אודי,
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
תגיד לי משהו,טוב? משהו כזה רך ומרגיע כמו גלים כאלו שמערסלים ברוך ומשמיעים רחש עדין ומונוטוני כזה. אודי, אני כל כך מותשת.אין לך מושג עד כמה.. אני כל כך צריכה שיגרה.כל כך.זה מרגיש לי רצפה. זה נותן לי רוגע. ועכשיו ,כל כך הרבה שינויים מתרחשים בעולם החיצוני שלי.בכל כך הרבה מעגלים. בעבודה-הצמצום שנכון לעכשיו שריר וקיים ומייד משפיע גם על תחושת הרצפה עם אמא צביה. בבית עם הילדים, אפילו מתחוללים שינויים קונקרטיים בבית ,אשכרה בקירות הבית .ותבין אודי,בשבילי כל שינוי קטן מרגיש שאני באויר .אז אתה קולט מה אני מרגישה ? וגם אצלה מאוד לא פשוט לי. כל הזמן הדימוי הזה של צלילה עמוקה בים ושמושכים לי את השנורקל. את מסיכת החמצן שלי .. הייתי אצלה היום בערב ,וזה מתיש. היא כל הזמן רוצה שנדבר על ההנחה הזו.אני לא מסוגלת לשמוע ואומרת לה פעם אחרת ,לא היום. היא מתעקשת ושורפות לי האוזניים מהמילים האלו.אתם לא יכולים להבין את זה. אודי, כנראה שאת הדפוס הזה של הגאוה הזו שלא צריך שלום מאחרים. הולכים כזה זקופים מאוד ולא מוכנים לקבל מאחרים. אוףף, הנה, אני כן מוכנה לקבל ממך מילים טובות. וגם מאחרים .ולא רק שמוכנה ,אפילו מבקשת וזה לא מרגיש לי כל כך נורא. אבל הסיפור עם כסף זה מרגיש לי משהו אחר. ההורים שלי בחיים ! בחיים לא היו מסכימים לקבל אגורה במתנה. רק להגיד את זה זה מרגיש שריפה באצבעות.. אודי, אתה מצליח להבין את הבלגן שאני נמצאת בו ? תגיד לי בבקשה גם מילים טובות ורכות כאלו..ץ הנה אתה רואה ? את זה אני כן מסוגלת לבקש ולא מרגישה מתה לגמרי. שתדע לך שמרגיש לי מאוד קשה ומסובך.. לא יודעת איך לפתור את הפלונטר הזה.. ואולי ,אם לא הייתי נכנסת לאנליזה הזו כל הפלונטר לא היה קיים ? שהרי לא הייתי מרגישה שחרב מונחת על צווארי בעניין התשלום ???
אני מתארת לעצמי שגם ההודעות שלי לא ממש הוסיפו למה שאת עוברת.סליחה במבי יקרה ששוב כתבתי על הקשר הזה..סליחה.....בודאי שקשה וההתעקשות על הנחה נראה לי מקשה עלייך יותר...סליחה לא התכוונתי להציק בעניין הזה..
לא מבינה על מה את מתנצלת ? הקשר שלך עם המטפלת שלך על כל מורכבותו זה שלך. הקשר שלי עם אמא צביה על כל מורכבותו -זה שלי . שסביר להניח שמשתחזר מקשר קדום יותר. לא מצליחה להבין על מה ההתנצלות ? מיכל, אם לא היית משתפת על המורכבות בקשרים שלך עם המטפלת שלך ,לא הייתה מתפתחת מורכבות וקשיים בקשר שלי עם אמא צביה ? נו באמת מיכל.. :)
הי במבי יקרה, "אפילו בשרב הכי כבד, ידעתי שהגשם עוד ירד..." הרשיית לעצמך לבקש ולהזדקק כאן. את מרשה לעצמך להזדקק גם אליה. אני משער שהכסף מייצג משהו אחר (תמיד הוא מייצג משהו אחר), עמוק יותר, של הזדקקות. אולי בכיוון של תלות. תחשבי רגע, תוך כדי שאת מקשיבה לטון מרגיע של מים מתחת לסירה (נושמים חמצן מהאוויר, לא עם שנורקל), שקט. בטוח... תחשבי על המילה הזדקקות. אפשר לשמוע את זה אז גם במובן של זיקוק, זיכוך, צלילות... אודי
חשבתי על מה שאמרת לי לחשוב וקורה לי משהו כזה שאני לא מצליחה לשים שם מילים..זה משהו כזה חמקמק. אני הרי בהתנגדות עצומה להצעה שלה ומרגישה ואומרת לה שנדבר על זה פעם אחרת וכשהיא מתעקשת ,אני אומרת לה שגם על גופתי המתה לא אקבל ממנה את זה. ועכשיו קורה שכזה לרגעים קטנטנים יש משהו כזה חמקמק שזה כמו להרפות משליטה ??? לא יודעת.משהו כזה של להרפות.. זה לא ברור גם לי. בשישי כשנפגשנו,הקראתי לה את הודעתי ותגובתך המקסימה !! (הלכתי עם ההנחיה שלך של לחשוב תוך כדי ההקשבה לקול המרגיע של המים ..) והסתכלתי עליה וראיתי שהמבט שלה והמצח מחייכים .(כנראה גם היא מאוד אהבה את תגובתך) אמא צביה אמרה שאולי זה כמו פרפר שהיה במצב של גולם ועכשיו מתחיל לצאת מהמצב הזה (???) משהו כזה.. שלך-במבי.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
