. גאה בעצמי ועל מי שאני. לא נחיתות יותר :/ לא לעומתה ולא לעומת אף אחד! גם לי מגיע חיים טובים. מתישהו אני אקח נשימה עמוקה (מאוד) ואני אקבע איתה פגישה. במקביל אני מקווה כבר להתעופף מכאן כבר כדי שאוכל להשקיע את כל האנרגיות שלי בהתקדמות ולא במחאות. פה זה מן מקום כזה של מחאות שנהיה, כאילו זה מה ששירת לי. אודי תאחל לי בהצלחה? נראה לך יש תקווה שיהיה תיקון בשבילי והגשת חיים טובים מלאים ומספקים? אתה מאמין? מאמין שבסיכום הדברים יהיה טוב? התגעגעתי אליה ולהרגשת התקווה שהייתה פעם. אם היא תצליח לגרום לי להרגיש התחזקות וערך זה כבר יעזור. הלוואי שהיא תצליח. זה בעצם מה שאני צריכה ממנה. דווקא ממנה. עכשיו רק צריך להיות לי אומץ ללכת. זה עניין של אומץ לא אודי? נראה לי אפילו אני לא אצטרך המון פגישות בשביל זה, מקווה שלא אצטרך המון פגישות בשביל זה. כי אני כבר מבינה שאת המענה הסופי צריך לחפש בחיים האמיתיים ולא בטיפול. אז זה ברור לי מבחינת המטרה.