אובדן אם

אימי האהובה נפטרה מסרטן לפני כחודש וחצי. לפני שהיא נפטרה..היא נראתה יפיפיה ועם שמחת חיים.. מי היה מאמין שהגוף יקרוס אחרי כמה שעות.. אני זוכרת כשישבנו לידה בבית חולים כשהיא היתה מורדמת ומונשמת עד לנשימה האחרונה.. אני מתגעגעת אליה,לא מצליחה לדמיין את החיים בלעדיה.. אבא שלי ,ובני משפחה אחרים גם מרגישים ככה.. ואני לא יכולה להקל לי ולהם על הכאב אני רק רוצה שהיא תהיה פה.והיא לא פה.. הלוואי וגם אני לא הייתי. אני לא מצליחה להתאושש מהאובדן הכבד.לא מצליחה להשלים עם המוות שלה,אני עצובה נורא,ומתגעגעת .אין מילים לתאר עד כמה היא חסרה. כל יום כשחוזרת מהעבודה אני רק יושבת פה ובוכה כמו ילדה קטנה אני רוצה את אמא.. אני וחבר שלי גרים יחד והוא עוזר ותומך והוא שם בשבילי כמו כן גם חברות טובות תומכות ועוזרות אבל זה לא מקל עליי אפילו במעט עם כל הצער והכאב שמרגישה מרגישה שרוצה לתפוס מרחק מכולם... ואני כועסת על עצמי שלא מצליחה להיות שם בשביל אבא שלי שגם הוא איבד את היקר לו מכל,את אשתו..אמא שלי.. אני לא יודעת איך להקל עליו ועליי,ועל אחי הקטן גם. תמיד כשהייתי במצב רוח לא משהו יכולתי לבוא או לדבר בטלפון עם אמא וזה היה עוזר לי מאד..ועכשיו החוסר שלה מורגש וזה כואב באמת כואב נורא נורא נורא..