מקווה שזה שייך

היי, לא יודעת אם השאלה שלי מתאימה לפה, אבל מקווה שכן. לפני כמה זמן סיימתי טיפול (קוגנטיבי התנהגותי) בגלל כל מיני חרדות (פחד מרופאים ועוד) האמת שלגבי הרבה דברים זה עזר מאוד, אבל יש דבר אחד שאני עדיין לא מצליחה למצוא בו שלווה. אני כל הזמן חושבת ומרגישה שאני פוגעת באחרים, שאני לא מספיק נותת לכל אחד, ושאני תמיד מפלה. מזה יוצא שכל אירוע או מפגש שכולל יותר מאדם אחד, אני כמעט תמיד יוצאת בתחושה שאולי פגעתי או הפלתי. וגם אם אני מחליטה לזרום קצת ולא לייחס לזה חשיבות ואני באמת נהנת מהאירוע- אני חוזרת הבייתה עם תחושות ממש לא כייפיות (כמו- למה לא רקדתי עם זאת, ולמה לא שמתי לב שההוא מצוברח, ולמה לא הייתי עם הבן דוד הקטן וכו') הפסיכולוגית שהייתי אצלה טענה שאני פשוט צריכה להתבגר קצת ולהבין שהעולם לא וורוד ומותר שיהיו ריבים וויכוחים ומותר לכולם לא להיות 100% וכו'....אבל איך מתבגרים? כל ההרגשות האלו ממאיסות עליי את המפגשים עם חברים ומשפחה מורחבת, וחבל ... מה אתה אומר? (אגב, לפעמים באמת נפגעים ממני וכשזה קורה- לפי התאור שלי לפסיכולוגית לשעבר שלי על מה שזה עושה לי- היא אבחנה שאני בחרדה.. זאת אומרת שזה מכניס אותי ממש ללחץ,דופק מהיר וכו'ולתווך ארוך אני יכולה ממש להיות מצוברחת ומדוכדכת מזה) תודה.