בעיה עם אבא

אוקיי אז הסיפור מתחיל ככה, אבא שלי בן 51, אלכוהליסט כבר 30 שנה, היה שותה כבקבוק וודקה ליום, בשנה וחצי האחרונות חלה הדרדרות במצבו, הוא כבר לא קם מהמיטה, כי קשה לו ללכת, הוא גם לא יכול ליישר את הרגליים, אז כשהוא כן קם והולך הוא הולך מקופף, ועם כאבים תמידיים ברגליים באזור הברך שהוא לא יכול ליישר את הרגל ובכפות הרגליים, מה שקרה בשנה האחרונה, הוא שאבא שלי התחיל להיות מבולבל, הוא היה שותה בקבוק ליום, והיה יכול לדבר איתי כרגיל בלי שום השפעה מהאלכוהול, עד שלפני שנה התחלתי לראות שהוא פתאום התחיל לדבר שטויות ולהזות דברים, מיד הפסקתי לו לגמרי את האלכוהול, ובגלל שהוא לא יכול לצאת מהמיטה כמו פעם, אז הוא לא יכל ללכת ולקנות לעצמו שתייה, וככה עד היום הוא כבר לא שותה אלכוהול קרוב לשנה. הבעיה היא שהבלבול הזה עדיין נשאר, הוא שוכח דברים, אתה יכול לדבר איתו על משהו ואחרי 5 דק' הוא ישכח וישאל שוב, הוא ממציא אירועים בנוגע לצבא וכל מיני סיפורים שהוא היה במילואים לפני כמה ימים, שוכח כל מיני דברים, אבל עדיין מזהה אותי ואת המשפחה. לפעמים הוא אומר לו "אני מרגיש שהמח שלי חסום, אני לא זוכר דברים, אני מרגיש כאילו יש לי איזה בלבול בראש שאני לא יכול להוריד אותו, כאילו צריך איזה מפתח שישחרר את זה" ואז אני מבין שיש משהו, שעוד אפשר להציל אותו, וברגע שאני אומר לו תשמע אבא אתה באמת מבולבל והנה יש דברים שאתה ממציא ואתה ככה וככה, ואז הוא צוחק כאילו אני איזה משוגע לגביי הדברים שהוא ממציא, הוא מאמין שהם אמיתיים, אבל בכל זאת הוא מודע לזה שהוא מבולבל. לפני שבועיים לקחנו אותו לבית חולים, עשו לו בדיקות, אומרים דברים שכבר ידענו, הרעלת אלכוהול, בלאגן בקיבה, ולגביי הבלבול אומרים שזה כתוצאה מהאלכוהול, ואין מצב שזה ישתנה...וזה כבר בלתי הפיך. זה פשוט גומר אותי לדעת שהוא כבר שנתיים כל היום בבית וכל היום במיטה מול הטלוויזיה, משועמם, לא יודע מה לעשות עם עצמו, ובמצב של חוסר אונים לגביי השפיות שלו, ואומרים שאין מה לעזור, לא ייעצו אפילו פיזותרפיה לגביי הרגליים, שלו, הם גם את זה שייכו לבעיה של האלכוהול שגרמה לנזק בלתי הפיך, למרות שלי נראה שבנאדם ששנתיים שוכב במיטה ולא יוצא ממנה, זה דיי ברור שיהיו לו בעיות כאלה, ועם טיפול נכון זה דבר שיכול כן לעבור, כי הוא כן הולך, זה פשוט השרירים שלו שתפוסים. בקיצור אני כבר אובד עצות ואין לי מושג לאן לפנות, אני כ''כ רוצה לדעת שהמצב הזה הוא כן הפיך, וכן אפשר עוד להציל את אבא שלי, אבל אפילו בבית חולים אמרו שאין טעם בפסיכולוג כי זה לא הפיך, אז כאילו מה עכשיו? להמשיך במצב הזה שנים עד שימות? אני רוצה לציין שהוא גר אצל סבתא שלי, שהיא בעצמה אשה חולה, שדואגת לו כמו ילד, וחס וחלילה כשלה יקרה משהו אין לי מושג מה יהיה אז...זה ממש טיפול יומיומי בו. אני מקווה לתשובות ולייעוץ כי באמת שכבר קשה לנו, תודה!