קבוצה???
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אודי וכולם, בזמן האחרון יש פה הרבה הודעות......ומצד אחד מרגיש טוב כקבוצה......... מצד שני מפחדת להיות פה שקופה, ואם שואלים אם אני מכירה את זה מעוד מקומות, כמובן שכן, כשיש לי יותר מדיי חברות אני מוצפת... זה מוזר אודי, אני אדם חברותי שאוהב חברה תמיד יש לי מה לומר....תמיד מצטרפת לשיחות......אבל מתרחקת ברגע שנהיה המוני....הייתי ילדה מקובלת אבל מתרחקת....... שרוצים דווקא מאוד בחברתי, אני הייתי האשמה לבדידותי, התרחקתי...והיום מנסה אחרת.........כשמתגבשת קבוצת חברים אני מתבודדת למרות הפצרות של חבריי....... פעם גם הוספתי יותר לעצים אחרים שצמחו פה......יש לי המון מה לומר לכלם...ולפעמים פוחדת שאומר דברים טפשיים וכולם ילעגו....או שזה יותר מדיי הודעות ואז זה מוצף.......כשיש קבוצה זה טוב אבל באיזה שהוא מקום אני פוחדת מקבוצה.....מקווה שהבנת.....ושאחרים גם הבינו......... פעם גם אמרתי לך כשהיו הודעות המשך, עכשיו יש הרבה כאלה אז הפסקתי להגיד עליהם במיוחד שאתה רוצה דינמיקה קבוצתית כזו......ואותי זה לפעמים גם מרתיע....... ......חג שמח מיכל
אולי לא אומר הרבה, רק אומר שמבינה ומזדהה, ממש עם כל מילה שאמרת... עם הפחד להיות שקופה והפחד הנגדי- להציף, להיות יותר מדי, להיות לא נכון, אולי להיות ללעג... לפעמים חושבת שאולי זה יכול להיות מעין מגרש התנסות מעניין, מיניאטורה לעולם האמיתי. לפעמים חוששת ולא רוצה לעשות כאן את ההתנסות הזו- לטובת עצמי, לטובת אחרים... (ואולי גם זה חלק מן ההדמיה לעולם... ומצד שני- באמת יש כאן רמה גבוהה במיוחד של רגישות וחשיפות (?) של הכאב, ומפחיד להגיב לא נכון, לפגוע חלילה). הכל פה גם מונצח ונשאר, מה שגם מקשה-גם הופך את זה מעניין באיזה שהוא אופן... זהו, אני מניחה שלא תרמתי הרבה, רק קצת הרהורים... אני מתנדנדת לי מצד לצד, אולי מחפשת איזונים... גם ההודעה הזו, כמו כולן, מכילה ויכולה להדגים את כל ההתלבטויות הנ"ל, לפני שמעיזה להישלח אל החלל הווירטואלי... והפעם- בוחרת ב"הסתכנות"... גילת.
שמחה שיש לנו את האפשרות להתנסות..לא כן?
מיכל, גילת, אהלן, הי לכן, אני חושבת שמספר הקוראים פה הוא די קבוע, רק שמספר המשתתפים הפעילים והנראים יכול להשתנות. כשיש יותר כותבים פעילים מרגיש אולי שיש פחות מציצנים סמויים. אז אולי זה עדיף? לדעתי, אפשר גם להרגיש מוגנים בתוך ההמולה, כי שם את פחות בולטת, אולי פחות 'ירגישו' את ה'פדיחות' שלך. נבלעת אפשר גם להרגיש אחד על אחד. מספיק שאת מרגישה שמישהו מתעלם. התיעוד לפעמים חשוב. לפחות עבורי. וגם - עפי"ר הודעות שעוברות לאחור, באמת עוברות לאחור... ובל נשכח שגם בדרך כלל, כך נראה לי, כל אחד מרוכז בעצמו בעיקר. ועוד משהו כאן ניתן להיעלם מכתיבה ואז לשוב. סוג של דרך מילוט לכל עת. אולי... סוריקטה
מרגישה פגיעה בתוך המולה ולא מוגנת.....ההפך ממוגנות...
הי מיכל, זה בסדר. הרעיון הרי הוא איזון בין מתחים שונים, בין הלבד והביחד, בין האישי והקבוצתי וכדומה. יש לך כאן מקום מכובד מאוד, אם את דעתי את שואלת, והרווחת אותו ביושר. אודי
תראי, בדיוק עכשיו אני נתקלת באותם הקשיים שתיארת, מוחקת וטרודה. חוששת לכתוב ושילעגו, חוששת לכתוב ושיופיע השם "נעמה." כל כך הרבה פעמים. מעדיפה לחזור ללבד ולהשתתק. ממש עוד שנייה מוחקת הכל, אבל בעצם חשוב לי להגיד לך, את נעימה לי בקבוצה (קהילה?) הזו. את מוסיפה הרבה. כשבא לך להיות יותר, כשבא לך להיות פחות, כשבא לך משהו אחד ואת מסוגלת רק לאחר. ולא הייתי אומרת אם לא. תמיד מתפלאים איך בעצם אני כל כך ישירה, גם כשהנימוס מחייב אחרת. לטוב ולרע כנראה.
דוקא אני נשמעת מאוד לא נעימה.....אבל תודה
לי דווקא קשה להתייחס למרחב הזה כקבוצתי ויותר מרגישה שמתכתבת מול מנהל הפורום ובעיקר להוציא קיטור או לפרוק שכואב, לתהות תהיות, לשאול שאלות שמעניינות אותי על פסיכולוגיה... אני לא יודעת כמה נחשב פה 'יותר מדי' ולפעמים תוהה האם לא הגזמתי עם פניות.. אבל האמת שאני לא נוטה לפעילות קבוצתית פה. יש מקומות אחרים שיותר כן, שגם מדי פעם תומכת ונותנת מעצמי, אבל פה זה משום מה יותר 'אני לעצמי'. באתי לפה לקבל עזרה לשאת איזה טלטול בלתי נסבל בעקבות טיפול ולזעוק ולקבל פשר. רציתי פשר אחרי בלבול מזעזע . נשארת פה כי משהו בי כנראה מפוצל ואלה לא קולות שיכולה להשמיע בכל מרחב. נראה לי שאם לא אחוש צורך לחזור לפה זה דווקא יהיה סימן טוב כי זה אומר שעוצמת המצוקות שהביאו אותי לכתוב כאן מלכתחילה די התנדפו להן וזרמתי הלאה עם החיים... הלוואי וזה יקרה בסוף.
מעניין, באמת נשמע שאת כאילו כותבת רק לאודי, אבל בעצם כולנו פה קוראות אותך, ונכון קשה לשמוע שוב ושוב אותו הדבר, אך בעצם גם אנו עושות זאת רק במסווה של מילים אחרות...חשבתי שאת לא קוראת אותנו ובעצם הפתעת כשקראת אותי...אז תודה לך, מ
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
