התמכרות לחוסר אהבה?

שלום לכולם, עברתי ילדות קשה במובן הרגשי היה לי חסך של אהבה. אמא שלי דחתה אותי ומאז שאני זוכרת את עצמי היה לי קשה להתמודד בלי גב הורים תומך ואוהב בכל משבר הייתי נופלת קשות לדיכאון וחושבת על מוות מגיל 7 אפילו פחות כאב לי נוראה להתמודד עם זה הורים שלי דוחים אותי והפתרון היה למות לא היה לי אומץ וכך משכת. כיום אני בת 28 ובגיל ה 20 התחלתי לטפל בעצמי מול הפסיכולוגית ואחר כך עובדת סוציאלית על הביטחון העצמי והדכאונות. היום אני אוהבת את החיים ונמאת במקום אחר. התקדמתי בחיים פיתחתי את עצמי ובחרתי לחיות ולשים את העבר בצד. אני עובדת ולומדת ומכשירה את עצמי בתחביבים. אך יש בעיה קטנה, אין לי אהבה ולא זוגיות. אני נראת ממש טוב ותמיד משכתי גברים בלי בעייה העניין הוא שאין לי מערכת יחסים כבר הרבה זמן כי כולם הולכים ממני או שלא רצינים או שנעלמים. ואני שואלת מה דפוק בי? האם נשרטתי בגלל הילדות? אני מנסה כל כך לעבוד על עצמי ולהרפות. או שזאת התמכרות לאהבה נכזבת לאותם אנשים שאין באמת סיכוי לאהבה הדדית? זה חוזר לי בכל קשר: בהתחלה מחזרים אני פחות להוטה מראים עניין ואני שומרת על עצמי לא להיפגע לאחר כיבושים ארוכים אני מבינה שאפשר לסמוך על הבן אדם והוא רציני ואני נפתחת כמו פרח עם הרגשות ואהבה ואז הם מזלזלים פחות רוצים ואני מנסה להבין מנסה להחזיר אותם אפילו רודפת עד שנופל אסימון שאין מה לעשות הוא לא בעניין עם אשפלה שכזאת וירידה בביטחון עצמי נשברת מה לא בסדר בי?