מה דעתכם על המשפט האחרון?

ציטוט: "מידת העיסוק בטיפול בין הפגישות עשויה לשקף את הדינמיקה הנפשית שמעלים צרכי התלות. מחד, אין ספק שלהיות בטיפול משמעותו כניסה ל state of mind שכולל חוויה המתמשכת מעבר לפגישות עצמן (ובמידה רבה אף לאחר סיום הטיפול). ככל חוויה משמעותית אחרת, לגיטימי לרצות לדבר עליה, ללמוד עליה ולשתף אחרים בחלקים ממנה. מאידך, כמובן שזו גם שאלה מה כוללת התעסקות זו. כאשת מקצוע המייעצת ברשת, נתקלתי, לצערי, במקרים רבים בהם השימוש שנעשה בפורומים (או בהתייעצויות רשתיות אחרות) לא רק שלא היה תומך-טיפול אלא כזה שעלול לחבל בו ולהזיק לו. " http://www.betipul.info/101025/על-הטיפול האם יש בזה משהו מן האמת?

לדעתי יש בו משהו מן האמת מכיוון שעצות שמתקבלות בפורומים הם יחסית קצרות וגם בד"כ ניתנות מבלי להכיר את האדם השואל לעומק (או בכלל בלי להכיר אותו).וכך לפעמים אדם יכול לקבל רושם מוטעה לגבי עצמו והוא יכול אולי להבין דברים שגויים ולעשות טעויות.אבל בהרבה מקרים אני חושב שהתיעצויות ברשת יכולות לעזור כי עצם הדיבור על הקשיים או/ו הספקות נותנים בד"כ הרגשה טובה יותר.

כן, אבל מצד שני אף פורום לא מתיימר (אני מקווה) להיות תחליף לחדר הטיפולים... ואולי אם הכותבת היתה מביאה דוגמאות מוחשיות, היה קל יותר להתייחס לדבריה, שאינם אלא - כפי שהם מובאים פה, בציטוט, - עלומים למחצה. כי אפשר, בצורה כזו, לומר על כל דבר שהוא "לא רק שלא תומך ב... אלא אף מזיק ל...". אבל זו רק דעתי... ואני כותבת/משתתפת בפורומים (מכל מיני סוגים ומינים) כבר למעלה מ-7 שנים.

אם כך, כל כתיבה בפורום ללא הבאת החומר בחזרה אל הטיפול היא, כדבריך "בעייתית ומחוץ להקשר המיוחד של קשר מטפל-מטופל". האם המטופלים גולשי הפורום אכן ערים לזה? ואם לא, האם אין כאן סוג של abuse? ואולי כדאי להרחיב את הכלל השני בכללי ההשתתפות: "הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע - עליכם להחזיר את השאלה לטיפול להמשך בירור"?

הי צליל, הנה מספר רעיונות של התחלה. לא מספיק מגובשים או מעובדים. ראשוניים... ראשית, נראה לי שאולי דווקא חברי הפורום המסוים הזה יכולים לענות מניסיון האישי כי הייתה כאן הפוגה של חודש. לפחות מי ששהה פה קבוע ובאותו חודש לא נכנס לשום פורום אחר יוכל אולי להעיד על עצמו וחווייתו והאם שמו לב לפרטים, לשינוי. אתמקד בנזקים אפשריים, אך חשוב לזכור, שאין דבר שהוא רק מזיק או רק מועיל, יש להניח על כף המאזניים. העניין אינדיבידואלי, וגם עבור אותו פרט יכול להשתנות מפרק זמן אחד למשנהו. הכל תלוי בשימוש, במינון... :-) אז ככה- לדעתי, שהייה מוגזמת באינטרנט (ללא קשר לפורום נפש דווקא) פוגעת ביצריות, גם ביצר המיני. יש לכך השפעה על המצב הכללי ובפרט על הטיפול וההתקדמות שלו - כלומר, על תהליכי בנייה פנימיים בשירות יצר החיים. בנוסף, בעיניי, שהייה רבת שעות מול האינטרנט ובמיוחד לקראת לילה - פוגעת באיכות השינה, באופי ואיכות החלומות, בכושר לזכור חלומות - גם זה יכול לפגוע בטיפול. בחומרים שמגיעים אליו. מה אני חושבת שעוד יכול להיות ובהקשר פורום נפש... הממ, הדברים שאומר הם השערה בלבד, גם קשה לי לנסח ועמכם הסליחה. יוצאת מנקודת הנחה שבחלק מהמקרים, באופן השימוש של חבר מסוים בפורום נוצר איפשהו בלבול בין תפקיד הפורום לתפקיד הטיפול. ואלה רעיונותיי - ייתכן שיחסי העברה, או לפחות המאפיינים חשובים שלה באים לידי ביטוי ומופנים חיצונית בעוצמה מול מנהל פורום (או משתתף), כאשר מול המטפל יש ניסיון להחביא מתחת לפני השטח. עם זאת, אני מאמינה גם שיש משהו בניסיונות הסוואה שחושף יותר מאשר מסתיר. אני מניחה שהנושא מורכב יותר וגם איני מבינה מספיק. בכל אופן, מאחר שכתיבה בפורום אינה טיפול, אין כאן "תנאי מעבדה" מבוקרים דיים, למעשה, הם מאד לא (...), ולתגובות שמקבל הפונה (ממנהל או משתתף שמכירים רק תמונה חלקית וקטועה ביותר) יש סיכוי להיות תגובות משחזרות ולא חבור אליהן המשך מעבד ומתקן (עד כמה שיכולתי לנסח זאת...). אני יכולה להבין למה מנסים לבודד את המטפלים מאזורים מסוימים במחשבותינו. וזה בסדר שיש התרחשויות גם כאן או בכל מקום אחר, אבל אז הייתי ממליצה מאד לא לנתק, אלא להחזיר את המקומות בהם מתפתחים רגשות עוצמתיים לתוך הטיפול. ממש לומר בטיפול - "פגשתי מישהו ברחוב, או כתבתי בפורום והגבתי רגשית באופן כמעט בלתי נשלט למישהו שאמר כך וכך...". איני בטוחה שמשתתפים באמת מחזירים לטיפול תגובות רגשיות שעלו בהם (למשל, בתואנה ש"זה כולה פורום ויש נושאים חשובים הרבה יותר"), ובעיקר איני בטוחה שתגובות עזות מול מערכת יחסים שפיתחו מול מנהל שהוא איש מקצוע יגיעו לתוך הטיפול, לפחות לא במיידי. אני מניחה שכרוכות בכך תחושות בגידה, אשמה או בושה, וגם זה צריך להיות בטיפול... חשוב גם לבחון במקביל מה עושה לנו השהייה כאן והאם כדאית. לא פשוט, כי מעבר לכך, גם כאשר אנחנו כבר יודעים - אין זה אומר שבהכרח נסכים לשנות את פעולותינו והתנהגותנו... מה עוד? אפשר להשתמש בפורום כדי לפצל. להשאיר את הטיפול נקי, אידיאלי, ולעשות דמוניזציה של מנהל או משתתף. בפועל מתנהגים יפה ומסודר בתוך הטיפול, ומתפרעים ותוקפים פה. אין איחוד במקום אחד. אותה דמוניזציה, לדעתי, הייתה צריכה גם להיכנס לתוך הטיפול מול המטפל, מול אותה הדמות. משערת שייתכן שמטופלים רואים חלקים לא אהודים (בעיניהם) של המטפלים בתוך הטיפול, הטריגר שם (ובעצם קדום עוד יותר מתוך מערכות היחסים של פעם...), אבל משליכים אותו על דמויות מבחוץ ועוברים את החוויה בעיקר מחוץ לטיפול. מניחה שזה היה קורה ממילא, אם לא משתמשים בפורום לשם כך, אז יהיו אלה דמויות אחרות. יש לי הרגשה שיש חומרים שלפעמים מגיעים רק לכאן ולא לטיפול. אפשר לראות אותי צורחת כאן די הרבה פעמים "החזירו לטיפול" - זה הלב. זה לא תמיד הולך מסיבות מובנות. בעיניי, יש נושאים שהם פרופר לטיפול ולא לשום מקום אחר, ולדעתי, שוב, הם הנושאים החשובים יותר. דווקא את הנושאים הגדולים האלה יש נטייה להפנות כשאלה לכאן. לפעמים ניתן לראות את הציפייה (המוכרת, ומי לא היה רוצה שכך יהיה...) שמקום כמו הפורום יפתור כבמעשה קסם את הבעיות העמוקות של החיים. שאלה של שורה אחת, תשובה של חצי שורה והופ, הכל מסודר... :-) אני חושבת שאפשר לראות כאן ניסיונות לעשות מניפולציות לעקוף התעמתות עם נושאים מבהילים בטיפול. לפעמים הניסיון בוטה, לפעמים המופע שלהן חביב ועדין, הרבה פעמים לא מודע בכלל... מניפולציה מסוג מסוים שראיתי, למשל, יכולה להתבטא גם בכתיבה בהמון כינויים כאשר הכותב משוכנע שלא מזהים אותו אף פעם. ת'אמת, ככה הבנאדם בלי לדעת סתם דופק לעצמו מקלות בגלגלים. אני תוהה האם יש מישהו שמוכן להודות שהפנה לפורום מספר שאלות ביום, באותו פורום תחת כינויים שונים? אני יודעת שפעם אחת זה היה כאן ונחשף, ומשערת שהיו עוד לא מעט מקרים כאלה. דבר נוסף - יש לנו משאלת התמזגות. מאד קל לטשטש גבולות וכביכול להתמזג דרך האינטרנט. קל יחסית לאיש מקצוע להתמזג עם כותב, כשזה לא המטופל שלו... ואז זה מבלבל... כמה עדין... הנה עוד שימוש לא מומלץ, לדעתי - מטופלים של מנהלים שכותבים למטפליהם דרך הפורום, או אפילו רק מבקרים בו - בעיניי, יש בכך פוטנציאל להפריע למהלך הטיפול. באותו הקשר אפשר לדבר על מציצנות, על קנאה ועוד... רעיון נוסף - אני תוהה האם מישהו יעיד על עצמו שהוא לא הסכים להתנתק מפורום מסוים וחיכה לתגובה (מהמשתתפים או המנהלים) עד כדי כך שזה גרם לאיחור לפגישה טיפולית, או לביטול /פספוס של פגישה. יש לי השערה שגם זה קיים. דבר חשוב שרציתי לציין לסיום הוא, שאני מאמינה שאלמלא היה פורום, המטופלים היו מוצאים כל מיני דרכים אחרות לשרת מטרות דומות. אז הפורום לא "אשם"... אבל הפורום זמין. כל-כך זמין... איך משתמשים נכון בפורום? גם על המשתמש מוטלת האחריות והרבה ממנה... בוקר אור, (סוריקטה)

הי סוריקטה וכולם, מסכימה עם רוב הדברים שכתבת, בעיקר עם הלך הרוח (-: לציין שהמינון בשימוש בפורום יכול להגיע להתמכרות קשה ובתהליך ההתמכרות לפורום אנחנו נוטות "לתפוס מצב" ולהתקבע איתו. לדוגמה אומללות, מסכנות, ואובססיביות. (בעיקר לתשומת לב). ברם, לא מעט מנהלים מכורים בעצמם לפורמט האינטרנטי. לשאלה אם הפורום עוזר, אענה בציניות שפורום עוזר בעיקר למנהליו להתפרסם ולהתפרנס.