קצת ארוך אבל ממש חייבת עצות

שלום לכולם, אני רוצה לומר כמה דברים על עצמי לפני שאציג את הבעיה, למרות שזה פורום אני אנסה לקצר כמה שאני יכולה.. אני בת 23,חסרת בטחון,מאוד ביישנית וידועה בתור אחת שלא עומדת על שלה ,לפי דעתי אני גם סובלת מחרדה חברתית אבל זה סיפור אחר.. בכל מקרה הסיפור שלי מתחיל ככה: אתמול בערב הודיעו לי שחברת משפחה שלנו(חברה של הוריי שאני מאוד אוהבת) גוססת ממחלת הסרטן. לקחתי את זה ממש קשה, אני עצובה מאוד ואיבדתי את התאבון לגמרי.אני טיפוס מאוד רגיש בכללי ואני לוקחת ללב יותר מידי..הסיפור לא מתחיל פה אלא דווקא במקום עבודתי. אני עובדת בחנות עם חברה בת גילי שהיא גם מנהלת הסניף..איתה אני נמצאת רוב שעות היום.אנחנו מסתדרות בד"כ טוב ויש לנו שפה משותפת. הבעיה התחילה כאשר אמרתי לה שאני מקווה שאותה אשה לא תלך לעולמה בימים הקרובים כי אז תהיה בעיה מאחר והמנהלת צמה ביום חמישי ואם ההלוויה תתקיים ביום חמישי זה יצור בעיה שלא נוכל להיות שתינו בחנות. היא מיד התחילה לצעוק ולתקוף אותי שאני לא אחראית ושאני לא אלך להלוויה כי היא צמה והבהירה לי שהיא לא באה לעבוד. הייתי בהלם מהקלות הזו שהיא דיברה כלומר מדובר בבן אדם שעומד למות,אמרתי לה שלדעתי אנחנו צריכות לדבר עם המנהל שמעליה ולשאול אותו מה לעשות במידה וההלוויה תצא ביום חמישי. אבל היא התעצבנה ממש ודיברה בטון מאוד לא יפה..אני הייתי בהלם והתחילו חילופי ההאשמות..זו הפעם הראשונה שאני מעזה לעמוד על שלי ובכלל פעם ראשונה שאני מגיעה למצב כזה..השאלה שלי היא האם יש משהו בדבריה? ז"א למרות שהחולה לא קרובת משפחה אני מרגישה צורך להיות בהלוויה (כל זאת במידה ותהיה).הבהרתי לה שמן הסתם אני מאוד מקווה שהיא תחיה ושלא נצטרך להגיע לרגע הזה אבל רציתי להיות אחראית ולהעלות את האפשרות שזה יקרה בכדיי שהיא לא תצטרך ברגע האחרון לשנות תכניות. האם הייתי צריכה להסכים לא ללכת להלוויה? אני מרגישה כ"כ רע עם המריבה הזו,אני פשוט שונאת לריב עם אנשים!!ממש התחלתי לרעוד והרגשתי כאילו אני נחנקת באותם רגעים שרבנו.. אני כבר לא יודעת באיזה עולם אנחנו חיים,בעולם שכלתני נטול רגש לגמרי?? סליחה על האורך אבל תודה לכל מי שיעזור...

הי נופר, את מתארת סיטואציה מאד קשה לך וזה ממש מובן. גם למי שפחות קשה לו עם מריבות קשה עם זה ואת ממש מרגישה רע וסובלת. אבל, כשאני קוראת את מה שכתבת "..זו הפעם הראשונה שאני מעזה לעמוד על שלי ובכלל פעם ראשונה שאני מגיעה למצב כזה.." נראה לי שאת יכולה לקחת משהו טוב מהדבר הקשה הזה - את היכולת שלך כן לעמוד על שלך כשיש מישהו חשוב לך. והנה עמדת על שלך והיה קשה אבל שרדת. מקווה שתוכלי להשתמש שוב ביכולת הזו במצבים אחרים ומפעם לפעם לחוות פחות סבל. ומאחלת בריאות לחברה של אימך י.

את יודעת, נורא מצחיק..(עד כמה שאפשר לצחוק בימים אלה.) חברתך אמורה לצום ביום זה, ועל מה הצום? על חורבן הבית בגלל שנאת חינם. והנה היא, במקום לגלות אימפתיה ורגישות למצבך, היא תוקפת אותך, כדי שהיא תוכל לצום, ואת תופיעי לעבודה, גם כשאת חרדה וחוששת לאפשרות שתהייה הלוויה. גם אני חושבת שטוב עשית, שעמדת על שלך, זהו שיעור טוב לחיים, שאפשר לעמוד על שלך, ולהשאר בחיים.אני מקווה שיהיו לך עוד הזדמנויות (יותר סמפטיות)להמשיך את אותו קו. היו יום חמישי , אני מקווה שלא הייתה הלויה, ובסופו של דבר הסתדרתן בניכן. ובהזדמנות זו צום קל לכל מי שצם.

קודם כל אני רוצה לומר המון תודה על התגובות!! זה עשה לי ממש טוב לדעת שיש אנשים שמוכנים להקריב זמן מהחיים שלהם בשביל לנסות לעזור לאחרים, גם אם זה מישהו שהם לא מכירים, כמוני. ואכן לצערי הרב היא נפטרה ביום רביעי כך שההלוייה נערכה ביום חמישי, אני הייתי בהלוויה והגעתי לעבודה לאחר שהיא הסתיימה. אומנם לא דיברנו ממש על המקרה מאז אבל אני אקח את מה שאמרתם לתשומת לבי ונכון שקשה להסתכל על זה באופן חיובי אבל אני שמחה שעמדתי על שלי ולמרות שהיא עד היום לא מסכימה איתי אני כן חושבת שעשיתי את הדבר הנכון- ויותר מזה אני שמחה על כך שלא ויתרתי וכן הלכתי לעזור ולנחם את המשפחה שלה שכן גם הבת של המנוחה היא חברה שלי אז המון תודה לכל המתייחסים!! שיהיה לכולם שבוע טוב ובטוח!!